עדכון עד כה:
אתמול הצלחתי לתפוס את כל הכדורים שלי, הגענו בזמן למומחה, הזזנו בעוד מועד את שיעור הכינור ליום אחר, הגענו בזמן לחזרת המקהלה וגם הספקנו לקנות פיגמנטים, לבד, חוטי רקמה, כפתורים צבעוניים, חוטים להשחלה וסוגרים. צל"ש האם המאורגנת.
לבת שלי אין המנגיומה, בניגוד למה שידענו עד כה. מעתה אמור: מלפורמציה קפילרית. "כמו שיש לי", אמר המומחה, והראה לנו את הזרוע שלו. שזה, דרך אגב, רגע של הבנה מנערת שכמוהו היה לי פעם כשהמרצה בסמינר בפסיכולינגויסטיקה הפטיר, אגב אנקדוטה על אמא שלו: סיפרתי לכם כבר שאבא שלי הוא אפאזי וקשה לחיות איתו (לא, לא סיפרת לנו!
![:0 :-0](./images/smilies/oh.gif)
{{}}). יש לה גם אופציה למשהו קצת יותר מדאיג בנוסף, בסיכוי נמוך, שצריך להמשיך ולבדוק.
מחר יום הולדת - עשיתי קניות, ניקיתי את הבית, והילדים כמובן כבר הספיקו ללכלך אותו מחדש, ארגנתי לילד הסעה הלוך-וחזור מיום הולדת אחר של חברה שלו שיתקיים באותו זמן, ועכשיו אני צריכה לקלף את שמורות עיני הדביקות כדי לאפות פשטידות תירס ולטגן קציצות (אולי מחר?..). הכנו בהצלחה טמפרה כתומה לניסיון בשביל השיעור ביום ראשון, כלומר, אני חושבת שבהצלחה, בחיים לא ראיתי טמפרה ואין לי מושג איך היא צריכה להראות, אבל אני יוצאת מההנחה שגם הילדים שירשמו לשיעור לא ראו טמפרה ויהיה קל לשכנע אותם. ציינתי שביום ראשון גם מתקינים לי דיבורית באוטו? וחזרה, וחוג. ביום שני מופע. מנהל האגף לחב"פ הואיל לחזור אלי ולהסביר לי שבאמפי שבפארק אי אפשר להתחיל מופע לפני רדת החשכה. אה. אז הכל מובן.
ברגעים אלה דוקא בהחלט חסרה לי קצת מנוחה פיזית, אני חושבת שזה גם כי אכלתי פחות טוב מאשר בדרך כלל. מותנים שנס, הפשטידות מחכות.