אונס קבוצתי
המלצתי כבר המון פעמים בזמן האחרון על Protecting the Gift מאת Gavin de Becker.
בדף אחר כתבתי עליו: הוא ממליץ לחזק אצל הילדים ובמיוחד אצלנו ההורים את האינטואיציות שלנו, שעוזרות לנו לדעת בדיוק מיהו זר מסוכן ומיהו זר חביב. רק להתעלם מהקולות הפולניים הקטנים של "לא נעים", "לא מנומס", "הוא ייעלב". לא לתת לרציונליזציות לשנות את הדעה שנקבעה בעזרת האינטואיציה. את יודעת: הזרים ברובם הם אנשים טובים ונחמדים. סטטיסטית, הסכנה נשקפת בעיקר מאנשים מוכרים.
"מבחן ה-12" שלו - איך יודעים מתי לתת לילד לחזור לבד מביה"ס, לישון אצל חברים, וכו' - בתרגום מהיר ותוך קיצור סעיפים. מתחת לכל סעיף - פירושים והערות, הן מתוך הספר והן דעותיי הפרטיות.
האם הילדים שלכם יודעים:
איך לכבד את רגשותיהם.אם מישהו גורם להם לאי נוחות, זהו אות אזהרה חשוב
אתם (ההורים) חזקים מספיק כדי לשמוע על כל חוויה שעברו, כל כמה שתהיה לא נעימה.
שהילד יידע שלא תיכנסו לפאניקה, להאשמות או לרגשות אשם כתוצאה ממה שהם יספרו.
זה בסדר להתנגד למבוגרים ולהמרות את פיהם. זה בסדר להקים רעש, לצרוח, לצעוק, לברוח, להכות ולפצוע, אם אתה מרגיש בסכנה
בנוסף, הוא מציע להסביר לילדים שהולכים לישון בבית של אחרים, שזה בסדר לטלפן הביתה אפילו בלי לבקש רשות, אם עולה הצורך. וכמובן לצורך זה יש ללמד את הילדים את מספרי הטלפון - בית ונייד. ובאותה הזדמנות גם את הכתובת.
איך לבקש סיוע או עזרה.
הוא ממליץ להסביר לילדים לבקש עזרה תמיד מנשים. הסיכוי שאשה תפגע בילד קטן בהרבה מאשר שגבר יפגע בו, ונשים ייקחו אחריות ויובילו, למשל, ילד שהלך לאיבוד עד להוריו; גבר עשוי להסתפק ב"תפנה לשומר". אישית, הדרכתי את בתי לחפש קודם כל "אמא עם ילדים", אם אין כזו - "אמא בלי ילדים", "אבא עם ילדים" וכאופציה אחרונה - "אבא בלי ילדים". ועם הגברים הסליחה. עוד משהו בענייני הליכה לאיבוד - במקומות ציבוריים הומים אפשר לשים לילד מדבקה על הגב עם הפרטים של ההורה - בעיקר מס' טלפון. תודה ל-אביב חדש שאצלה ראיתי את זה.
עירכו איתם תרגילים כשאתם במקומות ציבוריים: "אם היית הולך לאיבוד עכשיו, למי היית פונה לעזרה?"
איך לתאר את הסכנה.
אם לא מדברים עם הילדים על יחסי מין, אם לא קוראים לכל איבר בגוף בשמו, הילד לא יידע להסביר מה עשו לו.
אם מישהו ינסה אי פעם להכריח אותם ללכת למקום כלשהו, מה שהם יצרחו צריך לכלול "זה לא אבא שלי!"
מפני שהצופים הרואים ילד צורח או אפילו נאבק ייטו להניח שהמבוגר הוא הורה.
אם מישהו אומר, "אל תצעק", מה שעליהם לעשות הוא לצעוק (וכפועל יוצא, אם מישהו אומר "אל תספר" עליהם לספר).
לא ללכת לשום מקום עם אדם המנסה לשכנע אותם לכך. בפרט - להתנגד בתוקף לצאת משדה הראייה של אחרים עם מישהו שאינם מכירים.
הוא מציע ללמד את הילדים לדעת שלעולם לא נבקש מאחרים לאסוף אותם מבלי לידע אותם קודם. אני לא כ"כ טובה בדברים כאלה - קורה לפעמים ברגע האחרון שלא אגיע, ואבקש מאמא של חברה לאסוף - במקרים כאלה, אפשר להדריך את הילד תמיד לבקש לדבר עם אחד ההורים/סבים בטלפון כדי לוודא שאכן בסדר לנסוע עם מישהו מוכר.
המשך יבוא.
.
), שהם באים לילד ששרוע על הבטן ו"דורכים" עליו. אני זוכרת שזה היה כרוך בהפעלת לחץ קל ולא מכאיב, ושזה לרוב די הצחיק אותי. אבל תמיד הרגשתי מספיק בנוח להגיד לא, אם זה היה מועך מדי (ואז זה לא כאב, פשוט היה קשה לנשום).