ניצני כרובים

אנונימי

דף בלוג

טוב, אין ברירה אלא להתחיל.
ממש מוזר לי לפתוח דף בבאופן. כשכל הCPU שלי שאינו מופנה לנהר ולמציאת בית למשפחה שלנו, מופנה לחשיבה אקולוגית ולצמצום, זה כמעט מרגיש כמו התפשטות בלתי הכרחית. אבל אני מתגברת. כמו שהתגברתי על האוטו שקנינו.

יש דף-סיפור-לידה, ודף-בלי-חיתולים, ואני תוהה למה אין דף לתהליך שינוי גם בתזונה? כלומר, דף המתאר אט אט את ההפיכה לאוכלת באופן טבעי...
(_{הדּמות, אסימילציה, דגש בטית, זרקו פנימה שני דיפטונג ותקבלו הנחה על האקסנט.})

אז אנחנו בבוסטון כבר שבועיים ויום, ומאז שהגענו אכלנו פעם אחת בחוץ. אנחנו שותים כל יום רסק ירוק משלל פירות ועלים ירוקים, אוכלים הכל אורגני, ומדי יום מורידים עוד ועוד מן העול התזונתי שהיה עלינו זה יותר משלושים שנים. בשבוע שעבר עוד אכלנו קצת בשר ועוף, השבוע עוד אכלנו עמילנים שונים, והיום אכלנו רק צמחים בעיבוד מינימלי אבל עדיין עם בישול. יוד עשה לי פיצה לכבוד יום הנישואין ה4.5 שלנו - פטריית פורטובלו בתנור ועליה רסק עגבניות, עליו פרוסות עגבניה ותיבול - פטריות. כלומר, פטריה עם עגבניות, עגבניות ופטריות

אבל באמת שיצא מעולה. אנחנו רק מתנסים פה, עוד יהיו עליות ומורדות, אין לי ספק. אבל אמת אחת שאני יכולה כבר עכשיו לשתף בה היא שהרסק הירוק הזה, זה משהו לא נורמלי.

נהר היא raw eater. אנחנו עוד לא. וכבר הגיע הגיל שבו היא מאד מתעניינת מדוע אנחנו אוכלים דברים שהיא לא אוכלת ותובעת במפגיע שניתן לה. מראש אמרנו שנאכל כמו שאנחנו רוצים שהיא תאכל, כי אנחנו לא רוצים ליצור בעיות שלה אסור ולנו מותר. וככל שהזמן חלף התחזקנו בדעתנו שזה מה שהכי טוב בשבילה. נותרה רק בעיה אחת... להפוך ל Raw Eaters בעצמנו...

תוספת מתחילת ינואר 2008
הזמן עובר. אנחנו מתכנסים רעיונית לדיאטה כמו-פליאוליתית. כתבתי פה למטה מאיפה אני באה, וזה לא מקריאת ספרים

פרצוף רסק.
http://farm2.static.flickr.com/1081/[po]1229223884 e0561b269b[/po].jpg

http://farm2.static.flickr.com/1326/[po]1228358079 ed25a532e8[/po].jpg

נהר מהממת!
תמשיכי, קוראת@} ומזל טוב ליום נישואין!

היי גברת !
מזל טוב על הבלוג, ועל היום נישואין וחצי.
תמונות מדהימות של פיצקה (ושל הרסק הירוק - שלא יעלב או משהו שלא הוזכר...)

את חייבת לספר לי בהזדמנות איך מעלים תמונה כי למרות שניסיתי הופיע רק קישור )-:

מחכה בציפיה לעידכונים

_מזל טוב על הבלוג, ועל היום נישואין וחצי. @}
תמונות מדהימות של פיצקה (ושל הרסק הירוק - שלא יעלב או משהו שלא הוזכר...)_

עושה רושם שהבריאות עוטפת אותכם

>אני כמעט הופכת לצבע של הרסק<

שמחה על ההזדמנות לקרוא אותך ממרחקים

ישר זיהיתי אותך. (-:

YYY איך היא דומה לך! ומתוקה להחריד!

בהצלחה!

הי, תודה רבה

אני חושבת שהיא יפהפיית הדור, אבל אני אמא שלה...

דנ'קה, ספרי לי אצלך איך את שמה ת'לינקים, ומאיפה הם וננסה לפתור את זה. (כי נגיד הלינקים פה, מפליקר, הורדתי להם מהקצה את הv=0 וככה הם עובדים)

אפשרויות הסלים האורגניים פה מהממות.
בינתיים אנחנו על תקציב גבוה למדי לחודש על אוכל לכל סוגיו ומיניו. ומכיוון שאנחנו מוציאים רק ב Whole Foods Market סופר אורגני יקר בטירוף, אבל לא בשום מסעדה, ארוחות צהריים בעבודה, בית קפה או אחר, זה לא יוצא הרבה יותר ממה שהוצאנו על אוכל בארץ. אנחנו יוצאים מדי יומיים לסופר לקנות ירקות ופירות טריים אורגניים. ויוצא שאם נזמין סל נקבל את אותה הכמות בשליש המחיר בערך והישר אל סף הדלת.

רק צריך שכבר תהיה לנו דלת

אפשר לבקש קצת התכווננות? אנחנו הולכים לראות היום בית מדהים שממש לרוחנו, אבל כבר יש כמה מעוניינים, ואין לנו הרבה סיכוי, כי יש לנו כלב ואין לנו היסטורית אשראי. אז אולי אם אנחנו באופן אישי נורא נורא נמצא חן בעיניה... ואם תחשבו לנו מחשבות טובות...

אני לא זורקת אוכל בכלל. מדהים כמה שהמחיר משפיע על אופן הצריכה. קונים מה שצריך, משתמשים עד הסוף. נפלא.
שלשום עשיתי קינוח תותים, דומדמניות שחורות בשמנת-קשיו. יאמי! את השאריות שמתי ברסק הירוק של אתמול בבוקר. יצא מעולה.
אפשרויות העלים הירוקים פה נהדרות, ואנחנו עדיין בקיץ (למרות שיש ימים שצריך סוודר) בחורף אמור להיות עוד יותר מגוון.
בינתיים השתמשנו בקולרדס (בלעכס) בכמה סוגי קייל (להיט להיט!) בעלי חרדל (מעולה) בשן הארי (לא אהבנו כל כך) בתרד, בפטרוזיליה, בכוסברה (המוכרים)
עוד לא הכנסנו חסות לרסק, אבל גם לשם נגיע.

נהיה מאד ברור שצריך להשקיע בבלנדר טוב. הבלנדר פה בדירה ממש מחורבן ועובד שעות נוספות. אני לא מפסיקה לדבר על הויטמיקס שיהיה לי ועל מה אני אעשה איתו

מישהו מוכר יד שניה?
ועוד שאלה שאפשר לשאול רק בבאופן... מישהו ניסה פעם לעשות טחינה בבלנדר? אני מדברת על בלנדר כמו ויטמיקס, חזק ותעשייתי, לא צ'יקמוק. אני רוצה לטחון בעצמי קמחים שונים ובורגול ולעשות טחינה, ואז באמת להתקרב בעוד כמה צעדים אל הטבע.

יו, עוד כמה נכנסו להגיד שלום. איזה כיף לנו

שלום!

חשבתי ש כרוב ניצנים שינה את השם

נהר היא raw vegan. אנחנו עוד לא. וכבר הגיע הגיל שבו היא מאד מתעניינת מדוע אנחנו אוכלים דברים שהיא לא אוכלת ותובעת במפגיע שניתן לה. מראש אמרנו שנאכל כמו שאנחנו רוצים שהיא תאכל, כי אנחנו לא רוצים ליצור בעיות שלה אסור ולנו מותר. וככל שהזמן חלף התחזקנו בדעתנו שזה מה שהכי טוב בשבילה. נותרה רק בעיה אחת... להפוך ל Raw Vegans בעצמנו...

סחתיין עליכם, שיהיה בהצלחה!

תמונות מדהימות, נהר פשוט מ-ה-מ-מ-ת!

איזה כיף שחזרת לבלג כאן
תמונות מדהימות, נהר פשוט מ-ה-מ-מ-ת!

תודה תודה...

@}

אז יש לי שאלה, למי שמתמצא/ת בתזונה טבעית.
כבר הרבה זמן שאני לא אוכלת לחם קנוי בכלל, רק מה שאני אופה בעצמי. שזה בד"כ לחמניות או פיתות מקמח מלא, מים, מלח, שמן זית, שמרים וטיפטיפטיפת מייפל (הכל אורגני חוץ מהשמרים) ואני מכורה קשות לעמילן חיטה. קשות. כבר שנים רבות. ואני די בטוחה שאני רגישה לגלוטן במידה מסויימת.
ומצאתי לי תחליף ממש נחמד - פטריות.

אני מורחת חמאת בוטנים על פטריות בלה (שזה כמו פורטובלו אבל קטנות והרבה פחות עזות טעם) או טחינה על שמפיניון, וכך הלאה, כיד הדמיון הטובה עליי. זה ממש הרבה יותר מספק מכל הסנדביצ'ים על חסה שראיתי...
והשאלה כדלקמנצ'יק - זה טוב זה? זה בריא לאכול הרבה פטריות? זה עדיף משמרים ועמילן וגלוטן? ומה עם תינוקת? טוב מה אוכלת פטריות?
כל מי שיש לו הערות על אכילה מרובה של פטריות, שיכתוב פה.

אוי, וזה כיף, כי יש פה המון סוגים נפלאים, לא רק "יער", "חורש" ו"שמפיניון"... והכי משמח, יש את האלה שאכלתי בקוריאה בתוך הביבימבאפ. קוראים להן אינוקי (תינוקי? לינוקי?

הן חמודות כאלה, עם רגליים ארוכות ארוכות וכובע קטנטן. מועמדות טובות לפסטה נאה נאה. גם נהר מאד מחבבת אותן.
תמונה

חוצמיזה אני מגלגלת דברים בדפי נורי. כל מה שהייתי שמה בסנדביץ' אני מגלגלת בנורי. (לכי לכי, יא מגלגלת בנורי!..)

טוף, עוד עדכונון.
ראינו את הבית. יש לו לא מעט בעיות. אבל הלבטים באמת קשים.
מצד אחד איזור מאד פסטורלי וירוק, גינה ענקית ומופלאה (לא מטופחת בכלל, עם מלא עצים ואיצטרובלים) האיזור סביר, הבית מרווח אבל ישן וקצת מגעיל

למרות שיש לו פוטנציאל. הוא ממקום בין שדה תעופה לציר תנועה מדינתי ראשי. (רועש, אבל מאד נגיש)

בקיצור, קשה מאד להחליט. עד עכשיו הפלנו כמעט כל מה שראינו על בסיס זה שלא היתה גינה כמעט בכלל, או שהאיזור היה ממש מגעיל ומזעזע. פה האיזור והגינה מאד יפים, אבל כל מיני דברים אחרים יכולים לעשות לנו חיים קשים.

שוין. אני הולכת לגלגל בנורי.

הי יקרה
בסוף לא באנו לבקר אותכן, ואתן כבר בניכר... (זה ממש מבאס)

שלוס טוען שפטריות זה לא ראוי למאכל אדם, אני לא יודעת אם הוא צודק או לא.

לגבי ה-fico score - משתתפת בצערכם. תשתדלו לא להשתמש בויזה, זה פשוט בור ללא תחתית בארה"ב.
אני חושבת שאתם יכולים לנסות לייבא אותו מארץ אולי בעזרת הבנקאי שלכם, שווה לנסות.

בהצלחה עם הבית

הנה מצאתי לך
אשראי לחסרי היסטוריה

כי אין לי ממש מה לתרום בנושא הטבעונות, רק חיבוקים למציאת דירה במהירות.

קצת נעלמנו מהרדאר.
אז קודם כל הסברים..

זה התחיל בשבוע וחצי חופשה בקליפורניה באיזור מפרץ סן פרנסיסקו, אצל גיסי ואשתו.
אח"כ חזרנו אל בית ריק לגמרי וחיינו בו כך למשך שבוע. לא לפני שהבאתי לפה חברת ניקיון כדי לנקות את הטינופת המזעזעת שהיתה פה שלא הסכמתי לחיות בתוכה.
קנינו מזרן לישון על הרצפה, ובמהלך השבוע IKEA דפקו עלינו את הקופה של החיים.

בסוף השבוע שעבר חמי, חמותי, גיסי ואשתו באו אלינו לביקור, ויחד איתם הגיע כל הבית שלי מהארץ. זה היה סיפור בפני עצמו, כי הגיעה מכולה לא נכונה, עם מנעול לא נכון, ומזל שאמרתי לנהג המשאית שזה בסדר לפתוח מבלי שבדקתי את הפרטים האלה, כי בתוכה, הפלא ופלא, היו הדברים שלנו. עוד יש מה לברר, אבל נראה כאילו הכל הגיע.
סידרתי את רב הדברים די מהר והמשפחה קיבלה B&B חמישה כוכבים. למעשה, זה צ"ל B&B&B כלומר Bed, Breakfast and BBQ היה מאד טעים לארח אתכם!

פה בערך הייתי צריכה להניח את ראשי על זרי הדפנה. אלא שבדיוק אז, יוד, שיחיה, יצא לנסיעת עסקים בת שבוע, והשאיר אותי עם תינוקת בקריזה, עם ג'טלג, חרדת נטישה ופחדים, בבית מבולגן (יחסית) בלי טלפון, בלי אינטרנט (רק כרטיס חיוג יקר עד זעזוע שבו אני משתמשת גם עכשיו) בלי אמא, בלי חברות, לבד לגמרי. לא בנאדם. הוא יצטרך לפצות אותי על זה.

במהלך השבוע הזה הלכנו פעם אחת לבריכה, לשוק איכרים די מעפאן (בהשוואה למדהימים של קליפורניה) לפגישת תינוקות אצל צ'לסי (אמא), ולפגישת LLL של לקסינגטון (העיר שבה אני גרה)
_{אני תוהה למה עדי ובשמת לא סיפרו על ההרצאה של איינה מיי גסקין??? (או שכן ואני פספסתי?)}
היתה תקרית סופר לא-נעימה ובה חזרתי הביתה אחרי שעתיים ויותר בחוץ ומצאתי את הדלת של הגראז' פתוחה לרווחה, וכן הדלת בפנים שמובילה אל הבית. לקח לי זמן לשחזר שזה בעצם באשמתי, אבל בכל זאת היה לי קשה להרדם אתמול... קשה להסביר. זה זה שאין אף אחד שאפשר להתקשר אליו ויכול להגיע מיד לעזור.
חוץ מזה, שזה המון, ממש מעולה פה. הכל נורא יפה, נחמד, נעים, פחות צפוף, יותר בטוח. אני פוגשת הרבה ילדים ואמהות, ורב האנשים שאני מכירה הם מאד "באופן" וחברותיים. זה אחלה שאפשר לבחור את האנשים שמבלים איתם את הזמן. (כבר אמרתי meetup.com? שווה.)

השבוע התזונה בקנטים. נהר אוכלת סלרי ברינה בזמן שאני טוחנת פסטה. מזעזע.. זה הכל בגלל שאין לי שום אפשרות לעבד מזון במטבח שלי, וכמה אפשר לאכול תפוחים? אז הזמנו ויטמיקס. הוא צריך להגיע בתוך שבוע וחצי בערך. כבר אין לי סבלנות. אני רוצה להכין חלב סויה, ויוגורט קשיו בלי גושים, ופסטו חלק, והרבה הרבה רסק ירוק, אני רוצה לטחון שומשום לטחינה בעצמי, פשתן, אני רוצה להכין מיונז, קמחים, מרקים קרים, גלידה, חומוס. תקצר היריעה. והכל במכשיר אחד. מדהים...

כבר ציינתי שאין לי עברית על המקלדת? אז זה די מעצבן.
אז את כל שאר הדברים שיש לי להגיד אני אשאיר לפעם הבאה..
שנה טובה וצום טוב.
@}

הי ניצן.
נשמע לא פשוט, חווית הלבד הזו בארץ זרה.

אבל עושה רושם שאתם מסתדרים נהדר.
שתהיה לכם שנה טובה @}
אוהבת
אסנת

אגב, התמונה של נהר מקסימה. כזו ילדה מתוקה

וכמה אפשר לאכול תפוחים - הוי, הרבה. הרבה הרבה הרבה. סוף סוף שמעו בביוסנטר שהגיעה העונה (מה שבמטע שבקיבוץ יודעים כבר מזה חודשיים).
ורב האנשים שאני מכירה הם מאד "באופן" וחברותיים. זה אחלה שאפשר לבחור את האנשים שמבלים איתם את הזמן - זה בסדר, לא נעלבנו ב-כ-ל-ל!

את השאר העתקתי לבלוג שלי

זה אחלה שאפשר לבחור את האנשים שמבלים איתם את הזמן
הלו, זה רדיו?

בניגוד לדחפיי הראשוניים שלא להסביר את האמירה הזאת, כי הסברים תמיד חופרים אותך יותר עמוק, אני אסביר אותה.
בארץ, פגשתי המון אנשים בשלל נסיבות ולאחר הרבה סינונים ובחירה התבייתתי על היקרים והאהובים (ובנק' הזאת: אלמג, DUHHH.. אגב, אני והחבר שלך פטפטנו עלייך היום!

) ולאחר עוד הרבה שנים, הסתבר גם שאנחנו בוחרות בחירות חיים דומות (ללדת בית למשל, זו הבחירה המועדפת על כמה חברות ותיקות שלי שאין ביניהן שום קשר)

עכשיו, בבוסטון, אני לא פוגשת שום קבוצה שרירותית אלא רק אנשים שסוננו היטב לפי העדפות שלי. כאילו שיכולתי לפגוש רק אנשים מבאופן, אחרי שפטפטנו קצת ושמעתי את העמדות שלהן. אז נכון שזה לא מבטיח כלום, אבל לפחות אני לא מתידדת ואז מגלה לזעזועי שהאנשים האלה מאמינים בסופר-נני.
קאפיש?

מה שלום החבר שלי? מה אמרתם עלי?
מה היית עושה אילו היית מתיידדת עם מישהו ומגלה שהוא מאמין בסופר נני? או אילו היית מתיידדת עם מישהו מאד מאד גרנולה ואז מגלה שדעותיו הפוליטיות רחוקות משלך? אני מוצאת את עצמי נזהרת בדברי כל הזמן, בשני הנושאים האלה.

הי ניצן,

איזה כיף לראות את נהר בתמונות, כמה גדלה ויפתה הילדונת מאז שראיתי אותה צולחת בריכות אצל שמעון.
איזה כיף גם לקרוא אותך ולחוות את כל ההתרגשות של ההתחלה החדשה יחד איתך

למה את מזדעזעת מאנשים שמאמינים בסופר-נני? באמת שואלת כדי להבין, ומקווה שלא תזדעזעי מלענות לי

ידעתי שנפלתי לפח.. אבל אפשר לכתוב את זה גם בגילוי-שם, אני לא לוקחת ללב..

קודם כל אני רוצה לציין שראיתי רק את הסדרה הבריטית ומאד התרשמתי ממה שהנני השיגה בשיטות התנהגותיות במשפחות שבהן הילדים הם באמת מלאכי חבלה קטנים. אני יכולה (ורוצה) לכתוב ספר שלם על המקום שממנו אני באה, עם לפחות כמה פרקים מרכזיים בענייני הורות. אני כבר יודעת שאני אקרא לו The way I see it. (כמו הרבה אנשים, אני מתארת לי) אני יכולה להבטיח לך שהעמדות שלי מאד שונות מעמדותיה של סופר-נני, ושאני אולי הייתי נוקטת בגישה אחרת. יש לי בעיות עם איך שהשיטות מוגשות, עם המדיום הטלויזיוני ועם זה שאנשים חושבים שיש פתרונות קסם אוניברסליים שמתאימים לכל ההורים ולכל הילדים. אני מתקשה לתמוך בשיטות שאני חווה אותן כאילופיות לילדים ולתינוקות, על אף שהן בבירור עובדות.

הניסוח שלי מאד חשוב לי, למרות שברור לי שמרגע שהמלים יצאו מרשותי, הן של כל אחד להבין אותן כאוות נפשו. ובכל זאת, אני מחדדת: לא אמרתי שאני מזועזעת מאנשים שמאמינים בסופר נני. אמרתי שאני מזדעזעת כשאני מגלה שאנשים שלא חשבתי שמאמינים בה, אמנם מאמינים בה.
זה כמו שאני לא מזועזעת מזה שאבא שלי מחזיק בעמדות פוליטיות שונות בתכלית משלי. אבל אם אני מכירה מישהו, ומתוך הכרותנו אני מאמינה שמחזיק בעמדות דומות לשלי ופתאום אומר משהו גזעני, או שוביניסטי, או משהו, אז אני בהחלט עשויה להיות מזועזעת מזה

חוצמיזה, באופן עקרוני, מותר לי להזדעזע ממה שמזעזע אותי. זה לא אומר שכל אחד אחר חייב להזדעזע מזה גם. זה גם בהחלט לא אומר שמושא זעזועי הוא מזעזע באופן אובייקטיבי. יש הרבה אנשים שמזועזעים ממני. זה לא הופך אותי למזעזעת.

נהר מגלה בשמחה אברי גוף שונים.
לפני כמה ימים היא היתה במקלחת עם אבא שלה, הצביעה לו על הפין ואמרה "פּוּט!"

הצביעה לו על הפין ואמרה "פּוּט!"

אצלנו היא הצביעה לו על הפין ואמרה "קקי!":-P

(ששש, על תספרי לפרויד)

הי ניצן,

רק עכשיו ראיתי שיצאתי פלונית אלמונית, זו אני שרית, לא הייתה לי כל כוונה להשאר בעילום שם, גדול עלי התפעול וההתמצאות באתר המורכב הזה

שאלתי מתוך סקרנות ועניין טהור, כי פשוט עניין לי לגלות מה דעתך, כל קשר לשימוש במילה "זעזוע" היה זניח ולא חשוב כלל וכלל ולא היה פה שום נסיון לביקורת או לרמז שאת מזעזעת.
אני ובן זוגי היקר צפינו בתכנית ביחד, זו התכנית הבודדה שראינו מזה זמן רב, ולא התרשמתי שמציגים כביכול פתרונות קסם. זה דווקא חידד לי את המקום שלנו לעומת המקום הרגיל הנורמטיבי של הרבה משפחות שבו הורים מסירים מעצמם אחריות על גידול ילדיהם וזה אחד המסרים החשובים שהיא העבירה, אבל הכול כפי שאת אומרת הוא בעיני המתבונן.

בכול מקרה לא הייתה שום כוונה להסתתרות ו/או ביקורת אלמונית אלא להיפך מקום של התעניינות וסקרנות לשמוע מה עמדתך מתוך הערכה.

טוב, מספיק להפעם

המשך שבוע מהנה וחג סוכות שמח, שרית, או בשמי הבאופני, חלוקית נחל או פשוט שרית החלוקית

הי שרית

לא חויתי את זה ככה, מצטערת אם נשמעתי מתגוננת. כשתהיה לי עברית על המקלדת וגם אינטרנט (ביום מן הימים:-() אני אכתוב בצורה קצת יותר מפורטת. בינתיים, מתגעגעת לכולם.

חוט'קה, הרסת אותי...

אני מבינה את ההגיון שלה, כמובן, ומקווה שהאסוציאציה תעבור לה עם הזמן

לעניין הביצים הנאות שבמיונז שלי, משהו שעלה בדפבית...

זהו, ש"טבעונית" זו תוית. אני לא מרגישה טבעונית. אני שואפת שהדיאטה שלי תהיה כולה נאה.
אני מרגישה מאד לא בנוח עם מה שעושים לבעלי חיים (ולצמחים!!) בתעשיית המזון.
אני לגמרי לא מודאגת מסלמונלה.
הייתי פעם אחת בחיי באייפק, ושם אמרו לי שאני מאד רגישה לביצים (נכון) אלא אם הן נאות (וואלה?? בדקתי. גם נכון.)
רק אז התחלתי לחשוב שבעצם ביצים מבושלות הן הבעייתיות, ולא הביצים הנאות.
כתבתי מעט גם אצל אופק בדפבית. ביצים, בניגוד לחלב, הן בהחלט מזון מקובל בעולם החי - ציפורים אוכלות ביצי תנינים, תנינים אוכלים ביצי צבים ונחשים, נחשים אוכלים ביצי ציפורים (ובטח אם יתנו להם את האפשרות אז תנינים יאכלו גם ביצים של אנשים

)

סתם עוד מחשבה בעניין, אם אני כבר פה.
מקובל לחשוב על בני אדם כעל "אוכלי-כל".
א-הא.
כל עז בסיסית ובוודאי כל יען יכולים לתת לנו שיעור באכילת-כל שלא בטוח שנצא ממנו בחתיכה אחת...

מתגעגעים אליך כאן, רק שתדעי.

שלום ניצן,
כתבתי לך כבר ב כרוב ניצנים ואז גיליתי שעברת ליבשת אחרת, ולדף אחר...
אני אצטט רק את עצמי משם: _אני כבר שקועה כמעט שעתיים בבלוג המקסים שלך,
צחקתי, קראתי בשקיקה, בכיתי (גם מצחוק אבל גם מעצב), הזדהיתי, התרעמתי ובעיקר נהניתי.
אני ממש מרגישה שהעברתי עכשיו שעתיים עם חברה, שאולי לא הכרתי קודם, אבל עכשיו...
אז רציתי להודות לך על השעתיים הנפלאות הללו. את כותבת נפלא, מרתק.._
אז שוב, תודה! ובהצלחה בבוסטון...

איזה מותק..

תודה!

נעים לשמוע (שוב:-))

אני הולכת לערוך ניסוי קטן כדי להסביר את דממת האלחוט היחסית שעוברת עליי.
אני לא אתקן את שגיאות המקלדת שלי, שנובעות מזה שהאותיות בעברית לא מופיעות עליה, למשך דקה אחת.

מעכ-שיו!

ממש כרגיע נהר עעטיונקצת יעלעעיי. אס זט אז יש לי רק את עדכעיחיגד ח יד שמאל להקליגגד.

זהו. עברה דקה. למעלה כתוב:
"ממש כרגע נהר יונקת עליי אז יש לי רק את יד שמאל להקליד"
מתסכל למדי let me tell you

השבוע יוד נוסע לארץ. בראש סדר העדיפויות שלו הן מדבקיות של עברית ללפטופ שלי....
ואז אני מבטיחה לעדכן יותר.

זה לא שאין לי מה להגיד

ממש כרגיע נהר עעטיונקצת יעלעעיי. אס זט אז יש לי רק את עדכעיחיגד ח יד שמאל להקליגגד.
לגמרי הבנתי את זה. מסקנה: דממת האלחוט מיותרת ואת יכולה לחזור לכתוב (מסר מובלע: שהרי רק אני חשובה ואת כותבת כדי לרצות אותי).

למה לחכות ?
ויש גם פלורוסצנטיות (יש, נצנצים!)

<ובסוף הן נופלות ופשוט מתרגלים...>

דחוף קורס הקלדה עיוורת! בטח יש באינטרנט גם בעברית

ניצן, גם לי זה קרה לפני חצי שנה ואני לא יודעת הקלדה עיוורת. הפתרון הוא להרים את העיניים מהמקלדת ולהסתכל על המסך. פתאום תגלי שאת יודעת יופי איפה כל אות.

אחלה עייצס, בנות.

אז האמת היא שאני דווקא כן יודעת הקלדה עיוורת. בעברית ובאנגלית. לא ממש פרפקט, אבל בהחלט לא רע.
הבעיה מתחילה כשאני מניקה (שנדמה שזה הזמן היחיד שאני ממש על המחשב, ונדמה עוד שזה כל הזמן

)
וגרוע מזה כשאני מניקה בצד ימין, שאז יש לי רק את יד שמאל להקליד. זו כמעט משימה בלתי אפשרית.
וגם כאשר שתי הידיים על המקלדת, מדי פעם מורידים עיניים כדי, מה שנקרא, "ליישר" אותן. לשים אותן במקום הנכון כדי "לקלוע" לאותיות. לוחשוב, זה הכל טכני. השורה התחתונה היא שזה מאד מאט את קצב ההקלדה ולכן את קצב המחשבה ואז יוצאים משפטים ארכניים בלי אויר לנשימה

אז למה בכלל לאכול נא?

יש לי מצגת. מאד יפה ומאד משכנעת שמסבירה תהליכים שעברו ועוברים על החברה המודרנית בכל הנוגע לגידול תינוקות, לטכנולוגיה ולמחקר. בהתבוננות-על קל לראות שאותם מטא-תהליכים חברתיים ותרבותיים הובילו לשימוש נרחב ולא מוצדק בעגלות, בתמ"ל, במוצצים, בחיתולים, בשיטת חמש הדקות, בחיסונים, ובעוד רעות חולות. אני מדגישה נרחב ולא מוצדק, כי בהחלט יש מקרים שבהם השימוש מוצדק ביותר ואף מציל חיים.

את המצגת כתבתי כשנהר היתה בדרך לפה והרבה מהCPU שלי היה מוקדש ללהסביר את בחירותינו. היום ילדינו כהוכחות מהלכות לצדקת הדרך, והעובדה שלכולם נמאס לשמוע הרצאות ולקבל מאמרים ומצגות הורידו ממני את המעמסה הזאת

אז כאמור, יש מצגת. וככל שאני מסתכלת, ככה אני רואה איך התבניות האלה מתאימות לעוד ועוד דברים הנוגעים לגידול ילדים. ואז.. אז זה הכה בי.
לא רק לגידול ילדים!

האמת היא שהאסימון הזה, בגודל של בית, נפל עליי אך במקרה, בנוגע לתזונה.

אמא שלי, (אותה אמא שלי מהסיפור הקודם:) היתה מורה לתזונה ולכלכלת בית בראשית דרכה. אז המודעות למה שאוכלים ולהרכב המזון היא משהו שמוטבע בי מגיל אפס.

בהקשר הזה, אחד הסיפורים המשעשעים יותר שזכורים לי מנערותי, הוא שהייתי שחקנית כדור-יד בליגה לאומית, והיו שנים שבהן התאמנתי סד"ג של 7 פעמים בשבוע אימונים אינטנסיביים של כמה שעות, ואכלתי בהתאם (נגיד, חבילה פסטה ברוטב עגבניות, לבד)

אז יום אחד הכיתה שלי יצאה לטיול שנתי, והייתי קצת רעבה, אז הוצאתי את השקית שלי, שהיו בה משהו כמו 6-7 פיתות מלאות בכל טוב: ביצים, נקניק, גבינות, ושאר ירקות.
אני זוכרת בעיקר את הסקרנות שבה הביטו בי כמה בנות.
בעודי לועסת כמו גמל, אחת שאלה אותי "תגידי, את יודעת כמה קלוריות יש בפיתה??"
ואני הסתכלתי עליה, מבולבלת משהו, ובפה מלא ובתמימות כנה שאלתי אותה "מממ.. קלוריות?"

(מה זה? מה עושים עם זה? אפשר לאכול את זה? עם רוטב עגבניות?)
הייתי בטח בת 15 או 16. חצי מהבנות סביבי חיו על תפוח ליום, ואני אכלתי דיאטת פחמימות של כ4000 קלוריות ליום.... בלי שום מושג על השמנה, דימוי גוף ועוד כאלה מרעין בישין.

אז אמא שלי הזאת, היא היתה נותנת לנו כוס שוקו מורתח על הבוקר. את השוקו הם טחנו לבד מקקאו ומסוכר. אני ואחותי תעבנו את הקרום שנוצר למעלה, קראנו לו "קלבן" על משקל חלבן ולא הסכמנו לגעת בשוקו אם אבא שלי לא הסיר אותו בשבילנו.
בעשר היה לנו סנדביץ' עם גבינה צהובה או לבנה.
בצהריים אמא שלי בישלה לנו ארוחה חמה ואכלנו אותה כל המשפחה (אמא היתה אז מורה, אבא עבד משמרות. פלא שאני רוצה הורים בבית לילדים שלי?)
בערב תמיד אותו הדבר: ביצה, גבינה, סלט ירקות, פרוסת לחם אחיד ולקינוח מעדן חלב.

ממש מרגע שעמדתי (לא רק על דעתי, אלא ממש על שתי רגליי) נהגתי ללקט עלים. אני יודעת מה הטעם של רב צמחי הנוי שצמחו באשדוד בשנות השבעים כמו גם רב צמחי הבר (והיו אז המון) זה נמשך כמה שנים, עד שאמא שלי נתקפה חרדות שאוכל קיקיון והרדוף והכניסה אותי לחרדות סביב מסעות הליקוט שלי.

אז על רגל אחת מאד, המטא-תהליך שאני חושבת שאני מזהה הוא כזה:

בהנחות היסוד ש
א. יש אורח חיים טבעי לאדם כבעל חיים
ב. שזהו אורח חיים מיטבי (נתון לויכוח פילוסופי וארכני, אבל תנו לי את ההנחה הזאת לרגע)

התרבות הלקחנית על הפרטים שבתוכה מתרחקת באופן עקבי ואקספוננציאלי מן הגרעין הזה ועושה את זה עם דיסוננס קוגניטיבי מדעי כדי לגבות את עצמה.
התהליך כפי שניתן להדגים אותו, למשל, ע"י הנקה הולך ככה בערך

מניקים
מסיבות של נוחות או נכות מפתחים תחליף (זה מתחיל במיניקות ונגמר בפורמולות)
התחליף יוצר בעיות קשות (תמותה ובעיות בריאות קשות, אבל גם ברמה המעשית, בעיות של כמה, מתי, באיזה דילול, וכו')
במקום להגיד "וואללה, לא עבד." או להשתמש רק במקרי קיצון בעייתיים ביותר שבהם רבה התועלת על הנזק, נכנסים לדיסוננס.
מתחיל מחקר שמוקיע את הדרך הטבעית במקביל למחקר "פיקסלים" שמנסה לשפר את התחליף (משלל סיבות, חלקן שיווקיות, חלקן אישיות, אבל מה זה משנה בעצם?)
חזור ל-3

למה אף פעם לא חוזרים ל-1? אני מתכוונת כחוקרים, כתרבות, כחברה, למה?

בקיצור נמרץ (האמינו לי, יש לי מצגת. זה קיצור נמרץ...) זה תקף לכמעט כל דבר בתרבות שלנו. ההתרחקות הצדקנית המנומקת הזאת שלא מחזיקה מים ברמה המעשית.
זה תקף גם למזון.
כשהבנתי כמה "ידע" יש בכל הנוגע לאוכל, כמה "פתרונות" מסובכים שכרוכים בכל כך הרבה סבל, ייאוש, רעב, מצוקה, כ-ס-ף, ורעלים יש, דיאטות, דיאטניות, מומחים לתזונה, קבוצות תמיכה, תכניות טלויזיה...
נפל לי האסימון הזה.

כמו בגידול ילדים, כמו בחיים, כמו בכל דבר..
פשוט. פשוט שווה נכון.

מה עשו מאות אלפי דורות לפנינו שהצליח כל כך טוב ובעצם הביא לכך שאנחנו פה? אכלו את מה שהיה בסביבה שלהם. זה הכל. עלים, מעט פירות, זרעים, חיות קטנות, חרקים, לפעמים קצת ביצים.
אז עכשיו אפשר להכנס לדיון ארכני על אוכלי-כל, שימוש באש, שימוש בכלים, אכילת בשר, ציידים-לקטים ועוד. בשורה התחתונה רב השינויים האלה הם "חדשים". הסתגלנו אליהם (לא משהו, יש לציין, אבל הסתגלנו.) לדוגמה, היום יש אחוז הרבה יותר משמעותי של בני אדם עם גן שמאפשר להם לפרק חלבוני חלב פרה משהיו לפני 5000 שנה. זה לא אומר שאמורים לאכול חלב פרה, אם כבר, אז להיפך. מסתגלים, אבל זה יוצר עוד ועוד בעיות.
אז למה לא חוזרים ל-1?

פשוט שווה נכון

כמה פעמים אמרתי לעצמי כבר שאני ממש לא הייתי יכולה להשתמש בתמ"ל, אני מתכוונת כרגע רק כי זה כל כך הרבה יותר מסובך!
משתמשים בעובדה הזאת כעוד סיבה טובה ללמה להניק, אבל לי באמת, באמת יותר קל לחלוץ שד ולהזין, להרגיע, להרדים, לנחם, לחמם, להצחיק...
(בהתאמה - תמ"ל, חומרים מרגיעים, שיטות הרדמה מפה ועד להודעה חדשה אפשר למצוא לעשרות בכל פורום אמהות, ממתקים, בגדים חמים, (טלויזיה?

))
במקום כל אלה היה ויש לי פשוט ציצי.

_{יונת, תודה ששחררת לי את התקיעוּת}

אז למה לא חוזרים ל-1?
קודם כול, ניסחת את זה נהדר (כרגיל).

הנה הירהור (כיוון שגם אותי העסיקו מחשבות דומות, וראיתי הדים להרהורים דומים בכמה מקומות באתר), והצעה לתשובה:

אולי זה קורה כי מאז המהפכה החקלאית, כל החברה האנושית במצב מודעות של ילדות (ע"ע ג'ין ג'נסן)? מעדיפים להדחיק, ולהתעסק בסמלים (כסף, כוח) על חשבון החיים. אותו תהליך שקורה לפרטים בתוך החברה קורה לחברה כולה. כי האמת, או המציאות, נתפשת בטעות כמשהו שיש להתגונן מפניו.

_איך ההגנות מזיקות לנו? הן נועדו לפגוע בתפיסת המציאות (שאיימה על קיומנו), וזה בדיוק מה שהן עושות גם היום.

התהליך של תפיסת המציאות כולל:
תפיסה נכונה שלה בחושים, ברגש [רגשות במקורם הם מנגנון הישרדותי שנועד לסייע בעיבוד המציאות] ובשכל;
מודעות לאפשרויות פעולה;
בחירת דרך הפעולה המיטבית לנו;
ופעולה לפיה.
ההגנות עלולות לשבש כל אחת מהחוליות בשרשרת הזו, ולכן לגרום לתגובה לא מיטבית למציאות._

התיאור שלך את השלבים נראה מתאים לתהליך הזה, כשהוא משתבש כמובן.

זה גם יכול להסביר למה אנשים, תאגידים ומדינות נוטים לא לראות את העתיד מעבר לזה המיידי, ולא להגיב למה שנמצא מעבר לקצה אפם. כמו ילדים, כולנו חיים בהווה נצחי שבו הכול דחוף וצריך להיות ע-כ-ש-י-ו. ושבו להיות צודק (חשוב/אהוב/עשיר) חשוב יותר מאשר להיות מאושר (או חי, או שאנשים אחרים יחיו).

איך זה קרה? אולי כי מאז המהפכה החקלאית אי אפשר לגדל ילדים בלי שהם ייאלצו להדחיק (בגלל השינויים במבנה המשפחה, בגיל הפיריון, בזמינות האוכל וסיכויי השרידה, בתחרות על אוכל, בצורך לעבוד יותר שעות, במחלות שמונעות מההורים לתפקד בצורה מיטבית, וכו'). ואולי לשינוי בתזונה היו גם תוצאות ישירות לגבי הקוגניציה, הרגש וההתנהגות - הרי התזונה משפיעה ישירות על המוח.

כי כמו שריי אודט אומר, ברגע שמכניסים למערכת כאוטית שינוי קטן אחד בקלט (נניח, בתזונה) - אי אפשר לצפות את התוצאות. מה שאת קוראת לו, לפי הבנתי, "פשוט שווה נכון".

ואולי זה לא קרה דווקא בגלל המהפכה החקלאית. אולי זה משהו שמובנה בנו (נדמה לי שג'אנוב העלה השערה בכיוון זה - טען שזו תוצאה מהתפתחות הנאו קורטקס). התחושה שלי - רעיון גולמי בינתיים - היא שלכל העיוותים יש בסיס והצדקה במנגנונים בריאים והישרדותיים (התייחסתי לזה קצת בדף על אושר אמיתי ואושר סינתטי ). למשל: לקונפורמיזם יש יתרונות הישרדותיים די ברורים (והיום, אחרי המחקר על נוירוני המראה, יודעים שיש לו גם בסיס באנטומיה של המוח) - אבל קונפורמיזם נוסח המדע היום, שבו מספיק שמישהו שאקל אמר משהו כדי שזה יתקבל כעובדה (וכדי שכל מי שאומר אחרת יירדף עד חורמה), הוא הקצנה (סליחה על העברית) שכבר אינה משרתת אינטרסים הישרדותיים. עוד דוגמה היא הדת, שמשרתת (כנראה, אולי בין היתר) איזה צורך ריגשי שלנו בתהייה והתפעמות, שגם אותו אפשר בהחלט להסביר מנקודת מבט אבולוציונית. אבל הנזקים שהדתות גרמו וגורמות לא נראים כעולים בקנה אחד עם אינטרסים אבולוציוניים. במילים אחרות, המבנה שלנו מאפשר את ההסטות האלה, ועכשיו השאלה היא אם הוא גם מחייב אותן.

הסתייגות: בבחינת השאלה הזו, לא ברור לי לגמרי שאפשר להניח שהמין האנושי אמור להישרד. כי אולי אנחנו רק עוד מין אחד שייכחד מחוסר התאמה לחיים (דרג חוסר הכישרון בלשונו של העיקרון הפיטרי), ולא הראשון.

סליחה על ההגיגים המבולבלים משהו - מתה מעייפות.

ניצן, כתבת נהדר, וכמו שאת יודעת אני מסכימה איתך.

אמריקה
זה הולך להיות נושא שיעסיק אותי הרבה, נראה לי...
אני לא סובלת את התרבות הזאת. זאת האמת.

ברור שעכשיו הכל צבוע בצבעי התקריות האחרונות, אבל בבסיס זה פשוט נכון.
אני אסביר.

אנחנו פה כבר כמה חודשים. יש פה המון דברים מצויינים ביותר. יפה, נקי, גדול, רב גוני, אין אבק (!!!), יש אדמה, יש הכל...
אבל בבסיס יש פה כמה דברים שמהותית שונים מאיך שאני רגילה או מאיך שהייתי רוצה.

בראש ובראשונה צרכנות. הם כל הזמן מתעסקים בזה. זה הבילוי המועדף. חיים מSALE לSALE, ממוצר אחד לאחר. ואני לא מדברת על המיינסטרים.
הצטרפתי לאיזו קבוצה שנתלית באילנות גבוהים וקוראת לעצמה "בייבז טבעיות". הן מניקות לפי דרישה, ישנות עם הילדים, משתמשות בטכניקות של חינוך ללא כפיה (אני תכף אסביר למה אלה רק טכניקות ולא מהות.) נושאות את הילדים, יולדות בבית ועוד שלל פרפראות חביבות שנושאות חן בעיניי.
אבל בלי להגזים, 30% מהתכתובת היא על מוצרים. בלי להתיפייף, גם פה אנחנו מדברים על ויטמיקס, חיתולים ר"פ, מנשאים ועוד. אבל איכשהו נלווית לזה איזשהי ענווה. התייחסות ביקורתית יותר, מעט צניעות (אני רצינית לגמרי. ישראלים כהכללה הרבה הרבה יותר צנועים.)

בהמשך לזה צעצועים. בכל מפגש שהייתי היו מליון צעצועים. זה גורר המון התעסקויות סביב שיתוף וחלוקה, והמון חשיפה לשלל דברים שלי לא מתאים שיהיו חלק מהרפרטואר של הבת שלי. נהר מתרגשת ממאווררים, מעצים, מנדנדות, ויכולה לשחק שעה בתחתיות של קפה. להוציא, להכניס, לחלק לאנשים, לאסוף מהם, לזרוק, להקיש זו בזו (זו דוגמה מהיום. לדעתי יותר קרוב לשעה וחצי..) ואז פותחים לידה טלויזיה (לדעתי בפעם הראשונה) ולא פגשתי מאוורר אחד שיכול להתחרות בזה. גם לא בצעצועי פלסטיק מנגנים. בטח לא חמישים כאלה בבת אחת. הילדים רבים כל הזמן, וההורים כל הזמן עליהם מחנכים, מבקרים, מנחים ומנסים לפתור סכסוכים.

בהמשך לזה, ההורים פה חולי שליטה. בתרבות של פחד מתביעות, פחד מחיידקים, פחד מעוני, תרבות של צריכה ומוצרים, הילד הוא מוצר על. הם לא נותנים להם להזיז אצבע בלי לפקח עליהם. לילדים אין שום סיכוי לאינטראקציה טבעית. אין מודלינג, רק חינוך ואילוף.
ראיתי כל כך הרבה ילדים עומדים, רכוני כתפיים, פסיביים ובודקים כל הזמן מול אמא אם זה בסדר לנשום, שנשבר לי הלב (בני שנתיים הכי צעירים) לעומתם יש ילדים שרק מחכים בדריכות שאמא לא תסתכל והם חארות לא קטנים.

אז פתחתי את זה, מממממש לא במילים האלה, הכי סטרילי ומעודן שיכולתי בקבוצה הזאת.
אני חושבת שעשיתי את זה א. כדי לחלוק. ב. מתוך תקווה שחלק תאמרנה שזה אכן מפריע גם להן.
אז חלק מועט מאד ומצומצם מאד אמרו שזה מפריע גם להן. במיוחד אמא אחת שעושה בלי חיתולים, וכמה שהן מהגרות בעצמן. אבל השאר..
השאר הציעו לי מקומות אחרים לקנות בהם (הלו, זה רדיו???) אחת פתחה איזה אינסידנט מאד מאד מינורי שהיה בין נהר לבין הבת שלה ואווררה כביסה מלוכלכת (בעיניי זה ממש לא ייעשה) אחת בחרה להעלב כי היא הגיעה פעם למפגש עם צעצועים (אני אפילו לא זוכרת אותה) והייתה מאד פאסיב-אגרסיב וצדקנית בקשר לזה.
אבל הכי גרועה היתה זו שמארגנת את כל הפעילויות והקבוצות אונליין של אמהות מניקות בכל איזור בוסטון.
קודם כל היא מסווה הרבה מהאגרסיביות שלה במלל פסאודו אינטלקטואלי וציטוטים מספרים, בונה על זה שהחברות שלה תקפוצנה להסכים איתה (מה שבאמת קורה) היא תמיד מתבלת באיזו התנדבות שהיא עשתה פעם בתור דוגמה, מה שמעגן את מעמדה הדיוני כצדיקה ולכן צודקת.

היא מבטלת את הצד השני ע"י הליכה לקיצוניות:
"את רוצה לגדל את האוכל שלך? אז את רוצה להיות האמיש, אני ממש לא, וממש לא מרגישה עם זה רע. (זה עושה אותי נעלה עלייך)
את לא רוצה גבולות וכפייה? אז את רוצה לגדל בריונית מסוכנת ולא סוציאלית שהרבה אמהות לא ירצו לפגוש.
את רוצה unschooling? אני שוקלת להקים קבוצת הום-סקולינג, אבל היא לא תתאים לך. את רוצה אנסקולינג. (לא לך ולא לבת הא-סוציאלית בפוטנציה שלך.)"
מה שמגוחך בכל הסיפור הוא שהבת שלה נורא מוזנחת ומסכנה בעיניי. היא מדברת עליה מעל לראשה כמו שמדברים על כלב בזוי שצריך לאלף, הילדה מאד עצורה ושלילית, בעוד שנהר היא שיא החברותיות והשמחה. אני פשוט פוחדת על הילדה שלי. שתלמד להיות עצורה, מפוחדת מתגובות של מבוגרים וילדים כמו הילדה שלה.
(אני מאד מכבדת כלבים. אני מקווה שהאנלוגיה הובנה כפשוטה בקונטקסט התרבותי העגום שלנו)

זה ממש על קצה המזלג.
אני מרגישה נורא לא מובנת פה.
אני מתעבת את היסודות הנוצריים הפוריטניים של התרבות הזאת.
אני מתעבת את הצרכנות העיוורת ואת הבזבזנות חסרת המצפון והמוסר.
אני נגעלת מהאשה הזאת, שקוראת לעצמה נטורלית, כשהיא מתייחסת לילדה שלה כמו אל חיית קרקס, וחושבת שלחיות חיים טבעיים זו אופציה נקלית.

כל אחד עושה את הדברים שהוא עושה בגלל מי שהוא ואיך שהוא גדל. שורשי הAP אצל האשה הזאת ולצערי רבות אחרות, נובעים מילדות מנוכרת (משהו שהיא מספרת עליו, אני לא ממציאה ומתנשאת). זה כמו לעשות הום סקולינג כי שונאים ביצפר, וללדת בבית כי שונאים בית חולים.

אני פשוט פוחדת על הילדה שלי. שתלמד להיות עצורה, מפוחדת מתגובות של מבוגרים וילדים כמו הילדה שלה.
לבת שלך יש אימא אחרת. לא הייתי דואגת.

אני מרגישה נורא לא מובנת פה.
אני מזהה הרבה ממה שאת כותבת, אבל גם באמריקה יש אנשים אחרים. כמו בארץ, צריך סבלנות ומאמץ. שלא כמו בארץ, צריך להסתגל לתרבות שונה (וגם מושג החברות כאן שונה באופן מהותי). אבל בסוף מוצאים.

<אגב, פאסיב אגרסיב זו לא המצאה אמריקנית - הסבתא הפולניה שלי, למשל, הייתה מומחית בזה>

אהובתי @}
מרתקות המילים שלך, תענוג.
אני מזדהה עם התחושות ומבינה את התיעוב והגועל שבעניין "אמריקה" הזאת.

ברור (לי) שהפחד שלך שנהר תלמד להיות עצורה, מפוחדת מתגובות של מבוגרים וילדים הגיוני ותקף.
נראה לי, שהיא תלמד להתמודד עם המציאות כרגיל, מאופן ההתמודדות שלך עם העניין.

אולי תעסקי בפחדים שלך מהעניין לגבי עצמך (והילדה שבך)?
כשתמצאי דרך מתאימה לך להתמודד בנעימים ובשמחה, נראה לי שנהר תסכים לאמץ ממך כל מה שיתאים לה.

אוף המרגיעון- "אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה"

מזכיר סיפורים ששמעתי מישראלים אחרים שם, מיינסטרימיים לחלוטין. נראה לי שאלה שמסתדרים הכי טוב זה אלה שיש להם חברים ישראלים באזור... יש לך איך לאתר כאלה?

הי ניצ
אתמול פגשתי את מיכלול ה ששאלה איפה את בדיוק בבוסטון (כמובן שלא זכרתי באיזה פרברון... )
ושאולי תשמחי לפגוש קרובת משפחה שלה (גיסתה אם אינני טועה) שגרה שם
אני חשבתי שתשמחי (אבל מה אני יודעת (-:)

אז אם את רוצה, רק תגידי

דנה

הי, אני ילדתי בבית משנאת ביתחולים

ונשימה ארווווכה....
בלי דברים חכמים להגיד, כרגיל, המוח נוזל החוצה עם החלב, אבל חושבת עליך המון, ומתגעגעת הרבה גם.
ולא מקלידה עיוור (למרות אינספור הבטחות לעצמי בשנה האחרונה שמע-כ-שיו מתחילים להקליד בלי להסתכל על המקלדת), ולא סורגת.

לגבי הקבוצה המתחסדת - למה את ממשיכה להפגש איתן? מה כן יוצא לך מהמפגשים האלה? הם נשמעים מלאים בקטנוניות ובריבים, שלא להזכיר ילדים ושיטות חינוך שלא מקובלות עליך.

_אמריקה
זה הולך להיות נושא שיעסיק אותי הרבה, נראה לי...
אני לא סובלת את התרבות הזאת. זאת האמת._

אז תבואי אלינו...

וברצינות: לוקח שנתיים להסתגל חברתית לארץ חדשה, ולמצוא את האנשים הנכונים. זה תהליך הדרגתי כמובן, ויש שיפורים שמעותיים עוד הרבה קודם, אבל עד לקבלת תוצאות באמת משביעות רצון לוקח שנתיים. נשימה ארוכה ארוכה...

יש שם מקסיקנים? תנסי לחפש אותם, התרבות שלהם הרבה יותר קרובה לשלנו.
ובכלל לטינים מכל סוג שהוא.

מייבת להתפלמס על חלב: הסיבה היחידה שאף בעל חיים אחר לא אוכל אותו בכמויות היא בגלל האתגר שבזמינות. נראה אותך צמליחה להוציא חלב מחזירת בר עצבנית או מפרת בר עצבנית אחרי לידה.
אם רק היו יכולים - היו אוכלים, כאילו אין מחר, תאמיני לי, וחושבים על ההשלכות הבראותיות רק הרבה הרבה אחר כך. ואפילו זה קיים בצורה מסוימת: יש נמלים (אם אינני טועה) שמנצלים בלי הכרה נוזל-גוף-מזין הנוצר על ידי טרמיטים (אם אינני טועה). במובן הרחב של המילה אפשר לקרוא לזה "חלב".

(לא שמנסה להטיף לאכילת חלב, אבל הטיעון של "אף חיה אחרת בעולם החי" נראה לי הקלוש והאדיוטי שבכולם. יש לכם טיעונים טוהים (איפה ה- ב במקלדת כשצריך אותו??) יותר, תשתמשו בהם. רבאק.)

הסיבה היחידה שאף בעל חיים אחר לא אוכל אותו בכמויות היא בגלל האתגר שבזמינות
מה זה משנה למה? העובדה היא שהמין לא עשה את ההתאמות הנדרשות לעיכול חלב ולכן זה לא טוב בשבילו. לא בגלל שאף אחד אחר לא.
גם אם אף חיה אחרת חוץ מפנדות לא אוכלת עלי אקליפטוס, זה לא עושה את זה מזון פחות טוב לפנדה.
אבל איכשהו הטיעון הזה עובד, על אף שהוא לא מחזיק מים

אלודאה,

ואת יודעת שאני לא קונה את זה שאת ילדת בבית משנאת ביתחולים
יאללה, מתי את באה לבקר אותנו?

יאללה, מתי את באה לבקר אותנו?
חכי, אני כבר מוצאת עוד איזה פצע פתוח שתוכלי לזרות עליו קצת מלח

.
את הטיול הגדול לארה"ב אנחנו מתכננים (בערך) שבע שנים. בינתיים היינו באיטליה, אנגליה, טורקיה ואילת (שזה בערך חו"ל)....

הזכרת לי עם החלב חוכמה של הפעוט -
"אמא, למה את לא מרשה לי לשתות חלב?"
"כי זה לא בריא. גם אמא ואבא לא שותים חלב."
"איזה חלב כן בריא?"
"חלב אם."
הילד חושב, ואז אומר - "כן, אבל זה מתאים לתינוקות. איזה חלב כן בריא לילדים בני ארבע?"

הי ניצן, פעם ראשונה בבלוג שלך והנה עוד לא קראתי עד הסוף וכבר יש לי כמה דברים להגיד.
תחת הכותרת אמריקה סיפרת כמה את לא סובלת את המנטליות. יופי, שמחתי לשמוע. לפני כמה חודשים באיזה דף שמדבר על הארץ בעד ונגד או משהו כזה היתה לך אנחת רווחה על כך שאת באמריקה (דיבר על זה שלא צפוף נראה לי) והיה נראה שבא לך להיות שם for good אז אני שמחה שזה לא כך. אולי זו הישראלית שבי שתובעת את עלבון המקום, או שלא רוצה שיעזבו אנשים טובים. על כל פנים, טוב לשמוע! כן, מנטליות זה המון, כמעט הכל (וכמובן לא שפה אין ים של בעיות המנטליות).
בתחילת הדף סיפרת שהצלחת לסנן קבוצת אנשים שמתאימה לך לפי קריטריונים מהאינטרנט ושזה די מדהים שאפשר לעשות את זה בלי לאסוף אנשים בעמל רב במשך השנים. אח"כ התברר שלבחורות בקבוצה יש מנטליות מעצבנת. אז אולי זה לא קשור למנטליות האמריקאית באופן גורף אלא באופן שבו אספת את החברות (ולזה אני מוסיפה את העובדה הידועה worldwide שלאמריקאים אכן יש מנטליות מעצבנת). בטוח שעם הזמן תמצאי אנשים משמעותיים.

אהלן אום, ברוכה הבאה.
סליחה שלא הבהרתי, אבל ישראל הרבה יותר גרועה. לא תליתי תקוות באמריקה, שאלי את כל מי שמכיר אותי.
זו רק הדלת לצאת מישראל מבחינתי. אני מחפשת ואמצא. מקום, ואנשים. אולי נעבור חוף לקליפורניה, אולי נגשים חלום אחר ונעבור לחצי הכדור הדרומי, אולי נמצא באירופה קהילה תומכת. אבל ישראל היא ממש מוצא אחרון שבאחרונים מבחינתי. 'צטערת.
יש פה כמה מעטות שממש על הכיפאק, כמו בארץ, כמו בבאופן... גם בבאופן אני לא ממש יושבת לי בנחת בלב ליבו של הקונצנזוס, את יודעת...

תודה שאת חושבת שאני אנשים טובים, התחושה הדדית.

לא אוכלת דברים נאים שאנחנו מכינים במייבש כמו קרקרים או טורטיות או פירות יבשים חוץ ממעט מאד בחלבה
כמה שאלות:
מה זה "מייבש"?
אפשר קצת מתכונים לכל הדברים האלה שעושים במייבש או הפניה לדפים?
או מתכונים לדברים אחרים שהמצאת? נראה לי נחמד לשבץ בדף הזה.
מה זה ויטמיקס? האם זה משהו מאוד יקר כפי שמשתמע? ניתן להשיג בארץ?
אני מבינה שנהר לא אוכלת "ארוחות מסודרות" אלא בעצם מנשנשת כל היום. נראה לי שבכלל אצל טבעונאים זה ככה. האם הבנתי נכון?
האם היא לא אוכלת פירות יבשים כי את לא רוצה שהיא תאכל? למה? יש איתם איזו בעיה?

מייבש מזון
בלנדרים ומעבדי מזון
מדור מתכוני אוכל חי
מדור טבעונאות
מנשנשת לפי צרכיה. אני סומכת עליה ועל הגוף שלה הרבה יותר מאשר על כל תאוריית תזונה מערבית.
יבשים בד"כ אפויים או מיובשים בטמפ' גבוהות בהרבה מאשר טוב למזון, חוצמיזה אני נגד ריכוזי סוכר גבוהים גם אם ממקור טבעי.

היי ניצן
טוב לקרא אותך!
אם נזדמן לסביבה ארים טלפון...
כולנו חזרנו לארץ בנתיים ונראה איך נסתדר כאן... אבל לפחות מבחינתי, אמריקה כרגע זה לא בא בחשבון...
טוב ד"ש לי' ונשיקות לנהר
אורית

אנחנו בלי חיתולים מהיום השני לאחר הלידה, כאשר שתינו הבנו שחיתול זה טוב ויפה, אבל הרבה יותר כיף לעשות קקי בכיור.
היא לרוב בוכה רק עד שאני מגיעה איתה לכיור ואז נרגעת. בימים של קוליק היא פשוט אומללה כל הזמן, גם אחרי שהיא מתרוקנת. המשוואה הולכת ככה -
אמא אוכלת משהו טעים, לא בריא וכיפי --> תינוקת מפתחת כאבי בטן --> תינוקת בוכה ואומללה --> אמא בוכה ואומללה --> כדי להתעודד אמא אוכלת משהו טעים, לא בריא וכיפי....

עקב דרישת הקהל - פוסט צחצוח שיניים

היום ירד שלג. השלג הראשון שלנו בבוסטון.
הקטנה מביטה מהחלון ומסבירה: יואד סלג! אוד סלג! (בדיוק כרגע היא התנגשה בי ואמרה "פלתי. פלתי.." ועכשיו "אה סה? תפוח! אה סה תפוח!" ממש צוות הווי ובידור נהר..)
אות סלג! (לראות שלג)
שלשום היא עלתה במדרגות, התיישבה על הסיר ועשתה קקי. לבד. אלמלא יוד ששמע את הרחשים אולי היינו מפספסים את המאורע החגיגי. כי עד שחזרנו מלנקות את הטוסיק, הקקי נעלם כלא היה אל מעמקי הג'ורג'. אקולוגיה במיטבה. קקי של יצור אחד הוא מזונו של אחר.

טכנית, אגב, אנחנו לא גרים בבוסטון אלא בלקסינגטון. לא שזה מאד משנה. זה כמו רמת השרון לתל אביב. רק שהכל מסביב כל כך גדול, שזו בוסטון לכל דבר ועניין.

היו לי בעיות של ממש עם ג'ימייל ו IE. עברתי לפיירפוקס ולWINDOWS MAIL של ויסטה (אני עדיין משתמשת בג'ימייל רק לא בממשק הווֶּבִּי.) כל הסטאפ עלה לי בבריאות. אבל נראה כאילו יש סיכוי שנגיע אל המנוחה והנחלה התקשורתית בקרוב... אה, הטלפון הביתי שלנו סוף סוף עובד כמו טלפון ולא כמו מחשב (חיברנו אותו לשרת המרכזי של הבית ולא ללפטופ שלי) אז עדיין אפשר לדבר איתי עם אוזניות, אבל אני שומרת את הזכות לדבר דרך השפוף בכל רגע נתון.
הטלפון הוא 13399334933

ביום חמישי חג ההודיה, אנחנו מוזמנים לאיזו ארוחת ערב. האמת היא שקיבלנו כבר שתיים-שלוש הזמנות - כנראה מרחמים עלינו

איתרע מזלנו והראשונה היתה הכי פחות אטרקטיבית מבחינתנו וכבר אישרנו את בואנו וגם את מתנתנו (כן כן. צריך לוודא שהמנה שאנחנו מביאים מסתדרת עם הארוחה והמתנה מתאימה לבעלי הבית. (דגש על צריך. מזעזע.))
ביום שישי חגיגות "יום שישי השחור" - כל המדינה הזאת פוצחת במסע קניות מטורף שמתחיל בתורים בחמש בבוקר, המונים צובאים על דלתות החנויות ועטים על השלל. לפטופ של 1000$ עולה 300$ ויש 15 כאלה. אז הם עושים קמפינג בשלג מול בסט ביי. הזוי. נכון מה שראיתם בסרטים? אז זה באמת. אני לא מגזימה, זה לא בשביל התיאור הציורי.
זו יריית הפתיחה במירוץ המטורף לצריכה למקצים ארוכים ולספרינטים שייגמר בחג המולד. מישהי אמרה לי באיזה פורום - חכי לאחרי חג המולד ואז תציעי הצעות מחיר בEBAY, כשלאנשים אין כסף להתחרות איתך.

אז שלג.
אבל אפילו שקר, והימים קצרים, מאד בהיר פה רוב הזמן. יש שמש ברב היום וברב הימים.
את הבית חייבים לחמם 24 שעות ביממה. זה מקור לאי נוחות אקולוגית מסויימת בשבילי. אבל פשוט אין ברירה אם חיים פה. אחרת העציצים והכלב יקפאו למוות והמים יקפאו בצינורות. (מינוס עשרים בשיא החורף ועכשיו כבר מתחת לאפס מסביב לשעון) חוץ מזה, אני והיא חיות בבית. פשוט אין אלטרנטיבה. אז אנחנו מצטמצמים בשטח (יש הסקות נפרדות לקומות השונות, ואנחנו סוגרים את החדרים שלא בשימוש ולא ממש מחממים אותם) מצטמצמים בשעות (יש להסקה מחשב ואנחנו מחממים אחרת לפי השעות השונות) מתלבשים היטב גם בבית, וחוץ מזה משתמשים בשני רדיאטורים כדי לחמם את החדר שבו אנו שוהות לטמפרטורה נסבלת. אז ההסקה נגיד מחממת ל15 מעלות (רב האנשים מחממים ל25) ואז הרדיאטור עוזר לחמם מקומית.

יוד נוסע שוב לשבוע בשבוע הבא. האמת היא שאני כועסת ומתוסכלת מזה. המעבר לפה אמור היה לצמצם באופן דרמטי את הנסיעות שלו, והנה פתאום יש לקוחות באירופה ולא בארה"ב. יופי נחמה. אז עכשיו אני בלי חברים ובלי משפחה בעיר קפואה שאי אפשר להסתובב בה בחוץ אז רק נוסעים באוטו או ברכבת ועוברים מחלל מחומם אחד לשני.
אה, ואתה לא פה. מקסים.

ואז הילדה שלי מבקשת אוד סלג ואומרת שיש סלג בביכה (היא רואה מחלון חדר השינה את בריכת הלידה אוגרת מי גשמים, ואז קופאת, ואז מתכסה בקצפת לבנבנה...)
ואוי! פלתי... מתוקה. (מכיוון שאנחנו לא חוזרים על שגיאות ההגייה המתוקות שלה, הן נעלמות תוך שבוע-שבועיים... אז אני כותבת פה מהר מהר, שלא אשכח.)

עקב דרישת הקהל
הקהל מודה לך.

בעניין הקור הזה, מה בלילה? נהר מסכימה להתכסות?
(עלה בשיחה שאנחנו כבר 3 שנים בלי פוך שאלו "אז עם מה אתם מתכסים?"
והתשובה"עם הרדיאטור":-P
<רצה להתחבא בפינה>

בועטת בשמיכה כמו פרד.
כשקר לה היא נצמדת אליי, ואני מכוסה. אז יוצא שהיא מכוסה רוב הזמן.
בלילה אנחנו דווקא מורידים את הטמפרטורה ומכבים תנורים. המחיר של זה הוא יותר פיפי במיטה ויותר התעוררויות. הרבה יותר מגבות רטובות, הרבה יותר כביסות (על אף שימוש חוזר במגבות מפושפשות אחרי שהן מתייבשות (עכשיו אני רצה להתחבא בפינה.. אוי! את פה! איזה יופי לנו!

)) ופוך עולמי זוגי קינג סייז שאני כל פעם מקללת כשהוא נרטב מפיפי. מה? היא לא יודעת שנורא קשה לנקות אותם?!

רק שתביני את הסיטואציה כרגע - אני יושבת על המיטה, שעונה על הקיר, הלפטופ על הרגליים. זותי יושבת לידי וקוראת ספר בטוסיק חשוף. פתאום היא מחליטה שלא מתאים לה, והיא ממשיכה לקרוא רק מרימה את הטוסיק ומתיישבת לי על היד שעל הלפטופ בעודי מקלידה. לא ממש מפריע לה, כך נראה...

תגידי, זה נורמלי לחבר משפטים של שלוש מילים בגיל שנה וחמש? היא כבר עברה שמות עצם, השאירה את הפעלים מאחור ועכשיו היא בתארים - ג'וג'י חמודי, עס גדול, בבזוני קטני (ברווזוני קטני) איאות גוררררילות בגחיות (לראות גורילות בגן החיות) איאות מונות נויה! (נויה הקטנה, אמא של הגדולה עוד לא שלחה לנו תמונות) טים בבזוני ביכה (אמא, אם את פנויה אחרי הצהריים, אני רוצה ללכת לבריכה לפגוש את טים ולשחק עם הברווזון, בסדר?)

נורמלי?
ממשלא!
אני יכולה לספר לך שגם אני דיברתי כך בגיל הזה:-] וכמו שיואב אומר לי
"ושם נתקעת!"

נויה כל פעם שואלת ואומרת כל מיני דברים שגורמים לי לחשוב - ואי ואי ואי,היא רק בת... מה שעוד מחכה לנו...
(סתם הערתי, למקרה שעד עכשיו הצלחת לחיות את הרגע מבלי לחשוב על אתגרי העתיד8-) )

אני מתכחשת. שום אתגרים. היא תנצל את כל השכל הזה ללהיות מותק

כמו שלך

מה שאני חושבת, (מאז שהיא נולדה וכבר בUV של הצהבת בגיל שבוע נעמדה במין עמידת כתפיים-רגליים דומה לכלב ביוגה) זה "לאן את ממהרת??"
בדיוק התגובה ההפוכה לזו של אמא שלי

"ושם נתקעת!"

משעשע בהחלט...

לי יש תמונה נורא חמודה מגיל ארבע ויובל אמר "אוי איזו חמודה היית!" ואז הוא הסתכל עליי של היום ושאל מודאג "מה קרה?"

הקונסטרוקציה שלנו כוללת שמיכה-לתינוק מתחת לפוך הזוגי, כשהראשונה מגינה בגופה על האחרון.
נסי ותהני.
ייתרון שני - כשהפוך זז מהילד, הוא מרוויח 3 דיקות כיסוי לפני שהוא מתחיל לקפוא.

> בלי שלג. <

שליחה על ידי ממ* » 21 נובמבר 2007, 08:55

מכיוון שאנחנו לא חוזרים על שגיאות ההגייה המתוקות שלה, הן נעלמות תוך שבוע-שבועיים...
למה? אני תמיד מנסה לשמר את השגיאות כמה שאפשר... ומתישהו הם מתחילים לתקן בלעדינו. אבל לפחות מרוויחים עוד זמן של מתיקות...

למה באמת את לא חוזרת על שגיאות ההגייה ? תפסיקי להיות מעצבנת ותטעי את הילדה !!

בסוף היא תדבר שוטף בגיל שנתיים בלי שום טעות ואת תצטערי !!!

והיא מדהימה
אהכן, רוצים עוד תמונות בבקשה אם לא קשה לך

ממ, אני מקווה שאת כבר מכירה אותי מספיק כדי לדעת שמה שאני אומרת על עצמי לא אומר שאני חושבת ההיפך על מי שעושה ההיפך

כשאני חוזרת על הטעויות שלה, אני מרגישה ש{{}}אני לא מכבדת אותה. הכל התחיל בזה שפגשתי ילדה בת שלוש שלשאלתי בת כמה היא ענתה "סיוס!" אז צחקתי ושאלתי "סיוס?" והיא נתנה בי מבט מאד רציני ואמרה "יו! יו סיוס, סיוס!" זה כמובן מאד שעשע אותי, אבל גם נתן לי בעיטה רצינית בקשר למה עובר אצלם בראש. הם לא אומרים לעצמם - "אני רוצה להגיד "מדרגות" אבל אני לא ממש יכול, אז אני אמציא איזה קשקוש שרק ההורים שלי יבינו ונורא יצחיק אותם ויהיה לכולנו כיף". יותר מרגיש לי שהם אומרים "יש לי צורך לתקשר בשפה מילולית, אני אתאמן ואתאמץ ואתרגל את הלשון שלי עד שאצליח להגיד את זה באופן שיהיה ברור לסביבה שלי.. רגע, נורא השתדלתי, למה הם צוחקים?

" זה לדעתי מה שקורה בפעמים הראשונות. מה קורה אח"כ כשזו תגובה חוזרת? אין לי מושג. תלוי בהורים ובילד אני משערת.

ואז יוצא לה "אָבֶּגוֹת" אבל בראש היא לגמרי אומרת "מדרגות". רק החוצה זה יוצא קצת מקולקל.
אז אני משתדלת להשתמש בהגייה הנכונה סביבה במשפט טבעי כשהיא אומרת את זה, והיא מתאמנת בכל פעם שאני אומרת מדרגות. ואז מצליח לה. ושוב, לתחושתי הפנימית היא מפיקה מזה סיפוק פנימי גדול. (למרות שאין לדעת, כי אנחנו גם לא משבחים כשזה מצליח...

)

ואגב תשבחות, סיפור משעשע שקרה לנו השבוע...אני לא מאמינה בתשבחות (שוב, תגובה שלי לתשבחות יתר מצד אמא שלי שלקחו ממני את כל תחושת הסיפוק הפנימי) בטח ובטח לא מאמינה בתשבחות ככלי שנועד לעודד התנהגות טובה. ועדיין כשיוצא לי ספונטני, אז יוצא בכיף. אני לא חושבת על זה יותר מדי. ואז פתאום זותי מתיישבת על הסיר וברגע שיוצא לה קקי אני פתאום שומעת "יופי.. יופי..."

נגיד עכשיו, היא נורא מתעניינת בגורילות. בהתחלה היא אמרה "אָגוּלָה" מהר מאד עברה ל"גואילה" ול"גואילות" ועכשיו היא אומרת "גוררררררילות" עם ריש גרונית מאאאאאד מצחיקה

. אבל היא אומרת ריש!! בגיל 17 חודשים! וואו! אז התחושה שלי היא שאני ממש אפריע לה אם אני אחזור על זה. עדיף שהיא תשמע אותי אומרת גורילה ברגיל.
אז זו התחושה שלי בקשר לבת שלי. אבל אני מאד מבינה את הסנטימנט. יש לי אח קטן בשבע שנים, אחיינים, בני דודים קטנים, היה נורא כיף להינות מהשפה שלהם בקול רם. עכשיו אני חושבת אחרת ואני נהנית בשקט @}

תבשיל, איזה קטע... כשהיינו בארץ והיא היתה פוצקית זה בדיוק מה שעשינו. אבל פה הרבה פעמים בתוך הבית פחות קר מהארץ בלילה מצד אחד, ומצד שני ממש לא אקולוגי לחמם יותר, כי זה לא לילה אחד או שניים בחורף, זה מסביב לשעון ימים ולילות. ובוודאי שלא משתנה מלילה ללילה :-\
והיא יודעת לבעוט גם שתי שמיכות כמו כלום... אני פשוט חושבת שהרבה פחות קר לה (מסתדר אולי גם עם הטבעונאות?) ושהתגובה שלה טובה סה"כ. כשקר לה היא נצמדת ומתכסה כמו טטלה. ואם לא, אז אני דואגת שלפחות אני אהיה מכוסה כשהיא בועטת מעל שתינו את השמיכה.
בכלל נראה לי שמה שקורה עם הפיפי יותר קשור להתרגשות שלנו מהסיר

http://farm3.static.flickr.com/2176/[po]1923725756 c7b4dd90f4[/po].jpg http://farm3.static.flickr.com/2329/[po]1923741608 a9db217c46[/po].jpg
http://farm3.static.flickr.com/2136/[po]1923673188 f48250f838[/po].jpg http://farm3.static.flickr.com/2137/[po]1922829409 8944f382ba[/po].jpg

מדגמנת כובעים שסרגתי

שליחה על ידי ממ* » 21 נובמבר 2007, 20:27

ממ, אני מקווה שאת כבר מכירה אותי מספיק כדי לדעת שמה שאני אומרת על עצמי לא אומר שאני חושבת ההיפך על מי שעושה ההיפך
ברור, ברור. זאת היתה סתם שאלה אישית.

עוררת אצלי מחשבות בנוגע ל-issue. אני פשוט מכורה לשיבושים. שלי כבר יותר גדולה ושום שיבוש לא מחזיק מעמד יותר מיום. עם זאת, יש כמה מלים שהפכו למלים פנים-משפחתיות.

איזה כובעים מדליקים...
רוצה גם ללמוד לעשות כאלה..

ובכלל נהנית לקרוא אותך למרות שכמעט ולא מגיבה..

כל כך דומה לאמא, וכל כך מתוקה!

ממש בא לי לפגוש אותה (טוב, נו, גם אותך) כבר

לבת שלי חם בלי קשר לטבעונאות. (סתם, שתדעו)

איפה תמי? היא הייתה כאן לפני רגע, בדיוק במקום שעכשיו נמצאת שלולית!
(מצטערת על חוש ההומור הקלוקל. בעצם התכוונתי להגיד שהקטנה הזו פשוט ממיסה לגמרי)

אוי כמה היא מתוקה! ויפה להפליא!
והכובעים מדהימים. גם אני רוצה ללמוד לסרוג...

_אוי כמה היא מתוקה! ויפה להפליא!
והכובעים מדהימים_
< גם מימה בשלולית ומסוגלת רק לצטט >

יו, תודה. הכובעים גדולים עליה בכמה מספרים, אחד שלי ואחד של אבא שלה

יש עוד המון.
מי שרוצה ללמוד, זה נורא קל, צריך ללכת לדף סריגה בהתכתבות...

_אוי כמה היא מתוקה! ויפה להפליא!
והכובעים מדהימים_
גם אני רוצה כזה כובע (רק בלי שאצטרך לסרוג:-) )
לדעתי גם אם תחזרי על השיבושים זה לא "יעזור" לשמר אותם.
זותי עם הקליטה שלה- אין סיכוי!

אתן ממס חמודי (ככה אומרת נהר) כולכן.

אבל בכוונה חוט עבה ומסרגות עבות, ככה זה נסרג הכי מהר וקל! (עצלנית עם תעודות

)
חוט, אני אסרוג לך בכיף, איזה צבע את הכי אוהבת?

איפה תמי? היא הייתה כאן לפני רגע, בדיוק במקום שעכשיו נמצאת שלולית!
יו! גם אלמוג נעלמה! זה מדבק?

אתמול חבשתי את הכובע שסרגת לי בפעם הראשונה השנה. עדיין יש לו את הלוק השנות-העשרים המתוק. היום, דרך אגב, חבשתי אותו בפעם השנייה השנה, ונחשי מה אני עומדת לעשות מחר.

חחח

(במקרה התעוררתי להניק ולפשפש. השעה שלוש אוטוטו, אני חוזרת לישון. אנחנו בחופש עד יום שני.

)

שתי טיפות מים אמא'שלה

לגבי חזרה על שיבושים:
אני מסכימה איתך לגמרי שעדיף לדבר עם הילדים נכון (אני השתדלתי לחזור על המשפט בהיגוי נכון. זה עזר גם לוודא שהבנתי נכון), אבל בסך הכל, לא זו הסיבה שהם נעלמים, או לא - ברוב המקרים. במיוחד אם הילד נחשף לעוד אנשים, מחוץ למשפחה הקטנה...

אצל הצעיר שלי, למשל, השיבושים נשארו המון זמן, למרות שלא חזרנו עליהם (והתעצבנתי נורא על כך שהתגובה הראשונית של כל מבוגר היתה לחזור על השיבוש שלו. ממש כמו בסיפור שסיפרת על פגישתך עם בת השלוש. הילד היה מודע לכך שהוא לא מדבר ברור, והדברים האלו ממש תסכלו אותו). למעשה, חלקם עברו רק לאחר סיוע של קלינאית תקשורת (הלכנו בגלל התסכול שלו מכך שאחרים לא מבינים אותו. הרגשנו שזה מתחיל לפגוע בו ברמות העמוקות של ערך עצמי).
ומצד שני, היו כמה מילים פרטיות שכן אימצנו אל ליבנו ומשפחתנו (למשל - "לינוק" הוא אמר "דודות", וזה הפך להיות השם הרשמי, כולל משחקי מילים. לי הוא קרא "פיטי" (כנראה שיבוש עמוק של השם שלי), וכדומה.
כל המילים האלו נעלמו, זמן מה אחרי שלמד להגיד את המילה הנכונה. את חלקן הוא מכיר היום כסיפור. ("דודות" נשאר יותר זמן, כי הפך להיות שם חיבה, גם כשכבר ידע לומר (עם שיבוש) את המילה "לינוק").

נהר מתוקה, מקסימה, ודומא להפליא לאמ'שלה.

'צוגעת עליה

חוט, אני אסרוג לך בכיף, איזה צבע את הכי אוהבת?
וואי תודה:-]
אולי הייתי צריכה ללכת על רמז קצת יותר דק:-]
סגול, ירוק,כאלה...
עליתי להסתכל בתמונות ויש אחד ממש כזה:-D(טעם טוב יש לך)

בקשר לחלב:
טוב, נו, אם זה משכנע אנשים מי אני שאתווכח
(אומרת תמרוש שמאז אוסטרליה כמעט לא נוגעת בחלב, חוץ מגבינה פטה וקצת יוגורט, כי האנזימים האוסטרליים או המיקרובים האוסטרליים פשוט שונים קיצונית מאלה הישראליים)

גם אם אף חיה אחרת חוץ מפנדות לא אוכלת עלי אקליפטוס, זה לא עושה את זה מזון פחות טוב לפנדה.
בלי לפגוע ובלי לצחוק עלייך ובלי לזלזל, כן? אז ככה:

הרסתותי.
(קואלות)

_{(פנדות גדלות ב... אופס, שכחתי. מגיע לי שצחקתי . סין. לא, יפן. או משהו. אבל בטח לא בסביבה אקליפטוסית)}
_{אבל מודה שהבלבול הגיוני. יש משהו דומה בשמות}

אפרפו שיבושי לשון: אוי, כמה שאני אהבתי את "שיבושי הלשון" של האחיין שלי כשהוא התחיל לדבר, זה היה הצצה מרתקת לעולם רכישת השפה והיה בהם כל כך הרבה הגיון, אחרי שהבנת אותו,
(לכן כתבתי "שיבושים" במרכאות, כי זה לא היה שיבוש בעיני אלא להיפך - מאמץ לדייק, על אף הקשיים הטכניים)
למשל, תמר היה "ממה", כדור היה "דדוק" כי כל מילה עם שני עיצורים נעים, בייחוד אם היא מלרעית, העיצור השני השתלט על הראשון, כי ככה קל יותר.
ו"נמרוד" (חבר טוב של המשפחה) היה "מילוד" (כי עיצור נע ואחריו עיצור נח - הנח משתלט על הנע. באופן עקבי).
וכל שלל התחליפים של ה- ר'. ל, היה הכי פופולרי, ק גם הולך לפעמים, כל דבר שאיכשהו קרוב בערך.
pajaro (פחארו, ציפור בספרדית) היה palolo
זה היה פשוט מקסים. מרתק.

_יוד נוסע שוב לשבוע בשבוע הבא. האמת היא שאני כועסת ומתוסכלת מזה. המעבר לפה אמור היה לצמצם באופן דרמטי את הנסיעות שלו, והנה פתאום יש לקוחות באירופה ולא בארה"ב. יופי נחמה. אז עכשיו אני בלי חברים ובלי משפחה בעיר קפואה שאי אפשר להסתובב בה בחוץ אז רק נוסעים באוטו או ברכבת ועוברים מחלל מחומם אחד לשני.
אה, ואתה לא פה. מקסים._
אוי, חמודה...

מוכר... לא בדיוק אבל בערך.
את יודעת... בדיוק הזוט קיבל הצעה לתרגל קורס של אחד המנחים שלו בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע.
בסידני.
כל שבוע, ימים שני-שלישי. לילה אחד.
בדיוק מה שקיווה ורצה.
החל מחודש מרץ.
התל"ם תחילת פברואר, ואם הצוציקית תעשה סוף סוף מה שאמא שלה חושבת שהיא אמורה לעשות, אז היא לא תצא לפני אמצע פברואר (סתם הרגשה שלי. משתדלת לא להתקבע עליה). אולי אפילו אחר כך.
נראה לך מתאים שהחל מהחודש הראשון הוא יתחיל להיעדר ברמה כזאת? (שואלת באמת. מאיזה גיל נראה סביר להסכים להתחייב לשגרת נסיעות כזאת? כי זה יבוא במוקדם או במאוחר)

אז טוב. אמרתי לו שזה נשמע לי רעיון גרוע, והוא הסכים, ולמרות שהוא הסכים כל כך נלחצתי מהמחשבה שהתחלתי לצעוק עליו ולהאשים אותו בהזנחת אשתו והמשפחה, ואם לא בקול רם אז בלב.
והוא ראה את הפרצוף שלי וניסה להרגיע אותי ואמר: "אז לכן שאלתי אותך, כדי שנחשוב על זה ביחד, אני עוד לא הולך לשום מקום".
לא עזר. לא באותו רגע.

(יש סקייפ?)

_הרסתותי.
(קואלות)

(פנדות גדלות ב... אופס, שכחתי. מגיע לי שצחקתי blink. סין. לא, יפן. או משהו. אבל בטח לא בסביבה אקליפטוסית)
אבל מודה שהבלבול הגיוני. יש משהו דומה בשמות_

לא זו הסיבה.
הסיבה היא שהם דוביים "חמודים" כאלה, ושאותו הדבר תקף הן לבמבוק ולפנדות והן לאקליפטוס ולקואלות.

_הרסתותי.
(קואלות)_
לא ייאמן. הלכתי לחפש את הבדיחה המוכרת כדי להוכיח שזו קואלה, ומסתבר שגם הם התבלבלו, וכתבו פנדה במקום קואלה (בכל הקישורים, לא רק בזה).