אתחיל מיומיים לפני...
אני כבר ב mode של ציפייה, חשבתי שהלידה תהיה קצת מוקדמת יותר מהת"למ, כי אני ממש לא סגורה על "תאריך הווסת האחרונה"...אולי, כי לא היה כזה באמת?
טוב, אני מאלה שהצליחו ליפול על הביוץ הראשון, בדיוק ביומולדת של בני השני. אחלה מתנה סדר לי המתוק!
אז אנחנו בימים רגועים של סגירות קצוות אחרונות אחרונות לפני הלידה הממשמשת ובאה. אני עושה הכל לאט, יש זמן, יודעת שאלה נשימות אחרונות של המוכר, לפני שהדברים משתנים...מתענגת על כל רגע....
בבוקר יום א' יצאנו, רפאל ואני, לטיול בוקר בשכונה.
עצרנו אצל ר ו ב י נ א לזמן מה והמשכנו לדואר, ביחד עם הכלבה של רובין (רובין, עוד לא שמעת את הסיפור הזה...). הייתי צריכה להוציא דואר רשום שאח"כ הסתבר כסתם משהו מיותר.
חכו, חכו, כמה מיותר היה הסיבוב הזה!
הגענו לדואר- אני, רפאל, 2 הכלבים שלי והכלבה של רובין.
חיכינו בתור, ייצאתי עם רפאל לעשות פיפי וכשנכנסתי בחזרה עשיתי טעות ג-ד-ו-ל-ה! וסגרתי לעצמי את דלת הכניסה על היד. בדיוק בצילינדר, שחתך אותי כמו סכין. ראיתי כוכבים ומייד הבנתי שזה לא סתם חתך קטן שאוכל לטפל בו בבית עם קצת כורכום וקפה שחור. לא, לא, לא! זה היה רציני בהחלט!
מייד נכנסתי לחדר הפנימי שם בדואר, למים והבנות הנחמדות עשו לי איזו חבישה מאולתרת לאותו הרגע.
מזל שיש שם קופ"ח מאחור ומהר רצתי לשם (עם כל החבורה). 'אני לא חברת "כללית" ' מהרתי להודיע כשנכנסתי 'אבל אני חייבת עזרה'.
מה, לא יעזור לי? ברור שעזור- חבישת עזרה ראשונה ו 'מהר לקופ"ח שלך, כדי שימשיכו לטפל בך'.
אני רואה כוכבים, מבינה שירד שם המון דם, יש לי איזה 10 דקות הליכה בחזרה הבייתה עם ילד (בעגלה, תודה לאל!) ו-3 כלבים. הכלבה של רובין שגעה את כולם בקופ"ח כשנכנסה כל הזמן פנימה והיה ממש קשה להוציא אותה החוצה, כי היא לא שלי ולא ממש ממושמעת...
את הכלבים שלי אבדתי בדרך איכשהו. דודו יחזיר אותם אחה"צ בדיוק מהמקום בו השארתי אותם. חיכו לנו שם איזה 4-5 שעות, החמודים!
טסתי הבייתה כשבדרך צלצלתי לחברים שבמקרה היו באזור שיבואו מייד לעזור לי.
הוא נסע אתי לקופ"ח ואח"כ למיון לתפור.
היא נשארה עם הילדים, חכתה לגדולה שלי, הכינה לכולנו צהריים.
זה היה כ"כ במקום שהם היו פה. תודה לאל!
אני, כאמור, המשכתי למיון. תפרים וכו'.
קבלתי זריקה מקומית שאני ממש לא מאחלת לאף אחד לקבל! זה היה כ"כ נורא. הרבה יותר גרוע מזריקות ההרדמה שקבלתי אחרי לידתי השנייה מהמיילדת. משהו באמת מזעזע, אם כי עשה את העבודה היטב!
וכך חזרתי לי הבייתה עם יד תפורה וחבושה וידיעה שאחרי הלידה מתישהו אצטרך ללכת להוציא תפרים ושעכשיו אני מריכה להסתדר בלי האצבע המורה של יד ימין, שמסתבר שהיא ממש ממש חשובה ולוקחת חלק בכ"כ הרבה מפעולות היום!
בעוד יומיים- הלידה. המשך יבוא!
)
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
(וגם לכתוב את הסיפור של פלג).
<
).
)