דימוי עצמי אחרי לידה

מה אומר לכן אחיותי, אני מרגישה רע עם עצמי!!!
חזרתי למשקל,
אני עושה ספורט,
אבל זה לא זה....
עם כל הסימני מתיחה האלה, אני פשוט לא אוהבת את עצמי כמו פעם...
אז נכון יש הרבה נשים שהיו נותנות הכל בשביל סימן 1 קטנטן אבל זה לא מנחם...

אני אנסה לתמצת את המאמר הנפלא ההוא של אורנה:
למה את מצפה לראות בראי מה שראית שם לפני ההריון, בעצם?

מה זה המאמר של אורנה? איפה הוא נמצא?

ב"באופן טבעי" האחרון, גם בפורום חינוך לגיל הרך בתפוז, כ art]מאמר id[/po]=388 .

אמא של איסתרא, תסתכלי על הגוף שלך ותודי לו על שהביא חיים!! תחשבי שוב על מה שהוא עשה ואיזה כח מופלא יש לו - לעטוף, לגדל, להזין - ואם את מניקה - להמשיך ולהזין.. לנחם, להרגיע, לגונן,לתמוך.. שווה לתת לו המון קרדיט על כל זה (ועוד) ולסלוח לו על כמה סימנים - שאולי יכולים גם לומר - תראו מה עשיתי !!!

אמא של איסתרא, קצת קשה לומר לך או למישהי אחרת 'אל תרגישי ככה' 'הגוף שלך שירת, משרת וישרת אותך בצורה מדהימה וצריך רק להסתכל על הילדים כדי לראות את זה' וכאלה דברים, כי את מביעה דברים שבאים מהלב שלך ואין לי זכות לנסות ולהניא(ע)ך משם. רק אוכל לספר לך על עצמי.
לפני ההריון ובמשך רוב חיי הייתי skinny לגמרי. חברות תמיד היו "מתבדחות" איתי על זה. האמת היא שלא עשיתי שום דבר מיוחד בנוגע לכך, זה פשוט עניין של מבנה גוף ואוכל בריא.
אחרי ההריון והלידה ירדתי מהר חצי ממה שעליתי, אבל חצי עדיין נשאר. כשאני אומרת חצי אני מתכוונת לכך שעליתי 21 ק"ג בהריון.
כשאני מסתכלת על עצמי היום בראי, אני רואה את עצמי עם גוף אחר כבר, עם קצת יותר משקל בכל מיני מקומות, כמה בגדים שלא עולים עליי יותר (ובדיוק קניתי לפני ההריון), כמה סימני מתיחה, שדיים גדולים הרבה יותר וכו' (את מכירה את זה...).
להגיד לך את האמת, אני ממש נהנית לראות את זה. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר. הרבה מנסים איפושהו "לנחם" אותי שאני ארד בחזרה למשקל שלי וכו' אבל אני ממש מרוצה ממה שיש כרגע. באמת באופן מוזר. זה מזכיר לי כמובן איפה הייתי ומה עשיתי ויש לי איזושהי גאווה על זה.
לי נראה ממש חשוב פשוט להקשיב לעצמך ולראות את המקום בו את נמצאת, גם אם הוא לא כ"כ נוח ומרוצה מעצמו. גם אם קשה לך לראות את עצמך במראה, גם אם מישהו לפעמים זורק איזושהי הערה וכו'.
רק להיות עם מה שיש, מבלי לנסות לשנות את ההרגשה.
פשוט לתת לה מקום.
ומי יודע.... אולי היא תישאר ותהפוך לחלק ממך ו...אולי לא

לי בדיוק הערב העיר ידיד שנראה לו שאני מזניחה את עצמי מאז הלידה. במה זה בא לידי ביטוי מבחינתו: לא צובעת את השער [משום מה יש לי אנרגיות מוגבלות ויש סדר עדיםויות שונה לחלוטין...], כבר לא לובשת שמלות [כי אני מניקה וזה לא נח לי...]. מבחינה פיזית לא ממש השתניתי אבל כנראה שמבחינת השקעה אולי כן. לי דווקא בסדר עם עצמי, אז מה 'כפת לי.

לאש"א:
ממה שאני מבינה הכי מטרידים אותך סימני המתיחה. לאנשים יש נטיה להתמקד בפגמים במקום לראות את הדברים היפים. בחורה יפה יכולה להסתכל על עצמה ולראות רק את הצלקת הבלתי נראית על הגבה. אף אחד חוץ ממנה לא רואה אותה, אבל היא בטוחה שכל מי שמסתכל עליה רואה אותה מייד.

אני רק יכולה להגיד לך לנסות ולהסתכל על המקומות היפים שלך שאת אוהבת ולהתחבר אליהם, ולתת פחות מקום וזמן למחשבה על החלקים שאת פחות אוהבת.

יש לפחות שני דפים שדנו בנושאים דומים:

איך אנו נראים אחרי הילד הראשון
דימוי הגוף של בנותינו

מעבר לאיך שנראיתי, תחושת הגוף שלי בשנה וחצי הראשונות אחרי הלידה היתה של איבוד שליטה כמעט מוחלט על הגוף. לפני ההריון, השמירת הריון והניתוח הקיסרי הטראומטי, הייתי ממש בחורה ספורטיבית, עם קשר חזק לגוף, או ככה לפחות ראיתי את עצמי.
אחרי הלידה הייתי מנותקת מתחושות הקשר עם הגוף באופן חריף וכואב. זה היה שזור כמובן גם במצב נפשי די עגום. שלא לדבר על המראה.
עברתי טיפולים שונים והשיפור היה איטי להחריד. רק כשנה אחרי הלידה התחיל שיפור משמעותי, בהמשך התחלתי לעשות פאולה, והיום, שנתיים אחרי אני כבר מרגישה יותר דומה למה שאני מוכנה לחיות איתו. ואיך שאני נראית - זו נגזרת ישירה מאיך שאני מרגישה.
אני משערת שמה שאני עברתי הוא קצת קיצוני. היו רגעים שממש לא יכולתי לשאת את עצמי, אפילו בלי מראה. הרגשתי שהמקום בגוף שממנו צריכים לבוא הכוח וההנעה לשיפור - מנוטרל. הייתי מיואשת. חשתי גם לא מעט אשמה על כך שאני גורמת בכך נזק לבני ולבן זוגי.
אבל זה מתחיל להתרחק, ואני מרגישה שכמו כל מצב קשה, אם זה לא הורג זה מחזק. אני נפעמת מהצורך של הגוף להתאושש ממה שעבר עליו, זה מרגיש כמו כוח החיים בעצמו.
אין לי ציפיה להיות מה שהייתי לפני, אבל יש לי צורך עצום להרגיש טוב בגוף שלי. ומה שעוזר זה הרבה עבודה עם הגוף (פחות אירובי ויותר ריקודי בטן או ריקודים בכלל, וכמובן פאולה)

אני העלתי בהריון למעלה מ 30 ק"ג והיום, שנה ו 9 ח' אחרי כבר הורדתי את הכל ועוד כמה ק"ג....אולי זה נשמע קצת מוזר אבל היום אני רזה יותר מלפני ההריון.(!) אני חושבת שזה בזכות ההנקה. מצאתי שההנקה מלבד התרומות החשובות שלה לקשר בין האם לתינוק, יתרונות תזונתיים וכו' גם מגבירה את חילוף החומרים, שורפת קלוריות (וכמובן מכווצת את הרחם לאחר הלידה, אבל מי זוכר?...). עוד סיבה למה כדאי להניק!

כולכן מדברות על משקל- דבר בר שינוי אבל סימני המתיחה האלה... אני לא יכולה לראות אותם!!!

אמא של איסתרא, אני לפחות - בכלל לא דיברתי על משקל!

דיברתי על בקע טבורי ובקע סרעפתי, ועל יכולת תנועה ותחושה מאד מוגבלת ומסורבלת של הגוף ביחס לזו שהיתה לי. עדין אמנם יש לי בטן של חודש חמישי לפחות, בשנה הראשונה שאחרי הלידה היתה לי בטן של חודש שביעי, למרות שבמשקל הייתי כולה איזה חמישה ק"ג יותר מלפני ההריון. (בסוף ההריון הייתי 22 ק"ג יותר)
אני לא יודעת מה זה סימני מתיחה כי הבטן שלי עוד לא חזרה למצב שבו ניכרים סימני מתיחה!
בכל מקרה עצתי לך - תאהבי את סימני המתיחה שלך. תעשי משהו למענם. תבצעי איזה טקס, איזו תפילה. את עשויה לגלות שהיחס שלך אליהם ישתנה. אם תתייחסי אליהם בקבלה את פחות תסבלי מהם ובסופו של דבר הם ישתנו גם.

אמא של איסתרא,
האם ניסית שמנים על סימני המתיחה שמפריעים לך? ישנם שמני בסיס העשירים בויטמין E, או ויטמין E בעצמו. ישנם שמנים אתריים שיכולים גם הם לעזור ואם אינני טועה יש פורמולות מוכנות כבר של שמני בסיס עם שמנים אתריים. אני יודעת שבד"כ ממליצים להשתמש בהם במהלך ההריון, כדי לנסות ולמנוע את סימני המתיחה, אבל יכול להיות שהם יכולים גם לעשות עבודה אחרי... תבדקי.
אני משערת שאצל שלוס בתחנה המרכזית החדשה בת"א תוכלי למצוא משהו בסגנון, אולי ב"דרך אם" בפרדס חנה. הייתי שואלת חברה שמתעסקת בזה, אבל היא בחו"ל כרגע. אם אין לך איך לבדוק במקומות הללו, תאמרי לי ואני אנסה לברר עבורך.
יש לי גם תחושה ששמש יכולה לעזור. לא שיזוף מטוגן בשעות החמות ממש, אבל חשיפה מבוקרת לשמש, כל פעם קצת באזור הנ"ל, אפילו מהחלון בבית לכמה זמן בכל יום. תנסי

אני נפעמת מהצורך של הגוף להתאושש ממה שעבר עליו, זה מרגיש כמו כוח החיים בעצמו. - איזה משפט! (ואיזו תחושה ודאי).

אני כל כך מזדהה איתך אמא של איסתרא ילדתי לפני שלוש שנים וכל הגוף שלי מלא בסימני מתיחה בבטן עד מעל התבור וברגליים ומלפנים פשוט מדכא אבל לומדים לחייות אם זה.

כן, רק ילדתי , נכון. אבל צריך ללבוש משהו, לא?
בגדי ההריון שלי חורפיים ועכשיו חם בטרוף(מי שלא שם לב.......)
חולצות הטרום הריון עולות בדיוק על האצבע הקטנה ברגל.
השבוע הלכתי וקניתי שתי חזיית הנקה. אני לא אגיד את המידה אבל אפשר יהיה להשתמש בחזיה לאכסן את כל בגדי החורף של הילדים בשעת הצורך.
היום הלכתי לקניון לקנות לעצמי משהו ללבוש. נכנסתי לחנות אחת. "יש לנו בגדי הריון בשבילך" צהלה המוכרת. ואני, נשכתי את השפה התחתונה וידעתי שאני שמה עליה פס ומודדת. פשוט משהו כדי לצאת מהבית זה הכל.
אחרי כמה מדידות התחשק לי לבכות.
בעלי היה שם. .אחרי שאמר על כל מה שמדדתי שהוא יפה לי(ואז הסביר"הכל יפה לך!" מי הטיפשה שלוקחת את בעלי מאותגר הטקסטיל לקנות בגדים??)

אני ממש מאילו שלא מרזות בהנקה. ממש ממש לא.
הלכתי לחנות אחרת.שם התביתתי על מוכרת בעלת חזון וביקשתי שתמצא לי מה ללבוש. היא הביטה בי מחלמטה למעלה:"רוצה שאני אביא לך הופעה קומפלט?"
בטח,למה לא?

אז אם תראו ברחוב בחורה שנראית כמו צועניה שברחה מהקרקס:חצאית צבעונית עם פאייטים, חולצה ירוקה צעקנית וצמידים, אוחזת בידה תינוקת קטנה הכי יפה בעולם- זו אני.

עכשיו אני אוכל לזהות אותך כשניפגש...

מונו, חנויות הבגדים לנשים הן לרוב בלתי אפשריות. האופנה הולכת ומתדרדרת, זו המסקנה שלי. דווקא בחנויות או במחלקות הגברים מסתתרות גופיות מצויינות. הגבר החדש הוא אולי האשה האולטימטיבית - גופיות לא קטנות מדי, כמו של כדורסלנים, אבל יותר בסגנון חדר-כושר א-לה ג'יימס דין.. עם הגופיות האלה הלכתי כל ההריון האחרון ואחריו.

מצאתי גם חנות של בגדי ספורט - טרינינגים נוחים עם גזרה יפה - איתם אני מסתובבת רוב הזמן, מקסימום עם ג'קט ג'ינס ואפילו מגפים. פתרון שאני אוהבת ל'פרונט' הוא גופיה צמודה ועליה משהו חצי פתוח - חולצת ג'ינס, סריג לא צמוד, משהו כזה.
@}

:"רוצה שאני אביא לך הופעה קומפלט?"
גדול.

אחרי לידה-ללכת לקנות רק בשוק. דברים עממיים עם גומי במכנס אבל עם דוגמאות שוות על הבדים.

תודה ב דחילו ובת ההרים.
איך אתן התמודדתן עם דימוי הגוף?
הערות קטנות של הסביבה יכולות להרוס לי את המצברוח. אפילו שזו לא פעם ראשונה, וכבר ידעתי מה קורה אחרי הלידה. ובכל זאת , האכזבה כה עמוקה . איך היה אצליכם?האם היה שוני בנושא בין הלידות? האם קיבלתן הערות מהסביבה?

משהו כדי לצאת מהבית זה הכל

עד עכשיו הסתובבתי בבגדים רחבים או בגופייה פלוס סוודר, לטשטש כמה שיותר. השבוע יצאתי בפעם הראשונה ללא הינוקא, וב-20 דקות הצלחתי לקנות שני זוגות מכנסיים בגזרה מתרחבת, אותו סוג שהייתי נוהגת ללבוש לפני - רק גדולים יותר (לא יודעת בכמה מידות, המיספור היה אחר).
האזור המביך הוא מטבע הדברים הבטן, ושם רק חולצה ארוכה מסווה את הכל. או מנשא...

אגב, תחליף זול לחולצת הנקה הוא חולצת כפתורים גברית, לא? פחות דיסקרטי אבל עדיין נוח. אנסה בהזדמנות.

האם קיבלתן הערות מהסביבה?

אוי, נזכרתי שפגשתי אחרי הלידה שתי קולגות לשעבר, והן התפעלו: "איך מתאים לך להיות מלאה..." P-:

מונו, זה מאוד אישי. כל אשה שונה, מה שהייתי אומרת לך הוא לא להתמקד בזה עכשיו (מקווה שאני לא מעצבנת אותך בכך..). תשתדלי לנוח הרבה, כדי לא להגיע לקטעים של עייפות-אין אונים-רחמים-בליעת מקררים ולחזור לפעילות - צעידות עם מנשא או עגלה או כל מה שאת אוהבת.

מי שמעירה לך על הגוף ויודעת שאת אחרי לידה (לי משהי העירה 'את בדרך כלל רזה') תגידי לה 'נכון' בחיוך. אנחנו המין היפה אבל לא תמיד המפרגן. אין דבר יפה יותר מאשה צעירה קורנת עם תנוק.

אם את אוהבת להיראות טוב אולי תקני לך שרשרת חרוזים צמודה (יפה עם הפרונט

), נעל (ראיתי כפכפים צבעוניות מקסימות), או לק באצבעות הרגלים+שרשרת לרגל או כל דבר שלא קשור דווקא למידת הגוף.

קבלי

גדול

אחרי הלידה הראשונה חזרתי מהר מאד לעצמי אבל בגלל שהלידה היתה חרא ז הרגשתי רחא וזה לא משנה אם שקלתי כמו רבע עוף או היו לי שדיים מלאים(פתאום) ועסיסיים כמו שלא היו לי מעולם.
אחרי הלידה השנייה לקח לי יותר זמן לחזור לעצמי. הירכיים נשארו רחבות יותר ככה שלמכנסיים הרגילים לא נכנסתי. אז פתאום ממידה 36 התרגלתי למידה 40 שעבורי זה המון. וגם עור הפנים מאבד מהזוהר ההריוני. לא יכולה לומר הרגשתי הכי נפלא שבעולם אבל חווית הלידה היתה טובה ולכן גם היה לי קל לקבל את זה.
כל ההתעסקות עם בגדים היא מיותרת לטעמי ויוצרת עוד יותר תסכול. במיוחד אם מחפשים בגדים בחנויות ה"שיקיות". אני חשבת שעדיף לאמץ איזה "לוק" מעבר כזה עם יותר חצאיות,חצאיות מכנס,חצאיות מעל מכנס(אני חיה במקום שבו זה רגיל להתלבש ככה),שמלות נשפכות ולא מידי צמודות אבל גם לא "אוהל",מכנסיים עם גומי ומעליהם שמלות עד הברך.
לגבי החזה השופע-אני לא סמכות מוצלחת. אצלי אין חזה בדרך כלל אז אחרי לידה אני מגיעה ל-סי בקושי...

וכל מה ש ב דחילו אמרה...

תודה ,אני לא מתרכזת בזה....אני מרגישה טוב כשאני בבית. יש פשוט הרגשה כזו שכשאני יוצאת אז פתאום כללי העולם האמיתי מתחילים להציק (ועוד לא הזכרתי את חמי ששואל כל פעם מחדש אם השאירו לי עוד אחד בבטן ומבסוט מעצמו עד הגג.......
תשמעו, עד לפני כמה שנים, גם נשים הרות היו לובשות שקים ומתחבאות מאחורי הבטן והיום זה נחשב נשי ויפה. אולי נצליח להגיע למצב בו גם נשים אחרי לידה ימצא בהן חן שהוא קונצנזוס.

חמי ששואל כל פעם מחדש אם השאירו לי עוד אחד בבטן

זה בסדר - אמא שלי חוזרת ושואלת למה אני לא קונה חגורת בטן. S-: בזמנה זה היה שוס כנראה. וכמובן אי אפשר בלי "את בטוחה שאם מניקים הבטן יורדת? את מכירה בנות שניסו את זה?"

אוחזת בידה תינוקת קטנה הכי יפה בעולם- זו אני. ואני חשבתי שזאת אני. D-:

אז אם תראו ברחוב בחורה שנראית כמו צועניה שברחה מהקרקס:חצאית צבעונית עם פאייטים, חולצה ירוקה שחורה וצמידים, אוחזת בידה תינוקת קטנה הכי יפה בעולם- זו אני
בדמיוני הלא-פרוע זה מצטייר מ ג נ י ב ושמייח @}
חוצמזה מונו נוקי , לא איבדת את חוש ההומור וזה מראה שאת בריאה יותר מחלק מאיתנו!
לחנך את העולם הרי בלתי אפשרי. גם בעניין של המראה החיצוני צריך לנקוט בגישת ה'פרה- פרה' (

) קחי החלטה רציונלית שכל עניין שיפור המראה יחכה לדוג' לעוד חצי שנה. בינתיים בינך לבין עצמך את יודעת שאת בחופש מוחלט מענייני ביקורת ומשטרת האופנה. הם פשוט מחוץ לתחום! בינתיים תתרכזי בעיקר ותמשיכי להתייחס לעצמך בעדינות וברגישות. תמשיכי להתלבש שמייח, תחייכי לכל העולם להקתו ואחותו הקטנה והלא-מפרגנת. הם כרגע תפאורה. אין להם תפקיד מעשי. מי שמפרגן נחשב ומי שלא שיחזור בעתיד כשאת אחרי החופש. וכמו שאומרים בפולנית- "הקדימי תרופה למכה"- כשאת נכנסת לחנות בגדים תצהירי את מראש שאת אחרי לידה. זה לא עניין של אף אחד כמה זמן את אחרי...
תפנקי את עצמך ביומיום- החל משתיית התה או הקפה, דרך המקלחת או האמבטיה, תרקדי, תתמרחי בקרמים ושמנים ותשימי על עצמך צבעים כיפיים.
> ענת גם אחרי לידה. 5 וחצי שנים אחרי... <

את חמי ששואל כל פעם מחדש אם השאירו לי עוד אחד בבטן ומבסוט מעצמו עד הגג.......
לא יפה! אני מציעה שפעם הבאה תגידי לו "זה מאוד לא נעים לי שאתה אומר את זה. גם ככה לא נוח לי עם עצמי, ואין צורך שתגרום לי מבוכה". או משהו בסגנון. יש דברים שפשוט צריך להפסיק.
זוכרת שאמרתי פעם לחמי (הנחמד) "וזו הפעם האחרונה שאתה אומר לי את זה" לא זוכרת על מה זה היה, אבל זה עבד

מונו, אני חייבת לומר לך שאני, גם כשאני יוצאת, אני עם הטרנינג הירוק מזעזע שלי וגופית פלנל ארוכה (בלי חזיה כמובן).. תשאלי את עדינה מאוד ו הדר ר . הן יעידו לטובתי.

תשמעו, עד לפני כמה שנים, גם נשים הרות היו לובשות שקים ומתחבאות מאחורי הבטן והיום זה נחשב נשי ויפה. אולי נצליח להגיע למצב בו גם נשים אחרי לידה ימצא בהן חן שהוא קונצנזוס.
מונו, אמן ואמן!

וטיפ משלי: ברשת NONAME יש מכנסיים עם בד רך, אלסטי, באזור הבטן. לא תחת הכותרת של מכנסי היריון אבל להיט בקרב הריוניות. הג'ינס שקניתי שם שירת אותי מצוין לפני וגם אחרי הלידה. מי שרוצה לאמץ איזה "לוק" מעבר כזה יכולה לקנות שם מכנסיים שמחים גם אחרי הלידה, שיחמיאו, לא ילחצו על הבטן, ויתאימו גם כשהגוף יחזור לממדיו הרגילים.

האם קיבלתן הערות מהסביבה?
כן, בעיקר בנוסח "יו! כמה ירדת!"
או בלשונה של אחות הטיפה שאצלה עשיתי את מעקב ההריון, כשהגעתי לשקילת פיץ בגיל שבועיים: "תגידי, ילדת משהו?"
נחמד לשמוע, אבל האמת היא שאני לא מרגישה ככה. נכון, בימים הראשונים ירידת הבטן היתה דרמטית, כאילו מישהו שואב אותה בקש. אבל נשארתי עם איזו בטן בכל זאת, משהו רפוי וג'לטיני כזה, שמגיב מאד באיטיות לתרגול קל. אני יודעת שלכנות את זה "בטן" יעלה גיחוך על פניהן של נשים מסויימות שמסתובבות עם בטן יותר גדולה מזו גם בלי שום קשר להריון וללידה, אבל עבור מי שרגילה להיות שטוחה-עד-קערורית באיזור הזה של הגוף -- זו בהחלט בטן. וגם האגן שלי עדיין רחב, אי אפשר עדיין לחזור לבגדי טרום-ההריון שלי למרות הירידה הניכרת במימדי הגוף, ודי מעצבן אותי מה שאני רואה במראה.
פיץ יהיה מחר בן חודש. אני יודעת, צריך סבלנות.

פיץ יהיה מחר בן חודש

הינוקא יהיה תיכף בן 3 חודשים, ואו-טו-טו אני גם מצליחה לסגור את הרוכסן במכנסיים שהיו גדולים עלי לפני ההריון...
אבל כל שבוע יש שיפור קל. כשהוא היה בן חודש הם אפילו לא עלו לי על האגן.

גם אני השמנתי מאד בהריון - 22 ק"ג. הייתי רעבה מאד ואכלתי שטויות
בכל מקרה, גם אני לא מהמרזות מההנקה וגןם הרשתי לעצמי לאכול יותר מידי וגם החלפתי קידומת ל - 30 שאז הכל משתנה
אבל באיזה שהוא שלב תפסתי את עצמי ולאט לאט רזיתי את הכל רק החזה נשאר D במקום C שתמיד היה (אבל זה דווקא יפה בעיני)
לתקןפת הביניים שארכה שנתיים קניתי קצת בגדים אבל יפים בלי שןם קשר
בעצם אין לי עצות חוץ מלקנות 2 או 3 מערכות יפות (אם יש אפילו בחנות יד 2 אני לא יודעת עם זה יש בארף)

גם אני תמיד הייתי רזה ועכשיו חודשיים וחצי אחרי הלידה יש סימני מתיחה, צמיג ספייר, חזה ע-נ-ק ותינוק מקסים

בכל מקרה, התחלתי לעשות כל יום יוגה בבית (סיגלתי את ההרגל הזה כבר בהריון). עשיתי תרגילים מספר של יוגה לאחר לידה, אבל היה לי מאוד קשה למצוא זמן לעשות את כל הרצף. עכשיו הגעתי למסקנה שכמה סטים של "ברכה לשמש" עושים את העבודה לא פחות טוב.
זה עושה הרגשה ממש ממש טובה ולדעתי גם רואים תוצאות.
מומלץ מאוד לבעלות ניסיון ביוגה (מ-6 שבועות אחרי הלידה, אני חושבת).

אוחזת בידה תינוקת קטנה הכי יפה בעולם- זו אני. ואני חשבתי שזאת אני. ואני עוד לא חושבת ככה, אבל בטוחה שהיא תהיה!

כיוון שלא היה לי זמן לקנות חזיות הנקה בינתיים ומצאתי בבית רק את 2 אלה שנשארו לי מהיונק השני (זו ההנקה בחמישית)...אני הולכת בלי ועם מנשא שמסתיר, לפעמים... ואת מי אני פוגשת כך היום ? נכון! את תמר ס אהובתי במצב דומה מאוד לשלי!
הידד! (רק שאצלי זה בכמה אותייות הלאה ...(-;)

משהי יכולה להסביר את התופעה שבה דוגמניות יולדות ושבועיים אחרי כבר מתרוצצות על מסלול התצוגה? !
כמו כל דבר שדוגמנית משדרת מקטלוגים ותמונות- כמה קל להיות רזה וגורמת ליסורי מצפון לגבי קילו או שניים עודפים אני מניחה שגם אחרי הלידה( אמורה לקרות עוד שבוע בערך) אני לפי התכתיב האופנתי מצופה לירידה מיידית וגיזרה חטובה.
איך זה קורה רק אלוהים יודע.
בעלי באיזה פעם, ללא כל טקט מתקבל על הדעת, אמר "את יודעת יש המון נשים שמיד אחרי הלידה חוזרות לגיזרה הישנה" ונתן לי כמה דוגמאות... כן לא ניחן בטקט או מודעות לדימוי הגוף הנשי בהריון ואחריו אבל בחור מקסים ללא ספק.
אני מרגישה לפעמים באיזה פנטזיה שהנה אני יולדת ותוך חודש כבר מסתובבת דקת גיזרה לפחות כמו לפני ההריון אם לא יותר.
אני יודעת שאני אתאכזב אז אני משתדלת לטפטף לעצמי שזה לא באמת עובד ככה ולתת לעצמי את הזמן שדרוש לחזור למסלול אבל מיד צצות לי הדמויות ארוכות הרגליים דוגמת גלית גוטמן שילדה תאומים וויק עם הילדה שלה ואני מפתחת סוג של קינאה מתסכלת! כן אני אנושית ומקנא.

גלית גוטמן שילדה תאומים
לא ידעתי. חשבתי שרק בת.

טוב נו, זה המקצוע שלה, אז סידרו לה גוף מתאים. אני בטוחה שאם אסור היה ללמד עם סימני מתיחה, לא היו לי...

אני רואה את זה ככה: כשאני בהריון, הגוף משתנה ואני אוהבת את השינויים, אוהבת את הבטן הגדלה ואפילו את הישבן. יש תינוק[ת] בסוף הדרך הזאת, והכל כ"כ רומנטי ומרגש ובראשיתי.
אחרי הלידה זה סתם מן גוף כזה. הוא כבר לא בהריון, אבל עדיין לא מה שהיה לפניו. בעצם, הוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה. יש להתרגל לגוף החדש הזה. גוף שעבר שינוי ולא לטובה במונחים אסתטיים מערביים. ולזה יש להתרגל.

פעם הייתי בתצוגת אופנה בטכניון וחברה אחת שאלה את הדוגמנית שיש לה 4 ילדים (לא זוכרת את שמהכעת אבל בעלה רופא) (מה "אבל " בזה?...) האם היא יולדת את הילדים מהפה?

מה "אבל " בזה?...)
זה "אבל" אם הוא מנתח פלסטי:-D
אני מסכימה איתך אם הבנים. זו בדיוק הבעיה.
מצד שני יש רגעים שבהם נראה לך שאנשים שבויים מדי. יש לי מכרה שסיפרה לי שהיא חוסכת כסף, שאחרי הלידות תלך לקולגה של אמה ותעשה שיפוץ כללי. הדבר הכי בוער מבחינתה זה הבטן. היא הראתה לי. אמנם יש כמה סימני מתיחה על בטן שטוחה לגמרי.... בחיי שלא הייתי מסכנת את זה בשביל ניתוח.למעשה הייתי מוכנה להחליף איתה בשמחה.
(אמרתי לה את זה, והיא אמרה, "טוב אבל את בהריון עכשיו":-D)
. אבל לה זה מציק להפליא. מיד כל אשה שהיתה נוכחת אמרה מה היתה משנה אצלה. זו מגדילה חזה , זו מקטינה ואחרת דווקא רוצה לשפץ את האף. וכל אחת בטוחה שאצלה המצב ממש קטסטרופה.
בהקשר הזה אני חושבת הרבה על המסר שאנו מעבירות הלאה. כמובן שלא עוזר להיות אדם בלי מודעות עצמית, אבל איפה הגבול בין מודעות עצמית לבין כניעה לנורמות בלתי אפשריות?
ומשהו שגיגלתי: משהו שאמא אומרת לבתה
"הילדה דרשה את החולצה ואז עניתי עד שהבטן לא יורדת את לא הולכת עם חולצת בטן

ועוד משהו:
גלית גוטמן ממש לא מטרידה אותי. יופיה במקומו מונח.אבל אף אחת לא רואה אותה כשהיא מורידה את הפח. כולם רואים אותה אחרי שצוות סטייליסטים מצאו לה בגדים מחמיאים, וצוות צלמים מצלמים רק מזוויות מסויימות.
ואולי זה רעיון. לחזור לגיל הטיפשעשרה ולחפש בראי זוויות מחמיאות.........

מוקי נוקי אני מנסה לחפש פוזות מול המראה אבל כל מה שיש מולי זה הר בטן;-) (טוב מותר לי אני עוד בשבוע 39)
מה שכן אני חושבת שכשהבטן ענקית כל שאר האברים נראים ממש רזים בפרופורציה. אברים כמו התחת, רגליים ועוד. בגלל זה אני כל כך מתגעגעת לפלטפורמות העצומות שלי מלפני ההריון- הכפות רגליים שלי נראו ממש קטנות אפילו הסיניות הקדומות היו מקנאות( אלא שקשרו להן את הרגליים)
אולי בגלל זה נשים עושות ניתוח הגדלת ציצ ככה הבטן נראת ממש קטנה ושטוחה.
נקודה למחשבה.
חוץ מזה אני מזמן סידרתי תאורה מחמיאה בחדר שינה, ומראה שמעט מטשטשת- פיתרונות טכניים שממש עוזרים למראה או לביטחון.

גלית גוטמן ילדה בת שנייה. (מתנצלת: לא שאני כ"כ שולטת ברכילות, הלכתי לחפש. קוראים לה אֶמה.)
מונו נוקי, את נראית נפלא, יפה וקורנת. אם לא אמרתי לך את זה כשראיתי אותך, זה רק מקנאה

יש לי כמה רעיונות מרושעים לתשובות לחמיך:
"כן, השאירו לי עוד אחד בבטן - ואם זה הסבא שלו, אז אני חושבת שהוא יעדיף להישאר בפנים."
"הבטן שלי עוד תרד. ושלך?" או, אם אין לו כרס, "הבטן שלי תרד לפני שיצמחו לך חזרה שערות על הראש." ואם אין לו קרחת - טוב, כבר תמצאי משהו.

גלית גוטמן ילדה בת שנייה

ואני בטוחה שסיגל שחמון היתה בהריון יחד איתי, כמה חודשים לפני, ועכשיו יש לה קרש כביסה במקום בטן.

ועוד לא הזכרתי את חמי ששואל כל פעם מחדש אם השאירו לי עוד אחד בבטן ומבסוט מעצמו עד הגג....... שלא לדבר על ההערות על הפרונט..)
הכי טוב זה להיות אסרטיבית - לא נעים לי שאתה אומר את זה. אבל בהכירי את הקושי (-; אפשר לבקש מהבן שלו (זה שאת נשואה לו) להגיד לאבא שלו שיחדל פתרון זה כמובן מעמיד אותך מול הסיכון שהוא יגיד לך משהו בסגנון "מה את לוקחת ברצינות" או "הבן שלי אמר לי שאת רגישה אחרי ההריון" ועוד כל מיני כאלו אמירות שיאלצו אותך להיות אסרטיבית...

מנשא בד ארוך מסתיר המון...
אני דוקא קצת להיפך. תמיד הייתי רזה אבל תמיד נראה לי שלא מספיק. הייתי די מלאה קומפלקסים לגבי עצמי, ודוקא אחרי ההריון והלידה התחושה שלי לגבי הגוף שלי השתנתה לטובה. בהתחלה הייתי מנסה מדי פעם מכנסיים או חולצה מפעם, וכשהם לא עלו עלי הזדעזעתי לא מזה שהם לא עולים עלי, אלא מזה שהם עלו עלי פעם ומזה שבכלל הייתי מתלבשת ככה פעם, הכל צמוד וקטן כזה, כאילו בגדים של אחותי הקטנה (שאין לי). תוך 4 חודשים חזרתי למידות שלי (לא לצורה שכנראה השתנתה לנצח), אבל ממש לא בא לי ללבוש חלק גדול מהבגדים הישנים שלי. בכלל לא מתאים לי עכשיו כל הקוטן הזה, לא נוח לי ולוחץ לי. די, אני אשה עכשיו ולא ילדה וטוב לי ככה. ברור שלפעמים אני מסתכלת בראי ורואה מפלצת מסתכלת עלי בחזרה, למי אין את הימים האלה. אבל סך הכל - כל זה עבר אחורה אחורה בסדר העדיפויות.

ואני בטוחה שסיגל שחמון היתה בהריון יחד איתי, כמה חודשים לפני, ועכשיו יש לה קרש כביסה במקום בטן.

גלית גוטמן ממש לא מטרידה אותי. יופיה במקומו מונח.אבל אף אחת לא רואה אותה כשהיא מורידה את הפח. כולם רואים אותה אחרי שצוות סטייליסטים מצאו לה בגדים מחמיאים, וצוות צלמים מצלמים רק מזוויות מסויימות.
צר לי 'להשבית שמחות' אבל לטעמי היא יפה גם כשהיא מורידה זבל. אני מכירה מקרוב עוד כמה תופעות טבע כאלו שנראות מדהים אחרי לידה. אז אני שואלת- אז מה?? לא שאני לא חיה את השאיפה להיות שאפה (זו מילה נרדפת ליפה מהסלנג של שנות ה80 ...) גם אני חוטאת בזה לפעמים. אבל מהר מאוד אנחנו יכולות להזכיר לעצמנו שבאמת זוהי תופעה בשוליים שאין לה שום קשר לנורמה.
ויותר חשוב-
אין שום קשר הדוק בין יופי ואושר
אין שום קשר ברור בין יופי וסיפוק
אין שום קשר מובן מאליו בין יופי ובטחון עצמי
אז כן, כיף להיות רזה וחטובה מייד אחרי לידה. חוויתי את זה לאחר ההריון הראשון ומאז חביתי, ז"א נהייתי קצת יותר חבית. טוב לא ממש חבית אלא פחית. תסלחו לי מאוחר.. אבל החיצוניות היא רק מרכיב אחד בתוך ה'סל של האושר' שלנו. לפעמים אנחנו טועות ונותנות לה משקל יתר של אבטיח...
> לכולנו בסוף מתקרבים האיברים לרצפה. השאלה היא רק מתי. מי ביקשה טישיו ולא קיבלה?! <

אני לא הייתי דומה לגלית גוטמן או לסיגל שחמון גם לפני הלידה, כך שזה לא מטריד אותי שלא מבלבלים בינינו גם היום (-:

אני לא הייתי דומה לגלית גוטמן או לסיגל שחמון גם לפני הלידה

אני כן! לשתינו היתה בטן

חוויתי את זה לאחר ההריון הראשון ומאז חביתי, ז"א נהייתי קצת יותר חבית. טוב לא ממש חבית אלא פחית.

LOL.

אני לא מבינה איך החברה שלנו מוכנה להכיל גברים עם כרס ענקית, בלי שיער על הראש שלובשים סוודר על הגב, גם בקיץ, וכל זה ארוז בספידו זעיר להפליא ולא יכולה להתמודד עם בטנון פוסט-הריוני וכמה סימני מתיחה. למה מה?!

כרס ענקית, בלי שיער על הראש שלובשים סוודר על הגב, גם בקיץ, וכל זה ארוז בספידו זעיר להפליא
אמא שלי גם על אלה יש לה מה להגיד.

אני, אגב, מאלה שלא עלו כלום בהריונות ושלושה ימים אחרי הלידה כבר היו חתיכות כמו קודם.
רק מהצד זה נראה רצוי.
מהכיוון שלי, זה בעצם אומר: רזה מדי, נערית מדי, ועוד כמה צרות.
אחרי מאמץ גדול וניקוי אלרגיות מאסיבי אני עכשיו סוף סוף במשקל נורמלי. שמחה, מרוצה, עם כוחות שאני לא זוכרת מגיל 12, ואני אפילו לא מזכירה את התגובות החיוביות ביותר של בעלי וחברותי.
אמא שלי כמובן מעירה לי ללא הרף שאני "שמנה מדי" ושיש לי בטן ואני נראית בהריון P-: (איזה פירגון, הא?).

אמא שלי כמובן מעירה לי ללא הרף שאני "שמנה מדי" ושיש לי בטן ואני נראית בהריון
הממ?! השתנית מאד מאז שראיתי אותך?!

_LOL
קומה ג' - מה זה אומר?!

בהריון הייתי כל כך מאושרת פתאום הייתה לי נוכחות פיזית הרגשתי שפע מהלך - תמיד הייתי קטנה 1.48 ורזה נורא ופתאום- אישה.
בכלל לא הייתי מודאגת מהשמנה והק"ג שהתווספו זה אחר זה האדם היחידי שכל הזמן נכנס לי לצלחת ולמשקל הייתה אמא שלי שנחרדה- מה יהיה ????!! איך תצליחי להוריד ובאיזה שקט שמה זה לא מאפיין אותי הודעתי לה שיהיה בסדר ואכן חודש אחרי הלידה למעט בטן ג'לטינית מגניבה וכמה ק"ג בודדים הכל נשר. חיכיתי שגם השאר ייעלם אבל לא עשיתי כלום ואז שלושה חודשים אחרי הלידה קלטתי שמשהו אפס לא עובד בירידה.....
חיכיתי בערך עוד חודש שבו המשכתי לזלול אחרי כל הנקה וברוך השם יש כאלה ו.... הודעתי לכל העולם ואישתו שאני בהריון שוב.... עוד לפני הבדיקה.
ואכן כן... לבתי עוד לא מלאו 4 חודשים ואני בסבב נוסף ועכשיו זה מרגיש משונה... עכשיו מרגישה איך צריכה להתרגל לגוף אחר. אף אף אף בגד ממקודם לא עולה עלי, את רוב בגדי ההריון חילקתי ובכלל הגוף אחר כל הפרופורציות השתנו אז מצד 1 מרגישה אישה- שזו תחושה עצומה ומעצימה ומצד שני מן חשש מהול בדאגה- איך אראה עכשיו- אחר כך???????????

אמא שלי כמובן מעירה לי ללא הרף שאני "שמנה מדי" ושיש לי בטן ואני נראית בהריון (איזה פירגון, הא?). ככה זה אמהות או שאני טועה? גם שלי תמיד תמצא משהו לא מחמיא לומר (את נראית חולה, החצאית הזאת ארוכה מדי, לא יפה לך הצבע הזה, למה את לא שמה אודם|אייקון המום, כאילו, היא עוד לא מכירה אותי?|).

השתנית מאד מאז שראיתי אותך?!
כן! (את באה ליומיון?)
אבל הקשר בין איך שאני נראית למה שאמא שלי אומרת מתאים בדיוק ל:
אייקון המום, כאילו, היא עוד לא מכירה אותי
בדיוק.

אמא שלי כמובן מעירה לי ללא הרף שאני "שמנה מדי" ושיש לי בטן ואני נראית בהריון (איזה פירגון, הא?).

רגע מה גם אתן אמהות. נראה לכן הגיוני שאמא תגיד כזה דבר??!
אני ממש בשוק.
אמא שלי ממש מפרגנת וכל הזמן אומרת כמה אני יפה. גם לפני ההריון וגם בהריון ואני מניחה שגם אחרי. זה תפקיד של אמא לא?!
רק בהתחלה שהיא לא ידעה שאני בהריון ואצלי כבר מהשבוע הראשון ראו בטן... אז היא אמרה לאחותי שאולי קצת השמנתי ושתראה מה קורה איתי כי אני כניראה מדוכאת.
האמת באותו היום הלכתי לחתונה של חברה והתחלתי לבכות שכולם יחשבו שהשמנתי ולא ידעו שזה הריון. וכן גם ההורמונים שיגעו אותי בכיתי עד שניגמרו לי הנוזלים בגוף. אבל מרגע שהיא ידעה רק פירגון וכזאת אמא גם אני אהיה. למרות שיש לי בן אני לא בטוחה כמה הדמוי העצמי משמעותי אצל גברים.

אה שכחתי שרון מזל טוב
אל תחשבי על זה עכשיו פשוט תהני מההריון.

אני לא מבינה איך החברה שלנו מוכנה להכיל גברים עם כרס ענקית, בלי שיער על הראש שלובשים סוודר על הגב, גם בקיץ, וכל זה ארוז בספידו זעיר להפליא ולא יכולה להתמודד עם בטנון פוסט-הריוני וכמה סימני מתיחה. למה מה?!
ג-ד-ו-ל-ה (-:

תמיד אחרי לידות אני הולכת לכירופראקט כי הוא מחזיר את האגן למקומו ואז האגן נהייה צר כמו לפני ההיריון. אם לא עושים את זה הירכיים נשארות רחבות. אם דוחים את זה עד לאחרי 4 חודשים אחרי הלידה זה מדי מאוחר כי העצמות שהיו רכות מההורמונים של הלידה מתקשות בחזרה ואז זה מדי מאוחר עד ללידה הבאה.

ולגבי סימני מתיחה, הכל אצלי חזר חוץ מהעור המדולדל המקומט והמעצבן בבטן. אז אם ל-ורד לב יש איזה פתרון לזה לרפא את העור שהשיכבת האפידרמיס נקרעה .. אודה מאד!!

אם לא עושים את זה הירכיים נשארות רחבות.
זה לא נכון לגבי כל אחת.
מצד שני, אני גם לא בטוחה שאגן צר הוא דבר כל כך טוב. אגן של אשה צריך להיות רחב (אם כי, איך נגדיר "צר" ואיך נגדיר "רחב", הרי אנחנו סתם משתמשות בהגדרות מעורפלות ושרירותיות. מה שצריך הוא מחקר אמיתי על מה שטבעי לנשים, עם מדידות שמראות מה צריך להיות היחס הנורמלי בין גוף האשה לרוחב האגן שלה.

_רגע מה גם אתן אמהות. נראה לכן הגיוני שאמא תגיד כזה דבר??!
אני ממש בשוק._
איזה חמודה את. אני מבינה שאת מכירה רק אמהות חמות ומפרגנות. אז הנה כמה עובדות: לא כל האמהות כאלה. יש אמהות רבות שמסתובבות משולחות לחופשי, ומלאות רק דברים שליליים להגיד לבנות שלהן (את יכולה לתאר לעצמך כמה דברים שליליים הן חושבות על עצמן). אני מכירה באופן אישי מספר די גדול של אמהות כאלה P-:

__LOL
קומה ג' - מה זה אומר?!_

זה אומר Laughing Out Loud , קיצור אינטרנטי ותיק.

יש אמהות רבות שמסתובבות משולחות לחופשי, ומלאות רק דברים שליליים להגיד לבנות שלהן (את יכולה לתאר לעצמך כמה דברים שליליים הן חושבות על עצמן).
בהחלט, ויש דוגמאות, אבל זה כבר לא לדף הזה.

יש אמהות רבות שמסתובבות משולחות לחופשי, ומלאות רק דברים שליליים להגיד לבנות שלהן יו, אני חייבת רגע להגן על אמא שלי. היא לא כזאת נוראית. היא אומרת גם המון דברים נחמדים, יודעת להחמיא. אבל גם יודעת לא.

תמר ס, אבל את, לפני הלידה נראית כאילו את בחודש שלישי, עכשיו בטח שוב לא רואים אותך (את בטוחה שיש לך מקום לכל מערכות הגוף?) - זה לא כמו מישהי שכל החיים היתה רזה, או סבירה, ופתאום מגלה ששמנה זו הגדרה מתאימה הרבה יותר. בטוח שיש מה לעשות, רק שזה לא בסדרי העדיפויות שלי.
(אגב - אחרי הלידות ירדתי מיד למשקל הקודם. אבל המראה... נשאר בחודש שישי, לפחות. אחר כך גם עליתי במשקל.).

תודה עדי. דעי לך שמה שכתבת חיזק אותי מאד.
חשבתי לעצמי שאכן יש הרבה נשים שהבטן שלהן יותר שטוחה אבל אין אף אחת שיש לה תינוקת כה מקסימה! ואכן באתי לליל הסדר ויש שם נשים שלא ילדו מעולם וחלקן אכן רזות ממני כרגע אבל בכל זאת לא הייתי מתחלפת איתן.
לבשתי שמלה שיש לי בארון אפילו שיש לי קצת(נניח..) בטן. את הבטן הזו הרווחתי ביושר.
אולי צריך אוהל שחור, בדומה לאוהל האדום- לנשים שבחרו ללבוש שחור כדי לטשטש;-)

לא מבטיחה שלא להיכנס להלך רוח מבואס מול הראי אבל מרגישה הרבה יותר טוב באופן כללי בקשר לזה. שכן מראה של אשה הוא לא רק מספר הג'ינס שהיא מצליחה לסגור, אלא הרבה יותר מזה. אולי אני צריכה לכתוב לעצמי את המשפט הזה איפהשהו.

לגבי האימהות וההערות שלהן- מעניין שבפולניה לא שמעו כי כל קוף בעיני אימו צבי.

מעניין שבפולניה לא שמעו כי כל קוף בעיני אימו צבי. צודקת. ומזל שאנחנו בטוחות שהקופות המחוצ'קנות שלנו מדהימות לאין ערוך.

טוב, הפעם מפאת כבוד וצניעות המשפחה אני תחת ניק אחר..

לגבי האימהות וההערות שלהן- מעניין שבפולניה לא שמעו כי כל קוף בעיני אימו צבי.

זה בגלל שבפולניה, ואולי לא רק??, הבעיה מתחילה במה שהאמא רואה בהשתקפותה במראה.. ז"א גם היא רואה את עצמה יותר קוף מאשר צבי.
ואני הרי פולניה אז אני לא באה לומר ח"וח שהפולניות מכוערות אלא שהן לקויות דימוי עצמי... אמא שלי למשל היא אחד היצורים היפים ביותר עלי אדמות, בחיי!! ולא רק אני חושבת ככה. לצערי, הבטחון העצמי שלה שואף לאפס.
ומזל שאנחנו בטוחות שהקופות המחוצ'קנות שלנו מדהימות לאין ערוך.

לי יש בת מחוצ'קנת אך מדהימה ביותר. ברור שאני לא אוביקטיבית אבל את מי זה מעניין??? היא בעיני צביה יפת מראה. מה שאומר שאמנם אני פולניה אך יש לי תקנה

הבעיה מתחילה במה שהאמא רואה בהשתקפותה במראה

כמובן. אמא שלי סוחבת את תסביך השיער שלה שנים, ומפילה אותו עליי כפל כפליים.

כל קוף בעיני אימו צבי

דווקא כשהוא בוכה הוא נראה כמו שימפנז קטן, אבל דווקא אז אני מאוהבת בו עד חוסר אונים, אולי אפילו יותר מאשר כשהוא מחייך, כי הבכי מבליט לו בליטה מצחיקה כזאת מעל גשר האף ומזכיר לי את הימים הראשונים שלו כתינוק פצפון.

(קומה ג' יודעת שהסנטימנטים עוד יורידו אותה ביגון שאולה).

(קומה ג'? יודעת שהסנטימנטים עוד יורידו אותה ביגון שאולה).
מקסימום יורידו אותך לקומת קרקע

וחוצמזה זה ירידה לצורך עלייה. החמלה הזו זה הדבר הכי בריא בעולם
> חמלה חמלה אבל אם הם בוכים יותר מחצי שעה זה הופך למשהו אחר

<

שליחה על ידי יעל* » 27 אפריל 2005, 19:41

בעבר קראתי באחד הדפים כאן (שעסק בדיאטות) שמורידים משקל לאחר שמפסיקים להניק.
אני הנקתי שנתיים וחצי וכבר חצי שנה שנגמלתי...
אבל בחצי שנה הזו העלתי 10 ק"ג.
אני לא אוכלת הרבה ולא אוכלת שטויות.
יש עצות , רעיונות ,סיבות.

אני דווקא הורדתי את כל המשקל שהעליתי בהריון (25 ק"ג, למתעניינים), ואני עדיין מניקה.

אני חושבת שזה לא קשור להנקה. בשתי ההנקות ירדתי למטה מהמשקל של תחילת ההריון תוך פחות מחודשיים (אבל אני עולה נורא מעט בהריון, לפחות בשניים שהיו לי). חברות שלי ירדו רק אחרי הפסקת הנקה (מעל לגיל שנה). אני חושבת שזה אינדבידואלי. שמעתי על כאלה וכאלה.

עוד משהו יעל - אני לא מבינה בזה, אבל אני חושבת שכדאי לבדוק את בלוטת התריס. עליה כזאת במשקל בזמן קצר, אני חושבת שכדאי לבדוק (לחברה היה משהו דומה וגילו בעיות בתפקוד)...

שליחה על ידי גלה* » 27 אפריל 2005, 23:25

כמה מילים על דימוי עצמי אחרי לידה, את נסיונתי להרות התחלתי במשקל של 50 ק"ג על 168 ס"מ, כן מאוד רזה, אף פעם לא סבלתי מבעיות של עודף משקל (כשהתחתנתי הייתי אפיל רזה יותר

). עד שהריתי הגעתי למשקל של 55 ק"ג (הורמונים שקיבלתי במסגרת טיפולי פוריות), במהלך ההריון העלתי קרוב ל-20 ק"ג (לא ממש עקבתי בסוף).
היום אני כמעט חצי שנה אחרי הלידה, מרגישה שמנה, מתבעסת להסתכל על הבטן, ונרתעת כשאישי בא ללטף את ביטני (אותה בטן בה הייתי כל כך גאה משך ההריון).
היום עליתי על משקל, סתם לבדוק מה המצב, כמה רחוקה אני מאותו גוף שהיה קודם לפני, לתדהמתי המשקל הראה 56 ק"ג, כמעט המשקל בו התחלתי את ההריון, מי היה מאמין (אני בטוח לא)

.
הדבר שהכי תיסכל אותי כאשר חשבתי שאני שמנה הוא שידעתי שלא אצליח לעולם לעשות דיאטה, אני לא יודעת איך.

<דרך אגב, אני מניקה >

"איך מתאים לך להיות מלאה..."
אוי, זה נשמע לי נפלא!
(כלומר - אם זה נאמר בכנות ולא מאחורי מסך פולני מנומס/מרושע

)

_את חמי ששואל כל פעם מחדש אם השאירו לי עוד אחד בבטן ומבסוט מעצמו עד הגג.......
לא יפה! אני מציעה שפעם הבאה תגידי לו "זה מאוד לא נעים לי שאתה אומר את זה. גם ככה לא נוח לי עם עצמי, ואין צורך שתגרום לי מבוכה". או משהו בסגנון. יש דברים שפשוט צריך להפסיק_

גם אני תפסתי פעם אומץ לומר משהו כזה לחמי, וזה עזר, ובכלל לא היה מביך.

אמא שלי כמובן מעירה לי ללא הרף שאני "שמנה מדי"
זה אולי מסביר למה את היית כל כך הרבה שנים רזה מדי (אם תרשי לי להדחף לך למכנסיים)

אה, ומונו - הגעתי לדף הזה היום בעקבותיך (עם הצועניה), ואני חיבת לומר שאת נראית (בפסח) מצוין!

_אמא שלי כמובן מעירה לי ללא הרף שאני "שמנה מדי"
זה אולי מסביר למה את היית כל כך הרבה שנים רזה מדי (אם תרשי לי להדחף לך למכנסיים)_
אני מרשה, והתשובה היא כמובן, בטח, וברור.
לא שידעתי את זה כל אותן שנים (-;

בדיוק השבוע הסברתי לבעלי שאשה בכלל לא אמורה שתהיה לה בטן שטוחה. בטן שטוחה היא מאפיין של הגוף הגברי. לאשה צריכה להיות בטן עגולה.
וחוץ מזה לא יזיק לבטן שלי שהאיברים יחזרו למקומם (-; זה שהייתי בתת משקל כרוני פשוט הסתיר את העובדה שהכל בבטן זז בהריון, ואחרי הלידה לא ממש חזר לעצמו.
עכשיו אני מנסה ללמוד איך גם "להכניס את הבטן" (במובן בריא, של חיזוק השרירים והחזקה נכונה של איברי הבטן ושל עמוד השידרה) ביחד עם "להרפות את האגן ולהחזיק את הגוף בנינוחות". P-: לא יודעת איך עושים את זה... (השלב הבא שלי הוא ללמוד ריקודי בטן?)

תודה גילה.
האמת שעד שהתחלנו את הדיון הזה הייתי מאד שבויה בהרגל הזה. שמראה נמדד לפי המספר של הבגד. אבל אם נחשוב על זה, מראה של אדם נגזר מהמון גורמים. ממה שהוא מקרין, מהשיער שלו, מהתנועות שלו. הבנתי שחלק מהעניין שקשה לי איתו הוא ממש לא מתוך צורך להדמות לגלית גוטמן ואחיותיה הדוגמניות כי אף פעם לא ניסיתי להתחרות איתן אלא געגועים למה שהיה קודם.
כלומר חלק מהגעגועים לגזרה נערית שהיתה לפני הילד הראשון שהתחלפה היום בגזרה אחרת, במידה רבה היא ביטוי לגעגוע לשלב שלא יחזור. כי חלק מההפיכה להורות היא גם ויתור על מה שהיינו פעם.
זה בתוספת האופנה השלטת היום שמשדרת נעוריםהופכת את אגף הטקסטיל לבלתי נסבל.
הפתרון הזמני, עד שיחלוף סופית הגעגוע לגזרה שלא תחזור הוא שינוי גדול.
אם אחרי לידת הילד הקודם לבשתי בעיקר שחור כדי לטשטש את האשה החדשה שאיני מכירה (וביננו, מי שמכיר אותי ידע שהגזרה השתנתה ומי שלא אז ממילא לא יודע את ההבדל) עכשיו שיניתי כיוון. כמו בהריון שלובשים בגדים שלעולם לא נלבש באופן אחר, גם עכשיו זה חלון הזדמנויות חדש.
ללכת עם מנשא עלי זה התנהלות מסוג חדש כרגע.
אז יש את האופנה עכשיו של החצאיות עם הפאייטים.ויש צמידים צבעונים וצעיפים. וזה שונה. זה להתאים את האופנה לצרכי במקום להיות קורבן לה
<לפחות עד הפעם הבאה שאצטרך ללכת לחנות למדוד בגדים>

תמיד אחרי לידות אני הולכת לכירופראקט כי הוא מחזיר את האגן למקומו ואז האגן נהייה צר כמו לפני ההיריון
ומה עם הציצים:-P

<היום עברתי ליד חנות חזיות שכמובן לא באת בחשבון בגלל הברזלים ושמחתי מכמה כסף חוסכת לי ההנקה:-D>

שקלתי את עצמי ושמחתי לגלות שנשארו עלי חמישה ק"ג. תתהו איכה שמחתי?
ובכן, לי נראה שאני נראת כמו לפני ההריון - ולהפתעתי גיליתי שכנראה לא..
ומה זה אומר?!
שקודם לכן הייתי לא מרוצה מעצמי (נראתי לי יותר שמנה ויותר בגיזרה שאני לא מרוצה ממנה) והנה עכשיו אני יותר מרוצה מאיך שאני נראת
הפוך על הפוך

ומה עם הציצים
הם פה בשביל להשאר (-:

חחח ולי שלחו אתר בו נשים מפורסמות celebrity]מספרות איך חזרו להיות דקיקות כשלד אחרי הלידה lives[/po]/family celebweightloss/MemberID=3/
מה הסוד? ארוחה אחת ביום (ויקטוריה בקהם) לאכול סושי בלבד(קייט מוס) , דגים מאודים ואורז חום(אליזבט הארלי) הנקה(קייט האדסון) וכאלו. ורק לגווינית פלטרו גילתה שיותר מכל עזרה שיטה אחרת: מחוך.

לגווינית פלטרו גילתה שיותר מכל עזרה שיטה אחרת: מחוך.
אוי, נורא לא נעים לי לחשוף את זה על עצמי, אבל אחרי הלידה יצא לי ללבוש מחוך... אני ככלל לא מוותרת על נוחות תמורת יופי, אבל בדיוק בן דוד שלי התחתן, והמשפחה שלי היא מאד שיפוטית (בלשון המעטה). היתי בכזה סחרור של רגשות אז- אולי אלו היו גם ההורמונים, וזה כל כך העסיק אותי, להגיע לחתונה הזאת ללא זכר לבטן של הריון. אז לבשתי כזה בגד גוף מחטב. זה היה סיוט! לפחות היה בזה לקח- אני לא עומדת לוותר שוב על עקרון הנוחות והבריאות. ולמה? למה נתתי לדבר הזה להטריד אותי כל כך?
ולסבתא שלי ששואלת "מה את עושה בשביל הבטן?" אני עונה: אוכלת!

ואני ריחמתי על ויקטוריה בקהם. לא מספיק שכל העולם שומע על הרומנים הרבים של בעלה בעוד היא נושאת את ילדם השלישי, היא אוכלת רק ארוחה אחת ביום כדי לשמור על הגיזרה שלה!
ולתמר- לדעתי אין לך מה להתבייש בכלל. העיקר ללכת עם מה שאת מאמינה בו. חוצמיזה תדעי מה להגיד לבת שלך כשתלד בעצמה ותתפלא מדוע יש בטן שכזו אחרי הלידה ולא קוביות כמו של ויקטוריה בקהם.

בעיני ויקטוריה בקהם היא כל מה שאני לא רוצה להיות בטח לא הייתי רוצה להיות מוכרת של תחתונים וחזיות אז בטח ובטח שלא הייתי רוצה לאכול רק ארוחה אחת ביום!! זה ממש! לא משביע!!! אותי! איך אפשר??? לי לא איכפת שיש לי קצת "טיירים" ואם לבעלי יש תלונות הוא יכול לחפש את עצמו. סתם, גם ככה הוא עיצבן אותי! היום בבוקר. אני לובשת הכל רפוי במילא ולא רואים כמעט וזה יותר נוח בהנקה שיש ריפוד טבעי לשים עליו את הגוזל. אז מה יש להתבייש!!

וזה לא שאין לו טיירם בעצמו!
אני דוקא אוהבת.
ככה אנחנו דומים ואני תמיד יוכל להגיד לו שכמו שאני אוהבת אותו ככה גם הוא צריך לאהוב אותי ככה.
מצידי שאני ישאר תמיד קצת שמנמנה. ושכולם יקפצו לי.

אהבתי מה שכתבת פעמון רוח כל כך אמיתי ונכון.

לפני חודשיים בערך נתקלתי בכתבה על דוגמנית ידועה,שלאחר מ'ס לידות השמינה מאוד,עתה היא התחילה לדגמן לאופנה למידות גדולות.בכל הכתבה עוברת תחושת החמצה ורחמים גדולים על אותה יפיפיה.תראו אותה ,איך היא היום לעומת...ואז מוסיפים תמונה שלה מ"ווג" לפני 10 שנים.
וכ"כ רציתי להעביר לה מסר,
הגוף שלנו הוא כלי. שבא לשרת אותנו ולא להיפך,יש לך ילדים בריאים שצמחו מתוכך ! היום התפקיד שלך השתנה ואת חיה סביבם,זה קשה ולעיתים מתסכל אך יש גדול מזה ?
נכון גם אני מתוסכלת מכך שהשמנתי ( בעקבות 5 לידות ב"ה ) אך האשמה היא לדעתי בחברה שלנו שמשדרת בכל אמצעי התקשורת שאשה אידאלית נראית ושוקלת כמו נערה בת 16.
עיוות של דור , אנחנו יכולות לשנות זאת אם נאמין באמת שהעיקר הוא להיות אשה בריאה ושמחה !!!

תכתבי לה מכתב

כל יום שיכנעתי את עצמי כמה אני סקסית גם אחרי הלידה עם הקילוגרמים העודפים. אבל ברגע שמשהי שאני מתעמלת איתה ירדה 8 ק."ג וניראת כמו בת 18 פתאום נורא קינאתי.
ניסיתי להבין איפה טעיתי ואז הבנתי סקסיות אי אפשר לקחת זה בה מבפנים.
<סקסית גאה>