איך משכנעים ילדה לשים רטייה

[חגית_ל*]

שוב אני עם האמצעית שלי, בת ה-5.
אובחנה כבעלת עין עצלה וצריכה לשים יום יום רטייה 4 שעות פלוס משקפיים.

הכי הרבה שהגיעה אליו מחצי שעה זה שעה ועשר דקות והיום ירדה ל-20 דקות.
הדרך היחידה עד עכשיו זה בהבטחות למתנה גדולה ובהסברים כמה זה חשוב שתשים.

אבל כשהיא מחליטה שנמאס לה ודי אז היא מוכנה לסבול עוד כמה דקות וזהו.
אשמח ל'פטנטים' שיעזרו. גם ככה כבר גילינו את זה מאוחר ויש לה מספר גבוה, צילינדר 4.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הזכרת לי משהו
וגם כאן

[אמא_של_שני_ש*]

כשאחי היה צריך לעבור תהליך כזה (בגיל צעיר בהרבה) הוא אמר לילדים שהוא משה דיין. אולי אפשר למצוא משהו דומה שיתאים לה?

בררת איתה למה היא לא משתפת פעולה? נראה לי מאוד חשוב להבין מה מפריע לה לפני שנותנים עצות כי אני יכולה לשער מה הביעה ולהציע פתרונות אך אם אני טועה בהנחות שלי אני אעודד אותך לבזבז אנרגיה סתם.
אם הבעיה היא גופנית לחלוטין - אולי לצוות הרפואי יש פתרונות מניסיון העבר?
אם זה הצקות - אפשר להעזר בגננת, לשחק משחקי פיראטים ולהראות לה את "אל דרייבר" בסרט להרוג את ביל - אחת הסצנות הראשונות, נטולת אלימות לחלוטין, אישה מהממת עם רטיה על העין.....
אם זה נושא של דחית סיפוקים (גם עם האבזור הכי טוב להיות עם עין עצומה זה לא נח - הייתי שם כבוגרת) אז הייתי ממשיכה עם קו הפרסים (שלרוב אני נגדו) אך עוברת לתהליך גרפי של צבירה (מדבקות על טבלה) ומתנה גדולה אחת לכמה ימים / שעות רטיה - זה יהפוך את התהליך להתנסות "חינוכית" (איכס! אבל היא באמת תלמד מזה הרבה יותר על היכולות של עצמה להתמודד).
האם היא חייבת להיות עם זה 4 שעות רצוף או שניתן לחלק על פני היום?

[אמא_של_שני_ש*]

עוד רעיון שעלה לי - אני סובלת מיובש בעיניים שמחייב טיפול משחתי. המשחה הכי טובה עבורי נקראת ויטאפוס (vitapos - לא ברור מה קרה לאחראי השמות באותו יום) זו משחה שומנית של ויטמין A שקונים ללא מרשם. אחרי ששמים אותה רואים נורא מטושטש במשך חצי שעה בערך. שימו לה את המשחה כמה פעמים ביום בעין החזקה. (אני מודה זה פתרון "אלים" בצורה מסויימת. אני מציעה בכל מקרה כי ברור לי שאסור לכם לוותר - העין תתעוור בלי טיפול נאות)

[טרה_רוסה*]

לדעתי זה דומה לצחצוח שיניים. את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה שעושים וזהו.

[מיצי_החתולה*]

את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה שעושים וזהו.

[פלוני_אלמונית*]

את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה שעושים וזהו.
לגמרי מסכימה. עברנו עם שני הילדים באזור גיל 4. ידענו שאין ברירה.
מה שעזר לילדים שלנו היה להדביק את הרטיה בשעות העסוקות ביותר של היום. אצלנו זה היה בשעות הגן. כשיותר עסוקים פחות שמים לב...
פתרון אחר למי שבנוסף לרטיה מרכיב משקפיים: להדביק פלסטר על עדשת המשקפיים. אולי זה פחות יציק לה.

[לואיזה*]

_את צריכה להשתכנע בעצמך
מסכימה לחלוטין! ואחרי שתשתכנעי, זה יהיה קל הרבה יותר לשתיכן. וממש לא להכנס לקטע של פרסים ומתנות, כי זה בדיוק מה שלא צריך.
(מדברת מנסיון עם אותה בעיה ממש לפני כחמש שנים...)

[עולם_קטן*]

אולי זה הפתרון?

[אילה_א*]

האם ניסית להכין לה רטיה ורודה עם נצנצים כזאת שרק לפיות ונסיכות יש ?
האם אפשר לפצל את השעות ולשים אותה שעה לפני הגן ועוד שעות שרק אתם בבית ?
האם הילדים לועגים לה? האם מישהו מציק לה ? האם הרטיה עצמה מציקה לה ?
חשוב להבין את מקור ההתנגדות כדי לדעת איך לפתור את הבעיה

[חגית_ל*]

את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה עושים וזהו.
מה נראה לכם, שאני לא משוכנעת מספיק שזה נורא חשוב??? זאת העין של הבת שלי. היא לא מוכנה לעושים וזהו.

כרגע אין גן ואין קייטנה ובכל מקרה היא מתביישת שרואים אותה עם זה, כי היא רגילה להיות 'הילדה הכי יפה בגן' ויש פה שיעור קשה בשבילה. זה כמובן גם לא נוח וכואב כשמורידים. ניסינו על המשקף, אבל כמובן היא 'גונבת' הצצות מעל אז חזרנו לרטייה.
לפני סוף הקייטנה הגננת אכן עשתה עם הילדים יצירה על הרטייה וזה עזר לה להיות עם הרטייה באותו יום די הרבה, אבל לא הגיעה ל-4 שעות.

כל יום אני מציירת לה על הרטייה ציורים כבקשתה ולמרות זאת היא מחזיקה עם זה רק רבע מהזמן הדרוש.


האם ניסית להכין לה רטיה ורודה עם נצנצים כזאת שרק לפיות ונסיכות יש ?
אנסה דבר ראשון בבוקר אולי אספר לה סיפור על הפייה שהיתה צריכה רטייה וכו' - ת ו ד ה!!!!!!! @}

[אילה_א*]

פשר לפצל את השעות ? כי אם כן אז שלוש פעמים שעה ורבע ואחת מהם עם קלטת של דורה (נו כן מה לעשות) יכולות לעבור ביאף

על הפייה שהיתה צריכה רטייה

אל תשכחי את שאר הפיות שקינאו בה
אם היא מתביישת אז בשופ אופן לא לצאת מהבית עם זה ואם באים אנשים במיוחד מבוגרים שלא ישכחו לומר לה כמה היא אפילו עוד יותר יפה עם ז הואולי אפילו יבקשו למדוד גם רטיה (לתאם איתם מראש)
מזכיר לי סצינה קשה מספר יפיפה שבו האמא והאחות מגלחות את הראש כדי שהבת לא תתבאס (שומרת אחותי)


לא נוח וכואב כשמורידים אי אפשר לדאוג שלא יכאב כשמורידים ? לא להדביק אלא לקשור כמו שהיה למשה דיין או פתרון אחרון לא כואב ?

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

כי היא רגילה להיות 'הילדה הכי יפה בגן' ויש פה שיעור קשה בשבילה
ברור שהילדה זקוקה לתמיכה חזקה . הייתי מתייעצת עם הומיאופט מה לקחת כדי לסייע במצב המשבר הזה.
אפשר לדעתי גם עם פרחי בך . ואולי סיוע כזה גם בשבילך חגית .
אבל ההתייעצות והטיפול ,אם תנקטו בו צריכים לבוא בלי הסברים מילוליים לילדה ובלי 'נגיעות' נוספות במקומות של ה'אגו' הצעיר והמתוק של ה'מרכזית'
המופלאה

[תבשיל_קדרה*]

אולי אפשר את ה 4 שעות במנות קטנות?

[חגית_ל*]

כן, בהחלט אני מפצלת לפעמים, העיקר שתשים.

גם אני שמתי רטייה ומשקפיים לאות הזדהות. מכאן אני מאוד מעריכה את הקושי שבזה.
זה לא נעים בכלל.

תודה על הרעיונות @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ואם באים אנשים במיוחד מבוגרים שלא ישכחו לומר לה כמה היא אפילו עוד יותר יפה עם ז הואולי אפילו יבקשו למדוד גם רטיה (לתאם איתם מראש)
זה מצד אחד נורא נחמד, ומצד שני לא כולם משקרים בצורה משכנעת... אם היא תרגיש שאומרים לה "סתם" זה יהיה עוד יותר גרוע.

אולי לדבר איתה יותר על הפונקציות של הגוף, שלא אמור להיות רק יפה אלא גם לפעול בצורה תקינה? לשים דגש על בריאות, חוזק, יכולת (של העין ובכלל). על כושר, אימונים, שהרי זה מה שעושים בעצם הנחת הרטייה. על התמדה והישגים, במובן הספורטיבי (לא התחרותי אלא הישגים אישיים). זה מתקשר גם לאולימפיאדה הקרבה ובאה - ודאי יהיו סיפורים מלאי השראה של ספורטאים.
זה כמובן קשה, מול שלל המסרים שבנות מקבלות לגבי יופי וסטנדרטים אחידים של יופי...

מעבר לזה, אפשר גם להתחיל להתייחס לזה בהומור מדי פעם. אני זוכרת משפחה שהיכרתי, שאחד הבנים, כשהיה בחור בוגר, נפצע בתאונה ולמשך תקופה היה חייב שיקלחו אותו. הדרך שהם התמודדו היתה מקסימה בעיני - הם תלו על דלת המקלחת שלט עם הוראות היתוליות איך לקלח אותו, המציאו לקסיקון שלם עם סלנג פרטי משפחתי, הבחור עצמו כמובן השתתף בבדיחות... הם ממש לא נכנסו ל"טרגדיה" שבמצב (וידעו שזה זמני) אלא לקחו את זה בהומור.

[אילה_א*]

זה כמובן קשה, מול שלל המסרים שבנות מקבלות לגבי יופי וסטנדרטים אחידים של יופי...
בטוח אפשר למצוא בעיתונים בריטים וברשת הפקות אופנה ,סרטים, עם דמויות של נשים עם רטיה מלבד קיל ביל
אולי שווה לקנות בובה ולשים לה רטיה ולהחזיר לקופסה כאילו כך היא הגיעה
אני חוששת שהילדה צעירה מידי לבדיחות על המצב אבל שווה לנסות
אם כי אני יותר הייתי הולכת על נישת ההקסמה של המצב
שאלה בעניין :מה קורה למישהו שצריך רטיה ולא שם ?

[תבשיל_קדרה*]

אני חוששת שהילדה צעירה מידי לבדיחות על המצב אבל שווה לנסות
אין גיל צעיר מדי לבדיחות. זה רעיון נחמד בעיני.

[אמא_של_שני_ש*]

שאלה בעניין :מה קורה למישהו שצריך רטיה ולא שם ?
העין מתעוורת - היות והמוח לא מקבל ממנה מסרים שימושיים הוא לא משתמש במידע שבא ממנה ועם הזמן מאבד את היכולת להשתמש בה.

שיטות התמודדות נוספות:
אתגרים ותחרויות, העברת האחריות (לא, לא על המטלה אלא על משהו מסביב - למשל, היא תהיה אחראית למדוד כמה זמן כבר עבר ולהגיד מתי "מותר" להוריד), רישום ומעקב - תעשו גרף! זה יתן לה המון משוב על הביצועים שלה וידרבן אותה להשתפר כדי שהגרף יהיה "יפה", הסחות דעת (כדוגמת סרט) ופרסים רגשיים.

רגע, זה מציף לי נקודה שצריך לבדוק - אולי היא מקבלת תמורה רגשית גבוהה מאי ציות? כלומר - ברגע שהיא מתנגדת לרטיה את נורא עסוקה בה והיא מרכז העולם = הון רגשי גדול. תנסי לתת לה המון תשומת לב כשהיא עם הרטיה (תעשי יחד איתה דברים ותתני המון משוב חיובי לאו דוקא על עיניין הרטיה - אולי עדיף להפוך את הרטיה לנון אישיו) ולהתעלם ממנה וממעשיה כאשר היא מורידה לפני הזמן. סימן מובהק, לדעתי, לזה שיש פה עיניין של תשומת לב - אם היא מקפידה שתדעי שהיא מורידה.

אגב, מי מוריד לה את הרטיה?

[אמא_של_שני_ש*]

רעיון שעלה לי - אם היא כל כך עסוקה בעינייני יופי, קני לה ערכת איפור "של גדולות", תני לה לאפר את עצמה ותקבעי את החוקים הבאים: 1 - קודם רטיה אחר כך איפור 2 - קודם מאפרים את העין החזקה (אז העין העצלה עובדת עוד קצת, למרות שאין רטיה) 3 - האיפור נשאר אותו זמן שהרטיה נשארה.
ניתן גם לבצע ניצול ציני - להזמין חברה/ות לאחר הצהריים ולעמוד על עקרון הזמן הזהה וגם להפנות את תשומת ליבה לכך שבעצם העין העצלה מאוד שימושית, אם לא תראה בה טוב - איך תתאפר?

[ניצן_אמ*]

העין מתעוורת - היות והמוח לא מקבל ממנה מסרים שימושיים הוא לא משתמש במידע שבא ממנה ועם הזמן מאבד את היכולת להשתמש בה.
זה לא מדוייק.
אין שום בעיה עם העין. המוח מתעוור. מה שקורה זה שהמוח לא בונה את הסינפסות שקשורות בעין הזאת באונה האוקסיפיטאלית. ה"חומרה", העין, עובדת, ה"תוכנה", המוח מאחוריה, לא עובד. מקבלים עיוורון ששום ניתוח לא יכול לפתור.
יש ניסוי (עצוב) שעושים עם גורי חתולים. שמים להם רטיה על עין אחת ברגע ההמלטה, ואחרי שעובר השלב הקריטי של בניית הראייה במוח (זוכרות שגם תינוקות נולדים לא רואים טוב? זה כי לא מגיעים עם כל התוכנה מוכנה כבר כשנולדים.) עושים להם הדמייה לפעילות המוח, ורואים בצד אחד בנייה ענפה של סינפסות שקשורות בראייה, ובצד שני כמו "חשיכה". המוח לא מתפתח, יש סינפסות בודדות ללא הרבה קשרים ביניהם.
מצד שני, הם מצליחים לראות מצויין גם עם עין אחת (זה דופק את תפישת התלת מימד) ומצד שלישי, אני פגשתי פעם חתול עיוור לחלוטין שאיבד לגמרי (בניתוח הסרה) את שתי העיניים לדלקות עיניים, ואילולא ידעתם את זה עליו, הייתם משוכנעים שהוא רואה. (זה לעניין החתולים, לא לעניין הילדה)

[אילה_א*]

לכמה זמן זה הארבע שעות כל יום האלה ?
כדאי להכין טבלת סיום (שנראית בדיוק כמו טבלת יאוש) ולמחוק כל יום (אפשר גם לחלק את כל יום לחלקים נגיד שני חצאים או ארבע רבעים )
לנסות לעשות כייף בזמן הזה ים, סרט , פלאפל , הכנת כדורי שוקולד או עוגה, למלא גיגיות במים ,לבנות נדנדה , להכין משלוחי מנות או לשאול אותה מה הכי בא לה לעשות היום ואתזה לעשות בזמן עם הרטיה .
בקיצור להעביר לה את הזמן הזה מהר ככל הניתן .
מבאס הסיפור הזה

[חגית_ל*]

שוב, תודה גדולה על כל הרעיונות.

בינתיים סיפור הפיה לא הצליח, (סבתי היתה אומרת צריך לדעת אייך, גה ויסט וי). התנתי את הצפייה בטלויזיה בחבישת הרטייה והמשקפיים. סרוב גדול. הסברים שוב עם הפחדות. מלחמה על השלט של הטלויזיה. בכי ויללות. הבטחה למתנה גדולה. איום שלא תקבל מתנות מסבתא שבאה היום עשה את שלו. שמה לכמעט שעה שוב.
אחה"צ שוב התנתי את הצפייה בטלויזיה ושוב סירוב. הפחדות. הסכימה, אבל רק לרבע שעה ואח"כ התלוננה שזה מגרד לה. בכל מקרה נרדמה בינתיים.


_אולי לדבר איתה יותר על הפונקציות של הגוף, שלא אמור להיות רק יפה אלא גם לפעול בצורה תקינה? לשים דגש על בריאות, חוזק, יכולת (של העין ובכלל). על כושר, אימונים, שהרי זה מה שעושים בעצם הנחת הרטייה. על התמדה והישגים, במובן הספורטיבי (לא התחרותי אלא הישגים אישיים). זה מתקשר גם לאולימפיאדה הקרבה ובאה - ודאי יהיו סיפורים מלאי השראה של ספורטאים.
זה כמובן קשה, מול שלל המסרים שבנות מקבלות לגבי יופי וסטנדרטים אחידים של יופי..._
אני אנסה. נשמע לי קשה קצת.

בינתיים אנחנו ממלאים מחברת ברטיות עם הזמנים.


תנסי לתת לה המון תשומת לב כשהיא עם הרטיה (תעשי יחד איתה דברים ותתני המון משוב חיובי לאו דוקא על עיניין הרטיה - אולי עדיף להפוך את הרטיה לנון אישיו) ולהתעלם ממנה וממעשיה כאשר היא מורידה לפני הזמן. סימן מובהק, לדעתי, לזה שיש פה עיניין של תשומת לב - אם היא מקפידה שתדעי שהיא מורידה.

זה קצת קשה, כי הקטנה ביותר עומדת על קבלת תשומת הלב. בלאגן גדול כשיש תינוקת בסביבה.
היא מתחילה לילל כשנמאס לה ומבקשת רשות להוריד את הרטייה ואז אני אומרת לה שאני יודעת שזה קשה לה אבל עוד קצת ועוד קצת והיא תקבל מתנה גדולה יותר ואני מזכירה לה שצריכה 4 שעות ביום והיא על כמעט שעה ובסוף אני מוותרת לה והיא מורידה ומדביקים במחברת.

אמא שלי אומרת שלפעמים צריך להפחיד. אני אומרת לה שהיא לא תראה בעין וזה עושה את שלו אבל הייתי מעדיפה לא בדרך של הפחדות. אולי זה לא הולך אחרת.

[אילה_א*]

אולי למצוא מבוגר אחר שיקח את הקטנה לשעות האלה
או מבוגר אהוב שיקח אותה לשעות האלה
יקח יכול להיות גם יבלה איתה בבית אבל שיהיה רק איתה

[אוריון_אבידן*]

אני אכתוב עכשיו בסימני קריאה, כאילו אני מומחית גדולה - זה רק כי הרבה יותר נח לכתוב ככה. קחי הכל בערבון מוגבל!

ממה שאני קוראת כאן את מתבדרת ואת חשה חוסר אונים מאוד גדול. עצרי, קחי הרבה אויר ותרגעי. עכשיו חישבי בשקט מה הבעיה, מה הקשיים, איפה נקודות הכשל וחפשי פתרונות. כשמנסים להתמודד עם הכל תוך כדי תנועה לא מצליחים כלום.

מהצורה שאת מתארת את זה יש פה המון עיניין של תשומת לב - יש תינוקת שגונבת את ההצגה וסביב עיניין הרטיה היא מצליחה לקבל המון יחס ממך. אני מאוד מבינה את עיניין ה"אין זמן" להקדיש רק לה. שימי לב שתשומת לב לא מחייבת בלעדיות. כמו שאת מצליחה לתת לה תשומת לב שלילית עכשיו - תתני לה תשומת לב חיובית.

אני מציעה לך לתפוס אותה לשיחה רצינית מאוד שבה את מבהירה לה שאת מצפה ממנה לסגור את העין, בכל דרך שנראית לה ומבצעת את העבודה, 4 שעות ביום. את אחראית למדוד לה את הזמן ולעזור לה בפעולות הטכניות (לשים, לוודא שסגור....) היא אחראית להיות עם זה 4 שעות ולהוריד כשצריך או כשעושה הפסקה. היא לא צריכה לבקש רשות להוריד ואת לא משחקת איתה משחקי כח על זה. כשהיא מורידה היא אומרת לך ואת מכריזה כמה זמן עבר. זהו! ברור שמותר לך לקבוע מה קורה כשלא נצבר מספיק זמן קטיה - תודיעי מראש ותעמדי על זה בתקיפות רגועה (כן, היא תעשה סצנה ואת תגידי אני מבינה שזה לא מוצא חן בעינייך. את ידעת שאילו החוקים עכשיו - אם לא היית עם הרטיה לפחות X שעות בבוקר את לא יכולה Y אחר הצהריים), אפשר אפילו לכתוב את זה על פלאקט סטייל סופר נני - ילדים מתים על כתוב עוד לפני שהם יודעים לקרוא. אחרי שאת מעבירה אליה את האחריות, את יכולה להעלות איתה רעיונות על דרכי מימוש - אם זה מגרד ומציק אז אולי מטפחת כהה? למה זה חייב להיות הפלסטר הזה? אולי משחקי איפור? מה יעזור לה להעביר את הזמן? וכולי.

[אוריון_אבידן*]

(נשלח לפני הזמן)

עוד דבר שלמדתי ממיזליש ושות' ועובד אצלנו מעולה - סמכות חיצונית. אני כבר התייאשתי מלהגיד לגדול שהוא צריך לתת לי או לאבא לצחצח לו את השיניים. הרופא שיניים אמר לו פעם אחת ומאז הוא מקפיד על זה יותר ממני.

[פלוני_אלמונית_אחת*]

הולי שיט WTF
היא בת ארבע. היא לא המבוגרת האחראי, ההורים שלה הם המבוגר האחראי.
בוז לכוחניות כלפי ילדים!!!
בוז לסופר נני!!!

[פלוני_אלמונית_שתיים*]

_הולי שיט WTF
היא בת ארבע. היא לא המבוגרת האחראי, ההורים שלה הם המבוגר האחראי.
בוז לכוחניות כלפי ילדים!!!
בוז לסופר נני!!!_

זה לא שאני לא מסכימה איתך, אבל יש לך אולי איזה רעיון אחר לפני שאת פוסלת רעיון שמישהי הביאה.

חוץ מזה שאני לא מבינה על מה כל המהומה, הילדה צריכה לשים רטיה 4 שעות ביום כדי שהיא לא תתעוור, אז היא צריכה לשים רטיה!!! נקודדה!! בלי ויכוחים בלי מניפולציות בלי משא ומתן ועם המון המון אהבה ואמפתיה!!

[פלוני_אלמונית_אחת*]

לדעתי עלו כאן כמה עשרות רעיונות טובים ,מכבדים .
ואם את רצינית, אני אחפש עוד.

[תבשיל_קדרה*]

או מבוגר אהוב שיקח אותה לשעות האלה
זה יכול להיות נהדר!
אני חושבת על הילדים שלי, הם היו שמחים להיות 4 שעות עם כל אחד מהסבים/דודים שלהם.
אפשר לקבוע עם כמה בני משפחה שכל אחד יתן 4 שעות אחת לשבוע-שבועיים (במיוחד אם מדובר בתקופה לא ארוכה), וככה לפחות חלק מהימים יהיו כיפיים לה.

אגב, מה זה המספר הזה - 4 שעות? מאיפה הוא בא?
מה יקרה, למשל, אם זה יהיה 3 וחצי שעות למשך תקופה ארוכה יותר? או 5 שעות?
הייתי בודקת אם יש עבורכן אופטימום אחר.
> ספקנית <

[טרה_רוסה*]

_את לא צריכה לשכנע אותה. את צריכה להשתכנע בעצמך שזה חיוני לבריאות שלה, ומכאן ההחלטה שלך כהורה שזה מה עושים וזהו.
מה נראה לכם, שאני לא משוכנעת מספיק שזה נורא חשוב??? זאת העין של הבת שלי. היא לא מוכנה לעושים וזהו._

תראי חגית, אני לא מנסה להתקיף אותך. אני מדברת מניסיון אישי, עם מה שקרה לי עם הבת שלי ועם צחצוח. אני נורא פחדתי שיהיו לה חורים בשיניים, כי יש לי שיניים גרועות ואני זוכרת טוב טוב את הטיפולים ברופא כילדה. הייתי בחרדות מהעניין. שמרתי על השיניים שלה ולא נתתי לה לאכול אפילו צימוקים או לשתות תה עם טיפה דבש. אבל מה, היא לא הסכימה לצחצח, ולא הצתלחתי להתמיד בלהכריח אותה. בכל פעם שצחצחצי לה בכוח הרגשתי שאני אונסת אותה ולא יכולתי לעשות את זה (כמובן שבנועם גם לא הצלחנו. ניסינו המון). ובסוף היו לה המון חורים, התייעצנו עם רופאים והבנו שחייבים לעשות את זה בהרדמה כללית. קבענו תור, ואני כל כך פחדתי מההרדמה הזאת, את לא מאמינה. ימים לפני הטיפול לא ישנתי, וכשחיכינו בחוץ את ה-3 שעות שלקח להם לטפל לה בשיניים נשבעתי שלכאן אני לא חוזרת בחיים. שאני לא מגיעה שוב למצב הזה. ו-הפלא ופלא-מאותו יום אין לנו שום בעיות עם הצחצוח.
כי אני בתוכי כל כך ברורה שחייבים לצחצח, וזו בכלל לא אופציה לא לצחצח. הילדות משתפות פעולה בלי שום התנגדות (אני ממש לא מכריחה אותן כיום), כי הן יודעות שזה לא משהו שיכול להשתנות ושאין עליו שום משא ומתן.
אז זה לא שלפני כן לא היה חשוב לי לשמור על השיניים, אבל כנראה שחשבתי שזה שילדה בת שנה וחצי לא מצחצחת זה לא כל כך נורא, ושאם אני לא אתן לה ממתקים, אני אצליח למנוע את החורים עד גיל גדול יותר ואז נוכל לצחצח. אז התבדיתי, והחורים הגיעו לפני שהיה אפשר להסביר לה כמה זה חשוב, ובדיעבד כן, הייתי צריכה להכריח אותה. למרות שזה נורא להכריח. אבל התפקיד שלי כהורה לשמור על הבריאות שלהן, גם אם זה לא נוח. כי התוצאה של לא-להכריח, הרבה יותר גרועה.

[חגית_ל*]

אבל כנראה שחשבתי שזה שילדה בת שנה וחצי לא מצחצחת זה לא כל כך נורא, ושאם אני לא אתן לה ממתקים, אני אצליח למנוע את החורים עד גיל גדול יותר ואז נוכל לצחצח.
אז אני לא במקום הזה. אני יודעת שיש חלון קטן לתקן את העין ושאנחנו כבר באיחור גדול.

ובדיעבד כן, הייתי צריכה להכריח אותה. למרות שזה נורא להכריח. אבל התפקיד שלי כהורה לשמור על הבריאות שלהן,
אז זהו, שהשורה התחתונה זה להכריח ואני חיפשתי דרכים אחרות. זה לא מה שקובע אם זה מספיק חשוב לי או לא. יש המבינים לנפש הילד יותר ממני שאפשר ללמוד מהם כמה טיפים.

אז כמו בכל דבר, מסתבר שהכל זה קצה קרחון של מערכות יחסים זה אף פעם לא רק התמודדות עם המטלות עצמן אלא התמודדות עם מערכות יחסים מורכבות במשפחה.

[בשמת_א*]

גיריינתי אותך, כל כך חשוב ומהותי נראה לי מה שכתבת פה!
ואני לגמרי, בכל לבי וכל שאר שס"ה גידים ורמ"ח עצמות וכו' וכו' - עם התובנה שנתנה פה טרה רוסה. זה כל כך עניין של מה שאת משדרת, שזה לא יאומן.

[תזמורת_הים*]

כי אני בתוכי כל כך ברורה שחייבים לצחצח, וזו בכלל לא אופציה לא לצחצח. הילדות משתפות פעולה בלי שום התנגדות (אני ממש לא מכריחה אותן כיום), כי הן יודעות שזה לא משהו שיכול להשתנות ושאין עליו שום משא ומתן.
אצלי זה לא היה כך. אני, אחרי ששמעתי מהרופא שאנחנו בהתחלה של עששת, היה לי ברור לגמרי שמרגע זה מצחצחים ואין על זה ויכוח, והילד ממש לא שיתף פעולה. רק אחרי שנה שבמהלכה נסיתי כל רעיון אפשרי לצחצוח השיניים, וכששום דבר לא עבד גם צחצחתי בכוח, הוא התחיל לשתף פעולה, ושיתוף הפעולה שלו לא הגיע אחרי שום שכנוע יתר מצדי. אני הייתי לגמרי משוכנעת מראש (או בכל אופן לא יותר משוכנעת עכשיו מאשר לפני שנה). הוא פשוט הפנים שמצחצחים וככה זה, ואני מצדי מצאתי את הדרך הנכונה לצחצח לו. וזה דרש המון יצירתיות, לא רק שכנוע פנימי.

[תמרול_ה*]

טיפ שאולי יעזור?
בעניין הנחישות אני מסכימה (וכמובן לא תמיד מצליחה ליישם...)
בעניין תשומת הלב והמקום במשפחה, אפשר אולי להדגיש את הייחודיות כדבר ש"מייחד" אותה, הופך אותה למיוחדת. אין הרבה ילדים שיכולים לדעת איך זה לראות בעין אחת, תנסו ותראו כמה זה לא פשוט, והיא מומחית בזה. והיא לא כמו כולם, יש לה משהו מיוחד שאין לאף אחד. כמו שיש למישהו אבא רב-חובל... (שלא נמצא בבית...) או מישהי שיכולה להרים סוס ביד האחת שיש לה, או מישהו שקורא מחשבות.

[טרה_רוסה*]

אה, נזכרתי בעוד משהו. אחרי הטיפול שיניים הרופא המליץ לצחצח 5 (!) פעמים ביום, ואחרי כל אוכל. בהתחלה עשיתי את זה, ואיכשהו הרגשתי שבגלל שצחצחנו כל הזמן, זה עזר להפוך את הצחצוח לחלק מסדר היום במקום משהו מעצבן שעושים בערב. היא פשוט התרגלה שמצחצחים. זה נשמע מוזר, אבל זה היה יותר קל. אחר כך הפסקתי עם הצחצוח התדיר, אבל התחושה של המעשה הנונשלנטי נשארה.

[אמא_בגובה_דשא*]

והיא מורידה ומדביקים במחברת.

אולי זה דווקא מדרבן אותה להוריד?
ילדים נורא אוהבים "עוד משהו" מודבק.

עולה לי רעיון, אולי בר-ישום ואולי לא:
לקנות טיימר, כמו של מטבח, מהסוג המכני, שילדה בגילה יכולה לראות את ההתקדמות שלו, (יש מאוד חמודים בצורות של אפרוחים וכד') ולכוון אותו כל פעם לרבע שעה. (שזה פרק זמן שילדה בגיל הזה יכולה להבין)
כל רבע שעה להדביק מדבקה על הרטיה
ולהודיע לה שמדביקים את הרטיה במחברת רק אם יש עליה ארבע מדבקות.
(וכאן האחריות שלך להות הוגנת כלפיה ולספר לה מתי הודבקה הרביעית)
לקבוע מראש זמנים קבועים במשך היום שבהם שמים את הרטיה (בשעות או בנקודות ציון על סדר היום)
ולחלק כל דף במחברת ל-4 כך שהיא תוכל לראות בעצמה איך הכל מתחבר לארבע שעות.

[פלוני_אלמונית*]

(אני הפלונית מהשני ילדים עם הרטיות )
כדי לעודד ולמען הפרספקטיבה: בהתחלה לא הרשנו להוריד את הרטיה ואת המשקפיים. הכרחנו. אבל מהר מאד הילדים הסתגלו. לא רק שלא הציק להם, הם פשוט לא שמו לב שזה שם.
בעניין ההצצה מעל המשקף המכוסה: אם אינני טועה האורטופטיסית שלנו התירה את השימוש ברטיה באופן הזה, למרות המבטים שנשלחו תוך כיפוף הראש מעל המשקפיים. שווה לשאול.

[חיפאית_חיננית*]

אני זוכרת שההורים / הרופא הציגו בפני בהיותי בת 5 שתי אפשרויות: או רטיה, או ניתוח. מבלי להתבלבל בחרתי באפשרות השניה. לא יכולתי לסבול את המחשבה שאתהלך עם רטיה.
התוצאה: עד היום אני עם פזילה פנימית. וזאת אחרי 3 ניתוחים שכל אחד ניסה לתקן את השני.
וכולל שנה כמעט שלימה בגיל 17 שהתהלכתי עם פריזמה על המשקפיים - לא מחמיא במיוחד, ובעיתוי פחות מוצלח מגיל 5 לטעמי...
ונותחתי על ידי פרופ' בעל שם עולמי.

אם הייתי יודעת שזאת התוצאה אז מן הסתם שהייתי בוחרת ברטייה
אז חגית, מקווה שלא הבהלתי אותך יותר מידי, אבל מספיק כדי שתכריחי אותה.

[פלוני_אלמונית*]

התייעצת אם הרופא? כי ניתן גם להשתמש בטיפות במקום רטייה.
לבני נתתי שתי אפשרויות רטיה או טיפות (מתוך ידיעה שהוא שונא טיפות) + הסבר למה העיינים שלו חשובות.
בהתחלה כיסתי את העין רק לחצי שעה ובהדרגה משכתי לשעתיים, לאחר זמן קצר כבר לא התנגד ולרוב שכח מהעניין.
לשמחתי הרבה ראיתי מיד שיפור ובאמת לאחר חצי שנה הרופא פטר אותנו מהעניין.
בהצלחה

[חגית_ל*]

אולי פשוט אפשר לקרוא לדף הזה התמודדות עם ילדת הסנדוויץ'

היום היא בכלל לא מוכנה לשים.

הכרחנו - איך בדיוק? אני מנסה להכריח ונהיה מאבק כוחות שממש לא מקדם את העניין.

_לקנות טיימר, כמו של מטבח, מהסוג המכני, שילדה בגילה יכולה לראות את ההתקדמות שלו, (יש מאוד חמודים בצורות של אפרוחים וכד') ולכוון אותו כל פעם לרבע שעה. (שזה פרק זמן שילדה בגיל הזה יכולה להבין)
כל רבע שעה להדביק מדבקה על הרטיה
ולהודיע לה שמדביקים את הרטיה במחברת רק אם יש עליה ארבע מדבקות.
(וכאן האחריות שלך להות הוגנת כלפיה ולספר לה מתי הודבקה הרביעית)
לקבוע מראש זמנים קבועים במשך היום שבהם שמים את הרטיה (בשעות או בנקודות ציון על סדר היום)
ולחלק כל דף במחברת ל-4 כך שהיא תוכל לראות בעצמה איך הכל מתחבר לארבע שעות._

נשמע לי שכדאי לנסות.

תודה לכולם @}

[פלונית*]

לכבודך,שאלתי את בעלי שהיה עם רטייה בגיל 5 מאותה סיבה פיזית השעלית כאן " אייך זה היה במקרה שלו?"
התגובה שלו הייתה : "מזה זאת אומרת גיל 5 זה כבר גיל שיש בו אחרייות ומשמעת אישית !
,הוא לא ממש איש של מילים אבל אם הבנתי ממנו נכון מבין השורות אז הרווח המישני שהיה לו בעיקבות זה היה תחושת האחריות האישית שהוא קיבל והעובדה שהצליח לעמוד במחוייבות האישית זאת שגרמה לו לגאווה ולחיזוק הביטחון,לא הצלחתי להבין מה בדיוק ההורים אמרו לו כדי שייקח את זה למקום של ג"אווה מהאחריות האישית שהוטלה עליו",...

[חגית_ל*]

נראה לי שמה ש"הצלחתי" לעשות זה בסה"כ להבהיל אותה כ"כ שהיא לא מוכנה עכשיו לחשוב על זה. באמת, המחשבה של לאבד עין אחת לילדה קטנה זה איום! טעות-טעות-טעות

[תבשיל_קדרה*]

מה עם דברים בנוסח "בואי נעזור לעין שלך להתחזק"?
"נאמן את העין"?

אפשר, בזמן שהיא עם הרטיה, לעשות עם העין הפקוחה תרגילים ומשחקים. למשל - תופסת צבעים, או דברים נוסח - מי רואה ריבוע ירוק?, או לעקוב אחרי האצבע שלך, לשחק בכדור.
כלומר - שהיא תהיה מודעת לכך שהעין החלשה עובדת, מתאמנת, מתחזקת, מצליחה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

טיפול חירום להיום - הייתי יושבת לידה (כשהתינוקת לא בסביבה), צופה איתה בטלוויזיה או מקריאה לה סיפור (כל פעילות שהיא יכולה לשקוע בה המון זמן), ומכסה לה בעצמי את העין, ביד קעורה, בנעימות, מתוך חיבוק.

[לואיזה*]

מכיוון שנראה לי שקצת "הסתבכת" עם הדברים, הייתי לוקחת פסק זמן של שבוע מהמלחמה הזאת. נכון שחשוב לטפל בבבעיה כמה מהר שניתן, אבל כמה ימים באמת לא יעשו את ההבדל. תניחי לה (ולעצמך) ליום יומיים ואחר כך תתחילי לשוחח איתה על כך שהחל מיום X חוזרים לרטיה. ואז - באמת להתחיל מפעילויות שניתן לשקוע בהן ולשכוח מהרטיה, ולהשתדל לא לעשות עניין ממשך הזמן בו הצליחה להחזיק מעמד, כלומר אם עדיין לא עברו ה-4 שעות - לומר לה שצריך עוד מאמץ, ואם הצליחה - אני דווקא נגד פרסים ותגמולים כי זה הופך את כל העניין לזירת מאבקים. לומר "איזה יופי" ולסגור ענין. אם הרטיה גורמת לה לתחושת אי נוחות שווה לנסות בבתי מרקחת שונים רטיות של חברות שונות. ביתי עברה אותו תהליך באותו גיל, כך שאני ממש מבינה אותך. ממה שזכור לי, הבנת תפקידה של הרטיה (לא במונחים של ילדים אלא הסבר מדעי, ברמה של ילדה בגילה, עזרה מאוד.

[אמא_של_שני_ש*]

מבין השורות שלך אני קוראת את הדברים הבאים (אולי בטעות) - את לבד במאבק הזה, אין לך עזרה, אין לך תמיכה ואין לך שותפים. זה נורא קשה!

איפה אבא בסיפור? יש מבוגרים או בוגרים אחרים שיכולים לעזור? את לאו דווקא זקוקה לעזרה בביצוע, לפעמים אורח לרגע עושה את כל ההבדל. לפעמים היכולת להגיד לאבא / סבתא / דוד / חברה, או לשמוע את אמא אומרת, בפנים או בטלפון, היום הצלחתי 3 שעות ולקבל התפעלות אין קץ עושה את כל ההבדל.

אם את זקוקה לעזרה מעשית - אני מהמרכז ומוכנה להתפנות בשעות הבוקר באחד הימים הקרובים (אגב, אני איבדתי את רוב יכולת הראיה בעין אחת כשהייתי בת 7.... לא כיף גדול, בהחלט נכות ועדיין חיה חיים נורמאליים לחלוטין) - אם את מעוניינת כתבי לי איך ליצור קשר.

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

נראה לי שמה ש"הצלחתי" לעשות זה בסה"כ להבהיל אותה כ"כ שהיא לא מוכנה עכשיו לחשוב על זה. באמת, המחשבה של לאבד עין אחת לילדה קטנה זה איום! טעות-טעות-טעות
חגית ל , אנא סייעי לעצמך ולילדה באמצעות פרחי באך או הומיאופטיה .
אני כותבת לך מילים אלה בהכי הרבה רכות ואמפטיה . בעבר הייתה בי התנגדות לסיוע נפשי באמצעות 'תרופה' . עד שהבנתי שאין לנו מושג איזו אנרגיה יש למילים שאנחנו אומרים ושהילדים שלנו שומעים יותר מידי הסברים והמוח שלהם עובד שעות נוספות ונוצרות תסבוכות.
עם תרופה הומיאופטית הילדה תוכל לכוון את כוחות הנפש העצומים שיש לה (רואים אותם על פי ההתנגדות החזקה הזאת) למטרה המשותפת של ריפוי העין שלה . ואת תקבלי כוחות נפש להנהיג את הסיטואציה .
זכותך כמובן לדחות את ההצעה , אך אני מרגישה חובה להזכיר לך אותה .

[אילה_א*]

מקריאה לה סיפור (כל פעילות שהיא יכולה לשקוע בה המון זמן), ומכסה לה בעצמי את העין, ביד קעורה, בנעימות, מתוך חיבוק
מקסים

אולי באמת את צריכה עזרה של עוד מבוגר
איפה בארץ הרטיה הזאת נמצאת ?

[חגית_ל*]

ומכסה לה בעצמי את העין, ביד קעורה, בנעימות, מתוך חיבוק.
איך שהיא אוהבת להעיף לי את היד! היא לא אוהבת שמחבקים אותה, רק שהיא מחבקת

פלונית, כתבתנו ביחד אז רק עכשיו ראיתי. תודה @}

לואיזה - אכן, היום הנחתי לעניין (בערך, עם הזכרות פה ושם).
ניסיתי להסביר לה את זה מדעית, אבל ההסבר שלי לא ממש משכנע וכנראה מסתבך לי - מבחינתה כנראה שהיא רואה משהו בעין אז לא ברור לה מה אני רוצה ממנה.
הכי הרבה שהצליחה עד עכשיו זה בסביבות השעה פלוס מינוס.
לא ידעתי שיש עוד חברות עם רטיות. אנסה למצוא. ניסינו פעם אחת עם סרט על העין וזה גם עבד טוב.

_אמא של שני ש - תודה על הנכונות לבוא ולעזור!!! אני מאוד מעריכה את זה @}
אבא איתנו כל הזמן אבל הוא חושב שאני מספיק לוחצת עליה והוא לא רוצה להוסיף ולא עולה בדעתו דרך נוספת.
אני אכן סיפרתי לסבתא בטלפון וכשהיא באה לבקר דווקא היא שמה את הרטייה לפני שסבתא הגיעה ואח"כ כבר לא רצתה ואמא שלי גם לא הצליחה לשכנע אותה.

צר לי לשמוע על העין שלך. איך זה קרה בגיל כזה?

אם לסבתא היו גלגלים - תודה, אכן זה רעיון טוב מאוד ונבצע אותו בהקדם @}

אילה א - הרטייה נמצאת בכל סופרפארם/בית-מרקחת. יש סוג יקר יותר, שמקושט גם ולא קניתי אותו כי חשבתי שעניין היצירה ימצא חן בעיניה יותר. אולי ננסה את השני - גם ככה זה די יקר.

[אילה_א*]

התכוונתי איפה הילדה נמצאת ?

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

הכי הרבה שהצליחה עד עכשיו זה בסביבות השעה פלוס מינוס.
זאת התקדמות ! @}

[חגית_ל*]

איתנו בשוהם.

[אמא_של_שני_ש*]

צר לי לשמוע על העין שלך. איך זה קרה בגיל כזה?
כמו כל הדברים הבלתי סבירים - בתאונה, כתוצאה מרשלנות של מישהו. עזבי, פרה היסטוריה עתיקה.....

אבא איתנו כל הזמן אבל הוא חושב שאני מספיק לוחצת עליה והוא לא רוצה להוסיף ולא עולה בדעתו דרך נוספת.
האם אתם מקפידים להציג חזית אחידה, כך שיהיה ברור שהנושא חשוב לשניכם באותה מידה?
הבעיה הגדולה שאני רואה במשפט הזה זה "לוחצת" כי, כמו שלמדנו בפיסיקה, כל פעם שמפעילים כח מופעל כח נגדי. כך שככל שאת לוחצת עליה יותר כך היא יותר מתנגדת. יש כאן המון המון המון הצעות איך לעבור מלחץ לחוסר לחץ ועוד היד נטויה, רק תתני קריאת כיוון.
לתחושתי את לא מצליחה להתמודד עם ההתנגדות שלה (קיטורים, התחננויות וכל מיני "ניג'וסים") והיא יודעת את זה. כך שהבעיה שאת מתמודדת איתה היא כפולה - גם הלחץ הנפשי הגדול שלך של "מה יהיה אם לא נצליח...." וגם הלחץ החיצוני שהיא מפעילה עלייך. היות ואנחנו לא מכירות אני לא יודעת עם מה יותר קל לך להתמודד קודם אז, לדעתי, את צריכה לתפוס קצת זמן עם עצמך, לפרק את הנושא לגורמים ולהחליט מה הכי קשה לך ואיך את מתמודדת איתו וגם מה יהיה הכי קל לממש (באנגלית קוראים לזה low hanging fruits - אלו שקוטפים בלי להזיז אצבע). אלו נקודות ההתחלה שלך.
לגבי הלחץ הנפשי - אני משערת שכבר דיברתם עם המומחים על הבעיות ואלו רק הלחיצו אתכם יותר, אולי שווה לדבר עם מישהו אחר בתחום או בתחום קרוב שיכול לתת הרגעה ורעיונות ישימים (ציינו פה שיש טיפות, אני חושבת שאפשר לשים עדשה מיוחדת במשקפיים, אולי מותר לזייף ברטיה על המשקפיים אם תלך עם זה יותר שעות.....)?

רעיון לא כל כך קשר - בתפוז יש פורום של ליצנות רפואית. יש שם אנשים שהמומחיות שלהם זה לעזור לילדים לעבור התמודדויות מאוד מאוד קשות - אולי הם יוכלו לכוון אותך?

[אם_לסבתא_היו_גלגלים*]

רעיון לא כל כך קשר - בתפוז יש פורום של ליצנות רפואית. יש שם אנשים שהמומחיות שלהם זה לעזור לילדים לעבור התמודדויות מאוד מאוד קשות - אולי הם יוכלו לכוון אותך?
רעיון נהדר .@}:-)

[מיצי_החתולה*]

חגית, אני חייבת להודות שאני קצת מתקשה להבין. הגדולים שלי בני חמש וחצי ושלוש וחצי. אם חלילה היינו צריכים להניח רטיה על עינו של מי מהם, מטעמים רפואיים שאני שלמה עמם - הרטיה היתה נמצאת על עינם ויהי מה. הייתי בהחלט מתחילה בדרכי נועם, הסברים, חיבובים ושכנועים, אבל אם זה לא היה עובד, הייתי מבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאני האמא, הוא הילד, אני יודעת את טובתו כרגע טוב יותר ממנו, אני מחליטה, ולו תהיה רטיה לארבע שעות בכל יום.

הילדים שלי הם יחסית נוחים, ולכן אני חושבת שאחרי יום-יומיים-שלושה הם היו משלימים עם רוע הגזרה. אני יכולה לחשוב על כמה ילדים עקשנים יותר שאני מכירה, שלהם היה לוקח יותר זמן, ואולי אפילו היה מאבק יומיומי, אבל הם עדיין היו נשארים עם הרטיה, בסופו של דבר.

אם ברורה לך החשיבות של זה ואת שלמה אם זה, למה את מרשה לה להוריד אחרי שעה? ואני מזכירה לה שצריכה 4 שעות ביום והיא על כמעט שעה ובסוף אני מוותרת לה והיא מורידה ומדביקים במחברת. למה את מוותרת לה?

[חגית_ל*]

שוב, תודה על הרעיונות @}


אם ברורה לך החשיבות של זה ואת שלמה אם זה, למה את מרשה לה להוריד אחרי שעה?
חשבתי שככה יקל עליה להתרגל ולאט לאט להאריך את הזמן. התחלנו עם רבע שעה וככה הגענו לשעה ועשר דקות.

בכל אופן קיבלתי הרצאה מאחותי הגדולה ש'מותר' לי - ואני גם אמורה - בנושא הזה להיות תקיפה עד הסוף, שזה לעמוד על חבישת הרטייה את כל הזמן בלי ויתורים, כולל מניעת הטבות ונתינת הטבות ולא לפחד להיות רשעה מדי, אלא תקיפה.
וגם אני אדביק מדבקות צבעוניות על שעון גדול לציון כל רבע שעה.

המון תודות לכולכן, עזרתן לי רבות ביותר @} @} @} רק שמחות לכולכם.

[חגית_ל*]

דיווח מהיום:
הדבקתי על שעון גדול מדבקות צבעוניות בכל רבע שעה והראתי לה.
אמרתי לה שהיא חייבת לשים את הרטיה. שאם היא תשים אותה היא תקבל מתנה ואם לא, אז לא נרשה לה לעשות את מה שהיא רוצה, כמו לראות טלויזיה וללכת לגינת שעשועים. קלטה את הנחישות
אח"כ התחילה ליילל שלא רוצה. עשתה קצת שריר לבדוק אותי. התעקשתי. ויתרה.
שמה את הרטייה על העין ואח"כ העבירה למשקף.
חילקתי את הדף במחברת ל-4 ואמרתי לה שהתחלנו במדבקה הירוקה וכל פעם שנגיע למדבקה הזאת סימן שעברה שעה ושצריך שיהיו 4 מדבקות ירוקות.
שעה וחצי עברה איכשהו, עם שאלות מתי להוריד - והתשובה שלי שעוד הרבה זמן.
הפסקה של כמה דקות ושוב חזרה למשקפיים עם הרטייה. עוד הפסקה של רבע שעה בהמשך ושוב התעקשתי לחזור לרטייה. השעה האחרונה עברה בלצפות שנעבור את 4 הצבעים ונגיע שום לירוק, קו הסיום. מייללת שקשה לה, מקבלת הבנה ואמפתיה. לא מרשה לה להציץ מעל.
עמדנו בזה! (שתינו )
קיבלה חיבוקים ונשיקות ו'היא גדולה...' וכל הכבוד, ואמרתי לה שמחר שוב.
בערב הלכה עם אבא להפנינג והוציא עליה הרבה כסף בדוכני יצירה - 'כי שמתי 4 שעות'.

תודה מקרב לב לכל הטורחים על כל התמיכה והרעיונות ומאחלת לכם בריאות ושמחה תמיד @} @}

[אילה_א*]

מעולה
פעם הבאה תלכו להכל בדולר

[אמא_של_שני_ש*]

יופי!
עכשיו צריך לגמול, לאט לאט, מהמתנות ע"י הקטנה שלהן וריווח בניהן. כלומר אם היום ומחר זה מתנה גדולה לכל יום בו השיגה 4 שעות, שבוע הבא המתנות יהיו קטנות ושבוע אחרי - רק לכל 2-3 ימים וכן הלאה.
במקביל, תורידי את הסיבולת שלך לקיטורים (שוב לאט לאט), בעיקר ע"י התעלמות ומעבר נונשלנטי לסדר היום (אני אומרת "שמעתי אותך" כדי שיבינו שאני מתעלמת במכוון מהמסר) כדי להרגיל אותה לא לקטר, זה משהו שהיא תיקח איתה לעתיד!

[טרה_רוסה*]

יופי! נהדר!
חשבתי גם, שצריך לקבוע שעות קבועות לשים את הרטייה. לא לתת לה להחליט מתי היא רוצה, כי זה כמו להגיד לילד להחליט איזה עונש יקבל נגיד, כל יום כשקמים, שמים את הרטייה לארבע שעות, עד ארוחת צהריים. כשייגמר החופש, והיא תחזור לגן, אפשר להחליף לשעות אחרות.
חייבים את הרטייה הקנויה הדביקה? אני תפרתי לסל תחפושות רטייה של שודדי ים. אם את רוצה אני יכולה להכין לה אחת כזאת.

ו

[בשמת_א*]

חייבים את הרטייה הקנויה הדביקה?
אוי, רק עכשיו הבנתי שזה משהו שמדביקים. זה נורא! עדיף בהרבה משהו מבד, באמת רטייה של שודדי ים. זה נעים יותר, או בואי נגיד, פחות לא נעים.

[חגית_ל*]

הפנינג - לא החנות יריד שיש פה בימי שני.


עכשיו צריך לגמול, לאט לאט
בהחלט, תודה @}


חשבתי גם, שצריך לקבוע שעות קבועות לשים את הרטייה.
בדיוק היום הגעתי לאותה מסקנה

בינתיים היא הדביקה את הרטייה על המשקפיים אז זה פחות מעצבן, אבל גם פחות יעיל.
אולי אכין לה רטייה של פיות. תודה @}

[אמא_בגובה_דשא*]

חגית, מה קורה?
תעדכני.
|פרח|

[tאמא*]

האם יש רטיות לא מפלסטר, שאפשר להסיר אותם ללא כאב ?
גילוי נאות , לא קראתי את כל הדף אבל אקרה כשיהיה זמן, בנתיים שאלה אחרת בעניין הרטיה. הבת שלי 6 החלה לשים את הרטיה 4 שעות בבוקר בעיין אחת, ושעתיים בערב בעיין השניה.
המתוקה משתפת פעולה יפה, הסבירה ליילדי הגן את הסיבה לרטיה(ואפילו אמרה שהיא פיראטית לכמה שעות ביום) ולמרות שמציקה לה עומדת בזמנים כמו גדולה.
הבעיה היא כשמוצאים את הרטיה כואב לה, פעולת ההסרה של הפלסטר מכאיב, זאת ילדה שמקבלת טיפול שיניים ללא צורך בשימוש בגז צחוק , שמשתפת פעולה אם צריכה זריקה או בדיקת דם , אבל הסרת הפלסטר מפחידה אותה וחוויה כזאת פעמיים ביום צובטת לי את הלב. (היתה מעדיפה להשאיר את הרטיה ולא להסיר אותה)
השאלה האם יש פטנט אחר? או להסרה או בכלל רטיה מסוג אחר?
(להסיר עם מיים כאב לה יותר)
אודה אם למישהוא/היא תהייה עצה.

[בתנועה_מתמדת*]

הי אמא- האם את מכירה את הרטיות של ORTHOPAD?
אני חושבת שהן קצת יותר יקרות מהרטיות הסטנדרטיות שקונים בסופרפארם.
בכל מקרה המליצו לי עליהן במח' עיניים ילדים בהדסה עין-כרם - וזו הייתה עבורנו המלצה מצויינת.
הן עשויות מחומר שהוא יותר בד מאשר פלסטר וההורדה שלהן נראית לי עדינה יחסית. הבן שלי בן ה-5 וחצי מוריד את זה בעצמו. לא כואב לו כלל.
הן גם באות בכלמיני דוגמאות יפות וצבעוניות. מאפשר לגוון קצת את החיים עם רטיות.
יש ליבואן "נס-מדיקל" אתר שם אפשר לראות את כל הדוגמאות. וטלפון להזמנות בדואר 1-700-700-603
אם את בתל אביב אשמח אפילו לתת לך אחד או שניים לנסות.....

[לי_צ'י*]

הי אמא- האם את מכירה את הרטיות של ORTHOPAD?

אם את בתל אביב אשמח אפילו לתת לך אחד או שניים לנסות.....

כנ"ל וברחובות. יש עליהן גם ציורים מקסימים. לבת שלי זה עדיין כאב, נדמה לי שאם היינו מורידים אחרי אמבטיה, היה יורד יותר בקלות, אולי אפשר למרוח משהו שיעזור להוריד?

[tאמא*]

תודה לבתנועה וללי צי , גם על ההמלצה של ORTHOPAD, וגם על הנכונות לתת לי רטיות לנסיון. אנסה להיכנס לאתר שלהם, ואנסה להזמין רטיות אדווח בהמשך, אם תהייה בעיה אצור קשר , אני אכן בתל אביב.
ושוב תודה.

[בתנועה_מתמדת*]

ועוד משהו קטן- יש לרטיות של אורטו-פד גם מידות. למשל הבן שלי בן חמש וחצי והמידה שלו M-מדיום
אני לא זוכרת בת כמה הבת שלך אבל אולי היבואן יכול לשלוח לך שתיים שלוש לנסיון, גם במידות שונות. חשוב שזה יישב בדיוק טוב.
בהצלחה@}

[tאמא*]

תודה, הזמנתי ובמקביל ביקשתי שישלח לי דוגמאות להתאמת הגודל המתאים. (בהתחלה הזמנתי ואחרי שכתבת שהבן שלך בן חמש וחצי והמידה שלו מדיום התקשרתי לבקש שישלח לי דוגמאות, לפני שאפתח את החבילה). מקווה שאכן הרטיות האלה יהיו יותר קלות להסרה. (בתקווה שתוכל להסיר אותן לבד) הילדה אגב בת שש.

[tאמא*]

תודה לבתנועה מתמדת ולי צי , הזמנתי את הרטיות והבת שלי למדה להסיר אותן בעצמה.
אנחנו משתמשות ברטיה במידה הגדולה לבנות, צבעונית וידידותית. הילדה בת שש (אני שמה את הרטיה כך שהדבק יהיה מעל לגבה והפד יכסה את העין והגבה), וזה אחלה זה עדיין כואב לה מעט, אך לא כמו הרטיות של הפלסטר, ומאחר ומסירהלבד יש לה שליטה על כך . ומסירה בקצב שלה.
שוב תודה.

[בתנועה_מתמדת*]

איזה חדשות נפלאות!!!! מאד שמחתי לעזור (-:

מנסיוני אני יודעת כמה עצבים יכולים להיות כרוכים במחוייבות לרטייה היומיומית הזו.
אנחנו כבר איתה יותר משנה והסוף לא ידוע כרגע. אין ספק שהיא מעצבנת אבל עוזרת...מזל גדול שהיא קיימת....

[tאמא*]

אכן מזל שהיא קיימת, אבל שנה?? קוויתי שאחרי מס' חודשים נהייה אחרי... )-:

[רחל_אש*]

אולי אפשר לתפור תמונה יפה על הרטייה שהילדים יאהבו לשים אותו כגון פייה. נסיכה סוס ועוד.

[בתנועה_מתמדת*]

אין לי מושג כמה זמן דרושה רטייה בדר"כ במקרים ה"רגילים"- כי אנו מקרה מיוחד....אצלנו הרטייה היא לא מהסיבות הרגילות אלא בעקבות פציעה חמורה בעין.
המטרה שלה היא לחזק את הראייה שנפגעה בעין הפצועה.

לכן אנו שמים רטייה 3 שעות ביום על העין הבריאה - כדי לאלץ את הפצועה להתאמץ....ומאחר ועוד יש לנו לאן לשאוף אז לא מדברים איתנו עדיין על סיום השימוש בה.
(ובאמת מזל שהיא קיימת כי השיפור בראייה במהלך שנה עם הרטייה -הוא ממש משמעותי.)

מאחלת לכם מכל הלב שתאלצו להשתמש בה לתקופה הכי קצרה שניתן! (-:

[tאמא*]

אנחנו מקרה "רגיל" אז מקווה שאכן יהיה פחות. בעלי אחרי פציעה כפי שאת מתארת... הוא אכן אומר שהלואי שהייתה לורטיה בזמנו. זה גם מה שהוא אמר לילדה כשסיפרה לו שצריכה רטיה.
תודה על האיחולים. ומקווה לכולם שיהיה רק בריאות והמשך שיפור הראייה.

רחל , הרטיות הן חד פעמיות (לא אקולוגי, עדיף מכמה בחינות) ועל הרטיות שהומלצו לעי"ל יש ציורים שונים , חיות, פרחים פרפרים ועוד.