מצבי רוח בהריון

מוכרת, מוכרת.....זה אכן קשה.
לא יודעת אם זה מרגיע אותך,אבל המון המון נשים( ובני זוגן !) סובלים מהתופעה הזו .תזכירו לעצמכם שזה בלאגן בהורמונים שלך ואל תיבהלו.זה עובר.בהצלחה ומזל טוב על ההריון.את מוזמנת להתייעץ עוד עם בא לך.מסתובב כאן המון נסיון עם הריון באתר הזה...(-:

נורמלי לחלוטין. זה לא רק הבלגן בהורמונים, זה גם שפתאום כל דרך המחשבה וסדרי העדיפויות שלך משתנים. ששום דבר לא יפתיע אתכם.
מומלץ (עדיף, לדעתי, בשלבים מוקדמים של מערכת היחסים, אבל מוטב מאוחר (-: ) להגיד לבעלך לאיזו תגובה את מצפה ממנו כשאת בוכה (לחבק, לעזוב אותך לבד בחדר, ללכת לראות איזה משחק אצל חבר, רצוי באוסטרליה, להכין לך כוס תה מתוק מכרגיל, להזעיק את חברתך הטובה, .... ). מאוד קשה לנחש דברים כאלה, אז עדיף שיהיה "קובץ הוראות".

לא סתם מוכרת, אלא כתובה בסעיפים מפורשים בספרי ההדרכה להריון, כגון "המדריך הישראלי להריון ולידה" של ד"ר עמוס בר וטלי רזין (סליחה אם שיבשתי, זה מזיכרון), שבקרוב תצא מהדורה חדשה שלו (עם שינוי מוחלט בגישה ללידות בית, בין השאר, וכן בספר החדש המומלץ "טבעי ללדת" של גילה רונאל, מירה ארצי-פדן ועלמה כהן-ורדי.

הואיל וזה רק הסימפטום הראשון מתסמיני ההריון, אני מצטרפת להמלצה של גילה לתת לבעלך "קובץ הוראות". שבי איתו יחד ותקראו את כל התופעות האפשריות. תרגיעי אותו ואת עצמך, שאת לא חייבת "לחטוף" את כולן או אפילו את רובן, אבל שיידע שמה שיופיע אצלך הוא תופעה ידועה, מוכרת, ומשותפת לנשים בהריון, ושיידע לאיזה סוג תמיכה את מצפה.
זה בעיקר מרגיע לדעת ש"ככה זה בהריון" (לא משנה איזה סימפטום נופל עלייך, במקרה זה, למשל, מצבי הרוח ההורמונליים) - ושזה לא סתם איזה "שיגעון" שמיוחד לך.
אין דבר יותר חשוב מתמיכה של הבעל, ואין דבר יותר הורס מבעל שכועס עלייך או מתקיף אותך בגלל הסימפטומים שלך.

אגב תמיכה, באחד משבועות ההקאות הראשונים הלכנו שנינו לאכול חומוס בחומוסיה ידועה ביפו. אנחנו יושבים, אוכלים, אני נראית כמו שאני מרגישה, ופתאום קמה ורצה לבין השיחים... ויש שם תור מאוד ארוך של אנשים שמחכים למקום ישיבה וכדומה, כולם נועצים עיניים בבעלי. אז הוא החליט לספר להם שפשוט אשתו בהריון ומאוד סובלת מהקאות. תיכף ומייד הוא זכה לקריאות השתתפות והבנה, ולהמון תגובות של "כן, גם אשתי", והרגיש מאוד נתמך...

שליחה על ידי ענת* » 24 אפריל 2002, 21:32

אני קוראת ומזדהה... אני בשבוע ה11 ועוברת טלטלות רגשיות מהסרטים.
למרות שאני יודעת שזו "השתוללות הורמונלית" אני משתדלת לתת מקום לרגשות שעולים, ולנסות להבין מה המקור שלהם. אחד הדברים שהרגשתי השבוע, למשל, הוא חרדה מעצם העובדה שצומח לי משהו בבטן. פתאום התחוור לי שה"משהו" הזה ילך ויגדל, ומתי שהוא יצטרך גם לצאת... ועוד קושי הוא ההשמנה. למרות שאני משתדלת לקבל את גופי ואני מתייחסת להריון כאל מימוש של נשיותי... עדיין יש איזו "אנורקסית" בפנים (לא הייתי אף פעם חולה באנורקסיה) שיש לה קושי עם זה. עם זה עולים הפחדים הכלכליים, איך נסתדר...
והפחד איזו מן אימא אני אהיה ואיזה תסביכים אני אנחיל לילד שלי...
בהתחלה היה לי קשה לקבל שההריון שייחלתי לו מעורר בי כל כך הרבה קשיים, ואפילו ביקרתי את עצמי על זה ("אולי את עוד לא מוכנה"). אבל אני מנסה להתייחס לזה כאל הזדמנות להתמודד עם דברים, ולמזלי יש לי תמיכה משי, שעושה כלים בשקט ולא לוקח את זה קשה (אלו "הוראות ההפעלה" שנתתי לו).
ונחמד שאפשר גם להגיד "זה בסך הכול הורמונים" ולא לקחת את זה יותר מדי ברצינות.

ענת מזל טוב על ההריון.

. דברים באמת יוצאים מפרופורציה בתקופה הזו.
למריחת הגוף בשמן או קרם גוף יש תכונה "להאהיב" את הגוף שלנו על עצמינו.וכשהעובר גדל גם הגוף מתרחב ונפתח,תזכרי לדמיין איך עצמות האגן מתרחקות זו מזו ככל שההריון מתקדם.מפרקי האגן גם מתרככים..בקיצור,העובר יכול לצאת משם.כשהוא גדול הגוף שלך כבר מתאים אליו ברוחב וברכות.אבל תמשיכי לכתוב כאן .זה מעודד מאד גם אם תשמעי דברים שאת כבר יודעת (-:

לא בדיוק מצב רוח. אני בת 40 פלוס ובחודש שישי של הריון שני, עם ילדה בת 6. הקטנה בבטן כל הלילה זזה וקופצת ואני מה-זה עייפה!!! למי יש רעיון לארוחת צהריים חמה לחורף, שילדתי תאהב ושתיקח 30 ד"ק מקסימום הכנה????

שכחתי לציין - בשר זו לא אופצייה.

חגית, את יכולה להיכנס ל מתכונים מזינים ומהירים.

מה היא אוהבת? שלושים דקות זה הרבה כי מה שהם אוהבים בסוף זה הדברים הכי פחות מושקעים ...
ספרי מה היא אוהבת ונזרוק רעיונות.

פתיתים עם בטטה מגוררת לוקח דקה וחצי וטעים ביותר!

ענת, זו בדיוק הבעייה, מה היא אוהבת. בעיקר ג'אנק: צ'יפס, ארטיקים וממתקים. אני חושבת שאם יש בבית אוכל חם מוכן אז פחות מתפתים לקחת משהו מהיר ומגעיל כזה, הבעייה שמה שאני מכינה לא לרוחה בדר"כ. אני אנסה את המתכונים המהירים. תודה לכן.
ברונית, סתם לבשל את זה ביחד או שיש לזה איזה תבלינים או משהו?

חגית, במצבך אני איפשרתי ג'אנק פוד וטלביזיה.
לא יקרה כלום משלושה חודשים כאלה. גם הכוחות שלך חשובים.
סתם נקודת מבט של אחת שעוד זוכרת את ההריון האחרון... אל תתייחסי אם לא מתאים.

לאחר עיון בדף האמור: בשמחה הייתי אוכלת את מה שיש שם, הבעייה שהבת שלי התקלקלה כבר עם כל הטעמים הג'אנקיים האלה וקשה לשכנע אותה לחזור לאוכל כזה. לפעמים היא מוכנה לאכול אורז עם שעועית אבל על תפו"א היא לא מוכנה להסתכל בכלל ומרק - רק לפעמים ועם טון שקדי מרק, פתיתים - עבר זמנם ואיטריות גם כבר נמאס לה, על סלט היא כבר למדה להגיד איכס וביצים כבר אסור להזכיר לה. ממולאים היא לא מוכנה ומסלט תפו"א במיונז היא מוכנה לטעום כפית אפונה. כבר ירדתי ל"זנות" ואני מציעה לה שניצלים ונקניקיות (בדר"כ סוייה אבל גם בזה אני כבר מוכנה להתפשר) - אבל הבררנות חוגגת - הכל לא. אני ניזכרת שכבר היינו במצב הזה וכבר עבר ושוב חזרנו לזה ואני עונה לעצמי שצריך להתעקש בעניין סרוב לממתקים וזהו. אולי היא בודקת גבולות.

אולי פשוט לחכות שתהיה ממש רעבה?
נגיד שאין שום ממתקים בבית וגם לא ג'אנק , ופתאם את מציעה לה דייסת קוואקר מתוקה ?
(אצלינו המילה מתוקה מדליקה ניצוץ בעיניים)
עובד גם עם חביתה מתוקה .
והולך אצלינו גם אורז עם אפונה ורוטב אדום. אפשר גם טחינה מתוקה על לחם.

לגרר בטטה לתוך סיר עם מעט שמן זית ולטגן קלות. להוסיף את הפתיתים, מלח, קצת מרק עוף, מים כמובן - וזה הכל.

תודה. ענת, כשהיא כבר רעבה היא מחפשת פתרונות קרובים ויש ג'אנק זמין, כי אנחנו לא בבועה לצערי. כל מה שהצעת נשמע לי מאוד טעים. מתוק אצלה זו הגדרה אחרת. היינו אצל הומאופתית לא מזמן וקיבלה כדורים לבנים קטנים ובאמת שבוע אכלה רק דברים בריאים שנידהמתי, אבל עבר שבוע וחזרנו לעניינים. לא נורא, זה כנראה תקופות. אני מודה לכן על ההתייחסות והרעיונות.

ואני שוב ממליצה להשתמש בתמצית עידוד.זה עוזר ,ומותר בהריון

מה זה תמצית עידוד? לא רסקיו, אני מניחה.

שליחה על ידי לי* » 10 דצמבר 2004, 17:19

אני תחילת הריון אני סובלת ממצבי רוח על מה היית ממליצה לי לאיזון

הסבר על תמצית עידוד - אצל צפריר שפרון או ב חותם מרפא (פרחי באך)

האם למישהי התחילו ה"מצבי רוח" האלה כבר בימים הראשונים??? או שלוקח קצת זמן להורמונים להתחיל לשגע...?

אני רק בשבוע החמישי וכבר במשך כמה ימים בוכה בלי הפסקה על סתם דברים, הרבה יותר עצבנית ומתפרצת. (גם בגלל שהפסקתי לעשן). האם זה הגיוני שזה מצבי הרוח של ההריון או שזה סתם פסיכולוגי ובגלל ההפסקת עישון?

שלום לכולכן... אולי למישהו יש רעיון יצירתי מה עושים עם מצבי הרוח הללו בעבודה??? במשך כמה שנים אני עובדת עם אנשים שאני לא ממש אוהבת ואיכשהו מצליחה לסחוב (פרנסה...אתן יודעות) ועכשיו, אני כבר בחודש חמישי, והכל משפריץ לי החוצה. אין לי סבלנות, אני אגרסיבית, עונה לא יפה והופכת את החיים של כולנו לסיוט מתמשך. לו יכולתי ודאי הייתי מתפטרת וגמרנו אבל מחשבות על חופשת לידה וכו' מונעות ממני. אני מאוד מתייסרת על איך שאני אבל מצד שני אני לא מצליחה להכיל כלום, חוץ מי את מה שמכילה הבטן שלי... ואל האנשים שאני לא אוהבת פשוט אין לי סבלנות!!! אשמח לכל התייחסות אני מרגישה מאוד לבד עם המועקה הזו.

מצבי הרוח האלו.... אני כל הזמן עצבנית ויש לי חרדות וגם מקנאה פתאום נורא לבעלי

מה עושים עם העצבים? מילא שאני בוכה ולוקחת הכל ללב.. אני משסעת את בעלי על כל דבר ןלפעמים גם ללא סיבה נראת לעין ונמאס לי לכועס עליו וזה עושה לי רגשות אשמה כי הרי אני אוהבת אותו .. מה עושים?

ושכחתי הסיף שאני מרגישה לא מספיק נאהבת נחשקת ויפה ואני מכריחה את בעלי להוכיח לי את אהבתו בכל דקה בערך...

שלום לכולכן ומזל טוב-
אני התחלתי לשנוא את בעלי! עכשיו, בחודש חמישי אני שונאת אותו, את משפחתו, ופוחדת שאשנא את התינוק בגלל זה. במקום שמצבי הרוח יקבלו ביטוי חיצוני הם נשארים בפנים ועושים לי שמות, כמובן שמבחוץ הכל ניראה כרגיל...אני יודעת שאני זקוקה לטיפול, אבל בנתיים, איך תוכלו לעזור לי? האם שמעתם על דבר כזה כבר? אולי זה נורמלי ואין לי מה להתרגש?
תודה ומאחלת לכן שלא יקרה לכן.

דינה הי!
אני מניחה שלמרות שלכאורה ההריון הוא הסיבה, יש דברים שבעלך עושה/אומר/או נמנע מלעשות שמרגיזים אותך עכשיו יותר מתמיד, והשנאה שאת מתארת לא צומחת ככה פתאום בחלל ריק.
נסי קודם לברר עם עצמך מה בדיוק מרגיז אותך או מעורר את השנאה, אולי אפשר לדבר איתו על כך?
נסי להזכר גם ברגעים אחרים, רגעים של אהבה וקרבה בינכם, נסי להזכיר לעצמך מדוע התאהבת בו..
וכמו שנכתב בו קודם בדף, הכל נורמאלי,בהכל אשמים ההורמונים...
המשך קל ומאושר.

אפילו לקרוא את הדף אין לי כוח. אין לי כוח לכלום. כולם מעצבנים אותי. אין לי סבלנות. אני בהריון כנראה בשבוע 7 או 8, לא צפוי, עם בטן של חודש רביעי, ונראה לי ש 70 אחוז מהזמן אני בדכאון. כואב לי הראש. בא לי להיות לבד. אין לי כוח לדבר ולהקשיב. הכל נראה לי מסובך. אין לי כוח לטפל. הדבר היחיד שמחזיק אותי ערה אחרי 9 בערב זה העונה השלישית של עקרות בית נואשות.

בהריון הקודם דיקור היה סיוט, והרגשתי שהגוף רוצה ליירט את המחטים החוצה.
דימיון מודרך רק הכניס אותי לעצבנות ונראה לי שזה ממש לא בשבילי.
יש רעיונות אחרים?

נקודות אור:
אין לי בחילות, יש לי קרייב לפלפלים, 30 אחוז מהזמן אני לא בדכאון.

אני הורדתי לחץ איפה שיכולתי ,ויצאתי להליכה ארוכה לכיוון הכותל שם בכיתי עד שלא נישארו לי דמעות ,וביקשתי מאבא שיעשה אותי אמא,אישה ,אדם יותר טוב זה עזר מאוד ,אני שבועיים אחרי והרבה יותר רגועה .

נמאס לי מאנשים שנועצים מבטים בבטן שלי, בא לי להכניס להם מכות

מצב הרוח שלי בהריון הזה רביעי במספר הוא פשוט לא טוב.
אני נוטה לבכי כל הזמן, אני מרגישה את עצמי בודדה, ויחד עם זאת יודעת שאני היא זו שמבודדת את עצמי.
ספרו על מצבי הרוח שלכן, ואולי נתעודד קצת...

ממליצה בחום על אומגה 3

גמאני

אני בוכה מכל שטות, ממש לא הגיוני... מפרסומות בטלוויזיה ועד לסתם תקלות יומיומיות טיפשיות שהייתי מצפצפת עליהן ברגיל...
אין לי כוח לכלום ולאף אחד, אני גם מפסידה עבודה בגלל זה (עצמאית), שלא לדבר על משפחה וחברים P-: שמעצבנים אותי ואני מתרחקת. או שמראש מוותרת על ארוחות משפחתיות כי אין לי כוח לריב עם אנשים...

והכי-הכי מרגיז זה שאף אחד לא מבין אותי!
ז"א, אני מבינה שאני קצת "קצרה" (באמת קצת, אני מתעצבנת על דברים שהם באמת מעצבנים, רק שבד"כ הייתי שותקת...)- אבל רבאק, אשה בהריון, גלו קצת הבנה, קצת אמפתיה... כלום

חושבים שאני סתם רעה כי בא לי.
נו טוב.
עוד חודשיים וחצי למנייאק...

שבוע 33....כ-ו-ל-ם עולים לי על העצבים.....

הי גלית
אני עם מעט נסיון, בסך הכל הריון אחד, אבל רמת העצבנות גדלה אצלי עם הבטן - היו ימים טובים אבל היו ימים ממש רעים.. הרבה בלבול עם כל מה שעלה לי..
אני רפלקסולוגית והבטן היא מרכז המים שלנו כלומר המרכז הרגשי העמוק שלנו - איפה שהחיים מתעכלים לנו. בעברית כשאנחנו מלאי רגש שאנחנו לא מוציאים אנחנו אומרים ש"אנחנו שומרים הכל בבטן" ולא בירך או מרפק.. לא פלא שבהריון דברים יעלו לנו וחזק. אני חושבת שבכל הריון יש שיעורים ללמוד, דברים ללמוד מהעובר שלנו וזה יכול לצאת בבלבול והרבה כעס.

בימים עצבניים וקשים כתבתי במחברת בהריון כל מיני מחשבות, זה מאוד עזר לי והיום חודשיים אחרי בקריאה חוזרת של הדברים נופלים לי קצת אסימונים על מה חוויתי בהריון.
זו עצה קטנה ואני לא יודעת אם שימושית עבורך.. ותמיד תוכלי להמשיך לכתוב כאן בבאופן

גמני שבוע 33, מזדהה לגמרי. בוכה מכל שטות. מסכימה עם שורשים
שבכל הריון יש שיעורים ללמוד, דברים ללמוד מהעובר שלנו וזה יכול לצאת בבלבול והרבה כעס
וגם צפים כל מיני עניינים לא פתורים עם עצמינו, בני זוגינו ההורים שלנו...
קחי את זה כהיזדמנות להכיר את החלקים האלה שלך שפחות נוגעים בהם בימים לא הריוניים.(זה מה שאני עושה).
והמרגיעון: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימית.

לכתוב פה עוזר, ולשמוע שאחרות מתמודדות עם זה ואיך- גם עוזר. אני גם לוקחת בחשבון כשאני מתעצבנת שיש אפשרות (ממש קטנה....

) שאני מפרשת דברים שאומרים לי דרך מסננים מאד לא מציאותיים.... למשל... אימא שלי לא יודעת שאני מתכוונת ללדת בבית (אנחנו לא מספרים לה כי זה רק ידיר שינה מעיניה ויחריד אותה מאד) והיא הייתה בחו"ל וקנתה לתינוק שבבטן בגדים נורא מתוקים. היא אמרה שהיא תתן לי אותם רק כשאני אצא מבית החולים.....נשמתי עמוק, אמרתי תודה ולא הוספתי.אבל בפנים... כבר דמיינתי שהיא מנחשת שאני יולדת בבית ומנסה למנוע ממני לעשות את זה ע"י זה שהיא דוחה את מתן הבגדים.....זה לא כזה מופרך...אני מכירה את אימא שלי אבל בכל זאת...התסריטים שאני כותבת לעצמי בראש הם לא נעימים בכלל. כרגע, כשאני כותבת -אני צלולה בדעתי אבל כבר התחלתי לחשוד בחמותי שהיא תנסה "להציץ" לי כשאני מניקה.... וואחאד שיעור ההרפתקה הזו...

אני תוהה אם יש דבר כזה (שמעתי איפה שהוא) "מוח הריון"...

אני כל הזמן מרגישה לא מרוכזת בשום דבר, מילא ההפרעות בקשב וריכוז שבשגרה, עכשיו בהריון זה מתעצם וזה ממש נוראי!
גם אין לי כוחות לעשות שום דבר. מרגישה מוגבלת מאוד (רק שבוע 25, הריון שלישי, בת 35) ובעיקר כבדה. עד כדי כך שממש אין לי כוחות לדבר עם אנשים, עם חברות. לעשות משהו בבית.
נוח לי להסתגר בתוך עצמי.
בתוך כל זה עם החופש הגדול, העבודה, הפעלת הילדים הגדולים יותר, העבודה בבית לא נגמרת, הבלאגן בבית עושה לי רע.
השבוע בגלל שהייתי בחופש יצא לי קצת לקנות כמה דברים לבייבי שיוולד. התרגשתי מאוד מאוד, זה קצת עורר אותי.

איפה האנרגיות איפה??

זה לא שאני במצב רוח נפול, אבל יש מן אפלה כזו בראש, חוסר ריכוז, אולי פשוט חוסר אנרגיה!
מלבד חומר קריאה שקשור לתינוקות... אין לי עניין בשום דבר אחר.

(יש מזדהות??)

<קצת מתוסכלת מהעובדה שבכל החופש לא הצלחתי לשבת עם הילדים הבוגרים על חוברות הקיץ/חזרה על חומר לימוד, כמו שתיכננתי>

יש מזדהות??

כן, לגמרי.

יום חמישי של דכאון לפני לידה. עד עכשיו ההריון היה ממש טוב.
שבוע 38. מה עושים? האם יש קשר בין דכאון לפני לידה למצב אחרי הלידה?

האם יש קשר בין דכאון לפני לידה למצב אחרי הלידה?
לא.
הריון קודם היה לי קשה מאד נפשית, מכל מיני סיבות. פחדתי מהלידה בגלל הלידה הראשונה שלא יצאה כמתוכנן. (פירטתי בדף הלידה שלי)
בסוף, אחרי הלידה, עוד בחדר עצמו, בעלי רואה אותי לראשונה מחייכת והיה מופתע מאד - "זהו? ככה? הכל עבר?"
והאמת היא שכן.
כנראה כמו שהריון נפלא יכול לגרור דכאון אחרי לידה שצונח פתאום, ככה כנראה גם הוא יכול להעלים אותו.

שלום לכולם , אני בסוף שליש ראשון של ההריון, סבלתי מדיכאונות ומצבי רוח עגמומיים במיוחד, לא מצאתי שום פיתרון ואז מישהוא הפנה אותי לבחור שמטפל בהילינג קבלי ללא מגע , הוא עושה איזון לנשים בהריון ובכלל, הלכתי פעם אחת לאיזון כללי והבנאדם פשוט קוסם , לאחר הטיפול התחזקתי המצבי רוח עזבו אותי כאילו קמתי לתחייה .האיזון הוא בכל הגוף וזה עובד למרות שבהתחלה הייתי סקפטית אבל זה עבד, עכשיו אני הולכת פעם בשבוע לאיזון וזה מה שמשאיר אותי עם הראש מעל המים . זה הטלפון שלו וזה גם לא יקר מומלץ מאוד הטלפון שלו 0528027175

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גמני.
הולכת להשתגע, לא מכירה את עצמי!!
כועסת על כולם ובוכה מכל שטות. יש מה לעשות עם זה??.... חייבת פתרון, לא יכולה כל היום להתעצבן ולבכות!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בשבוע 17 להריון שני.יש לי מצביי רוח קשים .עצבים ,לחץ,חוסר שקט,ובעיקר תחושת אי סבלנות מתמדת לאף אחד.הימים שלי עובריםמהר על אותה שגרה מרגיזה ומוכרת.אני בלתי נסבלת אפילו לעצמי וזה מגביר אצלי את המחשבה שמה אני לא בסדר וזקוקה לטיפול.אחרי שקראתי קצת בפורום עידדה אותי העובדה שאני לא לבד וזה גם לא מקרה בודד ומיוחד.למרות הכל אני באמת עייפה מהדקות הרייקניות העצובות והמרגיזות ללא סיבה ספציפית.לקחתי את הרעיון של הילינג על מנת לנסות להרגע.אני מאמינה שללמוד מחולה היא דרך יותר אמינה ומקצועית מאשר ללכת לרופא.אז לבנתיים אני התקשר לבחור תחת כותרת "אישה בהריון" שהמליצה על הטיפול ומקווה שזה יחולל פלאים גם אצלי. נשתמע בדיווח הבא אחרי שאנסה את שיטת ההילינג.עד אז אשמח לקרוא תגובות הצעות ולקבל חיזוק אימיתי שהכל בסדר ביחס לשבוע ההריון כי לרוב אומרים שמצביי רוח בשליש השני לא קיים, ובמקרה אני בשליש השני.מאחלת הצלחה לכולנו הריון קל ומאושר.

אני חייבת להמליץ על אומגה 3 בהקשר של מצבי רוח בהריון.
בשני ההריונות הקודמים הייתי מפלצת. הרגשתי רע נפשית כל הזמן והוצאתי את זה על כולם.
בהריון הנוכחי (גם כן שבוע 17) אני מרגישה לגמרי בסדר, שפויה, מאוהבת בבעלי, אמא טובה, נחמדה לכולם.
ההבדל היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו הוא שאני לוקחת אומגה 3.

ברוך ה', איזה שיח מעודד.. חשבתי שרק אני משוגעת...

אני בהריון שני שבוע 11,לאחר שלצערי ההריון הקודם הסתיים בהפלה, לעוברוני פשוט הפסיק לפעום הלב והוא סיים את התיקון שלו אצלנו.
בחסד ה' אני שוב בהריון ומלבד העובדה שאני בחרדות מטורפות כל שניה האם יש לו דופק או אין לו, וכל יומיים בקופת חולים... אני פשוט חסרת סבלנות ברמות מסחריות....

השנה סיימתי את התואר הנכסף בהוראה והתחלתי לעבוד כגננת, חלום חיי חיכיתי לזה 4 שנים ו... אני לא יכולה לסבול את הילדים... אין לי עצבים אליהם ואני ממש כועסת על עצמי ומרגישה מלא רגשות אשמה, חושבת לעזוב את העבודה ומלקה את עצמי על כל סצינה בגן שבה אני מאבדת שליטה וצורחת עליהם כמו משוגעת... לפני כמה ימים זה היה השיא..הם לא הפסיקו להפריע לי במפגש ממש מושקע שהכנתי (וגם ככה אין לי עצבים להכין כלום וזה דרש ממני המון מאמץ) ופשוט כמעט התחלתי לבכות.. התחלתי לייבב להם שהם עושים אותי עצובה ואחרי דקה שקלטתי מה אני עושה עברתי לשאגות של- אני שונאת לבוא לכאן!!!! ממש התחרטתי על זה אחר כך ובכלל אני כמו משוגעת.. שבוע שעבר עוד שניה הייתי מרביצה לשכנה ששמה ווליום גבוה ברדיו (דבר מעצבן כשלעצמו) אבל הייתי ממש מטורפת ושאגתי עליה ועל בעלה כאחוזת אמוק... מאז כל השכנים מסתכלים עליי מוזר.. ואנחנו חדשים פה בשכונה אז בכלל...

אני מרגישה שיש לי עוד מלא קיטורים אבל אין לי עצבים לכתוב עוד.. מסכן בעלי אני גם מוציאה עליו את הכל וניהיית מה זה ביקורתית... בקיצור.. ברוך שעשני אישה.. צריך להתחזק באמונה ולהאמין שכמו שכתבה פה אחת מהבנות שזו הזדמנות להתבוננות ולגדילה.. כמה יפה ככה קשה...

בהצלחה והריון בריא לכולן

אני משתגעת! פשוט משתגעת!! בעלי לא מבין אותי ולא רוצה להבין אותי!! אני לא יודעת אם זה אני או הוא! היום זהו יום החופש שלו מהעבודה והחצוף הזה הלך לים!??!!! אחרי שאנחנו לא מדברים כבר יומיים! אני בחודש חמישי בהריון ראשון עם מצבי רוח מטורפים ומשתנים מדקה לדקה! אנחנו חיים בחו״ל כבר כמעט שלוש שנים, הוא עובד כל יום במשך 13 שעות ואני בבית די לבד מידי פעם נפגשת עם חברה לקפה אבל רוב הזמן אני לבד!! אני כל הזמן אומרת לו שאני בודדה במיוחד עכשיו בחודשי ההריון אני מרגישה מגעיל די מדוכאת עוברת הכל לבד, אם זה הבעיטות שלה או החשקים שלי הכל לבד!! הוא לא שותף לכלום!! התחלתי להיות קנאית ועצבנית מכל דבר והוא ממש לא עוזר, אחריי כל היום שאני מחכה לו בקוצר רוח שיחזור מהעבודה, הבית מבריק האוכל חם ומוכן, הוא נכנס, ומתחיל להתעצבן עליי שלא עשיתי לו כביסה ביד!!! ממש צעק ואפילו קרא לי חצופה!!! הייתי בהלם!!! וזה כבר הפעם המאה שהוא חוזר מהעבודה בלי טיפת סבלנות אליי ופשוט לא מתייחס כמו שאני מצפה ממנו.. נמאס לי הוא משתנה לי או שזו אני שמשתנה אני כבר לא יודעת!!! אנחנו לא מפסיקים לריב והוא גם לא קולט אני אקסטרה אמוציונלית ולא חוסך במילים העלבות וריבים אני רוב היום עצבנית ובוכה וממורמרת ולא מאושרת!!!! אני פשוט לא מאושרת!! נמאס לי!! יש ימים שאני מצטערת שנכנסתי להריון אבל אז אני מתחרטת על המחשבה הזו כי זו הבייבי שלי!!! אין פה אף אחד שיבין אותי ואני מפחדת לומר את זה לאמא שלי כי היא ישר תגיד לי לחזור לארץ ואני ממש לא רוצה לחזור!! בעלי ניהיה קשה ולא מבין יש לו אגו כזה גדול! אפילו סקס כבר הפסקנו לעשות! אנחנו זוג צעיר בני 27, היינו כל כך ביחד פעם אותו ראש מאוהבים בטירוף עושים סקס פעמיים ביום כל יום ופתאום הכל השתנה והתהפך! אנחנו נשואים שנתיים ויש לי הרגשה שזה פשוט לא יחזיק מעמד! אין לי עם מי לדבר! אני מרגישה כל כך לבד כל כך רע!!!! הדמעות פשוט לא מפסיקות לרדת!! איך אמהות חד הוריות עוברות הריון לבד? זה כל כך קשה.. ועוד אני נשואה לגבר שחושב על עצמו יותר מאשר עליי.. איך הוא השתנה ככה?? לא יודעת מה לעשות בשביל לשנות משהו! אני צריכה את אמא שלי!!

לנשום עמוק!! באמת! לעצום לרגע את העיניים להכניס נשימה ענקית כזאת שמגיעה עד לקצות האצבעות.....
שולחת לך חיבוק גדול גדול שיגיע רחוק לאן שאת נמצאת

אולי אפשר לשבת לדבר? ברוגע? בנעימות? להגיד לו מה את צריכה, לשאול אותו מה הוא צריך?
אולי אפשר למצוא איש מקצוע שיעזור?
והצהוב- הדבר היחידי שבאמת בשליטתך זה מצב רוחך.
יש לנו שליטה על 10% מהדברים, כל שאר ה-90% הנותרים זה איך אנחנו מגיבים.

ממליצה לך גם להתחיל לצרוך אומגה שלוש איכותית.
כדאי לצרוך שיבולת שועל, לשתות הרבה מים, לאכול פחמימות ודגנים מלאים המכילים ויטמין B, ולנסות להוסיף כף זרעי פשתן טחונים או דגי ים לתפריט היומי. ולהקפיד על פעילות גופנית יומיומית.

שירה תודה! החיבוק שלך עוזר לי מאד, הלוואי שזה היה הוא שמחבק.. אני עדיין במיטה, מהבוקר, אין לי חשק לעשות כלום וגם לא רוצה לראות אותו או לדבר איתו אני פגועה ממנו עמוקות, שום דבר שהוא יגיד או יעשה לא יגרום לי לחייך או להרגיש יותר טוב עם עצמי. הוא פשוט פיתח לעצמו חיים חדשים בלעדיי, אנחנו לא ביחד תשעים אחוז מהזמן וכנראה שהוא התרגל לחיות ככה. אז גם כשהוא בחופש הוא מעדיף להיות בלעדיי.. ואם אנחנו ביחד אז רבים על כל מילה שאני מוציאה או הוא מוציא מהפה, אין לו סבלנות אליי וזה מעציב אותי מאד אני הכי צריכה אותו עכשיו והוא פשוט לא פה בשבילי

מנחם שיש פורום כזה שאפשר פשוט לשפוך ולבכות את החיים החוצה

נראה לי שהמצב הזה לא יכול להימשך... ונראה לי שגם את מבינה את זה.
את צריכה להחליט מה את רוצה?
אני מבינה שאתם לא בארץ, אבל אולי בכל זאת תוכלו למצוא שם איש מקצוע שיוכל לעזור לכם.
אני מאמינה שלא תרצו בשלב זה לפרק את החבילה.
אני מאמינה שיש הרבה דברים שעוד אפשר לתקן.
זה לא בריא לך, לכם, ולהריון שלך המצב הזה.

אוי לי ואבוי לי לאן הכנסתי את עצמי? בשבוע שביעי להריון רוצה רק לבכות
אין לי כלום משותף עם בעלי אני אפילו לא מצליחה להסביר לו מזה ההורמונים האלה ,ואם אני בוכה ואומרת שאני לא מרגישה טוב הוא צועק עליי שאומר לי שנוח לי המצב הזה ושאני אוהבת להרגיש מסכנה.
הוא מפנק את בעלי החיים שלנו ואליי הוא אפילו לא מתייחס.
בטון ללא רגשות אני שומעת כל הזמן את הטענות שלו כלפיי.
אני לא מאוזנת, החיים מלחיצים דיכאון עייפות ---שוקלת אולי לא להשאיר את ההריון לא רואה תקווה
אני מפחדת להעביר לעובר את הדיכאון שלי את העצבים וחוסר המנוחה
אין לי סובלנות לכלום אני ממש מיואשת, מישהי אולי יודעת עד מתיי אפשר להפסיק הריון ? סורי.

למה שלא תנסי להסביר לו מה עובר עלייך ומה את מרגישה, ואם הוא לא מבין דברי עם אמא או חברה טובה אבל תביני שזה מאד לגיטימי להרגיש בלבול וחסר אונים בשבועות הראשונים של ההריון, אני בשבוע 22 ונלחמת במצבי רוח הללו יום יום!! זה הריון ראשון? לא מתוכנן?? למה את חושבת להפסיק אותו? בת כמה את? תיהיי חזקה!! שולחת לך חיבוק ועידוד..

אני נמצאת בשבוע 7 להריוני הריון שלישי ואחרי שאני אוכלת אני מרגישה דכאון אולי מישהו יכול להגיד לי מתי מצבי הרוח האלה עוברים ומה מומלץ לקחת ואם זה אומגה אז איזה כי יש הרבה .

עד עכשיו ההריון היה ממש טוב.
ומהימים האחרונים, מאמצע שבוע 38, אני בוכה הרבה ומרגישה שלבעלי נגמרה הסבלנות, אלי, להריון הזה והוא כבר לא מכיל וחם כמקודם.
הבוקר שיצא לעבודה ישר התחלתי לבכות. מרגישה שהוא פתיל קצר שמתעצבן מכל דבר וצועק ואין לי יכולת להכיל את זה במצבי הרגיש גם ככה.
הוא לא רוצה לשמוע יותר כלום שקשור להריון, נמאס לו שמדברת עם חברות הריוניות או שילדו בטלפון ואומר שאנחנו טוחנות.
לא רוצה לדבר עם הדולה שלנו, ומאוד מכונס בעצמו.
ממש מעורר בי חרדה העניין, לאור העובדה שכל ההריון הוא היה מקסים, מבין, תומך, מכיל.
כאילו נגמר לו לגמרי מזה.
אני יודעת שהוא עובר תקופה קשה בעבודה ובטוח מודאג מאיך נסתדר כלכלית כשלא אעבוד אחרי הלידה (והוא יודע שמתככנת לפחות חצי שנה לא לעבוד) ואם נמצא דירה לקניה.
מאוד מפחדת שזה יפתח קרע ביננו ושהוא לא יוכל תמוך בי בזמן הלידה.
גם לא מרגישה שיכולה לשתף אותו בזה כי הוא כבר באובר דוז לגמרי ולא מסוגל להכיל אותי יותר.

מרגישה שצריכה למצוא מקורות תמיכה אחרים, הבעיה שלא מרגישה שיש לי עם מי לדבר.
אולי גם העובדה שלא ממש יצאתי מהבית בימים האחרונים מוסיפה לדכדוך ולעצבות ולבדידות הזו שלי
ואז כשחוזר מהעבודה כאילו מצפה שהוא ימלא את הריק הזה וישמח להיות איתי,
והוא רק רוצה לנוח מההעבודה שמתסכלת אותו ולהסתגר שעות על המחשב או עם הסדרות שלו.
ומותר לו, אני באמת מבינה אותו.
אולי אני באמת מפילה עליו יותר מידי, העניין שבאמת אין לי למי לפנות, כל אחת מהחברות נמצאת בסרט שלה (אחרי לידה, לפני לידה, טיפולי פוריות, ילדים וכו) ולא מרגישה שיש לי ממי לבקש תמיכה.
הדולה מקסימה אבל שוב, לא מרגישה שיכולה להפיל עליה את הדאון הזה שלי.
גם לא נעים לי שבעלי לא חוזר אליה למרות שביקשה שידבר איתה.
הוא כמו יודע שבטח תדבר איתו עלי ואין לו כוחות לזה יותר.
הקיצר - לא קל.

קוראת את השרשור הזה ורואה שכל אחת זה תוקף אותה בתזמון אחר בהריון.
אצלי זה לקראת הסוף של ההריון, אולי גם החששות והחרדה מהלידה והקושי לישון והכאבים בכל הגוף מוסיפים לכבדות ולדאון.
משהו אחד חיובי עשיתי עבורי היום, קבעתי עם חברה להיפגש עוד כמה שעות.
היא אחרי לידה ולא יודעת כמה תוכל לעזור לי אבל זה טב כי נותן לי סיבה לצאת מהבית, להתלבש, לשנות אווירה,
לא להיות כאן כשהוא חוזר מהעבודה ואולי יתגעגע אלי קצת.

גם לא מרגישה שיכולה לשתף אותו בזה כי הוא כבר באובר דוז לגמרי ולא מסוגל להכיל אותי יותר.

הרגע התקשר ואמר שמצטער על אתמול. שלא קשור אלי בכלל, שלחוץ מהעבודה וכשמגיע הביתה אין לו כוח לכלום.
אמרתי לו שלא יודעת איך להגיע אליו ומצטערת שקשה לו ומפילה עליו דברים. הוא אמר שוב שלא קשור אלי ושלא אקח את זה אישית.
הציע שבשישי נלך לארוחת בוקר ולהסתובב ביחד, מאוד שימח אותי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני בהריון שני בחודש חמישי ואני פשוט חסרת אנרגיות. אני מרגישה כמו ליווייתן, מכוערת ולא סקסית. אני מתרחקת ממגע מיני עם בעלי המסכן, ובעיקר דואגת שאני באמת הופכת להיות כזו, כבדה כזו, חסרת אנרגיות וחסרת תשוקה. הרי השליש הראשון נגמר ואיתו גם המצבי רוח לא? אז למה אני מרגישה ככה? אולי זה באמת הופך להיות מי שאני? לצמיתות? אמא'לה איזה פחד.
ובעלי, אני מפחדת שארחיק אותו ממני בסוף, למרות שהוא עדיין לא התייאש ממני וטוען שזה רק ההריון ואין לי מה לדאוג,
אבל זה לא משנה, כי אני כן דואגת שלא אחזור לעצמי של פעם.
אני בעיקר מרגישה פילה, מכוערת ולא סקסית, רוצה רק לאכול ולישון וממש כבר מגעילה את עצמי. איפה המיניות שלי נעלמה? איפה??
וגם יש לי קצת חרדות, מפחדת משריפות וכל מיני תאונות שלא נדע
אוף ההריון הזה ממש לא עובר עליי לטובה. עד כמה שזכור לי הראשון עבר יותר טוב.
מה אני עושה? איך אני משפרת ומשתפרת??
ועזר לי מאוד לקרוא את כל מה שכתבתן בנות ולהבין שאני לא לבד בעסק הזה. אז תודה לכולכן ושיהיה לכולנו הריון ולידה משעממים

זה כלום לעומת מה שאני עוברת בנות אני מתחילת ההריון עצובה ובוכה ברמות שאין לתאר בוכה בוכה רבה עם כולם רבה עם בעלי לא סובלת אותו יותר נכון משנכנסתי להריון הכל התחרבש לא שהסתדרנו לפני אבל עכשיו נהיה גרוע ביותרצאני בהריון ראשון שלי בהתחלה חשבתי להפיל אבל אז אמרתי אם ייירצצה השם זה יפות לבד אני בוכה ברמות שאתם לא מתארים וצועקת ברמות שלא תבינו בכלל על כל דבר על כל מילה והוא לבטח לא מוסיף שכן הוא מקלל אותי רב איתי פוגע ומדבר אליי מגעיל אני בחודש שמיני +אני מפחדת שמא ייצא לי ילד עצוב מה אני אמורה לעשות נראה לי שנזק כבר נגרם ואני מפחדת שייצא לי ילד עצבני ועצוב משהי יודעת מה קורה לילד שאמא שלו כל הזמן בוכה ועצבנית אפילו אתמול רבתי צעקתי והשתוללתי כאילו בכי של משהו שמת ממש ומזה קיבלתי להיות חולה בבוקר עם אפצי ווהצטננות בבקשה משהי יודעת מה יכוללקרו ת לתינוק שאמא שלו מתחילת ההריון ועד היום והרגע הזה בוכה האם ייצא לי ילד עצוב/עצבני בלילות ??????? עזרה ממשהו שממש מבין.

למה אף אחת לא עונה ליייייייי אני באמת צריכה עזרה אבל ממשהי שממש עברה את זה כמוני פלוני אלמונית.

אני בשבוע 19 ויום ולאחרונה התחלתי לחשוב שהשתגעתי ממש כוון שאני כל הזמן חושבת שמדברים עליי מאחורי הגב ושלא סובלים אותי , אני ממש עצבנית ולא מצליחה לחשוב בהגיון כלל, ואני ממש כועסת על כל דבר ועל כולם..... מספיק לעשות דבר קטן לידי שהוא לא כשורה ואני ממש רותחת וממהרת להראות זאת בלי שום מעצורים , אני צועקת ,מקללת , מאשימה , וזה פשוט סיוט .... אחרי שהכל נרגע אני מתחילה לבכות כי עכשיו באמת לא סובלים אותי

ומשבאמת דפוק הוא כשאני נרגעת מהבכי אני שוב מתחילה לכעוס ולשנות את כולם!!!!! זה בלתי אפשרי איך יוצאים מזה??? כמובן שבעלי סובל מזה גם, והוא מנסה למצוא כוחות על בכדיי לשתוק לי ,ולהרגיע אותי ,ועל זה אני מודה לו מאד הוא ממש גיבור על !! כי אפילו אני לא יכולה עם עצמי ,אוי זה נשמע ממש פסיכי אני יודעת ,אני רוצה להגיד שלכתוב פה זה באמת עוזר כי אני לא לבד ,כמו כן אני גם רוצה לעודד את הבנות שלא מרגישות טוב ,ולומר לכן שמשאנחנו עושות זה טוב למרות שכולם סובלים מאיתנו.... כוון שאחרי הכל אנו נותנות חיים לאדם אחד נוסף וזה שווה את הכל ! את כל הבכי שלנו ואת כל הקורבנות שאנו מקריבים בדרך , וכן זה בסדר לרצות שגם הבעלים שלנו יחוו (סליחה אם טעיתי במילה) את ההריון וישתתפו בחוויה ההורמונלית .ואין חסד גדול יותר מלתת חיים ...

שכחתי להוסיף שאני מדמיינת שאני רואה דברים מעופפים מסביבי ואני שומעת שאמא שלי קוראת לי למרות שהיא בכלל לא בסביבה , התחלתי לפחד מהחושך כי נדמה לי שאיזה רוח רפאים תקפוץ לי מהחלון, או שאני פוחדת לפגוש זוג עיניים זוהרות בחושך... אהה והכי גרוע זה שנדמה לי שבעלי מנצל אותי מינית ?! טוב אני ככל הנראה מקרה קשה במיוחד ...

יש מישהי כמוני?

גם אני מדמיינת דברים ושומעת דברים שלא קרו, כמו שמישהו פתח את המקרר, או משהו נופל, וזה מרגיש לי אמיתי לגמריי!!
לפלוני-אלמונית, אני מבינה לליבך שזו תקופה קשה עבורך, כאב לי לשמוע שאת כל כך סובלת והלוואי והיה לי משהו לומר לך שהיה מעביר את התחושות, אבל אין לי.
העצה שלי היא לעזור לעצמך. מה שאת חושבת שיסיח את דעתך ממצבי הרוח או שיעשה אותך שמחה יותר (לצאת מהבית, ללכת לים, להיפגש עם חברות ולשפוך ת'לב, שופינג, אפילו סיגריה מותר לך לפעמים), תעשי מה שיעשה לך טוב ואז אולי המצב ישתפר מעט.
ומהבעל - אם את בלתי נסבלת פשוט תתרחקי קצת, אבל תמלאי את היום שלך בדברים שיעשו לך טוב.
מקווה שעזרתי.
אני בשבוע 20 ואני כל הזמן נרדמת בתשע בערב, עדיין בקושי עושה סקס עם בעלי ומוטרדת מזה מאוד, אני מרגישה שהזוגיות שלנו סובלת קצת ולא בא לי להכניס את עצמנו למגמה כזאת, תמיד הייתי דאגנית קצת בקטע הזה, חייבת שהכל יהיה טוב וניצוצות יעופו באויר.
תגידו - סקס פעם אחת בשבוע זה מעט מאוד נכון?? אני לא טועה נכון?

אה ושכחתי - לפלוני-אלמונית - בהריון הראשון גם אני אמרתי משהו דומה על זה שתצא לי ילדה עצבנית בגלל הקריזות שהיו לי, אבל אני יכולה לומר לך, שהנסיכה שלי כבר בת ארבע והיא מ ו ש ל מ ת ! ! !
ברגע שהעולל הקטן יגיע לעולם, את תשכחי שחשבת ככה, אבל זה נורמלי לדאוג קצת בגלל זה, זה רק אומר שיש לך מצפון.
אל תדאגי - יהיה בסדר

היי ענבל את בטוחה שהיית עצבנית ובוכה כמוני כי אני ממש בשיגעון הייתי ואני יודעת שהילד קשור אליי בחבל התבור אז אני לא יודעת כאילו מה הוא מרגיש כשאני בוכה או עצבנית את מבינה אז אני באמת מפחדת שאולי ייצא לי ילד או עצוב או עצבני ברמה שבלילות לא יפסיק לבכות או יבכה ברמות היסטריות מה את אומרת ?

אני לא חושבת שזה ישפיע עליו ברמות כאלו שהוא יצא עצוב או עצבני, אבל אני חושבת שהוא מרגיש את מה שעובר עלייך.
לא נראה לי שהוא לא יפסיק לבכות בלילות בגלל שאמא שלו קצת השתגעה בהריון, אם הוא יבכה בלילות זה בגלל שהוא רעב / גזים וכו'.
זה נורמלי להיות קצת משוגעת בהריון, את יכולה להחמיר עם עצמך קצת פחות.
לפי דעתי - פשוט תתרכזי בלעזור לעצמך להרגיש טוב יותר.
ואמרתי לך - ברגע שהוא יגיע את תשכחי את המחשבות האלה.
ואם זה מנחם אותך, אני מעשנת סיגריות קצת (4 סיגריות ליום) וגם זה לא טוב לעובר,
אז איפשהו כולנו עושות קצת נזקים בהריון. מותר קצת, הכל בסדר.

עוד דבר - לפלוני-אלמונית - חלק מהבנות רשמו שלקחת אומגה 3 עוזר לקריזות, אז אולי כדאי לך לנסות, מה את אומרת?

תודה ענבל על התגובות ואני באמת מקווה שהכל יהיה בסדר עם הלידה ושהכל יעבור בשלום ושהילד יהיה ילד רגוע כי רמת העצבים שאני מתארת לך היא כלום לעומת מהשאני הייתי עד עכשיו עצבים צעקות מריבות בכי ובכי שאת לא מבינה אז תביני כאילו כמה אני מפחדת על נזק שייגרם .אני לא לוקחת אומגה 3 כי דאי אני כבר בסוף ההריון ואני לוקחת חומצה פולית וברזל אז אני רוצה כמה שפחות לקחת כדורים .

בהצלחה לכולן

שליחה על ידי יעל* » 05 מרץ 2012, 18:54

שלום לכולן ,
אני חדשה פה ..שמחה לגלות את הפורום התומך הזה .
אני בהריון ראשון,שבוע 8 סובלת ממצב רוח מדוכדך ,והדבר שהכי קשה לי איתו אני מרגישה דחיה גדולה כלפי בן זוגי .הוא מצידו הכי מפרגן ותומך ואוהב ואני פשוט מרגישה שקשה לי להיות איתו באותו החדר וזה מכניס אותי ללחץ נוראי ותחושת מועקה גדולה -לתוך זוגיות כזאת אני הולכת להביא ילד ?
יש מישהי שמזדהה עם התחושות האלה או שמעה על נשים שחוו דברים דומים ?ואשמח גם לקבל עצות לשיפור המצב .תודה רבה .

שליחה על ידי אני* » 06 מרץ 2012, 00:03

אני גם חוויתי את זה בשבועות הממש ראשונים. גם דחייה פיזית (ריח חזק פתאום) וגם חוסר סבלנות. עכשיו אני שבוע 16 והרבה יותר טוב. עוד לא אותה משיכה וחשק מיני כמו תמיד אבל בהחלט הרבה יותר טוב. בטוחה שמדובר בהורמונים וענייני הריון ושזה יעבור .אני מרגישה שזה גם מחזק באיזשהו אופן את הזוגיות. אפשר לבקש קצת מרחב ושקט כשצריך, בצורה לא מעליבה. ואל תדאגי.

אני מרגישה דחיה גדולה כלפי בן זוגי
יש לי חברה שבמשך כל ההריון הראשון היא לא יכלה לסבול את הריח של בעלה. מסכן... אבל הם בסדר גמור, עם 3 או 4 ילדים וזוגיות טובה. (נראה לי לפחות..).
אז אל תדאגי, זה עובר. אולי תנסי לצחוק על זה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלונית-שלום לכולם!!! אני בהריון בשבוע השמיני להריון ואני מרגישה שאני לא אוהבת את בעלי פתאום ושאני לא נמשכת אליו פתאום!!!ושלא בא לי לראות אותו האם זה הגיוני?! אשמח לשמוע תגובות כי יש לי בעל מקסים שנורא אהבתי ומאוד קשה לי להרגיש אליו את הרגשות הקשחם האלה!!!!!!!!תודה!!!!!111

מקווה שזה זמני והאהבה תחזור במהרה ...לדעתי זה בטח בגלל הורמונים

בנות מה שלומכן יקרות? איך מתקדם ההריון שלכן?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולן איזה כיף לדעת שאני לא לבד !! אני בשבוע השמיני לוקחת זופרן להקאות כי בלעדיי הכדור הזה אני לא מפסיקה להקיא ופשוט מסתגרת בחדר .. התחלתי לעבוד השבוע בעבודה חדשה והם עוד לא יודעים על ההריון חוץ מזה אני ישנה אצל ההורים של בעלי כי אני לא יכולה להריח את הבית שלי מזל שאנחנו עוברים דירה עוד שבועיים ... בקיצור הכל קורה לי כלל הדיכאון כל היום אני שוכבת במיטה וחושבת מה יהיה מחר מתי זה ייעבור כבר אני לא אמורה להיות שמחה מההריון?? לא יודעת מה לעשות כבר רק רוצה שההריון יעבור כבר ):

היי מתוקה מזל טוב על ההריון, זה הראשון שלך? גם אני סבלתי מבחילות הקאות והייתי מאוד רגישה לריחות, וגם לא היה לי תעבון כלל במשך ערבעה חודשים הראשונים... וכל זה עבר לי בתחילת חודש חמישי, היום אני בשבוע 31 ומרגישה שהגוף מתכונן ללידה בשעה טובה... בסך הכל הגוף מרגיש לא הכי בנוח עם כל השינויים! אבל הלב מאושר ושמייח על כל תזוזה ובעיטה שלו בתוכי , והמחשבה שבקרוב אני והוא נפגש מתקנת אותי לדעת שבזכותו אני יגדל אני יהפוך לאישיות לאמא לאשה

לדעת שאני אוטוטו נכנסת לשלב החשוב ביותר בחיי לחנך ילד\ה להיות אדם טוב בעל חסד וכו. כל זה ועוד אני מודה לה' על שנתן לנו הנשים זכות ואחריות מופלאה כזו..

בנות אני מתקרבת ללידה בשעה טובה ומוצלחת.... אני לא מצליחה להחליט היכן ללדת בבית? בבית הרפואה ? קוראת המון ולומדת על תהליך הלידה רוצה להיות הכי מוכנה ללדת את ילדי בלידה טבעית ללא משככי כאבים.... מי מכן ילדה בבית התוכל לספר על החויה ? פשוט מה שמדעיג אותי זה שאולי אני מסכנת את עוברי ואת עצמי בלידה בבית פשוט לא רוצה שילחיצו אותי וישבשו לי את התהליך הטבעי של הלידה וזה קורה הרבה בבתי הרפואה ...!!! אני סומכת על הגוף שלי שהוא יודע ומוכן כי הוא התכונן ולמד יחד איתי במשך כל זמן ההריון על מצבו החדש ולדעתי אני מוכנה ללדת בבית ולקבל זאת באהבה גדולה

אך בכל זאת משהוא בתוכי עוד לא החליט סופית בית אות בית הרפואה .... אני ישמח שתחזקו אותי לכאן ולכאן

)

ודאי עיינת בדף סיפורי לידות הבית, לא?
את יכולה לעיין בכמה (אחד מהם מופיע בדףבית שלי, אם את מתעצלת לחפש), אבל אני ממליצה לך לא לקרוא יותר מדי ולהקשיב ללבך.
בסופו של דבר, תקראי שם רק על לידות של אחרות ולא על הלידה שלך...
שתהיה לידה טובה בכל מקום שבה תהיה (:

אמן

תודה...

אני ממש זקוקה לעזרה... ידכאון... רצון להעילם מהעולם לעזוב את הבית את הבעל את הילדה המדהימה ופשוט להעלם. שבוע 8 להריון שני . הריון לא מתוכנן כשהבת השניה בת 9 חודשים.

אל תדעגי מתוקה שלי הכל יבוא על מקומו ובקרוב פשוט תנסי לטפל בעצמך ותעשי דב רים שטובים לך ואל תחששי לדבר על הדיכאון שלך אם עוד נשים שבסביבך הקרובה נסי לדבר אם האנשים שאוהבים אותך ותאמרי להם את האמת שקשה לך מאד ושאינך יכולה יותר. את תראי נשזה יקל מעלייך מאד ואני תמיד פה אם תרצי , אם תרצי לדבר

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כט

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ששניםאני בהריון שלישי .אחרי שמונה שנים .שהקטן בן שמונה.ואני לא יודעת איך לקבל את ההריון הזה.מאד חיכינו לילד הזה.אבל אני גם עוברת שינוים בגוף וגם נפשית אני ממש מדוכאת.אני בשבוע השביעי.ומקוה שזה יעבור .ושאני יהיה שפויה בדעתי.ושמחה כבר.נראה למשהי שיש סיכוי.? מי שהיתה במצב דומה אשמח לתשובה..

שלום להריוניות אני בשבוע 9 הריון שני בלי חשק לכלום הבית בלאגן אין אוכל אין לי כח לצאת לקניות בקיצור דיכאון בעלי תומך אבל אני מתחילה להרגיש שגם לו מתחיל להימאס עיזרו לי נמאס כבר מהמצב הזה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכל ההריוניות המתוסכלות כנראה כולנו באותה סירה...מסתבר שהריון זה לא בדיוק מה שחשבנו. וגם כל הריון שונה מקודמו כך שלא ניתן לדעת למה לצפות...אולי הדבר היחיד שמשותף לכל ההריונות הוא שבסופו של דבר הוא מסתיים.. וכמעט תמיד ברגע שאת רואה את התינוק המתוק שלך ----לפתע הכל היה שווה את זה..ההורמונים נרגעים והאהבה שבה לפרוח בינך ובין בעלך עם היצירה החדשה של שניכם...החזיקו מעמד!!!

גם לי היה הריון קשה עם הרבה בכי וקושי רב לשאת את המשקל הכל כאב לי , שלא נדבר על הלידה שהיתה מאד כואבת וארוכה. אבל באמת אחרי הכל האהבה ממלא אותי כשאני רואה את הילדה המתוקה שלי שכל כך זקוקה לי וגם אני לה

,דעו לכן שיש שכר לכל הכאב והצער שכרוך בהריון ולידה, ובעזרת ה' אנו שותפות לבריאת האדם ואין דבר מכובד מזה, אל תשכחו שאתן מלכות ושמותר לכן להתלונן ולהיתבכיין ואפילו להרגיש מסכנות במקצת אבל בסופו של דבר אלינו לקבל את האחריות ולעזור הכוח וללכת הלאה ולהעמיד דור של ילדים טובים בעלי חסד עם מידות טובות וישרות, וגם יש לנו אחריות על בעלינו לדעוג להם ולהחדיר בליבם אהבה וחמלה כלפינו וקלפי ילינו ובכלל כלפי החוץ. זהו תפקידנו וכך או אחרת אנו מחוייבות

ותתפללו לה' יתברך שיתן לכן הכוח לכל זה, ואפשר גם להזכיר לו שגם הוא שותף לעבודתינו ובכך אולי ימהר את עזרתו עלינו ....באהבה....

בנות שיהיה לכן הריון קל ולידה קלה ומהירה וטובה ובטוחה
לכלנית:: העצה שלי שפשוט תנוחי ותוכלי תראי טלויזיה ושימי קצת פס על הכל(חוץ מבעלך)וכשיהיה לך החשק תתפני לסיים את המלכה והעבודה, ואם באמת אין לך מצב רוח אז זאת היזדמנות נהדרת לשמוע דיסק ישן שתמיד עושה לך טוב, תפתחי את החלונות תני לאור להכנס לבית לי זה לפעמים עוזר

שליחה על ידי רינת* » 26 יולי 2012, 12:53

אני בשבוע 9 להריוני, אני נורא מתוסכלת ובוכה כל היום... לפעמים אני כבר מתעצבנת על עצמי אבל זה לא ממש עוזר. אני לא מסוגלת לפתוח מקרר או להיות במטבח..בחילות והקאות 24 שעות היממה. בקיצור קשה לי ואני מקווה שזה יחלוף בזמן הקרוב...