אורתורקסיה נרבוזה
-
- הודעות: 15
- הצטרפות: 26 יוני 2004, 12:43
אורתורקסיה נרבוזה
התעסקות אובססיבית עם אכילה בריאה. יש לזה אפילו שם מקצועי ואפיונים של הפרעת אכילה.
מצאתי שפע של מידע בנושא באנגלית. האם מישהו מכיר מידע בנושא בעיברית? שמע על כך? מטפל?
אני מרגישה שעצם הקריאה על כך וההתעסקות היא עוד חלק ממה שאני חווה כ"התעסקות אובססיבית עם אכילה בריאה".
אלו הקצוות של -עד כמה מסוכן או לא בריא יכול להיות עיסוק ב"בריאות". ואני חשה שאני חווה אותם.
שאלות מרכזיות שמאפיינות את התופעה לפי מה שקראתי-
אני עדיין מעבדת תחושות בנושא. לפני כשנתיים הגעת לסוג של הבנה/מחשבה שיש לי הפרעה בדימוי גוף או הפרעת אכילה, שאיננה בולימיה או אנורקסיה,
שלא נופלת בקריטריונים של הנ"ל אך בכל זאת משהו מאוד רציני שלעיתים מרגיש תחת שליטה ולרוב לא.
אני שוקלת ברצינות עזרה מקצועית. אבל מפחדת. לא יודעת למי לפנות. מכירים מישהו שמכיר לפחות את המושג "אורתורקסיה" ?
מצאתי שפע של מידע בנושא באנגלית. האם מישהו מכיר מידע בנושא בעיברית? שמע על כך? מטפל?
אני מרגישה שעצם הקריאה על כך וההתעסקות היא עוד חלק ממה שאני חווה כ"התעסקות אובססיבית עם אכילה בריאה".
אלו הקצוות של -עד כמה מסוכן או לא בריא יכול להיות עיסוק ב"בריאות". ואני חשה שאני חווה אותם.
שאלות מרכזיות שמאפיינות את התופעה לפי מה שקראתי-
- הם את/ה עסוק/ה יותר במרכיביו התזונתיים של המזון מאשר הנאה מאכילתו?
- האם הרגלי האכילה שלך מבודדים אותך מחברה?
- האם את/ה מקווה לעיתים כי היית יכול/ה לאכול מבלי לחשוב הם האוכל טוב או רע בעינייך?
- האם קשה לדמיין יום שלם שיעבור מבלי שתחשוב/י על מה תאכלי?
- האם אפשרי לך לאכול ארוחה שהכינה אמך מבלי לנסות לשלוט במרכיביה?
אני עדיין מעבדת תחושות בנושא. לפני כשנתיים הגעת לסוג של הבנה/מחשבה שיש לי הפרעה בדימוי גוף או הפרעת אכילה, שאיננה בולימיה או אנורקסיה,
שלא נופלת בקריטריונים של הנ"ל אך בכל זאת משהו מאוד רציני שלעיתים מרגיש תחת שליטה ולרוב לא.
אני שוקלת ברצינות עזרה מקצועית. אבל מפחדת. לא יודעת למי לפנות. מכירים מישהו שמכיר לפחות את המושג "אורתורקסיה" ?
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
אורתורקסיה נרבוזה
אוי איזו הקלה!
מהמילים הראשונות ממש נבהלתי
(יש לי הפרעה נפשית אחת - היפוכונדרית. אני כמו ההוא משלושה בסירה אחת. בטוחה שיש לי דלקת בערמונית...)
אבל התשובות לשאלות הן מאד ברורות בעיניי. <PHEW>
# הם את/ה עסוק/ה יותר במרכיביו התזונתיים של המזון מאשר הנאה מאכילתו?
בדיוק להיפך. אני מהנהנים מאכילתו.
# האם הרגלי האכילה שלך מבודדים אותך מחברה?
אני מזמינה את החברה אל תוך הרגלי האכילה שלי בהנאה גדולה שלי ושל החברה.
אני דואגת תמיד להיות עם מזון שטוב לי ומתאים לי, כדי שלא יווצר מצב של יציאה מכלל האוכלים בגלל מרכיבי המזון או הרגלי האכילה.
# האם את/ה מקווה לעיתים כי היית יכול/ה לאכול מבלי לחשוב הם האוכל טוב או רע בעינייך?
זה טבע שני. דברים שאני חושבת שהם לא טובים לי, אני לא חושבת עליהם כעל מזון בכלל.
# האם קשה לדמיין יום שלם שיעבור מבלי שתחשוב/י על מה תאכלי?
אני ממש לא חושבת על מה אני אוכל. הרגלי הצריכה שלי בקניות הם מבוססים, בריאים, מרגישה שכמעט תמיד יש לי מה לאכול.
יודעת גם להיות גמישה, אם נגיד אין בבית משהו שיספק אותי, אני הולכת ואוכלת סלט עם עוף או משהו (המרכיבים לא אורגנים. אבל זה לא עובר לי את ההכרה בכלל...)
# האם אפשרי לך לאכול ארוחה שהכינה אמך מבלי לנסות לשלוט במרכיביה?
בכל ארוחה שמישהו אחר הכין, אני יודעת לבחור לי את מה שמתאים לי, להגיד יפה לא למה שלא מתאים לי.
הצורך היחיד שלי להציע מרכיבי מזון ספציפית לאמי לגמרי, זה אם היא עצמה מביעה חוסר שביעות רצון או עניין גדול בשיפור וטיוב איכות המזון שהיא מכינה.
מי שמכירה אותי יודעת שאני לא אומרת לא כששואלים אותי שאלות על הנושא.
אלא שאני לא אגיד לה "אמא! איך את יכולה להשתמש בטחינה לא אורגנית ולא מלאה אחרי כל מה שדיברנו?!"
אני עושה הבדלה ברורה בין הדיבור העקרוני על דברים ובין המעשים של מישהו אחר.
<זה משהו שהלוואי שכל מי שהיה מדבר איתי היה יודע...>
אז עכשיו שסיימתי לדבר על עצמי. אני אשמח לשמוע מה זה בדיוק אומר כשכן סובלים מזה. כי זה נשמע לי סבל.
כאילו בדיוק ההבדל בין התעסקות לא בריאה ובין התעסקות כנה בתחום עניין שהוא רק חלק ממיכלול שלם של דברים...
@}
מהמילים הראשונות ממש נבהלתי
(יש לי הפרעה נפשית אחת - היפוכונדרית. אני כמו ההוא משלושה בסירה אחת. בטוחה שיש לי דלקת בערמונית...)
אבל התשובות לשאלות הן מאד ברורות בעיניי. <PHEW>
# הם את/ה עסוק/ה יותר במרכיביו התזונתיים של המזון מאשר הנאה מאכילתו?
בדיוק להיפך. אני מהנהנים מאכילתו.
# האם הרגלי האכילה שלך מבודדים אותך מחברה?
אני מזמינה את החברה אל תוך הרגלי האכילה שלי בהנאה גדולה שלי ושל החברה.
אני דואגת תמיד להיות עם מזון שטוב לי ומתאים לי, כדי שלא יווצר מצב של יציאה מכלל האוכלים בגלל מרכיבי המזון או הרגלי האכילה.
# האם את/ה מקווה לעיתים כי היית יכול/ה לאכול מבלי לחשוב הם האוכל טוב או רע בעינייך?
זה טבע שני. דברים שאני חושבת שהם לא טובים לי, אני לא חושבת עליהם כעל מזון בכלל.
# האם קשה לדמיין יום שלם שיעבור מבלי שתחשוב/י על מה תאכלי?
אני ממש לא חושבת על מה אני אוכל. הרגלי הצריכה שלי בקניות הם מבוססים, בריאים, מרגישה שכמעט תמיד יש לי מה לאכול.
יודעת גם להיות גמישה, אם נגיד אין בבית משהו שיספק אותי, אני הולכת ואוכלת סלט עם עוף או משהו (המרכיבים לא אורגנים. אבל זה לא עובר לי את ההכרה בכלל...)
# האם אפשרי לך לאכול ארוחה שהכינה אמך מבלי לנסות לשלוט במרכיביה?
בכל ארוחה שמישהו אחר הכין, אני יודעת לבחור לי את מה שמתאים לי, להגיד יפה לא למה שלא מתאים לי.
הצורך היחיד שלי להציע מרכיבי מזון ספציפית לאמי לגמרי, זה אם היא עצמה מביעה חוסר שביעות רצון או עניין גדול בשיפור וטיוב איכות המזון שהיא מכינה.
מי שמכירה אותי יודעת שאני לא אומרת לא כששואלים אותי שאלות על הנושא.
אלא שאני לא אגיד לה "אמא! איך את יכולה להשתמש בטחינה לא אורגנית ולא מלאה אחרי כל מה שדיברנו?!"
אני עושה הבדלה ברורה בין הדיבור העקרוני על דברים ובין המעשים של מישהו אחר.
<זה משהו שהלוואי שכל מי שהיה מדבר איתי היה יודע...>
אז עכשיו שסיימתי לדבר על עצמי. אני אשמח לשמוע מה זה בדיוק אומר כשכן סובלים מזה. כי זה נשמע לי סבל.
כאילו בדיוק ההבדל בין התעסקות לא בריאה ובין התעסקות כנה בתחום עניין שהוא רק חלק ממיכלול שלם של דברים...
@}
-
- הודעות: 15
- הצטרפות: 26 יוני 2004, 12:43
אורתורקסיה נרבוזה
לקבל תגובה כל כך מהר ועוד ממישהי שאני נהנית לקרוא באתר-כבר נעים...
את נוגעת בכמה נקודות בעייתיות אצלי- כשאני עניתי לשאלון עניתי בחיוב לשאלות שרשמתי(היו שאלות נוספות שהצביעו על קיצוניות רבה יותר, עד כדי ירידה משמעותית במשקל-שאיתן לא הזדהיתי).
אני חושבת שברמה מסויימת גם אני היפוכונדרית ונמצאת בסוג של חיפוש. מתוך הקריאה על הנושא, מצאתי נקודות הזדהות רבות.
מצד אחד אני מרגישה מעט טיפשית ולכן חושבת כל כך הרבה האם לפנות לפסיכולוג למשל. אני לא יודעת לזהות האם העיסוק שלי הוא התעסקות כנה בתחום עניין .
זה כל כך מעסיק אותי!! ואני רואה איך מכלול של גורמים לא נותנים לי מפלט.
אני לא נמצאת במערכת יחסים כבר הרבה זמן, חיה לבד, התחלתי ללמוד לפני שבועיים ובמקום להתמקד בלימוד נושאים חדשים (כמובן שגם זה קורה) אני בוחרת להתעמק בנושא התזונה בלימודיי.
אז רוב הזמן ולרוב האנשים אני אומרת שזו סך הכל התעסקות בריאה וחיובית. אבל בתוך תוכי יש פחד מהקיצוניות הזו. מההתמכרות להתמכרות.
ואז איך מפסיקים? איך הולכים אחורה ממה שהן "אמיתות" כעת בעיני. כל כך הרבה מאכלים כבר לא נחשבים בעיני למזון. הפסקתי לאכול לחם, קמח, מוצרי חלב, ביצים, תפוחי אדמה, מוצרים תעשייתיים עם חומרים שאני לא מזהה (למרות שאת רוב החומרים ניסיתי לחקור ולהבין האם אני סתם פוסלת אותם) ,התקרבתי מאוד לרואו-פוד.
אני חייבת לומר שלא היה לי קשה להפסיק לאכול שום דבר. אנשים מופתעים מכך. אבל אני חושבת שברגע שהבנתי שדבר כלשהו לא תורם לבריאותי, היה לי קל לעזוב אותו.
וכאן הבעיה. כי הרציונאל אומר לי שאני טועה. שאני צריכה לדעת לאכול במידה ולכלול יותר מרכיבים שפסלתי בתזונה שלי.
אבל אני לא רוצה לחזור לאכול את הדברים הללו. אני נאבקת בדיאטות מגיל צעיר. אוכל תמיד היה קשור אצלי באשמה, בחוסר שליטה. רק כשהתחלתי לאכול חי, לא מעובד-
הרגשתי תחושת שחרור. ומסתבר שגם היא לא מחזיקה.
את נוגעת בכמה נקודות בעייתיות אצלי- כשאני עניתי לשאלון עניתי בחיוב לשאלות שרשמתי(היו שאלות נוספות שהצביעו על קיצוניות רבה יותר, עד כדי ירידה משמעותית במשקל-שאיתן לא הזדהיתי).
אני חושבת שברמה מסויימת גם אני היפוכונדרית ונמצאת בסוג של חיפוש. מתוך הקריאה על הנושא, מצאתי נקודות הזדהות רבות.
מצד אחד אני מרגישה מעט טיפשית ולכן חושבת כל כך הרבה האם לפנות לפסיכולוג למשל. אני לא יודעת לזהות האם העיסוק שלי הוא התעסקות כנה בתחום עניין .
זה כל כך מעסיק אותי!! ואני רואה איך מכלול של גורמים לא נותנים לי מפלט.
אני לא נמצאת במערכת יחסים כבר הרבה זמן, חיה לבד, התחלתי ללמוד לפני שבועיים ובמקום להתמקד בלימוד נושאים חדשים (כמובן שגם זה קורה) אני בוחרת להתעמק בנושא התזונה בלימודיי.
אז רוב הזמן ולרוב האנשים אני אומרת שזו סך הכל התעסקות בריאה וחיובית. אבל בתוך תוכי יש פחד מהקיצוניות הזו. מההתמכרות להתמכרות.
ואז איך מפסיקים? איך הולכים אחורה ממה שהן "אמיתות" כעת בעיני. כל כך הרבה מאכלים כבר לא נחשבים בעיני למזון. הפסקתי לאכול לחם, קמח, מוצרי חלב, ביצים, תפוחי אדמה, מוצרים תעשייתיים עם חומרים שאני לא מזהה (למרות שאת רוב החומרים ניסיתי לחקור ולהבין האם אני סתם פוסלת אותם) ,התקרבתי מאוד לרואו-פוד.
אני חייבת לומר שלא היה לי קשה להפסיק לאכול שום דבר. אנשים מופתעים מכך. אבל אני חושבת שברגע שהבנתי שדבר כלשהו לא תורם לבריאותי, היה לי קל לעזוב אותו.
וכאן הבעיה. כי הרציונאל אומר לי שאני טועה. שאני צריכה לדעת לאכול במידה ולכלול יותר מרכיבים שפסלתי בתזונה שלי.
אבל אני לא רוצה לחזור לאכול את הדברים הללו. אני נאבקת בדיאטות מגיל צעיר. אוכל תמיד היה קשור אצלי באשמה, בחוסר שליטה. רק כשהתחלתי לאכול חי, לא מעובד-
הרגשתי תחושת שחרור. ומסתבר שגם היא לא מחזיקה.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אורתורקסיה נרבוזה
אהה, ניצן, נכנסת לדף ואשכרה נבהלת וחשבת שתיכף יתברר לך שאת לוקה בזה?
אז עשית לעצמך את המבחן ויצא שאת "נקייה"?
אז עכשיו נרגעת?
D-:
הממ. לי זו הפעם הראשונה שאני שומעת על הפרעת האכילה הזאת. לי בטוח יש איזושהי הפרעת אכילה (או שתיים...) אבל גם אני בדקתי, כמו ניצן, וזו לא זו. אני לא מכירה מישהו שמטפל ספציפית בזה, אבל אני אישית הייתי ממליצה על דינה דיאמנט, 077-5281172, שבטח שמעה על זה, ואם לא, גם אז היא יכולה לעזור.
וגם אני אשמח לשמוע עוד על הנושא. זה מעניין מאוד.
אז עשית לעצמך את המבחן ויצא שאת "נקייה"?
אז עכשיו נרגעת?
D-:
הממ. לי זו הפעם הראשונה שאני שומעת על הפרעת האכילה הזאת. לי בטוח יש איזושהי הפרעת אכילה (או שתיים...) אבל גם אני בדקתי, כמו ניצן, וזו לא זו. אני לא מכירה מישהו שמטפל ספציפית בזה, אבל אני אישית הייתי ממליצה על דינה דיאמנט, 077-5281172, שבטח שמעה על זה, ואם לא, גם אז היא יכולה לעזור.
וגם אני אשמח לשמוע עוד על הנושא. זה מעניין מאוד.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אורתורקסיה נרבוזה
_אוכל תמיד היה קשור אצלי באשמה, בחוסר שליטה. רק כשהתחלתי לאכול חי, לא מעובד-
הרגשתי תחושת שחרור. ומסתבר שגם היא לא מחזיקה._
המממ.
כי האוכל = אשמה ולא חשוב מה האוכל.
זה אומר שזה אולי משהו מאוד מוקדם. האם ינקת?
הרגשתי תחושת שחרור. ומסתבר שגם היא לא מחזיקה._
המממ.
כי האוכל = אשמה ולא חשוב מה האוכל.
זה אומר שזה אולי משהו מאוד מוקדם. האם ינקת?
-
- הודעות: 15
- הצטרפות: 26 יוני 2004, 12:43
אורתורקסיה נרבוזה
האם ינקת?
מעט מדי לטעמי ולטעם אימי כיום. כ3-4 חודשים. דיברנו על כך לא מזמן- שילוב של קשיים בהנקה,חוסר מודעות מספיקה לחשיבות...והיה לי כל כך משונה לגלות זאת.
מתוך החינוך החם,המעודד עצמאות ויכולות אישיות שזכיתי לו מהוריי, חשבתי שגם היניקו אותי יותר...עד כמה זה קשור בעיניך?
מעט מדי לטעמי ולטעם אימי כיום. כ3-4 חודשים. דיברנו על כך לא מזמן- שילוב של קשיים בהנקה,חוסר מודעות מספיקה לחשיבות...והיה לי כל כך משונה לגלות זאת.
מתוך החינוך החם,המעודד עצמאות ויכולות אישיות שזכיתי לו מהוריי, חשבתי שגם היניקו אותי יותר...עד כמה זה קשור בעיניך?
-
- הודעות: 3574
- הצטרפות: 23 אוקטובר 2004, 18:09
- דף אישי: הדף האישי של אילה_א*
אורתורקסיה נרבוזה
בטח שיש מי שמטפל בזה
נדיה 0544698895
וגם בלה אגמון 052-8303005
אחת יותר פרקטית (נדיה ) השניה רוחנית לגמרי
נדיה 0544698895
וגם בלה אגמון 052-8303005
אחת יותר פרקטית (נדיה ) השניה רוחנית לגמרי
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אורתורקסיה נרבוזה
אני חושבת שכדי לא ללהיות מאובחן כלוקה באורתורקסיה, צריך לאכול במקדונלדס פעם בשבוע, לפחות.
תארי לעצמך איך מאבחנים אמא טבעונאית, שמיישמת את שיטת פליי ליידי, מגדלת בלי חיתולים וישנה עם הילד.
תארי לעצמך איך מאבחנים אמא טבעונאית, שמיישמת את שיטת פליי ליידי, מגדלת בלי חיתולים וישנה עם הילד.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
אורתורקסיה נרבוזה
עד כמה זה קשור בעיניך?
פשוט, ההנקה היא ההתחלה של מערכת היחסים עם "אוכל". והרבה פעמים, המעבר לבקבוק בגיל מוקדם מדי עלול ליצור מערכת יחסים בעייתית שמערבבת מזון עם רגשות לא נעימים. כשהמזון מקושר עם חסר כלשהו, במקום עם חום, חיבוק, אהבה, עיטוף, וויסות עצמי של הילד בלי שום בעיה ושדרים כפולים.
עלול.
לא בהכרח.
וזה יכול להתבטא בכל מיני צורות, לא רק אחת.
פשוט, ההנקה היא ההתחלה של מערכת היחסים עם "אוכל". והרבה פעמים, המעבר לבקבוק בגיל מוקדם מדי עלול ליצור מערכת יחסים בעייתית שמערבבת מזון עם רגשות לא נעימים. כשהמזון מקושר עם חסר כלשהו, במקום עם חום, חיבוק, אהבה, עיטוף, וויסות עצמי של הילד בלי שום בעיה ושדרים כפולים.
עלול.
לא בהכרח.
וזה יכול להתבטא בכל מיני צורות, לא רק אחת.
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
אורתורקסיה נרבוזה
_אני חושבת שכדי לא ללהיות מאובחן כלוקה באורתורקסיה, צריך לאכול במקדונלדס פעם בשבוע, לפחות.
תארי לעצמך איך מאבחנים אמא טבעונאית, שמיישמת את שיטת פליי ליידי, מגדלת בלי חיתולים וישנה עם הילד_
אני אתייחס לזה ברצינות, למרות שנראה לי שזה נכתב בהומור...
הפסיכולוגיה המערבית היום עושה הבדלה ברורה בין סימפטומים של התנהגות בלבד, ובין האפקט הרגשי והפיזי שלהם על הסובייקט ועל סביבתו.
לכן, הרבה סימפטומים להרבה הפרעות פשוט לא מספיקים כדי לאבחן סופית, אם הסובייקט לא סובל סובייקטיבית, או לא גורם סבל לסביבתו.
<זה מידע חשוב להיפוכונדרים >
זאת כי האמת היא שכולנו מפגינים במידה זו או אחרת את רוב הסימפטומים של רוב מחלות הנפש מה שהופך אותנו לחולים בהן באופן "רשמי" זה העוצמה של הסימפטומים ומידת הסבל שאנחנו או הסביבה חווים.
<אלה היו שישים שניות על רגל אחת ממש על אבחון פסיכולוגי>
_ההנקה היא ההתחלה של מערכת היחסים עם "אוכל". והרבה פעמים, המעבר לבקבוק בגיל מוקדם מדי עלול ליצור מערכת יחסים בעייתית שמערבבת מזון עם רגשות לא נעימים. כשהמזון מקושר עם חסר כלשהו, במקום עם חום, חיבוק, אהבה, עיטוף, וויסות עצמי של הילד בלי שום בעיה ושדרים כפולים.
עלול.
לא בהכרח.
וזה יכול להתבטא בכל מיני צורות, לא רק אחת._
כל מילה.
הסקת המסקנות שלי הולכת כדילקמן - הגוף והמוח מצפים למשהו, המוח הוא כמו ספוג שרוצה להתעצב בהתאם לחוויה שהוא חווה. כשהחוויה היא לפי הציפייה, הכל עובד סבבי. כשהחוויה היא לא לפי הציפיה, כל מיני דברים יכולים להשתבש, בכל מיני דרכים.
אני אומרת את זה בתור מישהי שקיבלה דייסת סולת בגיל 3 חודשים.
<כדי להבין, בדיוק על מה אני מדברת, אני מציעה לחשוב על מישהו שגדל למשל בבית יתומים... האם האיזורים שמגיבים למגע אימהי מתפתחים אצלו כמו שהיו מתפתחים אילו גדל בקרבה אמהית גדולה? האם יש לזה תקנה בבגרות? אני חושבת שלא (סליחה אם זה נשמע קשה) אבל אני גם סה"כ אופטימית. אני מאמינה שיש הרבה מאד פוטנציאל לצמיחה גם מתוך נקודות פתיחה כאלה. סה"כ כולנו דפוקים במידה כזו או אחרת, ובכל זאת צומחים ולומדים ומשתנים ומשתפרים ומעשירים את אופן החוויה שלנו בחיים האלה.>
@}
תארי לעצמך איך מאבחנים אמא טבעונאית, שמיישמת את שיטת פליי ליידי, מגדלת בלי חיתולים וישנה עם הילד_
אני אתייחס לזה ברצינות, למרות שנראה לי שזה נכתב בהומור...
הפסיכולוגיה המערבית היום עושה הבדלה ברורה בין סימפטומים של התנהגות בלבד, ובין האפקט הרגשי והפיזי שלהם על הסובייקט ועל סביבתו.
לכן, הרבה סימפטומים להרבה הפרעות פשוט לא מספיקים כדי לאבחן סופית, אם הסובייקט לא סובל סובייקטיבית, או לא גורם סבל לסביבתו.
<זה מידע חשוב להיפוכונדרים >
זאת כי האמת היא שכולנו מפגינים במידה זו או אחרת את רוב הסימפטומים של רוב מחלות הנפש מה שהופך אותנו לחולים בהן באופן "רשמי" זה העוצמה של הסימפטומים ומידת הסבל שאנחנו או הסביבה חווים.
<אלה היו שישים שניות על רגל אחת ממש על אבחון פסיכולוגי>
_ההנקה היא ההתחלה של מערכת היחסים עם "אוכל". והרבה פעמים, המעבר לבקבוק בגיל מוקדם מדי עלול ליצור מערכת יחסים בעייתית שמערבבת מזון עם רגשות לא נעימים. כשהמזון מקושר עם חסר כלשהו, במקום עם חום, חיבוק, אהבה, עיטוף, וויסות עצמי של הילד בלי שום בעיה ושדרים כפולים.
עלול.
לא בהכרח.
וזה יכול להתבטא בכל מיני צורות, לא רק אחת._
כל מילה.
הסקת המסקנות שלי הולכת כדילקמן - הגוף והמוח מצפים למשהו, המוח הוא כמו ספוג שרוצה להתעצב בהתאם לחוויה שהוא חווה. כשהחוויה היא לפי הציפייה, הכל עובד סבבי. כשהחוויה היא לא לפי הציפיה, כל מיני דברים יכולים להשתבש, בכל מיני דרכים.
אני אומרת את זה בתור מישהי שקיבלה דייסת סולת בגיל 3 חודשים.
<כדי להבין, בדיוק על מה אני מדברת, אני מציעה לחשוב על מישהו שגדל למשל בבית יתומים... האם האיזורים שמגיבים למגע אימהי מתפתחים אצלו כמו שהיו מתפתחים אילו גדל בקרבה אמהית גדולה? האם יש לזה תקנה בבגרות? אני חושבת שלא (סליחה אם זה נשמע קשה) אבל אני גם סה"כ אופטימית. אני מאמינה שיש הרבה מאד פוטנציאל לצמיחה גם מתוך נקודות פתיחה כאלה. סה"כ כולנו דפוקים במידה כזו או אחרת, ובכל זאת צומחים ולומדים ומשתנים ומשתפרים ומעשירים את אופן החוויה שלנו בחיים האלה.>
@}
-
- הודעות: 770
- הצטרפות: 22 אוקטובר 2007, 12:57
- דף אישי: הדף האישי של קלמנ_טינה*
אורתורקסיה נרבוזה
הי הי הי
זאת נראית לי בעיה רצינית מאוד, ויש תקופות שאני בהחלט סובלת ממנה (בעיקר כשאני מודאגת וחרדה ופונה ל"טיפול בתזונה", כלומר להקפדת יתר בענייני מזון).
בתקופות הללו אני סובלת בעיקר מהשאלות:
_האם קשה לדמיין יום שלם שיעבור מבלי שתחשוב/י על מה תאכלי?
הם את/ה עסוק/ה יותר במרכיביו התזונתיים של המזון מאשר הנאה מאכילתו?_
ולעניינך:
אני מציעה לך לבחור כמה משפטים מחזקים, כמו:
האם אפשרי לך לאכול ארוחה שהכינה אמך מבלי לנסות לשלוט במרכיביה?
ובכן, אני טבעונית כבר שנים רבות, ובתחילה זה עורר דינמיקה חשדנית ביני לבין המשפחה. הם היו מנסים להגניב רק קצת ביצים או מוצרי חלב למאכלים, ונעלבים כשסירבתי לאכול אותם. ברבות השנים הם למדו להכין אוכל טבעוני מצוין ואני כבר לא צריכה לשאול מה יש בכל דבר, כי אפשר לסמוך עליהם.
זה עניין של כבוד הדדי והבנה. אמא חייבת להבין שהדרישות התזונתיות שלנו הן לא גחמה ("ילדותית") אלא הכרעה שקולה.
ואם זה מסובך מדי, אפשר לעמוד איתה במטבח וללמד אותה כמה מאכלים קלים וטעימים, שהיא בטח תרצה לחזור עליהם גם כשאנחנו לא בסביבה.
ההורים שלי נעשו הרבה יותר טבעוניים בבתיהם ככל שאכלנו יותר ארוחות משותפות.
בהצלחה!
זאת נראית לי בעיה רצינית מאוד, ויש תקופות שאני בהחלט סובלת ממנה (בעיקר כשאני מודאגת וחרדה ופונה ל"טיפול בתזונה", כלומר להקפדת יתר בענייני מזון).
בתקופות הללו אני סובלת בעיקר מהשאלות:
_האם קשה לדמיין יום שלם שיעבור מבלי שתחשוב/י על מה תאכלי?
הם את/ה עסוק/ה יותר במרכיביו התזונתיים של המזון מאשר הנאה מאכילתו?_
ולעניינך:
אני מציעה לך לבחור כמה משפטים מחזקים, כמו:
- הגוף שלי בריא וחזק ויכול להתמודד היום עם קצת סוכר לבן / קמח לבן / טיגון וכו'
- אני נהנית מאוכל שהוכן לי באהבה
- נפש בריאה ושלווה בגוף בריא
- אוכל טעים הוא אוכל בריא
האם אפשרי לך לאכול ארוחה שהכינה אמך מבלי לנסות לשלוט במרכיביה?
ובכן, אני טבעונית כבר שנים רבות, ובתחילה זה עורר דינמיקה חשדנית ביני לבין המשפחה. הם היו מנסים להגניב רק קצת ביצים או מוצרי חלב למאכלים, ונעלבים כשסירבתי לאכול אותם. ברבות השנים הם למדו להכין אוכל טבעוני מצוין ואני כבר לא צריכה לשאול מה יש בכל דבר, כי אפשר לסמוך עליהם.
זה עניין של כבוד הדדי והבנה. אמא חייבת להבין שהדרישות התזונתיות שלנו הן לא גחמה ("ילדותית") אלא הכרעה שקולה.
ואם זה מסובך מדי, אפשר לעמוד איתה במטבח וללמד אותה כמה מאכלים קלים וטעימים, שהיא בטח תרצה לחזור עליהם גם כשאנחנו לא בסביבה.
ההורים שלי נעשו הרבה יותר טבעוניים בבתיהם ככל שאכלנו יותר ארוחות משותפות.
בהצלחה!
-
- הודעות: 8851
- הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
- דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*
אורתורקסיה נרבוזה
נראה לי שאפילו "סתם" חוזר בתשובה עלול לענות על חלק מהשאלות האלה בחיוב.
(לא יכול לאכול בכל מקום ולא אצל כל אחד, ולא את האוכל של אמא)
ויותר מזה - כל דיאטה (למשל נטולת גלוטן, נטולת או מעוטת סוכר, או אפילו מופחתת קלוריות).
אולי אפילו כל מי שאוכל באופן שונה מסביבתו הוא קצת "כזה". ולא - אני לא חושבת שכל בחירה תזונתית היא מחלה.
(לא יכול לאכול בכל מקום ולא אצל כל אחד, ולא את האוכל של אמא)
ויותר מזה - כל דיאטה (למשל נטולת גלוטן, נטולת או מעוטת סוכר, או אפילו מופחתת קלוריות).
אולי אפילו כל מי שאוכל באופן שונה מסביבתו הוא קצת "כזה". ולא - אני לא חושבת שכל בחירה תזונתית היא מחלה.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אורתורקסיה נרבוזה
אבל ביהדות באמת יש נטייה לטפח הפרעות אכילה. הרבה טקסים סביב האוכל, אי אפשר לאכול בלי לברך, יש המון חוקים על ההכנה ועל אופן האכילה ועל מספר הפעמים ועל התדירות, שלא לדבר על החגים והמאכלים המיוחדים.
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
אורתורקסיה נרבוזה
אבל ביהדות באמת יש נטייה לטפח הפרעות אכילה. הרבה טקסים סביב האוכל, אי אפשר לאכול בלי לברך, יש המון חוקים על ההכנה ועל אופן האכילה ועל מספר הפעמים ועל התדירות, שלא לדבר על החגים והמאכלים המיוחדים.
יפה אמרת.
רואים את זה חזק מאד כשעוזבים את ישראל. יהודים מתעסקים הרבה יותר באוכל ובאכילה טקסית ומרובת משתתפים.
אנחנו מבלים פה לא מעט עם קבוצות החנ"ב, לפעמים חצאי ימים עד ימים שלמים. האוכל אף פעם לא מרכזי לשום בילוי.
זה לא שלא אוכלים, אבל זה ממש צדדי לדבר עצמו. אף אחד לא מחכה לאף אחד אחר לאכול, אין הכרזות "עכשיו אוכלים" כל מיני דברים הרבה יותר נינוחים (אני מדברת כמובן על קבוצה עם מודעות תזונתית גבוהה יחסית לאמריקה (כל האזור פה קצת שונה במובן של מה אוכלים), כמעט אף אחד מהילדים לא יודע מה זה ממתק...)
ומה שתבשיל ושרון אמרו. ממש.
חוזרת לזה שמה שמשנה פה זה לא הסממנים החיצוניים שיכול להיות שהמון אנשים עונים להם רק מבחירה לאכול מעט שונה מהמיינסטרים, אלא המתח והסבל שנגרמים מזה.
יפה אמרת.
רואים את זה חזק מאד כשעוזבים את ישראל. יהודים מתעסקים הרבה יותר באוכל ובאכילה טקסית ומרובת משתתפים.
אנחנו מבלים פה לא מעט עם קבוצות החנ"ב, לפעמים חצאי ימים עד ימים שלמים. האוכל אף פעם לא מרכזי לשום בילוי.
זה לא שלא אוכלים, אבל זה ממש צדדי לדבר עצמו. אף אחד לא מחכה לאף אחד אחר לאכול, אין הכרזות "עכשיו אוכלים" כל מיני דברים הרבה יותר נינוחים (אני מדברת כמובן על קבוצה עם מודעות תזונתית גבוהה יחסית לאמריקה (כל האזור פה קצת שונה במובן של מה אוכלים), כמעט אף אחד מהילדים לא יודע מה זה ממתק...)
ומה שתבשיל ושרון אמרו. ממש.
חוזרת לזה שמה שמשנה פה זה לא הסממנים החיצוניים שיכול להיות שהמון אנשים עונים להם רק מבחירה לאכול מעט שונה מהמיינסטרים, אלא המתח והסבל שנגרמים מזה.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אורתורקסיה נרבוזה
מה שמשנה פה זה לא הסממנים החיצוניים שיכול להיות שהמון אנשים עונים להם רק מבחירה לאכול מעט שונה מהמיינסטרים, אלא המתח והסבל שנגרמים מזה.
לאורתורקס, או גם לסביבתו ואתרו?
לאורתורקס, או גם לסביבתו ואתרו?
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
אורתורקסיה נרבוזה
<משעשע. אבל אני בכל זאת עונה ברצינות. טוב? >
בעקרון להפרעות אחרות מוגדר ומדובר גם בסבל לסביבה, בהחלט.
למשל, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית, במצב מאני לא ממש יגידו שהם סובלים. אבל הסביבה יכולה מאד להפגע...
במקרה הספציפי הזה אין תיאור כזה בהגדרת ההפרעה. אז ברמת ההגדרה, לא.
אלא שאם שואלים אותי, אם נגרם סבל לסביבה, הפרעת נפש או לא, אז הסביבה (כמורכבת מאנשים שסובלים) צריכה לטפל בסבל שנגרם לה מבלי לפגוע ביחיד. זה לא תמיד פשוט.
בעקרון להפרעות אחרות מוגדר ומדובר גם בסבל לסביבה, בהחלט.
למשל, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית, במצב מאני לא ממש יגידו שהם סובלים. אבל הסביבה יכולה מאד להפגע...
במקרה הספציפי הזה אין תיאור כזה בהגדרת ההפרעה. אז ברמת ההגדרה, לא.
אלא שאם שואלים אותי, אם נגרם סבל לסביבה, הפרעת נפש או לא, אז הסביבה (כמורכבת מאנשים שסובלים) צריכה לטפל בסבל שנגרם לה מבלי לפגוע ביחיד. זה לא תמיד פשוט.
-
- הודעות: 15
- הצטרפות: 26 יוני 2004, 12:43
אורתורקסיה נרבוזה
תודה ניצן על כך שאת ממשיכה להתייחס ברצינות. אני מודה באופן כללי לכל מי שכותבת בדף.
הייתה לי שיחה משמעותית עם הוריי היום על הנושא, הם חיים בחו"ל כך שההתייחסות ל"ארוחה שאמך מכינה" הייתה כללית, ארוחה שהוכנה על ידי אנשים קרובים.
גם הם עשו את ההפרדה של ניצן, השאלה עד כמה אני סובלת מכך, עד כמה זה מטריד אותי. וזו השאלה שלי לעצמי... האם זו הפרעה או לא?
אף אחד לא יכול לענות במקומי. אני פשוט לא יודעת עד כמה אני מנפחת דברים או לא רוצה להתמודד עמם.
עדיין מתלבטת...
הייתה לי שיחה משמעותית עם הוריי היום על הנושא, הם חיים בחו"ל כך שההתייחסות ל"ארוחה שאמך מכינה" הייתה כללית, ארוחה שהוכנה על ידי אנשים קרובים.
גם הם עשו את ההפרדה של ניצן, השאלה עד כמה אני סובלת מכך, עד כמה זה מטריד אותי. וזו השאלה שלי לעצמי... האם זו הפרעה או לא?
אף אחד לא יכול לענות במקומי. אני פשוט לא יודעת עד כמה אני מנפחת דברים או לא רוצה להתמודד עמם.
עדיין מתלבטת...
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
אורתורקסיה נרבוזה
אלמונית לרגע,
אם יותר לי להשיא עצה לרגע... אני מציעה שתתחילי עם ביטוי שמחה והכרת תודה.
לברך על האוכל שאת אוכלת. לא במובן הדתי. פשוט לעצור לפני שאת אוכלת ולהודות לעצמך, לטבע, לאלוהים, למי שאת מרגישה הכרת תודה אליו על כך שיש לך את האפשרות להעניק לעצמך את האוכל המזין הזה. @}
ומבלי להיות פסיכולוגית אני רוצה לשאול אותך שתיים שלוש שאלות, עני אם נוח לך. אוקיי?
יתר על כן, במשפחתי התחילה תופעה ברורה של הענות לדחפים תזונתיים בתוך צורת האכילה הזאת. לי פתאום היה אטרף טחינה (קופסא כל ארוחת צהריים) זה לא שאני ממליצה על זה! פשוט הגוף צעק "חברה! צריך סידן!" ונתתי את זה בלי בושה. בתי ואישי נכנסים מדי פעם לאטרף בננות מהסרטים... מגנזיום? פוטסיום? משהו חסר. אחרי שהבולמוס עובר, הצורך חולף. ממש ככה.
אז מבחינתי זו היתה הקלה הקלה הקלה. לא צריכה לאזן דברים, לא לחשב, לא לבדוק אם אכלתי מספיק ירוקים השבוע... לא לזכור מה אכלתי, כלום. ממכונה זוכרת ומתעסקת, נהייתי מכונה מגיבה. הקלה...
זה עוזר? או מעיק? את מזדהה עם חלק מזה?
איפה מבחינתך חל המפנה?
@}
אם יותר לי להשיא עצה לרגע... אני מציעה שתתחילי עם ביטוי שמחה והכרת תודה.
לברך על האוכל שאת אוכלת. לא במובן הדתי. פשוט לעצור לפני שאת אוכלת ולהודות לעצמך, לטבע, לאלוהים, למי שאת מרגישה הכרת תודה אליו על כך שיש לך את האפשרות להעניק לעצמך את האוכל המזין הזה. @}
ומבלי להיות פסיכולוגית אני רוצה לשאול אותך שתיים שלוש שאלות, עני אם נוח לך. אוקיי?
- האם תאכלי משהו שאת נהנית מאכילתו אבל חושבת שהוא לא בריא? אם כן, האם זה ידאיג אותך או ילחיץ אותך?
- האם תאכלי משהו שאת ממש לא נהנית מאכילתו רק כי את חושבת שהוא בריא?
יתר על כן, במשפחתי התחילה תופעה ברורה של הענות לדחפים תזונתיים בתוך צורת האכילה הזאת. לי פתאום היה אטרף טחינה (קופסא כל ארוחת צהריים) זה לא שאני ממליצה על זה! פשוט הגוף צעק "חברה! צריך סידן!" ונתתי את זה בלי בושה. בתי ואישי נכנסים מדי פעם לאטרף בננות מהסרטים... מגנזיום? פוטסיום? משהו חסר. אחרי שהבולמוס עובר, הצורך חולף. ממש ככה.
אז מבחינתי זו היתה הקלה הקלה הקלה. לא צריכה לאזן דברים, לא לחשב, לא לבדוק אם אכלתי מספיק ירוקים השבוע... לא לזכור מה אכלתי, כלום. ממכונה זוכרת ומתעסקת, נהייתי מכונה מגיבה. הקלה...
זה עוזר? או מעיק? את מזדהה עם חלק מזה?
איפה מבחינתך חל המפנה?
@}
-
- הודעות: 2628
- הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*
אורתורקסיה נרבוזה
הבעל שלי מתאר את החגים היהודיים לאמריקנים ככה:
They tried to kill us. We killed them. Let's eat.
(חוץ מיום כיפור).
(על ההגדרה עצמה כתבתי משהו ארוך ונמחק, אז מתוך עצלות אני פשוט אפנה למה שכתבתי בדף הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים על הגדרות מה-DSM )
They tried to kill us. We killed them. Let's eat.
(חוץ מיום כיפור).
(על ההגדרה עצמה כתבתי משהו ארוך ונמחק, אז מתוך עצלות אני פשוט אפנה למה שכתבתי בדף הפרת זכויות אדם בידי פסיכיאטרים על הגדרות מה-DSM )
-
- הודעות: 6808
- הצטרפות: 28 נובמבר 2005, 19:35
- דף אישי: הדף האישי של ניצן_אמ*
אורתורקסיה נרבוזה
הגזמת, זה אנחנו אומרים! בכל חג! גם לישראלים!
אנחנו אומרים "They tried to kills us , they did not succeed, let's eat"
אנחנו אומרים "They tried to kills us , they did not succeed, let's eat"
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
אורתורקסיה נרבוזה
let's eat them??? :-~
-
- הודעות: 465
- הצטרפות: 19 פברואר 2002, 21:05
- דף אישי: הדף האישי של תות_שדה*
אורתורקסיה נרבוזה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אני תמיד מסתכלת על המרכיבים של המזון והקלוריות שלו לפני שאני אוכלת(אוכל קנוי)
אני אוכלת בשונה מחברות שלי(רק לחם קל עם דגנים ודברים כאלה...)
אני מקווה מאוד שאני בעתיד לא ידאג לאיך שאני נראית ואני יאכל מה שאני רוצה בלי לדאוג
כן, תמיד בצהריים אני שואלת את אמא שלי מה אני יאכל בערב
לא, בלתי אפשרי, אני תמיד שואלת אותה אם היא לא שמה הרבה שמן והאם זה בסדר לי
האם יש לי אורתורקסיה? והאם אורתורקסיה מאופיינת רק אצל אנשים רזים?
אני תמיד מסתכלת על המרכיבים של המזון והקלוריות שלו לפני שאני אוכלת(אוכל קנוי)
אני אוכלת בשונה מחברות שלי(רק לחם קל עם דגנים ודברים כאלה...)
אני מקווה מאוד שאני בעתיד לא ידאג לאיך שאני נראית ואני יאכל מה שאני רוצה בלי לדאוג
כן, תמיד בצהריים אני שואלת את אמא שלי מה אני יאכל בערב
לא, בלתי אפשרי, אני תמיד שואלת אותה אם היא לא שמה הרבה שמן והאם זה בסדר לי
האם יש לי אורתורקסיה? והאם אורתורקסיה מאופיינת רק אצל אנשים רזים?
-
- הודעות: 896
- הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
- דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*