המון שאלות לקראת לידה

[קרן*]

קודם כל אני מברכת את עצמי בברוכה הבאה על האומץ לא רק לקרוא אלא גם לכתוב פה.
אני פותחת דף חדש כי לא "מצאתי את עצמי" עד הסוף בתוך כל אוסף הדפים עם המון שאלות ששייכות לכל המקומות.

אז ככה...

אני צפויה ללדת בסוף ינואר. ילדתי את בתי הבכורה לפני שנה ושבעה חודשים באופן מאוד לא טבעי... חלק מהלידה היה נפלא, על חלקים יש לי ביקורת ואותם אני רוצה לשנות הפעם. רק שהשאלות רבות מהתשובות ואני אשמח לעזרה מנסיון המשתתפים פה.

החלק שהכי הפריע לי היה האשפוז והתינוקיה. בתי קיבלה הרבה טיפולים ללא הסכמתי וללא ששאלו אותי, וגם הזנה מתמ"ל למרות הנחיה מפורשת להמנע מכך. הפעם התכוונתי להלחם על ביות מלא, דבר שבאופן פורמאלי אינו אפשרי בבי"ח הדסה הר הצופים בירושלים, אבל הבנתי שלכאלה שמתעקשות הוא מתאפשר.
אז גיליתי את האופציה המופלאה של שחרור שלי ושל התינוקת סמוך לאחר הלידה.

מישהו בקיא בפרוצדורות? בהשלכות?

מה לגבי כל הטיפולים הניתנים לתינוק אחרי הלידה כמו חיסונים ובדיקות? אני לא רוצה לותר על כולם ומבינה שיש בעיה לעשות אותם סמוך ללידה? האם מישהו ניסה לקבל אותם בקופ"ח?

בלידה הקודמת שלי התינוקת סבלה ממצוקה בסוף הלידה, הוצאה עם ואקום, ולכן מיד אחרי הלידה הוצאה מהחדר לבדיקה של רופא ילודים. אני שמחה על התגובה הרפואית המהירה ולא מתכוונת להתערב בשיקול בשלב כזה של מצוקה, אבל ההוצאה מהחדר מאוד חרתה לי. מישהו יודע כמה מרחב יש לצוות ברגע שנחשב בעיניהם "חירום"?

בטח יבואו עוד המון המון שאלות שלי בימים הקרובים. אני מקווה שזה המקום הנכון לקבל תשובות מנסיונכם.

תודה
קרן

[אביב_חדש*]

אני השתחררתי סמוך ללידה השניה שלי מביה"ח. את בדיקת הPKU חזרנו לעשות בבית החולים. זו הבדיקה היחידה שעושים 72 שעות לפחות מהלידה.

[עדי_יותם*]

ברוכה הבאה, קרן!
התייחסות לשאלה אחת:
אפשר כאמור לחזור ולעשות את הבדיקה בביה"ח, וישנה גם אפשרות לעשות בטיפת חלב.
נזכרתי במשהו, ושווה לשאול עוד כאלה שהשתחררו מוקדם - השתחררנו עם הקליפס הזה ששמים על חבל הטבור, ונתנו לנו בביה"ח קאטר קטן כדי לחתוך אותו בעצמנו - אמרו שבטיפות חלב בד"כ אין כזה. אז אם את חוזרת לביה"ח לכל מיני בדיקות ועניינים, יוכלו לעשות את זה שם; אם תעשי את זה בט"ח - בדקי קודם אם יש להם הקאטר הזה, ואם לא - בקשי בביה"ח, אולי גם בהדסה נחמדים וייתנו לך (-:

[אם_פי_3*]

את הקליפס אפשר לחתוך גם במספריים רגילים. לא נוגעים בגוף ולכן אין צורך שיהיו סטריליים. צריך רק שיסבירו לך איך (וזה פשוט).

[בשמת_א*]

חברה שלי ילדה בהדסה עין כרם. בהתחלה ניסו להפחיד אותה שלא יתנו לה להשתחרר וכאלה, אבל אחרי הלידה היא הרגישה טוב, התינוק הרגיש טוב, והיא באה לרופאה עם בטחון ונחישות "אני רוצה לחזור הביתה עכשיו". ביקשה טופס לחתום, חתמו והלכו בברכת שלום יפה של הרופאה, שבכלל לא עשתה להם עניינים.

אז אולי הם מפחידים לפני, אבל הרי אין להם שום זכות או סמכות לכלוא אותך בבית החולים, ולכן מי שמספיק נחושה גם אחרי הלידה ואומרת שהיא רוצה ללכת, כנראה פשוט נותנים לה ללכת.

בדיקות:
את בדיקת הרופא עושים לך בבית החולים אחרי הלידה, כמובן. בכל מקרה אני גם לקחתי בשבוע הראשון לבדיקה בקופ"ח, זה מאוד מקובל.
את הPKU אפשר לעשות גם בטיפת חלב, נדמה לי, ובכל אופן אפשר בלי בעיות לחזור לבית החולים שהם יעשו לך ביום השלישי.

ויטמין K וחיסון - אם את רוצה אותם - יתנו בבית החולים עוד לפני שתלכי הביתה. אני הייתי ממליצה לדחות את ההפטיטיס בי ולקבל אותו יותר מאוחר בטיפת חלב, רצוי אחרי גיל שנה (או לפני שהולך לגן), אלא אם את נשאית (בדיקת דם פשוטה לך - תבדוק את זה).
זה ממש לא נחוץ לתינוק בן יומו ואפילו משרד הבריאות מודה שהחיסון בגיל יום נובע רק מנוחיות המעקב ולא משום סיבה בריאותית. פשוט חבל להכניס לתינוק שרק נולד את כל החומרים שיש בחיסון (חומרי שימור וכאלה) ישר לדם.

לידה נעימה!

[ענן_בעננים*]

קרן

את ה PKU עשינו בטיפת חלב
את הויטמין K הראשון נתנה המיילדת (אילנה שמש) בטיפות, ואנחנו המשכנו בכך בבית על פי ההוראות שלה.
את החיסון (צהבת) אפשר לתת מיד, כעבור חודש או יותר ואפשר גם לוותר אם יודעים שאת מחוסנת מפניו. אנחנו נתנו כעבור למעלה מחודש בטיפת חלב.
אנחנו אמרנו בטיפת חלב שזו היתה לידת בית, והאחות שם לקחה את הענינים לידיים וממש עזרה לנו (בדיעבד הסתבר בכלל שהיא היתה מיילדת בית באנגליה, מה שהיה ממש נחמד - מי אמר שאין הפתעות בטיפת חלב...)

[שרהלה*]

את בדיקת PKU אפשר לעשות תוך 6 שבועות בטיפת חלב. אין מה למהר. כדאי לקחת את הטופס מבית החולים, כי לפעמים אין להם.
ויטמין K אפשר דרך הפה. תיכנסי לדף המתאים.
הפלסטיק יורד ע"י חיתוך החלק המעוגל שבקצהו, רצוי ע"י קאטר (מה? אין את זה בכל בית?) אבל גם מספרים טובות יעשו את העבודה.
בקשר לטיפול בתינוק בזמן חרום- יש בתי חולים שפינת ההחיאה של הילוד נמצאת בתוך חדר הלידה, ויש כאלה שצריכים להוציא את התינוק מהחדר כדי לשים אותו על שולחן מיוחד, מרובה פרוז'קטורים, שם שואבים, מכניסים ומוציאים מה שצריך.
ומצב חרום זו הגדרה מאוד גמישה, עם מקדם פניקה נמוך מאוד.
בהצלחה.

[ענן_בעננים*]

שכחתי להוסיף:
את ה PKU עשינו בטיפת חלב (נתנו להם את המדגם שהמיילדת נתנה לנו על מנת שישלחו לבדיקה). דרך אגב, אני התבלבלתי ולא נתתי את זה תוך 72 שעות כנדרש אלא תוך 6 ימים, ומאחר והמדגם היה עדיין רטוב ניתן היה לבצע את הבדיקה, בכול מקרה כדאי להקפיד לתת בזמן.

[ענן_בעננים*]

קראתי פה את מה ששרהלה כתבה לגבי ה PKU והיא מדברת על 6 ימים
לפיכך אני כבר לא בטוחה שהבדיקה שצריך היה לעשות מהר היתה ה PKU.
תבדקי את זה ליתר בטחון, לא רוצה להטעות אותך.

[אביב_חדש*]

אפשר לעשות בדיקת PKU גם אחרי שבועיים ויותר, אבל מכיוון שגילוי המחלה קריטי לטיפול (תזונה), עושים מיד לאחר הלידה. סה"כ זו מחלה לא נפוצה במיוחד.
אנחנו חזרנו לבית החולים כי היינו צריכים לעקוב אחרי הצהבת.

[ה_עוגיה*]

מציעה לשנות את שם הדף לשם מיצג יותר (אין לי רעיון לשם)

[עדי_יותם*]

צריך לעשות מהר אבל רק אחרי שהתינוק אכל (במקרה של הבכורה כנראה שהבדיקה החוזרת נגרמה מכך שלא שאלו אותי אם היא אכלה משהו לפני שלקחו דם, ועברו 48 שעות עד שהיא התחילה לאכול).

[בשמת_א*]

לא עושים את ה-PKU מייד לאחר הלידה. בכל מקום הדגישו בפני שזה ביום השלישי מהלידה, ואפשר גם יותר מאוחר אם צריך בדיקה חוזרת, אבל די מהר. אצלנו היתה הבדיקה הראשונה לא טובה, מפני שהדם לא מילא את כל העיגולים בטופס, אז המעבדה שלחה לי בדחיפות טופס חדש שנעשה שוב, מהר לפני שעוברת התקופה הקריטית ששכחתי מה היא.

[קרן*]

תודה לכולם! כצפוי יש לי עוד שאלות...

אז עוד אחת קטנה- לאלה שמבקשים לחכות עם חיתוך חבל הטבור עד שהוא מפסיק לפעום- למה?

[אם_פי_3*]

חיתוך חבל הטבור

[קרן*]

האם לדעתכם כדאי "להפתיע" את בית החולים אחרי הלידה בדרישה להשתחרר, או שזה משהו שכדאי לדבר עליו מראש עם הצוות שם?

[עדי_יותם*]

לדעתי, זה משהו שאפשר לציין בתוכנית הלידה, אבל אין טעם לפתוח בדיונים לפני הלידה. אם יתחילו לדבר איתך על זה, תגידי שתדברו אחרי ה"מזל טוב" (-: ובאופן כללי, הייתי ממנה את האבא לדובר ומגן המשפחה. שכל אחד יתרכז בתפקיד שלו, ואז הצוות עובד ביעילות רבה יותר (-:

[קרן*]

שכל אחד יתעסק בתפקיד שלו

לא מתיישב עם

הייתי ממנה את האבא לדובר ומגן המשפחה



יש תפקידים מסורתיים של אמא... לכן כל הבירור המקדים- אני אצטרך לתפקד בצורה מלאה כדי לנהל את מלחמותי.

[עדי_יותם*]

כן, קרן, אם את ממנה אותו לדובר ומגן, את מתפנה לעניינייך. בכל משפחה זה אחרת, כמובן ולכ"א הצדדים החזקים שלו - אני בתור יולדת רוצה להתעסק רק בללדת, ולא בשיחות ודיונים...

[קרן*]

לא מספיק למנות, צריך שמישהו יקח על עצמו את המינוי. אין מצב אצלנו. כל ה"יחסי חוץ" ובעיקר "רשויות ורשמי" זה אני. חלק מהדיל הבסיסי שלנו. גם אני הייתי רוצה להתעסק רק בללדת, אבל אין מצב במקרה הזה, מה גם שהוא לא שותף להרגשה שלי של נגד האשפוז. כלומר- אין לו בעיה עם כל אופציה ולכן הוא תומך פאסיבי במה שטוב לי.

כבר התלבטתי אם לא צריך בגלל זה לקחת עוד חברה/אמא שתנהל מלחמות עבורי, אבל האמת היא שחוץ ממנו לא רוצה אף אחד בלידה עצמה.

[קרן*]

אה, ואם סתם בא לכם לפרט את כל "הבקשות המוזרות האלה שמתאימות לטבעיים האלה"... אולי בתוך "סיעור המוחות" הזה יבואו לי מחשבות שעוד לא חשבתי עליהן...

[נועה*]

לגבי הדיונים שאחרי הלידה, כדאי לקחת בחשבון שלא בהכרח מתפקדים אחרי לידה ובטח שלא באסרטיביות. אולי כדאי שאמא או חברה יצטרפו מיד אחרי הלידה לצורך זה.
אני לרוב אסרטיבית, אבל אחרי הלידה הייתי מחוקה לחלוטין ולא היה לי כח לדבר עם אף אחד.

[תבשיל_קדרה*]

הו! בטח!
הפיטוצין שמזריקים אחרי הלידה - זה שאמור לכווץ את הרחם ב high speed, לחסרי סבלנות?
שנני אתי: "לא, תודה. אני מיניקה."
אני לא צוחקת. אם את לא רוצה לקבל את הזריקה, את צריכה להיות מאוד ערנית ולשים לב מתי ניגשים אליך בסימפטיה, ומבליעים "בואי, עכשיו אני אזריק לך משהו בשביל הרחם". כאן יש לך בערך שתי שניות, עד שהיד עם המחט מגיעה אל ישבנך הענוג להגיד את המשפט ששיננת.

[עדי_יותם*]

אבל אם לוקחים אפידורל, נדמה לי שמוסיפים את זה ישר לאינפוזיה. אז צריך לעדכן את המיילדת מראש שאת לא מוכנה לזה.

[אביב_חדש*]

ובנוסף למסעדה, אז לרוב מקבלים את הפיצוצין הזה עוד במהלך הלידה, ורק ממשיכים עוד קצת אחריה.

את רוצה עוד דברים של הטבעיים האלו?
אני אגיד לך מה היה חשוב לי:
שישימו את התינוק/ת מיד עליי.
חיתוך חבל הטבור כשהוא מפסיק לפעום.
הבאתי איתי טנס (מטרניטי יוניט) והיה לי חשוב שיפרגנו לי, לכן הסברתי שאני לא מעוניינת באפידורל ושיפרגנו לי.
ביקשתי שיעזרו לי להתיישב לכריעה בשלב הלידה.

[שרה_ק*]

כשילדתי הייתי צריכה לנפנף באיום בזה שיש לי חגורה חומה בקראטה למי שהעיז להתקרב אלי עם משהו. לא נתתי להם לעשות לי כלום. לא אינפוזיה ולא כלום.

[יונת_שרון*]

אפשר מראש להגיע עם שרוואל ו/או שאל, כדי שהם יבינו עם מי יש להם עסק...

[תבשיל_קדרה*]

אפשר מראש להגיע עם שרוואל ו/או שאל, כדי שהם יבינו עם מי יש להם עסק...
מצוין!

[עוף_החול*]

אני עזבתי את בית החולים כמה שעות אחרי הלידה.
בית החולים שיחרר אותי בלי בעיות אבל סרב לבדוק את התינוק ולשחרר אותו.
לקחתי אותו והלכתי.
אסרתי בפירוש לתת לו כל דבר או אפילו לשטוף אותו. בגלל שהוא נזקק לחימום (הוא נולד קטנטן) הייתי לידו כל הלילה בצינוקיה ובבוקר הסתלקתי משם.
נסעתי משם ישר לקופת חולים לרופא ילודים שעובד באזור מגורי שבדק אותו ואישר שלא קיבלתי סחורה פגומה.
ביום השלישי אחרי הלידה הופיעה צהבת ואז כבר ממש ברכתי שלא היינו בבית חולים כי היו משאירם אותנו שם. הצהבת עברה ללא טיפול אחרי 3 חודשים.
לא קילחנו אותו ארבעה ימים. ולא חיסנו בשנה הראשונה.

[סמדר_נ*]

כשילדתי הייתי צריכה לנפנף באיום בזה שיש לי חגורה חומה בקראטה למי שהעיז להתקרב אלי עם משהו
את גדולה!

[מאיה*]

הכי חשוב לרשום את הבקשות, כי לפעמים הלידה כל כך קצרה וההתרגשות רבה ולפני שמספיקים "הם" כבר מזריקים (לצערי מנסיון אישי). בנוסף- החיסון של צהבת B שניתן בב"יח הוא הכי מיותר שיש כי ההדבקה היא ע"י יחסי מין או מחט נגועה - ולכן אפשר לדחות אותו לפחות עד גיל 14 אם את בכל זאת נשארת בבי"ח- הדרך הכי בטוחה ואפילו הדרך היחידה לשלוט על מה שילדך מקבל היא ביות מלא.

[אמבט_ים*]

אני ילדתי בעין כרם, באנו עם דף בקשות והם כיבדו אותנו לגמרי, מה שהיה צריך לחתום חתמנו, לא שכבתי בלידה, עמעמו אורות, לא חתכו מיד את חבל הטבור, הילדה היתה צמודה אלינו רצוף, עד היציאה (המוקדמת) הביתה, PKU, שבוע אחרי בטיפת חלב, בלי ויטמין K ובטח שבלי חיסון, היה רופא אחד שניסה לשכנע את בעלי ולהפחיד אותו אז צריך להיות טיפה אסרטיבים, הבנתי שויטמין K חשוב בעיקר לבנים שעומדים לעבור מילה.

[gal_gal*]

what is pku? thanks.

[מיה*]

עכשיו אני בעצם פחות מ 40 שעות אחרי הלידה. השתחררתי אחרי מספר שעות, הרגשתי טוב ולא אמרו לי כלום. ניסו קצת לשכנע הסברתי להם שאני עייפה ואי אפשר לנוח בבית החולים. תוך שעה הכינו לי מכתב שחרור לילדה, הגעתי הבוקר לקחת את מכתב השחרור שלי שהיה מוכן וכל הטיפסולוגיה של משרד הפנים. באמת שהם קיבלו והיו נפלאים הגעתי בגישה חיובית ואסרטבית.

[מיה*]

בני ציון - בחיפה.
היחס שלהם היה נפלא, הקושי היה הרעש של שאר היולדות והמבקרים. הלל הקטנה היתה חסרת שקט בתוך הרעש וההמולה והרגשתי צורך לתת לה שקט. שמחתי שהם הבינו.

[אמא_של_אופק*]

גם בלניאדו השתחררתי תוך מס' שעות, חיכיתי לבוקר לבדיקה של רופא הילדים וזהו. ילדתי בשלוש בלילה ובתשע כבר הייתי בדרך הביתה - זה הבדל עצום, בעיקר בהשוואה ללידה הראשונה שנאלצתי להשאר 4 ימים... את בדיקת הפיקיייו עשינו בטיפת חלב וחוץ מזה לא הרשינו שום התערבות חיצונית, נורא עזרה העובדה שילדתי עם מיילדת פרטית, היא הדפה כל נסיון כזה עוד לפני שהגיע אליי...

[שרה_ק*]

נורא עזרה העובדה שילדתי עם מיילדת פרטית, היא הדפה כל נסיון כזה עוד לפני שהגיע אליי...
בימינו אם אין לך כסף, ומשתמשים בשירותי לידה ציבוריים, נידונים ליותר התערבויות. בררר!

[אמא_אדמה*]

מיה, מזל טוב לכם...!
(מתי כבר תפתחי דף בית?)

[שמחה*]

שמחתי למצא את הדף שלך קרן.
הוא בא לי בדיוק בזמן.
גמני מקוה ללדת אחרת הפעם.
שתי הלידות הקודמות שלי היו: אחת קיסרית ואחת חפוזה. ברררר...
גמלי יש איש שלא ממש בקטע הזה ולכן יקשה עלי להטיל עליו את העבודה.
מצד שני, אני, אחרי כל לידה הייתי ממש שבר כלי וגמלי קשה לסמוך...
נראה מה יהיה.
אני בטח אצטרף בשאלות משלי בהמשך.

[קרן*]

אז עדיין לא ילדתי... אבל המאורע מתקרב, וזקוקה לעוד עצות מחכימות ונבונות.

[שמחה*]

אפשר להוסיף עדכון?
בררתי עם אבי-עוברי את עמדתו לגבי השתתפות בארוע.
אז ככה:
אין לו צורך דחוף להיות שם.
מבין שאני זקוקה ללווי, ולכן מוכן ללוות אותי.

אז בשמחה הודעתי לו שהוא פטור מהשתתפות, ובשמחה הודעתי לחברה טובה להכין תיק...

עכשו רק נשאר לי לקרא ולהחכים ולהחליט מה ואיך אני בדיוק רוצה שזה יהיה.

ושאלה: עברתי קורס הכנה של טיפת חלב לפני יותר מ9 שנים.
כדאי להרשם לקורס שמתאים לכוון החדש בו בחרתי? כלומר יותר טבעי וכמה שפחות "התערבותי".

ואם9 כן, מתי מתחילים להתכונן ממש?

[עדי_יותם*]

כדאי להרשם לקורס שמתאים לכוון החדש בו בחרתי? כלומר יותר טבעי וכמה שפחות "התערבותי".
אנחנו הלכנו לפגישת רענון עם איריס יוטבת. לקחתי משם: עיבוד של חוויית הלידה הקודם, השלמה עם הביקורת שהיתה לי (כלפי עצמי!) באותה לידה, חיזוק וחידוד הכלים שעוזרים לי. ובנוסף: שורה של אמירות חיוביות ומחזקות.
ועוד הלכנו לפגישה עם דולה שמתמחה בשיאצו, שלימדה את בן זוגי לחיצות מעולות לשיכוך הכאב, ואותי - תנועות אגן סיבוביות שעזרו מאוד גם כן.
אני מניחה שהייתי הולכת בסביבות חודש 6-7.
וכמו שכבר כתבתי בפורום המקורי שלכן... ממליצה בחום לקרוא את ללדת בבית המדריך ללידות בית בישראל - ספר טוב מאוד להכנה ללידה גם ליולדות בבתי"ח.

[עדי_יותם*]

אז עדיין לא ילדתי... אבל המאורע מתקרב, וזקוקה לעוד עצות מחכימות ונבונות.
קרן - את מוזמנת לחדד... אגב, את דף מדור סיפורי לידה קראת?

[קרן*]

תודה יקירה (נהייתה לי פה אוירה "משפחתית" משהו )

לחדד?

מה החלטתי כבר:
אני רוצה להשתחרר הביתה כמה שיותר מיד שאפשר. אם תהיה בעיה אז בכל מקרה אני אאסור להוציא את הילדה מחדר בו או אני או אבא שלה נמצאים.
אני מתלבטת מה יהיה אם משום מה לא אוכל לצאת עם ההנקה של אחותה הגדולה ומניחה שאצטרך להתעקש על ביקורים סדירים גם מחוץ לשעות הנורמאליות.

אני יודעת שאחזור לבית החולים בשביל יתר הדברים (חיסונים ובדיקות) ומתלבטת אם זה משהו שצריך לתאם מראש או פשוט להנחית עליהם במקום...

עוד לא יודעת איך לסדר הכל עם ביטוח לאומי, אבל מניחה שזה החלק הפשוט יותר, ובעיקר אם אני חוזרת לבית החולים לבדיקות של הקטנה.

ברור לי שאני אומרת "לא" לפיטוצין ודורשת שיקבלו את רשותי המפורשת לפני כל הליך בי או בילדה. לא ברור לי איך אני מוודאת את זה בהעדר שיתוף פעולה פעיל של הבעל.

לא רוצה דולה, כי לא מתחברת למשהו לא אישי כזה, ומתלבטת כי לא מוצאת ברשימת החברות/קרובות מישהי שממש הייתי רוצה לקחת (יש חבר גבר אחד שכבר חצי הסכים לבוא לצלם בלידה, ואני חושבת שאפשר היה לסמוך עליו, אבל לא רוצה שהבעל ירגיש שגבר אחר "דורך" באדמה שלו... דילמה קשה).

לא הרגשתי שיש לי מספיק מידע על חיתוך חבל הטבור כדי להחליט.

מתלבטת לגבי הטיפול בתינוקת ממש מיד אחרי- עקרונית בהדסה לוקחים, מנקים (לא מקלחת) ועוטפים חזק חזק מסביב כמו בבושקה כזאת. הייתי רוצה את הילדה עלי ישר, אבל לא יודעת איך זה עם הקור של חדרי הלידה, ולא יודעת איך זה עם זה ששמעתי סיפורים על כאלה שהמגע המיידי עשה להן פריחה ולא יודעת איך זה עם החלק של יציאת השיליה...

ומרגישה בעיקר שכל השאלות האמיתיות יבואו לי רק אז כשלא יהיה את מי לשאול ולכן רוצה מפה כמה שיותר מידע.

תודה על ההפניה. אני אקרא את סיפורי הלידה בהמשך השבוע ואולי באמת יבואו לי רעיונות נוספים.

[קרן*]

ואגב הפניות- יש פה דף שקשור להנקה טנדם??

[סמדר_נ*]

קרן -- יש. הנקת צמד.

[קרן*]

ושמחה

אני כן הייתי רוצה שהוא יהיה שם גם אם זה "רק בשבילך כי לי זה לא חשוב"

הבעל שלי היה מלא חששות לפני הלידה הקודמת, והכנו את אמא שלי כ"גיבוי" למקרה הצורך. בסופו של דבר זו הייתה אחת החויות הכי מופלאות של הביחד שלנו (ושונאת את המילה "זוגיות" אבל כן כן- זה זה) והוא היה האדם הכי נכון להיות שם.

[אם_פי_3*]

אם את יולדת בבית חולים, לא צריכה להיות בעיה עם ביטוח לאומי - מגיע לך גם בלי אשפוז של 12 שעות (זה רק למי שיולדת מחוץ לבי"ח). טפסים ניתן להוריד באינטרנט אם משום מה לא מטפלים בנושא בבי"ח.
צריך לברר האם באמת ניתן לחזור לבדיקות וחיסונים, כי מרגע ששוחררת מאשפוז, את לא יכולה סתם לחזור (לכן לפעמים יש בעיה כשהאם משוחררת והתינוק לא, או להיפך).
במקום להגיד "לא" לפיטוצין או להתערבויות אחרות, כדאי לשאול מה האלטרנטיבות, מה יקרה אם לא תקחי וכדומה - קודם כל, אלו ההמלצות לגבי כל טיפול רפואי, וחוץ מזה זאת גישה יותר בונת-תקשורת. בנוסף, יש מצבים שבהם באמת צריך או כדאי זירוז. הרבה פחות ממה שמשתמשים, אבל יש מצבים כאלו. אם את תשתמשי באפידורל, למשל, את מגדילה את הסיכון שתצטרכי גם זירוז.

בדקת מה הם בדיוק הבדיקות והחיסונים שבשבילם את רוצה לחזור לבי"ח? האם את מעוניינת בכולם, בחלקם (תשובה לעצמך, לאו דווקא לי). יש פה באתר דפים בכל הנושאים האלו - ויטמין K, חיסון צהבת, והתייחסות בדף אחרי לידת בית.

לא שמעתי מעולם על פריחה ממגע מיידי עם התינוק. זה נשמע לי מוזר מאד. אני תמיד עושה את ההשוואה ליונקים בטבע (כמו שאולי שמת לב...) ואני לא רואה איך בטבע יכולה להתקיים אפשרות אחרת (מלבד מצב של זניחת הילוד, שקיים, אבל תוצאתו היא מוות). לי זה הרגיש מאד מאד נכון להחזיק את התינוק מיד. הרגיש לי מאד לא נכון, כשלא יכולתי לעשות זאת, אחרי הניתוח הקיסרי. לגבי שמירה על החום - אם חובשים כובע, ואת לא בהשפעת אפידורל או הרדמה, חום גופך הוא המקור הטוב ביותר לחום לתינוק - אפשר ורצוי לכסות את שניכם בשמיכה.
השיליה עשויה לצאת גם חצי שעה לאחר הלידה, ואם לא יתאים לך אז, התינוקת תוכל להיות אצל אבא. אני לא חושבת שצריכה להיות בעיה עקרונית בהמצאותה של התינוקת עלייך בעת יציאת השיליה, אבל לא יודעת.
לגבי דולה - זה אולי קצת מלאכותי, אבל פחות מלאכותי מהמצאות מיילדת ורופאים זרים לך לחלוטין. אני לא נעזרתי בדולה, בעיקר בגלל העלות (בנוסף לעלות לידה בבית) וגם כי בבית המיילדת יכולה למלא את התפקיד, והיא מוכרת מראש, אבל ללא המסאג' המדויק, שבעלי לא ידע לעשות, לא הייתי עוברת את הצירים בשפיות (יחסית. מעולם לא טענתי לשפיות (-; ). בכל מקרה, דולה לא יכולה ללחום את המלחמות שלך מול הצוות הרפואי, ולו בשל הבעייתיות הפוליטית. היא שם בעיקר כדי לתמוך בך.
לגבי חבל הטבור - מה ההתלבטות? מה נראה לך בעייתי בהשארות עם חבל הטבור?

[אמא_מתחדשת*]

קרן, בקשר להנחת בתינוק על האם לאחר הלידה, לא צריכה להיות בעיה - אפשר לכסות את שניכם ביחד- חם נעים וכייף. אולי יש בעיה אם מדיניות בית החולים בנושא. לי אמרו לפני שלא מסכימים, (בקורס הכנה שנערך ע"י מילדת מאותו בית חולים) אבל תוך כדי דחיפות אחרונות הבהרתי שזה מה שאני רוצה ולא היתה שום בעיה הוא הונח עלי מיד וחבל הטבור נחתך רק אחרי שהפסיק לפעום, בעודו מונח עלי וגם השיליה יצאה כשהוא עוד עלי.

[תבשיל_קדרה*]

אני יודעת שאחזור לבית החולים בשביל יתר הדברים (חיסונים ובדיקות)
אין צורך - אפשר לעשות גם בקהילה (מרפאה/ט"ח)

הייתי רוצה את הילדה עלי ישר, אבל לא יודעת איך זה עם הקור של חדרי הלידה
עוטפים אותהאתך יחד (עו עם אבא), ואז את משמשת תנור. 37 מעלות קבוע. הכיטוב!

ומרגישה בעיקר שכל השאלות האמיתיות יבואו לי רק אז כשלא יהיה את מי לשאול
התקשרי אלי. רק תגידי שאת בדרך לחדר לידה, ואתארגן.

[עדי_יותם*]

אני מתלבטת מה יהיה אם משום מה לא אוכל לצאת עם ההנקה של אחותה הגדולה ומניחה שאצטרך להתעקש על ביקורים סדירים גם מחוץ לשעות הנורמאליות
זה טיפה בעייתי, אבל פתיר. נניח: משאירים את התינוקת בצינוקיה/עם אבא שלה בחדר ויוצאים מחוץ למחלקה (לך מותר לצאת - למבקרים אסור להיכנס) להניק את הבכורה, שמחכה שם עם אבא/מלווה אחר. צריך לבדוק איך בדיוק זה בביה"ח הספציפי, כי יש כאלה עם דלת שננעלת כשאת יוצאת, ואיש לא עומד מאחוריה לפתוח לך כשתחזרי (-: במקרה הכי גרוע - הבכורה תסתדר.

אני יודעת שאחזור לבית החולים בשביל יתר הדברים (חיסונים ובדיקות) ומתלבטת אם זה משהו שצריך לתאם מראש או פשוט להנחית עליהם במקום...
כמו שגילה אמרה, אפשר גם מחוץ לביה"ח. חברה שלי חזרה למאיר בשביל ה-PKU בלי יותר מדי תיאומים, ולא נראה לי שזו צריכה להיות בעיה.

ברור לי שאני אומרת "לא" לפיטוצין ודורשת שיקבלו את רשותי המפורשת לפני כל הליך בי או בילדה. לא ברור לי איך אני מוודאת את זה בהעדר שיתוף פעולה פעיל של הבעל.

מציעה לבוא עם תוכנית לידה כתובה ומודפסת, בכמה עותקים. לא יזיק גם להזכיר כבדרך אגב במה את עוסקת (-;

הייתי רוצה את הילדה עלי ישר, אבל לא יודעת איך זה עם הקור של חדרי הלידה, ולא יודעת איך זה עם זה ששמעתי סיפורים על כאלה שהמגע המיידי עשה להן פריחה ולא יודעת איך זה עם החלק של יציאת השיליה...
אני חושבת שנהוג בכל מקום להניח לזמן קצר את התינוק על האם, עם שמיכה. חדר הלידה לא אמור להיות קר (חדרי ניתוח - כן). לגבי הפריחה... אני משתדלת להתבטא בעדינות אז רק אומר שאני בטוחה פשוט שזה לא יקרה לך. (אגב, בלידה הראשונה לא שמו את הילדה עלייך?). יציאת השליה לא אמורה להפריע בכלל, פשוט, קל ונעים ללדת שליה... ומקסימום באמת אפשר לתת לאבא/מלווה.

אני חושבת שנהדר שאת שואלת ובודקת לפני, ואת נשמעת גם מוכנה מאוד לאפשרויות של תסריטים משתנים - נראה שתגיעי ללידה עם תחושה של ביטחון וידע, וזה עוזר מאוד.

[קרן*]

ואו...

בלידה הראשונה... קודם כל... היה חירומי... הקטנטונת הסתבכה לה בחבל הטבור והיו ירידות דופק. בשניה שהיא יצאה גנבו אותה לחדר השני (גנבו. ממש גנבו. היו עשרה אנשים היסטריים בחדר, אמא בוכה אחת מהתרגשות שאפילו לא הצליחה לצעוק על אבא שירוץ אחרי הקטנה, מיילדות שעדיין לא נרגעו מהלחץ והתחילו לבדוק מה עם השיליה לפני כל דבר אחר...) בסוף חזרה לי קטנה עטופה לגמרי. נשיקה, חיבוק ושמו אותה בצד כדי למשוך את השיליה (למה? הנה עוד שאלה- למה למשוך אותה???).

אחר כך נתנו לי להניק. אבל עם יותר הפרעה מסיוע.

חדר הלידה לא אמור להיות קר
אבל הוא כן. אפילו ממליצים בקורס להביא גרביים ליולדת שלא תקפא..

התקשרי אלי
גילה- החלום המתוק שלי. אבל לא מאמינה- א. כי לא רוצה להלחיץ מישהו מרחוק בלי בעיה אמיתית. וב. החשוב יותר- אבא מרגיש שדורכים לו בטריטוריה (כך הגיב להצעה להביא את החבר שלנו...)

להזכיר כבדרך אגב במה את עוסקת
זה תמיד עוזר במקרים האלה. בעיקר עם כל תביעות הרשלנות הרפואית לאחרונה. מצד שני לא רוצה צוות "מפוחד" אלא "ידידותי"

משאירים את הילדה בצינוקיה
אף לא לרגע אחד! זה ה"יהרג ובל יעבור שלי". וכמו שאמרתי במקום אחר- לא אוהבת את השם "צינוקיה"- גם לאסירים בארץ נותנים תנאים מינימליים והתנאים שיש שם לא עונים על התנאים האלה (למשל אור 24 שעות ביממה מזמן מוכר כעינוי לא ראוי...)

[בשמת_א*]

אפילו ממליצים בקורס להביא גרביים ליולדת שלא תקפא
לא, ההמלצה הזאת היא לא בגלל שקר בחדר הלידה - אלא בגלל שלפעמים קר ליולדת בשלב של הרעידות בצירי הלחץ או אחרי (זה משהו בגוף שלך, לא קשור לחדר).
אם את עומדת ללדת בקרוב, מדובר בחורף. הם בוודאי מחממים!

[עדי_יותם*]

חיבוק ושמו אותה בצד כדי למשוך את השיליה (למה? הנה עוד שאלה- למה למשוך אותה???).
כי לא עמדת בזמנים שלהם לגבי יציאת השליה... אוף. יש כל מיני שיטות אגרסיביות להוצאת שליה - יכלו גם לשבת לך על הבטן )-: שליה שלא יוצאת תוך זמן מסוים מסכנת אותך בדימום. הנקה יכולה לעזור - כי היא מכווצת את הרחם (תחליף מלאכותי: פיטוצין).

[קרן*]

אז אין פיטוצין ויש התעקשות עקבית על הנקה מיד לאחר הלידה ולא לאחר יציאת השליה!

נקודה אחת שאני מרגישה איתה בטוחה (וכמו שאמרת - מוכנה לשנות את דעתי אם הנסיבות הרפואיות יחייבו זאת, אבל לא אם למיילדת נגמרת משמרת וככה נוח לה...)

[בשמת_א*]

לפני הלידה השניה הדרכתי את *****, וכך שנייה לפני שהרופאה והמיילדת בבית החולים שוב תלשו לה את השיליה, היא הצליחה לעצור אותן. חיכו עוד שתי דקות, והשיליה נפרדה מעצמה בקלי קלות. בלידה הראשונה היא איבדה כמויות אדירות של דם בגלל התלישה הזאת.
ועוד מדברים על הסכנות שבלידת בית!

[תבשיל_קדרה*]

- א. כי לא רוצה להלחיץ מישהו מרחוק בלי בעיה אמיתית. וב. החשוב יותר- אבא מרגיש שדורכים לו בטריטוריה
א - להלחיץ? להעזר, קוראים לזה.
ב - בקשי מאבא שיתקשר כדי להתיעץ (ותנסי לשתוק בזמן שהוא מדבר. אני מתקשה בזה.).

[קרן*]

גילה- מבטיחה לך שהטלפון שלך יהיה איתי. זה המקסימום לכרגע. ותודה שאת כזו נפלאה.

עוד שאלה לכולם:
פקיעת מים. אמנם הגעתי עם ירידת מים רצינית, אבל אחרי כמה שעות היו עוד כמה נקודות כאלה שהיו בהם מים והמיילדת פקעה אותן (האמת היא שאני לא זוכרת אפילו אם היא אמרה לי/שאלה אותי על זה...).

מה הדעות לגבי פקיעת מים?

[קרן*]

ואגב- הכל יצא רע על הלידה הקודמת.

הצוות היה בסך הכל מאוד נחמד, מקצועי ויעיל. יצאתי עם חוית לידה מאוד חיובית. רק היום בדיעבד יודעת שהייתי בהרבה דברים "ושאינו יודע לשאול"...

[תבשיל_קדרה*]

מה הדעות לגבי פקיעת מים?
בד"כ - מיותר, ומגביר את הכאבים.

[שרה_ק*]

מה הדעות לגבי פקיעת מים?
לא רק מיותר, זה גם מסוכן כי פקיעת מים יכולה לגרום לסחיפת חבל הטבור ולצניחתו החוצה. גם כן המים מהווים בולם זעזועים מצוין בשביל העובר וגם נותן לו מרחב לזוז לתנוחת לידה אופטימאלית ומונע התקעות בלידה. השק מי שפיר גם פועל כבלון להרחיב את הנרתיק בעדינות לפני שהראש של התינוק מגיע, וכך מונע קרעים

[אם_פי_3*]

במרבית המקרים - מיותר ואף מזיק - כואב יותר לך ולתינוק, מאפשר צניחת חבל טבור במצבים מסוימים ובכלל: השאלה צריכה להיות "למה כן", ולא "למה לא". אני הרגשתי את שלפוחית מי השפיר, שלמה, מחוץ לגופי, והיא פקעה רק בעת יציאת הראש. חוויה מומלצת ביותר - ואין עם זה שום בעיה!
במצבים מסוימים, מוטב לפקוע את מי השפיר, לפני שמנסים זירוזים אלימים יותר. לא ברור לגמרי אם זה עוזר, אבל יש כמה מחקרים שמראים שכן (וכמה שלא).

[קרן*]

שאלה טכנית דבילית-

ליוצאות מוקדם מבית החולים- איך התארגנתן טכנית? שמתן בתיק לבי"ח בגדים לתינוק? התקנתן את הסל קל באוטו מראש?

[עדי_יותם*]

גם ליציאה המוקדמת וגם ללא מוקדמת - בהחלט: בגדים לתינוק, כובע, שמיכה, מנשא (בפעם השנייה בלבד; אני אומרת שהקטנצ'יק ממש נולד לתוך המנשא, ולא יצא ממנו חצי שנה (-; אבל קחי בחשבון שבביה"ח נוזפים בך אם רואים אותו במנשא ולא בקופסה הזאת שלהם...). סלקל בהחלט, אם כי באופן אישי אולי לא הייתי ממש מתקינה (אמונות תפלות...) אלא שמה בתא המטען או משהו כזה.

[קרן*]

לא זזה לשום מקום בלי מנשא

השבועות הבודדים שהיינו בלעדיו בשנה הראשונה הראו לנו איך החיים בלי....

[הילית*]

לי דווקא כאב כשהשיליה יצאה (היו לי צירים כואבים) וכשהרגשתי שהם הולכים לבוא ביקשתי מאחותי שתחזיק את התינוקת כדי שאוכל להתעוות ללא חשש. מיד כשהשליה יצאה נתנו לי חזרה את התינוקת.

[אמא_נמרה*]

אז אין פיטוצין ויש התעקשות עקבית על הנקה מיד לאחר הלידה ולא לאחר יציאת השליה!

קרן, שימי לב שיש בתי חולים שנותנים פיטוצין לכל אחת כשגרה.
אני הנקתי מיד אחרי הלידה, השליה יצאה מאד מהר, ועדיין הייתי צריכה ממש לריב וגם להתחנן (אגליה אף פעם לא מתחננת -אז תחשבו!!!) שלא יתנו לי פיטוצין.

הפשרה הייתה: המיילדת עיסתה לי את הבטן, כדי לראות מה קורה עם הדימום של הלידה ולראות שהכל מתכווץ ונורמלי.
אחר-כך הלכתי להתקלח (למזלי היא לא בקשה ללוות אותי, כך אמרו לי שעושים), וכשחזרתי היא שוב עיסתה אותי.

מסתבר שמיילדות (זו הייתה אחת מאד צעירה), יכולות למצוא פתרונות טבעיים ונורמליים, רק צריך ללחוץ עליהן.
קשור לדיון בדף אחר: אולי הן לא סומכות על עצמן? מעדיפות להזריק במקום לעסות?

[יונת_שרון*]

אולי רוב הפציינטיות שלהם מעדיפות תרופות במקום עיסוי ו/או סבלנות.

[קרן*]

נותנים פיטוצין לכל אחת כשגרה

מס' 1 בדף ההוראות שלי: "לא מסכימה למתן כל טיפול ללא ידוע וקבלת הסכמתי מראש"

חוק זכויות החולה לא מתיר להם, ואם יזריקו חומר לגופי ללא רשותי זו תקיפה=עבירה פלילית.


זה קשור לדיבור על: להזכיר כבדרך אגב במה את עובדת
לא מסתבכים עם כאלה שיודעים את זכויותיהם...

[ה_עוגיה*]

חוק זכויות החולה לא מתיר להם, ואם יזריקו חומר לגופי ללא רשותי זו תקיפה=עבירה פלילית
ולי עשו סטריפינג ופקיעת מים בלי לשאול או לספר לפני.
אז אסור, אז מה.

[קרן*]

אז אסור, אז מה

אז לא שותקים גם בדיעבד. מתלוננים. תובעים. עושים רעש. למענך ולמען הבאות אחרייך.

ובשביל זה אני אכתוב הכל מראש ואבהיר.

[אם_פי_3*]

תה ילקוט הרועים גם טוב (למרות שהוא מר) אחרי הלידה - לצמצום הדימום, וכיווץ הרחם, אם אני לא טועה.
תה אנג'ליקה (מרררר) עוזר ליציאת שיליה מתעכבת.

[שרהלה*]

אולי רוב הפציינטיות שלהם מעדיפות תרופות במקום עיסוי ו/או סבלנות.
ברוב בתי החולים המיילדות ח י י ב ו ת להזריק חומר מככווץ רחם. ובדרך כלל אף אחת לא מתנגדת, כי היא כבר כלכך שמחה שנגמר הסיוט. לפעמים שמים את החומר ישר לתוך העירוי, ואז את גם לא יודעת שקיבלת אותו. זה באמת בא מהמקום שלא סומכים על הגוף שיעשה את זה לבד, וגם בגלל שלא כולן מניקות, ואז לא מופרשים לדם מכווצים טבעיים. סבלנות לא נכנסת בדלת של חדר לידה. ועיסוי זה איזשהו פתרון התערבותי שאפשר בלעדיו, כי זה די כואב. אפשר שהיולדת לבד תעשה את העיסוי, שכל מטרתו לגרות את הרחם להתכווץ, מה שההנקה עושה הרבה יותר טוב.
מה שכן, אם מיילדת עושה עיסוי, היא יכולה להרגיש אם הרחם אכן מתכווץ, אם אין בפנים קרישי דם שמפריעים לו להתכווץ ואם שלפוחית השתן מלאה וגם מפריעה. הכל במידה.
תה ילקוט הרועים מצויין ליולדת בלידה רביעית ומעלה, כי אז הרחם קצת עייף. והאנג'ליקה מופיע גם כטינקטורה ומיועד לעידוד שיליה מתעכבת. אם פי 3- כיוון שזה מר , עברתי להומאופתיה. נסי ותהני.

[תבשיל_קדרה*]

טינקטורה
???

[עדי_יותם*]

נתקלתי עכשיו באזכור למחקר שמופיע בעבודות של הנסי גואר - בדיקות פנימיות (לבדוק פתיחה וכו') לפני הלידה מגבירות סיכוי לפקיעה מוקדמת של הקרומים. אם מעניין מישהי, נסו לחפש "henci goer" ו-PROM (לא חייבים באותיות גדולות, רק כדי שיובן שזה ר"ת של תופעה) כדי לקרוא חומר נוסף. אולי שרהלה תוכל גם להרחיב?

[אביב_חדש*]

טינקטורה - מיצוי אלכוהולי (אאל"ט)

[אמא_נמרה*]

מה שכן, אם מיילדת עושה עיסוי, היא יכולה להרגיש אם הרחם אכן מתכווץ, אם אין בפנים קרישי דם שמפריעים לו להתכווץ ואם שלפוחית השתן מלאה וגם מפריעה. הכל במידה.

בדיוק בגלל זה היא עשתה את העיסוי, כדי שהיא תדע שהכל מסתדר.
וזה לא כאב בכלל.

[אם_פי_3*]

שרהלה - לי נתנו דווקא תה אנג'ליקה (-; ואין לי כוונות לנסות שוב.... אבל האמת היא שגם אז זה מר. אז מה?

[שרה_ק*]

המיילדת תלשה את השיליה 'בעדינות' אפילו שהתנגדתי. היא רק שמה את היד שלה לדחוף על הבטן שלי ואני מסלקת לה את היד באגרסיביות, היא ביד השנייה מושכת בחבל הטבור עם המספרים ואז תפסתי את היד השניה שתפסיק. אבל לא הספקתי, היא הספיקה למשוך בחבל הטבור ואז דיממתי. היא רצתה לתת לי זריקת פיטוצין להפסקת הדימום, אבל דרשתי את התינוק להנקה. היא אמרה: קודם הזריקה אחר כך התינוק, אז התחלתי להשתולל, כלומר לנפנף בידיים לא לתת להם להתקרב אלי. בלית ברירה הביאו את התינוק. למזלי ההנקה הפסיקה את הדימום.
המיילדת עוד ניענעה בראש ואמרה: לא ידעתי שהנקה תפסיק את הדימום.
היא לא ידעה!

[שרה_ק*]

כאשר דיברתי על זה מראש עם המיילדת שלא תנתק את הטבור מייד, ושלא יקחו את התינוק וישימו אותו עלי, היא ניסתה 'למרוח' אותי: אל תדאגי, נטפל ונבדוק את התינוק באותו החדר!

[שמחה*]

שאלה חדשה-כדור פזיו'
למה?
מתי?
איך?
מאיפה?

[אמא_מתחדשת*]

כל התשובות הן אק ניסיוני האישי.
למה? זה כייף
מתי? ואיך במהלך כל ציר אני נמרחתי עליו. ניסיתי לשבת לעשות סיבובי אגן - לא היה לי נעים.
אחרי הלידה היה לי הכי נעים לשבת עליו, לא היו לי תפרים אבל האזור היה רגיש והיה לי כייף לשבת על משהו לא ממש מוצק.
חוץ מזה הוא מצויין עם תינוק קטן שרוצה ערסול והליכה ובעיקר לאמא העיפה שיושבת ומקפצת על הכדור.

כייף גם למשחקים עם התינוק כשהוא קצת יותר גדול וגם ככסא נוסף בבית.

מאיפה? קנו לי חברים ולכן אני לא זוכרת את שם החנות אבל זו חנות לספורט שנמצאת באיזור הרצליה. וראיתי ב"חיים אחרים" האחרון שאפשר גם להזמין אצלם.

[קרן*]

שמחה- בדקי בבית החולים בו את מתעתדת ללדת. היות ויולדות שוות הרבה כסף הם מתחדשים בכל מיני ציוד אטרקטיבי מדי פעם... יתכן שהם מחזיקים כזה לשימוש היולדות.

[עדי_יותם*]

אני אשמח למכור את הכדור שלי, שכמעט לא היה בשימוש...

[רייצ'ל*]

מסעדה - מעוניינת לקנות ממך... אנא צרי "קשר" [email protected]

[שמחה*]

אפשר גם המון-קיטורים-לקראת-לידה?

אמנם יש עוד ימבה זמן, אבל זה מאד מעסיק אותי.

כל הסובבים הלא וירטואלים שלי חושבים שפשוט השתגעתי.
או בלשונו של האיש "תלכי לבית חולים, בידיעה שיש שם צוות מקצועי שיודע הכל יותר טוב ממך. תעשי מה שיגידו לך.

מה אומר? הוא לא יכול היה לנסח באופן מדויק יותר את ההפך הגמור ממה שאני מרגישה.

[קרן*]

מזדהה...

בגלל זה אנחנו "לא מפה"...

הבעל שלי אומר "תעשי מה שאת רוצה, את יודעת שאני מתנגד, למה צריך לא לעשות מה שכולם עושים וטוב לכולם? אני בעד מה שאומרים בבית החולים".

אני חושבת שזו לא "חשיבה" אלא "העדר חשיבה". יותר נוח להם לא להשקיע בלימוד של הנושא שמעיק עליהם גם ככה.

אני לא מדברת על הסובבים האחרים. לשני זוגות הסבא-סבתא לא סיפרנו דבר על תוכניות ההמלטות המוקדמת שלי...

[רייצ'ל*]

לדעתי זה שילוב של 'העדר חשיבה' עם העובדה שזה לא משהו שבני הזוג עוברים על בשרם כחוויה אישית, ולכן יותר קשה להם להבין למה אנחנו צריכות להתעסק עם כל האספקטים הרבים השונים...
פשוט צריך להבהיר להם שלנו זה חשוב ושהם צריכים לכבד את זה, שזה בסדר שהם לא מבינים את כל הסיבות ל'למה לא...' אבל שהם צריכים להפנים שזה הרצון שלנו.

[שמחה*]

בדיוק.

הוא אומר לי "בכריעה, בשכיבה עםרגלים למעלה...מה זה משנה?"
ואני כמעט בוכה "לי זה משנה."

והוא ממשיך "אבל לא יהיה לצוות נוח לראות"

ואני כבר דומעת "אבל הכי חשוב שליייייי יהיה נוח."

[עדי_יותם*]

אוי, איזה ייאוש... הוא יסכים לקרוא משהו? את המאמר של מרסדן ואגנר, את "ללדת בבית" או את "טבעי ללדת"?