הנקה והריון שני

אבל במקרה שהקושי הגדול בגמילה ימשיך
הקושי של מי? לא תיארת איך היא מרגישה עם זה.

שליחה על ידי לילך* » 02 מאי 2007, 13:30

תודה רבה.
אני לא יודעת איך הדברים יתפתחו, ומה אחליט, אבל זה בהחלט מעודד לשמוע שאם שתינו נרצה בכך, כנראה שתהיה אפשרות להמשיך בהנקה. יתכן מאוד שזה לא יהיה הדבר החכם לעשותו, ושאחרי שהכל יגמר אוכל לגם להיות שלמה עם זה, אבל כרגע, בתוך בליל החרדות שאני נמצאת בו, אני מצליחה למצוא בכך נחמה. אז תודה.

שליחה על ידי לילך* » 02 מאי 2007, 13:38

כן, הקושי שלה גדול, ואכן אני מודה שגם לי יש כרגע קושי להכיל את הקושי שלה. אתמול בלילה, שהיה הלילה השני ללא יניקה לפני השינה, היה בכי מר וממושך. במשך כל אותו זמן היינו איתה במיטה, מסבירים, מנחמים ומחבקים. באיזשהו שלב נראה שהיא השלימה עם גורלה, וניסתה להרדם, אבל זה לקח זמן. בסוף היא פשוט נשכבה עלי עם כל הגוף (לא קל נוכח הבחילות...), וכך נרגעה. חשוב לי לציין שכבר במשך די הרבה זמן אנחנו למעשה הפרדנו את היניקה מההרדמות עצמה. ואחרי יניקה לא קצרה (כמה פעמים מכל צד), הכרזתי "לילה טוב" לציצי, ובסוף אחרי מחאות - לפעמים קצרות ולפעמים ממושכות יותר, היא הייתה נרדמת כשאני לידה - שרה/ מחבקת. אבל הציפייה ליניקה כחלק מהטקס של לפני השינה ואחרי האמבטיה עדיין חזקה מאוד. גם בבוקר וגם בצהריים זה סיפור דומה. אני עוד מעט הולכת להביא אותה מהמטפלת, ואין לי מושג איך ארדים אותה היום...

שליחה על ידי לילך* » 02 מאי 2007, 13:45

ועוד שאלה - לגבי ההמלצה לסחיטה במקלחת כדי להוריד קצת את הגודש. האם אין בזה סכנה של התכווצויות ברחם בדיוק כמו בהנקה, הרי זו הסיבה שאני נמנעת מזה, בגלל שהיה קצת דימום.

הסחיטה היא לא במקלחת - העיסוי במקלחת, ועושים עיסוי רק במקרה שמתפתח גוש או סתימה.

סחיטה כדי להקל גודש - זה כדי להקל גודש ותו לא, כלומר לא אמור לעודד ייצור נוסף. סוחטים טיפה-שתיים (אם יוצא. אם לא יוצא, מוותרים ומסתפקים בקומפרסים קרים).

לילך, מאוד, מאוד מבינה אותך! לפני כמעט עשרה חודשים הייתי במצבך, רק עם תינוקת יותר קטנה. הייתי בהריון, הנקתי (היתה לי לפני ההריון של הבת הפלה טבעית.) ואז הייתה הפלה-בלי שום סימנים מוקדמים. חודש אח"כ נכנסתי שוב להריון עדיין הנקתי, היה לי קשה כ"כ לגמול! בשבוע 9 התחילו לי הפרשות חומות שנמשכו עד שבוע 13. איבחנו אצלי חשד קל להפרדות קטנה בשליה- אסרו עלינו לקיים יחסי מין ולכן גם הנקה הייתה אסורה. ככה נחתה גם עלינו גמילה לא מתוכננת מההנקה. זאת באמת הייתה תקופה קשה, השתדלתי לצאת איתה מהבית כמה שיותר,לא לשבת בתנוחות 'מזמינות' הנקה,וכו' אבל זה היה באמת קשה, לכן הרגשתי שאני כ"כ מזדהה עם הדברים שכתבת, אני שולחת לך מלא חיבוקים וחיזוקים!
לגבי הגודש, לא נראה לי שאמורה להיות בעיה- סחיטה של השד לא אינטנסיבית כמו הנקה.(אבל אין לי מידע מקצועי בנושא...)
אני מחזיקה לך אצבעות שיעבור כמה שיותר בקלות לשתיכן!

שליחה על ידי לילך* » 02 מאי 2007, 22:53

רק רציתי לעדכן שהלילה עברה עלינו הרדמה קלה יותר. אומנם היא עדיין ביקשה לינוק, וגם בכתה, אבל ויתרה מהר יותר, ונראה שהמסר מתחיל לעבור. זאת כמובן הקלה מסויימת, אם כי עדיין מוקדם. כנראה שזו תהיה סופה של תקופת ההנקה, ואני צריכה להשלים עם זה לא פחות ממנה... עדיין נעה בין יאוש לתיקווה בקשר לעתידו של ההריון. זה חוסר וודאות מתיש, אבל גם זה יעבור בתוך כמה ימים. תודה רבה על השיתוף והעידוד.

(())(())

שליחה על ידי אוהבת* » 03 מאי 2007, 01:19

רק רפרפתי על שכתוב בדף זה מאוחר ואין לי כוח לקרוא את כולו בכל אופן מוכנה לתרום מנסיוני:
אני נכנסתי להריון שני כשביתי הייתה בת 4 חודשים. לא התכוונתי להפסיק את ההנקה. לימים החלב הפך ממתוק למלוח והתמעט מאוד. הקטנה שלי הייתה יונקת וכל כמה יניקות מבקשת לשתות מים מבקבוק.(מאוד מתיש) ככה הנקתי אותה עד הלידה. היא שתתה המון אבל המון מיים.כמובן שגם אכלה אוכל שכן החלב בוודאי לא הספיק לה.אין לי מושג כמה חלב היה לי אבל ברור שזה לא היה משהו רציני..אולי טיפות.. הייתי מלאה ייסורי מצפון על מה שעוללתי לה ואחרי הלידה פיציתי אותה בענק. עד כדי כך היא נהנתה שהפסיקה לאכול לגמרי (והיא הייתה כבר בת שנה ורבע).
היום היא השבח לאל בת שנתיים וחצי אנחנו התחלנו לא מזמן תהליך גמילה ארוך והיא עדיין יונקת 3 פעמים ביום והקטן כמובן עדיין חוגג באופן מלא על השדיים המעונים שלי. לא אגיד שזה קל להניק שניים. לא אגיד שאני מאלה שנהנות מההנקה בכלל. אבל אין ספק שזו דרך הטבע זה הטוב ביותר בשבילם וזה העיקר.
בהצלחה לכולן חיזקו ואימצו. ולהניק כמה שיותר. כבר כולנו יודעים שהתעשיייה זה דרעק. אל תסתפקו באבקות לא נודעות.

כנראה שזו תהיה סופה של תקופת ההנקה, ואני צריכה להשלים עם זה לא פחות ממנה... עדיין נעה בין יאוש לתיקווה בקשר לעתידו של ההריון. זה חוסר וודאות מתיש, אבל גם זה יעבור בתוך כמה ימים. תודה רבה על השיתוף והעידוד.

תחילת הריון שני, והקטן (שאוטוטו בן שנתיים) עדין יונק.
השבוע הלכתי לרופא שהמליץ לי להפסיק להניק מייד על מנת שלא תהיה הפלה (בינתיים, ברוך השם, הריון תקין לחלוטין).
האמת היא שלפני מספר חודשים הייתי בטוחה שאני בהריון (אך לא בדקתי...) ואפילו הוסת טיפה איחרה, אך לבסוף קיבלתי וסת
בהתחלה האשמתי את ההנקה,
ואז אמרתי לעצמי שאם כך קרה אז אולי כך צריך היה להיות, ולא אמור היה להיוצר כרגע ילד נוסף (ובנוסף זה לא וודאי שבאמת הייתי בהריון).
כעת ההריון וודאי, וגם כבר די מתקדם ואני מתלבטת מה לעשות?
מצד אחד אנחנו מדברים כבר הרבה זמן על הפסקת ההנקה,
מצד שני אני עוד לא מוכנה להפסיק,
מצד שלישי גם הקטן עוד לא מוכן (אוכל ממש מעט),
מצד רביעי הנה הזדמנות להפסיק (ואולי הוא סופסוף יתחיל לאכול)...
מצד חמישי אני לא רוצה להפסיק להניק, אולי רק להוריד מינון בהנקות ולהפסיק להניק בלילה (אבל אולי גם במעט הנקה יש סיכון?),
מצד שישי כל הצדדים האלו מבלבלים אותי.
האם זה באמת סיכון להריון תקין (אין דימומים ואני לא חשה התכווצויות בזמן ההנקה)?

מהתרשמותי באתר הזה אם הרופא אסר עליך גם לקיים יחסי מין אז יש גם להפסיק להניק, מכיוון שההנקה יכולה לגרום להתכווצויות ברחם.
אבל אם לא אסר יחסי מין הייתי שואלת למה בדיוק להפסיק להניק (אם הוא אומר שההורמונים רעילים אז הוא מסתמך על דעות ישנות שלא הוכחו).
אבל אני לא רופאה אז כמובן שאני לא לוקחת אחריות. יש פה מלא דפים באתר על הנושא הזה
הריון והנקה אולי?
דרך אגב הרופא שלי יודע שאני מניקה ואפילו לא הזכיר את העניין, ואני בהריון בחודש שני עכשיו.

הממ.. לא הצליח לי, אבל נדמה לי שזה בעצם הדף הזה, קראת מההתחלה?

פלונית בינתיים:
לדעתי אפשר להניק בהריון אבל זה מאוד אישי.
יש רופאים שמתנגדים לכך. לדעתי - מחוסר ידע.

אני הנקתי כל ההריון והיום מניקה צמד.
התחושה הפיזית לא תמיד נוחה ורגשית יכול להיות לא קל. אצלי זה השתנה בין קושי להקלה (למשל כשהייתי עייפה היה לי הכי קל להרדים את הגדולה בהנקה לעומת המחשבה על טיול או מאמץ אחר).

מציעה לך לחשוב איך את רואה את החיים אחרי הלידה.
אם תגמלי קרוב ללידה לא בהכרח אבל יש סיכוי שיחזור לינוק. אפשרות אחרת היא להניק את התינוק והגדול (הנקת צמד) לדעתי זה מקסים ומעולה מהרבה סיבות אבל צריך להיות חזקים וחדורי רצון בשביל זה ורצוי כמובן שתהיה גם תמיכה ועזרה...

לדעתי מאוד עוזר לדבר עם הילד. להסביר לו מה קורה איך את מרגישה וכו. זה גם יכול לארגן לך את המחשבות וההחלטות. הם מבינים יותר ממה שנראה לנו וזה יכול להכין אותו לשינויים שיחולו בכל מקרה (יכולים להיות שינויים בטעם ובכמות החלב). ויש גם סיפורים על גמילה עצמית בעקבות הריון.

בהצלחה ושיהיה בשעה טובה.

תודה לכן,
אני יודעת שזו החלטה אישית שלי, ואני עדיין מתלבטת, רציתי לשמוע דעות של נשים בעלות נסיון בהנקה בהריון (או הפסקתה עקב ההריון) דעה אישית של אשה ולא של רופא שמעולם לא הניק...
בינתיים מנסה להגביל את ההנקות ללפני השינה ואחרי ההתעוררות (וגם קצת בלילה),
והגור דווקא מראה הבנה עם ההגבלות החדשות, למרות שקשה לו עם זה.
עובדת על עצמי, ומעבדת את מחשבותי המפוזרות לאט לאט...

מעדכנת,
שבוע שעבר, לאחר כיומיים בהם הנקתי רק לפני ובמהלך השינה (צהרים וערב) וגם בבוקר במיטה,
הגיע יום בו נסענו בצהרים והגור נרדם באוטו בלי לינוק, אחה"צ הגיע המשבר , בכי תמרורים "ציצי, ציצי, ציצי...", אני כמעט ונשברתי אך החזקתי את עצמי חזק,
אמרתי לעצמי שזו היא נקודת השיא ואם אני נשברת עכשיו אז כל המאמץ של הימים האחרונים היה לשווא.
ובאמת לאחר כעשר דקות הבכי עבר (בעזרת הסחות דעת שלי עם אוכל צעצועים וכו'), עם הבנה חדשה של הגור.
(באותו יום הוא לא ינק מ7 בבוקר ועד 10 בלילה!)
הוא כמעט ולא מבקש לינוק אם זה לא "זמן יניקה", ואם הוא מבקש, אני שואלת "עכשיו יונקים?" והוא מייד אומר בחיוך "לאאאא!".
קמים בבוקר אחרי יום המשבר ואיזה פינוקי, כל כמה דקות בא לתת לי חיבוק. לפני כן הוא מעולם לא ניגש לחבק אותי בלי לנסות להרים לי את החולצה!
לפני יומיים שמתי לב שכנראה כבר אין לי הרבה חלב, נסיון להרדם בצהריים, 5 שניות הנקה מכל צד (כל הזמן רוצה "נני"=צד שני) עד שלאחר שהחלפנו צדדים כמה פעמים, הוא קם לבדו, בנחישות, והולך לשתות מים מבקבוק ולאכול. הצעתי לו עוף שהתחלתי לאכול לפני ההנקה
(הוא מעולם לא הסכים להכניס לפה עוף, בשום צורה, בשום תיבלון ובשום מרקם) והנה למול עיניי המשתאות, הגור מחסל לו ירך עוף שלמה!!!
בלילה עוד משבר, מתוך שינה מבקש לינוק, אני חולצת שד, ושוב כמו בצהריים, "נני, נני, נני, נני..." ולבסוף, בדיוק כשגם לי קצת נמאס, הוא מואס בשד,
ובבכי מתוסכל מיבב לעצמו "אין נני, אין נני..."

טוב, ההודעה האחרונה ממש עושה לי לבכות.

הקטני שלי בן שנה, והיום גיליתי שאני בהריון.
אני לא רוצה לגמול. מקווה שאהיה מאלה שיכולות להניק חלב מזין וטעים לפחות עד הקולוסטרום.
אבל יש לי חשש- אני צריכה ללמד אותו להרדם ללילה שלם, וזה אחד החששות שלי- הוא מתעורר בלילות לפחות פעמיים, אם לא שלוש, בבוקר אנחנו מתפנקים במיטה, משחקים, והוא יונק מדי פעם, ומתחבקים, ומתכרבלים....
זה יהיה לי מאוד חסר אם זה ייפסק (המנהגים של הבוקר), ומצד שני איך אני מרגילה אותו לא להתעורר בלילה, (אולי זה לדף אחר, ובנושא הזה אשאל בדף על הרדמה.) ולבקש לינוק? האמת שניסיתי פעמיים להפסיק את ההנקה כשכבר כמעט נרדם אבל עדיין לא הרפה, והוא התעורר והיה צריך להרדים אותו שוב.

האם יש דרך- כמו לקיחת תוספים (אספסת, סרפד, וכו') כדי למנוע את הירידה בכמות?
לגבי הטעם, או ההפסקה, הבנתי שזה פשוט חלק מההורמונים..... )-:

האמת שדי עצוב לי- אני מרגישה שממש אני מתחילה תהליך של פרידה ממנו, בהדרגה....
לא רוצה לגמול, רוצה (לפי הרגשתי כרגע) להניק טנדאם, ומקווה שלא תהיה הפסקה, לפחות לא מאוד ארוכה.....

איך אני עושה את זה?
האמת, שהוא לא כ"כ אוכל (אולי כי אני לא מבשלת כל כך טעים ומגוון, זה אחת הבעיות שלי), ואני קצת חוששת שהוא יהיה רעב, אבל אני מניחה שאם החלב יתמעט, הוא פשוט יאכל יותר בתאבון, לא?

כמה קלוריות אני צריכה לצרוך ביום כדי להחזיק אותי, את התינוקי, ואת ההריון?
האם כדאי שאקח יותר תוספי מזון מהרגיל, כדי לפצות על 2 מקורות שמוזנים ממני?

אוי, עם כל השמחה על תינוק חדש, קצת עצוב לי.....

בעצם, היונק הגדול עוזר לייצר כמויות גדולות של קולוסטרום עבור האח או האחות שלו, בזכות זה שהוא יונק.
באמת?? מעניין!

קודם כל, אין באמת שום צורך לגמול אותו, אלא אם כן לך מציק מדי להניק. ואני שומעת שלא זו הבעיה.
זה כבר כתוב ב"מידע הנקה", במאמר מסכם מאת ד"ר דינה צימרמן, רופאה מומחית ברפואת ילדים (גם מומחית לפגים) ויועצת הנקה מוסמכת ואחת מעורכות "מידע הנקה", שאין כל בעיה להניק בהריון.
ההמלצה היחידה היא, ש אם בשליש השלישי רופאים ממליצים לאשה על שמירת הריון עקב צירים מוקדמים, אז, במצב שגם אסור לקיים יחסי מין אז גם מומלץ להימנע מהנקה. מאותה סיבה: חשש שיחסי המין או ההנקה יגרמו להתכווצויות ברחם, שיגרמו לצירים המוקדמים להפוך ללידה.
אבל את רחוקה מהשליש השלישי...
רק עכשיו הייתי בכנס בינלאומי על הנקה, ושוב חזרו בדיוק על אותן המלצות, כך שזה מעודכן להיום (-:

אבל יש לי חשש - אני צריכה ללמד אותו להרדם ללילה שלם
למה בעצם?
אם תסבירי למה, איזו בעיה את רוצה לפתור, אולי נוכל לעשות "סיעור מוחות" ולמצוא דרכים נוספות או אחרות לפתור את הבעיה.
הוא בן שנה, זה גיל שבו באופן נורמלי "לילה שלם" יכול להיות 6 שעות רצופות. שימי לב, שאם השעות האלה יוצאות מ-7 בערב עד 1 בלילה, אז הוא ישן "לילה שלם"... ואז כדאי שאמא, בעיקר בתחילת הריון, תלך גם היא לישון ב-7 בערב (אני בטוחה שאת עייפה מספיק) (-;

האם יש דרך - כמו לקיחת תוספים (אספסת, סרפד, וכו') כדי למנוע את הירידה בכמות?
לצערי, לא עובד בהריון.
אם יש ירידה, או שינוי טעם - זה נובע מההורמונים של ההריון וגורמי הריון נוספים, ואין בזה שום שליטה לאשה.
לא תמיד יש - יש נשים שאין אצלן ירידה בכמויות או שינוי בטעם.
כמו כן, יש נשים שאצלן הירידה קטנה, ולא מפריעה ליונק.
כמו כן, יש נשים שאצלן אמנם נגמר החלב אבל רק בצד אחד, כך שהיונק ממשיך לינוק מהצד השני.
מה עושה הילד היונק במקרה שהטעם משתנה או שהחלב נגמר?
חלק מהם גומלים את עצמם בגלל זה.
מתוך אלה שגומלים את עצמם, יש כאלה שחוזרים לינוק כאשר חוזר החלב או כאשר התינוק החדש נולד.
חלק מהם ממשיכים לינוק לא-משנה-מה. קראתי פה באתר כמה אנקדוטות משעשעות (אחת ינקה, הוציאה מהפה, אמרה: "לא טעים, אמא, לא טעים", וחזרה לינוק במרץ D-: ). הם יונקים על ריק, הם יונקים חלב לא טעים, לא חשוב להם. הם רוצים להרגיש את אמא, החלב הוא סתם האקסטרה.

_האמת שדי עצוב ל י- אני מרגישה שממש אני מתחילה תהליך של פרידה ממנו, בהדרגה....
לא רוצה לגמול, רוצה (לפי הרגשתי כרגע) להניק טנדאם, ומקווה שלא תהיה הפסקה, לפחות לא מאוד ארוכה_

אני מבינה אותך מאוד לגבי תחושת הפרידה.
אם את לא רוצה לגמול, את בכלל לא חייבת.

האמת, שהוא לא כ"כ אוכל (אולי כי אני לא מבשלת כל כך טעים ומגוון, זה אחת הבעיות שלי), ואני קצת חוששת שהוא יהיה רעב, אבל אני מניחה שאם החלב יתמעט, הוא פשוט יאכל יותר בתאבון, לא?
לאו דווקא.
לצערנו, ואני אומרת לצערנו כי הרבה פעמים אנשי רפואה בורים שרוצים לעודד פעוטות בגיל הזה לאכול יותר אוכל מוצק, חושבים שאם יגמלו מהנקה זה יקרה - מתברר שלא כך הוא הדבר.
מה שכן, את כותבת שהילד שלך בן שנה. זה גיל מאוד קטן, וחשוב לזהות אם הוא אכן מקבל מספיק חלב, במקרה שתהיה ירידה. אני ממליצה להקפיד עכשיו לשקול ולמדוד אותו פעם בחודש כדי לראות אם אין פתאום ירידה, כי אם אין חלב ומצד שני הוא לא אוכל אוכל מוצק, יש עוד פתרונות.

לגבי אוכל: יש פה באתר כמה דפים שעוסקים באכילה של ילדים ופעוטות, ויש המון מתכונים בדפי המתכונים.
מעבר לאוכל מוצק
ארוחת פעוטות
תראי גם ב מדור תזונה טבעית המון דפים במדורים תזונה בהריון ובהנקה, תזונה לתינוקות וילדים ועוד.

כמה קלוריות אני צריכה לצרוך ביום כדי להחזיק אותי, את התינוקי, ואת ההריון?
בשביל זה צריך לדעת כמה נתונים... אני ממליצה על התייעצות עם הדיאטנית טובה קראוזה, היא מומחית בתזונה בהריון ובהנקה.
בכל מקרה: לאכול טוב! בלי קלוריות ריקות, אבל הרבה קלוריות מלאות (בשר, ביצים, חמאה, פירות וירקות מגוונים, אגוזים ושקדים מכל מיני סוגים, טחינה, שמן זית, דגנים מלאים ועוד).
לגבי תוספי תזונה: חוץ משמן דגים מאיכות טובה, וחומצה פולית (פה חשוב לאכול מזונות מלאים ב-חומצה פולית, כמו חסה ועלים ירוקים אחרים, ועוד) אני לא יודעת מה זה שווה. אני כן יודעת שברזל של פלורדיקס מומלץ ע"י מיילדות (יקר נורא אבל שווה). אבל גם יש דבר כזה הרעלת ברזל, אז לא לקחת אם אין בעיה בברזל שמתגלה בבדיקת דם (לא להסתכל על ההמוגלובין כרגע, אלא על מאגרי הברזל iron).

אוי, עם כל השמחה על תינוק חדש, קצת עצוב לי.....

אחת ינקה, הוציאה מהפה, אמרה: "לא טעים, אמא, לא טעים", וחזרה לינוק במרץ
גדול....

ואז כדאי שאמא, בעיקר בתחילת הריון, תלך גם היא לישון ב-7 בערב (אני בטוחה שאת עייפה מספיק) ..... בהחלט.

_אבל יש לי חשש - אני צריכה ללמד אותו להרדם ללילה שלם
למה בעצם?_
כי אני לא רוצה להגיע למצב עוד 9 חודשים, שאני צריכה להתעורר לתינוקי קטן, שצריך ממש עזרה בהכוונה בהנקה, כל שעתיים שלוש, וגם להתעורר לתינוק גדול יותר- זה נראה לי מאווווד מתיש (באמצע הלילה)- לא מספיק לידה, יונק חדש+יונק בן כמעט שנתיים, אני גם צריכה לא לישון כמעט?
לדוגמא- אם הוא מתעורר ורוצה לינוק, חצי שעה אחרי שהקטני החדש בדיוק נרדם- זה אטרף.... ואני לא רוצה, בדיוק לפני הלידה להתחיל להרגיל אותו- גם כי אני לא אוהבת "להרגיל", וגם כי אני רוצה לעשות את זה בהדרגה ובעדינות. אז אולי לא להתחיל עכשיו, אבל עוד חודשיים או משהו.... וגם, אני מניחה שיכולה להיות רגרסיה, שהוא ירגיש שהקטני הקטן התעורר, ויבקש גם....
השינה שלו לא יציבה מבחינת השעות- כאילו, מתי שיוצא.
אם יום אחד הוא נרדם ב19:00, ומתעורר ב1:30 עד 2:30 פעם ראשונה, זה לגיטימי.
אבל הוא מתעורר פחות או יותר באותה השעה, גם אם הלך לישון ב22:00, או ב23:30. אין לי סדר יום מסויים, ואם יוצא שאני נוסעת לאנשהוא, והוא נרדם באוטו (או באוטובוס במנשא), ומתעורר כשמגיעים, או כשאני מנסה להניח אותו במיטה, ואז שוב צריך להרדים אותו....
ואז הוא מתעורר עוד פעם באיזה 4-5, ושוב ב-8, ומתעוררים "סופית" באיזה 9, 10.
ואני לא רוצה שאצטרך להרדים באמצע הלילה שני ילדים.
ומה אם הם מתעוררים יחד? איך עושים את זה לוגיסטית? (בלילה, בשכיבה, לא באופן עקרוני...)

חלק מהחשש שלי שיגמל, הוא שמבחינה הלכתית אחר כך, אני לא בטוחה שאוכל להמשיך להניק אחרי הלידה...ידוע לי שאם הוא לא יונק 48 או 72 שעות (שמעתי שתי דעות) אז אי אפשר להמשיך, אבל כשסיפרתי את זה לידידה, היא אמרה שמתחת לגיל שנתיים זה לא "תופס", וגם אם הוא עושה הפסקה, מותר לחזור להניק אותו.... ואני מקווה שזו התשובה הנכונה (מפחדת לברר.....), כי אם לא, אני ממש צריכה להכין את עצמי לגמילה, אם תקרה במהלך ההריון.
אוי, פשוט כבד לי על הלב מזה.
תגידי, בשמת- אני מופרעת שכל כך עצוב לי מהפרידה (האפשרית) הזו?
אני ממש מרגישה איך יהיה לי ריק בידיים, ואיך יהיה לי עצוב שהוא ירדם בלעדיי....

הרבה פעמים אנשי רפואה בורים שרוצים לעודד פעוטות בגיל הזה לאכול יותר אוכל מוצק, חושבים שאם יגמלו מהנקה זה יקרה - מתברר שלא כך הוא הדבר.
מכירה מישהי שגמלה ממש בכוח את הילד בן שנה וחודשיים, כי הרופא אמר לה שהוא לא עולה במשקל, כי הוא לא אוכל, והוא לא אוכל כי יש לו אלטרנטיבה (ההנקה) , ותוך שבועיים, היא הפסיקה- מה שנקרא- קולד טרקי!!!!! איזו אכזריות. והיא עוד אומרת בגאווה, עובדה, הוא עלה במשקל..... הרופא אמר לה שאין לה שום דבר בחלב, חוץ מטעם נחמד, ופינוק. ושהחלב לא מזין, ולא נותן לו כלום.... 0-:

_למה בעצם?
כי אני לא רוצה להגיע למצב עוד 9 חודשים, שאני צריכה להתעורר לתינוקי קטן_
הוי מתוקה, עוד 9 חודשים! אלוהים גדול, את יודעת! זה עוד כמעט כל החיים של קטני! זה ה-מ-ו-ן זמן!
תינוק בן שנה זה ממש לא אותו הדבר כמו פעוט בן שנה ותשע. יש לכם זמן לגדול...

אין לי סדר יום מסויים
אוקיי. אז אם את באמת רצינית לגבי הרצון שלך להתכונן לגידול שני תינוקות בבת אחת - זה אחד הדברים שעוזרים מאוד להקל על החיים.
מה שעובד בשביל הרבה אמהות הוא הפטנטים הבאים: תעשי שני מאמצים בחודשים הקרובים, ויש לך באמת כמעט 9 חודשים להתרגל:

לאכול בשעות מסודרות כמה שיותר.

שניכם, ורצוי כמה שיותר ארוחות כל המשפחה (ילד מקבל תיאבון כשכולם אוכלים ביחד, ואם את יכולה לארגן שיבואו עוד ילדים, גם יותר גדולים ממנו, ויצטרפו אליכם לארוחה - עוד יותר טוב). לפחות חמש-שש ארוחות. זה חשוב גם לילד וגם לך בהריון. ארוחת בוקר, ארוחת עשר, ארוחת צהריים (אפילו מוקדמת), ארוחת ארבע, ארוחת ערב, ועוד ארוחה באמצע איפשהו. בגילו הוא יכול לאכול כל מה שאת אוכלת, תציעי לו מצלחתך. ילדים אוהבים לרוב לאכול מצלחת ההורים, אוכל של ההורים.

לקום וללכת לישון בשעות קבועות כמה שיותר.

לחזור הביתה עד שעה קבועה בערב, לעשות את כל המאמצים לזה במיוחד עכשיו בהריון. לא לחזור מאוחר, לא ללכת לישון מאוחר. לכבות אורות משעה קבועה, להשאיר אורות קטנים עד שמתרחצים והולכים לישון - חשוב. צריך כמה שבועות לפחות (חודשיים-שלושה) כדי שהוא יתרגל שנגיד אוכלים ארוחת ערב ב-7, בשבע וחצי מחשיכים את הבית, הולכים להתרחץ, נכנסים למיטה.
בהתחלה הוא לא יירדם בקלות. ייקח זמן להרדים וכו'. לא להתייאש. לוקח כפי שאמרתי שבועות של עקביות, אבל אחר כך תקצרי את הפירות בגדול.

זאת הדרך להרגיל ילד בלי להילחם בו או לגרום לו תחושת נטישה או שבירת האמון בהוריו: במקום להרגיל אותו, את בעצם מרגילה את עצמך, ויוצרת כללי-בית.
זה כמו בבית דתי: כל המשפחה עוברת למנהגי שבת ברגע שנכנסת השבת. כל המשפחה הולכת לבית הכנסת. מברכים על הנרות. כל בוקר רואים את אבא מתפלל שחרית. וכך הלאה. זה ברור. הבית מתנהל ככה. ההורים חיים ככה. ולכן, הילדים סופגים את זה כמובן מאליו. כך גם כאשר אוכלים בזמנים קבועים, כשמחשיכים את הבית בשעה קבועה, כשהולכים לישון בשעה קבועה - בהתחלה עם הילד, בהדרגה הוא יירדם בשעה הזאת מתוך הרגל ועייפות, ואז ההורים יכולים להישאר ערים (טוב, לא אמא בהריון לפעוט, או אמא לשני תינוקות... היא צריכה את שעות השינה שלה לא פחות מהתינוקות...).

היא אמרה שמתחת לגיל שנתיים זה לא "תופס", וגם אם הוא עושה הפסקה, מותר לחזור להניק אותו
צודקת. יש לי ספר שכתבה מרילין טוקאייר, בו אספה הלכות ומצוות הנוגעות להנקה ולהורות מקרבת במקורותינו. אני זוכרת את זה, וגם שמצווה להניק עד גיל שנתיים - ויש גם סיבות שחז"ל מונים לגבי המשך הנקה גם מעבר לגיל שנתיים.

תגידי, בשמת- אני מופרעת שכל כך עצוב לי מהפרידה (האפשרית) הזו?
להיפך. זה מראה שאת אמא אוהבת שמחוברת לגמרי לאינסטינקטים שלה, וזה יופי. מה שכן, אולי יעזור לך אם תנחמי את עצמך שיש עוד המון זמן לדאוג לגבי זה. לילד יש עוד חודשים להיות בן יחיד, ויהיה בסדר.

מכירה מישהי שגמלה ממש בכוח את הילד בן שנה וחודשיים
אוי, כואב הלב.
מציעה לך בתקופה רגישה זו להתרחק מכל מי שיש לו מסר לא תומך בשבילך, שגאה בדרך הורות שלא מתאימה לך, שלוחץ עלייך באופן סמוי או גלוי לעשות דברים שאת לא רוצה. תתרחקי, במקום לאבד את עצמך בדאגות ולאבד כוחות. את צריכה עכשיו כל טיפת כוח. יש לך אתגר רציני. תדברי רק עם מי שאוהב אותך ומקבל אותך כמו שאת לגמרי.

הרופא אמר לה שאין לה שום דבר בחלב, חוץ מטעם נחמד, ופינוק. ושהחלב לא מזין, ולא נותן לו כלום
נו, מה שווה הרופא הזה כרופא? הרי אפילו בארץ נעשה מחקר שהוכיח שבשנה השנייה החלב נעשה עוד יותר מזין, עוד יותר מרוכז, עוד יותר עתיר קלוריות, נוגדנים, ויטמינים וכו'. בקיצור, רופא חסר כל ידע שאפילו לא טורח להתעדכן במקצועו. ואת צריכה לסבול לשמוע את השטויות האלה?
העצה שלי: להתרחק. לא להתווכח, אבל להתרחק כרגע.

הרי אפילו בארץ נעשה מחקר שהוכיח שבשנה השנייה החלב נעשה עוד יותר מזין, עוד יותר מרוכז, עוד יותר עתיר קלוריות, נוגדנים, ויטמינים וכו'.
סליחה שאני נדחפת. בשמת, בהרבה ויכוחים עם אמהות אני מצטטת אותך אומרת את זה. האם אפשר לקבל הפניה למחקר הנ"ל?

השתמשתי במחקר הנ"ל במסגרת עבודתי ("הנקה למרחקים ארוכים"), הנה הלינק למכתב שכתב ד"ר דרור מנדל על תוצאות המחקר + לינק
ישיר למאמר שפורסם ב- PEDIATRICS
http://www.5-elements.co.il/[po]ShowDoc Section Baby5[/po].asp?SectionID=29&DocID=2072

הרופא אמר לה שאין לה שום דבר בחלב, חוץ מטעם נחמד, ופינוק. ושהחלב לא מזין, ולא נותן לו כלום
ממש מעצבן, במיוחד לאור המחקרים שמראים כי ישנם יתרונות שבאים לידי ביטוי רק בהנקה מעל גיל חצי שנה.
קבלי לינק לאתר של ד"ר ג'י גורדון שם ניתן למצוא המון מחקרים -
http://www.drjaygordon.com/development/bf/sciencebf.asp

ודבר נוסף, לא פחות חשוב, ישנם יתרונות גם לאם המניקה! (בהנקה ממושכת)

צודקת. יש לי ספר שכתבה מרילין טוקאייר, בו אספה הלכות ומצוות הנוגעות להנקה ולהורות מקרבת במקורותינו. אני זוכרת את זה, וגם שמצווה להניק עד גיל שנתיים - ויש גם סיבות שחז"ל מונים לגבי המשך הנקה גם מעבר לגיל שנתיים.
את יכולה לכתוב את שם הספר? ומה היא אומרת- במפורש- שאם נעשתה הפסקה של הנקה, והתינוק בן פחות משנתיים, מותר לחזור ולהניק? (הפסקה ממושכת- שבועות, חודשים.) אני יודעת שחשוב להניק, אבל שזה מצווה? זו הפתעה מאד נחמדה לשמוע את זה!!! @}

תודה!

לספר קוראים "דור לדור ישבח מעשיך", וממש לאחרונה היא גם הוציאה מהדורה חדשה ומעודכנת של הספר, ואם תבואי מחר להפנינג לה לצ'ה בפארק רעננה החל מ-15:30 אחה"צ אז בוודאי הוא יהיה בדוכן הספרים ואולי אפילו מרילין תבוא להפנינג ואפשר יהיה לדבר איתה (בכל מקרה יהיו שם לא מעט מדריכות לה לצ'ה שומרות הלכה שגם איתן אפשר לדבר). אבל גדול עלי כרגע לקרוא את כל הספר כדי לחפש איפה בדיוק זה כתוב... (-:

תודה@} על כל המידע

יש לסולגאר שמרי בירה+B12 , האם ידוע משהו על התוסף הזה בהקשר להנקה בהריון?

אין לי מושג אם התוסף הזה רצוי בהריון (באמת שאלה לדיאטנית טובה קראוזה, היא אגב נהגה לענות באתר אמנות הלידה, לא יודעת אם עדיין).
לגבי הנקה: אם את שואלת אם זה יכול לעזור בשמירה על כמויות החלב או משהו כזה - התשובה היא לא.

אין בעיה לקחת את התוסף בהנקה, אם זה מה שאת שואלת.

עניתן לי על 3 השאלות, שחשבתי עליהן.... זה בעצם השמרים שגורמים לעליה בתפוקת החלב, נכון?

חוץ מזה, נראה לי שהתינוקי שלי יונק קצת פחות.... \-:

זה בעצם השמרים שגורמים לעליה בתפוקת החלב, נכון?
אמורים.
לפעמים זה פועל, ולפעמים לא. זה שונה מאשה לאשה.
אבל בתחום של התמעטות החלב בהריון (משהו שקורה אגב בערך אחרי החודש השלישי-רביעי, לא בתחילת ההריון, אם קורה בכלל) - אף אחד מ"מגבירי החלב" לא פועל.
אם הוא יונק פחות - זה יכול להיות זמני, זה יכול להיות קשור למתח ולדאגות שלך, לא סביר שבשלב כל כך מוקדם כמו שאת מתארת יש איזושהי בעייה בחלב.
בשלב הזה של ההריון, אם יש בעיה אז היא בדרך כלל רגישות בפטמות אצל האם. מאחלת לך שלא תסבלי מזה מדי (אמהות רבות מרגישות שהן מוכרחות לגמול בגלל הרגישות הזאת. לי היתה רגישות בפטמות בהריונות, אבל לא כזאת שהרגשתי שאני לא יכולה להניק. למעשה, בהנקות אפילו הבחילה היתה פחות זוועתית...).

לי היתה רגישות בפטמות בהריונות, אבל לא כזאת שהרגשתי שאני לא יכולה להניק. - בנתיים טפו טפו טפו הכל בסדר במחלקה הזו....
למעשה, בהנקות אפילו הבחילה היתה פחות זוועתית....
האמת זה מאוד הגיוני- ההורמונים של ההנקה כנראה השפיעו עלייך יותר מאשר ההורמונים של ההריון (באותם רגעים), וזה גאל אותך מהבחילות....

לוידעת... היום בבוקר (אנחנו מתפנקים בבוקר עם הרבה הנקה) הוא היה קצת מתוסכל, וראיתי שהוא יונק "על ריק" קצת, ז'תומרת בולע פעם בהרבה זמן יחסית, והתעורר באיזה 7 להתפשפש, ובדרך כלל חוזר לישון מיד, אבל לא הצליח להירדם, כי לא ינק כל-כך.... |-:

טוב, אולי זה בגלל התזונה? אולי אני לא אוכלת מספיק, אז הגוף מווסת את האוכל קודם כל להריון, ורק אח"כ לחלב, ולא נשאר כמעט....? \-:

נראה לי שבערך בחודש שני ההריון כבר משפיע על החלב, אני הלכתי לעשות בדיקת הריון כשהילדה שלי התחילה פתאום לבקש צד שני כל שתי דקות...

התחילה פתאום לבקש צד שני כל שתי דקות...
זה מה שקורה.... חוצמהזמנים שאני מנסה להרדים אותו, אז (בלילה, כשאני שוכבת) הוא עובר מצד לצד כל הזמן.....
אני בשבוע איחור, אז זה חודש שני, נכון? (עוד לא הסתכלתי בספרים, ועברו כמעט שנתיים מאז תחילת הסיבוב הקודם P-:)
אז , אינדי, זה הגיוני, את אומרת?
מה עשית? את אוכלת יותר? אני מרגישה רעבה בערך 10 דקות אחרי שאני מסיימת לאכול...
כשאני לוחצת, יוצא לי קצת חלב, אבל אני רואה שהוא יונק קצת בבאסה.... והוא לש אותי כל הזמן, אולי זה עוזר לו להוציא חלב....

מקווה לא להיות מאלה שהתינוקות שלהן גומלים את עצמם.... כי אחרת אני אכריח אותו להמשיך \-:
(סתם, אבל אני נורא אבכה אם זה יקרה...)

אכלתי הרבה כי הייתי רעבה אבל לא מתוך איזו כוונה מיוחדת להגביר חלב. הילדה שלי המשיכה לינוק בהנאה וממש לא הפריע לה שצריך להחליף צד מידי פעם. מה שכן השתדלתי לאכול אוכל בריא וכמה שיותר לפי ההמלצות בדף תזונה ללידת תינוק _בריא (השתדלתי כן? לא הייתי אומרת שהצלחתי בהכרח).

בסופו של דבר בחודש רביעי לא יכולתי פתאום לסבול יותר את המגע של היניקה וגמלתי אותה. היא בת 1.10 חודשים ככה שמצפונית היה לי פחות קשה עם זה. אבל באמת אני ממליצה פשוט להיות קשובה להרגשה שלך, כי ממש לא לכולם זה קורה, וגם באמת להזכיר שעד שהילד יוולד (טפו טפו טפו) הראשון כבר יהיה הרבה הרבה יותר גדול מאשר עכשיו. ההבדל בין גיל שנה לגיל שנה ותשע הוא ענק.

אינדיאנית, תודה @}
האמת, שהתחלתי לאכול כפי ההרגשה שלי, עם הרבה ירקות (כמוך, בהתאם לתזונה ללידה תינוק בריא.) ,וגם בשר כל יום כמעט, ואני מרגישה פחות עייפה (יחסית.) ואני גם מרגישה שיש לו יותר חלב, הוא יונק יותר רגוע, ואני שומעת גמיעות יותר תכופות.
@}

שאלה: איך בכלל נכנסתם להריון בהנקה אינטנסיבית?
בני בן שנה ותשע יונק 3 פעמים ביום שמתמשכות בזמן התעוררות
רוצה להכנס להריון אבל מחזור אין
יש המלצות?
מקוה שצייתתי לכללי ההודעות, חדשה כאן ונהנית מאוד. תודה (-:

טוב מצאתי בעצמי את הדף: מדור נשים וסת ופוריות (-:

בעיקרון פתחתי דף בנושא, אבל אז העורכת הפנתה אותי לפה.
אני בשבוע 12, ולצערי הרב ("הפרה רוצה יותר מהעגל...") בתי היקרה בת 16 החודשים לא משתגעת על טעמו של החלב- משהו בין חמוץ למלוח... היא מעדיפה תה, או מים או סיפור או- השם ישמור- פוצצי, שזה מוצץ בלשונה.
אני מבינה לאחר קריאה מעמיקה בדף, שזה דבר טבעי, אבל מרוב שאני רוצה עוד לשמר את ההנקה, מצאתי את עצמי מציעה לה בבוקר בצהריים או בערב והיא לרוב עונה בשלילה. או יונקת שני שלוקים ומפסיקה.
אני רוצה לשמר את ההנקה כי היא עוד קטנטונת, ואם זה היה תלוי בה היא עוד הייתה יונקת- אבל זה לא טעים.
אין לי כוונה להניק צמד, זה נראה לי מסובך. אבל רציתי להמשיך עוד כמה חודשים...

אם זה היה תלוי בה היא עוד הייתה יונקת- אבל זה לא טעים
זה כן תלוי בה והיא בחרה לעת עתה. אז נכון שלא הנקת אותה עד גיל שנתיים+ אבל נתת לה את מה שהיא זקוקה לו ועכשיו היא משחררת אותך. שחררי אותה גם את. היא עדיין זקוקה לך כמובן אבל עכשיו היא כבר לא ניזונה ממך, זה הכל.

הייתי אומרת אפילו שזו פרידה רכה מההנקה. אם לא מתכוננת להניק צמד, לו היתה ממשיכה לינוק אז עוד כמה חודשים היית את צריכה להפסיק אותה באופן חד צדדי וזו אפשרות הרבה פחות נחמדה נראה לי.

כן... אתן צודקות. דברים דומים נאמרו לי בתקופה האחרונה.
בינתיים נראה שיש זמנים שהיא בהחלט לא ויתרה על ההנקה- היא קצת לא מרגישה טוב- אז יש חזרה לציץ, בעיקר בלילה, או לפני שנ"ץ. את שתי ההנקות האלה היא זנחה כבר מזמן, אבל תמיד חוזרת אליהן כשלא מרגישה טוב.
אני חושבת שכשתרגיש בריאה יותר, אשתמש באחת העיצות הישנות מלמעלה: לא להציע ולא לסרב. ולאט לאט זה בטח יתמסמס לו מעצמו.
תודה.

אה- עוד שאלה: הייתן נותנות חלב אורז או שקדים לכשתפסיק לינוק?

הייתן נותנות חלב אורז או שקדים לכשתפסיק לינוק?
תלוי בה..

הגדולה שלי נגמלה בגיל שנה וחודשיים בערך - כשהייתי בתחילת ההריון עם אחיה.
היא פשוט לא רצתה יותר.
אבל גם לא נזקקה לשום תחליף. היא אכלה נהדר. אז הייתה קצת האטה בעליה במשקל אבל היא השלימה את הז אח"כ.
אז לא נתנו תחליפים.

אחיה נגמל בגיל יותר מבוגר [לא בגלל הריון] והוא כן מקבל חלב אורז ועכשיו עברנו לסויה אורגני.
כי הוא כן היה צריך את זה ורצה.

כן... היא בהחלט לא בקטע של הציצי יותר.
הפנמתי.
עוברים הלאה.
איכשהו הידיעה שבקרוב אניק את אחותה מעודדת אותי (בעוד 6 ח').
עכשיו צריך להתפלל שהעוברית הקטנה תהיה בסדר, שההריון יגמר בזמן ושתבוא ילדה בריאה ומקסימה.

עכשיו צריך להתפלל שהעוברית הקטנה תהיה בסדר, שההריון יגמר בזמן ושתבוא ילדה בריאה ומקסימה
אמן !!!
(יוצאת מהארון גם כאן....)
עברתי 4 ימים של חום גבוה של הפשושי, והם היו כל-כך מתישים!
אחרי היום הראשון, תפסתי את עצמי בידיים, ובלעתי 2 כדורי מולטיויטאמין, (במקום אחד), ואכלתי איזה 3 מנות של סלט עם נתחי עוף (יאמי מאוד!) ויום אח"כ כבר הרגשתי הרבה יותר טוב, ב"ה....
אבל היה לי נורא נורא קשה- הוא לא היה מוכן כלום חוץ מלינוק, ואולי קצת מים (תודה רבה) ואפילו לאכול "אסור היה לי", הוא היה רק על הידיים, (או שבכה נורא והוא היה ממש חולה) וגם כשאכלתי בעט לי בצלחת כל הזמן- "תפסיקי, תתיחסי אליי! רק אליי, אני מסכן, את לא רואה?" ולא היה מוכן לישון לא על הידיים.... והלילות. אוי הלילות- פשוט לא ישנתי.....
הוא כל הזמן בכה, וכדי שהוא לא יסבול ואני לא אסבול (והבטן לא תסבול) נתתי לו קצת אקמולי, כי הוא ממש בער המסכן, וכדי שנישן קצת, שינוח.....

אתמול ב"ה חלה הקלה משמעותית בעומס החום, והוא היה מוכן לאכול עוד משהו חוץ ממני |אייקון מוחה אגלי זיעה| והיום כבר קם בסדר! תודה לה'!
מה שכן, ירדתי לדעתי איזה קילו וחצי ב4 הימים האלה... ממש היה לי קשה.

אה, ומה שבאמת מדאיג אותי, זה באמת- שלא עליתי במשקל.
האם זה נורמאלי בשביל הריון תוך כדי הנקה?
ז'תומרת, אני יכולה להגיד בוודאות, שאחרי ששישי-שבת שאכלתי כמו שצריך, אולי עליתי איזה חצי קילו, ושוב אני 69Kg , (ואני גבוהה), ובשבוע 17 (סוף כמעט) זה נשמע לי קצת המממ (לא מדאיג, לא מוזר- משהו אחר) שעדיין לא עליתי במשקל...
תשובות? ניחומים? עצות?
האם עוברים לנשים מניקות קטנים יותר, שכאילו לא מגיע להם כל המזון הדרוש, או משהו? כי גם אין לי כ"כ בטן, לעומת הסיבוב הקודם...
(אוכלת כמה שיכולה, לא יותר מדי, ומשתדלת לא פחות מדי, לפעמים חושדת באנרוקסיה סמויה או משהו כזה, מטופל בהומאופתיה)

>פפרי, לשעבר הריונית אלמונית<
>זתומרת לשעבר אלמונית, עדיין הריונית

ברוך ה'!!!<

_אה, ומה שבאמת מדאיג אותי, זה באמת - שלא עליתי במשקל.
האם זה נורמאלי בשביל הריון תוך כדי הנקה?_
בגיל כזה, ההנקה לא לוקחת כמעט קלוריות. לכן לא הייתי מקשרת בין העליה במשקל לבין ההנקה.
מה שכן, הייתי ועוד איך מקשרת בין העלייה במשקל לבין הקלוריות שהולכות לך על גידול פעוט בגילו! המון כוחות...
כמה עזרה את יכולה לגייס? בלילות, למשל? בשבתות? את קצת נשמעת כאילו הכל עלייך (אני מנסה להתנסח בזהירות...). להרים על הידיים - זה ספורט אתגרי בשבוע 17.
מעבר לזה, בשבוע 17 את עוד לא בהכרח אמורה להעלות משקל. זה טוב שאת במשקל שלך.
כמה טוב את אוכלת? האם קורה שמרוב טיפול בפשוש את לא מגיעה לאכול?
האמת, שמזון בריא לא עוזר הרבה "לעלות במשקל". כמה אפשר לעלות מעוף, בשר, פירות, ירקות? אם את אוכלת שקדים ופיצוחים זה יכול לעזור גם מבחינת העלייה במשקל וגם מבחינת הויטמינים והמינרלים. בטטות ותפוחי אדמה גם טובים, ופירות יבשים אם הם אורגניים.

ואוו... עברו כבר 5 חודשים מאז כתבתי כאן בתור פלונית בינתיים

פפריקה - אוי מסכנים, מקווה שעבר הכל ושוב אתם בטוב, יש ימים קשים כאלו...
אני לא יודעת איך זה "אמור להיות" אני רק יודעת שאני אישית ב-3 החודשים הראשונים ירדתי כ-4 קילו - אותם העלתי, ובגדול, אח"כ...). ושכנה שלי ב-4 הריונות לא רק שלא העלתה, היא אפילו ירדה במשקל, אותו החזירה ויותר אח"כ בהנקות, היא טוענת שככה זה נורמאלי אצלה.
הגיוני , שכמו שבשמת כתבה, שעם כל הריצות אחרי ילד קטן, והטיפול בו, את מוציאה הרבה אנרגיה שמונעת ממך לעלות במשקל... האם את סובלת מבחילות? יתכן וזה גם גורם.
האם את עושה מעקב הריון כלשהו, אולטראסאונד? אפשר בהערכת משקל וגודל (של העובר)- לרוב להוריד הרבה דאגות. (ולעיתים רחוקות, לצערנו גם להוסיף דאגות, לא עלינו).

עדכון קטן עלינו- היום כבר שבועיים בלי ציצי!!! אני עדיין מתקשה להאמין לכך בעצמי...
וזה היה כ"כ פשוט והגיע בטבעיות ובזמנו לאחר התבשלות עמוקה.
לפני כחודש הגור מודיע לי באמצע ההנקה שהחלב חמוץ, ומייד ממשיך לינוק במרץ. (הוא קורא 'חמוץ' על כל מה שלא לטעמו).
אח"כ התחלתי לשאול אותו מדי פעם בהנקות אם יוצא לו חלב, והוא תמיד אמר לי שלא... ובאמת הרגשתי כאב שהתחיל כבר ממש להציק, כאילו הוא מוצץ שד ריק (יתכן שעוד היה לי קצת חלב, אך לבטח ממש מעט).
כשהרגשתי שהכאב גובר על הכייף והנוחיות שבהנקה, ושאל ההנקה מתלווים רגשות לא טובים מצידי (חוסר סבלנות כתוצאה מהכאב, וחוסר הנוחות של הבטן שגדלה לה), החלטתי לעשות מעשה.
זכרתי שקראתי בספר של צמחי מרפא שנשות עירק היו מורחות אלוורה על הפטמות לגמילה מהנקה,
בערב קודר בו כבר ממש חשתי חוסר נוחות גדול, שלחתי את האיש לקטוף לי אלוורה מהגינה ומרחתי בסתר על הפטמות.
כשהגור הגיע לבקש לינוק שוב, אמרתי לו "בסדר, אבל רק שתדע שהחלב חמוץ ושיש לי טעם מר בציצי" (אין לו מושג מה זה טעם מר, אבל שיהיה ), הגור האמין לי והחליט שהוא לא רוצה לינוק - הוא אפילו לא ניסה לטעום!
למחרת שוב מרחתי את הפטמות, וכל פעם שביקש אמרתי לו שאין בעיה אם הוא רוצה לינוק, אבל רק שידע שהציצי מר...
בכל פעם הוא האמין לי ואפילו פעם אחת לא רצה לנסות ולטעום! (מזלו, כי אני טעמתי וזה היה ממש מר... פוייה).
לאחר יומיים שלושה כבר הפסקתי למרוח, אך המשכתי לחזור על המנטרה שהציצי לא טעים יותר.
עכשיו אחרי שבועיים הוא כבר הפסיק לבקש!
כייף לנו ביחד החדש, הרבה חיבוקים, ובלי נסיונות שלו לשחק לי בחזה (הכואב...).
(אתמול בלילה הגור התעורר מתוך שינה וביקש "פיתה קטנה"... אכן תחליף הולם לציצי, אמרתי לו שעכשיו אמצע הלילה והוא מייד חזר לישון, פעם זה היה מלווה בהנקה ממושכת...).
לא ידעתי אם ארצה הנקת צמד, לא הייתה לי בעיה עקרונית לעשות זאת כל עוד זה היה זורם בטוב, זה זרם להפסקת הנקה של גור בן 2.4, שסופסוף התחיל לאכול טוב!
יתכן וירצה לחזור לינוק לאחר הלידה? נראה ונמשיך לזרום...
כל טוב לכולכן, תודה על שפע העצות והתמיכה, ושתמשיכו לזרום בנהרות שלכן.

את קצת נשמעת כאילו הכל עלייך (אני מנסה להתנסח בזהירות...).
זה בדיוק המצב. אני לבד, אין לי חברות כאן במושב, ההורים שלי לא ממש ששים לעזרה, אבא שלי עושה לי טובה לפעמים ולוקח אותו לאיזה 5 דקות (על השעון...) ואני נורא חוששת לקראת הלידה. (נושא אחר -הלבד הזה.... לא לדף הזה.)
להרים על הידיים - זה ספורט אתגרי בשבוע 17. רק בישיבה. לא עמדתי איתו. ולא מנשא. אבל זה היה עדיין על הידיים כל הזמן, וכששמתי אותו על הספה, אם הוא לא הי'ה חצי מעוך, היה ממש בוכה, שאקח אותו. היה לי גם קשה נפשית, שלא יכולתי כל-כך לעזור לו....

האם את סובלת מבחילות?
לא! ממש, תודה לה', (טפו טפו טפו) אין לי בעיות של בחילות/הקאה!

אתמול בדקתי (כמו שאני עושה כל כמה ימים), ולא השפריץ לי חלב. הטיפה שיצאה היתה מלוחה. הייתי בשוק.
אז או שזה היה תגובה פיזיולוגית לטראומה כלשהיא (שאני יודעת) שעברה עליי אתמול, או שזהו- החלב מועט ומלוח. P-:
זה לא מפריע לו לבקש (אפיל בתוקף..), לינוק הרבה, וגם לעשות קולות של כיף תוך כדי.....
(כמו אמא'שלו- אוהב מלוח??? P-:)
מצחיק- בצהריים הוא נרדם רק בהנקה.
בערב הוא בשבועיים האחרונים (חוצמפעם אחת!) נרדם רק בעגלה בטיול (אחרי שינק הרבה.) ובאמצע הלילה, יש איזה סשן של שעתיים של התהפכות במיטה ולא יכול להרדם- יונק, מפסיק, יונק מפסיק, וכו' וכו'.... -מה שמשגע אותי עד כדי דיבור תקיף (ומתוסכל) שדי כבר, תריך לישון, ואמא לא יכולה ככה יותר, ואי אפשר ככה כל לילה שעתיים לשחק ככה....

>פפרי נורא עייפה... נפשית בעיקר<

פפריקה - אוי מסכנים, מקווה שעבר הכל ושוב אתם בטוב, יש ימים קשים כאלו...
<שכחתי...>
תודה @}

ובאמצע הלילה, יש איזה סשן של שעתיים של התהפכות במיטה ולא יכול להרדם- יונק, מפסיק, יונק מפסיק, וכו' וכו'.... -מה שמשגע אותי עד כדי דיבור תקיף (ומתוסכל) שדי כבר, תריך לישון, ואמא לא יכולה ככה יותר, ואי אפשר ככה כל לילה שעתיים לשחק ככה....
בקטעים האלה הייתי לפעמים אומרת:
"ועכשיו גמרנו לינוק והולכים לישון" - ואיכשהו בטון הנכון ועם העיטוף הנכון בשמיכה ועם השידור הנכון מהבטן, עבד.
תנסי וריאציות?

אז או שזה היה תגובה פיזיולוגית לטראומה כלשהיא (שאני יודעת) שעברה עליי אתמול, או שזהו- החלב מועט ומלוח.
ממש טראומה

הגוף שלך כבר מייצר קולוסטרום, מתכונן לתינוק החדש!

אני בשני ההריונות שלי ירדתי בהתחלה איזה 3-4 קילו, ואח"כ עליתי בערך 10-12. נשמע לי מאוד נורמלי. מה שחשוב לדעתי זה לאכול בריא ולא שטויות, וכמויות לפי מה שמרגישים.
וגם לבת שלי לא הפריע שום שינוי בטעם. מה שכן היא התחילה לבקש צד שני כל הזמן, כי כבר לא היה הרבה חלב כנראה.
בסוף גמלתי אותה כשהייתי בחודש רביעי בערך כי התחושה הפיזית של ההנקה הפכה להיות בלתי נסבלת ועד היום שאני בחודש שמיני אני לא יכולה לסבול שנוגעים לי בציצי...

_אז או שזה היה תגובה פיזיולוגית לטראומה כלשהיא (שאני יודעת) שעברה עליי אתמול, או שזהו- החלב מועט ומלוח.
ממש טראומה הגוף שלך כבר מייצר קולוסטרום, מתכונן לתינוק החדש!_
LOL ...
קטע, כי היום בדקתי, ואמנם היו איזה כמה טיפות (אני משערת לפי ה "מממ מממ מממ מממ " שהוא משמיע, שכיף לו) אבל הן לא היו מלוחות 0-: ... כנראה שזה באמת היה באותו היום....
לגבי הלילה- זה מתחיל בנעימות.
ואני מבקשת יפה- שכבר נגמר, ואנחנו צריכים לישון....
חוצמזה שהוא לא אוהב שמיכה...
גיליתי- שהוא רעב- שזה המצב הקיומי שלו- חשבתי שהוא פשוט סיים. מסתבר, שזה היה כי לא טעים לו.
יום שישי, הוא ישב, ואכל כל מה שנתתי לו- ישב בכסא (לא היה מוכן קודם) , ואכל, עוד ועוד ועוד. גם בשבת. ואתמול בערב....
והבנתי- שאני פשוט לא נותנת לו אוכל טעים.
|-: איזה פארשית אני, הא?
והלילה הוא ישן מה זה טוב..... (אחרי שיומיים הוא אוכל כמעט בלי הפסקה...)
אני מניחה שזה פשוט מרעב, שאני לא קלטתי, והוא לא הצליח להרדם

. ועד לפני כמה חודשים אני הייתי משביעה אותו, אני מניחה...
נראה, אם זה יחזור עם התזונה ה"רבה" שאתן לו, אתייעץ בדף על שינה...
בינתיים זה רק רק רק אשמתי, ואשמת החוסר הבנה...

אני בהריון! שבוע 8. בתי בת שנה ו-4 ויונקת הרבה ביום ובלילה. אוכלת גם קצת אבל רב התזונה זו ההנקה.
אני מתרגשת מאד ולא מעכלת עדיין....שמחה כמובן!
ההתלבטות הגדולה שלי היא, איך לא? בנושא ההנקה... בהתחלה חשבתי שבשום אופן לא אניק שניים. זה נראה לי קשה מידי. כל היום להניק ויש לי עוד דברים...בית, עבודה(עובדת מעט מאד בבית אבל בכל זאת...) בעל, אותי!! בקיצור-נראה לי קשה מידי. גם ככה אני לא מתכוונת לשלוח את הבכורה למעון. בטח שלא בגיל שנתיים, ככה שהיא תהיה איתי בבית גם אחרי הלידה וזה לא נראה לי פשוט, להיות עם שניים.
אבל עכשיו..שאני בוודאות בהריון והיא כ"כ קטנטונת וכ"כ אוהבת לינוק אני מתלבטת:
אני מרגישה שהיא ממש צריכה את ההנקה עדיין. (יותר הצורך הרגשי מאשר הפיזי. כי היא תאכל יותר אוכל של גדולים אם(!) אפסיק).
אני גם מרגישה שלי יהיה נורא נורא קשה לגמול בשלב זה. כאילו, מן פרידה כזו, לא יודעת להסביר. קשה מאד מאד.
אני מתכוונת מתישהו להיכנס להנקת צמד לברר איך זה לאחרות...
בנתיים יש לי חלב כרגיל. כמובן שאם בהמשך ייגמר לא תהיה ברירה והיא לא תינק יותר אבל עכשיו כשיש ברירה אני ממש ממש מתלבטת.

ההתלבטות היא אם להניק כל ההריון או להפסיק כמה חודשים לפני הלידה כדי להוריד את הסיכוי להנקת צמד.
נראה לי שאם אפסיק והיא תבקש לינוק אחרי הלידה (בע"ה!) לא אסרב. נראה לי אכזרי מידי וללא סיבה מוצדקת.

אה, ועוד דבר-
אם אניק צמד, אז אחרי הלידה אתעורר להניק בלילה גם אותה וגם את התינוק/ת!! היא מתעוררת הרבה וישנה איתנו במיטה.
אז בכלל לא אצליח לתפקד.
עוד נקודה למחשבה...

קראתי קצת על הנקת צמד. לא את כל הדף..אבל חשבתי איך זה יהיה לי להניק שניים/שתיים...ונראה לי שזה יהיה קשה מידי פיזית וגם נפשית.גם בהריון וגם אחרי.
עכשיו עוד מוקדם להפסיק. היא בת שנה ו-4 ואני בחודש שני.
אבל אולי לקראת אמצע ההריון...?
יש למישהי עצות/שיתוף בניסיון אישי שלה??

גיליתי- שהוא רעב- שזה המצב הקיומי שלו- חשבתי שהוא פשוט סיים. מסתבר, שזה היה כי לא טעים לו
את נשמעת שאת מרגישה מאוד אשמה שככה הוא זה. רק רציתי להגיד לך שהקטנה שלי היתה הרבה יותר גדולה ממנו כשפתאום נגמרה הספקת החלב הסדירה ולקח לה די הרבה זמן להבין בעצמה שמה שהיא מרגישה זה רעב ושהיא צריכה לאכול. פתאום היניקות שלה הפכו תכופות והיא נדנדה מציץ אחד למשנהו במשך יניקה שלמה ולא נרגעה. היא גם היתה עצבנית, דביקה ואומללה באותה תקופה. כל פעם שהיא ינקה נהגתי לשאול אותה אם היא רעבה ואולי היא מעדיפה אוכל. לאט לאט הקישור נעשה אצלה לכך שהיא באמת רעבה ושעכשיו הציצי כבר לא מספק את זה ולמען האמת עד היום היא לפעמים מתבלבלת ומבקשת לינוק במקום לאכול משהו והיא כבר יודעת לדבר יפה מאוד. אחרי תקופת ההסתגלות הזו היא נכנסה לאטרף של אכילות, פתאום נפתח לה התאבון לאוכל מכל הסוגים וההנאה היתה גדולה, היה לה טעים ושבע.
גם מבוגרים לא תמיד מצליחים לבודד תחושה של רעב על כן אין לך כל סיבה להרגיש אשמה שהוא כביכול היה רעב ולא עלית על זה. הכל טוב. את אמא מצויינת.

.

_עכשיו עוד מוקדם להפסיק. היא בת שנה ו-4 ואני בחודש שני.
אבל אולי לקראת אמצע ההריון...?
יש למישהי עצות/שיתוף בניסיון אישי שלה??_
אצלנו כשהייתי בהריון שני בחודש שני הגדולה הייתה בערך בת שנה וחודשיים ותוך שבועיים הפסיקה לינוק לבד.
אני התחלתי לחשוב על גמילת לילה [להניק במשך היום שניים - נראה לי פחות בעייתי] אבל היא החליטה אחרת..
פשוט היה לה לא טעים.
כבר בשבוע 8 או 10 היא התחילה להוריד הנקות לילה [והבונוס המופלא - לישון לילה שלם] ותוך עוד שבוע הורידה גם את כל הנקות היום וגמלהאת עצמה לגמרי.

ויש לי עוד חברות שבהריון הגדול פשוט גמל את עצמו גם בגילאים כאלה..

אז חכי ותראי.. אולי היא תחליט לבד להיגמל..
ואם לא תחליטי אז מה לעשות..

תודה POOH והתוספות על השיתוף.
כ"כ קשה לי להאמין שהיא תגמול את עצמה לבד. היא כ"כ צמודה לציצי יום ולילה. זה חלק מהקשר שלנו מהאוכל שלה וכו'...
היא יודעת לקבל גם "לא" על כל מיני דברים. אני לא מרשה לה לשחק בכלי מטבח שבירים ועוד ועוד אבל על לינוק היא לא מוכנה בכלל לשמוע "לא" או "עוד מעט".
אם היא רק מדמיינת ששמעה "לא" או "רגע", על הנקה היא מתחילה להתעצבן..ביום ובלילה.
טוב, אולי זה ישתנה, כמו שהיה אצלך ואצל עוד הרבה... אני מקווה!! כי יהיה לי קשה לגמול בעצמי בטוח.

פלוניתה- נשמע שכרגע הקטנה באמת צריכה את ההנקה (וגם את...),
חודש שני זה עדיין מוקדם... יש לך זמן לעכל את הדברים ואת ההריון. את לא חייבת להחליט עכשיו!
תראי שבטח עוד ישתנו אצלך התחושות וההרגשה בנוגע להנקה, ויתכן שגם אצל הקטנה...
אבל כרגע, אם טוב לכן, אז למה לשנות? לנו לקח כמה חודשים של הנקה בהריון, ולבסוף כשהבנתי שזה מספיק לי (כבר כאב לי, וגם חלב כנראה שלא היה יותר מידי), וברגע שהחלטתי, ו הייתי שלמה עם החלטתי - מה שהכי חשוב, אז הגמילה היתה קלה ומהירה לשניינו (כנראה שהקרנתי לגור שזה מה שטוב לי ושאני שלמה עם זה, והוא סמך עלי עם המסר התת מודע הזה והלך איתי...).
אם נושא הלילות הוא מה ש"מפחיד" אותך בהנקת צמד, את יכולה, ברגע שתחליטי (אולי גם עוד כמה חודשים), להפסיק רק עם ההנקת לילה, ואז לראות איך הולך ומה את עושה הלאה, (אולי ברגע שתישני יותר טוב בלילות תחליטי שכך זה בסדר להניק צמד, ואולי תחליטי אח"כ להפסיק בהדרגה גם ביום...?).
אצלנו, ברגע שהפסקנו עם הנקת הלילה הגור התחיל לישון הרבה יותר טוב.
כתבתי כאן למעלה את חוויותינו עם הגמילה, אבל זה באמת דבר אישי וצריך לבוא ממך ומתחושותייך.
ובאמת הכל בנחת, 7 חודשים זה המוווון זמן.

תודה עולם קטן.
אתמול בערב כשהייתי ממש עייפה כבר היו רק מעט טיפות של חלב. הוא גם נעשה יותר דליל, מימי. בתחילת הלילה כשהיא רצתה לינוק בקושי היה משהו ובסוף, אחרי כמה פעמים היא התייאשה, שתתה קצת מחלב הסויה בבקבוק ונרדמה בליטופים לידי במיטה.
אחרי שישנתי כמה שעות טובות רצוף(!) כבר היה לי חלב ומוקדם בבוקר היא ינקה כמה פעמים.
אז כנראה שגם אצלי ההריון משפיע על החלב.(ואני כל הזמן עייפה...) גם היא שמה לב ואוכלת יותר אוכל רגיל בימים האחרונים.
בנתיים אני ממשיכה להניק אבל יש לי הרגשה שזה יעייף אותי בהמשך ההריון. וגם-להניק שניים נראה לי קשה מידי.

חוצמזה-זה שהחלב משתנה ומתמעט זה סימן טוב, שהגוף משקיע כוחות בהריון שיותר חשוב לו עכשיו. לא?
וגם-אולי הגוף מסמן לנו שלהניק שניים זה לא אידיאלי בשבילו? מה אתן אומרות? ברור שזה מאד אישי ותלוי בחוזק של כל אחת. אז אולי אצל מי שזה ככה, כנראה שלגוף שלה (או לנפש שלה?) לא כ"כ טוב להניק שניים. נראה לי שככה זה אצלי.

מניסיוני האישי @}

לי לא היו תכנונים מתי להפסיק את ההנקה. ההריון השני לא היה מתוכנן, והרגשתי רע מאוד להפסיק להניק את הגדול שאז היה נראה כל כך תינוק

... כשהייתי בחודש חמישי והקטן היה בן שנה וחודשיים+, נשארנו עם הנקת לילה טוב ובוקר טוב... אני מבחינתי כבר הרגשתי ש-דיייי, היה לי קשה מאוד עם הבחילות והוא היה נמרח עלי, ובנוסף הוא כבר אכל מוצקים יפה מאוד. ועדיין "לא היה לי לב" לגמול אותו.

בסוף הגמילה באה ממנו- שמתי לב שהוא יונק ויונק ולא שבע. (לא טעמתי את החלב אז אני לא יודעת אם היה מלוח, אבל הוא מבחינתו המשיך לינוק). בכל מקרה- אחרי שינק וראיתי שהוא לא רגוע עדיין הצעתי לו בקבוק דייסה והוא "טרף" אותו מיד. אז הבנתי שההנקה לא השביעה אותו בכלל... כמובן שהיה הערך הרגשי, אבל כבר היה לי כל כך קשה שפשוט לילה אחד לא הצעתי לו לפני השינה אלא נתתי בקבוק, והוא אפילו לא ביקש ציצי! ומאז הפסיק לינוק.
אחרי זה היו פעם או פעמיים שביקש אבל הצעתי לו אוכל אחר והוא "הלך על זה".

אחרי הלידה, אגב, ניסיתי להציע לו לינוק (ז"א הוא ראה את התינוק יונק ורצה גם)- והוא רק שם את הפה, כאילו שכח איך יונקים, וגם עשה "פרצוף" של לא טעים... זה חזר על עצמו המון בתקופה הראשונה, אני מצידי נתתי לו להתקרב כי היה לי חשוב שלא ירגיש דחיה, וגם לא היה אכפת לי להניק אותו פעם ביום למשל, אבל הוא כבר לא ינק...

זהו, אצלנו כבר אין ביקוש בכלל.
חשבתי שאולי אחרי הלידה הגור ירצה לחזור לינוק, אבל עכשיו כבר לא נראה לי.
לפני כמה ימים הגור ראה אותי בבוקר בלי חולצה וישר נדלק על הציצי, אני מתוך סקרנות (וגם געגועים להנקה...) לא מנעתי ממנו לנסות ולינוק,
הוא רק קרב את פיו, וישר התרחק בחיוך ואמר "ציצי מסריח"... D-:
מה לעשות שהריח של השמן נבט חיטה זה לא הניחוח האידיאלי, ולא שזה הפריע לו כשהוא עדין ינק...
היום שיחקנו בלבנות רפת, אבנים גדולות היו הפרות, והקטנות - עגלים, אמרתי לו שעכשיו העגל רוצה לינוק, והוא ענה - "לא החלב מר"...

כבר הרבה זמן אני "חושדת" שאני בהריון, והשבוע סוף סוף הלכתי לרופא, והוא זיהה משהו, אי אפשר לדעת אם זה היריון או שסתם התחלתי לבייץ, ומחכים לתוצאות של בדיקת דם...
הקטנטן בן תשעה חודשים, כמעט ורק יונק. כשאנחנו אוכלים הוא מצטרף ואוכל פירות וירקות, אבל אני לא מרשה לו יותר מזה כי גם במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי יש היסטוריה של אלרגיות, אז אני מחכה עם רוב המוצקים עד גיל שנה (למרות שהוא מבחינתו היה מוכן לנסות הכול).

אחת הסיבות שחשבתי שאני בהיריון היא כי הוא יונק המון, ויש לי רגישות בפטמות, אבל לא מספיק כואב לי בשביל שאני אפסיק להניק... (הסיבות האחרות לחשד שלי הן מצבי רוח, דימום מהאף, רעב בלתי נשלט ועוד כאלו...- מחזור לא קיבלתי כבר שנה וחצי

).

השאלה היא כזו (בהנחה שאני אכן בהיריון)- בגלל שהוא כל כך קטן וחי על החלב שלי- יכול להיות שאני אצטרך להביא לו פורמולות (כי הוא ממש שונא בקבוקים, וכבר ציינתי שיש חשש רציני לאלרגיות)? הוא ממש עצבני כל הזמן האחרון- אבל צומחות לו שיניים, אז הנחתי שזה בגלל זה, וכשקראתי את מה ש פפריקה הונגרית כתבה פתאום חשבתי שאולי הוא פשוט רעב ואני מונעת ממנו את מה שהוא צריך?
בקיצור- יכול להיות שמתמעט לי החלב ובגלל זה הוא עצבני (גם אם אני בהיריון אני מקסימום שבוע חמישי)? ויכול להיות שאני לא בהיריון, וכואב לי בפטמות כי חוזר לי המחזור (והוא עצבני "סתם" בגלל השיניים)?

שאלה: יש לי בת בת שנה, ואני מאד רוצה להכנס שוב להריון! (חיכינו להריון של הקטנטונת שנים ארוכות ואני מאד רוצה להדביק את הפער

) אבל לא קיבלתי ווסת מאז הלידה. ביתי אוכלת מזון מוצק (לפחות שלש ארוחות ביום) אבל עדיין יונקת המון(כל שלש שעות ביום וכל שעתיים בלילה). האם יש דרך להכנס להריון מבלי לגמול את הקטנה. אני ממש לא רוצה לגמול אותה בשלב זה...
מה דעתכם? אשמח לעצות

חכי, יהיה בסדר. גם אני נהייתי קצרת סבלנות לגבי בוששותו של המחזור בערך בגיל הזה (והילדה שלי יונקת המון, כמעט רק יונקת) והוא חזר לפני גיל שנה ושלוש. אם בכל זאת רוצה לעשות משהו יש דפים בנושא:
התעברות בזמן הנקה
חידוש המחזור בתקופת ההנקה
כניסה להריון בזמן הנקה

אני גם זוכרת את הכמיהה שהיתה לי במהלך ההנקה - להריון נוסף...
לפני שחזרה הוסת ונכנסתי להריון אני זוכרת איך דימיינתי בערגה את תחושת תנועות העובר שמרפרף בתוך בטני.
אבל צריך סבלנות... אני רואה את האיחור בחזרת הוסת כמנגנון טבעי שעלינו להקשיב לו,
אם הוסת עוד לא הופיעה זה כנראה משום שהתינוק הנוכחי עדין לא מוכן לחלוק את האמא עם תינוק נוסף.
לדעתי זה לא "סתם", ויש להקשיב למנגנון המתוחכם הזה ולא לנסות "לתקן" אותו.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן, למשל של לחץ בגלל גיל מבוגר של האם שרוצה להספיק עוד ילדים או סיבה אחרת שאולי מקדשת את שיבוש המנגנון הטבעי הזה,
אבל לדעתי זו בהחלט נקודה למחשבה...מה הלחץ?
לי אישית חזרה הוסת אחרי שנה ו-4 חודשים של הנקה, וגם אחרי זה לקח איזה 3 מחזורים עד שהצלחתי להכנס להריון.
היה לי אפילו חשד להריון שנפל, יחסתי את זה להנקה ובהתחלה אפילו חשתי כעס על כך שאני מניקה, על הגור שיונק... עד שגעתי לתובנה שאם אכן היה הריון שנפל אז כנראה שיש לכך סיבה מוצדקת (רוחנית), שנשמת העובר ביקרה בעולמנו (בבטני) והחליטה אולי שהיא רוצה/צריכה אם שתהיה לה יכולת לתת יותר תשומת לב אליה...
תהני מהקטנה שלך כל עוד את יכולה להקדיש לה את כולך (ורק לה).
לרוב (מסיפורי נשים), אחרי הריון ראשון (אפילו אם היו קשיים להכנס אליו, טיפולים וכו') אז הגוף מסוגל להרות ביתר קלות.

רציתי לספר פה שאני הוכחה חיה לכך שהנקה לא רק שלא גורמת להפלות (אם אין סיבה אמיתית להפלה בין כה וכה) אלא שהיא גם אינה מזרזת לידה באם טרם התפתחו התנאים האופטימלים לכך. עוד יומיים שבוע 42. מניקה ילדה אחת גדולה ומכורה קשות לקולוסטרום. אפילו צירים זה לא עושה לי...
הקטנה גם אומרת לי "אמא ציצי יותר טעים משוקולד (חרובים)!" ואת זה היא אומרת על הקולוסטרום שטעמו המלוח/דלוח יצא למרחקים. אני צוחקת שביום השלישי אחרי הלידה (שתבוא בסופו של דבר, אמן) כשיתחדש מלאי החלב היא תטעם ותגיד "אוי איכסה!" ולא תסכים לינוק יותר... נסתרות הן הדרכים. מאוד נסתרות.

הבן שלי בן שנה וחודשיים ואני בהריון בחודש חמישי. הפסקתי להניק בתחילת ההריון הנוכחי וזה קרה באופן טבעי- בלי כאבי לב והחלב שלי ניגמר. בימים האחרונים הבן שלי (שכבר מודע להריון) התחיל שוב לחפש ציצי. בבוקר הוא מיד רץ אלי ודוחף ידיים לחולצה וכשהוא קם בלילה הוא רוצה רק אותי ואז יכול במשך שעתיים פשוט לנסות לגעת בציצי.זה נורא מעיק עלי. מעבר לעובדה שלא בא לי שהוא ידחוף לי ידיים לחולצה, הנגיעה בפיטמה מעצבנת וכואבת ואני מרגישה שבמקום ציצי בפה הוא מחפש ציצי ביד. סיוט, כמו גמילה אמיתית! יכול להיות שהרגרסיה קשורה להריון? מה עושים!!!

הי לכולם,
אני קוראת וותיקה אולם זו הפעם הראשונה שאני כותבת...
מניקה את בני בן השנה ושמונה חודשים ונמצאת בהריון בסוף החודש השמיני. לאחרונה הוא כאילו נבוך, מבקש "ציצי", מקרב פיו אך ברגע האחרון הוא צוחק, מסובב פניו ומניח את לחיו על השד ונרדם או סתם מתפנק. עדיין מבקש "ציצי" אך העניין כאילו הפך למשחק והוא כבר כמה ימים לא יונק. האם יש איזה שלב "מבוכה" שהם עוברים בנוגע להנקה? יכול להיות שזה קשור להריון? דווקא עכשיו חשוב לי שיינק מכיוון שזהו שלב הקולוסטרום.
עזרה תתקבל בברכה...

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך היא להניח לו. יכול להיות שפשוט עניין הטעם לא כל כך עובר אצלו. לא רוצה, לא צריך. או שיחזור לינוק אחרי הלידה או שלא. מה שיהיה יהיה. לא ככה?

צריכה עצות.
בתי בת שנה וחצי ויונקת עדיין די הרבה ביום ובלילה, בנוסף לאוכל רגיל שאוכלת.
לפני חודש וחצי עברתי הפלה טבעית, לצערי, בשבוע מאד מוקדם של הריון (שני). עכשיו גיליתי שאני שוב בהריון. (-: (מקווה שבע"ה הפעם יהיה בסדר!)

ההנקה בהריון שנפל הייתה מאד קשה. כואבת ומתישה. הרגשתי שזה יותר מידי ולמרות זאת, לא רציתי לגמול אותה והתעודדתי מהדפים כאן שזה אפשריבהריון.
כשנכנסתי להריון (שנפל) היא החלה לינוק יותר ביום ובלילה-כל הלילה. הייתי מותשת גם מההריון וגם מההנקה. אחרי ההפלה אמרתי שכשאכנס להריון שוב לא אניק אותה. אגמול אותה.
אני יודעת שההפלה היא לא בגלל ההנקה ובכל זאת... גם ככה בלי קשר להנקה, הייתי חלשה ועייפה (מההריון עצמו) אז ההנקה בתוספת לזה, הייתה יותר מידי. ככה אני מרגישה ויודעת.

עכשיו אני שוב בהתלבטות... לגמול או לא? גיליתי שאני בהריון (כנראה חודש ראשון/שני, עוד לא הייתי אצל הרופא).

מצד אחד היא עדיין קטנה (שנה וחצי) וחשבתי להניק עד גיל שנתיים בערך. היא מצידה קשורה מאד מאד לציצי ויהיה קשה לגמול...זה ברור לי. (אך זה תלוי רק בהחלטה, כמובן)
מצד שני אני עייפה וחלשה (והפטמות כואבות!) והיא שוב חזרה לינוק כל היום והלילה מרגע שנכנסתי להריון כנראה...(אחרי ההפלה היא החלה לאכול יותר אוכל וינקה רק 3-4 פעמים ביום! שזה עדיין לא קרה מאז שנולדה! וקצת בלילה ועכשיו יש חזרה להנקה כמעט "מלאה" כמו בהריון שנפל)
אני גם מפחדת שאולי לגוף שלי זה יותר מידי ושוב ההריון לא יחזיק.

מה אתן אומרות? (קראתי את כל הדף הזה + הנקת צמד -שזה אגב, ממש לא בשבילי. לא יהיה לי כוח. לא פיזית ולא סבלנות נפשית...)
לגמול לגמרי? )-: .
אולי לגמול רק בלילה? אבל גם זה יהיה מתיש מאד. זה פשוט יהיה לא לישון בלילה, אני מניחה למשך שבועיים לפחות, (ובעלי לא נמצא כל לילה בבית. אין לו אפשרות לקבל חופש מהעבודה.) דווקא בזמן שאני כ"כ צריכה מנוחה. תחילת ההריון-חודשים ראשונים קריטיים יותר מההמשך. אולי עדיף לתת לה ולא לבזבז אנרגיה על הגמילה?
איך אוכל לדעת אם יש באמת מקום לחשוש שההנקה תפגע בהריון או שזה רק הפחדים שלי..?

התחושה שלי היא שאולי הפעם, אם ההריון תקין לא תהיא כל כך מותשת מההנקה אבל בסך הכל אם את לא מרגישה שזה נכון לך אז פשוט לא. תתחילי בגמילה או לפחות בהורדת הנקות. זה די פשוט כשמחליטים לעשות את זה. את לא חייבת לגמול מיד, תתחילי מלהוריד הנקות שממש קשה לך איתן. אם זה לילה אז זה לילה, אם זה יום אז למצוא דברים יותר מעניינים לעשות ואז פוחת הצורך לינוק. קחי כל יום בפני עצמו, ממש כמו נגמלים אמיתיים, ותראי לאן זה לוקח אתכן. סיכויים טובים שהיא יונקת יותר כי יש שינוי בחלב, זו תופעה נפוצה למדי. זה גם עובר, אם זה מעודד אותך... (הגדולה שלי גמולת לילה כבר שבוע... לא האמנתי שיגיע יום כזה לא מבחינתי ולא מבחינתה).

סיכויים טובים שהיא יונקת יותר כי יש שינוי בחלב, זו תופעה נפוצה למדי.
הלוואי...גם אני חשבתי שאולי זה בגלל ההריון והשינוי בחלב. אם ככה זה מאד מעודד כי היא ינקה הרבה פחות ועם זה אני יכולה להתמודד בלי קושי.
אבל לפי מה שקראתי כאן בדף, דווקא הרבה פעוטות הורידו כמות הנקות בגלל השינוי בחלב. לא?
יש עוד אימהות שהתינוק ינק יותר בתחילת ההריון ואח"כ "נרגע".?

כן... אינדי אנית ואנוכי בילינו את תחילת ההריונות שלנו ביחד ולשתינו אחד הסימנים הראשונים להריון היו יניקות דחופות יותר ומשני צדדים-שוב ושוב ועוד פעם... לא מאמינה שאנחנו בודדות במערכה. ובכלל יש המון ילדים שממשיכים לינוק בהנאה עד ללידה, כולל ואחריה כמובן.

תודה ילדת טבע . זה באמת עוזר לשמוע שיש עוד ילדים (די, היא כבר ילדה!כמעט...) שיונקים יותר בהתחלה. פשוט במקום שאני גרה אני היחידה שמניקה כ"כ הרבה זמן. למרות שלי זה לא נראה כ"כ הרבה להם זה נראה מעל ומעבר. ועוד זה שהיא איתי בבית. בכלל מוזר, בגיל הזה.. (-:
בנתיים נראה לי שאמשיך עוד בהנקה ומתישהו בהריון אגמול אותה כי לא נראה לי מתאים לי להניק שניים.

ילדת קיץ יקרה,

גדול על ההתמודדויות שלך.

רציתי לשתף אותך ולהגיד שגם אצלנו ינק בטירוף עם הכניסה שלי להריון, בחודש השלישי, אחרי שכבר עשינו גמילת לילה הרגשתי שזה רק הולך ומחמיר. הוא היה מתחבר בבוקר ולא עוזב עד הצהריים... וזה ילד שכבר אכל לא מעט !! לי זה עזר להבין שהגיע הזמן להפסיק. כי אני לא רוצה ככה יותר, כי לא נכון לי ככה יותר, כי ההריון החדש דורש ממני משאבי גוף ונפש ואני רוצה להיות עם הקטנצ'יק היונק בטוב ולא בעצבים וכעס שהוא יונק אותי ללא סוף...

תעשי מה שמרגיש לך הכי נכון, התקופה הזו מאד מתישה ולא פשוטה. בהצלחה.

תודה אלמונית על השיתוף!
אז כנראה שכל ילד שונה. יש שמורידים את כמות ההנקות ויש שיונקים יותר...
בנתיים אני מסתדרת עם זה. נחה יותר, עובדת פחות... כשזה יהיה לי קשה אגמול אותה.
היא גם אוכלת יפה ובסה"כ ינקה די הרבה (שנה וחצי) ותינק עוד בנתיים, אז זה עוזר להחלטה על גמילה בהמשך ההריון בע"ה.

ילדת קיץ (וכל מי שמתעניינת)
הימים הראשונים של ההריון (עוד לפני האיחור בכלל) הוא פתאום הפסיק לינוק. לגמרי. לבד.
אח"כ, כשתפסתי את עצמי שאני מרוקנת לגמרי מכל דבר אפשרי שחיוני לגוף (לקח לי איזה יומיים) התחלתי לאכול לגמרי בשביל 3.... והוא חזר לינוק.
בערך בחודש ה-3 הוא החל לישון לילות שלמים, ללא "הפסקות הנקה" , ונגמל בעצמו מהנקות לילה.
אח"כ (חודש רביעי, או חמישי), עקב מעבר לדירה חדשה (וכנראה גם חוסר מודעות משותף לו ולי שהוא בעצם רעב, כי הוא לרצה לאכול) ינק תכופות בלילה.... זה התאזן אחרי שבועיים בערך, בעיקר עם המוכנות שלו לאכול במהלך היום, וגם ארוחת ערב "דשנה"....
לאחרונה (חודש שביעי) יונק יותר, גם במהלך היום, וגם בבוקר מתעורר ויונק הרבה, משני הצדדים (יונק? מוצץ? נראה לי שיונק...) וגם נרדם עם הנקה (צהריים, ולילה). לרוב ישן לילה רצוף, אבל לאחרונה, אםמתעורר יונק...
ואני שמחה, כי זה אומר שאולי ימשיך לינוק כבר עד סוף ההריון ואז אניק כבר את שניהם בע"ה....
סתם, מספרת על התהליך.... בהצלחה לכולן.
והריונות קלים... @}

פפריקה הונגרית תודה.
איזה כיף להכיר עוד מניקות! מצחיק, אבל רק כאן יוצא לי "לפגוש" עוד כמוני. חבל...אה? )-:
אני חושבת שגם אצלי יש שינוי בחלב (איכות/כמות) ואני ממש בתחילת ההריון, רק שאצלי היא יונקת יותר עכשיו...(כנראה שזה תלוי באופי של כל ילד).
אני אוכלת טוב. לא יודעת אם זה בשביל 3 אבל לא חסר כלום. אני בטוחה בזה. יש לי תיאבון כל היום, לא יכולה לפספס ארוחה. מאז הלידה שלה (לפני שנה וחצי) ובעצם, מתחילת ההריון הראשון התיאבון שלי עלה כאילו הגוף אמר אני צריך אנרגיה, כוח ליצור, להזין עוד יצורון קטנטן ומתוק! כ"כ מתוק שזה לא ייאמן...

לפני שבוע כתבתי כאן
היא גם אוכלת יפה ובסה"כ ינקה די הרבה (שנה וחצי) ותינק עוד בנתיים, אז זה עוזר להחלטה על גמילה בהמשך ההריון בע"ה.
אז זהו, ש... היא ממשיכה לינוק כל היום (אחרי שכבר ירדה ל3-4 פעמים ביום! ביוזמתה. שזה היה ממש מדהים) אבל, כאמור, מאז שנכנסתי שוב להריון (אחרי הפלה טבעית בשבוע מוקדם) היא חזרה לינוק המון ובמקביל להוריד את כמויות האוכל.
אני חלשה מאד עם סחרחורות ועייפות כזו מעצבנת שלא בא לי לעשות כלום.
אני אוכלת טוב ושותה הרבה, מנסה לנוח כמה שיותר והבית צועק הצילו!
אני בשלב מוקדם מאד של ההריון (היום הייתי אצל הרופא ולפי האולטרסאונד זה שבוע 5.5 עדיין לא רואים דופק. עוד שבועיים אמורים כבר לראות. מקווה שהכל יהיה בסדר הפעם בע"ה.)
אני שוב מתלבטת:
מצד אחד אני יודעת שכל הרופאים אמרו לי שעקרונית אין בעיה להניק בהריון כל עוד "הכל בסדר", אבל- מה זה "הכל בסדר"?? אם אין בעיה רפואית מיוחדת וההריון תקין זה נחשב הכל בסדר? כי למרות מה שהרופאים אומרים אני מרגישה שאולי זה יותר מידי לגוף שלי*: גם להניק וגם הריון. אוף, איך אני יכולה לדעת שאני לא גורמת נזק לעובר שלי? זו התחושה...(ואולי זה רק בגלל פחד מהפלה נוספת בגלל מה שהיה?. אבל גם בהריון שנפל הרגשתי שההנקה מתישה מאד והמשכתי למרות הכל ובסוף- הייתה הפלה.)

חשוב לי שתבינו, שאני ממש נהנית להניק ורוצה להניק (עד שנכנסתי להריון ועכשיו זה מתיש) אבל מרגישה שאני לא כ"כ מקשיבה לגוף שלי וחושבת הרבה על בתי. זה נראה שהיא מבחינתה תינק יותר ויותר ולא תפסיק לעולם! היא ממש מחוברת לציצי (תרתי משמע (-: ) וקשה לי מאד לחשוב על גמילה עכשיו. אני מרגישה שזה נתן ועדיין נותן לה כ"כ הרבה פיזית ונפשית והכל!

וחוצמזה גם גמילה נראית לי מתישה. ברור לי שמצידה זה הולך להיות לילות וימים של צרחות ובכי. היא כ"כ אוהבת לינוק...)-: .
נורא קל לחשוב עליה ו"לשכוח" את העובר/ית בבטן אותי, בעצם. כי עכשיו אנחנו ביחד מחוברים. ומה שאני עושה זה בשבילו.
צריכה להזכיר לעצמי שמה שחשוב יותר זה ההריון-העובר שיש לי בבטן ולא בתי. וזה עדיין קשה להחליט על גמילה.

אשמח לקבל עצות, אני ממש ממש לא יודעת מה לעשות.

חשבתי אולי גם לגמול חלקית אבל אז זה או לגמול בלילה או ביום.
בנתיים טפו טפו בלילה היא יונקת אבל לא הרבה. ביום היא יונקת המוווון וזה הקושי שלי.
אבל-אם אגמול מההנקה ביום ואתן לה רק בלילה היא בטח תרצה לינוק כל הלילה. להשלים את החסר... ואז זה לא שווה.

התשובה שלי היא: לא תנסי לא תדעי. אצלנו ההפך הגמור נוצר מזה והיא באופן מפתיע הורידה גם הנקות ביום כנגד כל הסיכויים זמן מאוד קצר אחרי הלידה של אחיה שכמובן יונק ללא לאות (אני לא עשיתי כלום הכל בא ממנה פשוט הפסקתי להציע במהלך היום).

תודה ילדת טבע. כנראה שבאמת כדאי לנסות ורק אז נדע...

גם אצלי ה"גמילה" היתה בכך שפשוט לא הצעתי לה, נתתי לה להחליט מתי היא רוצה, חיכיתי שתבקש והיא "שכחה" לבקש ונגמלה (לאט לאט)

גם אצלי ה"גמילה" היתה בכך שפשוט לא הצעתי לה, נתתי לה להחליט מתי היא רוצה, חיכיתי שתבקש והיא "שכחה" לבקש ונגמלה (לאט לאט)
כן, אבל זה לא קורה אצלי. אני לא מציעה אבל מאז שאני בהריון היא יונקת כל הזמן ביום וגם בלילה כמה פעמים. אולי בגלל השינוי בחלב - טעם/כמות וכו', אולי בגלל השינוי בי שאני יותר עייפה ופחות יוצאים ופחות יש לי כח בכלל? (היא מרגישה את זה...) אבל זה פשוט ככה.

אני מפחדת לחכות ולראות אם זה יירגע ורק אז להחליט אם לגמול, כי אולי כבר ייגרם נזק להריון??
ואני גם מתבאסת נורא מלגמול אותה. גם כי אני אוהבת להניק אותה והיא כ"כ אוהבת... וגם כי גם גמילה במצבי תהיה כ"כ קשה!
טוב, כנראה שאין פתרונות קסם...או זה או זה...

מקשרת גם לפה את המאמר שלי על הנקת צמד כי אני רואה שהוא רלוונטי.
בהצלחה לכולן

תודה ורד לב !
עוד לא הספקתי לקרוא הכל אבל נראה מתאים לי לקרוא את זה במצבי הנוכחי...

ורד, קראתי את המאמר. מאד חשוב ומעניין. תודה!
שאלתי רופאי נשים וכולם אמרו שאין סכנה לעובר בגלל ההנקה בהריון. החשש שלי, בכל זאת, הוא בגלל שעברתי הפלה טבעית בשבוע מוקדם וחשבתי שאולי אולי לגוף שלי זה היה יותר מידי גם הנקה וגם הריון ולכן זה קרה. יכול להיות??
את בעצם מחזקת את מה שהרופאים אמרו לי. שאין סכנה לעובר-להריון אם אני מניקה בהריון, נכון? כי אם כן, זה ירגיע אותי מאד...