דה דה

[דה_דה*]

עלה לי החשק לפתוח דף בית אישי משלי... לא שאני ממש יודעת במה אמלא אותו, ואם מישהו בכלל יכנס אליו, אבל גם אני רוצה אחד... (-:
אחרי תקופה ארוכה של המון בלבול ומלא סימני שאלה, אני סוף סוף מרגישה שהתחלתי להתקדם לכיוון טוב... לימודים חדשים, עבודה חדשה, ואפילו חידוש קשרים שהתנתקו עם חברים ישנים...
כן, אין ספק שאני עדיין מבולבלת, מקווה שאני הולכת בכיוון הנכון, אבל ברור לי שהעיקר שהתחלתי ללכת, וזה אפילו לא משנה לאן....
יצא לי לבקר באתר הזה לא מעט, לרוב לקרוא בשקט, ורק לאחרונה העזתי גם לכתוב כמה מילים פה ושם.... יש בי משהו שתמיד נמשך לסגנון החיים הזה של באופן טבעי, תמיד מסוקרן ותמיד מתחבר, אבל תמיד כצופה מהצד...
אני חושבת שהמשימה הכי גדולה שלי עכשיו היא לגלות מי אני בעצם...
אני יודעת, זה בטח נשמע פלצני... אבל זה נכון...
אני יודעת שיש לי עוד המון לגלות על עצמי (טוב אני בכל זאת צעירה גם...), לגלות בי עוד כוחות שאני לא תמיד בטוחה ששם, ולהתחזק...
אז בימים אלה זה ה"מסע" שלי...
וכנראה שהיה נראה לי מתאים לשתף אותכם בו... (-:

[דרך_עפר_שם_זמני*]

תתחדשי!

[דה_דה*]

תודה דרך עפר שם זמני !

[דה_דה*]

טוב אז אנצל את ההזמנות שיש לי מחשב זמין ואספר עוד קצת על עצמי...
אני בת 22 (ונראה לי שמצעירי מבקרי האתר אם אני לא טועה..?), רק החודש התחלתי ללמוד בקורס דולות, ככה שזה עוד מאוד טרי ומרגש בשבילי,
מה גם שבכלל כל ההרשמה שלי לקורס הייתה די פתאומית וגם לא מאוד אופיינית לי האמת, עלה לי הרעיון, ומפה לשם דברים התגלגלו ותוך שבועיים מצאתי את עצמי בשיעור הראשון.... והאמת היא שלי בדרך כלל יותר מתאים לחשוב על הרעיון, להרהר בו כמה חודשים, בינתיים לפספס את ההזדמנות, ואז להגיד - טוב נו פעם אחרת....
אבל דווקא הפעם הפתעתי את עצמי ודחפתי את עצמי לעשות דברים למען עצמי... ובינתיים אני חייבת לציין שאני באמת מאושרת מההחלטה הזו...
אז כן, כשאני מספרת לאנשים מה אני לומדת הרבה מהם מרימים גבה, "מה, בגילך ? מה קשור?", וכצפוי אני הכי צעירה בקבוצה שאני לומדת איתה...
אבל אני החלטתי עם עצמי שזה בכלל לא משנה, ושאני לשם שינוי הולכת על מה שאני יודעת שטוב לי, בלי ללכת הלוך ושוב אלף פעמים ובלי לחשוב מה יגידו, פשוט הולכת עם הלב שלי....
ואני מקווה שהוא ימשיך לקחת אותי למקומות טובים... (-:

[מנגו_בננה_ומלון*]

תתחדשי על הדפבית!
@} @} @} @}
@} @} @}
@} @}
@}
(זוכרת? )

[דה_דה*]

ברור שזוכרת ! (-:

[נטע*]

תתחדשי!

[דה_דה*]

עבר לא מעט זמן מאז שיצא לי להכנס לאתר פעם אחרונה, אפילו הרבה זמן לצערי...
בינתיים, לפני כשבועיים הייתי ב"סטאז'" ראשון בחדר לידה... אין לי אפילו מילים לתאר את החוויה המדהימה הזו...
עלו בי כל כך הרבה רגשות, ובעיקר - המון התרגשות להיות במקום הכל כך מדהים הזה שבו נולדים חיים חדשים !

האמת היא שיצא לי לדבר עם כמה נשים שאמרו לי שלדעתן "אישה שלא ילדה בעצמה לא צריכה לראות לידה, זה יעשה לה טראומה",
ועכשיו, אחרי שהייתי שם וראיתי לידה, אני יכולה לומר - כל כך לא ! ,
כנראה שהרבה תלוי בגישה שבה מגיעים לחוויה הזו... אני הגעתי אחרי כמה חודשי לימודים, שידעתי למה לצפות במישור הפיזי, במישור הריגשי (עד כמה שאפשר להכין אותך לזה...), ואני ממש מרגישה שהחוויה הזו של לראות לידה היא משהו שהייתי צריכה לעבור לפני שאני אלד בעצמי (אע"פ שיש עוד הרבה זמן עד שזה יקרה כנראה... (-: )

עוד לפני שהגעתי לחדר לידה יצא לי לחקור לא מעט את הנושא של לידות בית, וגם עשיתי עבודה בנושא במסגרת הלימודים,
ואני חייבת להודות שהמשמרת הזו בחדר לידה גרמה לי להיות אפילו יותר אמביוולנטית בנושא...
מצד אחד, אני הייתי שם יחד עם הצוות הרפואי, עם המיילדות והרופאים, וכן יכולתי להתחבר לצורך בהרבה מהדברים שהם עושים, והאמת - אפילו חשבתי לעצמי שאולי יום אחד אפילו אשקול את ללמוד להיות מיילדת בעצמי - אחרי שראיתי כמה מדהימה העבודה שלהן...
אבבבבל, מצד שני.... לראות אנשים נכנסים ויוצאים מחדר שבו מישהי יולדת, ממש כשהיא בשלב צירי הלחץ, צועקים זו לזה מחדר לחדר, לעיתים מזלזלים ביולדות ובהתנהגות שלהן...
היה לי לא פשוט לראות את זה...
וככל שאני חוקרת יותר לעומק את ה"עולם" של לידות הבית, אני מתחילה לחשוב - למה לא בעצם ?... נראה שהרבה ממה שהורגלנו לחשוב בנושא, כמה שזה "מסוכן" ו"לא אחראי" זה ערימה של מיתוסים שהגיע הזמן לנפץ...

הכתיבה שלי יצאה לי קצת מבולגנת, סליחה... פשוט הנושאים האלה מעלים בי מלא רגשות ומחשבות שקשה לארגן בכתב...
אולי אמשיך אחרי שאארגן קצת את המחשבות שלי עם עצמי... (-:

@}

[ילדת_טבע*]

ראיתי את ההודעה שלך בככר השוק, רוצה לשאול אם גם חדרה נחשבת בתחום שלך. אני בשבוע 29 להריון מתכננת לידת בית ושוקלים עניין של דולה (אנחנו ממש צרים בכסף אז להתנסות עלינו יכולה להיות אופציה אם את בעניין). לידה שניה. מוזמנת לענות לי חזרה בדף בית כמובן. תודה.

[ילדת_טבע*]

יופי! אם ככה צריך לארגן איזה מפגש לבדוק כימיה. מתישהו באחד הערבים. תעדכני אותי אם מתאים לך ומתי ונתארגן.

[דה_דה*]

ועכשיו, לסיפור לא קשור...

סבתא שלי אישה מדהימה, נותנת את כל כולה למשפחה שלה, מכל הלב...
ומשגע אותי לראות איך חלק מהמשפחה שלי מנצלים אותה... קוראים לה לשמור על הילדים גם כשהם רואים שהיא עייפה ומותשת, ממש כאילו היא איזה בייביסיטר בת 16 ולא אישה בת 70+, אבל הם יודעים טוב מאוד שהיא לא יודעת איך להגיד "לא"...
חלק מאיתנו ניסה לדבר איתה על זה, להראות לה שזה בסדר גם להגיד לא כשאין לה כוח, ושלא יקרה שום דבר... אבל כנראה שהיא כבר מי שהיא והיא לא תשתנה, אז ברור שהשינוי צריך לבוא מהם.
אבל איתם פשוט אי אפשר לדבר... כל פעם שמישהו ניסה לגעת בנושא איתם הם בנו חומות של הגנה והתחילו להתקיף, ולא מעניין אותם בכלל לשמוע מה אומרים להם.
כל כך קשה לי לראות את זה, ממש כואב לי... כי היא כל כך שופעת טוב, ולראות אותם פשוט מנצלים את זה, בלי בושה, זה מטריף...
והכי קשה לי זה שאני יודעת שאין לי באמת מה לעשות בסיטואציה הזו... אני יכולה לנסות לדבר איתה, אבל ברור לי שזה לא יעזור, כי כבר ניסו את זה...
ואני יכולה לנסות לדבר איתם, אבל אני יודעת בוודאות (ומנסיון של אחרים) שכל מה שיצא מזה זה ריב וסיכסוך ואני סתם אצא מזה בהרגשה אפילו יותר גרועה, בלי ששום דבר באמת ישתנה...

מצד אחד אני רוצה עצה, מה לעשות.. מצד שני לא נראה לי שיש ממש מה לייעץ במצב הזה (אולי אני טועה..?) ואולי סתם בא לי לשפוך את כל התסכול הזה...

[ילדת_טבע*]

אני ארים לך טלפון מחר, הערב סיימנו מוקדם ואנחנו שובתים מטלפוניה. לילה טוב.

[ציפ_ציף*]

ובין כל הויכוחים רציתי גם לאחל לך "ברוכה הבאה!" @}

[דה_דה*]

תודה תודה ! כנראה שוויכוחים זו דרך טובה לשבור את הקרח (-:

[ילדת_טבע*]

איזה ספגת הריון איומה... המוח שלי עיסה... אין לי את הטלפון שלך... משאירה לה את שלי: 054-2616303 ושמי תמר אם עדיין לא כתבתי...

[דה_דה*]

טוב גם אני ברוב גאוניותי שכחתי לחשוב על זה שבכלל אין לך את המספר שלי, ואני אפילו לא בהריון אז אין לי תירוץ (-;
רק עכשיו רואה את ההודעה שלך אז אתקשר מחר... חג שמח... @}

[תהיות_של_גיא*]

היי דה דה..
אישתי בהריון והיינו שמחים לדבר עם תומכת לידה לגבי כל מיני נושאים ואת נשמעת ממש מתאימה!
ניסינו לכתוב לך מייל שהיה בככר השוק אך קיבלנו חזרה שגיאה.
אימייל - guyjoules את gmail.com...

תודה

[דה_דה*]

אתמול הייתי שוב ב"סטאז'" בחדר לידה.
ודווקא אתמול חדר הלידה היה ריק מן הרגיל לעונה...
מסתבר שדווקא מתוך השקט (היחסי) הזה למדתי אתמול שיעור לא פחות חשוב
פרט ללידה אחת שהייתי בה בערך באמצע המשמרת שלי - שהייתה מרגשת ומקסימה והותירה אותי עם חיוך מרוח על פני למשך שאר היום -
לא היו עוד לידות במשך כל המשמרת...
באחד החדרים שכבה לה מישהי שקטה וביישנית, שהגיעה עם צירים בשבוע מוקדם מדי...
הצוות הרפואי כמובן טיפל בה בכל דרך בה היה ניתן, אך בין לבין בדיקת מיילדת לביקור רופא, היא נשארה לבדה בחדר,
מפוחדת וחרדה...
אם היו מתרחשות באותה משמרת מלא לידות, סביר שבאופן אוטומטי הייתי רצה למקום שבו יש את הכי הרבה "פעילות",
צמאה לראות כמה שיותר, לחוות כמה שיותר, לעזור כמה שיותר..
אבל דווקא בגלל השקט שהיה, יכולתי לשבת בשקט עם אותה אישה, לדבר איתה, לנשום איתה ביחד נשימות עמוקות ומרגיעות, ופשוט להיות לצידה ולהחזיק לה את היד...
לא היו לי כלים "ממשיים" לעזור לה, במצב שבו היא הייתה לא הייתי מעיזה לעשות לה מסאז' או רפלקסולוגיה, זה מצב עדין מדי...
אז פשוט הייתי שם... כמה שיכולתי...
כל הזמן חשבתי לעצמי "הלוואי שהיה משהו 'אמיתי' שיכולתי לעשות כדי לעזור לה".
בסופו של יום, הבנתי שכנראה כן היה לי....
התודה שהיא אמרה לי כשהעבירו אותה למחלקה הייתה מספיקה כדי להבין שלפעמים לא צריך לעשות יותר מדי...
כל מה שהיא הייתה צריכה זה מישהו שיהיה לצידה...

אני לא יודעת מה עלה/יעלה בגורלה ובגורל התינוק שלה, וסביר שלעולם לא אדע (אע"פ שהשארתי לה את מספר הטלפון שלי והפצרתי בה שלא תתבייש להשתמש בו, אבל ברור לי שהיא לא תעשה זאת...)
נותר לי רק לקוות ששניהם בריאים ושלמים,
ושאולי, אולי, למשך כמה שעות, עזרתי לה לפחד קצת פחות...

[לב*]

כל מה שהיא הייתה צריכה זה מישהו שיהיה לצידה...
כל כך, כל כך, נכון @}

[לב*]

מתחשק לך לספר קצת על הלימודים, על החוויות השונות? (או שכתבת כבר בדף אחר?).

[דה_דה*]

לב (-: ריגשת אותי מאוד עכשיו @}
עוד לא כתבתי, אכתוב בשמחה,
חושבת מאיפה להתחיל...

[סוסת_פרא*]

קראתי בעניין את הדף שלך. את מוצאת חן בעיניי.

(ואולי באמת תשתפי בלימודים ובחוויות ב- דף-בלוג?)

[דה_דה*]

סוסת פרא המון תודה (-:
ממש כיף לדעת שמישהו באמת מתעניין במה שאני כותבת...
(והמרגיעון בא במקום ואומר "באופן טבעי כולנו שייכים")

[דה_דה*]

הגעתי לחדר לידה בבוקר.
זו הייתה הפעם השניה שלי שם, אבל הייתה לא פחות מוזרה ומביכה מהפעם הראשונה...
ישר כשנכנסתי עם החלוק הלבן והתג שמזהה אותי כתומכת לידה (טוב, ככה זה בסטאז'...) מיילדת שעברה מולי אמרה "אהההה, דולהההה"
חייכתי אליה, וניגשתי לומר שלום למיילדת האחראית.
שלום גם למיילדות שמסביב...
ו... מה עכשיו... ?
ככה הסטאז' שלי, אף אחד לא אומר מה לעשות, לאן ללכת, לאן לא, למי להצטרף ומתי.... בגדול פשוט "זורקים אותנו למים" ו... מקווים שנלמד לשחות...
אחרי כמה דקות בהן הסתובבתי מעט אבודה ונבוכה במסדרון, הבנתי שאין ברירה... אני חייבת להתגבר על עצמי, לזרוק את הפחדים הצידה, ולזרום...
נכנסתי לאחד החדרים, הצגתי את עצמי (מסתכלת בזהירות על התגובות של היולדת בשביל לראות אם היא רוצה בנוכחותי או רוצה להוריד לי כאפה לפנים),
ופתחתי בשיחה...
תוך כמה דקות, האישה הזו שלא פגשתי בחיי, מספרת לי בכזו פתיחות על החששות שלה, על אי הנוחות מהבדיקות של המיילדות והרופאים, על המשפחה שמחכה לה בבית...
אני מנסה להרגיע, לעודד, יחד שתינו שולחות מחשבות חיוביות לתינוק שלה, אומרות לו שאמא שומרת עליו, שיהיה בסדר...
היא מוסלמית.
אני לא.
אני קוראת לזה "הטבע".
היא קוראת לזה "אללה".
זה בכלל לא משנה. בעצם שתינו השתמשנו במילים אחרות לתאר את אותו הדבר...
בשיא הכנות היא פתאום אומרת לי כמה שאני עוזרת לה להרגיש יותר בטוחה בעצמה.
אני נפעמת... לא חשבתי שבאמת עשיתי משהו... כנראה שכן...

באחד החדרים יולדת ממש רגעים לפני הלידה. זו אותה היולדת שקודם עיסיתי לה את הגב, שהחזקתי לה את היד כשהרופא המרדים בא לת לה את האפידורל ובעלה נאלץ לצאת מהחדר.
אני ממהרת פנימה, שמחה שבדיוק קלטתי שזה קורה. אף אחד הרי לא היה קורא לי...
המיילדת מסדרת את הכל, מדריכה את היולדת איך להסתדר בתנוחה הנכונה.
היולדת לא ממש מצליחה לזוז, האפידורל מקשה, וגם התשישות נותנת את אותותיה.
"רגע..." היא ממלמלת "אני לא יכולה..."
"מה לא יכולה ?? אף אחד לא הרדים לך את הידיים ! קדימה !!" המיילדת נוהמת
אני מנסה לעזור ליולדת, נושכת את השפתיים כדי לא להתווכח עם המיילדת. זה לא ממקומי...
"אני מרגישה חולשה...." לוחשת היולדת
"הלחץ דם שלך בסדר ! לא קורה לך כלום !" המיילדת ממשיכה
אני מנסה לעודד, "אני יודעת שאת עייפה... אבל תחזיקי מעמד, רק עוד קצת... עוד מעט תפגשי את התינוק שלך !"
"מה עייפה ?! למה שהיא תהיה עייפה ? היא לא כאן מהלילה, רק הבוקר היא הגיעה !!" המיילדת רוטנת
אני שותקת. לא מתווכחת איתה, לא סותרת את המילה שלה, פשוט אומרת הכל אחרת.
היא אומרת "מה את עושה ?! את בכלל לא לוחצת, זה לא נקרא ללחוץ!!"
אני אומרת "מעולה, את מצויינת, לא לשכוח לנשום, רק עוד קצת זה נגמר"
התינוק יוצא, קטן ומושלם, ואני שם בשביל לראות אותו לוקח את הנשימה הראשונה שלו בעולם...
תחושה של יראת כבוד אופפת אותי...
איזה כיף שאני שם !
פתאום מיילדות אחרות נכנסות לחדר, יוצאת, נכנסות, מרכלות ומחליפות מתכונים לסוכות, בעוד שהיולדת בוכה מהתרגשות.
מתחשק לי להעיר אותן, לצעוק "מה קרה לכן ?? אתן לא רואות איפה אתן, מה קרה כאן הרגע??"
אני יודעת, הן רואות את זה כל יום. זו העבודה שלהן. הן כבר "אדישות" לזה איפושהו...
אז מה ? בשבילן זה עוד יום עבודה,
בשביל היולדת הזאת זה אחד הימים המרגשים ביותר בחייה, יום שהיא לא תשכח לעולם...
איך אפשר להתעלם מזה...?

מאותה הלידה יצאתי עם חיוך מרוח על הפנים.
התינוק מושלם, אמא בוכה בהתרגשות ואבא כבר עשה לו "בוק" שלם בפלאפון.
ואני עדיין לא מאמינה שזכיתי להזדמנות הזאת להיות חלק מהדבר המדהים הזה...

[מנגו_בננה_ומלון*]

וואו אחותי! קראתי ובכיתי מהתרגשות! איזה תיאור מרגש !
את אלופה מותק! אחרי שקראתי את דף אז את אפילו עוד יותר אלופה בעיניי!
חולה עלייך... @}

[מנגו_בננה_ומלון*]

תמשיכי לכתוב...

[ילדת_טבע*]

הי... גם אני קוראת!
שכחת פה את הקליפס של השיער שלך ורובי שואלת כל הזמן "מתי נעם תבוא?"
השתחרר במזל טוב הפקק ואנחנו מתלבטים אם לקרוא למה שעברנו "מלחמת השחרור" או "ישיבות ארוכות ומחריאות", החלק הארי שלו השתחרר לפנות בוקר בחיתול המוגלי שלה תוך כדי שינה כשכל השרירים שלה היו רפויים, אחרי הכל היא החזיקה את זה ממש מפתח, והשאר על הדשא במשך הבוקר בהמשכים. כמו שנאמר-מה שנכנס חייב גם לצאת. ובא לציון גואל.

תמשיכי לכתוב...

נתראה.

[דה_דה*]

אתמול ירד גשם.
פתאום, בבת אחת, התחיל מבול.
ואני חשבתי לעצמי - אוף... הנה החורף מגיע...
אני יודעת, גשם זה חשוב. הוא משקה את הצמחיה, מחייה את האדמה...
אבל אני לא אוהבת חורף.
זה מבאס אותי שבשש בערב כבר חשוך, ובשבע בערב אני כבר בטוחה שחצות.
זה לא כיף להתעורר, לפתוח חלון, ולראות שמיים אפורים.
לנהוג בגשם זה אחד הדברים היותר נוראיים מבחינתי.
ולהגיע תמיד לכל מקום כשתחתית המכנסיים שלי רטובה עד הברכיים בערך (בעשרים ושתיים שנותיי עוד לא הצלחתי ללמוד איך ללכת בלי להשפריץ על עצמי את רוב השלוליות) זה מעפאן.
אם הייתי יכולה להתכרבל בשמיכת הפוך היקרה שלי כל החורף, לשתות שוקו חם (עם חלב סויה, שלא יהיה כאב בטן...),
לראות קומדיות טיפשיות בטלויזיה, ושתמיד יהיו מים חמים במקלחת - גם כששוכחים להדליק את הדוד,
באמת שלא הייתה לי בעיה עם החורף !
אבבבבל... עד שזה יקרה,
וכנראה שיש עוד נצח עד שזה יקרה, ונצח זה הרבה זמן,
אני מתחילה עכשיו בספירה לאחור
עד שיגיע שוב האביב...

[דה_דה*]

היום פתאום נזכרתי בתמונה קצרה מלפני הרבה זמן, כנראה שש שנים בערך
שמרתי על בת הדודה שלי, שבטח הייתה אז בת שש פחות או יותר...
איכשהו הגענו לדבר על הריון ולידה (נראה לי שזה היה כשאמא שלה הייתה בהריון עם אחיה הקטן אם אני לא טועה),
ואני זוכרת שהיא לקחה רגע ארוך לחשוב, ואמרה לי - "אבל אני לא מבינה, איך תינוק כזה גדול יכול לצאת מחור כזה קטן ?"
"בחיי שאין לי מושג, שאלה טובה" עניתי לה...
ככה זה היה נראה לי בזמנו, שאלה טובה שאין לי עליה שום תשובה ובאמת לא ברור לי איך לעזאזל זה קורה...
לפני יומיים שוב הייתי בחדר לידה,
ועכשיו נראה לי שאני יכולה סוף סוף לענות על השאלה שלה :
זה קורה בשיא הטבעיות, אין דבר יותר טבעי ונכון מזה...
תודה לזוגות שנותנים לי להיות חלק מחוויה המדהימה הזו שלהם,
תודה לכל מי שמאפשר לי את ההזדמנות ללמוד את המקצוע הנפלא הזה,
ואולי תודה קטנה גם לי, שנתתי לעצמי ללכת אחרי האינטואיציה שלי בלי לחשוב יותר מדי, ופשוט לעשות מה שמרגיש לי נכון...

[דה_דה*]

אז כמו שאמרתי, השבוע הייתי שוב בחדר לידה.
היו כמה שעות שפשוט היה ריק. וכשאני אומרת ריק אני לא מתכוונת 'רק קצת נשים', אני מתכוונת פשוט ריק ...
מה לעשות, מה לעשות... הסתובבתי, בהיתי בקירות, ספרתי את הדקות, יצאתי וחזרתי, שלחתי גלים טלפתיים לכל הנשים היולדות באיזור, שיגיעו לאותו בי"ח...
כבר חשבתי להתייאש וללכת הבייתה, אבל היה לי ברור שמרפי יפעל נגדי, וכל כך צפוי שברגע שאשבר ואנטוש, חדר היולדות בטח יתמלא...
עד שבסוף, סוף סוף, מישהי הגיעה...
מסתבר שהיא הגיעה כבר בבוקר להשראת לידה מאחר והיא כבר עברה את מועד הלידה שלה.
והסברה די הוכיחה את עצמה - כל התערבות בלידה גוררת אחריה עוד גל התערבויות...
בבוקר התחילו לזרז לה את הלידה, ואז היא נשלחה למחלקה,
בערב היא חזרה, באותו מצב בו היא הייתה קודם, ונשלחה "להסתובב"
ואז פגשתי אותה... מקסימה ושקטה, בעצם קיוותה ללידה כמה שיותר טבעית,
אבל כ"כ קשה להביע דעה עם הרופאים שנכנסים לחדר, יורים לאוויר איזו הצהרה כגון "עוד מעט נפקע לך את המים", והולכים.
אני לא "אלכלך" על כולם, כי גם היו שם כמה מיילדות באמת נחמדות, שהציעו לה להעזר בכדור פיזיו (דבר שמאוד רציתי להציע בעצמי, אבל במשך הסטאז' הזה אני עדיין מנסה לשמור על פרופיל נמוך...), נתנו לה שמן אתרי תפוז שמאוד הרגיע אותה,
ובעיקר, לשמחתי - נתנו לי להיות איתה, בלי להעיר הערות ולעשות פרצופים (דבר שבכלל לא ברור מאליו...)
עשיתי לה המון רפלקסולוגיה (וכ"כ כ"כ שמחתי שבעלה, שכל הזמן ישב לצידה ונראה קצת חסר אונים - רוצה לעזור ולא יודע איך, התנדב לבוא ולעשות לה גם רפלקסולוגיה, ואני הרגשתי שהצלחתי לערב אותו יותר בלידה, ובזאת בעצם הרגשתי שעשיתי הכי הרבה שיכולתי (-: ),
בזמן שהיא עשתה סיבובי אגן על הכדור אני עיסיתי לה את הגב, ובינתיים הדרכתי את בעלה כיצד ללחוץ על נקודת זירוז בכף ידה,
אפילו עשיתי לה קצת דמיון מודרך, בניסיון לעזור לה להרגע מעט, ופחות לסובב את הראש כל חצי דקה למוניטור - כאילו הוא נושא הבשורה...
לצערי הרב (מאוד) לא יכולתי להשאר איתה עד סוף הלידה, למרות שמאוד רציתי...
אני ממש מקווה שהלידה המשיכה באופן מוצלח וטבעי ככל האפשר (כפי שהיא רצתה)... @}
ובכל מקרה, היה ממש נפלא להיות עם יולדת שכל כך שיתפה פעולה... וזאת אפילו למרות שהיא לא הייתה בקורס הכנה ללידה, ושלא היה בינינו קשר לפני אותו הרגע...
איזה מזל שלא נשברתי בשעות השעמום הריקות והלכתי הביתה... (-:

[אמא_של_קסם*]

קראתי את הדף מההתחלה עד הסוף. מקסים לראות איך מהלבטים של ההתחלה הגעת לקסמים של חדר לידה ולמה שהם עושים לך.
ניפצת לי מיתוס (אני מהנשים שלא רצו דולה שעדיין לא חוותה לידה) ואני מודה לך על כך.
שהדרך שלך תמשיך לסלול את עצמה...
בהצלחה וחיוכים.

[יהללוך_מלאכים*]

איזה מתוקה את (-:
זה מיוחד ללמוד להיות דולה בגיל כזה
היום כשאני אמא כבר לשניים בגילי המופלג (עשור מעלייך)
עולם הלידה מרתק אותי
אבל שהייתי בגילך, כל מה שעניין אותי זה לכבוש עוד הר
ולעשן עוד ג'וינט.
תספרי איך הגעת לזה ואיפה למדת
ותמשיכי להיות מתוקה שכזו
מעניין איך הייתי מגיבה אם היית נכנסת ללידה שלי...
את יכולה לקרוא את סיפור הלידה שלי ולנחש (-:
סיפור לידה יהללוך מלאכים סיבוב 2

[ילדת_טבע*]

נעלמת מהאתר, כבר מזמן לא קראתי סיפורי דולות... מתגעגעת... מקווה שהכל אצלך בטוב.
רוצה לשאול אותך: אז הבנתי שאת לא אוכלת ביצים קשות (מי שיקרא את זה מהצד ימות מצחוק) אבל אם שמים במשהו ביצה, כמו למשל בפנקייק בריאים עם נבט חיטה וקמח מלא ועוד דברים טובים ואז מדביקים הכל עם ביצה קטנה אורגנית אחת, זה בסדר? אם לא אז אולי יש לך רעיון בישולי מה מחליף את זה? אם לא הבנת אנחנו רוצים להזמין אותך לארוחת פנקייקס. מתאים לך?

[דה_דה*]

באמת קצת נעלמתי לכמה זמן...
לא מבחירה, פשוט לא כל כך הייתה לי גישה למחשב, והאמת שגם לא יותר מדי זמן פנוי....

היום היה יום גדול - השיעור האחרון שלי בקורס תומכות לידה.
האמת היא שאני לא ממש מרגישה שזה סוף,
אולי בגלל שאני עוד נשארת באותו בית ספר עוד שנה לפחות (מתחילה ללמוד שיאצו עוד שבועיים... איזה כיף לי ! (-: ),
אולי כי ככה זה בסופים - תמיד לוקח זמן עד שמבינים שזה הסוף,
ואולי בגלל שזה באמת לא סוף, זו בעצם ממש רק ההתחלה...
היופי בקורס הזה היה שהוא נתן לנו המון טעימות קטנות מכל מיני תחומים, קצת רפלקסולוגיה, קצת שימוש בקול בלידה, קצת ארומתרפיה, ועוד ועוד...
וכאילו הציג בפנינו המון דלתות, ואנחנו רק צריכות לבחור עכשיו אילו דלתות אנו רוצות לפתוח...
אני חושבת שהדבר הכי נפלא שהקורס נתן לי היה לחדש לי את הרצון ללמוד, לדעת, לשמוע ולהתעניין, להתרחב לכל מיני כיוונים...
אז עכשיו אני אוטוטו מתחילה ללמוד שיאצו, אבל האמת היא שיש עוד כל כך הרבה תחומים שנשמעים לי ממש מעניינים... עיסוי תינוקות, ארומתרפיה, פרחי באך, רפלקסולוגיה, ובערך כל דבר העולה על הדעת בעצם (-;
אז אני מקווה שבאמת אמשיך ללמוד וללמוד, בין אם אמשיך בתחום הזה או אתרחב לתחומים אחרים או מה שלא יהיה, העיקר כל הזמן להיות פתוחה לשיעורים שהחיים מזמנים לנו, להקשיב לסביבה שלנו, להקשיב לעצמנו...

בשיעור הקודם, אחד לפני האחרון, היה לנו שיעור בבריכה, טעימה קטנה מטכניקת הג'הארה...
מ-ע-ו-ל-ה ! (-:
היה כל כך כל כך כיף... כשהייתי שם החלטתי שכשאני אהיה בהריון (לא שזה מתוכנן לעתיד הקרוב, אבל לכשזה יגיע) אני כלללל כךךךך אפנק את עצמי בהנאות כאלה... ומלהסתכל על הריונית שאיתי בלימודים (או שבעצם אני כבר צריכה להגיד הייתה איתי בלימודים...?) ועל האופוריה שהיא הייתה בה,
אני יכולה רק להמליץ לכל ההריוניות לפנק את עצמן בתענוג הזה... (-:
תירגלנו חלק מהשיטה, מישהי תומכת בשנייה מתחת לראש ומשיטה אותה באיטיות ובעדינות במים... הרגשתי ממש כמו תינוקת שמתערסלת בידיים של אמא שלה, ובאותו רגע חשבתי לעצמי על התינוקת שאני מטפלת בה, ואמרתי לעצמי "לא פלא שתינוקות אוהבים שמחזיקים אותם על הידיים ! זה פשוט כל כך כיף !"

זה היה סיום מקסים לקורס מקסים...

אז היום עשיתי את הצעד הראשון בתחילתה של הדרך החדשה שלי...
ובראש עולה לי השיר המקסים של אהוד בנאי "השביל הזה מתחיל כאן..."
ואני יודעת איפה הוא מתחיל, ואין לי מושג לאן ימשיך,
ואני מקבלת את כל מה שיבוא בזרועות פתוחות...@}

[ילדת_טבע*]

אנחנו מחכים לשמוע ממך... מזל טוב על סיום הקורס.

[מ_י*]

תודה רבה. זה באמת הסרט הזה.

[דה_דה*]

לא כתבתי כאן כלום כבר הרבה זמן...
וכנראה זה לא מקרי שדווקא היום, כשאני אמורה לשבת ללמוד למבחן המטורף שיש לי עוד יומיים ב"אנטומיה פיזיולוגיה", אני פתאום מחליטה שוב לכתוב...
ולעשות כביסה... וכל דבר אחר שנותן לי תירוץ לא ללמוד (-;

אז בינתיים סיימתי את הקורס תומכות לידה... והתחלתי קורס שיאצו (איזה כיף (-: ) וקורס אנטומיה פיזיולוגיה (משהו שחייבים לעבור בשביל השיאצו... לא כ"כ כיף...),
ורק עכשיו כשאני אומרת לאנשים שהלימודי שיאצו ימשכו שנתיים, אני קולטת את זה - הלימודי שיאצו ימשכו שנתיים !
בפעם הראשונה מזה מי יודע כמה זמן, אני מתחייבת למשהו לטווח כ"כ ארוך... כנראה שהצלחתי לעשות את זה דווקא בגלל שלא השקעתי מחשבה במשמעות של זה, ולא התחלתי להסתבך שמחשבות של "מה, שנתיים ?!", אלא פשוט החלטתי שזה נשמע מעניין אז אני הולכת על זה...
מוכרחה להגיד שהשיטה הזו בהחלט הוכיחה את עצמה עם הלימודים בקורס תומכות לידה, אז אני מקווה שאותו הדבר יקרה גם הפעם (-:
ובכלל בלי שאני שמה לב החיים שלי לוקחים תפניות מפתיעות לכיוונים יותר "הוליסטיים", התחלתי ללכת למטפל סיני, שיניתי את התזונה שלי - אין יותר מוצרי חלב (ומי שמכיר אותי יודע שאני מתקיימת על מוצרי חלב, ובעיקר הפחות בריאים מביניהם) מה שאומר שאין יותר שוקולד חלב (קשה... קשה... אין לי מילים אחרות להגיד את זה..), אין יותר קפה (לא חשבתי שקפה יחסר לי בכלל. מסתבר שטעיתי).
אבל - על הסיגריות עוד לא ויתרתי... טוב, אני חייבת משהו לנחם את עצמי מכל השינויים הלא פשוטים האלה ! (-:
(ולפחות רואה תקווה בכך שכתבתי עוד לא ויתרתי_ ולא סתם _לא ויתרתי ... דקויות...?)

[ילדת_טבע*]

הי יקירה. מצטערת שלא יצא לי לחזור אליך-עדיין הולכים לאיבוד בזמן. גם זה יגיע...

[נתי_של_דוגי*]

שלום ,
ראיתי את ההודעה שלך בדף בית שלי ואני אשמח לקבל את מספר הטלפון שלך כדי ליצור איתך קשר.
אני באימייל seinat8 ב- gmail.com
אני אשתדל ליצור קשר בימים הקרובים , כרגע קצת עמוסים כי כולם פה חולים...
תודה
עינת

[לב*]

קוראת, מתרגשת מכתיבתך.
תודה על השיתוף @}

[ר_ו_ת_ה*]

אהלן,
אני יודעת שבכפר ויתקין יש מורה בשם מיכל חינקיס.
אני לא חושבת שהיא עושה "קורסי יוגה" אבל היא מלמדת, בשיטת איינגר (מומלץ מומלץ)
ואפשר למצוא את המספר שלה באתר הזה : www.iyengar-yoga.co.il "איינגר יוגה בישראל"
יחד עם בכלל עוד אינפורמציה ומאמרים על יוגה בשיטת איינגר
בהצלחה!
ובאמת את נשמעת מתוקה לפי הדף, מקווה שהתפתח לך טוב עם הדולות והשיאצו

[ר_ו_ת_ה*]

שלחתי לך לינק למרכז יוגה בתל אביב...
בשביל כתובות וטלפונים של מורים חפשי באתר הזה: www.iyengar-yoga.org.il "עמותת איינגר יוגה ישראל"
בהצלחה!

[אמת_וצדק*]

הי דה דה, שמעתי עלייך מ{{}}ילדת טבע. אני אמורה ללדת בימים הקרובים בבי"ח מאיר וחושבת על דולה מתלמדת, בתשלום סמלי או זול. אין לי מושג אם את כבר עובדת כדולה בתשלום, אז רק אם מתאים לך כמובן, אשמח ליצור קשר.

[אמת_וצדק*]

הי חמודה, זה לגמרי לא דחוף. תתקשרי כשתרגישי פנויה יותר!

[אמת_וצדק*]

אולי בשישי אחה"צ / בערב יתאים לך? אני לא בטוחה עדיין אם לי עצמי יתאים, אבל אולי...
אם לא יסתדר לשתינו, אפשר באחד הערבים בשבוע הבא או בסופשבוע הבא.
<מצחיק אותי הקשר למרגיעון: "הצדק, לעולם מחייב את שתי כפות המאזניים".(מזכיר לי שצריך שניים לטנגו)>

[צלול*]

הייי ראיתי שהצאת את עצמך פעם מזמן בתור מדריכה אישית להודו:)
קראתי בדף שלך והתחברתי להמון דברים
אנחנו מתכננים טיסה להודו עם התינוק והילד
אשמח לכל ייעוץ והרגעה
יערה 0547637798

[הגבירה_בחום*]

היי
רק עכשיו גיליתי שיש גם דף בית (-:
אם כך.. שלומות גם פה @}

[טרה_רוסה*]

הי,
אפשר למחוק את הדף הדף של נויקה ?

[אמת_וצדק*]

כתבתי לך כאן משהו לפני כמה ימים, בתשובה לשאלתך, וזה נעלם, מוזר...

[אמת_וצדק*]

לא בדיוק זוכרת, משהו על נגה, כמה היא מושלמת בעיניי ואיך זה ברור לי מרגע שנולדה, רגע באמת מושלם בחיי, שהיית שותפה לו.

[אמת_וצדק*]

לא יודעת כמה את נכנסת לכאן, אבל שולחת לך תמונה של נגה מיום ההולדת, תמונה אופיינית של ילדה חושבת ומרדנית

[עץ_פלוני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי, ראיתי את המודעה שלך בכיכר, אני מחפשת בייביסיטר בר״ג באזור קרוב לת״א... (מנסה) ליד מכללת שנקר שזה קרוב לפנקס, בבלי וכו. אני מחפשת לארבעה בקרים בשבוע לילדה מקסימה בת 3. זה יכול להתאים לך במקרה..? יום מקסים, תמר lytamar בגימייל