באופן טבעי

אגב אני לא חושבת שהחישוב לפיו אם תעבדי בשליש משרה תקבלי פחות כסף מאם תתפטרי הוא מציאותי. דמי אבטלה הם די נמוכים (75% מהשכר עד תקרה מסויימת לא גבוהה בעצמה) ומוגבלים בזמן. ופיצויי פיטורין לרוב נצברים על שמך בקרן הפנסיה אם לא משכת אותם.

<t>הי מסך עשן קודם כל-זו דעתי בלבד. היא גובשה במהלך כעשור של עבודה ואמהות במקביל, מחוויותייי האישיות ומהתבוננות על חברות ומכרות. ככל דיעה, היא ודאי לא נכונה ב100% לגבי כל הנשים באשר הן. לאחר שזה נאמר, אני חושבת כך כי אני חושבת שמצבן של אמהות בשוק העבודה הוא מצב בעייתי מאד. אבטלה ממושכת של בת הז...

להסתדר בלי-בלי גן הכוונה...

<t>מסך עשן, באופן אישי אני חושבת שעבור נשים במדינתנו ובתקופתנו ממש מסוכן לא לעבוד. מסוכן ברמה קיומית. במיוחד עבור אמהות. עם זאת, זה לא שחור ולבן. בהרבה מקרים ניתן להוריד את אחוז המשרה באופן שיאפשר לשמור על מקום העבודה מחד ולגדל את הילדים בשנים הראשונות בצורה שתתקבל על דעתך ולא תשבור את לבך (: א...

מצטרפת לשאלות של בשמת + נזכרת שבגיל חודשיים עד 4-5 חודשים כך בדיוק זה היה אצל ילדיי. ערות ממוצעת הייתה בת שעתיים ולעתים נדירות שלוש. אני חושבת שזה די נפוץ.

מה עם לשאול בצהריים (לי הכי נוח בווטסאפ)-מתי תהיה הערב בבית?
לי הייתה תקופה ארוכה מאד שעשיתי את זה על בסיס יומי. נראה לי לגיטימי ביותר שבני זוג ישאלו אחד את השני שאלה כזו. זה גם מאפשר לך לבקש את הקניות בזמן וגם מאפשר לך להיערך להמשך הערב.

<t>קוראת בעניין. מוסיפה רק שלדעתי פלפולי הסמנטיקה, המרתקים כשלעצמם, קשורים קשר קלוש בלבד למציאות. ובמציאות: (מציאות=התרחשויות שקורות בקנה מידה נרחב על בסיס יומיומי) נשים מופלות בשכר על עבודה זהה, מודרות מחלקים נרחבים של המרחב הפוליטי והציבורי, מהוות מטרה להטרדה מינית גילוי עריות ואונס, מוסללות ...

קולע כל כך

וואו אישה. איזה יופי. קצר (בשבילך קצרצר...) מתומצת וקולע כך כך.

בשמת אנחנו גרות באותו איזור וכרגע יש הרבה חמציצים וכל ילדי הגנים לועסים להנאתם בלי סוף (:

ובעצם אני ממש מסכימה עם כולכן (:

<r>מסכימה מאד מאד. בכלל לא נשמע לי סדיסטי. למעשה עבורי הגישה שבה שבה יש ללוות כל פעולה יומיומית פשוטה בשיר/דקלום/דמיון מודרך לפעוט נשמעת ממש מזוכיסטית <E>:)</E> ואני חושבת שזה גם מאד תלוי בסוג האמא ובגבולות הסבלנות שלה. אני יודעת על עצמי שאם הסבלנות המוגבלת שלי תושקע בהמצאת שירים על נעילת נעליי...

מה עם להיכנס עם שתיהן למיטה הגדולה- אמא באמצע וילדה מכל צד? רבע שעה של סיפור ואז כיבוי אור והתכרבלות משותפת. ואם אתם ישנים במיטות נפרדות， אחרי שהן נרדמות אפשר להעביר אותן למיטות שלהן.

מיכל
רק אם בא לך להמשיך לדון בזה-איפה את נתקלת בשנאה כאישה שמנה?
זו לא שאלה קנטרנית， אני באמת תוהה לגבי זה. הייתי רזה והייתי שמנה וחוזר חלילה ונתקלתי בשלל הבעות חברתיות כלפי כל משקל שהייתי בו אבל שנאה מעולם לא הייתה אחת מהן. אני חושבת שדוגמאות יעזרו לי להבין טוב יותר.

יעל-יכול להיות קשר; אבל מה זה משנה?
אני מציעה לך לחפש בגוגל "אשך טמיר"-זה מצב שיש לו כל מיני וריאציות ומה שאת מתארת אצל בנך הוא אחת מהן (לפעמים זה נקרא גם "אשך נודד")

<t>יעל זה לא מצב חירום רפואי וממש לא צריך לרוץ למיון או משהו כזה (: כן כדאי לבדוק את העניין עם רופא ילדים בהזדמנות קרובה. אשכים שאינם נמצאים בשק האשכים "סובלים" משהייה בטמפרטורה גבוהה מהרצוי למען שלומם של תאי הזרע. יש מקרים שבהם יקבעו את האשך הנודד ויש מקרים שלא. אבל כדאי בהחלט לקבל חוו"ד ...

ומחשבה אחרונה - בקשר לשחף: אני חושבת שלבת כמעט שנתיים ניתן להסביר בכמה מילים פשוטות וענייניות את המצב: "צרחות מכאיבות לאבא באזניים" למשל. במקרה שלכם נראה לי שזה די מדוייק לא?

<t>אגב יש ילדים שארוחה נעימה במסעדה לגמרי אפשרית בחברתם. עוד רעיון הוא לקחת חוברת צביעה צבעים ומדבקות וכך יש לה מה לעשות במהלך הארוחה. מיישמת לפעמים אבל ממש לא מתה על זה. לגבי פינת הצרחות-סביר להניח שהיא לא תגביל את עצמה רק לשם. זו גם לא ממש המטרה. העניין הוא לאפשר לה לפרוק את הדחף לצרוח ב...

<t>מיכל אני מצאתי (לצערי!) שאל מקומות שהילדים לא רוצים להישאר בהם-ואצלינו באמת זה לרוב מסעדות או מקומות כאלו חסרי עניין עבורם-הדרך הטובה להמנע מכאב הראש ומהמבוכה היא פשוט לא ללכת אליהם יחד אתם. כשאני הולכת למסעדה אני רוצה לשבת ולאכול בנחת. רצוי גם לנהל שיחה כלשהי... אם זה לא מתאפשר עם הילדים של...

<t>לגבי צרחות במקומות ציבוריים-אני עם צילי. מסבירה שזה מביך אותי ומפריע לשאר הנוכחים (אם זה נכון)-ואם זה לא נפסק פשוט קמים והולכים. כמובן שזה אחרי שניסיתי כמיטב יכולתי לענות על הצורך שאולי מסתתר מאחורי זה (רעב? עייפות? צורך בחיבוק?) ולא כעונש. פשוט אני באמת לא מסוגלת לשאת מצבים כאלו לאורך זמן. כלומר...

<t>הי מיכל לא בטוחה אם זה רלוונטי לגיל שנתיים אבל מניחה כאן הצעה לעניין הצרחות שיישמתי בעצת גננת מקסימה במיוחד כשבני היה בן שלוש בערך-הקמת פינת צרחות ייעודית. אצלינו זו הייתה ערימה של מזרנים וכריות בחדר נפרד שבתוכה היה מותר לצרוח כמה זמן ובאיזה דציבלים שרוצים. וגם להרביץ וכו אבל זה היה פחות רלו...

<t>ורד הטיסה ליוון מאד קצרה -גג שעתיים תלוי לאיזה אי טסים. כאבי אזניים בנחיתה יש או אין... זה ממש לא מחוייב המציאות. אצל תינוק יונק הנקה בנחיתה סביר להניח תפתור את זה. לבן השנתיים אפשר להציע מוצץ (אם רלוונטי) או למצוץ\ללעוס משהו. בעיניי לפחות זו ממש לא סיבה להמנע מטיסות. לגבי עגלה ומנשא-מביאים מהבית...

<t>בשמת, לגמרי הולך לך להסביר (: וזה מתחבר לי למשהו שאני חווה כבר הרבה שנים ומתקשה לנסח, אבל אנסה בכל זאת: כשאני עושה את הדבר המדוייק בעבורי, הצורך בהגדרת גבולות כמעט נעלם. אם יש איזושהי "פלישה" לגבולותיי, במקרים כאלו אני כמעט ולא אשים לב או אתייחס אליה. וגם-נחישות, מרכז פנימי ברור ויציב, ...

<t>אני נתקלת לאחרונה ביותר ויותר אתרים פרטיים שמצהירים בריש גלי ובמקום בולט למדי בעמוד הראשי שישמחו לתמיכה על מנת להמשיך להתקיים (קופצים לי לראש כרגע-אלכסון, העוקץ, המקום הכי חם בגיהנום, ויש עוד הרבה). כך שאני חושבת שיש איזו תזוזה בכוון הנורמות בעניין (אם כי, אין לי מושג כמה אנשים אכן משלמים בפועל. ...

ואחרון -סליחה, חפרתי- אני אישית לא חושבת שצריך להיכנס לשירותים ו"לתקן" את הפוזיציה של הילד. בהנחה שהוא צפה בכם או באחיו, הוא ודאי שולט בטכניקה. וגם אם לא-הוא ילמד. הם לומדים לגמרי לבד דברים סבוכים בהרבה!

<t>ובאשר לשליטה-אני מאמינה שאולי אצל פעוט גדול יחסית (3) אפשר לוותר על הלחץ של להושיב אותו\להעמיד אותו\רק פיפי או גם קקי, במחיר הגייני וסניטרי נמוך יחסית (: כי לרוב בני השלוש שאני מכירה כבר יש יכולות גופניות מרשימות למדי, והם מצליחים לדאוג לעצמם יפה, אולי עם הנחיה קלה סביב ענייני ניגוב וקליעה למטרה....

<t>הי שירה, כל כך מבינה אותך. רוצה לספר איך זה היה אצלינו, לפני מספר שנים, עם בן שלוש בדיוק שהתנגד נחרצות להורדת החיתול בערך מגיל שנתיים (מה שגרם לי לוותר על כל העניין, ועל כל בורות משחקי הכח שנפלתי אליהם פעם אחר פעם). בוקר אחד הילד קם וביקש ללכת לשירותים. כשיצא, ביקש להחזיר את החיתול. הצע...

הערה קטנה-כשכתבתי ששמתי את הטרמפולינה באמבטיה, התכוונתי על הרצפה בחדר האמבטיה כמובן. לא בתוך המים (:

<r>גוונים, מה שאני עשיתי במצב דומה (הבכור היה מעט גדול יותר): <LIST type="decimal"><s>[list=1]</s> <LI><s>[*]</s> בימים עייפים\בכייניים\מאתגרים במיוחד של מי מהמשתתפים-וויתרתי על אמבטיה בלי שמץ רגשות אשם.</LI> <LI><s>[*]</s> היות והייתי לבד בשעות אחה"צ 5 ימים בשבוע, לפחות יומיים מהם ביקשתי מאחיינית ב...

לבדיקת שקיפות עורפית-ד"ר עופר תדמור. ההתנסות שלי אתו בשני הריונות הייתה חיובית מאוד, אבל כבר נתקלתי בכאלו שטענו שהוא קצת אנטיפת.
בכל מקרה סופר מקצועי.

<r>אולי אפשר למצוא ביטוי אחר מאשר "להעיף את התינוק מהבית"? ביטוי שיקח בחשבון גם את מצבה של אם מטופלת בשלושה תינוקות, שללא ספק, וכעולה מהכתוב, רוצה לעשות כמיטב יכולתה? רבאק, קצת חמלה לא הרגה עוד אף אחד. <LIST><s>[list]</s> <LI><s>[*]</s> נכון, יש פה תינוק בן שנתיים, ואנחנו לו לפה. אבל גם הא...

קיימת גם אפשרות לשכור שירות אריזה לבית-יש חברות הובלות שמציעות את השירות הזה.
אישית לא ניסיתי אבל ממכרים שהשתמשו בזה, הלך ממש טוב וחסך הרבה עבודה וכאב ראש (גם שם דובר על משפחה עם ילדים קטנים). כרוך כמובן בתשלום, אבל למיטב זיכרוני לא תשלום אסטרונומי (לא בטוחה, נדמה לי שכמה מאות שקלים).

<t>מסכימה עם טלי לגבי עניין ה"אולי מסוכנים". אני חושבת שברגע שלך ברור שמשהו מסוכן, התגובה שלך תהיה מאד ברורה ואינסטינקטיבית. כשלעצמי - ברגע שמזהה התנהגות מסוימת כמסוכנת בגילאים האלו, פשוט אומרת "אנחנו לא אוכלים חצץ" או מה שלא יהיה ומרימה מהאתר המסכן (: והולכים לחפש פעילות אחרת (ללחך אצטרובלים?)...

<r>בתור מי שנאלצה לנסוע באוטובוס מספר פעמים עם עגלת תינוק, כמה טיפים: <LIST type="decimal"><s>[list=1]</s> <LI><s>[*]</s> עולים רק מאחורה. ברוב האוטובוסים המעבר הקדמי, ליד הנהג, צר ולא יאפשר לך לעבור עם עגלה.</LI> <LI><s>[*]</s> אני הייתי פונה מיד למקום השמור לעגלות\כיסאות גלגלים וחוגרת את העגלה. זה...

מקשיבה גם.
רוצה לדבר על הפחד?

<r>הי מיכל, רוצה לתרום השראה ממה שהיה אצלי-בני הצעיר נשאר עם מטפלת (במקרה שלנו קרובת משפחה אהובה, בתשלום ותוך הסכמה ברורה על פרטי ה"טיפול") במשך 3 ימים בשבוע בזמן שאני עבדתי. בשאר השבוע הייתי אתו בבית (בני הגדול הלך לגן, ולעתים נשאר עמנו). זו הייתה תקופה נפלאה שלתחושתי ענתה באופן כמעט מושלם על הצרכי...

רוצה לעשות טיפה סדר-באוטובוס וברכבת אין צורך בבוסטר או סלקל, לפי חוק. בדומה, ברכבת ואוטובוסים מבוגרים לא מחייבים בחגורת בטיחות.
במונית, כמו באוטו, חייבים בוסטר או סלקל. וזה ממש לא "כסת"ח", כפי שמישהו כתב פה, אלא מונע פציעות קשות ביותר בילדים במצב של תאונה (ומספיקה תאונה קלה).

<t>אורי יקרה, נושא ה"נזק" מעסיק גם אותי רבות. בהקשר שלי, אני יכולה להיות מאוד חסרת סבלנות. ולצעוק. ילדיי קטנים מאד, ואני בטוחה שזו התנהגות שגורמת נזק. אז אני עובדת על עצמי חזק מאוד. מאוד. וזה עדיין לא מספיק. אני תוהה, אם את מוכנה לכתוב וזה לא אישי מדי, לאיזה נזק את מתכוונת? כלומר, לאיזה בייסליי...

<r>שלום <PO><s>[po]</s>איזו בל<e>[/po]</e></PO>. בתור אחת, שכל השנה הראשונה לאחר הולדת בנה הבכור הרגישה בדיוק כך-מאסר עולם עם עבודת פרך ללא אפשרות חנינה-אני שמחה לבשר היום, ממרום 4 שנות אמהות (לשניים), שאכן אמהות יכולה להיות מצמיחה (: והאמיני לי שאין מופתעת ממני לגלות את זה. אשמח לשתף. מה את רו...

ולגבי הכעס, אני מאד מבינה אותו, ומרגישה כמוך לפעמים. אבל כשאני מצליחה לא "לחפור" על כל דבר, אלא פשוט לעשות, אני מוצאת שגם מפלס הכעס אצלי יורד.
זה לא תמיד עובד... אבל כשכן-חלק גדול מהזמן-זה שווה (;

<t>צריכה עזרה, רוצה לשתף מניסיוני. בני בן כמעט ארבע, ויש לו תקופות דומות של "לא רוצה", על כל דבר. מה שאני מצאתי מועיל, כמו שכבר כתבו לך, הוא להמעיט מאד במילים. בכלל נראה לי שזו עצה טובה בהתנהלות מול (רוב) הבנים... כך, אני לא מבקשת ממנו לקום/להתלבש/לבוא לאכול וכו', אלא פשוט מודיעה: "אנחנו הולכים...

<t>קוראת פה בשקט ומחכימה (: צילי-הסיפור על חברתך תפס אותי בהפתעה והשפיע עליי ממש, כי הוא הזכיר לי כל כך את חברתי הקרובה (שנמצאת עכשיו רחוק מכאן) ואת אבקת הקסמים שהיא פיזרה על החברות שלנו מראשיתה, לפני כמעט שלושה עשורים: אפס שיפוטיות. אפס "עצות". קבלה שלמה אוהבת ומוחלטת של כל בחירה. לפני שפגשתי ...

<t>גוונים, גיל 8 חודשים הוא פצפון כל כך!!! ה"צורך בחברה", לעניות דעתי - הכוונה מעבר לאבא\אמא\בני משפחה\חברים (שני האחרונים, בתדירות ממש נמוכה), כלל אינו עולה לפני גיל שנה וחצי-שנתיים. וגם אז, המינון הדרוש הוא נמוך מאד, בעבור המון ילדים. שני ילדיי הולכים למסגרות מגיל שנה. לא ראיתי שהפיקו איזושהי תועל...

אמא לשלושה, מה את מבקשת? עצות? דעות? תמיכה? שואלת כדי שיהיה אפשר לדייק את התשובות

<t>"בנתיים לולו באמת התחילה להירדם ככה, לפעמים... לפעמים זה עדיין היסטריה גדולה מאוד. כנראה כי אני מפספסת סימני עייפות? כי כואב לה משהו? אנא ערף. עד שאני אפצח את חידת הילדה הזאת היא שוב תשתנה ותגדל" מיכל-אני שמחה לשמוע שהיא התחילה להירדם ככה לפעמים. להבנתי, מצבי ההסטריה (וגם אצלנו הי...

<t>אה, ועוד משהו. וזה בהמשך לדברים שנכתבו פה עבורך בהמשך לשאלה מתי אפשר לצפות לשינה יותר סדירה. אז קודם כל-אצל ילדים רבים שאני מכירה, השינה מסתדרת מאליה או עם עידוד קל בסביבות גיל שנה וחצי שנתיים. זה לא אומר שאין בכלל התעוררויות, אבל תדירותן יורדת מאד. התשובות שקיבלת פה, שגם ילדים בני 4,5,6,18....

<t>מיכל היקרה, אני קוראת באתר לעתים (כמעט ולא כותבת) ולבי יוצא אלייך. בדומה אלייך ולעלמה, התחלת חייו המרופלקסת של בני הבכור (היום בן 4) הייתה, ובכן, פשוט סיוט. עבורי וייתכן שגם עבורו. ואני מבינה אותך. כל כך כל כך מבינה אותך. וקודם כל רוצה להגיד לך: זה יעבור. באמת. בחיי. זה יעבור. אבל עד אז, לגבי שנת...

<t>מנסה לחשוב על הקשר שבין "התנהגות אוהבת" או "התנהגות לא אוהבת" לבין צרכים מול בן הזוג. כלומר, בעיני יש סט די ברור של התנהגויות "לא אוהבות": אלימות פיזית\מילולית\כלכלית בוודאי. ויש עוד, לצורך הדיון מניחה שהן מובנות מאליהן (בעצם, דוגמאות נוספות שאני חושבת עליהן נכנסות לאחת הקטגוריות הללו). ...

חוזרת לעדכן עדכון קצר-קופסת הקורנפלקס שהסתיימה לא הוחלפה בחדשה, ואתמול, לאחר אחה"צ של מחאות ("בואי נלך לקנות! עכשיו!") הילד שלי אכל בש-מ-ח-ה קערת מרק כתום מופלא שהכנו ביביחד
איפשהו, הגיהינום קפא (:
תודה גוגוס

<t>וואו, גוגוס. תודה תודה תודה. ממש מעומק הלב על תשובתך המושקעת ומפורטת. אני מאוד מזדהה עם גישתך הכללית, אם כי עמדתנו לגבי מידת הנזק בצריכה של מזונות שונים כנראה שונה מעט. אני חושבת שזה נובע בעיקר מכך שצורת האכילה שלי שונה מאד משלך (מהמתואר בדפים), אבל בהנחות היסוד לגבי תזונת ילדים אני מסכימה א...

<t>"שאלי מה שבא לך" - תודה גוגוס (איך מצטטים כשכותבים בטבלט?!) אז השאלה היא כזו: בני הבכור, בן שלוש וחצי, הפך בחצי השנה האחרונה לבררן קיצוני באוכל. מוכן לאכול אולי 5-6 סוגי מאכלים. לא מוכן לאכול ירקות חוץ ממלפפון ועגבניות (וגם זה דורש סוג של שוחד, מיד אגיע לזה). מוכן לאכול בשמחה את כל סוגי הממת...

בינתיים אגב, מתבוננת בקנאה ובהשתאות בניסוי האכילה המועטה. בתקופות בחיי שבהן הצלחתי לדבוק בזה, אני חושבת שההשפעה הגופניות והנפשית שהיו לאכילה מועטה עליי, היו החיוביות ביותר מכל סגנונות האכילה שהתנסיתי בהם.

<t>נשים יקרות (אני כמעט מתפתה לומר חברות, אבל זה נשמע לי קצת יומרני בשלב הזה) - קוראת בעניין לא מעט זמן. מוצאת שדפי החיוניות לדורותיהם מחלחלים לחיי באופנים שונים (ומשונים). אבל על זה מרגישה שעוד מוקדם לי לדבר, וגם לא בטוחה שיש עדיין על מה. אבל, הייתי רוצה לשאול, בעיקר את גוגוס, שהזכירה את הנושא לאחר...

החיפוש הניב 53 תוצאות