הנקה והריון שני

אנונימי

דף זה עוסק בהשפעה של הריון חדש על ההנקה הקיימת (ושל ההנקה על ההריון). מה קורה לחלב? מה מרגישה המניקה ההרה? מה מרגיש היונק? האם צריך לגמול?

_{עד שתבוא הצדיקה שתסכם את הדף (דף לעריכה), נענה על השאלה האחרונה בקיצור: לא}

ראו גם:
כניסה להריון בזמן הנקה (כשרוצים להתעבר אבל עוד אין מחזור)
הפלה מהנקה (=מיתוס)
הנקת צמד (הגדול והקטן יחד)
מדור הנקה, מדור הריון

מישהי אולי יכולה לשתף בתחושות שליוו אותה במהלך הריון שבו הניקה לגבי ההריון עצמו וההנקה?
מה יש לכן לומר על הריון שני, אשמח לשמוע מכולכן

אצלי ההריון לווה ברגישות בפטמות שגברה בזמן הנקה,תפוקת החלב ירדה בהדרגתיות ובאמצע ההריון לא נשאר חלב אלא רק נוזל מימי ודליל, אנה המשיכה לינוק אבל מעט מאד וחזרה במשנה מרץ אחרי הלידה. להניק עם בטן גדולה היתה קצת מוזרה ואפילו בהמתית:-P אבל הכל עובר, בהצלחה{@

קצת מוזר לי לחשוב על זה ודי קשה לדמיין שבעוד זמן מה תגדל לי הבטן ואחרי כמה חודשים יהיה לי יצור קטן בידים ונהר בין הרגלים. הימים האחרונים עברו עלינו די קשה. נהר חזר פשוט לישון על הציצי, בשבוע האחרון הוא פתאום יונק המון אני חושבת שזה בעקבות השינוי בחלב מה גם שהיניקה שלו נהיית פחות ופחות נעימה...
אחרי שבת מדוכאת (אני בסדר לא לדאוג לי) הגעתי להחלטה שלא אגמול אותו וגם לא אעשה שינויים בסידור השינה בבית ואתן לזמן פשוט לעשות את שלו.
סך הכול עוד יש לנו הרבה זמן עד שאלד (אמאל'ה) נהר יהיה בערך בן שנתיים וחצי ואני מקווה שהכול יהיה במקום.
נהר אם אינני טועה זה יהיה אותו הפרש בין בנותייך לא?

קרן_*

חברה שלי שהניקה את בתה נכנסה להריון וגמלה אותה מכיוון שאמרו לה שההורמונים שהגוף שלה מייצר בזמן ההריון
עובר דרך החלב לילדה שלה.

האם נכון הדבר?

זה נכון אבל אין אף מחקר שמראה שיש עם זה בעיה.

לרופא שאמר לה את זה!
מצאתי משהו באתר של ללל על הנקה והריון, זה נכתב למדריכות (מתוך עלון המדריכות) אבל עונה על כמה וכמה שאלות באופן תמציתי.

גם בלי הריון, ההורמונים שלך עוברים בהנקה (-;
אם אין עבר של הפלות (טבעיות)/איסור לקיים יחסי מין - מותר להניק גם בהריון. לא תמיד זה ממשיך להתאים לתינוק/לאמא (אומרים שטעם החלב משתנה, ולפעמים ההנקה מתחילה להכאיב), אבל אם זה מתאים, אפשר להניק תוך כדי ההריון וגם לאחר הלידה - הנקת צמד, את הגדול וגם את הקטן. אם לא מעונינים בזה (טוענים שזו חוויה מדהימה), נראה לי שעדיף לגמול זמן מה לפני הלידה, ולא להניק עד אליה.

לא תכננתי לגמול את בני, הוא רק בן שנה וחודשיים ומאוד קשור להנקה. אבל...הריון בלתי מתוכנן...אבל משמח...ועכשיו הדילמה. אני פשוט נגמרת, אין לגוף שלי כוח להחזיק 3 אנשים (אחד יונק, אחד בבטן ואחת מקיעה כל הזמן...

...)
ניסיתי את הקטע של להפחית בהדרגה את ההנקות. בנתיים לא הלך יותר מדי. מה יהיה?!

לצערי אני לא יכולה לעזור לך, אבל סתם השתתפות חלקית:
אני כבר בחודש חמישי, עדיין מקיאה. הפסדתי 10 קילו. היו ימים שרק הקאתי, לא הצלחתי להשאיר שום דבר בפנים.
למרבה הפלא, ההנקה היתה הדבר השיגרתי היחיד שנשאר (נכון שהיא לא יונקת כמו בגיל שנה וחודשיים...).
לא סבלתי מהכאבים בפטמות (עם בחילה כמו שלי, כל דבר ממש מתגמד).
החלב נגמר בצד שמאל, אבל בצד ימין שופע כרגיל (לפעמים בחודש שלישי-רביעי נגמר החלב, ואם זה יקרה לך, הוא עשוי להיגמל בעצמו, או כשהחלב ישנה את טעמו).
הבנתי שלגוף שלי אין כוח לכלום, אז אני שוכבת במיטה כבר יותר משלושה חודשים (הבנתי את זה בדרך הקשה, כשכל מאמץ קטן עלה לי בהגברת כמו ההקאות לקצב ממש מטורף, והשכיבה במיטה בלי לזוז הפחיתה את התדירות). הורדתי הכל, חוץ מההנקה... ומעניין שהרגשתי שהגוף שלי בכלל לא מתאמץ לייצר את החלב. חלב היה לי כל הזמן. גם בשיא ההתייבשות.
הקטע של להפחית בהדרגה את ההנקות - את לבד בבית עם הילד? כי אם כן, אז את במצב ממש קשה וסיכוייך קלושים עד קלושים מאוד.
תשיגי עזרה, לא חשוב מאיפה (אמא? חמות? שכנה? אחות? מישהי בתשלום?), שגם תאפשר לך לשכב, לנוח, לשתות ולאכול, ושהיא או הוא יעסיקו את הילד. גמילה בכוחות עצמך אינה אלא השקעת כוחות אדירה, ובמצבך אני לא יודעת מה יבזבז לך יותר כוחות - להיניק או להתאמץ על הגמילה!

טוב קצת הגזמתי, אני לא באמת מקיאה כל הזמן, רק לפעמים, זה בעיקר בחילות, אז אני מצטערת שהטעתי, שמתי בכוונה סמיילי קורץ, זו סתם כזו סטיגמה שמי שבהריון מקיאה...אם כי הכוחות שלי ממש אוזלים אז אני לא בטוחה שמצבי הרבה יותר טוב עם מעט הקאות.
לשאלותייך, בעלי מורה אז אחה''צ הוא בבית, היום למשל ישנתי בזכותו בין 5 ל6 אחה''צ כי הוא הלך לטייל עם הילדים, וזה באמת עזר לי להעביר את הערב ולא להשתגע (בערבים אני לבד, הוא עובד בפנימיה)
הבעיה של ההנקות התכופות היא בעיקר בלילה לכן אני לא בטוחה אם אני מותשת מההנקה עצמה או מהקימות התכופות בלילה (כשהילד משלים את מה שהוא לא מקבל ביום, שאז אני מתעקשת לא להניק יותר מדי, ומתחבר כל שעה עגולה...) אפילו שהוא נמצא איתי ואני כאילו לא צריכה לקום.
אבל עודדת אותי קצת עם הקטע שבחודש השלישי הרביעי החלב משתנה או נגמר אצל חלק. אולי גם לנו זה יתמזל. אם הייתי יודעת שזה יקרה לא היה אכפת לי כל כך לחכות.
תודה בכל אופן ושיהיה בהמשך קל יותר!

חבצלת - אם את חושבת שהיניקות התכופות בלילה הן פיצוי על היום - למה לא תאפשרי לו לינוק ביום כמה שהוא רוצה?

חבצלת, אני שמחה שאת לא סובלת מהקאות כמוני (אני לא ידעתי שכל הריונית מקיאה - עד ההריון הראשון שלי הייתי בטוחה במאה אחוז שיהיו לי הריונות כמו של אמא שלי, שלא ידעה מה זה בחילה והקאה, ושממש נהנתה להיות בהריון, לטענתה היא ממש "פרחה". תארי לך איזה הלם חטפתי...).
אני גם מסכימה עם גילה.
ולא כל כך הבנתי למה את "קמה" בלילה, אם הוא ישן איתך - אולי את מתכוונת ל"מתעוררת"? אצלי, טיפול סיני שאיזן לי את נושא השינה עזר לי מאוד לישון באיכות טובה יותר, כך שבכלל לא זכרתי בבוקר מתי היא התחברה לה ומתי לא. כשאני סובלת מאנמיה, יש לי יותר בעיות עם השינה בלילה, וזה הורס אותי.
אם הוא מספיק גדול ומצליח להגיע לשני הצדדים אצלך כשאת שוכבת על אותו צד, אז הוא יכול בכלל להתחבר ולינוק בלי שאת מתעוררת. ניסית דבר כזה?
לגבי היגמרות החלב - אוי, חבצלת, אני מקווה שאת לא תולה בזה יותר מדי תקוות! אני מקווה שלא תכעסי עלי אם יתברר שאת מהאמהות השופעות שהחלב לא נגמר אצלן... עובדה שאצלי הוא לא נגמר (רק בצד אחד, אבל יש לי גם חשד שאיכשהו יצא שהיא ינקה משם פחות מסיבה אחרת, ואז הוא ייצר פחות, וככה זה נגמר) ואני כבר בחמישי.

שליחה על ידי אפי* » 10 אפריל 2002, 12:22

לא להציע ולא לסרב תמיד פתר לי את הבעיה בגמילה בזמן הריון -אני נכנסתי להריון כשהתינוק היה בן שנה והוא ניגמל כשהיה בן שנה וארבע בערך.

תודה לכולן, נראה לי שבנתיים נמשיך בשיטה של "לא להציע ולא לסרב" (שם יפה, לא ידעתי שהזה מה שאני עושה;-) )
ונראה לאן נגיע.
ובשמת, כנראה שאני באמת לא ישנה מספיק טוב עכשיו, אבל אצלי זה חלק בלתי נפרד מהריון. אני באמת לא קמה, רק מתעוררת ולא מצליחה להרדם עד שהוא מתנתק. אבל אני מקווה שזה ישתפר עוד כמה שבועות, כמו גם הבחילות.
שוב תודה.

חבצלת, גם אצלי זה היה "חלק בלתי נפרד מהריון", אבל הרופא הסיני שלי אמר לי שזה בגלל היחלשות של משהו מסוים אצלי (אל תשאלי אותי, לא הכל אני מצליחה לזכור...), וברגע שהוא חיזק אותו בדיקור - השתפרה השינה שלי מאוד, ונעלמה התופעה של ההתעוררות לשעות ארוכות. עד ששוב נחלשתי, והוא שוב דקר...

אני בשבוע ה 27, ואין לי חלב כבר שלושה חודשים. זה לא מפריע למור (3.5 שנים) לינוק, ועקב רגישות מוגברת בפטמות, זה מוגבל מאוד רק לקצת-קצת (בפיו). לפני השינה ובבוקר, אני לא מגבילה, והוא מתעניין מאוד בתינוקת, קורא לה בשמה, מדבר על כך שהיא תינק מהשד הימני והוא מהשמאלי (כבר כמעט שלוש שנים רק משם), ובהחלט מוכן לעניין. אני לא מעוניינת לגמול אותו מכיוון שאני רואה כמה זה חשוב לו.
לעומת זה, היום בבוקר, התחיל להגיע קולוסטרום (בשמת א ו עדי יותם, שימו לב!) והוא הביע גועל נפש מהטעם (צודק, הטעם שומני ודוחה למדי). יכול להיות שמכאן תגיע הגמילה, או שלא.
חשוב לדבר על מה שהוא מרגיש, לתת לגיטימיות לכל קשת הרגשות שהוא מביע, וכדאי לדעת איפה את עלולה להיתקל בבעיות (כמו אצלנו, עניין הצדדים).

ואללה! בהריון הראשון הופיע אצלי הקולוסטרום כבר בחודש שישי, ובהריון הזה נכנסתי היום לשביעי, וכלום.
אז שגית, בטח עוד כמה ימים גם אצלי. מעניין מה היא תגיד! כי באמת, בצד שמאל אין לי חלב, לטענתה, כבר מסוף השלישי, ולכן היא לא רוצה לינוק ממנו, רק מהימני. אני סקרנית. תמשיכי לדווח. אגב, באמת את הקולוסטרום לא טעמתי אף פעם (החלב דווקא נורא טעים).

החלב יותר מדי מתוק לטעמי, ומה שהופיע היום אפילו עוד לא ממש קולוסטרום (הצבע הוא שקוף-צהוב ושומני מאוד) ושוב, דוחה!

קראתי על תשומת לב של מיילדות (לא מחקר, רק על סמך נסיונות אישיים) שהריונות שבמקביל להם היתה הנקה נמשכים יותר זמן (משולב עם התנגדות למושג "הריון עודף" - עם טענה שגם הריונות שהסתיימו שבועיים, שלושה וארבעה שבועות לאחר התאריך המשוער (ובמקום אחר קראתי גם על 46 שבועות הריון) הניבו תינוקות בריאים וללא כל מצוקה).
לא היו הבדלים במשקל הילודים בין הריוניות מניקות ולא.

ההריון השני שלי שבמהלכו כמובן הנקתי היה קצר בשלושה שבועות מההריון הראשון (שבו לא היה לי את מי להניק).
כידוע לי דווקא הנקה אמורה לזרז את הלידה כיוון שההנקה גורמת לרחם להתכווץ.

גם לי נראה סביר מה שיופי כותבת - הרי בהנקה מופרש אוקסיטוצין שגם גורם לצירים.

אני חושבת שאם העובר בשל ללידה, ההנקה תעזור לקדם את הלידה (ושמעתי כמה סיפורים מעניינים מאוד בקשר לזירוז לידה על ידי הנקת תינוקות של אחרים בהריון ראשון), אבל אם התינוק לא בשל, ואין היסטוריה של צירים מוקדמים (לפי המחקרים) אז לא תהיה לידה. וודאי יש את האמצע, כאלו שנולדו מוקדם ללא הנקה.

מוכנה לשלוח דוא"ל למעונינות עם הסיפורים. זו התרשמות המיילדות. בהזדמנות זאת ממליצה על האי-תון של MIDWIFERY TODAY, שנשלח חינם אחת לשבוע, ומכיל מידע מעניין (וגם דברים פחות מענינים...).

אני מעיזה לשאול שאלה הנובעת מבורות - אני מודה - אנא ענו לי בעדינות. מצב בו מניקה את בכורה ונמצאת בהריון. השבוע הופיע הקולוסטרום. כידוע הקולוסטרום מופיע לפני החלב עצמו והוא חשוב מאין כמוהו לרך הנולד. אבל, אם ילדה הבכור ממשיך לינוק, כלומר מעביר מסר לגופה של אימו ליצור חלב, , האם לא יגמר הקולולסטרום ויגיע שלב החלב בטרם הרך הנולד יזכה לינוק אותו?

שליחה על ידי גילה* » 06 יוני 2002, 11:19

גם ללא הנקה, לעיתים מופיע קולוסטרום מוקדם בהריון, ומה שנותן את הטריגר להחלפתו ההדרגתית בחלב הוא הלידה.

הי יעל. שאלה לגיטימית. הקולוסטרום לא יגמר. הרך הנולד יזכה לינוק מהקולוסטרום המבורך ובהדרגה יגיע החלב והילד הגדול יתנפל עליו בשמחה רבה, שוב חזר הטעם הטוב...

יעל ג, בעיקרון החלב מיוצר על בסיס היצע וביקוש, כלומר - ככל שיונקים יותר כן מיוצר יותר.
ה"החלטה" של הגוף מה לייצר - קולוסטרום או חלב - מוכתבת בהריון ובלידה ע"י השינויים ההורמונליים של ההריון והלידה, ולא על ידי הילד הגדול היונק (כי עובדה שהגוף משנה לקולוסטרום, שזה בכלל לא ליונק הגדול).
ההחלטה איזו כמות לייצר - מוכתבת על ידי היונק או היונקים.
לפיכך, בעצם, היונק הגדול עוזר לייצר כמויות גדולות של קולוסטרום עבור האח או האחות שלו, בזכות זה שהוא יונק.
ברור שבימים הראשונים (שגית? עדי? אילנה? תזכירו לי כמה ימים?) עדיף לתת זכות קדימה לתינוק החדש, ולתת לגדול את מה שנשאר (אם אתן כמוני, שבזמן שיונקים מצד אחד אז הצד השני משפריץ, אז גם כדאי לתת לגדול את המשפריץ הזה - אם כי בעלי יצטער, הוא בונה על זה בתור חלב לקפה שלו...

). אחר כך זה לא משנה. בכל מקרה הקולוסטרום לא "נגמר" והחלב לא "נגמר" אף פעם.
הסיבה לתת זכות קדימה לחדש היא, כדי שהוא יוכל לינוק את מה שבא בקלות ולווסת את היניקה שלו, לפי הצמא או הרעב וכדומה (החלב הקדמי, הראשון, הוא יותר "שתייה" והשני, האחורי, הוא יותר ה"שמנת").

קטע...
היום הבנתי שהחלב שלי נגמר. אני בשבוע 17.
הבוקר, בני התחבר כרגיל להנקה שלווה במיטה של אמא. אחרי דקה הוא פתח את העיניים בהפתעה, הפסיק לינוק והסתכל עליי באכזבה. אחרי כן הוא התחבר בחזרה אבל כאילו חלש יותר.
לא הבנתי בדיוק מה הוא רוצה (אני לא ממש מבריקה ב-6 בבוקר) ורק אחרי שקלטתי שהוא סתם מוצץ את הפטמה בלי הקולות הרגילים של הבליעה, הבנתי שכנראה אין שם כלום. אחרי זה ניסיתי רבע שעה להוציא טיפה במקלחת ולא הצלחתי. זה כבר בכלל משונה כי בד''כ שבועות אחרי שהם נגמלים עוד יש לי "טיפות".
כנראה שזה המקרה שהחלב נגמר בהריון.
להמשיך עם ההנקה היחידה הזאת של הבוקר? אפילו שאין כלום וזה די כואב לי? לחכות שיוותר מעצמו או להודיע לו שאין יותר ציצי? נראה לי שהוא לא יאהב את הרעיון...

גם אני מרגישה שכמעט (או בכלל לא) אין לי חלב ומאוד קשה לי עם זה בעיקר כי אני לא התכוונתי להפסיק להניק כל כך מוקדם (שנה וחודש) וכן כי אני לא חושבת שבני מוכן לגמילה.
האם הם פשוט ממשיכים לינוק על ריק ? זה לא כואב ?
אני רואה אצלו חוסר נכונות מוחלט לוותר על ההנקה ומאידך לי זה כואב.
עצות ממנוסות יתקבלו בברכה.

גם לי זה נורא כואב וזה מעיר אותי לגמרי והכל ב-6 בבוקר...

כל 3 חודשים יש קפיצת גדילה ואז החלב לא מספיק לתינוק ולכן כדאי לתת לו לינוק כמעט כל הזמן ובטח בכל פעם שהוא מבקש ורצוי מאוד לנוח בזמן הזה, לא להתאמץ, לבלות בשכיבה ולאכול טוב (אם רוצים להמשיך להיניק אז זה המצב) ואז הגוף מעלה את הכמות לפי דרישת התינוק. זה לוקח שבוע מאוד מעייף ואיך זה מסתדר עם היריון - וואלה, אני לא יודעת.

אני בשבוע 17 ואופק בן שנתיים יונק המון ואני רואה שעדיין יש חלב, מעניין אם הוא יגמר עד סוף ההריון, בכל מקרה החלטתי לא לגמול אותו לפני שהוא מחליט להגמל אז כנראה שאניק צמד, בקשר ללילות שנורא הפריעו לי בעיקר עם ההריון החדש, פשוט הלכתי לישון במיטה אחרת ואבא של אופק אמר לו כשהוא התעורר שאמא תבוא בבוקר כשיהיה אור, זה לקח כמעט שבועיים כשבהדרגה הוא התעורר רק פעם בלילה ועכשיו אחרי שחזרתי לישון עם כולם הוא מתעורר רק בשש בבוקר - כשיש אור.

גם בני עבר תהליך דומה אם כי היו נסיגות.
נראה לי שאנחנו בדרך לגמילה מוחלטת כמה שזה מצער כי אני פשוט מתפתלת מכאבים כשהוא יונק, כי אין כלום והוא מנסה להוציא בכוח.

דיווח קצר:
בשבוע 29 הפסקתי את ההנקה (היא כבר היתה בערך פעם ביומיים) בגלל הצירים המוקדמים, ביום של בית החולים.
אמרתי לה שהיא תוכל לינוק שוב (היא רוצה) אחרי הלידה.
אז היא מייד אמרה: "טוב, אז החלטתי שאני רוצה להיות איתך בלידה"... D-:

אנחנו גם סיימנו...ביוזמתו...וגם כי כבר לא היה כלום...כנראה שהוא החליט שלא שווה להתעורר בשביל זה (עד עכשיו ההנקה האחרונה הייתה בחמש-שש בבוקר, מין כירבול נעים ואח''כ שוב לנמנם עם אמא חמה בפה

).

לגבי הורמונים עוברים בהנקה...פרוגסטרון-הורמון שנמצא ברמה גבוהה בהריון. ולפי מחקרים נמצא גם במוצרי סויה ולכן ממליצים להמעיט או לתת במתינות זהירה מוצרי סויה,בעיקר לבנים,ורק לאחר גיל 10 חודשים.
עליתן על הלינק שאני מנסה לעשות כאן? מה ההשלכות של הנקה בזמן הריון מבחינת אותם הורמונים? ובעיקר אם מיניקים זכר?

עד כמה שידוע לי, במה שנוגע להנקה בהריון - בטל בשישים וחסר משמעות. אשאל שוב את ד"ר ליבוביץ או את ד"ר צימרמן, בכל מקרה.

אני רק בתחילת הריון, סוף שבוע 5, אבל כבר שבועיים אני סובלת מהיניקות של בתי בת השנתיים. יותר מזה, אני חושבת שחטפתי שפעת או אנגינה ואני חלשה נורא
יש לציין שהבת שלי נולדה פגית ולכן אני איאלץ להפסיק להניק בשבוע 20 .
מה עושים ?

מאוד ממליצה לך להגיע ל מפגשי ליגת לה לצ'ה.
תקבלי המון עצות, מידע, וגם תמיכה לגמילה - אם זה מה שתבחרי.
גם אני הנקתי בהריון, עד שבוע 29 (צירים מוקדמים). כן, כאב בפטמות, אבל אצלי זה לא היה בלתי נסבל. וגם היה לי נוח, כי משום מה הבחילה קצת נרגעה בהנקה, ולא הייתי צריכה לדבר (כשהפסיקה ההנקה הייתי צריכה לעזור לה להירדם בדיבור ובשירי ערש וזה מוטט אותי).
חברות שלי, שסבלו נורא, כן גמלו.

דף המפגשים:
http://www.lllisrael.org.il/lll/active.asp?subCat=2
לפעמים יש תזכורות כאן באתר, בדף תזכורות למפגשי ללל

הצלחתי לגמול אותה בלילה וזה היה די פשוט , עכשיו אני אנסה לגמול אותה גם ביום
מסתבר שהשד לא כול כך נורא

שליחה על ידי טל* » 28 מאי 2003, 11:25

אני מקווה שמישהי תענה לי....
אני בהריון בשבוע 13 ומניקה את יהונתן בן ה-10 חודשים.לאחרונה הוא יונק כל חצי שעה בערך וההתפשטות התכופה יחד עם הרגישות בפיטמות הופכות את העסק ללא נעים.בנוסף בשבוע האחרון החלה לו פריחה שנראית כאלרגיה בפנים ובעורף ובהתחשב בזה שהאביב כבר מאחורינו והוא לא קיבל מזון חדש לאחרונה ,התחלתי לחשוב שהגורם הוא שינוי בחלב שלי.
האם מישהי נתקלה בתופעות דומות ? אשמח לקבל עיצות

היי טל
אני הנקתי כל ההריון וחוץ מהרגישות (שעוברת אחרי החצי) לא היו שום בעיות, אפילו היה דיי כיף.
יכול להיות שאת אכלת משהו חריג? למרות שלא נראה לי שיכולה להיות רגישות לחלב אם.
נראה לי שהוא מרגיש שהיחס שלך להנקה השתנה ואולי סתם לא מרגיש טוב...

לא נראה לי שהפריחה יכולה להיות קשורה להנקה.
דבר אחר יכול להיות, וזה שינוי בטעם החלב או ירידה בכמות בגלל ההריון, אבל זה לא קשור לפריחה.

הנקתי במהלך הריון שני ועברתי הפלה טבעית בסוף החודש השלישי. הרופא אמר שהנקה גורמת להתכווצות הרחם. מצד שני אני מכירה הרבה מקרים של הנקה בזמן הריון (וגם קראתי על כמה פה...), לפעמים עד ללידה ממש, ולפחות עד חודש רביעי. בנוסף יש המון מקרים של הפלות בלי קשר להנקה.
עד כמה זה באמת יכול להיות קשור? איך אפשר לברר?

מאוד מאוד לא סביר שההפלה שלך נגרמה ע"י ההנקה.

יש דרך לברר את זה באופן חד משמעי? אצל מרפא טבעי או משהו כזה? אני מתכננת לנסות שוב בקרוב והייתי רוצה לוודא מראש עד כמה שאפשר שזה לא יחזור על עצמו...

הייתי נעזרת בנפלאות הרפואה הסינית. יש לבדוק למה הגוף לא "החזיק" את ההריון. מה היה בעייתי.
זה יכול לעזור לך, לתמוך בגופך ובהריון ולתת לך תובנות רבות על אורח חייך.
נסי!

כל המחקר הידוע כיום אינו תומך בחשש שהפלות בשליש הראשון קשורות להנקה. להיפך (להיפך: נשים שסבלו מהפלות בהריון קודם הפילו פחות בזמן הנקה).
יש חשש לגבי השליש השלישי וצירים מוקדמים עם הנקה, אבל גם זה, כפי שהבנתי מד"ר ליבוביץ ואולי אני טועה, לא מבוסס על מחקר תוצאות אלא על היפותיזה של חשש.
יש הרבה מאוד סיבות להפלה, אבל נראה שהנקה אינה אחת מהן.

עכשיו זה כמעט 100% בטוח: אני בהיריון!

בחילות בחילות 3 שבועות. אני לא יודעת איך לא היקאתי זה נורא. וכל הריחות שבעולם מטריפים לי את השכל. בעלי הכין בסיר חשמלי איזה עוף מתובל בנדיבות ב: שום בצל סלרי וכל הריחות הרעילים התפשטו בכל הבית וזה היה עינוי והריח הנוראי הזה עוד נשאר 3 ימים אחרי זה. לא יכלתי להיכנס למיטבח בלי לסתום את האף. אני לא יכולה לאכול כלום! אז אני חיה על רסק עגבניות קצת פה ושם, וקצת יוגורט וביצים רכות ולחם ותפוחים צהובים (חייב להיות צהובים) וסודה בלי טעם. כל דבר אחר גורם להקאה מיידית.

אפילו שלא פיספסתי את המחזור בחודש שעבר.. אני חושדת שזה היה שזה היה דימום מההדבקות הביצית ברחם מפני שזה היה כתמים חלשים חלשים..

המכנסיים קצת צרות עלי הבטן מתחילה לבלוט! ופתאום אין לי הרבה חלב להניק. אז אני מניקה ככה קצת כדי לפנק את שלום אפילו שממש אין לי מספיק. אבל לא יותר מדי, כי זה כואב להניק אם אין.

לא רוצה להתרגש יותר מדי, כדי שלא אתאכזב! אז השבת אני צריכה לקבל מחזור. אם לא אקבל מחזור עד יום שלישי בשבוע הבא: אני חותמת: אני בהיריון!!

רגע, ולמה לא בדיקה כדי לדעת for sure?

כי בפעם הקודמת כשעשיתי בדיקה, היה חיובי חלש, ואחרי שראיתי שהעניינים לא זזים, עשיתי עוד בדיקה וזה היה שלילי. אני חושדת על הפלה מוקדמת. אז אני לא רוצה להתאכזב. אז אחכה כמה ימים במתח עד שבוע הבא. לא נורא

אני מאוד מבינה אותך.
זה ממש ממש נשמע כמו הריון.
בן כמה שלום עכשיו? איך הוא מגיב למיעוט החלב?

שלום בן 20 חודשים. הוא דורש יותר לינוק

אז אני נותנת לו כשיש, להנקות קצרות, לא מדי הרבה זמן כי זה כואב לתת לינוק על ריק. אז אני מסיחה את דעתו עם אוכל. הוא די מאוכזב שהציצי כבר לא כמו המעיין הנובע

אני לא מתכוונת לגמול אותו, מפני שבגיל הזה הם עדיין מאד צריכים לינוק. נראה אם אצליח עם הנקת צמד בעתיד, כך שהמצב הזה שאין לו הרבה זה מצב זמני.

אצלי היה מצב דומה - ירדה כמות החלב בתחילת ההריון, וכאב ביניקות.
הכאב הגדול, עם רגישות גדולה בפטמות הפסיקו כעבור, אני משערת, חודש-חודשיים. במקביל - הילדים הורידו בעצמם את כמות היניקות ומשכן - לטובת תה בבקבוק.
בהמשך ההריון (במקביל להפסקת ייצור החלב באופן מוחלט) התחיל כאב בחלק מההנקות שקשור לתנוחה ולאחיזה: יכולתי להיניק במגוון הרבה יותר קטן של תנוחות, כאלה בהן האחיזה היתה פחות-או-יותר סבירה.
לקראת סוף שביעי התחיל ייצור הקולוסטרום, צורת היניקה השתפרה במעט.

מה אני אומרת?
תתעודדי - הכאב הגדול יעבור, ותמצאו איזון חדש. מניסיוני - אפילו לא צריך למצוא מסיחים - הם מוצאים אותם בעצמם.

אני בהריון שבוע 15 ואני מניקה את בתי בת ה-14 חודשים. פעם בצהרים, אחת לפני השינה ולפנות בוקר ב-4. הבעיה היא ששלושתנו (ארבעתנו) ישנים במיטה אחת, הופך להיות צפוף ולא נוח (במיוחד עם הקימות הבלתי פוסקות לשירותים) הייתי רוצה להעביר אותה למיטתה אחרי שנירדמת אבל אני מתעצלת שהיא תתעורר ואז אצטרך לקום שוב ולקחת אותה אלינו. ANY ADVICE????

מה עם להוסיף מזרון צמוד למיטה שלכם?
תוכלי להיניק את בתך שם, ולחזור למטה שלכם.
או אולי - לדאוג להיות (את) בקצה המיטה, כך שיהיה לך קל לקום לשירותים.

מזרון על הריצפה? מה יהיה ההבדל בין זה לבין להכניס את המיטה שלה לחדר שלנו . ניסנו את זה פעם אבל אולי זה היה מוקדם מדי...

אני באותו המצב. אני בהיריון כבר בחודש הרביעי ומניקה את שלום שכבר כמעט בן שנתיים איזה ארבע פעמים בבוקר, בצהרים, בערב, ופעם אחת בלילה. מתחיל להיות צפוף במיטות, זרקנו את המיטות שלנו שהיו במילא ישנות ומסורבלות. המזרנים בייחד על הריצפה. (בגלל שאני שומרת על נידה, אז 2 מזרנים כדי שיהיה אפשר להפריד כאשר יש לי מחזור) אנו נקנה מיטה בשבילו ואז נגיד לו שזה המיטה שלו והוא יוכל לישון שם כל פעם שבא לו. רוב הילדים בסביבות גיל שנתיים וחצי - שלוש רוצים לישון בנוחיות אז הם עוברים למיטה שלהם במקום להיות בצפיפות עם ההורים

נראה לי שנשאיר אותה איתנו לפחות עד שאני אצליח לגמול אותה מהנקה בלילה. במחשבה שניה, זה אולי פיתוי גדול מדי... אולי עדיף להעביר אותה קודם. אין תשובות נכונות ולא-נכונות. הפחד שלי הוא שאחרי הלידה היא תצטרך להתמודד עם יותר מדי דברים חדשים. הייתי רוצה לגמול אותה לפני כן. לגבי מיטה...2 מטר על 2 מטר נשמעים מפתים מתמיד

חברה שנכנסה להריון בעודה מניקה (כבר גמלה מאז) סיפרה שהרופא אמר לה שהרגישות בפטמות קשורה לשלב הראשוני של ההריון, או בעצם לשלב שאחרי ההפרייה. לזמן בו עושה הביצית המופרה את דרכה אל הרחם להשתרש. ז"א שאז זה יותר רגיש, כלומר מדובר על כשבועיים.
נשמע הגיוני למישהי?

רוב הילדים בסביבות גיל שנתיים וחצי - שלוש רוצים לישון בנוחיות אז הם עוברים למיטה שלהם במקום להיות בצפיפות עם ההורים
הממממ, את מוכנה להגיד את זה בקול רם לילדים שלי? הם לא שמעו על זה.... בעצם אני לא מתלוננת, אבל אני לא בטוחה ששיקול הנוחיות תופס אצל כל הילדים.

שהרגישות בפטמות קשורה לשלב הראשוני של ההריון
הגיוני מאוד.
נשים רבות, עם או בלי הנקה, חשות רגישות בפטמות בתחילת ההריון.
אצלי, הרגישות בתחילת ההריון התבטאה בכאבים שהיו רק בזמן ההנקה, ובאמת הענינים נרגעו באיזשהו שלב - והתחילו כאבים שנובעים "רק" מתפיסה גרועה P-:
(מה שכן - נדמה לי שהיה מדובר בקצת יותר משבועיים).

זהו, זה מה שעניין אותי, כמה יותר משבועיים?

ורד, זה נורא משתנה.
אחרי הלידה הרגשתי בהבדל והבנתי שהרגישות היא לאורך כל ההריון. אבל אצלי זה לא הפריע להנקה.
יש כאלה שהרגישות היא כאבים קשים, והכרתי אחת שגמלה בסוף בחודש חמישי בגלל הרגישות הקשה בפטמות.

ומסכימה עם אביב חדש. לילדה שלי (6) יש ערכים הרבה יותר חשובים מנוחיות: אהבה, ביטחון, יופי ועוד.

או קיי, אז אני אכתוב את זה - אולי זה יתחיל להתארגן איכשהו.. הילדה (השניה) בת שנה וחצי, יונקת והמון ו.. אני בהריון! שמחה ונרגשת ממנו אבל מלאת חרדות ובלבול בעיקר לגבי ההנקה של הקטנה. מודה במעט בושה שלא רוצה במיוחד להניק צמד. לא, בכנות, ממש לא רוצה. אבל.. איך אני עוזרת לה להגמל תוך החצי שנה הקרובה, בלי שזה טראומטי מדי, בלי לעבור לתחליפים ובלי שמציצת האצבע שלה שקיימת גם כך לא תתקבע כתחליף מציצה / נחמה /..? אם אחשוב שזה עוול גדול מדי עבורה כנראה שאמצא את עצמי מיניקה שניים..וזה עוד לפני שאני באמת כותבת כמה זה נראה לי פתאום ענק להיות אמא לשלושה.. שלושה!!! אני!!! אמא'לה. אשמח לשמוע - המלצות, מחשבות, הרגעות (או לא).

אני הייתי במצבך בהריון שני, ובהדרגה גמלתי את הילד הגדול במהלך ההריון. הוא כבר בן 17.5, כך שאני לא זוכרת את הפרטים, אבל אני זוכרת שלא רציתי להגיע להנקת צמד, ובהדרגה הצלחתי לגמול אותו.
אני משערת שאולי היום הייתי נוהגת אחרת, כי את ילדה מספר ארבע הנקתי עד גיל ארבע וחצי, וילדה מספר חמש בת שלוש וחצי יונקת במרץ רב (יש שש שנים בינהן), ואני באמת לא מבינה איך אפשר לגמול ילד בן שנה וחצי. אבל אפשר. עשיתי זאת, ולא זכורה לי טראומה נוראית.
מצטערת שלא נתתי עצות מעשיות רבות, אבל רק רציתי שתדעי שאת לא היחידה שלא רוצה להגיע להנקת צמד, ושבהחלט אפשר להמנע מזה, אם זה מה שאת בוחרת.
בהצלחה, ואיזה כיף לך שאת בהריון!

ביתי השניה היתה בת שנה וחמישה כשהתחיל ההריון השלישי, גם היא ינקה המון אבל במהלך ההריון החלב התמעט מאוד והיא החלה לאכול כמויות רציניות של אוכל רגיל בתאווה ובתאבון, ההנקות התמעטו מאד באופן טבעי, ואני מאמינה שבמידה והייתי מעונינת היא היתה נגמלת בקלות בסביבות החודש השישי. לדעתי חשוב שתהיה לך תחושת שלמות עם הגמילה ותעשי זאת מתוך אמונה שזו הבחירה הנכונה עבור שתיכן וכך התהליך יעבור בקלות ובאהבה . בהצלחה

תודה לכולן.. ככל שהימים חולפים אני יותר ויותר מתמסרת לשמחה ולהתרגשות (ולבחילות ולחולשה..) ומרגישה שיהיה טוב.. יש רגעים שאני אפילו מדמיינת את עצמי מיניקה שניים ולא נחרדת מזה.. אם למישהי שהניקה / מיניקה צמד מתחשק לשתף בחויות , אנא.. האם זה קשה כמו שנראה ? מה עם הקנאה? החיבור לילד החדש דרך ההנקה ? האינטימיות הזו ? הבלבול ? העומס? (יש עוד ילד גדול בבית..) שוב תודה

הנקת צמד

וואוו תודה - לעוגיה על ההפניה וגם גילה. זה גורם להרבה מחשבה ומעורר השראה - אני מתחילה להרגיש את ההתנגדות שלי נמסה. היום סיפרנו להורים והשאלה השניה או השלישית היתה - מתי את מפסיקה להניק ??? אומרים שצריך בהריון.. וכו' . טוב. נראה. בינתיים כואב בפטמות אבל לא נורא - אדם חדש נוצר !

נו, בבקשה. בת דודה שלי הייתה בהריון שני כשתינוק שלה היה בן חצי שנה והיא עוד הניקה. היא הגיעה לבית חולים עם כאבי בטן ודימום חזק - ולצערנו באמת הפילה ביום שלמחרת.
הרופאה שבדקה אותה אמרה לה (ברגישות שאופיינית לרופאים כה רבים, לצערי), מה את חושבת, בוודאי שתפילי אם את מניקה. נו, באמת!
חבל שלא הייתי שם - הייתי מפנה אותה לדף הזה.

שלום. אני בתחילת ההריון חודש שני בערך. ואני מניקה את ביתי הגדולה בת השנה.
ההריון היה פתאומי. עוד לפני שהצלחתי לעקל שאני רוצה בו. אך אני רוצה בו ומצד שני מלאה רגשות אשם לגבי הבכורה.
אני זקוקה לחיזוקים. אני מודה. (אני מקווה שהגעתי למקום הנכון...)
הילדה שלי אוכלת ממש מעט. וממה שקראתי כאן החלב יפסק באיזשהו שלב. מה אז? מה היא תאכל?
אני צריכה להוסיף לה פורמולות עד גיל שנתיים?
איך אני ארדים אותה בלילה בלי ציצי כשיגמר החלב?
יותר מכל אני מפחדת שאני לא עושה לה טראומה. אולי אני פשוט מגזימה...
אני מצטערת על מבול השאלות. אני חדשה כאן וכבר מציפה בשאלות. בכל אופן תודה.

באמת ממה שקראתי אצל הרוב ההנקה נפסקת בסוף השליש הראשון להריון, אולי בגלל רגישות בפטמות או שינוי טעמו של החלב, אצלי בן השנתיים ינק במהלך כל ההריון וגם אחריו הנקת צמד את ההרדמות בלילה בלי ציצי אפשר לפתור בלי קשר להריון - נסי שמישהו אחר (בעל, סבא-סבתא) ירדים אותה.

רציתי לספר שהבחור שלי, בן שנה וחצי, הפסיק לינוק בהדרגה (במהלך חודשיים) החל מתחילת השליש השני.
בשליש הראשון לעיתים היניקה הכאיבה לי או הציקה לי (מן חוסר שקט כזה), אבל הייתי מוכנה להמשיך.
לאט לאט שמתי לב שהמרווחים בין ההנקות הולכים וגדלים, עד שלבסוף, לא ביקש עוד. כשהצעתי לו מיוזמתי (רציתי לפחות להניק אותו בבוקר ובלילה) סירב בתוקף, וביקש את בקבוק חלב הסויה שלו...
נו, מה אתן אומרות? איזו בגידה! מזל שקראתי על זה לפני כן. (המאמר בבאופן יצא בדיוק בזמן מבחינתי).
מצד שני, זה גם נחמד לעשות איזושהי הפסקה לפני היונק הבא. נראה מה יקרה עם הגדול אז.

מה את חושבת, בוודאי שתפילי אם את מניקה

אני ממשיכה את הסיפור. גיליתי שבת דודה שלי שוב בהריון, והפעם היא לא לקחה סיכונים, ומאוד הפסיקה להניק את התינוק שלה, בן 9 חודשים. ממש חבל, היא רצתה להמשיך להניק, אבל פחדה שהדבר שוב יגרום להפלה. דבריה של הרופאה הפחידו אותה.

יוחננית, באיזה שבוע/חודש היא הפילה?

חברתי מיניקה תינוקת בת חצי שנה .מלא. התחילו מוצקים. כזכור לכן זה עדיין לא בסדר גודל ממלכתי (-: החברה בהריון מאד לא מתוכנן כנראה חודש שלישי. זה מסביר תופעות שהטרידו את האמא והיונקת לאחרונה; יניקה לא יעילה, חוסר עניין ביניקה, אין מספיק שתן (אין שקילה ככה שאני לא יודעת מה קורה עם משקל. מבחינתי שתן זו אינדיקציה) התינוקת נוטה לאפטיות מתונה(שהאמא מאד היתה רוצה להסביר כתהליכים נפשיים).
אז היא התחילה להשקות אותה במיצי פירות כדי שיהיה לה פיפי.
אני צופה מהצד ודואגת קצת כי הקטנה רזה. עוד חברה שמה לב לזה מבלי לתאם איתי עמדות. אני מרגישה שהמיניקה ההרה לא כל כך רוצה לראות את מה שקורה עם הבת שלה. לצערי התינוקת נראית כסובלת מחסך תזונתי(רזה וחיוורת).החברה לא כל כ מקבלת עיצות וכל הזמן טוענת שאם תיתן לה רק וויטמינים זה מספיק. כשאני הריתי בני כבר היה "על מוצקים מלאים" ולכן אין לי נסיון עם גיל חצי שנה. לטעמי עליה להוסיף/לשלב פורמולה.
אשמח לשמוע ממכן.

נועה - ללא ספק, צרכים של תינוקת בת חצי שנה שונים מצרכים של תינוק בן מעל שנה שתזונתו מתבססת בעיקר על מוצקים.
אולי תתני לה את הכתבה מבאופן הלפני אחרון?

אנונימי

ורד,
אצלי זה הרבה יותר משבועיים. אמנם משתפר בהדרגה, אבל עדין רגיש. בהתחלה, כשלושה חודשים(!!!), זה היה ממש קשה. (הדר בן שנתיים ורבע, ההריון בן 27-8 שבועות)

לגבי גמילה עצמית של הגדול, אצלנו זה לא עבד בכלל.
בגלל הכאבים בהתחלה, הפסקנו עם יניקות הלילה. עברנו ליניקה לפני השינה ואחת בבוקר, כשקמים.
היתה תקופה קצרה שקיויתי שהוא יפסיק מיוזמתו, כמו שרבים אחרים עושים, אבל בינתיים, עם כל הקושי, שכן הוא עדין מבקש לינוק הרבה יותר ממה שאני מסכימה לתת לו, די שמחה שהוא ממשיך.
המחשבה להניק שניים מעלה בי חיוך חיובי שכזה.

והיום, חברה שהיא סבתא, התקשרה אלי.
היא שוחחה עלי עם כלתה שהיא וטרינרית וגם היא מניקה עד אחרי גיל שנה וכו'. כלתה יעצה לה להתקשר אלי, ולספר לי שגם היא גומלת את תינוקיה לקראת בוא התינוק הבא. ליתר דיוק, שלושה - ארבעה חודשים קודם, ז"א, בערך באמצע ההריון. הסיבה היא שהגוף מכין עכשיו את החלב לתינוק שבבטן, ואם הפעוט ממשיך לינוק, אזי הוא בעצם גורע מאיכות החלב של העובר לכשיגיע הלז.

והיא הוסיפה וציינה שכך גם עושים עם הפרות ברפת, העיזים בדיר וכו'.

הודיתי לה מקרב לב על הדאגה והאכפתיות, הבטחתי שלא רק שמעתי אלא אף הקשבתי, וסיימנו את השיחה בנעימים.

זה כן העלה בי שאלות:
א. מה באמת עושים בעלי החיים בטבע ?
ב. האם יש בכלל מקום להשוואה ליונקים אחרים? עד איזה גיל הם יונקים / מניקים כשמאפשרים להם?
ג. כשאפגוש אותה בפעם הבאה, מה להגיד לה? לשקר במצח נחושה ולהגיד שהפסקתי להניק, או שיש לכן הצעות אחרות, איך לצאת מזה בנימוס אדיבות ובנעימים? (מסעדה, מקוה שיש לך מה לתרום פה)

ליאת - תגידי שאת בודקת / שוקלת את הנושא... (אם לא בא לך להכנס לויכוח).
אם לא אכפת לך להתווכח קצת (וזה לא יוציא אותך בהרגשה רעה) את יכולה להגיד שבדקת וראית שיש כל מיני גישות, כולל גישה שאומרת ש... (ראי דף זה) ושאת מכירה כמה נשים שמיניקות צמד ללא בעיות מיוחדות (צייני את גילה, עם הנקת שלשה, זה בטח ישאיר אותה פעורת פה...). ככה את לא שוללת אותה, אבל עושה מה שמתאים לך ועומדת מאחרי זה.

אוי נועה.
היא אולי תסכים לפגוש יועצת הנקה? אולי אם יועצת תציע להוסיף תמ"ל, היא תקשיב לה.

נועה - האמת? אני הייתי מתקשרת לטיפת חלב שלה, מוסרת לאחות את המידע, ורוב הסיכויים שאם היא לא היתה שם לאחרונה, האחות תתקשר להזמין אותה, בלי לומר שמישהו התקשר, רק "לא הייתן אצלנו מזמן, והגיע הזמן לשקילה/חיסון/מה שלא יהיה." אם היא היתה שם לאחרונה, אולי המשקל בסדר, והתרשמות האחות - גם. הזנחה - גם ללא כוונה רעה - של תינוק חסר ישע היא עברה פלילית.
ליאת... [-:
יונת ועוד מישהי כתבו כאן על חיות מחמד שלהן שהניקו צמד. בלי שום ידע וטרינרי, אני מניחה שגם זו תופעה של "חברת שפע" - חיות מתורבתות עם מלאי מזון מספיק, וש"בטבע" האמיתי הנקת צמד כמעט שאיננה קיימת, אלא במקרים מיוחדים (התייתמות? נוירוזות? (-; ) אני לא יודעת מה עושים פרימאטים אחרים - אולי בעבודות של עדה למפרט או קתרין דטוויילר אפשר למצוא. אולי בארכיון של לקטנט, אם תחפשי דטוויילר ככותבת ופרימאטים בתוכן, יהיה משהו.
גם כמלכת הטקט (רק במשרה חלקית מאוד!...), האמת אצלי עולה בחשיבותה על הטקט, ובפרט כשמדובר באמת בהנקה. אז לא הייתי משקרת. אם הנושא יעלה, אני מניחה שהייתי אומרת, "שמעתי מהחברה שביקשת למסור לי שככה וככה, ואני מעריכה מאוד את הדאגה. חשבתי הרבה אם להניק בהריון, מסיבות שונות, ובדקתי את הנושא. לפי הספרות שראיתי, לא צריכה להיות בעיה, ומצאנו לנו את דרך הביניים שמתאימה לנו." הייתי אומרת את זה בנעימות שמזמינה המשך של שיחה, לא "סוגרת" את הנושא בסגנון "זה מה שמתאים לי, ואל תתערבי" - מפני שיש לך כאן הזדמנות לחלוק את הידע שלך, ואולי לשנות את דעתה => אולי זה ישפיע על מניקה אחרת בעתיד. אם את מוטרדת, ולו קלות, ממה שהיא אומרת, אפשר אפילו לפתוח בבקשה שתפנה אותך לספרות שמתייחסת לבני אנוש או לפרימאטים ומוכיחה שאיכות החלב נפגעת. זה לא נשמע כ"כ הגיוני, לא? הרי הקולוסטרום לא יושב כמה חודשים בשד ומחכה ללידה (-:

מה עושים עם אמא ניו אייג'ית שלא הולכת לטיפת חלב מתוך טרנד? לא שוקלת מתוך טרנד? ובכלל,לא פועלת מתוך ידע על תזונת תינוקות אלא מתוך עקשנות עיוורת? לפעמים אני חושבת שלהיות אלטרנטיבי מידיי זה גם לא טוב.

מספרים לה סיפורים על אמהות אחרות שנפלו מתוך "להראות לעולם".
מראים לה את הכתבה ההיא ממעריב (מעצבן לראות מסביב).

נועה, אם את חוששת לרווחתה של הילדה - פני לשירותי הרווחה.

זה נשמע גם כמו חוסר של ויטמין בי שתים-עשרה. הגיוני שאם היא לא יונקת יהיה לה חסר - זהירות!!! זה יכול להיגמר באישפוז (גם אני קיבלתי שכל על זה לא מזמן רק)

אתן לא חושבות שיוצא אז שאני היא הדמות הרעה כביכול שמטיפה ומציקה? מצד אחד לא בא לי להתערב. לפעמים צריכים ללמוד בדרך קשה כדי להבין(ואם את בת מזל טלה אז בכלל. הי, אני מתה עליכם טליות אבל אתן עקשניות לאללה).מצד שני מדובר כאן בתינוקת רכה שבהחלט זקוקה לתזונה טובה וכשאני משוחחת עם האם אני רואה מין מסך מצועף על עיניה שכאילו אומר "כןכן אנישומעת'תך אבל אני כל כך מחוברת לאמאדמה שאני יודעת הכיטוב".
שירותי הרווחה? אין כאן הזנחה מודעת וכוללת. יש כאן עקשנות של אמא פעם ראשונה.אמא מקסימה אבל עקשנית.
אני מודה לכן על העזרה. פתאום עולה בי רעיון. שתיים מכן הן מדריכות לה לצ'ה? אולי אשאל אותה אם ברצונה להתייעץ עם מדריכה? תסכימו?

שלהיות אלטרנטיבי מידיי זה גם לא טוב
זה לא להיות "אלטרנטיבי מדי".
זה להיות "כמו כולם" אבל עם "עדר" אחר. )-:
אני מקווה שבאתר הזה כל הקוראים חושבים על מה שנאמר ופועלים מתוך ידע (לפחות זה הרושם שמתקבל מאלה ש כותבים - כי כל אחד מאיתנו מייד רץ לשאול באתר על כל דבר שיש לו/לה ספק או שאנחנו ממש לא יודעים. ואם לא פה, אנחנו מתייעצים במקומות אחרים).

אולי תפני אותה לפורום של אסתר גרוניס IBCLC, בתפוז הנה קישור
שתשאל על תזונה של תינוקת בת חצי שנה שיונקת והאם בהריון.או שאת תשאלי ותראי לה את התשובה. אולי זה ישכנע אותה?

לצערי אסתר ענתה כבר "שתניק יותר מהרגיל".
)-: