תזונת ילדים על פי ציפיות ההורים

היום באה אליי אמא עם בנה החולה, בן החצי שנה לערך. במסגרת "לקיחת האנמנזה" (ההיסטוריה הרפואית וסיפור המחלה הנוכחית) שאלתי, כהרגלי בקודש, איך הילד אוכל. שינוי הרגלי אכילה יכול להעיד על חומרת מחלת הילד, וכן על סיכוייו להתיבשות, אם בפעוט קטן עסקינן.
ולשאלתי האמא עונה שהילד באופן רגיל אכלן קטן מאד, ואפילו לא אוכל 180 מ"ל בארוחה (של פורמולה חלבית כלשהי, כמובן), סה"כ 4 ארוחות ביום. חשבון זריז הביא אותי לנתון האומר שילד כזה צריך לאכול כליטר פורמולה ליום, ז"א כ- 250 מ"ל בממוצע לארוחה.

תוך כדי החישובים אני מקשיבה לאם:
"אני יושבת איתו הרבה זמן בכל פעם", התלוננה האם, "אני נלחמת לתת לו גם את ה- 180 האלה". (המדובר בבן חצי שנה, כן?)
ברגע ששמעתי את התלונה הזאת, גמלה בליבי ההחלטה לא לחלוק איתה את הנתון המספרי שהגעתי אליו (מה, השתגעתי להלחיץ אותה עוד יותר?). במקום זה אמרתי לה שאין לה מה להתרגש מהכמות שהילד אוכל בארוחה אחת, וחשוב הסה"כ היומי או השבועי. יום יאכל פחות, יום יאכל יותר, ויתאזן. ועל זה נעניתי שאין ארוחה שהוא אוכל "כמו שצריך".

וידאתי שאין כאן מקרה של "השקית יתר" (מתן שתיה במהלך היום, לפעמים מתוקה, ש"סותמת" את הילדים), ולאחר מכן אמרתי לה בהאי לישנא: "אמא יקרה, את הופכת את האוכל למוקד של מאבק שליטה בינך לבין בנך התינוק. אם לא תניחי לו - יהפוך לילד שאוכל כמו ציפור, וכל ארוחה תהיה מלווה בייסורים מצד שניכם."

"ממש תיארת את בני הבכור" נאנחה האם, "הוא יחיה מאוויר אם רק אניח לו. כמה אני מתחננת לפניו שיאכל!"
היא מביטה בי, ואני מחייכת אליה, והיא שואלת אם אני חושבת שמקור בעית האכילה של בנה הבכור היא בימי היותו תינוק כמו אחיו הקטן.
אני מהנהנת בחיוך.
"מה עליי לעשות?" שאלה האם.

עניתי מה לדעתי עליה לעשות: לתת לילדים לאכול כרצונם. כשמכריחים אותם, מבטלים את מנגנון הרעב והשובע הטבעי שלהם, והופכים את המזון למקור מאבק על שליטה. יש לתת לתינוק לאכול כרצונו בלי להכריח. במוקדם או במאוחר יפתח תבנית אכילה תקינה המותאמת לצרכיו. לגבי הילד הגדול - יש להניח בפניו את האוכל ולאפשר לו לבחור מה יאכל וכמה. בתחילה אולי "ישתכר מהחופש" ולא יאכל, אך בראותו שאין זה מעניין אף אחד אם יאכל או לא - יתחיל לאכול לפי רעבונו.

והכי חשוב - האמא - עליה לעצור בעד הדחף שלה "להזין". (ובשקט הוספתי שגם טיפול פסיכולוגי יכול לתרום רבות במצבים אלה. ולא רק טיפול בילד...)

מה דעתכם?
איך הייתם נוהגים במקומי?

מאה אחוז. נהגת כפי שהורה לך לבך ומכך באה התועלת העקרית.
כאן, במקרה זה, כמו במקרים רבים כל נושא ההזנה נמצא בחוסר איזון. על פני הזנת הילד כפי מדתו עולה הזנה כפי מידתה של האם. אז, נמצאת האם "דוחפת" או כופה מיני מזונות וכמויות שאינם מתאימים בהכרח לילד הספציפי.
שוב, לא כל כוונה להעלות את נושא ההנקה כמקור לרגשי אשם, יהיה ראוי להעלות את מודעות האם הזו לכך שהנקה היתה מניחה ערוץ לאיזון. אם לא אצל הילד הזה, אצל הילד הבא.
מעבר לכך, כל עוד הילד חיוני, ראוי לה להאם להתאמן בהפסקת מדידת כמויות המזון.
להניח לילדיה - שניהם - את האחריות על האוכל שלהם, על הכמות ועל התכיפות.

שחרור זה משליטה ומהצורך להכנס ללפרטים יאפשר לילדים אלה את האפשרות לשנות את הדפוס של האם.

כאן, דווקא ההנקה שאיננה מאפשרת מדידת כמות ההזנה היא המפתח.

הפנית האם ליעוץ פסיכולוגי עשויה להניח תועלת. מאידך דיוק והפניה לפסיכולוגית או יועצת אשר תאפשר לה לאם הזו את החיבור לאדמה ואת היכולת לשחרר ולהשתחרר תסלול אפשרות מהירה לריפוי והבראה.
עולה חשיבות לדמות הזו לקבל הדרכה מאשה דווקא.

כאמא שלא השתמשה בתמ"ל, תמיד תהיתי איך אמהות לא מיניקות יודעות להתאים כמויות תמ"ל לקצב הגדילה של הילד. אני מתכוונת לכך, שמעבר לחסרונות מרכיבי התמ"ל לעומת חלב אם, זה בלתי אפשרי לדעת כמה לתת בכל ארוחה וכל כמה זמן לתת ארוחה, בגילאים השונים.

אני מסכימה עקרונית עם הגישה שלך והאבחנה לפיה את הופכת את האוכל למוקד של מאבק שליטה בינך לבין בנך התינוק. ואכן לגבי הילד הגדול כדאי לה ליישמה (למרות שנשמע מהסיפור שלך שלא יהיה לה פשוט לעשות זאת).

אבל היישום לגבי התינוק אינו טריוויאלי בעיני. יש בעייתיות מסויימת בהמלצה לאם לתינוק לא יונק לתת לתינוק לאכול כרצונו. כמויות בהנקה מתאימות לצרכי התינוק, אבל בקבוק לא יודע להתאים את עצמו לצרכי התינוק, גם אם עומדת מאחוריו אם אוהבת. אני מנסה לומר שלדעתי האישית מאבקי שליטה נגזרים בהכרח מתזונה בתמ"ל, וההמלצה לתת לתינוק לאכול תמ"ל כרצונו, אינה בהכרח המלצה טובה. לצורך הדיון, אולי התינוק הספציפי הזה זקוק לכמות מזון גדולה אף יותר ממה שהוא מקבל, אבל מפגין אי שביעות רצון מסוג המזון שהוא מקבל (למשל, כי לא טעים לו, או כי התמ"ל שהוא מקבל כולל מינון מסויים של מרכיבים בעוד גופו זקוק למינון שונה). ברגע שהאם, בהמלצתך, תתן לו פחות תמ"ל, אולי לא יהיו מאבקים, וזה יופי, אבל עדיין צרכיו הפיסיולוגיים לא יענו.

אין לי פתרון קסם, וברור שאני לא חושבת שמאבקי שליטה עם תינוק (ובכלל) הם ראויים. השני גרוש שלי הם לא לשכוח שיש בכל זאת צרכים פיסיולוגיים לתינוקות, ולא רק פסיכולוגיים. הבעיה היא שאין דרך לאבחן את הצרכים הפיסיולוגיים הללו כשמזינים בתמ"ל (למעשה, גם כשמניקים אין דרך לאבחן את הצרכים הפיסיולוגיים הללו, אבל כשמיניקים אין צורך לעשות זאת, אם עוקבים אחרי עליה במשקל ויציאות).

שרון כן ירבו רופאים כמוך.
שבת שלום

שרון, הזמנת אותי לדיון (תודה (-: ) אז מצטרפת לשבחים: לדעתי טיפלת בזה בצורה מעולה, ונתת לאמא הזאת מתנה.

תמיד תהיתי איך אמהות לא מיניקות יודעות להתאים כמויות תמ"ל לקצב הגדילה של הילד
בעוונותי נתתי תמ"ל לשתי ילדותי. לגדולה כמעט באופן בלעדי, לקטנה כתוספת.
הבקבוק אינו יודע ולא צריך לדעת להתאים עצמו לצרכי התינוק, אבל האמא יודעת וצריכה. התינוק שותה כרצונו, וכשדי לו דוחף את הבקבוק מפיו או מפסיק למצוץ. תינוק שלא שבע יישאר חסר מנוחה לאחר סיום כל הבקבוק. כמו כן יש הערכת כמות דרושה לפי משקל גוף. ההורים יכולים לדעת בקירוב האם התינוק קיבל את הכמות הדרושה לקיומו.

אולי התינוק הספציפי הזה זקוק לכמות מזון גדולה אף יותר ממה שהוא מקבל
ולכן חשוב לראות את התינוק ואת מצבו התזונתי. לא אתן עצה כזאת לתינוק כחוש ודל. בביה"ח ראיתי תינוקת שלא היתה מוכנה לאכול כל דבר שיש לו צבע לבן מבקבוק. היה ברור שזו בעיה בקשר אם-תינוק, אבל בינתיים היינו חייבים להזין את הילדה שאם לא כן תגווע. היא קיבלה מזון בזונדה (!) עד שמישהו עלה על הרעיון לתת לה בקבוק צבעוני, וכך אכלה מבקבוק בצבע סגול. כמובן שלפני כן עברה כל בדיקה אפשרית, וכמובן שהיה קשה כקריעת ים סוף לשכנע את האמא שאין פגם גופני בתינוקת אלא שהבעיה נעוצה במקום אחר.

בהמשך לדברי דפנה, אולי יעניין אותך שרון לבדוק אפשרות של המלצה על ירידה מתמ"ל בגיל, נגיד, שמונה חודשים, והכנת האוכל על ידי האם.
למשל, כשהתגלתה אצלינו רגישות לתמ"ל עם בתי הבכורה (רגישות שלא אובחנה על ידי שני רופאים ואפילו הוכחשה בבוז "מה הקשר לאיזומיל? מה פתאם?! " ,אלא על ידי המרפא ברפואה סינית), הוא המליץ לבשל לה דייסת קוואקר (מהגרעינים עצמם, לא אינסטנט) בתוספת שקדייה (טחינת שקדים) וסירופ מייפל טבעי. היא קיבלה חמישה בקבוקים כאלה ביום (או יממה? לא זוכרת.)
שמעתי אמהות רבות טוענות שאולי אין בזה את כל מה שצריך. ובאמת לא בדקתי אם יש בזה. זה הרגיש לי נכון, סמכתי עליו כשאמר לי שהבעיות של תינוקות בסביבה שלנו נובעות מעודף ולא מחוסר, ושהתינוקת שלנו חזקה ובריאה למרות מה שנתנו לה ולא בזכותו.
בנוסף, הילדה כבר התחילה לנשנש מכל הבא ליד, אז הייתי די רגועה שהכל מגיע אליה.

להכנת אוכל לתינוק על ידי האם יש ערך, מעבר ליתרונות שלו על פני אבקה סינטטית.

אני חושבת שהיום אמהות פשוט לא יכולות להכין לתינוקן הלא יונק אוכל לבדן כי אין ידע על כך בשום מקום. הידע הזמיןבקשר לכמויות ותכולה נחוצה מפורט על הקופסאות, עם שמות קוד שקל לשלוף מהמדף.
סליחה על הסטייה מהדיון, אבל התוספת של דפנה מחדדת את חוסר האונים המטורף הזה: או שאת מניקה או שאת לוקחת קופסת פלסטיק מהמדף.

רגישות לסויה היא דבר מוכר וידוע. נדמה לי שכארבעים אחוז מהילדים הרגישים לחלב פרה יהיו רגישים גם לסויה.
השלב הבא ברפואה הקונבנציונלית הוא מעבר לפורמולה עם הידרוליזאט של חלבון, למשל נוטרמיגן.
השילוד של שקדיה עם קוואקר ומייפל נשמע לי רע (אם כי טעים!) כמקור להזנה בלבדית של תינוק. אבל גם אני לא מדברת מתוך ידע. רק זוכרת תינוקת של טבעונים שאושפזה אצלנו במצב קשה שמקורו לא ידוע עד שהתברר שניזונה משקדייה, וכשהתחילה לקבל תמ"ל וכל מיני ויטמינים בזריקות - התאוששה. די בדומה לתינוקות רמדיה.
אבל מה שאת אומרת בעצם שהאמא שאינה מיניקה צריכה להיות אחראית יותר מהוספת אבקה למים להכנת האוכל של התינוק. וזה מעניין.
כי לדעתי עצם מתן הפורמולה הוא כבר יותר התעסקות עם אוכל מאשר אמא ששולפת שד. אז מה יותר טבעי? לתת מזון שפשוט להכינו ולתתו, או להתאמץ בהכנת מזון ממוצרים שונים תוך הסתכנות בחסר תזונתי (בואי נתעלם מרמדיה לרגע, 99.9% מהילדים שגדלו על רמדיה לא נתקלו בבעיות. זו היתה פשלה נקודתית) או בזיהום (מייפל נשמע לי מקום מצויין לגידולים חיידקיים או פטרייתיים). חוץ מזה, תחשבי על האמא המסכנה שבאמצע הלילה קמה להכין שקדיה עם קוואקר...

לא הייתי רוצה להיות במקומה.

איפה כל הנטורופתים והתזונאים?
מה תכולת החלבון והויטמינים, הברזל והשומנים, הפחמימות והמינרלים שמקבלים משילוב כזה, ועד כמה זה דומה לחלב אם?

רגישות לסויה היא דבר מוכר וידוע. אבל בתי הגיעה רק עם סימנים, לא עם הודעה על רגישות: הפרשות כתומות מהאזניים, עצירות קשה, שינה לא טובה ועוד שאני כבר לא זוכרת.
איבחנו דלקת אזניים והמליצו מיד על אנטיביוטיקה. ובקשר לעצירות המליצו על רסק עגבניות ונרות.
שאלתי- אולי זה התמ"ל? ואמרו מה פתאם.
המרפא הסיני לא שאל אותי כלום רק קבע לפי משהו בצבע היד שלה לאחר ששמע את התלונות, ואמר מיד: היא אוכלת פורמולה צמחית נכון? להפסיק מיד. וכעבור שבוע וקצת התחולל שינוי אחרי חודשים של בעיה.
זה היה לפני שש שנים ואולי מאז המודעות לבעיתיות הסויה גדלה.

רק זוכרת תינוקת של טבעונים שאושפזה אצלנו במצב קשה שמקורו לא ידוע עד שהתברר שניזונה משקדייה, אבל שלנו לא ניזונה רק משקדיה. השקדיה היתה בכמות קטנה להעשרת הקוואקר. בהמשך ויתרנו על השקדיה בבקבוק והיא היתה מקבלת אותה בכפית כשביקשה.
השילוב של שקדיה עם קוואקר ומייפל נשמע לי רע למה זה נשמע לך רע? מה לדעתך חסר בזה?

כי לדעתי עצם מתן הפורמולה הוא כבר יותר התעסקות עם אוכל..._ שרון, זה לא התעסקות עם אוכל. _...מאשר אמא ששולפת שד. וגם זה לא.

אז מה יותר טבעי? לתת מזון שפשוט להכינו ולתתו, או להתאמץ בהכנת מזון ממוצרים שונים תוך הסתכנות בחסר תזונתי
הנושא שניסיתי לדבר עליו הוא לא מה יותר טבעי, והפורמולה בעיני היא לא מזון אלא תחליף מזון. אולי זו סתם התעקשות על מינוח.

או להתאמץ בהכנת מזון ממוצרים שונים תוך הסתכנות בחסר תזונתי (בואי נתעלם מרמדיה לרגע, - למה להתעלם? תוכלי לומר לי בכנות ובבטחון שאין ברמדיה וחברותיה סכנה בחסכים אחרים מכלל מה שתינוק צריך לקבל? (מסכימה להתעלם מהאסון ההוא אבל לא מהנזקים האחרים, שאל תשאלי אותי מה הם, כי אני לא יודעת, וגם לא אדע, וספק אם מי שכן יידע ימצא מממנים להפצת הידע שלו.)

או להתאמץ בהכנת מזון ממוצרים שונים תוך הסתכנות בחסר תזונתי ... או בזיהום (מייפל נשמע לי מקום מצויין לגידולים חיידקיים או פטרייתיים).
אוה! על זה אני מנסה לדבר! על כך שגם אני, אמא שנטי מעופפת, וגם את, רופאה קונבנציונאלית, אין לנו מושג איך להכין אוכל לתינוק!

תחשבי על האמא המסכנה שבאמצע הלילה קמה להכין שקדיה עם קוואקר... לא הייתי רוצה להיות במקומה.
הייתי בדיוק שם (-: (ובדיוק אז הפסקתי להיות מסכנה! עד אז התעוררתי אל קופסאות הפח המצחינות ההן.)
לא מכינים כלום באמצע הלילה. את הקוואקר מכינים בסיר לכל היום. הכל מוכן ולבקבוק עם מנת הקוואקר הטחון מראש מוסיפים מעט מים רותחים ומייפל ומשקשקים - די דומה לתנועה המקורית (-:

אז מה יותר טבעי? לתת מזון שפשוט להכינו ולתתו, או להתאמץ בהכנת מזון ממוצרים שונים תוך הסתכנות בחסר תזונתי (בואי נתעלם מרמדיה לרגע, 99.9% מהילדים שגדלו על רמדיה לא נתקלו בבעיות. זו היתה פשלה נקודתית) או בזיהום (מייפל נשמע לי מקום מצויין לגידולים חיידקיים או פטרייתיים).
יותר טבעי להתאמץ בהכנת מזון ממוצרים שונים תוך הסתכנות בזיהום ובחסר. בלי שום ספק יותר טבעי .

מה שבעיקר רציתי להגיד למעלה: : אני חושבת שהיום אמהות פשוט לא יכולות להכין לתינוקן הלא יונק אוכל לבדן כי אין ידע על כך בשום מקום

קראתי רק כמה הודעות ראשונות בדף, אבל שרון ג -

<איפה את עובדת ובאיזו קופה?>

שרונגימל, את רופאת הבית שלי!

כמויות בהנקה מתאימות לצרכי התינוק, אבל בקבוק לא יודע להתאים את עצמו לצרכי התינוק, גם אם עומדת מאחוריו אם אוהבת.

הילדות שלי ינקו בשביל הספורט בלבד, ובשאר הזמן אכלו מבקבוק חלב אם שאוב או תמ"ל - וידעו טוב מאוד להעיף את פטמת הבקבוק כשהיו רעבות. אלו, אגב, היו הפטמות מהסוג שבו ישנה זרימה רק אם התינוק מפעיל את שרירי הלסת, לעולם לא פטמה שהחלב מטפטף ממנה.
הבכורה היתה אוכלת מעט - כ-30-40 מ"ל כל שעה או שעתיים. הצעירה התבייתה מיד על דגם ההאכלה שכתוב בספרים, הכמות המומלצת לגילה כל 3-4 שעות. בחיי שלא "משכתי" זמן (הפטנט של השכנה שלי לריווח האכלות צפופות מדי), לא הרעבתי ולא דחפתי. תמיד היה במקרר בקבוק מוכן, והן אכלו מתי וכמה שביקשו.

לא נרשמו בעיות, תסביכים או קבעונות כלשהם לגבי אוכל, פרט לאובססיה משותפת לשניהם לצלי העוף שמכינה חמותי.

ראשית, ולפני הכל -

לשרון על הטיפול בהתחלת הדף. לא הייתי עושה את זה יותר טוב.

שתי נקודות שעלו אצלי מקריאת הדיון -
בהנקה מתאימות לצרכי התינוק, אבל בקבוק לא יודע להתאים את עצמו לצרכי התינוק
הבעיה הנפוצה בהאכלה מבקבוק היא קצב הזרימה, שהוא גדול יותר מזרימת החלב מהשד (לפחות לתינוקות קטנים מאוד), והיות ושבעים כעבור 20 דקות, קורה שילדים אוכלים יותר מדי בכל ארוחה.
זה כנראה לא המקרה פה, אבל ככלל - עדיף להמליץ על האכלה מבקבוק עם חור קטן, ובשפוע מתון של הבקבוק.

אני חושבת שהיום אמהות פשוט לא יכולות להכין לתינוקן הלא יונק אוכל לבדן כי אין ידע על כך בשום מקום
(אני יודעת שלא לזה התכונת, ובכ"ד אשתף - ) אני נתקלת בבעיה כזו עכשיו, במעבר לאכילת אוכל מוצק. נורא קשה, נורא. מה כן, מה לא, לזכור למה היא רגישה (או אולי השלשול באותו יום נבע מחולשה זמנית, ולא מעיד לע מה שהיא אכלה כרגע)... שאלות על שאלות ללא מענה. מזל שהיא גדלה ומתחזקת, ולמיטב ידיעתי הטעויות (?) שלי בכלל לא קריטיות.

נא לא לזרוק אותי מהאתר על מה שאני הולכת לכתוב פה

קודם כל שרון כל הכבוד לך. אני חושבת שטיפל בנושא בצורה מצויינת.

ועכשיו....
אם אני לא טועה (ואלי אני דווקא כן טועה) בגיל 1/2 שנה אפשר כבר לתת תוספות מזון. מכיוון שהילד ניזון מפורמולה חלבית הרי שאין לו רגישות לחלב. בזמנו (לפני 8 שנים) בשלב הזה (1/2 שנה) כשהיו לנו בעיות אכילה עם איתמר (שונות לגמרי) היינו נותנים לו גבינת סקי בטעם וניל כתוספת. היתרון הוא שזה מתוק (מעט) ובטעם עדין של וניל. איתמר אהב את הגבינה הזו מאד והיה אוכל ממנה בכמויות. אולי כדאי לאמא הזו לגוון מעט את מזונו של הילד ולתת לו דברים שישמח לאכול ולא רק את הפורמולה. כמו כן המעבר מהזנה מבקבוק להזנה מכפית יכולה להוות פיתרון מצויין גם לאמא וגם לתינוק. היא תרגיש שהיא "מאכילה" אותו והוא יהנה מהשינוי ולא יעשה את הקישור האוטומטי שהוא עושה היום בין בקבוק לבין מאבק כוחות..

<בקי מצפה למכתב פיטורין מהאתר בדואר שליחים>

טוב, יש המון הודעות ולא רוצה לקפח אף אחד

אבל אתחיל במה שקל לי. בהודעה של בקי.
(מקווה שאפחד מהבוסים שלי לא קןרא כאן אבל...) לא מקובל לתת מוצרי חלב פרה (מעבר לפורמולה) לפני גיל שנה, ואין לי מושג למה. אולי פעם ידעתי, אבל היום נשאר רק הידע על האיזור ולא על הסיבה. עניין של יחסי סידן-זרחן שלא טובים בחלב פרה ועוד כל מיני מרכיבים. מת"ל מבוסס אמנם על חלב פרה אבל מכיל דברים שיהיו כמה שיותר דומים לחלב אם.
וזאת גם התשובה שלי לגבי שוללי הפורמולות למיניהם.
אין ספק שפורמולה הינה נחותה יחסית לחלב אם, אבל היא הדבר הקרוב ביותר שיש לזה. יצרני הפורמולה מעסיקים חוקרים שבודקים את הרכב חלב האם ומשפרים לפי ממצאיהם את הרכב הפורמולה.
שנים נתנו לתינוקות חלב פרה מהול במים כתחליף חלב. שילוב הקוואקר עם השקדיה והמייפל נשמע לי כתחליף משופר על פני חלב פרה, אבל עדיין נראה לי פחות מאוזן מתמ"ל, על כל חסרונותיו.
אבל שוב - אין לי מושג מה תכולת התערובת הזאת יחסית לחלב אם. האירו את עיניי. אשמח ללמוד דברים חדשים.

_זה בכלל מוצר שהמציאו להצלת חיים במצב חירום. איפה אנחנו ואיפה מצב חירום טפו טפו טפו? בתינו הומים מתינוקות ובהמתינו פורה וכל זה. טפו טפו טפו.
ואם היה ידע אחר, (כי לטס פייס איט, לא כולם ינקו, ולא כל מי שלא ינק התפגר או הפך חולני, נכון?), אז איפה הוא?_
ענת גביש על הפורמולה, מתוך הדף שלי.

ענת, עובדה שהיה צורך להמציא את הפורמולה מצילת החיים הזאת. מכאן שלא היה תחליף אחר, לפחות לא באותו מקום ובאותו זמן.
ואני מצטרפת לשאלה שלך - אם יש ידע עתיק לגבי הזנת תינוקות - היכן הוא?

שרון|Y||Y||Y| אהבתי את טיפולך במקרה.
ואכן, אנחנו לא יודעות להאכיל תינוקות יונקים. אפאחד לא יודע מה חסר ואילו מרכיבים חיוניים יש בחלב, רק חלק. כמו שמטרנה, נדמה לי, הוסיפה חידקי ביו ידידותיים לתמל שלה. אין חיידקים בכלל בחלב אם. הוא סטרילי. בוודאי שלא חיידקי ביו שמצויים במעיים! (ומי קבע שהחידקים ידידותיים לתינוק?). אלו ניסיונות והקטע שמקומם אותי זה שרבות הנשים ש מאמינות שזה טוב כמו חלב אם, שזה בעצם השקר הגס והסלוגן של חברות התמל.
ולבקי- שלחתי לך מכתב רשמי בנוגע להאכלת תינוקות במוצרי חלב. אני נגד, לפחות לפני גיל 9 חודשים, וגבינה ממותקת חיכתה כמו גדולה עד גיל שנה ולא רשמה הצלחה כלל וכלל.

> ^השם של העמוד הצחיק אותי נורא על הבוקר- אכילת ילדים על פי ציפיות ההורים.
חשבתי על הביסים שאני רוצה לתת לפעמים בידיים השמנמנות ובפולקע'ס (עצם העובדה שאני קוראת פולקע'ס לירכיים שלה כבר מעיד על בעיה;-)) ועל הציפיות שלי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה:-)^ <

שרון - כלכבוד!

אין לי מה להוסיף על התגובה לאמא!

אין חיידקים בכלל בחלב אם. הוא סטרילי. בוודאי שלא חיידקי ביו שמצויים במעיים!
למיטב ידיעתי, אחד מיתרונות חלב האם הוא העברת חיידקי מעיים ידידותיים דרך ההנקה. תינוקות יונקים רוכשים מוקדם יותר פלורה עשירה של חיידקי מעיים.

השם של העמוד הצחיק אותי נורא...חשבתי על הביסים שאני רוצה לתת לפעמים בידיים השמנמנות ובפולקע'ס
כן, חשבתי על זה כשפתחתי את הדף הזה. את השם נתן צפריר, וזכויות היוצרים לו, אבל כשכתבתי את ההודעה הראשונה רציתי לכתוב משהו בסגנון "דף זה אינו דף בסגנון לבשל ילדים. המדובר בהורים המאכילים את ילדיהם ולא האוכלים אותם!"

שרון - עשית מצוין! גם אני רוצה אותך כרופאת הילדים שלנו! (בדיון הבא על משכורת, הדפיסי נא לאחראים על השכר את כל האמירות האלה, הפזורות כאן באתר (-: )
אני אחזור על הנוסחה שלא המצאתי: תפקיד ההורים הוא להציע לילד מגוון מזונות בריאים וטובים. תפקיד הילד הוא לבחור מתוכם ולאכול מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה (המחמירים יוסיפו "מתי שהוא רוצה", אבל אצלי בבית, הכלל הזה תקף רק בהנקה מלאה...). ילד יידע לווסת לו תפריט לפי צרכיו.
מסכימה עם בקי לגבי זה שילד בן חצי שנה לערך - אפשר להתחיל לחשוב על מזון מוצק. עפ"י ליגת לה לצ'ה, מוכנות למזון מוצק אפשר לראות לפי הסימנים הבאים: עניין של התינוק במזון (מנסה לחטוף מצלחות, מכניס לפה - ואז מנסה לחטוף שוב. זה מבדיל בין עניין אמיתי במזון לבין עניין בהכנסת דברים לפה); תחילת בקיעת שיניים; תחילת ישיבה עצמאית. ובד"כ זה יקרה סביב גיל חצי שנה.
מוצרי חלב - עפ"י המלצות משרד הבריאות מגיל 9 חודשים; חלב ניגר - מגיל שנה. אישית אני מתעבת הצעת מוצרי חלב עם סוכר או צבע לתינוקות. הילדים הפרטיים שלי חובבים גדולים של יוגורט פשוט, לפעמים עם חתיכות/מחית פרי שאני מכינה, עד גיל מסוים, שבו הם נתקלים בגמדים ומילקי אצל אחרים. בכ"ז אני מסרבת לקנות אותם הביתה... (טוב, נו, גמדים אני אקנה לעתים נדירות. אבל לעולם לא מילקי, דניאלה, דני וכו'. ).

ואם היה ידע אחר, (כי לטס פייס איט, לא כולם ינקו, ולא כל מי שלא ינק התפגר או הפך חולני, נכון?), אז איפה הוא?
מיינקת, לא?

למיטב ידיעתי, אחד מיתרונות חלב האם הוא העברת חיידקי מעיים ידידותיים דרך ההנקה.
לא. לא עוברים חידקים עם החלב. החלב הוא מצע מתאים במיוחד להתפתחות החידקים הנכונים (אבולוציה, יודעת... התפתחות אבולוציונית בו"ז של החלב, מע' העיכול ושל הפלורה המתאימה לה).

גילה כתבה נכון, חלב האם עוזר לגרות את מעיי התינוק להתחיל לייצר את פלורת המעיים החיונית כ"כ. הוא לא מעביר חיידקים פרוביוטיים.
עכשיו אעבור להגיגים פרטיים- מקצועיים (אם אפשר לכנות זאת כך)- אני לא ממש בטוחה שתינוקות צריכים לאכול בצורה מאד מדעית ומדוייקת באופן כזה שברור על כל גרם שנכנס לפה מה הוא מכיל, כמה % בדיוק של חלבון, שומן, פחמימות, איזה ויטמינים בדיוק ומה הרמה שלהם ביחס לקצובה המומלצת.
כל אדם הוא שונה, מבנה הגוף שלו אחר, צרכיו האנרגטיים קצת שונים- אם כי ברור שיש איזשהו משהו כללי מוגדר.
החברה שלנו מאד מתעסקת עם כמויות ומדדים. אבל אם נסתכל על החיים היומיומיים שלנו- האם זה באמת קריטי שנדע כמה בדיוק ויטמין C נכנס לנו לגוף ביום? או סידן? או ברזל?
כיוון כליי ודאי וודאי- חשוב שנדע שאכן אנו אוכלים את המזונות הנכונים באופן יחסית קבוע (לאו דווקא על בסיס יומי, יותר בכיוון שבועי ואף חודשי בחלק מהמזונות). יש איזשהו איזון טבעי שקורה כאשר יום אחד אנחנו אוכלים הרבה פירות וירקות (למה? כי חם מאד ואין לנו חשק ממש לבשל, או שמא בגלל שאנחנו צריכים את אותם רכיבים שבתוכם) ויום אחר יותר גבינות וביום שאחרי פתאום המון פסטה או אורז ואחרי יומיים יש לנו חשק עז לעוף.
אצל ילדים רואים את זה ממש טוב, כי הם יותר מחוברים לגוף שלהם.
עד כאן מה שיש לי לומר בנושא (ז"א אני יכולה להמשיך עוד הרבה...אבל אולי זה לא המקום).

שרון, קבלי חיזוק חיובי גם ממני. מרנין לשמוע רופאה שלא מיד נצמדת לטבלאות ולנתונים ומקשיבה ושומעת את ההורים.
המסעדה וורד לב אמרו בדיוק את הדברים שאני חושבת. בגיל חצי שנה עדיין מוקדם לתת מוצרי חלב ואם מתעקשים כדאי לתת מוצרי חלב עיזים. ההרכב קרוב יותר לחלב אנושי מאשר ההרכב של חלב פרה.
לגבי אוכל בכלל - גם אני חושבת שמתי שרוצים כמה שרוצים ומה שרוצים. גם אני מרגישה בימים מסויימים צורך עז בירקות, ואז פתאום חשק לבשר והתקפות של ברוקלי או שום. גם הילדים שלי עוברים תקופות של ירקות או פסטה או שניצל. זה טבעי. אין צורך להלחץ.

מה שמטריד אותי קלות בהפניה לפסיכולוגית זה על איזו פסיכולוגית האמא תפול. יכולה להיות אחת כזו כמו שכתבה עליה יש בהארץ של יום שישי. מישהי שתגיד לאמא להצליף קלות בתינוק ולהחליף רופאה...
אהבתי את ההרגעה שלך לאמא. עובדה שזה עבד, היא ישר השליכה לגבי הילד הגדול. בטוח שיש איזשהו שינוי שקורה בה ברגעים אלו...

אני מאכילה בסימילאק.
האם אפשרי באמת לתת לה כמה שהיא רוצה או שבגלל שתחליף החלב מתעכל יותר זמן חייבים לחכות ?
היא עוד לא בת חצי שנה.

שרון, גם אני אהבתי את תגובתך.
לצערי הבת שלי ינקה זמן קצר בלבד. לאחר מכן היא קיבלה פורמולה צמחית תקופה קצרה מאוד, עד שלא יכולתי לשאת יותר את הפחיות ואת האבקה.
או אז עברתי להכין את האוכל בעצמי. כאן המקום לציין שאני טבעונית ואלו היו מגבלות התזונה של בתי. היא קיבלה מזון מגוון, שהכיל שילובי מזונות שיוצרים חלבון מלא (קטניות ודגנים או קטניות ואגוזים), הרבה טחינה, שקדים ומולסה לא מתוקה. לא המתקתי את האוכל מעבר למתיקות הטבעית של המרכיבים, כי חששתי מאוד מהתמכרות למתוק בגיל רך כל כך.
היא אכלה כמה שהיא רצתה בכל פעם וגם התדירות היתה תלויה בה לחלוטין.
את החסרים הפסיכולוגיים השתדלתי מאוד להשלים בדרכים אחרות.
אני לא יודעת עד כמה זה היה קרוב לחלב אם, אני יודעת שזה היה טוב בהרבה מהתמ"ל.
איך אני יודעת?
לא יודעת.

את החסרים הפסיכולוגיים השתדלתי מאוד להשלים בדרכים אחרות
באמת כדאי להגיד לאמהות שמאכילות בתמ"ל לנסות כמה שיותר "על הידיים" ולא כמו הרבה מקרים שאני רואה: אמא שמאכילה את הילד מבקבוק בעודו בתנוחת חש"י (חצי ישיבה/שכיבה) בעגלה.

ליאת טאוב תודה רבה ! איזה כיף לקרוא. באיזה גיל זה היה, שעברת להכין לה את המזון לבד?
האם אתן חושבות שכדאי להעביר את הקטעים על תחליפי חלב טבעיים לדף המתאים או להשאיר אותם פה?

אני לא יודעת עד כמה זה היה קרוב לחלב אם, אני יודעת שזה היה טוב בהרבה מהתמ"ל. איך אני יודעת? לא יודעת.
מתוך תזונת תינוקות בעידן השפע מאת ד"ר ניבה שפירא (התקציר שלי):
השלכות תפריט צמחוני מלא (שאינו כולל שום מזון מן החי) על ילדי הגיל הרך:

מחסור בקלוריות, חלבונים, ברזל, סידן, אבץ, ויטמין D, העדר מוחלט של ויטמין B12 החיוני להתפתחות המח.
תפריט צמחוני עשיר, בד"כ, בסיבים תזונתיים ועלול להיות בעל ערך קלורי נמוך (הסיבים תופסים נפח בקיבה ומקנים תחושת שובע, הדוחה את התחדשות הרעב, כתוצאה - נמנעת אכילה המבטיחה מילוי צרכים אנרגטים). הסיבים מפריעים גם לספיגה מלאה של ברזל, סידן ואבץ.
לחלבונים צמחיים יעילות ביולוגית נמוכה מזו של חלבון ממקור חי (מוגבלים בריכוז יחסי ישל חלק מחומצות האמינו ההכרחיות).

עם זאת, על אף האמור, אומרת המחברת כי ניתן להגיע לסיפוק מלוא הצרכים החיונים לתינוק, על ידי בחירה נכונה ושילובים מתאימים, אך שהדבר דורש תכנון מעמיק, הבנה ובקיאות ב"חומר".
לכן, לדעתי, מי שחי את חייו כטבעוני/צמחוני, מבין בתחום ונערך בהתאם (כמו ליאת, אני מניחה), הדרך הטבעונית אכן אפשרית (כמו התמ"ל, לא מתקרבת בכלל לאיכותיות חלב האם, אבל אפשרית). למי שלא - או שיכין עצמו ברצינות או שיימנע מכך כליל, שכן הסכנות הכרוכות בתפריט צמחוני בלתי מאוזן עלולות להיות הרות גורל!

בכלל - הספר האמור - עושה סדר יסודי בתחום תזונת התינוקות וכתוב בשפה ברורה ונעימה לקריאה. מומלץ!

להתחיל לייצר את פלורת המעיים החיונית כ"כ.

חיידקים לא נוצרים מרירית המעי. חיידקים צריכים להגיע מהיכנשהו.

list]תזונה צמחונית לתינוקות uids[/po]=11424546

לגבי פלורת המעיים - זו כנראה נרכשת בעיקר במהלך הלידה עצמה. אלא שאצל יונקים מגיעים למעי נוגדנים שדווקא מדכאים גדילת חיידקי האם ולכן אצלם מתפתחת קהילת חיידקים באופן איטי יותר, וסוג החיידקים ששולט שונה מאשר אצל אוכלי בקבוק.

לא מצאתי מאמרים ממש טובים

לעניין הכנת אוכל ביתי לתינוקות שאינם יונקים - והנה אני מספקת עוד סיבה להעיף אותי מהאתר - יסלחו לי כל העוסקים בכך, אבל אני לא מחבבת ניסויים בבני-אדם בני פחות משנה. ובבקשה אל תגידו לי שפורמולה זה ניסויים בבני-אדם. עם כל הכבוד, אף אחת מהאימהות הטורחות בהכנת תערובות שיבולת-שועל וכיו"ב להאכלת תינוקות שאינם יונקים אינה תזונאית. אף אחת מהן אינה יודעת האם תינוק שניזון מתערובת כזו מקבל את כל הוויטמינים והרכיבים שתמ"ל לפחות משתדל לחקות. אני מיניקה, כל ילדי ינקו ויונקים, אני גם מדריכת הנקה - ועדיין, בחיים לא הייתי ממליצה לאם להזין תינוק בן פחות משנה בתערובת ביתית כלשהי. וביחס לשיבולעת שועל - מה עם הגלוטן וההמלצה לדחות ככל האפשר את החשיפה אליו?
לעניין פלורת המעיים - מאמר מומלץ

שמיכתלא - אמרת את כל מה שרציתי להגיד, רק מנוסח טוב יותר ועם גיבוי (מי יקשיב למאכילת סימילק שכמוני?)

שמיכת ואמא,
ראשית, הכנת האוכל באופן עצמאי לוותה על ידי תזונאית-נטורופטית וקריאה נרחבת של ספרות רלוונטית, אוהדת את רעיון הצמחונות/טבעונות.

לגבי המחסורים למיניהם - אין לי תשובה לגבי כולם, אבל:
סידן - היא אכלה ועודה אוכלת כמויות בלתי נדלות של טחינה (אפילו קופת חולים כבר ממליצה עליה כעל מקור טוב לסידן).
ויטמין D - עד כמה שידוע לי הגוף מייצר עצמאית עם החשפות לשמש (שרון?)
B12 - שתינו משלימות באופן מלאכותי.
סיבים תזונתיים - קראתי, ואנא תקנו אותי אם אני טועה, חשובים לצורך עיכול איכותי יותר. נכון שהם נותנים תחושת שובע, אבל זו גם נעלמת יחסית מהר ולכן, ככל הנראה, לבת שלי לא היה סיכוי לעמוד בטבלאות התדירות של התמ"ל (כל שלוש שעות...). צחקנו לפעמים על זה שהיא אוכלת מהבקבוק בקצב של תינוקת יונקת.
לגבי החלבונים - בשלב מסוים, כשהיתה בת שנה וטיפונת (ואז נגמר לי מעט החלב שעוד שאבתי עבורה) השלמתי לתקופה חלבונים מביצים אורגאניות. כאן נגמרה האידיאולוגיה ועלתה עליה בריאותה של הבת.

ענת, התחלתי להכין אוכל בעצמי כשהיא היתה בת 4 חוד', אך רק חודשיים לאחר מכן עברתי אליו באופן בלעדי, בתוספת מעט חלב אם (כמה שהיה...).

הבקבוק אינו יודע ולא צריך לדעת להתאים עצמו לצרכי התינוק, אבל האמא יודעת וצריכה. התינוק שותה כרצונו, וכשדי לו דוחף את הבקבוק מפיו או מפסיק למצוץ. תינוק שלא שבע יישאר חסר מנוחה לאחר סיום כל הבקבוק. כמו כן יש הערכת כמות דרושה לפי משקל גוף. ההורים יכולים לדעת בקירוב האם התינוק קיבל את הכמות הדרושה לקיומו.

99.9% מהילדים שגדלו על רמדיה לא נתקלו בבעיות. זו היתה פשלה נקודתית

לא מסכימה. מאחר ודפים רבים פה כבר דנו בכך, נדמה לי שהדיון בנושא זה מיצה עצמו עד תום.

בביה"ח ראיתי תינוקת שלא היתה מוכנה לאכול כל דבר שיש לו צבע לבן מבקבוק. היה ברור שזו בעיה בקשר אם-תינוק, אבל בינתיים היינו חייבים להזין את הילדה שאם לא כן תגווע. היא קיבלה מזון בזונדה (!) עד שמישהו עלה על הרעיון לתת לה בקבוק צבעוני, וכך אכלה מבקבוק בצבע סגול.

אומר לך את הדיאגנוזה הלא רפואית אך האינטואיטיבית שלי : הבעיה אינה בקשר אם-תינוק. הבעיה היא ביכולת למילוי צרכי התינוקת על ידי האם. התינוקת לא מבינה למה דוחפים לה את הגומי הזה לפה במקום את מה שהיא מצפה לקבל, לפי כללים פשוטים של אבולוציה בת מליוני שנים. תינוקת חכמה. ובכל זאת, ולמרות חכמתה הרבה, השינויים שעברה בימים האחרונים מבלבלים אותה מאוד - טמפרטורה, תאורה, קולות - חוויות שעובדות על כל החושים (אני מניחה שגם להחדרת הזונדה יש פה תפקיד). בוודאי שתאכל בסוף מבקבוק בצבע סגול.

< מתלבטת אם הכותרת "מניפולציה על תינוקות" מתאימה לניתוח הנ"ל כשאין בנמצא ניסוח עדין יותר >

< רוצה להבהיר לגבי עצמי - אני רחוקה מלהיות "באופן", אבל חשוב לי לא לחיות בהכחשה לנוכח השפעות שליליות של התרבות שלנו על גידול ילדינו. >

ועוד מחשבה, שקשורה בשם הדף הזה - ילדים שאינם מגשימים את ציפיות הוריהם (לא רק בנושאי תזונה) הם כאלה שהוריהם קודם לכן לא הגשימו את ציפיות ילדיהם. ילדים (ובמיוחד תינוקות ופעוטות) הם קופיםאחריבנדמים קטנים. הם עושים מה שהם רואים, מחקים. לכן, גם עבור תינוק בן יום, ערך הדוגמא האישית של ההורה הוא חשוב ביותר.

או שאת מניקה או שאת לוקחת קופסת פלסטיק מהמדף.
בהנחה שאין איזו קונספירציה כלל-עולמית להזיק לילדים על ידי מפתחי הפורמולות למיניהן, ואני מאמינה שאין, נראה לי הרבה יותר הגיוני לקחת קופסת פלסטיק מהמדף, שאנשים שיודעים יותר ממני חקרו, בדקו והרכיבו הכי טוב שהם יכולים, מאשר להתחיל להמציא את הגלגל מחדש בעצמי. מי שיכול, כמובן, לעשות דוקטורט בתזונת תינוקות, יכול להרגיש את עצמו בטוח מספיק כדי לערוך ניסויים על גב (או בטן) ילדיו הקטנים. אני בכל זאת מרגישה טוב יותר עם משהו שכבר נבדק ונבדק שוב ושוב (אני יודעת שמישהו יזכיר שוב את פרשת רמדיה, שמעבירה בי צמרמורת בכל פעם שאני נזכרת בה, אבל העניין ההוא דומה בעיני יותר לתאונת מטוס בגלל רשלנות של הצוות - משהו איום, שיכול לקרות, שהאחראים לו צריכים לשלם עליו ועוד איך, אבל לא ימנע ממני להמשיך לטוס במטוסים).

ואם היה ידע אחר, (כי לטס פייס איט, לא כולם ינקו, ולא כל מי שלא ינק התפגר או הפך חולני, נכון?),
דווקא כן, ככל הידוע לי. אצל אלה שלא יכלו להרשות לעצמם מינקת, התינוקות מן הסתם התפגרו. תמותת תינוקות בשנה הראשונה לחייהם הרי היתה איומה.

חיידקים צריכים להגיע מהיכנשהו
מהסביבה - כל מה שהתינוק שם בפה - הידיים שלו (שלא אמורות להיות סטריליות), הידיים של המבוגרים שמטפלים בו (כנ"ל), נשיקות, פני הציצי, ובהמשך - לכלוכים מהגינה, מהרצפה וכו'.

שרון, אני חוזרת לדיון המקורי.
היתה כתבה על דחיפת אוכל בYNET זה בטח לא מדעי מי יודע מה אבל עשוי לעניין אמא כזו שבאה אליך ולתת לה רפרנס להביט בו.
בארץ, פליטי שנות ה50 או ניצולי שואה וילדיהם יש להם לפעמים דחף לתקוע אוכל לילדים.
יתר על כן, למרות נוסחת האצבע לגבי כמויות מזון ביום, אין שני ילדים בהכרח באותו גיל שאוכלים אותו הדבר. כמו שלא כל הילדים מתפתחים אותו הדבר באותו גיל. יש טווח סביר. לצערי הרבה הורים לא רואים זאת כך.

היתה כתבה על דחיפת אוכל בYNET
הרופא שרואין, מוולפסון. יש קישור איפשהו כאן באתר. לאזוכרת איפה.

התינוקת לא מבינה למה דוחפים לה את הגומי הזה לפה במקום את מה שהיא מצפה לקבל, לפי כללים פשוטים של אבולוציה בת מליוני שנים. תינוקת חכמה.
רק לידיעתך, מים היא שתתה בשקיקה מהבקבוק, בלי לסרב.
כשאנחנו ראינו אותה בבי"ח (לפני כך וכך שנים) היא היתה במצב תזונתי כ"כ ירוד שאם לא היינו מאכילים אותה בזונדה (אחרי נסיונות מרובים להאכיל אותה באמצעים אחרים, שכשלו) היא היתה פשוט מתה.

כשאנחנו ראינו אותה בבי"ח (לפני כך וכך שנים) היא היתה במצב תזונתי כ"כ ירוד שאם לא היינו מאכילים אותה בזונדה (אחרי נסיונות מרובים להאכיל אותה באמצעים אחרים, שכשלו) היא היתה פשוט מתה.

ותרשו לי לצטט את הכלל הראשון בייעוץ הנקה - Feed the baby!

התינוקת לא מבינה למה דוחפים לה את הגומי הזה לפה במקום את מה שהיא מצפה לקבל, לפי כללים פשוטים של אבולוציה בת מליוני שנים.
למרבה הצערהאבולוציה לא עובדת פה כל-כך טוב - רוב היילודים יקבלו בשמחה את חתיכת הפלסטיק לפה, ואצל חלקם יידרשו אח"כ שבועות של עבודה קשה להחזיר אותם לשד. וממה שהבנתי ממה ששרון ג כתבה זה יותר מקרה שבו המאבק להאכיל את הילדה הפך לקרב שבו הילדה הפסידה, כי חדלה לשגשג. נתקלתי במקרה כזה דרך חברה, קלינאית פה, שסיפרה על תינוקת עם רפלוקס חריף שנולדה למרבה הזוועה לאמא עם תסמונת מינכהאוזן by proxy. האמא האביסה אותה בניגוד מפורש להוראות הטיפול, היתה מאכילה אותה בכוח (בעזרת בני המשפחה שהיו פשוט מחזיקים את היצור האומלל והבוכה בכוח ודוחפים לה אוכל). בגיל עשרה חודשים התינוקת הגיעה למצב שבו היא פשוט היתה קופצת פה בכל הכוח למראה כל אמצעי האכלה - מכפית ועד בקבוק, והיתה FTT.

מינכהאוזן ביי פרוקסי: מינכהאוזן ע"י שליח.
מינכהאוזן היא תסמונת בה האדם מייצר סימפטומים הגורמים לצוות הרפואי לייצר בו בדיקות שונות ומשונות.
ביי פרוקסי - בד"כ האמא מייצרת סימפטומים אצל התינוק, בדיוק לאותה מטרה.
מחלה פסיכיאטרית.

לייצר בו בדיקות שונות ומשונות.
לבצע בו, כמובן

כשאנחנו ראינו אותה בבי"ח (לפני כך וכך שנים) היא היתה במצב תזונתי כ"כ ירוד שאם לא היינו מאכילים אותה בזונדה (אחרי נסיונות מרובים להאכיל אותה באמצעים אחרים, שכשלו) היא היתה פשוט מתה.
לא טענתי שאין שום בעיה והכל טוב, נהפוך הוא, אמרתי ש הבעיה היא ביכולת למילוי צרכי התינוקת על ידי האם. וברור שנדרש שמישהו ימלא צרכים אלו.

פטרוזיליה,
אולי אין קונספירציה כלל עולמית להזיק לתינוקות, אך בהחלט יש לא מעט בעלי חברות גדולות שרוצים להרוויח הרבה כסף, גם אם זה על חשבון בריאותם של התינוקות.
לגבי ניסויים ותינוקות. לתת תמ"ל צמחי, פירושו במקרים רבים לתת סויה מהונדסת גנטית (ושמועות מבוססות אומרות כי גם אלו שכתוב עליהם שהם לא, הם מהונדסים) ומה זה אם לא ניסויים בבני אדם?

תמ"ל על בסיס חלב פרה?
סוג של ניסויים באלרגיות של תינוקות.
וגם התעללות בפרות.

ליאת, בעיני משרד הבריאות ,תחליף שנבדק שנים במעבדות בטוח יותר מ"תחליף טבעי".

ליאת: לא בדיוק.
קודם כל, אני מאלה שאוכלים גם פרות ומוצרי חלב. אז נכון שהייתי מעדיפה שיתנהגו איתן בצורה יותר "הומנית", אבל אם זה לא מונע ממני לצרוך אותם, לא אמנע גם מלתת אותם לילדי.
שנית, כמובן שהחברות הגדולות רוצות להרוויח הרבה כסף, אין לי שום ספק בכך. אבל יחד עם זה, אי אפשר להכחיש שהמוצרים כן מפותחים במעבדות, אחרי ניסויים ובדיקות, ושחוץ מזה מיליוני ילדים כבר אכלו מהם. את רוצה לומר לי שכל הילדים האלה יצאו דפוקים בצורה זו או אחרת?
שלישית, אף אחד עוד לא סתר כאן את העובדה (עד כמה שהיא ידועה לי), ש"באופן טבעי", תינוקות בני יומם שלא סיפקו להם חלב אם (שלהם או של מישהו אחר) בתקופה שלא היה תמ"ל, לא החזיקו מעמד. זו בעיני הנקודה הקריטית. לשלב הזה בהתפתחות האנושות אני לא רוצה לחזור.

נהפוך הוא, לאור דבריה הקודמים (אצל אלה שלא יכלו להרשות לעצמם מינקת, התינוקות מן הסתם התפגרו. תמותת תינוקות בשנה הראשונה לחייהם הרי היתה איומה.), אני חושבת שפטרוזליה טוענת כי ילדים שלא ינקו פשוט מתו.

את רוצה לומר לי שכל הילדים האלה יצאו דפוקים בצורה זו או אחרת?
את יודעת שלא?
מפתיעה אותי הקלות שבפשרה על מזון תעשייתי כתזונה יחידה לתינוק.
לא מדברת על לחזור לשלבים נבערים בהתפתחות אנושית, להפך.
די בריח של המזון מהקופסא (הוא נעים כאן למישהי?) או במחשבה לשתות אותו בעצמי יום אחד במקום כל הארוחות, בשביל שאדע שמשהו כאן לא בסדר.

אם משהו דוחה אותך, בריח, בטעם, באופן ההגעה שלו אלייך ובעובדה שאת לא מבינה אותו כמו שאנחנו נוהגים להבין את האוכל שבא אל פינו, ואת בכל זאת מכניסה את זה לגוף של תינוקך, אז יש בזה, לדעתי, משהו מזיק, לאם ולתינוק כאחד.
(ובאותה רוח, אם את מרגישה שזה מזון נהדר, ושאת סומכת בלב מלא על מי שייצר אותו שעשה את זה כשטובת תינוקך בלבד לנגד עיניו, והוא היה למשל מפסיק לייצר את זה אם היו לו ספקות, אני מניחה שזה יעבוד טוב. לא מדעי במיוחד, אני יודעת (-: )
נו, נו, איפה בשמת א שתאיר לנו קצת.

דווקא בשמת פעלה לפי לשתות אותו בעצמי יום אחד במקום כל הארוחות, את יודעת...
לא, לא, זו לא הצדקה לתמ"ל, וודאי וודאי לא טענה שבשמת תומכת במזון מקופסא (חס וחלילה והצילו!), אבל זו כן טענה שבשעת האין ברירה, אנו כן עלולים להזקק למזון מקופסא.

אם משהו דוחה אותך, בריח, בטעם, באופן ההגעה שלו אלייך
זה מדד נורא אישי. אותי קוואקר מגעיל. ממש ממש מגעיל. נו אז? זה לא נותן הרבה מידע מעבר לכך שאני לא אוהבת קווקאר.

את לא מבינה אותו כמו שאנחנו נוהגים להבין את האוכל שבא אל פינו
זו אולי ביקורת ראויה על אורח החיים המודרני, אבל בהיותנו "בניו ובנותיו" של אורח חיים זה, דברי מזון המגיעים אלנו כאבקות או כתרכיזים (לכמה מאיתנו יש תרכיזי פריגת בפריזר??) כבר מזמן אינם בגדר דבר לא מובן.
אגב, גם חלב משד אינו משהו המובן כמו שאנחנו נוהגים להבין את האוכל שבא אל פינו.

בדומה לתרופה, מזון מקופסא נמצא בפיקוח, ערכיו התזונתיים נמדדים ונעשים מאמצים להתאימו לתינוק האנושי. מטעם זה הוא נעלה בעיני על מזון שאני מכינה בעצמי, שהרי אם נשתמש במטבע שלך - גם הקווקר ממנו את מכינה דייסה או השקדיה שאת מוסיפה אליה באים בקופסא או באריזה תעשייתית אחרת. האם בהם כן מתקיים שאת סומכת בלב מלא על מי שייצר אותו שעשה את זה כשטובת תינוקך בלבד לנגד עיניו, והוא היה למשל מפסיק לייצר את זה אם היו לו ספקות ?
אדרבא, כיוון שיצרנים אלה אינם בונים על כך שמוצריהם יהוו מזונו הבלעדי של מישהו, הרי שיש להניח שהם אינם מקפידים את אותה הקפדה יתרה.

דווקא בשמת פעלה לפי לשתות אותו בעצמי יום אחד במקום כל הארוחות אם זכור לי נכון היא עשתה את זה עם אצבעות סוגרות על האף אבל אולי אני טועה. ושם זה באמת היה מצב אין ברירה.
אותי קוואקר מגעיל. ממש ממש מגעיל. נו אז? זה לא נותן הרבה מידע מעבר לכך שאני לא אוהבת קווקאר. לדעתי זה נותן המון מידע. את לא אמורה לאכול אותו. נקודה. (וגם לא להאכיל, אלא אם ביקשו נורא).
בקשר למזון המובן, זה באמת אישי. אני לא נוהגת לצרוך הרבה מזון לא מובן לי. רק ככיף שחיתותי מדי פעם, לרוב לא בבית. (וזה לא שאני לא אוהבת מזון לא מובן. אגב, בשר גבינות וטבק עישון זה כן מובן לי. סיגריות מוכנות לא. זה מצליח להיות מובן או שאני מבלבלת במוח? )

אגב, גם חלב משד אינו משהו המובן כמו שאנחנו נוהגים להבין את האוכל שבא אל פינו. זוהי דוגמא מצויינת. לגבי חלב האם אין לי ספקות . המסתורין שלו זה הדבר הכי נהיר לי בתזונה שאני מכירה. לכך התכוונתי ב "להבין". לא בהכרח להבין את כל תהליך צמיחת הקוואקר.

אגב, הקוואקר, למרות שלא גדל ליד הבית שלי ואין לי מושג מי גידל אותו, מגיע אלי (בגרעינים) בלי שעבר שינויים ! אני רואה אותו כמו שצמח פחות או יותר,(קצת מעוך) וכך, אני מבינה אותו, גם אם אין לי מושג קלוש על מרכיביו וערכו התזונתי. הוא בא באריזה תעשייתית (האמת שלא, הוא בא בשק אבל ניחא, אותו דבר), אבל הוא עצמו אינו תעשייתי. הוא לא מוצר שמישהו הרכיב.

ובאמת, בדומה לתרופה_ ... _בשעת האין ברירה, אנו כן עלולים להזקק למזון מקופסא.

ואני תוהה, האם באמת אין ברירה? האם השיווק האלים, הניצול המרושע של האמהות חסרות ההדרכה, היעדר הידע והכניעה לנוחות ובקיצור "מה שהולך עכשיו" הם בעצם הבעיה, ולא חוסר הברירה.
אולי בנותינו שלא יניקו (כי אנחנו כאלה פאנאטיות שזה ייצא להן מהאף) יישבו בטיפת חלב ויקבלו מתכונים ? (-:

סליחה שהכנסתי בדיון על תזונה את עניין הטבק. זה כדי להסביר למה התכוונתי ב"מובן".

גם אם אין לי מושג קלוש על מרכיביו וערכו התזונתי
או! זו בדיוק הנקודה שמטרידה אותי, כשמדובר בתינוק בן יומו הניזון בלעדית ממשקה מסויים! כשמניקים פטורים מחובת הדאגה הזו. האֵם יודעת כי היא מאכילה את תינוקה במזון המותאם לו בצורה מושלמת והמספק את כל צרכיו. אבל כשלא מניקים? מי יוודא שהתינוק מקבל את כל אשר הוא זקוק לו מבחינה תזונתית?
אני מאוד מבינה את הסלידה ממזון מתועש. אצלי, יש להודות, היא מדוכאת למדי (בשני המובנים...), אבל גם בהתחשב בה, אני בפירוש לא מוכנה לקחת את הסיכון של לתת לתינוקי (שוב - הניזון בלעדית וגו'...) מזון שאיני יודעת את רכיביו וערכו התזונתי.
רק חסר לי שהקוואקר המדובר לא זכה באדמה דשנה או עשירה מספיק, או שקרה לו משהו בתהליך השיווק (נחשף החום, למזיקים) והוא חסר ויטמינים ומינירלים חיונים ...אני צריכה עוד סיבה לא לישון בגללה בלילה?

האם השיווק האלים, הניצול המרושע של האמהות חסרות ההדרכה, היעדר הידע והכניעה לנוחות ובקיצור "מה שהולך עכשיו" הם בעצם הבעיה, ולא חוסר הברירה.
זה נושא אחר ועליו באמת אין לי תשובה טובה.
כבר כתבתי בדף שלך שאני בהחלט מרגישה קורבן (גם לבורותי שלי) בעקבות השימוש בפורמולה על בסיס צימחי. אני לא בטוחה שהאשם במקרה שלי הוא דווקא על כתפי יצרני הפורמולה. אני עברתי להשתמש בה בעקבות המלצה מפורשת של רופאת העור ורופא הילדים של בני.
ולמרות כל זאת איני חושבת שהם נהגו כן מתוך רישעות או ניצול. לצערי, הם כנראה בורים בעצמם.

שזה ייצא להן מהאף
רגע, חלב מהאף?
זה היה יכול לפתור כמה בעיות אחיזה נכונה...

<כן, איחס. נו, לפעמים הומור ממורמר יוצא איחס. לפחות הוא לא בא בקופסא. או שכן? מחשב זה קופסא?>

ענת, אני הבנתי ואני מזדהה (ולפני שנים כשעישנתי הרביתי לקנות טבק במקום סיגריות...).

האם מישהי מכן מוכנה לתת לילד בן שלוש להיזון באופן בלעדי משניצל מוכן באריזה קפואה, תרכיז פטל מדולל, פירה מאבקה ומרק מאבקת-מרק בשקית???
תמ"ל זה אוכל מעובד שאין לי שמץ של מושג מה עשו למוצרים הגלמיים עד שהגיעו למצב של אבקה צהבהבה ומתקתקה.
אז מה אם יש להם מעבדות? רוצות לשמוע מה עוד עושים במעבדות?
והפיקוח? הפיקוח על רמדיה היה מעולה! (זה מקרה יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל).

מה הנזקים של תמ"ל?
אצלנו זה נגמר באלרגיה לסויה. נגמר? בעצם אין לי מושג עד כמה זה השפיע. זה מה שאני יודעת.
לא יודעת כמה דפוקים יצאו כולם. כל האימהות ברחוב של הוריי צעקו על הילדים שלהן. יצאנו דפוקים? כן, כנראה. לא משהו שפסיכיאטר יאבחן כמקרה לטיפול.
מה שאני מנסה להגיד הוא שאין לנו מושג. ברור לכולנו שחלב אם הוא הטוב ביותר ורק האינטואיציה יכולה לדרג את מה שאחר כך.

אחרי שסבלתי (ועדיין) מיסורי מצפון ומנקיפות מצפון קשים, בכיתי, ביכיתי, כעסתי על עצמי, על מדריכת ההנקה בבי"ח, על אמא שלי ועל העולם והבנתי שבסיבוב הזה לא אצליח להיניק. אז קראתי שוב את "עקרון הרצף".
יצאתי מחוזקת, למרבה הפלא, כיוון שלמדתי (שוב) דבר מאוד חשוב: האינטואיציה האימהית שלי מנצחת את כל המחקרים, את ההוראות של אחות טיפת חלב, את החברות של אמא שלי...
ואם אני יודעת יותר מכולם מה טוב לבת שלי, אני לא יכולה לתת לחבורת מדענים (בטח רובם גברים) אינטרסנטים, עם מגבלות תקציביות ובוס שצריך להרוויח לרקוח לה את מזונה.

אחרי שהוספתי ראיתי את ההערה של מיכל.

יש לך מושג איך גידלו את הפרה (אנטיביוטיקה, הורמונים ותנאי גידול) או את הסויה (אדמה דשנה או לא, ריסוסים בכימיקלים, דשנים כימיים, הנדסה גנטית) של התמ"ל?

אגב, הקוואקר, למרות שלא גדל ליד הבית שלי ואין לי מושג מי גידל אותו, מגיע אלי (בגרעינים) בלי שעבר שינויים !
סליחה, אבל מנין לך? מי יתקע לידך כף שלא ריססו את שיבולת השועל ממנה הוא עשוי בהשד יודע מה? את סומכת על האיכר עלום השם בהשד יודע איפה שלא? ומה עם החשיפה המוקדמת לגלוטן, חומר שאפילו משרד הבריאות הישראלי ממליץ לדחות ככל האפשר?

ואני תוהה, האם באמת אין ברירה?
באמת אין ברירה. על-פי המלצות האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים (גוף מתקדם בהרבה ממשרד הבריאות שלנו בכל הנוגע לקידום הנקה), תינוק שלא מלאו לו שנה אמור לקבל או חלב אם (בעדיפות ראשונה) או תמ"ל (בשילוב עם מוצקים החל מגיל חצי שנה). כשהנזק כבר נעשה וההנקה נהרסה - באמת אין ברירה. תינוקות צריכים לאכול, ולא כל מיני תערובות פרטיזניות שנרקחות במטבח הפרטי. וגם אותם 3-5 אחוזים מהתינוקות שאימהותיהם באמת אינן מסוגלות להיניק צריכים לאכול - כנ"ל, מזון מותאם ומפוקח ולא תערובות ביתיות. אגב, מגיל חצי שנה עד גיל שנה, כשרוצים להחליף הנקה בתחליף שאינו תמ"ל ההמלצה הסטנדרטית היא בקבוק אחד של שקדיה מהולה במים, לא יותר - וגם זה בהשגחה כי לאחרונה התגלה שגם שקדים הם אלרגנים.

סליחה שאני נדחפת שוב לפני אחרות.
מצאתי קופסת מטרנה צמחית ישנה שמתגלגלת פה כמשחק.
רכיבים: מוצקי סירופ גלוקוז (שיהיה להם מתוק ויתמכרו?), שמנים צמחיים (מאילו צמחים? מוקשים או לא? משמן מזוכך? אני פולטת שטויות? אולי מישהי תסביר), חלבון סויה מבודד (קשה לעיכול לבני אדם בוגרים), סוכרוז (יאמי, מתוק) מינרלים , ויטמינים , מתיונין (?), כולין (זה משהו שקשור לבניית המוח, לא?), אינוסיטול (?), קרניטין (?), ויסודות קורט (אלו מינרלים שצריך בכמות קטנה, נכון?).
מעורר תיאבון!

בדומה לתרופה, מזון מקופסא נמצא בפיקוח, ערכיו התזונתיים נמדדים ונעשים מאמצים להתאימו לתינוק האנושי. מטעם זה הוא נעלה בעיני על מזון שאני מכינה בעצמי,
מגע אוהב ותשומת לב יניבו הבראה מלאה ומהירה פי כמה מתרופה, ובדומה לכך, המזון שאת מכינה בעצמך עולה עשרות מונים על כל מזון קנוי שכן בתבשיל את מכניסה אהבה. במזונות המוכנים האהבה מוכנסת לשם בשביל הפרסומת.

כאן, אולי עיקר הדף הזה - אוכל שהוכן בבית, ממוצרי יסוד, עד כמה שניתן טבעיים מאפשר תזונה נכונה למשפחה כלה. תזונה שתבלין האהבה ותשומת הלב מעטר אותה בהזנה מאוזנת ובריאה.

ומה יש בחלב אם? גם הוא מתוק. מתיונין היא חומצת אמינו הכרחית. כולין אכן קשור למע' העצבים, גם קרניטין (חסר בו יכול לגרום לפרכוסים) אני לא זוכרת מה זה אינוזיטול. יסודות קורט הם יסודות, לא מינרלים, שאכן זקוקים לכמות קטנה מהם. לגבי חלבון הסויה - קשה לעיכול לבני אדם מבוגרים? קשה לי להאמין.

האם בתערובת הקוואקר יש קרניטין ומתיונין בכמות מספקת?

חוצמיזה שזה ממש לא הנושא של הדף. כן תמ"ל, לא תמ"ל.

מי יתקע לידך כף שלא ריססו את שיבולת השועל ממנה הוא עשוי בהשד יודע מה?
בכוונה לא הזכרתי את עניין הריסוסים, כי אני במקרה קונה קוואקר אורגני ממקור אמין, ואילו דווקא הפרות (על מזונן) והסויה בתחליפים אפילו לא מתיימרים להיות נקיים מריסוס.
צפריר, תודה, לזה בדיוק התכוונתי בראשית הסטייה מהדיון (וזה אכן לא נושא הדף) כשאמרתי שיש ערך נוסף על פני הערך התזונתי, למזון שהאמא מכינה בעצמה.

_רגע, חלב מהאף?
זה היה יכול לפתור כמה בעיות אחיזה נכונה...
<כן, איחס. נו, לפעמים הומור ממורמר יוצא איחס. לפחות הוא לא בא בקופסא. או שכן? מחשב זה קופסא?>_

ומה עם החשיפה המוקדמת לגלוטן, חומר שאפילו משרד הבריאות הישראלי ממליץ לדחות ככל האפשר? לא יודעת.. אין לי תשובה אבל אנסה לברר עם המרפא. גם עניין החלבון הוא בעייתי.

תינוקות צריכים לאכול, ולא כל מיני תערובות פרטיזניות שנרקחות במטבח הפרטי
שמיכת, אם למישהו היה אינטרס לחקור את זה ולפתח את זה ולהביא את הידע לציבור, אלו לא היו חייבות להיות תרכובות פרטיזניות! מה שאני עשיתי לפני שש שנים רחוק מלהיות האידיאל שאני מדברת עליו ואני לא מדברת בזכות זה כרגע ולא ממליצה על זה, לא בבטחון או פה מלא בכל אופן.
חשיבות הצד הרגשי של הכנת האוכל על ידי האם נזנחה כאן קצת ואני באמת מודה לצפריר שהעלה את זה שוב, לצד המחשבה ש אם נדע איך יהיה עדיף להכין לבד
אני לא מבינה, בפורמולה יש דברים שפשוט לא קיימים בטבע? מה זה אין ברירה?
או שמא זה מצריך כל כך הרבה תשומת לב ולמידה, כל כך הרבה השקעה ואחריות, כל כך ההפך מפעולה אגבית של שקשוק וערבוב, שיהיה בזה משהו לא אחראי, להפיץ את הרעיון בציבור האמהות בצורה לא מבוקרת? ושוב, מי ירויח מזה?

אני לא מבינה, בפורמולה יש דברים שפשוט לא קיימים בטבע? מה זה אין ברירה? נכון שזה נשמע כמו שאלה מתוך בורות. זה בגלל שזה מתוך בורות.
אני מתארת לי שבפורמולה זה מפורק ומסונטז וכל מיני מילים כאלה כדי שהתינוק יוכל לעכל. ובכל זאת.

אני לא מבינה, בפורמולה יש דברים שפשוט לא קיימים בטבע? מה זה אין ברירה?
א. כן - את הצירוף הספציפי של החומרים, הוויטמינים והמינראלים שהתינוק היונק מקבל מחלב האם, ובצורה שיוכל גם לעכל אותה, קשה להשגתי להפיק במטבח הביתי ועדיין לוודא במאה אחוזים שהוא מקבל את כל הדרוש לו.
ב. או שמא זה מצריך כל כך הרבה תשומת לב ולמידה, - כן, וכסף והשקעה שמוטב היה להשקיע בקידום המוצר הטבעי - חלב אם. יש עדיפויות בחיים. תמ"ל זה תחליף - ותחליף קיים עם היסטוריה ועבר בדוק, לטוב ולרע (בעיקר לרע, אבל לא ניכנס לזה פה). להשגתי, את המרץ, הידע וההון שיידרשו לחנך אימהות לא מיניקות להכין תערובות-מזון-לתינוקות במטבח הביתי רצוי וראוי להשקיע בחינוך להנקה, בקידום הנקה, ובהפיכת המוסד של יועצת הנקה נגיש וזמין לכל דכפין.

את המרץ, הידע וההון שיידרשו לחנך אימהות לא מיניקות להכין תערובות-מזון-לתינוקות במטבח הביתי רצוי וראוי להשקיע בחינוך להנקה, בקידום הנקה, ובהפיכת המוסד של יועצת הנקה נגיש וזמין לכל דכפין
אמן.

שמוטב היה להשקיע בקידום המוצר הטבעי - חלב אם.
כמובן. על זה בכלל אין ויכוח. לא התכוונתי במקום אלא לצד.
בכל זאת רוב הילדים, גם כאלה שינקו אפילו חצי שנה או שנה, שזה המון וסביר שהאם קיבלה תמיכה טובה, מקבלים אחר כך פורמולות, עד גיל שלוש? ארבע? ז"א, יש איזה שנתיים בין הפסקת האמא שהניקה לפי המלצות משרד הבריאות לבין גמילת הילד מתחליף לחלב האם?

הו, התמ"ל בהחלט שייך לדף.
התמ"ל מאפשר להורים להאכיל את הילד על פי ציפיותיהם. הן מבחינת הכמות והן מבחינת ההרכב.
הנקה לעומתו אינה מאפשרת להורים "לעקוב" אחר הכמות - וזה כשלעצמו לחלק מההורים מהווה בעיה, ומעבר לכך, מי שחושב/ת שחלב אם הומוגני, מדויק ועובד על פי פרמטרים מדעיי, טועה. חלב אם נוצר ומכיל את האם כולה. האם עצמה היא זו שמייצרת את החלב הטוב ביותר לילדה ברמת דיוק של המזון הטוב ביותר הן מבחינת הרכבו (מרחב) והן מבחינת ההרכב הנכון ביותר לאותו רגע בו הילד יונק, על פי צרכיו ברגע (זמן).

כל נסיון שיהיה מדעי ככל שיהיה איננו יכול "להחמיץ" את החלב לכשנדרש הילד ל"צום" ו"להמתיק" את החלב לכשנדרש הילד לשתיה מרובה.
אלה מתרחשים אוטומטית גם ברמת נוגדנים ודרכי חיסון אחרות דוגמת הענקת תמיכה רגשית מתאימה.

לאחר גמילת הילד מחלב אימו, שוב, עדיף ובריא יותר שתכין האם בעצמה את מזונו של הילד ואפילו תעשה זאת על פי האינטואיציה שלה ואפילו יוכיחו לה המחקרים ובמדע עד כמה החסירה יסוד כזה או אחר.

בפראפרזה על שם הספר "התינוק יודע" ועל שם המאמר של רעייתי "הילד יודע", עולה מאליה הקביעה המדויקת ברוב רובם של המקרים (אם לא כולם) - "האמא יודעת".
והאמא יודעת אינטואטיבית הרבה יותר טוב מכל מדען רציני או מתבדח. וידיעותיה רלוונטיות לילד עשרות מונים מכל מחקר.

<כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל הם היוצאים מהכלל>

יש איזה שנתיים בין הפסקת האמא שהניקה לפי המלצות משרד הבריאות לבין גמילת הילד מתחליף לחלב האם?
למה? לי זה נראה לי מיותר לגמרי. ילד בן מעל לשנה שנגמל מהנקה יכול לאכול נורמלי (להוציא רגישויות) ואז אין שום צורך להכין לו תמ"לים ביתיים, אלא להקפיד על אוכל ביתי בריא ומאוזן. ההמלצה של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, למשל, היא חצי שנה הנקה בלבדית, התחלת מוצקים בין חצי שנה לשנה והמשך הנקה כל עוד שני הצדדים רוצים בכך. נכון שאימהות ממשיכות לתת תמ"ל עדגיל 3 או 4 - אבל להשגתי אלה תינוקות שלא ינקו, ובדרך כלל מפני שהילד "רגיל לטעם." האמצעי שלי גמל את עצמו בגיל 11 חודשים, מרוב התלהבות למוצקים (הוא היה מהילדים שחוטפים אוכל מהצלחת של הוריו בגיל 5 חודשים) ולא קיבל שום תמ"ל.

עולה מאליה הקביעה המדויקת ברוב רובם של המקרים (אם לא כולם) - "האמא יודעת".
עם כל הכבוד, צפריר - לא כשהילד בן ארבעה או חמישה חודשים. מעל שנה - ודאי וודאי. תינוק בן כמה חודשים שאינו יונק - בעיני אלה ניסיונות בבני אדם.

שמיכת,
כמובן, הדברים כוונו לילד שנגמל מהנקה, כשהוא לפחות מתקרב לגיל שנה.
כאשר מדובר בתינוק מתחת לגילאים אלה, לא יעלה על הדעת לתת תמ"ל, ובכל זאת יש רבות שכך נוהגות. מכאן נוהגות נשים רבות ליישם את מה שלא יעלה על הדעת (גם על דעתן). אז, אם כבר נותנים תמ"ל, אז בדיוק כפי שנכתב לגבי הכנת המזון, נדרשת האם להכין את התמ"ל בתשומת לב ובאהבה מירבית, וכך גם להאכיל, ובמקביל עליה למצוא את הדרך להניח את דעתה על עצם ההאכלה בתמ"ל. רגשי האשם או חוסר שלמותה של האם עם עצמה עקב האכלה בתמ"ל, מזהמים, פשוטו כמשמעו את החלב ב"רעלים" נפשיים רגשיים.
אין זה פשוט. כאן, כושר ההחלטה עשוי לעזור. קבלת הדברים כפי שהם והענקת תשומת לב כפולה ומכופלת לנושא התזונה - יועילו.

המשכתי לכתוב בנושא הרכב התמ"ל לעומת הרכב מזון מוכן בבית בדף תחליפי חלב טבעיים

אבל צפריר. הויכוח היה האם במקרה של אי הנקה (מה שקורה פעמים רבות מדיי, אבל עדיין אי אפשר להתעלם ממקרים אלה), יכולה האם לרקוח במטבחה תחליף חלב או שמא עדיף תחליף חלב מאוזן מבחינת הרכבו.
אני מסכימה שחלב אם הוא הכי מאוזן, וכי הרכבו משתנה לפי הצורך (רואים את זה בבירור אצל פגים). אבל גם אם תמ"ל אינו בעל התכונות הייחודיות האלה, כך גם תערובת של קוואקר כמתואר לעיל. הייתרון של תמ"ל על הכנה ביתי הוא, לדעתי, בשילוב כל הגורמים החשובים להתפתחות מיטבית של הילד. הרי אין המדובר כאן בתמ"ל לעומת הנקה, אלא בתמ"ל לעומת מרקחת ביתית.
במקרה של פגים, אפילו חלב אם אינו מספק את כל צורכיהם ויש להוסיף "תוסף חלב אם" (HMF) לחלב לשמירה על סיכויי השרדות מקסימליים של העובר.

יש לי הסתייגות לגבי שם הדף:
מה זה "אכילת ילדים"?
אמת, לפעמים הילד חמוד הזה הוא כל כך מתוק ש"בא לי לאכול אותו", אבל לא הייתי קורא כך לדף רציני.
מה לעשות, העברית כנראה לא אוהבת משפטים שֵׁמָניים.
<סתאאאאם, לא היה לי משהו חכם יותר לכתוב בדף שאינני מבין בו כלום>

ובכל זאת נחמד שקפצת לבקר מייק

נזכרתי מה רציתי להגיד !

שאני ממש לא אוהבת את הספר "תזונת תינוקות בעידן השפע". קראתי אותו ומצאתי סתירות פנימיות רבות, ולא אהבתי את הגישה שלו כלל.

וואלה? אני דווקא מאוד אהבתי אותו (למעט המתכונים בסוף, יש להודות) וגם מאוד ממליצה עליו.
מה לא אהבת בגישה?

(הזיכרון שלי ממש רעוע וקראתי אותו לפני כמה חודשים)
לא אהבתי שהוא כאילו בעד הנקה, ומצד שני מסרים נסתרים שלא מעודדים הנקה.
לא אהבתי שהוא מין משהו ביניים. אם הוא לאנשי מקצוע - הוא לא מספיק מעמיק. אם הוא להורים - הוא לא מספיק ברור.
למה לא מספיק ברור? כי, כמו שכתבתי, יש סתירות פנימיות. אם כתוב הנקה מלאה או תמ"ל עד גיל חצי שנה, ואחרי פסקה כתוב, אפשר להתחיל לתת ירקות ועוף מגיל ארבעה חודשים, אז מה זה אומר ??? זה הכי עיצבן אותי. אם לא צריך לתת מזון מוצק, אז אל תגידי מה אפשר לתת! (אף פעם לא הבנתי את הבהילות הזאת לתת בשר לתינוק. זה נראה לי כל כך לא טבעי, אבל זה כמובן, באג אישי שלי).
או, לדוגמה, בעניין הויטמין A+D. במקום אחד כתוב שבעצם לא צריך, ובמקום אחר (אולי באותו דף), כתוב לתת כך וכך טיפות.
היתה לי הרגשה שהכותבת מצד אחד חושבת X ומצד שני כותבת Y, במיוחד חס-וחלילה לא לצאת נגד הנחיות משרד הבריאות, או מה שזה לא יהיה. בקיצור, כל אחד יכול לקרוא מה שהוא רוצה בספר הזה, ולמצוא צידוקים למה שהוא מאמין בו, ואת זה לא אהבתי.

אפשר להתחיל לתת ירקות ועוף מגיל ארבעה חודשים, אז מה זה אומר ???
טוב, טוב, בלי קריזה...

אני הבנתי שזה אומר שאפשר להתחיל לתת טעימות. לא הזנה, טעימות. למרות שההמלצה שאני מכירה היא טעימות מגיל חצי שנה.
אה, רגע, מצאתי את המשפט המדויק: "בעקבות מחקרים המראים שבתקופה בין ארבעה לשישה חודשים גדלה הפתיחות לטעמים חדשים, ניתן תוך כדי הנקה מלאה, להתחיל הטעימות להייכרות ראשונה עם טעמים וריחות הבית..."

כל אחד יכול לקרוא מה שהוא רוצה בספר הזה, ולמצוא צידוקים למה שהוא מאמין בו, ואת זה לא אהבתי.
טוב, אולי כאן טמון ההבדל - אני לא באתי לחפש צידוקים לשום גישה, רק לקבל קצת מידע.
כשהגדול הגיע לשלב הטעימות (וניסה לחטוף כל מה שהונח על צלחתי) לא היה לי מושג ירוק מה אפשר לתת לו (ולא היה 'באופן' או ורד לב לשאול אותה

), איך לגוון, איך לשלב, מה כדאי לדחות, ממה להתחיל, בכמה להתחיל. כל הדברים הללו, שכמו ש ענת גביש ציינה, כל אמא "אמורה" לדעת, אבל איכשהו (או לא איכשהו) גוף הידע הזה לא תמיד מגיע אליה.
ודווקא הספר הזה נתן לי תשובות מפורטות ואמינות לשאלות הללו (טוב, לפחות לי הן נראות אמינות).

בקיצור - לא הייתי אומרת שהספר הוא לאנשי מקצוע, אלא לאמהות בתחילת דרכן, שמחפשות את הסימון הראשון של השביל...

אז אני מסכימה איתך בנקודה זו שהספר הזה עדיף מאף ספר. הוא ממש לא גרוע ואולי אפילו לא רע.
בקיצור, הוא די מיינסטרימי

. נכון שאימהות ממשיכות לתת תמ"ל עדגיל 3 או 4 - אבל להשגתי אלה תינוקות שלא ינקו, ובדרך כלל מפני שהילד "רגיל לטעם."
לא לגמרי מדויק... הילדים שלי ינקו בלעדית עד גיל 9 חודשים, ואז המשיכו עם תמ"ל, כשהקטן עדיין מבקש את ה"חלבי" שלו לפחות פעמיים ביום. אני גם לא מתנגדת לתת לו את זה, יש לזה ערך תזונתי טוב, בנוסף לכלכלה מגוונת ובזמן שהם חולים ולא מוכנים לאכול כלום פרט לתמ"ל אני לפחות יודעת שנכנז משהו לבטן הקטנה שלהם...
אני בהחלט תומכת בשרון ג לגבי פורמולות בית למינהן. אין ויכוח כי חלב אם הו הטוב ביותר, אבל אם כבר לא מניקים, אז פורמולות בית למינהן לא מספקות את כל הדרישות התזונתיות. בפרשת רמדיה קמה צעקה גדולה על חוסר בויטמין ספציפי במזון (ובצדק רב!) האם אנחנו יודעים שאותן דייסות בייתיות באמת מכילות את כל הויטמינים הנדרשים??? אם הן ניתנות בשילוב למזון נוסף אז אין בעיה, אבל אם זה המזון היחיד של התינוק אני רואה בזה בעיה גדולה.

עוד משהו לגבי הפתיחה של הדף. לצערי עלי להודות שאני עשיתי את הטעות הזו... כשהייתי בהריון עם הקטן, הגדול שלי הפסיק לאכול (ככל הנראה זה היה קשור ללידה המתקרבת), עשיתי את כל "הדברים הנכונים" התייעצתי עם פסיכולוגים, ובסופו של דבר נשארו חסרי אונים מול הילד המתכווץ והולך (הוא ירד מלא במשקל) ואז בייאושי כי רב למשך 24 שעות הכרחתי אותו לאכול, וכשאני אומרת הכרחתי אני מתכוונת הכרחה, עם כוח וצעקות ואיומים וכל הדברים הרעים...
עד היום אנחנו "אוכלים" את התוצאות, ומתחרטים עמוקות, אבל את הנזק שנעשה מאוד קשה לתקן... עד היום הילד הזה יודע להפוך את האוכל ל issue, הוא מפסיק לאכול כל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניו, פשוט יצרנו מצב בלתי אפשרי עבורנו.
אני מספרת את זה (בבושה עמוקה), כי אני חושבת ששרון צודקת, אסור להפוך את האוכל לנושא כל כך חשוב עד שהוא הדבר החשוב ביותר. אסור להתחנן שיאכלו, צריך לתת להם את החופש בנושא הזה.
חבל לי שלמדתי בדרך הקשה (אבל לפחות למדתי...

)

נוגי, תודה על השיתוף.

חבל לי שלמדתי בדרך הקשה (אבל לפחות למדתי... )
בדיוק! העיקר שלמדת ושיתפת אותנו ולימדת גם אתנו.

אמא נוגי, מה לגבי שיחות/ייעוץ פסיכולוגי היום, כשהוא כבר גדול?
והאם גם עכשיו כשהוא גדול יותר, את נלחצת מכך שאינו אוכל?

היום אין להכריח לאכול, והוא אוכל כשהוא רוצה, וגם אוכל טוב יותר! הוא גם מבקש לאכול כשהוא רעב...
וגם אם שניהם לא אוכלים, אז אני כובשת את יצרי (הפולני...) ופשוט מניחה להם.
לא קרה לנו שוב אירוע של המינעות מאוכל עד כדי ירידה במשקל (למזלי...) , וגם אז הלכתי לפסיכולוגים ואני חייבת לומר שמכל אחד קיבלתי ייעוץ שונה. אני מניחה שאם זה יקרה שוב, אני לא אדע מה לעשות, אני פשוט מקווה שזה לא יקרה.

נוגי, תודה על השיתוף האמיץ. אני בטוחה שתדעי מה לעשות. נשמע שאת כבר במקום אחר ממה שהיית באותן עשרים וארבע שעות.

זקוקה להתייעצות בנוגע לתזונת בן של חברה שלי.

הילד בן שלוש וחצי. הוא לא נוהג לאכול אוכל מוצק, אלא מטרנה בלבד. הוא שותה כ-8 בקבוקים של 360 מ"ל ליום, רק מסוג מטרנה. לפעמים הוא מוכן לאכול ממתקים - סוכריות, ופלים, שוקולד.
לאמא שלו לא ממש איכפת. היא לא רוצה להאבק איתו על התזונה והאוכל (יכולה להבין אותה, בדיוק מהנקודה שאמא נוגי שיתפה). בעיניי זה חלק מסגנון ההורות שלה שכולל המנעות מוחלטת מכל קונפליקט. כשמתעורר כזה - היא מיד מוותרת.
הילד אמנם גדל ומתפתח, אך אני מתחילה לדאוג, האם אמנם תזונה כזו מספיקה לכל צרכיו. בגן הוא מסרב לאכול בארוחות וגם אצל חברים. רק מטרנה.

מישהוהי כאן יודע/ת אם יש בכך נזק?

איך הוא מתפתח ? עולה במשקל ? גובה ?
שאר סממנים הקשורים להתפתחות פיזית ונפשית בגיל הזה ?

זה מזכיר לי על מקרה דומה שקראתי (אולי פה באתר ?) אלא ילדה בגיל דומה שנהגה לשתות המון מים וזה היווה מעין פיתרון לרעב שלה.
היא לא רצתה לאכול וההורים (שלפחות אחד מהם ממקצוע הרפואה) החליטו שהם לא רוצים להפוך את העניין ל issue.
התוצאה - הילדה הגיע לרופא ואובחנה במצב של תת תזונה רציני.
כלומר, גם את הכיוון הזה אפשר לקחת לקיצוניות.

נו, נו, איפה בשמת א שתאיר לנו קצת.
ענת, לא הייתי פה, ועכשיו שאני פה, אני מקשיבה.

דווקא בשמת פעלה לפי לשתות אותו בעצמי יום אחד במקום כל הארוחות
מיכל, נכון. אבל עוללתי את זה לעצמי כדי שתינוקי יוכל להמשיך לינוק חלב אם.
מזה אפשר ללמוד את דעתי האמיתית:
לתינוק - חלב אם.
(כמעט כתבתי: בכל מחיר. אבל זו כמובן דעתי ולגבי עצמי והתינוק שלי בלבד)

ואם ההורים מוכרחים להתעלל במישהו כדי להשיג את זה - שיתעללו במחילה בעצמם. למה אני אומרת התעללות? כי ה"אלמנטל" שאני שתיתי היה מגעיל ומצחין עוד יותר ממה שענת גביש מתארת, וזה בדיוק הטעם והריח של הפורמולות המקבילות לתינוקות (נוטרמיגן, ועוד יותר הנאוקייט).

סתם. אני לא מצטרפת כרגע לדיון. זו סתם הבהרה לגבי המקרה האישי שלי, הבחירות האישיות שלי, והערכים שהן משקפות.

שרון ג, הסיפור שלך בפתיחת הדף עורר אצלי אסוציאציה הפוכה. ראי בקשה מיוחדת של בשמת (ואני אשמח אם לצפריר יהיו עצות, אחרי שקראתי את דבריך המחכימים בדף הזה).

בשמת, אני לא חושבת שהשתמע מדברי אחרת לגביך.

אמא אדמה, יש לנו חברים עם ילד במצב דומה (מוכן לאכול רק שלושה או ארבעה סוגי מזון וגם אותם לרוב במצב טחון), אגשש שם, ואם אצליח אדווח.

גם ביתי בת השנה ושלושה חודשים מסרבת לאכול מזונות רבים פרט למטרנה והנושא מתחיל להיות למאבק , אם זאת כשהיא אוכלת רק מטרנה יש לה עצירות חמורה כלומר ההחלטה מה לעשות לא פשוטה כל כך כול יום אני מחליטה אחרת, לוותר , לנסות , ושוקלת בעד ונגד . אם זאת אני באמת חשה שהעניין הופך לנושא פסיכולוגי . אשמח לשמוע דעות.

יש הבדל בין ילד בן שנה וקצת, לבין ילד בן שלוש וחצי.
לא נראה לי סביר שילד בגיל הזה יחיה רק על מטרנה (שאגב, בגילאים האלו כבר לא מתוכננת כתזונה בלעדית, אלא כהשלמה, ובהחלט עלולה ליצור חסרים תזונתיים).
יכול להיות שיש בעיה בנושא הלעיסה (מתקשר לנושא הדיבור - איך הוא בדיבור?)
או משהו שגורם לו לרצות להשאר תינוק, או משהו שגורם לו להמנע מהמזון.
אני הייתי מתייחסת לנושא ובודקת אותו לעומק. לא מכריחה, רק בודקת מה עוצר, ולפי זה ממשיכה הלאה.

_איך הוא מתפתח ? עולה במשקל ? גובה ?
שאר סממנים הקשורים להתפתחות פיזית ונפשית בגיל הזה ?_
הוא נראה לי נמוך מעט לגילו, אבל בגיל הזה הטווח כל כך רחב. הוא עולה במשקל, אפילו מעט שמנמן, נראה ממש כמו שומן-ינקות.
מוטורית הוא נראה לי תקין לגמרי ונפשית - יש לו התפרצויות זעם - צרחות, השתטחויות, מכות - על כל מה שלא נעשה בדיוק לפי רצונו (גם אנחנו היינו רוצים להרשות עצמנו, לא?;-)).
כרמית - הרעיונות שלך בהחלט נראים לי. אשתף את החברה, ונראה מה היא אומרת. (בדיבור לא ראיתי בעיה).