עוברים מהעיר לכפר

ענת, נתקלתי עכשיו בדף ורציתי להגיד לך שאת כותבת מאוד יפה!
חבל שהפסקת.

שליחה על ידי dodi* » 08 מאי 2004, 20:34

דף שלכם מדהים. גם לי יש המון מה להוסיף, גם אני גרה בכפר כבר חמש שנים ועדיין מלאה בקסם הזה עם ריחות הלוונדר בערב, פריחת האביב הצבעונית בגינה שלי, פעמוני הרוח המצלצלים, זרימת המים בבריכת הנוי שבנינו, הציפורים המצייצות, ריחות התבלינים, השכנים המדהימים (כולנו בנינו באותו זמן ונכנסנו לגור באותו זמן ולכן כולם היו מלאי מוטיבציה, ישוב קהילתי). נכון הנסיעות לעתים ארוכות ויקרות, תמיד צריך מלאי בבית, הבית תמיד מלא בחברים, שכנים ואורחים. ההתקרבות אל הטבע ועם זאת אל המסע הרוחני עושים משהו לנפש, גם כשאני עובדת בעיר אני מתגעגעת בכל רגע הביתה. גם הבנות שלי (3, 5) הפכו מחוברות לטבע, עובדות איתי בגינה, זורעות, קוצרות ברינה, קוטפות לימונים ונענע להכנת המשקה. חיינו מלאי קסם והתלהבות מכל עלה נוסף.

שליחה על ידי dodi* » 08 מאי 2004, 20:39

אני מוסיפה: אופס שכחתי... אני שהייתי מכורה לקניונים מקבלת סחרחורת עם יוצא לנו לבלות שם פעמיים בשנה (אחרי המעבר), החיסכון הוא בעיקר כי אין פיתויים, יש מכולת אחת, בריכה, ספריה (בילוי אמיתי), ופעילות חברתית ענפה, מפגשים עם חברים, ומפגשים ספונטניים.

דודי, איפה את גרה?
נשמע נפלא! אפשר להצטרף?

הצצתי ונפגעתי..כתוב נפלא, מעניין וכייף לגלות עוד אנשים עוד אותן התלבטויות.
יש לי שאלה חשובה חשובה: אנחנו זוג מבוגר יותר עם ילדים מנישואים קודמים ששניהם לא גרים איתנו.שלי-כבר גדול ויצא מהבית ושלו גר עם האמא.
כמעט כל הסיפורים כאן מספרים על התחברות , גם אם מינימלית..דרך הילדים. סיבוב עם העגלה במושב..
אז מה יהיה עלינו? אם אכן נממש נעזוב את העיר ונתיישב בכפר. אף אחד לא ידבר איתנו? הרי אין חיבור דרך מערכת החינוך או הילדים שמשחקים עם השכנים, קצת נשמע לי שאנחנו צריכים לחשוב על החלום שוב..
מה אתם חושבים? בכינות?
ליליאן

ליליאן, ישנם ישובים בהם יש קיים נוהג של משפחה מאמצת, אולי זה יכול לקרב אתכם?
ישנם אנשים (כמוני למשל) שדופקים על דלת השכנים "שלום, אנחנו חדשים כאן, רצינו לדעת מי גר בבית וממול" ואפשר לבקש כוס חלב או משהו.
אבל ישנם גם ישובים או קיבוצים בהם בונים הרחבה או בנייה מרוכזת של בתים ואז עורכים מפגשים בנושאי הבנייה עם התושבים וזה נחמד. כשכולם בונים בית חדש בהרחבה למשל, כל אחד רוצה לראות איך עיצבו את ביתם השכנים ואז אין כל כך בושה לבוא להכיר את השכנים ממול או בצד השני של השכונה "שמעתי שבניתם בית מדהים, אני חייבת לראות, מי האדריכל שתיכנן? יש לנו חברים שרוצים לבנות". בישובים מסויימים אפשר להכיר גם במכולת הקרובה, גם בדואר, גם במפגשים מאורגנים בישוב. בדרך כלל כשמגיע שכן חדש לשכונה כולם רוצים להכיר ולדעת מאיפה באו, מי השכנים, ולא צריך להתבייש להזמין "תיראי, אולי תקפצו לקפה? כן, אפשר יחד עם התינוק, זה ממש לא מפריע" ודרכם להכיר עוד אנשים שאולי מתאימים לכם יותר.
כשהגענו לישוב, השכונה כולה היתה בבנייה ורק בית אחד היה מוכן, הלכנו לאותו בית ודפקנו על הדלת (רצינו איזשהו דו"ח שקשור למדידת השטח) מסתבר שגרו שם זוג לילדים די גדולים, לנו לא היו אז ילדים. ואותם אנשים שהפכו לחברינו הטובים קיבלו אותנו בהרבה אהבה והמליצו על חברים אחרים בישוב.
אותו זוג לימד אותנו - שלא כדאי להיות בררניים, אלא ליצור ולשמור קשרים עם כל מיני אנשים, בכל מיני גילאים.
אני אומרת להם תודה בכל רגע.
לא להתבייש ואולי דרך האתר להכיר תושבים שגרים באותו ישוב/קיבוץ/מושב שאליו אתם חולמים להגיע.
אל תותרו על החלום!

היי רוני,
תודה על התשובה המעודדת והמפרגנת..האמת קיויתי לקבל עידודים כי אנחנו לא רוצים לוותר.
בשלב ראשון חשבנו על מעבר הדרגתי, בגלל החשש לעזוב מקומות עבודה, לפני שהתאקלמנו באיזור אחר בארץ.
אני בהחלט מסכימה עם השיטה של לנסות ליזום קשר ועוד יותר בעד ישובים הטרונגניים, שבטח יותר מתאימים לנו מישובי "זוגות צעירים"..
אז אנחנו בודקים על מושבים בצפון, שאפשר בשלב ראשון לשכור בהם בתים, ולהגיע מהם כפעמיים-שלוש בשבוע לתלאביב. נשמח לשמוע איזה מרחק הוא ריאלי.. (כביש הצפון??)
ושוב, תודה על העידוד

אני לא גרה בצפון, אבל לדעתי אם מדובר בלנסוע לעבודה יום יום, משהו כמו 45 דקות נסיעה בכל כיוון הוא הגבול. (רק קחו בחשבון שמדובר גם בהוצאה כספית לא מבוטלת - דלק).

שליחה על ידי יהל* » 03 ינואר 2005, 16:40

אני רואה לפי התאריכים שמזמן לא בקרתם כאן..אני מאוד נהנית לקרוא,הדברים מאוד נוגעים לחיי כרגע,ההתלבטויות האלו בהיכן יהיה בית חלומותי..בינתיים אני מרגישה שאני רחוקה ממנו,ולמרות שעברנו דירה לא מזמן,לשכונה נעימה בעיר,בבית פרטי עם המון שכנים צפופים,אני לא מרגישה שזה זה.מתסכל.
אשמח אם השיחות פה יתעוררו לחיים..
אני עדיין בהתלבטות עם עצמי מה נכון לי ולמשפחתי העיר או הכפר,וקשה לי להגיע לאיזו תובנה...

איזה יופי של דף. ענת - חבל שהפסקת לכתוב. אני סקרנית לגבי ההמשך.
ובאשר לי - מתלבטת. יש את חלום הבית במושב, אבל לא תמיד בטוחה שזה החלום שלי. אני עוד לוקחת את הזמן.... מה שכן, למדתי המון מדף זה ועל כך תודה.

רישפון נחשב מושב ?

רישפון נחשב מושב ?
כן.

חשבתי לעורר קצת את הדף הזה, חבל שהפסקת לכתוב, נהניתי מאוד לקרוא בו. בכל אופן גם אני עוברת למושב בעוד כמה שבועות, לבית משלי. זאת הפעם הראשונה שאגור ממש לבד. ואחרי חמש שנים בת"א (עם בנזוג), אעבור לאזור אחר לגמרי, לסביבה לא מוכרת ואתרחק מהמוכר והבטוח. מצד אחד חוששת מאוד, מצד שני כבר לא יכולה לחכות שיגיע. אפילו עוד לא התחלתי לארוז...

השבוע, אחרי שנים של תיכנונים, ניסע לראות בית בכפר. עם שני ילדים מ ק ס י מ י ם (בן חמש ובן חמישה חדשים), אני באמת שואלת את עצמי, מתי מתחולל הרגע בו מחליטים שזהו, זה הרגע לקחת אויר ולהתנתק מהעיר הגדולה בה העברתי את כל חיי ...מתי מעיזים לעשות את הצעד המעשי ולהפסיק לפטפט פנטזיות...?

עירונית היקרה, נראה שזה הזמן, לא? הרי אתם הולכים לראות בית בכפר.
אולי חשוב לדעת שיש יתרונות לחיים בעיר ויש יתרונות לחיים בכפר (בעצם גם חסרונות).
מה שחשוב באמת, זו האוכלוסיה והמרחק לעבודה!

מאז שעברנו לכפר אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו או לתאר לעצמנו מגורים בעיר.
אפילו בימי שישי אנחנו משתדלים לא להיכנס לעיר. אבל היתרון שלי לפחות: אני עובדת בעיר באמצע השבוע!
(אמנם אני נוסעת בדרכים בין עירוניות ולא בתוך העיר, אבל בכל פעם שאני זקוקה למלא את המצברים אני נוסעת לערוך קניות במרכזי קניות בדרך הביתה).
לגבי האוכלוסיה, נדמה שיש בישוב קטן, בכפר (לא תמיד אבל לפחות אצלנו זה ככה) מן קשרים שאין במקום אחר, עזרה הדדית כשצריך, שמור לי ואשמור לך! עזור לי ואעזור לך!
וזה באמת חשוב, בכל מקום!
וכשמגיע סוף שבוע, זה ממש סוף שבוע, אי אפשר להחליף את השקט של הכפר בשום דבר אחר. אפילו לחופשות בארץ אנחנו לא נוסעים בכלל! בריכה יש לנו בישוב, ואין כמו בבית! בהצלחה!
וגם למתוקה - הרבה הצלחה!
תהנו מהשקט!!

תודה לך רוני, נעים לקרוא.
הביקור באותו בית נידחה לצערי אני מקוה שלשבוע זה. בנתיים בילינו את השבת בחיפושים בעיתון ובלוחות נדל"ן באינטרנט וגילינו שאף אחד לא מחכה לנו...מסתבר שאין היצע ולוחות המודעות במושבים בהם ביקרנו מלאים במודעות של משפחות כמונו, שמחפשות להגשים את החלום הכפרי שלהן. אין ספק שהחוסר בהיצע מחזק את הרצון במעבר. נוסף אלמנט של אתגר - למצוא בית, לא רק לרצות לעזוב את העיר.
בכל אופן, אם מישהו יודע/מכיר/שומע על בית במושב ברדיוס של עד 40 דקות מת"א, קירבה לרכבת, 3-4 חדרים במצב סביר וכמובן חצר ומרחב ירוק אני אשמח ואודה מאד !

עירוניתתתת
נסו לחפש במושבים שבאזור כפר סבא. יש בה רכבת והיא מרחק של חצי שעה מת"א. קירבה גדולה לעיר, מחירים סבירים ומרחבים שקט וציוץ ציפורים.
עברתי ממש לאחרונה, אם אשמע על משהו אספר לך
<מתוקה מתלהבת מביתה החדש>

תודה, מתוקה, זה אכן אחד האזורים שסימנו לעצמנו, ואכן הדרך הקלה היא "מפה לאוזן", אז אשמח להתעדכן.
אם בא לך תארי קצת את התאקלמותך...האם החששות מהמעבר היו מוצדקים? אני מניחה שלפחות בחלקם...האם יש הפתעות, לטוב ולרע, התמודדויות שלא לקחת בחשבון?

וברוח אופטימית זו: גם אנחנו, שני מבוגרים, תינוק על הידיים ועוד גברת בבטן, שוקלים לעבור לכפר, רק שאין לנו מושג איפה מתחילים. איפה מוצאים? לוחות של עיתוני סופ"ש? לוח גלובס? מישהו יודע?
תודה.

שרון
נוסעים למקום שמעניין אתכם ומציצים בלוח המודעות, או מבקשים מאנשים שאתם שמכירים באיזור לעשות זאת עבורכם. זו הדרך הכי הגיונית והכי זולה (חוסכת תיווך)
שאני מכירה

שליחה על ידי שולה* » 12 יוני 2005, 07:26

אנחנו עברנו מת"א לישובי גדרות לפני כ-10 חודשים. אני כ"כ מזדהה עם מה שענת כתבה כאן בתחילת הדף.
מעניין מה מצבך. ... ? אולי אנחנו אפילו גרות קרוב ? ...
אנחנו זוג צעיר ואין לנו עדיין ילדים - שזה לדעתי המכנה המשותף המחבר חזק בין אנשים במקומות שונים (גם בעיר וגם בכפר) והבדידות היא הקושי המרכזי שיש לנו כאן.
אנחנו גרים בבית שכור ולא מוצאים צורך להשקיע יותר מידי בגינה הענקית (דונם) שדי מוזנחת כבר שנים רבות. אתמול גם ראינו נחש צפע בחצר, במרחק , ומאוד נבהלנו, למרות שלדעתי אם לא נפריע לו אז גם הוא לא "יפריע" לנו... אבל ננסה לתפוס אותו ...
במעבר לכאן אני ציפיתי ליחסי שכנות וקהילה - לשכנים שנמצאים בקשר, שותים קפה אחד אצל השני....
שנינו בני קיבוצים לשעבר ונפגשנו בת"א ואחרי מס' שנים החלטנו שמיצינו את חיי העיר ובהדרגה עזבנו את ה"רעש" ואת העיר. (בהתחלה עזבנו את המרכז ועברנו לבבלי, ליד הפארק, שזו שכונה שקטה וסגורה...וגם עם משפטי הפרידה של ענת אני מאוד היזדהיתי, לפני זה גרנו ברח' אמסטרדם...)
אנחנו גרים בישובי גדרות ברחוב וותיק ביישוב כך שרוב האנשים כאן מבוגרים. יש גם משפחות עם ילדים, למרות שקשה לדעת : לא רואים כמעט אנשים.
מה שמוזר זה שכשאני מגיעה לת"א אני מותשת מכמות האנשים והרעשים (וזה תוך 10 חודשים בלבד) וחייבת לחזור לשקט שלי... וכאן חסרים לי האנשים, אולי איזו פעילות של נשים צעירות... משהו.
כנראה שהציפיות שלי היו גבוהות מידי.
כיום מה שבולט לי זה הנובורישיות - שכל אחד רוצה לבנות סביב ביתו את החומות (עליהן דובר בתחילת הדף) ולנסוע בג'יפים גדולים עם שמשות כהות ולהסתגר ב"פאסיליטיס" שלו.
יכול להיות שהעבר הקיבוצניקי שלי ושל בן זוגי גרם לנו לצפות למשהו אחר. ליותר איכפתיות. (ולא, אני ממש לא חושבת שבקיבוצים הכל מושלם...). אני מאמינה שכשנקבע את ביתנו (כרגע אנחנו כאן בגלל העבודה) נבחר במקום שיהיה קצת יותר חברותי ומתקשר.
לגבי האנשים שמחפשים בתים במושבים - אני ממליצה על השיטה של לתלות שלטים שאתם מחפשים - ויחזרו אליכם. תרשמו איזה גודל (כמה חד') ובאיזה תאריך ואם אתם זוג , + ילדים, + כלב... (יש כאלה שזה משנה להם...).
זה אמנם כרוך בלנסוע ולחדש את השלטים כל איזה שבוע שבועיים אבל עבורנו השיטה הוכיחה את עצמה. התקשרו אלינו אנשים גם עם בתים שלא התאימו בכלל לצרכינו (קטנים או ענקיים) ונסענו לראות כדי להבין את ה"שוק" ואת המחירים וההיצע...
אני לא ממליצה על מעבר לישוב מרוחק בלי רכב נוסף !
אשמח לשמוע מבעלי נסיון איך ניתן להכיר אנשים בישוב - זוגות צעירים או הורים לילד / שניים שפחות או יותר בגילנו, או איך ליצור מפגשים של צעירים , נשים צעירות... לי זה מאוד חסר.
אז תודה מראש ושבוע טוב לכולם.

הגיע הזמן שלי לצאת מהעיר, הרעש והניכור ולמצוא את השקט, הירוק והחיבור לטבע ולקהילה -
אני מחפש מגורים (ליחיד) בחווה ישוב או מושב בין ת"א לירושלים, בית שמש, לטרון...
תמורת עבודה חלקית בתחום חקלאי/אקולוגי/חינוכי/עבודה קהילתית או תמורת שכר נמוך יחסית.
אודה לכל מי שיוכל לתרום מהמידע שיש לו על אפשרויות כאלה או אחרות או להפנות לקישורים וקשרים
רלוונטיים.
תודה וברכה לכל. דורון [email protected]

אני מזמינה את המתחבטים והמתלבטים לגבי מעבר לישוב כפרי לבקר בדף
מתחם מגורים אקולוגי משותף
ולהגיב על הרעיון אם מענין.
שנה טובה
מיכל

אני מחפשת אנשים שיכולים לדבר אתי ולספר לי על תהליך קבלה לישובים כפריים שהם עוברים בימים אלה, האם יש כאן מישהו כזה? אפשר ליצור אתי קשר ב- [email protected]

מנסה להחזיר ל מה חדש לשמוע מה חדש.
או איך זה מרגיש אחרי איזו תקופה.

קראתי את כל הדף בנשימה אחת ובהנאה צרופה.

<אמא של ליה וב"ב מתאקלמים בכפר באיטיות>

מחפשים לחיות בחווה? מחפשים אנשים שיחליפו אותנו בחווה מקסימה לייד ירושלים - וגם רוצים למכור עדר עזים. צרו קשר noap t@yahoo.com

אוה, ענת, הדף מופלא!
אנחנ מתחילים לארוז, בדרך מהעיר הירוקה (חיפה) לכפר העירוני (כפר תבור). מדירה קטנה ומרכזית (מרכז הרמל, 4 דקות מהגלידריה של חני ו5 דקות מהאודיטוריום-סופרפארם-סופרסנטר-פלאפל הנשיא) לבית דומישפחתי עם 2 קומות ארבעה חדרי שינה וגינה.
ההתרגשות ותחושת הטוהר מהאריזה מצטרפת לחששות וגעגועים מרכז הכרמל. ביחד עם זיהום האוויר והפקקים והגנים הציבוריים.
מול הבית ששכרנו יש גן ציבורי סימפטי ומוצל. במרחק הליכה- ספריה עירונית, בריכת שחייה, כיכר השומר. ישוב קטן. אבל קצת עירוני, הרגשה של שכונה, מחכה לראות ומאידך חוששת...

אתן מוזמנות לספר את החוויות שלכן מהמעבר לכפר...
אנחנו, בכל אופן, כבר עברנו עוד יותר רחוק, לכפר אחר, דרומי יותר אבל עם הרבה יותר חברה חינוך-ביתית.
אל העיר אני עדיין מתגעגעת, ומשתדלת לפקוד אותה אחת לכמה זמן, ולהתמכר לאיטי לחלונות הראווה, לשטף האדיר של הפרצופים ולנהנתנות התלאביבית המקסימה. בןזוגי לא יכול לדמיין חיים עירוניים, אבל אני לפעמים חושבת, אולי פעם נחזור.... בכל אופן, ביום יום שלנו אנחנו מבסוטים להפליא עם השקט והאוויר הנקי, המרחבים העצומים מסביב, ובעיקר עם ההרפתקה הבאה שלנו, תכנון ובנייה של בית אקולוגי מוקף עצים.
שיהיה לכולנו בהצלחה ושנה טובה טובה.

עם ההרפתקה הבאה שלנו, תכנון ובנייה של בית אקולוגי מוקף עצים.

אל העיר אני עדיין מתגעגעת, ומשתדלת לפקוד אותה אחת לכמה זמן, ולהתמכר לאיטי לחלונות הראווה, לשטף האדיר של הפרצופים ולנהנתנות התלאביבית המקסימה

אני לפעמים חושבת, אולי פעם נחזור.... בכל אופן, ביום יום שלנו אנחנו מבסוטים להפליא עם השקט והאוויר הנקי, המרחבים העצומים מסביב
לגמרי מזדהה, אני גרה בכפר (אם לקרוא לזה ככה, למעשה ישוב קהילתי) כבר 7 שנים, קרוב למרכז (אני עדיין עובדת במרכז), אנחנו גרים בבית שבנינו בעצמנו (עם קבלן כמובן). יש לנו גינה מדהימה והרבה שקט, אוויר נקי ונעים, למעשה התחלנו בתהליך הרחבה של הבית.... הישוב יפה, אנשים נחמדים, יש גם בריכה שבה אנחנו מבלים כמעט בכל יום בקיץ.
אבל באיזה שהוא מקום אני חשה לעתים געגועים למשהו אחר... קשה לי לדמיין חיים ממש בעיר סוענת בלי חנייה ועם לחות מירבית. אבל לעתים אני מרגישה שיש יותר מדי שקט, חסרה לי הספונטניות (צריך לתכנן כל נסיעה לעיר, הדלק זו הוצאה מאוד משמעותית, וגם ביביסיטר) שיש בעיר.
אחרי שבע שנים אני עדיין מאוהבת בבית שבנינו ובגינה שלנו, אבל יחד עם זאת מוצאת את עצמי מדמיינת חיים אחרים (בעיקר קרוב לעבודה כי כולנו כיום תלויים ברכב שלנו וזה קשה) . אני מודעת לזה שלילדים לגור בעיר בבניין זה עונש. כאן בכפר יש להם ספונטניות מדהימה ולא צריך לחפש חברים הם פשוט כולם בחוץ.

רוני, אני כילדה מאוד אהבתי את העיר הגדולה, בעיירה הקטנה שבה גדלתי באמת היינו המון בחוץ, אך כשעברתי לחיפה הייתי שיכורה מאושר...השפע, הבלגן, זה עושה לפעמים נעים, במיוחד כשאתה ילד.
במלחמה (להבדיל) כשגרנו את פו, היה לקטנצ'יק קשה להרדם בטיול בחוץ. בד"כ הרעש והמכוניות והאורות והאנשים- מציפים אותו והוא מתעייף מהר. אצל פו בשכונה השקטה, יכולתי לטייל המון בתוך השקט והוא נשאר עירני על הגב, מרותק לקולות הלילה, לצבעים, לעולם שישב בשקט והמתין בסביבתו.

מענין...
אצלינו, הקטנה רגילה להרדם במנשא בטיול בשקט-מוחלט, מקסימום פוגשים איזה שכן שמטייל עם הכלב.

בהצלחה בבית החדש, והתערבות טובה בעמק

כשאנחנו מגיעים לתל אביב, אני נעשית משותקת ממש מכמות האנשים שחולפים מולי, ואני רואה שגם הילדים המומים. כמה פרצופים אנחנו רואים בבית ביום? יש לנו אותנו ואת השכנים שלנו, בואו נגיד 20 פרצופים כולל חיות מחמד. ופתאום עוד אדם ועוד אדם ועוד ועוד ועוד, ופרצופים ניבטים אליך משלטי הפרסומת, כמה מידע נכנס למוח...
סתם מחשבה, קוראים לי לקלח.

נכנסנו לאיילון בשבת האחרונה.
ונוסעים שם מתחת לכל הבחורות הע נ ק י ו ת האלה מהשלטים בצדדים, ובאמת, כל האנשים ומכוניות מסביב....
מבלבל..לחשוב שאנשים שעוברים שם יום יום הופכים קהים לכמות המידע האדירה הזאת שנדחסת להם למוח...

בהצלחה בבית החדש, והתערבות טובה בעמק

תודה. ככל שהימים עוברים אני מוצאת את עצמי נפרדת מהעיר שלנו, מהסביבה.
היום הייתי בגן שמואל ולפתע התגעגעתי לפנים המוכרות, לאנשים, לפוטנציאל הטמון שאולי טרם מומש, מן תחושה כזו של החמצה, אולי פתאום עכשיו אני יותר פתוחה לקשרים חברתיים, אולי זה בכלל אפקט הטירונות- חברות אמיצה שיודעים מראש שהיא מוגבלת בזמן ולכן נהנים ממנה כל עוד היא שם...
הפחד הכי גדול שלי תואר כבר כאן בדף- הקשרים החברתיים. כמה אימהות אפגוש שם בגן השעשועים? כמה אנהג בכדי לפגוש עוד נשים? האם יבואו אלי? ברור שאחרי שינוי כזה יבואו ימים של סימני שאלה. עכשיו אני מנסה להתרכז בכאן ועכשיו:-]

בהצלחה לוטם, יהיה בסדר. כמה סימבולי לפתוח ככה שנה, שנה טובה!

הפחד הכי גדול שלי תואר כבר כאן בדף- הקשרים החברתיים. כמה אימהות אפגוש שם בגן השעשועים?
הו לוטם... כמה מוכר לי הפחד הזה שלך... לפני שנתיים וחצי ארזנו את חפצינו ועזבנו את דירת הגג שלנו בהדר לטובת בית קרקע בן 90 בחדרה, בשכונה תימנית עתיקה (1919) שתושביה עתיקים כמוה. אני שהגעתי לחיפה ישירות משנת התבודדות במצפה רמון וכמה שנים בקיבוץ ליד קרית שמונה, לא ממש חששתי לגור במקום קטן אבל אישי היקר, שגדל והושרש בחיפה, ממש פחד "מה יקרה אם אני ארצה בירה או סיגריות בלילה ואין שם דראגסטור?" ניסיתי להסביר לו את עניין התיכנון מראש-קונים כשהחנויות פתוחות, אבל הוא היה בפאניקה ולקח לו כמעט שנה להסתגל. מאוחר יותר בגלל שהעבודה שלו היתה מחוץ לעיר (עכו) ושלי היתה עם חתולים לא ממש זכינו להכיר אנשים בסביבה הקרובה או הרחוקה, נשארנו עם אותם חברים שהיו לנו בחיפה אבל פתאום הקשר בינינו הפך קשה כי הם היו שם בציויליזציה ואנחנו בלי טלויזיה בלי עיתונים גרים לנו בכפר עם הירק והצמחים-לא ממש מעניינים יותר, אין מסיבות, אין חגיגות, אין עניינים... שנתיים וחצי מאז והיום כשאני יוצאת לגן השעשועים עם הקטנה אני מאוד מתקשה למצוא אמהות אחרות לשוחח איתן, יש מעט כי זו שכונה של ותיקים, הרבה יותר זקנים עם הליכונים וכסאות גלגלים מאשר עגלות וכשכבר פוגשים הורים אז הם מסתכלים עלי באופן מעט מעוות כי אני לא ממש מתאימה לנוף הסובב, נו, שכונה אחת ליד זו שכונה חרדית ויש להם קהילה תומכת מדהימה אבל לא בשבילי, מפריע להם שאני לובשת גופיה ברחוב, מפריע להם שהילדה שלי לובשת גופיה ותחתונים ולכן לא נותנים לבנים לשחק איתה בחול... בודד. מקווה שלך יהיה יותר קל. שתגיעי לשכונה שבה לא תהיא עוף מוזר. המון בהצלחה. והסגלות מהירה. שנה טובה!

ילדת טבע, בודד כמה חבל

לוטם, שיהיה בהצלחה!

ילדת טבע, סתם רעיון שקפץ לי- אולי פשוט תלכו לשחק בגינה ציבורית אחרת? לא כזו עם חרדים ואנשים שאת לא מתחברת אליהם...חדרה בכ"ז ממש גדולה ויש שם הרבה אפשרויות.
חוצמזה, יש "פארק" חדש בפרדס חנה. הוא ממש כייפי ויש שם הרבה אקשן.

יש "פארק" חדש בפרדס חנה. הוא ממש כייפי ויש שם הרבה אקשן
יש לך מושג איפה בפרדס חנה? אנחנו מגיעות לשם רק בתחבורה ציבורית... (עוד לא ניסיתי על האופניים ליסוע עד לשם נראה לי שאני עוד איכשהו אגיע אבל הקטנה תרצה להרוג אותי הרבה לפני...)

ודאי שיש לי מושג

זה ממש במרכז ואפשר להגיע עם תחבורה ציבורית.
את צריכה להגיע למרכז פ"ח, לרחוב הדקלים, בחלק הצפוני שלו, קצת אחרי הצומת עם רחוב החרובים. זה נקרא "גן איטין" או גן קוקה קולה (סופסוף משהו טוב מהחברה הזו....)

שליחה על ידי נור* » 03 יולי 2007, 23:27

חלקת אדמה בצפון הנגב
מזג האויר אולטימטיבי
מרחבי אינסוף של גבעות שצבען משתנה עם עונות השנה
אדמה פוריה
מרבדי פריחה משכרים באביב
באוירה כפרית בטעם של פעם
מתהווה קהילה מתחדשת
מושב פעמי תש"ז
מגרשים למכירה
מוזמנים להתקשר אלי
שחף 054-6789354

יש לי שאלה למשפחת כשר ואנשים מראש פינה וישובים בצפון: אני שוקלת את האפשרות לעבור לגור בישוב ירוק בצפון. חשבתי על ראש פינה מפני שנדמה לי שרבים מתושביה בעלי מודעות אקולוגית ובכלל. אני מתעניינת גם בבית ספר יסודי ותיכון בהמשך, ששייכים למערכת החינוך הרגילה, החילונית !!! ובכל זאת שימצאו חן בעיני, מפני שאין לי אפשרות לחנך אותם בבית ואף לא בבית ספר ייחודי כדוגמת הדמוקרטי, מפני שאביהם מתנגד לכך בכל תוקף. אני תוהה לגבי אפשרויות פרנסה. אמנם אני יצירתית מאד ולא מפונקת כלל, בכל זאת אני חוששת מהשינוי והדרך שלי להקטין את החשש הוא לאסוף כמה שיותר נתונים מראש. אני מודה לכל מי שיושיט לי יד.