ירידה במשקל וחזרה לכושר מעגל נשים וירטאלי

אנונימי

שיתוף:ירידה במשקל וחזרה לכושר מעגל נשים וירטאלי

אני פותחת כאן דף שהוא מעגל נשים ו(גם גברים מוזמנים בשמחה) וירטואלי בשימכם או בעילום שם, לכל מי שמעוניינים לרדת במשקל ולחזור לכושר.
מה המטרות שלכם? איפה אתם עומדים עכשיו? מה תוקע אתכם? מה יכול לעזור? לאיזו תמיכה אתם זקוקים מהמעגל הזה? מה יכול לחזק אתכם? ועוד ועוד ועוד...
אתחיל בעצמי-
שוקלת 71 קילו, בשאיפה לרדת ל-60 קילו עד 1.1.2100. 60 קילו של שירי יהוו התחלה מצויינת ומספקת לעשור החדש הממשמש ובא עלינו לטובה. איך אני הולכת לעשות את זה? התוכנית בהתהוות.

אוי, דף מצויין. הלוואי ונתמיד בו, לפחות בו אם לא בדיאטה.
אז זהו שאני חצי שנה אחרי לידה. עם משקל עודף ++, בשאיפה לרדת כמה שיותר כדי להגיע להריון הבא בריאה ושלימה...
מה אני עושה:
קודם כל פעילות גופנית. אינספק שירדתי במינון, אבל אני עכשיו משתדלת מאד ויש לי תרגילים מתוך איזשהו ספר, אין לי בעיה להביא אותם פה (רק שנראה לי שזה יהיה ארוך ומייגע).
ברי לי שבפעילות צריך להתמיד.
הצלחתי להתמיד, עד החג, עם תפריט די קבוע שהוא הולך יותר ברמה של תזונה מסודרת ומאוזנת מאשר דיאטה כהפחתה של מזון. (כמובן שגם כאן יש הפחתה)
אני קצת מתרחקת מממסד, במקרה הזה-לצערי, בוודאי שהיה עדיף שזה ילווה בתזונאית מוסמכת, במיוחד שאני מניקה, אבל אולי כאן תעלה משהי מקצועית בעניין וזה יתן לנו "פוש" רציני?!
אשמח לשמוע תובנות נוספות מידידות נוספות...

שומנית*

אני רוצה לרדת 5 ק"ג
הפעילות היחידה שאני עושה, מעבר להתרוצצות סביב הילדים והבית היא- לעלות במדרגות פעם ביום 5 קומות (די עלוב...)
הייתי רוצה להתחיל בהליכות בערב, אבל למי יש כוח
אני בטוחה שלהוריד את עודפי המשקל ולהיות בכושר יתנו לי תחושה מעולה ויחזירו לי את תחושת הנשיות
שהשתנה עקב ההריונות
בהצלחה לכולן

אני בעד לשחרר את המספרים ולהתחיל לנוע.
איך?
בפשטות בהתחלה, ללא יומרות, בלי לקפוץ מעל הפופיק מתוך איזה אידאל נעורים עם זכרון של גיל 16.
כולנו גדלנו, בגרנו, נכנסנו ויצאנו מהריונות והנקות והגוף שלנו משתנה ומגיב בהתאם לכך.
אין מה להעמיס דברים שלא נוכל לעמוד בהם, נכון?

מסכימה עם קודמתי בעניין הפעילות. זה אחד הדברים החשובים ביותר וכרגע פחות חשוב סוג הפעילות, העיקר שתהיה פעילות שהיא מחוץ למעגל ה נקיון- סדר- ארגון הבית- רדיפה אחרי הילדים במעלות ובמורדות המגלשות בגינה.
פעילות שהיא שלך נטו, כמה זמן שנכון לך כרגע, כדאי בזמנים קבועים פחות או יותר (נגיד, בכל יום אחרי שהילדים הולכים לגן/ בי"ס, או בכל יום אחרי שהם נרדמים, או פעמיים בשבוע לשיעור וכו').
זו התנועה הראשונה.

אח"כ מגיע, כמובן, עניין האוכל.
פה אני מאד סומכת על הקול האישי של כל אחת (ואחד) מאיתנו.
גם אלה המחשיבות עצמן כבלתי נתנות לשליטה וכאוכלות ג'אנק מובהקות.
לכוווווולנו יש איזשהו מושג לגבי מה נכון לנו לאכול ומה לא. ברמה הגדולה ביותר, כוונתי, לא בניואנסים.
אם מדובר בכמויות, אם מדובר בסוגי מזון ספציפיים, אם מדובר בתזמונים, אם מדובר בכן/ לא קינוח.
אם אינכן מתכוונות לעבוד עם אנשי מקצוע, זה המקום להתחיל ממנו.

גם אני, גם אני : )

כחודשיים אחרי לידה.
שוקלת 70 ק"ג. המטרה שלי היא לרדת ל60 ק"ג (עדיין נחשב עודף משקל כשאת בגובה מטר חמישים).

נרשמתי מחדש לסטודיו C (היה לי כיף בפעם הקודמת, אבל גרנו רחוק אז לא התמדתי).
לא ממש אוהבת לזוז, פעילות אירובית די מעצבנת אותי, מלבד לרקוד בבית עם הקטנה, מה שלא נמשך יותר מ 10 דקות.

אוכלת המון - בעקבות ההנקה התאבון שלי צומח למימדים עצומים, ממש אוכלת ארוחות פעמיים, לא שהתיאבון המקורי שלי היה קטן.

מקווה לאכול טוב יותר - להפסיק לקנות חטיפים ולאכול אוכל אמיתי.

יש לי בעיה עם ירקות ופירות- הקטנה בתקופת גזים- אז אני נמנעת מברוקולי, מכרובית, מבצל בכמות גדולה (הלכו הירקות המוקפצים שכל כך עזרו לי בעבר).
נמנעת גם מקטניות ומרוב הפירות.
שונאת פלפלים, וקישואים הם ירק מיותר בעליל לדעתי : )
נשארתי בערך עם עגבניות, מלפפונים, חסה וגזר. נהדר לסלט, אבל מאכלים שבעבר היוו בסיס לירידה במשקל אצלי הם לא אופציה (לא מוקפצים, לא אדממה, לא שעועית ירוקה ברוטב עגבניות).

רעיונות למאכלי ירקות חמים שאפשר לצרוך בכמויות ללא רגשות אשם יתקבלו בברכה : )

תודה מראש ובהצלחה

לרדת 10 קילו בזמן כל כך קצר זה ממש טראומה לגוף. זה בהחלט אפשרי, שיהיה ברור... אבל המחירים שמשלמים על זה..
בריאותית זה שוק והוא מלמד את הגוף לאגור ולאגור לימות רעב אחרים. נוסף על כך, כשמסת שומן מתפרקת במהירות, יחד איתה מציפים את הגוף והדם שיירי פסולת (כולל מתכות רעילות) שאולי מוטב לתת לגוף (כבד, כיס מרה, כליות, מעיים, וחבריהם) להתמודד איתם לאט ולא בהצפה. חוץ מכל זה, שתרים את היד אחת שעשתה דיאטת כסח והמשקל לא עלה חזרה. זו אשליה. מחיריה גבוהים.

לדעתי חבל להצמד לתאריכים ועדיף במקום זה להתמקד בשני דברים אחרים -

קבלה ואהבה של מה שיש
שינוי אורח חיים (יותר קשה, אבל עדיף להפסיק קפאין, חומרים משמרים, סוכרים מעובדים ואפילו עמילנים מאשר לעבור ל6 ארוחות בשעות קבועות של 200 קלוריות.)

בכל זאת טיפים לירידה במשקל - בגדול אני מאמינה בהגבלת תוכן על פני הגבלת כמויות. אכילה לשובע של אוכל בריא ומזין על פני אכילה במשורה ובצרות עין של חטאים גדולים במנות קטנות ותחושת אי סיפוק מתמדת. אי אפשר לחמוק מפעילות גופנית (למרות שאני בהחלט מצליחה בזה) רצוי לשלב אותה בחיים עצמם על פני לתת לה מסגרת מלאכותית יזומה (ריצה כל בוקר, חדר כושר וכו') כי זו השניה לא תאריך ימים, לא משנה כמה מוטיבציה יש כרגע.

זהו.
אמרתי.
עכשיו תמשיכו.

בעילום_כרגע*

דף מעולה!
אני אחרי שני הריונות תוך 2.5 שנים.
לי יש קצת בעיה אחרת. מותר גם?
המשקל פחות או יותר בסדר (הייתי ורצה לרדם עוד 2 קילו), אבל יש לי מ-מ-ש בטן עדיין (8 חודשים אחרי ההריון האחרון).
אני הבטחתי לעצמי לחזור לפעילות גופנית. (פילטיס לפחות פעם בשבוע (הייתי עושה פעמייים) אבל אני פשוט לא מגיע לזה....

טוב נתתם לי כוח אני הולכת לקבוע שיעור.

זה בדיוק הדף שהייתי צריכה...
בשלוש וחצי השנים האחרונות ילדתי 3 ילדים מדהימים, אני מגדלת אותם בבית כמה שיותר (הגדול עד גיל שנתיים ורבע, האמצעית עד שנה וחצי, והקטנטונת איתי),
לא פשוט להיות אמא במשרה מלאה. לרוב אני מאוד נהנת, אבל לפעמים בא לי לצרוח (במיוחד שכולם בוכים ביחד...)
פעם מאוד אהבתי את הגוף שלי, אבל כרגע, אחרי הלידה השלישית (חצי שנה), אני ממש לא מבסוטית. יש לי 10 ק"ג מיותרים, ובטן של חודש חמישי.
לפני 3 חודשים התחלתי לעשות הליכות מהירות, השכם מאוד בבוקר וזה עשה לי את כל היום. הייתי חיונית, והרגשתי טוב עם עצמי, אבל לפני 3 שבועות הילדים נכנסן לגן, ופתאום אני צריכה לעשות סנדוויץ בבוקר, ואז הגדול חלה, ואחריו האמצעית - בקיצר - יצאתי מזה...
לכן כל-כך שמחה על הדף הזה...מבטיחה לעצמי שממחר בבוקר קמה לפחות פעמיים בשבוע להליכות, ואעדכן אתכן בהמשך...

ורד וניצן, אהבתי מאוד את מה שכתבתן @}

ורד לב הפנתה את תשומת ליבי לכך שכתבתי 2100 ולא 2010 כתאריך יעד לירידה של 10 קילו במשקל. האמנם טעות פרוידיאנית?

ורד לב הפנתה את תשומת ליבי לכך שכתבתי 2100 ולא 2010 כתאריך יעד לירידה של 10 קילו במשקל. האמנם טעות פרוידיאנית?
הבוקר הלכתי לייעוץ אצל ורד לב ויצאתי עם תפריט מאוד כללי לכל המשפחה לשבוע. תיכף הולכת לתלות על מקרר. בעניין הספורט... טוב, שירי, מה דעתך להפסיק להלחיץ את עצמך? עוד יומיומיים ותהיה לי תכנית לזה גם הלואי אמן... ושאעמוד בה... הלואי אמן,
בהצלחה לכל הבנות באתגרים שהצבתם לעצמכן.

גם אני.
לא אחרי לידה, בעיצומם של טיפולי פוריות שבמהלכם הוספתי 10 ק"ג.
לא רוצה לפצוח בדיאטה בכלל. רוצה לאכול באופן מודע ופחות "פודפרוססורי"

התחלתי ללכת שעה במכון כושר. כל יום.

קשה לי להביא את עצמי להתלבש ולנעול מעלי ספורט, אני מקללת כל דקה על ההליכון.

בהצלחה לכולנו!

אני מקללת כל דקה על ההליכון
ממה שאני שמעתי - עוזר מאוד למקם טלויזיה מול ההליכון

אכן עוזר למקם טלויזיה מול ההליכון ואף להגדיל ולבוא בשעה שיש משהו שאת אוהבת
זה ממש מטיס את הזמן ואפשר גם אוזניות עם mp או פשוט לצעוד עם חברה.
אני עושה פעם/פעמיים בשבוע שיעור כלשהו , לפעמים אירובי ולפעמים פילאטיס
אוכלת קצת פחות ומחכה ללהיות רעבה וקונה בסופר כשאני שבעה ומצוידת ברשימה
המטרה 4 ק"ג ועוד מטרה ממש חשובה - ההרגשה, אין על ההרגשה הקלילה הזו כשאת אוכלת במידה ודברים שטובים לך ואין על ההרגשה כשאת נכנסת לבגד שלך והוא ככה רופף ולא לוחץ , זה התגמול האמיתי
בהצלחה לכולן

אם יש לכן ילדים בגילאי 4+ אני ממליצה על מה שקורה אצלנו: יש לנו כל בוקר "שעה בריאה" שכוללת ספורט וארחות בוקר. אצלנו זה נולד מצורך של התרנגול (4.5) לפרוק את עודפי המרץ שאסף בלילה (אחרת הוא פורק אותם עלינו). בכל מקרה זה כולל 20 דקות של פעילות גופנית שמתחילה במשחק ריצה כלשהו (תופסת, כדורגל וכיו"ב), תרגילים של שרירי בטן, רגליים וידיים ומשחק כדור/השתוללות כלשהי לסיום. נעשה על הדשא שלנו או במגרש הכדורסל של המושב. אחרי זה מכינים ארוחת בוקר ומציינים לגבי כל מאכל מה הא מחזק אצלנו ולמה הוא בריא לנו. אולי ריטואל קצת מנג'ס בהתחלה אבל אצלנו ביום שהוא לא קיים כבר אין סדר יום (שמלכתחילה מבוסס על הבטוחה של 3 ארוחות (-: ). האפרוחה (בת שנה) בד"כ מסתובבת סביבנו מרוצה מההתרחשות ומוחאת כפיים להנאתה. זה אולי נראה מעט פעילות גופנית אבל על הגוף שלי אני מרגישה את ההבדל אחרי חודשיים. בעיקר בידיים ובבטן.

שירי ג
נשמע כמו רעיון גאוני, ולרדוף אחרי שני ילדים כל היום נשמע כמו הרבה מאד פעילות

הי שירי
אני מצטרפת לדף למרות שאני כבר בעיצומו של תהליך שהתחיל בפברואר.
ירדתי 15 קילו!!!
התחלתי עם שומרי משקל שנתנו לי את הבסיס ואני ממשיכה לבד.
אני הולכת כל יום מוקדם בבוקר חמישים דקות.
אני הולכת לישון מוקדם (יחסית)
אוכלת ארוחה אחרונה בחמש וחצי שש.
70 אחוז אוכלת חי - (מקווה להשתפר גם בזה)
מעט פחממות ונזהרת מאוד מהקלוריות הסמויות בשמן למשל.
הדבר שהכי הכי עזר לי בהתחלה זה לעשות כל ערב דימיון מודרך ולראות בדיוק איך אני אראה כשארזה.
חוצמזה, כתבתי במחברת כל יום תוכניות מפורטות כמו מה אני אעשה עם הבגדים שיהיו גדולים עלי וכו'...
והמרגיעון המופלא - " המציאות היא החלום האולטימיטיבי"

גם אני מצטרפת בעיצומו של תהליך.
התחלתי במאי ומאז ירדתי 9.5 ק"ג. יש לי לרדת עוד 40-30 ק"ג כדי להגיע למשקל סביר או רזה.
אני משתתפת בקבוצת תמיכה וזה עוזר לי מאוד. לא מחפפת והולכת כל שבוע.
תמיד עשיתי הליכות אבל עכשיו אני יותר מקפידה. כל יום בבוקר 40 דקות (בשבתות וחגים יותר - שעה ועשרים) וגם משתדלת כל הזמן ללכת ברגל (לעבודה ולכל מקום שאפשר).
הורדתי לגמרי מתוקים מכל הסוגים.
הורדתי צ'יפס
אני לא אוכלת אוכל מעובד אוכלת אוכל מלא רוב הזמן, רק ביתי והרבה אורגני.
מקפידה על תפריט שפוי שמשאיר אותי שבעה ומסופקת אבל מאפשר לי לרדת במתינות (גם בזכות ההליכה)
לא מתנזרת ממסעדות ומאוכל טעים, במסגרת ההגבלות שציינתי למעלה, אבל עושה את זה תוך מחשבה שאילו אירועים ספורים.
יש לי עוד הרבה לרדת אבל מעודדת את עצמי כל הזמן שאני יכולה ואעשה את זה.
מתכננת לרדת במשקל בקצב איטי, יודעת שזו הדרך הנכונה בשבילי.
בונה לעצמי תוכנית כושר שבה במקביל לירידה במשקל אני מוסיפה לעצמי אתגרים. האתגר שהוא חלום: טריאלטון (בעוד 25 ק"ג לפחות).
זהו לבינתיים. אשמח לשתף בהמשך.

איזה שאקליות תותחיות יש פה.

אני אחרי 3 ניתוחים קיסריים+ כ-8 שנים של הזנחה עצמית ונתינת כל ולי לצצאים- החלטתי שהגיע הזמן לעשות גם משהו בשבילי.
אני צריכה לרדת כ-15 ק"ג, אבל אהיה מאושרת גם אם רק אחליף קידומת.
התלחתי ללכת 3 פעמים בשבוע לחוגי התעמלות (עיצוב, חיטוב וכיו"ב). אני מנסה גם לשלב עוד פעם הליכה, ריצה או איזה משחק טניס- משהו בכיף.
הכי הייתי רוצה לארגן לבנות חוג של משחקי כדור, כדי לעשות את זה ממש בכיף ובצחוקים, אבל לא נראה לי שיש יותר מידי קופצות.
עם התזונה מאוד קשה לי. כספורטאית עבר מקצוענית- אף פעם לא שמרתי ולכן הגעתי לאן שהגעתי (30 ק"ג+- בכל הריון).
עברו רק שבועיים ועוד עם חג באמצע, אבל אני אופטימית....

איזה כיף לקרוא את השיתופים שלכן!

לפני כמה חודשים נפתחה קבוצת עם דיאטנית דרך בנק הזמן. הלכתי על זה. למרות שחשבתי שאני יודעת הכל, בלה בלה בלה (-:

8 מפגשים שכל שבוע ניתן דגש על משהו אחר, כמיות, חשיבות המים, חלבונים, זמני ארוחות.

בגדול:

צמצמתי כמויות. - אפילו כמות בישול. העמסה בצלחת. כתבתי בגדול על המקרר שאת השאריות זורקים לפח ואני לא פח זבל.
גיליתי שזה נכון שאני לא צריכה לקום מהשולחן מפוצצת כדי להיות שבעה ושהשובע מורגש רק כ15 שעה אחרי הארוחה.
ארוחת בוקר טובה חשובה לחילוף החומרים.
ארוחת פחממות אחרונה אני אוכלת ב 17:30 18:00. ואח"כ ירקות וחלבונים.
שותה יותר מים.
אכילה איטית. לא מעמיסה על הכף ולפעמים אפילו אוכלת עם כפית.
הדיאטנית ביקשה לחשוב מדוע אנחנו לא רוצות להיות רזות? אצלי למשל במשפחה תמיד נחשבתי שמנה, ותמיד בדיעבד בהסתכלות באלבום לא הבנתי למה.

אבל תמיד בדיאבד.

מולטי ויטמין. חשבתי שזה בולשיט. הדיאטנית אמרה שלפעמים יש חוסרים שאנחנו לא יכולים ממש לשים את האצבע עליהם ואז יש כל הזמן תשוקה למשהו.

להפתעתי תוך שבוע מלקיחת מולטי ויטמין באמת הרגשתי פחות רצון לאכול כל הזמן.

חשיבות החלבונים לשובע. אני צמחונית ובישבילי זה היה קריטי. הקפדתי לאכול הרבה חלבונים. ובאמת יכולתי לאכול כמויות קטנות יותר ונהייתי שבעה יותר.
אמרתי להורים שלי שאני לא מגיעה אליהם עד שהם מעיפים את מגירת הממתקים למקום אחר. יש אצלם מגירה עצומה "בישביל הילדים" שזו אני 34, אחותי 31 ואחי 25...

גם מהבית הוצאו כל המטעמים שהיו נעלמים ברגע. או מקסימום בחצי יום. הדיאטנית אמרה לי שאני פשוט מכורה וליד מכורים לא משאירים שוקולדים. זה היה קל. ואחרי כמה זמן קיבלתי תמיכה מבעלי בנושא.

התחלתי פילטיס. מחטב מאוד יפה. עבודה קשה. ומאוד צריך להשגיח על הגב.

מה שאני לא עושה ותמיד דוחה זה לכתוב.
יש ספר שקוראים לו "אכילה בהיסח הדעת". אני עדיין עושה את זה המון. הרבה יותר מידי.

אז בתוך כ4/5 חודשים ירדתי 7 ק"ג. אני כבר כמה חודשים כך. הדיאטנית אמרה שכל אחת "תתקע" איפה שהו, במשקל שמתאים לה. אני נתקעתי ב60.
כיף להחליף בגדים. או יותר נכון להוציא מהמחסן את הבגדים של לפני שני הילדים (-:
כלומר אני אוכלת כמו בהתחלה. זה אורך חיים. וזה מה שטוב ושתפס אותי. אני לא יודעת וסופרת קלוריות. שותה ואוכלת ממתקים וכו'.

רזה_וחטובה*

אכילה לשובע של אוכל בריא ומזין על פני אכילה במשורה ובצרות עין של חטאים גדולים במנות קטנות ותחושת אי סיפוק מתמדת.
אין הפרט מעיד על הכלל, אבל יצא לי כבר פעמיים לעשות את הנ"ל משך שלושה שבועות, ואז נשקלתי - הוספתי 3 ק"ג בכל פעם. אין לי מושג איך ולמה.

כרגע אני מוסיפה פעילות גופנית לחיים. הולכת שעה שלוש פעמים בשבוע. בזמן שאני הולכת, אני חוזרת על מנטרה לפי קצב ההליכה: "אני רזה וחטובה, בריאה..." וכן הלאה.
אני אוריד 15 ק"ג, אעלה סידן על העצמות, ואוריד כולסטרול.

כל הכבוד לאלו בדף שכבר יצאו לדרך ורואות תוצאות. אתן נותנות כוח ואמונה! בהצלחה לכולנו @}

אני 5 חודשים אחרי לידה עם עודף משקל של 10-12 ק"ג, תלוי מה נקודת הייחוס... בלידה הקודמת אחרי חצי שנה הגעתי למשקל של לפני הלידה ואפילו פחות והפעם קשה קשה. התחלתי להישקל כל שבוע, ולהיות יותר מודעת למה אני מכניסה לפה, ולהשתדל ללכת יותר, לא כספורט אלא פשוט יותר ללכת מאשר לנסוע באוטו למשל.
בינתים הורדתי בשלושה שבועות 1.5 ק"ג. הידד!

אח, אין כמוכן בנות!

באתן לי בזמן.
אולי רק ראיתי את שם הדף הזה ב'מה חדש' אתמול, עדין לא קראתי.
זה כנראה השפיע:נעלתי נעלי ספורט והלכתי.

שמתי לב לכך שכמה שאני עולה מדרגות(כל הבית שלי מדרגות..)וכמה שאני לא שוטפת כלים,אני מרגישה ונראית כמו בטטה.
כל כך לא טוב לי עם עצמי שזה מפחיד.
הדבר היחידי שיכול קצת להקל על התחושה הכבדה הזו ,אצלי,זה הליכה.

אני לא הולכת מהר.בדרך כלל.
אני הולכת חצי שעה או שעה לאט ובתשומת לב.
אני יורדת את המדרון מהישוב ומטפסת.
לפעמים אני גם אוספת פחיות ושקיות.זה בשביל התרגול של הכריעה וחיזוק שרירי הירך.

אהבתי את רעיון השעה הבריאה.בנתיים אני לגמרי לא שם.
אני צריכה להיות לבד.לחשוב בשקט את המחשבות שלי , או אם נדייק: להתמקד בשקט ,בשמש ,ברוח, בפחיות ולא במחשבות שלי.
הגעתי למסקנה שאני לא ממש מתמודדת עם היותי אמא בבית. הדימוי העצמי שלי כרגע לא ממש עומד יציב וגאה.
כל כך קשה לי להתישב בלב שלם במשבצת הזו.
בלי לשאול כל הזמן:'זה הכל?'
ברציונל, אני יודעת שלכבס ולתלות, להסביר לילדים איך לסדר את זה בארון,לבשל, לערוך קניות וניקיונות ,להסיע,לקום ולשבת ,לחייך ולחבק זה הכי חשוב.זו ענווה.
זה הדבר הכי גדול שאוכל לעשות אי פעם ושאני אסירת תודה על כך.
אני צריכה להזכיר את זה לעצמי.

ואם אני לא מזכירה את זה לעצמי , או לפחות עושה מקלחת להתרעננות,נחה קצת בצהרים (אפשר עם הבנזוג..)או יוצאת החוצה,אני רוצה את זה מתוק , מלוח,שומני ופריך ,אני חייבת את זה חם או קר, אני נופלת למלכודת האין סופית של החשקים.

ואז האוכל שאני מכינה ובכלל הכל לא טעים.וכשלא טעים אוכלים יותר מדי.
אני אוהבת ירקות ובכלל לא בררנית, אבל עם התבשילים לא תמיד מצליח לי.
מדי פעם אני משחזרת איזה מתכון של חברה או משהו שאכלתי במסעדות .מכירה תבלינים וכל מני תהליכי בישול ואפיה .
מדי פעם טעים לי,מתאים לי גם מבחינת התחושה בבטן וגם אם זה אוכל מהצומח-הרי זה משובח מבחינתי.

ניצן,תודה על דבריך.לאכול טוב ולטפח את עצמי באהבה ובסבלנות זה משהו שאני רוצה להפנים.תודה גם לשירי-ובהצלחה לכולנו.

שליחה על ידי ממ* » 22 ספטמבר 2009, 22:43

קוסמת, אנא ספרי עוד....

כל המפסיקות לאכול בשש בערב - איך אתן מצליחות לסתום תפה ברגע שהילדים הולכים לישון?
אצלינו אוכלים ארוחת ערב ב 6:30, כולנו יחד. ואיכשהוא תמיד בערב אחרי שהצלחנו להרדים את כולם מתחשק משהו לנשנש.

אני מה זה טובה בלפתוח דפים מדהימים. זו הייתי אני שפתחתי בזמנו את הדף רוצה להיגמל מסוכר. נותן לי סיפוק לקרוא משפט כמו:
_אולי רק ראיתי את שם הדף הזה ב'מה חדש' אתמול, עדין לא קראתי.
זה כנראה השפיע:נעלתי נעלי ספורט והלכתי_
בדרך כלל אבל מה שקורה זה שאני עוזרת לאחרים, ואז הולכת לי לדרכי עם ההרגלים הרעים שלי. הפעם אני רוצה שזה יהיה אחרת.
ורד, מה שאמרת לי כשהייתי אצלך בייעוץ זה ממש נכון: אני עושה דליט על המספר 60 קילו לעוד שלושה חודשים. זה מלחיץ אותי ואני סתם אוכלת יותר .לעומת זאת כשאני מסתכלת אחורה, בחודשים האחרונים ירדתי כמה קילוגרמים טובים במשקל למעשה בלי לעשות כלום, פשוט בלהיות יותר מודעת. אז אולי מה שצריך לעשות כנראה זה רק להגביר את המודעות, לא רק למה שאוכלים אלא גם ליציבה, לאיך מדברים, לאיך נושמים, למערכת השרירים, רק הדברים האלה לכשעצמם גורמים לי לרדת במשקל. מה שכן, בעניין הספורט אני לא מוותרת. עוד לא עשיתי כלום מאז שפתחתי את הדף . שתבינו- הקמתי ליגת כדורשת לנשים בחוף הכרמל לפני שנתיים, נכנסתי להריון בדיוק אז ואף פעם לא שיחקתי. היום בלי נדר כמו שאמא שלי אומרת, אני הולכת לאימון. אם לא לא קוראים לי שירי.

שליחה על ידי חן* » 23 ספטמבר 2009, 07:09

שינוי אורח חיים (יותר קשה, אבל עדיף להפסיק קפאין, חומרים משמרים, סוכרים מעובדים ואפילו עמילנים מאשר לעבור ל6 ארוחות בשעות קבועות של 200 קלוריות.)
לא הבנתי מה עדיף?
6 ארוחות קטנות וזהו? זה נשמע אפשרי

אני רואה שאני צריכה להסביר ת'צמי

_אכילה לשובע של אוכל בריא ומזין על פני אכילה במשורה ובצרות עין של חטאים גדולים במנות קטנות ותחושת אי סיפוק מתמדת.
אין הפרט מעיד על הכלל, אבל יצא לי כבר פעמיים לעשות את הנ"ל משך שלושה שבועות, ואז נשקלתי - הוספתי 3 ק"ג בכל פעם. אין לי מושג איך ולמה._
גם אני לא יודעת. אבל תחושתי היא שזה קשור בלמה אנחנו קוראים "בריא ומזין"... אני למשל, לא מחשיבה דגנים, קטניות ואוכל מחומם בקטגוריה הזו. (הגם אם אוכלת מחומם מדי פעם בעצמי)

_שינוי אורח חיים (יותר קשה, אבל עדיף להפסיק קפאין, חומרים משמרים, סוכרים מעובדים ואפילו עמילנים מאשר לעבור ל6 ארוחות בשעות קבועות של 200 קלוריות.)
לא הבנתי מה עדיף?
6 ארוחות קטנות וזהו? זה נשמע אפשרי_
חלילה וחס! זה מתכון לנזקים.
מה שרציתי לומר זה שלכאורה קשה יותר להפסיק עם כל המזיקים למיניהם מאשר לעבור למשטר אכילה מזיק ולא טבעי שאת תוצאותיו רואים מהר, אבל בכל טווח פרט לטווח המיידי זה עדיף פי מיליון.

כל המפסיקות לאכול בשש בערב - איך אתן מצליחות לסתום תפה ברגע שהילדים הולכים לישון?

כאמור, בלי ילדים עדיין, ועדיין בשלוש השעות שלפני השינה אני יכולה לאכול כמות קלוריות יומית ויותר. המון לחם, יכולה להכין לי בלי בעיה פסטה עם רוטב משמין או להזמין המבורגר עם צ'יפס וטבעות בצל. ממש ישנם בולמוסים של אכילה לפי תקופות. לדעתי יש לזה קשר הדוק למחזוריות ההורמונלית הנשית.

ועכשיו עם כל ההורמונים שאני מכניסה לגוף, אני מאבדת שליטה...

ולגבי הטלויזיה מול ההליכון - במכון שלי יש טלויזיה אישית. זה לא מדבר אלי. מה שכן זו חברה. כמו קבוצת תמיכה.
אחותי גם היא מנויה באותו מכון ואנחנו פשוט קובעות ולא מבריזות. סובלות ביחד (:

יש כאן אולי נשים בצפון תל אביב שרוצות ליצור קבוצת הליכה תומכת?

הדף הזה בא בזמן
אני מאוד רוצה לרזות ובעבר הצלחתי עם הרבה ספורט בעיקר ריצה, והיום עם 2 ו20 קילו יותר אני לא יודעת אך לחזור לספורט.
חוץ מעניין המתי יש לי זמן שגם הוא מכשלה, בכלל מביך אותי לשים טרנינג ולרוץ בחוץ- ההפיפופוטם מפנטזיה.
וכך אני תקועה וגם כמובן לא ממש מצליחה בדיאטה. אולי אני אקבל השראה מכולכן

טוב, גם אני אוזרת אומץ ומצטרפת למעגל המקסים. אני נאבקת בנושא האכילה והמשקל מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל המאבק החמיר בשנים האחרונות. לפני כמה חודשים עברתי גמילה מסוכר וגלוטן (אצל קוסם) ומאז לא באו אל פי. אני מסכימה עם ניצן אמ שעדיף לאכול בריא מאשר מעט לא בריא. אני משתדלת לא להגביל את עצמי בכמויות ואוכלת די הרבה ירקות, פירות, המון אגוזים, טחינה, קינואה וכוסמת (או "כוס אמק" כפי שקוראים לה במחוזותינו..), יוגורט, ביצים, טופו לפעמים... משתדלת שהרוב יהיה טרי ולא מזון תעשייתי (האמת שאם מתנזרים ב - 100% מסוכר וגלוטן, קשה למצוא מזון תעשייתי שאינו מכיל אותם) וממציאה כל מיני מתכונים (מאפינס בננות ותמרים עם קינואה קרנצ'ית...).

הורדתי כבר 11 ק"ג ואני נורא שמחה אבל אני עוד יותר שמחה על תחושת הקלילות והבריאות שחזרה אלי ויחד איתה התחושה שאני אני ולא מישהו אחר שרק מתנהל בכבדות ומחפש את מנת הסוכר או הגלוטן הבאה.

עכשיו המשימה הבאה היא לעשות יותר ספורט. קצת קשה למצוא זמן ללכת (יש לי קטנה בבית ובעלי הרבה לא נמצא בשעות שכיף ללכת בהן או שאני לא נמצאת), אבל אני יודעת כמה זה יהיה נהדר גם ללכת ואיזו תחושת well being זה מביא.

מאחלת בהצלחה לכל אחת ואחת - להצליח לעשות את מה שאת רוצה.

רזה_וחטובה*

קיבלתי מבעלי מתנה: נגן לשימוש בהליכות שלי! איזה כיף! אולי אני אצא להליכה עוד כמה פעמים בשבוע

קוסמת, אנא ספרי עוד....
מה עוד לספר?
רק מי שסבל מעודף משקל יכול להבין איזה אושר זה להשיל ולהשיל ולהשיל...
וגם אם אני הולכת לחתונה או מסעדה (מכירות את ה"איטינג יוגה" בפרדס חנה? אני קבוע שם כל חמישי)
אני לא עושה חשבון בכלל אבל למחרת חוזרת לתלם.
הליכה נמרצת כל בוקר עושה את ההבדל וגם לזכור שהירקות הם החברים הכי טובים שלנו.
ארוחת צהריים שמתחילה עם סלט ענקי לגמרי (אורגני) עם טופו מטוגן בכפית שמן עם המון תבלינים...

פעם בערב, כשהילדות היו הולכות לישון הייתי מתחילה לנשנש. אולי בגלל שהילדות גדלו ואני אוכלת בשקט במהלך
היום אני כבר לא זקוקה לנישנושים בלילה.
חוצמזה זה ברור לי לגמרי שה"נישנושים" זה לגמרי מהשריטה הפנימית שלי. הצורך בניחומים וחיזוקים.
היום אני מנחמת את עצמי עם פלפל אדום עסיסי אורגני או חופן פקאנים, או כדורי אנרגיה קטנטנים
(בגודל של גולה קטנה) שאני מכינה וקבוע יש בפריזר, מוכנים לאכילה.
אני יכולה לאכול ארבעה מהם ביום או חמישה ועדיין אין קשר בין הבריאות הזו למצב החולני שהייתי פעם
כשיכולתי ל אכול פיצה23:00 בלילה, ולסבול כל הלילה מצרבות ובחילה.
(נו, טוב..זה לא קרה הרבה פעמים בכלל - ובכל זאת זכור לי כהתעללות בגוף).

תמשיכו לכתוב, אני מרגישה שאני לא לבד בתהליך וזה כיף. חיבוק אמיתי מה שאתן כותבות. תודה

אני עדיין לא יכולה לשתף, זה שביר לי מדי. וגם אין לי משקל - ואולי עדיף שלא יהיה - אז אין לי במה להשויץ. אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב

רוצה לכתוב משהו לגבי כמויות.
גם אם אוכלים בריא האמת שאין צורך בכמויות גדולות.
העליה במשקל שלי התחילה במקביל אצלי לשינוי תזונתי ל"בריא".
זה לא בריא להיות שמן למרות שברור שעדיף להשמין מאגוזים ולא מחמאה.
השיח הפנימי הזה ש"לא נורא, אקח עוד אגוז, עוד טחינה הרי זה בריא, מה כבר יכול להיות?"
אז זהו. שחשוב לדעת למשל ששש חצאי פקאנים שקולים לפרוסת לחם מבחינת קלוריות ואחוזי שומן
בשומרי משקל זה נקרא "נקודה".
רק שתבינו על מה מדובר - כוס אורז זה שלוש נקודות. כפית טחינה זה נקודה.
אז נכון שטחינה ואגוזים זה סופר בריא אבל כשאני אוכלת מהדברים האלו - זה מדוד. למרות שזה אורגני
ומלא.
ירקות לעומת זאת זה "אפס נקודות" אז אותם אפשר חופשי.
אני כן חושבת, מניסיוני שחשוב להיות מודעים למידות של האוכל כי זה משליך על כל האישיות שלנו
לאכול "בלי חשבון".

קוסמת, אני ממש מסכימה לגבי לא לאכול "בלי חשבון". מה שכן, גיליתי שכשאני אוכלת פחמימות ריקות וממתקים, אז אין לי שום יכולת להגביל את הכמות וכשאני אוכלת אוכל אמיתי ובריא, אז זה מגביל את עצמו ואני לא מרגישה שום צורך לאכול הרבה, אלא להפך - חוסר תיאבון בחלק גדול מן הזמן.
בהתחלה חשבתי שאגביל את עצמי באגוזים וכו', אבל אז ראיתי שההגבלה עצמה יוצרת אצלי תחושת מסכנות מסויימת שאח"כ מפצה את עצמה.. גיליתי גם שיש ימים בחודש, למשל לפני המחזור, שבהם אני זקוקה ליותר ויש ימים שבהם הרבה פחות.
עדיף לי גם להפחית לאט במשקל ולא מהר (למרות שנורא בא לי להפחית מהר מהר את 50 הק"ג שאני צריכה להוריד...). יש כאן הרבה שיעורים בשבילי והשיעורים בסבלנות והתחשבות בגוף הם בין המרכזיים.

אגב, כל מה שכתבתי מתאים לי ובטח לאחרות מתאימים דברים אחרים.

אני מאוד רוצה לרזות ובעבר הצלחתי עם הרבה ספורט בעיקר ריצה, והיום עם 2 ו20 קילו יותר אני לא יודעת אך לחזור לספורט.

מוכר ועצוב. היום אין לי ממש עודף משקל

אבל זה רק בזכות חסד נעורים שהגוף שלי שומר לי. אחרי הלידה השניה הייתי עם עודף של 17 ק"ג שירדו לאט אך בקלות עם "שומרי משקל" ורק אז חזרתי לרוץ. אחרי לידות 1 ו 3 חזרתי לרוץ 6 שבועות מהלידה עם העגלה ותינוקי בתוכה. אחרי הלידה הרביעית (לפני שנה) ובלי עודף משקל כבר לא רצה יותר. לראשונה מזה 9 שנים. אלף תירוצים יש לי. מתבאסת למדיי כל פעם שרואה נשים צועדות/רצות. חסר לי בעיקר הזמן איכות עם עצמי, ההרגשה שאני מפרגנת לגוף שלי.

מאפינס בננות ותמרים עם קינואה קרנצ'ית
מתכון!! מתכון!!

כל המפסיקות לאכול בשש בערב - איך אתן מצליחות לסתום תפה ברגע שהילדים הולכים לישון?
אני לא זוכרת איך היה התהליך. אני חושבת שאחרי ארוחת ערב משביעה, הייתי שואלת את עצמי האם אני באמת צריכה עכשיו עוד משהו? לא רק "רוצה או בא לי". האם אני באמת רעבה? או שזה משהו אחר? נגיד עייפות? יותר ויותר ערבים גיליתי שאני עייפה או צמאה ולא רעבה. יותר ויותר ערבים לא אכלתי אחרי ארוחת ערב.
במשך הזמן הגוף התרגל לזמן ניקיון. זמן של שקט לגוף שבו אין אוכל. בהתחלה של 12 שעות. הבדל בין ארוחת ערב לארוחת בוקר אבל זה הולך ומתארך. הגוף מבקש עוד זמן כזה. היום כבר יש לי הבדל של 14-15 שעות בין שתי הארוחות האלה וגם אז ארוחת בוקר היא משקה יוגורט שאני מכינה בעצמי שיש בו מעט מאוד קלוריות ורק אחרי שעתיים מגיעה ארוחה שלמה יותר.
ואז יש את הפעמים שאין שגרה ואין את הזמן הזה... ואין את היוגורט של הבוקר, האיטי, המדויק, וזה כבר פשוט חסר.

_מאפינס בננות ותמרים עם קינואה קרנצ'ית
מתכון!! מתכון!!_

זה מתכון שהמצאתי אז בטח אפשר לשנות ולשפר.
מערבבים:
2 ביצים,
כוס וחצי עד שתיים של קמח ללא גלוטן (אני השתמשתי בקינואה, סויה, כוסמת - הכל יצא טעים לי). בטעות נפלה לי פנימה איזו כף או שתיים של קינואה לא טחונה וזה מה שעשה את הקרנצ'יות.
כוס יוגורט
כפית אבקת אפייה
הרבה קינמון (2 כפיות לפחות)
כפית תמצית וניל
אגוזים שונים קצוצים באיזה כמות שמתחשק (אני שמתי בערך חופן נדיבה). אפשר גם צימוקים או חמוציות.

בגרסה של התמרים, הוספתי בערך רבע חבילת עיסת תמרים בטמפרטורת החדר (כדי שתהיה רכה) ועוד קצת פחות מחצי כוס דבש.
בגרסה של הבננות הוספתי 4 בננות בשלות מאוד, רגע לפני שהלכו לפח. אפשר עם או בלי תמרים.
אפשר להוסיף כף אבקת קקאו ללא סוכר אם רוצים לקרוא להם מאפינס שוקולד.

במתכון אין שמן או חמאה (זאת אומרת - לא שכחתי לציין. באמת אין). אני מניחה שאפשר להוסיף אם רוצים קצת פחות יבש.

זהו. זה אמור להיות בצק עם מרקם עוגתי - לא יבש מדי. מכניסים לתבנית שקעים עד שמוכן (קיסם).

. לפני כמה חודשים עברתי גמילה מסוכר וגלוטן (אצל קוסם)
שו קוסם ?
פרטי נמקי ספרי ושתפי
>אילה מרגישה שהפעם רק קוסם יעזור לה וזה עוד לפני ההריון הבא<

ואני בתהליך התמכרות להולה-הופ
נורא נהנית ממנה למרות שעדיין קשה לי לסובב אותה הרבה זמן.
זאת שמכינה אותם רזתה המון מרבע שעה ביום סיבובים והיא מדווחת לי שזה קורה להמון נשים שקנו אצלה. אני מכירה אותה המון שנים ומאמינה לה לגמרי.
אם זה יקרה גם לי - אני מסירה את הכובע. בינתיים תנסו את זה הפעילות הגופנית הכי כיפית שיצא לי לנסות...

נועה ברקת, אפשר לקבל פרטים על ההולה הופ?
מה זה? איפה קונים? כמה עולה? מה עושים איתו?
תודה

שליחה על ידי ממ* » 25 ספטמבר 2009, 10:26

קוסמת, תודה.

ראיתי שההגבלה עצמה יוצרת אצלי תחושת מסכנות מסויימת שאח"כ מפצה את עצמה.. גיליתי גם שיש ימים בחודש, למשל לפני המחזור, שבהם אני זקוקה ליותר ויש ימים שבהם
תראי, גם לי פעם היתה את התחושה הזאת.
היום כשאני לא מגבילה את עצמי אני מרגישה את תחושת המסכנות.
אני יודעת שגוף בריא ומאוזן לא צריך המון אוכל. אם אני מאביסה את עצמי ולא משנה אם זה באגוזים או משהו אחר - אני מרגישה שזה לא נכון
לגוף שלי. לא מדוייק לכל ההוויה שלי.
דווקא כשאני מצמצמת כמויות אני מרגישה שאני בשליטה, באיזון, מקשיבה לגוף ולצרכיו.
ודרך אגב, אם אוכלים לאט, תחושת השובע מגיעה עוד תוך כדי האכילה וגם זה חשוב.

אני מסכימה עם ניצן אמ שעדיף לאכול בריא מאשר מעט לא בריא.

אני דווקא לא מסכימה.
אני נוטה להאמין בגישתו של הרמב"ם, שאמר בנחרצות - שעדיף לאכול מעט ממזונות רעים מאשר הרבה ממזונות טובים.
מכיוון שהאכילה המרובה - היא זו שהכי מזיקה לגוף. יותר מהכול.

אם אוכלים הרבה מדי, גם ממזונות טובים - אז הגוף מתקשה בעיכול האוכל, ואז חומרים טובים מהמזון לא מצליחים להיספג בגוף, ולפעמים מהעיכוב של העיכול נוצרים אפילו רעלים שמצטברים בגוף.
כך שגם אם נאכלו מזונות טובים - יצא שכרו בהפסדו.

אבל ברור כמובן שהרמב"ם לא התכוון שכדאי לאכול מזונות רעים, אלא רק כשזה עומד על הכף מול אכילה מרובה.
וברור שאם ממילא אוכלים הרבה - אז עדיף הרבה ממזונות טובים על הרבה ממזונות רעים.

וכמובן שהכי הכי טוב, עד כמה שאפשר - זה לאכול מזונות טובים, ומעט.

הלוואי עליי...
ועל כולנו....

כל המפסיקות לאכול בשש בערב - איך אתן מצליחות לסתום תפה ברגע שהילדים הולכים לישון?
מסכימה עם מה שענו קודמותי.

ב18:30 זה מעולה לאכול ארוחה טובה. אח"כ אני אוכלת חלבונים וירקות. לא סותמת תפה. והגוף גם ממש מתרגל.
אם אני לא מספיקה לאכול ארוחת ערב אני משתדלת לא לנשנש ולהכין מוקפץ של טופו/דלעת/בצל/כרוב/גמבה כל פעם בוריאציה אחרת. זה מאוד מאוד משביע.
לפעמים גם מבשלת פולי סויה בתרמילים. כמות קטנה גם משביעה. יוגורט/פרוסת גבנ"צ...
חשוב לא להרגיש מסכנה (-:

היום כשאני לא מגבילה את עצמי אני מרגישה את תחושת המסכנות.

דווקא כשאני מצמצמת כמויות אני מרגישה שאני בשליטה, באיזון, מקשיבה לגוף ולצרכיו.

אהבתי.

_לפני כמה חודשים עברתי גמילה מסוכר וגלוטן (אצל קוסם)
שו קוסם ?
פרטי נמקי ספרי ושתפי_

אז ככה: כבר שנים שאני מנסה להיגמל מההתמכרות לסוכר ולפחמימות ריקות. בעבר הייתי משתתפת בפגישות של אכלני יתר אנונימיים או כפי שאני אוהבת לקרוא להם - "השמנים החופשיים". הם אומרים להימנע לחלוטין מסוכר לבן, קמח לבן, אורז לבן וכו'. הם אוסרים גם את כל מה שמתוק כמו דבש או סילאן. אבל הם כן מתירים לאכול מוצרים מעובדים שמכילים סוכר אם הוא מרכיב קטן ברשימה. מסתבר שמי שמכור באמת, יהיה רגיש למוצרים גם אם מכילים מרכיב זעיר של סוכר או גלוטן. אני יודעת את זה מעצמי - אני יכולה להיות בשליטה לחלוטין בלי שום בולמוסי אכילה, ואז, אם אני רק טועמת משהו פצפון - אני לא מסוגלת להפסיק. אני מניחה שזה כמו אלכוהוליזם. גם לאלכוהוליסט שנקי 30 שנה אסור לשתות אפילו רבע כוס בירה.

וכעת לקוסם - יש לי שכן שעוסק בגמילה מעישון כבר הרבה שנים. מסתבר שהוא עוסק גם בגמילה מסוכר וגלוטן. ידעתי את זה אבל הדחקתי כי המחיר שהוא גובה הוא גבוה בשבילי. לבסוף הפסקתי להדחיק והגעתי אליו לטיפול. אין לי מושג מה בדיוק הוא עושה - סוג של קסם. הוא הסביר לי שהוא מנקה באורה (בהילה) את המקום שבו נמצאת ההתמכרות (אולי אני לא מדייקת) ושמבחינתו זה אותו הדבר לגמול מישהו מסמים קשים או מכסיסת ציפורניים. הטיפול נמשך 5 דקות ואחרי זה אני יכולה לתאר את הרגשתי כאדישות לסוכרים ופחמימות. לא מתחשק לי יותר.

עכשיו העבודה הקשה היא (למי שחשב שזה הפתרון הקל), למצוא מה כן אפשר לאכול שאין בו אפילו אטום של סוכר לבן או גלוטן. מותר אגב דבש וסילאן, מותר פירות וכו'. אסיים כעת כי בתי חזרה מסבתא שלה. אשמח לספר עוד אם מעוניינות לשמוע.

שמו אגב - אודי אברהמסון (ממכון אברהמסון המפורסם למדי). איזה מזל שהוא חבר שלנו.

_היום כשאני לא מגבילה את עצמי אני מרגישה את תחושת המסכנות.
דווקא כשאני מצמצמת כמויות אני מרגישה שאני בשליטה, באיזון, מקשיבה לגוף ולצרכיו._
גיריינתי

שליחה על ידי ממ* » 26 ספטמבר 2009, 20:22

אשמח לספר עוד אם מעוניינות לשמוע.
כן. כן. כן. (כן, אם זה לא היה ברור (-: )

דווקא כשאני מצמצמת כמויות אני מרגישה שאני בשליטה, באיזון, מקשיבה לגוף ולצרכיו
גם אני מרגישה כך. יותר מזה, אני מרגישה שהיחס לאוכל, הוא חלק מהיחס שלי בכלל לעולם. לאכול הרבה בשבילי, זה סוג של אגירה. זו אותה תחושה של לאגור חפצים. אני רוצה עוד ועוד והשפע לא משביע כי החפצים או האוכל הם לא באמת מה שרציתי אלא למלא את עצמי במשהו, בתוכן, באהבה.
לצמצם בשבילי היא פעולה של חוזק, של תכלית. אני יכולה לאט לאט להשען על עצמי, על הפנימיות שלי ועם התקדמות התהליך הזה, אני צריכה פחות לאגור.
אני מתפנה לקחת את הדברים לפי הצורך שלי לדבר עצמו ולא לקחת דבר אחד ולנסות למלא בו בור שלא קשור אליו בכלל.

מאוד מעניין לקרוא על הקשר שבין אוכל ובין דברים אחרים בחיים שלנו. גם אני מרגישה שכשאני אוכלת בלי שליטה אז כל תחומי החיים שלי נמצאים בצל של זה וכל הערך העצמי שלי נקבע על פי זה. כעת, כשאני לא בקריז מתמשך, אני יכולה סוף סוף להרגיש את עצמי, לדעת מה אני רוצה ומה מתאים לי. זה נכון גם בתחום האכילה - פתאום סוגי מזונות שלא קסמו לי קודם, דווקא כן מתאימים, פתאום הגוף מצליח להעביר את המסר של מה הוא באמת צריך... אבל גם בתחומים אחרים זה מתבטא. כמו איזו מין מפלצת שכבר לא נמצאת בשליטה עליי.

אגב המפלצת. אני יודעת, לפחות אצלי, שטעימה קטנה אחת מן החומרים שאני מכורה להם, גורמת לה להתעורר, ולגדול בשניה אחת לאותם מימדים שהיתה בהם לפני כן. אני יודעת את זה כי זה כבר קרה לי בעבר. וזה האתגר מבחינתי כרגע - לנסות ולזכור שאני מכורה, וכנראה כך אהיה עד סוף ימיי, ושאני צריכה לשמור לא להיחשף לחומרים שמעוררים אצלי את ההתמכרות.

זה גם הקושי העיקרי בגמילה שעברתי כעת. אין לי קושי לא לטעום עוגות וכו' - זה ממש לא מתחשק לי. העניין הוא לקחת איתי אוכל לכל מקום, לקרוא טוב טוב את האותיות הקטנות ולוודא שאין סוכר וגלוטן (שלפעמים מתחבאים תחת שמות אחרים). זה אומר שכמעט אין אפשרות לאכול כלום במסעדות או בארועים... נו טוב, לא נורא. בגלגול הבא אולי זה יהיה אפשרי (וגם בגלגול הזה כבר אכלתי מספיק).

אין לי עוד הרבה מה לספר לגבי הגמילה שעברתי. אפשר לעשות את אותו הדבר גם לבד ובלי לשלם כסף. העניין הוא להימנע לחלוטין מן החומרים שממכרים ולא לטעום מהם בכלל. היום-יומיים הראשונים הם קשים (ובשביל זה נזקקתי לעזרת שכני) אבל אח"כ זה כבר ממש קל. בדיוק כמו כל גמילה. בד"כ אחרי 5 ימים כמות החומר הממכר שנשארת בגוף היא מזערית. אחרי חודש הגוף מתנקה כמעט לחלוטין.

זו אותה תחושה של לאגור חפצים
הי אמא בבית. נו...מה את רוצה..את סרטנית. וסרטנים אוגרים!!!
אולי אם תשחררי כל מיני אגירות בבית זה יעזור לך..(-:

בתקופות שהתחשק לי לאכול משהו מתוק בלילה מצאתי משהו שמאד עזר-כוס מים חמים/פושרים עם כפית (לפי הטעם) של אומזו (חומץ שזיפים יפני). לדעתי זה פשוט מעביר את החשק לנשנש ונותן תחושת שובע. וכנראה שגם החומציות (שבאה במקום מתוק ) מביאה לאיזון.
אפשר לקנות בסופר "עדן" בפולג (ליד איקאה). אולי יש גם בחנויות טבע ובטיב טעם. באיזור המוצרים היפנים/מקרוביוטים.
זה בקבוק די קטן (בערך 200 מ"ל) עם נוזל בצבע ורוד כהה. מיוצר ביפן על ידי חברת mitoku. אני חושבת שזה עלה משהו כמו 30 ש"ח.
אשמח לשמוע אם זה עזר/או לא.@}

ואני בתהליך התמכרות להולה-הופ
מצטרפת לשאלה - איפה משיגים ומי מיצרת?

<אחרי החגים אני הולכת לשיעור ניסיון של ריקודי בטן! מי מצטרפת? זה כאן ברחובות

>

אחרי חודש הגוף מתנקה כמעט לחלוטין

אני גם באותה דיאטה. חברה הלכה למכון אברהמסון ולקחתי ממנה את הדיאטה. מה קורה אחרי חודש? אני רוצה אחרי חודש לאכול פחמימות אבל מלאות. לא נראה לי שאני אצליח להיות יותר מחודש בלי פחממות כלל. אתמול התארחנו לארוחה מפסקת אצל חברים, אכלתי רק בשר ועוף וסלט חסה אבל אח"כ התברר שהרוטב לסלט היה מלא סוכר. זה ברור לי שזה יקרה ואני לא מתכוונת לחיות כל חיי בבדיקת מה יש בכל דבר. היום אני לא אוכלת כדי ל"כפר" על הסוכר (+כפית מהמוס שוקולד) אבל בהחלט לא נכנסתי לאטרף של זלילה בגלל זה...

הולה הופ - אצל איילין לב מיודפת 04-9800122

בוקר טוב בנות יקרות,
טוב אז הלכתי לקוסם...
כמו שדנה מספרת הטיפול אורך כ5 או 10 דקות ועולה הון!
(לא כך כך ברור לי למה!) זה נכון שאולי יותר קל לי לעמוד מול הפיתויים הרבים,
אבל היום אנחנו נוסעים לחופשה של שלושה ימים ואין לי מושג איך אני אסתדר...

שיהיה בהצלחה!
הקוסם עוזר רק להתחיל (+ חיזוקים בהמשך), אבל את העבודה האמיתית אנחנו צריכות לעשות - כל מלאכת ההכנה של האוכל המותר... לקחת אוכל לכל מקום, לא לטעום דברים בטעות....
אני גיליתי שכשאני "נקייה" אז קל לי יותר עם כל מלאכת ההכנה הזאת, וכשאני אוכלת דברים אסורים אז כל ההתארגנות קשה לי מאוד. מה שכן ממש חייבים להקפיד אחרת זה לא עובד.
המון המון בהצלחה!

מצטרפת למעגל המצויין והכל כך נחוץ הזה...
יש לי כ"כ הרבה להוריד שאני לא יודעת מאיפה להתחיל...

בנות יקרות, איזה דף מעולה, כל כך כיף לשמוע את השיתופים. אשמח לעידכונים, עבר כמעט חודש של חגים, לאן זה לקח אתכן? עבר בשלום יחסית?
לי היה מאד קשה, נכנסתי לסחרור של אכילה רבה ולא בריאה. מנסה לחזור לעצמי עכשיו.
(המטרה: לרדת 5-10 קילו, בצורה איטית ומאוזנת כדי שלא יחזור, אבל המטרה העיקרית לעבור לתפריט של תזונה בריאה ולהוריד סוכרים ופחממות.)
מאד מדבר אלי שהיחס לאוכל מבטא יחס לדברים אחרים שלנו בחיים.
אני לפעמים מרגישה שהאוכל בא למלא איזה חוסר בטחון ביחס לגוף שלי, שאני צריכה לאכול הרבה כי אם לא אולי לא יהיה לי כוח? לא סומכת על הגוף שלי.
זה מתחבר להרבה דברים אחרים שבהם אני לא סומכת על עצמי.
רוצה לשחרר את כל זה, להאמין שהגוף שלי יודע מה וכמה הוא צריך. שאני לא צריכה כמויות גדולות של אוכל כדי לתפקד (ואולי להיפך).
אכילה שנובעת מהקשבה לגוף ולא מתוך אמונות ותפיסות (שגויות) בראש.

איזה כייף שהדף חזר לחיים...
החגים אצלי עברו סבבה. ירדתי עוד חצי קילו.
זה הולך כל כך לאט....
אבל לפחות אני לא עולה.(-:

רזה_וחטובה*

מאז שאני הולכת, חליתי איזה שבע-מאות פעם. מישהי חוותה משהו דומה? זה כמו שנגמלים מעישון וכל הג'יפה יוצאת פתאום, או משהו כזה???

_זה הולך כל כך לאט....
אבל לפחות אני לא עולה._
איזה קצב את מחשיבה כאיטי?
אני יורדת קילו ורבע מקסימום בחודש. ושומרת בצורה קפדנית ביותר.

היום ראיתי סרט על זוג אוהבים שנפגשו אחרי המון שנים. הם היו יחד כשהיו נערים ועכשיו שכרו חדר במלון ועשו סקס.
חשבתי על זה שאם אני פוגשת את חבר שלי מפעם או בכלל מישהו שיצאתי איתו לפני החתונה אני מחפשת לי בור לקבור את עצמי ולהתחבא. (זאת אני + 20 ק"ג)

ואז חשבתי בכיוון חדש: מה המחיר שאני מוכנה לשלם בשביל לחזור להיות רזה ו/או חתיכה ו/או נראית טוב.
ואז גיליתי: המחיר שאני מוכנה לשלם הוא עצום! אני מוכנה לוותר על מאכלים משמינים, לעשות ג'וגינג כל יום ולאכול בריא.
באמת. הכי בכנות. זה המחיר שאני מוכנה לשלם. נשבעת.

אז למה לא בעצם?
אם אני מוכנה לשלם את המחיר, ואני מוכנה לוותר על ג'אנק ולרוץ כל יום, אז למה אני לא עושה את זה?!

מאז שאני הולכת, חליתי איזה שבע-מאות פעם. מישהי חוותה משהו דומה? זה כמו שנגמלים מעישון וכל הג'יפה יוצאת פתאום, או משהו כזה???
לפי שרה חימו זה בדיוק מה שעלול לקרות. ברגע שהגוף עובר תהליכי ניקוי הוא חולה מידי פעם.
חשוב לתת למחלה להיות, לכבד אותה ולא לקחת שום תרופה, גם לא טבעית.
מחלה היא דרך של הגוף לנקז זיהומים שנובעים מאורח חיים לקוי כמו תזונה לבנה (קמח לבן, אורז לבן וכו)
וחוסר בפעילות גופנית.
באיזשהו שלב, תלוי באופן התהליך הגוף יתנקה ויבריא. מאוד ממליצה על הספר שלה "שביל הזהב לריפוי טבעי"
מעורר השראה.

איזה קצב את מחשיבה כאיטי?
בהתחלה ירדתי ממש מהר.
עכשו אם אני זוכרת נכון בחודשיים וחצי ירדתי קילו וחצי בערך. כלומר ירדתי מזמן אבל שוב עולה
שוב יורדת..יויו כזה.

טוב, אני הגעתי להחלטה.
אני נכנסת לזה בכל הכוח.
אני לא אעבוד על עצמי שספורט זה בעצם כיף לי וכאלה, אני פשוט אחליט שאני עובדת קשה.

רזה_וחטובה*

תודה רבה הקוסמת! עוזר לקבל ביתר סבלנות את דלקת הגרון הרביעית בחודשיים האחרונים (מהם פעמיים חיידקית).
אני פשוט אחליט שאני עובדת קשה.
ממליצה על הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן". כאילו לא קשור, אבל כן.

אפשר להצטרף גם לפני הריונות?
עליתי 15 קילו ב4 חודשים בגלל בעיה בבלוטת התריס (תת פעילות), החלטתי לא לקחת תרופות ולשמחתי הרבה הבלוטה חזרה לתפקוד נורמלי.
אך לצערי המשקל לא הלך לשום מקום.
יום אחד פשוט גיליתי שאף בגד לא עולה עלי, נאלצתי להכנס לחנויות שמעולם לא ביקרתי בהן כדי למצוא בגדים במידה שלי, מסתבר שבחנויות "נורמליות" הרבה פעמים אין 44-46.
כבר שנתיים אני עם עודף המשקל (75 קילו 165 ס"מ).
אני מזדעזעת כל פעם שאני עוברת ליד חלון ראווה ורואה את ההשתקפות שלי. לא מאמינה שזאת אני.
הייתי רוצה לרדת10-15 קילו,ולהפסיק לחשוב מה כולם חושבים עליי. (את בהריון?? מזל טוב!!) כמה מעליב.....
הייתי רוצה להסתכל במראה ולחייך..

עצמי שספורט זה בעצם כיף לי
אבל זה כייף ללכת..באמת!!!
חפשי לך מסלול עם נוף או אפילו קצת ירוק בעיניים, עשי זאת בזמן כייפי בוקר מוקדם או בין ערביים...
תאמיני לי - בבית ספר קיבלתי בלתי מספיק בשיעורי התעמלות. שנאתי את זה.
אם רציתי להגביר את הטלויזיה (אז לא היה שלט) הייתי קוראת שפתיים רק לא לקום!!!

עכשו אני מכורה לשעה הזאת הפרטית שלי שאחריה עם כל הסרוטונין שמופרש בזמן הפעילות
כל הבעיות דוהות משהו...

_תודה רבה הקוסמת! עוזר לקבל ביתר סבלנות את דלקת הגרון הרביעית בחודשיים האחרונים (מהם פעמיים חיידקית).
אני פשוט אחליט_
דלקת גרון יכולה להעיד גם על תחושת מחנק וצורך לצאת לחופש... (וגם אולי על צורך להגיד משהו שלא נאמר...).

יש לי כ"כ הרבה להוריד שאני לא יודעת מאיפה להתחיל

בקילו הראשון.... ואז בקילו הבא.. לשים מטרות שאפשר להגיע אליהן ולהמשיך הלאה בצעדים קטנים.

25 דקות זה מעט.
ברור שיותר טוב מכלום אבל עדיף ללכת לפחות 35 דקות ויותר.
אני התחלתי עם רבע שעה והיום אני הולכת חמישים דקות. רק אחרי 20 דקות כל הקושי נעלם ומתחיל
הכייף...(-:

אהבתי את הרעיון של קוסמת לטופו בסלט והיום גם ניסיתי להקפיץ נבטוטים ברוטב סויה ולהוסיף לסלט.
(קיטניות מוכרים פה בכל חנות ויש גם בקואופרטיב וטופו זה סיפור),אני גם לא בטוחה כמה סויה כדאי לצרוך מעבר לפעם או פעמיים בשבוע.

עכשיו אחרי שחזרו הבדיקות דם שלי -גרועות למדי-זה לא סתם עינין של להכנס לגינס או לא.
אף פעם לא התחברתי לקטע הזה של הרזיה בשביל עינין אסטתי.
למרות שאני מאוד אוהבת דברים יפים, דווקא זה מקשה עליי.
עכשיו זה עינין מצידי של לבחור לחיות טוב וחיים ארוכים, מספיק בשביל לראות את הנכדים מתחתנים,מספיק כדי להיות חזקה ובכושר ,
או לסבול מסכרת,בעיות לב וכל החרא הזה.

הי אילה
ברור שהבריאות היא הדבר הכי חשוב...
לגבי הטופו המוקפץ שימי לב שזה רק עם כפית שמן בערך...
אני גם שמה מיונז טופו בתוך הסלט הענקי הזה...

הי תכלת שמיים...
קני לך מחברת יפה כזאת (זה תמיד כייף לקנות כלי כתיבה...(-:)
ותתחילי לכתוב מה יהיה בדיוק עוד שלושה חודשים...שימי לב אל הפרטים הכי קטנים.
תאמיני לי זה עובד...
בערב לפני השינה כשאת שוכבת במיטה פשוט תדמייני את עצמך בדיוק כמו שאת רוצה להיות:
בריאה, חיונית, קלה ופעילה...
בהצלחה..
(בהתחלה זה קשה אבל בסוף משתלם...)

מצטרפת לחגיגה וגאה לספר שהיום התחלתי להתאמן בסטודיו C ואפילו הלכתי ברגל מהסטודיו הביתה.

כל הכבוד...

הדף הזה פעיל?
רציתי לשתף איך ירדתי 28 ק"ג ותוהה אם יש עניין ...

כן, יש עניין!
אנא ספרי לנו

הרבה שנים הייתי בעודף משקל רציני. שום דבר לא עבד בשבילי. עד שגיליתי את תזונת פליאו. יש המון מידע ברשת. 25 ק"ג ירדו בקלות בתשעה חודשים. ואני כבר לא ילדה קטנה. אחר כך קצת נתקעתי. לאחרונה הלכתי עוד קצת בכיוון, הורדתי פחמימות למינימום. ועוד 3 ק"ג נשרו בקלות.

זה הדבר היחיד שעובד בשבילי. יש המון מידע ברשת. לדעתי יש אנשים שהמלחמה עבורם אבודה מראש מכיוון שהגוף שלהם לא מתמודד נכון עם פחמימות, ואני אחד מהם. אף פעם לא חוויתי תחושה כזאת של חוסר רעב, וגם סיפוק מהאוכל. בנוסף, רמת הסוכר שהיו לי שהגדירו אותי כסכרתית סוג 2 ירדו לנורמה. כל הדברים האלה קשורים מאוד לבעיות שיש להרבה אנשים, ולשמנים בפרט, עם האינסולין והלפטין, ותנגודת להורמונים אלה. כל זה על קצת המזלג.
כאמור, המון מידע ברשת. הבלוגים הפופולריים הם פליאו סטייל, מר קדמוני. עבור תזונה דלת פחמימות או קטטונית יש את "מעבר לפליאו" שעכשיו הוא האורים ותומים שלי.
בנוסף אני גם מתעמלת, עושה כושר וכו'. את זה עשיתי גם קודם. עכשיו קל לי יותר.
אשמח להרחיב אם צריך.

כן כן!!!
תרחיבי בבקשה!!ממש אשמח לשמוע!ישלי כמה קילוגרמים מיותרים לרדת וזה נשמע סבבה הפליאו כזה..פליז תפרטי:)

פליז תלמדי לחפש בגוגל

לגבי הפליאו - שאלה
ירדת את כל המשקל הזה גם בהתחלה כשלא הקפדת על תזונה מושלמת מבחינת הדרך הזו?

אני מתקשה לחשוב על הורדה של פחמימות כמעט לגמרי, כשהמטרה העיקרית של הפליאו זה כמעט ואל לאכול לחם.
אז ירדת 25 קילו בלי לחם כלל?

אני כבר לא אוכלת לחם כמה שנים. וגם לא פסטה וכל דבר שיש בו גלוטן. וגם לא אורז או תפוחי אדמה. הפחמימות היחידות שאני אוכלת באים ממעט ירקות. אין צורך בפחמימות. יש תהליך נפלא שהגוף עובר כדי להפסיק להיות תלוי בגלוקוז כדי לקבל אנרגיה. הכל אפשר למצוא באינטרנט. כמו שפירטתי בתגובה מיולי. אני מודה שלא כל אחד מתחבר לזה. אבל מי שיש לו עודף משקל רציני כדי שישקול לבדוק את זה ברצינות, כי כמו שכתבתי, לפעמים זו מלחמה אבודה מראש. ובמיוחד עם יש מחלות מטבוליות כמו סוכרת. אני יודעת שקשה לאנשים להיבן את הראש השונה הזה שהולך נגד כל מה שהמיינסטרים אומר. אבל אני מודה כל יום על שגיליתי את זה. והכל מבוסס מדעית ובריא.

תשובה לאחת: ירדתי כשהקפדתי. וגם עשיתי הרבה ספורט. ומכיוון שיש לי התמכרות לסוכר אחרי שנגמרה המוטיבציה חזרה ההתמכרות. והתחלתי לזלול פירות "לגיטימיים". כך הבנתי שיש לי בעיה עם פחמימות. עברתי לקיצוניות נוספת שמתאימה לי יותר. זו לא דייאטה. זו דרך חיים שיש בה המון יתרונות. זה שאני לא אוכלת לחם או פסטה או בורקס זה בעיני ויתור קליל על שלל היתרונות. כולל ריפוי של מחלת הסוכרת.