באופן טבעי

לפעמים "לא בכוונה" זה בכוונה אחרת (אמרה נורית זרחי)...

<r>גם להגיד זה חשוב. זה לא שווה הרבה אם יש פער בין המילים והמעשים. אבל להגיד זו הצהרת כוונות. וזה גם משפיע עלינו לגמרי פיזית. כשאת אומרת - לעצמך, לבנזוגך, לילדים: "אני אוהבת אותך", רמות האוקסיטוצין בגוף שלך ובגוף של מושא האהבה עולות. למנטרות יש השפעה. לכוונה שבה נאמרות המילים יש משמעות (ול...

וגם: איך אני מכבדת ומקשיבה לאחרים - בלי לוותר על עצמי.

<r><s>[u]</s>רוצה לחיות בבית שיש בו כבוד והקשבה.<e>[/u]</e> גם כאן, הדרך בעיני היא לעבוד בצעדי תינוק. כי כל צעד מחזק אותי ומכין אותי לצעד הבא. זה יכול להיות משהו סמלי כמו שינוי נהלי הישיבה ליד השולחן בבית (למשל: לשבת בראש השולחן. איך זה משפיע על ההרגשה?). זה לשים לב, איפה אני מסכימה שיקט...

<t>אני חושבת שגם בשביל להוציא מהחיים אדם מאד-קרוב מחליש, צריך כח. אם מישהי יכולה סתם כך להחליט שהיא לא רוצה את אמא שלה (או כל אדם אחר) בחיים שלו, ולהגיד לה את זה וגם להשאר שם - זה מצוין (זה גם אומר שהיא מאד עוצמתית, כבר היום), אבל הרבה פעמים זה לא באמת מעשי. לי לקח הרבה שנים להוציא מחיי אדם קרוב ש"מ...

<t>וזו אולי המהות של הדף הזה: איך לגדול, גם מתוך סביבה מקטינה. אחד הדברים החשובים שלמדתי מבשמת (ומאחרות), זו הגישה שאני לא יכולה לשנות אף אדם אחר. רק את עצמי. מתוך השינוי שלי לעצמי, יבואו שינויים אחרים, במציאות. ולכן נקודת המיקוד מבחינתי, היא לא איך אני גורמת לאחרים להתייחס אלי, אלא איך אנ...

<t>אני לא מפסיקה לחשוב על בשמת. כל הזמן עולים לי עוד ועוד תחומי שבהם רכשה אוצרות ידע - אבל לא אצרה, אלא חילקה ברוחב לב ושכל. כל דבר שעשתה, עשתה בהכי עמוק והכי יסודי שאפשר כולל הגעה למקורות שאף אחד לא מכיר, ומסקנות שאף אחת לא הסיקה (לפניה, זאת אומרת. אחר כך, זה נהיה כל כך הגיוני וברור), ובהכי הרבה הש...

<t>חוזרת לשאלת הבסיס של הדף הזה: איך לייצר יש-מאין, משאבי אהבה עצמית, שלא נוצרו שם בילדות - ואולי אפילו נבזזו באכזריות בילדות או לאחריה. אני מוצאת שבשלב הנוכחי שלי, דרך יעילה היא דרך הגוף. במשך תקופה ארוכה הרגשתי חסר עמוק במגע-מקבל, כזה ששם אותי במרכז ורק נותן לי, בלי לקחת. לא מ...

תודה [-:
ומצטרפת: _לקחת הפסקה, לעצור, לשהות, להתאבל, לבכות - סופר לגיטימי.
אבל להרגיש לא נעים להתעסק בפיצ'יפקעס הטיפשיים האלה כי דברים כל כך הרבה יותר חשובים קורים לאנשים אחרים בלה בלה בלה - זה בדיוק ההיפך מכל מה שבשמת ניסתה ללמד אותך פה!_

טריק שעוזר לי: תזכורת פיזית. יש לי ב-KEEP פתק סגול (ברור שסגול...) מוצמד לראש הדף, שמזכיר לי בכל פעם: אני ראויה לאהבה.
כמה קל לי לשכוח. כמה חשוב לי להזכר.

<r>חזרתי לאתר בעקבות בשמת היקרה מאד, ו-<PO><s>[po]</s>מה חדש<e>[/po]</e></PO> הביא אותי לכאן, תלמידה בלייצר לעצמי אהבה, בלהרגיש ראויה. יש לי דרך ארוכה מאד לעבור, אבל גם יודעת כי התפתלה דרכי ובאה עד כאן - ובתהליך ספירלי ארוך, אני היום במקום הרבה יותר חזק מבעבר הלא-מאד-רחוק. מרשה לעצמי להתערב <E>...

הרבה שנים לא הייתי פה, אבל באתי לכאוב ביחד את לכתה של בשמת המקסימה, רבת ההשראה, טוב הלב, הידע והאור. עבר הרבה מאד זמן מאז נפגשנו לאחרונה, אבל יש אנשים שנוגעים בך וזה בלתי הפיך, במקרה הזה - בלתי הפיך לטוב. אני כל היום בתחושת אובדן קשה.
זכרך ברוך. ברוך מאד.

<r>יופי! מתקנת: לא מחזיקה אצבעות, אלא משחררת, מרפה, כדי לאפשר זרימה טובה, יותר, הנקה טובה יותר. מזכירה: לחץ זה הגורם המפריע ביותר בחיים, בהורות, ובפרט בהורות לתינוקות. ככל שאנחנו יותר לחוצים שמשהו יקרה (שהתינוק ירדם, שנתפוס את כל היציאות, שינק) כך גדלים הסיכויים שזה לא יקרה. ובא...

מזל טוב גם כאן, והתרגשתי לקרוא את הסיפור המפורט - למרות שכבר סיפרת לי את עיקריו.
ממשיכה להחזיק אצבעות לשיפור ההנקה.

כבר כתבתי במקומות אחרים על ציד המכשפות.
אבל מוכרחה גם כאן להביע את תמיכתי בשרה'לה.
כיולדת לנל"ק ביתי (הרבה לפני התקנת התקנות), אני חושבת שמזל שפגשתי את שרהל'ה כשעוד יכלה ליילד לנל"ק בבית. מיילדת מדויקת, בחסד ובזכות.
ההחלטה הזו היא פגיעה ברמה האישית והגלובאלית גם יחד.

<t>אני חושבת שכן. את כותבת נפלא (ונפלאה באופן כללי...), ואני חושבת שאפשר לפרסם, למשל דרך אנשים באינטרנט, בפורומים הרלוונטיים - אצל אנשים שמתעסקים בלידות וכדומה. לא הייתי בונה על להפוך מזה לעשירה, אבל כמו שאני מכירה אותה, את ממילא לא בונה על זה - אבל ברמה של קרוב (מאחד הצדדים) לכיסוי ההוצאה, אני...

רק למקרה שפספסת למעלה (נראה כך), משתתפת מאד בצערך, וחושבת עלייך הרבה. אם את לא מזהה את הניק (התכתבנו די הרבה כשכתבתי בשמי, והיתה תחושה של "ראש אחד"), תשאלי את יונת.

משתתפת בצערך, רק עכשיו שמעתי. כתבתי גם ב-הודעות אבל, אבל חשוב לי גם להגיד לך אישית יותר.

.

<r>יונת, <PO><s>[po]</s>אמא של יונת<e>[/po]</e></PO>, ושאר המשפחה - משתתפת בצערכם. הכרותי עם מייק היתה וירטואלית בעיקרה, בעולם האמיתי נפגשנו רק פעמים ספורות וקצרות - אך בהחלט משמעותיות, והוא השאיר עלי רושם רב. שולחת חיבוק, בתקווה לימים טובים יותר. טוב שזכה למות בבית. להיוולד ולמות - מוטב בבית.<...

הי!

קודם כל - מזל טוב!!!!

חוצמזה - מה קנדה? שוב בורחים

שיהיה בהצלחה, ובשמחה.

לגבי מזוודות - למיטב ידיעתי, לפחות לגבי השכנה הדרומית (ארה"ב) - א. טיולון לא נחשב מזוודה. ב. מותר שתי מזוודות לנוסע, לא משנה באיזה גיל.

ושוב מזל טוב!

עונה בדיוק מה שאסנת אמא כתבה מעלי....
אבל בדיוק...

מהשלומך?

תיקון מהמארגנות: מתחיל ב-18:30, כרגיל.

לא-מעודכנת-שכמוני...
לא קיבלתי דואל.

... ושאלה מהאיש: באיזה חודשים רואים מהאיזור שלכם את השדות החרושים בצורות?

<t>יש מקלחת ויש מקלחת. אי אפשר להסיק מהכתוב (כי הרבה פעמים יש פער עצום בין המציאות לפרסום) האם מדובר באמת במקלחת נורמלית של הורה עם ילדיו (ולא משנה מאיזה מגדר) או במעשים מגונים בתוך המשפחה. ככל הנראה - יש סיבות לחשוב שמדובר על המקרה השני - ואז בהחלט נדרשת הגנה לילדה, גם אם היא רק בת שש. זה...

תודה, אבל גם בלי לבדוק - לא נראה לי שאנחנו נכנסים לקטגוריות. אני חושבת שהוא פשוט בגבול התחתון של הנורמה - אבל לא פחות מזה. אני אפילו לא בודקת, כי להגדיר את הגובה שלו כנכות, נראה לי יותר מזיק (הוא יהיה מודע לתהליך כזה). מדובר על ילד בריא לחלוטין. רק נמוך. כמו שאחותו מנומשת.

סתם באתי להגיד הי, כי כבר המון זמן לא, וגם סופחג שמח!
(אין קשר לכותבת מעלי...)

את יכולה לדבר גם עם יעל נוי. אני לא רוצה לחשוף אותה מעבר למה שהיא רוצה, אז רק אומר שגם היא התמודדה (או עדיין מתמודדת) עם התלבטות דומה, בתנאים שיותר דומים אליך מאשר אלי, להערכתי.

<t>הבן שלי בן 11. נראה נמוך בערך בשנתיים, נמוך בראש מתאומתו. פעם, כשבדקנו, הוא היה מתחת לאחוזון 3, אבל כבר הרבה זמן לא בדקנו. גם אני נמוכה - אם כי ב(קצה) תחום ה"נורמלי" (משהו בין 150-154 ס"מ, תלוי מי מדד). אבל אני לא יודעת אם הגובה שלו הוא תוצאה של גנטיקה כזו (להערכתי, גם אני לא מיציתי את מלוא הפוטנ...

משהו בקשר לילדים נמוכים?

אני פה, לפעמים (שאלת לפני שלושה שבועות בערך...)

אפשר למחוק.
אין לי לב לעשות את זה בעצמי (עשה לי נוסטלגיה להכנס לשם), אבל אין לי בעיה שמישהו אחר ילחץ על ההדק.
(ובכך אני סותרת את אחד המשפטים האהובים עלי של רוברט היינלין, אבל מכיוון שזה לא כלב, אז אני אחייה עם זה...).

אפילו היבואניות לארץ טוענות שאחרי לידה בלי קרעים/חתך אין צורך באימון אפי-נו בלידות הבאות....

<r><s>[u]</s>זו סטטיסטיקה בעייתית לדעתי, כי בתרבות שלנו לכולם כמעט יש כתפיים שחוחות.<e>[/u]</e> גם כמעט כולם חיים במתח בלתי אפשרי, בהדחקה, בתזונה לקויה ורעילה, שימוש בדיאורדורנט וכו'. אה, וגם להמון יש סרטן. כלומר - אני לגמרי מסכימה שקשה להסיק שזה הגורם, אבל קשה גם להסיק ל...

<t>א. לא עבודה עד 16:00, אלא להיות בבית ב-16:00 ובעצם קצת קודם. זה אומר עבודה בערך עד 15:00. כ-8 שעות. ב. כשעובדים 5 ימים בשבוע, יום עבודה סטנדרטי זה 9 שעות. בלי שעות נוספות. פחות מזה זה חלקי. אני משערת שאפשר גם לעבוד פחות, לי זה התאים. ג. אם הייתי רוצה להתקדם לכיוון ניהולי יותר (אפילו ברמ...

<t>משך העבודה השתנה לפי המיקום (שהשתנה מזמן לזמן - אני יושבת אצל לקוחות מתחלפים) והמרחק מהבית, וגם לפי גילאי הילדים - כשעוד הנקתי בבוקר, יצאתי מאוחר יותר, אח"כ הקדמתי (לרוב אני ב- 6:45 - 7:00 כבר בעבודה, במרחק של כחצי שעה-שעה מהבית, ואבא שלהם איתם בבוקר), והייתי בבית בחזרה קצת לפני 16:00 - להוציא מה...

<r>המון נשים יולדות כשהן מפחדות. זו עובדה - בלי להתייחס כרגע לטוב או רע. אי אפשר לומר שפחד מונע לידה. כנראה שלידה זורמת טוב יותר, בהעדר פחד, אבל תינוקות נולדים גם באימה גדולה. מצד שני, לידה גם מציפה הרבה פחדים חבויים. <s>[u]</s>אני לא יודעת איך היא תגיב לבקשה כזאת ...

<r>יש חברות שממוקמות במרכז, אבל עובדים בצפון (אצלי זה כך). אני בהיי-טק, אבל הרבה שנים הייתי במשרה חלקית (בלי הגדרה פורמלית, כי זה מה שהתאים לי, אבל הייתי בבית בדיוק בשביל לקחת את הילדים מהגן - לפני 16:00 (אני יושבת אצל לקוחות, ולכן המיקום משתנה מזמן לזמן)). עכשיו הילדים גדולים יותר, אז חזרתי לע...

אז תבואי?

אה, וגם לא יודעת למה צריך הערכת משקל שגרתית (למעט מסיבות בירוקרטיות).

לכי למרפאה (רגילה אפילו) ותמדדי לחץ דם.
הערכת משקל ידנית - אפשר אצל רוב הרופאות והמיילדות (כולל גברים), בעיקר הותיקים יותר. אם את לא מוצאת - נסי מיילדת בית. לא יודעת אם בירוקרטית זה מספק ואם שואלים איך הושגה הערכת המשקל.

לשאוב בעבודה זה לגמרי לא פשוט - במיוחד למי שצריכה לשאוב-מלא, ולא רק לכמה שעות העדרות.
אם הארכת החופשה מועילה להנקה - היא מועילה כפליים למי ששואבת בלבד (וזה גם עונה על כל הקריטריונים מבחינת טובת המדינה, כי החסרונות של מתן חלב שאוב לעומת הנקה, הם בשוליים).

מזכירה את הקללה הסינית העתיקה: "שיהיו לך חיים מעניינים".

חשבתי שזה הפוך - ברכה, שיהיו חיים משעממים...
<אם כבר להסתכל על הצד היפה של החיים>

<t>יצא לי לחשוב השנה לא מעט על המשפט "שלא תדעו עוד צער". אני חושבת שהוא פשוט משפט לא-ריאלי. אפילו יותר מאשר איחול כמו מזל-טוב. הרי אם נמשיך לחיות, אז נמשיך לפגוש במוות, וסביר שנמשיך להיות עצובים. אפילו אם המת הוא כמו סבתי, שהגיעה לשיבה טובה מאד (נפטרה בגיל 97.5, לפני שנה בדיוק), ומתה ...

<r><s>[u]</s>והילדה שלה שתתה את זה ולא קרה לה שום דבר<e>[/u]</e> לא אומר כלום. א. יכול להיות שהחיידקים לא היו מפוזרים באופן שווה. ב. כדי שתתרחש מחלה, צריך גם מחולל (חיידקים) וגם מערכת חיסונית לא מספיק עמידה. זה שונה מאדם לאדם (ומאדם לעצמו בזמנים שונים). זה גם לא אומר...

<r><s>[u]</s>אגב, גם אם היה מקבל גרייפ ווטר על בסיס קבוע, גם זה גורם לנזק (הורים לא יודעים שכל התכשירים נגד גזים הם בעצם תרופה שמשנה את הפלורה של המעיים ובעצמה מפריעה לעיכול), וגם זה אומר שהתינוק לא ניזון מהנקה בלעדית.<e>[/u]</e> נדמה לי שתרופות, במינונים של תרופות, לא נחשבים כפוסל...

<r><s>[u]</s>יתכן ואפשר להזמין את הדף במהדורה קצרה שלו- נניח, להזמין רק את השנה האחרונה שתיפתח עבורי<e>[/u]</e> יותר טוב לערוך. שהדף יכיל רק תכנים רלוונטיים, וה"רעש" הנלווה ינופה החוצה (לאחר שהדיון מתקרר, ופרח כבר לא רלוונטי....). ככה תהיה פחות תעבורת-תקשורת בכל פעם שפותחים דף...

<t>גם אם יש בעיית תקציב, ההבדל בין 3 ח' נוספים בחצי תשלום רק למיניקות או לכולן הוא לא העניין. כשאת נותנת תשלום רק למיניקות את מפלה: מי שמאכילה חלב שאוב מבקבוק (אה, אז שתבוא ותראה שאיבה לפקידים? או שהם יבדקו שהחלב בבקבוק הוא באמת חלב אם, טרי, שלה?) תינוקות של אמהות שלא מיניקות, מ...

מזל טוב פו! בסוף גם התוספת הזו הגיעה...

הרבה אושר!

גמדנק (6.5): "אמא, את מכירה את השיר ששרו לרפתן אחד, ליצחק רבין ולשמעון פרס"?

תרגום: יאסר ערפאת = יאסר הרפת...

<t>ומצד שני - גילוי מאוחר מדי, גורם למוות. אם מגלים את הסרטן (או מתחילים לטפל בו) רק כשהוא כבר גרורתי ובכל הגוף - לעיתים קרובות, הטיפולים (מכל סוג) כבר לא מספיק אפקטיביים בשביל למגר אותו. צריך לזכור שהטיפולים בסרטן הם קשים - אבל המחלה קשה יותר. יתכן שגילוי מוקדם מדי, מזיק - אבל צריך ל...

<r>קודם כל - אם בכיתה יש <s>[u]</s>אוירה המלחיצה וההישגית<e>[/u]</e> זה לא טוב. זה דבר שהייתי מדברת עליו עם המחנכת, ואם זה לא מקבל התייחסות מספקת (כשלוקחים בחשבון שלפעמים זה מגיע מהילדים, ולוקח זמן לשנות אווירה - השאלה היא אם יש רצון ונסיון לכך), אז שוקלת אפילו חיפוש אלטרנטיבות חינוכיות. ...

<r>כמות של 5-6 דפי עבודה כשיעורי בית יומיומיים מעבר למה שנעשה בכיתה - לא סביר בכלל. גם לא בכיתה ה'. כדאי לדבר עם המורה. <LIST><s>[list]</s> <LI><s>[*]</s> אולי יסתבר שהילדה מסיבה כלשהי, לא עובדת בכלל בכתה, וכך הכל נשאר לבית (זה עדיין נשמע לי הרבה). במקרה כזה - צריך לבדוק למה היא לא עובדת בכתה (...

<t>במקרה ששני ההורים נפטרים - אני מעדיפה לא לקבוע היום, מה יקרה עם הילדים שלי. אני סומכת על המשפחה, שימצאו את הפתרון הטוב והמתאים ביותר. אני יכולה היום לבחור בפתרון X, אבל בבוא היום (בתקווה שלעולם לא), זה יהיה לא-מתאים. וסביר שאני לא אעדכן צוואה כל חודשיים, וגם לא כל שנה. נכון שאין לזה תוק...

<r>יכול להיות שהזמן עזר לך להשתפר, ולכולנו תמיד יש לאן לגדול - אבל באמת שמגיע לך להיות סלחנית יותר כלפי דנה-הצעירה. היא באמת היתה מקסימה, כובשת ונהדרת. עובדה שאהבתי (ואחרים גם!) אותה כבר אז! ונעמה שלך - מקסימה אמיתית. רגשה אותי. <s>[u]</s>אפילו שלא מתראות בכלל<e>[/u]</e> זה בהחלט דו...

די כבר. היית מקסימה גם בתור נערה. אני מוחה קשות נגד הבקורת הקטלנית שלך על עצמך הצעירה.

וכיף לקרוא אותך.

המפגש האחרון השפיע עלי עמוקות. האסימונים נופלים, ונופלים - עוד מעט לא ישאר מקום (או שהם דווקא מפנים מקום, שמתרוקן ומחכה להתמלא באסימונים מסוג חדש).

אז שוב - תודה.

<t>כשעבדתי בבית תינוקות, קודם כל עד גיל שנה בערך, כל תינוק הלך לישון כשהיה נראה שהוא עייף, ולא לפי סדר יום. בסביבות גיל שנה, לרובם מסתדר סדר היום באופן עצמאי לשינת בוקר בסביבות 9:00-9:30 ושינת צהרים בסביבות 13:00-13:30, ולמי שלא - עוזרים בעדינות לסגל את סדר היום (ואם למישהו זה ממש לא מתאים, אז מוצאי...

בשנים האחרונות, התשלום על מילה בארה"ב הפסיק להיות חלק מרוב ביטוחי הבריאות - ועבר להורים.

מאד יתכן, שאחת המטרות, היא להחזיר את שיהיה חלק מהביטוח.

<t>עם סרטן השד במשפחה, ברור לי שאני צריכה להיות יותר עירנית. לא רואה טעם בבדיקה הגנטית - מה יעזור לי לדעת שיש לי 80% לחלות, או רק 20% (קצת יותר מאשר באוכלוסיה הכללית)? אפילו האחוז באוכלוסיה הכללית הוא מספיק גבוה בשביל להיות עירנית, ולעשות בדיקות ידניות סדירות (עם בונוס של להכיר את הגוף שלי יותר טוב)...

_ממרפאת הקיבוץ שבו נולדתי, לפני כשנה
אין, אין, מדהימים הילדים באתר הזה_

<r>בדיוק קראתי כתבה, על מחשוב מערכת החיסונים. אבל זה תהליך שיקח זמן, ומן הסתם, בהתחלה לפחות, יהיו בו הרבה חוסרים ומידע לא שלם. למעשה, בכלל לא ברור לי איך ישלימו הסטוריה. מה, ידרשו מכל תושבי המדינה להביא את פנקס החיסונים שלהם? רוב האנשים לא יודעים איפה שלהם (במקרה קיבלתי את שלי, יחד עם בדיקות שמ...

מאמר מרתק!
תודה!

<r><s>[u]</s>היו פעמיים שארגנתי חוגים לקבוצת חינוך ביתי שלנו, והמדריכים באו ואמרו לי שזו עבודה שונה לגמרי מאשר העבודה עם ילדי בית ספר. (אחת המדריכות אמרה: "זה חומר אנושי שונה לגמרי") כששאלתי מה שונה, הם אמרו שיש בקבוצה הרבה פחות בעיות משמעת, הרבה פחות אלימות והצקות והרבה יותר רצון ללמוד מהמדריך.<...

<t>רק רציתי לעדכן, לגבי בני. הוא בן 10. עדיין נמוך (לפחות 10 ס"מ פחות מתאומתו, נראה צעיר ממנה בכשנתיים...), אבל אנחנו לא עושים עם זה כלום. הוא בריא, חכם, אהוד חברתית (עם נטיות להנהגה) וספורטיבי (ועוד כל מיני). משחק כדורעף - כנראה שבשנה הבאה גם בנבחרת בי"ס. את חסרון הגובה, הוא הופך ליתרון של זרי...

אה, ואם את חושבת שמוצץ יעשה לו טוב, אז אני לא חושבת שזה נורא. אבל לא כי "היא אמרה", אלא כי זו הדרך שבחרתם (גם אם זו לא הבחירה הראשונית). חלק מההורות זה גמישות, וויתור על עקרונות לטובת המציאות הפרטית.

<r>אני אישית, לא ממש מתנגדת למוצץ, וחושבת שיש מצבים שהוא עוזר (למרות שהעדיפות הראשונה שלי היא בלי, או עם אצבע) - אבל: א. זה שהיא אמרה, לא אומר שאתם חייבים לקבל. היא העלתה רעיון, למשהו שלדעתה יכול להקל. יופי. אני אפילו לא חושבת שאתם צריכים לדווח לה או להסביר לה, אם אתם בוחרים לא לקבל את המלצתה.<...

<t>ילדים, השמרו לכם מעצי באובב, ומסרטן. צריך לעקור אותם בעודם באיבם - אחרת, גם עדר פילים ורופאים לא יוכל להם. גם אם בוחרים בטיפולים אלטרנטיביים שונים - חשוב לבדוק שהם אכן משפיעים. זמן הוא קריטי. בחירה בחיים זה לא תמיד מספיק, והמחלה עצמה (ולא רק הטיפול בה) גורמת להרבה מאד סבל. <br...

תודה.

תודה לכם.
מחמם את הלב.
ואכן היא עברה מהעולם קרובה ועטופה באוהביה שהיו איתה (אנחנו, הילדים שלה) ברגעיה האחרונים.

לא מבחינת המוסר שלך
מבחינת המוסר שלך, זה מוסרי לכרות לתינוק את עורלתו, יותר מאשר את תנוך אוזנו?
איך את מסבירה את זה?
מוסר - לא מצוות/פולחן דתי, לא הרגל, לא מצב חברתי. אלו יכולים להיות נימוקים לביצוע הפעולה, אבל הם לא קשורים למוסר.

<t>אנחנו כהורים, אכן מחליטים עבור ילדינו הרכים הרבה מאד החלטות, שמעצבות אותם ואת אישיותם. חלקן משמעותיות יותר מאשר מילה. ובכל זאת, לא הכל מותר. יש גבולות, שגם להורים אסור לעבור. אסור לי כהורה להכות את תינוקי (גם אם הוא לא יזכור את זה במודע), אסור לי לכרות לו איברים. מי שיעשה זאת - יעמוד לד...

כרגיל - לא משעמם אצלכם... מקווה שההכל בסדר יתרחב... (וגם שנפגש מתישו. כבר כמעט שכחתי איך שהם נראים, ימים של שקט

)

הי

ראית את זה?

ומנשמע בכלל?

<r>כלומר, מסקנה אפשרית נוספת, היא שכדאי ליצור תנאים מתאימים אם בוחרים שלא להשתמש בשיטה המקובלת. במעלה הדף מפורטים דברים שאפשר לעשות על מנת להקטין את הסיכון הנמוך מראש - עוד יותר. <s>[u]</s>ויטמין בטיפות לא מהווה סיכון או בעיה מסויימת על כן למה לא לתת...<e>[/u]</e> א...

זו לא המסקנה הלוגית היחידה... במיוחד שהבעייתיות היא בדימומים במוח, שהם מן הסתם בלתי נראים, ולא בדימומים החיצוניים יחסית.

רוית - מעניין אותי - מה הוביל אותך להחלטה לא לתת? האם ביצעת פעולות מנע כלשהן, האם בדקת קבוצות סיכון?
(שואלת כדי לבדוק את עצמי).

<t>יש טענות (לא זוכרת כרגע אם הופרכו או לא) שהזריקה מעלה את הסיכון לסרטן. מצד שני, יש טענות (כנ"ל) שהטיפות פחות אפקטיביות. התכנון שלי היה בעקרון לא לתת, אבל חשבתי שאם מהלך הלידה ישנה את השיקול (יש לידות שמעלות את הסיכון) ארצה לתת בזריקה, בגלל היעילות. כשהתברר לי שלמיילדת יש טיפות (אח...

<r>קודם כל, <E>(())</E> . זה באמת נורא נורא קשה לשמוע בכי כל הזמן. האם יש דרך לאפשר לכם תמיכה פיזית, אמיתית - למשל - דולה פוסטפארטום, או מישהי מ-אם לאם? מישהי שתוכל להיות איתכם, בצורה קצת יותר עמוקה מאשר עצות מהשכנה, ותוכל אולי לזהות יותר טוב, גם כיוון שיוכל להועיל. אחד הדברים ש...

דקסטרוז - אאל"ט זה סוכר פירות.

אם תשימו מליון קופים עם מליון מקלדות, לבסוף אחד מהם יכתוב תוכנית JAVA
הם תמיד כותבים, אבל אחר כך יונת צריכה לתקן את הג'יבריש...

<t>לא ממש ברור לי - כשלקחתי גלולות, לקחתי אותן במשך כל החודש, בלי הפסקה, וכל 28 יום (בדיוק...) היה דימום כמו-ווסת. הגלולות היו זהות זו לזו (לא רק חיצונית - לא היה סדר קבוע שבו צריך לקחת אותן). בעיני - זה לא שווסת זה דבר כל כך נפלא, אלא שמניעת ווסת מלאכותית, זה דבר מאד בעייתי בעיני. בעצם -...

באיזה תוכנה אפשר להשתמש בשביל לשנות קידוד לקובץ? (בדפדפן אני יודעת, בתוכנות עריכה שניסיתי - לא מצאתי אפשרות כזו)?

<r>לגבי הצורך בדחף בגיל 7 - אני כבר לא זוכרת את הפרטים. כשהיה רלוונטי לילדים שלי, קראתי על החיסון באתר של ה-CDC, והגעתי למסקנה, שדחף בגיל כזה לא נחוץ (הם קיבלו את החיסון בגיל שנה. הצעיר בשנה הבאה יהיה בכיתה א', והוא לא קיבל את החיסון בגיל שנה (אבל כן חלה באבעבועות רוח...) ואני אצטרך לשקול לפי הנתוני...

התכוונתי שגם מי שכן חיסן MMR בגיל שנה, כדאי לבדוק האם הדחף נחוץ.
ואני בהחלט מסכימה איתך בדברייך. גם שעלת הוסיפו לאנטיטטנוס/דיפתריה של כתה ב' בלי ממש להגיד.
ועוד - גם אם בוחרים לחסן - לחשוב טוב האם לעשות את זה במסגרת בי"ס, או שעדיף לבצע באופן אישי במרפאה / טיפת חלב.

ובכלל, כדאי לבדוק האם הדחף הזה נחוץ או מיותר....

תודה! מאמר מעניין - הסוקר את ההיסטוריה של מתן ויטמין K, כולל סיבות, סיכונים ושיטות.
חבל שהוא ערוך בצורה כל כך מעצבנת, אבל מילא.

אצלנו הם מייללים כל הזמן. שומעים את זה יותר חזק, כשהם קרובים...

גילינו ביחד, בן ה-5.8 ואני, שחנוכה זה נס קפה. כלומר נס-כף-הא (נס כ"ה בכסלו).

זהו, שההתקדמות בלידה היא לגמרי לא לינארית, וזו אחת הסיבות שאין תועלת בבדיקות פתיחה לשם זיהוי התקדמות.
פתיחה 7-10 ניתן לזהות גם חיצונית, בקלות יחסית, בגלל היותה שלב המעבר הנקרא גם שלב היאוש - או "משה, מה עשית לי". השלב שבו את חושבת שלא תוכלי יותר, והוא לרוב סימן שהסוף קרוב....

פתיחה 7 זה בדיוק שלב מעבר קלאסי....

החיפוש הניב 2737 תוצאות