הצילו הילדה פוחדת לישון

בתי הבכורה בת שמונה וחצי. באופן רגיל אנו מתחילים בנוהלי שינה בשעה שמונה בערב, בשמונה וחצי כבר במיטות. בתשע כשכולם ישנים מתחיל יום העבודה שלי, שכולל בעיקר לימודים ועבודה מול המחשב (בצמוד לחדרי השינה).
מזה כחודשיים הילדה הולכת לישון מאד מאוחר. לקראת שתיים שלוש בלילה! כולנו סובלים מזה מאד.

בהתחלה הקטנים נרדמים (גם לא פשוט, כולל בגלל שהיא מקפצת מסביב ומכניסה אוירת 'יום' לכל הבית), אחר כך בעלי (שעובד במשמרות ונרדם לקראת שמונה תשע). ואז היא באה לקבל זמן איכות, ומקבלת איזו שעה, ואחר כך הולכת לנסות לישון וחוזרת כל כמה דקות שהיא לא מצליחה. מתחננת - אמא תלמדי אותי לישון. אחר כך היא מוותרת על זה ומתנחלת לי בחדר, בשקט עם ספר או משהו. אבל אז, בכל פעם שאני זזה מהמחשב, אפילו רגע לשירותים, היא לובשת הבעה של פחד/פאניקה ושואלת בקול רועד אם אני הולכת.

כשאני כבר הולכת לישון, לקראת חצות (עם רבע עבודה ממש שהייתי אמורה להספיק) הילדה פשוט נכנסת לפאניקה! בוכה ובועטת, מתחננת שאשאר אתה עוד ועוד, שלא אלך לישון, נכנסת למיטות של כולנו (לפעמים שלנו ולפעמים של הקטנים) ופשוט יוצאת מדעתה מרוב בהלה.

הבית מתפרק. זה לא צחוק. אני לא יכולה לתפקד ככה, וגם היא לא.

אנא הושיעו!!!
תודה רבה

אין לי דברים חכמים להגיד משום שאין לי ילדה בגיל הזה, וגם לא עוד ילדים. אבל מה שעולה לי הוא שהייתי מנסה להכניס להרגל (עד כמה שאפשר) זה אולי שבעלך, לפני שהוא נרדם, יקח אותה לסיבוב/טיול בחוץ.לתת לך להרדים את הקטנים בשעה סבירה יותר. כמו 19. וגם, אולי, אפשר לנסות לגייס אותה להרדמת הקטנים?
ואז כשהיא חוזרת לשכב לידה עד שהיא נרדמת.

בכל מקרה, נשמע שהיא עוברת משהו וצריכה אותך.
משהו קרה לאחרונה? שינוי בהרגלים, איזה אירוע חריג?

לא, לא משהו חריג ממש.
היא מדברת על שדים ומכשפות חושך שבאים אליה מהחלון כשיורד הלילה ותוקפים אותה.

אולי תנסי להציע לה לשים וילון על החלון בטענה שהוילון יחסום ושום יצור לא יכול לעבור דרכו אם הוא סגור...
סתם רעיון...

יש לי בת בדיוק באותו הגיל. כבר שנים שזה ככה.
טיפול פסיכולוגי הועיל לתקופה מאוד קצרה ושוב הכל חזר.
אין לי עצות.
(אני מניחה שניסיתם לתת לה לישון עם אור קטן, ספר תורה, בובה, פנס)

שולחת אלייך הרבה אנרגייה, המון כוחות....

היא מדברת על שדים ומכשפות חושך שבאים אליה מהחלון כשיורד הלילה ותוקפים אותה
אולי חני בונה תוכל לעזור?

בתי בת 7 וקצת וגם אצלנו יש פחדים.
אני מבינה שזה פשוט גיל כזה של פחדים ואנחנו מנסים לתת לה כמה שיותר בטחון שאפשר סביב עניין השינה.
גם לנו זה ממש לא פשוט, כי זה החזיר אותה אלינו לחדר אחרי שכבר יצאה ממנו...
אנחנו בתקווה שזה ישתנה מתישהו

פתחתי את הדף הזה בתחושה עזה של תקווה. התבדיתי. כולנו באותה סירה והמעגן אינו נראה לעין.
בת השש שלי "למדה לישון" לפני כשנה. עד אז הייתה נרדמת אצלנו, או שאנחנו היינו חייבים להיות איתה במיטה שלה עד שנרדמה, או שהייתה באה אלינו באמצע הלילה. במשך כמעט שנה נהנינו מפרי עמלנו. בחודש האחרון היא שוב לא מסוגלת להירדם. הפאניקה מהשינה מתחילה כבר בצהריים. כל חצי שעה היא בודקת מה השעה וכמה זמן נותר עד הלילה. אנחנו מרגישים כאילו יש לנו שוב תינוקת בבית. כל הלילה עניינים. מזדהה מאוד עם האמירה "הבית מתפרק". למזלנו היא הקטנה שלנו אז זה משפיע רק עליה ועל ההורים. משוועים לפתרון! (כבר קשה לנו לגייס אמפתיה למצב שלה ולהיות נחמדים ועוזרים. אנחנו עייפים.)

לפי מה שכתבתן (ניקוסיה ופלונית מחפר) אני מבינה שהילדות לא ישנות אתכם.
האם כשהן באות למיטה של ההורים הן נרגעות וישנות?
אם הן כל כך מפחדות ורוצות את נוכחותכם, נראה לי שמיטה משפחתית תעזור.

פרחי באך!

וללכת לישון איתה. להיות לידה עד שהיא נרדמת.

פלו, תודה. פרחי באך אנחנו כבר שוקלים כמה זמן לנסות. אולי הגיעה העת. ללכת לישון אותה או להיות איתה עד שהיא נרדמת כבר נמאס לנו. באמת. עד איזה גיל? וגם, כבר נגמלנו מזה, אז שוב? אותנו זה מבאס.
תודה גם ללי אורה. ידעתי שמישהו יציע את זה. אם לא כאן אז היכן? אבל באמת, הלינה המשפחתית ממש לא מתאימה לנו. חלקכם בוודאי תחשבו שזה מאוד לא באופני מצדנו, אבל אנחנו מאוד אוהבים את המרחב הפרטי שלנו בלילה. ואנחנו אוהבים שזו המיטה שלנו ולא שום מקום אחר בבית. אנחנו הורים שנמצאים המון המון עם הילדות. במיוחד עכשיו, זה ממש 24 שעות ביממה. נורא חשוב לנו זמן פרטי משלנו, כל אחד מאיתנו בנפרד ושנינו ביחד. אני לא חושבת שזו דרישה מופרזת מהחיים או מהבנות ליהנות מחברת עצמנו כמה שעות ביממה. וגם לישון. לישון. הילדה יודעת שכשהיא חרדה או מוטרדת היא תמיד מוזמנת למיטתנו, אבל קצת נמאס לנו שזה הפך להרגל. והיא גם מאוד מפריעה לנו לישון.
בקיצור. גם אם זו לא דרישה שמתאימה לסיטואציה, אנחנו נורא רוצים שהיא תלך לישון בדרך ה"קלסית" - מספרים סיפור, מפטפטים קצת, נותנים נשיקה, אומרים לילה טוב, וזהו. עד מחר בבוקר...

תודה לכל התגובות והמזדהות

היום נתתי לה לצייר את הלילה. היא ציירה שתי מפלצות שחורות, ואמרה שהן ממתינות ללילה שיגיע ובחשכתו הן מתכננות לפגוע בה כך וכך. ניסיתי להסביר לה שהמפלצות האלו לא באמת קיימות, ונקלענו לויכוח בו היא הסבירה לי שעובדה שפעם חשבו שאין חשמל והיום יש, ופעם חשבו שאין חייזרים אבל אין הוכחה שאין, ובקיצור יצאתי וידי על התחתונה.

כשהייתי קרוב לגילה היה לי פחד דומה. חזק יותר. הייתי מדמיינת מפלצות עלומות שמגיחות מן החושך לחלון שלי, ומנסות לפגוע בי. אני זוכרת את הדמיונות האלו כאילו היו הרגע. לא יודעת איך לתעל את זה לטובת הילדה, והאמת שמפחיד אותי אפילו לחשוב איזה סיוט היא חווה, אם זה מה שהיה לי (להבדיל ממנה, אני הייתי נסערת כבר משעות אחה"צ, מרגע שהאור בחוץ היה נחלש הלב שלי שקע. הילדה שלי נלחצת רק מרגע שעוזבים אותה, ומתחננת שלא נלך לישון לפניה. אבל היא לא נרדמת!!)

חלקכם בוודאי תחשבו שזה מאוד לא באופני מצדנו, אבל
לא נראה לי שחשוב מה שמישהו/י מלבדכם י/תחשוב. זה עניין משפחתי שלכם.

כמו בכל נושא, יש בחירה חופשית ויש כמה דרכים לבחור ולכל דרך יש היתרונות והאתגרים שלה. מציעה לך לעשות רשימת בעד ונגד:
א) היתרונות והחסרונות של השיטה הנוכחית שלכם
ב) היתרונות והחסרונות של מיטה משפחתית

ושאלו את עצמכם: מה המטרה הכי הכי חשובה???
א) שכולנו נישן וגם שהבת תישן (ברור שבגילה חשוב שהיא תישן. היא גדלה בשינה וכו' וכו')
ב) שהיא תלך לישון בדרך ה"קלסית"

ואולי אפשרית דרך נוספת? האם יש בחדר שלכם מספיק מקום לשים בו מיטה או מזרון? כלומר, האם מה שחשוב לכם זה המיטה שלכם או החדר שלכם? האם זה פחות יפריע אם היא תישן בחדר איתכם אבל לא במיטה שלכם? והאם זה יספיק לה וירגיע אותה?

מאחלת לכם שתמצאו פתרון שיהיה טוב לכולכם ושתישנו טוב

(לדעתי, אין פתרון אחד שטוב לכולם)

שהן ממתינות ללילה שיגיע ובחשכתו
אז אולי מה שמפחיד אותה הוא החושך? ולזה יכול להיות פתרון פשוט: אור! תני לה פנס או שימי לה בחדר (אם אין לה) מנורת לילה קטנה שתדלק כל הלילה. במקום להתווכח אם יש או אין מפלצות, עדיף לעזור לה להתמודד איתן. למשל בעזרת אור.

ניסיתי להסביר לה שהמפלצות האלו לא באמת קיימות
מבחינתה הן ממש קיימות, לא הייתי נכנסת לנישה הזו, אלא להפך. מבינה אותה. במיוחד אם את חווית את זה בעצמך בילדות. זה היה אמיתי וקיים, וחוץ מזה, לכי תדעי אולי הן כן קיימות ו אנחנו לא מרגישים אותן?
כדאי לברר איתה, מה יעזור לה להתמודד איתן: אור, ציור, לסגור/לפתוח חלון.... ועוד.
אולי להתייעץ עם אנשי מקצוע, אולי פרחי באך.
בכל מקרה, לצאת מתוך נק' הנחה שהן קיימות. שאת מבינה אותה ומבינה את פחדיה. משם הפתרונות יגיעו כמו קסם...

שיהיו לילות טובים ושקטים!

היא ציירה שתי מפלצות שחורות, ואמרה שהן ממתינות ללילה שיגיע ובחשכתו הן מתכננות לפגוע בה כך וכך. ניסיתי להסביר לה שהמפלצות האלו לא באמת קיימות
אני מאמינה לה שהן קיימות לגמרי... ולא הייתי מתווכחת על זה.
(את "החוש השישי" ראית?

)

לכי עם מה שהיא רואה. אולי לקנות/להכין לה לוכד חלומות ?
אולי 94]בובת דאגה worry dolls [/po] ?
אולי לחפש יחד אתה לחש קסם ששומר על המפלצות קטנות, מכניס אותן לקופסה, מטיס אותן לחלל החיצון?
אולי לקרוא איתה פרק נבחר מתהילים לפני השינה? (הכל לפי מה שאת מרגישה איתו בנוח). יש פרקים שמדברים על פחדים וחרדות.

כל זה חוץ ממיטה משפחתית, שהייתי מנסה גם כן, מתוך מחשבה שזו תקופה וזה יעבור והיא לא תישאר שם עד גיל 15.

בת ה6 שלי, גם מאוד פחדה ללכת לישון.
נתתי לה לצייר את המפלצת שלה, ואז שאלתי אותה איך היא יכולה לנצח אותה.
היא לבד נתנה פתרון שיש לה מפתח בכיס וצריך לקחת אותו.
אז היא ציירה את זה.
אחר כך, עשינו דברים מצחיקים למפלצת - הוספנו בלונים, נשיקות, צבעים שמחים, חיוכים, לשון ועוד דברים מצחיקים.
אחרי זה, הבת שלי החליטה שעכשיו המפלצת הזאת חברה שלה ושכל פעם שהיא תזכר בה, היא תזכור את הציור המצחיק.
(אפשרות שאפשר לנסות

)
עוד אפשרות, (שלא כלכך הצליחה אצלנו), להסביר לה, שכשהמפלצת באה בלילה אומרים למפלצת ללכת. ואם היא לא רוצה ללכת, מזכירים לה שלפי חוקי היקום היא חייבת ללכת אם אומרים לה.
ככה פותרים את הבעיה של יש/אין מפלצות.

בהצלחה.

זכרתי שיש עוד דפים בנושא: הילדה שלי מפחדת מאד
האם ילדים חשים אנרגיות

אולי הן כן קיימות ו אנחנו לא מרגישים אותן?

הממ...

עצות נפלאות, המון המון תודה. מיטה משפחתית לא באה בחשבון כי היא תפוסה וחראם על הקטן שעדין תורו שם, והילדה, גם בעיתות שלום, צריכה אור ותנועה הרבה אחרי שההכי קטן וההכי גדול (אבא) כבר ישנים.

מה שמוזר הוא שהיא לא מביעה שום חשש מיוחד מהחושך. היא נמצאת פה לידי (גם עכשיו), מזמזמת לה, מציירת, קוראת, יוצרת, עולם ומלואו מלא שמחה, אבל בשניה שאני זזה מהמחשב שלי היא כולה מתעוותת בהבעת בכי ופאניקה.

אני תוהה אם המפלצות הן אכן מקור הרוע, או שהיא כל כך זקוקה לזמן השקט הזה שלה אתי, שהיא ממציאה לעצמה פחדים כדי להישאר ערה במחיצתי (אין ספק שנעים לה יותר אתי כששתינו לבד). נשמע הגיוני מה שאני כותבת, או שהגיגי סרק? ואם כן, איך מתמודדים? שהרי מול כל טענותיה האפשריות, מחסור בזמן אמא זה לא באמת הבעיה המרכזית בחייה.

או שהיא כל כך זקוקה לזמן השקט הזה שלה אתי, שהיא ממציאה לעצמה פחדים כדי להישאר ערה במחיצתי
הוצאת לי את ההשערה מהראש. נשמע כך לגמרי במיוחד אחרי שהבנתי שיש קטן במיטה שלכם. נו, מה הפלא...
יכול להיות שהיא צריכה זמן שקט איתך, לבד, בלי אפאחד אחר.
אני תמיד בשוק לראות איך הילדים יודעים מה להפעיל אצלנו, ככה מתוך הלא מודע שלהם (או תת מודע, איך שלא קוראים לזה). את פחדת בילדותך את הפחדים האלו ואפילו יותר, והנה, כדי להשיג עוד שעות אמא (נניח) היא מגיעה עם הרעיון האולטימטיבי שרק את באמת תוכלי להבין כי עברת אותו.
והיא בכלל עוד לא היתה שם (בגופה)...
מדהים, את לא חושבת?

אולי הפיתרון יכל להימצא בבקשתה "אמא תלמדי אותי לישון" אולי כדאי ללכת על פרוייקט לילמוד לישון.
רעיונות שעולים אצלי. הייתי מנסה להבין ביחד איתה מה יכול לעזור לה לילמוד לישון ,מה יעזור לה להלחם בפחדים (ואכן יש מפלצות, המפלצות זה הפחדים שלה ). לנהל ביחד רשימה
משתמשת אולי בדימיון מודרך, משהוא שתדריכי אותה בעצמך או ע"י קלטת.
תנסו אולי לבנות תכנית שבה מתחילים מכך שמישהוא ישן איתה עד שנרדמת או אם צריך בהתחלה כל הליילה, ומורידים את זה בהדרגה.
אם זה לא אפשרי אז אולי שתעבדי בחדר שבו יכולה לישון, אם את צריכה ללכת לרגע להגיד לה ולתת לה את האפשרות ללכת איתך או להישאר בחדר שהשליטה על כך תהייה אצלה. וגם כאן להוריד את זה בהדרגה , בהתחלה לדוגמא יכלה לבוא איתך לשרותים אחר כך אפשר שתבוא עד למקום שיכלה לראות אותך/ לתת לה משהוא שתרגיש אותך תמונה שלך לא יודעת בדיוק מה יעבוד אצלה בייחד תנסו תבדוק את זה.
לקנות מכשיר קשר (אינטרקום/הוקי טוקי שבהתחלה ישמש אותה כשאת הולכת לשרותים ואחר כך כ"שתלמד לישון" יהיה איתה במיטה על מנת להתקשר אתכם אם מפחדת).
הרעיון בכלליות הוא לקחת פרק זמן של חודש לדוגמא שבו ממש לומדים לישון. מ א ועד ת. ובייחד לחשוב מה יעזור לה. ולבנות תכנית .
וגם לראות אם יש דברים חיצוניים שיעזרו (פרחי באך , שיחות עם איש מקצוע אם צריך, לילדה שלי בת ה 6 (אם כי הפחדים שלה לא היו בעוצמה כזאת כמו שאת מתארת) קריאת שמע ישראל בליילה , (אנחנו לא דתיים) ויישנתי איתה בהתחלה במיטה שלה, אחר כך במיטה של אחותה (מיטה נפתחת) בהתחלה כל הליילה ואחר כך כשנירדמו עברתי למיטה שלי. (כשאני מיידעת אותם שזה מה שיקרה. ובהדרגה עזבתי את המיטות לפוף על ידם (גם היום אני ישנה במיטות מוזיקליים פעם כאן ופעם שם לפי הצורך). ותודה על פתיחת הדף כי בעזרתו הבנתי שהילדה בת השלוש + מפתחת עכשיו פחדים אם כי דווקא ביום. ושצריך להתייחס לזה כדי שהמפלצות שלה לא יגדלו כל כך.
שיהיו לכם לילות שקטים ובהצלחה.

כל זה בהנחה שאכן הפחדים שלה ממוקדים סביב השינה בילבד. איך היא במשך היום ? איך התפקוד שלה, חברתית במשפחה בלימודים ועוד...
האם לא כדאי לשוחח על כך עם רופא המשפחה?

ושצריך להתייחס לזה כדי שהמפלצות שלה לא יגדלו כל כך.
או, אבל זה העניין עם מפלצות. הן יכולות להיעלם לכאורה ואז לחזור, והן יכולות לשנות צורה כל כמה שנים. אחרי הרבה לילות של פחד ללא פרצוף, הלילה התעוררה הילדה היסטרית מעכביש שנדמה היה לה שהרגישה/ראתה. הדלקנו את האור, עשינו טקס חיפוש ללא פשרות בכל פינה ופינה בחדר, כלום,
כלום לא עזר. יש עכביש והוא יבוא ויילך עליה. והופ, הנה היא שוב במיטה שלנו.
האיש חושד שיותר מפחדים של ממש יש לה צורך לשלוט בעניינים ובנו. אנחנו לא ננשל אותה מזכותה על המיטה שלנו (המכונה בפיה "המיטה השנייה"..., שלה, כאילו...). מצד אחד זה לא לגמרי לגמרי מופרך כי לילדה יש "סוגיות של שליטה" בכל תחום אחר בחיים, מצד שני, אם יש לה פחדים וחרדות, אנחנו חייבים לתת לה את התמיכה והעזרה שהיא צריכה. זה התפקיד שלנו כהורים.
מצד שלישי... כשלא ישנים מספיק, מאבדים שיקול דעת ולא חושבים בצלילות...
(והמרגיעון שלי כרגע: כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון)

יש לה מראה בחדר?
מהמיטה שהיא ישנה בה היא משתקפת איפושהו? (טלויזיה? מסך מחשב?)
היא ישנה מול הדלת? ראש אל החלון? ראש אל הדלת?

הקוסמת,
אין לה מראה בחדר. אין השתקפות משום סוג. היא ישנה במקביל לקיר ומעל למיטה חלון. הדלת בקיר המקביל, פחות או יותר מול הרגליים שלה. בשבועיים הקרובים כל סידור החדר אמור להשתנות לכבוד שולחן הכתיבה המצטרף לחדרה.
אשמח לתובנות ועצות
תודה

ניסיתי להסביר לה שהמפלצות האלו לא באמת קיימות, ונקלענו לויכוח בו היא הסבירה לי שעובדה שפעם חשבו שאין חשמל והיום יש, ופעם חשבו שאין חייזרים אבל אין הוכחה שאין
וואו, נשמעת חכמה מאוד.

ובאמת, אין הוכחה שאין...

האם היא אומרת למה המפלצות האלו מפחידות אותה?
מה היא חושבת שהן יעשו לה?
מה יכול לקרות אם אכן הן יתקרבו אליה?
מה לדעתה הכי גרוע שיכול לקרות?

אני חושבת שכדאי לשאול אותה....

***********

בחיים, הרבה פעמים דברים שנראים לנו כ'מפלצות' - ברגע שאנחנו מעזים לגעת בהן, הן בעצם מתפוררות, ומתגלה שלא היה בהן ממש.
הן מפחידות רק עד לרגע שמעזים לתת להן להתקרב או לגעת בהן.

אני תוהה אם הכלל הזה נכון גם לגבי מפלצות של ילדים. (בהנחה שיש ילד שיסכים בכלל לנסות...

)

************

_יש לה מראה בחדר?
מהמיטה שהיא ישנה בה היא משתקפת איפושהו? (טלויזיה? מסך מחשב?)_

הקוסמת, את יכולה להסביר איך המראה וההשתקפות קשורות לפחדים?

(אני פעם פחדתי לישון עם מראה בחדר, אבל בגלל שסיפרו לי איזה משהו מהקבלה שהפחיד אותי. עכשיו כבר לא אכפת לי...)

על פניו נראה שאין בעיה עם החדר.
תמונות מפחידות אולי? סוריאליסטיות?

הקוסמת,
לא יש רקמה של פיות הכי מתוקות שיכולות להיות, וציור של פילים, הכי חביבים וידידותיים לסביבה. זהו.החדר צבוע לבן, הרהיטים סולידיים מעץ והאהיל תכלת בהיר.

אני רוצה לכתוב הודעה ארוכה אבל תמיד

בקצרה גם לי היו פחדים כאלה לא רציונאליים, אמא שלי ביטלה אותי ("אין דברים כאלה") וזה לא עזר אלא רק גרם לכך שלא אפנה אליה עם הפחדים כי גם ככה היא לא מאמינה לי...

בתור אדם מבוגר גם סבלתי (וסובלת! אבל פחות) מהבעיה. ואין לי אף סיבה או מטרה. אין אבא או אמא להתרכבל איתם במיטה (ז"א, ב"ה יש, אבל אני לא מוזמנת למיטתם...). אני לא חושבת שזו מניפולציה.
וכשזה קורה- זה הכי ממשי בעולם. לא כי אני מאמינה ברוחות ומכשפות וכו', אלא ובעיקר בגלל התסמינים הפיזיים הנלווים- התקף חרדה לכל דבר (דופק מהיר וחזק, נשימה מהירה ושטחית, תחושה בגוף של רצון לברוח ולהתחבא). בתור מבוגרת למדתי להשתלט עליהם (חלקית), בין היתר בעקבות טיפול פסיכולוגי. (אם תרצי אפרט)
ועדיין, פעם בכמה זמן, זה קורה. מן תחושה שמישהו מסתכל עלי... ניסיתי ללכת לראות שאין אף אחד. לא עובד (בד"כ גם אין לי אומץ לזה...), ניסיתי כל מיני דברים...

עם הסיוטים דבר אחד שעזר זה דמיון מודרך לפני החלימה- קראתי אז על שיטה שלפני השינה מדמיינים מה צריך לעשות בזמן הסיוט. כשהקטן נולד היו לי סיוטים ממש נוראיים. בקיצור מה שהבנתי (בזמן רגוע) זה שמה שקורה בשינה לא משפיע על העולם האמיתי. אז אני לא צריכה לברוח כי מה כבר יקרה (בחלומות לא מרגישים כאב, רק פחד מכאב). ואז בחלום כשהתחיל הסיוט בהתחלה נלחמתי ואז נזכרתי ופשוט הרפיתי. באותו הרגע כביכול בחלום ה"ישות" עזבה אותי ואז התעוררתי, רגועה. לא יודעת אם זה יעזור עם ילדה.

בקשר לזמן העירות- אני לא מסוגלת להיות ערה לבד בלילה. גורם לי לחרדה עמוקה. אפילו תינוק ער עוזר לי לא לפחד, אבל ברור שאני נרדמת אחריהם. גם לא יכולה לישון לבד (שוב, מספיק שיהיה איתי תינוק בחדר). מה אני עושה, פרקטית? (ברור לי שאני אצטרך לטפל יותר לעומק, אבל בתור פלסטר-) פשוט הסחות דעת. אני רואה קומדיות במחשב, בד"כ חברים שזה אהוב מצחיק ומרגיע, ומצד שני מוכר כך שאין מצב שאני אתאמץ להישאר ערה בשביל הסוף... בלילות ממש קשים אני משחקת משחק טיפשי במחשב עד שנעצמות העיניים (לא להשאיר זמן עירות "ריק", שלא יבואו המחשבות) ואם באות המחשבות מסלקת אותן.
אולי גם קריאה יכולה לעזור (לי לא כי חלק מהקטע של הצפיה בסדרות במחשב זה הקולות- כאילו אני לא לבד... וגם נותן רעש לבן שמשטש דלתות נטרקות דמיוניות וכו')

הבן שלי בן הארבע גם הוא מפחד. קראתי פעם טיפ (אולי כאן) שכדאי לזרום עם הילד, אז בהתחלה בעלי הציע שאולי החיה ידידותית (הוא אומר שיש חיות רעות שבאות אליו בלילה). הוא התעקש שהחיות רעות. ואז נזכרתי בטיפ ההוא (שלא להילחם בילד) וקניתי לו חרב מפלסטיק עם אור (לבקשתו) שאם יבואו אז הוא יהרוג אותן (לדבריו...)- זה היה אחרי שיחה של: "מה אתה חושב שיעזור לך בלילה?" וכו'...
אפשר מקל קסמים או שרביט פיות, או ספריי מעלים שדים (אולי ילדה בגילה זקוקה למשהו יותר מתוחכם אבל על אותו משקל... כמו לחש כישוף או טקס... )

טוב, בסוף כן יצא ארוך- מקווה שעזרתי @}

עם הסיוטים דבר אחד שעזר זה דמיון מודרך לפני החלימה- קראתי אז על שיטה שלפני השינה מדמיינים מה צריך לעשות בזמן הסיוט
אצלנו עשינו משהו דומה.

קודם כל התחלנו עם לדמיין מקום נפלא וחלומי מבחינתה [אצלה זה יער פיות עם תיאור מאד מדוייק של איך הוא נראה ומה יש בו - פיות, גמדים, נסיכות ועוד'..].
לפני השינה כל ערב אחרי כל טקס השינה הזכרנו יער הפיות ודיברנו על מה קורה בו היום [יומולדת לאחת הפיות נניח].
ותמיד תמיד דאגתי להשאיר את השיחה פתוחה כך שאחרי שאני יוצאת מהחדר היא ממשיכה לדמיין לבד עד שהיא נרדמת עם הדימויים האלה בראש.

במקביל כל לילה שהיא התעוררה מסיוטים דיברנו על מה היא חלמה, ואם לא זכרה אז ביקשתי ממנה לתאר מה מפחיד אותה וניסינו להמציא ביחד סוף אחר לאירוע המפחיד/סיוט וכו'.

אצלנו זה עזר מאד.
לתקופה.
ואז חזרנו על הכל מהתחלה אבל בפעם השניה כבר המקום שלי היה הרבה יותר קטן למשל בשיחה לפני השינה הייתי צריכה רק להעלות את יער הפיות
והיא כבר המציאה לבד סיפור שלם על מה קורה/קרה ויקרה. ובשלב הבא רק הזכרתי לה שכדאי לה לדמיין את יער הפיות לפני שהיא נרדמת והיא לא הייתה צריכה בכלל לדבר על זה בקול רם.

סיום אחר לסיוטים אנחנו עדיין ממציאות כשצריך אבל כמות הסיוטים ירדה מאד.

אולי משהו מכל זה יעזור גם אצלכן...

לגבי ההשתקפות בחדר - אני לא רוצה להכנס לפרטים מדוייקים אני רק יודעת שכשמישהו ישן רואה את עצמו
כשהוא שוכב במיטה באיזשהי השתקפות זה מפריע לשינה...

כדאי לוודא ששולחן הכתיבה ימוקם בצורה כזאת שהיא תוכל לראות את הדלת מהמקום שהיא יושבת.
(ייתן לה תחושת שליטה בחייה).
גם קירות לבנים עשויים להכניס מתח...עדיף בצבעים יותר רכים כמו בננה, אפרסק עדין,שמנת וכו'...

עודמשהו, לא קשור לעיצוב
אני שמתי לב שארוחות כבדות לפני השינה גורמות לסיוטים במיוחד אם אוכלים דברים קשים לעיכול
כמו גבינה צהובה למשל...

תודה הקוסמת. דווקא זמן טוב לצבוע קירות. האמת שהלבן בחדרה (ובבית בכלל) הוא שמנת ולא לבן אמיתי, אבל אשמח לשנות בחדר של הילדה. אציע לה מחר ונבחר צבע. איזה כיף.
ארוחות כבדות? בקושי אוכלת זאתי...
ובעניין השולחן - יש קצת בעייתיות למקם את השולחן כפי שהצעת, מבחינת החלון, האור, והמדפים המחוברים לקיר שהזזתם תצריך קידוחים בקיר נוסף. האם יש דרך "לעקוף" את זה (אני יודעת שהרבה פעמים יש דרכים להשיג את אותן מטרות בדרכים אחרות כשיש אילוצים). כמובן שאם אין דרך אחרת, שווה לנו להזיז את המדפים ולמקם את השולחן כך שיקל על הגוזלה בחיי היום והלילה שלה.
ושוב, תודה!

אני פחדתי מדלתות פתוחות של הארון. אפילו חריץ הפחיד. יש כל כך הרבה דברים לא רציונאלים שמפחידים בגיל הזה.
מכירות את השיר "מתחת לארון, הלילה מתחבא" של אנדה? עד היום אני פוחדת מהלילה שמצוייר שם מתחת למיטה (-:
אני הייתי פולשת לצד של אמא במיטה.
נראה לי מיטה נוספת בחדר אחלה פיתרון אבל כניראה שבשבילי ולא בשביל פותחת הדף P-:
יצא לי פעם לטפל בילד שנכנס לפחדים איומים וציור של הפחדים ואחר כך ציור דמויות שמביסות אותו מאוד מאוד עזר למצב הסבוך שהיה שם (הוא פחד להיכנס לשירותים אפילו לבד- ביום והוא בן 5)

באופן טבעי

באופן טבעי