גמילה מהנקה

אוי ואבוי!
בטח קשה לכולם - לילד, לאבא, לציצי, לשולי, לסבתא...
תראי, אם היא היתה מדברת אתי, ואומרת לי "אני לא יודעת איך אני אתאפק כשאפגוש אותו", הייתי אומרת לה - אז אם את רוצה להיניק, למה את גומלת?
והיא בטח היתה עונה תשובה מאחת משתי קבוצות - או הסביבה שלוחצת, או שכבר קשה לה.
אז לגבי הסביבה, אני חושבת שאת יודעת מה דעתי (אבל מותר לה שתהיה לה דעתה, והיא תפעל לפיה).
לגבי שקשה לה - אפשר לגמול חלקית - או לפתור את הנקודה שקשה לה (בלילה, בבוקר, בשבת, בחורף, באמצע השבוע, כשיש ביקור של הסוסיאלית וכו' וכו'). אין צורך לזרוק את כל ההנקה בגלל שיש בה גם קשיים.

עוד ברבור תיאורטי:
אם מחליטים לגמול לגמרי, ההמלצה (לטובת הציצים) היא לגמול מהנקה אחת (נניח - להמיר יניקה של אחרי שנ"ץ בנשנוש, או יניקת הרדמה בטיול-הרדמה-במנשא-עם-אבא), לתת כמה ימים לגוף להסתגל לזה ולייצר פחות חלב, ואז להוריד עוד הנקה, ולחכות עוד כמה ימים וכו'.
(יש אמהות שאחרי שמורידות הנקה-שתיים, מרגישות שהן נהנות ולא כל כך קשה להן ועוצרות בנקודת האיזון החדשה)

מה עושים עכשיו?
כמה את מעורבת בכלל? האם את כתף לבכי, או היא מצפה ממך לעצות? האם היא תקשיב לך?
לגבי יועצות - ראי בדף יועצות הנקה. אפשר גם לטלפן לקו של לה לצ'ה.
לגבי כל מיני סוגי גמילה - יש המון סיפורי גמילה בפורום בתפוז (את מכירה אותו? אוכל לתת לך קישורים ספציפיים בערב).
לגבי שולי - אני חושבת שהכי טוב (כמובן - אם היא מוכנה לשמוע ממך - אם לא, חבל סתם לשגע לה את המוח) - אם היא לא יודעת איך היא תתאפק - שכן תניק אותו. כי בתור התחלה, זה ישחרר לה את הציצים, ואז היא תוכל לחשוב צלול. אחר כך, שתתחיל גמילה הדרגתית: שתנסה לשים את האצבע על איזו הנקה הכי קשה לה, ושתפסיק רק אותה.

יש גם סיבה של ivf או איך שלא קוראים לזה (היה שמה F אני זוכרת) לפני שאת מתחילה עם קיצוניות באופן _טיבעי אז בכלל היא מניקה שנה וחצי ילד שנולד אחרי 5 ניסיונות מתישים באופן המלאכותי הזה ששכחתי איך קוראים לו...ועכשיו הם רוצים עוד ילד וצריך להתחיל סידרת טיפולים חדשה עם כל ההורמונים והסבל הנוסף...אז מן הסתם הרופא יעץ לה להפסיק להניק לפמי תחילת הטיפולים.

האם זה כביל

אז אולי השאלה צריכה ליהיות בכלל : האם צריך באמת להפסיק הנקה לפני שמתחילים טיפולים לכניסה להריון?

האם חייבים? אני לא יודעת.
אני יודעת שרופאים ממליצים, ואני יודעת שנשים רבות גומלות לקראת טיפולים (כן, IVF).

אבל הי! אמרתי שגם אם סתם קשה לה - שתגמול, רק בהדרגה

הנה מאמר מעולה מתפוז: מאמר הגמילה המהולל של כוכביתי ואם מענין, אפשר לקרוא גם את סיפור הגמילה של עידן (בנה הבכור).
יש שם עוד אי אילו סיפורי גמילה

תהני מהקריאה.

תודה יקירתי . כדאי ללמוד את החומר כשיגיע המועד שלי(מקווה שהוא עוד רחוק).
טעות מצידי לחשוב שאני יכולה להציל את הקרמה של אחרים.
אבל באמת באמת באמת אני לא מצליחה להבין איך אישה אינטיליגנטית כמוך כשכבר ביקרה ב 1889 דפים , הצחיקה , המליצה, ציקצקה והזילה דימעה בחשאי , איך איך הצלחת את עם הדימיון המפותח שלך לחשוב רק על 2 אופציות לגמילה מהנקה :
או הסביבה שלוחצת, או שכבר קשה לה
האם ככוכבי באופן טיבעי לעולם לא יגמלו מהצורך "למגר את כל אויבי ה' " , שהן :1. נשים שלא מניקות

נשים לא מניקות עם עגלות!

האם את שולחת אותי לתפוז מאותה סיבה ששלחת אותי ל ynet פעם שעברה? לא יכול ליהיות, כבר התחלתי ממש לחבב אותך (חיבוב עיוור

נו, מה, תאשימי אותי בגלל שחשבתי רק על שתי האפרויות הנפוצות ביותר, ולא על כולן?
למה אני מפנה אותך לתפוז? כי חברה שלי כתבה מאמר מעולה.

הרשיתי לעצמי לכתוב ככה קודם כי אני כותבת לך, לא לחברה שלך.
ברור שאילו הייתי מדברת אתה, הייתי הרבה יותר עדינה, ומוכנה גם לאפשרות שאקבל ממנה תשובה שתפתיע אותי.

למרות שכל כך רציתי ונאבקתי להניק זה לא הסתדר ואני מנסה להפסיק, אך הבעיה היא שנהיה לי גודש ואני סובלת מכאבי תופת אז יש לי כמה שאלות:
1)אם אני ממשיכה לשאוב חלב ייצור החלב ימשיך או רק ישחרר לי מהלחץ?
2)הבנתי שהכדורים להפסקת חלב לא מומלצים (בלשון המעטה)אז איך אפשר להפסיק ייצור החלב? (המליצו לי לשים עלי כרוב ,לקשור את החזה חזק,ולשתות נענע ,מרווה)
3)מתי יעברו הכאבים האלה?? אני לא מצליחה להחזיק את הילד!!
אודה על תשובה מהירה
האם הסובלת ...

עדיף לגמול בהדרגה, אז התהליך יותר קל.
אבל אם החלטת לעשות את זה בפתאומיות, השתדלי לשאוב רק לשחרור הלחץ, אפשר לסחוט ידנית, במקלחת חמה. אל תתני לזה להגיע למצב של כאבים איומים, כי עלולה להתפתח סתימה או דלקת.
לא לקשור זה מזיק.
לשתות תה נענע.

אלך לקרוא למישהי שמבינה יותר ממני.

מעתיקה לך מ-גמילה מהנקה:

כרוב (קר, כל הזמן רצוף, להחליף כשמתרכך)
סחיטה ידנית (או אםלא מצליחה, אפשר גם לשאוב טיפונת), ורק עד להקלה - לא יותר מזה.
תה מרווה, תה נענע.
טיפות של שרון קוצר (אם המצב קיצוני).
לקרר (קומפרס מאולתר: תירסנפרוסט).

אם כואב נקודתית/יש גושים, חשוב לעסות אותה נקודה, עד לפצפוץ הגוש, כדי שלא תדלק.

בשום פנים ואופן לא לקשור את החזה חזק! זה עלול לגרום לסתימה ובעקבותיה דלקת.

לגבי כדורים - זה לא שאינם מומלצים. הם פשוט לא עובדים בשלב הזה.

והכי חשוב: יש מצב שתיניקי חלקית לתקופה קצרה?
גמילה הדרגתית תהיה הרבה פחות כואבת לשדייך.

תודה שחזרתם אליי, גילה, איזה טיפות אלו?? מאיפה אפשר להשיג אותם?
אני חושבת שאני במצב די קיצוני, מאתמול בערב אחרי שקיבלתי החלטה בלב כואב של הפסקת ההנקה שמתי עלי כרוב בחזיה וקשרתי את החזה (כמו שהסבתות ממליצות) לא ישנתי כל הלילה וסבלתי כאבים קשים, השדיים נהיו גדושים ונפוחים וקשים כמו אבן, היום בבוקר הייתי אצל רופא המשפחה שלי והוא סירב לתת לי מרשם לכדורים מאחר והכדורים לטענתו בעייתיים ורק רופא נשים יכול לרשום מרשם. בכל אופן מחר אני הולכת לרופא נשים, לא הבנתי מדוע זה בעייתי בשלב זה לקחת כדורים?
מהלידה ועד היום (עברו שבועיים) היו לי בעיות הנקה, התינוק לא הצליח לינוק והיה עצבני ורעב ואני כל הזמן שאבתי חלב ונתתי לו בבקבוק, נראה לי שהוא פשוט התרגל לדרך הקלה, והתחלתי עם המשאבה לחכות את זמני הרעב שלו, כל פעם שהיה רעב הייתי שואבת בין 40 ל - 60, כדי להפסיק את ייצור החלב כמה אני צריכה לשאוב נכון לעכשיו??
כרגע שאבתי 10 מכל צד ועדיין כואב לי מאוד החזה, הוא אכן פחות נוקשה ממקודם אך לא רך כמו שהיה לפני.
אני ממש חסרת אונים, הכאבים חזקים ואין לי מושג מה לעשות הלאה, לקשור את החזה, לא לקשור, כדורים כן או לא? מה שבטוח שאני רוצה זה שהכאב ייעלם ואוכל לחזור לטפל בתינוק שלי במאה אחוז.
כרגע אני שותה תה עם נענע ומרווה כל שעתיים, מחליפה כל שלוש שעות כרוב, ועושה קומפרסים קרים.
אשמח להתעדכן לגבי הטיפות אולי זה יוכל לעזור לי. אשמח לשמוע תגובות נוספות בנושא.

איזה טיפות אלו?? מאיפה אפשר להשיג אותם?
ראי בדף שרון קוצר . אבל לפני זה עדיף לנסות כמויות אדירות של חליטת נענע ומרווה. פשוט תשיגי עלי נענע ועלי מרווה, מגינה של מישהו או מהסופרמרקט, תשימי הרבה עלים בקנקן ותמזגי מיים רותחים. תשתי מרוכז, כשזה מתקרר קצת. כמויות.

וקשרתי את החזה (כמו שהסבתות ממליצות) לא ישנתי כל הלילה וסבלתי כאבים קשים, השדיים נהיו גדושים ונפוחים וקשים כמו אבן
כמו שאת רואה, זה גרם אפקט הפוך. הגודש קשה ביותר, ואת חייבת להוציא קצת חלב, עד שהשדיים יהיו רכים. תנסי לסחוט טיפה כל חצי שעה אפילו.

מאחר והכדורים לטענתו בעייתיים ורק רופא נשים יכול לרשום מרשם. בכל אופן מחר אני הולכת לרופא נשים, לא הבנתי מדוע זה בעייתי בשלב זה לקחת כדורים?
ראשית מפני שהם מסוכנים לבריאות, ועלולים לגרום לתופעות חמורות.
שנית מפני שהם בכלל לא מועילים בשלב הזה. הם טובים אך ורק לשלושת הימים הראשונים שמייד אחרי הלידה, וגם אז הם לא תמיד פועלים, ולפעמים גורמים נזק לאם.

כמה אני צריכה לשאוב נכון לעכשיו??
לעתים קרובות, אבל קצת, עד שאת מרגישה שהשד רך.
חשוב מאוד לשמור שיהיה רך, וברגע שהוא מתרכך להפסיק לשאוב.
להוריד בהדרגה, בהדרגה, בהדרגה. אני לא יכולה להדגיש כמה חשובה ההדרגה.
יכול להיות שהיום עוד תצטרכי לשאוב 40 עד שיהיה רך, אבל מחר אולי רק 30 ומחרתיים אולי רק 20 בכל שאיבה.
סך הכל זה לא רע - בינתיים התינוק שלך ירוויח עוד קצת חלב אם.
הכי חשוב, לשמור כל הזמן שהשד יהיה רך, שלא ייהפך לך לקשה.
כשאת מרגישה את הגודש עולה - ישר תלכי לשאוב.
ובין השאיבות - להחליף כל חצי שעה עלי כרוב (רק לא על הפיטמה! את רוצה לייבש את החלב מתוך השד, לא לייבש את הפיטמה חס וחלילה...), ולשתות המון חליטת נענע ומרווה מרוכזת. זה ממש מייבש את החלב. אל תבזבזי כרגע שום כוחות על שתייה אחרת. שכל מה שאת שותה יהיה הנענע והמרווה, כדי לזרז את הייבוש ולמנוע צרות של גודש, סתימות בצינוריות ודלקת.

לקשור את החזה, לא לקשור,
חד משמעית לא לקשור, אם החזה שלך יקר לך.

כדורים כן או לא?
ממש לא, ואם רק בגלל זה את הולכת מחר לרופא הנשים, אז אני במקומך הייתי חוסכת לעצמי את ההתרוצצות המיותרת הזאת. צדק הרופא השני שלא רצה לתת לך את הכדורים המסוכנים והלא מועילים האלה. גם עייפות והתרוצצות יכולה להשפיע לרעה על הגודש ולגרום לדלקת, את כל כך מוקדם אחרי לידה, נורא חשוב שתנוחי.

כרגע אני שותה תה עם נענע ומרווה כל שעתיים,
כאמור, לא צריך את התה. פשוט המון עלי נענע ומרווה בחליטה מרוכזת, לא רק שניים וחצי עלים, כל הזמן. כמה שיותר.

מחליפה כל שלוש שעות כרוב
יותר יעיל כל חצי שעה כרגע, וכשהשדיים כבר יהיו רכים ולא תרגישי גודש - כל שעה. פשוט, אחרי שלוש שעות זה כבר מזמן לא פועל.

ועושה קומפרסים קרים
מעולה.

כל פעם שהיה רעב הייתי שואבת בין 40 ל - 60, כדי להפסיק את ייצור החלב כמה אני צריכה לשאוב נכון לעכשיו??
אז להוריד בהדרגה.
כם להגדיל מרווחים, וגם להוריד משך שאיזה וכמויות.

לונה בת שלושה וחצי חודשים, יונקת, יונקת ויונקת עוד קצת. ישנה אתנו ומתעוררת כל שעתיים שלוש ולפעמים אפילו ארבע ומתחילה להכות בי שאחבר אותה למטען שלה.
אני מתרגלת
וכבר בקושי מתעוררת,
רק מחברת
ומייד שוב נוחרת.
מה שמפריע לי יותר הוא תהליך ההרדמות הארוך. לוקח שעה וחצי עד שעתיים להרדם. אני נכנסת איתה למיטה בדרך כלל בסביבות 11, לא תמיד אני עיפה ולפעמים רק קצת עיפה. זה תהליך מתיש לחלוטין שגומר לי על הלילה הרבה פעמים, מאחר ואני נרדמת איתה אבל מתעוררת וזה כמו שנת צהריים, מה גם שיש צורך להיות "חופשי ומאושר" לפעמים כמה דקות ביום. בקיצור מה עושים עם זה.
תודה

פני,
העתקתי את הודעתך לדף הרדמת פעוטות, ונאי עונה לך שם.
אין שום צורך לכתוב אותה שאלה שלוש פעמים

תודה, תבשיל קדרה, אך לצערי לא מצאתי את תשובתך ב הרדמת פעוטות.

סליחה, זה כנראה היה הרדמת תינוקות (כבר בודקת)

התינוק שלי בן שנה וארבע ועדיין יונק.
לדעתי לא ניתן להתרגל לחוסר שינה בלילה, הוא מעיר אותי בממוצע כל שעתיים - ואני גמורה, וזה בא לידי ביטוי בעצבנות וחור שקט שלי גם כלפי שני הגדולים(5,7).
במקביל בעלי מפעיל עלי לחץ - להפסיק את ההנקה. קשה לי! אני לא רוצה להפסיק בגלל יתרונות הקשר הרגשי, אבל לא זוכה לשיתוף פעולה של בעלי (קימות בלילה וכדומה) בגלל שאני ממשיכה להניק. וכאמור אני הרוסה מעייפות, לא מצליחה להמשיך לישון בין הנקות.
ניסיתי שהוא ישן איתנו במיטה, והוא ישן יותר טוב במיטתו. אני לא רוצה להזיק לו בהפסקת ההנקה, אבל מוצאת שאני כועסת עליו שהוא מעיר אותי כל כך הרבה.
גם במהלך היום חלה החמרה והוא מאד כרוך אחרי וכל הזמן מנסה להרים לי את החולצה. מה לעשות?

ישן איתנו במיטה, והוא ישן יותר טוב במיטתו.
נשמע לי שהבעיה העיקרית שלך היא העובדה שאת צריכה לקום בלילה וללכת כנראה לחדר אחר. זה קטלני ממש )-:

איך נראה לך הרעיון להצמיד את המיטה שלו למיטה שלכם, אולי אפילו להסיר את הדופן שצמודה, וכך הוא אמנם יישן לו במיטה שלו, אבל לך יהיה קל לשלוח יד בלילה ולמשוך אותו להנקה (ואחר כך להחזיר אותו) בלי הפסד שינה? או אפילו לארגן לו מיטה אחרת, שוב - לידכם, לא באותה המיטה, או כמו שהרבה עושים פה, שני מזרונים צמודים על הרצפה (לא מפחדים שהילד ייפול משום מקום, וקל יותר להתמודד עם הבדלי הגבהים בין המזרונים/המיטות).
לדעתי, מה שמאפשר לנו להניק למרחקים ארוכים זה השינה המשותפת.

לחילופין, אפשרות אחרת היא פשוט גמילת לילה. בגילו, זה כבר אופציה סבירה.
יש פה הרבה טיפים איך לגמול רק בלילה, אולי בדף הזה (תעייני בו מראשיתו) ואולי בדף אחר, אני פשוט לא זוכרת. תסתכלי ב מדור הנקה , אולי יש שם דף שנשמע כמו דף לעצות לגמילה מהנקה בלילה.
בהצלחה!

_שלום,
יש לי שאלה שקשורה בהפסקה של הנקה ארוכה.
יש לי שלושה ילדים.
את בתי הבכורה הינקתי שנתיים. היום היא בת 11 ועשרה חודשים.
אז, אחרי 5.5 שנים נכנסתי להריון נוסף, ומאז ההורמונים בגוף שלי עסוקים בהריונות ובהנקות.
בתי האמצעית נולדה בנובמבר 99 הינקתי אותה שנתיים וחצי. באמצע ההריון עם בני הצעיר הפסקתי להניק אותה. מייד, כמובן עם לידתו של בני, באוקטובר 2002 הינקתי אותו עד עכשיו.
השאלה שלי:
אני לא ממש זוכרת איך הפסקת הנקה משפיעה על הגוף.
אתמול למשל הרגשתי שאני כאילו מקבלת מחזור, למרות שקיבלתי רק לפני שבוע.
(אולי זה לא קשור.)
עד כמה משפיעה ההנקה על הגוף מבחינה הורמונאלית, ובמה היא משפיעה עליו מהבחינה הזו.
חוץ מזה- אני מקפידה על דיאטה מאוד חריפה, שאותה אני אשמח להפסיק, בגלל נטייה חזקה למיגרנות.
חשבתי שזה שאני אפסיק להניק יעביר את הגוף שלי פאזה ואני אשתחרר מכמה הורמונים שאולי משחררים מיגרנה.
הפסקת ההנקה היא טרייה טרייה, ועדיין יש לי עוד חלב.
כמה זמן זה לוקח עד שגוף מתייבש מהחלב.
(אפילו שהינקתי הרבה- קשה לי לכתוב את זה.)
אני עצמי בת 38_

הפניתי את השאלה גם ל אמא ל 5 היא עדיין לא ענתה לי ופתאום מצאתי את הדף הזה גם.

בני בן שנתיים וארבעה חודשים יונק מעט (לפני השינה , פעם אחת בליליה ולפעמים לפני שנת צהריים). הוא מאוד קשור אלי מה שמאוד מקשה על בתי בת ה חמש, שגם רוצה את המקום שלה. אני מרגישה שאני רוצה להפסיק להניק זה בדיוק הזמן המתאים לכולנו. אין לי מושג איך? אין מקום להדרגתיות כי הוא יונק ממש מעט. אני לא רוצה לשקר לו ולומר שנגמר. אני רוצה להסביר לו שזהו אמא חושבת שמספיק, הוא גדול ואפשר במקום ציצי חלב בבקבוק או חיבוק גדול גדול... לא רוצה שיהיה לו תראומטי... איך כדאי לנהוג שיהיה הכי פחות קשה? תודה ענת

שלום

איך 'מייבשים' את הציצי??
הפסקתי להניק לפני יומיים... יש לי גודש וזה ממש לוחץ וכואב. אני משתמשת בכרוב ומרווה, מכירות עוד שיטות?
אשמח לדעת,
תודה לכן!

היי ליטל! ניסית לעסות את הציצים באמבטיה תחת זרם מים חמימים? לי זה ממש עזר. מרווה ונענע בתה. בהצלחה רבה( () ) וקצת סבלנות...

שליחה על ידי ....* » 31 ינואר 2006, 15:19

@}

אולי כדאי בהתחלה לסחוט את השד ידנית כמה פעמים ביום, רק כדי לשחרר לחץ. לא כדי להוציא כמות בכלל!
באופן הדרגתי השד יקבל את חוסר הגירוי לייצר חלב, לעתים צריך לעזור לו בהדרגציות של המעבר.
כדי לשמור עלייך מפני דלקות וכו'. את בטח לא רוצה את זה כשאת כבר לא מניקה.
בהצלחה

כנראה שאנחנו בתהליך גמילה מבלי להכריז עליו.
ירדן כבר בן 7.5 חודשים, וזה שבועיים פלוס שציץ אחד מושבת, ומהשני יונק אולי פעם ביום או כשרוצה לישון וקשה להרדם.
לא פעם אני מוצאת את עצמי מערסלת אותו לתנוחת הנקה והוא זורק את הראש אחורה או מסתכל הצידה, מתעניין בעולם לעיתים הוא פוער פה גדול ומנחית את עצמו על הציץ.
ואיך אני מרגישה עם זה? נפלא!
הילד מכתיב את הקצב, וגם שמתי לב שהחזה נעשה קטן יותר מלפני ההריון... חבל קלות
מה הוא אוכל? תמ"ל ומוצקים בטעימות חופשיות
ההנקה לא היתה לי פשוטה במובן של הזמן שהוקדש לכך וגם שהייתי צריכה להיות זמינה 24 שע' ביממה, עברו עליי ימים טרוטי שינה ולילות סהרוריים- לא ממש היה נעים להיות ברדיוס שלי, העייפות הרגה אותי.
לפני הלידה הייתי בעד 99% מהרעיונות שמוצגים ומועלים באתר, אך מאז הלידה שמתי לב שעל הדף הכל חלק ובמציאות אני מקשה על עצמי רק בשל רעיונות שאימצתי, אז את החיתולים הרב פעמיים זנחתי אחרי כמעט 4 חודשים, טוב נכנס החורף. וזה מאוד הקל עליי, פתאום יש לי עוד קצת זמן לעצמי במקום לשטוף, ליבש ולחתל ושוב ושוב
ואת אמא אדמה אני מאוד אוהבת ומוקירה רק שעכשיו עם החד פעמי אני מבקשת- סליחה.

מה שחשוב הוא שאת מרגישה שלמה עם התהליך וש לך נוח!
זה לא טריויאלי בכלל.

ובלי קשר- שמתי לב שכתבת
את החיתולים הרב פעמיים זנחתי
איזה סוג יש לך?
כי תהיתי אם את בעניין של להשאיל...למסור...למכור....
>ורד מחפשת

<

אשמח לעזרה ודיעות בנוגע לגמילה של בני בן העשרה חודשים. כשהיה בן חצי שנה נאמר לי שעלי להתחיל עם פירות. מאז היה עלי גם להוסיף לו ירקות. הכל טוב ויפה, אבל ילדי המתוק רוצה רק לינוק. בקושי הצלחתי לתת לו פירות ועל ירקות אין מה לדבר. מה שקרה עד עכשיו זה שהוא בעיקר ינק ואכל אולי שתי פירות ביום. השבוע הוא התחיל ללכת לגן אז אין יותר ציצי בבוקר. הוא עושה שביתות רעב וסובל מאד כל היום כיון שהוא גם רעב וגם עייף. בשבת אני מנסה לא לתת לו ציצי במשך היום וכואב לי כשהוא בוכה ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. זה נורמלי לתת לילד לבכות מרעב ולמנוע ממנו חלב אם? תחליף חלב הוא בכלל לא מסכים לקבל כהשלמה אחרי שהוא כבר הסכים לפירות או ירקות. עזרה ? מישהו ?

הי פלונית
לא קראתי את כל הדף, אבל אני מניחה שכבר כתוב שם בדרך זו או אחרת שחשוב מאד איפה את בתהליך הזה.
האם את שלמה עם ההחלטה?
מדוע החלטת לגמול אותו לחלוטין?
כל מני שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך. פשוט משום שמדובר בתהליך שאם דברים כאלה לא סגורים אצלך, זה הופך לסיוט.

ואם את לגמרי סגורה על עצמך, שאת לא רוצה להניק, שהכי טוב לכם כרגע להגמל, אז תחשבי על תכנית הדרגתית - נגיד מהבוקר עד לצהריים (או השעה שהוא חוזר מהגן) - אין ציצי. במקום זה נחמות אחרות (פירות, פירות יבשים, חיבוקים רבים )והסחות דעת (פעילויות נעימות ומשכיחות צרות). אחר כך מותר ציצי כמה שרוצים. ולאט לאט תרחיבי את השעות של אין ציצי. נורא חשוב ההדרגתיות.

זה טבעי לגמרי שילד בגילו עדיין לא ירצה ממש אוכל ובעקר יינק. (אצלי הוא התחיל ממש לאכול אחרי גיל שנה) כשמתחילים תהליך גמילה בשלב שבו הם כבר אוכלים טוב, זה יותר קל.

בהצלחה בכל החלטה...

שליחה על ידי ענבר* » 11 יולי 2006, 12:43

שלום לכולם!
אני קוראת ולומדת מכן הרבה, ורציתי להתיעץ: יש לי בת בגיל 5 חודשים, שרק יונקת. אני מזמן הייתי מפסיקה אם לבעלי זה לא היה כ"כ חשוב. הבעיה היא שהוא מתעקש גם על דברים שהוא לא מבין בהם: כמו למשל פירות- הוא לא מוכן לשמוע על זה בכלל, העיקר זה הנקה, וכמה שיותר. אם היא תאכל גם פירות, היא תדלג על ארוחת הנקה אחת, והוא מתחלחל רק מלשמוע את זה...
והילדה? מסכנה, היא רואה אותנו אוכלים ומנסה לחטוף לנו מהצלחת, או מהיד, וכבר עושה תנועות של לעיסה עם הלסת, מחקה אותנו...
אמרתי לו שאני רוצהה להפסיק להניק, כי גם מתחיל לכאוב לי בגלל השיניים שמתחילות לצמוח, והוא ישר כועס.
אם אני אתפוס את מי ששטף לו ככה את המוח על הנקה...
מה לעשות???? אני מרגישה כ"כ לא אני, ועושה דברים שאני כ"כ כבר לא רוצה לעשות.. זה מוכר למישהי מכן?s-:

ענבר יקרה,
באתר הזה רוב האמהות מניקות עד גיל שנתיים ושלוש ויותר (וגם נהנות מזה). אני חוששת שתתקשי למצוא פה אמהות שיבינו ללבך בנושא הזה.

אם את רוצה להתייעץ לגבי מעבר למוצקים, ראי מעבר לאוכל מוצק. כרגע, בכל אופן, בעלך צודק (כנראה שהוא מבין בהנקה יותר ממה שנדמה לך)- על פי המלצות משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי מומלץ להתחיל עם מוצקים בגיל חצי שנה בלבד (אחרת יש סיכון גבוה לבעיות עיכול, אלרגיות ועוד).

לגבי גמילה, לי יש תינוק בגיל של בתך, יונק בלעדית, ואין לי כוונה לגמול אותו לפני שהוא יחליט להגמל בעצמו, כך שאני מתקשה להזדהות עם רצונך לגמול, אבל דעתי האישית היא שזו החלטה שלך.

אם את מחליטה לגמול, כדאי שתקחי בחשבון שבתך תזדקק לפורמולה במקום החלב שלך לתקופה ממושכת.
בהצלחה.

לכותבות המקסימות שלום
הקדשתי כבר כמה שעות (פזור על פני כמה ימים, כמובן) לקריאת כל הדף מתחילתו.
אני אמא לאיל (סוכריה) בן שנתיים ושלושה חודשים היונק בחדווה רבה, אך רק הנקות מועטות (נחמות בד"כ לא מגיעות בצורת ציצי אלא כחיבוקים ומילים טובות).
הגמילה שאשמח לשמוע דעתכן עליה היא דווקא של ביתי המקסימה בת 5.5. נעמי נגמלה מהנקה באופן ספונטני בגיל שנה. מגיל עוד יותר צעיר התרגלה להרדם כאשר היא "ממשמשת" את ידי+מוצץ. מעט לפני גיל 4 נפרדה מן המוצץ בעידוד רב שלי (כנראה רב מדי...) ומייד החליפה באצבע. לי אין שום בעייה עם אצבע בפה, מה גם שמכניסה אותה רק לפני השינה (שלא כמו המוצץ שהיה קבוע בפיה). "המשמוש" נשאר עד היום. הגעתי לכזו רמה של רגישות בעור שמספיקות 2 שניות משמוש ואני קופצת.זה ממש מעצבן אותי פיזית. העצוב הוא שלפני איל היו לנו יחסים עם המון אהבה פיזית - חיבוקים וכירבולים. היום אני לא מצליחה לחבק אותה בלי שידה נשלחת אוטומטית למשמש אותי. התגובה שלי נעה בין איפוק ובקשה להפסיק עד התרחקות פיזית ממנה. לפעמים ממש בעצבים.
כיצד גומלים ממשהו כזה? איזה תחליף אני יכולה לתת לה, אפילו את חיבוקיי אני לא יכולה להציע כנחמה.
הפסקת הרדמה ובאמצעה חשבתי על רעיון-
ייתכן שאני צריכה לשנות את טקס הקראת הסיפורים לפני השינה:
איל תמיד יושב עלי וקוראים לו סיפור ואז מגיע תור הסיפור של נעמי המלווה במחאות רמות מצד בן השנתיים. לפעמים היא מבקשת לוותר על הסיפור כי לא נעימות לה הצעקות. לפעמים הוא מקבל ציצי תוך כדי כדי שיהיה בשקט, בכל מקרה היא לא יושבת עלי כמוהו.אולי צריך להפריד להם את זמן ההשכבה? אולי להסביר לו את מהלך הדברים - כל אחד מקבל סיפור ובזמן הזה יושב על אמא. אולי זה יעזור לענות על הצורך שלה במקום "לגנוב" משמושים?
אשמח לשמוע על מקרים דומים (אם ישנם כאלו בעולם) או תובנות.
תודה, הלל

אנונימי

לפחות טיבעי אבל... בדיוק כתבתי ב הצד האפל של שיטת החמש דקות על דרך הירדמות דומה של ביתי בת השלוש וחצי... אבל אני דווקא נהינת מהמישמוש.. וזה גם מישמוש שלעתים הוא גם צביטה לפעמים אפילו כואבת אז אני מעירה לה בעדינות. בעבר חששתי מאוד מאיך היא תיתמודד עם מצבים שלא אוכל לתת לה יד.. אבל כשהיתי בשמירת הריון בבית חולים הסתדרה או ע"י מתן יד לאבא או לאחותי ששמרו עליה ולמשל באינטאיציה שלה הרגישה שעם אמא שלי לא יכולה לעשות זאת אז לא עשתה.אני גם חששתי שאולי זה לא לטובתה צריכה להירדם לבד ועוד אבל באינטואיציה שלי ידעתי שזה הצורך שלה ולא עשיתי מזה עיניין. היום לצערי ניגמלת לאט לאט מההרגל עד שלפעמים חסר לי ואני מבקשת מימנה יד. (נישמע מעט סוטה?) . ההרגשה שלי היא שדוקא הצורך של ביתך לגנוב משמושים,ההירתעות שלך או איפוק אבל לא קבלה של הצורך הזה. זה מה שמקבע את העיניין אם היית יכולה לקבל את זה מבלי להתעצבן או לחשוש (כמו שאת מתייחסת לאצבע בפה) דווקא אז היא היתה ניגמלת.לא ניראה לי שבגיל 20,30,40
תבקש יד מבעלה. (דרך אגב ביתי גם מצצה אצבע, ולא בשל גמילה ממוצץ כי אף פעם לא לקחה מוצץ, וניגמלה מהאצבע אני אפילו לא יודעת וזוכרת איך ובאיזה גיל.) אל תשכחי שאחריה נולד אחיה ש"גזל" את אימא ממנה... (האם הנקת או את מניקה אותו אם כן אז זה רק מגביר את הצורך שלה לשמר אותך קרוב ע"י המישמושים ביד ). ותנסי לראות מאיזה צורך שלה זה בא. (אני למשל קישרתי את זה להיותה פגית הלידה המוקדמת והפסקת ההנקה הם שגרמו לה לצורך להיות איתי צמודה גם בשינה, והייתי תחליף חפץ מעבר. עכשיו כשאני כותבת את זה אני גם מבינה שכשנולדה אחותה (תשעה חודשים) התחילה להסתובב עם חפץ מעבר (קוראה לזה התינוק שלי או התינוקות שלי ) ובד בבד ניגמלת מהמישמושים אבל אני לא בטוחה אם יש קשר.)
מאידך גיסה חמותה של אחותי שראתה את המישמושים שלנו אמרה שהיא נהגה כך עם אמא שלה עד גיל 18, בעלה הגיב שאם הוא היה יודע לא היה מתחתן איתה. אבל אני עדיין היתי הולכת בשיטת הקבלה של העיניין, לדעתי לא כדיי לחזור על סיפור המוצץ כי אומנם עם המוצץ הייתה הולכת כל היום ועם האצבע רק בלילה, אבל אוליי מהמוצץ שהוא אביזר חיצוני הייתה ניגמלת בגיל 5-6 והגמילה מהאצבע עשוייה להמשך הרבה יותר זמן.
אני מקווה שלא עיצבנתי אותך עם התגובה שלי ושהיא לא מיתנשאת כי לא זאת הכוונה.

לאמא שלום
תודה על תגובתך לא נעלבתי. אני חושבת שעלית על נקודה
האם הנקת או את מניקה אותו אם כן אז זה רק מגביר את הצורך שלה לשמר אותך קרוב ע"י המישמושים ביד
כן, אני מניקה את אחיה ואני בטוחה שזה חלק מן העניין. הבעיה שזה גם הפך, במידה מסויימת למטבע של משחק כוח. אני מוצאת שכל רגע אינטימי - לדוגמא כשהיא מתעוררת ואני רוצה לחבק אותה חיבוק של בוקר או אני יושבת על הספה והיא מתכרבלת עלי- נגמר בהסטת היד שלי כי אני לא מצליחה לסבול את הרגשת המשמוש. זה עושה לי גירוי יתר בעור וזה משגע אותי.
קרוב לודאי שאת התהליך התחלתי לא טוב וודאי לפני שהיתה מוכנה לכך. אבל הוא התחיל כבר לפני שנתיים! ועדיין לא רואים את הסוף. זה מעיב על כל הקשר הגופני בין שתינו.
במילים אחרות: אני חושבת שהצורך שלה הוא ביותר תשומת לב וקרבה כפיצוי על הנקת אחיה אך נתקלת בבעיה לתת את תשומת הלב הזו (הפיזית) כיוון שעצם קרוב ידי לידה גוררת דבר שלא נעים לי ונגמרת בתסכול.
האם יש לך פתרון יצירתי? למישהי אחרת?
תודה, הלל

אנונימי

אין לי פיתרון יצירתי , אבל תנסי פשוט להגיד לה שאת רגישה בעור ולכן לא נעים לך המישמוש ביד , וביחד תנסו למצוא פיתרון. מה גם שאוליי החורף יכול לעזור עם שרוולים ארוכים. הדגש צריך להיות לא נעים לי ביד אבל כיף לי להתכרבל, לחבק , להיות איתך... , את היד תסיטי אבל תמשיכי לחבק..
גם אם שוב היא ממששת תסיטי ותמשיכי לחבק להתכרבל וכו.. תצעי לה משהוא אחר לעשות עם היד.. או שהיא תחשוב העיקר שתבין שהמישמוש לא נעים לך לכן את לא יכולה . אבל היא רצויה ומגע אחר איתה רצוי. (דרך אגב זה גם שעור מצויין בשבילה לכך שמה שלא נעים לה בגוף לא להסכים אליו... כהגנה עתידית מכל מני מגעים שלא רצויים)ץ
גם אצלנו יש מאבקי כוח ביחוד כשאני עם הקטנה ובדיוק רוצה משהוא שאעשה למענה.. למזלי היא גם מבטא את התיסכול שלה תגידי ל ת..(התינוקות) שגם אני קטנה וצריכה תשומת לב... ואז מתעקשת לקבל את זה עכשיו... לא תמיד אני מוצאת פיתרון.

אמא תודה
עדכון ביניים- בעקבות שיחה עם אחותי, שאת עצותיה אני מאד מוקירה, וגם היא עברה גמילה לא קלה וארוכה מאד עם בנה בצורה מעוררת כבוד ובסבלנות רבה, ניסיתי לקצוב בזמן את המשמוש אתמול בלילה ואמרתי לה שאת חיבוק הבוקר נתחבק ללא מישמוש. כשהערתי אותה בבוקר אמרתי לה שנתחבק עכשיו ללא משמוש. אחרי חיבוק קצר ונסיונות שלה למשמש שנענו בתזכורות שלי והסטת יד היא פשוט אמרה לי "לכי"

כנראה זה העונש שלי על חוסר העדינות בה התמודדתי עם הגמילה הזו בעבר.
אני נושמת עמוק והולכת להיות בפוקוס על הנושא הזה כל השבוע. מקווה שיהיו לי עידכונים מעודדים בשבוע הבא.

אנונימי

, ב ה צ ל ח ה !

שלום בנות יקרות אני קוראת בעיון את השרשור ומודה לאל שטוב שאתן כאן ומצרפת שאלה ברשותכן. הבכור שלי בן שנה וארבע חודשים יונק הנקה מלאה , לפעמים טועם אוכל אבל זה לפעמים וזה באמת טעימות. החלטתי על הפסקת הנקה מכמה סיבות הגוזל כבר "גדול" ולא מכניס כלום לפה חוץ מנהנה (זה הציצי שלו) עקב כך עזבתי את מקום העבודה ונשארתי בבית בשביל להיות עם בכורי אהובי ולתת לו את הכי טוב. (כרגע אני עובדת במשפחתון אצל אמא שלי עמית נמצא עם ילדים שאוכלים אבל זה לא מגרה אותו בכלל) וחוץ מזה אנחנו (אני ואבא שלו) רוצים מאוד הריון שני. עשיתי נסיון חד פעמי של הנקה בבוקר ואח"כ כל פעם שביקש נהנה אמרתי אין, יש אוכל. חיבקתי נישקתי שרתי שירים כלום לא עזר הגוזל נתלה עליי ניסה להוריד לי החולצה הכה בפניו בכה עם המון המון דמעות, וצרחות בלתי פוסקות. לא נתתי לו אמרתי עד 2 בצהריים אני אנסה לסרב. הצעתי לו אוכל מכל מיני ומיני והגבר שלי פשוט צם. עד השעה המיוחלת. ביום למחרת תותי שלי נעשה נודניק ונצמד אליי . נכנעתי, כבר חודש מאז הנסיון ואני מיואשת. כל כך קשה לו. ולי כבר אין כח להנקות במיוחד בלילה או מחוץ לבית שבכל מקום הקטנצ'יק דורש את הנהנה שלו.

עזרו לי בבקשה

קיצור זמני הנקות - אצלי חלק מהגמילה ההדרגתית נעשה ע"י קיצור זמני הנקות. כלומר, הנקות שמתמשכות ומתמשכות עד שיוצא המיץ פשוט התחלתי לקצר תוך כדי הודעה מראש "עוד קצת קצת ודי" "עוד מעט נגיד בייביי לציצי ונלך לאכול/ לעשות משהו..." "עוד מעט ציצי הולך לישון" (בלילה). בהתחלה יש מחאות ואני מסכימה ל"עוד קצת קצת ועכשיו די" , אח"כ לפעמים מספיקה חצי דקה של הודעה מראש...

הבת שלי בת שנה ושמונה יונקת כמעט מלא (ארבע פעמים ביום) ואוכלת רגיל. אני רוצה להפסיק אבל קשה לי ובעלי אומר שהיא תגמול את עצמה. יש דבר כזה ?

כן, היא תגמול את עצמה, אבל זה יכול לקחת די הרבה זמן...
אני מבינה שאת רוצה להפסיק. יש פה בדף הרבה עצות איך לגמול, ויש גם עצות נוספות בדפים:
גמילה מהנקה
עד מתי להניק
הנקה מלאה עד מתי
איך מפסיקים הנקה לילית
יניקה מתוך שעמום
מה לומר לילדה על הפסקת הנקה
גמילה מהנקה והרגשת האם
הפסקת הנקה וגוף האם
פרידה מהנקה
הפחתת הנקה כיצד
הפסקתי להניק מה עושים

בכל מקרה מתחילים בהדרגה - לאט, מורידים הנקה אחת, שמים לב שלא נוצר גודש, שמים לב לתגובה שלה, משתמשים בכל הטיפים שרשומים בדפים האלה להסחת דעת ככה שהיא לא תבקש לינוק, הכלל הכי חשוב: לא להציע, לא לסרב (לא להזמין אותה לינוק, אבל כשהיא מבקשת - לא לדחות אותה, כי זה מקבע).

אבל לפני הכל בואי נעשה קצת סדר:

איך לדעתך הילדה תקבל את הגמילה? האם את מזהה יניקות שחשובות לה יותר וכאלה שחשובות לה פחות? האם היא בשלה לגמילה?אפילו חלקית? האם יש עוד שינויים בחיים שלה כרגע, שעלולים ליצור עליה עומס פיזי ו/או רגשי?
מה בדיוק קשה לך? את יכולה לשים את האצבע על הסיבה שלך לרצות לגמול? אולי זה משהו שאפשר לטפל בו בעוד דרכים.
האם את שלמה עם הרצון לגמול, או שבעצם את לא סגורה על זה? במקום שאנחנו לא שלמות עם עצמנו, שם הילדים מלמדים אותנו אחלה שיעור... P-:
האם ניסית לגמול או להפסיק ונתקלת כבר בקושי? אם כן, מה היה? אולי אפשר לחשוב על מקצה שיפורים.

זהו בינתיים.

אני יכולה לשתף אותך מהגמילה של המלאכית שהתרחשה לפני חודש.
המלאכית בת שנה ושבע. מצאתי פרצת דרך שבה היא לא ינקה המון שעות כי היא הייתה מאד עסוקה ובכמה שעות היא לא הייתה איתי.
והחלטתי שזהו זה הזמן
וכשהיא ביקשה ציצי הסחתי את דעתה בלי לומר אין כדי לא ליצור אנטגוניזם
עשיתי זאת כמה פעמים ואחר כך אמרתי לה שהיא גדולה ואין ציצי שהציצי נגמר
וזה עבד פלאים לא האמנתי שהיא תבין ותקבל את זה בכזאת קלות.
ובלילה שהיא התעוררה חיבקתי ונישקתי ואמרתי שאין ציצי
אחר כך היא רק הייתה מלטפת ומנשקת
וזה עבר בצורה מדהימה היום היא צוחקת שאני שואלת אם היא רוצה ציצי
מהניסיון שלי הבנתי ,שלי בעצם היה הרבה יותר קשה לגמול אותה
הייתי שלושה ימים קצת בדכאון הרגשתי שהיא מתרחקת ממני
אבל למזלי היא הבינה וקראה אותי ופשוט חיבקה ונישקה אותי ללא הרף מעין פיצוי
בהצלחה.

יש לי בעיה עם ההנקה/גמילה. אשמח לתובנות.
הקטנה שלי בת שנתיים וחצי, יונקת במרץ. החלטתי לגמול מלילה. למה? בעיקר כדי לאפשר לי יותר זמן זוגי בלילה, ולפעמים גם לצאת. זה אולי לא נשמע סיבה טובה, אבל נוצר מצב שזה חשוב לי ולזוגיות שלי. לפני חודש, כשהחלטתי, היו לי גם כאבים בשדים אבל הם חלפו. וגם השיניים שלה לא במצב אופטימלי.. את ההנקה אני לא רוצה להפסיק כרגע, רק את הלילה. וגם זה, מסיבה "שלי" ולא כי אני מרגישה שהיא ממש מוכנה.
בכל אופן, לפני כחודש אנמרתי שהציצי צריך לנוח בלילה. כשהיא ההתעוררה היא היתה מאד עצובה אבל לגמרי שתפה פעולה. אחרי יום-יומיים היא קצת בקשה לקראת הבוקר, ואני הייתי כל כך מרוצה מההבנה שלה שהסכמתי לקצת פה וקצת שם. אחרי שבוע - היא חזרה לינוק בלילה.. אז ניסיתי שוב. בפעם השניה זה כבר לא היה פשוט, היא מאד בכתה בלילה הראשון, ביקשה להיות במנשא, להתחבק, ללכת לסלון איתי. אחר כך המשכנו ככה שבועיים לא פשוטים. לא דרמות כמו בערב הראשון, אבל די הרבה התעוררויות, המון חיבוקים חזקים-חזקים וציצי עם אור ראשון..
ואז היא חלתה בשפעת והיתה ממש מסכנה, אפילו נתתי לה לראשונה אקמולי, כאב לה הראש, הגרון האוזניים. אז נתתי גם ציצי, שמאד ניחם אותה, כצפוי.
עכשיו היא התאוששה מהמחלה ואני תוהה אם לנסות להפסיק שוב. אני לא רוצה לשגע אותה כבר. אני רואה שזה בכלל לא פשוט עבורה. תוהה אם אני יכולה לצאת עם בן זוגי גם ללא גמילה לילית. אבל אם כבר התחלנו, אולי לא כדאי כבר להיות החלטיים. אשמח לרעיונות.

לדעתי בגיל הזה קשה מאוד לגמול רק לילה.
את בני גמלתי בגיל הזה בכלל מהנקה.
קשה לילד בגיל כל כך מגובש כבר,
לחכות בסבלנות כל הלילה עד לבוקר כדי לקבל משהו שלא היתה עליו הגבלה עד כה.
אם היא היתה בת שנה אולי זה היה אפשרי,
גם כן תלוי באישיות.
אני לא אומרת שאי אפשר, זה פשוט יהיה סוחט וקשה מאוד,
ולא בטוח ששווה את המאבק הזה.
אם את רוצה להניק תניקי,
ואם את שלמה עם ההחלטה לגמול תגמלי לגמריי.
זו דעתי, ניסיוני ואמונותיי.
בהצלחה רבה.

מחפשת רעיונות יצירתיים לגמילת הגוזל (2.5) באופן סופי. ההנקות שנשארו:
לפני שנת הצהריים (לפעמים מדלג כי הולך לישון מאוחר ופשוט נרדם על הספה).
לפני שנת הלילה (צד ראשון, צד שני ואז שמים את הראש על הכרית עם אמא). כשאני לא בבית נרדם עם אבא.
בבוקר - ההנקה הכי מעצבנת כי מעיר אותי לפעמים גם ב - 5 ולא מסוגלת לישון אח"כ. מצד שני נראית לי ההנקה שהכי חשובה לו.
ניסיתי להגביל בבוקר לזמנים - מתקבל בצרחות רמות ביותר - מעיר את כל בני הבית.
אני כבר בשלה לגמילה אבל לא יודעת איך לבשר לו, במיוחד כי אלו הנקות של רוגע והסחות דעת לא יעבדו כאן.

האם יש מישהי שעברה גמילה דומה?
כיצד ניתן לעשות זאת מבלי לגרום טרואמה?

לרוית
תוהה אם אני יכולה לצאת עם בן זוגי גם ללא גמילה לילית
אצלנו הוא מסוגל להרדם גם בלי ציצי (למשל עם אבא) ויש בייביסיטר שהיתה מטפלת שלו שגם איתה הוא מסוגל להרדם (אם הוא עייף). לא שאנחנו יוצאים הרבה, אבל פעם בכמה חודשים זה קורה. לפני שהיה גמול לילה העדפתי לצאת לפני שנרדם - כך הוא יודע מי מרדים אותו ולא מופתע למצוא את אותו אדם אם הוא מתעורר. לי נראה כי ההשקע שלך בעצמך ובזוגיות שלכם חשובה מספיק בשביל לנסות. מה הגרוע ביותר שיכול לקרות? מכסימום תחכה לך ערה או שיקראו לך חזרה, אז תתכננו את היציאה למקום קרוב.
מקווה שעזרתי

בן שנה וארבעה חודשים ואני מתלבטת לגבי גמילה.במהלך היום נמצא בגן. הבעיה מתחילה בערב- נרדם רק עם ציצי, מתעורר כל שעתיים ויונק הרבה במהלך הלילה והבוקר.נמצא איתנו בלינה משותפת, כך שכל התעוררות מקבל ציצי מיד, הבעיה שלפעמים לוקח לו גם שעה לשחרר אותו ואני מותשת. ביומיים האחרונים ניסיתי לתת בקבוק סימילאק לפני השינה. בוא לוקח שלוק ומחפש ציצי. בכלל לא ברור לי אם כדאי להחליף את ההנקה בסימילאק, או פשוט להוריד אותה לגמרי ללא תחליף.מעבר לזה אני כבר מאוד רוצה שיחזור לי המחזור ולראות שהגוף מתפקד ושאוכל שוב להיכנס להריון.
עשיתי בדיקות - מישהי יכולה להסביר לי את המשמעות- הTSH 1.49
פרולקטין 301
FSH 4.7
E2 קטן מ200
LH Urgent 1
ההודעה יצאה מבולבלת אבל בשורה התחתונה- איך גומלים מהנקה, כאשר התינוק לא נרדם ללא ציצי ואני לא רוצה להניק לילות שלמים.ברור לי שיהיה בכי ואני לא יכולה לעמוד בזה.

_עשיתי בדיקות - מישהי יכולה להסביר לי את המשמעות- הTSH 1.49
פרולקטין 301
FSH 4.7_
על פי ה-FSH יש לך רזרבה שחלתית מצוינת - לו לא היית מספרת שאין לך מחזור, הייתי אומרת לך שאת פוריה כאגס בשל

. אבל לא ייתכן ביוץ ללא מחזור. אם אין לך מחזור, זה בהחלט משהו שרופא צריך לבדוק (בתור התחלה אולטראסאונד).

איך גומלים מהנקה, כאשר התינוק לא נרדם ללא ציצי
האם אבא מעולם לא הרדים אותו? מה יקרה אם תצאי מהבית בערב?

האם אבא מעולם לא הרדים אותו? מה יקרה אם תצאי מהבית בערב? אבא הרדים לפעמים ביום, בערב בד"כ אני, אבא בעבודה....יצאתי פעמים ספורות וכשהוא התעורר בד"כ חיכה לי ער

רזרבה שחלתית מצוינת- מה זה אומר בדיוק?שמעתע שיש מצב של ביוץ גם ללא מחזור (כך גם קורים פנצ'רים בעיקר אחרי לידה).איך אני יכולה לדעת אם אני מבייצת?

טוב אז אפשר תמיכה לרגע???? הרופאה שלי אומרת שהבדיקות תקינות אבל....אני כנראה מאלה שעד שלא יפסיקו להניק לגמרי לא יקבלו מחזור ולא יהיה ביוץ. מה זה אומר ? שאם אני רוצה להיכנס להריון, אני אצטרך להפסיק להניק. קשה לי עם זה מאוד.זה מבאס אותי אני ממש לא יודעת איך להפסיק ולא מוצאת סיבה לגמול לגמרי.אוף!!!

שמעתע שיש מצב של ביוץ גם ללא מחזור (כך גם קורים פנצ'רים בעיקר אחרי לידה).
לא מדויק

קודם יש ביוץ, אחר כך יש מחזור. פנצ'רים קורים כשהאשה לא מודעת לכך שהיא מבייצת, ופשוט נכנסה להריון על הביוץ הראשון, לפני שהמחזור הופיע (והוא כמובן כבר לא יופיע, כי היא בהריון).

רזרבה שחלתית מצוינת- מה זה אומר בדיוק?
זה אומר שהגוף שלך מבייץ בקלות. FSH הוא הורמון שככל שיש יותר ממנו, כך סימן שהגוף מתקשה לבייץ. ה-FSH שלך נמוך.
אבל כאמור אני לא יודעת מה משמעות הממצא הזה כאשר אין לך ביוץ כלל (מן הסתם הוא ממשיך להיות נכון אבל תיאורטית, עד שהביוץ יגיע. אולי).

הרופאה שלי אומרת שהבדיקות תקינות אבל....אני כנראה מאלה שעד שלא יפסיקו להניק לגמרי לא יקבלו מחזור ולא יהיה ביוץ. מה זה אומר ?
זה אומר שאם את לא רוצה להפסיק, תבקשי תור למומחה פוריות (רצוי כזה ששמעת שתומך הנקה או לפחות לא מתנכל הנקה אוטומטית), תבקשי דעה שנייה. אם גם הוא אומר אותו הדבר, תצטרכי פשוט לקבוע על פי סדר העדיפויות שלך. הדתיים אומרים שלא לגמול ילד א' לטובת ילד ב' שעדיין לא נוצר אפילו. מצד שני, בגיל 1.4 יש ילדים שנגמלים יחסית בקלות. שיקולים שלך...

הרופאה שלי אומרת שהבדיקות תקינות אבל....אני כנראה מאלה שעד שלא יפסיקו להניק לגמרי לא יקבלו מחזור ולא יהיה ביוץ
אי אפשר לדעת את זה מראש.
מה שכן, הכי קריטי הן הנקות הלילה, לנושא חזרת המחזור וכו'.
האם מאוד מאוד דחוף לך כבר להיכנס להריון נוסף?
אני שואלת, כי יש מקרים שבהם האמא כבר בגיל מתקדם (כמו שאני הייתי, לכן אני חושבת על זה) ומאוד דחוף לה להיכנס להריון כדי לא לאחר את הרכבת ולהפסיד ילד שני.
זה שונה ממקרה "רגיל" של אמא שכבר נורא רוצה להיכנס לעוד הריון, אבל בסך הכל אין סיבה פיזית/רפואית/כיוצא בזה לדחיפות. היא פשוט מאוד רוצה כבר עוד ילד. במקרה כזה, בהחלט יש יותר מקום לשקול, האם זה נכון (ראוי, הגון, צודק וכו') להקריב את הצרכים של התינוק הקיים על מזבח הרצון בעוד ילד כה מהר.
את השיקולים רק את יכולה לעשות.

אכן, חז"ל דנו בסוגיה הזאת, והתפיסות שלהם היו שיש להעדיף את הילד החי על פני הילד שעוד לא נהרה (וגם על פני הילד שעוד לא נולד, אם יש צורך לבחור בין תינוק קיים לבין עובר בבטן).
גם אני חושבת כך, ולכן אני באופן אישי, למרות גילי המתקדם, חיכיתי.
ילד בן שנה ו-4 שהולך לגן זקוק אחר כך להרבה זמן אמא.
איך מקבלים זמן אמא בשעות האלה? יונקים. הרי לילה. הוא לא יכול לשחק איתך, לספר לך איך עבר עליו היום בגן, לספר לך כמה התגעגע. אז הוא מספר בהתחברות פיזית למקור האהבה והנוחם.
מצד אחד הדרך הראשונה לענות על הצרכים שלך כרגע היא להתחיל בגמילת לילה, כי באמת ההנקות בלילה הן ההנקות העיקריות שדוחות את ההריון הבא (ענייני הורמונים).
מצד שני, כואב הלב להמליץ לך על דבר כזה.
התינוק הראשון עוד כל כך קטן, הוא עוד כל כך זקוק לך בדיוק בלילה - איך אפשר להציע לך לבטל אותו, את צרכיו, את מצוקותיו, בגיל כל כך רך, ועוד בשביל מה? בשביל שצ'יק צ'ק תיכנסי לעוד הריון ויהיו לך פחות כוחות אליו, וכשהוא עוד יהיה תינוק גמור כבר יהיה לו עוד אח או אחות, ויהיה עוד פחות כוח וזמן אליו )-:
אלוהים, או הטבע, לא כל כך טיפש: זה לא מקרי, שהנקות מרובות בלילה משדרות לגוף שלנו "לא מתאים עכשיו עוד הריון". זה שידור ברור: יש תינוק קטן וזקוק מאוד. טרם הגיע הזמן לסכן אותו.
אגב, הערה בעניין הסימילאק:
בעצם שתי הערות:
א. בגיל שנה וארבע אין שום צורך בתמ"ל. את יכולה לתת סתם חלב רגיל. אין שום צורך בבקבוק. אפשר בכל כוס שתרצי. תחסכי המון כסף, המון זמן על ניקוי, המון בלגן של הכנה...
ב. הסיבה שהסימילאק לא עבד היא מפני שהוא לא רצה את ה"חלב". הוא רצה את אמא.

בשמת
הוא לא יכול לשחק איתך, לספר לך איך עבר עליו היום בגן, לספר לך כמה התגעגע. אז הוא מספר בהתחברות פיזית למקור האהבה והנוחם

קראתי והיה לי כ"כ עצוב...אני משתדלת להיות איתו כמה שיותר...בבוקר לפחות שעה, הוא לא מגיע לגן לפני 08:30 וב-15:00 אני לוקחת אותו. סופי שבוע אנחנו מחוברים ואף פעם לא היה עם בייבי סיטר אחה"צ. גם לפני שניכנס לגן הוא היה מתעורר המון המון לציצי. חשבתי על העניין שאולי הוא קם כדי להיות איתי , אבל אני לא ממש בטוחה בזה. היניקה בלילה גם מפריעה לו לישון. אני בטוחה בזה. הוא יכול להיות במיטה 13 שעות בשנת לילה ולהתעורר 10 פעמים כשהשינה שלו נורא נורא חלשה וכל פיפס כמעט מעיר אותו בד"כ. מה אני אומרת בזה - שבלי קשר להריון שני אני מרגישה שיהיה נכון לנסות ולעשות שינוי עם הנקות הלילה או יותר נכון הנקת הלילה התמשכת שלנו...איך עושים את זה? אני ממש לא יודעת. עצות שמעתי המון, אבל קשה לי ליישם.

התינוק הראשון עוד כל כך קטן, הוא עוד כל כך זקוק לך בדיוק בלילה - איך אפשר להציע לך לבטל אותו, את צרכיו, את מצוקותיו, בגיל כל כך רך, ועוד בשביל מה? בשביל שצ'יק צ'ק תיכנסי לעוד הריון ויהיו לך פחות כוחות אליו, וכשהוא עוד יהיה תינוק גמור כבר יהיה לו עוד אח או אחות, ויהיה עוד פחות כוח וזמן אליו
התינוק הוא אכן תינוק קטן, אבל בכל מקרה כשייוולד לו אח הוא יהיה לפחות בן שנתיים וחודש...אני לא בלחץ להיכנס כבר מחר להריון, אבל בהחלט חושבת על זה לחודשים הבאים ורוצה להיות מוכנה. לא הייתי רוצה להגיע ליולי למשל ולהיזכר שבכלל אין לי מחזור עדיין וכו'...

אלוהים, או הטבע, לא כל כך טיפש: זה לא מקרי, שהנקות מרובות בלילה משדרות לגוף שלנו "לא מתאים עכשיו עוד הריון"
מסכימה איתך, אני גם חושבת שכרגע זה לא הזמן אלא עוד קצת...גם לי ברמה המודעת לא מתאים כרגע הריון

הסיבה שהסימילאק לא עבד היא מפני שהוא לא רצה את ה"חלב". הוא רצה את אמא.
מסכימה - עשיתי נסיון..גיליתי ילד שיודע מה הוא רוצה ויודע להביע את זה
אוף איך אני מתגעגעת עכשיו....

אוקיי, כמה דברים:
ראשית, האם יכול להיות שאת במשקל נמוך? כי לפעמים, אחד הגורמים שמונעים את חזרת המחזור הוא משקל נמוך. אשה צריכה בדרך כלל עודף משקל של 5 ק"ג לפחות כדי שהגוף יקבל איתות שאת לא במחסור ואפשר להרשות הריון. אז שימי לב לתזונה שלך, שתהיה בריאה ועשירה. יש עצות בדפים אחרים, לתזונה שעוזרת להעלות במשקל אבל בעזרת אוכל בריא ומלא ויטמינים (חשוב לעובר בריא) ולא בעזרת זבל (כי הרי אפשר לעלות 5 ק"ג צ'יק צ'ק עם גלידה ושוקולד כל היום, או לחם לבן וריבה, אבל זה ממש לא טוב להריון).

שנית, לגבי הילד: איך האכילה שלו במשך היום? האם הוא מקבל מספיק אוויר צח? האם הוא מתעייף מפעילות גופנית רבה ובריאה, או מרעש ובלגן עם הרבה ילדים בגן? כי מסתבר שסוג העייפות קובע גם את השינה. הרבה אוויר צח, שקט וריצה-קפיצה-נדנדה עוזרים לשינה טובה ובריאה - שעות עם המון אנשים ורעש גורמות לפעמים להפרעות שינה. גם סוג התזונה קובע - יכול להיות שיש אי נוחות בבטן, או אלרגיה סמויה למשהו שהוא אוכל באופן קבוע, או כל דבר כזה שעושה לו חוסר מנוחה.
גם מחסור בויטמינים מסוימים, וגם במינרלים כמו ברזל, עלול לגרום לתופעות שאת מתארת. האם את יודעת מה מצב הברזל וויטמינים חשובים אחרים?
זהו בינתיים.
רצה לישון בעצמי....

הי בשמת, תודה על התשובות שלך, הן באמת עוזרות לי
_האם יכול להיות שאת במשקל נמוך אכן אני רזה מתמיד...אף פעם כמעט לא הייתי במשקל הזה למרות שאני לא מאוד רזה בעיקרון אין לי בעיה לעלות במשקל, כרגע אני אוכלת המון אולי קצת מעלה אבל לא כמו לפני ההריון. בלוטת התריס תקינה. טוב נראה לי שאם אני אקפיד לטחון הרבה אני גם אשמין יותר...

הבן שלי אוכל לא רע, בבוקר בד"כ צ'יריוס לא ממותק עם חלב, בגן ביצה ירקות וגבינה, צהריים בד"כ קציצה/ שניצל עם אורז/ קוסקוס פסטה וירקות, אח"כ פירות / כריך עם גבינה או חמאת בוטנים/ שוקולד חרובים, בערב דייסת שיבולת שועל ביתית, אקטימל וכמובן הנקות.חטיפים זה בד"כ פריכיותצ אורז/ פתית. לא הכל מושלם בתזונה ובטח יש גם פה ושם ג'אנק בגן, אבל בגדול הוא לא חוזר רעב משם וגם בבית הוא בד"כ אוכל לא רע. אוויר צח יש בשפע גם בגן וגם אחה"צ. הוא אכן מתעייף מהר מפעילות ורעש, גם לפני שהיה בגן. להיפף- מאז שהוא בגן הוא ישן שם טוב יותר...
בפעם האחרונה בגיל שנה הבדיקות דם היו תקינות. אני חושבת שאני די גרמתי לו להרגלי שינה גרועים. הוא אומנם ישן שנת לילה מגיל צעיר מאוד ומבדיל אותה משנת יום, אבל אני חושבת שאני הייתי ועדין היסטרית קצת בנושא השינה. כמעט ולא ניסתי להרדים אותו מחוץ לבית, בשעות השינה תמיד דאגתי שנהיה בבית. הייתי שוכבת לידו שעוות לפני שסידרנו לו מקום בטוח לישון איתנו, כדי שלא יתגלגל בטעות מהמיטה. חודשים הוא ישן עלי. אולי הוא מרגיש את הלחץ המטופש שלי. לא יודעת. לפעמים הוא ישן טוב רק אם אני לידו,לפעמים זה הפוך- הוא ישן טוב כשאני לא איתו. אוף די מתסכל כל העניין הזה...אני חושבת שההתניה של ציצי-שינה לא טובה כבר בכל מקרה.אני מבולבלת בעצמי ואני חייבת להרגיש בטוחה לפני שאבלבל גם אותו.

הוא ישן שם טוב יותר...
אבל בבית לא כל כך טוב...

אגב, הוא אוכל הרבה מוצרי חלב במשך היום. הרבה ילדים רגישים לחלב פרה, וזה עשוי להשפיע. אבל זה רק ניחוש, אי אפשר לדעת.
כמו כן: האם האורז, הקוסקוס והלחם הם "מלאים" או ריקים?

אני חושבת שההתניה של ציצי-שינה לא טובה כבר בכל מקרה
זה מאוד נורמלי להירדם בהנקה, במיוחד בגיל כזה, וגם מאוד נורמלי בגיל הזה לינוק בלילה. מה שאולי בעייתי ולא ברור אם זה משהו שאפשר לפתור, זה האם יש לו סוג של הפרעת שינה.
שוב אני אומרת, שהוא משלים שעות אמא בלילה, דרך ההנקה, וזו תופעה נורמלית ומוכרת, במיוחד בגיל כה צעיר. לכן, לא בטוח שיש פה "בעיה" אצל התינוק - אם כי ברור לגמרי שיש בעיה לך, האמא!
לא בטוח בכלל שגמילה מהנקה בלילה תעזור - יכול להיות שאז הוא פשוט יתעורר לגמרי, יבכה, ויזדקק להמון תשומת לב והתעסקות במהלך הלילה...
את מתחברת לדברים כמו רפואה סינית או הומיאופתיה? אם כן, זה משהו שאולי כדאי לבדוק.

הוא אוכל הרבה מוצרי חלב במשך היום
יש לו העדפה ברורה לחלב , גם כשאני מציעה דברים אחרים

האורז, הקוסקוס והלחם
בבית מלא- בגן לא
אם הוא יבכה המון אני לא אעמוד במילה, אני מנסה לתת לו 100 אחוז בזמן שאני איתו כי זה באמת קשה לי וקשה לי יותר עם העייפות שלו.קשה לי שהוא עייף בבוקר כשאני יוצאת לעבודה ואין ברירה לשלוח לגן וגם אחה"צ הוא כבר עייף די מוקדם
אני מוכנה לנסות

רפואה סינית או הומיאופתיה מה את מציעה?

רפואה סינית או הומיאופתיה מה את מציעה?
מה שנראה לך, מה שיש לך בסביבה, אם יש המלצה על אחד/ת בסביבה שלך, זה לא ממש משנה. בשתי השיטות יש דרכי איבחון שמתאימות את עצמן למקרה הספציפי. אני מאוד אוהבת רפואה סינית, אני מרגישה שיש להם כלים טובים מאוד.

לולילו, אני מאוד מבינה אותך... גם אצלנו יש מצב דומה של התעוררות ויניקה כל שעתיים בלילה, במשך חודשים ארוכים.
לפעמים היניקות קצרות ואז אני ישנה לא רע בסה"כ, אך לפעמים ההצמדות לציצי מתארכת עד מאוד.
הרבה זמן לא עשיתי עם זה כלום כי החזקתי בדיעה שזה נורמלי כפי שכתבה כאן בשמת א.
לאחרונה התחלתי לשקול בדיקה יותר מקיפה של הנושא.
בני נמצא איתי בבית ויונק המון גם במשך היום, כך שקשה לי לשייך את המצב להשלמת זמן אמא.
הוא אוכל מגוון גדול ובריא (בלי חלב פרה, בלי חיטה, בלי סוכר) של מוצקים אבל לא בכמויות גדולות מי יודע מה. משחק בחוץ, אנרגטי ופעיל ביותר.
לאחר חודשים רבים שישן צהריים ברציפות, הוא לאחרונה נצמד לציצי גם בשנת הצהריים,
וגם אם עוזב מתישהו, לרוב מתעורר ורוצה שוב לינוק איך שאני זזה במיטה או קמה ממנה.
קבעתי לנו תור לקינסיולוגית שבודקת חוסרים בגוף, תפקודי איברים, אלרגיות, טפילים וכו'.
לפני שנה היא עזרה לנו לאזן את הכליות אחרי דלקת בדרכי השתן, איזנה תפקודי בלוטת תריס בגלל עליה איטית במשקל,
ועל הדרך הוא גם החל אז לישון צהריים (עד גיל 5 חודשים זה כמעט ולא קרה

).
אז זה עוד רעיון למשהו שאולי יכול לעזור.

בקשר למחזור, גם לי עוד לא חזר, ואני מקשרת את זה ישירות להנקות הלילה התכופות (בטח לא למשקל נמוך

).
גמני חושבת איך ומתי לצמצם אותן אם וכאשר ארצה עוד הריון. בינתיים ממתינה, להרגשתי ענייני עצמאות יכולים להשתנות מהר בגילאים האלה.
בכל אופן לא הייתי ממהרת לחרוץ שעוד ילד יהווה פגיעה חד משמעית בבכור.
הבן שלי יונק המון ונמצא איתי רוב הזמן, כביכול צמוד אמא, ועדיין יש לי תחושת בטן שהוא היה שמח כבר עכשיו לחבר למשחקים,
אבל אחד כזה שגר איתו באותו בית

מה שאני מנסה להגיד- ש אמהות יודעות ואני מניחה שתוכלי להרגיש מתי את והוא ואבא תהיו מוכנים להרחבת המשפחה.

בכל אופן תודה לך בשמת א על הסקירה היסודית והמקיפה וכל הרעיונות לבדיקה @}

קבעתי לנו תור לקינסיולוגית מה זה בדיוק וסליחה על הבורות, נדמה לי ששמעתי משהו על זה...ותודה על האמפתיה...

קינסיולוגיה זו שיטה שבה מאבחנים מצבים ורגישויות על ידי מבחן שריר.
הטיפול בחוסרי האיזון שנמצאו מתבצע בעזרת נקישות לאורך עמוד השדרה והחזקת תמצית של החומר האלרגני.
בצורה זו הגוף לומד להסתגל לאותו חומר מחדש, מפתח חסינות ומרפא את עצמו.

אכן, גם שיטת אייפק מאבחנת בקינסיולוגיה. גם מומלץ.

איזה באסה
כתבתי המון והכל נמחק. אני אתחיל שוב, בהמשך לדברים שכתבתי לפני כמה ימים.ב-10 ימים האחרונים בערך אני מניקה לפני השינה ואבא מחליף אותי וממשיך להרדים בשכיבה במיטה.הולך מצוין, בלי בכי בכלל.שמתי לב שכשהוא נרדם בלי ציצי בד"כ ישן יותר אפילו 4 או 5 שעות רצוף.שינה סד"כ טובה יותר כשהוא רק עם אבא בחדר ואני בסלון. בכל מקרה הבעיה היא בהתעוררות הראשונה בלילה - הוא מוכן לחזור לישון רק איתי. לא מצליח להירגע עם אבא. זה כמובן מגביל אותי מאוד ומתיש, כי אני כבר שנה ו-4 צמודת בית. אני גם מרגישה שאולי אני סתם דוחפת את הציצי, כמו "דפוס בלימה" (בספר של התינוק יודע).אני די מבולבלת.ברור לי שהוא לא רעב ומים לא מספקים בשלב הזה. הבעיה היא שמההתעוררות הראשונה השינה שלו כבר די קלה ולא רגועה ולמעשה שנינו לא ישנים כ"כ טוב. קראתי בספר "התינוק יודע" ששינה מרובה אצל תינוקות וצורך בשינה יכול להעיד שהתינוק חווה הרבה תסכול במהלך היום וחוויות שמקשות עליו ולכן הוא מתמודד איתן בשינה-בריחה.אני תוהה אם זה המצב שלנו.אולי אני לא מאפשרת לתינוק לבכות? אבל איך אפשר לתת לו לבכות בלילה כשהוא צועק - ציצי???אוף!בקיצור לתת ציצי בלילה או לאפשר בכי? איך ללמד אותו ולעזור לו לישון גם את שארית הלילה טוב יותר?

הי לולילו,
מכירה את הדף התינוק יודע ?
אם אני זוכרת נכון יש שם הרבה ביקורת על הגישה המוצעת בספר.
לעומת זאת בספר לישון בלי לבכות היא כותבת ששינה רצופה של 4-5 שעות נחשבת בעיניה לשנת לילה סבירה ביותר.
בעיני כל העניין של לאפשר לו לבכות הוא קשקוש... כשתינוק באמת צריך לבכות (נניח תינוק שסובל מכאבי בטן) ממילא שום ציצי לא יעצור אותו,
וכשהציצי עוצר אותו מלבכות כנראה שהוא פשוט זקוק לו, ואני לא רואה שום סיבה למנוע זאת ממנו (מלבד עייפותנו שלנו כמובן).
כל הסיפור של דפוס בלימה, בריחה לשינה מתוך תסכול, או צורך לבכות שמודחק על ידי הסחות דעת מתאים על פי הבנתי להתנהגות של מבוגרים.
תינוקות עדיין לא נתפסו לטריקים האלה, הם הרבה יותר מחוברים לצרכים שלהם מאיתנו

בסה"כ נשמע שהצלחתם לשנות משהו די משמעותי תוך מעט זמן, יש תקווה!
אם הוא ישן 4-5 שעות ברצף, את כבר לא לגמרי צמודת בית, נכון?

אנחנו עכשיו בחקירה של נושא היניקות הארוכות תוך כדי שינה.
גילינו שמגע מרגיע בכתפיים שלי גורם לו להתנתק מהר יותר ולחזור לישון. זה עדיין בבדיקה.
אחרי שנבקר אצל הקינסיולוגית נראה אם יהיו עוד עדכונים.
בינתיים לילות טובים לכולנו

אני בהתלבטות קשה.
אני ממש ממש לא רוצה להפסיק להניק.
אבל...
יש לי סתימת אמלגם סדוקה, כלומר דליפת כספית לחלל הפה (ר' סתימות כסף וסתימות שורש), כלומר סכנת הרעלת כספית לי וליונק. זה כבר שנה ככה, ז"א שהוא כבר שנה שלמה יונק את זה (מגיל חצי שנה, נגיד). אז אני רוצה להוציא אותה ולהחליף אותה, אבל תהליך ההוצאה שלה כרוך בשחרור מנה גדולה של כספית לגוף. לכן, כשזה קורה אני רוצה להיות לא-מיניקה. אז למה לא לחכות עד הגמילה ואז להוציא? כי אחרי הוצאת הסתימה מומלץ לא להרות חצי שנה, ואני רוצה להרות לפני, נאמר, תחילת החורף הבא. מכאן שכדאי לי להתחיל גמילה (אין קשר ל חידוש המחזור בתקופת ההנקה, יש לי מחזור כבר מזמן; השיקול מבחינתי קשור רק לנושא של הסתימה המבאסת הזאת).
אבל כל-כך לא בא לי להפסיק...
בעיקר אני מרגישה שעקב העובדה שאני לא חדורת רצון לגמול, אני לא אצליח לגמול, אשדר מסרים סותרים ורק אבלבל אותו.

תובנות, מישהי? בתודה מראש...

אויש יעלוש,איך קשה,להפסיק הנקה שלא באמת רוצים...
האם בטוח שגוזלון נחשף לסכנה ממשית?
מצד שני,אם תחשבי על היתרון שבגמילה ויש כאן כמה יתרונות...אולי יהיה לך קל יותר להעביר מסר ברור,"עכשיו אתה גדול,עכשיו אתה אוכל בעצמך",
את חיבת להיות ברורה עם עצמך,אם באמת הגמילה הכרחית,תשתדלי לא לשדר מסר כפול.
בסך הכל שנה וחצי זה יופי...
שיהיה בהצלחה!|L|

קראת לי אז באתי.
הצעותי

א. להיפגש עם ד"ר ירדן גולדשטיין. שיבדוק את השן ויראה כמה זה באמת חמור ואם אפשר פיתרון זמני.
ב. לעשות בדיקת כספית בשיער/בדם וכו'.
ג. לעשות בדיקצ כספית ליונק.
אני לא בעד גמילה מתוך לחץ בלי עובדות.
בטח לא כשברור שזה עוד לא מתאים לכם.

תודה. זו מחשבה נכונה מאוד.
אם אפשר להוציא את גורם הלחץ מהתמונה, אם אולי זה סיפור שיכול לחכות אפילו עד סוף ההריונות, זה יכול להיות הכי טוב. ואם לא, כדאי באמת לדעת את זה כמה שיותר מהר.
יש לי תחושה די גרועה על הסתימה הזאת, כי היא ממש יוצאת מהמקום, אבל הלוואי שאתבדה.

שלום לכולכן
אני זקוקה לעצה דחופה.
אני כמעט בת 41, אם לתינוק בן שנה ושלושה חודשים ורוצה עוד שני ילדים.
אני חד הורית ומדובר בסיפור מורכב ומסובך לצערי.
הזמן דוחק!!!
כדי להרות אצטרך לקחת הורמונים ובתור התחלה לקבל מחזור...
מצוות הרופא המלומדה היא כמובן להפסיק להניק (כדי לקבל מחזור וכמובן בשל הצורך לקבל הורמונים).
פעוטי האהוב יונק כתינוק בן יומו.
מדובר בצורך פיזי ונפשי שלו וגם שלי!
מאז שנולד נפרדנו אולי 5 6 פעמים למספר שעות! (התפטרתי מעבודה של 12 שנה ונטשתי קריירה למען הקריירה המפוארת של הורות..)
רק המחשבה על גמילה מעלה דמעות בעיני.
ליעד לא אוכל תמ"ל.
אני מנסה ביומיים האחרונים להניק רק לפני שנת הצהריים ולפני שנת הלילה שכמובן כוללת את כל השכמות הלילה הרבות ואת היניקה האחרונה שאחריה ליעד מחליט שהוא קם (אני לא יכולה לצפות מתי כי אנחנו ציפורי לילה וישנים עד מאוחר במשך היום..)
למותר לציין שהוא "בן זוגי " למיטה...
זה קצת פתטי אבל היום כשבכה, אני התפתיתי להציע ציץ ניחומים.
אלוהים זה קשה!!!
אז נניח שאחדיר לראשי האטום (מדויק יותר לליבי הפתוח ועולה על גדותיו) שאם לא אגמול אותו מיידית לא יהיו לי ילדים נוספים חס וחלילה
ונניח שאני שלמה עם ההחלטה (זה צו ההגיון והמציאות הלוחצת).
איך עושים זאת בלי שליעד יבכה? לא מסוגלת לשמוע אותו בוכה!
ולהזכיר שוב: אין תמ"ל כי לא מוכן. (עשיתי טעות שלא הצעתי מעולם עד לאחרונה)
קניתי המוני בקבוקים מסוגים שונים. קניתי משקאות חלב שונים ומשונים.
מצאתי משקה שהוא מחבב (כן, עם המון סוכר אבל המטרה המיידית מקדשת את האמצעים כרגע).
בנסיונות שעשיתי להושיט לו בקבוק אגב טכסי ההרדמה הוא דחה את ידי המושטת (אגב חיבוק צמוד כדי לתת לו תחושה של "כאילו") כלאחר יד ותפס בציצי "שלו".
חשוב לציין
הריטואל הלילי הוא אמבטיה, משחקים, ציצי בחושך ואז כאילו שיש לי ספידים בחלב, ליעד מתעורר ומשתולל ורק אחרי זמן מה אני מוצאת שעת כושר ועם בכי או בלעדיו מניקה בשנית מנענעת בשלישית ו.. אחרי שעות ארוכות הוא נרדם.
הלילה ניסיתי אחרי ההנקה הראשונה וההשתוללות שבעקבותיה להרדים עם שירה וריקודים (כך היינו נרדמים עד לא מזמן) אך נאלצתי לדחוף ציץ כדי שיירדם.
קיויתי שאוכל להמיר את ההנקה כשיטת הרדמה בריקודים מתישים אך ללא הועיל.
הרבה תודה למי שהואילה וקראה עד כאן...
אודה מאוד לכל עזרה! מה עושים?

כרגע הצלחה נראית לי ממש בגדר נס.

אנשים מהצד לא מבינים אני הרי רוצה עוד ילדים ואחים בשביל ליעד אז יבכה קצת ויהיה קשה אבל בסופו של דבר זה גם לטובתו (בהתחשב באילוצים שפירטתי).
לפי מה שקראתי כאן אתן בהחלט מבינות אז תודה מראש!!

גילי

דבר נוסף:
אני לבדדדדדדד
אין מי שיכול להחליף אותי בהרדמה (הורים מבוגרים וחולים, אחותי בהריון והם גם מעולם לא עשו זאת).
חשבתי עם אחותי שאולי מספר ימים אביא את ליעד אליה קרוב לשנת הצהריים ואסתלק והיא תרדים אותו איכשהוא ואז אחרי 3 ימים אנסה לא להניק בצהריים בתור טסט קייס..

שליחה על ידי שפי* » 27 מרץ 2007, 13:30

לאמא של ליעד, קראתי מה שכתבת, עד הסוף.
גם אני בשלבי גמילה עם ביתי בת השנה ועשרה חודשים, (כי אני מרגישה שהגיע הזמן, וגם עוד מעט נעבור דירה ויהיו עוד שינויים בחייה, ולכן עדיף לי עכשיו). רציתי לומר שהרגלתי אותה ל - מוצץ - כן, ולכן הגמילה הופכת לקלה יותר,
ודבר שני בהדרגתיות, - קודם גמילה מיניקה לפני שנת הצהריים וגם במהלך השינה בצהריים.
ופשוט תוקעים לה מוצץ לפה.. נכון היא בכתה ולפעמים עדיין בוכה בזמן שהיא הולכת לישון- בצהריים - ולפעמים לא .
אם אני מתמידה עם שלב זה-
אני יודעת בעמקי ליבי - שההתמדה - טובה לה , וזה נותן לי כח להמשיך ולא להיכנע לפיתוי של לחלוץ ציצי.
וגם אני מרגיע אותה (ואותי) ואומרת לה - שבלילה היא תינק, ורק עכשיו לא.
עוד סוד אחד - אני מבקשת מהמלאכים שיהיו איתה כשהיא בוכה - והפלא ופלא זה עוזר... תנסי..

הבטחתי שאעדכן בנושא היניקות המרובות והממושכות בלילה אחרי שנבקר אצל הקינסיולוגית.
אז ככה- היא אבחנה חוסר איזון בבלוטת האצטרובל וטיפלה בזה, וזה בהחלט עזר, כמו קסם!
<טפו, טפו, העדפתי לא לכתוב, אבל אולי זה יעזור למישהי בכל זאת

>

אמא של ליעד -
יש לי גוזלית בת שנה וחצי שיונקת 4 פעמים ביממה. לפני 3 חודשים הפסקנו את ההנקות המרובות בלילה. היא יצאה ממטתנו וחזרה לשלה שצמודה לשלנו. בהתחלה היה מאוד קשה אבל ההחלטה נבעה מהסיבה שהיא ישנה אצלנו במיטה ואנחנו לא ישנו כמעט .. כל לילה היינו "חוטפים" ברכיים לפנים או אגרוף כשהיא מתהפכת. מה גם שההנקות היו בלילה סתמיות היא הייתה מתעוררת ולא הייתה יודעת להרדם. אז החלטנו להחזירה למיטת הלול שלה ולא להניק כל הליילה אלא רק בשש בבוקר.. הימים הראשונים היו מאוד קשים מלויים גם בבכי. אבל היינו איתה ובישבילה. חיבקנו נישקנו ליטפנו.. ולא רקדנו והשתעבדנו למשהו שידענו שלא מתאים לנו לעשות במהלך הלילה.. כי כבר היינו גם בסרט הזה... בימים הראשונים היינו ערים גם 3 שעות. מלטפים, שמים יד.. מסבירים (כי כבר הם מבינים הכל) ואולי אומרים מיליון פעם "תשימי ראש עכשיו כולם ישנים". יש לקטנה בובת כלב שהיא אימצה לעצמה ושמנו אותה איתה במיטה אז היא הייתה מניחה ראש ליד הבובה הזאת ומחבקת אותה. אחרי שבוע היה כבר שיפור. פעם היא הייתה קמה 45 דקות אחרי שהיא הייתה הולכת לישון ואז עוד אלפי פעמים נוספות. אחרי שבוע היא התעוררה בשעה שלוש בפעם הראשונה... ההתעוררות הייתה מאוד ארוכה אבל לפחות השינה עד השעה הזאת הייתה רציפה ועמוקה ובלי בעיטות לפני.. ואז הייתה תקופה של חודש בערך עד שהיא הפסיקה לקום גם בשלוש... היום היא קמה בסביבות חמש ומשהו יונקת וחוזרת לישון. לפעמים החזרה לשינה קשה אבל בסוף נרדמת... אין ספק שזה שיפור מדהים.. יש פה ושם ימים טיפה פחות ורודים אבל בסך הכל אין תלונות...

ולשאלתי אני רוצה בחודשיים הקרובים להפסיק להניק. נראה לי שכבר לי מתחיל להספיק למרות שכשאני אומרת את זה אני לא בטוחה... אבל גם נראה לי שזה מתחיל להיות הנקות אחרות קצת מניפולטיביות. ויותר קשורות לרגש ולא לצורך שזה כמובן מאוד חשוב אבל יש גם דרכים אחרות... מה גם שהיא כבר אומרת ציצי (ובצורה של מסכנות) אז זה מתחיל להיות שונה לגמרי. בקיצור נראה לי שאני רוצה להתחיל לפחות רעיונות של איך אני צריכה.. היא יונקת בחמש בבוקר ובשמונה כשהיא קמה (לא תמיד) ולפני השנת צהריים ולפני השינה בערב אחרי טקס של מקלחת וסיפורים....
יש למישהי רעיונות איך לעשות את זה הכי טבעי כי לא נראה לי שזה ייגמר מעצמו...

אמא של ליעד -
רק עוד דבר אחד, בקשר להיותך אם חד הורית ושאין מי שיעזור להרדים...
אני אישית לא הסכמתי לצאת מהבית כדי שבן זוגי יעשה את התהליך הזה רציתי להיות שם גם כשקשה. לחבק להראות שגם לי לא קל אבל אני שם בשבילה גם כשקשה.. כל פעם שיהיה קשה נחפש מישהו שיעשה בשבילנו... הרבה אמרו לי לצאת מהבית אבל אני שמחה שעברנו את זה ביחד. הרי אנחנו האימהות....

אמא של ליעד, אני פה לרגע, אז המון נקודות בלי סדר מחייב:

לא בטוח שאת חייבת לגמול אותו לגמרי - כן חשוב לגמול מהנקות הלילה (שמעלות את רמת הפרולקטין. ראי התעברות בזמן הנקה ודפים דומים)

גם אני מגדלת את בני לבד, מיניקה, ישנה איתו וכולי. לאחרונה כשעשינו גמילת לילה (בגיל שנתיים), היה לשנינו קשה, מאוד לא אהבתי את הצעד הזה (אבל הוא היה מחויב מסיבות שונות), אבל הרגשתי טוב לפחות עם זה שאני היא זו שהייתי שם להרגיע, ולא צד ג'. בלילה הראשון היה המון בכי, התעוררויות תכופות, הרגעתי בכל פעם מחדש בחיבוק במיטה, וכן הצעה של חלב או מים או מוצץ.
האם הוא חייב תמ"ל בכלל בגילו? קודם כל, מספיק חלב פרה פשוט. שנית, הוא לא חייב להירדם עם בקבוק, ויש אומרים שזה בכלל מזיק לשיניים ועדיף שיירדם בלי בקבוק.

אמרת שהוא יונק המון. איך הוא באכילת מוצקים? אם המוצקים הם פחות משליש התזונה שלו כדאי אולי להתייעץ עם רופא ילדים שאת סומכת עליו או תזונאית תינוקות - ייתכנו לזה כל מיני סיבות (רמת ברזל נמוכה שמפחיתה תיאבון, קשיים בוויסות תחושתי ועוד הרבה דברים שאולי רלוונטיים ואולי לא, אבל כדאי לשלול).

לכן על סמך כל הנ"ל אישית הייתי מנסה להגיע למצב של ארוחת ערב טובה ומשביעה. לא תמ"ל אלא צלחת פסטה עם רוטב עשיר, או סלט-חביתה-שמנת, ואז שאוכל להרדים אותו כשאני שוכבת לידו. אם וכאשר הוא מתעורר בלילה (לפעמים גמ"ל לא עוזר בהורדת מספר ההתעוררויות...), לשבת/לשכב לידו, לשים עליו יד ולהמתין שיירדם שוב. במשך היום - להיניק פעם-פעמיים לכל היותר. זה המצב האידיאלי. אבל אי אפשר לצפות להגיע לשם תוך יום, שבוע או חודש. זה תהליך של שניכם.

אולי גם תדברי איתו על הנושא? תגידי לו, וזה נכון, שאת מאוד אוהבת להיניק אותו, אבל את כבר לא יכולה להיניק בלילה (כי הציצי רוצה לישון ולנוח ולהיות חזק. גרסה מפושטת של "להפסיק לייצר פרולקטין. או כל סיפור שתרגישי בנוח איתו). פשוט תגידי לו, ותגידי לו גם את הסיבה, שקשורה לגמרי אלייך ולציצי - כי אחרת הם משייכים כל דבר לעצמם, כאילו זה בגללו, או כאילו זה סימן לחוסר אהבה וכולי.

ואם את מקבלת מחזור בשעה טובה ומתחילה בטיפולים, ייתכן שיש הורמונים שכן תוכלי לקחת בזמן ההנקה (ואז תוכלי לשמור אותה על אש קטנה). כדאי לבדוק היטב במרכז טרטולוגי.

ש פ י!
ריגשת אותי עם המלאכים! אאמץ בחום! כל לילה בזמן שליעד יונק אני נושאת תפילה לאלוהים ועכשיו אוסיף גם בקשה מיוחדת ברוח הצעתך!

קרוטונית מהמרק הגדול

אשמח מאוד לשוחח איתך טלפונית אם תסכימי...
האי מייל שלי:[email protected]
המון תודה על תגובתך המפורטת!
מאחר שאני אמא דאגנית והסטרית ולא לקחתי אפילו אקמול מאז ההריון (רק לאחרונה בצוק העיתים העזתי ללכת לרופא שיניים לטיפול בלייזר) אני משוכנעת שלא אוכל להניק עם קבלת הורמונים.
מדובר אצלי בהחזרת עוברים מוקפאים ובתמיכה הורמונאלית רצינית.

הפתעת אותי עם הרעיון של "להתחיל מהלילה" שזו המשוכה הכי גבוהה למרות שגם בצהריים זו לא הולכת להיות חגיגה.
אני חושבת להתחיל מהצהריים כ"טסט קייס" ללילה כי הריטואל דומה (חוץ מהעובדה שבצהריים הוא יונק ונרדם ובלילה אני זקוקה לפירוטכניקה בלתי פוסקת ולעולם לא יודעת מתי הוא יירדם ברמה של בין דקות לשעות!!)

לא כל כך ברור לי איך בכלל מרדימים בצהריים בלי ציצי, כלומר, לכאורה, אם מצליחים להרדים בצהריים בלי ציצי אפשר להעתיק את הריטואל גם ללילה לא?

אני גם לא כל כך מבינה איך מניקים פעם ביום רק לפני השינה, ומה קורה במשך כל היום? הרי הילד לא אידיוט ואם הוא יודע שה"בר" פתוח בלילה איך הוא לא מנסה לגשש גם במשך היום?

סתם לשם העדכון: היום נפגשתי עם חברה שברגע קריטי הסיתה את תשומת ליבו (למותר לציין שהייתי מצויידת בשלושה בקבוקים שהכילו: מים, מיץ תפוזים וחלב מדהים בטעם גלידת בננה) אבל בהמשך כשהייתי לבדי נכשלתי כשלון חרוץ ונענתי מיידית אפילו בלי להרהר (טוב, עם להרהר אלפית השנייה...)
בקיצור, אני לא רצינית אוף! או פשוט זקוקה להמון המון כוחות נפש.
אשמח לשאוב ממך כח בשיחה אישית.
גילי

ש פ י
שאלה לי אלייך:
כמה זמן כבר נמשכת גמילת הצהריים? כי כתבת שהיא עדיין בוכה וזה קשה לי!!
פשוט מעניין אותי לאיזו תקופה אני צריכה להערך.
הרצון שלי הוא לסיים את הסיפור כולו תוך חודש , הגזמתי?
אגב, חברה שלי שהניקה במסירות עד גיל שנה ושלושה חודשים (היתה עומדת בשירותים צרים בעבודה ושואבת עד כלות הכח משהו מדהים) ובכלל כמוני לא נהגה לתת לביתה לבכות וכו', גמלה בבת אחת את הנקת הלילה שנשארה לה בשלושה ימים של בכי ו...זהו
זה אמנם לא זבנג וגמרנו אבל אולי זה מקטין את הסיוט לכולם..

גומות חן
תודה על ההתיחסות שלך!
אחרי שאצליח בעזרת ה' לגמול את ליעד אתרכז בנושא ייעול ההרדמות שזה הליך ארוך ומייגע...
נראה לי שאם אצליח בגמילה הכל ייהפך לפצפון..

אמא של ליעד , אנסה ליצור קשר בהמשך, אבל נדמה לי שכתבתי לך פחות או יותר כל מה שאני יודעת בנושא...
התנסות אישית "עד הסוף" אין לי, שכן בני לא נגמל לגמרי אלא רק בלילה. זה תהליך שנמשך אצלנו כמעט 3 חודשים (הוא לא יונק בלילה עכשיו, אבל קורה שהוא כן מבקש לינוק ובוכה).

אני גם לא כל כך מבינה איך מניקים פעם ביום רק לפני השינה, ומה קורה במשך כל היום? הרי הילד לא אידיוט ואם הוא יודע שה"בר" פתוח בלילה איך הוא לא מנסה לגשש גם במשך היום?
תראי, אחרי גיל שנה פלוס בכלל היתה לנו תקופה הפוכה - דילול הנקות יום. אז אמרתי לו ש"אין עכשיו חלב בציצי". הוא קיבל את זה ועבר ליניקות רק בלילה. אחר כך בתהליך די מוזר, אני מודה, החלטתי דווקא להפסיק עם הלילה, ואמרתי "הציצי ישן". כפיצוי נתתי שוב להיניק ביום. אז נכון שפתאום חזר החלב לציצי בשעות האלה

אבל מה איכפת לילד, הוא שמח לינוק ולא שאל שאלות.
הילד אומנם בהחלט לא אידיוט, אני לא חושבת שהוא אמור באמת להאמין שהציצי הוא כך או כך. אני חושבת שההסברים הקצרים האלה מסייעים לך ולו להבין את הגבול, ומשמשים כמנטרה ברורה שמסייעת לך להתבצר. אני כותבת להתבצר כי זה באמת לא תהליך נעים ומעורב בו גם אלמנט של מאבק.

מצד שני, לפעמים צריך להיות cruel to be kind . אם השיקולים שלך הם תכנון המשפחה, ואת סבורה שילד נוסף יהיה לטובתך ולטובת הילד הנוכחי, סמכי על זה ותזכרי את זה ותשקיטי את רגשות האשם שלך. ככל שתחשבי כמה הוא מסכן ואומלל שאת גומלת אותו, כך יהיה לך יותר קשה לגמול ולא בטוח שיצליח.

זהו בערך. ועוד שני דברים שאני זוכרת:

אולי תשאלי בנושא את חן אמא לשניים , אני זוכרת שהיא סיפרה לי שגמלה מהנקה (או הנקה לילית?) את בתה כדי להיכנס להריון, וגם קיבלה עצות מקצועיות בנושא.

_אני משוכנעת שלא אוכל להניק עם קבלת הורמונים.

מדובר אצלי בהחזרת עוברים מוקפאים ובתמיכה הורמונאלית רצינית._
אם כך באמת נשמע שלא תוכלי להיניק עם הטיפולים. מצד שני, אומרים שגם נשים שנזקקו לטיפולי פוריות, בהריון השני הולך להן הרבה יותר בקלות

החלטתי לגמול את המתוק שלי בן שנה וחודשיים מהנקות לילה. פשוט מגיע לי לישון כמו שצריך ואין לי כוח יותר להתעורר בלילה. גם אם לא אניק והוא יתעורר אז יהיה מי שיוכל לגשת אליו. וחוץ מזה אוכל כבר לצאת מדי פעם לקולנוע או אולי ליותר מזה. אבל אני נורא נורא חוששת מהקושי שלו ושלי. ומהססת מהי הדרך הטובה ביותר? מה הוא הזמן הטוב ביותר. עכשיו הוא מתאושש מוירוס של שלילשולים קשים. בחג, אנחנו נוסעים למלון. אחר כך בעלי חוזר לעבודה. מתי הזמן הכי טוב? חוץ מזה המליצו לי להעביר אותו חדר. אז לפני הגמילה? אחרי הגמילה? תוך כדי הגמילה? HELP

אמא של ליעד? - תנסי לתת לו כוס פטנט במקום בקבוק. לפעמים זה מתקבל בברכה.

שליחה על ידי יעל* » 04 אפריל 2007, 13:24

שלום וחג שמח
האמת זאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום כזה ובכלל(גם את זה אני צריכה ללמוד)
ביתי בת שנה ו-7 חודשים.
לפני כחודש וחצי גמלתי אותה מציצי בלילה,(כיום היא ישנה משבע - שמונה בערב עד שש בבוקר רצוף וזה נפלא).
עכשיו אני רוצה לגמול אותה מציצי בכלל.
היא יונקת המון במשך היום. היא נמצאת איתי בבית כך שבעצם יש לה את האפשרות לנוק כל היום.
אז בעצם מה הבעיה....
כמו שאמרתי אני רוצה לגמול אותה בכלל.
אם יש לכם טיפים טובים אני אשמח וסתם מילה טובה כי אני מרגישה שאני מאוד בודדה בהחלטה.
תודה

יעל
נראה לי שאת הדרך הקשה עברת כי במשך היום ליצור הסחות דעת זה הרבה יותר קל.
אולי תנסי לא להיות הרבה בבית ולחשוב שאת לא יכולה לחשוף את השד בציבור וכו' (גם אם אין לך כל בעיה, רק הונאה עצמית קטנה..) הנה היום בסופר פארם ליעד רצה לינוק ומשך בחולצתי אבל לא עזר לו כי פשוט לא היה שם כל סידור ובאמצע הקניות ו.. ו.. ומיהרנו הביתה..(לא לינוק, לאכול וכו').
לי היו איזה יומיים שהצלחתי לסחוב כמעט עד הערב. בינתיים הכל חזר לסורו אבל אני עומדת להתחיל מחדש את הניסוי.
בגדול נערכתי עם מליון סוגי משקאות ובכל עת עמדו הכן מספר בקבוקים עם כל מיני אלטרנטיבות.
ממליצה על משקה חלב של טרה עם ציורים של טום וג'רי זה טעים ממש כמו גלידה. טעם בננה עדיף...(:
מקנאה בך שהצלחת לגמול מציצי בלילה - אנא פרטי נמקי והסביר(:! אשמח לקבל טיפים.

קרוטונית מהמרק הגדול
אשמח לשוחח איתך כי יש לנו לפחות מכנה משותף אחד, היותינו חד הוריות... אני אישית לא מכירה הרבה נשים במצבי ואשמח לתמוך ולהיתמך(:
אם בא לך את מוזמנת לכתוב ל-[email protected]

המתוקה שלי בת שנה וארבעה חודשים, הפסקנו הנקת לילה לפני חודשים והלך דיי בקלות...
עכשיו מגיעה שעת הגמילה המלאה. אני מתמלאת עצב, אבל יודעת שאין ברירה. המחזור לא חזר ואנחנו רוצים להיכנס שוב להריון (הגיל....).
אני מבינה שכדאי לעשות זאת בהדרגה, אז כרגע זה עומד, כבר שלושה ימים, על בוקר, צהרים וערב.
חשוב לי לציין, שקשה לה מאוד להרדם בלי ציצי במיוחד כשאני איתה. בלעדי היא מצליחה בעגלה.
רציתי להתייעץ על השלב הבא ? האם לוותר על צהריים ולפתוח פער גם ביום ?
ועוד שאלה חשובה האם בגילה היא עדין זקוקה לתחליף כלשהו ? אני ממש לא רוצה להחליף את הציצי ב"התמכרות" חדשה. היא גם לא מוצצת מוצץ ...
אשמח לטיפים, תמיכה ושיתןף

אני גמלתי את שלי בשנה ו-3. הייתי מאד בטוחה שזה מה שאני רוצה וזה הלך הרבה הרבה יותר קל ממה שציפיתי. גם אצלי היא נרדמה קודם רק בהנקה, וגם לא לקחה מוצץ (התחילה אחרי הגמילה).
אנחנו עשינו ככה: בוחרים את ההנקה הכי פחות משמעותית, נשמע שאצלכם זה צהריים ומורידים אותה קודם. זה עבר די בקלות, מה שצריך לעשות זה להסיח את דעתה, לצאת לטיול בחוץ ואז לפעמים לבד היא היתה שוכחת, לעשות איזו פעילות, להציע משהו לאכול, איזה פרי, או משקה...ולמשוך עד הערב. ככה כמה ימים עד שזה נהיה רגיל (אבל לא יותר מדי ימים. כל העסק צריך לקחת משהו כמו שבועיים).
אחכ נאמר הבקר - אותו דבר, כשקמה, קמים, וישר לארוחת בקר, גם אם זה ב5 בבקר, איזו דיסה או משהו כזה, ומתחילים את היום.
הלילה כמובן הכי קשה. אנחנו כן נתנו לה סימילאק (בדקנו קודם שהיא אוהבת), ונתנו לה את זה במקום. כשהבינה שזה במקום ציצי קצת התבכיינה, אבל זה היה באמת יותר רטינה על הרעת התנאים ולא בכי של ממש. (הסימילאק היה יותר בקטע של המצפון שלי, לתת לה משהו 'שווה' אחר. אחכ מקריאה פה הבנתי שממש לא צריך ושגם סתם חלב או חלב עיזים מספק את הצרכים בגיל הזה)
אז כשנבהלתי ממהתמכרות לסימילאק במקום - דיללנו אותו ותוך שבועיים זה הפך לבקבוק מים.
הכל כמובן, מלווה בהסברים, חיבוקים, והמון חום, והבנה פנימית שזה הדבר הנכון לך.

דף לעריכה (באותה הזדמנות לטפל ב-הפסקתי להניק מה עושים)

שליחה על ידי יערה* » 11 יולי 2007, 22:46

אני חייבת להגיד שעיינתי פה בתגובות- ומחלקן ממש התעצבנתי!!!!!אני כרגע מנסה לעשות את הבלתי אפשרי -להפסיק להניק את הבן שלי בן השנה ו9חודשיםץ והדבר האחרון שאני מחפשת זה רגשי אשם- ותני לו להחליט מתי להפסיק
הגישה שלי הייתה תמיד הוא יינק כל עוד זה מתאים לי לאישי ולילד שלנו
לאחרונה מתעוררים בי רגשות קשים של תסכול מההנקה ועצבים ותחושת סחיטה רגשית ואני רק מנסה לאזור אומץ להפסיק
מבחינתי הטעות שלי הייתה מההתחלה שציצי בא לנחם- ולהרדים
אני מאמינה שציצי זה אוכל....ולא שסתום לבכי או כלי לשינה
עצוב לי היום שהבן שלי לא יודע להרדים את עצמו -עצוב לי על כל התסכולים הקטניםם שבמקום לצרוח ולבכות- הוא ישר מחפש יניקה
בעיני התלות הזאת היא לא ביטוי לאהבה-ואני אומרת את זה קודם כל לעצמי
בעיני זה לא פייר לדרוש מילד את מה שהאמא לא מסוגלת בעצמה-
יערה

הי יערה
אני לא יודעת באיזה הקשר בדיוק כתבת את ההודעה אבל אני חייבת להגיב.גם אני אמא של ילד ( או אולי עדיין תינוק..) בן שנה ו-9.לא ממש פעילה כאן, רק מידי פעם קוראת וקצת שואלת שאלות. ההנקה בשבילי היא משהו שקשה לי למצוא בשבילו את המילים. זה אוכל, זה נחמה, זה כיף, זה הרגעה. הנקתי הנקה מלאה כמעט עד גיל שנה (פשוט סרב למוצקים ואני חושבת שגם לי היה קשה עם המחשבה שהוא כבר לא ינק).עכשיו תחזיקי חזק- במשך יותר משנה הלכתי לישון איתו בסביבות 18:00, פשוט כי הייתי מוצץ והוא התעורר כל 40 דקות בערך, ברגע שזזתי ממנו. ניסיתי הרבה פעמים לעשות שינויים ולא הלך. עד שיום אחד היה אספת הורים בגן.יצאתי מהבית בערב! איזו התרגשות...הוא היה בן שנה ו-7. אחרי שעה וחצי אני מקבלת sms- תבואי מהר.מולי יושבות כל האמהות בגן נינוחות ומחייכות.אני חושבת לעצמי- קיבינימאט- למה רק אני לא יכולה לצאת בערב בשקט!למה הוא לא מסוגל להירגע בלי ציצי בגילו המופלג? אני נבוכה ומתביישת לצאת מהאספת הורים בתירוץ"שהאבא לא מסתדר". בסוף אני עושה את זה. אני מגלה ילד שבכה די הרבה. אנחנו מתחבקים מתנשקים ומנמנמים. אני חוזרת שוב ושוב על המנטרה- ציצי ישן, יקום בבוקר.אני נחושה מאוד וזה עשה את ההבדל.למחרת הוא התעורר אולי פעמיים בלךילה ונרגע בלי ציצי כי "ציצי ישן".היום, לאחר חודשיים, נשארה הנקה אחת בלבד- של בוקר.אבא מרדים בערב בקלות רבה.
מה אני רוצה להגיד בזה?
נחישות, נחישות ועוד נחישות!!!
דבר שני- הכנה והסבר לילד במילים שהוא מבין- ציצי ישן, עכשיו יש אור יש ציצי וכו'..., אמא בעבודה, אבא ישכב לידך עד שתישן.
אני חשבתי שאניק לנצח, אבל ההפסקה היתה קלה משחשבתי.גיל שנה ו-9 זה גיל בהחלט מכובד להתחיל גמילה וחוץ מזה, אם ההנקה עושה לך רע, אז מספיק!!המטרה של ההנקה היא לעשות טוב בראש ובראשונה לתינוק, אבל גם לך. הבן שלי התחיל לישון "כמו בן אדם", מאז שהוצאתי אותו מהמיטה המשפחתית (ואגב גם זה עבר חלק כשכולם היו מוכנים לשינוי) וגם שגמלתי מהלילה.

כמה את מניקה היום? איזו הנקה הכי מציקה לך? הילד נמצא בגן? תכתבי יותר ואנסה לעזור לך מנסיוני.

אצלינו הבעיה קצת שונה- דווקא עכשיו בגיל שנה וחודש, היא פתאום מבקשת לינוק הרבה יותר, כבר גמלנו אותה מהלילה הויא ישנה לילה שלם, ונשארנו רק עם הנקת שחרית (4:30 ל-6:30) וערבית- לפני השינה.
משהו בי הרגיש שזה לא נכון ושאם היא מבקשת לינוק עוד איזו פעם במהלך היום- אני צריכה לתת לה.
מפה לשם היא פתאום שוב התעוררה פעמיים הלילה, ומבקשת יחסית הרבה לינוק- איפה עמק השווה?
אני יודעת שנמצא אותו, אבל אם למישהי או מישהו יש הארות...

ורציתי להוסיף, שלפעמים, במקרים קיצוניים- אולי אימא או הבייבי או שניהם יחד, יכולים להיעזר בהומיאופתיה.