שלום כתה א

[גילי*]

שלום לכולם,
שמי גילי ויש לי שתי בנות. בתי הבכורה התחליה השנה את כתה א'. היו לי הרבה התלבטויות באשר היכן היא תלמד, ולבסוף החלטנו בעלי ואני לרשום אותה לבי"ס הדימוקרטי.
אהבתי את המקום מבחינה חיצונית,אהבתי והתרשמתי לטובה מהצוות המיוחד,מהחופש שבבחירה,ובתכנים והשיעורים המיוחדים. לא הייתי בטוחה שלבת שלי זה יתאים,אבל האפשרות של בית ספר רגיל הפחידה אותי.
היא התחילה את השנה בצורה נהדרת,כולה התרגשות וביטחון,אך כמו שזה התחיל בבום, זה נחת בבום רציני וכואב.
המון חששות ופחדים עולים אצלה,ממש לא רוצה ללכת לבית הספר,בוכה בלילות וקשה לה להירדם.
לי ממש נקרע הלב. ניסינו לברר מה קשה לה מה לא טוב. הבנתי ממנה שעדיין אין לה ממש חברות,והילדים הגדולים מפחידים אותה.
אני ממש מבולבלת ומרגישה שאני לא יודעת ממש איך לסייע לה. אני גם שואלת את עצמי, האם סוג בית הספר הזה לא מתאים לה?! אולי זה התאים לאיזו ציפייה חלומית שהייתה לי והיא לא מותאמת לבת שלי?! אני מנסה לחשוב האם חופש זה תמיד דבר טוב? כל מיני שאלות וכל מיני תהיות עולים בי.משהו בי מתערער,מפחד.למה שקשה לילדים שלנו בהתמודדות חדשה אנחנו מרגישים שאנחנו או אני יותר נכון, מתפרקת...?!
אני תוהה אם בבי"ס רגיל ההתמודדויות קלות יותר, אין מעבר משיעור לשיעור (פיזית),זו אותה כיתה קבועה,אותה מורה..
האמת שאני כותבת עולים בי כל מיני מחשבות ורגשות שקשורים לביתי- אני מרגישה שיש לה הרבה קשיים שאין לכל הילדים-קשה לה ליצור קשר אמיתי לטווח ארוך עם חברה,נמנעת מללכת לחברים,מעדיפה שיבואו אליה וישחקו בחוץ..
בזמן האחרון היא מלאה בפחדים-מפחדת להיות לבד בקומה התחתונה של הבית,אפילו שאני נמצאת למעלה,באותו הבית.
אני מרגישה שאני מוצפת בדאגות שלי אליה,במחשבות עד שלפעמים זה יוצא בהתפרצויות שלי עליה.אני מרגישה מותשת.
אשמח לשמוע תגובות,הארות...

[חניתה*]

בשבילך
לבתך
מה אומרת המורה? בטח יצא לך לשאול אותה.
מה אומרים אנשים שמכירים היטב את הילדה?

[נאוה_פרנס*]

_כמו שזה התחיל בבום, זה נחת בבום רציני וכואב.
המון חששות ופחדים עולים אצלה,ממש לא רוצה ללכת לבית הספר,בוכה בלילות וקשה לה להירדם._

ניסית לברר אם קרה משהו?
מה שאת מתארת נשמע כמו תגובה לאירוע לא נעים

[פלוני_אלמונית*]

גילי

הבנתי ממנה שעדיין אין לה ממש חברות,והילדים לדעתי שימי דגש על מציאת חברה טובה אחת או שתיים ואז יותר קל להשתלב עם כל השאר, והגדולים הרבה פחות מפחידים. אני רואה את זה בדמוקרטי שהבן שלי מבקר, ילדים שעדיין לא מצאו קשר טוב עם ילד אחר יותר קשה להם.



אני תוהה אם בבי"ס רגיל ההתמודדויות קלות יותר, אין מעבר משיעור לשיעור (פיזית),זו אותה כיתה קבועה,אותה מורה..
לא חושבת, למרות שאני גם חושבת שבשכבה הצעירה הם זקוקים ליותר קביעות. הם גדלים בתוך חופש והופכים להיות אנשים חופשיים, ובריאים בנפשם (מהבוגרים שאני מכירה), יש עליהם יותר אחראיות ולא תמיד זה קל, אבל הם מסוגלים להתמודד עם זה, וזה משתלם בעתיד.

תחזקי אותה כל הזמן, ותשארי את רגועה.
בהצלחה.
ענת

[תמה*]

אנחנו אמרנו " שלום כיתה א' " ב 1 לספטמבר וכעת, מוסיפים "ולא להתראות..."

[ורד*]

גילי,
בדמוקרטי שלנו הורים יכולים לשהות כל הזמן בשטח בית הספר. אם בית הספר של הילדה הוא באמת פתוח - הוא חייב לאפשר זאת. אני במקומך הייתי שוהה שם כמה ימים טובים (ושלמים) כדי להבין מה בדיוק מציק לה.
שיהיו ימים קלים לשתיכן ובהצלחה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

גילי, האם את עדיין כאן?

אולי כדאי להעביר לדף אחר?

[ע_ע_ע*]

אולי כדאי להעביר לדף אחר?

[אמא_לא_שקטה*]

שלום,
בתי הבכורה החלה ללכת לכתה א',בבי"ס של משרד החינוך,לאחר מערכת מורכבת של שיקולים חברתיים,גיאוגרפיים וכלכליים הוחלט שזו תהיה האופציה המתאימה ביותר עבורה כרגע.
ואין מה להגיד - הילדה פורחת,שמחה,לומדת ומתפתחת. היא עצמה מאד מבסוטה ממה שקורה,חוזרת כל יום עמוסת חוויות שרובן חיוביות,תלמידה טובה,חברים חדשים וישנים - הכל בסדר גמור.
אלא מה? המועקה היא אצלי,והתחילה רק לאחרונה.
4 פעמים בשבוע ילדי כתה א חוזרים הביתה ב-3. שזה כשלעצמו נראה לי קשה מאד - כשאנחנו היינו בכתה א' למדנו רק עד 12 כל יום,וזה בהחלט הספיק!
אבל הקושי האמיתי מתחיל בכמות שעורי הבית,שדורשת מבתי לשבת עוד כשעה -שעה וחצי לאחר הלימודים.
עכשיו חורף,הימים קצרים,ובעצם נראה שהמערכת מצפה מילדים בני 6 להקדיש את כל שעות הערות שלהם ללימודים! מזעזע וקורע לב.
אני שמה לב שקשה לה לשבת ולהתרכז,ומוצאת את עצמי לוחצת עליה ולעתים אפילו מאלצת אותה לסיים את השעורים לפני שתוכל להתפנות לעיסוקיה.
כשהיקירה שלי מסיימת סוף סוף להאבק בעייפות ובקושי להתרכז ומסיימת או כמעט מסיימת להכין שעורים,כבר לא נשאר לה זמן לחברים ולמשחקים.
אני רוצה לדבר עם המורה,אבל מהססת כי יש לי חשש שאין אפשרות לשנות מדיניות של בי"ס משרד החינוך.
קשה לי עם הסיטואציה,מצד אחד חשוב לי לעזור לבתי לעמוד במטלות ולהיות תלמידה טובה ,מצד שני אני מרגישה שלוקחים לה את הילדות מוקדם מדי.
אשמח לקבל תמיכה ודעה מהורים לילדים שלומדים בבתי"ס ממשלתיים.
ברור לי שבבי"ס פרטי מסוג זה או אחר המצב יכול להיות שונה אבל כרגע זה לא אפשרי מבחינתנו.
חינוך ביתי גם לא בא בחשבון.
איך בכל זאת אפשר,והאם זה ככה בכל בתי הספר בארץ? או שמא זו מדיניות שנהוגה רק אצלנו?
אשמח לתגובות ותמיכה.....

[פלוני_אלמונית*]

הילדים שלי בבית ספר שכונתי, כיתות ד' וח'. הם מגיעים 5 פעמים ב1:30 ופעם ב12:00 (בכיתה ח' יש פעם אחת עד 2:30). כך שלהגיע ב 3 זה בהחלט יוצא דופן. אולי יש לכם איזה תוכנית מיוחדת.
לגבי שעורים אני יכולה להעיד כי עד הכיתות הגבוהות השעורים הם בדרך כלל להמשיך את עבודת הכיתה ולא שעורים חדשים, ומי שמספיק אין לו כמעט שיעורים. אולי היא לא מספיקה בכתה מסיבות שונות שכדאי לברר. (או ששוב, אולי אצלכם זו מדיניות אחרת)

[פלוני_אלמונית*]

תוספת למה שכתבתי:
ממה ששמעתי, בבתי ספר עם יום לימודים ארוך מכינים שעורים בבי"ס כך שאין כלל עבודות בית. גם להגיע מאוחר וגם הרבה שיעורים זה מוגזם ומוזר, תבררי עם עוד הורים ועם ביה"ס. בכיתה א' חזרו אצלי ב12:30-1:15.

[....*]

אבל הקושי האמיתי מתחיל בכמות שעורי הבית,שדורשת מבתי לשבת עוד כשעה -שעה וחצי לאחר הלימודים.
דיברת עם הורים אחרים מהכיתה?
כמות השיעורים דורשת מכל הילדים זמן ארוך כזה לבצע אותם או שרק מביתך?
אם זה ככה אצל כולם אולי כדאי להתארגן ולדבר עם המורה/בי"ס?
אם זו רק ביתך אולי כדאי לשקול בדיקה של לקויות למידה?

[פלוני_אלמונית*]

דווקא לקחתי בחשבון לקויות למידה,אבל רק מתוך חשיבה שלוקחת בחשבון את כל האפשרויות.ממיטב היכרותי המעמיקה עם לקויי למידה (בתור אשה לכזה ובתור מטפלת),לא סביר להניח שזה העניין,מדובר בתלמידה מצטיינת ,מתקדמת יחסית לבני כיתתה בקריאה וכתיבה.או אולי אני טועה? אשמח לשמוע מהורים לילדי בי"ס,אם נראית להם סבירה כמות של 4-6 דפי עבודה בעברית וחשבון מדי יום (חוץ משישבת,תודה לאל),לילדים שהתחילו את כתה א לפני פחות מ-3 חודשים.
חשבתי שאם אפנה למחנכת יגידו לי שזאת תכנית משרד החינוך או משהו כזה,אבל טוב לשמוע שזה לוא דוקא המצב בכל מקום.מחר אני מתקשרת לדבר אתה....

[....*]

לא סביר להניח שזה העניין,מדובר בתלמידה מצטיינת ,מתקדמת יחסית לבני כיתתה בקריאה וכתיבה.
אבל אין קשר.
היא יכולה להיות מחוננת ועדיין עם לקויי למידה מסוגים שונים - או קשיי קשב וריכוז שמקשים על הכנת השיעורים וגורמים לזה לקחת יותר זמן
ובעזרת למידה מכוונת תוכל ליעל את עבודתה ולקצר את הזמן.

ולדבר עם המחנכת זה טוב.

וגם כאמור לדבר עם הורים אחרים - להבין אם רק לביתך לוקח כל כך הרבה זמן או לכולם כדי להבין אם יש קושי נקודתי שלה או אכן עודף עומס שהמערכת נותנת להם.

בהצלחה..

[ארני_ש*]

אנחנו בחינוך ביתי , אבל הבת שלי הייתה בכיתה א בבית ספר רגיל של משרד החינוך .
גם היא חזרה עם כמויות שיעורים, והתעקשה לעשות אותם , לא נתנה לי למיין לה תפל ועיקר.
פניתי למורה והסברתי שהיא עובדת לאט ויסודי וחבל שתכלה את זמנה מול המחברות -
המורה אמרה שאין הצדקה שילדה בכיתה א תשב מעל חצי שעה ביום על שיעורים וביקשה מבתי לגשת אליה בסוף היום , והייתה מסמנת לה רק חלק קטן , את עיקרי הדברים וכך היה .
לפעמים כדאי לפנות למורים ....

[אמא_בבית*]

במשך השנים ששתי הבנות שלי היו בבית ספר (לא ממש רגיל אבל עדיין היו שעורים) פניתי כמה וכמה פעמים למורים בעניין כמות שעורי בית ואני חושבת שבכל המקרים היה שינוי בעקבות הפניה. לפעמים מורים לא שמים לב ולא באמת חושבים כמה זמן השעורים יקחו לילד. תפני למורה, אפשר לשאול גם כמה אמהות אחרות מה קורה אצלן בבית.

[תמרוש_רוש]

_הקושי האמיתי מתחיל בכמות שעורי הבית,שדורשת מבתי לשבת עוד כשעה -שעה וחצי לאחר הלימודים.
עכשיו חורף,הימים קצרים,ובעצם נראה שהמערכת מצפה מילדים בני 6 להקדיש את כל שעות הערות שלהם ללימודים_
אני רוצה לדבר עם המורה,אבל מהססת כי יש לי חשש שאין אפשרות לשנות מדיניות של בי"ס משרד החינוך.

אמא לא שקטה,
לי אין ילדים בגילאי בית ספר, אז אני לא מסדברת מניסיון אישי.
ובכל זאת...
א. אין כיום שום ממצא מחקרי מוצק שמראה שלשעורי בית יש איזושהי השפעה חיובית על למידה ועל התלמידים בכלל.
ב. את צודקת שצריך להיות איזון בין הזמן המוקדש ללמידה, לפנאי, ולפעילויות חברתיות, קהילתיות ומשפחתיות. האחרונים לא פחות חשובים מהראשונים.
ג. נורא מזדהה עם אי הנעימות שבלהתחיל להתווכח עם "המערכת", אבל אם לא תקומי ותגידי משהו - די בטוח ששום דבר לא ישתנה. אם כן תגידי - יש סיכוי שכן ישתנו דברים. לא שווה לנסות?
ד. כשילדי יגיעו לגיל בית ספר, אני מאוד מקווה שלא יתנו להם שעורים שיצריכו יותר מ- 10-15 דקות ביום. יכול להיות שאני אתעקש אתם על פרק הזמן הזה, אבל לא יותר. אני מאוד מקווה שאני אעמוד במילה שלי. יותר מזה פשוט נראה לי מוגזם! בטח בגיל הזה. אלא אם כן זה איזה פרויקט מיוחד, יוצא דופן.

_אני שמה לב שקשה לה לשבת ולהתרכז,ומוצאת את עצמי לוחצת עליה ולעתים אפילו מאלצת אותה לסיים את השעורים לפני שתוכל להתפנות לעיסוקיה.
כשהיקירה שלי מסיימת סוף סוף להאבק בעייפות ובקושי להתרכז ומסיימת או כמעט מסיימת להכין שעורים,כבר לא נשאר לה זמן לחברים ולמשחקים._
במצב הזה בייחוד, קשה לי להאמין שהיא מפיקה מהשעורים את התועלת שהיא אמורה להפיק מהם. אם מראש היא באה להכנת השעורים לא מרוכזת, גם אם היא תגמור אותם זאת תהיה עבודה פארש, לצאת ידי חובה, ולא תהליך למידה אמיתי. אולי כבר עדיף שלא תעשה אותם בכלל... או שתעשה מה שהיא יכולה לעשות ב- 15 דקות, וזהו.

אני גם חושבת שהיחסים הטובים שלך אתה חשובים יותר מהכנת שעורים. אני מעולם לא הכנתי שיעורים בבית הספר היסודי, ולמעשה התחלתי ללמוד בבית רק בכתה ט'. זה לא היה כיף, לבוא לכתה לא מוכנה ולקבל נזיפות כל הזמן, אבל זה היה עוד הרבה פחות כיף לשבת ולעשות אותם על חשבון זמני האישי. אז העדפתי את זה ככה.

ה. נסי לדבר אתה על הנושא. איך היא מרגישה בסוף הלימודים? כמה עייפה היא? מה הכי חשוב לה לעשות אחרי הצהריים? מה קורה אם היא לא מכינה שעורים, איך מגיבים על זה בכתה? האם השיעורים קשים, קלים, מבלבלים, משעממים? כמה זמן היא היתה רוצה להקדיש להם, אם בכלל? מה לדעתה הדבר הכי טוב והדבר הכי רע בשעורי בית? באיזה מקצועות? אם היא היתה מורה, מה היא היתה עושה כדי לשפר את המצב? זו יכולה להיות שיחה מרתקת והיא עשויה לעזור לך להבין יותר טוב איפה היא נמצאת.

[אמא_לא_שקטה*]

תודה לכל התומכים,הערב אני מתקשרת למחנכת הכתה.

"_היא יכולה להיות מחוננת ועדיין עם לקויי למידה מסוגים שונים - או קשיי קשב וריכוז שמקשים על הכנת השיעורים וגורמים לזה לקחת יותר זמן
ובעזרת למידה מכוונת תוכל ליעל את עבודתה ולקצר את הזמן._"

תראי לי כמה אנשים ,בכל גיל,אחרי יום של 7 שעות במסגרת לימודית,מסוגלים להתרכז ולעשות בזריזות ובריכוז 5-6 דפי עבודה.אני לא מסוגלת.ומעולם לא היתה לי שום לקות למידה. להזכירך שוב - היא בת 6!!! עצוב לי שזה נראה נורמלי בעיניי אנשים מסויימים,ולא מפליא מדוע כ"כ הרבה ילדים מולעטים בריטלין.

[בשמת_א*]

אין כיום שום ממצא מחקרי מוצק שמראה שלשעורי בית יש איזושהי השפעה חיובית על למידה ועל התלמידים בכלל.
נהפוך הוא. לא מזמן פורסם מחקר ענק ומקיף, שמצא ששיעורי בית גורמים נזק גדול. 0-:

[סמדר_נ*]

בשמת, אפשר לינק?

[אם_פי_3*]

כמות של 5-6 דפי עבודה כשיעורי בית יומיומיים מעבר למה שנעשה בכיתה - לא סביר בכלל. גם לא בכיתה ה'.
כדאי לדבר עם המורה.

• אולי יסתבר שהילדה מסיבה כלשהי, לא עובדת בכלל בכתה, וכך הכל נשאר לבית (זה עדיין נשמע לי הרבה). במקרה כזה - צריך לבדוק למה היא לא עובדת בכתה (לא כהאשמה).
• אולי יסתבר שיש כאן אי הבנה (למשל - כשבכורי היה בכתה א', מי שסיים את העבודה בכתה, קיבל עבודה נוספת. בסוף השיעור, המורה אמרה ש"מי שלא סיים - צריך לסיים בבית". בני הבין שהוא צריך לסיים את עבודת הרשות הנוספת. המורה בכלל לא התכוונה לזה.

בני הצעיר התחיל השנה ללמוד בכתה א'. בהתחלה באמת השיעורים היו לוקחים זמן רב מאד - אבל בעיקר כי הוא התנגד להם, התקשה להתארגן מסביב (היה "מתפזר") וכו'. אמרתי לו שהשיעורים צריכים להעשות, והבחירה שלו היא האם לקטר, להתעצבן ולמרוח את כל אחר הצהרים, או לשבת, להתרכז ולסיים תוך 5-10 דקות - ולהתפנות לעניניו. תוך זמן קצר הוא בחר באפשרות השניה.
זה סדר גודל זמן של שיעורים, שאפשר בהחלט לחיות איתו.

[בשמת_א*]

בשמת, אפשר לינק?
את באמת חושבת שאני מחזיקה מאגר לינקים לכל דבר שקראתי אי פעם? D-:

אילו היה לי לינק הייתי כבר נותנת אותו.

[אמא_לא_שקטה*]

"אולי יסתבר שהילדה מסיבה כלשהי, לא עובדת בכלל בכתה, וכך הכל נשאר לבית (זה עדיין נשמע לי הרבה). במקרה כזה - צריך לבדוק למה היא לא עובדת בכתה (לא כהאשמה)."

אז זהו,שזה מעבר למה שעושים בכתה....בתחילת כל שבוע אנחנו מקבלים תכנית שבועית עם מה עושים בכתה ומה יהיו ש"ב לכל יום.
דיברנו עם המורה,היא אמרה שמבחינתה עד חצי שעה ביום זה מספיק.העניין הוא שבחצי שעה היא מספיקה פחות מחצי ממה שדורשים ממנה,ואולי זה לא כ"כ נורא כי כרגע אין לה בעיה עם החומר,רק לי יש חשש שהיא עלולה לפתח פערים באוירה המלחיצה וההישגית ששוררת בכיתה.וחבל לי שהיא תפתח דימוי עצמי נמוך כתלמידה.

" בני הצעיר התחיל השנה ללמוד בכתה א'. בהתחלה באמת השיעורים היו לוקחים זמן רב מאד - אבל בעיקר כי הוא התנגד להם, התקשה להתארגן מסביב (היה "מתפזר") וכו'."

גם אצל בתי הבעיה העיקרית היא ההתארגנות והמיקוד,ואני לא מאשימה אותה בשעה כזו,אחרי 7 שעות בכיתה.גם אני שמתי לב שאם יש לה תמריץ כמו למהר לפגוש חברה,היא יותר ממוקדת וזריזה,ומספיקה בלי בעיה. אם פי 3,כשהוא היה מתעצבן ומורח את אחה"צ,האם זה מפני שהושבת אותו להכין שעורים? אני מחפשת את שביל הזהב בין לעודד אותה בצורה עדינה להכין שעורים בכייף,ולקבל שיתוף פעולה שלה בלי לאבד את הסבלנות (היא לא יושבת לבד,אחד מאתנו תמיד אתה-אחרת היא לא מוכנה,ולפעמים יש הרגשה שאנחנו עצמנו נהיים מתוסכלים)

[אם_פי_3*]

קודם כל - אם בכיתה יש אוירה המלחיצה וההישגית זה לא טוב. זה דבר שהייתי מדברת עליו עם המחנכת, ואם זה לא מקבל התייחסות מספקת (כשלוקחים בחשבון שלפעמים זה מגיע מהילדים, ולוקח זמן לשנות אווירה - השאלה היא אם יש רצון ונסיון לכך), אז שוקלת אפילו חיפוש אלטרנטיבות חינוכיות.

כאמור - ש"ב של 5-6 דפים, מעבר לנעשה בכיתה, ברמה יומיומית, נשמע לי המון (אלא אם כל הדפים האלו הם תמונות, אבל זה לא נשמע ככה), וגם זה מתקשר לאוירה שדיברת עליה, ומאד לא נשמע סביר.

אצלנו בבית יש דרישה לסיים שיעורים לפני פעילויות אחרות (הם לא מגיעים הביתה ישירות מבי"ס, אלא רק אחרי ארוחת צהרים + זמן במרכז חברתי, כך שיש להם מנוחה אינטלקטואלית, וכאמור - השיעורים, אם יש, הם לרוב מעטים ולא דורשים זמן רב. אם יש מצב מיוחד, מתייחסים אליו באופן מיוחד). החלתי את הדרישה הזו גם על הצעיר. קשה לי להסביר - זה לא בדיוק שאני "מושיבה אותו", אבל אני גם לא שואלת אותו אם בא לו, במקרה, לעשות אולי שיעורים. השיעורים לא אמורים להיות כיף, אלא תרגול.
בתחילה הוא באמת רצה שאשב איתו, אבל ראיתי שאז הוא מפנה את ההתנגדות שלו - כלפי, ושזה מזיק גם לקשר בינינו, וגם גורם לו לבזבז זמן ואנרגיה. התחלתי למצוא תירוצים בשביל ללכת לרגע - ו"נראה אם תספיק בינתיים לסיים עד לכאן" (נכון שזה מעודד למהירות על חשבון איכות, אבל כמצב זמני, העדפתי את זה). עדיין עזרתי לו בהתארגנות - מה עכשיו, להכניס מה שסיימת חזרה לתיק, וכו'. וחזרתי כל כמה רגעים, לעודד אותו, ולקצוב את המשימה הבאה. היום, הוא לרוב עצמאי, אלא אם המשימה דורשת אותנו (לקרוא לנו קטע). בנוסף, הוא אוהב להראות לי את המחברת/חוברת, ואנחנו מסתכלים מה הוא עשה (גם בכתה). דאגתי להראות לו, את השיפור הגדול שחל בכתיבה שלו מתחילת החוברת, כדי להראות לו שהתרגול באמת מועיל לו (לקרוא הוא כבר יודע הרבה זמן, אבל מוטורית הכתיבה (היתה?) קשה לו, ולכן תרגול הכתיבה היה מאד משמעותי עבורו, גם אם משעמם).


לגבי בתך - נשמע לי שאת אינך שלמה עם השיעורים שלה, ואולי זו הבעיה העיקרית, כי את מעבירה לה מסר מבלבל. אני חושבת שאת צריכה להחליט עם עצמך: האם את מוצאת פתרון חינוכי חלופי לבי"ס שאינו מתאים להשקפתך החינוכית, האם את מוותרת לגמרי על נושא שיעורי הבית (בעיני, בגיל הזה, זו שגיאה) או אם את מקבלת אותם באופן מלא (בלי קשר לשיחה עם המורה, בהתייחסות לעומס הרגשי והפיסי), ומעבירה לילדה מסר ברור שזה מה יש ואת זה צריך לעשות, גם אם זה לא "כיף".
מצב שבו את "מרחמת" על הילדה כי יש לה המון עבודה, וזה נורא קשה ואולי גם משעמם - לא טוב לא לך, לא לילדה, ולא לקשר ביניכן.

[אמא_לא_שקטה*]

ככל שעובר הזמן,כך אני פחות ופחות שלמה עם המסגרת שבתי נמצאת בה.נראה שהערך העליון הוא להתקדם בחומר,ומה שיותר מהר,להספיק להספיק ולהספיק,חינוך להישגיות ותחרותיות,ובתי האינטיליגנטית והסקרנית מצטמצמת לתוך מסגרת שבה יש בעיקר עברית וחשבון,ועוד קצת העשרות ברמה בינונית.מעט מאד חיבור לטבע,מעט מקום ליצירתיות ודמיון,מעט מדי הרחבת אופקים וידע בנושאים שונים ומעניינים.
למרות הכל,היא טוענת שכייף לה בביה"ס.חזרנו מיום הורים,והיא קיבלה שלל תשבוחות מפה ועד להודעה חדשה,והערה אחת על היותה "חולמנית וקצת איטית" במירוץ הכיתתי.לא שזה מפריע לה להצטיין מעל לממוצע בקריאה ובכתיבה.
קשה לי עם זה שהיא נמצאת במסגרת מוגבלת ומצמצמת שכזו,מסגרת שעובדת ע"פ ההשקפה שהערך העליון הוא להספיק ולהצליח יותר,גם בדברים שאינך אוהב (חשבון במקרה שלנו).כמו החברה שבה אנו חיים,נכון.וגם המחירים שהחברה הזו גובה מהאנשים שחיים בה.
חושבת על להעביר את בתי למסגרת אלטרנטיבית,כזו שמתייחסת אחרת לילד ולעולמו הפנימי,נותנת דגש על למידה תוך כדי עשיה ופחות על שינון ותרגול.
מתלבטת: הרי הילדה אומרת שטוב לה.ועם מעברים אני יודעת שלא קל לה.בנוסף,כל ילדי הישוב לומדים בביה"ס ה"רגיל" ואני חוששת שהיא תהיה מנותקת חברתית.ועכשיו רק שליש השנה.אשמח לשמוע דעות של אנשי חינוך מכל סוג והורים ש"היו בסרט הזה".

[רוני_של_4*]

הורים ש"היו בסרט הזה".
היינו שם. הבת הבכורה עברה שנתיים בבית ספר רגיל וממוצע לחלוטין (כתות א' וב'). גם אנחנו התחלנו את כתה א' ברגל ימין יחסית, למרות ההשגות שלנו על המערכת לילדה היה שם בסה"כ טוב לדבריה וגם אצלנו אותו סיפור עם החולמנות והאיטיות... בכתה ב' הבנו בערך באמצע השנה שלילדה כבר ממש לא טוב בבית הספר - היה לה טוב אך ורק מבחינה חברתית, וגם על זה היו לי המון השגות אבל עזבי... זה כבר נושא אחר לחלוטין. ככל שעבר הזמן יותר, הבנו שביה"ס איננו המקום לבתנו, והתחלתי להלחץ יותר ויותר מהמחשבה על בתי השניה שעמדה בשנה שלאחר מכן (=הנוכחית) להכנס לכתה א'. מה אומר - היינו שם, את מחזירה אותי עכשיו אחורה... בסוף כתה א' עוד הרגשנו סביר איכשהוא, אבל כתה ב' טרפה עבורנו לגמרי את הקלפים. אצלנו המורה היתה לא תומכת ולא מבינה בכלל, וכל מה שהיה לה להגיד לנו על זה שכמויות השיעורים לא סבירות היתה שהילדה לא עובדת מספיק מהר ושאם היתה מספיקה יותר בכיתה אז היה לה פחות בבית אז אני נתתי לה פטור.

הסוף היה שהוצאנו את כולם לחינוך ביתי וחסל. לא יכולתי יותר עם המצב הזה שהיה בדיוק כפי שאת מתארת. אם הייתי נאלצת לבחור במסגרת אחרת, זו בשום פנים ואופן לא היתה מסגרת של בי"ס עירוני רגיל, אולי פתוח או דמוקרטי היה בא בחשבון. אני גם לא חסידה של אנתרופוסופיה למרות שזה מאוד "אין" עכשיו. בכל אופן, אצלנו אף בי"ס לא בא כרגע בחשבון.

[א_תי*]

אם הייתי נאלצת לבחור במסגרת אחרת, זו בשום פנים ואופן לא היתה מסגרת של בי"ס עירוני רגיל, אולי פתוח או דמוקרטי היה בא בחשבון.


אני נוסעת כל יום לירושלים (זה אומר שעתיים ביום באוטו) כדי לאפשר לילדיי ללמוד בבית ספר הפתוח שם. הם נהנים שם מאד. לא לומדים הרבה, אבל חווים הרבה. אין שיעורי בית עדיין בכיתה ב, כמובן שאין מבחנים, אין ציונים...
בקיצור - מבחינתי זאת היתה הפשרה היחידה שהייתי מוכנה לעשות, כי פחדתי מחינוך ביתי (הכוונה שפחדתי שלא אעמוד במשימה, וגם שלא אמצא להם מספיק חברה)
בתור מורה בעצמי - לא הייתי מוכנה שילדיי ילמדו בביס רגיל עירוני

[רוני_של_4*]

שעתיים ביום באוטו
מהיכן את נוסעת? גם אנחנו דאגנו מהעניין החברתי, ולשמחתי התבדינו - יש כל ככככךךךך הרבה ילדים בחינוך ביתי! וסביב י-ם יש המונים, צריך רק לחפש ומוצאים

[אמא_לא_שקטה*]

רוני של 4 תודה על השיתוף וההזדהות,כל הכבוד על הכוחות וההתמסרות שדורש חינוך ביתי,אנחנו כבר במסע חיפושים אחר מסגרת אחרת,למרות שלא מוכנים לדבר איתנו בינתיים על קבלה באמצע השנה.האמת היא שאני מתארת לי שגם הילדה תתנגד נמרצות,לפחות בהתחלה כשתשמע על הרעיון של השינוי.בינתיים מנסה בהידברות ברוח טובה עם מחנכת הכתה למצוא דרכים לא להשניא על בתי את המערכת כל עוד היא אוהבת לבוא ושמחה בביה"ס.חייבת להודות שיש נכונות מצד המחנכת לעזור.

[טליה_טקאוקה*]

איך המחנכת הגיבה? פנו אליה עוד אמהות או שרק את?