תינוק שבוכה כל היום

(דף תמיכה)
התפוד הקטן בן 6 שבועות, וכל היום בוכה... בכי מכל מיני סוגים: מקטר, מתלונן, מפעם לפעם צווחות חזקות כאילו מנסים לשחוט אותו. כעקרון אני לא מאמינה בלתת לתינוק לבכות, ולכן מאד משתדלת להענות אליו, אבל לא תמיד אני יודעת מה הוא רוצה, במיוחד שמיציתי את כל האפשרויות, כלומר כשהוא מונק ושבע, נקי ולא צריך קקי, עשה גרפס וכו'. הוא יכול לשבת כמה דקות בשקט ולהתבונן בסביבה, ואז הוא מתחיל לבכות, ושום תנוחה לא מרגיעה אותו. לא מנשא, לא ידיים, לא עגלה ולא במיטה. לא תזוזה ולא להיות בשקט (זה כבר נשמע כמו באריה שאהב תות).
חשבנו שאם נישן איתו ונישא אותו מההתחלה ואם אני אניק אותו מההתחלה אז הכל יהיה יותר טוב, ובניגוד לילד הגדול שגם היה בכיין נזכה בתינוק חייכן ונחמד. במקום זה זכינו בתינוק צרחן למדי שמחייך במשורה.

זה נשמע באמת קשה מאוד.
עיסוי יכול לעזור לו לפרוק מתח.

מתי זה התחיל?
עולה טוב במשקל?
יונק בלי להכאיב?
הייתי בודקת האם משהו שאת אוכלת משפיע עליו.

במקום זה זכינו בתינוק צרחן למדי שמחייך במשורה.

אוי.

הוא כנראה מחייך במשורה כי משהו מאד מאד קשה לו. עד כדי כך שהוא בוכה כל היום.
אתם עושים הרבה דברים מצויינים, הם הבסיס של מה שתינוקי קטן מצפה לו בעולם הזה.
אבל יש עוד דברים, והקטנטן הזה כנראה מאד מאד סובל ממשהו.
אני רק מרחיבה את הכיוונים ש{{}}תבשיל קדרה הציעה.
כיוון של תזונה שלך נשמע לי ראוי מאד לחקר (יש פה הרבה סיפורים של הצלת נפשות ממש כשהאמהות מצאו למה בתזונה שלהן התינוק רגיש) ההבדל יכול להיות דרמטי ומיידי. נסי להפחית את החשודים המיידיים או לעשות דיאטת אלימינציה (להוריד בכל פעם לתקופה של כשבוע מרכיב תזונתי אחד מהתפריט ובדקי אם יש אפקט על הצרכים שלו, על ההתנהגות שלו - מוצרי חלב, גלוטן, פירות טרופיים (לא רלבנטי כרגע) להמנע בשלב זה מפטרוזיליה, נענע, מרווה, אלכוהול ושאר מייבשי חלב לחלוטין. לשתות הרבה, לאכול הרבה וטוב.
הכיוון השני, שאולי הילדון פשוט רעב. כדאי לבדוק שהתפיסה שלו טובה, שהוא עולה יפה במשקל, שהוא משתין ומחרבן בכמות מתאימה לגילו.
יהיה טוב @}

קודם כל, תודה לכולם על התמיכה. מעודד לקבל תגובות כמו אתם עושים הרבה דברים מצויינים, הם הבסיס של מה שתינוקי קטן מצפה לו בעולם הזה. במיוחד שכבר התחלתי לפקפק בהכל...

מתי זה התחיל?
ביום שהוא נולד?
לקח לו חצי שעה של יבבות כדי להתאושש מהלידה. אחר כך הוא נרגע ,ואחרי שעתיים התחיל שוב לבכות, ונרגע רק כשהלבישו אותו. אחר כך עברו עלינו יומיים רגועים בבית, ובסיומם התאשפזנו ל-3 ימי סיוט עם צהבת. מאז דברים לא חזרו לעצמם (עד כמה שאפשר לראות את היומיים הראשונים כמייצגים של משהו).
הוא תינוק מאד ערני ומתעניין בסביבה, אבל זה במעט רגעי החסד שיש לו.

לגבי האוכל, הסרתי מהתזונה קטניות, כרוביות למיניהן, מוצרי חלב... גלוטן נראה לי ממש קשה להסיר גם. אני אראה אם יש שיפור ואם לא אני אולי אעשה מאמץ גם הכיוון הזה. תוך כמה זמן אמורים לראות שיפור?
הוא לא נראה לי רעב. לפעמים נראה שהוא רוצה עוד לינוק כדי לישון וכבר אין לו מקום. הוא גם עולה יפה במשקל.

עיסוי יכול לעזור לו לפרוק מתח. אנחנו כבר עושים וזה עוזר. זה אחד מרגעי החסד של היום (שמסתיים תמיד בבכי בגלל ההלבשה).

לגבי גלוטן, אפשר לעשות את זה די בקלות אם מתמקדים בנודלס במקום בפסטה (אפשר לעשות לזה גם רטבי פסטה סטנדרטים) באורז מלא, וכך הלאה. אח"כ אפשר להוריד אורז בנפרד אם זה לא מהגלוטן.

באמת שכל הכבוד על המאמצים שאת עושה! וכל הכבוד שפתחת את הדף. הכרה בבעיה ופנייה החוצה יכולה לסלול את הדרך לפתרון.
בקשר לתזונה בהנקה (וגם בהריון) שמעתי טובות על אורי מאיר-צ'יזיק, לדעתי יש לו נסיון בתחום הזה. אולי שווה להתעניין? מא צ'י.

שמסתיים תמיד בבכי בגלל ההלבשה
אולי תוותרי על ההלבשה? שימי אותו גוף אל גוף מתחת לבגדים שלך. יכול להיות שהוא רגיש חושית וצריך מגע גוף מאד? יכול להיות שהוא רגיש למשהו בבגדים עצמם? לחומרי הכביסה? לתפרים בבגד?

אוי, זה נשמע קשה

ממליצה מאד גם על שיטת אייפק אם את מתחברת, זה יכול לעזור לאבחן דברים שלפעמים קשה לגלות או לראות, ומהנסיון המתמשך שלי האבחון הוא מאד מדויק.

מחשבה נוספת - בדקתם את הכיוון של ריפלוקס?

בינתיים חשוב שתהיה לך הרבה תמיכה, בכי ממושך הוא משהו שלוקח המון המון אנרגיות....

שליחה על ידי א* » 05 דצמבר 2008, 21:39

נשמע מאוד קשה

עלה לי משהו אחד. איך היתה לו ולך הלידה? היתה קשה, טראומטית, או שהיתה טובה? איך הוא נכנס לעולם?

אוו, זה נשמע נורא מתסכל! לפחות בלילה הוא ישן בסדר?
אני נהייתי בזמן האחרון פריקית של אוסטיאופתיה (קראניו-סאקרל), כי ראיתי בעיניים שלי איך זה משנה דברים. הקטנה שלי נולדה בלידת ואקום ולקחתי אותה כדי לאזן קצת את הטראומה שהדבר הזה עושה. בשבועות הראשונים היא היתה מאוד לא שקטה ונורא עצבנית בערבים, אבל בימים של הטיפול היא היתה נרדמת בשניות והרבה יותר רגועה. לא היה אפשר שלא להבין את הקשר. ההבדל היה חד וברור. האוסטיאופת -- ברונו רוזמבלום בתל אביב -- הסביר גם שהבכי יוצר לחץ על הגולגולת מבפנים, שזה סוג של שחרור לחצים, ושגם היניקה עושה את זה. בקיצור, אם (במקרה P-:) היתה לך -- ולו כמובן -- לידה קשה, זה מומלץ שבעתיים. אחר כך חזרתי אליו בגלל בעיות ביניקה שלה (אוסטאופתיה ובעיות בהנקה), וזה שוב עזר מאוד. בקיצור, יש שפע של כל מיני לחצים שמגיעים מהגולגולת ומשפיעים על כל מערכת העצבים. לפי דעתי שווה לנסות.
ועוד שני דברים קטנים: קודם כל הוא מחייך במשורה כי הוא רק בן שישה שבועות. תני לו צ'אנס. הבן שלי עד שראינו ממנו חיוך יצאה לנו הנשמה. ומה? בסוף גדל, חייך.
דבר שני, גם אצלי קורה שיש -- תודה לאל חמסה חמסה חמסה לעתים נדירות -- קטעים לא מוסברים של צווחות חזקות כאילו מנסים לשחוט אותו (הצלחתי לפענח רק סיבה אחת -- עייפות מוגזמת, נגיד אם היינו כל היום מחוץ לבית והיא לא ישנה אף שינה ארוכה כמו שצריך), ובמקרים כאלה אני פשוט יוצאת החוצה. אפילו למרפסת. זה עובד כמו קסם.
וסליחה אם אמרתי דברים טריוויאליים שכבר ניסית 100 פעמים ולא עבדו.

ואו ליבי ליבי אלייך
הלוואי והיתה לי עצה מועילה אבל אין לי רק חזקי ואמצי, כל הכבוד לך על המאמצים והנכונות ועוד מדובר בילד שני...
שלנו רק בן שבועיים ולרוב אוכל וישן ובוכה מסיבה טובה לרוב (כמו ברית) אבל הנה הערב הוא בכה שלוש שעות בלי להפסיק ובלי סיבה נראית לעין (אכל, שבע, חרבן, גרפס, הוחלף, קולח, עוסה..) וניגוד לבד"כ לא ישן ואני כבר רוצה לקפוץ מאיזה בניין, הינה הוא חוזר לבכות..
בקיצור כל הכבוד לכם שאתם עומדים בזה
צכה ללכת...

אני יכולה לספר שהבת שלי היתה תינוקת מאד לא רגועה.
קצת אחרת מאיך שאת מתארת, אבל כל תינוק כותב את הספר שלו.
אצלנו באמת היו ענייני תזונה בין השאר, עם הזמן התגלה שהיא אלרגית למזון שאכלתי ובהמשך בגיל מאוחר יותר למזון שלא דרך החלב שלי.
למרות זאת אני מציעה לבדוק לא רק ענייני תזונה.למשל שמעתי שקרניו סקרל עושה פלאים בתינוקות קטנים, ממליצה לנסות. מדובר עד כמה שהבנתי בטיפול אחד, בניגוד לאייפק נניח שבדרך כלל מדובר בסדרה ארוכה של טיפולים, אם כי האבחון יכול להיות חד פעמי.

ואני כבר רוצה לקפוץ מאיזה בניין כן, גם אני לפעמים רוצה לקפוץ מאיזה בניין, למשל היום, שמהבוקר הוא מתלונן ובוכה. היום די ברור שמציקים לו גזים, כי הוא בוכה ומפליץ.

רוקדת לאור ירח, למה היא אלרגית?

עייפות מוגזמת נראה לי שמגיעים לזה הרבה, לא בגלל חוסר רצון שלי להרדים אותואלא בגלל שהוא לא מצליח להירדם, וכאילו אף תנוחה לא טובה לו, התחושה היא שהוא לא מצליח למצוא מצב שבו יהיה לו נוח.
נראה לי שניקח אותו לאוסטיאופת, הלידה היתה בבית אבל נתקעה קצת והיתה קצת טראומטית לי ונראה לי שגם לו.
מישהו מכיר אוסטיאופת טוב באיזור השפלה?

בדקתם את הכיוון של ריפלוקס?
חוששת אפילו לנסות... האמת שחשבתי על זה, אבל לא נראה לי שזו הבעייה. איך מאבחנים את זה? ואם יש אז איך מטפלים?

לא נראה לי שריפלקוס זו הבעיה.
הנה הסבר - http://www.doctors.co.il/xID-5795,xCT-4 ... ticle.html
עם בכי כל כך ממושך הייתי מתייעצת עם מטפלים הומאופתיים/רופאת משפחה.
ייתכן שזה גם עניין של טמפרמנט (בשילוב של אי נוחות או כאב בגוף ) - ילד מאוד אנרגתי. האם יש אנשים מאוד אנרגתיים במשפחה? (לא צוחקת - אולי ג'ינ'ג'ים?פשוט משהו שראיתי בעצמי).
מחזקת כל מה שאמרו לך בקשר לתזונה.

היום די ברור שמציקים לו גזים, כי הוא בוכה ומפליץ.
הבת שלי מעולם לא הפליצה שלא כרגישות לממזון. (זה לא מדוייק. היה פלוץ יומי בודד שהודיע שעכשיו הולך לבוא קקי. כל פלוץ אחר עושים בדק בית ומוצאים את הרגישות)

מה שלומך? ספרי לנו...

רוקדת לאור ירח, למה היא אלרגית?
תשובה מורחבת ב אמא אוכל . בכל מקרה כשרק ינקה היתה אלרגית רק לדברים ספורים דרך החלב שלי, עם המוצקים התרחבה היריעה. בחודשים הראשונים זה היה : חלב (גם עיזים/כבשים), פטריות ואני לא זוכרת מה עוד.

לפעמים כדאי לנסות דווקא לתת לתינוק את המרחב שלו, למשל להניח אותו בעגלה ולנדנד. הבן שלי לא אהב שמרימים ומחבקים אותו, והיה מתקשח וצורח על הידיים. דווקא בעגלה שלו, תוך כדי נדנוד, הוא נרגע. היינו מבלים ככה שעות...

ריפלוקס אפשר לאבחן אצל רופא ילדים.הכי פשוט בקופ"ח.

בכל מקרה שנראה לך משהו חריג עם התינוק, קחי אותו לרופא ילדים .

אוסטיאופטית שאני ממליצה : אוסנת בורנשטיין מהוד השרון.

כתבת שהבן הבכור שלך היה בוכה הרבה.כתבת שאת מניקה ,נושאת במנשא וכ'.ועדין , בוכה.
אני לא מכירה אותך ולא נמצאת אצלך , ושוב אני מזכירה לך , שלא ראיתי את התינוק ואולי יש מקום לבדיקה גופנית מקיפה אצל רופא .

גם לי יש ניסיון עם תינוק שבכה הרבה.ואני חייבת לומר שזה לא היה קל.אני רק שמחה שהבנתי שזה לא רע ,לבכות.
זה לא כי התינוק לא מקבל את כל מה שהוא צריך, זה לא כי ההורים שלו רעים וכ'
זאת השפה שהוא יודע וככה הוא מתבטא וכל מה שאפשר לעשות זה למצוא את הזמן לשבת ולחבק אותו ולאפשר את הבכי וההתבטאות הזו,פשוט כמו שאת מקשיבה לחברה שלך שמספרת לך על בעיותיה עם...

אילה הלכה במדרחוב אתמול ושמעה פעוטה שצורחת. אני לא יודעת מה קרה לה , אולי סתם התעייפה מעודף גירויים.להורים שלה היה מאוד לא נעים עם זה,ממש גררו אותה וצעקו עליה,שמעתי אנשים שמדברים על 'אוף, כמה זה נורא שתינוקות בוכים ' וכ'.
אני חושבת שכל הסיטואציה היתה יכולה להיות אחרת ,מבחינת הלחץ של האנשים המבוגרים.זה כל כך סביר שילד/ה קטנה יבכו,יצרחו וכ'.
מי אמר שתינוקות צריכים להיות חיכניים?!
מי אמר שהם צריכים להיות מרוצים כל הזמן?
אולי שכנפסיק להיות בלחץ מהבכי הזה ,נשים לב שמתי שהוא התינוק גם יכול להיות רגוע .

טוב,'התינוק יודע',אני לא המצאתי כלום.

קראניו סאקרל עובד נפלא גם עם ריפלוקס.
תגידי, כשהוא בוכה אחרי כל מה שתארת (אוכל, גרעפס, נשיאה, מגע וכו') הוא לא מוכן לינוק עוד קצת ולהרגע? כי לפעמים נראה לנו שהם לא רעבים, כי רק סיימו לאכול ובכ"ז עוד כמה שלוקים (או יותר) יכולים לשפר מאד את המצב.
אני רואה לפעמים הורים שחוששים להציע עוד לינוק. תמיד טוב לנסות...
גם אצלנו בת 12 יום, לפעמים אינה רגועה אחרי כל אלה ועוד קצת יניקה משפרת את המצב. לפעמים מדובר על יניקה בתנוחה אחרת- נגיד, בשכיבה ואז היא מונחת, או דווקא בישיבה אם הנקתי קודם בשכיבה.

לגבי גלוטן, אפשר לעשות את זה די בקלות אם מתמקדים בנודלס במקום בפסטה (אפשר לעשות לזה גם רטבי פסטה סטנדרטים) באורז מלא, וכך הלאה. אח"כ אפשר להוריד אורז בנפרד אם זה לא מהגלוטן.
זה סופר מורכב לנסות אחד ואז את השני.
גם כי אורז הוא אחד החשודים המידיים (לדעתי לפני גלוטן), גם כי סטטיסטית יש סיכוי טוב ששניהם לא-משהו לתינוק.

מישהו מכיר אוסטיאופת טוב באיזור השפלה
פנינה, אוסטיאופטית מקבלת בכפר אביב וגם ברחובות אני חושבת -
0545306655

בהצלחה והרבה שלווה לכולכם

עדכון: נשברנו כולנו והלכנו לבלות יום של בטלה אצל הסבתא. היה קצת יותר רגוע. אני מקווה שהדיאטה מתחילה להשפיע (כבר יומיים). הוא אפילו ישן במנשא בשלווה יחסית.
האם יש אנשים מאוד אנרגתיים במשפחה? כן, כולנו, בערך. לא ממש אנרגטיים כל הזמן, אבל יש אלמנט של פעלתנות (שהולך ודועך ככל שאנחנו מתבגרים).

לפעמים כדאי לנסות דווקא לתת לתינוק את המרחב שלו, למשל להניח אותו בעגלה ולנדנד ניסיתי את זה. זה גורם לצרחות שמעיפות את הגג. יש לו ריאות טובות ומיתרי קול של כרוז בשוק.

אילה בשדה הדגן: אני לא מנסה להחניק את הבכי או למנוע ממנו להתבטא, אבל אני רואה שמשהו מציק לו ורוצה לפתור את זה ולא רק בגלל הקושי שלי. גם כשהגדול שלי בוכה זה מעיד על איזו מצוקה, לא תמיד זו המצוקה המיידית שעליה הוא מדווח. למשל, הוא יכול לבכות שהוא לא קיבל עוגייה אבל הבכי האמיתי הוא כי אח שלו צורח כל היום ואמא לא מתייחסת מספיק.
ורד לב: זה הדבר הראשון שאני מנסה... הכי קל להציע שוב לינוק:-)אבל לפעמים זה ממש מעצבן אותו והוא ממש לא רעב יותר.

איך הוא בזמן ההנקה? רגוע?

קודם כל חיבוק
בנוסף לעניין התזונה, הוא ישן על הבטן או על הגב? עם או בלי מוצץ?
בכי שקשה להרגיע הוא הרבה פעמים עייפות ואולי יש דרך לשפר את איכות השינה?

שליחה על ידי שמש* » 06 דצמבר 2008, 21:47

שלום תפוח אדמה,
אני יכולה לענות לך בתור מדריכה להתפתחות תינוקות שיכולות להיות 101 סיבות לבכי של תינוק ( מעבר לסיבות רפואיות, אם שללתם אותן ) לדוגמא: חוויה קשה בהריון או בלידה, רפלקס מורו מוגבר יתר על המידה, גם השכבת יתר על הגב בגילאים כאלה יכולה לגרום לחוסר שקט של התינוק, כמו כן טונוס גבוה ועוד ועוד סיבות. לכל הסיבות האלה יש פתרונות לפעמים הם דורשים מההורים הרבה השקעה ולפעמים הם פשוטים מאוד, הייתי ממליצה לך לקבוע פגישת אבחון עם מישהו מקצועי, לפעמים לפתור דברים כאלה משנה המון גם אצל התינוק וגם במשפחה.... בכל אופן אני מאחלת לך הצלחה:-)

מכירה סיפור כזה עם תינוק שהיה לו בקע, שהרופאים לא גילו בהתחלה ואחרי ניתוח פשוט נהיה שמח.

תפוח אדמה

נשמע לא פשוט בכלל. כל הכבוד שאת מתמודדת ומחפשת מה לשנות. מקווה שהחיפוש יניב פרי (ושלווה!) במהרה.
דברייך לגבי עיסוי יכול לעזור לו לפרוק מתח. אנחנו כבר עושים וזה עוזר. זה אחד מרגעי החסד של היום (שמסתיים תמיד בבכי בגלל ההלבשה).
וכן ומיתרי קול של כרוז בשוק מביאים אותי לחשוב שאולי מה שמציק לו זה קושי בויסות תחושתי. יש ילדים ותינוקות שגרויים נחווים אצלם בעוצמות גבוהות מדי או נמוכות מדי.
הרבה פעמים מאתרים את קשיי הויסות רק בגיל מאוחר יותר, ואז כשמבררים איך הילד היה בתור תינוק, מסתבר שהיו הרבה בכי וצרחות.
יש לי שני ילדים עם קשיי ויסות תחושתי, אצל כל אחד זה מתבטא אחרת. אצל הבכור היו צרחות איומות ובכי שעות ארוכות.
מה שעזר אצלנו:
מסאז'ים עמוקים לרקמות, לוותר על לבוש מציק, אמבטיות (הלחץ של המים על הגוף עושה דברים דומים למסאז' ומרגיע) עם אמא, טיפול בשיטת ורדי.
היום, אחרי שהגענו לטיפול אצל מרפאה בעיסוק שמומחית לעניין, מסתבר שיש גם טיפול מותאם לתינוקות.
שמעתי טובות גם על אוסטאופתיה. כשבני היה תינוק לא ידענו על כך כלום.

את יכולה לפנות גם ל pooh והתוספות . היה לה בן עם צרחות ובכי שנמשכו חודשים, ואולי אפשר ללמוד מנסיונה לאיזה כיוונים ללכת וממה להשמר (נדמה לי שהיו לה חוויות רעות עם רופאים שהאשימו אותה במקום לגלות מה מציק לתינוק).

שלי הייתה כזאת והיום היא בת 3 ילדה לא צרחנית אבל דעתנית
עד גיל 7 חודשים היא רק צרחה כל היום. אולי בין צרחה לצרחה היא נחה כ- 5-10 דקות בשעתיים
בערבים באופן קבוע היא הייתה צורחת בין 4-6 שעות
שלא נדבר על איפה היא הייתה נירדמת מרוב עצבים
אין מצב למיטת תינוק ואין מצב לעגלה אלא על הריצפה על שמיכה...כשמרוב עצבים היא הייתה מגיעה מעבר לשמיחה כבר מגיל 0
אז בהתחלה הייתי מרימה אותה ומחזירה לשמיכה אבל אז שוב כמה שעות של צרכות ואני מציינת צרחות ולא בכי
למדתי לא להרים אותה מהריצפה אלא פשוט לתת לה לישון את מה שהיא צריכה גם אם זה היה כשהריצפה קרה.
נכון שזה נשמע רע אבל מי שהכיר את הילדה בתקופה הזאת פשוט לא הבין איך היא לא שותקת !
הייתה לה בעיית גזים ועשיתי את מיטב יכולתי עם מזון. כמובן שהנקה מלאה...תכשירים לגזים וכו...כלום לא עזר. אחרי כ- 6 חודשים כאבי הגזים עברו והצרחות המשיכו בגלל שהילדה כבר רגילה לידיים כל היום
אז בגיל 7 חודשים החלטתי שאם היא בוכה גם בידיים וכמובן בכל מצב אחר ....שתבכי על הרצפה מאז שבועיים וזהו...הבכי ניגמר.
עכשיו אחרי שאני מכירה כל מיני פטנטים אמרו לי שכדור פיסיו או מנשא צד כזה היה יכול לעזור. ננסה בילד הבא.
הילדה נולדה בלידה מעולה שהייתה לי ולה, והיא נולדה שנה אחרי אחותה שאותה בכלל לא שמענו ולא הרגשנו כתינוקת.
אז לי אין הסברים אבל חושב לי להגיד לך שגם אני חשבתי לא פעם ולא פעמיים לזרוק אותה מהחלון וכל מיני מחשבות כאלה... על סף אישפוז בעצמי ...אבל הנה...היום אחרי 3 שנים אני יכולה להגיד לך שזה עניין של זמן ונכון שזה קשה עכשיו בהתחלה אבל זה עובר. לי לא הייתה עזרה חוץ מבעלי זיה המחזיק אותה אולי 10 דקות ביום ובוחר מהבית. לקחת בייביסיטר פחדתי כי אמרתי שאם אני רוצה להעיף אותה מהחלון אז מה אדם זר היה עושה עם אחת כזאת.
בקיצור ....תיעזרי בסבלנות ועוד כמה חודשים זה כבר עובר.

_זה סופר מורכב לנסות אחד ואז את השני.
גם כי אורז הוא אחד החשודים המידיים (לדעתי לפני גלוטן), גם כי סטטיסטית יש סיכוי טוב ששניהם לא-משהו לתינוק._
אה, זה כי אף פעם אורז לא היה גבוה בתפריט שלי... בכל אופן, אז אפשר אטריות סובה (כוסמת) למיטב ידיעתי זה היה מפלט של אי אילו אמהות לתינוקות רגישים.

_שמסתיים תמיד בבכי בגלל ההלבשה
אולי תוותרי על ההלבשה? שימי אותו גוף אל גוף מתחת לבגדים שלך. יכול להיות שהוא רגיש חושית וצריך מגע גוף מאד? יכול להיות שהוא רגיש למשהו בבגדים עצמם? לחומרי הכביסה? לתפרים בבגד?_
ניסית את זה? כשכתבתי את זה, גם לי עלה ויסות תחושתי. כך או כך, זה יכול לעזור.

אולי תוותרי על ההלבשה?
נראה לי שלא הבגדים עצמם הם הבעייה אלא תהליך ההלבשה שמעצבן אותו.

יכולות להיות 101 סיבות לבכי של תינוק נראה לי שיש לו טונוס שרירים מוגבר. הוא נולד עם ראש זקוף, ושונא להיות בערסול (אם כי אני עושה לו תרגילים שראיתי באינטרנט וזה עוזר לעניין הערסול ואכן משחרר גזים).

מדריכה להתפתחות תינוקות איפה מוצאים אחת כזאת? אני רוצה לקחת אותו, או לטיפול אצל אוסתיאופת.
עכשיו הוא סיים כמעט שעתיים של צרחות, אחרי שמוקדם בבוקר הוא בילה שעתיים בהתפתלויות והפלצות תוך נסיונות לישון. אני מקווה שהוא יישן קצת.

איפה מוצאים אחת כזאת?
איפה את בארץ?

איפה את בארץ?
באיזור השפלה.
אשמח להמלצות על מומחית להתפתחות תינוקות או על אוסטיאופת.

אם גן יבנה לא רחוק ממך, אני מציעה לך לפנות לענת סימון. הקישי את שמה בגוגל והאתר שלה יעלה מיד. היא מנוסה מאוד.
תינוק שלא אוהב להתערסל לרוב בעל נטייה להקשתת הגב ולטונוס מוגבר. תרגילי עיסוי ותרגילים להעלאת המודעות הקדמית שלו
יעזרו לו מאוד. המצב הזה גורם לחלק מהתינוקות לבכי ולאי נוחות.

(גם אני מטפלת בשיטת ורדי, כמו ענת סימון).

שלום לך,
נראה לי שלא הבגדים עצמם הם הבעייה אלא תהליך ההלבשה שמעצבן אותו.
אז אולי בכל זאת לוותר על העניין? חם עכשיו, והלבשת תינוק היא באמת עסק מרגיז. אם הוא לא רוצה בזה, אולי יש לו סיבה טובה.
הבן שלי היה בוכה הרבה, בזמנו ייחסתי את זה לזה שלא הצלחתי להניק, אבל אולי זה היה קשור באמת לקשיי ויסות. גם אצלי לפעמים הוא היה בוכה על הידיים, בוכה על הרצפה, בוכה במיטה, ולפעמים, כיוון שבמילא לא יכולתי לעשות שום דבר כדי להרגיע אותו, הייתי הולכת לישון איתו, ככה, בוכה. אני לא יכולה להרגיע אותו, אבל לפחות הוא מחובק וצמוד אלי...
אולי סיפור משעשע יעודד אותך?.. יום אחד פגשה אותי שכנה במדרגות ופצחה במונולוג מעין זה:
אני פשוט מרחמת עליך. גם הבן שלי היה בוכה ככה. כל הזמן בוכה! השכנים איימו עלי שיקראו למשטרה! הוא היה פשוט קוטר!
והיום הוא בן עשרים וחמש... ועדיין קוטר!

(הבן שלי יותר נחמד משלה... היום הוא בן חמש ולא קוטר בכלל. הוא ילד שמח ומצחיק ונחמד, שכנראה יש לו בעיה בויסות של משהו, לא ברור מה. מה שברור הוא שהוא כבר מזמן לא תינוק שבוכה כל היום{{}}).

_היום די ברור שמציקים לו גזים, כי הוא בוכה ומפליץ.
הבת שלי מעולם לא הפליצה שלא כרגישות לממזון. (זה לא מדוייק. היה פלוץ יומי בודד שהודיע שעכשיו הולך לבוא קקי. כל פלוץ אחר עושים בדק בית ומוצאים את הרגישות)_

< בכי, פלוצים ותזונה זה לא מדע מדוייק - כל אחד מתמודד עם זה בדרכו, מה שעוזר לאחד לאחר לא ולהיפך. שמים לב לכך במיוחד כשיש עוד ילדים. >

תפוח אדמה -
עם הבכור והבת השניה נמנעתי ממאכלים מסויימים והם סבלו מגזים, ועם הבת השלישית אכלתי הכל והיא לא סבלה מכאבי גזים (כלומר הפליצה אבל לא בכתה בכי ממושך, נרגעה בקלות, פשוט אופי רגוע, לא טיילתי איתה בלילות) .
אני חושבת שבכי וקושי של תינוק נובעים גם מהאופי של התינוק, הטמפרמנט, היכולת להתמודד עם כאב ואי נוחות יחד עם ההשפעה של הסביבה.

יש תינוקות רגועים שנולדו להורים שמאכילים בבקבוק בזמנים קבועים, ישנים במיטה שלהם או בעגלה, בהמשך שמחים לראות את המטפלת או הגננת, וכך הלאה תמיד קל איתם....ויש תינוקות שכל הזמן עסוקים שיהיה להם הכי טוב והכי נוח ואיתם לא קל.....

ככה זה, בעולם יש הרבה גוונים.
@}

אנונימי

גם אני רוצה להמליץ לך על ענת סימון מגן יבנה חוץ מזה שהיא מנוסה מאוד היא גם נחמדה מאוד מאוד!

הי חי בוק,
אני ממש מסכימה איתך. לגיסתי היו ילדות כמו שאת מתארת - היו שמים אותן במיטה והן היו מעסיקות את עצמן מגיל 0 בהתבוננות בצעצועים ואז היו הולכות לישון (לבד!!!!). זה נשמע לי תמיד מוזר: בלי לנענע? בלי לחבק? לא בהנקה? אבל כנראה שככה זה היה . הבכורה גם ישנה 10 שעות רצוף בלילה בגיל 6 שבועות. שלי בן שנתיים וחצי ועדיין לא ישן 10 שעות רצוף.
מצד שני, הבכור שלי לימד אותי על סבלנות, על נתינה, על קבלה (חייבים לקבל עזרה כשיש תינוק שצורח כל הזמן). אבל בניגוד לילד הקטן, היו לו דרישות מאד ספציפיות, מהסוג שיושבי האתר מאד אוהבים: סימילאק גרם לו לבכות עד אמצע הלילה. עברתי להנקה מלאה, והפלא ופלא: התינוק מאושר. גם עריסות גרמו לו לבכות, מיטות (אם הוא לבד בהן) , עגלות מוצצים וכל דבר שהוא לא ידיים, ועדיף מנשא. זכור (לטוב?) אחר צהרים אחד שבו הוא עשה קקי על המנשא והיינו חייבים לכבס. הבכי נרגע רק כשאילתרנו מנשא משמיכה. ולא, לא הורדנו אותו מהידיים בזמן הזה.
אז אני שמחה על כל התהליך הזה, כי אחרת הייתי נשארת כמו שהייתי, וככה למדתי שיש בי הרבה יותר ממה שחשבתי. מה גם שעכשיו הוא ילדון מקסים (טפו טפו חמסה חמסה) ובכלל לא קוטר.

התחלתי לכתוב כל מה שהוא עשה ומתי וגם מה אכלתי ומתי, בתקווה שאולי יצאו מזה תובנות. כל זה במקביל לחיפוש אחר טיפול משלים.
מעדכנת שהוא היה רגוע למשך חצי שעה בערך, אבל אז הצרחות בטח גרמו לכל השכנים לקלל אותי D-:.

בכי, פלוצים ותזונה זה לא מדע מדוייק - כל אחד מתמודד עם זה בדרכו, מה שעוזר לאחד לאחר לא ולהיפך. שמים לב לכך במיוחד כשיש עוד ילדים
בשביל זה סיפרתי על הבת שלי, ולא אמרתי שככה זה לכולם. כמו שאלטר סיפרה על שלה ולא אמרה שככה זה לכולם.
החלק השני של המשפט פשוט מיותר.
את מוזמנת למחוק אחרי שתקראי.

שליחה על ידי שמש* » 07 דצמבר 2008, 18:00

תפוח אדמה אני נמצאת באזור הצפון בית שאן העמקים והבקעה, מהאתר של ענת סימון התרשמתי גם, בכל מקרה יש את המרכז - מרכז צעד ראשון יש לו אתר באינטרנט www.first-step.co.il את יכולה לבוא לשם לתל אביב או לבקש שיפנו אותך למדריכה מוסמכת באזור מגורייך, אני רוצה להגיד שוב שלפעמים כשיודעים לשים את האצבע על משהו שמציק גם אם הוא דבר קטן לכאורה - בעיני זה יכול לשנות עולמות.

שליחה על ידי שמש* » 07 דצמבר 2008, 18:08

רציתי להוסיף עוד משהו - זה נכון שלתינוקות שונים יש טמפרמנטים שונים אבל כשתינוק מתוסכל צריך לבדוק מה הסיבה - נכון מאוד שיהיו תינוקות שמשהו לא יזיז להם ואחרים שישתגעו מזה, צריך לבדוק למה ואיך מתמודדים, בעיני תינוק מתוסכל עלול לגרום לכך שההורים יהיו מתוסכלים גם וחבל. מעבר לכך שלדעתי חלק ממה שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו עוד מגיל ינקות הוא איך להתמודד עם בעיות ולא איך להישאר מתוסכלים כי ככה הטמפרמנט שלהם וזה יעבור כי בסוף ימאס להם לצרוח ....

החלק השני של המשפט פשוט מיותר.
לא מבינה למה מיותר - זה נכון לגבי, ולגבי אמהות אחרות שאני מכירה (אותך אני לא מכירה).
עם הבת השניה הבנתי כמה רגוע היה הבכור ולא הבנתי איך בכלל היה קשה לי , ועם הבת השלישית אני מבינה כמה הייתי צריכה לשחרר עם הקודמים.
אם הבת השלישית היתה הראשונה, הייתי מקבלת הרבה הרבה דברים כמובן מאליו, או בטוחה שההנקה, המנשא והאופי שלי הם האחראים העיקריים לרוגע שלה (כך בערך קרה עם הבכור).
כל הזמן לומדים.

שלי בן שנתיים וחצי ועדיין לא ישן 10 שעות רצוף.
גם אצלי היה ככה. עם השלישית היה לי מנשא נוח והיא ממש אהבה להתכרבל בו וגם אני מאוד נהנתי.
כיף לי שהיא השלישית, אני מעריכה כל רגע ורגע מהאופי הנינוח שלה.

שולחת לך רוגע (משחק מילים של הילדים שלי - "רוגעלך") @}

מעבר לכך שלדעתי חלק ממה שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו עוד מגיל ינקות הוא איך להתמודד עם בעיות ולא איך להישאר מתוסכלים כי ככה הטמפרמנט שלהם וזה יעבור כי בסוף ימאס להם לצרוח ....
איך מלמדים תינוק בן כמה ימים/שבועות/חודשים להתמודד עם כאב או אי נוחות?
לדעתי אי אפשר ללמד אלא ניתן להקל (למשל, מה שתפוח אדמה עושה)
ברור שצריך לבדוק מה עוד יכולה להיות הסיבה במיוחד עם בכי מאוד ממושך (וכתבתי זאת בתגובה הראשונה שלי).
אני גם לא בעד לתת לתינוק לצרוח כי זה הטמפרמנט שלו. הכוונה שלי היא שברגע שההורים מבינים שזה הטמפרמנט של התינוק, אז קודם כל הם מורידים מעצמם את כל המחשבות השליליות לגבי ההורות שלהם, דימוי העצמי שלהם + מחשבות שליליות על התינוק עצמו. הם מבינים שהם עושים את המקסימום וממשיכים לחבק, לקחת במנשא, להניק, ולחפש עוד דרכים להקל, ולהבין את התינוק.

טוב, אז אחרי שהבנתי מי את (את מבינה מי אני, כן?) הייתי מציעה לך נקודת מבט אחרת על כל הסיפור כמישהי שקצת ראתה אותכם, רק אם תרשי לי. בתור התחלה הייתי רק רוצה לציין שבכמה שעות שאני מבלה איתכם מידי פעם אני רואה תינוק שקט להפליא שישן במנשא שעות על גבי שעות, אז אולי זה רק מרגיש לך ככה בגלל סך כל העומס עלייך בימים אלו? יש לי עוד מה להגיד אם את מעוניינת.

כי ככה הטמפרמנט שלהם וזה יעבור כי בסוף ימאס להם לצרוח .... אהה??? סליחה, אבל זו התגובה הכי פחות בוטה שאני יכולה לזה... (במאמר מוסגר - תינוקות לא בוכים סתם - והם לא יהיו מפונקים אם יתייחסו לבכי שלהם. הם לא עושים "דווקא" כשהם צורחים ואם הם יפסיקו לצרוח כאשר לא יתייחסו אליהם- תוצר הלוואי יהיה חוסר אמון בעולם וביכולת לקבל הגנה ושמירה כאשר הם זקוקים לה. אני לא מרחיבה, כי זה לדיון אחר - ולא שייך לבקשתה של תפוח אדמה).

תפוח אדמה - אני רוצה לשתף אותך בסיפור שלי עם הילדה השנייה שלי - שגם התחילה לבכות בלידה (היה לה מהר מדי) ואחר כך לקח לה ארבעה חודשים להפסיק לבכות... (על הידיים, במנשא...). וגם איתה היה אח שהיה גדול ממנה בשנה ועשר (הפער הגילי טיפה מצומצם יותר) וזה היה לא קל ומתסכל - אבל כמו שאת תיארת מהחוויה עם בנך הגדול, גם הצלחתי לחוות את השמחה ואת הסיפוק על הדברים הקטנים (הצלחתי להיות בסבלנות איתה, היתה חצי שעה של שקט ושינה... ) וגם אצלך אני רואה שאת כותבת שנחתם אצל סבתא, שהיה זמן של שקט (לפעמים אפשר לספור בדקות, ואחר כך לעשות הצטברות יומית...), שהוא נהנה מהעיסוי. להסתכל ולהגדיל את המקומות החיוביים במבט ובחוויה. וגם - אני מהצד רואה את היכולת המדהימה שלך, בתוך הסיטואציה המדהימה הזו, להשתמש בהומור.
וזה עבר. הגזים חלפו, ההסתגלות לעולם הגשמי כנראה גם היה לה חלק בזה ובחוסר צניעות משווע - גם לי ולבן זוגי כנראה יש חלק בעניין, כשסיפקנו לה את היכולת ליצור אמון שהעולם קשוב לצרכיה, בכך שהחזקנו אותה על ידינו והכלנו את הבכי שלה והתייחסנו לקושי שלה באהבה ורוב הזמן בסבלנות.
צריך לבדוק רפואית כמובן שאין בעיה וכדאי למצוא דרכים להקל עליו את הגזים ולהיות איתו. לגמרי להיות איתו.

הייתי רק רוצה לציין שבכמה שעות שאני מבלה איתכם מידי פעם אני רואה תינוק שקט להפליא שישן במנשא שעות על גבי שעות,
אני רק רוצה לציין שגם אצלי אף אחד לא הבין על מה אני מדברת. הצרחות היו כשהיינו בבית ברוב המקרים וכשהיינו לבד, או מחוץ לבית לבד. עד היום הילדה שלי שמחה ומאושרת רק כשיש חברה ואנשים מסביב רק שלרוע מזלה היא נולדה כילדה בכורה במשפחה חד הורית וזה רק שתינו בבית. כבר מגיל אפס כמעט היא היתה יותר רגועה במצבים שהם לא בית ועם אנשים מסביב, ככה שמה שאחרים רואים כ"תינוק שקט וישן" לא בהכרח מתאפשר להורים בבית.
יש לי מכרה (פסיכולוגית, במקרה) שסיפרה לי משהו דומה על הבכור שלה. "אנשים לא האמינו לי שהוא כל היום צורח"- היה לזה המשך שלא רלוונטי לענינינו.
בכל מקרה לא תמיד כשאחרים רואים ילד רגוע זה אומר שהוא כזה.

מעניין העניין הזה של תינוקות שצורחים כשאין חברת אנשים.
הכי ישיר? לפגוש אנשים מהסוג המרגיע, והרבה.
יותר מפורט? תינוקות מאד מגיבים למצב הרגשי שלנו. יכול להיות שאמא מרגישה מאד בנוח ורגועה ומוסחת כשהיא בחברה ושיש לה מתחים שמתבטאים יותר כשהיא לבד. תינוקות הם סייסמוגרפים מאד עדינים. אפשר ממש לבודד משתנים ולנסות להעיף את הגורמים הבעייתיים מהמערכת. ככה כולם יותר מרוצים.

בדקת רופא רגיל? אני לא הייתי מוותרת. אפילו שיש לי התנגדויות לרופאים, הייתי לוקחת אותו לבדיקה.הולכת לרופא שאני מסמפטת, מתארת לו את כל מה שקורה. אולי זה באמת בקע? בדקת?
גם אצלי היא הייתה צורחת בהלבשה, אבל רק בהלבשה. היא הייתה מאוד רגועה אחרי יניקה ובכלל לא הייתה בעייתית כך גם הקטן.
מה שאת מתארת זה יותר מזה. לא שווה לבדוק/לשלול?

אום אל קיצקיצ
קודם כל, מעוניינת.
הגעת לשעה הטובה, אחרי שהוא בכה מהבוקר. את לא זוכרת ששמעת את כולם בוכים? כנראה בשלב הזה הבכי הכריע אותו והוא נפל לשינה הארוכה והמבורכת שהיתה לו. בגלל זה הרגשתי שאין לי יכולת להתמודד עם אוכל - לא ידעתי מתי זה יתחדש...
מעניין העניין הזה של תינוקות שצורחים כשאין חברת אנשים. זה גם מאד נכון לגבינו. גם הגדול היה ככה. הייתי יוצאת לדבר עם השכן התימני הזקן (ולשמוע את אותם הסיפורים שוב ושוב) רק כדי לא להתחרפן איתו לבד בבית. גם התינוק היה מאזין.
נראה שחלק מהבכי לפחות מקורו בעייפות. לוקח לו המון זמן ומאמץ להירדם, גם אם אני מתחילה בתהליך ממש כשאני מזהה שהוא עייף, עוד לפני שהוא מתחיל לבכות. בסופ"ש היתה גם כנראה מתקפת גזים שגרמה לו לצרחות מרובות בשעות הערב. וגם זיהיתי עוד בעיה, שלא הייתי עולה עליה בחיים אלמלא הדף הזה: אחרי 10-15 דקות של יניקה, הוא מתמלא. וחלק מהנסיונות להניק כדי שירדם יוצרים תינוק מפוצץ באוכל. זה פשוט שינוי ביחס למה שהיה בהתחלה (הנקות של שעתיים).

הם לא עושים "דווקא" כשהם צורחים ואם הם יפסיקו לצרוח כאשר לא יתייחסו אליהם- תוצר הלוואי יהיה חוסר אמון בעולם וביכולת לקבל הגנה ושמירה כאשר הם זקוקים לה.
וזו הסיבה לכל המאמצים: היו על זה בוודאי הרבה דיונים פה באתר. זו גם הגישה הבסיסית שלי. ראיתי איך היא עבדה עם הגדול שלי - בתחום האחד שנאבקנו איתו הוא נשאר חסר בטחון (בשינה) אבל בשאר הוא מלא בטחון (למרות שעכשיו קצת מתחיל להתערער בגלל האח החדש, אבל זה באמת כבר נושא לדיון אחר).

בדקת רופא רגיל?
בדקו אותו כמה וכמה רופאים מאז שהוא נולד. לא נראה לי שיש לו בעייה כמו בקע. האמת, נראה לי שיש פה שילוב של כמה בעיות קטנות: הוא עייף ולא מוצא את המקום הנוח שלו בשביל להירדם - אולי באמת בגלל שהוא התרגל להירדם בהנקה וזה כבר לא עובד, או שאולי הוא קצת כמוני וצריך שהכל יהיה נוח ומושלם לפני שהוא יכול להרפות ולהירדם. חוץ מזה, יש כאן גזים שבאים והולכים, נראה לי שזה קשור לקטניות ולא לכל שאר החשודים האפשריים.
השילוב של שני אלו מסתבר, יכול לייצר הרבה צרחות.

ואם כך אני שוב ממליצה בחום על אוסטיאופתיה. באמת, אצלנו בשבועות הראשונים היה יכול לקחת לה שלוש שעות על הידיים ובמנשא להירדם, וברגע שהייתי מניחה אותה היא היתה מתעוררת ושוב בוכה. וככל שהיתה יור עייפה כך היתה סרבנית יותר. צריך להרפות שם משהו. אם את יכולה להגיע לתל אביב אז לברונו רוזמבלום. הוא באמת מעולה.
עוד דבר, הנקה בשכיבה -- שוב סליחה על הטריוויאליות אבל זה יכול לעבוד עם העייפות הפסיכית הזאת, וזה חוסך את הטרנספלנטציה למיטה.

מעניין העניין הזה של תינוקות שצורחים כשאין חברת אנשים. זה גם מאד נכון לגבינו. גם הגדול היה ככה. הייתי יוצאת לדבר עם השכן התימני הזקן רק כדי לא להתחרפן איתו לבד בבית. גם התינוק היה מאזין
או, אז הנה לך קצה חוט. לא התכוונתי למפגשים עם התימני (-; אנחנו למשל פנויות מחר. לא משנה אם המפגשים עם אנשים מרגיעים אותך או אותו (או את הקודקוד השלישי המשולש, ולדעתי זה הגורם המכריע כאן) העיקר שזה עובד.
מעבר לזה, ממה שראיתי מהצד היית מאוד מודאגת שהגדול לא מקבל את תשומת הלב הראויה בגלל האח התינוק והרגשת שאת לא מתפנה אליו, אבל למעשה הוא זה שקיבל את כל תשומת הלב. נראה לי סימפטום מאוד אופייני לאמהות כשנולד ילד שני, רגשות אשמה אינסופיות כלפי הגדול שגורמות בסופו של דבר לכך שהוא בעצם יזכה בכל תשומת הלב. זה מובן לגמרי, בטח גם אני אהיה במועדון הזה עוד שבועיים. אבל בעצם התחושה שלי היתה שאת רוצה שהקטן יישן כל הזמן. שפשוט יעלם. שלא בטעות יהיה ער ועוד יהיו לו דרישות משלו בנוסף לאלו של הגדול. שוב, מובן לגמרי. לקחת על עצמך משימה קשה ומפרכת (אלוהים, מה יהיה איתי עוד שבועיים). הגדול נהיה needy דוקא עכשו כשיש עוד מישהו לטפל בו. זה לא שהתינוק בכיין. זה שהסיטואציה של שלושתכם גורמת לו לבכות. אולי יותר מהרגיל, אולי זה רק נדמה לך בגלל שאין לך באמת זמן להתפנות לכל הצרכים שלו, שוב, שלא באשמתך. כשבכורתי נולדה היינו עושים איתה הקפות של הקיבוץ במשך שעות, אבל זה ברור שלא תהיה לנו אפשרות לעשות זאת כשאחותה תיולד. בקיצור , חושבת שאת צריכה להסתכל על כל התמונה המשפחתית ולא לבודד את הקטן כבעייתי.
רגע! אל תעני לי. קחי יום יומיים לחשוב על מה שאמרתי. וגם אז אל תעני לי. רק לעצמך.

ואם כך אני שוב ממליצה בחום על אוסטיאופתיה. יש לנו תור ליום שישי. מבטיחה לעדכן

עדיין לא קראתי את התגובות מתייחסת ל -
איך להתמודד עם בעיות ולא איך להישאר מתוסכלים כי ככה הטמפרמנט שלהם וזה יעבור כי בסוף ימאס להם לצרוח ....
מיכל צמות, אני הבנתי את המשפט של שמש שהיא בדיוק מתנגדת לכך,
אני התרשמתי שהיא הבינה אותי לא נכון לגבי ההתייחסות לטמפרמנט והסברתי את עצמי שוב.
אפשר להבין את המשפט לכאן ולכאן, מעניין למה שמש התכוונה.
הלו, שמש את מוזמנת להבהיר, הצלחתי להתבלבל....
תודה.

שליחה על ידי שמש* » 09 דצמבר 2008, 21:30

חי בוק הבנת נכון

אני מאוד מתנגדת לעניין של "לתת לתינוק לבכות כי בסוף ימאס לו או כי ככה אנחנו מחנכים אותו..." או עוד כל מני עצות שאני שומעת כל הזמן שהורים מקבלים מנשמות טובות שבאמת באמת מנסות לעזור.
כשכתבתי על ללמד את התינוק להתמודד, באמת התכוונתי לעניין של ללמד אותו להרגע דרך מגע, חיבוק, מנשא וזה בהנחה שאין משהו מהותי שמפריע לתינוק להתמודד.
אני גם מאוד מסכימה עם מה שכתבו כאן שהתינוקות קוראים אותנו.
התינוק אמור לקבל את תחושת הבטחון שלו מאמא ( יחד עם כל הדברים הנלווים, הנקה וכ"ו ), ואם אמא לא רגועה התוצר הוא בד"כ תינוק לא רגוע, תחשבו על עצמכן אם הייתן תלויות לחלוטין באדם אחר ואותו אדם היה מתנהל בחוסר בטחון או אי שקט איך הייתן מרגישות....
יש פה עוד דברים חכמים שנאמרו - כמו עניין ההנקה: לפעמים אנחנו כ"כ נלהבות להניק ( ואל תפרשו אותי שוב לא נכון אני בעד הנקה! .. ), אבל לפעמים מה שקורה זה שאנחנו פשוט מניקות יותר מדי כי הבכי של התינוק מתפרש לנו כרעב או כי זו עוד דרך להרגיע אותו ואז התוצאה היא הפוכה - כאבי בטן ... הנקה זה דבר מדהים אבל אם התינוק סיים לינוק לפני 10 דקות והוא עדיין בוכה רוב הסיכויים שיש משהו אחר שמטריד אותו ולא רעב, אולי הוא צריך חיבוק? אולי שיניעו אותו קצת? אולי שאמא תדבר אליו ותשיר לו שיר? ....

לא קראתי את כל הדף אבל כן את רובו.
חלק מהדברים פעמיים.

יש לי הרבה מה להגיב ולהגיד אבל מצנזרת את עצמי. [ולמרות זה יצא לי ארוך... - זה נושא רגיש מבחינתי]

הבן שלי היה בדיוק כזה.
הוא בכה.
הוא אכל ישן ובכה. לא היו מצבים אחרים כמעט עד גיל שנה.
הוא נבדק ע"י רופאים רגילים ועברנו כל מיני אישפוזים ובדיקות.
ניסינו מגוון ממה שיש לרפואה המשלימה להציע.
חלק עזר קצת, זמנית.
שום דבר לא עזר לגמרי. לא מצאו מה הבעיה ולא איך לעזור לו ולנו ולהקל.
זה היה סיוט. אין לי שום תיאור אחר לתקופה הזו.
מה שהכי עזר היה הזמן. יום אחד הבנתי שעברנו יום שלם רק עם שעתיים רצופות של בכי ועוד בכי בהפסקות.
ולאט לאט נהיה יותר טוב.

אני לחלוטין לא מסכימה עם המשפט:
אם אמא לא רגועה התוצר הוא בד"כ תינוק לא רגוע
לפעמים אמא לא רגועה היא תוצר של תינוק לא רגוע.
אני כן מסכימה שהרבה פעמים אמא רגועה יכולה יותר בקלות להכיל, לעזור ולהרגיע תינוק לא רגוע. אבל לא מסכימה שהיא הסיבה לחוסר הרוגע שלו.

לפעמים תינוק בוכה ואין שום דרך בעולם לדעת מה מציק לו.
ואין שום דרך בעולם להקל עליו.
כן יש תינוקות כאלה - היה לי אחד בבית - לא מנשא, לא ידיים, לא במיטה ליד אמא, לא הנקה, לא שירים, לא מוסיקה, לא ידיים של מישהו אחר, לא כלום. כלום לא עזר.
אז כן יש תינוקות כאלה.
ואמא שלהם לא אשמה בזה שהם כאלה [וגם לא אבא].
זה משהו שהוא לגמרי שלהם.
והדבר היחיד שנשאר לעשות לפעמים זה לחבק ולספר לו כמה הוא אהוב ורצוי ולהסביר לו שלמרות שקשה לו אני כאן איתו.
ולחכות שהבכי יגמר. ולדעת שמתישהו הוא יתחיל שוב ושוב אני לא אוכל לעזור ואוכל רק לחבק ולהיות איתו בבכי.
ולקוות שמה שמציק לו יעבור מהר מהר אפילו אם אני לא יודעת מה ואף פעם לא אדע.

והילד שלי שצרח במשך שנה ולא ישן יותר מ- 20 דקות רצוף הוא היום ילד חברותי, חייכן, ידידותי וחכם.
ומי שמכיר אותו היום לא מאמין לי שככה הייתה השנה הראשונה.

חיבוק - מאחלת לך שמה שלא מציק לו יעבור מהר.
ומאחלת לך שתזכרי כל הזמן שאת האמא הכי טובה שיכולה להיות לילד הזה.
ושהקושי שלו הוא שלו - את לא גרמת אותו, וזה לא בגללך ואת לא מוסיפה עליו - את יכולה רק להיות שם ולהכיל אותו עם הקושי.

אני סתם זורקת אפשרות לאוויר - מאחר ויש לו אח גדול בבית - ובגלל שהתנסיתי בזה אישית עם הפיצפונת שלי....
אולי יש לו תולעים? זה די נדיר שקטנטנים מקבלים את זה, אבל אם כן - זה דבר שיכול ממש להטריף אותם...
אחרי לילות סיוטיים עם הקטנה שלנו, בלי שום קצה חוט של הבנה מה עובר עליה וממה היא כ"כ סובלת..... גילינו שיש לה תולעים.......
כמובן שברגע שעלינו על זה - טלפון אחד להומאופטית שלנו - והשקט חזר למעוננו.

רוב הסיכויים שזה לא זה - אבל אולי כדאי לשלול.

גם אצלנו היה הרבה בכי. בעיקר סביב גזים ועצירות וטונוס גבוה. וגם קושי להירדם. אפילו בלילה, אחרי שהיה מתעורר ויונק, לא היה מצליח לחזור לישון.
אני יכולה להוסיף למה שנכתב כבר, מספר דברים שעבדו אצלנו.
למשל קפיצות על כדור פיזיו, לפעמים קפיצות ממש (לצערי גם באמצע הלילה...) ולפעמים נידנוד עדין תוך כדי הנקה.
הנקה תוך נידנוד על כסא נדנדה. אחרי שנרדם, הייתי מעבירה אותו בזהירות והיה ישן על הבטן של אביו או סבתו(כל העברה למקום אחר כמו מנשא, עגלה, מיטה נדון מראש להתעוררות).
וגם מוצץ (בבקשה לא לסקול אותי) עבד לפעמים עד גיל שלשה חד' בערך.
לגבי תזונה, אני הייתי על דיאטה מצומצמת מאוד, וזה לא ממש עזר לשיפור המצב.
בשביל השקט הנפשי שלי, ובכדי לשלול סיבות אחרות לבכי, הייתי כמה וכמה פעמים אצל רופא הילדים (אצלנו נמשך עד גיל 8 חד'), שהיה עושה בכל פעם בדיקת "אוברול", רק בשביל לשמוע שהוא לא מוצא כלום למעט גזים...
הייתי גם פעמיים אצל יועצת הנקה. דווקא אם את אומרת שהתינוק עולה טוב במשקל ושקשה לו להירדם תוך כדי יניקה, הייתי מנסה לבדוק את הכיוון של זרימת חלב חזקה מדי. שהחלב ממשיך לצאת מעצמו ולתינוק קשה לווסת את הזרם.

אני מקווה שיעבור כמה שיותר מהר. נראה שאת עושה המון בשבילו (-:

חיבוק - מאחלת לך שמה שלא מציק לו יעבור מהר.
<POOH והתוספות , תפוח אדמה פתחה את הדף. חוץ מזה מסכימה עם כל מה שכתבת, שבת שלום@}>

והילד שלי שצרח במשך שנה ולא ישן יותר מ- 20 דקות רצוף הוא היום ילד חברותי, חייכן, ידידותי וחכם

גם אצלי זה ככה...
את מספרת שקשה לו להרדם ולשחרר - אפשר לנסות יוגי של מילגה שבעצם מחבק אותו ונותן לגוף לשקוע פנימה. לי זה עזר כשהייתי כבר סחוטה מלהחזיק על הידיים והמתח שהצטבר אצלי רק הפריע לו.

את מקבלת הרבה הרבה עצות טובות, אבל אולי את פשוט צריכה שמישהו יבוא ויתן לך לבכות סתם ככה בלי סיבה ויחבק ויערסל אותך... אז חיבוק וירטואלי ואם יש איזה מישהו כזה (אמא?) - תבקשי בדיוק את זה!

ואולי גם הידיעה שזה בסוף עובר יכולה לעזור לך קצת לשחרר ולחבק אותו ולהסתכל עליו ולספר לו שיש עתיד שבו עוד תצחקו יחד על התקופה הזאת.

חזקי ואמצי...

_חיבוק - מאחלת לך שמה שלא מציק לו יעבור מהר.
<POOH והתוספות , תפוח אדמה פתחה את הדף. חוץ מזה מסכימה עם כל מה שכתבת, שבת שלוםflower>_
סליחה..

בכל מקרה מאחלת לכולן שכל הבעיות יעברו מהר.
ותפוח אדמה שמה שמציק לו יעבור מהר.

גם אצלי השניה בכתה המון, בלי סיבה נראת לעין. כשהתחלנו לפשפש - בכתה פחות.
אני אישית כן מאמינה וחושבת שיש קשר הדוק בין התינוק לאמא.
התינוק נושם את האויר שאנחנו נושפות ואם האויר שאנחנו נושפות (אויר=אוירה) הוא לא רגוע, מתוח, לא פתור
לא שמח וכן הלאה וכן הלאה...זה מה שמחלחל אליו. ומכיוון שהתינוק לעומתנו לא אמור להכיל - הוא מוציא
את זה החוצה בצורת בכי, הקאות, קשיי עיכול, ריפלוקס ועוד.
אני כן מאמינה שתינוק לא רגוע אמור להעיר את האמא מאיזו תרדמה ולעודד אותה לבדוק את עצמה
גם מבחינת תזונה וגם מבחינת אורח חיים ובכלל...
אם תשנו את האותיות תינוק=תיקון ולדעתי זה יכול להיות מנוף מאוד גדול להתפתחות.
ורק כדי לעודד, כל שינוי קטן לטובה יכול להשפיע מאוד מהר. אפילו למשל הורדת מוצרי חלב לגמרי
(במוצרי חלב יש סוכר) יכול לעזור..

לא קראתי את כל הדף, רק את ההתחלה, אז סליחה אם חוזרת על משהו שכבר נכתב כאן (ובכל אופן סליחה שחוזרת על עצמי וכותבת משהו דומה בשלושה דפים שונים תוך יומיים...).
ראשית קיבלת כאן כמה רעיונות טובים אז אני רק מוסיפה עוד אחד, למקרה שהוא דווקא זה שיתאים לך.

אני גם הייתי הולכת בכיוון של בדיקת תגובה למזון שאת אוכלת. כדי להגיע לאבחון מהיר של זה אני ממליצה על איילת מטוטלת (איילת שלו) שעשתה פלאות אצלי ואצל נשים רבות נוספות. ראי גזים אצל תינוקות קוליק שם מופיע גם הטלפון שלה בתחילת הדף.

רק שימי לב שאם את מורידה מוצרי חלב - וזה אכן אחד הדברים שהוא רגיש אליהם, אז לוקח שבועיים לערך לגוף להיפטר מהחלבון ולכן ייקח זמן עד שתראי רגיעה מוחלטת, אם אכן מוצרי החלב הם הבעיה. אבל בכל מקרה, אם תפני לאיילת ותלכי לפי התפריט שהיא תתאים לך עם המטוטלת (כן, כן, זה וודו, אבל מה זה חשוב אם זה ירגיע את הילד) אני מאמינה שתראי שיפור תוך ימים בודדים. אצלנו זה חיסל את בעיית הגזים לחלוטין, כלומר לא היה שום בכי מרגע שנצמדתי לתפריט בדייקנות.

וחוצמזה חיבוק גדול.

נראה לי שיש לו טונוס שרירים מוגבר. הוא נולד עם ראש זקוף, ושונא להיות בערסול
ממליצה בחום ליצור קשר עם ענת סימון מגן יבנה. אם זו אכן הבעיה זה בהחלט יכול להיות קשור לבכי ולתופעות נוספות שאת מתארת. היא מומחית בצעד ראשון ושיטת ורדי ומעבירה סדנאות ליווי התפתחותי, והיא מדהימה.
הנה האתר שלה: http://www.metaplim.co.il/a.asp?p=4780
אישית, במקרה כזה אני הייתי הולכת לאבחון אצל מישהו מהתחום הזה לפני שהייתי מתחילה להקשות על עצמי בהגבלת התפריט שלי.

לפעמים אמא לא רגועה היא תוצר של תינוק לא רגוע. אצלי זה ממש ככה:-)
בכל אופן, היו ביומיים האחרונים כמה שיפורים, שאני מקווה שיתמידו ולא היו סתם משהו חולף.
נראה לי שהתזונה נטולת הקטניות עוזרת - אני חושבת שהוא לא רגיש למוצרי חלב (מין תחושה שכזו), ושדווקא קטניות עושות לו רע. זה גם אומר לשנות את כל התפריט, אבל ניחא. חוץ מזה, אחרי שהבנתי שהצורך למצוץ גורם לו להקיא בקשת, התחלתי לדחוף לו מוצץ (באופן מאד לא באופני). לא תמיד הוא מוכן, אבל כשהוא מסכים לקחת אותו הוא יושב לו ומוצץ את המוצץ במין רוגע תינוקי כזה. אפילו במנשא תוך כדי ערסול. בינתיים היה יום נטול בכי יחסית, אחרי ערב קשה אתמול (צרח, ינק יותר מדי,צרח, הקיא בקשת, התקשה להירגע, צרח קרוב לשעה, נרדם). אני מנסה עדיין להבין איך נוח לו. כנראה שאחרי שהוא אוכל יותר מדי אז לוחץ לו ושום דבר לא נוח לו, ובשאר הזמן זה עדיין לא לגמרי ברור. מה שברור זה שכל מה שידעתי על הרגעת תינוקות (מהבכור) לא תקף, וצריך להתחיל מהתחלה.

(מקווה שאני לא אתחרט על הפוסט האופטימי הזה ואקבל בהפוכה ערב של צרחות).

אחרי שהבנתי שהצורך למצוץ גורם לו להקיא בקשת, התחלתי לדחוף לו מוצץ (באופן מאד לא באופני). לא תמיד הוא מוכן, אבל כשהוא מסכים לקחת אותו הוא יושב לו ומוצץ את המוצץ במין רוגע תינוקי כזה
אולי כדאי לבדוק אם אין לך עודף חלב? את בקשר עם יועצת הנקה?
(הקטע עם המוצץ הוריד לי אסימון)

אם עיקר הבכי בדרך כלל הוא בערב, אז נראה לי שגובר החשד שזה עניין של גזים, כי אחד האפיונים שלהם הוא בכי בשעות הערב.

אולי כדאי לבדוק אם אין לך עודף חלב? את בקשר עם יועצת הנקה?
מסכימה.
גם כיוון מאוד מאוד אפשרי, לפי ההקאה. (את מניקה גם את הגדול?)

אכן התחילו צרחות. מה, לא שומעים אצלכם?

אני לא בקשר עם יועצת הנקה. נראה לי שיש קצת עודף, אבל לא משהו מאד חריג. ההנקות מאד התקצרו לאחרונה, אבל בסה"כ הוא נראה שבע וחיוני.

את מניקה גם את הגדול? לא, אבל סקרנית לדעת מה הקשר.

הבכי הוא גם בערב, אבל גם בשאר היום, מפוזר.

יש לי הרבה מה להגיב ולהגיד אבל מצנזרת את עצמי.

POOH והתוספות - למה את מצנזרת?

אום אל קיצקיצ חיכיתי יומיים ואני עונה כאן, חלק ממה שכבר עניתי לעצמי. זה נכון שהאינטראקציה עם הבכור מלחיצה אותי (ואפילו מאד). אני רואה שינוי משמעותי בהתנהגות שלו במיוחד בימים שבהם הקטנצ'יק תובעני במיוחד. בימים שהוא פחות תובעני ושאני מצליחה לבלות קצת זמן לבד איתו הוא מאפשר לי להתפנות לענייני (למשל החלפת חיתול) וזה לא מזיז לו. אבל בימי בכי קשים הוא גם בוכה כל הזמן (כמו שבכורתך שאל: למה הוא בוכה?" כשהוא בכה על דבר של כלום). כשהייתם אצלנו הגעתם אחרי בוקר קשה במיוחד, ולכן כשהוא כבר ישן קיוויותי שזה ימשיך כמה שיותר. אבל אכן, יש בי צד שמקווה שהוא יישן כמה שיותר, כי בד"כ האלטרנטיבה היא צרחות.
אתמול כשהיינו אצלכם היה מקרה חריג, שהוא נח בערסול והסתכל על העולם. הצלחתי לשחזר את זה פעם אחת היום. אם הוא ככה, מן הסתם לא אכפת לי שהוא ער. להיפך, זה מצב מבורך בעיני.
_אולי זה רק נדמה לך בגלל שאין לך באמת זמן להתפנות לכל הצרכים שלו - באמת אין זמן:-). אולי זה מה שיצור תינוק בכיין, לא יודעת.

מצד שני, התחלתי לנסות לחזור עם הבכור לשגרה מבחינת יחסנו. היחס שלי אליו השתנה (בגלל אילוצי זמן, רגשות אשם וכיוצ"ב) ואני מקווה שזה גם יועיל לכל הענין. האמת שהיו לי עוד הרבה מחשבות על מה שאמרת, אבל בגלל שחיכיתי אני לא זוכרת את כולן. אבל זה גרם לי לחשוב, ואולי לשנות משהו לטובה, אז תודה

נראה לי שיש קצת עודף, אבל לא משהו מאד חריג. ההנקות מאד התקצרו לאחרונה, אבל בסה"כ הוא נראה שבע וחיוני.
אם יש עודף חלב, ברור שהוא שבע

אבל אם הוא בוכה ומקיא אחרי הנקות- שווה לברר את הנושא, כי אם זה זה, ניהול הנקה מעט שונה יכול לעשות פלאים. רק יועצת הנקה יכולה לאבחן מצב כזה ואת הדרגה שבה הוא מופיע, לכן שווה בכל זאת לפחות להרים טלפון.

את מניקה גם את הגדול? לא, אבל סקרנית לדעת מה הקשר.
הנקת צמד יכולה ליצור עודף חלב. (אבל כמובן שעודף חלב יכול להיווצר גם ללא הנקת צמד).
בכל מקרה, הייתי נפגשת עם יועצת הנקה מוסמכת, רצוי מישהי מאוד מומלצת ומנוסה.

ניהול הנקה מעט שונה יכול לעשות פלאים.
אצלי אכן השפיע ועשה פלאים.

סימן נוסף לעודף חלב הוא שבזמן ההנקה הוא יהיה מאוד לא רגוע בגלל הזרם החזק

סימן נוסף לעודף חלב הוא שבזמן ההנקה הוא יהיה מאוד לא רגוע בגלל הזרם החזק
לא בהכרח. יש מגוון סימנים ולא כולם מופיעים בכל מקרה.

חי בוק? הבנת נכון אופס, שמש - סליחה על אי ההבנה )-: אבל שמחה לגלות שזו הייתה אי הבנה...

התחלתי לדחוף לו מוצץ (באופן מאד לא באופני). לא תמיד הוא מוכן, אבל כשהוא מסכים לקחת אותו הוא יושב לו ומוצץ את המוצץ במין רוגע תינוקי כזה.
אצלי 3 ילדים עם מוצץ.
אני מאד בעד מוצץ עזר הרבה אצלנו בכל מיני מצבים.

ולמה מצנזרת?
כי כשכתבתי בעבר הכל קיבלתי כל מיני תגובות מעליבות ונמאס לי. אז לא כותבת.
אבל כל מה שכתבת כל כך נגע בי כי הייתי שם עם הילד שלי במשך הרבה זמן ואני יודעת כמהז ה לא קל. וכמה הסביבה לא קלה בסיטואציה כזו גם כשיש לה את הכוונות הכי טובות.
וכולם מסביב אמרו לי "תבדקי את עצמך - זה משהו בך" "אם את תירגעי - הוא ירגע" ועוד משפטים כאלה בכל מיני וריאציות עד שבסוף האמנתי שהכל בגללי
והיה לי דיכאון אחרי לידה [לא רק בגלל האמונה הזו אבל גם]
ומאז אני לא יכולה לשתוק על המשפט הזה כי אם אצליח למנוע מאמא אחת להאמין בזה עשיתי את שלי.
אז היה לי חשוב לכתוב לך שזה לא את.
ושגם לנו היה ככה וזה עבר.
ושינוי תזונה אצלנו לא עזר בכלום [היו דברים שהוא היה רגיש אליהם אבל מראש לא אכלתי אותם - רק כשהחזרתי אותם לתפריט גיליתי שזה עושה לו רע].
הומאופטיה קצת עזרה.
הכי עזר הזמן... וזה קשה.. קשה לחכות.
קשה לעבור כל יום כל דקה כל רגע כשאת יודעת שאם עכשיו שקט זו רק הפוגה לפני הצרחה הבאה..
אז רציתי להגיד שאני יודעת כמה זה קשה.
וזו לא את אשמה. זה שלו. קשה לו.
וזה יעבור [אני מקווה שמהר].

נו בסוף כתבתי הרבה יותר ממה שהתכוונתי אבל לא לא מוחקת [בנתיים לפחות]

אני מאד בעד מוצץ עזר הרבה אצלנו בכל מיני מצבים.
גם אני.

לגבי ההקאה בקשת - גם אני ממליצה על יועצת הנקה (קודם כל, ואם לא עוזר אז רופא/ת משפחה).

הגדול שלנו גם בכה כל הזמן חוץ מהזמן שבישלתי. הוא היה במנשא כל היום ולא חיבב שום פעילות, פרט לבישול! זה היה מאוד משונה. אולי הגירוי של חוש הריח היה מספיק מסיח ממה שמציק? בכל מקרה זו היתה תקופה מאוד פעילה במטבח

לא ממש עוזר, אני מניחה, אבל רק רוצה להוסיף שגם אצלינו זה עבר. ולפני גיל שנה. (אולי 8 חודשים) והיום הוא ילד רגוע ונחמד מאוד.
מה שכן - אצלינו היתה לידה די טראומטית. במבט לאחור אני מצטערת שלא הלכנו לטיפול קרניו-סקרל. הבנתי שאתם הולכים, זה נראה לי מצויין.

הוא היה במנשא כל היום ולא חיבב שום פעילות, פרט לבישול! D-: הגדול שלי אהב מאד לקפל כביסה במנשא.
היינו אצל האוסטיאופת. היה נחמד

. נראה לי שבסך הכל יש שיפור. אתמול היה לנו בוקר ממש רגוע, אבל הרבה צרחות בערב. גם היום היה רגוע למדי, אבל עם קצת יותר בכי מאתמול (שחלקו באשמתי - הוא היה עייף ואני לחוצה לצאת מהבית). נראה לי גם שהווליום של הבכי ירד קצת, זה בהחלט עוזר לי לשמור על השפיות.

הפתיע אותי שהוא טען שפליטות מרובות הן מצב לא תקין ושזה גם אמור לרדת בעקבות הטיפול. האמת שאני אהיה מופתעת אם זה גם יעבוד. בינתיים עדיין קשה לי לומר לגבי התוצאות של הטיפול, אבל בגדול יותר רגוע עכשיו, ונראה גם שיותר נוח לו במנשא. בכל אופן, נלך שוב שבוע הבא.
ועוד שאלה למי שיודע: האם תינוק קטנטן אמור לבכות עם דמעות, או שעדיין לא?

אצלנו עם הגדול היו המון פליטות והאוסטיאופתיה מאוד עזרה.
דמעות - לפי הספר בדרך כלל מתחילות אחרי איזה חודש נדמה לי, אבל גם כאן יש הבדלים גדולים: הגדול שלי בכה בדמעות כבר בגיל שבועיים, וזו הארנבת לקח לה הרבה יותר זמן עד שראיתי פעם ראשונה דמעות (למרות שהיא יותר בכיינית ממנו).
אז כמו שאומרים ברדיו, שיהיה לילה טוב ושקט. בעצם לא אמרת, איך הוא בלילה? ישן הרבה או מתעורר הרבה?

ועוד שאלה למי שיודע: האם תינוק קטנטן אמור לבכות עם דמעות, או שעדיין לא?
הגדולה שלי עוד בגיל יומיים משקל פחות מקילו בכתה עם דמעות!
אבל נראה לי שרק בגיל חודש או משהו כזה לרוב הילדים יש דמעות...

גם שלי בוכה מההתחלה עם דמעות (כרגע בן 3.5 שבועות)
זה קורע לב ובלוטות הורמונים

ואללה. אצלנו אין דמעות בכלל (וכאמור בוכה הרבה).

אצלנו עם הגדול היו המון פליטות והאוסטיאופתיה מאוד עזרה אמן אמן שיעזור גם אצלנו. זה יראה לי ממש נס!

איך הוא בלילה? ישן הרבה או מתעורר הרבה? גם וגם, אבל בינתיים מיכן לישון לצידי, אז אני מניקה די מתוך שינה ולא מפריע לי. רק שעד לאחרונה הוא היה מוכן לאותו הסידור גם בצהרים, ועכשיו זה די הפסיק. אני אפילו מפחדת לחשוב מה יהיה אם שנת הלילה גם תתחרבש.

שוב יום לא קל....

האם תינוק קטנטן אמור לבכות עם דמעות, או שעדיין לא?
הפתיעו אותי התשובות פה: אצלי שניהם חיכו עם הדמעות הרבה יותר מחודש-חודשיים (חוץ מכשהיו מצוננים). כמה חודשים טובים, כבר לא זוכרת בדיוק. נדמה לי שלפחות בתחום הזה אין לך מה לדאוג.
בקשר לנושא הדף, לצערי כמעט אין לי מה להוסיף. הבן השני היה בוכה הרבה בהתחלה, "אוכל וסובל" קראתי לזה, אבל לא הלכתי לבדוק מה להוריד מהתפריט, משכתי את הזמן ובאמת קצת אחרי גיל שלושה חודשים זה עבר. כן ראיתי שיפור, עד כמה שזכור לי, אחרי שהורדתי מהתפריט שלי אורז לבן ובננות, ואולי גם מוצרי חלב.
מה שכן, אם האוסטיאופתיה מביאה לשיפור - הייתי מנסה להתעקש על המנשא. אולי גם בודקת כמה סוגי מנשאים עם אחת המומחיות לנושא (תזמורת הים באזור המרכז, ה עוגיה בצפון אאל"ט).

בהצלחה!

אז שוב פינת העצה הטריוויאלית: את משכיבה אותו לישון על הבטן? אצלנו זה מאריך את השינה באופן משמעותי, ונדמה לי שאצל המון תינוקות זה כך: על הבטן ישנים שינה עמוקה הרבה יותר, על הגב מעירים את עצמם מהרפלקס ובכלל מרגישים חשופים. גם אחרי הנקה מתוך שינה, אם לא נרדמתי לגמרי ("באקדחים שלופים", כמו שמכנים את זה פה בבית

) אני פשוט הופכת על הבטן.
מאחלת ימים קלים יותר וממשיכה לעקוב כאן.

כמה דברים ובקיצור:
אם עדיין אין שיפור מספיק משמעותי (ומן הסתם את רוצה לחכות עוד קצת כדי לראות איך האוסטאו ישפיע), שווה לבדוק את הנושא של רגישות תחושתית - יש תינוקות שלוקחים את הנושא ממש קשה מהלידה, ופחות או יותר כל דבר מוציא אותם משלוות הנפש.
הכתובת: או המדריכה ההתפתחותית שכבר המליצו לך עליה (אני לא יודעת מהי ההכשרה של מדריכות התפתחותיות, אבל אם היא טובה ורבת ניסיון, אז חסר לה שהיא לא מודעת לנושא

), או, משהו יותר בטוח: מכון להתפתחות הילד => מרפאה בעיסוק. יש לכל קופת חולים, בגיל הזה זה לדעתי עדיין חינם עם הפנייה מרופא.
לריפוי בעיסוק יש כלים לטפל בנושא די ביעילות, וגם קראניו-סקרל עוזר לאותה בעיה. היתרון של ריפוי בעיסוק זה האבחון: יש להם שאלונים וראיונות (ארוכים כאורך הגלות), שבאמת עוזרים למפות בפירוט את הגירויים השונים בסיטואציות שונות ואת התגובות אליהם, וזה נותן לך, מעבר לטיפול הישיר, כלים לארגן את עצמך ואת הבית כדי לעזור לתינוק ולווסת את הגירויים לרמה שמתאימה לו.
(ואם יש בעיה התפתחותית נוספת הם אמורים לעלות על זה. המכונים מאורגנים בצורה של צוות רב מקצועי, כך שהם יכסו לא מעט אפשרויות)

מסכימה עם אנדלוסיה בקשר לשינה על הבטן. שווה לנסות. ואם את מיניקה וישנה אתו ולא מעשנים בבית - (כלומר נמנעת משלושת גורמי הסיכון העיקריים למוות בעריסה) - העניין של שינה על הגב בטל בשישים.

ועוד דבר:
לפעמים אמא לא רגועה היא תוצר של תינוק לא רגוע
נכון!!!!!!!!!!!

אני רוצה לעודד אותך למצוא את הסביבה הכי תומכת שאת יכולה למצוא. מניסיוני (עם תינוק רגוע יחסית אבל דורש-תנועה-מתמדת), היה גם לי וגם לו הרבה יותר קל מחוץ לבית ועם חברת אנשים. הייתי יושבת בבית ומרגישה שאני הולכת לצאת מדעתי, ואז קמה, הולכת לשבת אצל חברים עם תינוק (קצת יותר גדול), ובבת אחת הרגשתי נורמלית.

בית של אמא, דודה, חברות, מפגשי אמהות ותינוקות וכל מסגרת אחרת שנראה לך שתתאים לכם ותעודד אתכם.
שמרי על השפיות

(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())(())

אחרי הטיפול הראשון אצל האוסטיאופת היה שיפור,עבר עלינו סוףשבוע יחסית רגוע וגם השבוע עצמו התחיל ברגל ימין,פחות פליטות,פחות צריחות.
אבל לקראת יום רביעי חמישי הכל התחיל לחזור ,והסופשבוע היה בלתי נסבל ,אפילו שהיינו אצל ההורים כך שכל מה שהיינו צריכים לעשות היה לדאוג לילדים.
אני מותש ,הסיטואציה הזו שבה אתה יושב (עומד/מתנודד) ובזרועותיך תינוק שפשוט לא נרגע וצורח וצורח וצורח שוברת אותי כל יום מחדש,אני מאבד את האיכפתיות שלי אליו,את הרצון לעזור לו,אני כבר פחות מנסה לעזור לו לבכות פחות ,כי זה נראה לי בלתי אפשרי,כי לא משנה מה אני אעשה הוא יבכה.
זה גם מחרפן את הגדול,כשהקטן צורח הוא נכנס לאטרף,צורח בעצמו,מחפש תשומת לב,עושה דברים שהוא יודע שאסור בכוונה,וגם זה מחרפן אותי.

אני יודע שזה זמני,ואני יודע שעוד כמה חודשים ההווה הזה ייראה לי כעבר רחוק ,אבל כרגע העתיד הזה נראה לי מעבר להררי החושך.

אני כל כך מבינה אתכם. גם התינוקת שלי בכתה המון. זה נורא מתסכל, גם אני כבר לא חיפשתי מה יכול להקל עליה, כי היה נראה לי שבכל מקרה היא תבכה, והיה לי פחד גדול שאין הבדל ביני ולבין מישהו אחר שמחזיק אותה כי בכל מקרה היא בוכה, ושהיא לעולם לא תתנחם במגע האימהי שלי. ובאמת, נראה לי שכשתינוק בוכה המון יותר קשה להבין אותו, אבל לאט לאט דברים מתחילים להתבהר. היום היא בת חמישה חודשים, ויש כל הזמן שיפור, היא כבר לא בוכה את הבכיות ההיסטריות של ההתחלה, אבל עדיין יש שעות שלא נוח לה, ושום דבר לא ממש עוזר, לא ידיים, מנשא, נידנוד הנקה.
דברים שעזרו לי בהתחלה:
לדעת שזה שהיא בוכה כל כך הרבה (והיא באמת בכתה המון המון) זה הדבר הכי טוב שהיא עושה למען עצמה, ככה היא מרפאת עת עצמה. (וזה באמת קשה מאוד ולא נוח לנו).
לדעת ולהקרין מתוכי שהכל בסדר איתה.
אני גיליתי (אחרי הרבה שבועות של בכי) שלהבדיל מהבת הגדולה שלי שמה שהרגיע אותה בתור תינוקת זה נדנוד חזק במנשא, את התינוקת שלי נדנוד רק הוציא יותר מאיזון, ובסופו של דבר נוח לה יותר להרדם בשכיבה במיטה המוכרת בהנקה או עם מוצץ.
במקומות חדשים היא הייתה בוכה יותר , הבנתי שיש לה תחושה של מרחב. (אולי גם בגלל זה הוא בכה המון אצל ההורים)
להתעלם מהשאלה : "למה היא בוכה", ובכלל להיות בסביבה תומכת ולא שיפוטית.
ועוד סיפור אחרון:
כשהיא הייתה בת שלושה חודשים היה שבוע שלם שהיא רק בכתה. גם השבועות הקודמים היו עם הרבה בכי, אבל השבוע הזה היה קיצוני במיוחד. היא הייתה ישנה במנשא, מתעוררת אחרי שעה, יונקת, מסתכלת עלי, מחייכת חיוך קטן, משמיעה גרגור , ושוב פורצת בבכי חזק, היסטרי. ואז הכל בבכי, עוד הנקה, החלפה, נידנוד במנשא ושוב שינה. ככה במשך שבוע (למזלי הלילות היו יחסית טובים) . אחר צהרים אחד שאני כבר הייתי ממש במשבר, הילדה הגדולה שלנו ישנה, התינוקת התעוררה, בעלי החזיק אותה עליו. ישבנו אחד מול השני, לא תיכננו את זה אבל זה פשוט קרה, היא שוב התחילה לבכות אבל הפעם לא ניסינו להרגיע אותה, והיא נרגעה. ושוב אחרי כמה דקות בכי חזק והיא הצליחה להרגע. היא כל הזמן היתה עליו, ואני יכולתי בפעם הראשונה להסתכל עליה, ממש לראות אותה, לראות את הגלים של הבכי, לראות אותה כשהיא בוכה, מה קורה לה. זה היה במשך שעה.
אני לא יודעת אם זה קשור, אבל מאותו אחה"צ התחיל שיפור. השיפור היה איטי והיא עדיין הייתה בוכה הרבה אבל משהו עדין השתנה. (לא עשינו את זה מאז, זה התאים כנראה רק לאותה נקודה בזמן)

מאז השבוע הזה אני מעריכה כל רגע של שקט, של חיוך, מבט, והרגעים האלו הולכים וגדלים במשך היום, וזמן הבכי הולך וקטן.
שולחת חיבוק