בלוג מיילדת מתחילה
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
בלוג מיילדת מתחילה
_ואני חושבת לעצמי שאני כבר מבורכת בכל העושר האנושי הזה, בכל החיים הללו,
מקסימה את, מקסימה @}
התפילה שלי: תכתבי עוד. תכתבי עוד!_
מקסימה את, מקסימה @}
התפילה שלי: תכתבי עוד. תכתבי עוד!_
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
אישה מטופחת להפליא נכנסת בשלווה לקבלה. אני מתרשמת עמוקות מתסרוקתה המושלמת, מן האיפור העדין. היא מבושמת, לאוזניה זוג עגילי פנינה קטנים, והיא לבושה בגדים מגוהצים ויפים ונועלת נעלי עקב. השעה היא חמש בבוקר כך שכל זה קצת מוזר.
יש לה צירים וזו לידתה הרביעית. אני מנסה לנחש מאיפה היא הגיעה לבושה כל כך יפה, אולי מאיזה אירוע חגיגי שנגמר מאוחר מאוד בלילה? אולי המטוס שלה בדיוק נחת? לא יכולתי לחשוב על שום אפשרות מתקבלת על הדעת, אבל תוך כמה דקות התעלומה נפתרה, כי היא סיפרה שהיא ישנה, ופתאום ירדו לה המים אז היא התלבשה ובאה ישר לחדר לידה.
טוב, אמרתי לעצמי, יש אנשים שמתלבשים יפה בכל פעם שהם יוצאים מן הבית.
אחרי שבדקתי אותה הסתבר שהיא בלידה פעילה ויש לה פתיחה של 5 סנטימטרים. היא לא נראתה כאובה במיוחד למרות הפתיחה הגדולה והצירים הצפופים במוניטור. כשאמרתי לה את זה היא אישרה את דבריי ואמרה שאכן לא ממש כואב לה עדיין, אבל מניסיונה מהלידות הקודמות זה כן יכאב בהמשך ולכן היא רוצה אפידורל עכשיו. שאלתי אותה אם היא רוצה אולי לנסות להמשיך בלידה טבעית, אבל היא צחקה ואמרה שעוד מעט היא תתחיל להתנהג כמו כלבה, ותנבח על כולם, ואחר כך היא תתחיל להתנהג כמו חתולה ותיילל ותבכה והיא חושבת שהיא מעדיפה להישאר בן אדם וללדת בצורה נורמלית.
זה היה מאוד משכנע ומייד הוזמן מרדים והאפידורל נעשה, ובכל אותו הזמן האישה היתה רגועה לחלוטין, מטופחת ואלגנטית ממש כפי שראיתיה לראשונה. אחרי שהמרדים הלך דיברנו קצת והיא סיפרה לי שהיא רופאת משפחה בקופת חולים, וממש יכולתי לדמיין אותה רושמת מרשמים ובודקת חולים, בדיוק באותם בגדים ובאותה תסרוקת יפה.
הלידה התקדמה במהירות רבה (כזכור – לידה רביעית) ותוך פחות מחצי שעה מאז שנעשה אפידורל היא ילדה. היא כמעט ולא לחצה בכלל, או לפחות אי אפשר היה לראות שהיא לוחצת כי הכל נעשה באופן אלגנטי ביותר, וכשהתינוק נולד הקפדתי לנגבו היטב לפני שהנחתי אותו עליה. היתה התרגשות גדולה בחדר, היא ובעלה שמחו מאוד וכשנשלפה המצלמה והצעתי לצלם אותם, האישה ביקשה מבעלה את תיק היד שלה, הוציאה מתוכו מראה קטנה ומסרק, סידרה את שיערה, משחה שפתיה באודם ורק אז קיבלתי אור ירוק לצלם.
זה היה קצת מצחיק, קצת מוזר, אבל איך שהוא זה גם היה בתואם מושלם. האישה ילדה כמו שהיא חיה* וזה היה לגמרי נכון עבורה, ולכן גם לגמרי נכון עבורי.
יש לה צירים וזו לידתה הרביעית. אני מנסה לנחש מאיפה היא הגיעה לבושה כל כך יפה, אולי מאיזה אירוע חגיגי שנגמר מאוחר מאוד בלילה? אולי המטוס שלה בדיוק נחת? לא יכולתי לחשוב על שום אפשרות מתקבלת על הדעת, אבל תוך כמה דקות התעלומה נפתרה, כי היא סיפרה שהיא ישנה, ופתאום ירדו לה המים אז היא התלבשה ובאה ישר לחדר לידה.
טוב, אמרתי לעצמי, יש אנשים שמתלבשים יפה בכל פעם שהם יוצאים מן הבית.
אחרי שבדקתי אותה הסתבר שהיא בלידה פעילה ויש לה פתיחה של 5 סנטימטרים. היא לא נראתה כאובה במיוחד למרות הפתיחה הגדולה והצירים הצפופים במוניטור. כשאמרתי לה את זה היא אישרה את דבריי ואמרה שאכן לא ממש כואב לה עדיין, אבל מניסיונה מהלידות הקודמות זה כן יכאב בהמשך ולכן היא רוצה אפידורל עכשיו. שאלתי אותה אם היא רוצה אולי לנסות להמשיך בלידה טבעית, אבל היא צחקה ואמרה שעוד מעט היא תתחיל להתנהג כמו כלבה, ותנבח על כולם, ואחר כך היא תתחיל להתנהג כמו חתולה ותיילל ותבכה והיא חושבת שהיא מעדיפה להישאר בן אדם וללדת בצורה נורמלית.
זה היה מאוד משכנע ומייד הוזמן מרדים והאפידורל נעשה, ובכל אותו הזמן האישה היתה רגועה לחלוטין, מטופחת ואלגנטית ממש כפי שראיתיה לראשונה. אחרי שהמרדים הלך דיברנו קצת והיא סיפרה לי שהיא רופאת משפחה בקופת חולים, וממש יכולתי לדמיין אותה רושמת מרשמים ובודקת חולים, בדיוק באותם בגדים ובאותה תסרוקת יפה.
הלידה התקדמה במהירות רבה (כזכור – לידה רביעית) ותוך פחות מחצי שעה מאז שנעשה אפידורל היא ילדה. היא כמעט ולא לחצה בכלל, או לפחות אי אפשר היה לראות שהיא לוחצת כי הכל נעשה באופן אלגנטי ביותר, וכשהתינוק נולד הקפדתי לנגבו היטב לפני שהנחתי אותו עליה. היתה התרגשות גדולה בחדר, היא ובעלה שמחו מאוד וכשנשלפה המצלמה והצעתי לצלם אותם, האישה ביקשה מבעלה את תיק היד שלה, הוציאה מתוכו מראה קטנה ומסרק, סידרה את שיערה, משחה שפתיה באודם ורק אז קיבלתי אור ירוק לצלם.
זה היה קצת מצחיק, קצת מוזר, אבל איך שהוא זה גם היה בתואם מושלם. האישה ילדה כמו שהיא חיה* וזה היה לגמרי נכון עבורה, ולכן גם לגמרי נכון עבורי.
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
בלוג מיילדת מתחילה
דנה, סיפור מקסים. כרגיל (-;
אני ממש יכולה לתאר לי את האישה הזאת מאיך שהיטבת לתאר אותה.... תודה!
אני ממש יכולה לתאר לי את האישה הזאת מאיך שהיטבת לתאר אותה.... תודה!

-
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בלוג מיילדת מתחילה
איזה יופי שחזרת!
קראתי איזה שנה אחורה ונזכרתי בלידה שלי
אולי ניפגש ?
קראתי איזה שנה אחורה ונזכרתי בלידה שלי

בלוג מיילדת מתחילה
וואו, את מספרת נפלא, עם כל כך הרבה אהבה וקבלה. אשרי האשה שנתברכה במיילדת כמוך.
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
הי טרה!
איזה מוזר, גם אני חשבתי אתמול על הלידה שלך וניסיתי להיזכר בכל מיני דברים שהיו בה...
אשמח להיפגש. נראה לי שהבנות שלנו כבר בערך באותו גיל? נעמה בת 3.8 עכשיו..
איזה מוזר, גם אני חשבתי אתמול על הלידה שלך וניסיתי להיזכר בכל מיני דברים שהיו בה...
אשמח להיפגש. נראה לי שהבנות שלנו כבר בערך באותו גיל? נעמה בת 3.8 עכשיו..
-
- הודעות: 206
- הצטרפות: 08 ינואר 2009, 09:26
- דף אישי: הדף האישי של שירי_ג*
בלוג מיילדת מתחילה
....ואני חיפשתי אותך במפגש באילניה כדי לדעת את מי לחפש בעוד חודש וחצי בחדר הלידה...(-:
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
בלוג מיילדת מתחילה
זה היה קצת מצחיק, קצת מוזר, אבל איך שהוא זה גם היה בתואם מושלם. האישה ילדה כמו שהיא חיה* וזה היה לגמרי נכון עבורה,
(-:,איכשהו לי קצת קשה עם התאור המושלם הזה
כנראה שאני יותר דעתנית ממך(-:
ובכל זאת
את מספרת נפלא, עם כל כך הרבה אהבה וקבלה. אשרי האשה שנתברכה במיילדת כמוך.
(-:,איכשהו לי קצת קשה עם התאור המושלם הזה
כנראה שאני יותר דעתנית ממך(-:
ובכל זאת
את מספרת נפלא, עם כל כך הרבה אהבה וקבלה. אשרי האשה שנתברכה במיילדת כמוך.
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
שלשום טיפלתי באישה בלידתה הרביעית. זו היתה אישה ערביה, אינטיליגנטית מאוד, שלווה מאוד.
היא התמודדה עם צירי הלידה שלה באופן מעורר השראה, ואני פשוט ישבתי לידה, החזקתי לה את היד וניסיתי להתקשר, כפי שאני עושה לפעמים במהלך לידות, לעולמות גבוהים וקראתי לעולמות הבלתי נראים שיכולים לעזור בהגעתו של התינוק לעולם.
לפתע האישה התחילה לבכות ולבכות. חשבתי שהיא בוכה בגלל הכאבים שהתגברו, והצעתי לה משהו לשיכוך כאבים, אבל היא אמרה לי רק שהיא לא בוכה בגלל הכאבים. המשכתי להחזיק לה את היד ולנסות להתקשר גבוה עד שהיא סיימה לבכות, ואז היא הבטיחה לי שאחרי הלידה היא תספר לי למה בכתה.
הלידה היתה מהירה מאוד והכל עבר בצורה מצוינת. כשעה אחרי הלידה היא קראה לי ואמרה: "עכשיו אספר לך למה בכיתי. בכיתי כי בזמן הצירים נזכרתי פתאום בדודה שלי שמתה לפני ארבע שנים ושמאוד אהבתי. היא הייתה תמיד מגיעה איתי ללידות שלי, עוזרת ותומכת. וכשפקחתי את עיניי פתאום ראיתי אותה, ממש עומדת כאן לידי. הסתכלתי לצד השני וראיתי אותך, עם עיניים עצומות, והיה לי ברור שאת במצב תודעה אחר.
סגרתי את העיניים שלי, וכאשר פקחתי אותן שוב, הדודה שלי שוב עמדה לידי, מחייכת, ומכאן ואילך היא עזרה לי לעבור כל ציר - פעם אחת תומכת בראש שלי, פעם אחת מחזיקה לי את היד, פעם אחת נוגעת לי בגב. היא עזרה לי לעבור את כל הצירים."
כשהיא סיפרה את זה היה בינינו רגע מאוד שקט והאווירה בחדר השתנתה לגמרי. אחר כך היא הוסיפה -
"בגלל זה לא רציתי לקחת שום דבר נגד כאבים. לא רציתי לטשטש את המודעות שלי. רציתי להמשיך ולהיות בקשר עם הדבר הזה שהיה כאן. רציתי להמשיך ולהיות מחוברת לזה כל חיי, אבל אם אפשר בלי הכאבים הללו...אני מרגישה שאלוהים היה כאן איתנו בחדר. אני מרגישה שלידה זה רגע רוחני, זאת אפשרות לפגוש את אלוהים. זה לא משהו שקורה בבית חולים. זה לא עבודה. זה משהו אחר לגמרי."
הרהרתי בכך בדרך חזרה מן העבודה, ולמרות שהדרך התארכה והיו פקקים (נסעתי לחיפה), ירדה עליי שלווה גדולה ותחושת well being גדולה. שאלתי את עצמי מה הגיע לעזור ומה נכח שם באותה לידה. מה שזה לא היה, אני הייתי מלאת הוקרה ותודה לאלוהים, ומלאת תקווה לגבי בני אדם בעולם הזה.
היא התמודדה עם צירי הלידה שלה באופן מעורר השראה, ואני פשוט ישבתי לידה, החזקתי לה את היד וניסיתי להתקשר, כפי שאני עושה לפעמים במהלך לידות, לעולמות גבוהים וקראתי לעולמות הבלתי נראים שיכולים לעזור בהגעתו של התינוק לעולם.
לפתע האישה התחילה לבכות ולבכות. חשבתי שהיא בוכה בגלל הכאבים שהתגברו, והצעתי לה משהו לשיכוך כאבים, אבל היא אמרה לי רק שהיא לא בוכה בגלל הכאבים. המשכתי להחזיק לה את היד ולנסות להתקשר גבוה עד שהיא סיימה לבכות, ואז היא הבטיחה לי שאחרי הלידה היא תספר לי למה בכתה.
הלידה היתה מהירה מאוד והכל עבר בצורה מצוינת. כשעה אחרי הלידה היא קראה לי ואמרה: "עכשיו אספר לך למה בכיתי. בכיתי כי בזמן הצירים נזכרתי פתאום בדודה שלי שמתה לפני ארבע שנים ושמאוד אהבתי. היא הייתה תמיד מגיעה איתי ללידות שלי, עוזרת ותומכת. וכשפקחתי את עיניי פתאום ראיתי אותה, ממש עומדת כאן לידי. הסתכלתי לצד השני וראיתי אותך, עם עיניים עצומות, והיה לי ברור שאת במצב תודעה אחר.
סגרתי את העיניים שלי, וכאשר פקחתי אותן שוב, הדודה שלי שוב עמדה לידי, מחייכת, ומכאן ואילך היא עזרה לי לעבור כל ציר - פעם אחת תומכת בראש שלי, פעם אחת מחזיקה לי את היד, פעם אחת נוגעת לי בגב. היא עזרה לי לעבור את כל הצירים."
כשהיא סיפרה את זה היה בינינו רגע מאוד שקט והאווירה בחדר השתנתה לגמרי. אחר כך היא הוסיפה -
"בגלל זה לא רציתי לקחת שום דבר נגד כאבים. לא רציתי לטשטש את המודעות שלי. רציתי להמשיך ולהיות בקשר עם הדבר הזה שהיה כאן. רציתי להמשיך ולהיות מחוברת לזה כל חיי, אבל אם אפשר בלי הכאבים הללו...אני מרגישה שאלוהים היה כאן איתנו בחדר. אני מרגישה שלידה זה רגע רוחני, זאת אפשרות לפגוש את אלוהים. זה לא משהו שקורה בבית חולים. זה לא עבודה. זה משהו אחר לגמרי."
הרהרתי בכך בדרך חזרה מן העבודה, ולמרות שהדרך התארכה והיו פקקים (נסעתי לחיפה), ירדה עליי שלווה גדולה ותחושת well being גדולה. שאלתי את עצמי מה הגיע לעזור ומה נכח שם באותה לידה. מה שזה לא היה, אני הייתי מלאת הוקרה ותודה לאלוהים, ומלאת תקווה לגבי בני אדם בעולם הזה.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בלוג מיילדת מתחילה
וואו, דנה.
איזו מתנה וברכה את מביאה ליולדות.
ולנו כאן.
איזו מתנה וברכה את מביאה ליולדות.
ולנו כאן.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
בלוג מיילדת מתחילה
נראה לי שבטח היא לא היתה מרגישה בנוח לספר את זה לכל אחת (לכל מיילדת)
ורק שתדעי שכבר שבוע אנחנו אוכלים כדורי תמרים בהשראת המתכון שלך שח' התלבש עליו מאוד ברצינות
ורק שתדעי שכבר שבוע אנחנו אוכלים כדורי תמרים בהשראת המתכון שלך שח' התלבש עליו מאוד ברצינות
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
בלוג מיילדת מתחילה
תוך כדי קריאה על היולדת האחרונה
נשטפתי בצמרמורת נעימה, כאילו נרחצתי כולי מבפנים, והרגשתי ממש שינוי בכל כולי
אכן , תודה על החיבוריות הזו לעולמות שנוקשים על דלתותינו ומבקשים לבא דרכנו ולסייע למין האנושי
עדינות רבה יש בדודה הזו ובך ניגנתן את אותו הצליל, והתברכה היולדת
ועכשיו עולות בי דמעות , וליבי ממשיך להשטף
תודה
נשטפתי בצמרמורת נעימה, כאילו נרחצתי כולי מבפנים, והרגשתי ממש שינוי בכל כולי
אכן , תודה על החיבוריות הזו לעולמות שנוקשים על דלתותינו ומבקשים לבא דרכנו ולסייע למין האנושי
עדינות רבה יש בדודה הזו ובך ניגנתן את אותו הצליל, והתברכה היולדת
ועכשיו עולות בי דמעות , וליבי ממשיך להשטף
תודה
-
- הודעות: 1600
- הצטרפות: 27 נובמבר 2006, 02:52
- דף אישי: הדף האישי של עשב_השדה*
בלוג מיילדת מתחילה
עשב השדה - אפשר לשאול מה היה לך קשה בתיאור הזה? הדרך שבה היא ילדה? מעניין אותי לשמוע..
הסירוב שלה להיות "חיה" להיות "מכוערת"(על פי תפיסתה), לאבד את המקום הידוע מראש
ואולי יתר תשומת הלב לחיצוני
אבל מי אני שאשפוט, באמת,
אני מעדיפה את דרכך
הסירוב שלה להיות "חיה" להיות "מכוערת"(על פי תפיסתה), לאבד את המקום הידוע מראש
ואולי יתר תשומת הלב לחיצוני
אבל מי אני שאשפוט, באמת,
אני מעדיפה את דרכך
-
- הודעות: 1
- הצטרפות: 12 נובמבר 2010, 22:25
בלוג מיילדת מתחילה
לפי מה שקראתי: רגעי הכאב העזים בלידה הם אחד מהמצבים הבודדים בהם האדם יכול להיות הכי קרוב שאפשר לאלוהים
כנראה דרגתה הרוחנית של היולדת בלידה האחרונה, מאוד גבוהה
כנראה דרגתה הרוחנית של היולדת בלידה האחרונה, מאוד גבוהה
-
- הודעות: 942
- הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
- דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*
בלוג מיילדת מתחילה
יש! חזרת לכתוב! וואהו!
בלוג מיילדת מתחילה
אלודאה, זו את שחזרת! (-:
התגעגענו!

התגעגענו!

-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
שלום חברות
אני רוצה להתייעץ עם מי שמוכנה להרים את הכפפה...
בחודשים האחרונים אני מנסה להפוך את הבלוג בהמשכים לספר שיצא בדפוס. כרגע - הוצאת ספרים אחת מוכנה להוציא אותו לאור, אך המהדורה הראשונה צריכה להיות במימון שלי (וגם כל ההכנסות שלי). זה הרבה מאוד כסף ואני בעצם צריכה לברר עם עצמי אם אני מאמינה בספר ומאמינה שיצליחו להמכר 1000 עותקים (בשלב ראשון).
הוצאת הספרים אמורה לדאוג לעריכה, גרפיקה וכו' וכן להפצה בדרכים שעומדות לרשותן (חנויות הספרים הגדולות, נסיון לסדר ראיונות רדיו טלויזיה, שליחת הספר למדורי ספרות בעיתונים וכו').
שאלתי אליכן - האם יש לכן תחושה בקשר לזה? האם ספר שכזה יכול להצליח? האם יש לו קהל יעד מעבר לחברי וחברות באופן? האם אתן הייתן קונות ספר כזה? (זה כמובן לא אומר שאתן מתחייבות למשהו - רק שאלה עקרונית אבל מבקשת תשובה כנה).
או כל דבר אחר שנראה לכן יכול לעזור לי בשיקוליי אם ללכת על זה או לא.
תודה לכן
דנה
אני רוצה להתייעץ עם מי שמוכנה להרים את הכפפה...
בחודשים האחרונים אני מנסה להפוך את הבלוג בהמשכים לספר שיצא בדפוס. כרגע - הוצאת ספרים אחת מוכנה להוציא אותו לאור, אך המהדורה הראשונה צריכה להיות במימון שלי (וגם כל ההכנסות שלי). זה הרבה מאוד כסף ואני בעצם צריכה לברר עם עצמי אם אני מאמינה בספר ומאמינה שיצליחו להמכר 1000 עותקים (בשלב ראשון).
הוצאת הספרים אמורה לדאוג לעריכה, גרפיקה וכו' וכן להפצה בדרכים שעומדות לרשותן (חנויות הספרים הגדולות, נסיון לסדר ראיונות רדיו טלויזיה, שליחת הספר למדורי ספרות בעיתונים וכו').
שאלתי אליכן - האם יש לכן תחושה בקשר לזה? האם ספר שכזה יכול להצליח? האם יש לו קהל יעד מעבר לחברי וחברות באופן? האם אתן הייתן קונות ספר כזה? (זה כמובן לא אומר שאתן מתחייבות למשהו - רק שאלה עקרונית אבל מבקשת תשובה כנה).
או כל דבר אחר שנראה לכן יכול לעזור לי בשיקוליי אם ללכת על זה או לא.
תודה לכן
דנה
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
וכמובן שלמרות הניסוח הנשי - גם גברים מוזמנים להגיב ...
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
-
- הודעות: 1738
- הצטרפות: 16 מאי 2009, 21:53
- דף אישי: הדף האישי של עננים_בקפה*
בלוג מיילדת מתחילה
בלי קשר לתוכן הספר (שאני בטוחה שמי שכבר יתחיל לקרא לא יוכל להפסיק) הכי חשוב זה יחסי הציבור שיעשו לו, מספיק שמישהו כמו זהר כבר בדקה או אושיה אחרת ימליצו כדי להטיח מכירה של 1000 עותקים. תבדקי טוב מה ההוצאה מציעה לך ולמה הם מוכנים להיתחייב ותתיעצי עם עו"ד שעסק בעינייני קיניין רוחני.
אני מחכה למהדורה הראשונה ואבוא לקבל חתימה
אני מחכה למהדורה הראשונה ואבוא לקבל חתימה

-
- הודעות: 1080
- הצטרפות: 07 נובמבר 2007, 10:20
- דף אישי: הדף האישי של אלה_לי_לה*
בלוג מיילדת מתחילה
תבדקי עוד הוצאות, אולי תקבלי הצעה טובה יותר?
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
בדקתי עם עוד הוצאות וקיבלתי תשובות שליליות מכולן.
יחסי הציבור - ההוצאה מנסה לדחוף את הספר למוספי ביקורת של העיתונים - כמובן שבסופו של דבר זה תלוי בכתב אם מעניין אותו לכתוב על זה או לא. כנ"ל לגבי תוכניות רדיו וטלויזיה - העורכים מחליטים את מי יכניסו לשידור בסופו של דבר ולא הוצאת הספרים.
לדבר עם זוהר זה באמת רעיון טוב ובטח יש עוד כמה שיכולות לעזור. זה באמת כיוון טוב - תודה!
אני חושבת שלסופרים מתחילים אין אופציות טובות יותר ברוב המקרים - נושא לא מוכר, סופר לא מוכר, - הוצאות הספרים פשוט לא יכולות ולא רוצות לקחת את הסיכון הזה, בטח שלא באופן שגרתי, אולי אחת ל....
יחסי הציבור - ההוצאה מנסה לדחוף את הספר למוספי ביקורת של העיתונים - כמובן שבסופו של דבר זה תלוי בכתב אם מעניין אותו לכתוב על זה או לא. כנ"ל לגבי תוכניות רדיו וטלויזיה - העורכים מחליטים את מי יכניסו לשידור בסופו של דבר ולא הוצאת הספרים.
לדבר עם זוהר זה באמת רעיון טוב ובטח יש עוד כמה שיכולות לעזור. זה באמת כיוון טוב - תודה!
אני חושבת שלסופרים מתחילים אין אופציות טובות יותר ברוב המקרים - נושא לא מוכר, סופר לא מוכר, - הוצאות הספרים פשוט לא יכולות ולא רוצות לקחת את הסיכון הזה, בטח שלא באופן שגרתי, אולי אחת ל....
-
- הודעות: 287
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2007, 12:17
- דף אישי: הדף האישי של שביל_בצד*
בלוג מיילדת מתחילה
את בטוחה שאין בעיה אתית עם הוצאה כזו של ספר?
בכל אופן- אינטואיטיבית, נראה לי ש1000 ספרים זה דבר שימכר בסבירות די גבוהה.
בכל אופן- אינטואיטיבית, נראה לי ש1000 ספרים זה דבר שימכר בסבירות די גבוהה.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
בלוג מיילדת מתחילה
וואוו דנה איזה יופי של רעיון, מבטיחה לקנות לפחות 10 עותקים (מתנה לכל יולדת שאני מכירה)
1000 עותקים יכסו את ההשקעה?
1000 עותקים יכסו את ההשקעה?
-
- הודעות: 149
- הצטרפות: 16 יוני 2010, 21:00
- דף אישי: הדף האישי של מה_עושות_האיילות*
בלוג מיילדת מתחילה
וואוו דנה איזה יופי של רעיון
מסכימה לגמרי.
ולענין התשובה הכנה...
הכי אני רוצה לכתוב - ברור שימכר (כמי שקוראת בשקיקה את הבלוג) אבל כמה כמוני, מכורות מראש, יש?
נראה לי שספר צריך להחשף ולהגיע לידיים אוהדות. אין לי נסיון בהפצה של ספרים, כך שהרעיונות שלי ממש תמימים.. אבל כמאמינה גדולה בשיתופי פעולה אני יכולה לחשוב על כמה חיבורים (אפילו כאן באתר) שיכולים להניב שת"פ פורה.
אולי פניה לאתר מסוג "משהו טוב" שהוצג באתר לא מזמן? רובינא מכרה דרכם ערסלים, אפשר אולי לברר אתה כמה זה תורם למכירות.
ומזוית שונה .... זה חלום שמדגדג משמח ומרגש אותך? איך תרגישי אם תוותרי? האם ניתן לגייס את ההשקעה בלי לקרוס אם המכירות "זוחלות"?
בכל מקרה - ממה שהספקתי לראות בין שורות הבלוג את אשה אמיצה ובעלת חזון כך שנתוני פתיחה מרשימים כבר יש
בהצלחה.
מסכימה לגמרי.
ולענין התשובה הכנה...
הכי אני רוצה לכתוב - ברור שימכר (כמי שקוראת בשקיקה את הבלוג) אבל כמה כמוני, מכורות מראש, יש?
נראה לי שספר צריך להחשף ולהגיע לידיים אוהדות. אין לי נסיון בהפצה של ספרים, כך שהרעיונות שלי ממש תמימים.. אבל כמאמינה גדולה בשיתופי פעולה אני יכולה לחשוב על כמה חיבורים (אפילו כאן באתר) שיכולים להניב שת"פ פורה.
אולי פניה לאתר מסוג "משהו טוב" שהוצג באתר לא מזמן? רובינא מכרה דרכם ערסלים, אפשר אולי לברר אתה כמה זה תורם למכירות.
ומזוית שונה .... זה חלום שמדגדג משמח ומרגש אותך? איך תרגישי אם תוותרי? האם ניתן לגייס את ההשקעה בלי לקרוס אם המכירות "זוחלות"?
בכל מקרה - ממה שהספקתי לראות בין שורות הבלוג את אשה אמיצה ובעלת חזון כך שנתוני פתיחה מרשימים כבר יש

-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
את בטוחה שאין בעיה אתית עם הוצאה כזו של ספר?
שיניתי את כל השמות וגם פרטים כלליים כדי שאף אחת לא תזהה את עצמה. כמו כן התייעצתי עם היועצת המשפטית של בית החולים שלי וקיבלתי אישור ממנהל בית החולים ומהמחוז של משרד הבריאות.
1000 עותקים יכסו את ההשקעה?
את המהדורה הראשונה אני משלמת והמכירות יכסו את ההשקעה ואפילו יהיה רווח. לכל מי שמתעניינת המחיר של 1000 עותקים הוא כ - 50,000 ש"ח - סכום לא מבוטל בכלל שאגש לנסות ולגייס רק אם אגיע למסקנה שאני באמת מאמינה ברעיון ומאמינה שיוכל לכסות את עצמו.
זה חלום שמדגדג משמח ומרגש אותך? איך תרגישי אם תוותרי? האם ניתן לגייס את ההשקעה בלי לקרוס אם המכירות "זוחלות"?
אני לא בטוחה שזה "החלום" שלי. הייתי שמחה שזה היה קורה אבל לא אמכור את נכסיי עבור זה. לא חושבת שאקרוס מהשקעה שכזאת אבל האמת שלא הייתי רוצה להפסיד סכום שכזה.
שיניתי את כל השמות וגם פרטים כלליים כדי שאף אחת לא תזהה את עצמה. כמו כן התייעצתי עם היועצת המשפטית של בית החולים שלי וקיבלתי אישור ממנהל בית החולים ומהמחוז של משרד הבריאות.
1000 עותקים יכסו את ההשקעה?
את המהדורה הראשונה אני משלמת והמכירות יכסו את ההשקעה ואפילו יהיה רווח. לכל מי שמתעניינת המחיר של 1000 עותקים הוא כ - 50,000 ש"ח - סכום לא מבוטל בכלל שאגש לנסות ולגייס רק אם אגיע למסקנה שאני באמת מאמינה ברעיון ומאמינה שיוכל לכסות את עצמו.
זה חלום שמדגדג משמח ומרגש אותך? איך תרגישי אם תוותרי? האם ניתן לגייס את ההשקעה בלי לקרוס אם המכירות "זוחלות"?
אני לא בטוחה שזה "החלום" שלי. הייתי שמחה שזה היה קורה אבל לא אמכור את נכסיי עבור זה. לא חושבת שאקרוס מהשקעה שכזאת אבל האמת שלא הייתי רוצה להפסיד סכום שכזה.
-
- הודעות: 3574
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
- דף אישי: הדף האישי של אילה_א*
בלוג מיילדת מתחילה
תתייעצי עם ר גלית
-
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
בלוג מיילדת מתחילה
שאני באמת מאמינה ברעיון ומאמינה שיוכל לכסות את עצמו.
מה המטרה שלך? חשיפה? הכנסות? הגברת מודעות ללידה טבעית? מטרה אחרת?
לא נראה לי שספר הוא פרויקט מכניס. ידידה שלי (לא ריש גלית , מישהי אחרת) הוציאה ספר פרוזה שנמכר, קיבל הרבה ביקורות טובות בכל המקומות הנחשבים, יח"צ מתאים ודחיפה שלה את הספר באינטרנט, והוא גם נכנס למבצעים של הרשתות. ועדיין לא נראה לי שהיא ראתה מזה מי יודע מה כסף. וזה עוד בהוצאה גדולה ומוכרת, בלי שהיא שילמה גרוש מכיסה.
האם יש לו קהל יעד מעבר לחברי וחברות באופן? האם אתן הייתן קונות ספר כזה?
אישית אני לא בטוחה, כי כבר קראתי אותו ברשת...
(ואני כבר לא יולדת, ואין לי עניין מקצועי שהיה מדרבן אותי לשמור את כל זה בספר בבית).
קחי בחשבון שכל התוכן כבר גלוי פה. יהיה צורך להוריד את הבלוג מהרשת כדי לעודד אנשים לקנות.
מעבר לזה הייתי בודקת הוצאת ספרים אקדמית - ואז מוציאה לאור עם הקדמה שמסבירה על לידה פיזיולוגית, מצב הלידות בישראל וכולי.
או לחלופין הוצאת ספרים פמיניסטית כלשהי.
ואולי שווה לך לבדוק פורמטים אחרים שאינם ספר, גם אם הם כוללים עיבוד מסוים של הטקסט או שת"פ עם כותב אחר (למרות שהטקסטים שלך נהדרים כפי שהם) - תסריט? הצגת יחיד? ערב מונולוגים? פסטיבל מספרי סיפורים? לוח שנה שנושאו לידות? חסות (בהוצ' ההדפסה) של גוף מסחרי שלא סותר את האג'נדה, נניח יצרנית משאבות הנקה או מרכז לקורסי הכנה ללידה? אני סתם זורקת כל מיני מדיות, כסיעור מוחות.
@}
מה המטרה שלך? חשיפה? הכנסות? הגברת מודעות ללידה טבעית? מטרה אחרת?
לא נראה לי שספר הוא פרויקט מכניס. ידידה שלי (לא ריש גלית , מישהי אחרת) הוציאה ספר פרוזה שנמכר, קיבל הרבה ביקורות טובות בכל המקומות הנחשבים, יח"צ מתאים ודחיפה שלה את הספר באינטרנט, והוא גם נכנס למבצעים של הרשתות. ועדיין לא נראה לי שהיא ראתה מזה מי יודע מה כסף. וזה עוד בהוצאה גדולה ומוכרת, בלי שהיא שילמה גרוש מכיסה.
האם יש לו קהל יעד מעבר לחברי וחברות באופן? האם אתן הייתן קונות ספר כזה?
אישית אני לא בטוחה, כי כבר קראתי אותו ברשת...

קחי בחשבון שכל התוכן כבר גלוי פה. יהיה צורך להוריד את הבלוג מהרשת כדי לעודד אנשים לקנות.
מעבר לזה הייתי בודקת הוצאת ספרים אקדמית - ואז מוציאה לאור עם הקדמה שמסבירה על לידה פיזיולוגית, מצב הלידות בישראל וכולי.
או לחלופין הוצאת ספרים פמיניסטית כלשהי.
ואולי שווה לך לבדוק פורמטים אחרים שאינם ספר, גם אם הם כוללים עיבוד מסוים של הטקסט או שת"פ עם כותב אחר (למרות שהטקסטים שלך נהדרים כפי שהם) - תסריט? הצגת יחיד? ערב מונולוגים? פסטיבל מספרי סיפורים? לוח שנה שנושאו לידות? חסות (בהוצ' ההדפסה) של גוף מסחרי שלא סותר את האג'נדה, נניח יצרנית משאבות הנקה או מרכז לקורסי הכנה ללידה? אני סתם זורקת כל מיני מדיות, כסיעור מוחות.
@}
-
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
בלוג מיילדת מתחילה
אני חושבת שכן. את כותבת נפלא (ונפלאה באופן כללי...), ואני חושבת שאפשר לפרסם, למשל דרך אנשים באינטרנט, בפורומים הרלוונטיים - אצל אנשים שמתעסקים בלידות וכדומה.
לא הייתי בונה על להפוך מזה לעשירה, אבל כמו שאני מכירה אותה, את ממילא לא בונה על זה - אבל ברמה של קרוב (מאחד הצדדים) לכיסוי ההוצאה, אני חושבת שכן.
ומסכימה עם הנאמר, שצריך לסנן את מה שמופיע ברשת. שישאר קצת בשביל התאבון, אבל לא יותר מדי, בשביל לא לגרום לשובע...
אני כמובן אקנה... ואשמח גם לפרסם במקומותי (אבל אני לא מהמקושרות במיוחד...).
לא הייתי בונה על להפוך מזה לעשירה, אבל כמו שאני מכירה אותה, את ממילא לא בונה על זה - אבל ברמה של קרוב (מאחד הצדדים) לכיסוי ההוצאה, אני חושבת שכן.
ומסכימה עם הנאמר, שצריך לסנן את מה שמופיע ברשת. שישאר קצת בשביל התאבון, אבל לא יותר מדי, בשביל לא לגרום לשובע...
אני כמובן אקנה... ואשמח גם לפרסם במקומותי (אבל אני לא מהמקושרות במיוחד...).
-
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בלוג מיילדת מתחילה
אם ההוצאה לא משלמת על ההוצאות, למה את צריכה אותם? מה קורה אחרי שנמכרת ההוצאה הראשונה? הם יקבלו את הרווח ואת כמה מכל ספר?
אולי את יכולה להוציא בהוצאה עצמית ולהגיע בעצמך להסכם עם מפיץ ועם יח"צ ?
אולי את יכולה להוציא בהוצאה עצמית ולהגיע בעצמך להסכם עם מפיץ ועם יח"צ ?
-
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
בלוג מיילדת מתחילה
אה, ואני חושבת שזה רעיון מעולה ושאת כותבת מדהים! ושברור שתמכרי יותר מ-1000 ספרים. אם ניקח את יולדות הבית כקהל יעד שלך, פלוס מינוס, נראה לי שיש כמה מאות בשנה כבר היום. וכמובן שיש גם נשים שאינן יולדות בבית והיו בשמחה קוראות את הספר.
-
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
בלוג מיילדת מתחילה
שת"פ עם כותב אחר (למרות שהטקסטים שלך נהדרים כפי שהם) - תסריט? הצגת יחיד? ערב מונולוגים? פסטיבל מספרי סיפורים? לוח שנה שנושאו לידות? חסות (בהוצ' ההדפסה) של גוף מסחרי שלא סותר את האג'נדה, נניח יצרנית משאבות הנקה או מרכז לקורסי הכנה ללידה? אני סתם זורקת כל מיני מדיות, כסיעור מוחות.
ממשיכה את הסיעור: שת"פ עם צלמת שמצלמת ילודים, נשים שרק ילדו, נשים בהריון וכו'
ממשיכה את הסיעור: שת"פ עם צלמת שמצלמת ילודים, נשים שרק ילדו, נשים בהריון וכו'
-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
בלוג מיילדת מתחילה
אני לא הייתי עושה את זה, אלא אם כן יש לי זמן פנוי בשפע, כסף להוציא על זה, ובא לי לעשות את זה בשביל הכיף.
(דעתי האישית, כן? לא מחייב אף אחד)
למה? כי לדעתי זה לא יכסה את ההוצאות. כי אין מספיק קהל. כי את כותבת יפה, אבל זו כתיבה של בלוג, לא בהכרח כתיבה שמתאימה לספר. (אפשר להשתמש אולי בחומרים שכתבת פה כבסיס לספר עלילתי מרתק על עולם היולדות והמיילדות, ואז זה יכול להיות פיגוז של ספר. אם תכתבי אותו טוב, כרומן. וזה משהו אחר לגמרי מהבלוג הזה).
גם כי קראתי בזמן האחרון כמה ספרים שנכתבו ישירות על וכתוצאה מהתנסויות אישיות של הכותבת, והם היו בינוניים במקרה הטוב ומביכים במקרה הרע (אם את חייבת לדעת, זה היה "חתונה אוסטרלית" ו"איך היה היום שלך"). ולא בא לי שגם לך יקרה כדבר הזה.
ומעל הכל: כי כתיבת והוצאת ספר זה טונה השקעה ומעט מאוד תגמול יחסית להשקעה, גם במקרה הטוב. ואני אומרת את זה כאשתו של סופר מתחיל שקיבל מקדמה נחמדה על הספר הראשון שלו, כל ההוצאות היו על ההוצאה, והספר אמנם לא מכר המון בארץ בה יצא, אבל נמכר לחמש מדינות נוספות. אה, כן, וגם זכה בפרס. כלומר: הצלחה משמעותית, בשביל ספר ראשון.
ועדיין, לא כיסה את ההשקעה. את זמן הכתיבה והחשיבה והעבודה וההגהה.
אם אין הוצאה שמוכנה לשלם לך מקדמה על הספר, או לכל הפחות לקחת עליה את כל ההוצאות, אז את חייבת להיות עשירה במשהו (זמן, כסף, סבלנות בשביל לעשות את כל העבודה בלילות, טיפין טיפין, בעודך מתפרנסת... או משאב אחר) שיאפשר לך להוציא אותו בתנאים הקיימים ובלי להצטער ובלי להתחרט. ובלי לצפות לכלום.
לכל מי שמתעניינת המחיר של 1000 עותקים הוא כ - 50,000 ש"ח
כלומר, חמישים שקל לעותק.
אבל על כל עותק שיימכר, את גם תקבלי חמישים שקל? לכיסך? כמה בדיוק יצא, אחרי שמקזזים את העמלה של הוצאות הספרים וכל מיני הוצאות שבדרך?
<אבל, כרגיל, יכול להיות שאני טועה. אני אשאל את זוגי מה דעתו>
<וכל זה נכתב ממישהי שאוהבת ת הבלוג שלך
>
(דעתי האישית, כן? לא מחייב אף אחד)
למה? כי לדעתי זה לא יכסה את ההוצאות. כי אין מספיק קהל. כי את כותבת יפה, אבל זו כתיבה של בלוג, לא בהכרח כתיבה שמתאימה לספר. (אפשר להשתמש אולי בחומרים שכתבת פה כבסיס לספר עלילתי מרתק על עולם היולדות והמיילדות, ואז זה יכול להיות פיגוז של ספר. אם תכתבי אותו טוב, כרומן. וזה משהו אחר לגמרי מהבלוג הזה).
גם כי קראתי בזמן האחרון כמה ספרים שנכתבו ישירות על וכתוצאה מהתנסויות אישיות של הכותבת, והם היו בינוניים במקרה הטוב ומביכים במקרה הרע (אם את חייבת לדעת, זה היה "חתונה אוסטרלית" ו"איך היה היום שלך"). ולא בא לי שגם לך יקרה כדבר הזה.
ומעל הכל: כי כתיבת והוצאת ספר זה טונה השקעה ומעט מאוד תגמול יחסית להשקעה, גם במקרה הטוב. ואני אומרת את זה כאשתו של סופר מתחיל שקיבל מקדמה נחמדה על הספר הראשון שלו, כל ההוצאות היו על ההוצאה, והספר אמנם לא מכר המון בארץ בה יצא, אבל נמכר לחמש מדינות נוספות. אה, כן, וגם זכה בפרס. כלומר: הצלחה משמעותית, בשביל ספר ראשון.
ועדיין, לא כיסה את ההשקעה. את זמן הכתיבה והחשיבה והעבודה וההגהה.
אם אין הוצאה שמוכנה לשלם לך מקדמה על הספר, או לכל הפחות לקחת עליה את כל ההוצאות, אז את חייבת להיות עשירה במשהו (זמן, כסף, סבלנות בשביל לעשות את כל העבודה בלילות, טיפין טיפין, בעודך מתפרנסת... או משאב אחר) שיאפשר לך להוציא אותו בתנאים הקיימים ובלי להצטער ובלי להתחרט. ובלי לצפות לכלום.
לכל מי שמתעניינת המחיר של 1000 עותקים הוא כ - 50,000 ש"ח
כלומר, חמישים שקל לעותק.
אבל על כל עותק שיימכר, את גם תקבלי חמישים שקל? לכיסך? כמה בדיוק יצא, אחרי שמקזזים את העמלה של הוצאות הספרים וכל מיני הוצאות שבדרך?
<אבל, כרגיל, יכול להיות שאני טועה. אני אשאל את זוגי מה דעתו>
<וכל זה נכתב ממישהי שאוהבת ת הבלוג שלך

-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
בלוג מיילדת מתחילה
וכל זה נכתב ממישהי שאוהבת את הבלוג שלך
ומצד שני, ביקורתית מאוד בכל הנוגע לספרים....
ומצד שני, ביקורתית מאוד בכל הנוגע לספרים....
-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
בלוג מיילדת מתחילה
את העמלה של הוצאות הספרים
הץכוונתי, העמלה של חנויות הספרים.
הץכוונתי, העמלה של חנויות הספרים.
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
ואוו. תודה רבה על כל מה שאתן כותבות. אני נותנת לדברים לחלחל ולהדהד ובמקביל פותחת כיוונים חדשים ומתייעצת גם עם אנשים "מקצועיים" יותר.
ברור לי שמדובר בפרויקט שידרוש המון המון השקעה של זמן ואנרגיה (וזאת מעבר לכסף הרב). מדובר בעוד משרה בעצם...
גם אני ביקורתית מאוד בנוגע לספרים ולצערי נראה לי שאידתי את היכולת להיות אוביקטיבית (אם בכלל היתה לי אי פעם יכולת כזאת... מן הסתם לא) לגבי הספר שלי.
כל זוית שאתן מוסיפות - מוסיפה לי עוד נקודות למחשבה, אז תודה רבה!
ברור לי שמדובר בפרויקט שידרוש המון המון השקעה של זמן ואנרגיה (וזאת מעבר לכסף הרב). מדובר בעוד משרה בעצם...
גם אני ביקורתית מאוד בנוגע לספרים ולצערי נראה לי שאידתי את היכולת להיות אוביקטיבית (אם בכלל היתה לי אי פעם יכולת כזאת... מן הסתם לא) לגבי הספר שלי.
כל זוית שאתן מוסיפות - מוסיפה לי עוד נקודות למחשבה, אז תודה רבה!
-
- הודעות: 3574
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
- דף אישי: הדף האישי של אילה_א*
בלוג מיילדת מתחילה
אני דווקא לא חושבת שספר שכזה מיועד לנשים שיולדות בבית
הרי דנה עובדת בבית חולים
מה שכן אני בטוחה שיש המון נשים שמתעניינות בלידות אני רק לא בטוחה איך ספר כזה צריך להיות ערוך
הרי דנה עובדת בבית חולים
מה שכן אני בטוחה שיש המון נשים שמתעניינות בלידות אני רק לא בטוחה איך ספר כזה צריך להיות ערוך
בלוג מיילדת מתחילה
אני כותבת לך כאן, כשלב שני אחרי שכבר דיברנו בהרחבה בזמנו -
התחושות שלי (וגם הנסיון של אנשים שאני מכירה, שהוציאו ושלא הוציאו ספרים) דומות לאלה של תמרוש.
שכדאי לעשות זאת רק אם את רוצה או חייבת, בשביל עצמך או בשביל העולם, without counting the cost - בכסף, בזמן, בהשקעה ובמחירים רגשיים.
נראה לי אין שום דרך לדעת מראש איך זה יחזיר את עצמו. אני מניחה שהקשר עם הוצאות הספרים נותן אינדיקציה ראשונית לצפיפות של השוק וכל זה.
ההדפסה היא רק ההתחלה, נראה לי. ספר זה כמו ילד, וההדפסה היא הלידה. אח"כ צריך לגדל אותו
אז זה חוזר לשאלה: מה את רוצה. ולמה.
ואת יודעת שבעיני הספר שווה ביותר, כי אמרתי לך (-:
התחושות שלי (וגם הנסיון של אנשים שאני מכירה, שהוציאו ושלא הוציאו ספרים) דומות לאלה של תמרוש.
שכדאי לעשות זאת רק אם את רוצה או חייבת, בשביל עצמך או בשביל העולם, without counting the cost - בכסף, בזמן, בהשקעה ובמחירים רגשיים.
נראה לי אין שום דרך לדעת מראש איך זה יחזיר את עצמו. אני מניחה שהקשר עם הוצאות הספרים נותן אינדיקציה ראשונית לצפיפות של השוק וכל זה.
ההדפסה היא רק ההתחלה, נראה לי. ספר זה כמו ילד, וההדפסה היא הלידה. אח"כ צריך לגדל אותו
אז זה חוזר לשאלה: מה את רוצה. ולמה.
ואת יודעת שבעיני הספר שווה ביותר, כי אמרתי לך (-:
-
- הודעות: 2106
- הצטרפות: 17 אוגוסט 2003, 20:40
- דף אישי: הדף האישי של סמדר_נ*
בלוג מיילדת מתחילה
לי יש סנטימנטים לכתיבתך, עוד מהחוג ההוא לכתיבה יוצרת בילדות.
וגם אני קוראת בשקיקה את הבלוג הזה.
אז נורא בא לי שתוציאי ספר. זה בשלוף, בלי להתייחס לעלויות בכסף/זמן/עבודה/השקעה רגשית. וכן, הייתי קונה.
יחד עם זאת (ואני בטח אגיד פה משהו שאת יודעת בעצמך) כשאני קוראת ספר במיטה אני מגייסת סוג אחר של קריאה מזה של קריאת פוסטים בבלוג, והציפיות שלי מהספר הן בהתאם. לא הייתי רוצה לקנות ספר שהוא "בלוג כרוך".
לכן הפוסטים -- היפהפיים כשלעצמם -- יכולים להיות ראשי פרקים וסקיצה כללית, אבל ספר שאני הייתי רוצה לקרוא היה צולל יותר הלאה, לכיוון של כתיבה ספרותית-בדיונית (כמו שהציעה תמרוש רוש) או מסאית (כמו שיותר בא לי כרגע לקרוא בנושא הזה).
>מייצגת רק את עצמי<
וגם אני קוראת בשקיקה את הבלוג הזה.
אז נורא בא לי שתוציאי ספר. זה בשלוף, בלי להתייחס לעלויות בכסף/זמן/עבודה/השקעה רגשית. וכן, הייתי קונה.
יחד עם זאת (ואני בטח אגיד פה משהו שאת יודעת בעצמך) כשאני קוראת ספר במיטה אני מגייסת סוג אחר של קריאה מזה של קריאת פוסטים בבלוג, והציפיות שלי מהספר הן בהתאם. לא הייתי רוצה לקנות ספר שהוא "בלוג כרוך".
לכן הפוסטים -- היפהפיים כשלעצמם -- יכולים להיות ראשי פרקים וסקיצה כללית, אבל ספר שאני הייתי רוצה לקרוא היה צולל יותר הלאה, לכיוון של כתיבה ספרותית-בדיונית (כמו שהציעה תמרוש רוש) או מסאית (כמו שיותר בא לי כרגע לקרוא בנושא הזה).
>מייצגת רק את עצמי<
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
בלוג מיילדת מתחילה
לפני המון שנים כתבתי ספר ילדים.
בסוף גנזתי אותו כי הבנתי שזה פשוט הוצאה מטורפת עם כלום רווח...
אם את עושה את זה, תעשי אתזה בשביל הכייף עם נכונות להפסיד כסף ולהרוויח הגשמת חלום...
בסוף גנזתי אותו כי הבנתי שזה פשוט הוצאה מטורפת עם כלום רווח...
אם את עושה את זה, תעשי אתזה בשביל הכייף עם נכונות להפסיד כסף ולהרוויח הגשמת חלום...
-
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
בלוג מיילדת מתחילה
היי דנה
לדעתי הצנועה יש ויש מקום לספר שכזה!
ולו לשם השליחות והחשיבות שיש בחומר שכזה להגיע לבתים שלא חושבים או מכירים את נושא הלידות בבתי החולים ומתחילים להתעניין..
כאלה שמצפים לתינוק ומתחילים לחפש ספרים וטקסטים בנושא. וגם כמובן אלה שעברו לידה או מתענינים, כמו כולנו כאן בעצם.
זוכרת ש"חרשתי" את "טבעי ללדת" וכל מי שילדה סביבי, רק חיפשנו עוד לקרוא.
זה לא חייב להיות ספר לקריאה מסיבי, שלוקחים למיטה, זה לא חייב להיות טקסט עשיר של ש"י עגנון.. זהו ספר אינפורמטיבי המספר נקודת מבט קטנה וחשובה על הנושא.
למיטב ידיעתי אין הרבה מאוד כאלה ואני בטוחה לגמרי שהוא יהדהד וישפיע.
אמנם יש לחשוב על המלאכה המרובה הזו, אבל נראה לי שיש לך מוטיבציה לכך, ויקח כמה זמן שצריך. לא זו הסיבה שהתחלת לכתוב כאן מלכתחילה?
זה מאוד מרגש שבכלל חשבת על להוציא ספר שכזה, זה אומץ וזו יוזמה נפלאה.
אני זוכרת ימים שהגעתי בעצמי ממשמרת מאוחרת וטסתי למחשב כדי לקרוא על המשמרת שלך!... זה מרתק.
וראוי ויפה שיגיע לעוד הרבה עיניים.
אני תומכת מאוד בעניין.
לדעתי הצנועה יש ויש מקום לספר שכזה!
ולו לשם השליחות והחשיבות שיש בחומר שכזה להגיע לבתים שלא חושבים או מכירים את נושא הלידות בבתי החולים ומתחילים להתעניין..
כאלה שמצפים לתינוק ומתחילים לחפש ספרים וטקסטים בנושא. וגם כמובן אלה שעברו לידה או מתענינים, כמו כולנו כאן בעצם.
זוכרת ש"חרשתי" את "טבעי ללדת" וכל מי שילדה סביבי, רק חיפשנו עוד לקרוא.
זה לא חייב להיות ספר לקריאה מסיבי, שלוקחים למיטה, זה לא חייב להיות טקסט עשיר של ש"י עגנון.. זהו ספר אינפורמטיבי המספר נקודת מבט קטנה וחשובה על הנושא.
למיטב ידיעתי אין הרבה מאוד כאלה ואני בטוחה לגמרי שהוא יהדהד וישפיע.
אמנם יש לחשוב על המלאכה המרובה הזו, אבל נראה לי שיש לך מוטיבציה לכך, ויקח כמה זמן שצריך. לא זו הסיבה שהתחלת לכתוב כאן מלכתחילה?
זה מאוד מרגש שבכלל חשבת על להוציא ספר שכזה, זה אומץ וזו יוזמה נפלאה.
אני זוכרת ימים שהגעתי בעצמי ממשמרת מאוחרת וטסתי למחשב כדי לקרוא על המשמרת שלך!... זה מרתק.
וראוי ויפה שיגיע לעוד הרבה עיניים.
אני תומכת מאוד בעניין.
-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
בלוג מיילדת מתחילה
אני בטוחה שיש המון נשים שמתעניינות בלידות אני רק לא בטוחה איך ספר כזה צריך להיות ערוך
זה משהו ששכחתי להגיד:
עריכה היא קריטית לספר.
כל ספר, סופר, מגיע לו עורך טוב.
אם ההוצאה לאור לא משלמשת לך, וכל ההוצאות והסיכון עלייך, רוב הסיכויים שהם גם לא יטרחו במיוחד לפרגן לך עריכה מושקעת.
ספר יכול לקום וליפול על עריכה.
זה משהו ששכחתי להגיד:
עריכה היא קריטית לספר.
כל ספר, סופר, מגיע לו עורך טוב.
אם ההוצאה לאור לא משלמשת לך, וכל ההוצאות והסיכון עלייך, רוב הסיכויים שהם גם לא יטרחו במיוחד לפרגן לך עריכה מושקעת.
ספר יכול לקום וליפול על עריכה.
-
- הודעות: 5688
- הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
- דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש
בלוג מיילדת מתחילה
<אבל, כרגיל, יכול להיות שאני טועה. אני אשאל את זוגי מה דעתו>
זוגי מסכים
_לדעתי הצנועה יש ויש מקום לספר שכזה!
ולו לשם השליחות והחשיבות שיש בחומר שכזה להגיע לבתים שלא חושבים או מכירים את נושא הלידות בבתי החולים ומתחילים להתעניין.._
בטח שגם אני הייתי רוצה לראות את הספר הזה יוצא ומצליח, ובטח שהייתי רוצה לראות אותו מכה גלים, ובטח שהייתי רוצה לראות יותר במה לגישה ולפרספקטיבה של דנה, אבל לא הייתי רוצה לראות איך תקווה שכל זה יקרה תבוא על חשבון איזשהו אספקט מהותי בחיים של הכותבת
גם לא הייתי רוצה לראות מישהי יושבת ומשקיעה המון, זמן וגם כסף, על הוצאה לא מקצועית של ספר, בלי עריכה טובה (ועריכה טובה היא גם הכרחית לספר, וגם חווייה קשה לכל סופר/ת), בלי הגהה מדוקדקת (ואין דבר כזה יותר מדי מדוקדקת), בלי השקעה נבונה בעיצוב.... שלא לדבר על שיווק וקידום, כדי לראות את כל המאמץ הזה עושה "פלופ" ושוקע איפשהו, עם שני עותקים לדיראון עולם בספרייה הלאומית בירושלים.
יש פה עניין של ניהול סיכונים...
זוגי מסכים

_לדעתי הצנועה יש ויש מקום לספר שכזה!
ולו לשם השליחות והחשיבות שיש בחומר שכזה להגיע לבתים שלא חושבים או מכירים את נושא הלידות בבתי החולים ומתחילים להתעניין.._
בטח שגם אני הייתי רוצה לראות את הספר הזה יוצא ומצליח, ובטח שהייתי רוצה לראות אותו מכה גלים, ובטח שהייתי רוצה לראות יותר במה לגישה ולפרספקטיבה של דנה, אבל לא הייתי רוצה לראות איך תקווה שכל זה יקרה תבוא על חשבון איזשהו אספקט מהותי בחיים של הכותבת

גם לא הייתי רוצה לראות מישהי יושבת ומשקיעה המון, זמן וגם כסף, על הוצאה לא מקצועית של ספר, בלי עריכה טובה (ועריכה טובה היא גם הכרחית לספר, וגם חווייה קשה לכל סופר/ת), בלי הגהה מדוקדקת (ואין דבר כזה יותר מדי מדוקדקת), בלי השקעה נבונה בעיצוב.... שלא לדבר על שיווק וקידום, כדי לראות את כל המאמץ הזה עושה "פלופ" ושוקע איפשהו, עם שני עותקים לדיראון עולם בספרייה הלאומית בירושלים.
יש פה עניין של ניהול סיכונים...
-
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
בלוג מיילדת מתחילה
א הייתי רוצה לראות איך תקווה שכל זה יקרה תבוא על חשבון איזשהו אספקט מהותי בחיים של הכותבת
נכון, גם אני לא. אבל במקום להתאמץ ולדמיין כמה היא יושבת ומשקיעה בכתיבה עם עריכה כזו וכו וכו, אני מעדיפה לדמיין בפועל איך הספר כן מכה גלים_ וכן נותן _במה לגישה ולפרספקטיבה של דנה
ואם ניתן בכלל, לעלות על איזה גל חיובי, סלחני, חסר ציפיות ומחוייך ולעשות משהו שאת אוהבת. זו נתינה טהורה ובי זה נוגע.
בעיני ברור שכדאי לך דנה לבדוק עם עצמך מה רמת המוטיבציה וההשקעה שטוב לך להשקיע כאן ומשם להמשיך.
אפשר גם להתחיל ולראות אם זה גדול עליך. אבל גם במחיר של הספריה הלאומית בירושלים, עם הסיכוי שיולדת -שתיים, קראו והפנימו (מה שלדעתי הבלתי מקצועית לא יקרה, לדעתי יהיו הרבה יותר) ואימצו גישה
שתשנה להן עולם, עשית כבר את שלך. זה מין סוג כזה של ספר בעיני. (וזה נאמר ללא זלזול כלל, בעבודה המרובה שנכונה לך על מנת ליצור ספר שישביע את רצונך)
אני מודה שיתכן ויש לי ראיה רומנטית מעט בענין. אני, בתור מאיירת שעובדת בבדידות בסמוך לשולחן העבודה שלי ורק נשאר לי לדמיין מה איור מושקע ואמיץ יכול לעשות לאי אלו נפשות,
מספיק שנגע בנפש אחת, היה שווה לי המאמץ (האחר והשונה משלך).
אם את עושה את זה, תעשי אתזה בשביל הכייף עם נכונות להפסיד כסף ולהרוויח הגשמת חלום... מסכימה מאוד עם המשפט הזה של הקוסמת.
נכון, גם אני לא. אבל במקום להתאמץ ולדמיין כמה היא יושבת ומשקיעה בכתיבה עם עריכה כזו וכו וכו, אני מעדיפה לדמיין בפועל איך הספר כן מכה גלים_ וכן נותן _במה לגישה ולפרספקטיבה של דנה
ואם ניתן בכלל, לעלות על איזה גל חיובי, סלחני, חסר ציפיות ומחוייך ולעשות משהו שאת אוהבת. זו נתינה טהורה ובי זה נוגע.
בעיני ברור שכדאי לך דנה לבדוק עם עצמך מה רמת המוטיבציה וההשקעה שטוב לך להשקיע כאן ומשם להמשיך.
אפשר גם להתחיל ולראות אם זה גדול עליך. אבל גם במחיר של הספריה הלאומית בירושלים, עם הסיכוי שיולדת -שתיים, קראו והפנימו (מה שלדעתי הבלתי מקצועית לא יקרה, לדעתי יהיו הרבה יותר) ואימצו גישה
שתשנה להן עולם, עשית כבר את שלך. זה מין סוג כזה של ספר בעיני. (וזה נאמר ללא זלזול כלל, בעבודה המרובה שנכונה לך על מנת ליצור ספר שישביע את רצונך)
אני מודה שיתכן ויש לי ראיה רומנטית מעט בענין. אני, בתור מאיירת שעובדת בבדידות בסמוך לשולחן העבודה שלי ורק נשאר לי לדמיין מה איור מושקע ואמיץ יכול לעשות לאי אלו נפשות,
מספיק שנגע בנפש אחת, היה שווה לי המאמץ (האחר והשונה משלך).
אם את עושה את זה, תעשי אתזה בשביל הכייף עם נכונות להפסיד כסף ולהרוויח הגשמת חלום... מסכימה מאוד עם המשפט הזה של הקוסמת.
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
אני רוצה לספר על הדרך בה נדב הקטן שלנו הגיע לעולם. זה בעיקר לעצמי כדי לזכור וכדי לכתוב את הסיפור אבל אני חושבת שיש בזה גם דברים חשובים אולי לעוד נשים. זה כנראה יהיה בהמשכים... הוא בדיוק מתחיל קצת לזוז.
ההריון של נדב היה רצוי ושמחנו מאוד כשגילינו שאני בהריון. הזמן עבר מהר יחסית, כמו שקורה בד"כ בהריון שני, ובקושי ראו עליי שאני בהריון - למעשה יש כמה אנשים ביישוב שלי שגילו שאני בהריון רק אחרי שילדתי.. נו טוב, זה בגלל שאני שמנה וגבוהה והבטן גדלה פנימה ולרוחב במקום החוצה. וגם בגלל שאנשים נורא מנומסים ולא נעים להם לשאול אם סתם השמנתי או שאני בהריון..
מתחילת ההריון היו לי הבזקים של עצמי שוכבת על מיטת חדר הניתוחים ואכן בכל פעם נולדה סיבה חדשה שעשויה להובילני שמה - בעיה בשליה שלאחר התייעצות עם הפרופ' שלנו הוסר החשש מניתוח, ראש גדול יחסית של התינוק ומשקל גבוה (התברר כסתם טעות), ומצג עכוז או רוחבי כל הזמן.
אני חששתי שתהיה לי רעלת הריון כי בפעם הקודמת היתה לי, ולכן עשיתי לעצמי מעקב הריון בחדר לידה ודווקא לחצי הדם היו תקינים ולא היה חלבון וההריון התקדם לו.
בשלב מסוים, שבוע 36 וארבעה ימים, הבנתי שאם התינוק עדיין יישאר במצג עכוז אצטרך להחליט איך יולדים. כבר מצאתי רופא שהסכים לבוא מן הבית וליילד אותי בלידה רגילה ומצד שני רציתי גם לבדוק אם יש תורים לניתוח קיסרי אם אצטרך (כי איתן היה צריך להיות בחו"ל בדיוק בתאריך הלידה המשוער). ובמקביל - נסיונות היפוך עם תרגילים בבית ובבריכה, מוקסה לאצבע הקטנה, נגינות על הבטן התחתונה, דמיון מודרך ומה לא. היפוך חיצוני היה מיועד לשבוע 37 אם התינוקי לא יתהפך עד אז...
ההריון של נדב היה רצוי ושמחנו מאוד כשגילינו שאני בהריון. הזמן עבר מהר יחסית, כמו שקורה בד"כ בהריון שני, ובקושי ראו עליי שאני בהריון - למעשה יש כמה אנשים ביישוב שלי שגילו שאני בהריון רק אחרי שילדתי.. נו טוב, זה בגלל שאני שמנה וגבוהה והבטן גדלה פנימה ולרוחב במקום החוצה. וגם בגלל שאנשים נורא מנומסים ולא נעים להם לשאול אם סתם השמנתי או שאני בהריון..
מתחילת ההריון היו לי הבזקים של עצמי שוכבת על מיטת חדר הניתוחים ואכן בכל פעם נולדה סיבה חדשה שעשויה להובילני שמה - בעיה בשליה שלאחר התייעצות עם הפרופ' שלנו הוסר החשש מניתוח, ראש גדול יחסית של התינוק ומשקל גבוה (התברר כסתם טעות), ומצג עכוז או רוחבי כל הזמן.
אני חששתי שתהיה לי רעלת הריון כי בפעם הקודמת היתה לי, ולכן עשיתי לעצמי מעקב הריון בחדר לידה ודווקא לחצי הדם היו תקינים ולא היה חלבון וההריון התקדם לו.
בשלב מסוים, שבוע 36 וארבעה ימים, הבנתי שאם התינוק עדיין יישאר במצג עכוז אצטרך להחליט איך יולדים. כבר מצאתי רופא שהסכים לבוא מן הבית וליילד אותי בלידה רגילה ומצד שני רציתי גם לבדוק אם יש תורים לניתוח קיסרי אם אצטרך (כי איתן היה צריך להיות בחו"ל בדיוק בתאריך הלידה המשוער). ובמקביל - נסיונות היפוך עם תרגילים בבית ובבריכה, מוקסה לאצבע הקטנה, נגינות על הבטן התחתונה, דמיון מודרך ומה לא. היפוך חיצוני היה מיועד לשבוע 37 אם התינוקי לא יתהפך עד אז...
-
- הודעות: 1134
- הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
- דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*
בלוג מיילדת מתחילה
ממתינה במתח...
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
בלוג מיילדת מתחילה
ממתינה גם....
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
נמשיך. ביקשתי מהרופא לקבוע לי תור לניתוח והוא אמר - בואי נעשה אולטראסאונד ונראה איך הוא שוכב ואם אפשר לבצע היפוך. באולטראסאונד ראינו שהוא עדיין לגמרי הפוך, אבל גם שכמות המים קטנה - בנדיבות רבה קיבלנו 4-5 (שזה נמוך מאוד לשבוע 36). הרופא החביב שאל אם אני בצום והציע לנתח מייד אבל אני סירבתי ובירשתי שנקבע לשבוע 37 כדי שהתינוק לא יהיה פג ויוכל להיות בביות וכו'. הכי בעולם חששתי מתסריט שאני אחרי ניתוח והתינוק בפגיה שנמצאת בבנין אחר...
טוב, אז קבענו ליום שישי וסיכמנו שאחזור למחרת לעשות מוניטור ואולטראסאונד ובינתיים אשתה המון ואשכב על הצד וכו'..
למחרת, אחרי ליטרים של מים ושכיבה ומנוחה, הגעתי שוב לחדר לידה. המוניטור היה תקין לחלוטין אך באולטרא סאונד ראינו שכמות המים ירדה ל - 0. כלומר, השליה מפסיקה לתפקד וזה לא מצב שאפשר למשוך יותר מדי. שוב שאלו אם אני בצום והפעם באמת לא הייתי. קודם כל בכיתי נורא כי כל כך לא רציתי לוותר על ביות ועל הרגעים שאחרי הלידה.
האחראית הנפלאה שלי נתנה לי כתף לבכות עליה ואחרי שנרגעתי התחילה בסדרת טלפונים - טלפון לרופא ילודים לסכם שיתנו לי ביות אם הכל יהיה בסדר עם התינוק וכמו כן שיתנו לו להיות איתי בחדר ניתוח כמה שיותר (מסתבר אגב, כך נודע לנו במהלך השיחה - שכל אישה יכולה לעמוד על כך שיהיה ביות גם כשמדובר בפגים). אחר כך דאגה לי לצוות חדר ניתוח נפלא, מרדים לפי בקשתי, מנתחים טובים... איזה כיף.
אז התאשפזתי (את רוב הקבלה עשיתי בעצמי..) ואחרי כמה דקות הגיע רופא נחמד. הוא מתנצל מאוד אבל הוא חייב להחתים אותי על סירוב טיפול כי הם רצו לנתח מייד ואני עדיין מתעקשת על מחר. לא נעים לו כי אנחנו עובדים יחד אבל לי אין בעיה עם זה. חותמת.
אני מעבירה את הזמן עד למחר בחדר לידה, שוכבת ונחה, נרגעת, מדברת עם התינוק כמה שיותר ומספרת לו בדיוק מה יהיה מחר ולמה, מנסה לרכך את ההלם בשבילו, שבודאי תכנן להיות בפנים עוד כמה שבועות טובים. מבחינתי זו היתה הסיבה העיקרית לדחייה של הניתוח - להכין את עצמי ואת התינוק. לא חששתי שמשהו יקרה עד הניתוח - היתה לי ידיעה ברורה שהכל בסדר.
למחרת, שבוע 36 ושישה ימים, אחרי חוקן שביקשתי ומקלחת ארוכה ארוכה (ממליצה מאוד לפני ניתוח..) התייצבתי שוב באולטראסאונד - מי יודע, אולי התהפך או שכמות המים גדלה לה.. אך לא. עדיין עכוז ועדיין אין מים כלל. התקדמנו לחדר ניתוח, איתן נפרד ממני בכניסה (הוא מתעלף רק מהמחשבה על דם), ונכנסתי פנימה יחד עם מירי ועם עדי - חברה טובה, מיילדת אצלנו שהגיעה במיוחד מחופשת הלידה שלה כדי להיות איתי.
עכשיו אני יודעת שכאן זה באופן טבעי ואני אמורה לכתוב כמה נורא היה הניתוח וכל זה, אבל לצערי הניתוח היה חוויה נהדרת. הטייפ השמיע דיסק שחברה טובה הכינה לי ע"פ בקשתי יומיים קודם לכן (היה לי חוש נבואי שצריך להכין הכל בזמן כי הכל יהיה מוקדם מהצפוי), שתי אחיות חדר ניתוח לבביות ומחייכות, המרדים האהוב עלי ביותר שביקשתי ממנו להיות איתי בניתוח כי פשוט יש לו לב טוב והוא מלא חמלה ליולדות ומתנהג אליהן תמיד בכל כך הרבה חום ואמפתיה - משהו נדיר או לא קיים בקרב המרדימים, וכמובן שתי המיילדות החברות שהיו איתי.
המרדים הרדים בשיטה שרק הוא משתמש בה, שנקראת ספינל-אפידורל, כלומר הוא גם מבצע הרדמה ספינלית וגם אפידורלית ובסיום הניתוח מכניס מורפין לקטטר האפידורלי מה שמאפשר 24 שעות לפחות ללא כאבים משמעותיים יחד עם אפשרות לניוד רגיל - אני ממליצה לכל מי שעומדת לעבור ניתוח אלקטיבי לבקש את זה או לבדוק אם נהוג לעשות את זה בבי"ח בו היא תלד.
השכיבה על מיטת הניתוחים היתה ממש נעימה. בחיי. חברה אחת מעסה לי את היד, המרדים מעסה לי את הפנים, חברה אחרת מלטפת לי את השערות, ושני רופאים חביבים מצחיקים אותנו ומעסים לי את האיברים הפנימיים - זו היתה תחושה פיזית נעימה ביותר יחד עם החמימות והכבדות של ההרדמה.
תוך כמה דקות נולד נדב וישר הונח עלי.הוא היה מלא בורניקס, ורוד לגמרי וצורח. הרופא ילדים הציץ בו ואמר להתראות. מבחינתי זו היתה הצלחה. רוב התינוקות שנולדים בניתוח ובמיוחד אם הם פגים, נולדים מתנשמים ולא ממש יכולים להשאר עם האם. אני לא יודעת למה נדב לא התנשם בכלל - סתם מזל? אולי בזכות ההכנה שעשיתי לו שהפחיתה את ההפתעה והפחד שלו? אולי בזכות שהניחו אותו מייד עלי?
בכל אופן הוא שכב עלי כמעט חצי שעה, ערום על החזה שלי ומכוסה בשמיכות מלמעלה. זו היתה בשבילי חוויה נהדרת ותיקון במידה מסוימת לעומת הלידה של נעמה - היא היתה עלי אולי 5 דקות. הסברתי לנדב כל מה שקרה, נשמתי עליו ונישקתי אותו ולאט לאט הוא נרגע. אחרי חצי שעה איתן לקח אותו לתינוקיה לביקור קצרצר וחזר איתו אחרי חצי שעה כשכבר הייתי בהתאוששות - ומאז נדב היה איתי כל הזמן.
ההתאוששות מן הניתוח היה משהו שקצת פחדתי ממנו - אני עובדת בחדר לידה ורואה איך הנשים כאובות כשההרדמה פגה ורואה איך הן הולכות כפופות אחר כך בימים שאחרי הניתוח. אבל, לי היה ספינל אפידורל וכל הזמן חיכיתי לכאבים האיומים שכלל לא הגיעו. 6 שעות אחרי הניתוח כבר התקלחתי והחלפתי לבגדים שלי, הלכתי במחלקה אט אט אבל עם גב ישר וגוף רפוי ולא מכווץ. ביום הראשון הקאתי כל הזמן (לדעתי כי עדיין הורמוני ההריון פעלו ומה לעשות - כשאני בהריון אני מקיאה כשאני בצום, גם בסוף) אז נשארתי עם עירוי עד הלילה.
אני חושבת שכשלא כואב יותר מדי אז הגוף לא מתכווץ כתגובה לכאב, ואז גם כואב פחות בהמשך. ובאמת, בימים הבאים לא כאב לי כמעט בכלל - רק אם השתעלתי או כשקמתי מן המיטה, וגם זה לא היה נורא כל כך. הרגשתי כל כך טוב שתוך יומיים וחצי חתמתי (שוב) על סירוב טיפול ושחררתי אותנו הביתה.
זה היה הסיפור של הלידה-ניתוח. במקביל, התחיל סיפור אחר שהוא סיפור ההנקה של נדב. אני מקווה לכתוב אותו בעוד חודש עם שורת הסיום "והיום הוא יונק הנקה מלא ובלי בעיות" אבל הסוף עוד לא ידוע ואין לי ממש כוחות נפשיים לכתוב אותו עדיין, כשהסוף עוד לא ידוע...אוכל רק לומר שמעורבים בסיפור לשון קשורה, סנטר קטן ונסוג, תינוק מתוק ופגי ומערכת בריאות קפואה על שמריה.
מה המסקנות שלי מן הניתוח?
קודם כל יש בי חלקים ששמחים שעברתי ניתוח - אני בטוחה שזה יהפוך אותי למיילדת טובה יותר כפי שהלידה של נעמה על שלל ההתערבויות שהיו בה עוזרות לי להבין טוב יותר את הנשים שנאלצות לחוות את אותן החוויות. ברור שהייתי שמחה לעבור לידה רגילה הפעם, אבל ברור לי שלא ממש היתה ברירה ואני כל כך שמחה שנדב ואני בריאים ושלמים.
אני חושבת שיש משמעות רבה להכנה של עצמינו ולהכנה של התינוק - זה נכון לגבי לידה רגילה ואולי נכון במיוחד לגבי ניתוח משום שזו סיטואציה מאוד לא טבעית ואין את ההכנה הטבעית שמתרחשת במערכת שלנו. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל אני מרגישה שכשאני מעצבת את הסביבה שלי על פי בחירתי, עד כמה שניתן כמובן, ומרגישה שלווה עם הדברים שאינם תלויים בי, ומקיפה את עצמי בתמיכה מסוגים שונים, אז דרך הלידה במקרה הזה, כבר פחות חשובה, יותר חשובה האוירה והתחושה שאני חלק ממה שקורה ולא חסרת אונים בתוך הסיטואציה. כך היה גם בלידה של נעמה שהיתה התערבותית מאוד, אולי הכי שאפשר, אבל היתה לי חוויה חיובית ביותר ולא יצרה שום טראומה (ואז עוד לא הייתי חלק מן הצוות). גם הפעם חשתי שאין טראומה - נכון, היה ניתוח, אבל אין טראומה, וההחלמה המהירה מחזקת את התחושה הזו.
כמו שאני רואה את זה, לכל אישה יש אפשרות לגייס את הצוות לטובתה ולטובת התינוק. להפוך אותם לחלק מהצוות שלה, לחלק מן המשאבים שלה. ואני רואה נשים שיודעות איך לעשות זה והצוות תמיד מתגייס בשמחה - כי גם לנו זה חשוב וכיף. סיפרתי כאן פעם על אישה שהיתה צריכה לעבור ניתוח קיסרי בהרדמה כללית והיא ביקשה מהצוות שכשהתינוק נולד שנברך אותו בברכת "ברוך הבא". ואכן כשהתינוק נולד הוא זכה לקבלת פנים נפלאה ומרגשת מכל הצוות כולל מנתחים ומרדימם ואחי חדר ניתוח. זה נכון שיש ציניות וניכור במערכת הרפואית אבל בסופו של דבר כולם הם בני אדם וכאשר מתייחסים אליהם ככאלו הם נזכרים בזה ושמחים להתנהג כבני אדם.
בטח יהיו לי עוד תובנות אבל כרגע אני הולכת לשאוב חלב...
טוב, אז קבענו ליום שישי וסיכמנו שאחזור למחרת לעשות מוניטור ואולטראסאונד ובינתיים אשתה המון ואשכב על הצד וכו'..
למחרת, אחרי ליטרים של מים ושכיבה ומנוחה, הגעתי שוב לחדר לידה. המוניטור היה תקין לחלוטין אך באולטרא סאונד ראינו שכמות המים ירדה ל - 0. כלומר, השליה מפסיקה לתפקד וזה לא מצב שאפשר למשוך יותר מדי. שוב שאלו אם אני בצום והפעם באמת לא הייתי. קודם כל בכיתי נורא כי כל כך לא רציתי לוותר על ביות ועל הרגעים שאחרי הלידה.
האחראית הנפלאה שלי נתנה לי כתף לבכות עליה ואחרי שנרגעתי התחילה בסדרת טלפונים - טלפון לרופא ילודים לסכם שיתנו לי ביות אם הכל יהיה בסדר עם התינוק וכמו כן שיתנו לו להיות איתי בחדר ניתוח כמה שיותר (מסתבר אגב, כך נודע לנו במהלך השיחה - שכל אישה יכולה לעמוד על כך שיהיה ביות גם כשמדובר בפגים). אחר כך דאגה לי לצוות חדר ניתוח נפלא, מרדים לפי בקשתי, מנתחים טובים... איזה כיף.
אז התאשפזתי (את רוב הקבלה עשיתי בעצמי..) ואחרי כמה דקות הגיע רופא נחמד. הוא מתנצל מאוד אבל הוא חייב להחתים אותי על סירוב טיפול כי הם רצו לנתח מייד ואני עדיין מתעקשת על מחר. לא נעים לו כי אנחנו עובדים יחד אבל לי אין בעיה עם זה. חותמת.
אני מעבירה את הזמן עד למחר בחדר לידה, שוכבת ונחה, נרגעת, מדברת עם התינוק כמה שיותר ומספרת לו בדיוק מה יהיה מחר ולמה, מנסה לרכך את ההלם בשבילו, שבודאי תכנן להיות בפנים עוד כמה שבועות טובים. מבחינתי זו היתה הסיבה העיקרית לדחייה של הניתוח - להכין את עצמי ואת התינוק. לא חששתי שמשהו יקרה עד הניתוח - היתה לי ידיעה ברורה שהכל בסדר.
למחרת, שבוע 36 ושישה ימים, אחרי חוקן שביקשתי ומקלחת ארוכה ארוכה (ממליצה מאוד לפני ניתוח..) התייצבתי שוב באולטראסאונד - מי יודע, אולי התהפך או שכמות המים גדלה לה.. אך לא. עדיין עכוז ועדיין אין מים כלל. התקדמנו לחדר ניתוח, איתן נפרד ממני בכניסה (הוא מתעלף רק מהמחשבה על דם), ונכנסתי פנימה יחד עם מירי ועם עדי - חברה טובה, מיילדת אצלנו שהגיעה במיוחד מחופשת הלידה שלה כדי להיות איתי.
עכשיו אני יודעת שכאן זה באופן טבעי ואני אמורה לכתוב כמה נורא היה הניתוח וכל זה, אבל לצערי הניתוח היה חוויה נהדרת. הטייפ השמיע דיסק שחברה טובה הכינה לי ע"פ בקשתי יומיים קודם לכן (היה לי חוש נבואי שצריך להכין הכל בזמן כי הכל יהיה מוקדם מהצפוי), שתי אחיות חדר ניתוח לבביות ומחייכות, המרדים האהוב עלי ביותר שביקשתי ממנו להיות איתי בניתוח כי פשוט יש לו לב טוב והוא מלא חמלה ליולדות ומתנהג אליהן תמיד בכל כך הרבה חום ואמפתיה - משהו נדיר או לא קיים בקרב המרדימים, וכמובן שתי המיילדות החברות שהיו איתי.
המרדים הרדים בשיטה שרק הוא משתמש בה, שנקראת ספינל-אפידורל, כלומר הוא גם מבצע הרדמה ספינלית וגם אפידורלית ובסיום הניתוח מכניס מורפין לקטטר האפידורלי מה שמאפשר 24 שעות לפחות ללא כאבים משמעותיים יחד עם אפשרות לניוד רגיל - אני ממליצה לכל מי שעומדת לעבור ניתוח אלקטיבי לבקש את זה או לבדוק אם נהוג לעשות את זה בבי"ח בו היא תלד.
השכיבה על מיטת הניתוחים היתה ממש נעימה. בחיי. חברה אחת מעסה לי את היד, המרדים מעסה לי את הפנים, חברה אחרת מלטפת לי את השערות, ושני רופאים חביבים מצחיקים אותנו ומעסים לי את האיברים הפנימיים - זו היתה תחושה פיזית נעימה ביותר יחד עם החמימות והכבדות של ההרדמה.
תוך כמה דקות נולד נדב וישר הונח עלי.הוא היה מלא בורניקס, ורוד לגמרי וצורח. הרופא ילדים הציץ בו ואמר להתראות. מבחינתי זו היתה הצלחה. רוב התינוקות שנולדים בניתוח ובמיוחד אם הם פגים, נולדים מתנשמים ולא ממש יכולים להשאר עם האם. אני לא יודעת למה נדב לא התנשם בכלל - סתם מזל? אולי בזכות ההכנה שעשיתי לו שהפחיתה את ההפתעה והפחד שלו? אולי בזכות שהניחו אותו מייד עלי?
בכל אופן הוא שכב עלי כמעט חצי שעה, ערום על החזה שלי ומכוסה בשמיכות מלמעלה. זו היתה בשבילי חוויה נהדרת ותיקון במידה מסוימת לעומת הלידה של נעמה - היא היתה עלי אולי 5 דקות. הסברתי לנדב כל מה שקרה, נשמתי עליו ונישקתי אותו ולאט לאט הוא נרגע. אחרי חצי שעה איתן לקח אותו לתינוקיה לביקור קצרצר וחזר איתו אחרי חצי שעה כשכבר הייתי בהתאוששות - ומאז נדב היה איתי כל הזמן.
ההתאוששות מן הניתוח היה משהו שקצת פחדתי ממנו - אני עובדת בחדר לידה ורואה איך הנשים כאובות כשההרדמה פגה ורואה איך הן הולכות כפופות אחר כך בימים שאחרי הניתוח. אבל, לי היה ספינל אפידורל וכל הזמן חיכיתי לכאבים האיומים שכלל לא הגיעו. 6 שעות אחרי הניתוח כבר התקלחתי והחלפתי לבגדים שלי, הלכתי במחלקה אט אט אבל עם גב ישר וגוף רפוי ולא מכווץ. ביום הראשון הקאתי כל הזמן (לדעתי כי עדיין הורמוני ההריון פעלו ומה לעשות - כשאני בהריון אני מקיאה כשאני בצום, גם בסוף) אז נשארתי עם עירוי עד הלילה.
אני חושבת שכשלא כואב יותר מדי אז הגוף לא מתכווץ כתגובה לכאב, ואז גם כואב פחות בהמשך. ובאמת, בימים הבאים לא כאב לי כמעט בכלל - רק אם השתעלתי או כשקמתי מן המיטה, וגם זה לא היה נורא כל כך. הרגשתי כל כך טוב שתוך יומיים וחצי חתמתי (שוב) על סירוב טיפול ושחררתי אותנו הביתה.
זה היה הסיפור של הלידה-ניתוח. במקביל, התחיל סיפור אחר שהוא סיפור ההנקה של נדב. אני מקווה לכתוב אותו בעוד חודש עם שורת הסיום "והיום הוא יונק הנקה מלא ובלי בעיות" אבל הסוף עוד לא ידוע ואין לי ממש כוחות נפשיים לכתוב אותו עדיין, כשהסוף עוד לא ידוע...אוכל רק לומר שמעורבים בסיפור לשון קשורה, סנטר קטן ונסוג, תינוק מתוק ופגי ומערכת בריאות קפואה על שמריה.
מה המסקנות שלי מן הניתוח?
קודם כל יש בי חלקים ששמחים שעברתי ניתוח - אני בטוחה שזה יהפוך אותי למיילדת טובה יותר כפי שהלידה של נעמה על שלל ההתערבויות שהיו בה עוזרות לי להבין טוב יותר את הנשים שנאלצות לחוות את אותן החוויות. ברור שהייתי שמחה לעבור לידה רגילה הפעם, אבל ברור לי שלא ממש היתה ברירה ואני כל כך שמחה שנדב ואני בריאים ושלמים.
אני חושבת שיש משמעות רבה להכנה של עצמינו ולהכנה של התינוק - זה נכון לגבי לידה רגילה ואולי נכון במיוחד לגבי ניתוח משום שזו סיטואציה מאוד לא טבעית ואין את ההכנה הטבעית שמתרחשת במערכת שלנו. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל אני מרגישה שכשאני מעצבת את הסביבה שלי על פי בחירתי, עד כמה שניתן כמובן, ומרגישה שלווה עם הדברים שאינם תלויים בי, ומקיפה את עצמי בתמיכה מסוגים שונים, אז דרך הלידה במקרה הזה, כבר פחות חשובה, יותר חשובה האוירה והתחושה שאני חלק ממה שקורה ולא חסרת אונים בתוך הסיטואציה. כך היה גם בלידה של נעמה שהיתה התערבותית מאוד, אולי הכי שאפשר, אבל היתה לי חוויה חיובית ביותר ולא יצרה שום טראומה (ואז עוד לא הייתי חלק מן הצוות). גם הפעם חשתי שאין טראומה - נכון, היה ניתוח, אבל אין טראומה, וההחלמה המהירה מחזקת את התחושה הזו.
כמו שאני רואה את זה, לכל אישה יש אפשרות לגייס את הצוות לטובתה ולטובת התינוק. להפוך אותם לחלק מהצוות שלה, לחלק מן המשאבים שלה. ואני רואה נשים שיודעות איך לעשות זה והצוות תמיד מתגייס בשמחה - כי גם לנו זה חשוב וכיף. סיפרתי כאן פעם על אישה שהיתה צריכה לעבור ניתוח קיסרי בהרדמה כללית והיא ביקשה מהצוות שכשהתינוק נולד שנברך אותו בברכת "ברוך הבא". ואכן כשהתינוק נולד הוא זכה לקבלת פנים נפלאה ומרגשת מכל הצוות כולל מנתחים ומרדימם ואחי חדר ניתוח. זה נכון שיש ציניות וניכור במערכת הרפואית אבל בסופו של דבר כולם הם בני אדם וכאשר מתייחסים אליהם ככאלו הם נזכרים בזה ושמחים להתנהג כבני אדם.
בטח יהיו לי עוד תובנות אבל כרגע אני הולכת לשאוב חלב...
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בלוג מיילדת מתחילה
וואו, ממש העלית לי דמעות. איזה סיפור! אני שמחה שהיתה לך חווית לידה חיובית ואין לי ספק שהוא נולד ככה בזכות מה שאמרת לו. איזו אמא חכמה את!
ככה גם אין לי ספק שההנקה תעלה על פסים חלקים. (לשון קשורה? רועי פורר? הולכת ליועצת הנקה טובה?)
ככה גם אין לי ספק שההנקה תעלה על פסים חלקים. (לשון קשורה? רועי פורר? הולכת ליועצת הנקה טובה?)
-
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
בלוג מיילדת מתחילה
איזה סיפור מדהים. בא לי לגריין כל משפט שני. שיהיה בהצלחה עם ההנקה ועם ההורות החדשה. הכנת את עצמך ואת נדב כל כך בחוכמה ובתושייה ממש מעורר השראה.
תודה לך.
תודה לך.
בלוג מיילדת מתחילה
עוד תעשי כאן חשק ללדת בניתוח קיסרי.... 
מדהים איך ההכנה שעשית לשניכם שינתה הכל.
את כותבת בחסד עליון!!

מדהים איך ההכנה שעשית לשניכם שינתה הכל.
את כותבת בחסד עליון!!
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
לשון קשורה?
אחורית וקצרה...
רועי פורר?
כבר היינו לפני שבוע. צדיק אמיתי, ביקור ומרגש שאספר עליו בהזדמנות.
הולכת ליועצת הנקה טובה?
הדי הרפז הנפלאה. היינו אצלה השבוע 4 שעות שהיו מאלפות. גם על זה אספר מתישהו..
אחורית וקצרה...
רועי פורר?
כבר היינו לפני שבוע. צדיק אמיתי, ביקור ומרגש שאספר עליו בהזדמנות.
הולכת ליועצת הנקה טובה?
הדי הרפז הנפלאה. היינו אצלה השבוע 4 שעות שהיו מאלפות. גם על זה אספר מתישהו..
-
- הודעות: 1134
- הצטרפות: 15 ינואר 2006, 19:11
- דף אישי: הדף האישי של אום_שלום*
בלוג מיילדת מתחילה
מקסים ומרגש @} וגם אני שואלת רועי פורר? מנסיון!
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 04 מאי 2004, 21:31
- דף אישי: הדף האישי של יעל_צ*
בלוג מיילדת מתחילה
איזה סיפור מרגש ומעורר השראה!
כמי שעברה ניתוח קיסרי לפני 11.5 שנים (עם תאומים, ולאחד מהם קוראים נדב...) לא נותר לי אלא להצטער שלא יכולתי לקרוא סיפורים כאלה אז וללמוד מהם....
הרבה דברים היו יכולים להיראות אחרת. שיהיה במזל טוב, ובהצלחה בהנקה ובכלל. @}
כמי שעברה ניתוח קיסרי לפני 11.5 שנים (עם תאומים, ולאחד מהם קוראים נדב...) לא נותר לי אלא להצטער שלא יכולתי לקרוא סיפורים כאלה אז וללמוד מהם....
הרבה דברים היו יכולים להיראות אחרת. שיהיה במזל טוב, ובהצלחה בהנקה ובכלל. @}
-
- הודעות: 3541
- הצטרפות: 15 יוני 2003, 00:44
- דף אישי: הדף האישי של ה_עוגיה*
בלוג מיילדת מתחילה

-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג מיילדת מתחילה
מזל טוב!
הסיפור שלך מרגש מאד, ובהחלט מראה שאפשר גם אחרת. גם ניתוח קיסרי יכול להיות פעיל ולתת לאם תחושה שהיא מעורבת, קובעת, יולדת.
גם לי יש נדב קטן..
יש לי שתי שאלות בעיקבות הסיפור.
הראשונה- האם זו לא סכנת חיים לעובר אם כמות המי שפיר היא אפס? דיברת על ידיעה ברורה שהכל בסדר, אבל האם כאשת מקצוע היית מייעצת אחרת ליולדת עם כמות 0 ? (אני מניחה שזה שבחרת לחכות עד למחרת אומר שמצב כזה אפשרי, אבל תוהה איך).
השניה- האם כל יולדת אחרי ניתוח יכולה להתעקש על ביות מלא רק במידה והוכיחה שהיא יכולה לנוע/לא רדומה וכו'?
תודה ובהצלחה רבה עם ההנקה!
הסיפור שלך מרגש מאד, ובהחלט מראה שאפשר גם אחרת. גם ניתוח קיסרי יכול להיות פעיל ולתת לאם תחושה שהיא מעורבת, קובעת, יולדת.
גם לי יש נדב קטן..
יש לי שתי שאלות בעיקבות הסיפור.
הראשונה- האם זו לא סכנת חיים לעובר אם כמות המי שפיר היא אפס? דיברת על ידיעה ברורה שהכל בסדר, אבל האם כאשת מקצוע היית מייעצת אחרת ליולדת עם כמות 0 ? (אני מניחה שזה שבחרת לחכות עד למחרת אומר שמצב כזה אפשרי, אבל תוהה איך).
השניה- האם כל יולדת אחרי ניתוח יכולה להתעקש על ביות מלא רק במידה והוכיחה שהיא יכולה לנוע/לא רדומה וכו'?
תודה ובהצלחה רבה עם ההנקה!
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
האם זו לא סכנת חיים לעובר אם כמות המי שפיר היא אפס?
ובכן, כן. לכן הסכמתי לניתוח. אבל חשוב לזכור שאם התינוק היה במצג ראש היו מציעים לי oct וזירוז. oct זו בדיקה שבוחנת האם העובר יכול לעמוד בצירים (נותנים פיטוצין עד שיש 3 צירים ב- 10 דקות ובוחנים את מוניטור). הזירוז עצמו עשוי להמשך מספר ימים. עם בתי הגדולה היה מצב דומה וילדתי אחרי 8 ימים. כך שיש סיכון אך לרוב לא מדובר במצב חירום. ברור שלקחתי על עצמי סיכון, ולכן אני לא ממליצה על דרך פעולה זו לכולן אלא משאירה את שיקול הדעת. סטטיסטית, המקרים המצערים שקשורים במיעוט מים קשורים יותר למצבי הקיצון בהם כמות המים קטנה מאוד או לא קיימת ולאו דווקא למקרים של מיעוט קל.
האם כל יולדת אחרי ניתוח יכולה להתעקש על ביות מלא רק במידה והוכיחה שהיא יכולה לנוע/לא רדומה וכו'?
זה תלוי ביכולת/רצון שלה לטפל בתינוק. במקרה שלי חברתי הטובה נשארה איתי בלילה הראשון ויכלה להחזיק את נדב, לטייל איתו וכו' (ולמרות זאת ישנתי רק שעה אחת..). בלילה השני כבר הסתדרתי לבד. תלוי כמובן גם באיזו שעה התבצע הניתוח. אצלנו היה בוקר ולכן עד הלילה כבר הייתי ניידת לחלוטין. אם הניתוח מתרחש באמצע הלילה או בערב - המצב שונה מן הסתם. יש בתי חולים שמאפשרים לבעל או למלווה להישאר עם היולדת ואז הכל פשוט יותר - שווה לברר מראש את המדיניות.
בהצלחה רבה עם ההנקה!
תודה!
ובכן, כן. לכן הסכמתי לניתוח. אבל חשוב לזכור שאם התינוק היה במצג ראש היו מציעים לי oct וזירוז. oct זו בדיקה שבוחנת האם העובר יכול לעמוד בצירים (נותנים פיטוצין עד שיש 3 צירים ב- 10 דקות ובוחנים את מוניטור). הזירוז עצמו עשוי להמשך מספר ימים. עם בתי הגדולה היה מצב דומה וילדתי אחרי 8 ימים. כך שיש סיכון אך לרוב לא מדובר במצב חירום. ברור שלקחתי על עצמי סיכון, ולכן אני לא ממליצה על דרך פעולה זו לכולן אלא משאירה את שיקול הדעת. סטטיסטית, המקרים המצערים שקשורים במיעוט מים קשורים יותר למצבי הקיצון בהם כמות המים קטנה מאוד או לא קיימת ולאו דווקא למקרים של מיעוט קל.
האם כל יולדת אחרי ניתוח יכולה להתעקש על ביות מלא רק במידה והוכיחה שהיא יכולה לנוע/לא רדומה וכו'?
זה תלוי ביכולת/רצון שלה לטפל בתינוק. במקרה שלי חברתי הטובה נשארה איתי בלילה הראשון ויכלה להחזיק את נדב, לטייל איתו וכו' (ולמרות זאת ישנתי רק שעה אחת..). בלילה השני כבר הסתדרתי לבד. תלוי כמובן גם באיזו שעה התבצע הניתוח. אצלנו היה בוקר ולכן עד הלילה כבר הייתי ניידת לחלוטין. אם הניתוח מתרחש באמצע הלילה או בערב - המצב שונה מן הסתם. יש בתי חולים שמאפשרים לבעל או למלווה להישאר עם היולדת ואז הכל פשוט יותר - שווה לברר מראש את המדיניות.
בהצלחה רבה עם ההנקה!
תודה!
-
- הודעות: 83
- הצטרפות: 03 אוגוסט 2011, 00:01
- דף אישי: הדף האישי של לשיר_זה_כמו_להיות_ירדן*
בלוג מיילדת מתחילה
כיף לקרוא אותך דנה
אני גם חושבת להיות מיילדת וקוראת אותך בסקרנות כל פעם
חשק ללדת תמיד יש..אבל הסיפור שלך בהחלט עורר וחיזק אותו
תודה
אני גם חושבת להיות מיילדת וקוראת אותך בסקרנות כל פעם
חשק ללדת תמיד יש..אבל הסיפור שלך בהחלט עורר וחיזק אותו
תודה
-
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
בלוג מיילדת מתחילה
מזל טוב גם כאן, והתרגשתי לקרוא את הסיפור המפורט - למרות שכבר סיפרת לי את עיקריו.
ממשיכה להחזיק אצבעות לשיפור ההנקה.
ממשיכה להחזיק אצבעות לשיפור ההנקה.
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
תודה! היא אכן משתפרת. נדב כבר יונק לא רע עם פטמת סיליקון שזה שיפור עצום לעומת לא לינוק בכלל. הוא עדיין מקבל תוספות של חלב שאוב ומטרנה אבל בכמות שהולכת ופוחתת מדי יום. היום היתה אצלנו שוב הדי (הרפז) וקיבלנו עוד שיעורי בית.. נראה לי שהילדים שלי פשוט רוצים לעזור לי ללמוד ממקור ראשון על כל בעיות ההנקה האפשריות ואיך לפתור אותן..
אמ פי 3 - תמשיכי בבקשה להחזיק אצבעות אם כי השיפור ייקח עוד זמן אז מדי פעם תשחררי..
אמ פי 3 - תמשיכי בבקשה להחזיק אצבעות אם כי השיפור ייקח עוד זמן אז מדי פעם תשחררי..
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
בלוג מיילדת מתחילה
תודה! היא אכן משתפרת. נדב כבר יונק לא רע עם פטמת סיליקון שזה שיפור עצום לעומת לא לינוק בכלל
אני מאוד שמחה לשמוע
כל הכבוד לך ולנדב
אני מאוד שמחה לשמוע
כל הכבוד לך ולנדב
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
כל הכבוד לך ולנדב
נכון! ותודה![:] :-]](./images/smilies/blush.gif)
נכון! ותודה
![:] :-]](./images/smilies/blush.gif)
-
- הודעות: 2737
- הצטרפות: 26 יולי 2001, 21:35
- דף אישי: הדף האישי של אם_פי_3*
בלוג מיילדת מתחילה
יופי!
מתקנת: לא מחזיקה אצבעות, אלא משחררת, מרפה, כדי לאפשר זרימה טובה, יותר, הנקה טובה יותר.
מזכירה: לחץ זה הגורם המפריע ביותר בחיים, בהורות, ובפרט בהורות לתינוקות. ככל שאנחנו יותר לחוצים שמשהו יקרה (שהתינוק ירדם, שנתפוס את כל היציאות, שינק) כך גדלים הסיכויים שזה לא יקרה.
ובאווירה מוסיקלית: הוא עוד ינק, הוא עוד ינק זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב, הוא עוד ינק...

מתקנת: לא מחזיקה אצבעות, אלא משחררת, מרפה, כדי לאפשר זרימה טובה, יותר, הנקה טובה יותר.
מזכירה: לחץ זה הגורם המפריע ביותר בחיים, בהורות, ובפרט בהורות לתינוקות. ככל שאנחנו יותר לחוצים שמשהו יקרה (שהתינוק ירדם, שנתפוס את כל היציאות, שינק) כך גדלים הסיכויים שזה לא יקרה.
ובאווירה מוסיקלית: הוא עוד ינק, הוא עוד ינק זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב, הוא עוד ינק...

בלוג מיילדת מתחילה
דנה הסיפור שלך מדהיםאותי, אני אחרי 2 קיסרי והשלישי עוד כמה חוד' ב"ה....
מתה מפחד....
באיזה בית חולים נותחת??
מתה מפחד....
באיזה בית חולים נותחת??
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
הוא עוד ינק, הוא עוד ינק זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב, הוא עוד ינק...
מבטיחה לזמזם מעתה ואילך.
תודה על התזכורת לשחרר. אני רואה שזה בדיוק עובד כך - כשאני לחוצה זה לא עובד וכשאני משחררת - זה קורה מעצמו.
שירלי - ילדתי בפוריה אבל אני מאמינה שכמעט בכל מקום אפשר לבוא עם גישה מסוימת ולקבל עזרה ויחס מתאים. אם אפשר לעזור במשהו - עצה או הסבר - אז בשמחה. בכל מקרה שיהיה בשעה טובה!
מבטיחה לזמזם מעתה ואילך.
תודה על התזכורת לשחרר. אני רואה שזה בדיוק עובד כך - כשאני לחוצה זה לא עובד וכשאני משחררת - זה קורה מעצמו.
שירלי - ילדתי בפוריה אבל אני מאמינה שכמעט בכל מקום אפשר לבוא עם גישה מסוימת ולקבל עזרה ויחס מתאים. אם אפשר לעזור במשהו - עצה או הסבר - אז בשמחה. בכל מקרה שיהיה בשעה טובה!
-
- הודעות: 23
- הצטרפות: 15 אוקטובר 2004, 20:14
- דף אישי: הדף האישי של אמא_א*
בלוג מיילדת מתחילה
היי דנה-יש סיכוי קלוש שבפוריה יקבלו אותי לוויב"ק2?...
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
למה קלוש? יש סיכוי בהחלט טוב. רצוי להגיע לפגישה באחד הבקרים (עם התחייבות מקופ"ח) , לעשות אולטרא סאונד ולדבר עם רופא. זה בשביל הסדר הטוב. בכל אופן גם אם לא תעשי את זה לא יכולים להכריח אותך להתנתח.
היו לנו בשנים האחרונות לא מעט נשים בויב"ק 2 - חלק הצליחו ללדת נרתיקית וחלק לא אבל בהחלט היו לא מעט נסיונות...
היו לנו בשנים האחרונות לא מעט נשים בויב"ק 2 - חלק הצליחו ללדת נרתיקית וחלק לא אבל בהחלט היו לא מעט נסיונות...
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג מיילדת מתחילה
הי שוב, זו אותה פלונית מלמעלה, ואני שוב מקשה קושיה בנוגע לכמות המים. חזרתי לסיפור שלך וכתבת שמ4-5 כמות המים ירדה ל0- כלומר מצב שמעיד על כך שהשיליה מפסיקה לתפקד. ולמרות זאת נותחת רק למחרת, או אם היית עם מצג ראש היית מקבלת זירוז ואולי להישאר ב"מצב מזורז" כמה ימים.
אז הקושיה היא לגבי כמות מים 0- זה מצב דינאמי ויכול להשתפר או אולי באמת מעיד על מצוקה רצינית ביותר באותו הרגע?כזו שמחייבת תגובה מיידית?
לפי המהלך בו בחרת אני מבינה שזו לא בהכרח סכנה מיידית?
תודה על תשובותיך
אז הקושיה היא לגבי כמות מים 0- זה מצב דינאמי ויכול להשתפר או אולי באמת מעיד על מצוקה רצינית ביותר באותו הרגע?כזו שמחייבת תגובה מיידית?
לפי המהלך בו בחרת אני מבינה שזו לא בהכרח סכנה מיידית?
תודה על תשובותיך
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
לעיתים כמות מים 0 עשויה להשתפר - היתה לנו לא מזמן אישה שהגיעה עם כמות מים 0 בשבוע 27 ובמימים שלאחר מכן המצב הלך והשתפר - אם כי עדיין נשאר מיעוט - אבל אצלה הגורם היה ירידת מים ולא ירידה בתפקוד השליה. כמות מים 0 זה מצב קיצוני של מיעוט מים. כאשר המצב גבולי יותר אז לעיתים באמת יש שיפור - הרבה פעמים יש שיפור בגלל שמראש לא היה מיעוט - נאמר - התינוק בדיוק שתה את המים ובבדיקה הבאה משתין אותם ופתאום רואים שכמות המים עלתה - אגב לפעמים בודקים בבדיקה אם השלפוחית שתן של העובר מלאה ואם כן אז מחכים שיעשה פיפי ובודקים שוב.
אבל כמות 0 או 1 או אפילו 2 הם מיעוט קשה בכל שלב של ההריון ולרוב לא משתפר.
מיעוט מים כשלעצמו אינו מהווה מצוקה - תמיד מסתכלים על גורמים נוספים שביחד מרכיבים מדד שנקרא פרופיל ביו פיזיקלי. המדד כולל: כמות מים, ניטור עוברי, תנועות של העובר, תנועות נשימה של העובר ועוד משהו שעכשיו שכחתי. הציון התקין של המדד הוא 8 -10 מתוך 10, כך שאם כל שאר המרכיבים תקינים ורק כמות המים לא תקינה, אז בכל זאת הפרורפיל תקין ויש לו ערך מנבא ליומיים-שלושה. הפרופיל הביו פיזיקלי אצלי היה תקין כי רק כמות המים היתה לא תקינה כך שלא מדובר במצב חירום בכל מקרה.
כאשר יש חשד למצוקה עוברית אז לא עושים זירוז אלא ישר ניתוח (תלוי כמובן בתנאים, בשלב הלידה וכו' - לפעמים אפשר להמשיך בלידה רגילה כי המצוקה לא כזאת חמורה. ) בכל מקרה חשוב לזכור שאין דבר כזה - מצוקה עוברית, אלא תמיד "חשד למצוקה עוברית" - אי אפשר להיות בטוחים שהניטור ובדיקות האולטרא סאונד אכן אומרות לנו את האמת...
אם הייתי חושבת שיש סכנה מיידית ברור שלא הייתי מחכה אלא ישר מסכימה לניתוח.
מצד שני - אין בדבריי כאן המלצה לאף אחת לנהוג כמוני - דווקא המצבים של מיעוט מים קיצוני הם המסוכנים יותר מבחינת הסיכון לעובר - היתה לנו אישה לא מזמן שסירבה להתאשפז לצורך זירוז בגלל מיעוט מים בשבוע 41 ולבסוף, אחרי שהסכימה להתאשפז כבר כמעט בשבוע 42, העובר שלה נמצא מת ברחם. אז כל אחת צריכה להחליט עבור עצמה ועבור תינוקה - אני פשוט הרגשתי באופן ברור שהכל בסדר, וגם הזרימות בשליה היו תקינות, הפרופיל הביו פיזיקלי היה תקין והרגשתי תנועות היטב. כמו כן הייתי באשפוז ויכולתי לנטר את עצמי כשרציתי.
אגב, אם היה מצג ראש, היו עושים לי oct - כבר כתבתי על זה נדמה לי - עוד בדיקה שהיתה נותנת לנו מידע מה מצב הרזרבות של העובר ועד כמה ניתן עוד לחכות בנוכחות של צירים.. בגלל שלא רצו להכניס אותי בטעות ללידה במצג עכוז וגם בגלל שסירבתי, אז לא עשו לי oct.
אבל כמות 0 או 1 או אפילו 2 הם מיעוט קשה בכל שלב של ההריון ולרוב לא משתפר.
מיעוט מים כשלעצמו אינו מהווה מצוקה - תמיד מסתכלים על גורמים נוספים שביחד מרכיבים מדד שנקרא פרופיל ביו פיזיקלי. המדד כולל: כמות מים, ניטור עוברי, תנועות של העובר, תנועות נשימה של העובר ועוד משהו שעכשיו שכחתי. הציון התקין של המדד הוא 8 -10 מתוך 10, כך שאם כל שאר המרכיבים תקינים ורק כמות המים לא תקינה, אז בכל זאת הפרורפיל תקין ויש לו ערך מנבא ליומיים-שלושה. הפרופיל הביו פיזיקלי אצלי היה תקין כי רק כמות המים היתה לא תקינה כך שלא מדובר במצב חירום בכל מקרה.
כאשר יש חשד למצוקה עוברית אז לא עושים זירוז אלא ישר ניתוח (תלוי כמובן בתנאים, בשלב הלידה וכו' - לפעמים אפשר להמשיך בלידה רגילה כי המצוקה לא כזאת חמורה. ) בכל מקרה חשוב לזכור שאין דבר כזה - מצוקה עוברית, אלא תמיד "חשד למצוקה עוברית" - אי אפשר להיות בטוחים שהניטור ובדיקות האולטרא סאונד אכן אומרות לנו את האמת...
אם הייתי חושבת שיש סכנה מיידית ברור שלא הייתי מחכה אלא ישר מסכימה לניתוח.
מצד שני - אין בדבריי כאן המלצה לאף אחת לנהוג כמוני - דווקא המצבים של מיעוט מים קיצוני הם המסוכנים יותר מבחינת הסיכון לעובר - היתה לנו אישה לא מזמן שסירבה להתאשפז לצורך זירוז בגלל מיעוט מים בשבוע 41 ולבסוף, אחרי שהסכימה להתאשפז כבר כמעט בשבוע 42, העובר שלה נמצא מת ברחם. אז כל אחת צריכה להחליט עבור עצמה ועבור תינוקה - אני פשוט הרגשתי באופן ברור שהכל בסדר, וגם הזרימות בשליה היו תקינות, הפרופיל הביו פיזיקלי היה תקין והרגשתי תנועות היטב. כמו כן הייתי באשפוז ויכולתי לנטר את עצמי כשרציתי.
אגב, אם היה מצג ראש, היו עושים לי oct - כבר כתבתי על זה נדמה לי - עוד בדיקה שהיתה נותנת לנו מידע מה מצב הרזרבות של העובר ועד כמה ניתן עוד לחכות בנוכחות של צירים.. בגלל שלא רצו להכניס אותי בטעות ללידה במצג עכוז וגם בגלל שסירבתי, אז לא עשו לי oct.
בלוג מיילדת מתחילה
תודה דנה! ושיהייה לכם רק נחת !!
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג מיילדת מתחילה
תודה על התשובה המפורטת והמלמדת
אני מאד נהנית מהבלוג שלך
פוסט נעים
אני מאד נהנית מהבלוג שלך
פוסט נעים
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
יש לי בשורה משמחת לגבי הספר שלי שמי שעוקבת תזכור את ההתלבטויות שהיו לי לגבי הוצאתו לאור....
הבשורה היא שהחלטתי להוציאו כספר אלקטרוני - הוצאות נמוכות עבורי, אקולוגי יותר, זול יותר לקונים, פשוט יותר, יומרני פחות...
אז עיצבתי עטיפה ומצאתי אתר - הכל בזמן ההנקות הליליות של נדב.. והרי התוצאה:
page]תלחצי id[/po]=3&category=15&product id=323
הבשורה היא שהחלטתי להוציאו כספר אלקטרוני - הוצאות נמוכות עבורי, אקולוגי יותר, זול יותר לקונים, פשוט יותר, יומרני פחות...
אז עיצבתי עטיפה ומצאתי אתר - הכל בזמן ההנקות הליליות של נדב.. והרי התוצאה:
page]תלחצי id[/po]=3&category=15&product id=323
בלוג מיילדת מתחילה
הגיע הרגע המיוחל שמחה בשבילך בפרסום הספר
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
בלוג מיילדת מתחילה
זה באמת מאוד משמח. למה שלא תכתבי גם בככר השוק?
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
רעיון טוב..
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
איזה כיף! גם אני מתרגשת עכשיו..
זה מוזר - כותבים משהו, שמים בבקבוק וזורקים למים ואי שם מישהו פותח ומתרגש..
תודה עוברת אורח על התגובה שלך

זה מוזר - כותבים משהו, שמים בבקבוק וזורקים למים ואי שם מישהו פותח ומתרגש..
תודה עוברת אורח על התגובה שלך

-
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
בלוג מיילדת מתחילה
מזל טוב דנה! בהצלחה @}
בלוג מיילדת מתחילה
דנה , תודה רבה על הספר, הוא באמת מדהים, מחכה ללילה , שהילדים ילכו לישון, כדי להמשיך לקרוא.
בלוג מיילדת מתחילה
יקירתי, גם אני גאה בך ולא רק בגלל הספר,
בלוג מיילדת מתחילה
תודה רבה על הספר הזה! אני קוראת בשקיקה, בוכה ומתרגשת...
מאחלת לך הצלחה רבה רבה.
מאחלת לך הצלחה רבה רבה.
-
- הודעות: 1160
- הצטרפות: 13 אפריל 2004, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של דנה_ה*
בלוג מיילדת מתחילה
יש לי שאלה אליכן..
אני שוקלת להוציא גם עותק פיזי של הספר אבל שוקלת ענייני עלויות.. שאלה כללית:
האם תרצו לקנות עותק של הספר (פיזי) במחיר של כ - 50 ש"ח?
(מי שכותבת כאן לא מתחייבת כמובן - אבל אשמח אם תכתבו רק אם באמת אתן חושבות לרכוש עותק).
אני שוקלת להוציא גם עותק פיזי של הספר אבל שוקלת ענייני עלויות.. שאלה כללית:
האם תרצו לקנות עותק של הספר (פיזי) במחיר של כ - 50 ש"ח?
(מי שכותבת כאן לא מתחייבת כמובן - אבל אשמח אם תכתבו רק אם באמת אתן חושבות לרכוש עותק).
-
- הודעות: 1108
- הצטרפות: 31 מאי 2008, 22:41
- דף אישי: הדף האישי של סגו_לה*
בלוג מיילדת מתחילה
אני הייתי מעדיפה עותק מודפס,עוד לא מתחברת לספרים אינטרנטים
צריכה לדפדף,להניח ליד המיטה....להשאיל לחברות.
צריכה לדפדף,להניח ליד המיטה....להשאיל לחברות.
-
- הודעות: 4319
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
בלוג מיילדת מתחילה
כנ"ל.
-
- הודעות: 1176
- הצטרפות: 05 נובמבר 2008, 00:10
- דף אישי: הדף האישי של טדליק_נהנאנע*
בלוג מיילדת מתחילה
הי דנה, נראה לי שהייתי שמחה לרכוש ספר בעותק מודפס. קצת קשה לי עם הפורמט האינטרנטי.
בכל מקרה, נפלא!

בכל מקרה, נפלא!

-
- הודעות: 287
- הצטרפות: 20 מאי 2005, 23:08
- דף אישי: הדף האישי של רונ_צ'ה*
בלוג מיילדת מתחילה
כן.ולא רק שהייתי קונה לעצמי, אני יכולה לחשוב על לפחות עוד 3-4 בנות שהייתי קונה להן עותקים.
קדימה!
קדימה!
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
בלוג מיילדת מתחילה
נו, אני רואה שהרשימה תופחת. יאללה להדפיס
-
- הודעות: 313
- הצטרפות: 13 פברואר 2010, 21:29
- דף אישי: הדף האישי של לירי_יער*
בלוג מיילדת מתחילה
כן כן כן