סבתא בדרך לא סלולה

שלום לכולם,
אני ממש מתרגשת.
פעם ראשונה שאני פותחת לי דף כזה של שיתוף.
אני אפילו לא כותבת בלוג כי נראה לי שהמילה הזו עדיין גדולה עלי.
כתבתי כבר באתר לא מעט, בניק אחר, תגובות בדפים של אחרים, תשובות לשאלות בכיכר וכאלה.
פעם ראשונה שאני משתפת. וזה מרגש וגם קצת מפחיד (מה עם אף אחד לא יקרא? ..)

אז כן, אני סבתא בדרך. נעים מאד.
בגיל שעוד יכולתי בתאוריה להיות אמא. ובראש שלי זה מה שהייתי צריכה להיות, רק שלא הלך.
והנכד או הנכדה, אוטוטו בדרך .
האמת, יש לי תחושה חזקה של נכדה. אבל מה שבא/ באה יהיה נפלא.

יש הרבה רגשות שגועשים בפנים - ואני רוצה לשתף.
ויש גם הרבה שאלות פרקטיות, שהייתי שמחה לשאול, ולהחכים מבעלות הנסיון פה באתר.
אז ברוכות הבאות (ואולי גם ברוכים הבאים) לדף שלי. תרגישו בבית.

מה אני צריכה לעשות כדי שהשם שבחרתי לי סבתא בדרך יופיע ללא סימן שאלה?
אני חייבת לפתוח דף בית שיקרא רק סבתא בדרך?
תודה

ברוכה הבאה@}

אני חייבת לפתוח דף בית שיקרא רק סבתא בדרך??
כן

או להשתמש בניק סבתא בדרך לא סלולה

מזל טוב

יש לי כבר שאלה ראשונה-
בני וכלתי לא ממש "באופנים" באורח חייהם, אבל מוכנים לשמוע הצעות ממני.
אמנם חשבו שהשתגעתי קלות כששאלתי אם חשבו על לידת בית,
אבל כן רוצים לנסות לידה טבעית.

יש המלצות לגבי מה יכול לסייע לקראת הלידה (אמצע תשיעי)?
ממתי תה פטל? כמה ולמה?
ומה לגבי דברים אחרים? (חוץ מעיסוי בשמן שקדים, שזה כבר עושים).
הרבה תודה .

וואהו, מגניב לשמוע על סבתא שמשדלת את בנה וכלתה ללידת בית.
אני בד"כ זוכה לדבר עם הסבתות ההמומות מהחלטות ילדיהן ה"משוגעים" ו"חסרי האחריות".
איזה עולם נפלא!

הציעי להם לקרוא את "לידה פעילה", "טבעי ללדת".
אפי- נו מומלץ למניעת קרעים בלידה.
דולה מומלצת ביותר!
ללמוד על הנקה מבעוד מועד!
להכנס פה לאתר...

סחטיין עלייך וברוכה הבאה

ברוכה הבאה@}

וואוו
סבתא שמשדלת את בנה וכלתה ללידת בית.
אפשר לאמץ אותך? @}

לגבי הלידה- אם אפשר כלכלית- נסי להציע מרכז לידה או מיילדת פרטית- יעלה בהרבה את הסיכוי ללידה טבעית, בלי שיצטרכו להילחם עליה שם בבי"ח... וזה גם יותר "מיינסטרימי", יישמע להם פחות משוגע...
ואם אתם גרים ברדיוס סביר מרחובות יש קורס הכנה ללידה פרטי עם אשה מדהימה, אם תרצי אני אכתוב פרטים. היא עושה גם קורס פרטי אם מאוחר מידי לחכות לקבוצה...

וואלה - דולה במתנה ללידה! ומהר, שיספיקו להכיר אחד את השני

ברוכה הבאה!

וואו. את נשמעת מדהימה.
איזה כייף לנכד שלך!!!

מוכרחה להגיד מנסיוני עם הסבתות שהדבר שהכי הכי תמך ועזר לי היה במקומות שהן סמכו עלי. נתנו לי תחושה שאני אמא טובה,
עשו לי מקום להיות ה"אמא", ולקחו להן בשמחה רבה את המקום הלא שיפוטי (כלפי הנכדות ... (-: ) של הסבתאות,
והתמקדו בלהיות כאלה שהילדות אוהבות להיות איתן ונעים להן איתן.

שלום!
בגיל שעוד יכולתי בתאוריה להיות אמא. ובראש שלי זה מה שהייתי צריכה להיות, רק שלא הלך. אם את כבר עומדת להיות סבתא, אז כנראה שכן הלך, לא? או שלא הבנתי...
מצטרפת להמלצות:
ללמוד על הנקה מבעוד מועד!
להכנס פה לאתר - סוכן שינוי שחבללזמן.
הכי תמך ועזר לי היה במקומות שהן סמכו עלי. נתנו לי תחושה שאני אמא טובה - בסופו של דבר.
בהצלחה! @}

אוי, איזו מגניבה את .ולא שאני מתלוננת על אמא שלי .
אבל עדיין את נשמעת ממש קולית .

אז קודם כל המון תודה לכל המבקרות, המברכות והמייעצות
איזה כיף להיכנס לדף ולראות את כל התגובות !!! (מתחילה להבין את סכנת ההתמכרות שקראתי עליה בדפים אחרים).

עד היום לא פתחתי דף, למרות שרציתי, כי הרגשתי לא נוח לעשות זאת בלי לשלם דמי שימוש לאתר.
אז מכיוון שאני מאמינה ש אתר באופן טבעי שווה תשלום סידרתי את העניין, ועכשיו אני יכולה לכתוב בכיף!!!

הסבר לאלטר אגו, וגם לאחרות:
הפכתי לאמא בגיל צעיר . יש לי תודה לאל ילדים מ ד ה י מ י ם . (אני לא ממש מפרטת כי עדיין בפחד חשיפה וזיהוי, ולכן, ברשותכן, משאירה קצת מעורפל).
אבל אחר כך רציתי עוד. ולא הלך.
כך שאני לא מתלוננת חלילה. ועברתי תהליך עמוק ומשמעותי של לקבל מה שיש, להסתפק ולהודות, ולא לערוג למה שאין.
אבל עדיין... בראש שלי אני עדיין יכולה להיות "אמא". תפקיד ה"סבתא" נראה לי שייך לאחרות. הרבה יותר מבוגרות ממני... סבתות כאלו, נו...

כל העניין של החיים היותר קרובים לטבע נכנס לחיי בשנים האחרונות. את ילדי לא גידלתי כך.
ואחת הסיבות להשתוקקות לעוד ילדים, היתה הרצון לחוות גידול אחר. בדרך שאני מאמינה בה היום. להיות אמא כפי שאני היום.
כך שיש קצת הרגשת פספוס, למרות שאני חושבת שסך הכל עשיתי עבודה לא רעה.

ומכאן הרצון לטפטף קצת לבני וכלתי, שהם מקסימים, ומוכנים להקשיב.
למרות שברור לי לגמרי שזה ההריון והלידה שלה, וגם הילד, בע"ה יהיה שלהם לחלוטין.
אני רק הסבתא.
ואני כל כך מקווה להצליח להבין ולהפנים את הגבול הזה.

כתבת נהדר.
אני מזדהה עם תחושת ההחמצה. גם אני, כשילדתי וגידלתי תינוקות, לא הייתי מודעת לדברים שאני מודעת להם היום. הילדים שלי עדיין קטנים, בחלק מהדברים יש מקום לתיקון.

_כתבת נהדר.
אני מזדהה עם תחושת ההחמצה. גם אני, כשילדתי וגידלתי תינוקות, לא הייתי מודעת לדברים שאני מודעת להם היום._
תחדשי על הדף החדש
עוד לא סבתא אבל הילדים גדלים , ויש כבר חברות שכן, אבל גמני הייתי בקלות אמא עכשיו
ולא סבתא זה מין תפקיד מוזר,לא מוכר , דורש הכנה וויתור על המעורבות הספונטנית,
אני רק הסבתא, כך כתבת, אכן דרך לא סלולה.
את נשמעת מדליקה, והם בטח יודעים שזכו ׁ(-:
ובמחכימון כאן כתוב
"עוצמה היא לא להשתמש בכח העומד לרשותך"
בחברה שבטית החכמה שלנו הייתה קריטית,
יש להניח שבשנים הקרובות גם תפקיד המנוסים שבשבט יקבל משמעות מחדש,ב
בכל זאת אנחנו הסבים וסבתות של הדור היולד עכשיו , אנחנו ילדי הפרחים של שנות השבעים,
והרבה ממה שקורה היום בהיקף רחב נבט דרכנו אז,(-:
ברוכה הבאה

איזה יופי. גם אני התרגשתי לקרוא את הדברים שכתבת.

דרך אגב, בעניין -
עד היום לא פתחתי דף, למרות שרציתי, כי הרגשתי לא נוח לעשות זאת בלי לשלם דמי שימוש לאתר.
אני חושבת שמצד אחד זה מרשים שראית כך את הדברים - מצד שני, הרי בכתיבה בדף שלהם אנשים תורמים הרבה לאנשים אחרים, אז חבל להתנות שיתוף באתר בכך שמשלמים קודם, ובכך בעצם לחסוך מאיתנו דברים נפלאים ומחכימים.
כל אחד משני אלה חשוב בפני עצמו.

בהצלחה...
ואשמח להמשיך לקרוא.

סבתא ,גם שעורי הכנה ללידה ב שיטת פאולה יכולים לעזור,
מסכימה עם טליה אלמתן שיש להזדרז, ושלא מספיק להצהיר שרוצים לידה טבעית,
כדאי להגיע עם כלים והתכוונות אסרטיבית,
ודולה אינה מהווה עומס נוסף להיפך זה עוזר ונחוץ,
בהצלחה

קודם כל היה כדאי לפתוח דף רק בשביל לקבל מחמאות. היה לי נעים לקרוא. תודה! (-:

נגעו לי מאד דבריכן עשב השדה ו אלטר אגו. הרצון לתקן (למה לקחתי מטפלת? למה הזדרזתי לחזור לעבודה? למה לא הייתי יותר קשובה לעצמי ולגופי בלידה, וקיבלתי את שאמרו הרופאים בלי להרהר...ויש עוד..)
חלק מהדברים הם בגלל ידע שלא היה לי אז
וחלק,
פשוט בגלל שהייתי צעירה, ולא היתה בי השלווה הפנימית, הבטחון, השקט, שיש היום.

סבתא זה מין תפקיד מוזר,לא מוכר , דורש הכנה וויתור על המעורבות הספונטנית,
נכון זה בדיוק זה.
לא מוכר , ומצריך הרבה זהירות של מתן מרחב לזוג הצעיר.

ובשיח הפנימי שלי, אני מזהירה את עצמי לא לנסות לחוות סוג של אמהות דרכם.
לא לנסות לפצות ולעשות מה שלא עשיתי אז.
לא לנסות ל"הלביש" עליהם את תפיסת עולמי עכשיו.

ומה כן?
לתמוך, לעזור, להיות קשובה למה הם רוצים
ולנסות לבנות את המרחב שלי. ההגדרה של עצמי כ"סבתא".

אז עכשיו אתן מבינות למה סבתא בדרך
ולמה הסבתא הזו היא סבתא בדרך לא סלולה ...

עשב השדה יקרה,
אני מוצאת עצמי חושבת הרבה על חברה שבטית
כזו שהיינו יכולים להיות בה ביחד, לתמוך ולהיתמך.
מעניין אם היו הולכים לשבט מצד האמא או לזה מצד האב?

את יודעת על מקום בו מרוכזים שמות של מדריכות פאולה באיזורים שונים בארץ?

תודה! @}

גילוי נאות
אני בעצמי מדריכה בשיטה
חוצמזה אפשר להכנס לכאן שיטת פאולה ומכאן
לרשימת מורים שהומלצו באתר, או דרך קישור לאתר המוסמכים לרשימת מורים ארצית
יש כאן באתר דפים על השיטה וגם אפשר אצלי בדף בית למצוא קישור
בהצלחה

תודה ל אמא_ לשלושה ל טליה טקאוקה הקוסמת מארץ עוץ טליה אלמתן אילה א על התמיכה והברכות.
ורד לב תודה על עצותייך. האם עוד כדאי להתחיל עם אפי נו, או שזה כבר מאוחר מידי? ובכלל, קראתי עליו דיעות סותרות. ידוע לך על הדיעות המתנגדות?

אוד ליה רחובות זה קצת רחוק...
אבל בהחלט יש התכוונות לחדר לידה טבעית

תמרול ה האם לתת את ההרגשה ש
_סמכו עלי. נתנו לי תחושה שאני אמא טובה,
עשו לי מקום להיות ה"אמא"_ זה כולל גם לתת עיצות, או שזה נחווה כביקורת?
אני ממש רוצה להיזהר מהמקום הזה.

אהבת עולם יקרה,
בתחושה שלי כל עוד הרגשתי ארעית, קראתי דפים של אחרים, הגבתי בכינויים מזדמנים (גם בבלוגים שלך,שקראתי בתשומת לב ובהערכה רבה)
לא חשתי צורך לשלם. לפתוח דף בית, לפתוח דף בלוג, זו מבחינתי השתקעות. זה כבר שימוש מסיבי באתר לצרכי. הרגשתי שנכון לי לעשות זאת, רק אם אני משלמת כדי לתמוך באחזקת האתר.
אולי אם הייתי תורמת לאתר בדרכים אחרות - כמו עריכת דפים או השתתפות משמעותית במתן תמיכה ועיצות (כפי שאת עושה) לא הייתי מרגישה שחייבת דוקא לשלם.
וגם, ולא פחות חשוב, אני יכולה לשלם. אם לא הייתי יכולה, זה היה סיפור אחר...

ושאלה טכנית
לא כל כך הצלחתי להבין את ההתנהלות באתר מבחינת תגובות לאחרים, מתי אני כותבת פה, ומתי בדף הבית של השני?
תודה למי שתאיר את עיני.

לא כל כך הצלחתי להבין את ההתנהלות באתר מבחינת תגובות לאחרים, מתי אני כותבת פה, ומתי בדף הבית של השני?

אם זה _דף בית הדעות חלוקות - יש עונים אצלם ויש עונים אצל המכותב.
לי אישית יש שיטה: אם אני רוצה לשמור על רצף ההתכתבויות - אני עונה אצלי, ומודיעה אצל האחר שיבדוק תשובתי.

אבל !
זה לא הדף בית שלך (הדף בית שלך זה סבתא בדרך). זה יותר נראה פה כמו דף בלוג, למרות שאת לא רוצה לקרוא לו ככה. (אם תרצי, נתייג לך...)
בדף בלוג התשובות נכתבות באותו דף.
כך שלא צריכה להיות לך דילמה.

איזה כף לשמוע אותך סבתא בדרך , אני מזמינה אותך לבקר בדף שלי .להתראות

סבתא בדרך{{}}, פתאום נזכרתי במשהו שאני רוצה להגיד לך - אני מפנטזת על להיות סבתא. תמיד נדמה לי שזה החלק הטוב של ההורות, לפחות בשבילי, שאני אהיה סבתא טובה יותר מאשר אמא, שאני אהנה יותר מלהיות סבתא. והילדים שלי קטנים, כמו שכתבתי... מצחיק, את עומדת להיות סבתא ועדיין מרגישה כמו אמא, ואני עדיין "רק" אמא וכבר חולמת על להיות סבתא...

את סבתא מדליקה!
ברוכה הבאה

זה כולל גם לתת עיצות, או שזה נחווה כביקורת?
אפשר להציע, אסור לייעץ...

אני אספר לך מה הכי מפריע לי מול הסבתות של הבנות שלי: כשהן חושבות שהן יכלות לפעול בניגוד לבקשות שלי ולדרך החינוכית שלי.
מקום לאמא ומרחב לזוג הצעיר זה בעיקר כבוד, לדרכם ולתפיסת עולמם.
אני מאמינה שלסבתות יש מקום בחינוך ובגידול של הנכדים, אבל זה חייב להיות בהמשך למה שקורה בבית, זה לא יכול ללכת נגד, גם אם באופן אישי זה מנוגד לתפיסת העולם של הילד.
תחשבי איזו חיזוק זה לילד שמקבל יחס דומה מההורים ומהסבים. יש לו יותר על מי לסמוך!
יש כמה דפים באתר על מערכת היחסים בין הכלה לחמות סביב הנכדים (הרבה מזה קשור לאוכל). כדאי לך לקרוא ולראות איך הצד השני רואה את העניינים...
אני לדוגמא, באופן אישי הייתי שמחה אילו אמא שלי ושלו היו עוזרות לבנות שלי ותומכות בהן בהתמודדות עם הדרישות התזונתיות שלהן ועם הנסיון לשמור על תזונה בריאה, במקום לנסות לפתות אותן בדברים שביקשתי להמנע מהם.

אני אספר לך מה הכי מפריע לי מול הסבתות של הבנות שלי: כשהן חושבות שהן יכלות לפעול בניגוד לבקשות שלי ולדרך החינוכית שלי.
אני מסכימה עם מיכל שץ ב100% .
אני תמיד שואלת את הנכד או הנכדה אם אמא/אבא מרשים את הדבר כן או לא . זה בענייני אוכל , התנהגות בבית ,טלויזיה וכד' וכו'.
אבל יש פעמים שאני ממש מופתעת למשל שבענייני אוכל הבן שלי ממש קיצוני ואוסר על 'מתוקים' ואני מרגישה שמרוב דיבור ואיסור יוצרים בעיה חדשה של להיטות יתר לדבר האסור.(נדמה לי שראיתי כאן דפים בנושא.

אפשר להציע, אסור לייעץ.
אני מציעה לבדוק באופן הכי כנה למה ההורה הצעיר (בימינו הוא כבר לא כל כך צעיר ) מאוים כל כך על ידי WHATEVER הצעה או ייעוץ .
אני זוכרת בבהירות מוחלטת עד כמה הייתי מאויימת מעיצות והצעות ואיזה התרגשויות זה עשה לי . אבל אינני זוכרת או מבינה את עצמי של אותה תקופה .

אני מפנטזת על להיות סבתא. תמיד נדמה לי שזה החלק הטוב של ההורות

חשבתי הרבה השבת על הדברים של אלטר אגו. למה אני קצת חוששת מהסבתאות.
נדמה לי שאני יכולה לשים את האצבע על אחת הסיבות :
אני אדם מאד טוטאלי בדרך כלל. במיוחד ביחסי עם אנשים. מאד מתמסרת. נותנת את כולי. לוקחת אחריות (יותר מידי...). כמובן כך הייתי גם בגידול ילדי.

סבתא זה מקום שלא מאפשר סוג התייחסות שכזה. זה בעצם יצריך אותי ללמוד סוג שונה של מערכת יחסים.

זו בעצם המהות של סבתאות שכל כך הרבה אנשים אומרים לי עליה: איזה כיף לך, סבתא זה כל הכיף בלי האחריות.
ולי יש בזה משהו קצת לא מובן עדיין : איך אפשר כיף בלי אחריות????

אז כן. יש לי בהחלט לימוד רציני
זה מרגש וגם קצת מפחיד.

אני מאמינה שלסבתות יש מקום בחינוך ובגידול של הנכדים, אבל זה חייב להיות בהמשך למה שקורה בבית,

מיכל שץ יקרה,
הדברים שכתבת הם בהחלט שורש העניין.

כשהבן שלי התחתן, קראתי את הדפים באתר העוסקים ביחסי כלה - חמות.
אפילו חשבתי לפתוח דף, מהצד של החמות, ולקרוא לו החמות הזו היא אני
אבל בסוף לא העזתי...

היחסים שלי עם כלתי נהדרים תודה לאל.
והאמת, שגם יחסי עם חמותי ז"ל היו נהדרים, ובכל סביבתי המשפחתית הקרובה זה הדגם שאני מכירה.
אבל,
השקפת העולם שלנו שונה במקצת.

זה מצחיק,
אבל זה בדיוק הפוך ממה שרוב הדפים בנדון עוסקים בהם.

בני וכלתי צוחקים עלי כבר עכשיו שאצל סבתא יאכלו רק פירות יבשים ודגנים מלאים.
והאמת, אם הילדים יהיו רגילים מהבית לאכול ממתקים - איזו מן סבתא אהיה שדוקא אצלי לא יוכלו לקבל את הדברים האלה?
אני אצטרך למצוא פתרון תוך כדי תנועה.
אני מקווה שכלתי תניק כמה שיותר, ואז יש סיכוי שהנושא ידחה...

יש לי עוד כמה דוגמאות שכאלה. אכתוב בהמשך.

אם לסבתא היו גלגלים

אפשר להציע, אסור לייעץ
הבעיה העיקרית בכך, היא שהרבה פעמים ההבדל הוא בעיני המתבונן
ואיך הוא מפרש את הדברים.

ואצל אשה אחרי לידה, עם הורמונים משתוללים בעוז, זה יכול להיות בעייתי משהו...

בקיצור,
אני אצטרך להתאמן בהצעות עדינות, שלא ישמעו בשום צורה כייעוץ...

תודה לך אהבת עולם על ההדרכה שאת נותנת לי בנבכי האתר.
אז אם תוכלי, אנא תייגי לי את הדף כ דף בלוג
ואני אנסה לעשות חלוקה - הגיגים, שיתופים, ותגובות לדיעות, הגיגים ושיתופים של אחרות - כאן
שאלות פרקטיות והתכתבויות אחרות - בדף הבית סבתא בדרך
נראה איך אתמודד עם החלוקה הזו!!
תודה

מצחיקה, תייגת לך כבר. (ברגע שאת כותבת דף בלוג - אז זה התיוג

)
וביקשת גם, אז הנה: דף מוצנע

טוב בסוף אני אלמד...

שלום לך סבתא בדרך . מאוד נעים לי לקרא אותך. לי יש ילדים קטנים אבל לפעמים אני חושבת איך זה יהיה כשאהיה סבתא. מאוד מעודד לשמוע שיש גם מערכות יחסים אחרות. זו נראת לי מערכת יחסים כ"כ עדינה. דורשת כ"כ הרבה הקשבה ופתיחות.

_למרות שברור לי לגמרי שזה ההריון והלידה שלה, וגם הילד, בע"ה יהיה שלהם לחלוטין.
אני רק הסבתא
ואני כל כך מקווה להצליח להבין ולהפנים את הגבול הזה._

מאוד אהבתי את זה. ואני רוצה לגריין אותו ברשותך...

_אפשר להציע, אסור לייעץ
הבעיה העיקרית בכך, היא שהרבה פעמים ההבדל הוא בעיני המתבונן
ואיך הוא מפרש את הדברים._

לגבי זה, נראה לי שתלוי איך אומרים. לא?
משפט כמו "אולי תנסי לשים אותו במינשא?" (נשמע לי באמת אחרית הימים שסבתא תגיד את זה לכלה (-: )
או "אני רואה שהוא רגוע כשהוא על הידיים, יש לי הצעה בשבילך את מוכנה לשמוע?" (ובאמת להגיע ממקום שאולי היא תגיד לא)

נראה לך?

תודה לך אסנת ש על דברייך.

אני מנסה לחדד עבור עצמי את ההבדל בין להציע ולייעץ.
ואם כבר הזכרת את נושא המנשא, ומצב שכזה בהחלט נראה לי שעשוי לקרות,
משפט כמו "אולי תנסי לשים אותו במינשא?"

ואיך נשמע "ייעוץ אסור" בנסיבות האלה?
האם ההבדל הוא רק בטון הדיבור או גם במילים הנאמרות עצמן?

מעניין איך אתן רואות את זה.
יש משפטים שנאמרו לכן, ונחוו כביקורת או כהתערבות,
אך אם היו נאמרים אחרת הייתן חווים אותם בצורה חיובית, ואולי אפילו שוקלות את הדברים?

מסכימה איתך שיש דעות סותרות לגבי אפי-נו.
אישית, לי קשה להתחבר אליו ובהריון האחרון באמת ניסיתי.
אולם יש נשים שממש נשבעות בטוב שעשה להן, אז מרשה לעצמי להמליץ גם על משהו שאישית פחות התחברתי אליו.
חוצמזה, נהנית לקרוא את הדברים הנאמרים פה ולנסות להתבונן על הדברים מהצד של הסבתות.
בעניין האוכל שהזכרת (נו, מה, שלא אקפוץ מעניינים הקשורים באוכל?

) נראה לי הכי טבעי שאם זה מה שיש בביתך ומה שאת אוכלת גם הנכדים יבינו את זה. חבל להרוס את זה בשביל הרצון/ צורך למצוא חן בעיניהם, כי זה האוכל שהם מכירים מהבית. הבית שלך אחר וזה מאד לגיטימי.
בכלל אני שמה לב כמה הסבתות אצלנו עסוקות בלנסות למצוא חן בעזרת כל מיני טריקים, שגם קשורים באוכל. לפעמים זה בא, בעיניי, על חשבון הנוכחות האמיתית שלהן, שהילדים אגב קרועים עליה. לא רואה טעם לנסות ולהשתנות בשביל מה שנראה להן כשנכדים יאהבו.
הם אוהבים גם ככה...

שלום לך סבתא.
איזה מקום מעניין את נמצאת בו, ומאתגר.
האם יש לך גם בנות, או רק בנים או שמא בנך שאשתו עומדת ללדת, הוא בן יחיד?
אני מניחה שזה סוג חדש של גיל התבגרות.
מי שבוגרת דיה יודעת להפיק את התועלת מרצון טוב של סבתא, ומי שצריכה להוכיח לעצמה דברים, דרך ההריון/לידה/אמהות לקטני, תקח עצות כביקורת.
תנסי לראות מול מי את עומדת, או יותר נכון, לצד מי את עומדת.
לפני שנכנסתי להריון הזה, שממנו נובע הניק, התלבטתי בלבי, אולי אלך לימודים שיכשירו אותי כמכינה ללידה, יש לי קצת רקע שיכול לעזור, אבל אז ככה בלבי, אמרתי, אם אני אתעסק בתחום, זה סימן שאני עצמי לא מביאה עוד ילדים לעולם, ואז במפתיע? נכנסתי להריון.
מה שאני מציע, (לא מייעצת) מה דעתך לתעל את האנרגיה האדירה שהמצב של בנך וכלתו נמצאים בו, וללכת ללמוד איך להיות דולה. או משהו בתחום?
גם בגיל שאנחנו אמורים להיות מגובשים, ושלמים יותר ומלאים- אנחנו הרי לא באמת שם, כי אחרת לא היה מעניין להמשיך לסלול את הדרך הלאה.

_משפט כמו "אולי תנסי לשים אותו במינשא?" (נשמע לי באמת אחרית הימים שסבתא תגיד את זה לכלה happy )
או "אני רואה שהוא רגוע כשהוא על הידיים, יש לי הצעה בשבילך את מוכנה לשמוע?" (ובאמת להגיע ממקום שאולי היא תגיד לא)_

אני התכוונתי שבשבילי המשפט הראשון נחווה כיעוץ, או ביקורת. שאצלי במשפחה נאמרו על דברים אחרים "אולי תתני לו לאכול" "אולי הוא רוצה לשכב במיטה משלו"
המישפט השני, לי הוא מרגיש יותר מקרב ומכבד. יכול להיות פתח לשיחה להחלפת רעיונות וכו'. ולא רק בעצה שהיא משפט גמור שאין לצד השני מה לומר בנושא.
נראה לך?
בכל מקרה נראה לי שלטון הדיבור יש חשיבות מאוד גדולה.

אני ממש נהנית מהחקירה שלך @}

בכלל אני שמה לב כמה הסבתות אצלנו עסוקות בלנסות למצוא חן בעזרת כל מיני טריקים

תודה גדולה לך ורד.
הערת את תשומת ליבי לנקודה חשובה. אני חייבת לזכור את זה טוב טוב.

לא לנסות למצוא חן. לא להשתמש בטריקים.
פשוט להיות. להיות מי שאני.
זה מספיק. (אני מקווה בכולופן...)

מה דעתך לתעל את האנרגיה האדירה שהמצב של בנך וכלתו נמצאים בו, וללכת ללמוד איך להיות דולה. או משהו בתחום?

רעיון מקסים,
ולא שלא השתעשעתי בו מידי פעם...
אבל האמת היא שכרגע אני מלאה בעבודה שאני אוהבת מאד ומתפתחת בה מאד.
אבל מי יודע? הכיף בלהיות סבתא צעירה הוא שהרבה עוד לפני (בע"ה) והכל יכול להיות....

אני התכוונתי שבשבילי המשפט הראשון נחווה כיעוץ

אסנת, היתה לי הרגשה שאולי בכלל הבנתי הפוך.
נראה לי שזה בגלל שקראתי את הדברים בקול רך ומציע (כפי שאני מדמיינת אותך)

וזה מחזיר אותי למחשבה שכנראה המילים לא ממש קובעות, אלא ההקשר, הטון, שפת הגוף וכד'.

בכל מקרה, תמיד משפט שמשאיר פתח, ולא נשמע פסקני ויודע-כל יהיה טוב יותר. אני צריכה לזכור גם את זה.

נראה לי שאני עושה כאן הכנה לסבתאות,למרות שלא רלוונטי עדיין(-:

מעולה!
אולי בסוף נפתח קורס
כמו שיש קורס הכנה ללידה וכאלה....
בטוח יש כל מיני דברים בשיטת פאולה שיוכלו לעזור, לא?

@}

אני מנסה לחדד עבור עצמי את ההבדל בין להציע ולייעץ.
מוסיפה מהחוויה שלי .
מנסה למקד לעצמי איפה באמת נמצא ההבדל, וחושבת שבמידה רבה הוא טמון בנקודת המוצא של הזולת (במקרה זה הסבתא). האם תנסי לעזור לכלתך, כך שלה עצמה יהיה יותר קל, או האם תנסי לעזור לתינוק/הנכד היקר וחסר הישע...
אני מאמינה כי נקודת המוצא הראשונה תחזק את כלתך, תתן לה תחושת ביטחון ותאפשר לה לבטוח בך/להעזר בך ולהכניס אותך למרחב האינטימי שלה. נקודת המוצא השניה עלולה ליצור את המצב ההפוך.
והלכה למעשה- להזכיר לה שהיא יודעת טוב מכולם מה הכי נכון להם (לה ולתינוקי), לחזק את הבחירות שלה ובעיקר לקבל את הבחירות שלה גם אם את משוכנעת שבדרך X (במנשא/לינה משותפת/הנקה ועוד) -בה היא לא מעוניינת -טמון הפיתרון.

אח...לא פשוט להיות סבתא... הנכדים אהובים כמו ילדייך שלך אבל את נטולת יכולת החלטה/שליטה ונאלצת לסמוך על ילדייך שלך (או גרוע מכך על כלתך

) שיעשו את העבודה כמו שצריך).

תודה לך על הדף,
אני ממש נהנית מהחקירה שלך

אני מסכימה עם ורד בעניין האוכל. ובעניין הייעוץ והעצה, לפעמים כשזה עלול להיות רגיש ואני רוצה להיות בטוחה שיבינו אותי נכון, אני ממש אומרת כך: אני רוצה להגיד משהו בתור הצעה ולא בתור עצה. או משהו כזה.

גם אמא של אורי האבחנה שלך מעניינת מאד .

האם תנסי לעזור לכלתך

או האם תנסי לעזור לתינוק/הנכד היקר וחסר הישע...

מקסים.

נראה לי שפה אני דוקא במצב טוב. לא חושבת שהתינוק / ת יהיה חסר ישע בכל מקרה. סומכת עליהם מאד, ומאמינה שהתינוק/ת בחר בהם כהורים
(הי, אבל גם בחר בי כסבתא, לא? איזה כיף לי!)

והכי נגע לי

אח...לא פשוט להיות סבתא... הנכדים אהובים כמו ילדייך שלך אבל את נטולת יכולת החלטה/שליטה

ונראה לי שזה יכול להיות חלק קשה.
היכולת להיות מעורבת רק עד גבול מסויים.

ומצד שני, כמו שכתבה לי אלטר אגו

תמיד נדמה לי שזה החלק הטוב של ההורות

יש בזה משהו קוסם: רק הכיף. רק האהבה והקשר. בלי לדאוג לעקרונות חינוכיים. בלי לדאוג לענייני לימודים. נשמע לא רע.

עכשיו, מכיוון שהכל עוד בתאוריה,
אני עסוקה בעיקר בדאגה לכלתי - שהלידה תעבור בסדר. שתהיה לה לידה טובה ומעצימה. שלא יכאב לה מידי...

טוב שתמיד אני מוצאת לעצמי משהו לדאוג בגללו...

ויש עוד משהו שקצת מציק לי
ואשמח עם תשתפנה איך זה אצלכן.

יש מן "מוסכמה" כזו שיש יותר קשר עם המשפחה של האמא. שהורי הבעל (שזה אני...) פחות מעורבים.
אני מוצאת את עצמי חושבת על זה.
איך מצד אחד להיות מעורבת, קשורה, נוכחת בחיי הנכד/ה העתידי,
ומאידך לא להרגיש שאני צריכה "לקנות" אותו.

בכלל, האם אתן מרגישות שיש כעין "תחרות"סמויה בין הסבים והסבתות מי זוכה ל"רייטינג" ?
("חמודי, אנחנו נוסעים לשבת. אצל איזה סבתא תרצה להיות?...")

אצלנו דווקא המשפחה של בעלי יותר מעורבת, כי הם אנשים כאלה.
הם מדברים עם מי מאיתנו כמעט בכל יום, חמותי מגיעה פעם בשבוע באופן קבוע, כי זה חשוב לה.
את ההורים שלי קשה יותר להניע להגיע לכאן, אם כי, אם מגיעים אליהם, הם ישמחו לעזור והם לומדים להיות יותר פעילים עם השנים (והנכדים).
אין לי תלונות לאף צד ואנחנו לומדים להשתמש בכל צד באופן בו הוא יכול לתרום, לעזור ולהשתתף בחיינו.
אין אצלנו מצב של להעמיד את הבחירה למי נוסעים בפני הילדים.
הם יכולים לשחק עם זה, אפילו בצחוקים. למשל, 'היום סבתא חנה באה'- 'אני רוצה לסבתא שלי'- 'אני מבינה, את סבתא שלי תראה בפעם אחרת' וכו'.
הסבתות ביניהן קצת עוקצות בקטנה האחת את השנייה, וזה שוב מתקשר אצלי לעניין התחרות הסמוייה הזו שכבר הזכרתי קודם.
אליי זה לא מדבר ואני ממש מקווה שלא אעשה זאת בעצמי, כשאהיה סבתא (אינשאללה).

הי סבתא, אולי אפשר לאמץ אותך?

יש לנו סבתא חמה ואוהבת שהילדים אוהבים מצד אבא.

אני בכלל נגד קנית נכדים ומתנות כל פעם כשבאים.
זה דוחה בעיני.

לי נראה מאוד חשוב לעשות את המאמץ ולהפגש.
בהתחלה זה רק כדי קצת לשחרר את האמא למקלחת טובה כשהתינוק עליך,להכין לה כוס תה ולחזק במילים טובות.
מתנה כמו : כסף לביקור במרפאת הנקה ,אם הצורך עולה ויש רצון מצד ההורים,מנשא טוב .

אחר כך הילד גדל.האמת היא שאני חושבת שלו היו באות הסבתות מדי פעם וממינות את כל הג'אנק שהצטבר פה, הייתי מודה להן באמת.
שעתיים-שלוש שמסכמים עליהן מראש ומתבצעות בלי שום דחיה ,זה משהו שכל אמא יודעת להעריך.
צריך להקשיב מה הילד צריך ,יותר מאשר לרוץ לחנות ולקנות את הדבר הכי נוצץ וחדש וגדול.

חמותי מכינה ממולאים וקציצות ירק שהילדים ממש מחכים להם.
או שהיא לקחה אותם לגינת שעשועים והתגלשה איתם.זה בלתי נשכח עבור שני הצדדים.

הכל בכייף.

יש מן "מוסכמה" כזו שיש יותר קשר עם המשפחה של האמא. שהורי הבעל (שזה אני...) פחות מעורבים.
אנחנו היינו 'מאוהבים' בסבא וסבתא מצד אבא, ודי מרוחקים מהסבים מצד אמא.
בחיים שלי לא חשבתי שיש מוסכמה כמו זו שהעלית.

דרך אגב, האם חשבת להציע לכלתך או לבנך להיכנס לבאופן?

אני כותבת בתקציר - מקווה שלא יצא על העוקם:

אולי תציעי את המנשא כמתנה? "אני רואה שהוא כל הזמן רוצה על הידיים - אולי אני אקנה לך/לו/לכם מנשא במתנה?

(את בדרך להתרוששות עם כל ה"מתנות" האלה...

)

לאור העבר שלי - אהבה אל סבא וסבתא זו גזירת גורל! לא תצליחי להתחמק מזה. יש לי זיכרון של סבא שלי עומד להצליף באחותי הקטנה בחגורה ואני מפרידה ביניהם (שככה יהיה לי טוב), והמון זיכרונות מאושרים שלנו אצלהם, עם הבני דודים ובלעדיהם. גם היום, הילדים שלי מאושרים ללכת אליהם, כשסבא שלי כבר חצי סנילי, בטח לא זוכר את השמות שלהם, או מי מהם בן ומי בת, וכל מה שהוא עושה זה לשבת על הכורסא החביבה שלו, ולשחק עם רחלי כשהוא עושה לה הצגות שהיא מבהילה אותו, והיא זורחת מאושר על ההצלחה.
אני חושבת שגם אם תהיי הסבתא עם הקינואה והתמרים, אולי תצליחי להתפשר על ממתק אחד מיוחד בטקס מסוים, שהילדים יחכו לו.

(וגם אם לא - אל תדאגי, כאמור בסעיף 2)
חייבת לעוף. צ'או.

טוב,
פתחתי מחשב על הבוקר - ונרגעתי.
כנראה שאין "גזירת גורל"

ורק שיהיה ברור - הורי הכלה אנשים חמים ומקסימים, ואני בטוחה שיהיו סבא וסבתא נהדרים, וגם שמחה על כך!

אילה יקרה,
תודה על הדברים שכתבת.
לשחרר את האמא למקלחת טובה כשהתינוק עליך,להכין לה כוס תה ולחזק במילים טובות. נראה לי נכון וחשוב.
לגבי הלבוא לסדר, כנראה שזה נורא אישי. אמא שלי היתה עושה את זה. אני הייתי מתחרפנת קשות (לא אהבתי שמעסקים לי בדברים. תחושה של חדירה לפרטיות...) אחותי לעומת זאת, אהבה מאד, וביקשה עוד... נצטרך לבדוק מה מתאים...

ולהתגלש - או, אני מחכה בכיליון עיניים שיהיה לי עם מי להתגלש!
לפעמים אני לוקחת את אחד מאחייני לגינה, רק כדי שיהיה לי תרוץ להתנדנד בלי שזה יראה ביזרי

והאמת שזה משהו שאני מחכה לו בכיליון עיניים : לחזור להצגות ילדים, סרטי וולט דיסני, משחקים והשתוללויות....
רק שבע"ה יהיה לי הכוח לכל זה!!!

אהבת עולם יקרה,
הצעתי בעבר, ואף הפניתי לדיונים מסויימים.
לא יודעת אם עשו זאת.

אולי בעתיד אחזור על זה שוב.

האם סבים והסבתות שלך היו כאלה שראיתם על בסיס קבוע ותכוף, או שרק באירועים חגיגיים וכאלה?

טליה, ב ר ו ר שהמנשא יהיה מתנה!!!!
עכשיו רק צריך לחשוב איזה!
ש לי זיכרון של סבא שלי עומד להצליף באחותי הקטנה בחגורה ואני מפרידה ביניהם
זועזעתי קצת. אני שמחה שזה לא נשאר טראומתי עבורך.

אבל טוב (וגם קצת מפחיד) לדעת שהאהבה נשארת בכל זאת...

_משפט כמו "אולי תנסי לשים אותו במינשא?" (נשמע לי באמת אחרית הימים שסבתא תגיד את זה לכלה )
או "אני רואה שהוא רגוע כשהוא על הידיים, יש לי הצעה בשבילך את מוכנה לשמוע?" (ובאמת להגיע ממקום שאולי היא תגיד לא)_
לי המשפט השני נשמע די מעצבן, כאילו אין סיכוי שהייתי אומרת אני לא רוצה לשמוע (למרות שאולי לא היתי רוצה)...
הייתי אומרת אולי "אני רואה שהוא רגוע כשהוא על הידיים רוצה שאחזיק אותו בזמן שאת מתקלחת" או משהו כזה, מצד שני בילד הראשון נדמה לי שדווקא אולי לא אהבתי שיגעו לי בתינוק. מסובך...
לא יודעת- אם לא הייתי ממש בקטע של מנשאים וכאלה אז אם היו אומרים תחזיקי אותו יותר\שימי במנשא וכו הייתי יכולה לתפוס את זה כאילו מפילים עלי עוד מטלות בזמן שאני בקושי מחזיקה מעמד עם מה שיש. לכן לדעתי צריך להשתדל לעזור בכל המסביב ולשאול במה אפשר לעזור.

קודם כל, מזל טוב!

אני הייתי שואלת מראש, כבר עכשיו, אם הם חושבים שיהיו מעוניינים במנשא כמתנה ללידה. אם כן - לשלוח אותם לאחת מהמומחיות, למדוד כמה, לקבל הסברים מפורטים, ולבחור בעצמם. אם לא - לא להעלות את הנושא יותר. אם הם ישנו את דעתם, הם יודיעו לך.

הי סבתא, אולי אפשר לאמץ אותך?
כן, גם אני רוצה.
לנו יש שתי סבתות תודה לאל.
בתי, שלומדת משחק, ויודעת למצא בכל דבר הומור אומרת:
כשאני מדברת עם סבתא ש' (אמא של אבא- היא כועסת- למה את לא מתקשרת אלי לשאול מה שלומי, להגיד חג שמח.
כשאני מדברת עם סבתא ד'(אמא של אמא) והיא שומעת את קולי היא אומרת מתוך פחד- כן נ', מה קרה?, שמא אולי רוצים להזמין אותה.
אבל אם את סבתא בדרך צעירה, ואני אמא לרביעי בדרך, ואני מבוגרת- אנחנו בטח כמעט בנות אותו הגיל...

הי סבתא, אולי אפשר לאמץ אותך?
אני אשמח (למרות שאת, לדעתי, גרה רחוק מידי..)
אני חושבת שאם תקחי את כלתך לכוס קפה (בחוץ) ותשאלי בכנות מה את יכולה לעשות כדי לעזור, ("מה את צריכה" יהיה נחמד) עוד לפני הלידה, אם תדברי בפתיחות, כזו שבאה מהלב ונכנסת ללב, תוכלו לצלוח את עניין ההורמונים והחשדנות.
המון בהצלחה (והלוואי עליי:-) )!
ץ

אני יכולה להמליץ מה לא לעשות?
לא לנסות לשכנע, לא להתעקש על לקחת את התינוק, לשמור עליו וכ"ו, כשרואים שהאמא לא מאושרת מזה.
לא לחנך.
לתת יחס מכבד ומעצים... אח כל כך קשה.
קל לכתוב מה לא אבל מה כן?

אולי אם הייתה מכבדת אותנו, מקשיבה לי מידי פעם ולא רק שוטחת משנותיה.

ואני חושבת שבעיקר, לא הייתה הופכת כל דבר לרמת הויכוח.
לדוגמה: אני אחזור בשבע, תתני לו בקבוק לא יאוחר מ6.
היא: אבל 5 יותר טוב.

אז לא ככה.

יש לי הרבה מה לכתוב מכיוון שבן זוגי ואני הגענו לפי תהום ביחסיינו בעקבות ההתערבות של אמא שלו סביב הלידה. בעקבות המשקעים מהתקופה ההיא גם היום אנחנו מאד מנותקים ממנה...
ממליצה בחום לשאול כל הזמן איך לעזור ועם מה. הכי חשוב לעזור בכל המסביב (לבשל ליולדת לנקות לכבס לסדר) ולא לחטוף לה את התינוק (גם עם מאד מתחשק). אני אפילו ממליצה לא לקחת אותו מיד כשמציעים לך אלא רק אחרי שאת בטוחה שזה מתוך רצון לסיוע ולא בעקבות כניעה מנומסת אל מול מבטך המתחנן. השבועות הראשונים עוברים מהר ועד אז את כבר תזכי בתואר סופר סבתא ותקבלי את התינוק לזרועותיך עוד יותר מכפי שתרצי...
אז הרבה סבלנות עם היולדת ולשמור מרחק בתקופת הקינון הראשונית (לתת 40 יום להורמונים להרגע).

לא יודעת איזו סבתא יכולה לצמוח מאישה שכשהיתה אמא לא הסכימה לקבל הביתה איש
במשך חדשיים, לא סבתא לא דודה לא טלפון, כלום , שטח סגור ונטול אורחים, טריטוריה שלי ושל התינוקת, נו טוב לאבא הייתה גישה אבל כל השאר חיכו וזכרו להעלב ממני לשנים רבות,
בעיקר אחותי הפולשנית .

גם אצלנו דווקא המשפחה של בעלי יותר מעורבת, כי הם אנשים כאלה.

מנסיוני, כל מה שאת צריכה בשביל קשר טוב עם הנכדים זה לפגוש אותם לפחות פעם בשבוע לכמה שעות.
אם תבחרי זמן שמאפשר לאמא לנצל את הזמן כרצונה, וגם תהיי קשובה להעדפותיה, מקומך בגן העדן מובטח.

אצלנו ההורים שלי יותר קרובים אבל זה בגלל שהם עוזרים יותר...
חמותי עד לאחרונה כמעט בכלל לא עזרה (גם לא ביקרה וגם לא בייביסיטרים ובקיצור כלום!), ודווקא הייתי שמחה אם הייתה עוזרת...
לאחרונה, בעקבות פיצוץ (סביב הנושא הזה בדיוק), היא התחילה מנהג של לפגוש אותם לפחות פעם בשבוע לכמה שעות.
וזה שינה הכל.
הילדים, אגב, אהבו אותה מאוד תמיד, כי היא סבתא צעירה וכייפית שלא מחנכת אותם אלא רק מפנקת- לעומת אמא שלי למשל, שכן מנסה לחנך אותם. לי זה פחות מפריע (בעיקר כשאני מסכימה איתה...)- אבל הגדול פחות אוהב אותה בגלל שהיא "מחנכת" אותו.

סתם לדוגמה, לפני כמה ימים בחוף הים, אני הייתי בלי ארנק, והילד ביקש ארטיק. קנתה לו. אח"כ ביקש עוד אחד. במצבים כאלו אני לא בעד להגביל. אמא שלי חשבה אחרת. ולמרות שאמרתי לה שאני מסכימה היא לא הסכימה לקנות לו (מתוך עקרון חינוכי כמובן, ההורים שלי מאוד נדיבים עם הילדים בכל דבר...).
וגם אחרי שהתערבתי עדיין לא הסכימה (כאילו, לא לשבור לעצמה את המילה).
בסוף הסברתי לו שסבתא חושבת ככה וככה, וזה הכסף שלה, ובבית הוא יקבל עוד ארטיק /-:

וזה היה לי חבל מאוד- כי נניח שהיא לא נתנה לו מתוך מחשבה שאולי ככה אני הייתי נוהגת (שזה בפני עצמו מיותר- את סבתא שלו, תפנקי אותו!)- אבל אחרי שאמרתי אני מרשה, היא מתוך עקרון שלה המשיכה להתעקש שלא... הילד לא לקח את זה קשה, ז"א התעצבן ובכה אבל הבטחתי לו שאני אקנה לו אחר בבית מהכסף שלי אז נרגע- אבל אני דיי כעסתי עליה.

מצד שני- כמובן לפנק בהתאם לגישה ההורית (ז"א אם הסיטואציה הייתה הפוכה ואני הייתי מסרבת אז היה מעצבן אם הייתה נותנת לו את הארטיק).

בקטע הזה חייבת לציין לטובה את חמותי-
אם הילד מבקש משהו היא מעיפה אלי מבט שואל, בלי שהילד ישים לב בכלל- ומחכה להנהון ממני...
תמיד שואלת בעדינות, מנסה לקרוא את הסיטואציה.
אף פעם לא מתערבת ביני ובינו, למעט חיבוקי נחמה אחרי ריב...

בנושא הזה- אגב, אבא שלי דווקא מהמתערבים, אם אני רבה עם הגדול הוא יגיד לי "תני לו" או "אל תכעסי עליו" וכו'...
ולמרות שבאותו הרגע זה מעצבן, זה ברור שזה מתוך כוונה טובה ואהבה רבה כל כך לילד, שאני בכלל לא "רואה" את זה.
(היו קטעים מעצבנים במיוחד שנגעו בעניינים חינוכיים עקרוניים, אז דיברנו על זה שבנושא X הוא לא מתערב, ובאמת הוא משתדל

אבל רואים עליו שקשה לו לראות את הילד במצב של פחות ממאושר

וזה עושה לי טוב לדעת שהילד כל כך נאהב ללא גבולות, שאני סולחת על הקטעים המעצבנים)

ומיותר לציין שהילדים אוהבים אותו הכי הרבה

האם סבים והסבתות שלך היו כאלה שראיתם על בסיס קבוע ותכוף, או שרק באירועים חגיגיים וכאלה?
על בסיס קבוע.
בכלל, הייתה שנה כשהייתי קטנה שהיו מביאים אותי כל יום לסבתא שלי והיא שמרה עליי.
אבל גם ככה, היינו באים אליהם נדמה לי יותר מפעם בשבוע.
היינו מתים על זה.
טוב, נכון שהם נתנו לנו מלא ממתקים. אבל אני חושבת שזה היה יכול להיות טוב גם בלי הממתקים.
הם היו טובים אלינו.
והייתה להם חצר, עם נדנדה שסבא שלי בנה לנו.
והיו לו בחצר עצי פרי שקטף לי מהם, או סחט לי מהם מיץ.
ולפעמים לקח אותנו איתו לשוק.
כל מיני כאלה שזכורים לי לטובה.

**************

דרך אגב, כשאני קוראת את הדף שלך, אני שוב ושוב חושבת - למה שלא תשתפי את בנך וכלתך בהתלבטויות שלך?
באופן פשוט ואמיתי.
במיוחד שאני מבינה שכן יש לכם קשר טוב, ויש ביניכם תקשורת - אז זה נראה לי לפתוח את הנושא הזה - זה הדבר הכי מתבקש לעשות.

אני חושבת שאני במקומך הייתי אומרת להם בדיוק מה שכתבת כאן - שמצד אחד אני נורא נרגשת ומאוד רוצה להיות מעורבת, ומצד שני - אני חוששת שהם ירגישו שאני מתערבת יותר מדי או נותנת עצות לא במקום.
ואז הייתי שואלת אותם - מה מתוך זה מתאים להם. עד כמה זה בסדר להם שאביע את דעתי.

אני חושבת שעצם זה שהם יידעו שאת באמת מנסה להיות בסדר איתם - אז ישמעו ברוח טובה גם מה שיכול להישמע כ'עצה', גם אם תפקששי.
ובכל מקרה - את תדעי מראש מה וכמה מתאים להם ומה לא.

ואני הייתי גם מבקשת מהם, שבמקרה שמבלי דעת אחרוג ממה שנוח ומתאים להם - שמיד יגידו לי וניישר את ההדורים בינינו.

זו צורת התקשורת העדיפה עליי בחיים באופן כללי.
ונראה לי שהיא יכולה מאוד להתאים לכם כאן.

מה דעתך?

(נראה לי גם שהם מאוד יעריכו את זה שאת כלכך אכפתית לרצונות שלהם, עד שאת מנסה כבר מראש להיות עם אצבע על הדופק).

**********

בנוסף, יכול להיות שהייתי חושבת להביא לידיעתם את הדף הזה.
אני לא בטוחה בכך, אבל אולי זה היה עוזר לחשוף בפניהם את ההתלבטות שלך, בצורה הכי אמיתית, כפי שהיא.
ושהם יראו כמה אכפת לך, וכמה הכוונות שלך טובות - וזה יפתח יותר פתח לשיתוף פעולה.

(אולי, צריך לחשוב על זה....)

איזה יופי!
כמה עושר של מידע וכמה תובנות והצעות (אך לא עיצות...

)ושיתופים!
אני בהחלט מתכוננת לקרוא שוב, בשימת לב, את הדברים היפים שנכתבו כאן.
פלוני אלמונית , רחל ברמן , או רורה , שם במרחקים , תבשיל קדרה ,

תודה על הנסיונות לחדד יחד איתי את הדברים.
ברור שאומר הכל בסגנון שלי , ולא אדקלם משפטים מהאתר, כך שאל דאגה פלוני אלמונית יקרה.
הבנתי שיש הסכמה גורפת למדי לגבי הלהציע בעדינות רעיונות, להציע עזרה באופן מתמיד, להקרין אמון ולא להעלב אם בהתחלה יהיה רצון להיות עם התינוק בבילעדיות. זה נשמע לי גם מאד הגיוני בסך הכל.

שם במרחקים, אני מכירה מקרים של התערבויות אמא / חמות שיוצרות מתחים קשים אצל בני הזוג. מאד מקווה שלא אפול למקום הזה אף פעם. זה מקום נורא בעיני.
אני מקווה שאתם כבר מעבר לזה.

חדשה ישנה יקרה,
נושא הסבתא המחנכת מוכר לי באופן כואב. אמא שלי היא סבתא כזו. היום כבר יותר טוב. בעבר היה נורא. היא ממש לא הצליחה לעזוב את המקום המחנך.
הדוגמא שלך קטנה על מה שהיה קורה אצלינו.
כי למרות שפעם עוד לא ידעתי על כל הדברים היפים שכתובים באתר, ולא היתה לי משנה סדורה של חיים באופניים, הרבה דברים עשיתי באופן אינטואיטיבי. נראה לי שאמא שלי הרגישה צורך לחנך, כדי שילדי לא יסבלו מחוסר החינוך שלי, אבל בעיקר - כי זה היה חזק ממנה.
כך שזה מונח לי כל הזמן בראש.
נראה לי שאם יש סיכון בנושא, זה שאהיה קיצונית לכיוון ההפוך (לא שברור לי בדיוק מה זה).
מוכרחה לומר, שכשהילדים היו קטנים זה פחות הפריע להם.
היא עזרה הרבה, והם אהבו ללכת אליה. ככל שגדלו, והבינו יותר, זה נהיה יותר בעייתי.
אני רואה את זה גם עם האחיינים.
כאילו שהיא סבתא שמתאימה יותר עד גיל מסויים....

נראה מה יהיה עם הנין או הנינה הקרובים לבוא... (רחל ברמן, הלידה עוד לא היתה... בקרוב...)

עשב השדה,
אשמח אם תהיי מוכנה לספר קצת יותר.
אני אישית לא חוויתי תחושה כזו של "טריטוריאליות" כזו טוטאלית. שמחתי כשעזרו לי וסמכתי כשהחזיקו את ילדי.
מעניין אותי מאיפה זה בא.
גם אם יש עוד מכן שחוו את התחושות האלו ומוכנות לשתף, אני אשמח לשמוע.

ממה שאני מכירה את כלתי, לא נראה לי שזה יהיה הדפוס (אם כי תמיד אפשר להיות מופתעים...)
אבל ברור שאהיה זהירה.

עשב השדה יקרה, אני בטוחה שזה לא יפריע לך להיות סבתא נהדרת. דוקא בגלל שהרגישות מוכרת לך.
אני מאחלת לך שזה יקרה בעתו ובזמנו ..

שרון ס תודה על דברייך.
אני לא חושבת שאני שם. לא מרגישה כאילו "גיליתי את האור" ואני חייבת שכולם יגלו אותו גם.
ברור לי גם, שלכל דרך, ולכל בחירה, יש מחירים.
לשמחתי, כשאני מציעה, בעדינות, יש נכונות לשמוע.
(למשל בכל הקשור לחיסונים) מה שיבחרו אחר כך זו זכותם המלאה ואני אכבד.

אני גם פחות או יותר מכירה את הגבולות - למשל, אין סיכוי לבלי חיתולים. אני בכלל לא מעלה זאת.
אבל אולי כן אוכל להציע לשלב את שיטות השחרור שקראתי עליהם פה באתר. נראה. ימים יגידו.

צפרדע ית ו אהבת עולם,
אולי לא הייתי מספיק ברורה.
אני מדברת עם בני וכלתי. גם על החששות. גם על הרצון לסייע. גם על הרצון לא להתערב.
עם כלתי היתה לי שיחה דומה וטובה לפני החתונה על הרצון להיות פתוחות וגלויות ולא לשמור בבטן.
זה עובד ב"ה.

הרצון שלי לשתף פה, ולשמוע מכן, הוא לא תחליף לשיחה גלויה.
זה מקום שמאפשר לי לכתוב בצורה שמסייעת לי לעבד לעצמי את המחשבות והרגשות.
וגם לשמוע מבעלות נסיון.
כי לא לי ולא לבני וכלתי יש נסיון בכך.

כך שאל חשש אהבת עולם יקרה. תקשורת גלויה זו גם הדרך המועדפת עלי. כמוני כמוך בעניין זה לחלוטין.

אבל
ליידע על הדף הזה, לא כל כך נראה לי.
בכל זאת רוצה להשאיר לעצמי מקום להרהר בנחת ובדיסקרטיות,
לקטר, אם יהיה לי על מה ויתחשק לי, ו"לאוורר" דברים ביני לבין עצמי (ולבינכן כמובן...), כך שאבוא ל"עולם האמיתי" קלה יותר.

תודה שאתן מאפרות לי את המקום הזה.
זו חוויה חדשה בשבילי, וחייבת להודות שמהנה.

שבת שלום ומבורך .

הי סבתא בדרך,
איזה כיף למשפחתך,
נכנסתי גם להרגיעך, שאצלנו, הוריו של בעלי על אף ריחוק גיאוגרפי, קרובים ומעורבים יותר בחיי בנותינו פשוט כי הם רוצים ומשתדלים ואימי למרות הקירבה הגיאוגרפית מרוחקת יותר. גם סופשבוע של פעם בשבועיים יכול להתוות קשר משמעותי. הכול תלוי ברצון ובכוונה ובהשתדלות.
הקסם בעיני הוא היכולת לראות את מי שעומד מולך ולהבין ממנו מהם צרכיו, לנסות לחשוב על כלתך ובנך ולא עלייך כסבתא ולא על הרך הנולד. לא על סיפוק צרכייך בסיטואציה, הרצון והכמיהה להחזיק אותו לדוג', אלא באמת עליהם. מה שתשיגי יהיה בזכות ולא כי צריך או חייבים... כי לא חייבים לך כלום, כשפועלים מתוך חובה הקשר הוא קורקטי וענייני, לצאת לידי חובה... וזה לא מה שאת מייחלת לו.
אל תדאגי מההורמונים, אחרי לידה ראשונה כול כך קשששששששששה שנראה לי שתמיד שמחים לעזרה. חמתי ביקשה להיות אצלי את הימים הראשונים, בגלל המרחק, כדי שתוכל להכיר את בתנו וזה היה מקסים בעיני, ההתייחסות אליה כאל אדם שלם ומלא למן הרגע הראשון, היא הייתה רגישה מספיק לצאת ולתת מרווח נשימה כשצריך, עזרה המון בבית, בישלה, ניקתה, כביסה וכו', עזרה לקלח את הילדה.
הייתי נמנעת מלהציע דולה או מנשא, אולי הייתי מתעניינת אם חשבו על הלידה, מה היו רוצים שיהיה, אם חושבים שיזדקקו לעזרה וכו', מאוד בעדינות, הם כבר יודעים שאת "באופנית" ולכן בוודאי יפנו אלייך כשתתעורר שאלה בנושא...
בניית הקשר עם הנכדים, כמו כול קשר, מבוססת על השקעה, עקביות וכפי שאמרתי רצון טוב והשתדלות, ובמקרה זה גם כיבוד ההורים ודרכם, אחרת יהיו מתחים. אין קיצורי דרך. אמא שלי מנסה בדרך הקלה, לקנות את לב הבנות בשוקולד וגלידה תעשייתית וזה לא הולך. היא אמנם מרוויחה נצחון קטן בארוחה שבלאת ברירה אני מאפשרת לבתי לטעום אחרי אינספור מניפולציות מצידה, אבל המחיר שהיא משלמת על כך הוא יקר מאוד, גם אם אינה מודעת לו.
גם חמתי דוגלת במזון בריא, ומתמודדת בגבורה עם בניה חובבי הג'אנק, הקולה והקמח הלבן. יש דברים שהיא מאפשרת וכאלו שהיא לא מגישה אצלה. כשהדברים גלויים ויש השתדלות ונכונות להתגמש ולמצוא פתרונות הכול טוב ומסתדר, על אף השקפות עולם שונות

תודה על התשובה.
ושמחתי לשמוע שזה כבר קיים.

חזרתי לוודא שמא מה שכתבתי נתפס כבוטה או מעליב ולדייק שזו לא הייתה הכוונה כלל וכלל. אני זוכרת שקראתי איפשהו באתר שצפריר שפרון כתב על נושא הכבוד ועל כך שילדים לא חייבים להוריהם כלום, רק ההורים חייבים כלפי ילדיהם והילדים מחזירים, אם בכלל, מרצונם החופשי. זה היה מהפכני עבורי וזה המקום אליו אני שואפת מול בנותי. אני מברכת אותך על הדרך החדשה בה את פוסעת ומעריכה מאוד את הרצון שלך, זה מעורר השראה @}

ברוכה הבאה!
הסבתאות כמו האימהות אינה ניתנת בעקבות קורסים ותורות חיים... כל אמא "עושה טעויות" , מתחרטת מנסה לשנות בדרך של ניסוי ותעייה, ובסופו של דבר עושה בדיוק את מה שמתאים לה! כך גם כל סבתא. קשה לתת עצות: איך לנהוג, מה לומר, מה לתת. בטוח שתעשי "טעויות", אבל האהבה שאת אוהבת את ילדיך ובעתיד את הנכדים הם שגוברים על הכל!
לסבתא יש איכויות שאין להורים וזה אינו עומד בסתירה לדרך החיים שלהם או לעובדה שהם הורים מעולים!
ושוב ()

סליחה! התכוונתי לסיים כך

הי סבתא בדרך, פתאום חשבתי לי שאולי כדאי שתרכשי מ ארני ש את הספר שהיא כתבה, עם כל המחקרים האלה, את יודעת, כמתנה או אולי לעצמך...
אני מאוד שמחתי לראות אותו (גם בצומת ספרים...).
עזר קצת עם אמא שלי... אולי יעזור גם להיפך

בהצלחה!
ץ

_האם יש מישהי שתרצה ללוות לידת בית בחינם או תמורת תשלום סימלי?
אולי דולה מתלמדת או מישהי שחושבת ללדת בבית וסקרנית לדעת איך זה.
כמובן נרצה לדבר ולהפגש פעם אחת לפני הלידה.
אנחנו ברמת גן, ניתן ליצור קשר ב [email protected]_
הי סבתא בדרך. כשראיתי את המודעה הזו בכיכר השוק, חשבתי עליך. אולי מעניין לך...