אלודאה בלבן

מזל טוב וחיבוק עוטף לך, לברק ולקשת (ולאישך, נו מה).
אם את צריכה משהו, אוכל, קניות, טיול לברק – תגידי.

שמחה שאתם אחרי. בטוב, בשלווה ובשלמות

(המרגיעון שולח את חלקו "כולנו משפחה אחת")

_מזל טוב להולדת קשת
שפע חלב ושינה..._

|בלונים|

מזל טוב, אלודיאה מקסימה!
מרגש לקרוא את הדיווחים של אחותך...סקרנית לקרוא את סיפור הלידה שזור בכתיבתך הנפלאה@}
מנוחה טובה, הנקה נעימה, הסתגלות זורמת ורכה לתוך הורות לשניים. נזכרתי איך גילית לי ולפו שאת בהריון אחרי שהתבוננת שעה ארוכה בחיוך בהתנהלות שלנו כאמהות לשניים...

|בלונים||אפרוח|לקשת- ברוכה הבאה לעולם!

ענקי לכולכן, אושר ואהבה בחזרה

מתישהו אני אכתוב את סיפור הלידה, אבל התמצית שלו אומרת שלידה זה כואב, מאד, ולידת בית זה מדהים, מאד, ולידת בית עם בן הזוג שלי, והילד שלי, והחברה הטובה שלי, והמיילדת שלי זו חוויה שאין בי מספיק מילים כדי לתאר.

יקירותי - תודה על כל החיבוקים והאהבה, זקוקה להם מאד לחודשים הקרובים. שומרת את כולם מקופלים היטב.

ואחותי הנפלאה, שהגיעה אלינו עם ערימת דברים ורודים וחיבוקים ואהבה - אוהבת אותך המון המון בחזרה

זו חוויה שאין בי מספיק מילים כדי לתאר.
התאמצי.

נשמע מדהים... אני אשלח לך עוד מלא חיבוקים מאמריקה הרחוקה והקרה...

ולידת בית עם בן הזוג שלי, והילד שלי, והחברה הטובה שלי, והמיילדת שלי
עוד כמה מילים ויש סיפור לידה:-D
קחי זמן לנשום, קחי זמן לישון, קחי זמן להסתגל והרשי לעצמך להיתמך ולהעזר. וחוץ מזה- אם את צריכה משהו- רק בקשי...
יקרה, אמאלה אמאלה בטח יעמדו לרשותך עם עזרה:-] אני כבר מתנדבת...

הי, מזל טוב!!! רק עכשיו גיליתי! (טוב שלא נכנסתי ושאלתי "סל" מבלי לקרוא מה שמעלי)... איזה כיף לכם! \

(אם בכל זאת אתם רוצים סל - נסלסל אתכם בחמישי)

נשיקות

חיבוקים גם ממני והרבה אהבה ושמחה!

מזל טוב

עם כל כך הרבה חיבוקים, ובלונים ופרחים - איך אפשר שלא לחייך?

_מזל טוב להולדת קשת
שפע חלב ושינה..._
@}

@}

_מזל טוב להולדת קשת
שפע חלב ושינה..._

|מתנה|

מזל טוב ,
הרגע קראתי את הדף מתחילתו 2005 ועד סופו 2007...
מקסים!
מזל טוב אושר ובריאות!

תודה על האיחולים החדשים

והנה,

למצטרפות האחרונות...

שני ילדים

"רוצה לשחק עם קשת?"
הגיבור רץ אלי - "כן! כן!"
אני מניחה את התינוקת על המיטה הגדולה, פורשת את המגבת ומראה לו כמה דברים שאני זוכרת מחוג לווי התפתחותי שעשיתי איתו. קצת הרמת רגליים, קצת הצמדת רגליים לידיים, דברים קטנים, עדינים.
"עכשיו אני!"
אני מפנה לו את המקום והוא אוחז ביד ורגל בעוצמה ומצמיד אותן. תוצאה צפויה - התינוקת בוכה.
"חמוד שלי, קצת יותר בעדינות, בסדר?"
אני לא דואגת שהוא ישבור אותה, אבל לא כדאי שהוא יכאיב לה יותר מדי, נכון?
הוא מסכים, "אני רוצה לגלגל אותה!"
אני שוב מפנה אלו את המקום, והוא מגלגל אותה. אוחז אותה בראש ובגב ופשוט...נו...מגלגל אותה.
אני מצפה לבכי, אבל היא נהנית מזה. מצחיקה שכזאת - היא לא יודעת שבתינוקות צריך לנהוג בעדינות. מסתבר שהילד שלי יודע טוב יותר מכולם איך להתנהג עם תינוקות. להחזיק אותם ולגלגל.

ולכל הרוצות לקרוא - לידת הבית שלנו.
מוקדש באהבה רבה לניצני שגרמה לי לחשוב על לידת בית, לפו, שהכירה לי את ענת והביאה אותי להחלטה על כך, ול זוהר אור.

(-: מעולה! יאללה המחתרת האנרכיסטית בגן הדמוקרטי!

סל?

שאלות של אחרי לידה -

"אמא, למה ענת הכאיבה לך?"

"אמא, למה ענת דיברה אל התינוקת?"

"מה ענת אמרה לתינוקת?"
"יופי, יופי, ככה..." (מחקה את הקול השקט של ענת בזמן ההנחיה בצירי הלחץ)

(ביום אחרי, ברגע שהמיילדת נכנסה אלינו הביתה) - "ענת, תראי, זאת התינוקת שלנו! היא נולדה כבר!"

"אמא, למה קשת לא שוטפת ידיים אחרי שהיא עושה קקי?"

"אמא, למה צריך חזה גדול בשביל להאכיל את התינוקת?"

ואולי הכותרת צריכה להיות - "שאלות של אח גדול"?

אמא, למה קשת לא שוטפת ידיים אחרי שהיא עושה קקי?" D-:.

תודה - אני ב-2300, בפיגור של יום (לא כולל היום).

זהו, מיציתי.
היה נחמד, לשחק בלהיות אמא של שניים, עכשיו, אם אפשר, שמישהו יבוא ויקח אחד מהם, כי יש גבול לכל בדיחה. שניהם חמודים והכל, אבל ראבאק - יש לי טחורים, אני לא ישנה בלילה, ואני אמורה להכיל את בעיות הגן של הגדול והגזים של הקטנה. לא הגזמנו?

יש משהו שאת חושבת שאפשר לעזור לך בו?

לא הגזמנו?
הגזמנו בענק. מה אני אגיד? שזה יעבור? זה באמת יעבור אבל עכשיו הבדיחה הזאת , אין לה שום גבול והיא אולי קורעת מצחוק אבל לא אותך.
שולחת לך סימפטיה , אמפתיה, וחיבוק גדול (יותר גדול מהאייקון).

זה באמת יעבור

יש משהו שאת חושבת שאפשר לעזור לך בו?

מקווה שעכשיו רגע טוב יותר (מה שבטוח- אחר).

רציתי להציע משהו שאולי יכול להתאים - אולי תבואי הנה אחרי הגן של ברק (לי הכי יתאים רביעי, אבל גם מחר יכול להיות בסדר). נקווה שהילדים ימצאו קצת יותר עניינים משותפים (אפשר לגייס גם הדיוידי לטובת הפשרת האווירה), ואני אכין לך (ולקטנה

) אוכל טעים וקפה. בקיצור, להעביר קצת זמן ביחד. זה יכול להתאים לך?

עכשיו הבדיחה הזאת , אין לה שום גבול והיא אולי קורעת מצחוק אבל לא אותך.
מצטערת שצחקקתי מזה..

יפהפיה! לנשום עמוק, להפיל את שניהם על יוד לשעה ולשבת לנוח, לקרוא, להתעצץ, להתקלח, לוחשובמה!
למלא מצברים טיפטיפטיפה ולצלול שוב

היה נחמד, לשחק בלהיות אמא של שניים, עכשיו, אם אפשר, שמישהו יבוא ויקח אחד מהם
ספרי עוד.
אני בולעת בשקיקה סיפורים על שניים.
בעיקר טריים.
בעיקר מההתחלה.

טלי מא
חכי חכי עוד מעט גם את תוכלי לספר סיפורים משלך
<חשבת לפתוח פעם בלוג?>

אני מציעה את אותה ההצעה של במבי, ואני מוכנה גם לבוא אלייך, אם את בלי אוטו, אבל רק בתנאי שאת מוכנה לא לארח אותי. אני באה עם שני ילדים, שישמשו - אני מקווה - בייביסיטר לשלך, אני אביא משהו לאכול, אני אכין לך קפה ואני אנקה אחרינו לפני שנלך. אני מפהקת הרבה בימים אלו, אבל נשארתי די נחמדה

.

יש כמה בלוגים שאני מכורה אליהם.
לא יכולה להשתוות בכלל לרמת הכתיבה, התיאוריות והיכולת להציג באור מופלא ומרתק אפילו את הדברים הקטנים ביותר ואפילו את הקשים ביותר בחיי היום-יום.

על הקופסאות של פיצה האט צריכה להיות כתובה אזהרה, כמו על קופסאות של סיגריות - "לאמהות טריות, שימו לב - מוצר זה עלול לגרום לגזים אצל ילדכם!".
וגם על בקבוקי קולה, וגם על קופסאות גלידה של בן וג'רי.

אוף.
אם אני אתפוס את מי שהמציא את הקוליק אני אסגור איתו חשבון.
וגם עם מי שהמציא את קפיצות הגדילה.

ותודה על החיבוקים ועל הנוכחות בדף. זקוקה לזה מאד, בייחוד בלילות כמו אלה, בהם אני צריכה תזכורת לזה שיש עוד אנשים אחרים בעולם, שלא חיים מדקת הנקה לדקת בכי להחלפת חיתול.

חזרה.

ולמציעות לקפוץ / להפגש / לשתות - מאד מאד אשמח, רק שאין לי בכלל משהו שקרוב לסדר יום נורמלי.
איך השעה ארבע וחצי לפנות בוקר נשמעת לכן? כי בדיוק עכשיו היא נרדמה ויש לי הזדמנות לשתות משהו

אם אני אתפוס את מי שהמציא את הקוליק אני אסגור איתו חשבון.
יש לי תיאוריה- שהקוליק הזה זו הדרך של העולל לסמן שהיא צריכה קקי-פיפי. בצרחות האלו או קצת לפני, הייתי מפשיטה אותו בסבלנות ולוקחת אותו לשירותים. או לסיר. או לאמבטיה. או לכיור. שיותר קשה לעולל לחרבן בחיתול כשכל החושים שלו עומדים ומודיעים "הי אמא אני צריך להתפנות- אנא שחררי אותי מהדבר הזה (חיתול?)". אבל זו התיאוריה שלי.
הימים הראשונים (אצלנו- השנה הראשונה) דורשים סבלנות, כוח והרבה הרבה שעות שינה. אם יש מי שיבוא ויעזור לך- אפילו חצי שעה ביום- זה המון!

(())(())

דוקא יכולתי לשתות איתך בשעה הזאת הבוקר, בדיוק סיימתי עוד סבב. שני הקטנים חולים, אז עבר עליי לילה דומה לשלך שכמה דקות אחרי שנירדמתי, כל פעם, מישהו או שניהם העיר(ו) אותי...
אין דבר, הנה אני שותה לי פה קפה בספל אדירים, לגמרי לבד (הקטנים שותים להם תה במיטה).
תשמעי, קוליק זו באמת המצאה מנובזת של אבא טבע (לא יכולה להעלות בדעתי שאמא טבע היתה ממציאה דבר כזה). אותי זה תפס כל כך לא מוכנה בילדה השלישית. עד אז סברתי, שלשני הבנים שלי לא היה קוליק , כי פעלתי לפי עקרון הרצף, הם היו במנשא רוב הזמן וינקו, ועל פי ליידולף ליאקוונה לא היה קוליק אף פעם. וכך התנשאתי בסתר לבי על אמהות טרורטות עיניים שמתלוננות על הבכי הבלתי פוסק הזה. ואז באה הקטנה שלי והראתה לי מה זה!
שני דברים שקצת עזרו: האחד להניח אותה שכובה על הבטן(שלה) על אמת היד (שלך) וביד השניה לעסות בתנועות סיבוביות עם כיוון השעון את שקע כף הרגל (זה בדרך כלל היה גורם לה לשחרר נפיחות קולניות, דבר שהיא מצטיינת בו עד היום (-; ). השני היה תנועה - טיול בעגלה או בימים גשומים נידנוד בסל קל (רוב היה הופך לנדנדה אנושית נישען על הקיר ביד אחת ובשניה מניף את הסל-קל מעלה-מטה). על הידיים היא היתה צורחת, גם במנשא.
הכי עזר שהיא גדלה, אבל את זה את יודעת וזה לא מקל בכלל...
ואם את כבר מתנסה בהשפעות של מזון מהיר - הישמרי מפלאפל!

@}

אני מאוד אשמח להיפגש איתך - את מוזמנת להיות מאוד ספונטנית. אנחנו יכולים לבוא אליך או שתבואי לכאן, מה שיהיה לך נוח ומתחשק. אני עסוקה ברוב הבקרים (עבודות לאוניברסיטה), אבל מהצהריים פנויה ברוב הימים.

לגבי הסל - כמובן. את יכולה גם לנסות להתקשר לערן היום, כי לפעמים הוא יכול להוסיף עוד סל. 0546307111

התבכיינות בבלוגים נחשבת!

מאד מאד מאד מסכימה עם לוטם. נסי. מ'כפתלך?

היי גם אני כאן.... אין לי הרבה מה להגיד אבל תחזיקי מעמד, זה ישתפר.....אתן כבר יוצאות מהבית?
אה ועוד דבר , אולי הכאבים זה מרגישות למוצרי חלב שאת אוכלת? אצלנו היתה אלרגיה די קשה לזה....

שלחי לי מייל ותקבלי צרור תמונות של קשת בענן...
godisshe בגימייל נקודה קום.

היה תענוג לפגושותך היום, הילדה שלך כזותי מתוקה וקסומה וחמודה ו..ו..ו... הסברתי לך, אני באמת מנסה שלא יתחשק לי עוד תינוק, ואז את באה עם המתוקית הזו על לחייה העסיסיות והרכות הזו העוברית מעט..אוי אוי לפחות צילמתי אותה מכל הכיוונים שהצלחתי. שוב מזל טוב!

הייתי היום אצל שכנה שילדה שבועים אחרי. אפידורל, קיסרי (בגלל מנח לא תקין של העובר), בעיות הנקה, עייפות מכלה.
הסתכלתי על התינוקת שלי, והבנתי - אצלנו קצת יותר טוב.
עדיין מחכה לשקיעה של הפוסט, עדיין לא הגיעה.

חדשות טחורים (חשוב לציין) - הייתי בדיקור, החבר'ה נעלמו. בסוף אני אשתכנע לעשות טיפול כמו שצריך.

בפעם הבאה - את לא תהיי בנתניה ונאכל סופגניות ביחד (כלומר, אני לא מבזבזת על הבצק הזה מקום בבטן, אבל הילדים כן, ובכיף). אם את מכירה מקום עם קפה טוב + סופגניות באיזור של הככר (ארנו אולי? זהבה?), אולי נשב שם ואז גם נוכל ליהנות ...

אולי בחמישי, תבואו לביקור ותצאו מסוסלים? את מוזמנת לבוא אחרי הגן, הילדים כאן מ 1 וחצי. והסל מגיע מתישהו אחה"צ. מתאים? או כמובן להגיע אחה"צ אם גיבורך עדיין ישן בצהריים.

חוצמזה, מחר אני נוסעת אחרי הגן עם הילדים למשהו בבית ברל, איזה הפנינג ירוק או משהו בסגנון, עם דוכני יד שניה. זה מ 12 עד 4 אחה"צ, ואני בטח אהיה שם בסביבות 1 וחצי בערך. אם בא לך להצטרף, אשמח מאוד. אולי גם עוד כמה חברות יצטרפו... נראה. בכל מקרה, נשמח להתראות גם וגם

רציתי להוסיף עוד הודעת קיטור לפני שאני יוצאת להביא את הגיבור מהגן, אבל חיכו לי כאן הודעות מחברות נפלאות, והעלימו את הקיטורים.
תודה לכן

אז חמישי, מעולה

הי אלודאה
אני עוקבת וקוראת אותך פה באתר ומאוד נהנית לקרוא את הבלוגים על הגיבור המתוק שלך
ועכשיו את הודעות הקיטור (שגם אם לא התכוונת יוצאות לך ממש מקסימות (-:)
קפצתי לומר מזל טוב גדול ולאחל הקלה ואיוורור וכוחות
ונעים מאוד (-:
וגם אני גרה בסביבה ואשמח לעזור ולהכיר (באמת)
@}

יקירתי..

ואני בכלל בקושי במחשב ולא קראתי כל מה שכתבת...

ועכשיו אני אפילו עוד יותר מעריכה את המאמץ שעשית בלבוא.. [וכבר אמרתי לך קודם כמה אני מעריכה את זה..]

ומצטערת נורא שאני לא יותר קרובה..

שולחת אלפי חיבוקים וירטואליים ..
ואני זמינה טלפונית.. ניסיתי לתפוס אותך כמה פעמים אבל לא הצלחתי.. בכל אופן אני מצויינת בלשמש אוזן לקיטורים - את מוזמנת מאד להשתמש בזה..

אז עכשיו גם

אחד בשביל להגיד תודה על שאת כותבת למרות העיפות והכל.

אין בעיה. ראשון יכול להתאים נראה לי. שני כנראה לא. שלישי, רביעי וחמישי גם נראים פנויים.

היי מתוקה, אצלי הכל בסדר כבר בחודש שמיני ומחכה בתערובת של חוסר סבלנות ללדת כבר ולראות את התינוקי החדש, עם געגועים לזמן שלי לבד עם הילדה שלי.
איך את מסתדרת? מקוה שעובר לך בסדר יחסית. אני רואה פה שאת מצליחה כבר להפגש עם חברות וזה לדעתי הכי חשוב בתקופה הזאת אז

ענק ותמשיכי לספר..

תודה על החיבוקים. המון בחזרה, במיוחד לשעות לילה מאוחרות, ולרגעים בהם גם ילד אחד נראה יותר מדי...
אני אשמח אם תספרי גם על הרגעים הטובים, בהם הגיבור וקשת גורמים לך להרגיש שזה שווה את זה...

שלחתי לך מייל עם מלא תמונות- קיבלת?

הנה לינק לתמונות של השכמיות הזוגיות

)

אני? הריון נחמד ומשעמם להפליא.
כרגע אני עסוקה במשבר בעבודה - ארוך ומייגע מדי... טוב, נו, אני אספר... אני לא חושבת שאני מקבלת שם מספיק תמיכה מקצועית.

לכי תהיי מרפאה בעיסוק יחידה בבית ספר, כשכל מערכת התמיכה מכוונת למורות, ולכי תתחילי להתווכח עם האחראית על קונספציות (איפה מתחילה ואיפה נגמרת האחריות שלי) ולכי תקבלי ממנה את התמיכה המקצועית שמגיעה לך, אבל הם לא נותנים לי לצאת לביקור בבי"ס אחר למרות שהתחייבו על כך בתחילת השנה "כי זה כבר סוף השנה והילדים לא יספיקו להפיק מזה הרבה, אז זה לא כדאי, ואת ממילא לא תהיי פה שנה הבאה אז לא שווה להשקיע בך" (הופה! באמת? ולמה לא מספרים לי שום דבר? מוזר, אני חשבתי לתומי שהמנהלת כן הזמינה אותי להעמיד מועמדות חוזרת למשרה כשהיא תיפתח שוב שנה הבאה [מין פרוצדורה אוסטרלית כזאת, כי זו משרה על חוזה ולא on-going], והבטיחה שהם ידאגו למחליפה לחופשת הלידה אם אתקבל, ולי היו כל הכוונות לעתור - עד שהפוצית הזאת העמידה את הדברים אחרת, והוציאה לי את החשק לחזור), ולכי תעשי את כל זה בראש צלול ובסבלנות יתרה כשגם ככה כל המשאבים הרגשיים ובעיקר הפיזיים נגמרים די מהר, כי הריון.

(הייתי יכולה להביא את כל העניין למנהלת, כי לדעתי יש לי קייס, אבל ראיתי שזה מעצבן אותי ומעמיד אותי במקום נורא רגשי וסוחט, אז ויתרתי. אני פשוט הולכת להבריז שבוע הבא, לקחת יום מחלה, וכן ללכת לביקור המתוכנן)

אבל פוצקיונת רוקדת לי בבטן, בעדינות, ועכשיו אני מרגישה אותה אפילו כשאני עסוקה במשהו אחר, ואפילו הבעל מרגיש

. בהתחלה הוא היה על תקן רס"ר: כל פעם שהוא שם שם יד - היא עברה לדום.
עכשיו היא כבר ממשיכה להתגלגל, אם כי פחות. בכל זאת, אבא. צריך לתת כבוד

.
(ולנסות להבין מי זה)
אתמול היא נתקעה לי לרוחב, לכמה דקות. נורא מצחיק לראות את הבטן נהיית בלתי-סימטרית-בעליל.

פעם אחרונה שהייתי אצל המיילדת למעקב במרכז הלידה היא עצבה אותי, התחילה לדבר על הבדיקה של העמסת זוכר. אני כבר הייתי כמעט סגורה על עצמי שאני לא עושה אותה, והמיילדת האחרת בפגישה הקודמת עודדה אותי לקרוא את החומר המקצועי בנושא ולהחליט לבד (שאמנם לא הספקתי לקרוא את כולו אבל היה די ביקורתי לגבי כל הקונספט של "סוכרת הריון" ושל הבדיקה), ופתאום זאת באה ומתחילה לדבר אתי על סוכרת-כמצב-בריאותי, ועל איך שאין סימפטומים שאפשר לראות, ועל תינוקות מקרוזומיים (!!!), בחיי, לא הבנתי מאיפה היא נפלה.
ועוד קוראים לה ברונוון. אני שואלת אותך! איך אפשר בכלל לסמוך על מיילדת בשם ברונוון?

בכל אופן, אני עדיין לא עושה את ההעמסה. ולזכותה ייאמר שהיא כיבדה את ההחלטה.

דבר אחד טוב יצא לי ממנה, שהיא דיברה על חמש ארוחות ביום כקונספט יותר מתאים לשמירה על רמת סוכר נאותה מאשר שלוש גדולות. אז אני ממילא עומדת רוב הימים על ארבע-ארוחות-וקצת, אבל זה עודד אותי במאמת להקפיד על זה ולא לפספס ארוחה.

היי יקרה,
רק עכשיו נכנסתי לדפבית וראיתי את הודעתך:-)
אני מצפה, עוד אין תוצרים בשטח. הבנתי שהתוצרת שלך משובחת במיוחד (POOH הלשינה...)
איך את מחזיקה מעמד?

אה, תודה. אבא לקח אותם לגן, אז אני בבית בינתיים, לא יוצאת בשעות הקרובות.... אח"כ דווקא יוצאת לכמה סידורים, אבל בטח כבר לא תהיו שם

מתגעגעת מאד..
לא מצליחה להשיג אותך בטלפון להגיד לך את זה ולשאול מה שלומך אז כותבת לך כאן..

כל פעם שאת כותבת בבלוג של הגיבור אני קוראת ובוכה...
את מקסימה והילד שלך מקסים ואני כל כך מזדהה עם מה שאת כותבת...
וחוץ מזה מה שלומך?

לשואלות - שלומי כצפוי.
כלומר, בכי רנדומלי לאורך שעות היום, עייפות בלתי נגמרת, וריח של פליטות וחלב יבש.

"את לא הראשונה שיולדת, את יודעת?"

זה המשפט הכי מעצבן שיש בעולם, לגבי לפחות. הוא לרוב נובע מאנשים שמכירים יולדת אחרת שכבר מטופחת, על עקבים גבוהים, מאורגנת, והילדים שלה ישנים לילה שלם, ואותו דובר לא מבין למה אני כל כך מתקשה.
האחרון שאמר לי את זה היה המדקר שלי, בתגובה לזה שאני לא ישנה כמו שצריך, לא אוכלת מסודר, ולא יכול לעשות אמבטיות (כל ההמלצות לטיפול בטח...ים). הוא הוסיף ואמר שבלי שגרת יום מסודרת הטיפול שלו הוא כמו אקמול, ושהטח...ים יחזרו אם אני לא אשן כמו שצריך או אוכל כמו שצריך.
ואעשה אמבטיות, שכחתי את החלק הזה.
אבל זה לא רק הוא, זה גם הבוס שלי ("שבעלך יתן לה בקבוק בלילה, ותוכלי לישון טוב, מה הבעיה?"), ואפילו אנשים רנדומלים ברחוב.

כל כך טפשי שהאדם היחיד שמבין אותי הוא השכנה שלי, שלפני שילדנו בהפרש של שבוע וחצי לא החלפנו יותר משלוש מילים בחודש, וגם זה כי הילדה שלה והגיבור שלי נהנים להיות אחד עם השני.

דילמה

היא ישנה עכשיו. מה לעשות קודם? לאכול, לישון, להשלים קצת עבודה או לגלוש בבאופן?

פתרון הדילמה

זה בסדר, היא התעוררה - אין זמן לעשות את כל הנ"ל.

הכי אני שונאת את האנשים האלה שיודעים מה טוב לך. בוסים, אנשים ברחוב, כאלה. שימותו.
טוב, לא מילולית, שלא ממש ימותו עכשיו, אבל שישתקו.

ורק עכשיו ראיתי שכתבת לי. ובכן, אפשר להשאיר תגובות, לא לכל רשימה אבל לדף הראשי - מעצבן אבל יותר טוב מכלום.
שני ילדים שלמים - אכן! (-;

מה לעשות קודם? לאכול, לישון, להשלים קצת עבודה או לגלוש בבאופן?
העבודה יכולה לחכות. להכין משהו שאפשר לאכול ביד אחת מקערית אחת (סלט, דייסה, מרק ובכל אחד מהללו לשים כמה שיותר דברים מזינים, אגוזים וקישקושים טעימים כל מיני) ולאכול את זה מול המחשב תוך כדי גלישה בבאופן. להקפיד על זה שיד אחת תישאר פנויה ואז כשהתינוקת מתעוררת אחרי דקה להמשיך בזה יחד אתה. לא לחינם המציאו פה את האיקון

.

הרסת אותי מצחוק... אני אחרי הלידה הראשונה טיפלתי בידידנו ט. (ביטוי שאת בעלת זכויות היוצרים עליו ושמצחיק אותי כל פעם שאני חושבת ועליו ,וזה הרבה כי הם התחילו כבר בחודש רביעי בערך הפעם) ע"י ישיבה לפני המקלחת בתוך גיגית עם חומר שנקרא קאלי. קצת צובע את הטוסיק בסגול חום אבל מחטא ולי עזר. וחוץ מזה גם כיווצים של המקום כמו שעושים עם שרירי רצפת האגן. אפשר גם תוך כדי הנקה בשכיבה- למרות שזה בעצם לא בטוח שמותר לך כבר...
ובאמת-עוד לא התחלת לישון מסודר- ממש מוזרה...

ועוד משהו. המשפט הזה: שלומי כצפוי. כלומר, בכי רנדומלי לאורך שעות היום ... נשאר איתי והעלה בי כמה מחשבות שאני רוצה לחלוק איתך (את זוכרת זה אתר חופשי ואת יודעת מה לעשות עם זה אם זה לא מתאים לך).
יש לי הרגשה שאת כל כך מתיראת מהפוסט ומרוב חרדה הוא מתנפל עלייך. לא בכל עוזו, אבל ככה, בקטנות (יותר או פחות). מרוב שאת פוחדת להיות בדכאון, את נבהלת גם מטיפטוף דמעות שיגרתי, כאילו זה הטפטוף שמבשר את המבול. זה לא משהו שאני יודעת איך עוצרים אבל היום קראתי פה עצה מאוד נבונה שנתנה קטקטית בדף איך אוזרים כוחות ללדת . היא כתבה על החרדה לפני הלידה, שכשהפסיקה להילחם בה (בחרדה) ופשוט השלימה עם מותה המתקרב בלידה ונתנה לעצמה להתאבל ולהתכונן למוות פתאום יצא האויר מכל בלון החרדה הזה (קטקטית ניסחה את זה הרבה יותר יפה...). אני אתן לך דוגמא מעצמי בענין אחר לגמרי. התחלתי עכשיו קורס למורים (סופר דופר גיבורי על) ליוגה . יש שם בחור שמוצא חן בעיני (בטח נשוי עם עשרה ילדים אבל זו לא הנקודה). בשיעור האחרון הוא התמקם מאחורי ואני מצאתי את עצמי עסוקה בו במחשבותי. רוצה למצוא חן וכאלו. ואז התחלתי לנזוף בעצמי . זה נראה מתוך הראש שלי בערך ככה: מתחילים ברכה לשמש (בתוך הראש: נו די שילמת 6000 שקל על הקורס ועכשיו את לא מרוכזת וחושבת על בחורים) כלב עם הראש למטה (בתוך הראש:דוקא יש לו זרועות חסונות ויפות) ממשיכים ברכה לשמש (בתוך הראש: אחרי כל המאמצים לצאת בזמן בבוקר ולארגן את הילדים לצהריים את מוותרת על הלמידה שלך. נו די תתאפסי. תפסיקי לחשוב עליו!) שוב כלב עם הראש למטה (בתוך הראש: יו! הוא מגיע עם העקבים לרצפה. גמיש!) וככה הלאה והלאה. עד שבת קול שפויה בין הבטן לראש ולהורמונים הגועשים אמרה בשקט (גם כן בתוך הראש): אם השקעת כל כך הרבה לא חבל לבזבז את הזמן על לנזוף בעצמך? תני לעצמך לחשוב על בחורים כמה שאת רוצה ושזה לא יפריע לך להתבונן בזה קורה. גם זה לימוד.
אז אולי תני לעצמך להיות בדכאון. אבל ממש, בלי לנסות לעצור אותו. מה יכול להיות? אולי פתאום בכלל תשמחי?
יצא מאוד אישי. היה ראוי לכתוב את זה במייל אבל מתעצלת לנעתיק. אז מקסימום תמחקי.
אוהבתותך

אז אולי תני לעצמך להיות בדכאון. אבל ממש, בלי לנסות לעצור אותו. מה יכול להיות? אולי פתאום בכלל תשמחי?

אני חושבת שלי הגישה הזאת עזרה מאוד להעביר את הדכדוכים והפאניקות של השליש הראשון (כן, נו, לא בר השוואה. אני יודעת). הייתי בטוחה שהכל יהיה קטסטרופה, והזוט בכלל לא ניסה לשכנע אותי שיהיה טוב, פשוט צחק וחיבק, וגם אני לא ניסיתי להילחם בזה או להתווכח עם זה או משהו. פשוט הנחתי לעצמי לחוות, בלי להיאחז ובלי לברוח מהרגשות האלה... והם עברו.

"את לא הראשונה שיולדת, את יודעת?"
גם לי אמרו את זה גם אחרי הלידה השניה..
באחת הפעמים כשהייתי די לא מחוברת לעולם באופן אינסטקנטיבי עניתי: "לא. לא ידעתי.. הגדולה שלי הגיעה מהחסידה ישר לכרוב,
לא ידעתי שאצל אחרות זה לא ככה"
ובחיי שלקח לי זמן להבין למה הסתכלו עלי במבט הזוי ומרחם משהו..

ולגבי כל השאר - [בנוסף למה שכבר הציעו] -מה עם לצאת קצת מהבית?
לפגוש אנשים? לדבר עם אנשים ידידותיים בטלפון? זה לא עוזר קצת?

<כאב בגוף )-: מטרף את הנפש.>
מאחלת לך החלמה מהירה וכוחות להמשך@}

קוליק

בניגוד לדעות הרווחות - קוליק הוא לא כאבי בטן / גאזים / מצוקה נפשית.
קוליק הוא שם לתינוק שבוכה במשך שעות ואף אחד לא יודע למה.
אם מפשפשים את התינוק והבכי נעלם - זה לא קוליק. כך גם לגבי כל התנוחות לשיפור כאבי הבטן / הוצאת גרפסים וכו'. אם עשיתן משהו, והתינוק הפסיק לבכות - זה לא קוליק.
תחשבו על זה לרגע - התינוקת שלך בוכה, ואין לך מושג מה לעשות כדי להקל על הכאבים שלה. היא מסתכלת עליך, דומעת, הפה שלה מעוות בצרחה נטולת קול כי היא כבר עייפה מלזעוק, ואת לא יכולה להקל עליה. זה אחרי שהחזקת אותה מעל הכיור, ואחרי שליטפת לה את הבטן, ואחרי העיסוי, ואחרי הקפיצות על הכדור, ואחרי שהורדת מהתפריט שלך כל דבר שאת אוהבת ועושה לך טוב.
והיא עדיין בוכה.
ואת עושה את כל הסבב מחדש - נותנת לה לינוק, אבל היא יורקת את הפטמה, מחזיקה אותה לקקי, והיא רק ממשיכה להתפתל, מלטפת, מקפיצה, שרה, מחבקת - וכלום, כלום, כלום לא עוזר. הייצור הקטנטן הזה, שאת הבאת לעולם, שאת דחפת החוצה, בוכה, ואת לא יכולה לעשות כלום, חוץ מלהכיל את הבכי שלה ולחכות שזה יעבור.

קוליק, לדעתי, הוא הדרך של הטבע ללמד את האמא שהיא לא יכולה לפתור הכל, ושלפעמים כל מה שאפשר לעשות הוא לחכות שזה יעבור.
לעזאזל.

היא בת ששה שבועות וארבע שעות.
זהו, באופו רשמי נגמר משכב הלידה. נכון שרואים עלי שנחתי נהדר בששת השבועות האחרונים ולא התאמצתי בכלל?

לעזאזל
כן.

_{תודה. זה היה פוסט בשבילי}

מא (למה אין לך דפבית?)

יש.

חחח.......זה נראה לי החלק הכי קשה!!!! (פעם בגינה שאלתי ילדה שניסתה לעשות משהו אם זה קשה ואמא שלה תיקנה אותי , זה מאתגר זה לא קשה... מאז יש לי חררה מהמילה הזאת. קשה קשה קשה!!!!!!!!!!!!! לי אחרי הלידה הראשונה היה קשההההההההההההההההההההה...)
לפחות ממה שאת מספרת נשמע שמזל שיש לך ילד כל כך מתוק שאוהב לעזור עם הקטנה.... וחוץ מזה מה נשאר חוץ מלתת (( )) ו-

.

חושבת גם עלייך המון...

איפה אני מדברת על ברית מילה? זאת אומרת, בהחלט יוצא לי לדבר לא פעם על ברית מילה, אבל לא הבנתי על מה ספציפית דיברת.
לגבי קוליק, אני מצאתי את הפתרון המושלם. זהו הדיסק הראשון של סוזן וגה, הנקרא, ובכן, "סוזן וגה". שני התינוקות שלי היו נרגעים בהליכה לילית הלוך ושוב בסלון לצלילי Marlenna on the Wall, ואם לא היה לי כח להפעיל את הרדיו-דיסק, אז בשירה. אני מסוגלת לשיר אותו מההתחלה ועד הסוף בעל פה עד היום.
It's a one
time
thing
It just happens
a lot.
(עכשיו תגידי ש{{}}אם_ משמיעים לתינוק סוזן וגה _והבכי נעלם - זה לא קוליק.{{}})
וברצינות, גם אני הרגשתי שלפעמים כל מה שאפשר לעשות הוא לחכות שזה יעבור.

אם משמיעים לתינוק סוזן וגה והבכי נעלם - זה לא קוליק

תודה לכן, יקירותי על החיבוקים והמחשבות הנעימות. גם אתן במחשבותי.

לגבי שלישי אחה"צ - לא בטוח. שלישי בבוקר הגדולה אצל חברה (מ 11) וחשבתי אולי לקפוץ אליכם, או שתבואו הנה. לגב אחה"צ, אני אבדוק ואגיד לך.

אני די בטוחה שאני יודעת במי מדובר... אני מקוה שאראה את הגיבור מחר. בטח לא אזהה אותו!

סתם נכנסתי להגיד שמתגעגעת..
ומקווה שכולכם מרגישים טוב...

תוכניות לחנוכה?
אין הרבה מיוחד..
יום ראשון אבא כנראה בחופש וטאולי ניסע לאיקאה - רוצים להצטרף?
ויום שלישי אחה"צ אני והגדולה בהצגה..
חוץ מזה באופן כללי אנחנו בבית..
רוצה לבוא לבלות איתנו יום?

תודה

לא קיבלת את המייל כי בכלל אין לי המייל שלך

בכלאופן האם במבי העבירה לך? חמישי בערב אצלי לכל אלו ששמן מתחיל בע' יש המייל שלי, הטלפונים שלי, והוראות הגעה אלי

יום רביעי אנחנו באזורכם... [רק ךא יודעת כמה זמן פנוי יהיה לנו כי יש לנו המון השלמות לעשות..]
אבל יום חמישי אתם מוזמנים אלינו...