איך אוזרים כוחות ללדת

[אנונימי]

דף בלוג, דף תמיכה

[מישהי*]

אני לקראת לידה.
אני עייפה בצורה שאין מילים לה. אני תשושה פיזית ונפשית.
ההריון עובר בצורה קשה. הגוף מרוסק מתשישות ותופעות לואי, כאבים וחרדות.
מבחינה נפשית מתמודדת עם מצוקה גדולה. הילד יגיח ישר לתוך המצוקה הזו.
אני חושבת על הלידה, אולי אני במהלכה כבר. ואני בפאניקה.
יש לי הרגשה שאמות בה.
אין לי כוחות לה.
מה עושים

[אנונאימא*]

קודם כל לוקחים רסקיו.
זאת לידה ראשונה או חוזרת?

[מישהי*]

חוזרת

[תבשיל_קדרה*]

מטפלת בעצמך.
אולי להתמקד באופן בו את רואה את המצוקה עליה את מדברת.

[מישהי*]

מטפלת בעצמך.

איך????
הלכתי לאיזה פסיכולוגית שפעם בשבוע הסכימה להנהן 50 דקות ולהגיד זמננו עבר. עזבתי והלכתי לאחרת, ועוד אחת ועוד אחת, ועדין לא הבנתי איך זה יכול לעזור לי.
פעמיים הלכתי למסג' כזה הוליסטי, והדליקו נרות והקטירו ריחות ושמו קולות של ציפורים וציפו שזה ירגיע אותי. אבל אני סוערת החיים שלי מטורפים איך כמה ציפ ציפ יכול לפתור את מה שאני עוברת.
ניסיתי עוד כל מיני דברים, והכל המון כסף וחווית חשיפה לא פשוטה ותועלת אין.
מה עוד יכול לעזור?

[מישהי_אחרת*]

רק ההבנה שאף אחד חוץ ממך לא באמת יכול לעזור לך.
אחרי שתבחרי לעזור לעצמך - תוכלי גם לקבל עזרה מבחוץ.
זאת הלידה שלך
אלו החיים שלך
או שאת בוחרת בהם - ואז יש לך מאיפה להתחיל לזוז
או שאת נשארת קורבן.

[כוכב_נגה*]

מישהי יקרה,
נגעת לי ל-|L|, אני זוכרת שבהיריון הראשון היתה מן תחושה מפחידה של חוסר אונים- הרגשה של "אוי, זה צריך לצאת, איך?!"
גם אני עוברת הריונות די סוערים, כל קשיי החיים מתחדדים, והכל מוקצן, בעיקר בשליש הראשון ולקראת הלידה אני פשוט מטורפת. לא עבר הריון (והיו שלושה ב"ה) שבו לא החלטתי באופן חד משמעי שאני מתגרשת, ובכלל כל מה שאיכשהו אפשר לסבול באופן רגיל נעשה מאיים ובלתי נסבל בהיריון בעיקר לקראת סופו. גם כל התחושה העצמית - נפוחה, כבדה, לא אחזור להיות מה שהייתי, מזדקנת...
אז עצתי - ואני יודעת שזה קשה, כדאי לך להיעזר במי שאפשר, אני לא יודעת מה מצבך, אבל או אמא (לרוב קשה) או חברות טובות, שכנות. תראי אצל מי את יכולה פשוט לשפוך.מי יכולה לעזור לך בדברים פיזיים - לשחרר קצת מהילד הגדול, לעזור לך אם צריך בבית, או סתם להיות איתך ולהקשיב. בלי שתצטרכי לשלם 300 שקל בסוף. כמובן שצריך להיות מישהו תומך ולא מבקר. לטפל בעצמך זה לאו דווקא להתחיל חפירות בנפש דווקא עכשיו. הכוונה שלי למצוא איפה ועם מי טוב לך. אולי כוס קפה כמעט יומיומית עם חברה טובה, אוליאיזה בריכה בסביבה, יוגה לנשים בהיריון (זה בעצם היה צריך להתחיל בשלב יותר מוקדם של היוריון, אבל אולי קצת תרגילים לבד בבית הקשבה לגוף).או סתם טיול מרגיע וקל בטבע (עם הילד\ה?) אם את פתוחה להצעות, אני כירה מישהי פה באיזור ירושלים שתשמח ללות אותך גם בהכנה רוחנית ללידה (חשוב ומומלץ מאד) וגם בלידה עצמה, ואני חושבת שזה ללא תשלום (או מקסימום הוצאות נסיעה?), היא מקסימה ויש לה המון ניסיון, ואפשר גם להגיע אליה פה באתר רק שאין לה מחשב אז היא לא הרבה נכנסת (דפבית: חנה-שיינא). גם פה באתר אני בטוחה שישמחו לתמוך בך נפשית עד כמה שאפשר, ובאמת תשתי הרבה רסקיו, ואם יש לך מישהי שיכולה להכין לך עוד פרחי באך - עוזר מאד! ותטפלי בעצמך מבחינת מה שעושה לך טוב, תעשי מה שעושה לך טוב בלי חשבון.
מקווה שעזרתי במשהו, ואם את מרגישה צורך תמיד אשמח לעזור במה שאוכל.
רק להזכיר לך שאת עומדת בפני חוויה מדהימה, המתנה שקיבלנו שבשביל זה שווה להיות אישה, ונכון שיש לזה צדדים יותר מפחידים, או כואבים, אבל עם הכנה נכונה זה יכול בס"ד להיות חוויה רוחנית החזקה ביותר שתהיה לך עד כה.
בהצלחה, והמון אהבה ו-

[תרה*]

אני יכולה מאד להבין את החששות/חרדות שלך, אבל יש לי כמה מילים של הרגעה.

אני הגעתי ללידה השנייה שלי בעיצומה של שפעת קשה, עם חום גבוה, אחרי מחסור בתזונה ונוזלים של שלושה ימים, ועם חולשה נוראית.
כשהתחילו הצירים אמרתי לבעלי שאני בטוח אמות במהלך הלידה, כי אין לי כוח. בכיתי מרוב פחד וחולשה.

אבל... באופן תמוה לגמרי, במהלך הצירים הייתי במצב כמעט קטטוני (ללא כל מאלחש-טבעי לחלוטין), קיבלתי כל ציר בשלווה ועם הרבה אויר. בשלב יציאתה של הבת המקסימה שלי קיבלתי כוחות של פנתר אין לי מושג מאיפה זה בא!

אחר כך הגיעה תשישות גדולה וגם דלקת ריאות במתנה, אבל אם רק מהלידה את חוששת - אז אני מאמינה בכוחות של הגוף להתעלות מעל הכל ולתעל את כל האנרגיה לטובת הפלא הזה.

נשמע גם שהמתח הפנימי שלך משפיע מאד מאד על המצב החיצוני, על הגוף. את גם צריכה פשוט לנוח, לישון, הרבה הרבה. ניתן גם למצוא את המרגוע בבית, ולא בחוץ - אולי לעשות אמבטיה חמימה, אפילו רק לרגלים, לתת לבעלך לעסות אותך. פשוט למצוא את מה שמרגיע אותך תמיד, ולהעזר בו.

בכל מקרה - שיהיה לך בהצלחה רבה

[כוכב_נגה*]

פתאום ראיתי שאת הודעה כתבת ב- 3 בבוקר.
מותק, לא פלא שאת עייפה (-:
באמת תנוחי, תאגרי כוחות ללידה ולאחריה, תאכלי טוב ובריא, ובעיקר תשני תשני תשני, עוד תתגעגעי לזה בקרוב...

[מירי_של_שקד*]

מישהי יקרה מאוד!
קודם כל, אני מתפללת ומאחלת לך שתופעתי לטובה, ושתהיה לך לידה נהדרת, שתחזק אותך ותיתן לך כוחות.
אני מבינה שאת חוששת מחוויה קשה, ושאת בתקופה לא קלה עם עצמך.
אבל אולי תנסי לדמיין מציאות אחרת?
נאמר שיש סיכוי שבאמת תהיה לידה לא קלה, הרי ברור לך שיש סיכוי שתהיה לידה טובה, תנסי לדמיין לעצמך חוויה כזו. לידה טובה, מעצימה, עם תינוק מתוק ונהדר בסופה. פתח להתחלה חדשה ונהדרת עבורך.
האם יש משהו שאת מאמינה בו? האם את מאמינה באלוקים? האם את מאמינה בכוח עליון כלשהו?
האם את מתחברת באופן כלשהו לרעיון של תפילה, כזו מתוך הלב?
יכול להיות שהפסיכולוגים והמטפלים השונים שהלכת אליהם לא נותנים לך מענה בכיוון שאת צריכה, יש לי סתם 'תחושת בטן' מתוך מה שאת כותבת, שאת צריכה איזה כיוון 'רוחני' יותר ולאו דווקא 'טיפולי' קלאסי.
זה נכון שכאשר מרגיעים את הגוף גם הנפש יכולה להרגע וחוזר חלילה, אבל תחשבי- מה חסר לך בחיים מבחינה רוחנית? מה בעולם שלנו יכול לתת לך כוחות? למה את זקוקה, פיסית, נפשית ורוחנית (במובן של גוף-נפש-נשמה) כדי שתוכלי להתחזק קצת?
ועוד משהו - תחשבי ממש ממש בקטן, אל תנסי ללכת בגדול. מה יכול לעשות לך קצת יותר טוב בכל יום? מה יכול קצת לעודד אותך ולהמתיק לך את התחושות בשעות הקרובות, בימים הקרובים? תנסי לעשות כל יום משהו קטן שיתן לך זריקת שמחה ועידוד, גם ברמה הפיסית וגם ברמה הנפשית.
זה קשה לעזור לעצמך בכוחות עצמך בלבד כשאתה מדוכדך. אבל תנסי דווקא בגלל הקושי הזה להיות 'קשוחה' או החלטית יותר עם עצמך, במובן זה שתחליטי על דברים קטנים ובודדים שטובים בשבילך ותבצעי אותן
הייתי שמחה לכתוב עוד, אך התינוקת שלי בוכה.
בשורות טובות!

[מישהי*]

תודה רבה על הדברים המעודדים

אם רק מהלידה את חוששת
לא רק. זה לא ילד של אהבה ולא ילד שיגיע למקום של אהבה. חוץ משלי, אך מאין אמצא לו מספיק אהבה כדי לכסות על החסך שבחוץ?

[מירי_של_שקד*]

ועוד משהו-
האם יש לך בסביבתך בזמינות אנשים את אוהבת או מרגישה קשר רגשי כלשהו אליהם?
אם כן, הייתי מארגנת לעצמי ספונטנית ובלי יותר מדי תכננונים מעגל לידה, פשוט לשבת יחד עם כמה אנשים שאת מרגישה שיש להם אנרגיות טובות, חיוביות ומרפאות - ולתת לעצמך לשאוב ולקחת מהם את כל הכוחות שהם יכולים להעביר לך.

[מישהי*]

פחדים

שיכאב לי מעבר לגבול הסבל שלי. שאמות מהכאב.
שאפגע נפשית מהצוות. שיפגעו בפרטיותי, ברוחי, בנשיותי.
שאפגע פיזית מהמכשור. אם אקח אפידורל, שישתק אותי.
שלא אגיע לחדר הלידה בזמן. שאלד בבת אחת ויהיה אסון
והאם כל הגיבויים שלי לגדולים באמת יוכיחו את עצמם בזמן אמת
שהכעסים שלפעמים גואים בי על מי שבגללו יטביעו אותי תוך כדי
שהסגירות שלי תוביל אותי לקיסרי, ושאני אמות בקיסרי
שאם אהיה בקיסרי, מי יהיה עם התינוק עד שאוכל אני?
שהצוות יזלזל בפחדים שלי, בהיסטריה הצפויה שלי
שהתינוק ייצא פגוע, ייחנק בלידה, יסבול, יתעוות
שיחתכו אותי עד הגרון כדי להציל אותו אם בכלל
שהסגירות שלי תטיל בו מום לנצח

[תרה*]

זה לא ילד של אהבה ולא ילד שיגיע למקום של אהבה. חוץ משלי, אך מאין אמצא לו מספיק אהבה כדי לכסות על החסך שבחוץ?

למה את מתכוונת?

פחדים
רשימת הפחדים שלך אכן מפחידה, והשאלה היא עד כמה זה מעסיק אותך ביומיום?
האם את טרודה רבות וארוכות בפחדים הללו?

[מישהי*]

תרה, אני מעדיפה לא לפרט. לגבי הפחדים, אלו עולים ככל שמתרבים הסימנים ללידה. תודה על ההבנה.

[אוד_ליה*]

אני מנסה לחשוב איך להגיב, גם אני בהריון השני הייתי במצב פסיכולוגי קשה, אבל נראה לי שזה לא מתקרב למצב שלך.
את רוצה לפרט קצת? את נשואה? בתהליכי גירושין? בכלל מה קורה עם האבא?
יש לך משפחה? מה קורה שם?
אם זה חטטני מידי, אל תרגישיחייבת לענות, פשוט רוצה לעזור... @}
תרגישי טוב... @} @} @}

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

יכולה להמליץ לך על טיפול בפרחי באך שמאוד יכול לעזור עם כל החרדות האלו.
לי בהריון האחרון מאוד - עשה נפלאות.
יש לי מטפלת מצויינת לא יקרה.
[email protected]
ועוד שמהו עולה לי בראש. יש כאן כל כך הרבה מטפלים בחסד עליון, אולי תבקשי בכיכר השוק ומישהו יוכל לעזור לך?
למה שאת מתארת לא מספיק טיפול חד פעמי.
לדעתי עד הלידה את צריכה ליווי צמוד ותומך מאוד מאוד.

[אוד_ליה*]

_שאפגע נפשית מהצוות. שיפגעו בפרטיותי, ברוחי, בנשיותי.
שאפגע פיזית מהמכשור. אם אקח אפידורל, שישתק אותי._

_שהסגירות שלי תוביל אותי לקיסרי, ושאני אמות בקיסרי
שאם אהיה בקיסרי, מי יהיה עם התינוק עד שאוכל אני?
שהצוות יזלזל בפחדים שלי, בהיסטריה הצפויה שלי_

שיחתכו אותי עד הגרון כדי להציל אותו אם בכלל

תמחקי אם לא מתאים, אבל- חשבת על לידת בית?
נראה לי שחלק גדול מהפחד הוא אובדן שליטה. עברתי בדיוק אותו דבר, פחדתי מהצוות בבי"ח- שלא ישפילו, יפגעו, יחתכו... לא רציתי אפידורל... (לידה 2 אחרי לידה ראשונה טראומטית ביותר). הפתרון שלי - ללדת בבית.
בנוסף גם עברתי תהליך, אם תרצי אוסיף עוד פרטים...

[פלונית*]

מישהי יקרה עד מאד, אני בוכה כשאני קוראת אותך, כי אני זוכרת, כי אני מכה על חטא עד היום. היתרון הגדול שלך הוא שאת מודעת. שאת מבינה את הפחדים שלך, שאת חושבת על ההשלכות האפשריות של מצבך הנוכחי. עם בתי הקטנה, היום בת 4, עברתי היריון נורא ואיום, פיסית ונפשית הייתי שבר כלי. לצערי, לא הבנתי אז שאת התוצאות של זה ארגיש גם ארבע שנים מאוחר יותר, ומי יודע, אולי תמיד. אני מרגישה שחלק ניכר מהקשיים שיש לי היום עם בתי (ולא חסרים...) נובע מתקופת ההריון. אז כפי שכבר אמרו, טפלי בעצמך. אני לא מאמינה שהריון זה זמן טוב לפסיכולוגים. אני מאד מאמינה בדיקור. יש לו כוח מרפא ומרגיע כאחד. מדובר בחצי שעה עד שעה שמוקדשות רק לך, אבל לא מאמצות מדי מבחינת הנפש (את לא צריכה להיות אקטיבית כמו אצל פסיכולוג).
בכל מקרה, טפלי בך.
הרי את הלידה תעברי, כי זה ברור, כי את בריאה ושלמה, ובסוף הילד יוצא, כך או אחרת.
אבל את רוצה אחרת.
וטוב שאת יודעת את זה כבר היום, כי יש לך אפשרות עדיין לתקן, לרפא, לחזק.
חזקי ואמצי.

[מישהי*]

אודליה, תודה. אני מרגישה שאין לי את הכח והתמיכה (ו/או היכולת להיתמך, לא תמיד ברור לי הקו בין השניים) כדי לעמוד בלידת בית. אני מרגישה שדרושה לכך הכנה שלא אספיק לה, גם מבחינת הגדולים, גם מבחינת עצמי, בחירת אנשים וביסוס האמון, הכנה גופנית ובעיקר גיוס הכוחות שלי לקראת חויה שכזו. בנוסף, למרות הרשימה האימתנית שלי, ואולי דוקא בגללה, נראה לי שעדיף לי להיות בבית חולים עם אופציה להחיאה וכל זה.
לגבי התהליך שעברת, מאד אשמח לקרוא פרטים נוספים.

קוסמת, על איזה סוג של ליווי את חושבת? עולם הטיפולים רב ורחב מהבנתי, לא יודעת מה לחפש בכלל. (ניסיתי באך, אולי לא מספיק ברצינות)

[חלוקית_נחל*]

הי משהי,

מעבר לרסקיו, יש תמציות באך ספציפיות לפחדים ומחשבות טורדניות שלא מרפות, לחיזוק ולכל מיני מצבים רגשיים של קורבנות, חולשה, חוסר אהבה וכו'.
אני מציעה לך להיכנס לדפים הקשורים לתמציות באך באתר ולקרוא קצת על כל תמצית ולראות מה מדבר אלייך. אם את מתלבטת את יכולה להעלות שאלות בדף על התמציות או לבקש מצפריר שיענה לך. גם מהנסיון שלי זה מאוד עוזר.
גם אולי לקרוא את לידה פעילה - אני לא ילדתי בבית אבל הידיעה על טבעיות התהליך וחוכמת הגוף מאוד עזרה לי להתמודד עם פחדים וחששות.
אם את גרה באזור המרכז, אני יכולה להמליץ על משהי שמטפלת בי ולמדתי אצלה טיפול בפרחי באך. היא רפלקסולוגית עם ידע עצום ברפואה משלימה, בעלת נסיון רב ופשוט מקסימה. קוראים לה רחל חודדוב והיא מקבלת ברמת גן-גבול בני-ברק. הטלפון שלה הוא 052-2205166 או בקליניקה 03-6198173. לי היא מאוד עזרה, גם במהלך ההריון.

שיהיה בהצלחה

[פלונית_אחרת*]

אני מאד מאמינה בדיקור. יש לו כוח מרפא ומרגיע

גמאני.
חפשי באזור מגורייך מדקר טוב.

[אוד_ליה*]

בקשר לתהליך- הבנתי את הבסיס לדיכאון שלי.
קודם כל ההריון לא היה מתוכנן. היה לי בבית בן שנה, ואני חיה אצל ההורים עם בעלי וסטודנטית. לא עובדת. פחדתי מכמה דברים: איך אני מסתדרת (פיזית) עם עוד ילד? איך אני מסתדרת כלכלית?
פחדתי שלא אוהב את הילד.
פחדתי מהתעללות בחדר לידה (מה שעברתי בלידה הקודמת). פחדתי מאפידורל. פחדתי למות בלידה. פחדתי שהתינוק ימות. פחדתי שהתינוק יהיה גדול מידי (היו אינדיקציות- הגדול נולד 4 קילו והקטן נראה גדול בא.ס.), ושאצטרך קיסרי. הייתי במצוקה נפשית גדולה. והכל נראה לי "גדול עלי". רבתי עם בעלי היקר, ממש אימללתי אותו. שנאתי את כולם והייתי בטוחה שכולם שונאים אותי.

במקרה שלי כן הלכתי לטיפול פסיכולוגי, אבל דרך הקופה (לא שילמתי שקל!). ובמקרה שלי זה עזר (כמובן לא בתור פתרון בפני עצמו אלא חלק מהפתרון).
הטיפול עזר לי להבין שעכשיו אני בתקופה שההורמונים משתלטים על הגוף והכל נראה מנופח, אבל בעצם בפועל זה לא סוף העולם. בעיקר מה שעשינו בטיפול זה לברור מבין הפחדים והבעיות- מה "לטפל אח"כ", מה "לזרוק", מה "לנסות להתמודד"... (כמו שממיינים דואר )...
דיברנו הרבה על כך שעברתי כבר לידה אחת במשקל גבוה, ויצאתי ללא חתך, אז אין סיבה שהפעם לא. דיברנו על כך שבסה"כ יש סיכונים אבל לדאוג לגביהם יעזור בערך כמו כוסות רוח למת. הוא עזר לי להבין שזה לא מועיל לי בכלום...
הוא עזר לי לשים דברים בפרופורציות, וגם הראה לי את הנון סנס בפעולות שלי (לדוג'- אני מפחדת שהלידה "תתקע", ולעומת זאת אני מאפשרת לעצמי לחיות בלחץ- זאת תהיה נבואה שמגשימה את עצמה). החלטתי שאני לוקחת אחריות על עצמי ועל הלידה.
החלטתי על לידת בית (זה דווקא פתרון שהפסיכולוג לא אהב P-: )

אני מרגישה שאין לי את הכח והתמיכה (ו/או היכולת להיתמך, לא תמיד ברור לי הקו בין השניים) כדי לעמוד בלידת בית. אני מרגישה שדרושה לכך הכנה שלא אספיק לה

למה הכוונה? מבחינה כלכלית? מבחינת הבעל?
יש מיילדות שמיילדות בצימר, זה לא חייב להיות בבית (אני ילדתי אצל אחת כזו...)- ואז זה כמו ללכת לבי"ח (לא צריך לסדר את הבית וכו'...)
אצלי זו הייתה חוויה מתקנת וברגע שילדתי נעלם הדיכאון.

תנסי לחשוב מה מטריד אותך חוץ מהלידה. תציפי פה ואני אנסה לעשות איתך את הברירה הזו... בנוסף, לפעמים אם יש בעיות שלא דרושות טיפול מיידי, צריך פשוט לשים אותן "ON HOLD", "בממתינה" (ולהבטיח לעצמך שתטפלי אחרי הלידה- אפילו לעשות "רשימה" של מה שצריך לעשות)... עד אחרי הלידה. ורוב הדברים יסתדרו מאליהם. טפלי עכשיו במה שהכרחי בלבד... ותפני את עצמך ואת הקשב שלך ללידה.

לפעמים טוב גם לעשות "ניקיון" פנימי וחיצוני לקראת התינוק. סידור הבית נתן לי הרגשה ש"הכל מוכן" והתינוק יכול לבוא...

ניסיתי דימיון מודרך? אולי גם זה יכול לעזור להפגת מתחים.

[רסיסים_של_אור*]

מישהי יקרה,
קוראת אותך ומההתחלה מרגישה צורך עז לחבק אותך. לתת לך הרבה הרבה מקום ותמיכה.
נצברו ונצברים אצלך כל-כך הרבה תחושות של אשמה ואחריות שאינן שלך.
לפעמים הלידה יכולה לחולל את המהפך. לפעמים ילד לא רצוי יכול לשנות את חיינו מהקצה אל הקצה ולטובה !!


המקום שלנו כנשים בעולם הוא כל-כך מורכב ועמוס (וממלא ונהדר...) אנחנו מטלטלות רגשית וגופנית בין הריון, לידה, אחרי הלידה, אמהות, זוגיות ועוד ועוד ועוד. ההורמונים, הרגשות, המחשבות, הכאב הפיסי ועוד ועוד ועוד. הכל יחד יכול להצטבר למעמסה שחייבים מתישהו ואיכשהו גם קצת לפרוק.

אני לא יודעת איפה את גרה אבל מציעה בכל זאת לבא ולחבק אותך ממש ממש. כמה זמן שתצטרכי. ואולי ללוות אותך ללידה ? לפעמים רק הפורקן של כל הזיות האימים וכובד האחריות והפחד יכולים לעזור לנו מאד מאד.

[מירי_של_שקד*]

מישהי יקרה
תזכרי שגם אם, כמו שכתבת, זה לא ילד שבא מאהבה, הוא יכול להביא איתו הרבה אהבה
אולי אהבה מסוג שלא הכרת
כל ילד הוא הזדמנות להכיר העצמנו צדדים חדשים, וכן להוציא מעצמנו כוחות חדשים או כאלה שלא העלנו בדעתנו שהם קיימים

[פלוני_אלמונית*]

קחי לך תומכת לידה. כמה שיותר מהר. מישהי שתוכלי לדבר איתה על הפחדים, שתהיה איתך גם לפני, כלומר עכשיו, בפגישות סדירות, וגם במשך הלידה. זה נותן המון בטחון לדעת שתהיה איתך שם מישהי שהיא אך ורק לטובתך ובשבילך.
(בלי קשר ואולי עם קשר לטיפול בפרחי באך/דיקור/רפלקסולוגיה..)

[מיכל*]

הי מישהי,
האם בדקת את האופציה לקחת כדור הרגעה קונבנציונאלי כ"עזרה ראשונה"? את יכולה לבדוק במכון טרטולוגי מה מותר בהריון, סיכוי טוב שיש משהו כזה.

[ניצן_אמ*]

אהלן.
בתור מישהי שכמעט כל פחדייך (חוץ מפגיעות פיזיות קשות אם לא סופרים ניתוח קיסרי, גרידה בלי הכנה ושבועיים אנטיביוטיקה לוריד) התממשו עבורה בלידה, אני יכולה להגיד לך
א. שזה לא סוף העולם - בסוף יש ילדה מתוקה שהיא עולם ומלואו.
ב. שזה הופך את ההריון והלידה הבאים למפחידים יותר ואני מאד מזדהה עם התחושות שלך.
ג. מה שאומר שאני יודעת שאני הולכת לטפל בעצמי כשאהיה בהריון (אפשר גם עכשיו, יודעת, עצלנית אבל גם עסוקה בפלא שלי ובחיים האיטיים והנוחים שלי...)
ד. לי מתאים ואני מאמינה ב- פרחי באך, עבודה במים בלי פטפטת (וואטסו/ג'הרה/יוגה במים, מה שמתאים לך יותר) ואני חושבת שאנסה גם דמיון מודרך או היפנוזה בהריון ובלידה. יש כאן כל מיני קורסים ולדעתי גם בארץ אפשר למצוא. את האופציה הנפשית מיציתי. היא עשתה לי נפלא, הביאה אותי עד הלום, יפה לה. אבל יש פה משהו לא פתור ברמת הגוף והנפש שאני צריכה לעבוד עליו, ואני צריכה לעבוד עליו בעצמי עם עצמי. אם את מוצאת את עצמך במשהו ממה שאמרתי, אז אולי כדאי לשקול את האופציות האלה גם כן.
ה. אך ורק לידת בית. אך ורק. אני אמצא מVBACת, אני אעבור ימים וארצות ובי"ח יהיה המקום האחרון בתכלית שאני אנסה ללדת בו.
ו. ולבסוף בקשר לא' שוב- זה שזה לא סוף העולם זה כי אני בנאדם כזה, וכי יש לי אחלה רשת תמיכה. האם את מרגישה שיש לך מי שיתמוך בך בלידה הזאת? אם לא, אז לפחות דולה, אמהית, אוהבת, מחבקת, שתרגישי מאאאד נוח איתה, או אמא, או חברה, או מישהו שפשוט יעמוד בשער ויגן עלייך בכל כוחו וידבר איתך ויקשיב לך ויכבד אותך ורק אותך. ויפה שעה אחת קודם.

מצטערת שאני גם מצטרפת למקהלת העצות המעשיות ולא תומכת בך יותר - אבל יש לי הרגשה שזה מה שביקשת. אני מתכוונת, חוץ מזה שנהיה פה איתך ברגע הזה, ואת זה קיבלת .

[יסכו_נט*]

מישהי, אשמח לעזור בכל דרך. אבוא איתך ללידה אם תרצי.
אני עובדת סוציאלית וילדתי לא מזמן.
בבקשה תגידי לעצמך בלי לרמות, את כל הדברים הטובים שיש עכשיו בחיים שלך, מבלי להצמיד לאף אחד מהם את המילה אבל.
( הראשון יכול להיות: כמה נשים הגיבו לדברי כל כך מהר ובכזה חום) . שולחת לך כח..

[מישהי*]

אני מרגישה שנעשה לי עוול. לא משנה הפרטים המדויקים, זו ההרגשה שלי. אני רוצה שהעוול יתוקן. אולי זו הסיבה שאני דוחה מעלי עוד ועוד רעיונות לעזרה, כי אני מרגישה מה זה יעזור, ומה זה ומה זה, האם זה מה שיתקן את העוול? קשה לי למצוא את המקום של הקבלה, להגיד אז העולם לא פייר וצריך להמשיך. העוול מלווה אותי בכל רגע, בכל פסיעה. זה לא סתם באויר. יש לזה השלכה מוחלטת על החיים שלי. זה שאני בהריון, שאני לבד, שכל מיני דברים קרו בעקבות.

נפגשתי עם מישהי, דולה בהתמחות. נכנסה הביתה וישבנו ודיברנו, היתה נעימה ונינוחה. אבל נרתעתי. לא מכירה אותה בכלל, איך אוכל לסמוך עליה? איך אוכל לדעת שהיא שם בשבילי? איך אוכל לאפשר לה לגעת בי, להתערב בי, לדבר אלי, ולסמוך על זה? מי היא, מה לה ולי? לא עדיף ללדת לבד לבד, להיסמך על אנשי הצוות הניטרליים שלא יודעים עלי כלום, להביט בהם כאלו שיאפשרו לי ללדת ולפגוש את בני, ולעבוד על הקבלה שלהם ללידתי? לא עדיף מאשר שוב להיפגע, שוב לסמוך על מישהו חיצוני, שוב לחשוף ולהתקלף מול זר, ושוב להיפגע? אין לי מילים להסביר כמה אני פגועה כבר. כמה קשה לי לבנות אמון.

אני מרגישה שאני רוצה שתבוא אתי מישהי שמכירה אותי, שלא תשפוט אותי. שתי חברות שיכולות להתאים למשבצת הזו - יוצא שאינן זמינות (בחו"ל). בנות המשפחה - טעון מאד. רוצה ללדת לגמרי לבד, אבל מדי פעם יש לי התקפות צירים, מקדימים כאלו, וכואב לי, ובבת אחת אני לא רוצה להיות לבד בכלל, אמא'לה.

תודה עצומה על דברים שאתן כותבות לי. זה נותן לי כיוון להתמודדות לקשיים שלי עם עצמי, וממלא אותי בחום ותקוה. תודה

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

קוסמת, על איזה סוג של ליווי את חושבת? עולם הטיפולים רב ורחב מהבנתי, לא יודעת מה לחפש בכלל. (ניסיתי באך, אולי לא מספיק ברצינות)
אם אני מבינה שאת בסוף ההריון אז אולי פעמיים בשבוע אם את יכולה לאפשר זאת לעצמך כלכלית,טיפול שיעבוד ברמה
האנרגטית - ביו אנרגיה, פרחי באך, רפלקסולוגיה, אולי פגישה עם מישהי שתוכל להדריך אותך לקראת הלידה ולעזור לך לפוגג פחדים.
הרי הלידה תראה בדיוק כפי שהתודעה שלך נראת.
זה אכן מפחיד אבל מצד שני מחזיר לך את השליטה על המצב.
בנוסף הייתי ממליצה לך לתלות שלטים חיוביים בכל הבית שיתארו את מה שאת מייחלת לעצמך נניח: "הגוף שלי
יודע ללדת"
"הלידה שלי תהיה עוצמתית ומדהימה"
"התינוק שלי בריא וחזק"
"בבית חולים יש מלאכים בלבן" וכו'...
בכל מקרה אם את מעוניינת בטיפול אצל מטפלת פרחי באך ורפלקסולוגיה יחד, לא יקר בכלל ומקסימה
פני אלי אני אתן לך את הטלפון שלה.
(המייל שלי למעלה)..

[מישהי*]

וגם. כל מי שמתקרב לעולם שלי יודע להגיד לי להרפות, להפסיק לחכות לתיקון העוול. אם יתוקן יתוקן, אסור לי להחזיק את החיים בהולד עד אז. אבל אני לא מצליחה, ועדין מחכה, ועם כל אי הצלחה כזו נוספת עוד שכבה של כשלון לתחושה הכללית שלי. האם באמת אני לא מוכנה לעזור לעצמי בשום כלום?

[אסנת*]

מישהי יקרה
כ"כ הרבה כאב ופחד אני שומעת מדברייך. ליבי יוצא אלייך ואני כ"כ רוצה לעזור.
דבר אחד שאני יכולה להציע. שתעשי לעצמך רשימה מלאה לכל הפחדים שלך. תקחי דף נוסף ותהפכי את כל משפטי הפחד למשפטי תיקווה
לדוגמה:
שיכאב לי מעבר לגבול הסבל שלי. שאמות מהכאב. - אני אוהבת את גופי, וסומכת עליו.
שאפגע נפשית מהצוות. שיפגעו בפרטיותי, ברוחי, בנשיותי. - אני אישה חזקה, שלמה ואהובה. אני מוגנת.

פשוט תכתבי את זה בדרך שידבר אל ליבך והשתמשי רק במילים חיוביות.

ועכשיו תשרפי את הדף עם הפחדים ותרגישי את התחושות בגופך. ואת הדף עם המשפטים החיוביים תתלי במקום שתראי כל הזמן.

אני הייתי ממליצה לך טיפול בשיטת the work של ביירון קייטי http://www.ima-adama.co.il/[po]know yourself[/po]/awareness/awareness arick peled1.htm

ועוד משהו חשוב לא פחות. איך התזונה שלך? מה מצב הויטמינים שלך?

[רסיסים_של_אור*]

מישהי, גם ברגעים הכי חשוכים אנחנו לא לבד. בתחושה שלי, וסליחה אם זה נשמע דתי מדיי, יש מישהו אתנו, שמלווה אותנו גם ברגעים הכי קשים.
תחושת העוול שלך באמת תופסת הרבה מקום ואולי אפילו לא מפנה בך מקום להתמלא בדברים טובים. מרגיש לי כאילו שיש סביבך מי שכן מעוניין לתת לך אבל אולי יש פחד שאם תסכימי לקבל תצטרכי להרפות קצת מאותה תחושה של עוול.

יש עוולות שבאות עלינו שאי אפשר לתקן אותן, אין שום דרך להחזיר את הגלגל לאחור ולחוות את התיקוןכפי שאנו מדמיינות בעיני רוחינו. אבל אז מגיע משהו שכן מנקה, שכן מתקן, לא במאה אחוז, כי הכאב והנעשה לא הפיכים.
אולי במקום לחפש תיקון או צדק, אפשר לנסות ללמוד לקבל שהעוול אכן נעשה. שהוא גדול וכואב ונורא, לתת לו מקום בתוכנו אבל לא לתת לו את עצמנו.
יש עוול ויש את, את אינך העוול והעוול איננו את.
התינוק שבך דווקא יכול להיות המוצא מכל זה, הוא משהו חדש, משהו אחר, אפשר להתמקד בו, בידה שלו בטיפול בו ולאט לאט העוול יקבל מימדים קצת יותר קטנים, קצת יותר אפשריים להכלה ?

[רסיסים_של_אור*]

כל מי שמתקרב לעולם שלי יודע להגיד לי להרפות,
זה ממשיך את מה שכתבתי. אני לא חושבת שאפשר להרפות באופן אקטיבי. להפיך, ככל שננסה להרפות נדבוק יותר ויותר במה שמטריף אותנו. דווקא לעסוק בדברים אחרים (ותינוק הוא דרך מצוינת לנחות לכאן ולעכשיו, הוא פשוט לא משאיר לנו הרבה ברירות...) יכול לגרום לנו בלי לשים לב להרפות, לא מתוך אקטיביות מול העוול אלא מתוך אקטיביות לדברים אחרים.

[אהבה_טהורה*]

נשים מדהימות מלאות אהבה, מקסימות, הניסיון שלכן לעזור מרגש.
רסיסים ויסכו נט נפלאות עם ההצעות, אני הייתי מזמינה אתכן, נגה ריגשת אותי עם הפתיחות וכל השאר אין לי מילים לתאר כמה שאתן מקסימות.
מישהי יקרה, הרבה חיבוקים, נגעת לליבי, שיהיה בהצלחה.

[אמא_גמדים*]

מישהי יקרה
אני קוראת וליבי נפתח גם לשמוע את חכמת הנשים כאן לאור הקושי שלך וגם לשמוע את הקריאה שלך שהיא מנת חלקן של לא מעט נשים בעולמנו
את מוזמנת להתקשר, אשמח לעזור
050-8276659

[סוסת_פרא*]

כל מי שמתקרב לעולם שלי יודע להגיד לי להרפות, להפסיק לחכות לתיקון העוול. אם יתוקן יתוקן, אסור לי להחזיק את החיים בהולד עד אז. אבל אני לא מצליחה, ועדין מחכה, ועם כל אי הצלחה כזו נוספת עוד שכבה של כשלון לתחושה הכללית שלי.

אולי אם את לא מצליחה להרפות מהעוול, זה אומר שזה עדיין לא הזמן להרפות ממנו.
אולי הוא כואב מדי.
מסכימה עם מה שרסיסים כתבה: אני לא חושבת שאפשר להרפות באופן אקטיבי. להפך, ככל שננסה להרפות נדבוק יותר ויותר במה שמטריף אותנו.

אולי פשוט עדיין לא נתת לו את המקום שלו. ולכן הוא עדיין לא רוצה ללכת. ואין טעם בכוח לנסות להרפות. לכן, אל תרגישי כישלון בזה.
אולי את עדיין צריכה דווקא לכאוב אותו, לכעוס אותו, לבכות אותו, לשתף אותו, לצרוח אותו, להתאבל אותו, לזעום אותו....

להסתכל על הכאב הזה ולומר: 'כן, זה כואב. זה מאוד מאוד כואב. יש לי כל הסיבות שבעולם לכאוב. נעשה לי עוול גדול. נורא. לא מגיע לי דבר כזה. וזה כואב, וזה כואב, וזה כואב, כואב, כואב...'.

ההצעות שנתנו לך איך לצאת מהכאב הן טובות בעיניי. אבל רק בשלב הבא.
השלב הראשון הוא קבלה מוחלטת של הכאב. נתינת לגיטימציה למקום הכואב שאת נמצאת בו.

לדעתי, ויתכן שלא כולם יסכימו איתי, כן צריך קודם להיות בשלב של הרחמים העצמיים ושל הקורבנוּת לפני שמוכנים לללכת הלאה. ולא משנה כמה זמן שזה ייקח. (אם לא מפריעים לזה בניסיונות בכוח ללכת הלאה - זה לוקח פחות זמן.)
ואולי לא סיימת את השלב הזה, דווקא משום שכולם דוחקים בך ללכת הלאה, אולי את מרגישה שזה 'לא בסדר' או 'לא יפה' לרחם על עצמך, או להיות קורבנית. אולי לכן לא הרשית לעצמך ולא איפשרת לעצמך לרחם על עצמך עד הסוף. עד הסוף. כמה שאת באמת צריכה.

ואני אומרת: זה בסדר גמור ! אם הנפש שלך מבקשת את זה - היא יודעת מה היא צריכה. תהיי שם.

אני מבינה שקשה לך לשתף אותנו בנסיבות של העוול שנעשה לך.
אבל לדעתי, אם תחליטי בכל זאת לשתף, זה עשוי לעזור לך.
אולי כדאי לך לשפוך. לשפוך את הכול. ולקבל את כל הרחמים והאמפתיה שמגיעים לך.

וגם אם לא תשתפי - תרשי לעצמך להיות שם. אל תיאבקי לשנות את זה. אל תיאבקי להרפות מן העוול. תרשי לעצמך לחוש אותו ולהתאבל עליו עד הסוף.
עד שזה ישתנה בעצמו.
או עד שתרגישי שאת רוצה ללכת הלאה.

ואולי דווקא מתוך המקום הזה של הסכמה לעצמך, לְמה שאת מרגישה, יהיה לך יותר כוח לפנות לאיזה טיפול תומך כמו פרחי באך, או הצעות אחרות שהוצעו לך. (רק שתדעי, ששום דבר בטיפולים האלה לא מבטל את העוול שנעשה לך. זה רק יכול לתת לך התמודדות טובה יותר).

אנחנו כאן להקשיב, אם תרצי עוד לשתף.

המון חיבוקים לך.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

שלום מישהי,

אני רוצה להמליץ לך על הסרט "הסוד". הוא מאוד מאוד עזר לי ברגע של משבר אמיתי ופשוט החזיר לי את האמונה בעצמי ואת הכוח לשנות את המצב האומלל שבו הייתי. זו מין שטיפת מוח חיובית:)
היה באתר קישור לסרט שכבר לא פעיל, אולי מישהו ידע לתת קישור שכן עובד? אפשר גם לראות את הסרט ביוטויוב בכמה חלקים (באיכות לא משהו כמובן). הייתי שמחה להשאיל לך את הסרט אבל אני לא בארץ. אולי למישהי פה יש ותרצה להשאיל...

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

וכמובן, מאחלת לך המון שלוות נפש וביטחון, ולידה קלה.

[פלונית_אחרת*]

אולי אם את לא מצליחה להרפות מהעוול, זה אומר שזה עדיין לא הזמן להרפות ממנו.
כן צריך קודם להיות בשלב של הרחמים העצמיים ושל הקורבנוּת לפני שמוכנים לללכת הלאה. ולא משנה כמה זמן שזה ייקח
תרשי לעצמך לחוש אותו ולהתאבל עליו עד הסוף.עד שזה ישתנה בעצמו.

[אוד_ליה*]

_אני מבינה שקשה לך לשתף אותנו בנסיבות של העוול שנעשה לך.
אבל לדעתי, אם תחליטי בכל זאת לשתף, זה עשוי לעזור לך.
אולי כדאי לך לשפוך. לשפוך את הכול. ולקבל את כל הרחמים והאמפתיה שמגיעים לך_

[אהבה_טהורה*]

להסתכל על הכאב הזה ולומר: 'כן, זה כואב. זה מאוד מאוד כואב. יש לי כל הסיבות שבעולם לכאוב. נעשה לי עוול גדול. נורא. לא מגיע לי דבר כזה. וזה כואב, וזה כואב, וזה כואב, כואב, כואב...'.
חיבוק גדול גדול גדול

[מישהי*]

בנות מדהימות, תודה. הדברים טובים ומחזקים.

אני רוצה לשתף בדבר מתוך שיחות רבות שהיו לי. מפריעה לי מאד המחשבה איפה יהיה הוא, בשעה שאני אלך שם להיקרע מכאבי הלידה. אני מרגישה שהמחשבה הזו, מה הוא עושה עכשיו, עם מי הוא נמצא, איך הוא יכול, מחלישה אותי מאד ביומיום, וצפויה עוד יותר להחליש אותי בלידה. מאין אאזור כוחות להתמודד עם הלידה, ואני שקועה במחשבה כזו?

אז הלכתי לדבר על זה, ומכל מקום שמעתי כמה שזה מחליש אותי, וכמה שזה לא טוב לי, וכמה שאני צריכה לעבוד על עצמי כדי להדוף מחשבה מרעילה כל כך מראשי. נשאלתי למה זה חשוב לי, נותחתי כאדם שלוקה בכך וכך תסמיני ילדות ובגרות שגורמים לו להיתלות בנורמות כאלו ואחרות, ובקיצור שוסעתי מכל צד ועבר והואשמתי, פעם אחר פעם אחר פעם, בכך שאינני מוכנה לעזור לעצמי.

ומה בסך הכל רציתי? שמישהו מקהל מאזיני המקצועיים יגיד לי תשמעי, זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה, וזכותך לכאוב את זה. זה הכל.

תודה לפוסטים האחרונים כאן שעזרו לי לשחרר את מה שכתבתי.

[ניצן_אמ*]

תשמעי, זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה, וזכותך לכאוב את זה. זה הכל.
תשמעי.

זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה.

וזכותך המלאה לכאוב את זה.

זה הכל.

[מינה*]

מישהי יקרה
את מאוד נוגעת לי ללב
אני מרגישה רצון עז לעזור לך לצאת מהבועה שנכנסת אליה ולא מאפשרת לך להיות במקום הנכון בחייך...
נכון שזה דפוק שהאבא לא יהיה בלידה, ושזכותך לכאוב על זה, זה נכון!
זה באמת עוזר כשאת שומעת שאת צודקת?
אני לא בטוחה...
לא בטוחה שצריך להרגיש קורבנות כדי להצליח להמשיך הלאה, אני מאמינה שיש לבחור במה שמקדם ולא במה שמעכב.
ובסופו של דבר הבחירה אם ליפול לקורבנות או לקחת אחריות על חיי ולהיות במקום הטבעי והנכון בשבילי היא אך ורק שלי.
את כבר אמא, ואת עומדת לקבל אל זרועותייך ואחריותך תינוק חדש, זו החובה שלך היום, זהו תפקידך, לשם כל האנרגיות והיכולות שלך צריכים להיות מופנים.
אל תרחמי עוד על עצמך, היי חזקה כי מגיעה לך להיות מי שאת, ומי שאת יכולה להיות לילדיך.
מאמינה בכל ליבי שמכל אשר נקלע בדרכינו נוכל לצמוח ולגלות עוצמות ויכולות שהיו חבויות בנו.
צאי לדרך מחוזקת, חשבי על חובתך לזעטוטים אלו, והיי בשבילם, וכך תיהיי בשבילך.

[כל_כולי_אמא*]

אין שום מקום בעולם שישתווה בעוצמה ובזכות של להיות בלידת הילד שלך .
אולי תצליחי לשנות את קו המחשבה מ"איפה הוא בזמן שאני סובלת?" ל - "כמה הוא מפסיד בזמן שאני חווה חווית לידה של הילד שלי , דבר מופלא שכזה..."

[דה_דה*]

מישהי יקרה
קודם כל ולפני הכל שולחת לך חיבוק גדול גדול...
אני תומכת לידה בהתמחות, ולמרות שראיתי שכתבת שנפגשת עם מישהי כבר והרגשת לא בנוח ושלא תוכלי לסמוך עליה,
אני מזמינה אותך מכל הלב לדבר איתי, את לא חייבת אפילו לתכנן ולהחליט אם באמת תרצי שאהיה איתך בלידה...
יכול להיות שפשוט הדולה הספציפית שנפגשת איתה לא התאימה לך... לא תמיד יש "קליק" וזה ברור ולגיטימי...
אז צעדים קטנים , אם הרעיון מעניין אותך את יותר ממוזמנת ליצור איתי קשר בדף-בית, ונמשיך משם...
@}

[אהבה_טהורה*]

_תשמעי, זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה, וזכותך לכאוב את זה. זה הכל.
תשמעי.
זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה.
וזכותך המלאה לכאוב את זה.
זה הכל._

[סוסת_פרא*]

ומה בסך הכל רציתי? שמישהו מקהל מאזיני המקצועיים יגיד לי תשמעי, זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה, וזכותך לכאוב את זה. זה הכל.
כן !

שוסעתי מכל צד ועבר והואשמתי, פעם אחר פעם אחר פעם, בכך שאינני מוכנה לעזור לעצמי.
כל-כך מכירה את זה.
ושלא מבינים שמה שאני הכי הכי צריכה, לפני כל העצות, זה פשוט להיות שם איתי. בתוך הכאב. ולתת לו לגיטימציה. להכיר בעוול שחוויתי.
שקודם כל יגידו בקול משתתף, מנחם: 'אוי, זה כ"כ קשה, כמה אני מבינה אותך...'
וזאת לפני כל העצות המלומדות.
פשוט להיות איתי בכאב.
להאמין לכאב שלי.
לא לנסות לדחוף אותי החוצה ממנו לפני הזמן.

ובהקשר לזה אני רוצה לצטט משהו שציטטתי בעבר באחד הבלוגים שלי, ועד היום עוזר לי להיזכר בו. זה משהו ש-סמדר נ כתבה פעם בדף לגדל ''גבר'' (השמטתי חלק קטן מהטקסט) בנושא של הכרה בעוול:

הכרה בעוול. אליס מילר אומרת – אם כי בהקשר אחר – שאפשר לשרוד ולצאת מחוזקים מהרבה התנהגויות בעייתיות של הזולת (במקרה שהיא מדברת עליו – של ההורים, אבל נראה לי שאפשר להרחיב לגבי כל זולת שהוא [...]) אם יש בצדן גם דמות אחרת שאומרת "מה שנעשה לך זה לא בסדר, ולא הוגן, ולא צודק, ולא מגיע לך". באיזשהו מקום, זה מונע מהפגיעה לחדור לרבדים עמוקים יותר של הנפש, כי זה מאשר לאדם מחדש את זכויותיו, את חשיבותו, את היותו – הכל לפי העניין.

אם רק כולנו היינו זוכרים את זה ! אם רק כל מי שבא לטפל באנשים היה זוכר את זה ! כמה כאב היה נחסך...

אז אל תאמיני למי שאומר לך שאת לא רוצה לעזור לעצמך.
בטח שאת מאוד רוצה לעזור לעצמך ! אבל, יש שלבים, ואי אפשר בכוח. את לא יכולה לקפוץ שלבים. זה לא אומר שאת לא רוצה.

כרגע העזרה שלך לעצמך יכולה להתחיל בכך שתפסיקי להקשיב למה שלא עושה לך טוב, ותאמיני שמותר לך לכאוב.
מתוך הבסיס הזה, תוכלי להמשיך לשלבים נוספים כשתהיי מוכנה לכך...

[פרח_לב_הזהב*]

זה דפוק לגמרי שהאב לא נוכח בלידה, וזכותך לכאוב את זה. זה הכל.
את צודקת. מגיע לך שהוא יהיה נוכח, מגיע לך שתהיה תמיכה ממנו, מגיע לך שתהיה לך לידה כמו שאת רוצה. מגיע לך שיהיה לך טוב.

אני מאחלת לך בכל ליבי שהרצונות שלך יתגשמו, מאחלת לך חוזק,מאחלת לך תקוה, מאחלת לך רגיעה ושלוה

פרח

[אהבה_טהורה*]

תשמעי זה נורא את צודקת,
צריך שניים להכנס להריון,
צריך שניים ללדת,
ושניים לפחות כדי לגדל את הילד,
הציפייה לאהבה ותמיכה בזוגיות ובהורות היא בסיסית
ומותר לך לכאוב את זה, ומותר לך לבכות,
אני מזדהה איתך ושולחת לך עוד חיבוק גדול............

[אוד_ליה*]

היי, רציתי גם אני להציע ליווי- לאו דווקא ללידה... אם בא לך לקחת "חופש" מהילדים, או את צריכה עזרה בבית, או כל דבר...
המייל שלי בדפבית...

[מזדהה_עד_כאב*]

יקרה,
כל כך הייתי רוצה לחבק אותך.
לאפשר לך לבכות.
אני יודעת מה את עוברת. זה כואב. נורא. וזה מחליש. נורא. אני לא הבנתי שזה מה שמחליש אותי וחיפשתי פתרונות, כדורים, טיפולים, בדיקות דם, רופאים. וכלום לא עזר, כי זה הוא.
מזדהה עם כל פחדייך. הייתי בטוחה שאחד מאיתנו, אני או התינוק, לא נשרוד. כאילו אני כתבתי. מה עם הגיבויים לגדולים, מה אם אני אלד בטעות בבית וימות, אמות, נמות. ברור שלידת בית לא מתאימה לך, כן, את צריכה את הביטחון של בית החולים.

אני יכולה להגיד לך, מהנסיון שלי, שרק אחרי הלידה התפניתי לטפל בעצמי. כי ירד הלחץ, ושרדתי, וראיתי שהכל בסדר. והגיע הזמן לטפל בעצמי ורק בעצמי.

עכשיו כשאני כותבת, פעם ראשונה שאני כותבת את זה, אני חושבת שרציתי למות בלידה, ייחלתי לזה. הייתי חולה מאוד מאוד, כמעט משותקת, עד היום לא ברור לי איך ילדתי. לידה טובה, בריאה, מחייה. והתינוק הזה הוא הדבר הכי מדהים שקרה לי.

שולחת לך עוד חיבוק, אהבה, הרבה אהבה.
נגעת בי.

[אוד_ליה*]

ברור שלידת בית לא מתאימה לך, כן, את צריכה את הביטחון של בית החולים.
אני לא רואה איפה זה ברור... אחד הפחדים הוא שיזלזלו בה ויפגעו בה בבי"ח ... שתיקח אפידורל ותשתתק... בבית זה לא יכול קרות!
הייתי במצב דומה והדבר שעזר לי זה ללדת בבית...

[אוד_ליה*]

ואני לא אומרת ש ברור לי שהפתרון הוא לידת בית. אבל מאוד מציעה.
לידה בבי"ח יכולה להיות חוויה קשה כי את לא בשליטה. ומצטרפת להצעה של ניצן+אם- אם לא, אז לפחות דולה, אמהית, אוהבת, מחבקת, שתרגישי מאאאד נוח איתה, או אמא, או חברה, או מישהו שפשוט יעמוד בשער ויגן עלייך בכל כוחו וידבר איתך ויקשיב לך ויכבד אותך ורק אותך. ויפה שעה אחת קודם.

[אחת*]

_ברור שלידת בית לא מתאימה לך, כן, את צריכה את הביטחון של בית החולים.
אני לא רואה איפה זה ברור..._
כאן:

אני מרגישה שאין לי את הכח והתמיכה (ו/או היכולת להיתמך, לא תמיד ברור לי הקו בין השניים) כדי לעמוד בלידת בית. אני מרגישה שדרושה לכך הכנה שלא אספיק לה, גם מבחינת הגדולים, גם מבחינת עצמי, בחירת אנשים וביסוס האמון, הכנה גופנית ובעיקר גיוס הכוחות שלי לקראת חויה שכזו. בנוסף, למרות הרשימה האימתנית שלי, ואולי דוקא בגללה, נראה לי שעדיף לי להיות בבית חולים עם אופציה להחיאה וכל זה.

[גם_כן_מישהי*]

אישה יקרה ,
אני לא בטוחה שאני בכלל יכולה להבין את הזעם שלך עליו. על האבא של העובר הזה שבתוכך.
למה הוא לא איתך , מה קורה ביניכם וכ'.

אני חושבת, שמה שאת מפחדת ממנו , עם כל הרקע שאת מציגה (ואפילו לא מציגה את חלקו), הוא מאוד מאוד ריאלי.
לא יודעת עוד כמה זמן נשאר לך עד הלידה , אבל הזמן הזה הוא אוצר !
הייתי מאוד מאוד ממליצה לך לגייס לעצמך בכל דרך שהיא תמיכה וליווי ללידה.

אני מצטערת אם אני כותבת לך דברים שאולי יהיו לך קשים לקריאה , אני לא רוצה להקשות,עליך עוד יותר.
אני קוראת אותך ואני חושבת הרבה על אמא שלי ועל המצב שלה לפני הלידה שלי ואחריו ובכלל.
אני חושבת שהיה דימיון בניניכן .ואני היא תוצאה של מצב דומה.
אני חושבת שלו הייתי פוגשת את אמא שלי לפני הלידה שלי , מה הייתי אומרת לה ?

אני חושבת שהייתי אומרת לה ללכת להכנה רוחנית ללידה.

הייתי אומרת לה שהיא מיכל שבתוכו אני . אני נשמה שמקננת בתוכה .בתוך הרחם שלה .
נשמות הן דבר יקר ומיוחד. המקום שבו הן נמצאות הוא יקר ומיוחד, ולפיכן קדוש.
תתיחסי אל עצמך כולך ואל המקום בתוכך ואל הנשמה שבתוכך כאל מקדש מוזהב בהריי ההימליאה, כאל הדבר הכי חשוב בעולם, היכל יפיפה וטהור.
תחשבי על המרכז שלך , על חוט השידרה , עמוד השידרה ותרגישי אותו כמו המרכז של ההיכל , המקום שמואר בקרני שמש בהירות וציבעוניות .
במרכז ההיכל יש במה ובה יש מישהו מואר באור יקרות.

תנסי לדמיין לך משהו כזה או אחר שימחיש לך את הקשר הקדוש בינך ובין עוברך , ילדך .
את מיכל , את איתו/ה כל הזמן והקשר הזה מעמיד אותך במקום שבו את מועצמת וגדלה מעבר לעצמך , את היא המקור לחסד ולחיוניות עבורו .
עם כל מה שעברת , את היא ההיכל הקדוש הזה.
תתרכזי בזה ולאט לאט כל השאר יתעמעם ויעשה פחות מרכזי בהוייה שלך.
תני לעצמך להרגיש כמה עצם היותך אישה הרה , אישה שבקרוב תהיה אמא , מחזק אותך ומעצים אותך , איך במצב הזה את עומדת להתנסות בקפיצה הרוחנית הגדולה ביותר שתחויי אי פעם.

כשילדתי דימינתי כדור של אור עובר בעמוד השידרה שלי ומעניק לעוברית שלי חמצן וכוחות ואהבה.
מעולם לא הרגשתי שאני יכולה להעביר ככה ולהעניק ככה מעצמי.ובגלל זה הרגשתי חזקה וטובה ובגלל זה הלידה היתה מוצלחת.כאב, אבל היה נהדר.
התרכזתי רק בזה ולא בשום דבר אחר.

תיהי את עם העובר שלך ,
תתרכזי בו כי הוא המפתח לעזרה ולטוב שיכולים להיות מנת חלקכם. ככה אני חושבת .אולי את לא חשה כך וזו זכותך , זכותך לנהל את חייך כפי רצונך , תמיד.
אני חושבת שהעובר/תינוק/ילד שחווה נטישה מצד אביו ישמח לכל סוג של תמיכה .
תתקשרי איתו : אולי הוא רוצה את הדולה הזאת ? אולי הוא רוצה שתלדי במרכז לידה עם מילדת שנפגשת איתך קודם , אולי הוא רוצה שתתקשרי לאחת מהחברות שבחול ותקראי לה , אולי יש עוד אופציות ..
תנסי להפגש עם מי שאת הולכת ללדת איתו כמה שיותר פעמים , לקבל ממנו מסז, לארגן את ציוד הלידה ולבדוק שיש לך הכל , להכין לתינוק , להכין את עצמך לאמהות הזו , יש לך עוד ילד (אם הבנתי נכון), מה הוא מקבל מכל זה ואיפה הוא בכל זה.

תכתבי , אשמח לשמוע ממך,
אני מאחלת לך בכל ליבי המון טוב, בריאות לך ולעובר, שמחה ואורה.

[פלונית_אחרת*]

מישהי מה שלומך?

[רוקדת_לאור_ירח*]

מישהי יקרה
כל כך מבינה את הכאב שלך ואת התחושות הקשות.
זה בכלל לא משנה מה- לעבור הריון לבד בלי בן זוג זה מאד מאד מאד קשה. מניסיון.
עם זאת ודווקא מתוך הכאב אני מציעה לך למצוא אנשים תומכים ואוהבים שיהיו איתך בלידה.
מניסיוני- הצטערתי שלקחתי מלווים קרובים ולא מלווים רחוקים, כלומר הצטערתי שלא ביקשתי מנשים מהאתר ליווי כי אני משוכנעת שזה היה עדיף עבורי, במצב שהיה שמי שליוו אותי לא הבינו את הפחדים שלי מבית חולים, חשבו שזה בסדר ולא תמכו במקום ממנו באתי, דווקא בשל ההיסטוריה של היחסים.
הרשי לעצמך להיעזר, להיתמך, לקבל. אל תישארי לבד עם הקושי שיש לך כרגע.
אני יודעת שלפעמים עזרה כזו מעצימה את הקושי והכאב ובכל זאת היא גם נותנת כוח.

מאחלת לך לידה בטוחה, טובה, מעצימה.
ממש מותר לך להיות בכאב, זה כל כך לגיטימי.

[מישהי*]

המון תודה על הצעות העזרה. אני לא מורגלת בכאלו, לא יודעת איך להגיב ומה להגיד... סליחה
ותודה על כל החיזוקים והעצות הנפלאות. הדף הזה מאד עוצמתי בשבילי. קוראת שוב ושוב

[פלונית_אחרת*]

הרופא שלי בא לדקור אותי בבית. זו אחת הדרכים שבהן ניצלתי מלידה מוקדמת.

בשמת מתוך צירים מוקדמים <תחילת הדף>

[דה_דה*]

מישהי יקרה, מה שלומך... ?
כל כמה זמן מסתכלת לראות אם כתבת עוד... סקרנית לדעת אם הדברים שנאמרו כאן השפיעו באופן כלשהו... ?
ושוב שולחת לך חיבוק @}

[מישהי*]

כן, דברים השפיעו מאד.
הצלחתי להתבונן יותר על עצמי ופחות על הנסיבות.
התמלאתי מטוב הלב ומהאכפתיות הטהורה שעולים מכל הדף הזה.
העמקתי במה שכתבה מי שעברה לידה שלא התכוננה לה, ומי שרואה קשר בין מצבי עכשיו למצבה של אמה בעבר.
אף פעם לא הצלחתי ממש לתקשר עם העוברים שנשאתי. למרות זאת, הרבה נסים קרו סביבם. למשל, זה שידעתי על קיומם ועל מינם זמן רב לפני שמבחינה רפואית ניתן היה לדעת. זה שהייתי מוכנה לקראתם לגמרי. פלא יצירתם ותואם לידתם. אני מוכנה לגמרי, נפשית, להצטרפותו של התינוק החדש. מחכה לו.
לגבי ההכנה שלי ללידה וגיוס התמיכה, אני עדין תקועה.
חשבתי שאולי אם אתחיל להשלים שעות שינה, אתקדם במשהו.
הלילה שעבר היה הראשון ביובלות שהילדים לא היו פה, ואכן ישנתי לא מעט.
אני רוצה לבקש ממנו שיגיע ללידה למען התינוק, אך פוחדת להחשף לפגיעה נוספת בי.

[פלוני_אלמונית*]

שיגיע ללידה למען התינוק
לתינוק זה לא משנה אם הוא נוכח או לא בזמן הלידה. הרבה יותר משנה לו איך את מרגישה. תעשי מה שהכי טוב בשבילך.

[עוד_פלונית_אלמונית*]

לתינוק זה לא משנה אם הוא נוכח או לא בזמן הלידה. הרבה יותר משנה לו איך את מרגישה. תעשי מה שהכי טוב בשבילך

[שירז_אריאל_דרורי*]

מצטרפת להמלצות של הבנות כאן, ורק רוצה להוסיף שלפעמים הנוכחות של בן הזוג לא בהכרח נכונה ללידה שלך. אם יש מצב טעון בינכם ואת כועסת על עוול שנעשה אז הנוכחות שלו עשויה דווקא להפריע. מה שחשוב כאן זה למצוא דמות שתתמוך בך ובצרכייך האישיים לך. מישהי שתלמדי להכיר כי תפגשו מס' פעמים לפני הלידה וכבר נפגשת עם מישהי שאולי שווה לפגוש שוב. מדברייך עולה שקשה לך לסמוך ולתת אמון באנשים זרים ומנגד את מעדיפה לתת לצוות לטפל בך בלי שיכירו אותך, יש כאן קצת סתירה. מניסיוני אוכל להגיד שדווקא כדאי להביא ללידה דמות שנותנת לך בטחון ותואמת את האישיות שלך. כך תוכלי לתאם איתה בדיוק מה תירצי שהיא תעשה וזה יתרום לך רבות. ממליצה לך בחום לאפשר לעצמך לקחת ולקבל תמיכה וגם אם בתחושתך הילד לא מגיע למקום של אהבה - הרי שאם את כאן את אוהבת אותו וזה מה שחשוב לו בשלב ראשון. החלק שכרגע נראה לך חסר יגיע בזמנו הנכון, תני לו להגיע וסימכי על עצמך (ואולי גם על גורמי שמיים). אני לא דתיה אבל תפילה כנה מהלב מאוד מאוד עוזרת.. מאחלת המון הצלחה וחיבוק גדול.

[מישהי*]

מדברייך עולה שקשה לך לסמוך ולתת אמון באנשים זרים ומנגד את מעדיפה לתת לצוות לטפל בך בלי שיכירו אותך, יש כאן קצת סתירה.

אני ממש לא שלמה עם עצמי בכך, רק תהיות. אם מטפלים בי כזרה ושוכחים אותי רגע אחר כך, יש פחות חשיפה ופחות סיכוי לפגיעה רגשית. לא?
שואלת את עצמי עם מה אוכל להתמודד טוב יותר, עם זרות מוחלטת שתאפשר לי (אולי) ריכוז מוחלט בעצמי, או עם ליווי שייצור ציפיות ופניה ברת הפגעות החוצה.
ממש אובדת עצות כאן.

[קט_קטית*]

היי מישהי
קודם כל

אני רוצה לבקש ממנו שיגיע ללידה למען התינוק, אך פוחדת להחשף לפגיעה נוספת בי

מה זה יעזור לתינוק שהוא יהיה נוכח?
נראה לי יותר הגיוני שתהיי מוקפת באנשים שירצו להגן עליך בזמן לידה ולא לנהל איתך מלחמות (בשביל זה יש את הצוות הרפואי)
קראתי את רשימת הפחדים שלך.
זה טוב שאת מוציאה את הכל
גם לי יצא בהריונות לחוות כמה פעמים חרדות, שכללו ידיעה ברורה שאמות בלידה.
אף אחד לא הבין אותי אבל אני ידעתי שאמות.
ומכיוון שממילא לא היה מה לעשות עם זה (ככה זה עם המוות - כשזה בא, זה בא...) -
נפרדתי בלב מכולם וחוויתי את הפחד מה שנקרא עד הסוף.
ואז כבר לא היה מפחיד לחשוב על המוות בלידה-
יאללה, כולנו נמות, אין שליטה על זה, אפשר לשחרר...
אהה ויש לי חדשות טובות: הכל עבר בסדר
שזה אומר - מפחד לא מתים !
הפחד אגב הוא לא שלילי בפני עצמו:
הפחד הוא הכוח שמנסה לשמור עלינו.
פעם מזמן כשעשיתי קורס צניחה,
אמר לנו המדריך: כולם פוחדים לקפוץ. גם המנוסים.
כשתראו מישהו שלא פוחד, תזהרו ממנו -בסוף הוא ימות.
הפחד הוא המלאך השומר שלנו.
דברי עם הפחדים שלך, תשאלי אותם מה תפקידם,
תראי שכשלוקחים אותם בפרופורציה - הם רק לטובתנו






שיכאב לי מעבר לגבול הסבל שלי. שאמות מהכאב

אותו דבר הכאב לא מתים מכאב - כאב הוא איתות של הגוף שמבקש לשים לב למשהו,
כשהלידה עוברת בתנועה הכאב הוא הרבה פחות מרכזי ומפחיד.
את תמיד יכולה לזכור שבעבר כבר ילדת ולא מתת מזה, שהגוף שלך יודע ללדת


כמו שאת מקדישה זמן ואנרגיות לפחדים,
הייתי ממליצה לך למצוא זמן שבו תחשבי גם מחשבות חיוביות
כי הפחדים מטרידים לבד כשההורמונים משתוללים,
ומחשבות חיוביות צריך לזמן
ממש שתהיה לך חצי שעה ביום לפני השינה שבה תקשיבי למוזיקה מרגיעה
ותחשבי רק מחשבות חיובות.
ממש תפנטזי על לידה מושלמת, על איך שהכל עובר בקלות,
איך שמים לך תינוק על הבטן וכל החדר מתמלא אור ואושר.
אפשר אח"כ לקחת את הדיסק ללידה

בקיצור - יש מה לעשות!!!
יכולה להיות לך לידה מדהימה (())(())

מכל מה שקראתי עולות לי שתי תחושות חזקות:

• את חייבת תומכת בלידה שגם תשוחח איתך לפני הלידה

אם אין כסף לדולה - אז שתהיה זו חברה או דולה מתמכה
אני בטוחה שיש המון נשמות טובות שירצו לעזור
צריך רק לאפשר להן

• נראה שההתעסקות באבא של העובר מקשות על התקופה שאת עוברת

האם יש סיכוי שאת יכולה לחשוב עליו פחות?
להגיד: אני כועסת עליו, אבל עכשיו זה פחות מעסיק אותי,
עכשיו אני חשובה לי, הלידה, התינוק.

ממליצה לך לקרוא סיפורי לידה מחזקים ומעצימים (יש לא מעט אם זה מעניין נשים קישורים

לידה קלה!
{@{@

[מישהי*]

מה זה יעזור לתינוק שהוא יהיה נוכח?

קטקטית, תודה על הדברים. אני חושבת, אולי, שאם האב יהיה נוכח בלידה או מיד לאחריה, זה יעזור לשניהם לבניית הקשר הראשוני ביניהם. חוץ מזה, אם לא אתפקד בזמן הראשון לאחר הלידה, מי יותר מתאים להיות עם הילד מאשר אביו? ומצד שני כמובן, אם הוא יהיה שם סיכוי גדול יותר שלא אתפקד... שיט.

[מישהי*]

להגיד: אני כועסת עליו, אבל עכשיו זה פחות מעסיק אותי,
איך עושים את זה?

[יוטי_לונדון*]

_להגיד: אני כועסת עליו, אבל עכשיו זה פחות מעסיק אותי,
איך עושים את זה?_
פשוט אומרים "אני כועסת עליו אבל עכשיו זה פחות מעסיק אותי!"
זכותך המלאה לכעוס!!! אבל מה שעושה לך טוב עכשיו הרבה יותר חשוב. ההכרה בעוצמה שלך כיצור שעם כל הקשיים שלו מביא יצור חי קטן וחדש לעולמנו, פלא הבריאה. הסתכלות עכשיו בדברים הטובים שבך ושבסביבה, זה יחזק אותך הרבה יותר ממחשבות עליו ועל הכעס, מוצדק ככל שיהיה.
אני חושבת שאת לא יודעת כמה כח יש בך, למרות כל מה שאת עוברת.
מקוה בשבילך רק טוב.

[קט_קטית*]

שאם האב יהיה נוכח בלידה או מיד לאחריה, זה יעזור לשניהם לבניית הקשר הראשוני
אז עדיף מיד אחריה
או סתם באותו היום
אני חושבת שאצל הגברים מנגנון ההקשרות לתינוק עובד שונה מזה של הנשים.
עובדה שברוב המקומות בעולם גברים לא נוכחים בלידה.
אז גם הוא יתגבר
אם הוא לא יכול לעזור בלידה עצמה - עדיף שלפחות לא יפירע



_להגיד: אני כועסת עליו, אבל עכשיו זה פחות מעסיק אותי,
איך עושים את זה?_

ממש להגיד במילים (אפשר בלב) ולהתכוון לכל מילה.
זה מספיק
ומיד לשלוף מחשבה חיובית שאת אוהבת לחשוב עליה:
לידה מדהימה, תינוק על הבטן, הנקה ראשונה
<אם גם זה לא עוזר - תאכלי שוקולד >

[קט_קטית*]

יוטי זה יפה ככה לגנוב פוסט בטלפטיה?




אני חושבת שאת לא יודעת כמה כח יש בך

[עדינה_ניפו*]

מישהי יקרה
אני עוקבת אחרי הדף הזה כבר כמה ימים, אני לא יודעת אם מה שיש לי לספר יכול לעזור באיזשהו אופן אבל חשבתי בכל זאת לשתף אותך.

אני לפני הלידה האחרונה שלי (השלישית) נתקפתי בפחדים איומים לקראת הלידה.
במשך כל ההריון פחדתי.
לפעמים דיברתי על זה ולפעמים לא כי פחדתי מהעוצמה שהם מקבלים כאשר הם נאמרים בקול רם.
חששתי שרק עצם זה שאני כל כך מפחדת יגרום לאיזו תקלה במהלך הלידה...
ככל שהלידה התקרבה כך הלכו והציפו אותי הפחדים... הלילות היו סיוט, לא יכולתי לישון מרב המחשבות המחרידות...

מה גם, שלא הצלחתי למצוא שום סיבה הגיונית לפחדים שלי. שתי הלידות הקודמות היו מדהימות להפליא, אז מה נחת עלי פתאום?!
בכל מקרה, הגעתי ללידה עצמה עם כל הפחדים האילו...
התחילה הלידה, היו שם בעלי, אחותי, חברתי (המלאכית ששמרה עלי) והמיילדת (לידת בית, כמו השניים שקדמו לה).
היו לי צירים במשך שעות אבל רק כפעם בחצי שעה. ציר אחד כל רבע שעה עד חצי שעה.
הרגשתי שאני לא נותנת ללידה להתקדם מהפחד שאני לא אעמוד בכאב.
שמתי לב שבן זוגי שניסיתי לשתף אותו בפחד שלי לא מצליח להבין, לגלות אמפטיה או לתמוך בי בתוך זה. לא מתוך רוע או חוסר התחשבות פשוט מתוך איזה פער במקומות שלנו.
בהתחלה נפגעתי מזה והתאכזבתי ממנו, אבל בהחלט בחרתי לא להתרכז בזה (בסופו של דבר הוא היה שותף פיזית כדי שאוכל להיתלות עליו ולהיעזר בו וסמכתי עליו לחלוטין במקום הזה אז שם הוא היה תמיכה גדולה עבורי (חוץ מזה שהוא היה גם פנוי לילדים הגדולים!)).
בשלב מסוים בעלי יצא למכולת להביא נשנושים לילדים ובאו לשבת על מיטתי חברתי ואחותי.
שיתפתי אותן בפחד ששוב עולה ומציף אותי ואז החברה שהיתה איתי התחילה לדבר איתי עשתה לי מאין דמיון מודרך שכזה, איפשרה לי בו בזמן לתת לפחד מקום... עטפה אותי בחום אימהי כזה תוך כדי דיבור זורם ומרגיע.
בזמן הזה אחותי הסתובבה סביבי ושרה בעדינות בקולות נמוכים.
אותי הציפו לפתע ים של דמעות, הסכר נפרץ, היתה הקלה גדולה...
כל זה ערך כמעט שעה שבסופה קמתי לעשות פיפי והפקק הרירי שלי נפקע (בשעה טובה!).
משם ועד סוף הלידה ערכו עוד כשעתיים שבזמנם עדיין הפחד היה אבל היו יחד איתו עוד המון דברים.

כשסוף סוף יצא התינוק התישבתי וצעקתי "אני לא מאמינה, אני לא מאמינה....." אינספור פעמים!!!!!!!!!!!!!!
במשך שעות נשארתי המומה מזה שאני עדיין בחיים והתינוק שלי עדיין בחיים ושהכל בסדר!

הקטע המצחיק הוא שלאחרונה אני שוב מרגישה שאני רוצה להיכנס להריון אבל הפחד הזה שוב עולה בי וזה מתסכל.
לכן אני כל כך מודה לך על הדף הזה שבא לי כל כך בזמן.
הפעם נראה לי שאעשה איזו הכנה עם מישהי לקראת זה, אעמוד יותר מול הפחדים ואחקור אותם יותר לעומק.

טוב, כל משפחתי התעוררו ו"רוצים" אותי מכל עבר.
אז, בהצלחה והמון אהבה וכח.

[מישהי*]

עדינה, כמה מרגש!
מחשבה שעולה בי: בהתחלת ההריון בכלל לא פחדתי מהלידה. כששאלו אותי הגבתי בבטחון מלא בגופי, ללדת אני יודעת. אני מבינה שאני יודעת, למרות שמאד מאד לא נח לדעת את זה, שהפחד והחולשה נובעים ממקום אחר לגמרי.
אני מדמיינת אותו שב מתנצל ומשתדל, וכמעט בבת אחת חוזרת אלי כל העוצמה הנפשית-נשית שלי (מהחולשה הפיזית יקח לי הרבה יותר זמן להתאושש).
אוף, כל כך מביך אותי לכתוב את המשפט הזה. בעיקר לעצמי. איזו אכזריות עצמית לכתוב את זה, לחשוב על זה, להניח לזה לקרות. אוף

[עוד_פלונית_אלמונית*]

אני חושבת שאת לא יודעת כמה כח יש בך

[עוד_פלונית_אלמונית*]

כתבתי את המשפט לפני שראיתי מה הוספת.
כמו שכתבה קט קטית: זה טוב שאת מוציאה את הכל

[אחת*]

מישהי, את ממש משהו,
נוכחותו נחוצה לך, האם זה נכון?, אהבתו נחוצה לך האם זה נכון?
מכאן נראה שאת חיה את חייך במלואם, עם כל עוצמתם, את נוגעת בכאב ובאושר, בחולשה ובעוצמה.
את מדהימה, את מחוללת פלאים ומושכת המון אהבה,
תודה על שאת נותנת לנו את ההזדמנות להיות איתך בשעה ש"מישהי" נולדת מתוכך.
את פלא.

[אהבה_טהורה*]

_מכאן נראה שאת חיה את חייך במלואם, עם כל עוצמתם, את נוגעת בכאב ובאושר, בחולשה ובעוצמה.
את מדהימה, את מחוללת פלאים ומושכת המון אהבה,
תודה על שאת נותנת לנו את ההזדמנות להיות איתך בשעה ש"מישהי" נולדת מתוכך.
את פלא._

[אהבה_טהורה*]

חיבוק גם לעדינה ניפו על השיתוף המרגש.

מישהי אני מבינה מדברייך שאת מתביישת לקבל עזרה מאחת הבנות בלידה, את פוחדת להחשף, במקום רגיש ופגיע,קודם כל אני מזדהה עם זה מאוד, אבל אני מצטרפת לקריאה של כל המלאכיות האוהבות שעוטפות אותך, תני למישהי להיות איתך שם, להכיל אותך, לתמוך בך,לתת לך, לעזור לך, לאהוב אותך, לקבל אותך, כן לקבל אותך כמו שאת, בלי ציפיות, יש לך הזדמנות, זה יכול להיות אחלה שעור בהרפיה וקבלה בשבילך, אף אחת ממי שתבחרי לא באה מתוך מציצנות, ולא באה לשפוט אותך, כל מי שמציעה את עצמה באה מתוך לב מלא באהבה שמחפש עוד מקום שזקוק לחיבוק שאפשר להיות שם בשבילו, וזאת יכולה להיות מתנת אהבה שלך לעצמך להרשות לעצמך לקבל אהבת חינם טהורה, ממשהי שאת לא מכירה, לקבל תמיכה בלידה.
זה מגיע לך
מגיע לך שיהיה שם מישהו שרוצה להיות שם בשבילך
מגיע לך לקבל אהבת חינם טהורה, את מאמינה שמגיע לך?
מגיע לך כל התמיכה בעולם בלידה היקרה שלך
מגיע לך שיהיה מישהו שם בשבילך
מגיע לך כל הטוב שבעולם
עכשיו הוא גם מוצע לך
רק אל תתביישי לקבל

[ללי_באדולינה*]

קוסמת, על איזה סוג של ליווי את חושבת? עולם הטיפולים רב ורחב מהבנתי, לא יודעת מה לחפש בכלל. (ניסיתי באך, אולי לא מספיק ברצינות
מישהי יקרה, קראתי את הדף בלב פותח ורוצה להציע ליווי. מיד עלה בי רצון להכניס אותך למים לטיפול. מה את אומרת?
אני מאמינה שיש בך כוחות ותעצומות נפש ושאת זכאית לעזרה.
רוצה להציע ליווי, לא יודעת איזה בדיוק כי את זה אם תרצי , נגלה ביחד .

[דה_דה*]

_לקבל תמיכה בלידה.
זה מגיע לך
מגיע לך שיהיה שם מישהו שרוצה להיות שם בשבילך
מגיע לך לקבל אהבת חינם טהורה, את מאמינה שמגיע לך?
מגיע לך כל התמיכה בעולם בלידה היקרה שלך
מגיע לך שיהיה מישהו שם בשבילך
מגיע לך כל הטוב שבעולם
עכשיו הוא גם מוצע לך
רק אל תתביישי לקבל_

אוף, כל כך מביך אותי לכתוב את המשפט הזה.
מישהי יקירה,
אין שום סיבה שתהיי נבוכה לכתוב את המשפט הזה ! ההפך, תהיי גאה בעצמך שאת מודה ברגשות שלך ומוציאה אותם החוצה... וברגע שהכל בחוץ - אפשר להתחיל לשנות דברים שלא טובים לנו... לאט לאט, בצעדים קטנים...
אני חושבת שאת לא יודעת כמה כח יש בך , ואולי באמת בגלל שקשה לך לראות את זה כרגע, כן כדאי שתקבלי אליך עוד מישהי שתוכל לעזור לך להכיר את הכוחות שיש בך ...
נכון, חשיפה היא לא דבר פשוט, אפילו קשה... אבל אל תשכחי שככל שאת נחשפת את לא רק הופכת ליותר פגיעה,
אלא גם ליותר נכונה לעצמך, יותר פתוחה לקבל ולתת לעצמך...
את פותחת דלתות, את לא חייבת לפתוח את כולן בבת אחת, תפתחי את אלה שקל יותר קודם, אחר כך את אלה שיותר "חורקות"...
ותסמכי על עצמך שתדעי מה ומי טוב לך, שתדעי למי לתת להכנס ובאיזו דלת...
@}

[גילית_ט*]

יש לפרחי באך אוסטרלים פורמלה מיוחדת לפחד מלידה, ובטח גם לפרחי באך רגילים, שמעתי שזה עובד נהדר,
ממליצה לך באמת לבחור מישהו תומך ואוהב לליווי בלידה גם בתשלום וגם אפילו אם זה לא בעלך,
מאחלת לך הרבה כוח, ובתוכה שכל הכוחות יגיעו משום מקום ברגע המתאים ויעזרו לך
לידה קלה, ותודה על הדף.

[אהבה_טהורה*]

ותודה על הדף

[סוסת_פרא*]

מישהי, מה שלומך?

[מישהי*]

תודה, די על הפנים... כל מיני טרדות שכן לא קשורות לסוף ההריון, מעקב רפואי מכל כיוון וידיעה שהכל מוקצן בגלל הלחץ והעייפות ובכלל לא אמור להיות ככה. הילדים מתפרקים רגישים מתמיד ואחד שכח לקום אז אני אליו ביי

[מישהי*]

נורא התרגשתי מהגשם שירד הלילה. הילדים הצטופפו מתחת לשמיכה הגדולה, ויחד שרנו שירים והשתוללנו לכבוד החורף. המון דברים יפים קורים מסביב, אתמול בשעת בין הערביים השמים נצבעו בצבעי אש עם כחול, וקשת ענקית וסמיכה מילאה אותם. כשהאדמה תתייבש, אקח אותם לגבעת הרקפות לראות מה התחדש, ואולי נצליח למצוא פטריות כבר.

אני פוחדת מדכאון אחרי לידה. שלא אוכל לראות את כל הדברים האלו. פתאום נכנס לי לראש, מי היה מאמין שיש עוד מקום שם... מה יהיה אם אהיה בדכאון?

[אוד_ליה*]

קודם כל- יש לך המון תמיכה ואהבה כאן
דבר שני- גם אני חששתי מדיכאון אחרי לידה ושאני אשנא אותו כי היה לי רע כל כך בהריון... אבל הוא יצא כזה מקסים, אני מאוהבת בו לחלוטין [-: וברגע שילדתי נגמר הדיכאון... הלידה גם הייתה חוויה מתקנת בשבילי ללידה הראשונה.

תחשבי על העיניין הזה שהדיכאון נובע מההריון (ברור שיש עוד גורמים משמעותיים אבל ההריון גורם להכל להיות מוקצן בגלל הלחץ והעייפות ובכלל לא אמור להיות ככה.

יש הורמונים, כבדות, תחושת עייפות קשה, צרבות... לא קל. במצב הזה הכל נראה גדול ומאיים.
את תראי שברגע שתלדי תרגישי יותר טוב.

ודבר אחרון- מעלה את הנושא בעדינות, מתוך רצון לעזור- ואם לא מתאים תגידי ולא נפתח דיון נוסף:
למה לא בבית (או בצימר)?
אני זוכרת שלפני שילדתי בבית חשבתי שזה "ביג דיל" ומסובך, וגיליתי שלהיפך. ואצל המיילדת שהייתה לי היא הכינה אותי וגם יש לה הכל (סדיניות, תחבושות וכאלה) והיא אומרת לך בדיוק מה צריך להוסיף, במקום להכין תיק לבי"ח ולחשוב מה צריך ואם שכחתי משהו...
הסיטואציה של הבי"ח יכולה פשוט לגרום לצלקות נוספות...
אם את רוצה לשמוע על זה עוד קצת תגידי.