בלוג הרזיה והבראה

אני חייבת לרזות.
אני מרגישה כבדה
אני נראית שמנה
אני עייפה הרבה פעמים במשך היום, אני חושדת שאני מפתחת התחלה של סוכרת

אף פעם בחיים שלי לא עשיתי דיאטה למשך יותר מיומיים
כל שנה בעשרים השנה האחרונות עליתי בממוצע קילו
כך שיש עלי עשרים קילו עודפים על משקל הנעורים שלי
שגם הוא לא היה מינימלי
מה שמביא אותי למספר המדהים:
ת ש ע י ם
(אל תגלו לאף אחד)
(לא מאמינה שכתבתי את המספר הזה)

אכן, אין זו טעות: תשעים קילוגרם. ליתר דיוק, אם אני עומדת בשתי רגליים יציב על המשקל ולא מטה את עצמי ימינה - תשעים ואחת.
והגובה, 172.
לפחות יש לזה איפה להתפזר, יחסית.
(מרגיעון: אין רע בלי טוב).

הבעיה היא שאני אוהבת לאכול.
אני אוהבת לאכול לחם.
אני אוהבת ממתקים.
אני אוהבת עוגות.
אני אוהבת שוקולד.
אני אוהבת קפה ומאפה, אני אוהבת אפילו את צמד המילים קפה ומאפה. זה נשמע לי כמו ליריקה במיטבה. מבחינתי יש במילים האלה הבטחה. הן מכילות בתוכן חמימות, מתיקות, טריות, פינוק, נינוחות, ציוריות, קסם של בית קפה קטן בפלורנס. כן, כל אלה בקפה ומאפה.
ובשנים האחרונות, גם הצרבת שאחר כך.

בעיה נוספת היא שאני לא אוהבת לעשות ספורט.
אני לא אוהבת ספורט בכלל.
אני לא אוהבת אפילו ספורט שנראה כמו לא-ספורט, כמו, למשל, ללכת ולהעמיד פנים שזה להנאתך. אני לא נהנית מזה, חברים.
אני גם לא אוהבת לשחות. אירובי. לרקוד. לרכב על אופניים.
אני אוהבת לשכב במיטה ולקרוא ספרים.
ורצוי עם עוגיות לידי.

טוב. איפה היינו. הייתי צריכה להפסיק רגע.
אוהבת לאכול, לא אוהבת ספורט.
מאד לא אוהבת להגביל את עצמי, להטיל על עצמי משטר, להחזיק את עצמי קצר, לאחוז במושכות, לקבוע יעדים, לעמוד בהם, לתכנן ארוחות, לעמוד בתכנון הארוחות, לקחת רק מנה אחת, לחתוך לעצמי סלט קטן קטן, לאכול חסה כשמתחשק לי שוקולד.

אז אלה נתוני הפתיחה, והם לא לטובתי.
מה שלטובתי זה, שאני רוצה לרזות. עד עכשיו לא חשבתי שזה נחוץ.

הבעיה היא, שאני עלולה לשכוח את הרצון הזה די מהר, וגם אם לא לשכוח אותו, אני עלולה בהחלט להדחיק אותו כשכיגיע רגע המבחן הראשון והקרוב ביותר.

מקווה שהדף הזה יעזור לי לזכור.
אני רוצה לרזות.
אני רוצה לרדת בסולם
91 ,
90
89 ,
88
87 ,
86
85
84
83 ,
82
81
80
79 ,
78
77

מה זה? רציתי שזה יהיה בצורת סולם. טוב, לא חשוב.
למה עצרתי ב77?
סתם כדי לא להיות גרידי.
במציאות, ב77, אני אחגוג באופן שעדיף שלא לפרט כאן.
או אולי באופן אחר.
יש לי די זמן כדי להחליט.

יקרה, מכירה את האהבה לאוכל, למתוקים, לבצקים.
יודעת היטב שגם אם אחליט שמהיום (או יותר נכון, ממחר...) מפסיקה עם, לא אעמוד בזה ליותר משעה וחצי (במקרה הטוב).
הפטנט שלי - ללכת למישהו סמכותי אלטרנטיבי (תזונאית או רופא לא יצליחו להוות השפעה עלי) - נטורפותית עם נטיות הוליסטיות א משהו בסגנון, ולקבל מהם דיאטה.
ואז אני באמת עומדת בה.
כבר חודש לא נכנס אלי מתוק לפה מלבד תפוח. אני לא נוגעת בחיטה, והשבוע לראשונה קניתי לי חלב עיזים (כי אסרו על חלב פרה) ואפילו בו אני משתמשת בכמות מגוחכת.
אני פשוט צריכה שמישהו יגיד לי.
לעצמי אני לא שומעת.
כמובן שהמישהו צריך להיות כזה שאסמוך על דבריו ושיכול לאבחן מה כדאי (אצלי עדיף שיגיד חד משמעית - מותר- אסור) ומה לא.

ותביני - אני בהריון עכשיו, מה שאומר שאמורים להיות לי חשקים מטורפים לכל מיני דברים (בעיקר שוקולד באמצע הלילה...). אבל הדיאטה שקבלתי כל כך איזנה אותי, שהפסיקו בו ביום הבחילות, ועברו כל החשקים.
בהצלחה.

אה...
וגם אני אנטי ספורטיבית בעליל, מעדיפה לשכב עם ספר וצלחת עוגיות במיטה.
אצלי הצרה היא שאני גם אופה. ואופה ואופה.
הבן שלי מכור לעוגיות. אפילו קראנו לו עוגיה. (נשמע כמו שמו המקורי - אוריה).

מזדהה עם הרבה ממה שכתבת.
כלכך מוכר, וכתבת את זה גם קצת מצחיק....

המון בהצלחה.
ואשמח לקבל ממך השראה....

אני מוכנה לקבל כסף כדי להגיד לך מה לעשות, ואני מבטיחה לך שאם תעשי את מה שאני אומרת תרדי במשקל ותרגישי בריאה ורעננה.

מאוד מזדהה. אני עכשו 20 קילו בדיוק פחות מלפני שנה.
עברתי תהליך מדהים של אהבה עצמית (ברור שיש לי עוד דרך) ולמדתי שכשאני אוכלת מה שבא לי מתי
שבא לי זה בא ממקום פנימי לא טוב.
לאהוב את עצמי זה להקשיב לגוף שלי ולבדוק טוב טוב לפני שאני אוכלת.
לא מתוך תסביך שליטה אלא מתוך הבנה עמוקה שאני צריכה להשקיע כדי להגיע אל הטבעי והאמיתי
עבור הגוף שלי.
גם ספורט בשבילי תמיד היה סיוט והיום אני מכורה להליכת בוקר שלי. ממש ככה...
אשמח לשתף עוד אם תרצי ולתת טיפים בעניין.
בהצלחה רבה
זה באמת אפשרי. תאמיני לי. אין עוד זורבה כמוני בעולם...(-:

מוכר...
פתאום לפני איזה חודש תפסתי את עצמי, והצעד הראשון היה: להפסיק להשתמש ברכב: לקחת את הגדול ברגל לגן, ללכת ברגל לעבודה, לגן השעשועים, לסידורים.
לפני 3 שנים הייתי בשומרי משקל ומאוד התחברתי לשיטת הנקודות, אבל לא הצלחתי לחזור לזה- עד עכשיו... בחודש וחצי האחרונים הורדתי בערך 7 קילו, רק מהליכות, הימנעות ממתוקים (לא התנזרות, אבל כמעט), מעבר לנשנושי ירקות ושתיה מרובה של מים.
עכשיו בשבוע האחרון קצת נתקעתי (יש לי חולשה לפיצות... והיו פעמיים השבוע)- אבל מקווה להמשיך ככה עד שאחזור למשקל שלי.

גיליתי שדיאטה מתוך שנאה עצמית לא עובדת בשבילי, רק כשלמדתי לאהוב את הגוף שלי ולעשות איתו שלום, הצלחתי להביא את עצמי, מתוך אהבה לגוף שלי, להימנע משטויות. פתאום אני מסתכלת על בורקס ואומרת לעצמי "הח*א הזה לא נכנס לגוף שלי, זה זבל".
יש דברים שאני מכורה אליהם (כמו פיצה, ג'חנון, קוסקוס) שגיליתי שעדיף לא לאכול את הביס הראשון כי אח"כ קשה עד בלתי אפשרי לעצור... השבוע חשבתי שאני חזקה מספיק לאכול משולש פיצה אחד (היו תקופות שכן הייתי מסוגלת)- אבל גיליתי שלא, ובסוף אכלתי 3 משולשים... והרגשתי רע מאוד עם זה. יום אחרי נשאר עוד קצת מהפיצה, חיממתי לילדים ושוב נפלתי... אז לחודשים הקרובים, פיצה לא נכנסת אלי הביתה, כי אני פשוט לא מסוגלת לעצור את עצמי.
שוקולד, למשל, לא מושך אותי בכלל- אז אני כן מחזיקה בבית, מעט מאוד (לא קונה אבל מקבלים מדי פעם)- וגם אם מתחשק לי אני לוקחת ביס ויכולה לעצור.
הכי קשה לי בארוחות המשפחתיות- למשל יש לי חולשה לקוסקוס, אז אני לא לוקחת בכלל- ביום שישי האחרון מילאתי את הצלחת בסלטים, ירקות מאודים, ובשר- ובקוסקוס לא נגעתי, כי ידעתי שזה בור ללא תחתית. כמו שאם הייתי אלכוהוליסטית בגמילה אז לא הייתי נוגעת באלכוהול...

ד"א בעקבות ההחלטה שלי החלטתי גם למכור את האוטו, גם בריא וגם יחסוך לנו בהוצאות...

שליחה על ידי אישה* » 18 מרץ 2010, 20:00

_עברתי תהליך מדהים של אהבה עצמית (ברור שיש לי עוד דרך) ולמדתי שכשאני אוכלת מה שבא לי מתי
שבא לי זה בא ממקום פנימי לא טוב.
לאהוב את עצמי זה להקשיב לגוף שלי ולבדוק טוב טוב לפני שאני אוכלת._

כדאי לכולן לקרוא ולהפנים את הציטוט של הקוסמת

באת לי בזמן ואת כתבת יפה.
בעבר התחלתי גם עם 90 ק"ג
ואני 154 ס"מ. מה שאומר שהרוחב כמעט יותר מהגובה..
הייתי בקבוצת תמיכה.
נעזרתי באיש מקצוע.
ירדתי 40 ק"ג. אחרי שנתיים וחצי זנחתי את כל הטוב הזה למען טוב אחר. ועליתי את כל הארבעים בחזרה.
עכשיו אני מתחילה את הכל מההתחלה.
זה נראה בהתחלה מאוד קשה. רחוק. מייאש. אבל כשנכנסים לתהליך אין טוב ממנו.
לפעמים יותר קשה להיות עם שני קילו עודף כשיודעים שהיינו פחות ועלינו.
מאשר 39 קילו עודף כשהיינו יותר וירדנו.
אז אני ממש ממש ממש ממש מבינה אותך. מזדהה איתך. והדף שלך מקסים עם כל הכנות הזו שלך.
אשמח לעזור (ולהיעזר באותה מידה )
ורדה.

גמילה ביתית ממתוקים?

נחמד למצוא פה את כל התגובות.
ובכן, רטרוספקטיבה על היום הזה, מה-אכלתי-היום.
נדמה לי שהיה יום טוב, כבר הייתי בתודעת רוזי פנומנלית. טוב, אז מה היה לנו היום:

פצחתי בשני תפוחים מקולפים עם קוטג' טרי. 9% אבל רק חצי גביע.
המשכתי בסושי. אפילו פירגנתי לעצמי להכין אותו בעצמי בצהריים. היו בו כוס אורז (חצי מלא), אבוקדו ובטטה.
חמקתי באלגנטיות מוופל פסק זמן נהדר שהופנה לעברי באדיבות הבן הקטן שלי.
המשכתי במרק ירקות עם פרוסת לחם שיפון (!)
אז יצאתי מהבית. הייתי באיזו קבלת פנים, הצלחתי להתעלם מן העוגות, למרות שהיו כמה שוות.
אחר כך הלכתי עם בעלי לשווארמיה, והוא אכל שווארמה. אני לעומת זאת התעליתי על עצמי ולא אכלתי .אבל נישנשתי מן הסלטים שלו,
ובין היתר חצילים מטוגנים. שזו היתה נפילה, ועד עכשיו יש לי טעם של שום.
אבל לסיכום אירועי היום, הצלחתי לא לאכול סוכר ולא קמח לבן.
ולא אכלתי שום שוקולד. ממש חידוש לגבי התקופה האחרונה.
אני בדרך הנכונה.

אני מנסה משהו, נראה אם יצליח: בגלל שיש לי תחושה שאני שוכחת את ההחלטות הנפלאות שלי
ענדתי לאצבעי היום טבעת שלא ענדתי המון שנים, טבעת מן התקופה היותר יפה וצעירה שלי.
אני מקווה להפוך אותה לאיזה עוגן שיזכיר לי את סדר העדיפויות הנכון.
נראה אם זה יעבוד.

_עברתי תהליך מדהים של אהבה עצמית (ברור שיש לי עוד דרך) ולמדתי שכשאני אוכלת מה שבא לי מתי
שבא לי זה בא ממקום פנימי לא טוב.
לאהוב את עצמי זה להקשיב לגוף שלי ולבדוק טוב טוב לפני שאני אוכלת._
אכן כדאי לקרוא ולהפנים.
אני רק רוצה לומר שהשנאה העצמית שבאה הרבה פעמים יחד עם דיאטה ממש לא מקובלת עלי.
זה חייב לבוא ממקום של אהבה עצמית, של קבלה עצמית.
ואיך מקבלים את עצמי ורק אומרים ראבאק תעיפי מעצמך עשרים קילו, זאת כבר שאלה.
אולי צריך להתחיל בלהבחין בין עצמי ובין העשרים קילו העודפים האלה שהתיישבו עלי.
אבל גם זה נשמע לי לא בדיוק מקבל ומכיל...

אשמח לשתף עוד אם תרצי ולתת טיפים בעניין.
בטח שרוצים. מקווה שזה לא כרוך בתמונות של דוגמניות אנורקסיות בסלון..

קחי את זה לאט,
אבל לאורך כל החיים,
נטורפותית עם נטיות הוליסטיות א משהו בסגנון, ולקבל מהם דיאטה.
וגם בדיקות דם בכדי לגלות מה חסר ולמה בדיוק הרעב, לפעמים זה יושב לא רק על צורך רגשי
יכול להיות מחסור בויטמינים מינרלים וכו

תודה על הדף הזה. תמיד הייתי שמנמונת אבל חייתי מאוד בטוב עם גופי, אהבתי לרקוד ולשמוח להתלבש ולהנות מסקס, עד שלפני שלוש שנים בהנקה של ביתי עליתי, תחזיקו חזק, שלושים קילו. אני היום אשה אומללה. אין לי חשק להתלבש, אין לי חשק לצאת עם חברות, אני מתביישת בעצמי ומסתגרת בבית, לא עושה סקס עם בעלי כבר שלוש שנים, מאז שילדתי, והיחסים בינינו על סף פיצוץ. עצוב לי. אני בודדה וכועסת, ועקב כך רק אוכלת יותר. הלוואי שהדף הזה יעזור לי להתחיל את השינוי המיוחל. למצוא את הדרך לעשות זאת באהבה, כי באמת אין דרך אחרת, ולהיות בריאה ומאושרת שנית. אני במשקל עודף של שישים קילו אבל אני יודעת שמספיק לי להוריד עשרים כדי להרגיש נהדר. זה לא בשמיים. במרגיעון כתוב לי: קושי אינו בהכרח סבל... בהצלחה לכולנו!

בטח שרוצים. מקווה שזה לא כרוך בתמונות של דוגמניות אנורקסיות בסלון..
חה חה חה.
למה תמונות כאלו? אם את רוצה אני יכולה לתת טיפים גם מהכיוון הזה כמובן - אבל זה תלוי בך.
אז ככה קודם כל אני ממליצה על שומרי משקל.
זו שיטה מדהימה שעוזרת לך להיות במודעות ולהבין מה את מכניסה לפה וכמה זה "עולה לך".
באמצעות השיטה הזו את יכולה לאכול מהכל - אבל לא את הכל (-:

לי אישית מאוד עובד לא לאכול אחרי שקיעת השמש...
תתחילי עם הליכה של 15 דקות ביום. הליכה כייפית כזו בלי לחץ...

הי ניצה פיצה.
גם אני עליתי עקב הנקה 25 קילו... אל יאוש. זה אפשרי לעשות שינוי. באמת.
מאוד מזדהה עם מה שאת מרגישה.
למי יש חשק למשהו כשהוא סוחב כל כך הרבה עודף איתו לכל מקום???
קשה מאוד לעשות את זה לבד ואני מאוד ממליצה על קבוצת תמיכה.

ם את רוצה אני יכולה לתת טיפים גם מהכיוון הזה כמובן - אבל זה תלוי בך.
רוצה מאד.

טוב, היום.
התעוררתי חטובה ומלאה תחושות ודימויים חיוביים.

אכלתי לחם שיפון עם גבינת עיזים וחביתה וסלט.
שתיתי קפה עם סוכרזית.
לא אכלתי: פסק זמן, רוגלך, חלה טריה.

עכשיו אני מבשלת לשבת.
מבחן קשה. אולי אני אחליט לא לבשל השבת שום דבר שאני לא יכולה לאכול ממנו.
זה רעיון נחמד, אבל אין לי מושג איך תגיב המשפחה להעדרה של עוגת השוקולד המסורתית?
צריכה לחשוב על זה.
צריכה לאגור כוחות לעבור את השבת בלי להזיק לעצמי.

דימוי שמחזק אותי:
אדם שמאכיל את חית המחמד שלו ג'אנק וטוען הוא מצ'פר אותה.
הרי ברור שצריכים להפסיק אותו תיכף ומיד, שאסור לטעות ולחשוב שהוא נחמד.
הוא לא נחמד!
ככה לא מתנהגים!
(נזכרת בשפן מפוטם עד חוסר יכולת לזוז שראיתי פעם, והכל מרצון טוב של ילדי המשפחה...)

ניצה פיצה, אני מחזקת את ידיך.
כתבת דברים עצובים, אבל המשמח הוא:
שאפשר לשנות!!
אף אחד לא גזר עליך את הגורל העצוב הזה!!
ברגע זה ממש אפשר להתחיל בדרך חדשה. (פרח. מילולי כי אף פעם הוא לא מצליח לי).

לאט לאט והרבה בזכותכן היאוש מפנה מקום לאופטימיות. תודה ענקית.

שליחה על ידי נועה* » 19 מרץ 2010, 14:51

להעדרה של עוגת השוקולד המסורתית
אפשר להכין עוגה קטנה, ואז לאכול רק חתיכה אחת. או להכין עוגה מזינה.

אדם שמאכיל את חית המחמד שלו ג'אנק וטוען הוא מצ'פר אותה.
יש לנו חבר שלא מאכיל את הכלב שלו בכלום חוץ מאוכל לכלבים, כי זה עושה לו רע, אבל חופשי מאכיל את הילדות שלו בג'אנק, ולא חושב לרגע אם זה טוב להן או לו.

מצבנו כרגע:
אורז מלא
עלי מנגולד ממולאים
דלעת בתנור
בטטה בתנור
סלק (ניסיתי גם בתנור. נראה איך ייצא)
פשטידת כרובית
צלי ביין
תפוחי אדמה (עשיתי את הסוג שאני הכי פחות אוהבת)
מרק ירקות

נראה לי שאין ברירה אלא לטגן שניצלים
בענין העוגה... אני מתפשרת על עוגה בלי הקרם שמפיל אותי

שבת שלום!

אני גם משתתפת
אחרי לידה,
ומרגישה כבדה.. אפילו שכאילו עוד מותר לי..
מייאש!
גם עלי עובדת רק סמכות בדיאטה אבל אני מתעצלת אפילו להתחיל..

וואו כמה אוכל הכנת!!!!!!!
איזה כיף למשפחה שלך..
בהצלחה.
רציתי להוסיף בתור בוגרת שומרי משקל, שגם ברגע שהאוכל מתנהל כמו תקציב זה מאוד לימד אותי מתי בדיוק אני צריכה לאכול יותר ומתי פחות. בדיוק מתי הגוף שלי זקוק למה.
ירדתי 21 קילו בשיטה הזאת ולמדתי ממש להכיר את הגוף שלי..(זה היה לפני שש שנים)

שבוע טוב ישראל
נראה לי שהיה בסדר
לא אכלתי מן העוגה
התמקדתי בירקות
אכלתי מעט חלה ומזו שהיא קמח מלא (יש לנו את שני הסוגים)
ואת השניצלים החלטתי בסוף לא לטגן אלא לאפות בתנור. היתה מחאה שקטה (בעלי: נדמה לי שיש קליפות של ביצים בשניצל. אני, במבט מזרה אימים: שום קליפות! הוא אפוי בתנור, אולי זה קצת יבש לטעמך).

עכשיו מוצאי שבת, ויש לי אי-שקט קיומי. ממש מתחשק לי לאכול. הרגע חיסלתי את שאריות הסלק ואת שני השניצלים האחרונים. צריכה לנקות את המטבח, פוחדת להכנס לשם.

השבת התבוננתי בעצמי יושבת ומשחקת קלפים עם הבן שלי בשעה ששקית מרשמלו פתוחה לידו.
מפעם לפעם התעורר בי אינסטינקט להושיט יד ולקחת מרשמלו אחד.
שאלתי את עצמי: מה מניע את האינסטינקט הזה? איפה נמצא הרצון לאכול את הדבר הזה?
הוא לא בבטן. הוא לא בראש. הוא אפילו לא בפה. אולי קצת בפה, הנימוחות המתוקה הזו. כמעט הגעתי למסקנה, שהרצון נמצא ביד המושטת.
(הצלחתי להתאפק).

וגם עוד תחושה, לא ממש מנוסחת:
להרפות.
עכשיו, זה מבלבל.
כי להרפות זה כאילו לאכול מה שרוצים.
אבל אני מתכוונת להרפות אחר.
בדרך כלל כשנכנסים לאי-שקט דיאטתי יש מן לחץ כזה, כאילו רוצים לתפוס פיקוד על מה שקורה. להרזות את הגוף מהר מהר. לא להפסיק לחשוב על זה, שלא "יברח".
אז אני חושבת לנסות להרפות.
לתת לגוף לעשות את שלו. לסמוך עליו. לא להיות במתח הזה, לאכול לא לאכול, מה לאכול מה לא לאכול, לא להנדס בכוח.
אני נותנת לגופי חומרי גלם טובים ומזינים.
אני מרפה: הוא כבר יעשה את השאר.
קשה להיות במקום הזה. אי-השקט מעורר צורך לקחת את המושכות בידיים.

נראה לי שגם רעיון הטבעת לא רע. כמה פעמים השבת הבטתי בה, ונזכרתי.

עכשיו המשימה: להכנס למטבח, לנקות אותו אחרי השבת היפה שהיתה, בלי להגרר להתקפת זלילה.

שליחה על ידי אופק* » 20 מרץ 2010, 22:16

בדרך כלל כשנכנסים לאי-שקט דיאטתי יש מן לחץ כזה, כאילו רוצים לתפוס פיקוד על מה שקורה. להרזות את הגוף מהר מהר. לא להפסיק לחשוב על זה, שלא "יברח".
כל כך נכון!
_אז אני חושבת לנסות להרפות.
לתת לגוף לעשות את שלו. לסמוך עליו. לא להיות במתח הזה, לאכול לא לאכול, מה לאכול מה לא לאכול, לא להנדס בכוח.
אני נותנת לגופי חומרי גלם טובים ומזינים.
אני מרפה: הוא כבר יעשה את השאר.
קשה להיות במקום הזה. אי-השקט מעורר צורך לקחת את המושכות בידיים._
מאמצת! (ומזדהה!)

תודה על הדף הזה.

השבת התבוננתי בעצמי יושבת ומשחקת קלפים עם הבן שלי בשעה ששקית מרשמלו פתוחה לידו.
למה את עושה לעצמך את זה??
שחקי איתו כשיגמור לאכול.
חוץ מזה..
אם היתה לך סכרת. אלרגייה למשהו. היית מבקשת מבני המשפחה לעזור לך? לא לאכול לידך מאכלים שאסורים לך?
אם היית אלכהוליסטית. היית מבקשת מבני המשפחה שלך להתחשב בך ולא להכניס משקאות אלכהולים הביתה?
זה ממש ממש אותו הדבר. מה שגורם לך לחוסר שפיות בנוגע לאוכל (או לכל דבר אחר ) הרחיקי ממך.

אני במשקל עודף של שישים קילו
מכירה אישית אנשים שירדו את המשקל הזה וגם הרבה יותר מזה.
זה באמת אפשרי. וזה אפילו לא חייב להיות קשה. יש קבוצות. יש המון תוכניות שבכולן הבסיס הוא תמיכה. כל אחת מהן טובה בפני עצמה. שווה להצטרף. הרבה יותר קל כשעושים את זה יחד.

היום
אחרי ארוחת בוקר נחמדה (שתי פרוסות של לחם שיפון עם אבוקדו)
אני מרגישה ערנית ומלאת אנרגיה ולא עייפה
אני מסדרת את הארון שלנו לקראת פסח
פתאום אני שמה לב לקול בתוכי שלא מפסיק להתמרמר
הכיוון הכללי שלו הוא שאני צריכה ללכת לנשנש משהו
הוא מודאג מאד מן האפשרות שלא אוכל כלום עד הצהריים
הוא מודאג מאד כי לא ברור לו מה תכלול הארוחה הבאה, ומתי

מי זה הקול הזה, אני שואלת את עצמי
זה לא אני, כי אני הרי רוצה עכשיו לשים לב על מה שאני אוכלת ולאפשר לעצמי לרזות
אני מפנה תשומת לב לגוף. האם זה הגוף. לא. זה לא הגוף.
הגוף שבע וטוב לו ונוח לו. הוא לא רעב ולא חלוש. רמות הסוכר מאוזנות כנראה, כי אני מרגישה אנרגטית וממוקדת.
אז מי אתה, אני שואלת אותו. מי אתה?
זה אותו קול פנימי שרוצה להשתיק את נקיפות המצפון על אכילת פרוסת עוגה באכילת עוד פרוסה.
אותו קול שכל הזמן מודאג ומוטרד ולוחץ שנאכל כבר ,לא משנה מה.
אותו קול שמייצר רעש רקע כל כך חזק, שנדמה שאי אפשר לעמוד מולו. שאי אפשר שלא להשתכנע.
ובכן אני מדמיינת אותו, גמד קטן ומרושע,
לא רוצה בטובתי
לא רוצה בטובת גופי
מי אתה? מאיפה צצת? את האינטרסים של מי אתה משרת?
אני מחליטה להפסיק לטעות ולחשוב שזה הקול שלי או הקול של הגוף שלי.
אני מחליטה לנסות לשמוע אותו בזמן אמת, לשמוע את חרחורי הריב שלו.
אני מחליטה לזהות אותו כדי שאוכל להעיף אותו מפה בבעיטה.

והרשימה, נכון לעכשיו:
שתי פרוסות לחם שיפון עם אבוקדו
שני קישואים ממולאים
מנגולד ממולא
תותים (טוב, צריך להודות: שתי כפות קצפת).

אחד הדברים שהכי עזרו לי (והכי מנוגדים לאופי שלי) זה תכנון.
תכנון של ארוחת צהריים בעיקר, וגם דאגתי שכל מה שטוב לי ו"זול" בנקודות יהיה בבית
כלומר שפע של ירקות טריים ואורגנים.
באישיות שלי אני זורמת עם החיים ומאוד קשה לי למשל לקבוע עם אנשים אפילו כמה ימים מראש -
אבל למען הצלחת התהליך הרגשתי שתכנון זה אחד הדברים הכי חשובים...

שליחה על ידי ממ* » 21 מרץ 2010, 13:41

משחקת קלפים עם הבן שלי בשעה ששקית מרשמלו פתוחה לידו.

גברת זה, כדאי לך לקרוא בכל הדפים שמדברים על שינוי אורח החיים התזונתי. אחת השיטות ההכרחיות היא לשנות את הרכב התזונה של כל הבית.
מרשמלו, בפרט, זה כל כך זבלי שאת בן כה וכה לא רוצה לתת את זה לבן שלך...
יאללה, שיצטרפו אלייך. את המנהיגה של הבית. פעם הבאה שיישב עם פלטה של בננות, תפוחים ומקלות גזרים.

אחת השיטות ההכרחיות היא לשנות את הרכב התזונה של כל הבית.
אולי. אבל האוייב של הטוב הוא הטוב ביותר.

שליחה על ידי ממ* » 21 מרץ 2010, 14:31

אבל האוייב של הטוב הוא הטוב ביותר.
אני חוששת שלא הבנתי את הנמשל. מיהו הטוב ומיהו האויב. הממתק הוא האויב של הילד, ועל כן הוא הטוב ביותר??

לגבי חוסר השקט: למצוא תעסוקה לידים. כשאני שקועה בבדים ובחוטים שלי אני ממוקדת מטרה ולא חושבת על אוכל, הסלון נראה כמו מתפרה ואין איפה להניח צלחת, ובמילא לא הייתי רוצה שאוכל יתקרב לפאר היצירה ולבדים היקרים שלי.

וגם: לא להגיע למצב של עייפות והתמוטטות. אצלי לפחות עייפות תהומית = בליסה של פחמימות ועוד פחמימות. עדיין לא הגעתי למצב עתיר אנרגיה, פעלתני ועולץ למשך כל שעות הערות שלי, ויש לי לא מעט נפילות אנרגיה, אבל גיליתי שאם אני מכריחה את עצמי לקחת מנוחות יזומות ולא מגיעה לאפיסת כוחות כל יכולת ההתמודדות שלי עם החיים טובה יותר. (וגם: יש לי כוח להכין ארוחות בריאות ולא עוד טוסט).

גם אני מהמכורים לפיצה, כך שעברנו לפיצה תוצרת בית מקמח מלא וגם זה פעם בשבוע.
אני לא רזה, לא נראה לי שאי פעם אהיה רזה, אבל לפחות אני במשקל קבוע כבר כמה שנים וגם זה משהו בימים טרופים אלו.

_אבל האוייב של הטוב הוא הטוב ביותר.
אני חוששת שלא הבנתי את הנמשל_

נראה לי שהתכוונה שאם מנסים לעשות משהו בצורה פרפקציוניסטית - אז נכשלים.
ושעדיף להתחיל בקטן.
נכון?

הקול הפנימי שרוצה לנשנש - אני דווקא לא בעד להתנער ממנו, לשנוא אותו.
אני מציעה דווקא להקשיב לו הקשבה אמיתית וחומלת, להסכים לאפשר לו להיות, לחבק אותו, לנסות להבין למה הוא זקוק. לשחרר את ההתנגדות לקול הזה, כי הוא מבטא צרכים אמיתיים שלך. דווקא ההקשבה הסבלנית והמקום שתעשי לו בתוכך, עשויים לאפשר לך לגלות שמה שהוא זקוק לו הוא לאו דווקא אוכל.

< נו, קל להגיד >

_נראה לי שהתכוונה שאם מנסים לעשות משהו בצורה פרפקציוניסטית - אז נכשלים.
ושעדיף להתחיל בקטן.
נכון?_
נכון.

_הקול הפנימי שרוצה לנשנש - אני דווקא לא בעד להתנער ממנו, לשנוא אותו.
אני מציעה דווקא להקשיב לו הקשבה אמיתית וחומלת, להסכים לאפשר לו להיות, לחבק אותו, לנסות להבין למה הוא זקוק. לשחרר את ההתנגדות לקול הזה, כי הוא מבטא צרכים אמיתיים שלך. דווקא ההקשבה הסבלנית והמקום שתעשי לו בתוכך, עשויים לאפשר לך לגלות שמה שהוא זקוק לו הוא לאו דווקא אוכל._
הצעה מעניינת.
בשלב זה עדיין חידוש בשבילי לקלוט שיש קול כזה, לא לחשוב שזו אני שרוצה או הגוף שמשתוקק, אלא שיש פה עוד "מישהו".
עכשיו אני עוקבת אחריו, מנסה לתמלל את הטקסטים שלו, להקשיב לדיבורים שלו. זה לא פשוט, כי הוא מתחבא מאחורי מין אוטומט.
נראה.

מאז התותים והקצפת
היה לנו כוס מיץ קיווי
סלט כרוב עם שומשום
ונפילה: ככמה חופנים של קשיו ושקדים. לא יודעת בדיוק. התארחתי ונשנשתי כאילו אין בלוג, אין טבעת, אין כלום.
הקול הנשנשן היה מרוצה מאד!

לדעתי הקול הזה הוא לא גמד קטן ומרושע,
זה הילדה הקטנה שבנו שצריכה אהבה או כל דבר אחר. ודרך האוכל היא מחפשת את זה.

שליחה על ידי שומרת* » 22 מרץ 2010, 00:03

חזרתי הערב משומרי משקל, פגישה ראשונה שלי, והגעתי לדף הזה.
ראיתי שכבר כתבו כאן על שומרי משקל, אבל רוצה להוסיף מנקודת מבטי.
אמנם אין לי משקל עודף עצום, אבל עבורי מספיק ה8-6 קג שהוספתי בשנתים האחרונות,
וכל ארון הבגדים שלא עולה עלי- כדי לעשות לי ממש ממש רע!
אני במצב כלכלי די גרוע, לא יכולה לקנות גרדרובה חדשה, וכל יום יש לי בעיית לבוש מחדש!
יש לי רק איזה שנים שלושה זוגות מכנסים שעולים עלי וגם הם די בקושי.
אין לי כסף לקנות את כל הבגדים מחדש, וגם לא מוכנה לצעד כזה,
שמשלים עם העליה הזו.
החלטתי שמצטרפת לשומרי משקל,
ואז הגיעו כל הקולות המרפים מסביב- חלקם מבפנים וחלקם מבחוץ.
'בשביל מה את צריכה להוציא על זה כסף'?
'תקחי ממשהי את שיטת הנקודות ובכסף הזה תלכי למכון כושר, בריכה '...........
כמעט התפתתי להקשיב, אבל....
היום הבנתי שזה לא רק השיטה.
בכל זאת קבוצה, בכל זאת טיפים מאחרות,
בכל זאת שקילה שבועית, בה את נותנת דין לפני אחרות.
בכל זאת הביחד.......
מאד מאד שמחה על הצעד.
חזרתי הביתה, ובמקום לקחת קרייקר, תפוח, יוגורט, כבכל יום אחר,
לקחתי גזר-
פשוט כי הוא שווה 0 נקודות.
ממש מצפה לבאות, יודעת שאצליח, כי שילמתי, כי רוצה להוכיח לא רק לעצמי, גם לחברותי החדשות בקבוצה.
נראה לי שהתחושה של ההצלחה , כל כך מתוקה ,
ששווה כל מתיקות פיזית אחרת, של שוקולוד או דבר מתיקה אחר.
ממליצה.
אמשיך לספר כאן על דרכי, מקווה שלטובה.

עוד מבט על הנושא
בהצלחה!

זה מסביר הכל...

http://www.nekudotaim.co.il/?p=338

שומרת, אנא המשיכי לעדכן. שוקלת ללכת גם כן. כמה זה עולה?
ואיזה ניסוי חמוד עם המרשמלו! לא יודעת אם הייתי עומדת בזה. רוב הסיכויים שהייתי מתעצבנת ו- הופ.

מצבנו מהבוקר:
ארוחת בוקר בריאה וטובה של פרוסת שיפון, טחינה, ירקות חתוכים.

ארוחת צהריים כדורי בשר וירקות. מנה לא גדולה.
אחר כך פרוסת לחם ואבוקדו.
אחר כך חזה עוף בחצילים וקלורבי ושתי חתיכות תפוח אדמה.
מתכננת לגמור בזה את היומית.

אני שמה לב שהגמד המרושע או הילדה הפנימית או מי שזה לא יהיה שם לב שעלו עליו ושומר על פרופיל נמוך.

קבוצות ההרזיה אכן עוזרות מאוד אבל עולות הרבה כסף. עלה לי רעיון להקים בינינו קבוצות של נשים מאותו אזור בארץ למפגש שיחה ושקילה שבועי. אפשר גם מדי פעם להביא הרצאה מענינת בנושא תזונה או כל נושא אחר... מה דעתכן? אפשר לתלות לוח גדול וכל אחת תרשום כל שבוע כמה היא ירדה. אני זוכרת שהפריע לי בשומרי משקל שלא נתנו לדבר הרבה אלא היתה הרצאה של המרצה. וגם המון זמן התבזבז על שקילות. אני זוכרת שתמיד רציתי לדבר ובקושי נשאר זמן.

עולות הרבה כסף. עלה לי רעיון להקים בינינו קבוצות של נשים מאותו אזור בארץ למפגש שיחה ושקילה שבועי. אפשר גם מדי פעם

חייבת לציין שהעובדה שמשלמים מאוד מדרבנת וחוצמזה, אין מחיר לתחושה טובה של קלילות, בריאות
והתחדשות...

שליחה על ידי דנה_ה* » 23 מרץ 2010, 10:04

הקבוצות של או.אי (אכלני יתר אנונימיים) הן בתשלום סמלי בלבד - כ - 15 ש"ח למפגש שבועי. לי זה מאוד עזר.
יש גם מורכבות נוספת בקבוצות הללו שאני חושבת שנידונה כבר בדפים אחרים, ולמרות זאת אותי זה ממש הציל (וגם עזר לירידה במשקל של 40 ק"ג בערך...).

יש תחושה שאני מתמכרת לבלוג הזה בכלל ולכתיבתה של גברת זה בפרט.

נ

עלה לי רעיון להקים בינינו קבוצות
מצדי הדף הזה יכול להיות קבוצה.
כל אחת יכולה להשקל בבית ולהגג פה.

_מצדי הדף הזה יכול להיות קבוצה.
כל אחת יכולה להשקל בבית ולהגג פה._
רעיון מעולה!

היום הייתי ביום עיון וכל היום שמעתי את הגמד הקטן מטרטר.
מה תאכלי בהפסקה? אה, את הסנדוויץ מהבית. להיא שם יש שקדים. אולי תנשנשי לה מהשקדים? לכי תכיני קפה. את עייפה. אחרי היום עיון, יש פה סושי לא רחוק...
הבטחתי לו שנלך לסושי.
עדיין לא נרגע. הזכיר לי את ענין הסושי כל חמש דקות. נלך, כן? אחרי היום עיון, כן? לסושי, כן? ומה נזמין?
פתאום קלטתי שהוא מזכיר לי את הבן שלי, בן ארבע. כל הזמן משאים ומתנים מייגעים, לפרטי פרטים, ממש לא נח לרגע: את תקני לי בקוגן? מתי תקני לי? אולי שניים? אולי נצא עכשיו? ובחנות: אולי גם בקוגן וגם עוד משהו? את יכולה להביא לי עשר שקל? וכל הזמן רעב. אפשר רוגעלך, אפשר סנדוויץ', אפשר תפוח, אפשר לשתות, אני מת מרעב, אני גווע.
יש ממש דמיון, חוץ מזה שהבן שלי חמוד ומקסים והקול הזה הוא רק ניג'ז...

יש ממש דמיון, חוץ מזה שהבן שלי חמוד ומקסים והקול הזה הוא רק ניג'ז...
דווקא לפי איך שתיארת את הקול הזה, הוא נשמע לי ממש חמוד ומצחיק:

נלך, כן? אחרי היום עיון, כן? לסושי, כן? ומה נזמין?

רגע, היום
סנדוויץ' עדיין מהלחם שיפון... היום גמרתי אותו עם אבוקדו (ביום עיון)
סושי (אחרי היום עיון)
עוף מוקפץ עם כרובית, מנה לא גדולה
נפילה אבל קטנה: ארבע חתיכות של קליק

והערב אני מוזמנת לאירוסין במסעדה. לצערי אין סיכוי להשאיר את הגמד הקטן בבית...

הוא נשמע לי ממש חמוד ומצחיק:
אולי באמת זאת גישה לא רעה. לומר לו אלף פעם כמה חמוד ומצחיק שהוא. נראה לי שהוא ממש יתבלבל (אני מדברת על הגמד כמובן. לא על הילד).

שליחה על ידי מרב* » 23 מרץ 2010, 18:54

הדיאטנית שלי נתנה לי כמה חוקים שמאוד טובים לי, אשתף, כי אולי יהיו טובים לעוד אנשים...

לשתות המון מים, בבית תמיד שתיהיה כוס מים מלאה בהישג יד, או להכניס אותה לאיזה טקס, כל פעם שיוצאים מהשירותים שותים כוס מים למשל, ומחוץ לבית תמיד בקבוק מים בהישג יד.
לחלק את הארוחה לשלושה חלקים, שליש פחמימה (רצוי מלאה) שליש חלבון, ושליש ירקות (שכמובן אפשר יותר משליש, רק לזכור איזה ירקות הם פחמימות תפ"א בטטה וכ'ו)
20 דקות הליכה 3 פעמים בשבוע (לי זה מתאים כי זה לא מייאש אותי, ומדי פעם אני מוסיפה עוד כמה דקות כל פעם)

לא לאכול יותר מארוחה חמה אחת ביום לי החוק הזה מאוד עזר

להעדיף תמיד קמח מלא (לחם פסטה וכ'ו) עדיף יותר שיפון
לבשל הרבה בבית, להשתדל לא לאכול בחוץ, ולא לאכול אוכל מעובד.
לאכול 3 ארוחות גדולות ובינהם ארוחות ביניים קטנות (יוגורט, פרי, ירקות)
לא להגיע לארוחה הבאה מורעבים כי אז טורפים הכל.

בהצלחה לכולן, וגם לי

*לא לאכול יותר מארוחה חמה אחת ביום
למה?

בסוף לא הלכתי לאירוסין, אלא לניחום אבלים דווקא, ושם שמרתי על פאסון וסגרתי את הערב ללא פעילות תזונתית. (-:
היום פצחתי עם לחם שיפון ואבוקדו, שתי פרוסות, וכוס קפה.
בינתיים לא אכלתי שום דבר נוסף. אני מרגישה רעננה ונמרצת.
הגמד הקטן מצטייר לי יותר ויותר בתור אוגר קטן דאגן שמתרוצץ כל הזמן במחילות הפנימיות ועסוק בחישובים שלו, איך להצטייד ככל האפשר.
מפעם לפעם הוא מתיישב לי בראש ומתחיל בנאומים שלו. היום למשל הוא חשב שהוא מוכרח משהו מתוק. עברתי ליד מאפיה: הוא חשב שזאת הזדמנות מצויינת להצטייד ברוגלעך.
הוא ממש פכר את אצבעותיו בעצבנות כשראה שאני לא משתכנעת, ופרש זועם למחילות שלו כשעברנו את המאפיה..

אה, כן, וחדשות משמחות:
היום בבוקר: 90
(נחמד מאד להגיע אליו מ ל מ ע ל ה)
(אבל לא עד כדי נחמד שהייתי רוצה לחזור על זה בקרוב P-:)

שליחה על ידי מרב* » 24 מרץ 2010, 17:38

_*לא לאכול יותר מארוחה חמה אחת ביום
למה?_
בדרך כלל ארוחה חמה היא ארוחה גדולה ומלאת פחמימות
אם שאר הארוחות הן קרות אז בדרך כלל (כמובן תלוי מה אוכלים) יש בהן יותר חלבונים וירקות

אחרי הרבה דיאטות (שברובן הצלחתי ונראיתי מצוין), אחרי 3 לידות ואחרי עודף משקל של בערך 40 קילו נמאס. די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

65. לפני חודש ושבוע שקלתי 96 קילו (אמאל'ה!). היום, אחרי חודש ושבוע בלי (מהקל אל הקשה) מוצרי חלב, סוכר, קמח, דגנים, קטניות.... רגע, יותר קל לכתוב מה כן

המון פירות, המון ירקות, המון אגוזים, המון זרעים. בערך פעמיים-שלוש בשבוע סטייק בקר אורגני או פרגית אורגנית. הכל בלי הגבלה, מתוך אמונה והבנה שלגוף שלי מגיע הטוב ביותר ולא במבה, מגנום ושאר תפוצ'יפסים על בסיס יומי.
איפה היינו, אה, במשקל.. 87 קילו. יש עוד דרך ארוכה. אבל אני מרגישה מעולה! רואה כל יום את העודפים נושרים ממני.

אגב, הדף גמילה ביתית ממתוקים הווה לי פריצת דרך. לקח לי חודשיים לקרוא אותו, להתעמק ולהתנסות.
כולי תקווה שעליתי על דרך המלך עבורי.

אני קוראת את גמילה ביתית ממתוקים. איזה דף! מרתק.
וואו פלוניתוש, נראה לי מדהים לרדת תוך חודש ושבוע 9 קילו! אין לי ידע בנושא אבל זה נראה לי המון!

היום
התחלתי אותו בסופר בקניות מעצבנות לחג, בתור לקופה אכלתי אגוזי מלך, בערך מאה גרם.
אחר כך אכלתי לחם מלא עם אבוקדו.
אחר כך אכלתי פסטרמה.
אחר כך היה לי אחר צהריים מבאס ביותר, ובעקבותיו כשלתי לשלושה נקניקי קבנוס עם פיתה מחיטה מלאה ואבוקדו ועגבניות שרי וחסה, שנבלסו ללא שמחה יתרה בעמידה במטבח.

בדרך חזרה מאחר הצהריים המבאס שמעתיאת הגמד הקטן בעל פרצוף האוגר מסביר לי בפרוטרוט מה נאכל כשנגיע הביתה. היו לו רעיונות גרנדיוזיים, אני שמחה שהצלחתי להמיר אותם לפחות לפיתה מחיטה מלאה, ירקות וקבנוס.
לא אכלתי רוגעלך, קליק, לחם לבן טעים שהיו פה היום בבית.
אז בכל זאת ני מרוצה.

דבר שהשתנה בעקבות זה שהפסקתי עם סוכר לבן וקמח לבן - הרבה פחות עייפה בצהריים. היו ימים שהייתי כל כך תשושה בצהריים, שהייתי נופלת למיטה. עכשיו אני יותר עירנית ונמרצת.

בעקבות גמילה ביתית ממתוקים נראה לי, שעדיף להמעיט גם בלחמים ה"בריאים" יותר.

_שהצלחתי להמיר אותם לפחות לפיתה מחיטה מלאה, ירקות וקבנוס.
לא אכלתי רוגעלך, קליק, לחם לבן טעים שהיו פה היום בבית._

מתרשמת ממך עמוקות, איך ישר הצלחת להפסיק עם הג'אנק ולעבור לאכול אוכל אמיתי ומזין!
אני מאד מתקשה להפסיק עם הסוכרים למיניהם (גלידה, עוגה) אפילו אם זה כמויות קטנות יותר מפעם עדיין לא מצליחה להוריד את זה לגמרי.
וגם, לצערי, קפה אחד חזק יחסית באיזשהו שלב באמצע היום עדיין מזכיר לי כמה אני תלויה בחומרים שמזיקים לגוף שלי...

קוראת בענין וסקרנות ואוהבת את הדימוי של הגמד הקטן (שוקלת לאמץ) @}

חן חן.
אני רוצה לחשוב עוד קצת על הענין הזה של להרפות.
מול הקשקשת של הגמד הקטן, לנשום עמוק, להרפות.
אני לפעמים מרגישה איך ברגע שאני נזכרת שאני בתוך תהליך אני נכנסת למוד כזה מאומץ ומכווץ,
ממש מתחשק לי ללכת לאכול משהו דיאטטי לכבוד "הדיאטה", זה כאילו מחפש איזו עשיה, איזה מאמץ.
ומתוך המאמץ הזה נוצר קושי שבעצם לא נמצא שם.
כמה פשוט לומר לעצמי:
להרפות.
העשיה בענין הזה היא באי העשיה, כלומר, כל מה שהגוף צריך זה שלא אפריע לו.

אני מנסה להתחבר פה לכוחות שליוו אותי בלידות, לתחושה שהגוף יודע לעשות את זה, שכל מה שצריך זה לא להפריע לו.
בלידות שלי זו היתה תחושה מאד מאד חזקה. שאני לא צריכה להתאמץ, שלא צריך "לעשות" כלום, פשוט להניח לגוף לעשות את שלו.
אז נראה לי שהתחושה הזו ניתנת ליישום גם בענייננו.

ועוד מחשבה שהיתה לי היום,
ממש מוזרה,
והיא שכל האוכל שאנחנו אוכלים נכנס לגוף דרך הפה
זה נשמע טריוויאלי וזה באמת טריוויאלי
אבל יש הרגשה של פער כזה בין כמויות האוכל שנכנסות פנימה ובין הפתח הזה
כי המציאות היא שזה בעצם פתח די קטן
ואני יכולה בקלות לפתוח אותו או לסגור אותו כרצוני.
העברתי את האצבע שלי על השפתיים והרגשתי את הפתח הזה
וחשבתי איך אני מכניסה לתוכו כל מיני מזונות
שנים אני כבר מכניסה לתוכו כל מיני מזונות ענקיים במגוון מרקמים וטעמים
תאמינו או לא, המחשבה הזו ממש הצחיקה אותי...

שליחה על ידי שומרת* » 25 מרץ 2010, 22:55

גברת זה, בקשת שאעדכן, אז בשמחה-
אמנם רק ביום ראשון תהייה השקילה שלי, אבל אני כבר בכל זאת כמעט שבוע בענין.
בנתיים הולך יופי.
אני עורכת מחברת נקודות- כותבת כל יום מה אוכלת, ולא עולה מעל הנקודות המותרות.
הילדים שלי גם נכנסו למשחק, ואתמול בערב ערכנו ארוחת ערב בריאות.
כלנו ליקקנו את האצבעות.
אכלנו סלט- ענק, עם גבינה רזה מגורדת למעלה,
טונה במים, עוד קצת גבינות רזות (עד 5%),
ורק פתית מאורז מלא- ללא לחם.
כל אחד הכריז כמה נקודות אכל (לא משנה שהקטן שלי צריך דיטאת השמנה........).
כלנו ביחד, והדיאטה משרתת אותי להרזיה, ואותם לאכילה בריאה בהנאה גדולה.
בסך הכל אני שבעה לאורך היום, כי באמת מותר לאכול הרבה.
הכנתי לי סיר גדול עם המון ירקות מבושלים- ואת זה מותר לאכול ללא הגבלה - אין לזה שום נקודות.
לא מרגישה שחושבת כל היום על אוכל.
פשוט מודעת למה שאוכלת ולכמה זה עולה לי.
ביום ראשון אדע אם זה עובד ואם בכלל ירדתי?
האמת שאני קצת בספק, אולי לא סופרת מספיק מדויק?
אולי אוכלת יותר מהמותר, ולכן גם כל כך קל לי?
אספר ביום ראשון אחרי השקילה.
בנתיים שמחה עם הצעד שעשיתי סוף כל סוף.
שווה לי כל שקל.
בהצלחה לכל השאר!

_כי המציאות היא שזה בעצם פתח די קטן
ואני יכולה בקלות לפתוח אותו או לסגור אותו כרצוני._
אהבתי מאוד את המשפט הזה.

את וכל הכותבות כאן אמיצות ומעוררות השראה. להסכים לשנות דפוסים, לא חשוב מאיזה סוג, זה אמיץ מאוד.

שליחה על ידי אא* » 25 מרץ 2010, 23:43

בא לי גם להצטרף לדף הזה - אני נפלתי בסוכר, ובחוסר פעילות גופנית....
לא מצליחה לקנות את השוקולד הזה... אם אני לא אוכלת - אז אני רעבה ובא לי שוקולד.
אם אני אוכלת - אחרי הארוחה בא לי משהו מתוק...
ואם אני לא קונה בסופר- קונה באמצע הלילה בפיצוציה...
בימים גגרועים (היום) יכול להגיע ל-250 גרם שוקולד, שה"די שבמרומים!
אבל אולי אם אתוודה על זה כאן, ולא רק לחבר שלי, סוף סוף אצליח.

שליחה על ידי סאלוש* » 25 מרץ 2010, 23:55

_אני מנסה להתחבר פה לכוחות שליוו אותי בלידות, לתחושה שהגוף יודע לעשות את זה, שכל מה שצריך זה לא להפריע לו.
בלידות שלי זו היתה תחושה מאד מאד חזקה. שאני לא צריכה להתאמץ, שלא צריך "לעשות" כלום, פשוט להניח לגוף לעשות את שלו.
אז נראה לי שהתחושה הזו ניתנת ליישום גם בענייננו._

מרתק! נהדר לקרוא אותך. נשמע שיש לך פה מסע רציני.

טוב, זה נשמע אידיוטי לחלוטין, אבל בהתחשב שאני לא גרה בארץ, כי אם בארץ אירופאית קרה, הטיפ שלי אולי בכל זאת שווה משהו (אולי למישהי שגרה בצפון או סובלת מקור כמוני):
אני אוכלת כשקר לי!
הקטע הוא שאני אפילו לא מרגישה שקר לי - אין לי תחושה של קור - אבל פתאם אני מסתובבת בבית ומחפשת אוכל כאחוזת טירוף. אז עכשיו, כשעליתי על העניין, אני הולכת ולובשת עוד שכבה, וכעבור זמן מה פתאם אני לא רעבה יותר...

שלום לכולכן
יום שישי שלפני פסח
השבוע היתה לי זלילת-קניות
במקום לאכול קניתי
כיוון שאני מארחת לסדר עשרים איש זה גם קיבל צביון הגיוני
בינתיים יום שישי
מה אכלתי
מנסה להזכר
שתי פרוסות לחם מלאה עם פסטרמה
אכלתי לפני שהתחלתי לבשל כדי לא להיות רעבה בבישולים
שני שניצלים (הפעם מטוגנים) תוך כדי הבישולים
והנני כאן

לשבת בישלתי עוף בתנור עם טימין
תפוחי אדמה עם רוזמרין
בטטות אפויות (ויתרתי על המייפל שהופך אותן למשהו בלתי נשלט לגמרי)
פלפלים בתנור
פשטידת כרובית
אורז
שניצלים
העוגה עכשיו בתנור - הולכת לחזור על הפטנט של בלי-קרם (מאד הקל עלי להתאפק בשבת שעברה).

אגב, במהלך הקניות לחג קניתי חבילת מצות מקמח כוסמין מלא. פשוט כדי לא להרגיש שאני נופלת עם המצות.

זהו. שבת שלום ושלווה
אגב, היום ראיתי שעליתי במשקל. אבל נדמה לי שזה בגלל שאני אמורה לקבל בימים הקרובים. או על כל פנים כך אני מספרת לעצמי.