כח לנקות ולסדר את הבית

[סלט_פירות*]

זה ממש לא עבודה לשמור על בית במצב סביר
הרשי לי לחלוק עלייך, דו. זו כן עבודה. זה משהו שצריך ללמוד להכניס לשגרה, ולא כל אחד יודע איך לעשות את זה בלי להיות מותש רק מהמחשבה. בדיוק בגלל זה נוצר הדף הזה, כפי שאני רואה אותו.

[פלוני_אלמונית*]

בובי, מה הענינים? קיבלת רעיונות? עלו תובנות? איך את מרגישה? והבית?

[גברת_פלפלת*]

כשהמילדת שלי נכנסה אלינו הביתה באחד המפגשים איתה לפני הלידה וחלצה נעליים היה לנו ברור שבחרנו נכון (נחשו מי זו...)
נו, מי?

ענבל נ, לדעתי חגית דייקה.
היא שאלה איך אומרים, לא תיקנתי אותה אלא השבתי (-: (ומסתבר שיכול להיות ששתי הצורות נכונות)

לא חושבת. מטאטאת היא התקינה. (כי השורש נגמר בא'. כמו קוראת ומקנאת).
קוראה ומקנאה הן צורות נכונות. (ז"א ששתי האפשרויות קבילות)


אפשר לנצל את הדף להמלצות למדיח כלים? (ראיתי שהרבה אמרו כי שינה את חייהם, אפשר לדעת איזה בדיוק? אנחנו רוצים לקנות)

כל מה שכתבתם פה על להוריד נעליים בכניסה לבית מאוד מעניין. אני נתקלתי כמעט רק בתגובות שליליות, נעלבות (כאילו עובר להם בראש-מה, הבית שלך נקי מדי בשביל הנעליים שלי?).
איך אתם מבקשים מאנשים להוריד נעליים?

[ממ*]

כל-כך קל להעביר אח"כ מטאטא, שואב או אפילו סמרטוט לח, ולמנוע אי-נוחות ממי שזה לא נוח לו. למה להקשות על האורחים?
בדיוק.
ממש לא כדאי לייצר תגובות שליליות, נעלבות (כאילו עובר להם בראש-מה, הבית שלך נקי מדי בשביל הנעליים שלי?). ובכלל, לא מכובד להתערב לאורחים בלבוש שלהם.

לא האורחים הם מקור אי הסדר וחוסר הכוחות להשתלט על הבית. הפתרון הוא בהרגלים קטנים ויומיומיים, כאלה שאפשר ללמוד מבשמת.

[ידי_אור*]

אני פשוט אוהבת סדר ונקיון. כשהבלגן חוגג בחוץ הוא מפריע למנוחתי ולכן אני משתדלת לזכור שאם אני מבשלת ארוחת צהריים, אני גם מנקה אחרי, לרוב הקושי הוא ב"צעד" הראשון, אחרי כן זה כבר זורם...
איפה נקודת המפגש של הפנים והחוץ האם את מוצאת הקבלה ?

[גברת_פלפלת*]

כל-כך קל להעביר אח"כ מטאטא, שואב או אפילו סמרטוט לח, ולמנוע אי-נוחות ממי שזה לא נוח לו. למה להקשות על האורחים?
אבל זה בכלל לא כל כך קל לאדם חובב אורחים כמוני. בקיץ שעבר מצאתי את עצמי מטאטאה את הרצפה 4-5 פעמים ביום... (בחורף פחות מפריע לי החול כי אני לא יחפה)
וזה לא פותר את העניין האנרגטי שבלהיכנס עם נעליים מבחוץ.

[פשוט_אלון*]

רוצה אני ינקה לך? איפה את גרה?

[אורי_יורמן*]

אני מגדירה זמני נקיון לפי מספר שירים
אוי, שיטת ה- "מספר שירים".. שירתה אותי נאמנה בכל כך הרבה שימושים בחיים של מדידת זמן. (מאימון ג'אגלינג ועד דברים שהשתיקה יפה להם)

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

איך אתם מבקשים מאנשים להוריד נעליים?
אני פשוט מבקשת או מזכירה למי שכבר היה שיוריד נעליים... מאוד פשוט.
כבר שנים מתכננת להכין מין שלט הומוריסטי כזה "נעליים ודאגות, להשאיר בחוץ" או משהו דומה ולא יוצא לי.

[גם_מארחת*]

וזה לא פותר את העניין האנרגטי שבלהיכנס עם נעליים מבחוץ.
בעיני זה אנרגיה רעה להידחף לאנשים לבגדים שלהם ולהעליב אותם. אני מרגישה ממש לא נוח בלי נעליים, וזה לא עניין של אף אחד וגם לא של המארחים אם אני נועלת אותן או לא.
לדעתי, אם כבר, זה אומר על המארחים שבמקום להגיד "אתם רצויים, כפי שאתם" הם מציגים את האורחים כמקור ללכלוך ולאנרגיות לא טובות.

לנעליים שלי יש אנרגיות מצוינות.

בעיני להגיד למבקרים לחלוץ נעליים זה כמו להגיד לבעלי הבית ביקורת על העיצוב של הבית. זה זלזול בגבולות.

[ג'ינ_ג'ית*]

_בעיניין כיוון סטופר- אני מצאתי פתרון יותר נעים.
אני מגדירה זמני נקיון לפי מספר שירים. בוחרת שלושה ארבעה שירים שאני אוהבת (במחשב זה קל לביצוע), ומסדרת עד שהם נגמרים_
זה בטח יגרום לי רק לחכות שהם ייגמרו ואחורי זה גם לשנוא אותם סתם, אחלה רעיון, ינוסה בהקדם!

[דרך_עפר_שם_זמני*]

זו לא עבודה, זה כל כך קל...
יש אנשים שזה כן עבודה ולא קל להם. יש אנשים שבית מבולגן מעורר בהם רגשות של פחד ופניקה ותחושת חוסר אונים. ויש אנשים שבכלל לא מבינים את זה. בשבילם בלגן זה פשוט בלגן, מסדרים וגמרנו! אני שייכת לסוג הראשון. אפשר ללמוד להתמודד עם זה, אבל זה מצריך עבודה. אתן כנראה שייכות לסוג השני, ולא כל אחד יודע שיש אנשים מהסוג הראשון. אני משערת שזה דומה להפרעות קשב, או רגישות למגע, דברים כאלה. אם לא ידעתן שדבר כזה קיים (ואיך תדעו אם מעולם לא ספרו לכן?), פתאום אתן נתקלות במישהו שלא מסוגל להתרכז, או משתגע מאיזו שטות שאתן לא מרגישות בכלל, ואתן לא מבינות את זה.

[גברת_פלפלת*]

רוצה אני ינקה לך? איפה את גרה?
אתה כזה חמוד! נראה לי שאפשר לסגור את הדיון אחרי הצעה כזאת D-:

[אילה_א*]

_זו לא עבודה, זה כל כך קל...
יש אנשים שזה כן עבודה ולא קל להם. יש אנשים שבית מבולגן מעורר בהם רגשות של פחד ופניקה ותחושת חוסר אונים. ויש אנשים שבכלל לא מבינים את זה. בשבילם בלגן זה פשוט בלגן, מסדרים וגמרנו! אני שייכת לסוג הראשון. אפשר ללמוד להתמודד עם זה, אבל זה מצריך עבודה. אתן כנראה שייכות לסוג השני, ולא כל אחד יודע שיש אנשים מהסוג הראשון. אני משערת שזה דומה להפרעות קשב, או רגישות למגע, דברים כאלה. אם לא ידעתן שדבר כזה קיים (ואיך תדעו אם מעולם לא ספרו לכן?), פתאום אתן נתקלות במישהו שלא מסוגל להתרכז, או משתגע מאיזו שטות שאתן לא מרגישות בכלל, ואתן לא מבינות את זה._
אפשר לעבור צד
אני עברתי הייתי מבולגנת לגמרי הבית שלי היה ג'יפה לגמרי ולא ידעתי מאיפה להתחיל וגם לא למה או איך עוזרים כוחות
היום הבית שלי מבריק ,מצוחצח ומסודר המקום היחיד שמבולגן זה ארון הבגדים ואני לאט לאט מקדמת גם אותו.
אבל זה לקח שנים .
השבוע נכנסתי לבית מבולגן ולא הבנתי איך חיים בו .
הכל קרה לי בזכות הפליי ליידי
ככה התחלתי אחר כך כבר גיליתי את השיטות שלי האישיות שיותר מתאימות לי
ועדיין בעיתות משבר אני נצמדת לפלי ליידי
מתחילה מהכלים (בשיטה שלי קודם אוספים את הכלים ואחר כך שוטפים אצלה קודם שוטפים אחר כך אוספים )
עוברת לכיור ומשם לשיש
ואחריו את כל המשטחים בבית
השיטה שלי היא טיפה שונה כי היא לו קחת בחשבון בלאגן מצטבר שהפליי ליידי כנראה לא מכירה בקיומו .
לגבי הנעליים אני חולצת מי שרוצה ליחלוץ אבל אני לא מבקשת אני גם לא שואלת אם לחלוץ כשאני מגיעה לחברים ויש אנשים שאצלם לא הייתי מוכנה לחלוץ בחיים כי אני יודעת כמה ליכלוך יש על הרצפה שלהם ומתבאסת לדרוך עליו

[פלוני_אלמונית*]

כשאין לי כח וחשק לסדר אני בוחרת חברה( לא כל כך קרובה שהבית שלה מבריק בעיניי) מתקשרת ומזמינה אותה אליי לעוד כמה ימים , ובגלל שלא נעים לי ממנה אני מנקה ומסדרת כמו שד! עוברת חדר חדר מביטה עליו דרך עיניה כביכול ומסדרת אותו.
כשאני מסיימת אני מבטלת את ההזמנה.
(כל זה כמובן נעשה בראש)

[ג'ינ_ג'ית*]

_כשאני מסיימת אני מבטלת את ההזמנה.
(כל זה כמובן נעשה בראש)_

הפעם האחרונה שניקיתי את הבית היתה כשהבעל בית הגיע, זה לקח לי יומיים שלמים, דירה של רווקה, שניים וחצי חדרים. וגם אז זה לא כלל תריסים, ארונות וסליקים של פשע (בלגן). והוא היה כאן מזמן, ממש מזמן...

[פלונית*]

תגידו, רק אצלי המוקש העיקרי זה המיון?

רוצה לסדר, אבל תוך שניות נופלת על ערימה שצריך למיין, ושם נתקעת.

• בגדים - עם כל גל של כביסה או פירוק של תרמיל זה מתחיל: מה חורף מה קיץ מה קטן ומה גדול יהיה ראוי בעוד שנה מה לשמור לתינוק מה להעביר לאחותי ומה לגיסתי וגם לזה ולזאת מה בן מה בת מה נקרע והאם בר תיקון מה התלכלך ואם הלכלוך דורש כביסה או מספיק ניגוב והנה שקית שהביא לי גיסי חצי בגדים מוחזרים שלי חצי בגדים להשאלה חייב לסמן לפני שמתערבב עם השאר ואיפה לעזאזל לשים את כל תתי הקבוצות?!? אף פעם לא נגמר, וזה רק של הילדים! שלא תדעו מה עם שלי!
• ניירות - שלא נדע הכי גרוע בעולם. כל הבית שלי מתחבא מתחת מעטה עבה ומתרבה של ניירות, ושום דבר לא גורם להם להיכחד! וכל נייר ונייר צריך מחשבה או פעולה, מה לשמור ומה לזרוק, מה חשוב ומה דורש תשלום, מה לעשות עם הקנס והאם לשמור את האולטרסאונדים של התינוק והניירות מהבנק ותשלומים ואישורים ומכתבים ותלושים וקופונים ופתקים עם מספרי טלפון וחלקי יומנים וציורים מיוחדים ומיליון עניינים עם הביטוח הלאומי מס הכנסה קליינטים (אני עובדת מהבית) ובלי סוף. וכמה שאני מנסה למיין ולסדר ולפעול - תמיד ההספק שלי יהיה נמוך יותר מהתוספת השבועית!

יש לנו שולחן אוכל מקסים, אבל אי אפשר להשתמש בו כי לא מוצאים אותו. יום אחד אספתי את כל מה שהיה עליו לתוך שלושה ארגזים לקראת מיון או טו טו, ועכשיו יש לי אותו שולחן, אותה ערימה, ועוד שלושה ארגזים מתפקעים מתכולה לא ממויינת מתחתיו. זהו.

וחוץ מזה אני לא אוהבת לחלוץ נעליים לפי דרישה, בעיקר בקיץ, כי הרגליים מזיעות ומסריחות וזה מביך אותי.

[אורי_יורמן*]

תגידו, רק אצלי המוקש העיקרי זה המיון?
גמצלי (מהשורש של גמצלנו, לא?)

לשמחתי, חברה שלי מתמחה בנושא בימים אלו

[ג'ינ_ג'ית*]

וחוץ מזה אני לא אוהבת לחלוץ נעליים לפי דרישה
אני אפגע וארגיש מאוד לא בנח אם אתבקש להוריד נעליים. גם הסיבות האינטימיות למינהם (גרביים לא חדשות משהו, קיץ והזעה והכל). אבל גם כי משהו ממני נשאר בחוץ. נעליים כבר מזמן מתקשרות בראש למוד של "בחוץ" ולכי עכשיו תבלבלי את כל המערכות בבתים שאם מיוזמתך לא הורדת אותם - כנראה שאינך מרגישה בבית שם. ועכשיו עוד מבקשים ממני ;-/
חוץ מזה שכשפותחים לך את הדלת ובערך במשפט השני באים אליך בבקשה ועוד כזו שמבשרת על כך שאתה מכניס לכלוך לבית (למרות שזה לא אישי) זה מתחבר לי לא טוב קונספט הארוח הטוב של פעם, שבו האורח הוא מוקד תשומת הלב ולא הבית או המארחים.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

תגידו, רק אצלי המוקש העיקרי זה המיון?

גם אצלי!

הגעתי למסקנה שהבלגן אצלי נגרם בגלל שתי סיבות עיקריות:

א. כשאני עייפה אני לא מסוגלת להחזיר דברים למקום, כך שהרבה פעמים אני מותירה סביבי מהפיכה כשאני הולכת לישון. מצד שני, בבוקר (אם אני בבית...) נורא כיף לי לסדר את זה. הכוונה היא כמובן לדברים שאני יודעת מה המקום שלהם... מה שמביא אותי לסיבה השנייה:

ב. יש דברים שאין להם מקום! או שצריך למיין אותם ולקבל החלטות לגביהם ורק המחשבה על זה מעייפת אותי... הכי אני שונאת ניירות, ובגדים שלא ברור אם הם באמת מלוכלכים או לא. חבל לי לכבס בגד שנלבש רק פעם אחת. מצד שני לפעמים הם פשוט לא רעננים כבר וזה לא נעים... ואז הם פשוט זרוקים שם עד שאני בסוף נשברת ומכבסת אותם או לובשת אותם איזה בוקר אחד כשאני בלחץ ולא מוצאת מה ללבוש.
קראתי פעם איפשהו שמישהי כתבה (אולי בשמת?) שיש לה סלסילה כזאת שבה היא שמה את הבגדים שנמצאים במצב הביניים הזה. נשמע לי רעיון מעולה, רק שאצלי אין מקום לעוד סלסילה... אני גרה בדירת חדר.

[סלט_פירות*]

_תגידו, רק אצלי המוקש העיקרי זה המיון?
גמצלי (מהשורש של גמצלנו, לא?)_
אכן גמצלי. (יפה אורי, אתה קולט מהר).

בעיקר ניירת שצריך למיין ולתייק.
עם הזמן אני משתכללת ומשתדלת לא להגיע לערמות שרק נדמה לי שאני יודעת את תכולתן.

חוצמזה - יש דברים שאין להם מקום! או שצריך למיין אותם ולקבל החלטות לגביהם ורק המחשבה על זה מעייפת אותי...
בדיוק!
נראה לי שלזה התכוונה המשוררת (בובי) ב"אין לי כוח" ושוב "אין לי כוח לזה". רק המחשבה על זה מתישה מראש...
אני מסכימה עם תומכות הזבובה שצריך לעשות את זה בהדרגה. וחייבים ללמוד להכניס את זה לשגרה. רק לקחת בחשבון שזה תהליך מאוד הדרגתי ויכול לקחת הרבה זמן. מצד שני - הרגלים חדשים טובים זה משהו שכדאי לאמץ. <אני מכירה טוב את התאוריה. עוד לא ממש טובה בליישם >

[אלטר_אגו*]

הגמצל שלי מהנהן בהתלהבות. המיון מן השטן.
רק המחשבה על זה מתישה מראש... אולי זה העניין: לא לחשוב אלא לעשות.

[מיץ_פטל*]

אצלי הקושי זה שלאחר שכבר יש לי את הכוחות לסדר ולנקות.. וממש הבית נקי ומסודר ונעים..באים כל שאר החברה שלי וכהרף עין.....מבלגנים שוב !!
רק כי ה"הנקי ובמסודר" עושה להם חשק ..ממש חשק : "לצייר, לשחק, לאכול, לשתות,לצבוע, לגזור, להפריח בועות, לנקות את הכלובים של האוגרים,להכין תבשיל,להמציא את עוגיות שהיא חלמה בלילה,ולעבוד בגינה, להזמין חברים, להזמין את החברה שתבוא לראות את אוסף המדבקות (שסוף סוף נמצא),לעשות אמבטיה, לצחצח שיניים, לרחוץ את הבובות, לעשות קקי,ולקרוא 10 ספרים במקביל,לבנות בלגו וסוף סוף לבנות את כל דגמי הרכבת כי סוף סוף יש מקום על הריצפה.

אז ......מה הפלא? מה ? מה הפלא? ש"אין לי כוח לנקות ולסדר".......

[אמא_אינקובטור*]

"לצייר, לשחק, לאכול, לשתות,לצבוע, לגזור, להפריח בועות, לנקות את הכלובים של האוגרים,להכין תבשיל, "אלונה לא, אלונה לא, אלונה לא רוצה לישון... אומרים לה חושך! לילה טוב! ולה יש תוכניות בלי סוף: לקום לרוץ ללבוש לנעול לשיר פתאום ולאכול/כשהעולם כולו ישן - היא סוף כל סוף אלונה כן".

[אילה_א*]

רק שאצלי אין מקום לעוד סלסילה...
גם אצלי אין מקום לסלסלה וגם אני יודעת שדברים יאבדו לי בה אז תליתי על הקיר מתלה לבגדים שלא יכולים לחזור לארון ולא ראויים עדיין להתכבס .
פעם בשבוע אני עוברת על הבגדים שתלויים בודקת אם הם לא שינו סטטוס
מה לשמור ומה לזרוק, מה חשוב ומה דורש תשלום, מה לעשות עם הקנס והאם לשמור את האולטרסאונדים של התינוק והניירות מהבנק ותשלומים ואישורים ומכתבים ותלושים וקופונים ופתקים עם מספרי טלפון וחלקי יומנים וציורים מיוחדים ומיליון עניינים עם הביטוח הלאומי מס הכנסה קליינטים (אני עובדת מהבית) ובלי סוף גם לי זה היה כך ולכן כל כך רציתי להיות בסדנה של בשמת ואז בהסברים על הניירות הרגשתי שהיא פשוט אומרת למיין אותם יא רייט ואז המצאתי שיטה אחרת
כל יום זורקים נייר אחד שברור שהוא זבל דוגמאות :קופונים שעבר זמנם מספרי טלפון של מזל ארתור ופלתיאל מי מי אלה האנשים האלה ? לזרוק
ככה במשך שבועות כל יום זרקתי נייר או שניים (למחזור בכל זאת בית המדרש של בשמת)
ואז כשלא מצאתי יותר זבל החלטתי שכל יום אני פותרת נייר אחד למשל ה האולטרסאונדים של התינוק באלבום תמונות.
למשל הקנס להחליט אם משלמים אותו ואם כן לקבוע תאריך לשלם נגיד תוך שבועיים וחצי .
והניירות מהבנק להודיע להם שהם מתבקשים להפסיק לשלוח ואנחנו נראה הכל באנטרנט (ומקבלים מהם מתנה תלוש לסטימצקי)
לדעתי תוך שנה אפשר להתגבר על הבעיה עם עובדים באופן קונציסטנטי ולא בניסיון לעשות בום רציני
קצת כל יום אבל לטפל בבעיה עד היפטרות מהנייר ומכל מה שמאחוריו (לשלם קנסות או לא ,לחסוך כסף או לא , לשמור קופונים בבית או בארנק ?)
בקיצור לפצח עם כל נייר חלק מהקשיים שבגללם הבית מבולגן . אבל כאמור להתחיל רק בלזרוק את הזבל

[אילה_א*]

אה אם פתאום בין הפתקים של פלטיאל ירחמיאל ליהו מוסקוביץ ואוזנה יש מספר עם טלפון של מישהו שאת יודעת מי הוא נגיד מאיה את יכולה להעתיק לך אותו לנייד או לאיפה שהמספרי טלפון שלך נמצאים (חוץ מלאמא שלי יש עדיין למישהו פנקס?)

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

אבל אילה, הבעייה היא שעד שגמרת למיין את הנייר האחד שלך לאותו יום נוספים לך עוד חמישה לפחות שקיבלת בדואר... אז לפי השיטה הזאת תמיד יהיו ניירות שמסתובבים. לכן אני חושבת שיש רק שתי דרכים לטפל בזה (ושתיהן קשות מנשוא...) - או שכל יום ממיינים את הניירות של אותו היום, כלומר ברגע שמגיע מתייקים, או שממיינים אחת לכמה זמן (אצלי, אחת לחמישה חודשים בממוצע...)
אני אישית פשוט לא מסוגלת לתייק כל פעם, אפילו שאני יודעת שזה מה שאנשים בעלי משמעת עצמית עושים....

[ניק_לס*]

קיזי, במקום נייר אחד ליום - שתי דקות ליום!
לכוון טיימר, לעמוד ליד השולחן הנוראי, ובמשך שתי דקות לעשות רק מה שיכולים ובא בקלות - למצוא ניירות לזרוק. לשים תמונה באלבום וכו'.
כל יום.

תתפלאי באיזה מהירות הערימה תפחת לגודל שאפשר להתייחס אליו.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

כן, אני אנסה את זה. רק קשה לי להאמין שאצליח להתמיד...: )

[לואיזה*]

גם אם לא תתמידי, כל פעם שתכווני טיימר - תרוויחי. לאט לאט הערמה (וחברותיה) יעלמו.

[אילה_א*]

תשמעי מה אני אכתוב לך שעובדה שזה עובד כי פתאום את חלק מהדואר זורקים מיד בהתחלה
עובדה לי זה עבד משתי ערימות של 40 סניטמטר כל אחת יש לי אחת של 20 ניירות וזה לא לקח שנה
או שתנסי להתחיל פרוייקט של שתי דקות כל יום ואחרי שבוע שתכחי ממנו מה שיתאים לך

[סאלוש*]

במקום לסדר, לזרוק...

אני והבת שלי הפכנו את זה לתחביב. פעם בכמה ימים אני שולחת אותה לחדר שלה עם משימה לחזור משם עם לפחות שלושה פריטים שהיא לא צריכה. היום למשל מילאנו שקית שלמה (עשר דקות עבודה, אולי חמש עשרה, בקצב אקטיבי). ציורים ישנים, כל מיני ג'אנק שאנשים נותנים לה, בגן, ביום הולדת, משפחה, משחקים קטנים, בובה שכבר שבורה. עושים שקית ושמים בחוץ שמישהו יקח. לא יאמן כמה מצטבר. והופ, המדפים מסודרים (הם פשוט ריקים...)

יש לה גם הרבה קופסאות, לפחות שדברים יהיו בקופסאות ולא גלויים לעין. קופסא לסיכות ראש. קופסה לצבעים. קופסה ל"תכשיטים" מפלסטיק. פה ושם מעיפים קופסא שלמה...

[ענבלולי*]

אמא אינקובטור _"אלונה לא, אלונה לא, אלונה לא רוצה לישון... אומרים לה חושך! לילה טוב! ולה יש תוכניות בלי סוף: לקום לרוץ ללבוש לנעול לשיר פתאום ולאכול/כשהעולם כולו ישן - היא סוף כל סוף אלונה כן". מאיפה השיר הזה? (נראה לי שהבן שלי מאוד יזדהה איתו אז אני מתעניינת.

<גם אני בלגניסטית, אבל כרגע רק מציצה לדיון>

[BatTova*]

Sorry about the English. I don't have Hebrew in my computer

I have a method for dealing with all the bits of paper, we can call it a three tray system. It's based on these plastic tray things which you can put one on top of the other.

Papers go on the top tray for a week or two or three and then I go over them and throw all the unimportant stuff out. The rest I divide into those I need to take care of, which go in the middle tray and those I need to file which go on the bottom tray. When I finish dealing with the stuff in the middle tray they either get thrown out or put in the bottom tray. When the bottom tray is full or I get an inexplicable urge to file papers, I empty it. It really works for me and I find that my desk also looks reasonably tidy which is good for my peace of mind.

[תלתל_בתוך_תלתל*]

אצלנו הניירת התרבתה והתרבתה כמו יבלית לאחר הגשם.

כדי למגר לפחות חלק ממנה התקשרתי לכמה גופים שהקפידו לכתוב אלינו דרך קבע:
חברת הסלולרי, פיצה ### ששלחו אלינו ברושורים עבי כרס עם מבצעים, רשתות הפארם, ועוד כהנה וכהנה.
ביקשתי למחוק אותנו מיד מרשימת התפוצה ולא לשלוח אלינו דברי דואר יותר.

יש עוד כמה גופים (כמו הבנק, תודה למי שהציע) שאני מתכוונת לבקש מהם את אותו הדבר

ובא לציון גואל ואפילו הרווחנו על הדרך מצווה אקולוגית..
@}

[אילה_א*]

בבנק ה&56@ גם יתנו לך תלוש לספר בסY^$%)@ אם תעברי לקבל את העידכונים שלהם במייל
משתלם לגמרי

[אורי_יורמן*]

למי שלא הבין מה אילה כתבה ב- #@$#@ -

• פה עלים
• סתימה סקי

[אם_הדרך*]

מזדהה עם הכותרת והנה מה שעובד אצלי:

1. גיליתי שיש לי חצי שעה אחת ביום שבה אני חרוצה, אצלי זו השעה הראשונה של הבוקר, אני יכולה להזיז הרים בשעה הזו כשביתר היום אני בטטה אורגנית.

אז כל בוקר אני רצה מחדר לחדר ומסדרת את מה שיש לי ביד עד שאין לי כוח יותר...וזה הזמן להפסיק ולהבטט בבית מסודר.

1. כשאני מתעצלת אני מזכירה לעצמי שזה שורף קלוריות ושאני לא עושה אף פעילות גופנית אחרת במשך השבוע וזה נותן לי מוטיבציה.
2. פעם בשבוע אני מזמינה אורחים ,רצוי את חמותי ,זה נותן לי מוטיבציה לסדר ולפעמים אפילו לנקות.
3. כשאין לי כוח אני נחה ,לפעמים אני לא עושה כביסה 3 ימים עד שממש אין מה ללבוש ואז - בגלל שפירגנתי לעצמי מנוחה ארוכה פתאום אני מתמלאת באנרגיה ומספיקה לעשות חוץ מכביסה עוד כמה סידורים יסודיים יותר בפינות בבית, אחרי שפירגנתי לעצמי מנוחה פתאום דברים שבדרך כלל לוקחים שעה לוקחים לי חצי שעה.
4. לרכז את הכלים במטבח, כלים אני שוטפת רק כשכבר אין אף כלי אכילה בבית כי אני שונאת להרטיב את הידיים אחרי כל ארוחה , אבל - אם אחרי כל ארוחה ומסלקת עודפי מזון מהכלים ומרכזת את הסכום בתוך מיי סבון - אז אח"כ הרבה יותר "מזמין" לנקות.

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

גיליתי שיש לי חצי שעה אחת ביום שבה אני חרוצה, אצלי זו השעה הראשונה של הבוקר, אני יכולה להזיז הרים בשעה הזו כשביתר היום אני בטטה אורגנית.
גם אצלי זה ככה!! הבעייה שאני לעתים נדירות בבית בבוקר... וכשאני חוזרת בערב ממש אין לי כוח לסדר.

[אמא_אינקובטור*]

מאיפה השיר הזה? (נראה לי שהבן שלי מאוד יזדהה איתו אז אני מתעניינת. מתוך הספר המופתי של רימונה דינור, "אלונה לא". ספר מקסים ומומלץ עם ציורים מתוקים ומצחיקים, שהקראתי מלאנתלפים פעמים לפחות ועדיין לא נמאס, לא עלי ולא על הילדות.

[סאלוש*]

נקודה יפה, למצוא מתי יש כוח לזה ולנצל אותו.

[ריש_גלית*]

השבוע נכנסתי לבית מבולגן ולא הבנתי איך חיים בו .
אני מבינה שכתבת את זה אחרי שעשית לנו בייביסיטר.
(רק עכשיו, אחרי שסידרתי כמה דברים שלא סודרו מאז שעברנו דירה לפני שנה וחצי, העזתי להיכנס לדף הזה).

_לא נראה לי שעוד הרבה אנשים משתמשים בחומרי ניקוי
אבל אולי אני חיה בסרט_
אכן. את חיה בסרט. אבל לפחות סרט נקי מסודר וממוחזר.

[אילה_א*]

לא לכם למישהו אחר שאצלכם ממש נקי ומסודר בהרבה לעומתו

[דרך_עפר_שם_זמני*]

I get an inexplicable urge to file papers
זה קורה לך הרבה? כי אני לא זוכרת שזה אי פעם קרה לי.
<דרך עפר שונאת לתייק יותר מכל דבר אחר בעולם>
<אולי חוץ מאשר לדבר בטלפון>

[BatTova*]

Derech,

It usually happens when the tray is overflowing. I hate it too. There are worse things, however. Like cleaning the house...

[דרך_עפר_שם_זמני*]

לא אצלי. מעדיפה להרים את השולחנות על המקרר, להזיז את השולחן לאמבטיה ולקרצף את כל הבית על הברכיים מאשר לתייק.
טוב, הגזמתי קצת. אבל קצת.

[BatTova*]

Wow! If I doi your filing will you clean my house?

[כוכב_נגה*]

קראתי רק את רוב הדף אבל עד שם לא מצאתי את הבעיה שלי בנושא:
אני באה במקור מבית מאד מסודר ונקי, עד כדי כפייתיות אפילו, ותמיד חשתי שאני המלוכלכת והבלגניסטית.
היום זה יושב לי חזק על הביטחון העצמי הרעוע, ואני פשוט לא יכולה להשלים עם עצמי ככזאת.
חשוב לציין שכשאני מנקה ומסדרת אז התוצאה היא תמיד מאד יסודית, מעל הממוצע אולי, אבל בעצם רוב הזמן הבית מבולגן ולא מי יודע מה נקי, או יותר גרוע.
זה ממש מקור לסבל ולחיכוכים עם הבנזוג - כי את ההערכה שלא קיבלתי אף פעם בנושא זה אני מצפה לקבל ממנו, והוא איכשהו קולט את הנקודה החלשה הזאת שלי ודווקא משחק לי עליה בהפוכה - ותמיד נותן לי הרגשה שאני ממש לא מוצלחת בתחומים ה"נשיים" האלה, ושאפילו הוא הרבה יותר יעיל ממני (דבר שאיתו אני ממש לא מסכימה...), לא כל שכן אימו ואחיותיו הבלבוסטיות. ברור שאני צריכה ללמוד להעריך את עצמי ולהחמיא לעצמי בנושא זה לפחות, אבל פה בדיוק הקושי. מאד הייתי רצה בית נקי ומסודר כל הזמן, אסתטי ומקושט בטוב טעם, וארוחות קבועות כל יום מבושלות לכולם...אני ממש לא שם והדרך נראית קשה מנשוא...)-:
<כנראה נקיונות פסח גרמו לי להשתפך קלות...>

[חולצה_לקטית*]

באתי מבית סטרילי, ועד היום התחביב העיקרי של אמי הוא לנקות.
התרחקתי מזה מאוד, והיום אני שומרת יותר על סדר מאשר על ניקיון.
אבק מסירים ושוטפים כשאחד משני המבוגרים בבית מתחיל להתעטש יותר מדי.

כמה שיטות שלי עוזרות:
משתדלים להשתמש בכמה שפחות כלי מטבח.
בכל יום שוטפים כלים. אפילו אם לא את כל הכיור.
במקום להוציא כלים מהארון, שוטפים את הכלים המבוקשים מתוך הכיור. זה יותר קל מלשטוף את כל הכלים, וככה לא מלכלכים עוד.
כדי לא להגיע לעשר כוסות ריקות ליד המחשב, משתמשים באותה כוס בכל פעם מחדש. לפני הקפה החדש מעבירים קצת מי ברז בכוס, וזהו.
אותו דבר עם כוסות מים. יש כוס שעומדת ליד הבריתה, ובה משתמשים באותו יום.
מצמצמים חפצים, בעיקר דברים קטנים שאנחנו שומרים כי יום אחד נצטרך.
משתדלים לא לצבור. לא כביסה, לא כלים, לא ניירת. בסוף כל יום מסדרים קצת.
כשמשתמשים במשהו, מחזירים אותו למקומות מיד לאחר השימוש. אחרת, הוא יישאר במקום הלא נכון.
כשלוקחים ספר, מחזירים ספר אחר למקומו. כשמכניסים משהו הביתה, מחפשים משהו אחר להוציא (בייחוד ספרים ובגדים).
כשכבר נוצר בלגאן, מדי פעם משתלטים על אזור אחד ומסדרים אותו. כשמנסים לסדר הכל, זה מייאש, אז מתחילים בקטן.

[טליה_טקאוקה*]

היום אני שומרת יותר על סדר מאשר על ניקיון.
אני גם ככה. תמיד מחזירה דברים למקום-לא משקיעה בזה לא זמן ולא מחשבה...פשוט התרגלתי . לא דוחה דברים.
הבית תמיד מסודר . מצד שני לא משקיעה כמעט כלום זמן בנקיון...כשיש לי זמן אז פעם בשבוע אני מנקה בערך שעה. לפעמים אני לא מספיקה אז יוצא פעם בחודש אבל גם אז לא יותר משעתיים.
השיטה שלי אולי לא מתאימה לכולן אבל לי היא מצויינת. אני שונאת שונאת לעשות נקיון גדול וגם אין לי זמן לזה. ולכן כמו שכתבתי
שומרת על סדר-זה לא אומר כל הזמן לסדר אלא להחזיר דברים למקום.
לא דוחה דברים. לא צוברת ניירת.
עושה עבודות קטנות בבית-למשל אם פתאום הילדים משחקים ואני בלי תעסוקה מנגבת את המקרר 5 דקות (ולכן אף פעם אין צורך לנקות יסודי את המקרר).
יש דברים שלא חשובים לי ואני לא נוגעת בהם ופשוט מתעלמת וזה לא מפריע לי (אצלי זה חלונות, תריסים. אבל אצל כל אחת זה יכול להיות דברים אחרים.)
כשמסודר יש אשליה שנקי והרבה יותר נעים וכייף-לי לפחות. הנקיון פחות חשוב לי כי במילא אחרי יום שוב יש אבק באותם המקומות...
אצלנו לא נכנסים עם נעליים (גרים ביפן). הרצפה מעץ ואי אפשר לשטוף אותה...רק לשאוב או לנגב.
גם אצלנו משאירים כוס לאדם על השיש (לא שמים בכיור אחרי כל פעם ששותים).
הכי חשוב למצוא את הדרך שמתאימה לכל אחת ולוותר על השאיפה לשלמות...
מקווה שעזרתי@}
(מוכרחה להתוודות שאני מסודרת מטבעי ולכן אולי הדרך שלי לא מתאימה למבולגנות מטבען...D-:)

[רוני_בלוני*]

אני מציעה להתחיל ממה שהכי אוהבים (באופן יחסי).
אני אוהבת לשטוף את הבית. שונאת לסדר.
אני תמיד מתחילה מהשטיפה ואז כשהבית נקי זה יותר סביר לי לסדר.

כמובן שאני משתדלת לשמור על כמה עקרונות משלי שלקחתי מהפליי ליידי. וכמובן שיש גם נפילות.

[לואיזה*]

יש!!! בשעתיים ובעזרתו (האדיבה מאוד) של הטיימר ושל הפליי-ליידי ניקיתי את הארונות שמתחת לשיש.

[אילה_א*]

אני מציעה תמיד להתחיל עם מה שהכי מציק
ואז מה שהכי מציק כבר איננו אז אפשר לבדוק מה הכי מציק עכשיו

[נועה*]

אני תמיד מתחילה מהשטיפה ואז כשהבית נקי זה יותר סביר לי לסדר
אבל איך את שוטפת כשהכל בלגן, ומשחקים מפוזרים על הרצפה. זה לא הגיוני לי.
אני לא צינית בכלל., אף פעם לא שטפתי בלי לסדר, לפחות את הרצפה??

[דרך_עפר_שם_זמני*]

BatTOva, קבענו!
תרמיל אפונה, למלא טפסים דוקא לא אכפת לי.
כוכב נגה, מה שאת מספרת נשמע כואב. זה כנראה חלק מהעניין, שניקיון וסדר בשבילך (גם בשבילי) זה לא רק הפעולה והתוצאה, אלא עולם רגשי טעון. דיברת עם בן זוגך על זה?

[רוני_בלוני*]

_אני תמיד מתחילה מהשטיפה ואז כשהבית נקי זה יותר סביר לי לסדר
אבל איך את שוטפת כשהכל בלגן, ומשחקים מפוזרים על הרצפה. זה לא הגיוני לי.
אני לא צינית בכלל., אף פעם לא שטפתי בלי לסדר, לפחות את הרצפה??_

אני אסביר, הילדים שלי כבר לא מפזרים צעצועים בסלון. מעט מאוד. הם קצת גדלו.
שטיפה זה רק באזורים הציבוריים של הבית: מטבח, פינת אוכל, פינת עבודה, סלון, כניסה. בחדרים יש רצפת עץ ולא שוטפים אותה עם מים, רק סמרטוט לח.
לגבי סידור שלפני השטיפה, רק להזיז כמה נעלים למדפייה שבכניסה. מרימה את השטיחון שבסלון. אם יש מה לאסוף אני אוספת אבל זה מעט מאוד. אחרי השטיפה אני מתחילה לפנות את פינת האוכל, מטבח, שולחן בסלון.......
פשוט לא??

אחרי השטיפה כבר יותר נעים לי כי אני הולכת יחפה, ואז יש תחושה שהבית נקי ורק צריך לסדר צ'יק-צ'ק.

[אילה_א*]

אצלי הפוך קודם מסדרת ואז מרגישה כמה נידבק לי איכס לרגליים אז כבר יאלה מטאטא ומעבירה סמרטוט ואחריו מגב (כי זה עץ וצריך לאסוף את השערות של הכלבה )

[אחת*]

אולי אחת מנאמנות הפליי ליידי
(או סתם מישהי שהבית שלה נקי ומסודר. הכל יחסי כמובן)
יכולה לעזור בסוגיה העקרונית הבאה:
איך שומרים על העבודות "הגדולות" מתוקתקות לאורך זמן?
הכוונה לחלונות, אבק בכל המדפים בבית, ארונות, מקרר נקי וכו'?
ברור לי שזה משהו שלא צריך לעשות כל שבוע,
אבל אני אף פעם לא עושה...
מה שיוצא זה שעד שיש לי זמן וכוח לנקות,
אני מסדרת, מטאטאה ושוטפת,
וחיה בתחושה מתמדת שהבית מלוכלך
(כולל קורי עכביש בתקרה, ניקיון של האמבטיה עצמה - לא רק כיור ושירותים... כאלה דברים).
אודה לכל עצה. תבורכו

[רוזמרין*]

_איך שומרים על העבודות "הגדולות" מתוקתקות לאורך זמן?
הכוונה לחלונות, אבק בכל המדפים בבית, ארונות, מקרר נקי וכו'?_

מכל מה שציינת, רק חלונות נחשבים אצלי לעבודה "גדולה". פעמיים בשנה, לפני הקיץ ובסוף הקיץ, הגוף שלי מרגיש שהגיע הזמן.
מבצע של שעתיים-שלוש שמופקד כולו בידי בעלי...אבל אני צריכה להגיד. הגוף שלו לא מרגיש.
מדפים פתוחים, מחשב, טלוויזיה שמתמלאים באבק ובטביעות אצבעות- במסגרת ה"טיימר", 15 דקות והכל נקי.
ארונות סגורים- למי אכפת? זה באמת מתמלא אבק? או שאת מתכוונת לארונות מטבח?
ארונות מטבח- יחד עם שטיפת הכלים וניקוי השיש, כל יום מדף אחר. מוסיף 5 דקות לעבודה.
קורי עכביש- ממש לפני הטאטוא\שטיפה.
ניקוי אמבטיה- את מתכוונת ממש לאמבטיה או לקירות המקלחת?
קירות המקלחת\מקלחון- להכין בבקבוק שפריצר עם חומץ. שיעמוד ליד השמפו. לנקות תוך כדי מקלחת עם סמרטוט.
מקרר- אם יש לך יום בשבוע שבו את מרכזת את הקניות אז בטח יום לפני זה הוא די ריק. אם זה ככה, לפנות מדף אחד ולנקות אותו
ואת הקיר שבגובה שלו. שבוע הבא- לפנות מדף אחר.

[אילה_א*]

הכוונה לחלונות, אבק בכל המדפים בבית, ארונות, מקרר נקי וכו'?
יש שתי דרכים שאני עושה אתזה ואני אפרט בכל הזמן שיש לי עד שאלך לעבודה
חלונות לעשות את כל החלונות בבית אכן מעייף ברמה בלתי נסבלת לעשות חלון אחד פעם בשבוע לא מעייף כמעט בכלל .
מדפים בכל הבית ? למה השתגעתי ? חס ושלום היום את המדף העליון (כי חיפשתי את היומן שלי מלפני 10 שנים בדיוק וראיתי שמלא שם אבק) תיקתק מדף אחד נקי . מחר אם יצא לי עוד מדף תיק תק אם לא אולי עוד חודש אני אחפש ספר ממדף אחר ואראה שכדאי להעביר שם סמרטוט אז קדימה באותה שניה תיק תק עוד מדף נקי יותר .
מקרר הוצאתי את החסה ואני רואה שנשארו מתחתיה כתמים אני מעבירה סמרטוט, לא מחר, לא מחרתיים ,לא את כל המקרר .ביצה נשברה מוציאה את הכלי שמחזיק אותם ושוטפת אותו .
קניתי למסיבה כמה בקובקי בירה והמדף שם מלוכלך מעבירה עליו ויש .
אני שונאת את העצה של לנקות את חדר האמבטיה כשמתקלחים. מקלחת היא דבר מספיק חשוב שיהיה הזמן הכמעט יחיד שיש ביום לעצמי ולי בלבד בלי לנקות תוך כדי . אז באמת אפשר להחליט שכל יום חמישי את מעבירה שם משהו במשך 9 דקות פעם זה על המכונת כביסה וכיור פעם מעל הארון פעם קורי העכביש וקיר אחד של חרסינות .
לא להתסבך יותר מידי לא לעבוד יותר מידי קשה .
לשמור על דברים בפשטות ובקלות אל תשכחי שלנקות את כל קורי העכביש מכל הבית לוקח אולי עשר דקות . ולא צריך לעשות אזה לעיתים קרובות .
אם עושים אתזה בתור פרוייקט ניפרד זה לא קשה אם עושים אתזה כחלק ממשימה בלתי אפשרית של ניקוי כל הבית זה בלתי נסבל .

[אחת*]

תודה.
אגיב ואוסיף לשאול כשיהיה יותר זמן
(הולכת לנקות קורי עכביש. סתאם)

[ניק_לס*]

אצלי, אבק - 10 דקות על הטיימר, מדי פעם (יוצא לפחות פעם בשבוע, לפעמים יותר אם אני רואה אבק על המשטחים שמציקים לי).
ב- 10 דקות אני מספיקה את כל המשטחים החשובים והחשופים, ועוד קצת מהפחות אינטנסיביים.
חלונות - 15 דקות שמתחילות בדלת המקרר, דלת התנור במטבח (מבחוץ), כל המראות בבית - ואח"כ נשאר עוד זמן לפרק איזה חלון או לעשות כמה 'חפיף' רק מבפנים. אני עושה את מה שהכי מציק לי, והשאר יחכו לפעם הבאה. (ככה שהחדרים של הילדים יכולים להשאר בלי 'חלונות' חודשים, וחלון המטבח מתנקה די בשוטף).
אצל הפליי ליידי זה חלק מ'ברכת הבית' שאמורים לעשות פעם בשבוע כולל עוד כמה דברים ושטיפה, אבל אני מוצאת שיותר קל לי פשוט להחליט ברגע נתון על 10 דקות אבק ולא לחכות שיהיה לי זמן לכל הטקס. (אף פעם אין).

[נמאס_לי_שזו_רק_אני*]

שמתם לב שכל מי שהתיחסה פה (פרט לצדיק אחד שנעלם...) היתה אישה?
רק נשים. רק נשים. כאלו שזה משהו שהוא רק שלנו.
ולא רק זה .. אנו לוקחות את זה כמובן מאליו שזה ברור שאנחנו.כאלו אנו שבויות בתוך עולמם של סקסיזם שהפמנו היטב.

[אורי_יורמן*]

למה רק אחד?
(לפחות אני ואלון.. לא היה עוד מישהו?)

אצלי בבית חברה שלי יותר טובה בסדר ונקיון ממני. זה לא נובע משוביניזם או סקסיזם, זה פשוט ככה. ודוקא אני יותר במטבח.

[בשמת_א*]

וכשהבנתי שאני יכולה בכוונה תחילה לכוון טיימר על רבע שעה ומראש לדעת שאני לא אספיק לסיים לא בערך ולא במקרה - יבוא לציון גואל (וגם לכמה כוסות).
אני שמחה שסוף סוף הבנת את זה. מעניין מי ה"אחרות" שהבנת מהן אחרת.
הטיימר הוא מאושיות השיטה של פליי ליידי, וכל העיקרון איתו (שהסברתי שוב ושוב בדפים שעוסקים בזה בכל רחבי האתר) הוא שעובדים רק X דקות וכשהטימר מצפצף - גמרנו!
לא גמרנו "את העבודה" אלא "גמרנו לעבוד".
לא "ממשיכים עד הסוף" כי אין סוף.
אין "לנקות פעם אחת וגמרנו" שהרי הניקיון הוא משהו שוטף. אנחנו ממשיכים לחיות, ממשיכים להשתמש בכלים, ממשיכים ללבוש בגדים, הרצפה ממשיכה להתלכלך, והעכבישים ממשיכים לטוות את קוריהם (אגב, אני נזהרת בכבודם של העכבישים, ולא מנקה קורים לעתים קרובות מדי. העכביש, כמו השממית, הם חיות טובות לבית, ורצוי לספק להם תנאים (-: אני מנקה, בהתנצלות, רק כשזה באמת מפריע).

עוד עיקרון שהוא מאושיות השיטה:
לעשות משהו יותר טוב מלא לעשות כלום.
תעשי משהו, איך שיוצא לך.
אני עושה מאמצים ברורים לא להיות פרפקציוניסטית, וזה בדיוק מה שמשחרר אותי לבצע דברים שאחרת נראים לי כמו משימה "קשה מדי". בזה הטיימר עוזר גם. למשל, אם הכיריים מלוכלכים אני ישר מרגישה "אוי זה המון עבודה", אבל אז אני נכנסת לרוח של פליי ליידי ואומרת לעצמי "טוב, אני לא אנקה את הכיריים. אני רק אשים טיימר על חמש דקות ואעביר סמרטוט. זה כבר ייראה יותר טוב, אבל אני לא אעשה יסודי".
ברגע שאני מנקה -

• לפי זמן מוגבל במקום לפי תוצאה ("רק חמש דקות" בניגוד ל"עד שהכל יבריק ולא יישאר שום מקום דביק או כתם")
• לפי החלטה מראש להיות לא יסודית...
• לפי קביעת מטרות מינימליסטיות
• לפי עצם הפעולה במקום לפי התוצאה ("להעביר סמרטוט" בניגוד ל"עד שיהיה נקי", וזה אומר גם, במקום לקרצף בכוח במגוון מכשירי עינויים לבית כגון סקוטש, צמר גפן עם אלכוהול, מברשת שיניים ישנה, ועוד)

אז באמת אני רק מעבירה סמרטוט, ויש לי חשק לנקות, והכיריים מתנקים כך לעתים קרובות ולכן לא צוברים באמת דבק שלא יורד, ונראים טוב מאוד וזה משמח את לבי.

הפרפקציוניזם הוא בין היתר ההתמקדות הזאת בתוצאה, ויותר מזה - יצירת תוצאה קיצונית בציפיות שלנו, שצמוד אליה פחד גדול מביקורת והתנגדות גדולה לדמות של מבקר חמור עם פה גדול שאנחנו מחזיקים בדמיוננו (לעתים דמות שמבוססת על אדם אמיתי (-; ).
מול זה אנחנו מרגישות בלתי מספיקות בעליל ומראש, ומשתתקות. ומרגישות רע עם עצמנו ועם המצב של הבית שלנו, כי להזניח את הבית זה להזניח את עצמנו. לפחות לגבי נשים. גברים פחות מזהים את עצמם עם הבית ולדעתי זה לא עניין סקסיסטי אלא יותר קשור לביולוגיה התיפקודית של המין האנושי כפי שהתפתחה במהלך האבולוציה שלנו (בין היתר, עצם קיומו של "בית" בחברות בני אדם, בניגוד לקופים (דזמונד מוריס, הקוף העירום, שימו לב גם לנושא הטפילים שקשור לזה)).

[דרך_עפר_שם_זמני*]

בהתנצלות אני בטוחה שהעכביש מעריך את זה.
(חוץ מזה - כל מילה.)

[פלוני_אלמונית*]

לפי זמן מוגבל במקום לפי תוצאה

הפרפקציוניזם הוא בין היתר ההתמקדות הזאת בתוצאה

בעולם העבודה ושיטות הניהול המודרניות, אנחנו לומדים להיות מוכווני תוצאה. לא מעניין את אף אחד כמה השקעת וכמה התברברת - אתה צריך לספק את הסחורה. האם היינו מקבלים קוד תוכנה מפותח חלקית - זה מה שהספקתי, הקצבתי לזה שבוע, קחו אותו עם הבאגים?

הפרפקציוניזם הורג את התפוקה וגורם לדחיינות גם בעבודה. אני מנסה לתחום זמן ולעבוד בשיטת פרטו (80-20): מה אפשר להספיק במשבצת זמן כך שיהיה אולי לא מושלם אבל עם ה-80% החשובים ובמצב "סגור".

בדוגמא של הכיריים, עדיף , למשל, "להעביר סמרטוט" על הכל, לחסל את ה-80% שיורדים בקלות, מאשר לקרצף ראש אחד עם צמר פלדה ולהשאיר את הדבק על כל הכיריים.

זה קשה לאנשים עם הפרעה פרפקציוניסטית, מלחמה מתמדת עם עצמי.

[אילה_א*]

אנחנו לומדים להיות מוכווני תוצאה
נכון כמו בדיאטה מה משנה למישהו שהשתדלת משנה לו שרזית

[מיכלי_לי*]

(קוראת בעניין רגע אחרי שסוף סוף סיימתי נקיונות לפסח ופה גייסתי את אמא שלי החרוצה לעזרה...)

[אחת*]

קודם כול תודה לכל המגיבות,
רק הקריאה בדף הזה כבר עשתה אצלי שינוי כי הייתי ביאוש מול "העבודות הגדולות" שאני אף פעם לא עושה ומאוד רציתי לעשות לכבוד פסח.

_לעשות משהו יותר טוב מלא לעשות כלום.
תעשי משהו, איך שיוצא לך._
אימצתי בכל לבי את העצה הזו ואמנם אני לא עובדת עם טיימר (קשה לי עם הרעיון, אולי בעתיד), אבל החלטתי כל יום לעשות אזור קטן ולגמור אותו טוב,
כי כאמור מדובר באזורים מלוכלכים מאוד, ואני רוצה "להכין אותם" יסודית לכך שבעתיד אצליח לתחזק אותם באופן שוטף.
היום למשל ניקיתי ככה טוב טוב כמה מדפים במטבח, כולל זה של התבלינים המאובקים ושל השמן והבלסמי והדבש הדביקים.
המדף העליון היה כל כך דביק ומלוכלך שאני אפילו לא רוצה לספר כמה זמן לקח לנקות אותו (בואו נגיד שאם הייתי עובדת עם טיימר הייתי נשארת מתוסכלת מאוד (-: כנראה טיימר זה למתקדמים).
בכל אופן אני מרגישה נהדר וזה כיף לי.
ויתרתי מראש על העניין הזה של "להכין את הבית לפסח"
(אפשר לחשוב, במילא לא נהיה פה כל החג)
והחלטתי לנסות להשתמש באביב בתור מנוף להתחלת תחזוק הבית.

אילה, תודה על העצות השימושיות ועל רוח הדברים.
זה באמת בעיקר עניין מנטלי,
הרבה פעמים אני מוותרת על לנקות מדף מלוכלך ואומרת שאני כבר אעשה הכל ביחד,
ב"מבצע הניקיון הגדול" שלעולם אינו מגיע.

ויש לי גם כמה שאלות פרקטיות ביותר -
איך מנקים טוב (ולא אכזרי לסביבה ולידיים) את ארונות המטבח ומשטחים משומנים ודביקים, בעיקר במטבח?
אני מוצאת שסמרטוט עם מים בלבד דורש יותר מדי שפשוף במקרים קשים.
וחץ מזה מישהי הציעה שפריצר עם חומץ לחרסינות של האמבטיה -
חשבתי שחומץ טוב בעיקר לאבנית.
זה טוב גם נגד עובש?
והכוונה לחומץ מהול במים?
(וגם - איך נפטרים מעובש במקלחת כתוצאה מהזנחה ארוכת-חודשים? כן, המצב לא קל)

ושוב תודות

[אחת*]

אנו לוקחות את זה כמובן מאליו שזה ברור שאנחנו
אני באופן אישי ממש לא מרגישה ממורמרת בעניין.
הבנזוג שלי יכול לחיות בלכלוך ובלאגן עד סוף ימיו וזה לא יזיז לו
(מכירה עוד כמה גברים כאלה. במקרה הטוב סתם הרבה פחות אכפת להם מלנשים שהם חיים איתן).
במקרה שלנו, הוא אפילו יהנה מזה, בעיקר מהבלאגן.
לא רואה שום סיבה שבעולם שהוא יעסיק את עצמו כל כך בסוגיה שממש לא חשובה לו.
הוא עוזר כשאני מבקשת וזה מספיק בעיני.

[ניצן_אמ*]

אולי לקחת מישהו/י באופן חד פעמי שיעשה נקיון פסח יסודי ביותר וחד פעמי ומאותו רגע רק לעשות תחזוקה?
תחזוקה הרבה יותר קל מנקיון. (אני מאלה שהבית שלהן נקי ומסודר רוב הזמן)

אבק אני לא עושה. מזל שבארה"ב אין אבק.

טיפים לסדר -
שלכל דבר יהיה מוגדר מקום.* זה מידע שכל בני הבית צריכים להיות ערים אליו. קנית או הכנת אגרטל? עוד אין לך אגרטלים? הגדירי "מקום לאגרטלים" על המדף במזווה או בארון מטבח וספרי עליו לכולם. שלא יהיה מצב שהוא מפנה את המדיח או שוטף כלים ולא מנקה את האגרטל או לא מפנה אותו כי הוא לא יודע לאן.
לנסות להתחיל לחשוב מאורגן* - כלומר לשים את הקופסאות היכן שמשתמשים בהן. יש לי קופסה לכובעים, לכפפות ולצעיפים שנמצאת ליד הדלת. ככה קל לזרוק אותן פנימה כשנכנסים ולקחת אותן כשיוצאים. דגש על "לזרוק". אם הייתי מצפה מעצמי ומאחרים להניח יפה ומסודר, הכל היה הולך לעזאזל בדקה...
דברים נשארים בחדר שלהם.* לא להאמין כמה שהחוק הזה מסדר את החיים... אצלנו רק הקטנה מעבירה מחדר לחדר ורק ספרים, אז בקטנה... הבנתי את זה כי יש לנו "חדר משחקים" (כמעט שאין בו בכלל משחקים, אבל זו לא הנקודה) והוא תמיד מסודר! זה כי נורא קל לסדר אותו - זורקים הכל לקופסאות קש יפהפיות עם מכסה והחדר מסודר! בגלל שהוא בקומה נפרדת לא מביאים אליו דברים ולא מוציאים ממנו דברים. אז זה עניין של דקה לסדר אותו.
אם לא רואים את זה, זה מסודר.* כלומר, אם יש לך מגירת כלי כתיבה, אז אפשר לזרוק לתוכה הכל בבלגאן. לא צריך למיין ולהעמיד כמו חיילים. אבל לשמור שיהיו בה רק כלי כתיבה באמת. כנ"ל לגבי קופסאות סגורות למשחקים, ליצירה, לכלי רחצה, וכו' יש לי גיגית ענקית בתוך ארון קיר ואליה זורקים (כן זורקים) בגדים לשימוש חוזר. כלומר כאלה שלבשנו אבל לא מלוכלכים לכביסה. כשהיא עולה על גדותיה - ממיינים אותה יחד. לצבור לוקח הרבה זמן, לסדר מעט.
נובע מזה: עדיף למיין ערימה אחת גדולה מכמה ערימות קטנות.* אם הבית מבולגן בטירוף, הכי טוב לעשות ערימה אחת גדולה של ההההכלללל ולמיין עם הילדים - כל הנעליים למקום של הנעליים (ראי כלל ראשון) כל הספרים למדפים, כל הצעצועים לקופסאות, וכך הלאה. ניירת גם. מה שנשאר - בכלל הבא.

• מה שנשאר - יש שתי אסטרטגיות - אחת אומרת להכנס בזה ראש בקיר ולמצוא לכל דבר מקום. השניה אומרת לסגור טוב לכתוב תאריך ולשים במקום אפל. אם לא נפתחה הקופסה במשך חודשיים אפשר לזרוק קומפלט.

נובע מכל זה: כלי אחסון.* לא תאמיני כמה קופסאות יש לי בבית... עשרות במקרה הטוב. מכל הגדלים הסוגים והמינים. אני כמובן עושה שימושים מרובים (נניח, כל כלי הסריגה והצמר שלי נמצאים בתוך בקבוקי מים מינרלים של 10 ליטר. אני לוקחת איתי אוכל לדרך בצנצנות ובקופסאות שקניתי בתוכן דברים בסופר. וכך הלאה.) אבל לפעמים אין מנוס מלרכוש או לבנות קופסאות ייעודיות גדולות.

מקווה שזה עוזר. @}

אחת,
להסיר שומנים אפשר עם קליפות תפוזים (טיפ של אורי יורמן) אם לא מתאים לך להתחיל להתעסק עם זה, יש לאקובר מוצר כזה. ממליצה בחום להשתמש במברשת רכה לשפשוף במקום בסקוצ'ים. (OA]כזאת MEDIA[/po]/hotmedia/oxo/imagesprod/1 36481 3a 1.jpg של OXO שיושבת בתוך היד ויש לה שפריצר של סבון. שמה בתוכה אקובר ומנקה בצ'יק את המשטחים בלי ללכלך את הידיים.)
בקשר לעובש... אני לא יודעת מה להגיד לך, צריך איזה חומר שהורג אותם. אולי שום יכול לעבוד? בכל מקרה, אני לא יודעת מה הייתי עושה אישית, אבל תמיד אפשר לשים אקונומיקה או חומר ייעודי נגד עובש (רעלים חזקים למרבה הצער) ואח"כ לשטוף היטב ולאוורר המון. למה אני בכלל מציעה את זה? כי אני אלרגית בטירוף לעובשים ותמיד מתלבטת מה יותר גרוע...

[אחת*]

שלכל דבר יהיה מוגדר מקום
ברור. אני זוכרת שכחודש אחרי שעברתי לגור ביחד עם הבנזוג,
יום אוחד הוא שאל אותי איפה משהו שחיפש. אמרתי לו "במקום",
ואחרי שנפל לו האסימון הוא שאל במין פליאה מהולה בחוסר אמון:
"רגע... אז בעצם... לכל דבר יש מקום ?
הקונספט פשוט לא היה מוכר לו.
(-:
עד היום הוא לא מצליח ליישם את העניין (וכבר עברו איזה 7 שנים)
אבל מודה שהרעיון אכן טוב וחשוב

אולי לקחת מישהו/י באופן חד פעמי שיעשה נקיון פסח יסודי ביותר וחד פעמי ומאותו רגע רק לעשות תחזוקה?
הרעיון נשקל ונזנח, משילוב של טעמים כלכליים ופרקטיים
(נזכרתי קצת מאוחר, לא מוצאת מישהי באזור וכו').
אבל אני אופטימית שבסוף ננצח.

תודה על התשובה בעניין העובש.
אולי לא יהיה מנוס מאקונומיקה בסוף

[אילה_א*]

אני מנקה הכל בספוגית פלא
למרות שאני רוצה להתוודות שלפני שבוע מצאתי בבית מסיר שומנים ואז כשהחלטתי לנקות את השואב עשן או איך שקוראים למבנה הענק והמטונף שמעל הכיריים זה הבריק אותו בצורה מופלאה ומרעילה
אבל ארונות וכאלה דברים אני משפשפת בספוגית פל אוכל פעם מתפלאת

[ניצן_אמ*]

להתמודדות עם בוקים (אני מתכוונת לזה בחיבה, גם שלי קצת כזה ) אפשר ממש לכתוב על כל קופסה מה יש בה.
שלי ממש עם התנגדויות לסידור. לנקות הוא מנקה סבבה. בקיצור, מה שאנחנו עושים זה שאני אומרת לו "עכשיו מסדרים" ומתחילה לחלק הוראות קטנות "שים את כל הנעליים במקום" ואז הוא מסתדר ומסדר. אחרת הוא נהיה ממש חסר אונים ומסתובב מצד לצד באומללות. אני משערת שיש פה נשים שחוות את מה שהוא עובר בכל פעם שהוא צריך לסדר, שזה לא פעם משהו רגשי בכלל, ושום עצה שניתנת פה לא באמת יכולה לעזור, היא רק מדגישה את זה שיש אנשים שזה בא להם בקלות בעוד שאחרים ממש סובלים.
אז לאלה חיבוק עצום ותזכורת שזה בעצם לא באמת משנה...
קודם כל - מה שחשוב זה להרגיש בבית, לא שנקי או מסודר.
שנית - גם למסודרים ביותר יש הרבה רגעי בלגאן ולכלוך.
שלישית - אם חשוב לך סדר ונקיון אישית בשביל עצמך, לא בשביל אמא שלך שבאה לסדר פסח, ואין לך את זה ביכ-לל בסט הכישורים שלך, אז כמו בכל דבר - השתמשי בעזרה מבחוץ. זה לגיטימי. אם התקיעה היא כלכלית, אז אולי שווה לבדוק אם יש דברים שאת מוציאה עליהם כסף שפחות חשובים לך מאיך את מרגישה יומיומית בבית שבו את חיה את מרבית חייך (!!!) ולהצטמצם שם ולהוציא על זה.
בעיניי זה נורא חשוב. (שוב, לא הנקיון, כי אם התחושה הטובה בין הקירות האלה שאת מכנה ביתך. זה כולל גם את מי שלא מנקה בכלל ומרגיש ממש טוב עם זה. )

[אלטר_אגו*]

אחרת הוא נהיה ממש חסר אונים ומסתובב מצד לצד באומללות. בדיוק! כך בדיוק אני מרגישה! אני והבוק שלך, פשוט קורצנו מאותו חומר. אז אני אומרת לעצמי: עכשיו מסדרים. שימי את כל הנעליים במקום.

[בשמת_א*]

אכן, שוב נצטט את פליי ליידי:
מקום לכל דבר וכל דבר במקום.
ואם למשהו אין מקום בבית, אז אחת מהשתיים:
או שמקומו לא אצלנו בבית,
או שצריך לארגן לו מקום בבית.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_היום למשל ניקיתי ככה טוב טוב כמה מדפים במטבח, כולל זה של התבלינים המאובקים ושל השמן והבלסמי והדבש הדביקים.
המדף העליון היה כל כך דביק ומלוכלך שאני אפילו לא רוצה לספר כמה זמן לקח לנקות אותו_
הפתרון להבא - מניעה.
כמה אופציות למניעה:

1. לצפות את המדפים בנייר שעווה - פעם בשנה מסירים ומצפים בחדש.
2. להכין/לקנות מגש נחמד מחומר ידידותי, להציב אותו על המדף ולסדר עליו את כל הבקבוקים הדביקים והמועדים לפורענות. כשצריך לנקות, הרבה יותר קל להשרות את המגש במים חמים וסבון, מאשר לעמוד מול המדף בתנוחה לא נוחה ולקרצף.
3. להצמיד לתחתית של כל בקבוק "מצע" מתכלה מנייר אורז/נייר מתנות, פשוט לעטוף את התחתית (ואולי גם את השוליים התחתונים, אם עושים את זה בצורה נאה). כשדביק מדי, זורקים (למחזור) ושמים חדש.
4. לעטוף כל בקבוק/צנצנת בתווית יפה מנייר/בד עבה וסופג, מוצמדת לאמצעו בגומייה או בדבק חזק. "כליא טפטופים". שוב, כשמתלכלך מדי מסירים ומחליפים.

[ניצן_אמ*]

אני והבוק שלך, פשוט קורצנו מאותו חומר.
הרי לך "הפתעה".

[אחת*]

להתמודדות עם בוקים (אני מתכוונת לזה בחיבה, גם שלי קצת כזה
על אף חיבתי המיוחדת לבוקים,
התאור לא קולע במדויק.
אצלנו מדובר יותר ב יצור שפשוט לא רואה ולא מרגיש שמלוכלך (ולכן זה גם לא מפריע לו) ונכנס לדיכאון של ממש אם מסודר מדי, כי הוא ניזון מהבלאגן מבחינה יצירתית. אשכרה ככה.

בקיצור, מה שאנחנו עושים זה שאני אומרת לו "עכשיו מסדרים" ומתחילה לחלק הוראות קטנות "שים את כל הנעליים במקום" ואז הוא מסתדר ומסדר. אחרת הוא נהיה ממש חסר אונים ומסתובב מצד לצד באומללות.
כמובן. בשעת סדר וניקיון (אם הוא נמצא) הוא לא זז בלי הוראות מפורשות.
לסל הכביסה אין לו גישה בכלל, אלא אם מדובר במקרי חרום.

(גולש לכיוון הדף-תמיכה-לחובבות-סדר-עם-בנזוג-מבולגן, לידיעת העורכות)

הפתרון להבא - מניעה
אין ספק.
אני מקווה שהמניעה תהיה בעיקר בצורת ניקיון שוטף, אבל גם נייר שעווה נשמע רעיון לא רע בכלל.

[סלט_פירות*]

או שצריך לארגן לו מקום בבית
נכון. אבל מה קורה כשה"צריך לארגן" נדחה ונדחה. וזה עוד משהו שצריך לעשות. מצטרף לאיזו רשימה ובינתיים אין פתרון? (דחיינות כרונית, אני יודעת).
מזדהה עם הבוק של ניצן. כשאנחנו צריכים להסתער על הבית מאיזושהיא סיבה (בדר"כ אורחים), הוא זה שנותן לי הוראות (את במטבח ואני בסלון או ההפך? 10 דקות והכניסה מסודרת. הוא צודק, כמובן. אבל לי זה לא בא טבעי...).

[אשה_עם_מאהב*]

(סתאם... אין לי מאהב)

גברים ונקיון. זה דיון שלם, בטח יש על זה דף.

אם לא כועסים עליהם שהם לא יוזמים, לא באים בביקורות על אופן הביצוע, מפזרים הרבה מחמאות על כל ביצוע קטן, אפשר לתפעל אותם לא רע בכלל ולהפיק תוצאות נאות. סה"כ יש להם כוח פיזי, והדברים הללו פחות מעייפים בשבילם, אני חושבת.

אני הפקדתי כמה משימות גדולות בידי בן הזוג שיהיה בריא (ספונג'ה בכל הבית פעם בשבועיים), ואני לא מתערבת. לא שואלת מתי הוא יעשה, לא מעירה אם זה לא מושלם. ככה הוא עושה בסבבה, הוא מרגיש שהוא תורם (לדעתו הוא עושה 90% מעבודות הניקיון בבית...) ואני פטורה מזה. אם יש משהו שאני חושבת שצריך לעשות, אני פשוט מבקשת ממנו, שיעשה את זה בהזדמנות. לפעמים זה לוקח קצת זמן, בד"כ זה קורה בסוף. אני חושבת שזה גם פונקציה של טיב הקשר. אם היתי כועסת עליו שהוא לא רואה את זה ולא עושה, לא היה לי סיכוי להוציא ממנו כלום.

אגב זה עובד גם לגבי טיפול בילדים. להפקיד בידיהם משימה גדולה וקשה ומוגדרת היטב, ולא להתערב בזמן הביצוע. כמו, מה דעתך? תכין שלושה סנדויצ'ים, שלושה תפוחים ובקבוק מים, תמרח אותם במסנן קרינה, קח אותם לבריכה/לים, ותחזרו בשעה אחת בצהריים, ושהילד לא יישן באוטו בדרך חזרה. תענוג (-:

[ניצן_אמ*]

תמרח אותם במסנן קרינה
את הסמביצ'ים?

[תמי_גלילי*]

אם לא רואים את זה, זה מסודר.
אני קוראת לזה "בלאגניסטית בארון"

[שבע*]

_איך מנקים טוב (ולא אכזרי לסביבה ולידיים) את ארונות המטבח ומשטחים משומנים ודביקים, בעיקר במטבח?
(וגם - איך נפטרים מעובש במקלחת כתוצאה מהזנחה ארוכת-חודשים? כן, המצב לא קל)_

אני בעד מלח לימון. מאז שגיליתי אותו זה ה חומר ניקוי שלי. יש לי מילחיה עם מלח לימון בשרותים וקופסא במקלחת וצנצנת גדולה במטבח. מרטיבים את המשטח מפזרים מרטיבים שוב ומחכים קצת, זה מנקה מעולה כיורים שיש וכאלה וכמובן גם אבנית בקומקום.

בקשר לגז - אני מצפה את הברזלים השחורים בנייר כסף ומשאירה להמון זמן (נגיד חצי שנה) ואז כשבא לי להתחדש פשוט מורידה וזהו זה נקי. גם הקיר שמאחורי הגז (או המכסה של התנור) אני מדביקה נייר כסף ואז לא מפריע לי שמשפריץ שמן וכו' כי פחות רואים את זה ויש יותר הרגשת נקיון (מחליפה ממש פעמיים בשנה)

הבקבוקים של השמן וכו' - לבקבוק של השמן אצלי יש צלוחית בקרבת התנור ששם זה המקום שלו ואז אין שמן מרוח בכל מקום.
וחוץ מזה כשפותחים בקבוק חדש אני לוקחת חתיכת נייר טואלט, מלפפת מתחת לפיהמסביב , מדביקה עם חתיכת סלוטייפ קטנה או עם גומיה ואז כשמוזגים את השמן הטיפות האחרונות לא גולשות למטה ונמרחות על כל הבקבוק אלא נספגות בנייר. במחשבה שניה אפשר אפילו עם חתיכת בד אולי.

[תבשיל_קדרה*]

ניצן, תסבירי בבקשה שוב את הענין של בקבוקי-10-ליטר.
> דגה את העיקר <

[לואיזה*]

את העובש במקלחת קל לנקות אם משתמשים בספוגית הפלא. פשוט עוברים על כל מקום בו יש עובש בספוגית רטובה וסחוטה (שווה להתחיל מאחת חדשה ולהחליף כשמתבלה - תלוי בכמות העובש). אמנם קצת לא נוח לטפס לגובה, אבל העבודה ממש קלה והתוצאות טובות.

[מיכל*]

לא נורא...מה שלא עשינו הפעם יחכה כבר לשנה הבאה...

[רוזמרין*]

זה לא שגומרים מקרר ברבע שעה. פשוט לומדים מה אפשר לסיים ברבע שעה.
למשל- מדף ברוחב מטר עם קופ' שימורים עליו. אני יודעת שזה מספיק קטן כדי להתחיל ולסיים בזמן.
אבל עם ניירת אני פשוט קובעת רק 5 דקות (כי זה נורא משעמם) ומה שהספקתי למיין-יופי. השאר יחכה למחר.

חוץ מזה, באמת לא חייבים לסיים. חצי תנור נקי טוב מתנור שלם מלוכלך. 20 ניירות בבלאגן טוב מ-30.

[ניצן_אמ*]

הנקודה עם הטיימר היא לא לסיים או לא לסיים בעיניי, אלא להכנס לקצב. אם זה עוזר לך (לי זה לא..) דמייני שאת בתחרות עם אחותך, וששתיכן מנסות להספיק כמה שיותר בחמש עשרה דקות. או שדמייני שאת בחדר כושר ושממש צריכה לצאת ממך זיעה אחרי שקרצפת את השיש...
זה כמו רכיבה על אופניים. (כלומר, לא מספיק רק לשים טיימר, צריך לדווש כדי שזה יתקדם )