אוד ליה

אנונימי

זהו דף בית אישי @}

אני אודליה, אמא לשני בנים ובת

מגיעה (לפעמים) ל{{}}מפגשים באורות
הלידה של טליה: סיפור הלידה השלישית של אוד ליה
המייל שלי odeliaido#walla.co.il (במקום # שטרודל...)
}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{}{

ברוכה הבאה ותתחדשי על דף בית אישי
@}@}@}

אודליה, ברוכה הבאה!

קראתי שילדת בצימר של אילנה שמש, גם אני ילדתי שם בערך באותה תקופה..והיא באמת מקסימה!
אגב, ראית ששלחתי לך מייל? (אני הדס..)

תודה למברכות...
רק טוב - תודה על ההבהרה, ועל הכנות. עדיין חדשה בתחום המפגשים

סימנים- לא ראיתי מייל, יכול להיות שההתבלבלת באיזו אות? (דווקא קיבלתי 2 מיילים מהאתר אבל לא ממך...) המייל שלי- [email protected]
את מהאזור?

את מהאזור?
אנחנו גרים בנתיבות(20 דק' מאשקלון). אני בבית עם שתיים בדיוק בגילאים של הילדים שלך, בת שנתיים ובת חודשיים - לכן שלחתי לך מייל..

קיבלת את המייל שלי?
ימי רביעי באורות עדיים אקטואלי
אם כי יש כוונה להעביר לימי שני
תתעדכני לך בדף מפגשים באורות

הי אודליה,
אפשר בהחלט להסביר לילד בגיל הזה, ואפילו להדגים, בהתחלה על בובה, אחכ אליך וגם עליו.
הכל בנינוחות, הבדיקה יכולה להיות לא נוראית בכלל אם נעשית בשיתוף פעולה מלא. תוודאי עם הרופאה שהיא מבינה מה זה שיתיף פעולה!
בערך לפני שנה כשהבת שליהיתה באותו הגיל, הלכנו לרופא שיסתכל באוזן, לפני שהלכנו הסברתי לה מה יהיה, הראיתי איך יבדוק, התאמנו גם על הבובה וגם עליה והכל היה כמו משחק נחמד.(באותו זמן היא עדיין ממש לא אהבה זרים)
כשהגענו לרופא היא היתה עלי,(נדמה לי שביקשנו שיבדוק גם את הבובה) הוא ביקש ממנה לבדוק , להסתכל באוזן והכל הלך נהדר עד שהחליט לבדוק את הגרון בלי לבקש!
פשוט פתח לה את הפה עם המקל על לשון.
זה לקח שניות בודדות אבל זה היה מספיק בשביל לשבור את כל האמון שלה . היא בכתה וכעסה ואפילו לא הסכימה לקבל ממנו אחכ את הבלון שניפח לה.
נורא מכעיס. איזו שטות.
בקיצור זה יכול לעבור בטוב, הרבה בזכות איך שאת תראי את הבדיקה, והכנה טובה (גם בה לא להגזים)

ואני רציתי להגיד שלא התעלמתי, ומילותייך נעמו לי ונגעו ללבי.
תודה

מוזמנת מחר

לגבי בדיקה רפואית - הקטן שלי [בן שנתיים] שונה כל מה שקרוב לרופא או דומה לו אפילו.
שום דבר לא עזר.
גם נסיונות דומים להצעות של חוט השני.

בסוף הרופא משפחה הציע לבוא אלינו הביתה [לבית של סבא וסבתא יותר נכון] קבענו תור כפול.
הוא הגיע שיחק קצת עם הילד בטריטוריה שלו ורק אז בדק אותו.
הייתה פחות התנגדות מהרגיל.
בפעם אחרי זה שבאנו למרפאה הוא נכנס בפחות עצבים מבד"כ [כלומר הוא לא התחיל לבכות כשהוא ראה את דלת המרפאה]
וגם ישב עלי אצל הרופא די בשקט.
רק כשהתחילו לבדוק הוא התנגד, כרגיל.
אנחנו מקווים שכשהדיבור שלו ישתפר זה יעזור, אבל אולי זה לא.

אצלנו כלום לא עזר להרגיע.

ויש לנו תיאוריות שונות על מאיפה מגיע הפחד אצלו.. [הוא חולה המון ועבר המון בדיקות חלקן מאד לא נעימות].
אם תמצאי דרך להקל על הקושי - נשמח לשמוע..

אפשר לבוא מתי שבא ולהישאר עד מתי שמתחשק
אפשר להביא כל דבר
אפשר גם לא להביא כלום

נחמד שבאתם
תבואו עוד

הי,
יצא לנו רק לדבר אתמול ולא להיפגש.
המסקנה - תבואו שוב

מאשה @}

השילוב של עייפות, קור ופיפי היה יותר מידי בשבילי
לי אחד או שניים מהנ"ל היה מספיק כדי לפרוש...
אז שבוע הבא, בלי נדר

מה שלומכם?

תודה גדולה על החיבוק בדף...
אני מוחקת אותו כי נראה לי שאין בו טעם וגם מצאתי דף שיעזור (אני מקוה) תמיכה לאחר אובדן הריון .
תודה.

אשמח לבוא לבקר, תגידי מתי מתאים
יש מפגש מחר! בואו

@}

שליחה על ידי לי_לו* » 04 מרץ 2008, 22:00

הי
לא קראתי ולא ידעתי עד שקראתי מה שכתבת לי היום
אנחנו נפגשים כאן מחר, מתאים?
בואו בשמחה!
מקווה שהכל בסדר
ביי

אל תשאלי
מדובר בחברה בשם cost - s m s שהיו לה המון פרסומים ברדיו ובעיתונים
החברה לא משלמת משכורות ואנינו עכשיו בבית משפט עם החברה. אז אני לא הייתי ממליצה לך לעבוד שם היות והחברה עדיין מחפשת פריירים שיעבדו ובסוף החודש תעלים מהם משכורת כמו שעשתה לכל העובדים
יש המון עבודות שאפשר לעשות מהבית כגון טלמרקטינג. תבדקי באתר של alljobs.co.il
בהצלחה ומזל טוב...איזה חודש??

אודליה יקירה, המיילים לא מגיעים אלי..
את מוזמנת להתקשר אלי 052-8892330

הי אודליה
ראיתי את שכתבת בדף לקוחות ועבודה לעצמאים ואני בהחלט מזדהה
לי בכל אופן מאוד מאוד עזרו פרחי באך. יש תמצית לביטחון עצמי ותמצית ללמידת טעויות מהעבר
אולי את מכירה את התמציות,אבל אם לא אז מומלץ.
@} שבת שלום

אודליה, האם את אודליה מהפורום הנקה/ הריון של סטרמד מ-2005? אני ילדתי בספטמבר וזוכרת אודליה שילדה בן קצת אחרי...

רננה. לא כתבתי הרבה, אבל בגלל שילדנו בערך ביחד אני זוכרת אותך. נחמד להפגש שוב

מפתיע ומשמח שאת זוכרת...אפילו מחמיא

רוני (ממחשב אחר)

תגידי היית פעם בהודו?
פתאום חשבתי שאולי אנחנו מכירות...

אההה. איזו אכזבה...היתה לי הכרות קוסמית מאוד לפני המון שנים עם אודליה אחת...(-:
אני מכפר אוריה, ואת?
(מחפשים באיזור פרדס חנה כבר די הרבה זמן...)

נהניתי מאוד ממה שכתבת לבערך מוחלט בדף על הקצבאות.
אני חושבת בדרך דומה, ונהניתי לקרוא את הדרך בה ביטאת את המחשבות הללו

אבל כשמדובר בכתבה הייתי מצפה לקצת יותר אובייקטיביות.
??? או שאת נורא צעירה, או שאת נורא תמימה ואופטימית, או שאת לא מקשרת בין המילה "כתבה" והמילה "עיתונות" D-:

(נאמר בבדיחות ולא ברוע ומקווה שיתקבל בהתאם ואם לא אז תמחקי או שתשאירי לי קללות בדפבית!)
בהצלחה בלידה

פיו! אני שמחה שעברתי חלק!

אני מגיעה עם בעלי - אחרת לא היה טעם לטרוח, באמת. הייתרון של בעל מובטל

בשנתיים האחרונות לא הייתי. מעניין איך יהיה

מקווה שיסתדר לך @}

תגידי, עוד לא ילדת?
רציתי להתקשר היום אבל לא מצאתי את המספר שלך (אני תמיד כותבת אותם על ניירות ואז מאבדת).
איזה קטע, בסוף הרופא הזה מברזילאי בדק אותי אחרי הלידה, זה שסיפרת לי עליו, פתאום ברח לי השם שלו.

הי אודליה
אנחנו מאשדוד , 4ילדים ילידי 95' 98' 04' 06'
תכתבי לי אם בא לך
jeruchim6@gmail .com

שליחה על ידי עדי_ל* » 28 מאי 2009, 11:56

לא מדובר על כל היום לשתות קפה... מדובר על כוס או שתיים ליום, בשביל אשה שלא שותה בכלל קפה זה הספיק
הקפאין ידוע כבעייתי. אני מאמינה שיש לו תחליפים.
אם זה מעניין אותך, הייתי מציעה לך לפנות לורד לב ולבקש טיפים שימנעו את המצב הזה של ההתעלפויות. נשמע מבאס.
ואם עוד לא ילדת.. אז לידה טובה טובה.

מחכה להודעה בדף הבית מתי אפשר לבקר
אודליה, את מוזמנת מתי שאת רוצה, בכיף!
יאללה, לפני שתלדי, לא נשאר עוד הרבה זמן...

הי
ראיתי שאת גם עומדת ללדת השבוע (אני עומדת ללדת בשבוע שעבר:-))
אז שיהיה במזל טוב
איפה את יולדת ?

הי
יולדת בלניאדו בגלל הסוכרת אף אחד לא מוכן לילד אותי בבית
לידה ראשונה אז אין לי ילדים לקחת או לא לקחת לגן .
אבל הכלבה בהחלט מוציאה את עצמה לטיולים

הנו ,למה את מחכה זה הדבר הכי מעצבן בעולם ,חוץ מהזה שעוד לא ילדתי
אבל אולי היום

מה פתאום בית חולים
אני מכירה מישהי שילדה 4850 בבית ואם אני זוכרת נכון בלי קרעים
אני עם צירים משש בבוק4ר והפקק ירד אז אני מאמינה שתוך כמה ימים יהיה ילד\ה
הערכה ידנית 2900
עלקול3200
יחסית לסוכרת זה סביר שיהיה כבר מזל טוב לשתינו

מוזמנת לבוא להיות איתנו. בשלישי באורות.

זו את, ילדה של גן ?

היה ממש יופי שבאתם. מקווה שהפעם הבאה לא תהיה לפני הלידה הבאה.. D-:
לא נפרדנו ורציתי לאחל לך לידה טובה, ושתהיה כזו שאת חולמת עליה...
לילך

גם אנחנו שמחנו (-:
הילדים כל כך נהנו!

אני מקווה שאת מרגישה בטוב ומאחלת לך
לידה טובה, ושתהיה כזו שאת חולמת עליה...
את אשה חזקה ועוצמתית והילדים שלך מקסימים!

עצתי לרכך את ליבו של השכן: עוגה חמה, חיוך ותחנונים.

את יכולה לקרוא לעירייה בעצמך בראשון
שיוציאו את הגורים מהבור ויעבירו אותם אחר כבוד לארגז נחמד בבית יחד עם אמא

לא חושבת, אבל אני לא מכירה את כל העיריות בארץ. תשאלי אותם בטל'. מקסימום תגלי שעדיף להזמין לוכד פרטי

אחלה תשובה כתבה לך אלה לי לה.
אני רציתי להוסיף שתתקשרי למועצה בעצמך, תסבירי להם את העניין ותאמרי להם לצפות לטלפון מהשכן החוצפן.
(אורורה הייתה עושה עוד אי אלו דברים לשכן הנוראי שלך, אבל נראה לי שהם לא ממש חוקיים.... )

עדכון, עדכון!

דיברתי עם בעלי, ויש לו עצות יותר חכמות:

תתקשרי לתנו לחיות לחיות. יש להם קשרים בכל מועצה כמעט והם בטוח יוכלו לעזור.
תתקשרי למשטרה - את יכולה גם להגיש תלונה.

זה נשמע מופרך אבל זה ממש קל.
תאמרי שהשכן שלך מאיים על הגורים.

אני חושבת שעדיך להיות על הצד הבטוח.
לכי תדעי מה יכול לקרות בוקר אחד שלא תהיי בבית - את לא רוצה לקחת סיכון.בבית של ההורים שלי הרגו את כל הגורים בחצר כי שכנה אחת התקשרה לעירייה.

מזל טוב!
@} @} @}

מזל טוב!!!!!!!!!!!!!

(את מגיעה למפגשים באיזור תל אביב?)

מה שלומך יקרה?
לא מצליחה להגיע לקרוא יותר מריפרופים קצרים באתר כך שעוד לא קראתי את סיפור הלידה שלך, מקווה שבקרוב...
בכל מקרה, חושבת עליך ואם יש לך זמן תני סימן, מה קורה, איך אתן מרגישות, איך הקטנה...?

ליצירה אפשר להביא, גלילי נייר טואלט, צבעים, דבק, נייר צלופן
עושים משקפות

היי אודליה

תודה רבה על כל מה שכתבת לי. אוף, זה נשמע כ"כ רחוק ממני עכשיו.
אבל אם תהיה לידה נוספת (וכמובן שתהיה אנאסיסטד), בהחלט אחזור אלייך להתייעצויות נוספות. כל הכבוד על שעמדת על שלך בבי"ח. מה הם כ"כ רוצים לחטט שם?? איבדו שם משהו?
גם אני לא ארצה שיגעו בי.

גם אחרי הלידה האחרונה, בביקור אצל הרופא (המקסים שלי). מיוזמתו עשה לי אולטר' חיצוני בלבד וזהו. אמר שאני מנוסה מספיק כדי לדעת אם משהו חריג קרה לגוף שלי.

אז שוב תודה לך,
דניאלה

את בתלאביב ?
ראית שאנחנו מארגנות מפגש לאמהות מתחילות?

אודליה הי אם את מעוניינת בבגדי תינוק בכייף, אני בדרך לעבור לדרום, בע"ה באוגוסט, שבוע הבא נוסעת לקיבוץ גבים אז אם מתאים לך לאסוף את הקרטון אעמיס אותו לאוטו, מתוכננת להיות ברביעי אחה"צ יתאים לאיסוף, 0523527033

הי אודליה, טעות בנושא.
אשמח מאוד להכיר, אנשים חדשים, חברה חדשה...במקום החדש שלי...

למכירה מיטת קומותיים מעץ מלא, ללא מזרונים. אורך 2 מ' רוחב כמעט מטר. מחיר 400 ש"ח.
המיטה בירושלים 052-3205396 מסירה עד ה 12.8 (יום חמישי הבא)

חשבתי עליך אתמול, תהיתי אם עברתם כבר והנה את מודיעה שעברתם,
אז שיהיה בשעה טובה ומזל טוב!

צפריר ב איך הם ילדי החינוך הביתי
אצלנו זה הפוך.
כלומר, לא שאין אבחנה חדה על הממסד ועל בית הספר, הן מבחינת התפישה הבית ספרית, הרעיון הבית ספרי והן מבחינת הביצוע.

אלא, שכאשר בחרנו בדרך החינוך הביתי - לא אלה עמדו לנגד עינינו.
מה שעמד ועומד לנגד עינינו הוא טובת הילד במובן הזה של החירות להיות מי שהוא, בתנאים המתאימים לו ביותר - המסגרת המתאימה ביותר לילד, לכל ילד, ובוודאי בגילאי ינקות וילדות עד גיל ההתבגרות - סביב 12-13, היא המסגרת המשפחתית, מעצם היותה אוהדת, קשובה ומחוייבת אפריורי לטובתו, כאשר מכירים בכך ההורים.
עניין זה כל כך מובן מאליו ונמצא כהסדר הנכון של הדברים - שהוא הוא מייצר את ההתנגדות של רבים לדרך החיים הזו, מכיוון שאינם רוצים/יכולים לקיימו, ובעיקר מתוך ההחתמה הזו הנכפית על הילדים ונכפתה על אותם הורים בילדותם - החתמת השבי.
החתמה זו אם כן היא גם אותה החתמה של בית החולים, אליו יצאנו רובנו בצווחות ובכי, אל חדר בוהק, אל אחיות ורופאים ומשם הוחתמנו אל תפישות שבי, שבתוכן גם אותה תפישה של השוואה או רצון למצוא סיבה ותוצאה בכל היבט של החיים.

כאן, אם כך, מתוך הידיעה השלמה שזו המסגרת לילד, ואין זה חשוב לאיזה כוון יתפתח ואין זה חשוב אם ישאף ללימודים מסודרים או יגלוש על גלי הים, או יגלוש באינטרנט, או יהיה סתם חולמני ויפה עיניים, אלא, הנחת התנאים האופטימאליים היא העיקרית, והיא שמניחה לנו לפחות את השלמות הפנימית, זו השקטה והבלתי מעורערת ללכת בדרך הזו.

עם זאת, הגורמים לבחירה בחינוך הביתי פחות חשובים, שכן דרך החיים הזו איננה מזייפת את עצמה, ועד מהרה נלמדים הדברים הן אצל ההורים והן אצל הילדים, כל משפחה ואופיה כל ילד ודמותו, וכל הורה והתפתחותו.

ומכאן ילדי החינוך הביתי הם ככל הילדים, הורי החינוך הבית הם ככל ההורים, ודרך החינוך הביתי היא ככל הדרכים.

הבחירה בדרך הזו היא כל העניין, וכל עוד בחירתך שלמה, אין לך צורך בסיבות ותירוצים, רק טוב לזכור שמי שמנסה לעורר בך ספק, או מתנגד לדרכך - במובנים רבים בא על מנת לחזק אותך.

תודות.

היי מותק.
אני כבר תקופה יודעת שמגיע לך מזל טוב על הלידה, אבל בגלל שאני כמעט אף פעם לא נכנסת לדפים על לידות, אז לא נכנסתי לדפים הרלוונטיים ולא התעדכנתי בפרטים.
אמרתי לעצמי שאכנס בהזדמנות לדף שפתחת, ואז כבר אגיד לך מזל טוב, אבל כנראה שדפים על לידות זה לא הקאפ אוף טי שלי.

טוב, אז במקום לחכות שאני אקרא את הדף, בינתיים אני אגיד לך כאן מזל טוב, וסליחה שלא אמרתי קודם.
ואולי, מי יודע, אפילו ייצא לי לקרוא את הדף בקרוב?

הרבה חיבוקים

ואיחולים לכל טוב

קטי 0547926722
036778014

לעצם העניין - איומים הם פשוט סוג של קיצור דרך. הם חוסכים זמן ומאמץ. אני חושבת שהורים לא היו רוצים לראות את עצמם כמי ש"חוסכים" על חשבון הילדים. אולי זו דרך לזכור את זה ולפחות לי זה עוזר כשאני מרגישה שאיום כזה עומד להתגנב אלי. אני עושה חשבון פרקטי לגמרי, מזכירה לעצמי שהדרך ה"ארוכה" בסך הכל תקח עוד כמה דקות ועוד כך וכך מילים, ושאם זה יעבור את גבול הטעם הטוב (שהוא לגמרי גמיש ובהלימות מלאה למצב הרוח והיכולות שלי) תמיד אוכל לאיים בהמשך. אני לא מנסה לומר בכך שאיומים הם דבר חיובי או שאני תומכת בו, באמת שלא, זה ממש אנטי חינוכי בעיניי, אבל כשרואים בזה כלי לקיצור דרך וזוכרים שהוא מקצר דרך שהיא לרוב לא כל כך ארוכה, זה מונע את השימוש בו.

הי,
שלחתי לך דואל עם הטלפון שלי. כן, אני זאת שחזרה לפני שנה ושליש, גרה באשקלון.
אשמח להיפגש!
קראתי את סיפור הלידה האחרונה שלך ואני מתה לשמוע עוד... האם הלידה השניה שלך הייתה בברזילאי? גם על זה יש לי המון שאלות, אם יש לך כוח לספר

(הולכת לקרוא את הסיפור)

אפילו תינוק ער עוזר לי לא לפחד, אבל ברור שאני נרדמת אחריהם. גם לא יכולה לישון לבד (שוב, מספיק שיהיה איתי תינוק בחדר).
אודליה, כאילו אני כתבתי את זה.... מדהים לקרוא שזה כך גם אצלך. עניין ארוך שנים וכאוב (כתבתי על זה לפני כמה שנים באיזה דף שלא זוכרת את שמו). מעניין מאיפה זה בא ומה קדם למה, האם הפחד הוא שרידים מחרדות אחרות שלנו או שבאמת פחד שנשאר מישויות שראינו בילדות.

מה שאת עושה בזמן סיוטים זה ממש "חלום צלול", אני לא הגעתי לרמה הזו. בהחלט היו פעמים שהתעוררתי והרגשתי בבירור שיש "עוד מישהו שם". בעצת לוטם ניסיתי "להתיידד" אתם, זה השקיט קצת אבל עדיין מפחיד מאוד מאוד.

הפתרון שלי כשאני נכנסת לישון הוא לגרש אותם בצורה יסודית, זה מעין לחש - לפנות ולהגיד בלב "אתם לא עוזרים לי כרגע, אני מבקשת שתצאו, אתם יוצאים עכשיו מהחדר הזה, מהדירה הזו, מהבניין הזה, מהרחוב הזה... וכן הלאה עד שהם מגיעים לחוץ לארץ...). כמו כן, שכנעתי את עצמי שתינוקות וילדים בחדר זה מעין "מגן".

הפטנט" של אהבתעולם למציאת אבדות:
_"אמר רבי בנימין, הכול בחזקת סוּמין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם.
שנאמר: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת.

הריני נודב כך וכך שקלים [או מה שלא יהיה], לנשמת רבי מאיר בעל הנס זכותו יגן עלינו, שבזכות זה אמצא את האבידה אשר איבדתי [אפשר לפרט מה האבידה. (אני גם מציינת תוך כך וכך זמן, אם כבר אז כבר )]

אֱלָהָא דמאיר ענני
אֱלָהָא דמאיר ענני
אֱלָהָא דמאיר ענני"_

זה עוזר לי? כן, לפחות באותו רגע. זה משקיט קצת ואז אפשר להירדם. אני יודעת שאם אירדם ואישן עד הבוקר אהיה בסדר

כי בבוקר אין פחדים. לפני שהיו לי ילדים הייתי מקווה שלא אתעורר באמצע הלילה כי אז אחטוף חזק בנושא הזה.. (כאמור עם הילדים זה אחרת). היה לי בזמנו אותו הדבר, עם הרגליים והידיים מתחת לשמיכה

לא להוציא את היד מקצה המיטה כי "הם" יאחזו לי ביד...

ההנחה היא מתוך מה ששמעתי פעם ממביני דבר

, שישויות מן השגרה לא באות למקום שהן לא קרואות, אפשר פשוט לבקש מהן ללכת (כלומר צריך להיות חתיכת בית רדוף רוחות כדי שהן לא יילכו כשמבקשים מהן, וזה לא המקרה שלי או שלך או של רוב האנשים).

אין לי מושג מאיפה זה בא - אולי סתם מסרטי אימה שראיתי? יש איזה 3-4 כאלה, שמלווים אותי שנים

(אני לא רואה יותר סרטי אימה, אבל הבודדים שראיתי היו לצערי ממש טובים ונחקקו חזק בזיכרון).

מעניין מאוד מה שאמר לך הפסיכולוג, ומעניין שבחרת בדרך הרציונלית. אני דווקא הרגשתי טוב בזמנו לנסות "לתקשר" ולהיפתח קצת ל"ישויות", זה נתן הרגשה שלפחות הם פה לא כדי להפחיד אותי, אלא נמצאים וממתינים לזמן שבו אוכל לעמוד מולם. עדיין זה מפחיד ועדיין סבירות גבוהה שהכל בראש שלי... אבל לא חושבת שהייתי מסוגלת לעמוד "רציונלית", זה היה מביא התקף לב מיידי...

שאלת פעם את הפסיכולוג אם הוא יודע מה השכיחות של פחדים כאלה?

אודליה, את שאלת אותי לפני כחודש על מטפל בהפסקת עישון.

לא יודעת איך זה חמק ממני, או שלא זכרתי, ורק עכשיו כשערכתי את הדף ראיתי.
אז סליחה.

את עדיין רוצה פרטים?

היי חמודה.

אז ככה, להפסקת עישון -
קוראים לו תומר סקר, וזה האתר שלו
אני רואה עכשיו שזה יותר יקר ממה שעלה לאמא שלי בזמנו,
אבל !!!
אם לא מצליח - הוא מחזיר את הכסף !

אמא שלי אז עשתה שיקול שגם אם לא היה מחזיר - אפילו חודשיים שהיא לא קונה סיגריות כבר מחזירים לה את הכסף.
על אחת כמה וכמה שהוא מחזיר אם צריך.

אמא שלי אז עשתה את הטיפול הבסיסי, ואחרי שבועיים הרגישה צורך - אז הלכה לטיפול נוסף.
מי שעושה ת'טיפול מגיעים לו 4 טיפולי חיזוק במקרה הצורך. ואם זה לא מספיק - אז מקבלים ת'כסף חזרה.
אבל אמא שלי ניצלה רק טיפול נוסף אחד מתוך ה-4.
ומאז טפו טפו טפו שתזכה לחיים ארוכים - שכחנו מה זה ריח של סיגריות.

מה שיפה זה - שאפילו לא התגבר בה הצורך לאכול.
ככה שהיא גם לא השמינה.
שווה, לא?

אם אתם הולכים על זה - אשמח לשמוע איך היה.

בהצלחה....

היי אני מאוד מאוד רוצה ללמוד לתואר ראשון הבעיה שלי היא שהמחירים גבוהים מאוד במכללה ומאחר ואין לי תעודת בגרות ויש לי 2 ילדים לימודי ערב זה מה שנשאר..
בכל מקרה האם ידוע לכם על מלגות או כל סיוע שאני יכולה לקבל
אני אשה מאוד מוכשרת שנמצאת בנקודה שחייבת לממש את עצמה ולצאת לעבר הפוטנציאל שלה
כל מי שיש לה ניסיון עם זה אשמח לקבל פרטים
[email protected]

מודעה מכיכר השוק... לנסות לענות בזמן שקט ולמחוק אח"כ

וואו, זה יהיה ג-ד-ו-ל אם תוכלי לסדר לי משהו!! המכונה בנתניה (שיכון ותיקים- לא ממש בתוך העיר. לא צריך לעמוד ברמזורים או פקקים תוך-עירוניים

).
התכוונתי לספר לך שאני לומדת לתפור כשנפגשנו ובסוף היו לנו נושאים יותר מעניינים לדבר עליהם

...היה לנו ממש כיף איתכם אתמול! תודה @}

שוב שלום,
רציתי לספר לך שבינתיים אחותי החליטה לא לתת לי לקחת את המכונה של אמא... אז אני צריכה למצוא משהו אחר. אולי אני אשאיל את של חמותי... בכל אופן אם את שומעת על מכונה טובה למכירה בזול, ובלי השולחן, תגידי

אגב, ראית את הבית ליד הככר על שדרות ירושלים, ואת הדירה במונטיפיורי?? אחלה אזור, וככה יום אחד גם נהיה שכנות

הי,
בינתיים לקחתי את המכונה של חמותי אלי... לא יודעת כמה זמן היא תיתן לי להשאיר אותה אצלי, אבל בינתיים זה כיף מאוד לתפור קצת כשיש לי רגע פנוי

יהיה כיף ללמוד ביחד ולעשות פרוייקטים ביחד אם תשיגי גם מכונה.
אגב, ראיתי כמה ביד2 למכירה בסביבות ה-500 אבל אפילו זה גדול עלי... והאהוב בכלל לא מבין למה אני רוצה מכונה, כך שקשה לשכנע אותו להוציא על זה אפילו סכום קטן וסביר בהחלט. אוף. טוב, בינתיים אני תופרת אז לא נורא.

מתי רואים אתכם? בהרכב חלקי או מלא, מה שיוצא לך, אני אשמח

רביעי אני דווקא פנויה. בחמישי אני הולכת עם חמותי לעיר לקנות בד למנשא מאי-טאי

אבל אפשר בהחלט להיפגש בערב! ("ערב" אצלי זה מוקדם, את יודעת. עכשיו כשלא כ"כ חם זה אומר אפילו 17:00...)

מוזמנת לבוא לתפור אצלי, לא נראה לי שלחמותי זה יפריע, והמכונה כרגע גרה על שולחן האוכל שלנו כך שהיא נגישה תמיד

אגב, מוזמנים אלינו בכל מקרה לשחק קצת במקום בחוץ אם זה מתאים... אני אשמח אם תן קצת יתרגל לחלוק את ביתו וחפציו ואימו עם אנשים אחרים. רק קחו בחשבון קומה שלישית בלי מעלית

מצחיקה, יש לי גם פעוט (נינג'ה!) בבית, את יודעת

דברים יקרים אין לנו בכלל, דברים שבירים בסלון יש רק טלויזיה ואקווריום (ובשאר הבית אין בכלל). אז נראה לי שנוכל לשכנע אותם לא לגעת... ויש המון צעצועים וסתם חפצים לשחק איתם. ומלא פירות ותה ומים וסודה (בלי טעם או עם תרכיז) ואת הכלב ושני חתולים, והספות במילא ישנות והשולחן קפה מעץ יציב, תן רוקד עליו בכיף. או בקיצור... בואו כבר

אודליה יקרה
עכשיו שאני יותר קרובה גיאוגרפית אשמח להכיר
אני בגבים עם ילד בן 4

הי אודליה, מנסה לשלוח לך מייל- לא ממש מצליח
אז אם מתאים לך להשאיר לי טלפון ואצור קשר...

ועכשיו מבקש להישאר בצהרון (למורת רוחי...)
גם אצלנו הוא ביקש! אשר יגורתי בא לי

זה היה כבר בימים הראשונים לגן. הבהרתי לו שאין שום דבר מיוחד שעושים במועדונית חוץ מאשר לאכול כל מיני דברים שהוא לא אוהב, והוא ירד מזה. כנראה חשב שעושים מסיבות דיסקו בלעדיו.

שלום אודליה,
לקח לי זמן, סליחה.
באמת נמצאת בתקופה מטלטלת.
קשה לי לראות אנשים כרגע.
תודה לך ומקווה להיפגש בהמשך.

הי
נכנסתי היום לדף הבית שלי. קצת איטית .
אני מניחה שאת כבר לא צריכה המלצה אבל מקווה שהענינים בבית הסתדרו.
הייתה לנו חופשה נהדרת ביער והיה נחמד להפגש. שמחתי לראות איך נבט התחבר בקלות.
אני לא יודעת מתי יהיה הקמפינג הבא שלנו ,הלילות באמת נעשים קרים,
אם אתם בעיר הגדולה תודיעי .
א

הי, תודה על ההצעה. אשמח אם את לא צריכה את המגפיים. לא יודעת מה הגודל אבל אמדוד לו את אורך הרגל ואהיה אתך בקשר.

רוצה לזכור את היום הזה.
יום הולדת 27.
אתמול האיש היקר ערך לי מסיבת הפתעה, והזמין את כל החברים, גם כאלה שלא יוצא לי תמיד לראות. היה נהדר. הוא אמר לי להתלבש בשביל לצאת לבית קפה, יצאנו מהבית בשבע וחצי. בדרך, היינו צריכים לקפוץ למוכרים של הבית שקנינו, לתת להם צ'ק של המשכנתה. מה שהיה מוזר בכל הסיפור, זה שהוא הלחיץ אותי שנצא בזמן, ואז ישבנו אצל המוכרים כמעט שעה...

התחלתי לחשוד אבל זרמתי...
הבית שלהם (שבעוד כמה חודשים יהיה שלנו) מקסים, נעים ומזמין. ישבנו במרפסת (קומה שישית), עם הנוף המדהים של כל מזרח העיר. דיברנו עם המוכרים, שהם צעירים ובכללי אנשים טובים ונעימים, והיה כיף להיות משוחררת קצת מהבית, לבושה יפה ומאופרת בחברת אנשים שאני מחבבת.
כשיצאנו משם לבסוף, הוא התחיל לחפש את הכסף (נתן חתיכת הצגה...), ואמר שצריך לחזור הבייתה כי הכסף נשאר בבית. חזרנו הבייתה, אני סיימתי להתאפר באוטו ולכן לא כל כך שמתי לב לכל המכוניות בחוץ... הגענו, אני חיכיתי באוטו שיילך להביא את הכסף, ופתאום הוא קורא לי בתואנה שהילדים התעוררו. איזה ביאוס, עכשיו להרדים אותם מחדש, ייקח עוד שעה עד שנצא... נכנסתי לבית, ופתאום הוא הוביל אותי אל החצר האחורית, שם חיכו כל החברים האהובים עלי, וגם מנגל

איך שנכנסתי כולם התחילו לשיר לי יומולדת שמח, והדמעות מילאו את העיניים.
כולם באו לחיבוק קבוצתי גדול, זה היה מדהים כמויות האהבה שקיבלתי שם. היה נעים, ומצחיק, ואינטימי, וכיף גדול. כל כך משחרר... הילדים הסתובבו בין כולם וכשהתעייפו פשוט הלכו לישון. מה שמזכיר לי שאתמול, בפעם הראשונה אי פעם נראה לי, כל הילדים ישנו 12 שעות!!! זו הייתה מתנת היומולדת הכי הכי בעולם

בקיצור נשארנו ערים עד מאוחר, עם יין טוב בשר וחבר טובה... מה צריך יותר מזה?

היום קמתי והחלטתי על יום חופש לי ולילדים, התעוררנו ביחד, היינו ביחד כל היום וזה היה נפלא. הספקתי גם בין לבין לסדר קצת את הבית- בכיף, בקצב איטי של צב, כל פעם משהו קטן. אכלנו ביחד צהריים ועכשיו הילדים לקראת הירדמות, ואני גם תיכף נכנסת למיטה.

אני מלאת הודיה על כל השפע שנפל בחלקי. תודה תודה תודה.

ועוד משהו מצחיק וקטן- איתי בן השנתיים וחצי מכסה את העיניים ושואל: אמא את יכולה להריח אותי? D-:
(אחרי זה הוא קלט שמשהו לא הגיוני, ותיקן את עצמו ל- אמא את רואה אותי? (כשהעיניים שלו עדיין מכוסות) כן, זה נשמע יותר הגיוני

)

מה זה, נהיה פה בלוג?

מזל טוב, והרבה שנים טובות.

תודה

המון זמן רציתי לכתוב בלוג, אני אפילו כותבת אחד כזה בראש שלי P-: (זה שייך ל מה הסטייה שלך ... לפעמים אני ממש מנסחת בראש, נגיד באוטו בדרך הבייתה וכאלה, ממש מדמיינת את הבלוג... כשאני מגיעה, אחרי להאכיל לסדר לקלח להלביש... אני כבר שוכחת הכל

)

ובכל זאת, אני דוחה ודוחה את זה, כי אני כל כך עמוסה, שבטח אני לא אתמיד... למרות שבזמן האחרון יש דברים שבוער לי לכתוב, אז חשבתי שבמקום "בלוג", שזה מחייב, אני אכתוב לעצמי (ולמי שירצה לקרוא...), ואם אני אתמיד אז אני אחשוב על בלוג.
אני גם חושבת שכתיבה זה לא הצד החזק שלי... אז קשה לי לפתוח בלוג כי אולי לא יאהבו וכו'... את בטח מבינה על מה שאני מדברת...

את כותבת יפה. איזה מתוק איתי שלך!

תודה @}
כיף לשמוע, וגם [-:

אני גם חושבת שכתיבה זה לא הצד החזק שלי...
תכתבי ונראה.

וברצינות, יש כאן רק מעט עם סו-קולד, כישרון ספרותי מובהק.
כל השאר פשוט כותבים את החיים שלהם. וזה מה שמעניין. וזה מה שמרגש.
וכשכל אחד כותב כמו שהוא כותב - אז זה פשוט יפה.

מזל טוב יקירה.
שמחה בשמחתך (-:

מעוניינת מאוד במחשב
אשמח לפרטים (נראה לי חברה, זיכרון וכדו') כדי לדעת (בעזרת חברים) אם שווה את הנסיעה...

המון תודה! (-:

הי אודליה
אמא של בעלי מאד תשמח לקבל את המחשב, היא מקרית גת ותבוא כמובן לקחת
במידה ולא יסתדר אם ניר ריתו
תודה

הי, לגבי הכלבה - יש לך תמונות שלה? אולי (אולי, אולי..) יתאים לנו.
תודה @}
אני במייל ipearlson בג'ימייל.קום

אה, ואם המחשב עדיין רלוונטי - נשמח לדבר.