תפילה לתינוק

משתתפת בצערכם

כל פעם עולה עוד השתתפות בצער. מסתכלים לבדוק מה חדש ופתאם זה עולה, בום.
והרי כבר שלחנו לך את ניחומנו, ואין עוד מה לכתוב, אבל הלב הומה בכאב גדול, באין מילים.
לעתים נדמה שממש אי אפשר להמשיך לכתוב באתר בענייני היום יום כשקרה דבר נורא כזה. כאילו דרושה דממה כזאת, שאי אפשר לחזור ולקשקש כרגיל.
מיכל אם את קוראת, תדעי שאת במחשבותינו. המון. למרות הלהג שממשיך כאן באתר. הלב שלנו שותק וצועק ובוכה איתך.
מחבקים אותך ובוכים .

שליחה על ידי רוני* » 06 מרץ 2005, 18:08

נכנסתי במטרה לעזור וקיוויתי שאוכל לעזור עם הרבה אהבה והעזרה השתנתה,
אני משתתפת בצערכם ומחזקת אתכם ושולחת המון אהבה לחזק אתכם.

מיכל ובני משפחה יקרים יקרים. אין מילים. פשוט מעמקים של כאב.
כמה תקווות ,כמה חלומות, כמה אהבה ורצון שמתנפצים ומתרסקים על סלע המציאות הקשה.
קשה קשה קשה. כואב ומציף ומטביע.
אחזו חזק זה בזו. אתם מסוגלים לעמוד בפרץ ובים הכאב העוצמתי הזה. אחזו חזק זה בזה, אתם כולכם עוברים עכשיו טלטלה עזה וזקוקים זה לזה קרוב קרוב.
רוצה לשלוח כמויות עצומות של כח ואור ותקווה ושקט וזמן ומסיימת בתפילה של אלי נצר:

"תן לנו חגים שקטים
כחיוכו של תינוק

תן לנו בכיות קטנות
בחיק האישה הנאהבת

תן לנו שירי-לב
הנאמרים בדומית-לחש

תן לנו זרועות כשורשים
לחבוק את הקשה והפוצע

תן לנו לילות סהורי תקווה
אל מול אדמה גדולה ושותקת

עשה את ביתנו
משכן לניגונים

אל תוסיף עוד לגזענו
טבעת יגונים

שלא תדעו עוד צער

אתם מסוגלים לעמוד בפרץ ובים הכאב העוצמתי הזה.
כן. כן. אני בטוחה. רק לא היו לי המילים לומר לכם את זה.

והרי כבר שלחנו לך את ניחומנו, ואין עוד מה לכתוב, אבל הלב הומה בכאב גדול, באין מילים.

מיכל אם את קוראת, תדעי שאת במחשבותינו. המון. למרות הלהג שממשיך כאן באתר. הלב שלנו שותק וצועק ובוכה איתך.

בדיוק.

איתך כל הזמן.

לא מפסיקה לחשוב עליכם
מי יתן ותמצאו את כוחות הנפש לקום מהיגון ומהכאב ולהתחזק

קשה לתאר עד כמה המילים שלכם שולחות לנו כוח, עוזרות לנו לעבור את הימים הקשים האלה ומנחמנות מעט, עד כמה שמילים יכולות לנחם.

וואו,
קוראת רק עכשיו, אני ... אין לי מילים... מצומררת כולי

כל אמירה נראת לי דלה מידי

כבר כתבתי מילים שמנסות לנחם, והימים עוברים ואני יודעת שאין נחמה בליבכם, והכאב מציף עוד ועוד.
בלי לחזור שוב על מילים שכבר נאמרו, ליבי איתך .בכאב הנורא ובהתמודדות שלכם איתו.
@}

מיכל, כמעט כל יום אנחנו מדברות וחשבתי על זה שעל הדברים הקשים אני לא אומרת כלום.
אני מקווה שאת מרגישה בכל זאת כמה אני איתכם.

שליחה על ידי איילה* » 07 מרץ 2005, 18:39

מיכל, חושבת עליך המון. אני עשיתי הרבה טעויות ב(לא) התמודדות. קברתי את התינוק ויחד עם הקבורה שלו, קברתי את הרגשות, הדיבורים וכל מה שקשור. פחדו לדבר איתי על זה, ואני לא דיברתי מעצמי. רק באתר הזה העזתי לכתוב. רואה ומקווה שאצלך ההתמודדות תהייה שונה, נכונה יותר. רוצה שיהיה לך את כל הטוב שבעולם. איילה.

מיכל - חושבת עלייך, עליכם, המון.

יש אי שם/מישהו חושב עלייך/מישהו דואג לך נורא/יש אי שם...

מיכל יקרה,

מצאתי עכשיו את הדף הזה וקראתי אותו מתחילתו, לרגע לא האמנתי לסוף שכזה...

משתתפת בצערכם וחושבת עליכם המון, שולחת המון אנרגיות להתחזקות וכוחות חדשים.
לבי איתכם.

יהי זכרו של נתנאל ברוך!

מיכל
חושבת עליך/כם הרבה
כל מה שאני רוצה לומר נשמע לי בנאלי ולא מספיק אז רק שתדיע שאני חושבת ומקווה שאתם מתחזקים

היה לי קשה לכתוב כאן כל השבוע,
משהו עצר בעדי להמשיך לכתוב כרגיל
ולפטפט על כל הנושאים הרגילים
כשהכאב כאן הוא כ"כ גדול.

המילים שלי קטנות, אבל אני חושבת עליכם
שותקת פה לפעמים
כואבת מאוד

איך מתחילים?
החיים נגמרו, ועכשיו צריך להתחיל הכל מחדש, עוד לא ברור איך.
חשוב לי לתאר את התהליך שעברנו, עוברים ונעבור, את התמיכה המופלאה שקיבלנו ומקבלים מהקהילה הנהדרת הזאת (ומקווים להמשיך לקבל...).
ולכן אני רוצה לפתוח דף חדש, תרתי משמע.
למי שיש רעיונות מוצלחים לשם, אני אשמח
בנתיים - אובדנה של אם

אוי מיכלי,
אני זוכרת איך לא לפני זמן רב מדי (טוב, לפחות ככה זה מרגיש...), השתעשענו כאן, מעל דפי האתר הזה, במציאת שם דף בית עבורך. נדמה לי שכך בכלל הכרנו. וכעת? שם דף לזכרו של תינוק שלא זכינו שישאר עימנו. כל כך, כל כך עצוב.

אני מודה שאני מתקשה לחשוב על שמות דפים כרגע, אבל אני מאוד שמחה על החלטתך להתחיל בכתיבתו של דף כזה.

חושבת עליך המון.

חיבוק חזק , יקרה.

קראתי הכל...
התחלתי לקרוא ביום רביעי בלילה. קראתי כמעט כל הלילה...והיום המשכתי לקרוא...גם אחרי שכולם הלכו לישון...
קראתי ובכיתי כמעט בלי הפסקה...
מוזר, קראתי, ידעתי את הסוף ובכל זאת קיוויתי יחד איתך, התאכזבתי איתך ושמחתי איתך - ובו בזמן בכיתי
אין לי מילים.
מה אפשר לומר לך ?
איך אפשר לנחם ?
אנחנו מכירות זמן רב כל כך, עברנו דרך ארוכה...וכנראה זוהי רק תחילתה....
לפעמים אני רוצה לומר לך שפשוט תפסיקי לחשוב כל כך הרבה, לנתח כל דבר, להתפלסף להתפלפל
ופשוט תנסי לקבל את החיים כפי שהם...
אבל אז אני עוצרת את עצמי - כי אני בדיוק אותו דבר
תרשי לי לחרוג רק הפעם מכל הכללים...תנסי להתעלם רק לרגע ממני ופשוט תקראי בלי לשפוט
הגוף שלך הוא רק הגוף שלך
אין לו כוונה לפגוע בך...הוא קיים רק כדי לשרת אותך
לגרום לך הנאה ועונג, להציג בפניך את כל האפשרויות הקיימות, לעזור לך להגיע ממקום למקום
לפי רצונך, לשמור עלייך ממחלות, וכן גם לדאוג לפריונך לתת המשכיות כלשהיא לחייך...
אך כמו בטנגו - גם כאן צריכים שניים...
והצד השני של הגוף שלך הוא את עצמך....
את חייבת לשמור עליו:
להזין אותו, לטפח אותו, לחמם אותו כשקר, לצנן כשחם, לטפל בכל חולי ופגיעה...
ויש גם את הצד הנפשי שהוא העיקר וגם לו יש לתת התייחסות
זה לא פשוט
כי כשנמצאים בדכאון או במשבר - צריך לדעת איך להתמודד איתו - ואת זה אנחנו לא לומדים בבית הספר...
לא תמיד אנחנו יודעים ויכולים להתמודד עם הקשיים שמזמנים לנו החיים...
בשביל זה אנחנו לא לבד - בדיוק בשביל זה יש לנו בן זוג, הורים ומשפחה וגם חברים
ועדיין זה לא תמיד עוזר ולפעמים זה לא מספיק...
אני לא רוצה שתחשבי אפילו לא לשניה - "אני לא בסדר" , "לא עשיתי מספיק", הייתי יכולה לעשות יותר"
או כל מחשבה אחרת בסגנון...
כי את בסדר גמור.
עשית מה שיכולת לעשות.
מה תעשי בהמשך? לא יודעת ...
תנסי לעשות כל מה שאת יכולה על הצד הטוב ביותר
תשמרי על עצמך.
על השפיות שלך.
אל תשגעי את עצמך עם מחשבות.
יש לך גבר שאוהב אותך, יש לך ילדה שצריכה אותך.
אני לא אומרת שאת לא עושה - אני אומרת הפוך - מה שאת עושה תמשיכי לעשות
תאהבי את הגבר שלך יותר מתמיד
תאהבי את הילדה שלך יותר מתמיד
תאהבי את עצמך יותר מתמיד
תפסיקי לשאול
תפסיקי לחשוב
אל תתאמצי להפסיק לחשוב - זה לא עוזר - מנסיון...
פשוט תתחילי לחיות !!!
תביני כבר - שום דבר לא חשוב !!!
חוץ ממך! מבעלך ! ומהילדה שלך !
אני צועקת עליך את זה !
כל דבר אחר - אין לו משמעות !
אני כותבת את זה כדי שתדעי
תדעי שאנחנו אוהבים אותך מאוד
את כל הזמן אומרת שלמדת את השעור שלך, שקיבלת את המסר, עכשיו את מבינה...
אבל זה לא נכון
כי לא היה פה שום שיעור
ולא היה כאן שום מסר
אלו הם החיים
זה הכל
החיים

ושלא תעזי לומר לי - מה את מבינה ?
כי אני מבינה.
איבדת ילד.
זה דבר שהוא לא נתפס. כואב.
גם לי כואב שאיבדת ילד- גם בשבילי זה אובדן...
נכון שלא אותו דבר..ובכל זאת אובדן...

אבל בחיי...אלו הם החיים
המוות הוא חלק בלתי נפרד מהם
אנחנו נופלים וחייבים לקום ולהמשיך הלאה
כי אלו החיים
כי אחרת גם אנחנו מתים

אז בבקשה
תחיי את החיים...

אנחנו מכירות הרבה שנים
את יודעת יש לי בעל ושני ילדים
דירה של "רק שני חדרים"
את יודעת למה ?
כי החיים באמת יפים ולא צריך יותר משני חדרים
לא צריך מכונית, ולא צריך כבלים, ולא צריך קאנטרי קלאב
ולא צריך ....
כי החיים - כמו שהם - יפים
מה שבאמת באמת צריך זה לחיות את החיים..

נכון שזה קשה כשאין רכב, וכשאין מספיק חדרים, וזה בהחלט לא נעים כשכולם מדברים על הסרטים שראו בכבלים..
אבל את יודעת מה ? במקום לבהות בטלביזיה אני מחבקת את הילדים שלי...
במקום לעשות נסיעה של חמש דקות כדי לקנות מצרכים לבד - אני ובעלי עושים טיול עם הילדים, קונים ביחד וחוזרים ביחד
אנחנו מבלים יחד - קרוב לארבע שעות (ויותר) רצופות בערב, כל ערב - אנחנו באמת חיים ביחד ולומדים כל יום להכיר אחד את השני...
נכון שהילדים עוד קטנים...ואולי זה ישתנה...
אבל אני יודעת שלא משנה מה יקרה אני אעשה את כל מה שביכולתי לעשות...
וכך גם את צריכה לנהוג

קראתי את מה שאת כתבת על עצמך...ויש בזה המון עצב וכאב..שימי לב זו הבחירה שלך
כי ברגע אחד את יכולה לשנות זאת ופשוט לכתוב משהוא כמו :
אני מיכל ואני אוהבת את החיים
או כל דבר אחר

אני רוצה לכתוב לך כאן משהו שבחיים לא אמרתי לאף אחד ובטח שלא כתבתי
גם לי היתה הפלה
טבעית

לפני יוני

וכאבתי את זה

והמשכתי לחיות

אחרי שחוויתי את הכאב ונתתי לו מקום, נתתי גם לעצמי את האפשרות להתאושש מהכאב ולחזור לחיים
אין לי את הצורך להזכיר זאת כי חוויתי את הכאב במלואו
אני רוצה לחיות
ולהיות מאושרת
אם אני אזכיר לעצמי כל הזמן את הכאב הזה - אין לי סיכוי להיות מאושרת
ואם אני לא אהיה מאושרת
חיי אינם חיים.

תחשבי על זה, קחי לך את הזמן
תכאבי, תצעקי, תבכי, תצרחי, תשתוללי, תזרקי חפצים, תרגישי את הכאב הזה, תני לו מקום
תני לו זמן...
ואז תני לו להשתחרר
תרפי
תחזרי לחיים
בבקשה תחזרי לחיים מאושרים שמחים
שפויים

אם לא תעשי את זה
את פוגעת בכל מי שיקר לך
בבת שלך, בבעלך
וקודם כל בעצמך...

אני לא יודעת להגיד לך - אם כדאי או לא כדאי לנסות שוב
רק את יכולה להחליט מה טוב בשבילך
כלומר זו לא החלטה רק שלך אלא גם של בעלך...
את חייבת לשבור את כל החומות שיש ביניכם
(ואל תנסי אפילו לומר שאין - כי בדרך כלל אנשים בונים חומות - כן, אפילו אני...)
וביחד לפלס דרך חדשה
שונה מהדרך שהלכתם בה עד עתה

אני לא אומרת זאת כביקורת על היחסים ביניכם...
להיפך, אני מציעה שמתוך הביחד שלכם תנסו לשנות כיוון וגישה
תנסו לראות דברים בצורה אחרת חדשה ושונה
תחפשו את עצמכם
תמצאו מחדש את האהבה הרומנטית
תנו לעצמכם זמן, או קחו לעצמכם זמן...

כתבתי הרבה דברים
שאולי הייתי צריכה להגיד
ולא ידעתי איך
ועכשיו אני כמעט מצטערת שכתבתי אותם
אני מקווה שלא תכעסי עלי
כי כנראה שגם בינינו היו לא מעט חומות...
אני מקווה שאת חלקן ניפצתי (אני גם מקווה שלא בניתי ברגע זה חומות חדשות)
אז לפני שאמחוק את הכל, אני פשוט אשלח זאת ודי
יהיה מה שיהיה...
אוהבת אותך בכל מקרה...

מיכל שץ ילדה ביום ראשון, 20.2.2005, ב-08:45 בן, פגון פצפון...
נתנאל
אתמול היה צריך להיות לך יום-הולדת ראשון.
ואתה אינך.
למרות שנפרדתי ממך באין סוף צורות ודרכים ועדיין נפרדת, אני יודעת שתמיד תשאר חלק מחיי.

אתמול הלכנו לבית הקברות לבקר, עם תוכנית לשתול שתילים (שלא התממשה). להדליק נר לא על עוגת יום-הולדת, אלא על אבן לבנה וגדולה עם שמך עליה.
לא בכיתי, הגעגוע אתמול לא היה גדול יותר ממה שהיה לפני שבוע, אבל כנראה שהוא הולך ומתעצם לקראת יום הפרדה.
ועכשיו אני תקועה עם הגוש הזה בגרון, קצת מעל הלב,ואין לי מושג איך להפטר ממנו.
הלוואי ויכולתי ללמוד איך לא לעצור את הדמעות.

חיבוק גדול עם אהבה...

מחבקת ובוכה יחד איתך. חיזקו ואימצו.

חיבוק ותנחומים
שלא תדעו עוד צער

_חיבוק ותנחומים
שלא תדעו עוד צער_

שלא תדעו עוד צער
שידלק נר תמיד לנשמה הקטנה.
שיאירו חייכם מחדש.

הלב נשבר
חיבוק ותנחומים

מחבקת מרחוק. הצער והגעגוע והכאב מגיעים עד לכאן.
שולחת יד. ולב. ודמעה.

עירית_לוי

שיאירו חייכם מחדש.