שנים של בעיות עם ההורים

ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

ובכן, אני מניחה שזהו דף תמיכה. תמיכה בי. המרגיעון אומר שמותר לכעוס, ואני די כועסת על עצמי. ועל ההורים.

ועל זה שאני מרשה לעצמי לכעוס על ההורים שעשו כל כך הרבה בשבילי.

אחרי הרבה זמן של קריאה באתר, במיוחד בדפים כמו דברים שאמא אמרה לי וכו', אני מתחילה לחשוב שאולי
אני לא כזאת גרועה כמו שהם אומרים שאני.

המצב כל כך מסובך כבר והתחיל לפני כל כך הרבה זמן, עוד בגיל ההתבגרות (עכשיו אני בת 21)
  • שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. לא רוצה להלאות פה אף אחד.
אני מרגישה שאני לא אוהבת אותם. הכל מתחיל ונגמר בזה. כל וויכוח או שיחה נוקבת נתקע במקום הזה. כשהם באים אליי בטענות על כך שאני כמו אורחת בבית ושאין שום קרבה, שום חום ושום אהבה, אני משתתקת. אני לא יכולה להגיד שאני לא מרגישה כלפיהם יותר מהערכה ותודה.

פעמים רבות אני מנסה לשתף בחיים שלי, אפילו שקשה לי עם זה, לספר, להתעניין בחיים שלהם, אבל זה פשוט לא זה.
יש לי איזה מחסום מוזר. ממש מוזר. למשל, אני פשוט לא מסוגלת לשיר מולם. זה נשמע ממש פרט פעוט ולא קשור אבל זה מעין ביטוי של המחסום הזה.
אני לא ממש מסוגלת לצחוק לידם. זה התחיל מזה שהייתי כנראה די חמוצה בגיל ההתבגרות ולא ממש צחקתי הרבה (בבית). ואז איכשהו, נהיה מצב שכל פעם שאני צוחקת ממשהו או מחייכת, הם שמו לב לזה. ואמרו דברים כמו "וואו, אפילו היא מחייכת". זה גרם לי ממש לא להרגיש בנוח להביע רגשות לידם. כל סוג של רגשות. במיוחד רגשות עזים של שמחה או עצב. כמובן שאני גם לא יכולה לבכות לידם. מתחלחלת רק מלחשוב על זה.

עם האיש שלי אני חופשיה לגמרי, וגם עם חברות חופשיה כמעט לגמרי, ממש בן אדם אחר. ההורים שלי לא מכירים את הבנאדם האחר הזה.
הדעה שלהם עליי כבר די סגורה ומקובעת. "חמוצה, חסרת חוש הומור, אגואיסטית, קרה, חכמה, לא חברותית, ביישנית". לפני כמה זמן חשבתי על זה, ובאמת חוץ מ"חכמה" (שזהו ערך עליון אצלם), אין משהו טוב שהם יוכלו לומר עליי. אני רואה שהם מקובעים, והם גם לא כל כך מבינים אותי. חלק מהבעיה היא שאני מדברת איתם ברוסית, שהיא בעיקרון שפת האם שלי. אבל לא באמת. קשה לי מאוד מאוד לבטא את עצמי בע''פ ברוסית. וכשזה עם ההורים זה קשה כפליים. זה חלק מהסיבה שאני מדברת איתם מעט מאוד. אני מנסה לתקן את זה, ואפילו חשבתי לעבור לדבר איתם בעברית כדי שיהיה לי באמת הרבה יותר קל, אבל זה שינוי מוזר ואני לא ממש מצליחה.

אני מאשימה את עצמי מאוד על זה שאני לא אוהבת אותם ולא מסוגלת לחוש קרבה אליהם. הם הורים טובים מאוד, ולפני שקראתי את האתר הזה חשבתי שאני פשוט דפוקה איכשהו, כי הם הורים כמעט מושלמים. הם השקיעו בי המון, חוגים, כסף, בגדים. מבחינה לא חומרית, הם תמיד תמכו והעבירו "ביקורת בונה" וגם דברי שבח (למרות שדברי השבח הזכורים לי הם בעיקר מתחום הלימודים שהייתי טובה בו מאוד).

כרגע עזבתי את הבית, כדי ללמוד באוניברסיטה, רחוק. 3 שעות נסיעה. חשבתי שזה יעזור, אבל בינתיים יש תהליך מעבר שבו אני נופלת בין הכיסאות, לא יודעת איפה הבית שלי, לא יודעת איך להתנהג עם ההורים. הם משלמים את שכר הלימוד ותומכים כספית, אבל הם נפגעים מאוד מכך שאני לא משתפת אותם מספיק בחיים שלי (אחת הסיבות היא שנמאס לי לקבל עצות וביקורות, ו"ללמוד מהטעויות שלהם, כי רק טפשים מעדיפים ללמוד על בשרם"). אני מרגישה כפויית טובה וממש לא רוצה לקבל מהם כסף כשהיחסים בינינו הם כאלו. מצד שני הכסף די נחוץ... והם נעלבים כשאני מסרבת לקבל כסף (בינתיים יש לי חסכונות) כי "את זורקת אותנו ולא צריכה מאיתנו כלום, לא כסף ולא אותנו, את לא צריכה אף אחד, עכשיו כשיש לך את אהובך את זרקת את כל החברות שלך".

<בקשר לחברות, עקיצה אכזרית של אמא שלי, כי באמת הקשר עם רובן קצת רופף כי כולן התפזרו ברחבי הארץ וזה קשה לי מאוד. נכון שאני מקדישה את רב הזמן לאהובי, ידיד הנפש שלי, אבל לא זרקתי אף אחד. אני חושבת. כבר לא יודעת. אולי הם אלו שצודקים? אני תמיד מנסה לראות את הצד שלהם>

הביקורת שלהם תמיד מוצגת כ"באה מכוונות טובות, כי מי חוץ מאיתנו יאמר לך את האמת? ". בתקופת התיכון, אמא שלי הייתה אומרת לי שאני לא נראית טוב בשמלה הזאת/עם התסרוקת הזאת "והחברות שלך בחיים לא יגידו לך, כי הן רוצות להיראות יותר טוב, עם כל הכבוד לחברות ביניכן".

אני מרגישה שהדברים כל כך מסובכים שאני צריכה פסיכולוג על מנת לפתור אותם, זה היה על קצה הכפית. אבל אודה אם תגיבו בכל זאת, אפילו קצת.
נאוה_פרנס*
הודעות: 2105
הצטרפות: 05 אוגוסט 2001, 00:39
דף אישי: הדף האישי של נאוה_פרנס*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי נאוה_פרנס* »

איזה סוג של עזרה את רוצה?

את רוצה להרגיש שזה "בסדר" להרגיש ככה כלפיהם?
את רוצה שיעזרו לך לגלות את האהבה שלך כלפי ההורים?

את רוצה ללמוד איך להחזיק אותם רחוק?
או אולי תעדיפי לקבל הכוונה לאיך לשתף אותם יותר?
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה נאוה, על ההתייחסות
אני חושבת שכן, אני בעיקר רוצה לקבל לגיטימציה להרגיש ככה כלפיהם.
וגם אולי כיוון של "למה" זה קורה, למה אני לא אוהבת אותם, לא מרגישה קרבה, אפילו שהם אנשים נהדרים בסה''כ.
פיתחתי התעניינות מוזרה בלקרוא כאן באתר ובכלל בעוד מקומות כל מיני דברים על הורות שממש ממש לא מתקשרים כרגע לחיי.
הנקה, התמקדות בילד, חינוך ללא כפייה וכו'. אולי בשביל למצוא מה "הם" עשו לא בסדר. קשה לי עם האשמה הזאת, להיות בת גרועה כל כך.

לפעמים אני ממש מפחדת שהם צודקים בכל זה שאני ""חמוצה, חסרת חוש הומור, אגואיסטית, קרה". האיש שלי אומר שהוכחתי כבר שאני ממש לא קרה, שאני יודעת לאהוב, שאני יודעת לתת, שאני עושה אותו מאושר. שהם פשוט לא מכירים את הצד הזה שלי. אבל ... מה אם הוא טועה? מה אם עוד כמה שנים אני כבר לא אוכל לעשות אותו מאושר כי אני בעצם כל מה שהם אומרים שאני?
נאוה_פרנס*
הודעות: 2105
הצטרפות: 05 אוגוסט 2001, 00:39
דף אישי: הדף האישי של נאוה_פרנס*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי נאוה_פרנס* »

שאלתי כי התפיסה הבסיסית שלי אומרת שאהבה של ילד להוריו היא ברירת מחדל.
כל שאר הרגשות: כעס, שנאה, חוסר אכפתיות רק מסתירים את האהבה.

שאלתי כי בין המילים והשורות חשבתי שאת לא מחפשת לגלות את האהבה הזאת.

וגם אולי כיוון של "למה" זה קורה, למה אני לא אוהבת אותם, לא מרגישה קרבה, אפילו שהם אנשים נהדרים בסה''כ
יכולות להיות הרבה סיבות.
אולי ההורים שלך הם אנשים שלא מבטאים חום ואהבה?
אולי היו פגיעות בילדות והילדה הפנימית לא סומכת עליהם? כועסת? מענישה?
אולי הם פשוט רחוקים מאוד מדרך חייך, פחות מבינים?
אולי את עדיין בגיל מרד הנעורים?
אולי את לא יודעת להעריך דברים שניתנים לך אחרת מאיך שאת רוצה אותם?

לפעמים אני ממש מפחדת שהם צודקים בכל זה שאני ""חמוצה, חסרת חוש הומור, אגואיסטית, קרה".
למה זה חשוב מי צודק?
כל אחד חווה אותך כמו שהוא רואה אותך.
ייתכן שאת גם כזאת וגם יודעת לאהוב, ... יודעת לתת, - רק אחרת עם אנשים שונים.

שאלתי כי את יכולה להחליט לעבוד על הקשר שלך איתם.
ואולי (חחח בטוח!) זה יהיה תהליך כואב.
למה לעבוד?
כי בלי לעבוד על הקשר, בלי להכניס מודעות עצמית למשוואה,
את תהיי אימא כמו שהם היו הורים, או בדיוק ההפך.
רק מודעות עצמית יכולה לעזור לך להיות אימא אחרת, נכונה וקשובה יותר.
עבודה על הקשר תעשה אותך אדם טוב יותר, נכון יותר לעצמך, מאושרת יותר.

זיכרי רק כמה דברים קטנים:
ההורים שלך אוהבים אותך גם אם הם לא יודעים להביע זאת,
סביר להניח שהם עשו את הכי טוב שהם ידעו - גם אם דרכם רצופה טעויות.
אם לא עברת התעללות קשה, סביר להניח שהם היו הורים טובים מספיק - ולעולם אין לצפות מעצמנו (או מהם) להיות יותר מזה.....
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

את זורקת אותנו ולא צריכה מאיתנו כלום, לא כסף ולא אותנו, את לא צריכה אף אחד, עכשיו כשיש לך את אהובך

כשהתחלתי לקרוא את הפוסט שלך אמרתי - אני חייבת לשאול אותה מאיזה עדה היא.
אחרי שורה ורבע הבנתי שאני כבר לא צריכה לשאול :-)

הביקורת הבונה הזו, הניסיון לחנך ולהיות "דידקטיים" בכל משפט שמחליפים. מכירה היטב-היטב את כל מה שאת מתארת. מכירה את החומה הזו שאת בונה סביבך רק כדי לא לשמוע ביקורת (בונה, בטח בונה) על כל מה שקורה בחייך, את המעקב אחרי כל מצב רוח ופרצוף ונימת דיבור ("אני לא אוהבת את הטון הזה שלך"). את הצנזורה החמורה - במה "לשתף" ובעיקר במה לא.

החדשות הטובות הן - אני מבוגרת ממך בכמה שנים טובות, לא גרה בבית כבר הרבה זמן, ומגדלת את בנותי (הנפלאות, המתוקות, המצחיקות והאהובות) בצורה שונה לחלוטין מהאופן שבו גידלו אותי. החדשות הפחות טובות הן שהשריטות תמיד יישארו, והסתרתן דורשת לא מעט אנרגיה.

מה שאני אומרת לעצמי הוא - הם גדלו בעולם אחר, בתרבות אחרת לחלוטין. בתרבות שבה רק החזקים והמוצלחים היו מצליחים להתקדם. תרבות של חשדנות כלפי כל מי שמנסה להיות נחמד אליך (כי למה לו להיות נחמד אלי סתם כך בלי סיבה? הוא בטח רוצה משהו). תרבות שבה אי אפשר לדבר בכנות וכל השיח הוא בקודים, בכלל יש המון המון קודי התנהגות ונימוס שבארץ, איך לומר, לא רלוונטיים - ויש פער תרבויות ע-נ-ק בינינו, שגדלנו כאן, לבינם שגדלו שם. תרבות של השרדות, שבה מתן אמון באדם הלא נכון היה יכול להיות הרסני. תגידי לי אם אני בכיוון - אבל בגישה הזו של גידול ילדים, לתת להם ה-כ-ל, חוגים ובגדים וטיולים וביקורת - יש איזה טעם לוואי של אהבה על תנאי. של השקעה שהשקיעו בך ואבוי לך אם לא תחזירי. (מה היה קורה, למשל, אילו היית מחליטה ללמוד עיצוב שיער ולא באוניברסיטה? הניחוש שלי הוא שזה לא היה עובר בשתיקה). ובל נשכח את רגשות האשם שמוטמעים בכל הווייתך.
_סביר להניח שהם עשו את הכי טוב שהם ידעו - גם אם דרכם רצופה טעויות.

אם לא עברת התעללות קשה, סביר להניח שהם היו הורים טובים מספיק - ולעולם אין לצפות מעצמנו (או מהם) להיות יותר מזה....._ כל מלה. עם השנים, המרחק, והאמהות, לומדים גם לסלוח ולקבל.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי חני_בונה* »

מקשיבה לך ושומעת את שתי הקולות בך. קול אחד שאומר: "אני יודעת בדיוק מי ומה אני", וקול נוסף שאומר: "אני לא בטוחה במי שאני, במה שאני יודעת בקשר לעצמי. אני נמצאת בספק". לכל אחד מהקולות הללו יש סיבה מצויינת להיות שם. האם תוכלי לתת לשניהם מקום? לדעת שהבילבול הזה הוא לא דבר רע? מצד אחד זה מאד לא פשוט. מצד שני זו יכולה להיות נקודת התחלה טובה להתייחסות מקדמת לנושא היחס עם ההורים.
אהבה
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

נאוה פרנס, את צודקת כמעט בכל הסיבות המשוערות שהעלית.
בקשר לפגיעות בילדות, קשה לי מאוד להיזכר בתקופה שהייתי קטנה, יש לי כמו חור שחור כזה בזיכרון. אני לא זוכרת ילדות עצובה, אבל גם לא ילדות שמחה. משהו נייטרלי. הייתה ועדיין יש נוקשות מסויימת, דגש חזק מאוד על התנהגות נאותה, נימוסים ולבוש "נאה", לדבר יפה להורים, לא להתחצף/להעלות את הטון חלילה. פליקים בטוסיק היו דבר שבשגרה וגם צעקות, במיוחד של אבא שלי. הוא מתעצבן בקלות רבה, צועק ואחרי שתי דקות שוכח וחוזר להיות שמח וטוב לבב ולא מבין למה נעלבתי.
אולי בגלל זה יש לי מרד נעורים מאוחר, כי כשהייתי באמת בגיל ההתבגרות 13-16 נניח, כמעט כל "מרד" (ואני "ילדה טובה" מאוד, אז בקושי היו כאלו) דוכא, כי "את מתחצפת". אם טרקתי דלת מרוב כעס, זה היה כבר סיבה לעונש. רק עכשיו אני באמת מרשה לעצמי לטרוק דלתות ולבעוט בכריות כדי להוציא את הכעס ובאמת חושבת שזו דרך לגיטימית ועדיפה על פני התפוצצות מבפנים.
הוריי כן מבטאים חום ואהבה, במיוחד אחד כלפי השני וגם כלפי אחי הקטן (בן 14), ואני איכשהו מתחמקת כי זה לא הדדי וזה פשוט לא עובד בינינו יותר.

ייתכן שאת גם כזאת וגם יודעת לאהוב, ... יודעת לתת, - רק אחרת עם אנשים שונים
האם זה לא אומר שאני צבועה? זה תמיד הדאיג אותי. שאני לא אמיתית. לפחות לא בחלק ה"טוב יותר" שלי.

אני יודעת שההורים שלי אוהבים אותי מאוד ומעריכה את כל מה שהם עשו בשבילי, מכוונות טובות. הסיבה שאני מחפשת את הטעויות שלהם היא בעיקר כדי לעזור לעצמי להבין שזו לא אשמתי. או לא רק.

וכן, אני מאוד מפחדת שאני אהיה ככה עם הילדים שלי ושגם במשפחה שאני אקים יהיו ארוחות ערב שקטות ומבאסות. אני בהחלט שוקלת ללכת לטיפול פסיכולוגי (או אחר.) בשביל לטפל בעניין.

תודה לך, נאוה.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אמא אינקובטור, את בהחלט פוגעת בנקודות הנכונות!
כנראה שגם את ממוצא רוסי : ) איכשהו חשבתי שבגלל שההורים שלי בזו לשלטון ולהתנהלות הקומוניסטיים, הם לא הושפעו מזה.
אבל זה לא יכול להיות, הרי הם חיו בתוך זה.

יש איזה טעם לוואי של אהבה על תנאי. של השקעה שהשקיעו בך ואבוי לך אם לא תחזירי
בקשר לזה, זה אחד הדברים שהכי הכי צורמים לי. כי מצד אחד אני מרגישה כפויית טובה, כי אני לא יכולה להחזיר אהבה תמורה ההשקעה הזאת. לא מסוגלת.
מצד שני הם אומרים לי (או לפחות אמרו לי בזמן האחרון כשלא רציתי לקבל מתנות לדירה השכורה שלי) שהם נותנים כי הם נהנים לתת. אבל כל השנים שמעתי את המשפט "אחרי כל מה שאנחנו עושים בשבילך, זה מה שאת מחזירה לנו?"

בקשר לאוניברסיטה, בכלל פגעת בול, יש במיוחד לאמא שלי, שהייתה תלמידה מצטיינת ואהבה בטירוף ללמוד, חשיבות ממש עליונה לקבלת השכלה. אני לא ממש הייתי בקטע, כי לא הצלחתי להחליט מה אני רוצה ללמוד, אם בכלל, ומאז התיכון אני שומעת הרצאות מההורים על חשיבות הלימודים. הם לא העלו בדעתם שאני לא אלך ללמוד באוניברסיטה, אבל אחרי הצבא זה מה שהחלטתי לעשות. כמובן ששמעתי (בסבלנות יחסית) עוד ועוד הטפות. איכשהו הם השלימו עם העניין (לפחות כלפי חוץ) אבל הייתה אווירה מאוד לא נעימה בבית.
זה באמת בלשון המעטה על פרשת "האוניברסיטה תהיה השנים הכי טובות שלך, הכי כייפיות, את תצאי אדם אחר משם,
חוץ מזה האיש שלך הולך ללמוד ועוד כמה שנים הוא לא ירצה להיות עם מישהי חסרת השכלה".

בכל אופן כשהתחלתי לעבוד בחברת הייטק בחודשים אחרי הצבא, תוך יומיים שם הבנתי שלמרות הכסף זה ממש לא בשבילי, כי מתתי משיעמום. ואז החלטתי שאני אעבור לגור עם האיש שלי שהולך ללמוד בירושלים, ועל הדרך אנסה ללמוד משהו שיעניין אותי. ההורים שלי עדיין מתאבלים ש"בזבזתי שנה מהחיים" (בין הצבא לאוניברסיטה). לא משנה שבשנה הזאת שהייתה ממש משמעותית הכרתי את אהבת חיי וקיבלתי המון החלטות משמעותיות ולמדתי המון. עדיין לדעתם זוהי שנה מבוזבזת.

בקשר לביקורת הבונה, כשהייתה לי שיחה איתם על זה, אמרתי שקשה לי כל הזמן עם הביקורת,
אמרו לי "אז מה את רוצה, שנשקר לך?". לא ידעתי מה לענות על זה. אולי, כן?
אמרו שזו החובה שלהם כהורים, ושוב, מי עוד יגיד לך את האמת?

אני באמת מקווה שאוכל לגדל את הילדים שלי אחרת. המודל שלי הוא המשפחה של האיש, ממש נעים שם, כל כך קליל יותר. לא נורא אם מאחרים לאנשהו, לא נורא אם לא אמרת שלום לשכנים (טראומת ילדות מטורפת שלי). לא מעניין איפה עובדים ההורים שלו, ושלה, ולא מעניין מה היא לבשה לחתונה.

תודה ... קיבלתי עוד חומר למחשבה ובעיקר עידוד, וזה מה שהייתי צריכה.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

חני בונה,
יש צדק בדברייך... אבל הייתי כל כך רוצה פשוט להיות בטוחה שאני זאת אני כמו שהאיש מכיר אותי, כמו שאני מתנהגת עם החברות והחברים שלי.
אבל ההורים טוענים שהם מכירים אותי ממש טוב, וכשאני אומרת להם שהם לא ממש מכירים אותי הם "נוחרים בבוז". אז ... לא יודעת איך להתקדם מכאן.

תודה לכולכן על התמיכה! אם אני לא מגיבה בימים הקרובים זה לא מפני שעזבתי, חלילה, אלא כי אין לנו עדיין אינטרנט בדירה ) - :
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אחת* »

אבל ההורים טוענים שהם מכירים אותי ממש טוב, וכשאני אומרת להם שהם לא ממש מכירים אותי הם "נוחרים בבוז". אז ... לא יודעת איך להתקדם מכאן.
אחד הדברים הכי קשים הוא ללמוד לסמוך על עצמך ולא על ההורים.
גם לי לקח הרבה שנים עד שהפסקתי לקבל את דברי אמי כתורה מסיני
(אפילו שמדובר על משהו אחר לחלוטין מאצלך, זה לא משנה).
הבנתי, עם השנים, שלא טיפחו אצלי את הבטחון העצמי.
זה לא נעשה בכוונה, ודאי שלא בזדון.
עוד יותר מכך:
לא היה לי בטחון בעצמי, כי לאמא שלי לא היה בטחון בעצמה,
ולא כי לא האמינה בי. נפגעתי במין דרך עקיפה כזו.
מה שאני מנסה לומר זה שאם את רוצה לעשות דרך ועבודה,
אולי כדאי לך לחשוב על העניין הזה -
תהליך ההשתחרוות מההורים, שהוא טבעי וחיוני להתפתחות,
כולל אצל אנשים מסוימים, כמוני, תהליך של הכרה עצמית.
לא להיבהל מזה שאת לא לגמרי מכירה את עצמך. זה יבוא. כל הזמן תגלי על עצמך דברים חדשים,
וגם כל הזמן תשתני, גם אם במעט - החיים אם דינמיים.
למדתי שאני מכירה את עצמי יותר טוב מכל אחד אחר, גם מהוריי,
שאכן מכירים אותי מצוין.
כתוצאה מכך אני יכולה לסמוך על עצמי, על תחושות הבטן שלי.
עם האיש שלי אני חופשיה לגמרי, וגם עם חברות חופשיה כמעט לגמרי, ממש בן אדם אחר - מה אני אגיד לך... אין ספק שזו את, ולא משנה אם אלוהים עצמו אומר אחרת
נאוה_פרנס*
הודעות: 2105
הצטרפות: 05 אוגוסט 2001, 00:39
דף אישי: הדף האישי של נאוה_פרנס*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי נאוה_פרנס* »

הסיבה שאני מחפשת את הטעויות שלהם היא בעיקר כדי לעזור לעצמי להבין שזו לא אשמתי. או לא רק.

זהו, שאף אחד לא אשם....
את אחראית על כל מה שקורה בחייך כמו גם על רגשותייך ועל מחשבותייך.
ההורים שלך אחראים על חלקם בסרט
אבל אף אחד לא אשם בכלום.
מה שאת רוצה לשנות, קחי אחריות ושני.
רק קחי בחשבון שאת יכולה לשנות רק את עצמך.
וזה לא אומר שהם לא ישתנו לעולם.
אם את תהיי אחרת, זה יאלץ אותם לעשות שינוי - לא בהכרח השינוי שאת רוצה.....
רק הם יכולים לשנות אותם, כל אחד את עצמו.
רוזמרין*
הודעות: 1764
הצטרפות: 06 אוקטובר 2004, 09:35

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי רוזמרין* »

אחת מעשרת הדברות אומרת: כבד את אביך ואת אמך.
כבד ולא אהוב.
נדמה לי שזה הוזכר באחד הדפים כאן.

בכל מקרה, להבדיל מתחושתה של נאוה פרנס , אני לא חושבת שאהבת ילד להוריו
היא ברירת מחדל. הפוך כן.
גם אני לא מרגישה תחושות של אהבה להוריי. חיבה וכבוד ואכפתיות ותודה-זה כן.

לפעמים, כשההורים הם מאד חזקים ולא מגלים חולשות ורגשות, מאד קשה לפתח
אהבה אליהם. דווקא בזקנתם, כשהם זקוקים לנו, יכול להתפתח רגש חדש אליהם.
רגש של חמלה ורוך והבנה.
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

אני מאוד מפחדת שאני אהיה ככה עם הילדים שלי ושגם במשפחה שאני אקים יהיו ארוחות ערב שקטות ומבאסות.

הילדות שלי היתה בדיוק אבל בדיוק כמו שתיארת באופן כל כך חד. כולל העונשים על טריקת דלת ו"התחצפות". את מוזמנת לארוחת ערב אצלנו ולהיווכח שהן רחוקות מלהיות שקטות ומבאסות עם שתי ילדות שמצחיקות זו את זו באמצע השוקו, סיפורים מהגן ומבית הספר, ואבא ואמא שמנסים לנהל שיחה בין לבין. ואוכלים אצלנו בצלחות פלסטיק ואף אחד לא מתעצבן אם המזלג נופל או אם נשפך מיץ.

הבת הבכורה שלי יכולה להיות מאתגרת. ילדה מדהימה, עם חריפות שכל ואבחנה דקה, אבל לא תמיד "נוחה". יום אחד שאלתי אותה למה היא מדברת בנימוס למורה שלה, למדריכה בחוג, לאמהות של החברות שלה - ורק כלפי היא מרשה לעצמה להתפרץ. היא ענתה "כי את אמא שלי". הצלחתי.
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

האיש שלך הולך ללמוד ועוד כמה שנים הוא לא ירצה להיות עם מישהי חסרת השכלה אוי נבואות הזעם האלה והגיוס הזה של אנשים מבחוץ לשכנוע עדין (או שלא).

אמא שלי סירקה את הילדונת הצעירה שלי, שיש לה שיער ארוך וסבוך מצד אחד, ותיעוב עז לכל מה שמזכיר מסרק או מברשת מצד שני. כשהיא התחילה להתפתל ולהתלונן אמא שלי אמרה לה שחייבים להסתרק כי הגננת שלה לא אוהבת ילדות לא מסורקות. מה רע בלומר שחייבים להסתרק כי אחרת יש קשרים בשיער וזה מציק ומגרד?
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

לא נורא אם מאחרים לאנשהו, לא נורא אם לא אמרת שלום לשכנים (טראומת ילדות מטורפת שלי). לא מעניין איפה עובדים ההורים שלו, ושלה, ולא מעניין מה היא לבשה לחתונה. :-D סלחי לי שאני צוחקת... תגידי, גם אצלכם יש דיונים ממושכים על מי התקשר למי לפני החג, למי צריך להתקשר לאחל יום הולדת שמח ואיך מגיבים לבת דודה מדרגה שלישית שלא התקשרה להגיד שלום לפני שטסה לחו"ל?
סבטקסט_כפול*
הודעות: 1210
הצטרפות: 09 יוני 2005, 18:20
דף אישי: הדף האישי של סבטקסט_כפול*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי סבטקסט_כפול* »

כן בברור!.אני מרגישה שכתבתם עלי
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

באה מכוונות טובות, כי מי חוץ מאיתנו יאמר לך את האמת
זה משפט שאמא שלי אמרה לי, בד"כ אחרי ביקורת איומה, מערערת, מקטינה, מעליבה, מרושעת. יש לו השפעה אדירה גם פגעו בך מאוד וגם מסבירים לך שאת לא קוראת נכון את המציאות (זה לא שפגענו בך - עשינו לך טוב) אין, אין כמו המשפט הזה לערער את האמון שלך בעצמך.

יש לי חברה שגם אצלה אמא שלה אמרה את המשפט הנוראי הזה - את ואני לא לבד :-(

[לדעתי זה משפט שמתאים לדפוס שמאפיין מתעללים - גם פוגעים בך וגם מערערים את תפיסת המציאות שלך כך שתרגיש שהבעיה היא בך ולא במעשים שלהם.]
ואני לא טוענת שהוריך מתעללים - אני הרי לא מכירה אותם.
אני לגמרי לא מסכימה עם נאוה שאהבת ילד להוריו היא "נתון" אהבת הורה לילדו מנסיוני הקצר יותר מתאימה להגדרה הזו, אבל ילד את הוריו? בכלל לא בטוחה.
אמרו לי "אז מה את רוצה, שנשקר לך?" לא ידעתי מה לענות על זה. אולי, כן?
אפשר להציע להם בפולנית: אם אין לך משהו טוב להגיד, תשתקי!

אמרו שזו החובה שלהם כהורים, ושוב, מי עוד יגיד לך את האמת? ראי דברי למעלה, לא זו ממש לא! חובתם כהורים.

ואולי הם צודקים וכאשר את איתם את באמת "חמוצה, חסרת חוש הומור, אגואיסטית, קרה, חכמה, לא חברותית, ביישנית ?! אז מה?
ואפילו זה נכון וגם חשוב - זה עשוי להשתנות (אנחנו משתנים עם הזמן, היחסים שלנו משתנים עם הזמן, יקרו עוד המון אירועים מעצבים (כמו השנה שהזכרת) את תתחזקי, הם יחלשו (הטבע הוא כזה) ואז אולי תהיי אחרת איתם. ואולי לא.
(מזכירה לעצמי לבחון שוב ושוב את הנחותי ביחס לילדים שלי)
אני בת 40 ויש דברים שעדיין חושבים אומרים עלי במשפחה ואין להם כל קשר לאיך שאני בעולם שמחוץ למשפחה שלי.
בהצלחה , זה לא פשוט מה שאת חווה
עפרה_שחר*
הודעות: 593
הצטרפות: 11 אוקטובר 2007, 23:10
דף אישי: הדף האישי של עפרה_שחר*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי עפרה_שחר* »

יש פה חוסר ביטחון עצמי וחרדת נטישה ברורה של ההורים שלך שמתבטאת בצורך לשלוט, להחזיק חזק ושתהיי תלויה בכספם, דעתם וכו... הוא בעצבים שלו והיא בעצות שלה. היא פוחדת לאבד אותך כי היא יודעת שאת אחרת: צברית חוצפנית, עצמאית, אינטיליגנטית רגשית וחזקת אישיות. היא נשבעה לתת לך חינוך אחר משקיבלה שם, מאמא שלה ששרטה אותה. בזכותה הפכת לחלום של כל מה שהיא לא והיא אוהבת אותך הכי בעולם וגאה בעוצמה שלך ואין לה את הבסיס היציב כדי לתת לך קונטרה בכח שלך, אז היא עושה מניפולציות. ככה היא גדלה והתחנכה. נקרע לה הלב לראות אותך מתרחקת כל יום עוד קצת מהבית, הרחם, ממנה. היא דואגת מדי: אולי תהיי בודדה מחברות, אולי הוא לא ירצה אותך יותר מאיזושהי סיבה, אולי לא תספיקי להיות בקו אחד עם כולם במירוץ ותפסידי... היא מרגישה אשמה כמוך וחסרת אונים לחלוטין- מתנהגת בפאטתיות. תראי אותה- לה כבר יותר קשה להשתנות. היא היתה עושה הכל כדי להתקרב אליך. יש לך חמלה בלב? חבקי אותה. וואלה- גם לה לא קל עכשיו. תחשבי מה כן אפשר איתם. פעם גם את תהיי בדיוק בדיוק בדיוק במצב שהם נמצאים בו כרגע וגם את תיקרעי בין הרצון לשחרר לחופש מי שאת אוהבת לבין הצורך ללמד, ליעץ, להעניק להחזיק על הידיים ולהניק עוד קצת לפני שאת נעלמת רחוק (עם גבר זר שיכול לפגוע בך רגשית). הם פשוט משדרים בווליום גבוה את החששות הטבעיים שלך. זה מערער במקום לתמוך, זה נוראי ואת גם תעשי את זה במידה מסוימת לאהוביך. כמו כולנו.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

שלום!
סוף סוף השגתי גישה לאינטרנט ואני מאוד מאוד מתרגשת לקרוא את כל התגובות השונות,
אני באמת קוראת בתשומת לב כל מילה ! תודה תודה!!! @}

נאוה פרנס, את צודקת לחלוטין שהשינוי צריך לבוא ממני, כך חשבתי ואני לא מצפה שהם ישתנו. אם כבר, אני מצפה מעצמי שהרגשות שלי ישתנו, או משהו. אבל זה באמת קשה. את ההתנהגות יותר קל (יחסית) לשנות, השאלה אם הרגשות ישתנו בעקבות זה או לא.
אני נוטה לחשוב שאני אשמה, אבל זה באמת יותר כמו "אחריות". אני מנסה להפיל עליהם את האחריות לכך שהיחסים האלו השתבשו כי אולי הם עשו טעויות גדולות בגידול שלי. אבל כן, יש שני צדדים בבעיה הזו וגם לי יש אחריות. השאלה מה בדיוק השתבש ומה לתקן <חושבת עם עצמי...>

רוזמרין, תודה על נקודת המבט השונה, האמת שזה מה שחיפשתי ודי הרגיע אותי,
_אחת מעשרת הדברות אומרת: כבד את אביך ואת אמך.
כבד ולא אהוב._

יש לי המון כבוד והערכה כלפי ההורים. הם אוהבים אותי מאוד וסה''כ יש להם כוונות טובות. <והמרגיעון מזכיר שהכבוד מכביד>. אבל אהבה אני לא מרגישה. גם לא הרבה אכפתיות. נגיד אם אמא שלי מצוננת, אני יודעת שהיא מצוננת וזה נראה לי לא כזה נורא (למרות שבמשפחה שלי לוקחים צינונים די קשה). אז אני שואלת פעם אחת איך היא מרגישה אבל לא כל יום. זה ממש נראה לי מטופש ה"התחשבנויות" האלו כשאני קוראת את זה. זה אמור לבוא בטבעיות, הדאגה הזו. ככה זה עם האיש שלי. למרות שאני אישית לא לוקחת צינונים באופן קשה ודרמטי ככה ש... לא יודעת .


אמא אינקובטור, תצחקי אבל גם אצלנו נושא הסירוק עולה המון, כי אני לא ממש אוהבת להסתרק. אני מסתרקת אחרי המקלחת (לפעמים) וזהו.
ההורים שלי מתחרפנים מזה. הם עדיין מנדנדים לי על זה! בכלל יש תשומת לב רבה לנושא ההופעה החיצונית.
אני מנסה להתנער מזה אבל זה משפיע :( גם על איך שאני מסתכלת על אנשים בעצמי, בסופו של דבר.

וכן, יש בחגים שעות של טלפונים לכל הדודים, חלילה לא לפספס אף אחד. מה שמזכיר לי שלפני מספר חודשים הגיעו לביקור קצר בארץ כמה דודים
(רחוקים יחסית) מאירופה, ולא הודיעו למשפחה (המוקטנת, שלי) שהם כאן. :-0
תתארי לעצמך מה אמרו פה עליהם ואיזה פרצופים ואיזה חוסר נימוס ומגעילות מצידם (-:
זה משמח לשמוע שהצלחת להקים משפחה עם אווירה טובה ונינוחה וקרבה אמיתית!
אני שמחה בשבילך וגם גאה כי זאת בטח הייתה עבודה עצמית קשה ומקבלת קצת תקווה והשראה.


אחת, מה, ההורים יכולים לטעות? (-:
כן, יש לי באמת דרך ארוכה לעבור כדי להשתחרר מה"שטיפת מוח" הזאת שאומרת שאני ילדה קטנה ולא מבינה מספיק וצריכה ללמוד מהניסיון שלהם.
_למדתי שאני מכירה את עצמי יותר טוב מכל אחד אחר, גם מהוריי,
שאכן מכירים אותי מצוין._

נראה לי שזה משפט שאני צריכה להגיד לעצמי הרבה פעמים, וזה אחד הדברים שיעזרו לי להתערער פחות מכל מיני דברים לא נעימים שהם אומרים לי עליי.
תודה!

עפרה שחר, מילותייך כל כך חכמות ומלאות חמלה! אני הרבה פעמים מרגישה הבזקים של הבנה את הוריי, בדיוק מה שתיארת.
האמת שאחרי שקראתי את מה שכתבת התחשק לי להתקשר לאמא שלי ו... טוב, לא יודעת בדיוק, אבל איכשהו לגרום לה להרגיש שכן אכפת לי. אבל אחרי המריבה שהייתה לנו לפני שבוע אנחנו בקושי מתקשרות. רק דברים עניינים שאני מנסה להרחיב בהם כדי לתת בשר לשיחה.
מאוד קשה לי להפגין רגשות מול ההורים, כמו שאמרתי. אז הדרך היחידה מבחינתי כרגע זה פשוט להתקשר ולספר להם כמה שיותר על מה שקורה איתי.
שירגישו שאני באמת משתפת אותם ולהרגיע שהכל בסדר.
קשה לי (לא ממש מסוגלת, תכלס) אפילו לספר כמה שאני אוהבת את האיש וכמה טוב לי איתו. בבית החדש.
(זה גם יכול להעליב אותם שטוב לי יותר בדירה מאשר שהיה בבית).

אני זוכרת שלפני שההורים שלי באו לבקר אותי בבסיס פעם (הייתי חוזרת פעם בשבועיים הבייתה) תכננתי נושאי שיחה כמו לפני דייט!
כי ממש פחדתי שלא יהיה על מה לדבר והאווירה גם לא תהיה נינוחה (צדקתי).

פלוני אלמוני,
המשפט הזה של הביקורת הבונה והמוצדקת נכנס לי כל כך חזק שממש קשה לי להבין שזה לא נכון. שככה לא עושים.
אז מה הם כן יעשו? זה באמת השפיע עליי המון.
כי הם אומרים שאם הם רואים שמשהו לא בסדר, הם דואגים ולא יכולים לשתוק, הם לא רוצים שעל אחריותם יקרה לי
איזה משהו שהם יכלו למנוע עם העצות שלהם.
איך את, בתור אמא, מתמודדת עם סיטואציה כזו?

אפשר להציע להם בפולנית: אם אין לך משהו טוב להגיד, תשתקי! - אין שום מצב שאני אומרת משהו בטון כזה להורים.
זו התחצפות איומה! הם יעלבו בטירוף.


שוב המון תודה לכולם! ממשיכה לקרוא, שוב ושוב, ולחשוב...
רוזמרין*
הודעות: 1764
הצטרפות: 06 אוקטובר 2004, 09:35

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי רוזמרין* »

אבל אהבה אני לא מרגישה. גם לא הרבה אכפתיות

אני ממש מבינה אותך.
אצלי ההתקרבות התחילה אחרי שנולדו הילדים כי פתאם יכולתי להזדהות איתם בתור אמא.
ועדיין זה לא קרב את הרגשות החמים.
רק היום, כשהם ממש ממש זקנים וזקוקים לעזרה, צצו אצלי רגשות של חמלה.
הבדידות, הכאב הפיזי, המוח שבוגד לפעמים, ההתקרבות למוות- כל זה הוציא מהם סוף
סוף חולשה. רצון לקבל ולא רק לתת. אגואיסטיות בריאה שלא העזו להראות קודם.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אמא אינקובטור, את יכולה בבקשה להסביר לי את זה?
יום אחד שאלתי אותה למה היא מדברת בנימוס למורה שלה, למדריכה בחוג, לאמהות של החברות שלה - ורק כלפי היא מרשה לעצמה להתפרץ. היא ענתה "כי את אמא שלי". הצלחתי.

את מתכוונת שאיתך היא מרגישה בטוחה לומר את מה שעל ליבה, בצורה שבא לה?
לא בטוחה שממש הבנתי. נגיד אצלי, כשאני מרשה לעצמי לדבר להורים שלי יחסית ב"התחצפות", אני ישר חושבת שזה נובע ממן חולשה כזאת,
שלמישהו מחוץ למשפחה לא הייתי מעיזה לדבר ככה. שזה לא כי אני כזאת חזקה, אלא כי בתוך המשפחה אני אחרת ויש לי (באופן פרדוקסלי) יותר אומץ.
או שאני בכלל לא בכיוון?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מאוד קשה לי להפגין רגשות מול ההורים תגידי, גם את ממדרת אותם בנושאים בריאותיים? יש לי כרגע איזה עניין, או יותר נכון חשד לעניין, ואין לי שום כוונות לחלוק איתם את הבדיקות שאני עוברת/אעבור כי אני יודעת שהם מיד יכנסו לסרטים וחרדות (וינסו להראות שהם מאוד קוליים ולא מתרגשים ואז הכל יצא בצורה אחרת...)

נגיד אצלי, כשאני מרשה לעצמי לדבר להורים שלי יחסית ב"התחצפות", אני ישר חושבת שזה נובע ממן חולשה כזאת, שלמישהו מחוץ למשפחה לא הייתי מעיזה לדבר ככה.
אני באופיי בלתי-מתעמתת. אפשר לומר רכיכה. עם הורים דומיננטים , ללא אחים וכמעט ללא חברים גדלתי עם הרבה מאוד כללים וחוקים (ואהבה. המון אהבה) ומעט הזדמנויות לתרגל את השרירים החברתיים שלי. כילדה הרגשתי חסרת אונים לחלוטין, רועדת כל פעם שקצת מרימים עלי את הקול, לא מעזה למרוד - מפחד שאני לא מסוגלת, גם מול ההורים שלי וגם מול העולם. למדתי מהר מאוד לחשוב פעמיים לפני כל מילה שאני אומרת להם - פשוט מפחד להגיע לעימות. זו הרגשה איומה של חוסר אונים ושהעולם גדול עלי. הבת שלי "מתאמנת" עלינו בעימותים, ובמקום למעוך מיד כל בדל מרדנות אני נהנית לראות איך היא עומדת על שלה. עצם העובדה שאיתי היא מרגישה בנוח להיות מעט פחות ממקסימה :-P אומרת ש(א) היא לא פוחדת ממני (ב) יש בינינו קירבה שאין בינה לבין המורות שלה או האמהות של החברות ו(ג) היא גדלה בהרגשה שיש לה שליטה מסוימת בעולם שסביבה. כמובן כמובן שאני לא מרשה שום צורה של אלימות פיזית או מילולית כלפינו או כלפי כל אחד אחר, ואני לא נחמדה במיוחד כשהיא מדברת אלי ביבבות או מנדנדת/תובענית, אבל אלו הגבולות הפנימיים שלי - משהו שאני לא מאפשרת כי עלי זה לא מקובל, לא כי היא לא עומדת בכללי הפרוטוקול של "איך מדברים בנימוס לאבא ולאמא".
יש בה בהחלט יכולת לעמוד על שלה, להתעקש - מה שאולי עושה אותה ילדה פחות "נוחה" אבל עם הרבה יותר כוחות ויכולת להתמודד עם העולם. לא התמודדות של התנצחות וריב, היא פשוט מהילדים האלה עם תחושת עצמי חזקה, בטחון עצמי, ואגו חזק אך לא נפוח ושביר.

אני שמחה בשבילך וגם גאה כי זאת בטח הייתה עבודה עצמית קשה ומקבלת קצת תקווה והשראה. תודה :-) כמו שאמרתי, זה דרש התרחקות פיזית. התרחקות רצינית ביותר וניתוק התלות שהייתי תלויה בהם. היה מאוד קל לבנות את הבית והמשפחה שלי כפי שרציתי אותם, כי כל החיים שלי עד אז היו השתדלות להיות טובה, להיות מסודרת, חרוצה שקדנית ומנומסת - ובבית שלי יכולתי סופסוף להיות עצמי.
פלוני_אלמוני*
הודעות: 1182
הצטרפות: 14 אוגוסט 2001, 19:35
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמוני*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמוני* »

אז מה הם כן יעשו?
יגידו לך מה כן
יגידו לך מה את עושה טוב
יגידו לך שאוהבים אותך כמו שאת
וישתקו (אגב, לא התכוונתי להגיד להם אם אין לך משהו טוב תשתקי אלא שזה מצב בו עדיף היה לשתוק)



איך את, בתור אמא, מתמודדת עם סיטואציה כזו?
ראשית אצלי עוד קל - הילדים קטנים. מאוד קטנים
שנית אני עובדת על עצמי חזק, לתת משובים חיוביים לילדים שלי ובכלל בחיים - לבעלי, למלצרים, לנותני שירות, בעבודה וכו' - לעשות "תחקיר של הצלחה" (מה עשינו טוב מה עבד פה וכו'.)
ואני שוב ושוב מזכירה לעצמי לא התת תויות לילדים שלי
מזכירה לךעצמי לזכור שאני יכולה (ותמיד אוכל) לראות רק חלק מהתמונה של ילדי - שעם אחרים הם יהיו אחרת (כמו שאני אחרת עם הורי מאשר עם העולם)
וכל הזמן אומרת לבת שלי "את מושלמת כמו שאת" לה ולעצמי עליה (ושואפת להגיד את זה לעצמי ולהרגיש ככה)
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי חני_בונה* »

_יגידו לך מה כן
יגידו לך מה את עושה טוב_

הצעה: במקום מושלמת_ - _"את שלמה כמו שאת"
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תגידי, גם את ממדרת אותם בנושאים בריאותיים?
כן, לגמרי. אצלי בכלל ההורים הם די היפוכונדרים, במיוחד אבא שלי.
מאז שאני קצת יותר גדולה ולא צריכה לבקש רשות ללכת לרופא, אני אכן ממדרת לגמרי.
אבל ממש ממש קשה לי לשקר להורים. בהכל. (תוצאה של חינוך, כנראה, כי בכלל אני שונאת לשקר, אפילו כשזה שקר קטן).

ותרגישי טוב! @}

אני באופיי בלתי-מתעמתת. אפשר לומר רכיכה.
גם אני : (
אבל זה טיפונת משתפר.

תודה על ההסבר, עכשיו הבנתי ומנסה לעכל ולהבין מה זה אומר לגביי..

פלוני אלמוני, אולי ההורים שלי לא ישתנו בקטע הזה של הביקורת, אולי גם התוויות ישארו, אבל העניין עם המשובים החיוביים זה משהו
שאני צריכה להשקיע בו יותר. תודה על התזכורת!
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

ניחוח אדמה,
כמה דברים שאני מזהה מההורים שלי! חלק מוכר לי מהיחסים שלי אתם, חלק מהיחסים של אחי אתם.
(כמו אמא אינקובטור, זיהיתי את המוצא בערך במשפט - "חכמה" (שזהו ערך עליון אצלם) )

אני יכולה קצת לעודד אותך:
הורי בארץ יותר שנים משהיו שם (עלו בגיל 22-26, לפני 35 שנים).
היום הם שונים ממה שהם היו כשהייתי ילדה (אמא יותר, אבא פחות).
יש עתיד :-)
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אכן, יש עתיד. אגב באמת דודים שלנו שעלו בשנות ה-70 שונים לחלוטין. כל ההתנהלות שונה!
מה שכן, חוכמה היא עדיין ערך עליון שם, בצורה קיצונית אף יותר מאצלנו.
ומצחיק איך שאמך השתנתה יותר מאביך. אולי נשים מסתגלות יותר? גמישות...

ואם ההורים לא ישתנו, לפחות אני כן, בתקווה (-:
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

הורי בארץ יותר שנים משהיו שם ההתנהלות של הורי ממה שאני רואה לא מאוד שונה ממה שתיארת - מצד שני, שמעתי חברה מעליית שנות ה-90 מדברת עם אמה ומפרטת לה בדיוק עד כמה היא יושבת עם בתה (הנכדה) על הלימודים, עונה לה בפרוטרוט איך היה באיזה מבחן, היה ברור לחלוטין שאם חלילה הילדה לא היתה תלמידה מצטיינת, מובן מאליו את מי צריך להאשים :-) <סבתא וסבא שלי מעולם לא היו כאלה>

ומצחיק איך שאמך השתנתה יותר מאביך. אולי נשים מסתגלות יותר? גמישות... ממש לא המקרה אצלנו. בהרבה מאוד בחינות, הבית זהה לחלוטין למה שהיה לפני עשרים ושלושים שנה.

תודה על ההסבר, עכשיו הבנתי ומנסה לעכל ולהבין מה זה אומר לגביי.. (אני כמובן הייתי הפלונית-אלמונית מלמעלה)
מטעויות לומדים וצומחים. כשלא מאפשרים לך לטעות, כשאת פרוייקט שחייב להצליח (ולהיות חכם, ומוצלח, ובריא, ומלומד, ומחותן בגיל צעיר, עם חתן ראוי, ולהביא נכדים מוצלחים לא פחות) - קשה לצמוח. אני הלכתי ללמוד מיד כשהתאפשר לי אחרי הצבא, הסתערתי על הלימודים, תואר ראשון תואר שני - והקריירה שלי תקועה כבר די הרבה שנים. היתה הפסקה ארוכה כשהילדות היו צעירות יותר, עכשיו אני מאוד רוצה לחזור לעבוד אבל עדיין מרגישה שאני מחפשת את עצמי.
בעלי עשה דברים שלא ייעשו בבית של ההורים שלי - עבד שנה אחרי הצבא, שיפר בגרויות (טפו), התחיל ללמוד, החליף מסלול לימודים אחרי שנה ומשהו, והיום הוא עובד כבר כמה שנים בעבודה שהוא אוהב ומתקדם בה יפה. אבל כאמור, בעדה שלנו אין מרחב להתברברות ולטעייה, למרות שמעדויות בשטח ניתן לראות שדווקא בביתנו, זו מוכוונת-המטרה כרגע תקועה, והמתברבר (שנכשל בכמה בגרויות בתיכון, אבוי) עושה חיל.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

בעלי עשה דברים שלא ייעשו בבית של ההורים שלי - עבד שנה אחרי הצבא, שיפר בגרויות (טפו) - גם האיש שלי בדיוק! אמא שלי כל הזמן אומרת, כמה חבל שהוא לא למד כמו שצריך בבית ספר, היה חוסך לעצמו את הכאב ראש הזה.
אבל עובדה שעכשיו הוא עשה את זה כי הוא בעצמו החליט שזה נחוץ ולא מתוך לחץ של ההורים. אגב גם הוא מעליית ה-90
אבל המשפחה שלו הרבה יותר נעימה וקלילה, איכשהו.

אבל עדיין מרגישה שאני מחפשת את עצמי
בהצלחה ואת בטח כבר לא תתפשרי על משהו ש"ייראה טוב" בעיני ההורים או כל אחד אחר. רק מה שטוב לך.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

אח... כמה מפחיד היה לספר להורים שאני מפסיקה ללמוד (תואר שני! :-P אפשר לחשוב שמדובר בלעזוב את בית הספר בגיל 15 ולנסוע עם הקרקס. לא שיש משהו רע בזה, פרט להתקף הלב שזה יכול היה לעשות להורי ולשכמותם).
לשמחתי כבר מזמן אני לא מרגישה על דברים "מפחיד לספר להורים".
אחי, לעומתי, החליט למדר את ההורים בסביבות גיל 16-17.
הבדלים קלים באופי.

מצוינות. הצלחה. דיוק. השקעה בעבודה. העבודה כערך. להכנס לעומק. להתאמץ. יסודיות.

תודה, ניחוח, על ההזדמנות להוציא את כל המילים האלה יחד.
שורה תחתונה - מצד אחד אני מתפעלת מדברים מושקעים, ומצד שני לא רוצה להלחיץ את הילדים ל"השקעה" (ראי דיון על חוגים בדף על דני לסרי).
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תבשיל קדרה, שמחה שהדף שלי הצליח לעזור לעוד אנשים : )
אולי אכנס מאוחר יותר לדיון על חוגים, יש לי מחשבות בעניין...

וכיף לך שהיה לך את האומץ גם לעזוב את הלימודים וגם לספר להורים!
זה בא ביחד... כנראה שאת טבילת האש כבר עברת ולכן כבר מזמן אני לא מרגישה על דברים "מפחיד לספר להורים"

העבודה כערך - אולי בגלל זה אני מתביישת בעצמי שאני די עצלנית כשזה מגיע לעבודה. חפיפניקית שכזאת. מחפפת אבל מתביישת וגוערת בעצמי.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מצוינות. הצלחה. דיוק. השקעה בעבודה. העבודה כערך. להכנס לעומק. להתאמץ. יסודיות. כל המילים האלה הן האנטיתזה המוחלטת אלי :-P

יש לי כאן ידידה, גם היא מעליית שנות ה-70, שדווקא הפנימה יפה מאוד את הערכים שההורים שלנו ניסו לגדל אותנו על פיהם. משקיענית עד מאוד בעבודה, הבית שלה ללא רבב, כשהיא עם הבת שלה בבית ולא עסוקה בנקיונות או בישולים היא "עובדת" עם הילדה על חוברות עבודה. אצלי בבית הרבה יותר נינוח. מצד שני - אני רואה לפעמים עד כמה קל לוותר לעצמך. אני מלמדת בקולג' וקצת תלמידי תיכון. אין מה לעשות, רואים מיד מי מחפף ומי משקיע באמת (אגב, ללא שום קשר למידת הלחץ וההיסטריה של התלמידים - אני רואה הרבה סטודנטים שמאוד-מאוד לחוצים מהציון, אבל עדיין לא משקיעים זמן ומחשבה בעבודות שהם כותבים).
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

אני כמובן. המחשב שלי שוכח אותי אחרי כל ריסטרט, הבוגד.
ההולכת_באתרים*
הודעות: 898
הצטרפות: 21 נובמבר 2005, 11:44
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_באתרים*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ההולכת_באתרים* »

אני קוראת ולא מאמינה. מישהו פה תיאר בדיוק את ההורים שלי. הם גם מעליית שנות השבעים. אצלנו היתה גם התעללות. במובן של המון מכות. המון. בראש, בחגורה, הכל. זה נראה להם פיתרון לגיטימי למצבים.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »


אני מעלה את הדף הזה שוב.
קיוויתי שאני אעלה אותו כדי לכתוב על שיפור אבל לצערי זה לא ככה.
אז חשבתי שאחרי שאני אעזוב את הבית הכל ישתפר, המרחק יעזור...
אבל אני רואה שמיד כשאני מבלה קצת "יותר מדי" לבד עם ההורים הכל חוזר.

בכלל כל התקופה הזו, זה לא שמשהו השתפר, השיחות טלפון (היומיומיות, חובה) בדרך כלל ממש חסרות טעם.
זה כל כך מתסכל - "היי, מה נשמע" , "הכל בסדר" "מה חדש" " הכל כרגיל, מה אצלכם" וחוזר חלילה. זה פשוט לא מצליח להמריא יותר מזה.
אני לפעמים מתכננת נושאים לשיחה לפני שאני מתקשרת. זה נורא.
אני לא משתפת בהרבה דברים ולכן זה גם בעייתי.
למשל היו לי כל מיני בעיות בריאות שמאוד הדאיגו אותי אבל לא שיתפתי, כי זה רק היה גורם לי להרגיש יותר גרוע שההורים שלי היו דואגים.
אני לא משתפת בהתלבטויות של החיים המשותפים עם האיש, כי אני לא רוצה ולא נוח לי ולא בא לי שזה יהפוך להיות נושא לדיונים.
אני יודעת שלאמא שלי יש עצות טובות אבל אני לא מסוגלת לשתף אותה בדברים אינטימיים כאלו וברגשות שלי, אז כשהיא מעבירה ביקורת בונה על איך שאני מתנהגת עם האיש (כשאנחנו באים לביקור) זה בדרך כלל לא קולע כי היא לא יודעת מה קורה בינינו באמת, וזה סתם מעצבן.

בכל מקרה רב הזמן בסופי שבוע כשאני פה אני מרגישה נורא לא בנוח, לא מצליחה לדבר איתם, לא נעים לי להסתכל להם בעיניים.
אני נעזרת בתמיכה של האיש, כשהוא פה איתי הכל הרבה יותר קליל וזורם. אני בעיקר.
אבל עכשיו הוא נסע לירושלים לכמה ימים והחלטתי להישאר פה. אחי הקטן נסע לטיול של יומיים ואבא שלי עובד היום.
כך שנשארתי לבד בבית עם אמא שלי.
וכבר קשה להסתגר בחדר כשזה רק אני והיא. אז ראינו טלוויזיה ביחד והכל, היא רצתה שאני אראה תכנית על מעצבים שבוחרים בגדים לנשים שמתלבשות גרוע.
אחרי זה היא התחילה שוב לדבר איתי על זה שאני צריכה להתלבש אחרת וכו', אמרתי לה שאני עובדת על זה ושתנסה להפחית עם הביקורת שלה, כשאני לא שואלת אותה במפורש. אתמול היא אמרה לי "הגי'נס הזה נראה פשוט דוחה עלייך". אמרתי לה שזה היה חסר טאקט ולא נעים.
היא התחילה להגיד לי שאני מקשיבה רק לצורת הנאמר ולא לתוכן, שכל מה שהיא אומרת ממילא מעצבן אותי, שהיא אומרת את זה מהלב ולכן זה לא "מעודן" ונעים, אלא בדיוק מה שהיא חושבת. ו"החברות שלך בחיים לא יגידו לך את האמת" ו"את אף פעם לא מקשיבה לי, אני מעצבנת אותך, אפילו לשבת פה ולדבר עכשיו זה מעצבן אותך" (ברור שזה מעצבן, השיחה הזו הייתה זוועתית. זו אחת הסיבות שלא רציתי להישאר איתה בבית לבד... לא להגיע לשיחות האלו).

היא התחילה להגיד עוד דברים, על זה שאני צריכה לשים לב איך אני מתלבשת ומתנהגת עם האיש, כדי שאני לא אמצא את עצמי עם לב שבור .
היא בכלל לא יודעת כמה קשה אני עובדת על זה.
היא גם לא יודעת שקשה לי עם זה שרזיתי, כי זה בגלל הבעיות הבריאותיות שהיו לי לאחרונה. והיא התחילה להגיד לי שאני צריכה להצר את הבגדים שלי. זה פגע לי בנקודה רגישה.
היא אמרה שוב "מה את רוצה לשמוע, רק דברים טובים?" אמרתי לה שכן.
היא אמרה שהיא לא רוצה לשקר. היא אמרה שנמאס לה שאני מסרבת להקשיב לכל מה שהיא אומרת שהוא לא "כל הכבוד".
היא רוצה שאני אלמד ממנה. אני לומדת ממנה, אבל למה ככה?
רציתי להגיד לה "אם אני לא שואלת אותך, אל תתערבי" אבל לא ממש הצלחתי/העזתי.
רק אמרתי לה שתשקול את המילים שלה אם היא כבר חייבת לבקר אותי.

אוף נמאס לי כל כך. זה לא משתפר. אני לא רוצה שזה ישתפר אני פשוט רוצה שזה יפסיק להיות.
אני רוצה להיות עצמאית לגמרי. גם זו בעיה, כי אני תלויה בהורים שלי כלכלית בינתיים (שכר לימוד במלואו, ועזרה בשכר דירה).

לא יודעת איך אני אשאר פה עכשיו עם ההורים, אח שלי לא פה וזה ממש גרוע. כשהוא כאן אנחנו ביחד וזה ממש נחמד ומקל עליי כי אני לא צריכה להתמודד ישירות עם ההורים שלי.
חשבתי לחזור לירושלים אבל זה בעייתי כי ביום חמישי יש יומולדת לחברה שלי ואני רוצה להיות בו. אני לא יכולה לנסוע הלוך ושוב, זה יקר ואני גם אמורה ללמוד למבחן בסטטיסטיקה....
אין לי לאן לברוח... אה והיא גם אמרה לי שאני צריכה לשים לב ליחסים שלי עם ההורים של האיש כי אם משהו יהיה לא בסדר הם יכולים להשפיע על דעתו לרעה.
היא בקושי מכירה אותם. הם אנשים הרבה יותר "פשוטים" וקלילים. בא לי לנסוע אליהם ולהיות אצלם. אבל זו תהיה ממש פדיחה. כאילו, זה יהיה מוזר מדי. אני יודעת שהם ישמחו לארח אותי אבל זה אף פעם לא קרה שהייתי שם לבד בלי האיש ואני לא רוצה לשתף אותם בבעיות שלי עם ההורים שלי.
וגם אני לא ארגיש בנוח שם, אפילו ללכת לשירותים.
למרות שגם פה אני לא מרגישה בנוח ללכת לשירותים או לשים תחתונים מלוכלכות בכביסה.
:-(
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

תראי... הם מפחדים. ממה ולמה זה לא משנה, אבל הם משליכים את הפחדים האלה עלייך ואת מפנימה אותם. אז עד שהיית בת שמונה-עשרה היית ברשותם והם עשו עלייך עבודה מדוקדקת, כמו שהוריהם עשו עליהם, פחות או יותר. עכשיו כשאת גדולה האחריות מוטלת עלייך - אם את רוצה שיתייחסו אלייך בצורה מסויימת את צריכה להתייחס אל עצמך באותה צורה.
אל תלכי איפה שפוגעים בך.
אל תהיי עם מי שמזלזל בך.
צפריר אמר - "כבד את אביך ואת אמך לא אומר שחייבים לאהוב אותם".
רק כשתבואי ממקום של כבוד לעצמך תוכלי לקבל כבוד מאחרים. לדרוש. בינתיים את עצמך שמה לעצמך רגליים. את לומדת מקצוע שאת לא בטוחה שאת מעוניינת בו, על חשבון הורייך שאת לא רוצה להיות תלויה בהם.
את בעצמך שמה את האזיקים על ידייך. קחי פצירה ותתחילי לשייף אותם עד שהם ירדו. יש לך מוח וגוף. תתחילי לדאוג לעצמך ותפסיקי ללזחול על הקביים שמישהו אחר נתן לך.
הכסף הוא מה שקושר אותך אליהם והם יודעים את זה. כשתהיי ברשות עצמך תוכלו שניכם ליצור מערכת יחסים שאינה מבוססת על תלות - אלא על אהבה וכבוד.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה על התגובה, פלוני אלמונית
מה הכוונה לא ללכת איפה שפוגעים בי? פשוט לקום וללכת מהבית? אני כבר לא יודעת אם ההורים שלי פוגעים בי או שאני בהם, זה מן מעגל כזה.
אני די פחדנית. אני מחפשת עבודה אבל לא באמת מחפשת, אני פוחדת להתחיל במקום חדש, פוחדת להיחנק מחוסר זמן.
אבל את צודקת, עצמאות כלכלית תגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב.
בקשר ללימודים - אני עדיין מתלבטת בקשר לזה אבל זה לא כל כך גרוע, זה לא שאני ממש שונאת את זה. אני די נהנית מרוב ההרצאות.
פשוט לא החלטתי מה אני אעשה עם זה. אני מניחה שתואר לא יזיק לי.
אבל כל כך קשה לי עם ההורים. אני מרגישה שזה לא מצליח לבוא לידי פיתרון. אפילו כשיצאתי מהבית.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מה הכוונה לא ללכת איפה שפוגעים בי? פשוט לקום וללכת מהבית?
כן. לשמור את הפגישות והטלפונים למינימום ההכרחי.
אני די פחדנית. אני מחפשת עבודה אבל לא באמת מחפשת, אני פוחדת להתחיל במקום חדש, פוחדת להיחנק מחוסר זמן.
אבל תחושת חוסר הזמן היא לא באמת שלך - היא פחד ששייך למישהו אחר.
_בקשר ללימודים - אני עדיין מתלבטת בקשר לזה אבל זה לא כל כך גרוע, זה לא שאני ממש שונאת את זה. אני די נהנית מרוב ההרצאות.
פשוט לא החלטתי מה אני אעשה עם זה. אני מניחה שתואר לא יזיק לי._
האם לא את דיברת לפני רגע על חוסר זמן?
את די נהנית מרוב ההרצאות כי את בנאדם אינטיליגנטי שמחפש גירויים מחשבתיים וחזותיים. את תמצאי עניין גם בתבנית שנמלה עושה על החול. להגדיר את מה שאת עושה רוב הזמן כ"לא ממש שונאת את זה" זה אומר שאת גם לא ממש אוהבת.
אבל כל כך קשה לי עם ההורים. אני מרגישה שזה לא מצליח לבוא לידי פיתרון. אפילו כשיצאתי מהבית.
אני מצטטת חברה שלי ש"ברחה" לתאילנד: "חשבתי שאני אוכל לברוח מהצרות, אבל שכחתי שאני לוקחת אתי את עצמי". הקושי עם ההורים אינו במישור החיצוני הגיאוגרפי. הוא במישור הפנימי הנפשי.
קחי צעד אחורה ותנסי להסתכל על מערכת היחסים כזר שמסתכל בסצנה בסרט. מה את רואה?
מיצי_החתולה*
הודעות: 2041
הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי מיצי_החתולה* »

ניחוח, לא קראתי הכל, אבל מהשיחה האחרונה עם אמא שלך, נשמע שאת חשובה לה ואכפת לה. היא פשוט לא יודעת איך להגיע אליך, וגם את לא מצליחה להגיע אליה. כאילו כל אחת מכן נמצאת ברמה אחרת של שיח. ולכן אני תוהה, מה הסיכוי שהיא ואת או שלושתכם תלכו יחד לטיפול? שיהיה מישהו שיתווך ביניכם ויסביר לכל אחד את הכוונה מאחורי דברי השני?

עוד כיוון אפשרי, אם נראה לך שטיפול זה לא לעניין, הוא איזו סדנה. למשל, של תקשורת מקרבת (תקשורת לא אלימה - NVC). יש קורס של ארנינה קשתן שאני ממליצה עליו בחום רב מאוד. זה משהו כמה 10 מפגשים, נדמה לי, ואם תלכו יחד, או רק את ואמך נניח (או רק את ואביך), לדעתי יכולים לקרות דברים מאוד מעניינים.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

פלוני אלמונית תודה .
קחי צעד אחורה ותנסי להסתכל על מערכת היחסים כזר שמסתכל בסצנה בסרט. מה את רואה?
שאלה קשה.
אני רואה. בת שמסתגרת בתוך עצמה, הורים שלא יודעים כלום על החיים של הבת שלהם (פרטים יומיומיים ויבשים בעיקר).
מנסים לדבר איתה אבל היא לא יכולה להקשיב להם, כל מילה שלהם עוקצת ומקפיצה אותה. היא לא מסתכלת להם בעיניים.
בת שהיא אדם ומלואו מחוץ למשפחה אבל בתוך המשפחה היא חוזרת תמיד לתפקיד ה"חמוצה-מסתגרת-מתחמקת משיחות"
קצרים בתקשורת כי הבת לא יודעת להביע את עצמה טוב בשפה של ההורים. אז היא מעדיפה לשתוק. או למלמל משהו שנשמע להורים עצבנות אבל זה בעצם חוסר יכולת הבעה. ותסכול.



מיצי החתולה @} אני שמחה שהגבת... אני ממש חיכיתי לתגובות....
את צודקת, אמא שלי אוהבת אותי ואכפת לה... מאוד.

(מצחיק, כשכתבת שלושתכם תלכו יחד לטיפול בהתחלה לא הבנתי מי אלו ה-3 ולאחר מחשבה קצרה התשובה הייתה "אני, אמא והאיש". מוזר.)
בקשר לטיפול. אני מבינה מה התועלת שיכולה לצאת אבל... השיחות נפש/בירורים/דמעות האלו מול ההורים פשוט עושות לי רע.
אני לא מסוגלת להיות עם ההורים שלי בסיטואציות הרגשיות האלו. אני מקבלת חלחלה רק מלחשוב על זה.
היו לנו בבית כל כך הרבה שיחות כאלו וזה היה כל כך נורא כל פעם.
גם ההורים שלי תמיד בצד אחד כאילו נגדי (מן הסתם) וגם הכל כל כך חשוף ופגיע וזה ממש עושה לי רע. ומביך כזה.
אני לא מסוגלת לשיר ליד ההורים שלי. לא לבכות. לצחוק בקושי. נראה לי כתבתי על זה למעלה. ולכן לדמיין שיחות טיפוליות כאלו עושה לי בררררר
אני יודעת שזה יכול לפתור את העניינים אבל כרגע אני לא מסוגלת בדרך הזו. אני צריכה דרך עקיפה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

השהות אתם עושה לך רע. תצמצמי אותה עד שתגיעי למקום בינך לבין עצמך בו את חזקה מספיק לעמוד בפני הטרוניות ובטוחה בעצמך מספיק לא לראות בכל מצמוץ נסיון להעלבה.
הוריך מתלוננים שאת לא חולקת אתם מספיק ואת בינך לבין עצמך מרגישה שאם הם היו פחות בקורתיים היית יכולה לספר להם דברים. כדאי שתדעי שלמרות מה שאמא שלך אומרת זו לא חובתך המוסרית כבת שלהם לחלוק אתם את עולמך הפנימי.
חובתך המוסרית כבת שלהם היא לכבד אותם, לנהוג בהם בכבוד בדיבור ובמעשים וכדאי גם במחשבה. מעבר לזה זה לא כולל:
נסיון לנחש מראש מה הם רוצים ולפעול לפי הניחוש
להגיע להישגים מסויימים שאת חושבת שהיו הופכים אותם לגאים ולדחוק הצידה רצון חופשי שלך
להתלבש כמו שהם חושבים שאת צריכה
להסתרק כמו שהם חושבים שאת צריכה
לבוא מתי שהם רוצים
וכן הלאה...

אין בך כבוד כלפי עצמך, בטחון ותעוזה בגלל שאלה נרמסו ע"י זוג הורים שבעצמם חסרו תכונות אלה. האם את מסוגלת להסתכל בחמלה על הורייך ולראות את הילדים הרמוסים שבהם? להסיק מזה את המקומות בהם התשוקה העצמית שלך נרמסה ואולפה? לעצור לרגע ולבדוק בתוך לבך אילו תכונות ומחשבות הן שלך ואילו תכונות ומחשבות הן שלהן?

תסתכלי על יחסייך עם בנזוגך. באילו מקומות את מתנהגת כמו אמך?

ניחוח. את לא כאן, על פני האדמה, כדי לרצות את הורייך ולהיות ילדה טובה, לא משנה מה זה אומר. את כאן כדי לחיות את חייך. אין דבר בעולם שתעשי שיגרום להם אושר כי האושר הוא ההחלטה להיות מאושר. והם לא החליטו. מה את מחליטה?
רוזמרין*
הודעות: 1764
הצטרפות: 06 אוקטובר 2004, 09:35

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי רוזמרין* »

ניחוח, פלונית כותבת כל-כך נכון ומדוייק.
אני רואה איך לפעמים יוצאת האמא שלי ממני ביחס שלי עם בני בן ה-17 וזה פשוט נורא. (רוב הזמן-לא).
יש אמהות שנדמה להן שהבת היא בעצם חלק מאבריה וגופה שלה. מין שלוחה כזו.
את צריכה להבהיר לאמך שאת אישיות שונה, עם העדפות שונות וכל מה שאת רוצה ממנה זה מילים טובות
ומחזקות ולא "עייצס" וביקורת "בונה".
אני מצאתי שאמא שלי פשוט גורמת לי לבריחת אנרגיה אדירה עם העצות והשיחות המשעממות על בגדים
ועל רכלנות וכו'. בריחת אנרגיה, בגילי המתקדם, זה לא משהו שאני מוכנה לאפשר לאף אחד כולל אמי.
ולכן, אני לא מתקשרת אליה כל יום (ומקצרת בשיחות בתרוץ שאני בדיוק עושה משהו חשוב), ואני גם
מגיעה לביקורים פחות ממה שתיכננתי בגלל שאני מזהה את החולשה שיש לי אחר-כך.

אם את מזדהה עם מה שכתבתי, אולי כדאי באמת להגיע פחות ולהתקשר פחות. תמיד אפשר לתרץ
בהתכוננות למבחן קשה/פרוייקט דחוף/הכנת אוכל.
בכל מקרה, אל תתנתקי סתם. תנסי ללמד אותה שוב ושוב לא לתת לך ביקורת אלא רק לחזק.
היא לא ממש זקנה, נכון? יש עוד סיכוי לשינוי.
מיצי_החתולה*
הודעות: 2041
הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי מיצי_החתולה* »

מצחיק, כשכתבת שלושתכם תלכו יחד לטיפול בהתחלה לא הבנתי מי אלו ה-3 ולאחר מחשבה קצרה התשובה הייתה "אני, אמא והאיש". דווקא התכוונתי את, אמך ואביך.
היו לנו בבית כל כך הרבה שיחות כאלו וזה היה כל כך נורא כל פעם. אני חושבת שזה יהיה אחרת כשיש דמות נוספת, שמשמשת כמתווכת בין כולכם. אבל את כותבת שזה פתרון שלא מתאים לך כרגע, וזה לגיטימי לגמרי. אולי בשלב אחר בחייך זה כן יהיה.

אני יכולה לחשוב על שני רעיונות נוספים. החאד, ללכת לטיפול לבד, טיפול שיעזור לך להבין את עצמך, מדוע את כל-כך חסומה לידם, מדוע את מרגישה שאת לא אוהבת אותם (ותחושת הבטן שלי אומרת, שפשוט קברת עמוק-עמוק את האהבה הזו, כי היא הסבה לך כאב רב מדי), כיצד תוכלי להתנהל מולם יותר בנעימות.
השני, הוא כפי שהציעה רוזמרין - לתפוס מרחק. אם הפן הטיפולי והרעיון של להתעסק עם זה לא מתאים לך כרגע (ואולי לא יתאים לך לעולם, אין לי מושג), נסי לחשוב מה יקל עלייך, ולשם תלכי. אולי לא לנסוע לשם יותר לסופי שבוע, רק לבוא לארוחת ערב ולחזור? לקצר את שיחות הטלפון או לרווח אותן? מה שיעשה לך טוב.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי קוראת* »

ניחוח יקרה,
מקווה שזה בסדר שאני מציעה כיוון אחר.
אני יכולה לספר לך שלי ההורים לא שילמו שכר לימוד וגם לא כל דבר אחר. לפעמים נתנו קצת. גם לא שאלו יותר מדי, וכמהתי לכך שיתערבו לי קצת בחיים ושיהיו להם דעות.
במה שאת כותבת פה את "עוברת" לי כבחורה רגישה וטובה, אבל גם קצת מפונקת... זה אולי יפתיע אותך. אבל יש משהו קצת מפונק בגם לקחת כסף וגם להתלונן כל כך הרבה.
הרי את כבר לא ילדה. אם את מרשה לעצמך לקחת מההורים כסף (וזה נשמע לי לא מעט לימודים ועזרה בשכר דירה), אז בגילך עלייך גם להשקיע מעצמך. ולא רק להתארח. אלא גם לשתף. כן כן. לבוא בסבבה לאמא שלך ולספר לה דברים בחיוך. אלה לא חייבים להיות דברים שמאוד חשובים לך, אבל כן יכולים להיות דברים חשובים להורים. וגם לבקש עצה. אולי על משהו לא כל כך חשוב, ואולי גם להגיד שוב ושוב שאת מבקשת עצות חיוביות (אבל לקבל כמה שיותר בהומור עצות לא חיוביות), וגם אולי להזמין להיפגש באיזה בית קפה נחמד לשעה. בקיצור, פחות להתכרז בתחושת מסכנות ויותר להתרכז בחיובי ובמה שאת יכולה לתת.

את אומרת שאמא שלך מודעת לזה שרק לשבת ולדבר איתה זה מעצבן אותך. אז רק המודעות הזאת הופכת אותה לעוד יותר עצבנית ומעצבנת. אבל, אם תבואי בגישה של "אמא, אני סומכת עלייך, את חכמה," זה יכול לשנות את האווירה.
א_ל_א_ן*
הודעות: 896
הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי א_ל_א_ן* »

נשמע שהיחסים שלך עם הוריך מאוד כנים.
כנים.
אולי לא נפלאים, אבל כנים.
ותחשבי- איזה כיף לך.
את כנראה חווה גיל התבגרות מאוחר.
אל תשכחי- את מאוד צעירה. עדיין אין לך ילדים. בן זוגך- כמה שאת אוהבת אותו- עדיין אינו בעלך, כך שמשפחתך היא בעצם הוריך.
את מרגישה בפנים את הדבר הנכון. כשתתנתקי מהם- תתחברי למשהו משלך. רק שזה הפוך- כשתתחברי לעולם משלך- תתנתקי מהם- ואז תוכלי להתחבר אליהם, עם פחות תלות.
מי יודע- כמו שאת תלויה בהם- הם (בעיקר אמך) תלויה בך.
זה ממש תקופה קשה מאוד רגשית. תפרגני לעצמך. יש לך עוד שנים ארוכות עד שתתנתקי מהם- מה בוער?
בהצלחה
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

וואו, קראתי ואני מלאה ברגשות משונים עוד יותר...
היום בדיוק אמא שלי שוב באה לדבר איתי ועשתה לי שיחה על הלבוש שלי ואמרה לי ש"ממש כואב לה בנשמה כשהיא רואה שאני מכערת את עצמי בלבוש".
פלוני אלמונית,
_להגיע להישגים מסויימים שאת חושבת שהיו הופכים אותם לגאים ולדחוק הצידה רצון חופשי שלך
להתלבש כמו שהם חושבים שאת צריכה
להסתרק כמו שהם חושבים שאת צריכה
לבוא מתי שהם רוצים_
אם אני לא אעשה את כל אלו (או אשתדל) הם ייפגעו. הם נפגעים כשאני "מנפנפת" את העצות שלהם. הם מרגישים שאני מנפנפת אותם.
אני לא יכולה לא להתקשר, הם ישתגעו מדאגה. וייעלבו. ויכעסו.
איך אני יכולה לצאת מהמעגל הזה? אני מרגישה שאני לוקחת יותר מדי אחריות על ההיפגעות שלהם, הרי הם בוחרים להיפגע, זה שאני מחליטה לא ללמוד או ללבוש בגדים מכוערים נניח זו הטעות שאני עושה. אבל הם יכולים לא לישון בלילות במשך חודשים בגלל זה. ולי קשה עם זה. אני מרגישה אשמה.
גם ככה אני לא יכולה להראות להם אהבה.

רוזמרין,
_את צריכה להבהיר לאמך שאת אישיות שונה, עם העדפות שונות וכל מה שאת רוצה ממנה זה מילים טובות
ומחזקות ולא "עייצס" וביקורת "בונה"_

מאז שאני קוראת באתר התחלתי להבין שביקורת בונה זה לא דבר שחייב להתקיים בין הורים לילדים.
אבל אני לא מצליחה לשכנע את עצמי, אמא שלי עשתה לי היום שוב הרצאה על כמה שהביקורת היא מכוונות טובות ושמי יגיד לי כשמשהו לא בסדר, הרי אני לא רואה את עצמי מהצד. אני לא יודעת מה לענות לה על זה.
אני צריכה להבין למה ביקורת מההורים זה לא דבר שאני אמורה לקבל. אני מבינה שזה מציק לי ועושה לי רע ונמאס
אבל אני צריכה לשמוע סיבות נגד הביקורת ההורית הזו, כי בבית שלי אי אפשר בלי זה. ואני מרגישה שהצליחו לשכנע אותי להקשיב לביקורת ול"עייצס"

דווקא התכוונתי את, אמך ואביך.
מיצי החתולה , כן אני יודעת ולכן זה משונה שקודם כל חשבתי דווקא על האיש. כאילו אבא שלי קצת מחוץ לתמונה. אבל זה לא ככה. פשוט אין לי כח להתחיל לחשוב גם עליו בנפרד. כרגע אני מתייחסת אליו ולאמא שלי כיחידה אחת... אחרת זה יסבך אותי עוד יותר.

א ל א ן
תודה על הזווית האופטימית.... האמת שהיחסים (מהצד שלי) לא הכי כנים אבל גם לא צבועים...
וזו באמת תקופה קשה לי מאוד. אני מניחה שגם להם... מהבחינה שלי. אבל חוץ ממני יש עוד דברים בחיים שלהם ואני מקווה שלפחות זה יביא להם נחת ושמחה.

קוראת ...
אני חושבת על מה שאמרת. זה פוגע לי בנקודה רגישה מאוד.
אני רק רוצה לציין (להגנתי?) שההורים שלי מאוד מאוד מתעקשים לתת לי כסף, יותר ממה שאני צריכה. כבר הפסקתי את זה, אחרי שאבא שלי פשוט אמר לי שהוא הפקיד לי צ'ק בחשבון, בלי לשאול אותי קודם. פשוט אמרתי שיחכו שאני אבקש (ואני לא.)
זה תמיד היה ככה, הם עזרו לי יותר מדי עם הכסף, הרגשתי עם זה רע, לא ממש ידעתי איך להפסיק את זה בלי שייעלבו.
ולפעמים באמת התפתתי לכסף הזה, כי אני צריכה אותו.
ואני חושבת שזה החליש אותי כי עכשיו אני פוחדת לצאת לעבוד. אפילו שכבר עבדתי בהצלחה בעבר אבל זה קשה לי רגשית.
אני אולי מפונקת. ואולי סתם חלשה מאוד. אני חושבת שהחליש אותי דברים שהם אמרו, נגיד כשבתיכון חברות שלי עבדו במקדונלדס וכאלה, ההורים שלי אמרו לי "וואי, איזו עבודה קשה, זה ממש קריעת תחת (זה לא בשבילך)" ואני חושבת שהפנמתי את זה. עכשיו אני מפחדת ממאמץ. בכלל אני חסרת אנרגיה.
אולי זה תירוצים. לא יודעת.

ואני כן משתדלת לעשות את זה,
לבוא בסבבה לאמא שלך ולספר לה דברים בחיוך. אלה לא חייבים להיות דברים שמאוד חשובים לך, אבל כן יכולים להיות דברים חשובים להורים. וגם לבקש עצה. אולי על משהו לא כל כך חשוב, ואולי גם להגיד שוב ושוב שאת מבקשת עצות חיוביות (אבל לקבל כמה שיותר בהומור עצות לא חיוביות)
כשהמצב לא מתוח. אבל לוקח לי זמן להשתחרר ואני צריכה להיות במצב רוח ה"נכון"...
אלטר_אגו*
הודעות: 1539
הצטרפות: 20 דצמבר 2007, 20:56
דף אישי: הדף האישי של אלטר_אגו*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אלטר_אגו* »

אני מרגישה שאני לוקחת יותר מדי אחריות על ההיפגעות שלהם אני מסכימה איתך. (כתבתי בלי לרפרש).
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

ניחוח,
בשום מקום לא נאמר שעלייך לאהוב את הורייך. ועדיין, אוהבת עד כאב.
כל אותה בקורת שמושמעת כלפייך, איננה אלא העצמה של הבקורת שלך על עצמך.
אם איננה, הבקורת העצמית, הרי שהנאמר, גם אם נאמר מתוך כוונה טובה, או ברשעות, לא ממש מגרה איזושהי תגובה ממך.
כך ביחסייך בוירטואליים, עם אותן דמויות חולפות בחייך, אם באינטרנט, ואם במהלך החיים, ובמיוחד, אל מול אהובייך, אלה הקשורים בך, קשר דם. שכן, בפועל - את ואימך - אינן נפרדות - אחת אתן, במובנים רבים, חלקם בהכרח נסתרים מעינייך, שכן הם כל כך מובנים מאליהם, עד שאינך ערה אליהם.

שוב, בשום מקום לא נכתב או נאמר על חובת הילד לאהוב את הוריו.
לכבד את הורייך, למען יאריכון ימייך על פני האדמה, אין פרושו לאהוב אותם.
לכבד את הורייך, זה להניח בעבורם מקום, ולתת להם את מקומם.
עם זאת, לכבד את הורייך, פירושו גם להתרחק מהם או אם יש צורך אף להתנתק מהם - אם זו בקשתם, או אם אלה הנסיבות של משפחתך, בה אפשר, שטוב לם ליחסים, להתקיים בגריעתם.

לעתים קרובות משנדמה, על מנת להתעורר כעוף החול, ולהמריא אל מחוזות חייו, על האדם, להתנתק מזיקותיו, או לפחות להתרחק מהם במובן הפיזי.
אין כל פסול בכך.
עדיין, זה לא בהכרח המקרה שלך. שכן, ברשותך, אם תגייסי את האפשרות של מוות, שלך או שלה, או מחלה קשה, הרי שהכל מתהפך על עצמו ברגע.

כאן, העניין הוא לא שלך אין סבלנות לשמוע את דבריהם, ולא שכל דבריהם קשים לך, העניין הוא שאת כועסת על הורייך, שכן לדעתך - לא נתנו לך את הבטחון שהיה עליהם לתת לך.

כאן, אותה אינטימיות משפחתית מתקיימת בכל מקרה.

היות ולא תצליחי לשנות את הורייך, עולה אם כך האפשרות להשתנות בעצמך.
כאן, השינוי היחידי האפשרי, הוא שינוי הגישה.
אותו אירוע, שנתפש כמאיים, לא נוח ולא ראוי להיזכר, עשוי להיראות כאירוע של חסד שלם, רק מתוך שינוי הגישה.

כל שמתבקש הוא שינוי זעיר. על פני להקשיב להורייך, להתחיל להשמיע, להתחיל לשתף, והחשוב ביותר, להשתמש רק במילים טובות.
להודות, להודות ולהודות.
כאן, מעלה את מדרגת התקשורת אל ההומור.
כך שכאשר נאמר המשפט - אם אנחנו לא נגיד לך את זה, מי יגיד לך את זה? את יכולה לומר, אני באמת מבינה שאת דואגת אמא, ואני מעריכה את דאגתך, ואני שומעת כל מה שאת אומרת, ואני לוקחת את זהבחשבון, ומתייחסת.
כך, פשוט, באמירת תודה פשוטה, הנך מסיטה את הבקורת הבונה, אל מקומה, ולא מניחה לכל בקורת, להתנפח אל מעבר למימדיה המפלצתיים.

עם זאת, זו רק ההתחלה, זאת משום, שלאחר מכן, יהיה טוב אם כן תספרי את הקורות איתך, וכאשר יתחילו לעוף העצות של איך את יכולה להשתפר או להתמודד עם הבעיות, את יכולה שוב, להודות על הדאגה, ועל צרור העצות הטובות שקיבלת, ולהצהיר בזאת, שאלה ילקחו בחשבון.

ראי,
אינך תלויה בהם עוד. נקודה.

אינך חייבת להורייך דבר. מתוך זה עולה הכבוד, מתוך כך שלא חייבת להם דבר, למרות שמכבדת את העובדה, שאת בשר מבשרם, ואילולא תחנת הדואר הזו, לא היה מי שיקבלך לעולם.

כאן פרחי באך, עשויים להיות מצויינים בעבורך, וטוב אם למדה את ההגדרות לתמציות לעומקן, ואוספת את הניתן מהרשת, ולמדה לעומקו, ואז מחליטה אילו תמציות וכן הלאה..


האושר, אינו תלוי בדבר, רק בנוכונות לאושר.

תודה רבה.

<שלם>
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אלטר אגו
באמת ביקשתי מאמא שלי שתנסה לבקר בצורה יותר עדינה אם כבר... יש סיכוי טוב שזה ישתפר במקרה שלה
אני מעריכה את זה שקראת את כל הדף הארוך הזה...
אולי עם השנים ואולי עם המרחק ואולי עם השינויים שאני אעשה.

תודה רבה מאוד, צפריר!
אלך לישון עם התגובה שלך בראש/לב.
חושבת על הכל... אני באמת צריכה לשנות גישה.
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

קודם כל, שתדעי שאני לגמרי מכירה את כל מה שאת מספרת (למרות שאני בכלל מעדה אחרת...)
ויש לי אלרגיה למשפט מי חוץ מאיתנו יאמר לך את האמת?
התשובה לשאלה הזו היא כמובן: אני אומרת לעצמי את האמת, זו האמת שלי וזו האמת היחידה שחשובה
אבל אני מבינה שתשובה כזו לא ממש תשכנע את אמא שלך.
אז מה בנוגע ל:
"יכול להיות שאני נראית נורא עם הבגד הזה, אבל תביני שאני מעדיפה להראות נורא מאשר לשמוע ממך ביקורת. ככה אני, כואב לי לשמוע ביקורת מאמא שלי. אני רוצה לשמוע מאמא שלי מחמאות וגאווה"
ואם היא אומרת "אז מה את רוצה שאעשה, שאשקר?"
תשאלי אותה אם היא לא יכולה לומר לך שום מחמאה בכנות, אם כדי להחמיא לך היא חייבת לשקר.

זו רק דוגמה, אני יודעת שיש עוד מיליון דברים שמוציאים אותך מדעתך לגבי ההתנהגות שלהם. ניסיתי להדגים כאן עקרון: אם אמא שלך תבין שכואב לך, ותבין עד כמה כואב לך ועד כמה זה תלוי בה, סביר שהיא תעשה מאמץ לא להכאיב. אבל בשביל זה את צריכה להסביר לה שכואב. לא שאת צודקת, לא שהם טועים, רק שזה כואב, ושאת מבקשת שיפסיקו. אני אומרת לך שוב: גם אם הם צודקים ואת טועה את מבקשת שיניחו לך בינתיים להיות בטעות, כי הצדק שלהם כואב; כנראה כואב יותר מתוצאות הטעות.

ותדעי לך שזה משתפר עם השנים. משתפר מאד. לא נהיה אף פעם כמו בסיפורים, כמו במשפחות של אחרים, אבל הרבה יותר טוב.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

_איך אני יכולה לצאת מהמעגל הזה? אני מרגישה שאני לוקחת יותר מדי אחריות על ההיפגעות שלהם, הרי הם בוחרים להיפגע, זה שאני מחליטה לא ללמוד או ללבוש בגדים מכוערים נניח זו הטעות שאני עושה. אבל הם יכולים לא לישון בלילות במשך חודשים בגלל זה. ולי קשה עם זה. אני מרגישה אשמה.
גם ככה אני לא יכולה להראות להם אהבה._
את לוקחת אחריות על הפסיכוזות שלהם. בואי נדמיין לרגע שאמא שלך רואה את שמעון פרס בטלוויזיה ומזדעזעת שהוא לא מסתפר ולא ישנה ימים ומקוננת בפני כל מי שמוכן לשמוע ששמעון פרס עושה לה את המוות בכוונה. את חושבת שלשמעון פרס אכפת? ממש לא. כי כל אחד אחראי לרגשות שלו. אם אמא שלך תעשה חרקיקי על השמלה שאת לובשת, זו הבחירה שלה. זו לא אחריותך.
גם אם את עושה לה בכוונה ולובשת סנו-סושי לליל הסדר, זו עדיין הבחירה שלה לישון עם זה או לקום בלילה. לא אחריותך.
לך יש אחריות על עצמך, גופך, רגשותייך ומחשבותייך.
וזה עובד גם הפוך כי את עצמך, לא ישנה בלילות בגלל מה שאמא שלך חושבת ואומרת. למה? זו לא אחריותך. זו הבעיה שלה. הצבע שלה בשיער, יפה או לא, לא קשור אליך ולא משליך עלייך.איך שהיא נראית או מדברת או מתנהגת אומר עלייך כלום. כלום.

חינכו אותך שאת עוד אבר בגוף הורייך, ואם את עושה משהו זה אומר שהם ככה וככה. זה לא נכון. מהרגע שנחתך חבל הטבור את אדם נפרד מאמך ואביך.
האם תגידי מסוממת על אמו של מסומם?
האם תקראי גנבת לאמו של גנב?

אמך חושבת שאם את לבושה בצורה (שבעיניה) אינה ראויה זה אומר שהיא עצמה אינה ראויה. היא לא מדברת עלייך. היא מדברת על עצמה ואת מפנימה את הלך המחשבה המעוות שלה במקום להתבונן עליה בחמלה ולהבין שהיא בסה"כ נפש טועה כי בגילה, היא עדיין לא שואלת את עצמה את השאלות שאת שואלת - מי אני? מה הרצון המקורי שלי? איפה נגמר עברי ומתחיל עתידי? מה אני רוצה?
מה את רוצה?
בו_יה*
הודעות: 14
הצטרפות: 21 מרץ 2008, 22:42

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי בו_יה* »

ניחוח,
קראתי בסבלנות את כל הדף וזיהיתי המון דברים מהבית... אמנם אמי הקפידה 'כאילו' לתת לי את המרחב לטעות ואת החופש להחליט עבור עצמי (היא פולניה דור שני שלא רצתה לגדל את הילדים באותם תנאים דורשים שהיא גדלה בהם, אבל עדיין לא הצליחה להיפטר מהגן הפולני המעצבן הזה), אבל טרוניות וקנטרנות על כך שדרכי לא ממש הלכה יד ביד עם דרכה או עם מה שהיא חשבה שצריכה להיות דרכי לא חסרו. וכשהתחלתי פשוט לנתק קשר ולבוא פחות ולהתקשר פחות, אז התלונות היו על כך שאני אף פעם לא באה ולא רוצה לבלות עם משפחתי. הדבר שבאמת עשה את ההבדל, היה מעבר לארץ אחרת. עד לפני שעזבתי את הארץ (ממש בשבוע שעזבתי) עדיין רבנו על ימין ועל שמאל. מהרגע שקמתי והלכתי למקום כל כך רחוק, מערכת היחסים קיבלה תפנית. כאילו היא הבינה סוף סוף שאני באמת הלכתי ושאני באמת חיה בתנאים שלי ואיך שאני רוצה. בעשרת החודשים אחרי שעזבתי את הארץ היינו מדברות כמעט כל יום במסנג'ר, והתחברנו בדרכים שלא התחברנו לפני. הפעם האחרונה שראיתי אותה הייתה ביום שעזבתי, ולצערי היו לי רק עשרה חודשים של תקשורת טובה ומע' יחסים שבאמת התחילה להבנות לפני שהיא נלקחה במפתיע, אבל למרות שלא הייתי ליידה או בחברתה בתקופה הזו, אני סופרת אותה בתור אחת התקופות היפות ביותר שהיו במע' היחסים עם אמי.
ועכשיו אחרי סיפור חיי המתומצת, מה שאני מנסה להגיד זה, שהניתוק האמיתי הזה, הכלכלי, מהבית, מהכביסה, מהאוכל ומההוויה היומית, הראו לאמא שלי שהדרך שלי עם עצמי עובדת בשבילי, ושאני באמת מאושרת. וגם אני שיניתי גישה באיזשהו מקום כי גם לעצמי הוכחתי שאני הכי מאושרת כשאני עושה דברים בדרך שלי. אז אני לא אומרת שאת צריכה לקום ולעזוב את הארץ, אבל ברגע שבאמת תרגישי ותפנימי ותפגיני שהדרך שלך היא האושר שלך, וששם טוב לך, אמא שלך תראה את זה ותדע גם להראות תמיכה ושמחה בשבילך.
<ואגב דברים מסויימים אף פעם היא לא הפסיקה להציק לגבייהם כמו - מה עם לימודים? מתי כבר תתחתנו? וכו' וכו' פשוט למדתי להשתעשע מזה;-)>
לילך*
הודעות: 255
הצטרפות: 28 אוגוסט 2001, 01:34

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי לילך* »

לא הספקתי לקרוא את כל מה שכתבת , אבל רציתי לספר לך שההורים נמצאים איתנו גם שאנחנו מתרחקים ולכן גם עם ההתרחקות יש הרבה עבודה של היפרדות מהם על מנת להרגיש יצור אוטונומי , ואולי זו עבודה של שנים של יציאה מעבדות לחירות בקונוטציה של פסח. למשל כשהילדים שלי עושים בלגן באיזשהו שלב אני מתעצבנת כי הם עשו לי הרבה עבודה, כי להם זה לא מפריע ולי כן כי לימדו אותי שהבית צריך להיות נקי בשביל האורחים...אם יבוא מישהו וכך כשהבית שלי מבולגן אני מרגישה ילדה רעה ,ונותנת להם גם את ההרגשה הזאת והסידור והניקוי רוויי תחושת קורבנות מצידי, בלגנו לי אני חייבת אחרת אני לא טובה מספיק, והכל תסריט שגדלתי עליו ועכשיו העת לשחרר אותו לומר לעצמי לילדי ,זה בסדר , הבית פה כדי שנהנה ממנו, ואיזה יופי שאתם משחקים עם הכסף של המונופול בחנות וכן אחר כך לא סידרתם לא כי אתם רעים אלא כי זה לא ממש מעניין אותכם שיהיה מסודר או כי אתם עובדים על זה שאמא אוהבת אותכם ואתם מקסימים וגם היא גם כשהבית מבולגן ואפילו כשהוא מלוכלך הרי הכל עניין של סדר עדיפויות ולא של רוע,וכן כשההורים שלי יבואו לבקר ואמא שלי מתוך כוונותיה הטובות תגיד את צריכה לדאוג שהילדים יסדרו את צריכה לחנך אותם או לחילופין תגיד הבית מבולגן ומלוכלך אני אגיד לה ולעצמי וואלא נכון הבית מבולגן ואפסיק להרגיש אשמה או להרגיש שמשהו לא בסדר, כן זאת אני ואני עדיין מקסימה כשהבית שלי מבולגן .ואני מקסימה גם כשאני מתלבשת אחרת ממך וגם אם לא התקלחתי וגם אפילו אם לא בא לי לראות אותך ואני מתרחקת כי וואלה אני אוהבת את עצמי ומה זה את מבעסת אותי. אז תאהבי את עצמך ודעי שככל שתאהבי את עצמך ותשתחררי מהאהבה על תנאי שלהם שמסווית בכוונות טובות תראי שגם להם עשו את זה וכן מותר להם לחשוב אחרת ממך , ועדיין הם טובים ואת טובה גם אם את אחרת ממה שהם ציפו זה השלם שלך. בהצלחה.
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

ניחוח, כתבו לך כאן דברים חכמים ונכונים.

הדבר שבאמת עשה את ההבדל, היה מעבר לארץ אחרת. עד לפני שעזבתי את הארץ (ממש בשבוע שעזבתי) עדיין רבנו על ימין ועל שמאל. מהרגע שקמתי והלכתי למקום כל כך רחוק, מערכת היחסים קיבלה תפנית. כאילו היא הבינה סוף סוף שאני באמת הלכתי ושאני באמת חיה בתנאים שלי ואיך שאני רוצה. נכון מאוד.

פתאום לפני ליל הסדר האחרון אני מסתכלת על עצמי חוזרת על התנהגויות, אמירות, תבשילים של אמא שלי ושל סבתא שלי, ובמקום להיות במתח "מתי אפלוט את אמירת-אמא הבאה", אני מפויסת. מחויכת. חושבת על הירושות האלה שקיבלתי מהן, שהן מן הסתם קיבלו מאמא וסבתא שלהן שקיבלו אותן מאיזו אידישע מאמע אי שם במאה השבע עשרה בעירה נידחת במזרח אירופה, הירושות שאעביר לבנותי (למרות שהן מן הסתם יכחישו בכל תוקף) - גם הדברים הטובים, גם הפחות טובים, וכאמור - רק המרחק עשה את שלו, מרחק ועצמאות כלכלית.
א_ל_א_ן*
הודעות: 896
הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי א_ל_א_ן* »

הפקיד לי צ'ק בחשבון, בלי לשאול אותי קודם. פשוט אמרתי שיחכו שאני אבקש (ואני לא.)
יש לי רעיון בשבילך.
מה דעתך לעשות תוכנית חיסכון קטנה, מכספים שההורים נותנים, ואת לא ממש חייבת.
ואז כשפתאום תהיה לך הוצאה גדולה, כמו- מחשב נייד, או משהו, תוציאי משם ו- תקני לעצמך מתנה מהורייך.
לא משהו שאת חייבת- לא אויר לנשימה, שבלעדיו אי אפשר, אלא משהו שיותר דומה- לטיול להרים בשווצריה- אויר ההרים בשווצריה, במקום אויר לנשימה.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

הי ניחוח,

כולם כתבו לך כל כך הרבה דברים חכמים כבר, לא נשאר לי הרבה להוסיף.

בענין הביקורת של אמא שלך,
הייתי מדגישה את מה שצפריר אמר: הביקורת הזו, שתהיה קטלנית ככל שתהיה, לא היתה מדגדגת אותך אפילו, לולא היא היתה מתישבת על משהו משל עצמך, לולא היית חושבת שאולי יש בה גרעין של אמת.
הייתי מציעה לך - קחי את המראה החיצוני שלך, החליטי מה את אוהבת, מה את רוצה לשנות, אילו בגדים את אוהבת, אילו בגדים את רוצה לשנות, אולי בכלל לא חשבו לך המראה החיצוני, אבל אז את צריכה לבדוק אם זה משוכנעת בזה. אחר כך, כשאת בטוחה בעצמך, תוכלי להתיחס לביקורת של אמא שלך כאל דעתה הפרטית שאינה נוגעת לך.
כלומר - את צריכה לעשות עבודה של להשתחרר מהביקורת הזו. את לא יכולה לגרום לאמא שלך להפסיק לבקר כך. (גם אם כולנו חושבים שהיא קצת אכזרית מדי :-P)

לגבי אמא שלך והמחמאות ממנה - "לא, אל תשקרי. אל תדברי איתי על בגדים, תחמיאי לי על דברים שאת חושבת שטובים בי." את אפילו יכולה קצת להקצין - "מה, אמא, אין בי שום דבר טוב?".

עוד,
לפני שאת מושכת את אמא שלך לסדנה של ארנינה קשתן (לדעתי זה לא עובד להכריח מישהו אחר), קראי בעצמך אחד מהספרים שעוסק בתקשורת מקרבת. אישית, אני אוהבת את ספרי איך-לדבר-עם-ילדים של פייבר ומייזליש, שגישתם דומה. כך או כך, לדעתי את יכולה לשנות רק את עצמך. אחרי שאת משנה את עצמך, אמא שלך לא תוכל יותר להמשיך לשחק איתך באותם משחקים (למשל - המשחק בו היא כועסת שלא התקשרת ואת נבוכה, מתנצלת, ועושה המון מאמץ להתקשר), כי לא יהיה לה פרטנר, ותגלי שהיא השתנתה. או על כל פנים, כבר לא מעצבנתותך כ"כ.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

"יכול להיות שאני נראית נורא עם הבגד הזה, אבל תביני שאני מעדיפה להראות נורא מאשר לשמוע ממך ביקורת. ככה אני, כואב לי לשמוע ביקורת מאמא שלי. אני רוצה לשמוע מאמא שלי מחמאות וגאווה"
עוברת אורח, זה מחשבה מעולה שנדמה לי מסבירה לי מה אני מרגישה.. לא יודעת אם אני אהיה מסוגלת להגיד את זה ככה, אבל אני אעשה משהו בכיוון...

לא נהיה אף פעם כמו בסיפורים, כמו במשפחות של אחרים, אבל הרבה יותר טוב. הלוואי...

וזה עובד גם הפוך כי את עצמך, לא ישנה בלילות בגלל מה שאמא שלך חושבת ואומרת. למה? זו לא אחריותך. זו הבעיה שלה. הצבע שלה בשיער, יפה או לא, לא קשור אליך ולא משליך עלייך.איך שהיא נראית או מדברת או מתנהגת אומר עלייך כלום. כלום.
פלונית אלמונית, זה באמת פרדוקס כזה. משונה. תודה! לא חשבתי על זה כמעט. אני בעצמי מנסה להשפיע על המראה של אמא שלי. ולוקחת את זה שהיא לא מקבלת את העצות שלי ללב. נכון שזו לא אחריותי אבל אני אשמח לגרום לה להיות יותר יפה (במיוחד שזה חשוב לה כל כך. אולי גם לי, אם כבר...).

_היא מדברת על עצמה ואת מפנימה את הלך המחשבה המעוות שלה במקום להתבונן עליה בחמלה ולהבין שהיא בסה"כ נפש טועה כי בגילה, היא עדיין לא שואלת את עצמה את השאלות שאת שואלת - מי אני? מה הרצון המקורי שלי? איפה נגמר עברי ומתחיל עתידי? מה אני רוצה?
מה את רוצה?_
תמיד חשבתי שאמא שלי היא טיפוס די רוחני. היא קוראת כל מיני ספרים בעניין והכל. אבל כנראה שזה לא מתבטא במציאות (שאני רואה) עדיין.


אבל ברגע שבאמת תרגישי ותפנימי ותפגיני שהדרך שלך היא האושר שלך, וששם טוב לך, אמא שלך תראה את זה ותדע גם להראות תמיכה ושמחה בשבילך.
בו יה תודה שקראת את כל הדף... כנראה שאמא שלי באמת פוגעת לי בנקודות רגישות, כי אם היא הייתה סתם אומרת דברים לא רלוונטיים, זה לא היה מזיז לי.
סתם הייתי לומדת להשתעשע מזה
אני בעצמי מרגישה מכוערת וחלשה בזמן האחרון. אולי תמיד, בתקופות. אז זה משפיע עליי. היא גם ממש, ממש משכנעת.. גם בדברים על הבנזוג. כל מיני דוגמאות על זה שמספיק שפעם יגידו לו משהו רע עליי, זה יכניס לו ספקות שיכולים לגדול מאוד וכו'.


מהאהבה על תנאי שלהם שמסווית בכוונות טובות
לילך - מוזר לי לחשוב על זה ככה כי הם כל הזמן מדגישים שהמשפחה תמיד תהיה שם בשבילי לא משנה מה ("שלא כמו חברות ובני זוג" לטענתם).
נשמע שעשית עבודה טובה בלהשתחרר ולמצוא את עצמך @}

אמא אינקובטור,
רק המרחק עשה את שלו, מרחק ועצמאות כלכלית.
בינתיים השגתי רק מרחק. אולי חסר לי הקטע של העצמאות הכלכלית... למרות שאני לא בטוחה שאז הביקורת תפסיק והכל יהיה קל יותר.
נגיד עכשיו אני לא מספרת להם על ציונים שקיבלתי באוניברסיטה (החלטתי לא לקרוע את התחת אלא פשוט לעבור את כל המבחנים ולהנות מהידע. אז הציונים שלי לא מזהירים כמו בבית ספר). ואני לא יודעת - אם הם ישאלו, יש להם זכות לדעת כי הם משלמים על התואר הזה? או שלא.
התלות הכלכלית באמת מכניסה אותי למצבים לא נעימים...

א ל א ן
תודה על הרעיון. אני אחשוב על זה. כרגע אני מנצלת את הכסף בצורה שוטפת, לאוכל והכל. אולי אני ארגיש טוב יותר אם אני אקנה פינוקים מיוחדים שיישארו להרבה זמן.


תבשיל קדרה ,
_תוכלי להתיחס לביקורת של אמא שלך כאל דעתה הפרטית שאינה נוגעת לך.
כלומר - את צריכה לעשות עבודה של להשתחרר מהביקורת הזו. את לא יכולה לגרום לאמא שלך להפסיק לבקר כך._
אבל מה עם זה שהיא נעלבת שאני לא מקבלת את הביקורת שלה? ואומרת שזו חובתה המוסרית כאמא והיא "פשוט לא מסוגלת לשתוק" ?
אני מתמודדת בסדר גמור עם רק לשמוע את דעתה. שמעתי הרצאה של חצי שעה על מה מתאים לי ומה לא ואמרתי לה שאני אחשוב על זה (אני באמת שוקלת את זה). אבל יום למחרת כשרציתי ללבוש שמלה יפה לחוף הים היא התחילה להגיד שזה יפה מדי לחוף וכו' ופשוט לא הייתה מסוגלת להתמודד עם זה שלא קיבלתי את זה. היא ממש התעצבנה ובסוף פשוט החלטתי שאין לי כח לזה ונשארתי בבית (הייתי אמורה ללכת איתם לפיקניק).

"לא, אל תשקרי. אל תדברי איתי על בגדים, תחמיאי לי על דברים שאת חושבת שטובים בי." את אפילו יכולה קצת להקצין - "מה, אמא, אין בי שום דבר טוב?"
אני אשתמש בזה. אולי לא בנוסח המוקצן.
.
תודה רבה לכל מי שהגיב/ה... זה ממש ממש עוזר לי!
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

_אולי חסר לי הקטע של העצמאות הכלכלית... למרות שאני לא בטוחה שאז הביקורת תפסיק והכל יהיה קל יותר.
נגיד עכשיו אני לא מספרת להם על ציונים שקיבלתי באוניברסיטה (החלטתי לא לקרוע את התחת אלא פשוט לעבור את כל המבחנים ולהנות מהידע. אז הציונים שלי לא מזהירים כמו בבית ספר). ואני לא יודעת - אם הם ישאלו, יש להם זכות לדעת כי הם משלמים על התואר הזה? או שלא.
התלות הכלכלית באמת מכניסה אותי למצבים לא נעימים..._ אוי מוכר כל כך הקטע של הסתרת הציונים...

יקירתי, בעדה שלנו ילדים הם השקעה. ההורים משקיעים דם-יזע-שיעורי פסנתר-עזרה בשיעורים-כסף לאוניברסיטה, ואת הפרוייקט שצריך להצליח. נורא מעצבן שהפרוייקט שלך מקבל פתאום חיים משלו ומחליט שמספיק לו להוציא 83 במבחן ולא לשבת חמש שעות ביום שבוע לפני המבחן ולהוציא 95. או בעצם 100.

אני מבינה מהיכן זה מגיע. כי במקום שהם גדלו, הצטיינות אקדמית היתה כרטיס הכניסה לעולם העבודה, מה שמפריד בין יכולת להתפרנס, לשרוד ולהתקדם, לבין קיום עלוב באיזה מפעל. אל תשכחי שכשהם התחילו את חייהם הבוגרים - אצל ההורים שלי זה היה בשנות השישים - היית מתקבלת לעבודה בגיל עשרים ומשהו וזהו, חותמת שם עד הפנסיה. רק הבאמת-מצטיינים הצליחו להגריל משרות טובות והתחרות היתה עזה מאוד, כאמור כי היה הרבה מאוד מה להפסיד. חמשת המצטיינים של החוג קיבלו עבודה שוה, שלושים הבאים קיבלו עבודה לא משהו, והאחרונים נאלצו להסתפק בפירורים, במקום נידח. ההפך הגמור מהעולם הקפיטליסטי שבו כישורים פיננסיים, פה גדול, כושר מכירה ושאפתנות יכולים להדהיר אותך קדימה הרבה יותר מציונים טובים, ברוב המקרים. אני עם שלל תארי מרוויחה וארוויח הרבה פחות מבעל חנות מוצרי חשמל, למשל, אבל ההורים שלך עדיין לא "כאן", הם "שם", והמחשבה הזו עדיין טבועה אצלם, זה משהו הישרדותי לחלוטין. כמו שאמא שלי נזעקת כשהילדות "לא לבושות כמו שצריך". כי שם, ואז, החימום היה הרבה פחות יעיל מאשר כאן ועכשיו בצפון אמריקה, והבגדים היו מצמר ולא מכל מיני סינתטיים משוכללים, ומעיל אחד לא היה מספיק - רק שכבות על גבי שכבות של סוודרים וגופיות וצעיפים. אז מה אם הזמנים השתנו. יש משהו שנטבע בך כשאת מתבגרת, ולא יעזור כלום ולא משנות העובדות בשטח, זה עדיין משהו שאת מאמינה בו.

אני חושבת שאנחנו בכלל לא משערות את גודל החרדה הקיומית ההורים שלנו גדלו בה, והחרדה הזו מיתרגמת להרבה התנהגויות מעצבנות. כמו למשל micro-management של כל פרט ופרט בחייך, כי חרדה ופחד מאובדן שליטה הולכים יד-ביד. ספציפית לגבי הלבוש: חלק מהחרדה הקיומית שלהם היתה לא להתבלט אלא בתחום של הצטיינות אקדמית, כי ההרגשה היתה של אח-גדול עם הרבה עיניים שצופה בך ורושם רשימות בפנקס.

המטרה שלך היא לעבור מלהיות פרוייקט ומושא לטיפוח, שצריך לשתף פעולה ולהניב פירות (עלתה בכלל המחשבה שלא תלכי לאוניברסיטה? נכון שבכלל לא היה מצב להתלבטות?), לאדם שווה זכויות וחובות להוריך. זה לא מעבר קל. כי יש את המציאות שלך, ויש את המציאות כפי שהם רואים אותה, וממרחק של שלושים-ארבעים שנה וארץ אחרת בנסיבות שונות לגמרי, המציאויות שלכם רחוקות זו מזו.

לא יודעת איך אפשר לקרב אותם למציאות שלך. לא יודעת כמה זמן ההורים שלך חיים בארץ, האם הם עובדים במקצוע, האם הם חיים ברווחה יחסית או שלא ממש. מה שאת יכולה לעשות הוא להיות מאוד-מאוד שלמה עם הבחירות שלך ולא לפחד שיפסיקו לאהוב אותך אם לא תהיי פרוייקט מצטין.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אולי חסר לי הקטע של העצמאות הכלכלית... למרות שאני לא בטוחה שאז הביקורת תפסיק והכל יהיה קל יותר.
הביקורת לעולם לא תפסק. קחי אותה כנתון. אולי התדירות תשתנה, או הטון, או הכמות או הנושא אבל הביקורת לא. אז תעזבי את הנסיון לשנות אותם, זו לא אחריותך, ותתמקדי בלעשות לעצמך טוב.
ההתקדמות הרוחנית שלהם לא בידייך.
ההתקדמות הרוחנית שלך בידייך.

ברמה כזאת או אחרת כולנו צאצאים של עולים - כמעט כולנו. ולהורים שלנו, או לסבים שלנו היה מאוד חשוב להשתלב ולהיות חלק מכולם, וזה המנוע מאחורי הביקורת, אני מניחה. תנסי להסתכל בעיניים אנתרופולוגיות על הסיטואציה, על התבניות והסאב-טקסט. אילו מחשבות ותפיסות הן שלך, אילו של הורייך, מה את מוכנה לאמץ ומה לעזוב.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי חני_בונה* »

יקרה,
אני לא מסוגלת להיות עם ההורים שלי בסיטואציות הרגשיות האלו
ממש כואב לה בנשמה כשהיא רואה שאני מכערת את עצמי בלבוש".

יש כאן ביטוי לכאב של שתיכן.

אני צריכה דרך עקיפה
שדרכה תוכלי להתחבר למקורות העוצמה היחודיים שבך ובכך גם תיצרי את הנפרדות שלך.
הצעות:עבודה עם דמיון מודרך, עיסוק בתחום יצירתי שמעניין אותך
אהבה
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי חני_בונה* »

ועוד דבר,
מאד מסכימה עם צפריר.
שנים הסתובבתי עם התחושה שאני צריכה לגמול להורי על כל מה שעשו למעני.
היום כאם ברור לי שאני נותנת לבנותי בלי לצפות לשום דבר בתמורה.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

אבל מה עם זה שהיא נעלבת שאני לא מקבלת את הביקורת שלה? ואומרת שזו חובתה המוסרית כאמא והיא "פשוט לא מסוגלת לשתוק" ?
זו בעיה שלה, לא שלך.
היא זכותה לדבר (למרות שזה נורא מרגיז), ואת זכותך לעשות מה שאת בוחרת.


_ופשוט לא הייתה מסוגלת להתמודד עם זה שלא קיבלתי את זה.
היא ממש התעצבנה ובסוף פשוט החלטתי שאין לי כח לזה ונשארתי בבית (הייתי אמורה ללכת איתם לפיקניק).
מצחיק. את אומרת שהיא התעצבנה ושהיא לא היתה מסוגלת להתמודד,
אבל בסוף זו את שהלך לך המצברוח ונשארת בבית.
כלומר - עדיין הביקורת שלה משפיעה עליך.
וזה בסדר. כי לוקח המון זמן ועבודה ללמוד להתעלם מהביקורת ולקחת ממנה רק מידע יבש.


חשבתי על עוד משהו.
(חוזרים ל"תקשורת מקרבת")
קחי דוגמה לשיחה:
  • מה זה, את זה את הולכת ללבוש עכשיו לים?
  • כן, למה?
  • מה איתך, זה יפה מדי!
  • המממם. נכון, אני אוהבת את השמלה הזאת, נכון יושבת עלי מצוין?
  • נכון, אבל לא מתאימה עכשיו. זה ממש לא שייך. כמה פעמים אמרתי לך לים ללבוש את X?
  • את חושבת שהשימלה הזאת חגיגית מדי?
  • כן, ברור. זה ממש לא הגיוני להתלבש ככה לים. שלא לדבר על החול, על השמש, על המים. לא חבל על הכסף? ומה יגידו כולם?
  • אני מבינה.
  • באמת, נראה לי שהמכנסיים ההם יותר מתאימים. וגם בטח יהיה לך חם. למה את לא יכולה לבחור משהו נורמלי כמוני?
  • היית רוצה שאלבש את המכנסיים ההם.
  • כן, ברור.
--
--
ככה אתן ממשיכות עד שאמא שלך אמרה לך את כל מה שהיה לה להגיד, ואת הקשבת.
בסוף את עושה מה שאת רוצה, אחרי שאמא שלך לגמרי משוכנעת שממש ממש הקשבת לה. את יכולה להסביר לה למה בחרת בשמלה (נוחה, בא לך, את אוהבת אותה, הג'ינס מעצבן, יש לך מצברוח של כתום ...), אבל העיקר הוא שנתת לה ולדעות ולרגשות שלה מקום (בלי מנדט).
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

תבשיל - אני חושבת שהשאלה של ניחוח היא לא "איך לשכנע אמא בת חמישים ומשהו שהבחירה של בתה בת העשרים ומשהו בשמלה X ולא במכנסיים Y עם חולצה Z היא נכונה", אלא - איך לגרום לכך שלאותה אמא, לבושה של בתה לא יהיה כלל אישיו. שאותה אמא תסמוך - באמת - על כך שבתה מסוגלת לבחור בחירה מושכלת בכל הקשור לביגוד והופעה, שתבין שזה לא אישית נגדה, ושלא תעיר לבתה בדיוק כמו שלא היתה מעירה לחברה לעבודה או לשכנה ("זה מה שאת לובשת כדי לזרוק זבל? מה איתך, זה יפה מדי!"). כמו שאני מסתובבת בגאווה עם בת החמש שלי לבושה במגוון שכבות, מכנסיים, חצאיות, שמלות וחולצות (בו זמנית), כל אחת בצבע אחר שלגמרי לא מתאים לצבעי הבגדים האחרים - ובאמת בסדר לי עם זה, כי זו היא, כי זו הבחירה שלה (במסגרת מה שמתאים לאקלים באותו רגע), כי אני חושבת שהיא מסוגלת לעמוד בתוצאות של הבחירה שלה (למשל, שלא יהיה לה נוח לטפס על המתקנים בגינה או שיהיה לה קשה להוריד את הבגדים כשתצטרך פיפי).
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

אלא - איך לגרום לכך שלאותה אמא, לבושה של בתה לא יהיה כלל אישיו.
אין כל אפשרות "לחנך" אם, שלא תתעניין או תעשה 'אישיו' בנוגע לילדיה.
כלומר, העניין הוא בדיוק ההיפך מאיך לגרום לאמא להפסיק להתנהג כך או כך, אלא, איך להניח בידי הילד/ה (הבוגר/ת מבחינת הגיל הכרונולוגי) את הבגרות לקבל את ההתנהגות האופיינית של האם - בשלווה ובאהבה.

כל דרך אחרת של לנסות להשפיע על הזולת לשנות את התנהגותו - רק מחזקת את ההתנהגות הבסיסית של האם, שמנסה להשפיע על בתה לשנות התנהגות, ומכאן, יש רק מאבק - מי תשפיע יותר על רעותה - האם על בתה או הבת על אמה? כלומר, מי מהשתיים מסרבת יותר לקבל את השניה כפי שהיא.
זו שנמצאת עקשנית יותר באי קבלת השניה כפי שהיא, נתפשת כמנצחת בקרב שתכליתו מראש היא להגיע לאינטימיות, לקרבה אישית ותוצאותיו - ניכור עצמי, בריחה מאחדות והבכמה, בו זמנית נסתרת שם אותה אינטימיות - שבכל מקרה - מתקיימת.

בפועל, אותה מנצחת, במובנים רבים - בעיקר מתקשה לא לקבל את השניה - אלא לא מסכיימה לקבל דוורא את עצמה.

היכולת לקבל את הורינו כפי שהם, מבקשת אחר קבלת הרעיון שאפשר לקבלם כפי שהם, גם כאשר הם עצמם - לא מקבלים אותנו כפי שאנחנו.

הדרך לשנות - להסכים להשתנות.

תודות.
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

_אין כל אפשרות "לחנך" אם, שלא תתעניין או תעשה 'אישיו' בנוגע לילדיה.
כלומר, העניין הוא בדיוק ההיפך מאיך לגרום לאמא להפסיק להתנהג כך או כך, אלא, איך להניח בידי הילד/ה (הבוגר/ת מבחינת הגיל הכרונולוגי) את הבגרות לקבל את ההתנהגות האופיינית של האם - בשלווה ובאהבה._

צודק לגמרי. לוקחת את דברי בחזרה.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אמא אינקובטור,
תודה על התגובות המושקעות. אני מבינה למה ההורים כל כך ביקורתיים אבל אני מנסה לא לתת לזה לשכנע אותי ולהסיט אותי מההחלטות הפנימיות שלי.
זה לא עובד כל כך טוב.

נכון שהכל מכוונה טובה ונובע מהניסיון חיים שלהם...
ואני באמת מתחילה להתרגל לרעיון שהביקורת לא הולכת להפסיק...
מה שאת יכולה לעשות הוא להיות מאוד-מאוד שלמה עם הבחירות שלך ולא לפחד שיפסיקו לאהוב אותך אם לא תהיי פרוייקט מצטין.
אני יודעת שלא יפסיקו לאהוב אותי ... אם כבר יפסיקו, אז זה יהיה בגלל החוסר שיתוף, ההתחמקות שלי מהם, החוסר דיבור. (שנובעים בחלקם מהפחד לשמוע עוד ועוד קיטונות ביקורת ועצות. אבל אני כבר לומדת להתמודד עם זה)
טוב, אני יודעת שהם לא באמת יכולים להפסיק לאהוב אותי, אפילו אם אני אהיה רוצחת סדרתית או משהו. אבל הם יכעסו מאוד מאוד וישתגעו...

חני בונה ,
עבודה עם דמיון מודרך, עיסוק בתחום יצירתי שמעניין אותך
כן זה בהחלט משהו שמתאים לי. משהו שאני אעשה לבד עם עצמי, בלי אמא שלי.

נותנת לבנותי בלי לצפות לשום דבר בתמורה
אז זהו שאני מרגישה שכן מצפים ממני. לאהבה שאני לא מצליחה להחזיר....
זה מה שהכי מפריע לי, מעבר לכל הביקורת, התלות הכלכלית, ההבדלים בגישות לחיים...
תבשיל קדרה
_מצחיק. את אומרת שהיא התעצבנה ושהיא לא היתה מסוגלת להתמודד,
אבל בסוף זו את שהלך לך המצברוח ונשארת בבית.
כלומר - עדיין הביקורת שלה משפיעה עליך._
כן, הביקורת משפיעה... חשבתי שלא אבל זהו שכן.
למרות שמלכתחילה העדפתי להישאר לבד בבית. אבל כן, זה גרם לי להתעצבן ולא לרצות לצאת.
זה כמו שהחלטתי להפסיק לגלח בבית שחי וההורים שלי פשוט התחרפנו מזה. אז עכשיו כל הזמן שהייתי בבית לא שמתי גופיות כי לא היה לי כח לשמוע את ההרצאות על זה. בעצם הגבלתי את עצמי בצורה אבסורדית שכזו.
(אמא שלי שמה לב לזה כמובן ואמרה לי "נו את רואה, האקסטרבגנטיות הזו עם הבית שחי גורמת לך להתבייש בזה ואת לא יכולה לשים גופיות!" )

ובקשר לדוגמא שהבאת עם השיחה בקשר לבגדים, אז היא מצויינת. זה בדיוק מה שאני לא מצליחה לעשות. לדבר על זה בצורה רגועה
ואז לעשות מה שאני רוצה.
אני אקרא את הספר הזה (אני קוראת ממנו לפעמים בעמידה ב"סטימצקי")
אבל העיקר הוא שנתת לה ולדעות ולרגשות שלה מקום (בלי מנדט).
זהו, אני יכולה לתת לה לדבר ואני יכולה להקשיב לה... בערך.
אבל החלק של לסיים את השיחה ולא לעשות את מה שהיא הציעה (בנוגע ללבוש, בנוגע לכל דבר) הוא החלק הקשה.
היא לא מסוגלת לקבל את זה שהיא נותנת לי עצות ואני לא מקבלת אותן גם אם אני אומרת "כן, אני אחשוב על זה".

אמא אינקובטור,
כמו שאני מסתובבת בגאווה עם בת החמש שלי לבושה במגוון שכבות, מכנסיים, חצאיות, שמלות וחולצות (בו זמנית), כל אחת בצבע אחר שלגמרי לא מתאים לצבעי הבגדים האחרים - ובאמת בסדר לי עם זה, כי זו היא, כי זו הבחירה שלה
איזה כיף לכן :-)

הדרך לשנות - להסכים להשתנות.
צפריר, זה נכון לגמרי.. וכמובן, מאתגר לביצוע
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

ניחוח,
אינך חייבת להורייך דבר. נקודה.
כל חובותייך - לבנותייך.

כאן, מצוקתה, השתגעותה, חוסר שביעות רצונה, תסכוליה של אמך אינם באחריותך.

אינם יכולים להיות באחריותך, וכל עוד לוקחת את אלה תחת חסותך - הדפוס הזה ישמר.

כאן, לוקחת אוויר מלוא ריאותיך, מחזיקה את האוויר הזה שם, כמה שיכולה, ואז, לוקחת
עוד שתי שאיפות, ומרוקנת בבת אחת את כל האוויר ואף יותר ממה שהכנסת.
חוזרת על נשימה זו, כששמה לב אל עומק הנשימה הזו, שלוש פעמים רצוף.


עד כאן.

תודה רבה.
<שלם>
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

תודה על התגובות המושקעות. בשמחה :-) מדהים כמה החוויות שלנו כבנות להורים-מהעדה-הנכונה מקבילות ועד כמה דפוס ההתחמקות-הסתרה-שקרים לבנים רק כדי להמנע מביקורת דומה. תודה לך, את עוזרת לי להרגיש קצת נורמלית ולא לתהות כל הזמן מה לא בסדר איתי ולמה אני לא מסוגלת לנהל שיחה נטולת מתח עם ההורים שלי, שידועים אצל החברות שלי כ"מקסימים".

איזה כיף לכן וגם משחרר המון. כל כך נעים יותר לשמוח בדמיון וביצירתיות שלה ולא לדאוג מה יגידו ומה יהיה.

_כאן, מצוקתה, השתגעותה, חוסר שביעות רצונה, תסכוליה של אמך אינם באחריותך.
אינם יכולים להיות באחריותך, וכל עוד לוקחת את אלה תחת חסותך - הדפוס הזה ישמר._ מסכימה לחלוטין. עובדת על זה.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

_אבל החלק של לסיים את השיחה ולא לעשות את מה שהיא הציעה (בנוגע ללבוש, בנוגע לכל דבר) הוא החלק הקשה.
היא לא מסוגלת לקבל את זה שהיא נותנת לי עצות ואני לא מקבלת אותן גם אם אני אומרת "כן, אני אחשוב על זה"._
או זהו, זו בדיוק הנקודה.
את אומרת שקשה לך כי היא לא מסוגלת.
כשמישהו לא מסוגל משהו, זה קשה לו.
נניח - אם אמא שלך מנסה לטפס על הר ולא מצליחה. זה קשה לה. למה שזה יהיה קשה לך? את יכולה לבחור לעזור לה או לא לעזור לה (לתת יד, להצביע על נקודת משען), אבל זה לא יכול להיות פתאום קשה לך, אלא אם את מעמיסה אותה על הגב שלך ומטפסת. וזה בעצם מה שאת עושה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

למה אני לא מסוגלת לנהל שיחה נטולת מתח עם ההורים שלי, שידועים אצל החברות שלי כ"מקסימים".
גם ההורים שלי ממש אנשים מקסימים, כשהם לא מעבירים ביקורת... או לחוצים ומלחיצים.
יש להם הרבה חברים והם אנשים שמחים ופעילים... ועדיין.


_כאן, לוקחת אוויר מלוא ריאותיך, מחזיקה את האוויר הזה שם, כמה שיכולה, ואז, לוקחת
עוד שתי שאיפות, ומרוקנת בבת אחת את כל האוויר ואף יותר ממה שהכנסת.
חוזרת על נשימה זו, כששמה לב אל עומק הנשימה הזו, שלוש פעמים רצוף._

_כאן, מצוקתה, השתגעותה, חוסר שביעות רצונה, תסכוליה של אמך אינם באחריותך.
אינם יכולים להיות באחריותך, וכל עוד לוקחת את אלה תחת חסותך - הדפוס הזה ישמר. מסכימה לחלוטין. עובדת על זה._

פשוט קשה לי להבין שזה לא באחריותי כי היא גורמת לי להרגיש אשמה שאני מצערת אותה. ובעצם היא מצערת את עצמה. אבל אני אעבוד על זה.
גם אני מגלה בעצמי נטיות "עייצס" דומות לפעמים...

את מעמיסה אותה על הגב שלך ומטפסת. וזה בעצם מה שאת עושה
במקום פשוט להכיל את הדאגה שלה ולהרגיש טוב שאכפת לה ממני
צפריר_שפרון*
הודעות: 2659
הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי צפריר_שפרון* »

כי היא גורמת לי להרגיש אשמה שאני מצערת אותה.
במובן הזה, מטילה עליך אחריות - שאיננה שלך, ואת חשה אשמה, מכיוון שמסכימה לקחת על אחריותך מה שאיננו.

כך, מטילה עליה אחריות על כך שהיא גורמת לך אשמה, ובכך, בדיוק כמוה - גם את גם היא - בוחרות באשמה על פני אחריות.

קחי אחריות על מה שבאחריותך - הלכי רוחך.

על מנת לקחת אחריות על הלכי רוחך, סנני מתוך הלכי רוחך את אותם מקומות בהם אחריותך מתפרשת אל מעבר למה שביכולתך.
במובן הזה, למשל, קושי של ילדייך - שנמצא בענייך - באחריותך.

כאשר את מתבוננת פנימה, ומתבוננת היטב בעצמך, בפנימיותך - את רואה שם גם את אמך - שלא נפרדות כלל. עדיין - בידייך השינוי האפשרי אצלך. ותו לא.

תודה רבה.

<שלם>
רוני_נני*
הודעות: 37
הצטרפות: 13 יולי 2008, 18:22
דף אישי: הדף האישי של רוני_נני*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי רוני_נני* »

אחד הדברים שראיתי שמצאים לי למצוא בבת זוגי, הוא דברים דומים שעברנו
ולי באמת היו שנים של בעיות עם ההורים
רוני_נני*
הודעות: 37
הצטרפות: 13 יולי 2008, 18:22
דף אישי: הדף האישי של רוני_נני*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי רוני_נני* »

אגב, לאחרונה המצב שלי משתפר עם ההורים
זה בעצמאות ובבחירה האישית
בצעידה במסלול שלך, במקום הפחד להתנתק והשמירה על הכבוד של ההורים, שזה דבר שנלקח קצת בהגזמה על ידי
לכבד זה לא לזלזל, אבל גם הם לא צריכים לזלזל
אם ביקשתי הסבר למה ככה, ולא קיבלי תשובה, לא הייתי צריך להשר שם
זה היה מקום די כופה
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אחרי תקופה שהיחסים ביני להורים היו "על אש קטנה" אני שוב ב"פלונטר".
שוב הכל התפוצץ.
אני לא מצליחה ולא רוצה לדבר איתם, לשתף אותם. אני ממש צריכה להכריח את עצמי.
אני כל הזמן מנסה. פשוט מרגישה שזה ממש מאולץ.
גם בטלפונים. זה ממש כמו לצאת ידי חובה. וגם השיחות לא זורמות מהכיוון שלהם. אני מנסה לשאול משהו ומספרים לי בקצרה מאוד.
פשוט תקיעות איומה.
אז אתמול כשחזרתי הבייתה רציתי לשבת ולדבר איתם. סתם, לדבר, לשאול מה חדש. אמא שלי התחילה
איזו סדנה רוחנית אז חשבתי שזה נושא טוב לשיחה.
אז דיברנו על זה קצת, ניסיתי ללבות את המדורה של השיחה וזה היה די טוב.
לפני כמה ימים האיש קנה לי במתנה קלפי טארוט שממש רציתי. סיפרתי על זה לאמא שלי (למרות שהתלבטתי אם לשתף, אבל החלטתי שכן, היא גם מאוד מאוד מתלהבת מזה = עוד נושא לשיחה)
אז הם שאלו אם הבאתי את הקלפים. הבאתי אותם (גם אחרי התלבטות כי לא לגמרי רציתי שהם יתעסקו בהם יותר מדי. כי זה משהו אינטימי מאוד. החלטתי שאני רק אראה להם כדי לספק את סקרנותם וכדי לשתף אותם וזהו). אוקיי, הראיתי להם, הם עברו עליהם בתשומת לב
ואז לקחתי אותם וטרפתי. ואבא שלי ישר אומר לי "איך את טורפת את הקלפים? זה לא טוב!"
אז אמרתי לו שאני יודעת שזה לא כמו כולם, אבל ככה סבתא שלי ז''ל (אמא שלו) לימדה אותי ולכן אני עושה את זה ככה.
והוא פשוט התעלם מזה. הוא אמר "היא אף פעם לא עשתה את זה כמו שצריך. בואי אני אראה לך איך צריך!"
אני מודה שהגבתי בשליליות ("כרגיל", לפי ההורים שלי) ואמרתי שאני לא רוצה כי אני רוצה לערבב בדרך שלי.
ישר התחילו עם ה"למה את כל כך עקשנית, מה אכפת לך, את לא מבינה שככה לא טוב לערבב את הקלפים?"
אמרתי שוב שככה אני רוצה לערבב. אבא שלי התעקש. אמרתי לו "אוקיי, אבל עם חפיסה רגילה". כבר הרגשתי שהאינטימיות שלי והתחושה הטובה שהייתה לי עם הקלפים נפגמה. הוא הראה לי. אמרתי לו "אוקיי, תודה".
פשוט כל כך כעסתי. הם טוענים שאני לא משתפת אותם אבל כשאני אומרת משהו שהוא לדעתי מאוד אישי, בקשר לסבתא שלי ומה שבשבילי הוא המורשת שלה (כולל ה"חוסר יעילות" של הערבוב) הם פשוט מתעלמים מזה!
אחרי זה היה עוד איזה סיפור עם ביקורת, שאני לא אפרט. בסיפור הזה אמרתי להם "אני מבינה שאתם דואגים , אבל במקרה הזה אני עושה את זה בדרכי כי (רשימה של סיבות ענייניות)". זה די עבד, כי באמת הצלחתי להוכיח את הנקודה שלי. אבל הם עדיין עקמו את האף שלא עשיתי לפי העצה שלהם.
וזה היה אחרי שהתלבטתי אם לספר להם על הנושא, כי ידעתי מראש שהם יתנגדו. החלטתי לספר כי אחרת הייתי צריכה לשקר ולהסתיר.

אחרי זה אמא שלי שוב, בפעם הטריליון, העירה לי על הלבוש, שזה ג'ינס ישן ולא יאה בכלל לצאת איתו מהבית.
ולמה אני לא קונה ג'ינס בכסף שהיא נתנה לי לחג במיוחד למטרה זו.
הודיתי לה על הדאגה ואמרתי שכרגע אין לי זמן לקנות ג'ינס ולא היה לי ממש כח לצאת לקניות מדידות וכו'. שאני אוהבת את הג'ינס הישן.
וכן הלאה וכן הלאה. שאני לא רוצה יותר לדבר על הנושא (ביקשתי ממנה כבר אינספור פעמים לא לדבר יותר על הלבוש)

היום בבוקר אמא שלי שוב ניגשה אליי והתחילה לדבר איתי על הבגדים. חזרתי על כל מה שאמרתי אתמול וביקשתי ממנה להפסיק להעביר עליי ביקורת.
אז היא אמרה לי שהיא כבר לא יודעת על מה כן לדבר איתי. ולמה אני לא מקשיבה לעצות שלהם, למה אני כזאת "עושה דווקא" כמו עם הקלפים.
אמרתי שאני מעדיפה לערבב את הקלפים גרוע וזאת ההחלטה שלי. היא ממש לא הצליחה לקבל את זה והתעצבנה.

לפני כמה שבועות הם שאלו אותי מה הציונים שלי באוניברסיטה. אמרתי להם רק את הממוצע ושאני לא ממש רוצה לדון בזה כי זה לא חשוב. אני יודעת שזה עצבן אותם אבל פשוט עם ההיסטוריה של העיסוק המוגזם לדעתי בציונים במשפחה רציתי להפסיק את זה.
אז היום היא הזכירה לי את זה "למה את עושה כזה סוד גדול מהציונים?" אמרתי לה שאני לא רוצה שהציונים יהיו עניין חשוב ושזה סה''כ מספר.
ביקשתי ממנה במקום ביקורת שתגיד לי דברים טובים.
היא אמרה שהיא כבר מפחדת לדבר איתי. וגם שהיא פשוט כברלא מסוגלת ולא רוצה ולא אוהבת לדבר איתי באופן כללי, ומכריחה את עצמה. (בעצם, כמוני)
ושגם לי יש מלא ביקורת עליה.
מה שנכון, אבל אני ממש עובדת על זה ובעיקר מקבלת כשההורים שלי לא משתמשים בעצות שלי.
ואמא שלי מרשה לעצמה ורואה כחובתה להעביר עליי ביקורת.

אני אמשיך אח"כ .
אני נוסעת אל האיש כי אני לא יכולה יותר להיות בבית הזה. אני מרגישה במלכודת כאן
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

טוב, אני אצל ההורים של האיש, רגוע ונעים פה.

אז השיחה של היום בבוקר הובילה פשוט לפיצוץ. אמא שלי אמרה שאין טעם לדבר איתי כי אני עקשנית ולא מוכנה להקשיב לשום עצות וכו' וכו'
וגם האשימה אותי בזה שאני לא משתפת אותם בכלום ומסתגרת בחדר שלי כל הזמן. מה שנכון רק חלקית, ועובדה שאתמול ישבתי איתם ובאמת השתדלתי אבל זה נגמר כרגיל בביקורת. היא אמרה שאני לא מספרת כלום כי אני פוחדת לשמוע את הביקורת שלהם. אמרתי שזה נכון, אני לא רוצה לשמוע ביקורת.
וכן הלאה וכן הלאה עד שפשוט לא יכלתי יותר, אמרתי שאני לא יכולה להיות בבית הזה והלכתי לטלפון וחייגתי לאיש שיבוא לקחת אותי משם.
ואמא שלי הלכה בכעס לחדר שינה וראיתי שהיא בכתה שם ממש ואבא שלי ישב איתה.
ואני הסתגרתי בחדר שלי נסערת.
תמיד כשאמא שלי בוכה אז אני כאילו ממש נלחצת שזה לא בסדר ואני צריכה להתקפל ומיד לנחם אותה וכו'. כי היא בכלל לא בוכה כמעט אף פעם.
ואני שונאת לראות אותה בוכה. זה עושה לי ממש בחילה רגשית.
אבל היום החלטתי שדי. לבכות זה לא סוף העולם. אני לא צריכה לבוא ולהתנצל ולהתחבק כשאני לא מרגישה שזה מתאים לי. יש לה את אבא שלי והוא תמיד בצד שלה.
ולי יש את האיש.

פשוט יש לנו ממש דחייה אחת מהשניה. יש לי גם דחיה מאבא שלי. אני לא יכולה לחבק אותו. אני יכולה אבל זה מאולץ. לא בא לי!!! ואני ממש אוהבת מגע. פשוט לא איתם.
זה כאילו אני וההורים שלי זה שני מגנטים שדוחים אחד את השני. ואחד המגנטים צריך להתהפך כדי שהדחייה הזו תיעלם.

ועכשיו הבנתי למה תמיד כשאני משתדלת לדבר (באמת לדבר, לא שיחה של 00:38 שניות "הכל בסדר") עם ההורים שלי בטלפון בשיחות היומיומיות שהן חובה, השיחות פשוט לא עובדות. כי אמא שלי לא משתפת פעולה, היא גם לא אוהבת לדבר איתי. היא מפחדת ממני. אני מנסה לפתח שיחה על איזה נושא נייטרלי והיא עונה ממש בקצרה.
אז זה בא גם מהצד שלה!

ואני כועסת על עצמי שהראיתי להם את הקלפים שלי. זה היה כל כך יפה והם דרכו על זה.
הם אפילו לא הקשיבו לי. העיקר שאני אעשה משהו נכון.
לא רוצה יותר לשתף אותם בכלום.

ובקשר לבגדים. זה פשוט אישיו מטורף במשפחה הזו. 60% מהשיחות מינימום הן על זה. אני לא משקיעה מספיק, אני מתלבשת לא מספיק מושקע, אני יכולה להיות פי 10 יותר יפה עם "קצת השקעה" וכו'. כל היום מדברים על בגדים, יופי, שיער, וכל כך הרבה פעמים אמא שלי עושה לי הרצאות ולוחצת עליי
ואני מנסה בסבלנות להגיד לה שתודה אבל אני כרגע מתלבשת כמו שאני מתלבשת ופחות חשוב לי הלבוש וכו', ונגמרה לי הסבלנות.
שירדו ממני.
אחרי הריב ברחתי לבית של סבא וסבתא שלי (ההורים של אמא) ושם במשך שעתיים גם הם (בעיקר סבתא, וסבא הוסיף תובנות)
דיברו איתי על כמה זה חשוב בגדים והמראה החיצוני, וכמה חשוב להקשיב לעצות של ההורים ולא של חברות "טובות".
זה היה מעצבן אבל איתם זה פחות נורא כי יש לי יותר סבלנות איכשהו, אני רגילה כבר להרצאות שלהם...

אחרי זה באתי לבית של ההורים לשעה והם לא דיברו איתי (גם אבא שלי, כמובן) ואז אמרתי שאני הולכת לאיש והם לא נפרדו ממני "כמו שצריך". זה לא קרה אף פעם.
זה לא הפריע לי כי שמחתי שאני לא צריכה לחבק אותם, זה רק היה סימן לזה שהמצב קשה.

אני לא יודעת מה לעשות, הביקורת זה פחות עניין גרוע כי זה רק בעיה "מעשית" שאפשר לפתור בעזרת שינוי היחס שלי (אני עובדת על זה אבל יש לי גבול...)
אבל הקטע של הדחייה שלי מההורים זאת הבעיה הגדולה.

והכסף שהם נותנים לי. איך אני יכולה לקבל מהם כסף כשהיחסים שלנו ככה?
ו... לא רוצה לנסוע יותר לשם.

:(
אתי*
הודעות: 293
הצטרפות: 15 פברואר 2004, 01:37

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אתי* »

את מדברת איתם יותר מדי.
את איתם יותר מדי.

את לא יכולה לשנות אותם, את רק יכולה לשנות את התגובות שלך לדבריהם.
לטעמי את משקיעה יותר מדי אנרגיה בלהגיד להם ולהסביר להם ולהעיר להם בצורה בונה.

הכסף שהם נותנים לך (ללימודים? לדירה?) מקנה להם שליטה עליך. הם מצידם מרגישים כך, ואת גם כן נותנת להם כי את מרגישה חייבת (אמא שלך נתנה לך כסף לחג ומצפה שתבזבזי אותו בצורה מסויימת ואת מסבירה לה למה לא הצלחת או לא הספקת).

את חייבת להתנתק מהם כלכלית, להתנתק מהם גיאוגרפית ולשמור על יחסי נימוס עד שתתחזקי ותתמודדי עם הנושא בעצמך. טלפונים של "הכל בסדר" - מה רע בזה?
לזה אמא שלך מסוגלת כרגע, אז למה לא בעצם? את באמת רוצה להאריך איתה בדברים? הרי את מגיעה שוב ושוב לאותה הסיטואציה, אז למה?לא קראתי את כל ההודעות, אבל כן קראתי על הפעם שנשארת אצלם, אפילו שהאווירה החלה להתחמם, בגלל איזו יום הולדת שהיתה בסביבה? את מצליחה לראות איזה דפוס כאן?

הביקורת לא תפסיק כשתתרחקי, אבל את תתחזקי. מיעוט הזמן והקרבה שלכם יעלה את ערכו - גם בעיניך וגם בעיניה, ויכוון אתכן לשיחות אחרות (למשל, עצם הריחוק הפיזי, באופן טבעי, יוריד את כמות הביקורת על הלבוש והמראה הכללי...).
עוד יבוא היום בו אבא שלך יעיר לך על טריפת הקלפים, את תגישי אותם לו ותתני לו לטרוף אותם כרצונו, ותחייכי.

בהצלחה.
סימה*
הודעות: 21
הצטרפות: 07 יוני 2005, 04:24

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי סימה* »

זה מדהים אותי זה כאילו ההורים שלי וסיפור חיי פרוס לפני דרכך.
אני יכולה לספר לך שאחרי שנים של לימודים וטיפול אישי משפחתי פסיכודרמה אלטרנטיבי ועוד ועוד.....
דרך ימימה הצלחתי למצוא נקודות שינוי בכל התקשורת עם ההורים שלי...
ממליצהממליצה בחום
בהצלחה בדרכך
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

טלפונים של "הכל בסדר" - אני מרגישה שזה רע כי זה פשוט מרגיש כל כך מאולץ וצבוע.
אני לא נהנית מזה. אני מרגישה שאני יוצאת ידי חובה. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התקשרתי סתם כי באמת היה לי משהו לשתף. שרציתי באמת לדבר ולספר. אני מתקשרת את הטלפון היומי, במקרה הטוב יש לי משהו חדש לספר (משהו שאני מרגישה בטוחה לשתף בו, משהו נייטרלי)
קשה לי עם יחסי נימוס עם ההורים. זה פשוט לא אמור להיות ככה! כבר עדיף חוסר יחסים...

לא דיברתי איתם מאז סוף השבוע. זה די מטורף כי עוד לא היה אף פעם דבר כזה של לא להודיע שהכל בסדר.
אני לא התקשרתי ולהפתעתי גם הם לא. אני מרגישה טוב קצת להתרחק אבל כל הזמן כואב לי ורע לי בלב. אני מרגישה שאני לא בסדר
שאני חסרת רגישות.
וגם כואב לי שהמצב עד כדי כך גרוע. אני לא מצליחה להנות מהריחוק הזה כי אני מוצפת רגשות כבדים, ביניהם רגשות אשמה וגם רחמים על ההורים שבטח דואגים וכאלה. וגם עוד רגשות שאני לא מצליחה להבין או לנסח.

אתי, זה מעניין שאת אומרת שאני איתם יותר מדי ומדברת איתם יותר מדי כי מבחינת ההורים שלי זה הפוך - אני מסתגרת ולא מדברת איתם כמעט, וכשאני כן אז אני מתעצבנת מכל עצה וביקורת (לדבריהם) ככה שהם נאלצים לצנזר את עצמם וכבר "מפחדים" לדבר איתי על כל נושא.
אני יודעת שהם שולטים עליי בקטע הכלכלי.זה כסף ללימודים (שהאמת בהתחלה לא כל כך רציתי, אבל עכשיו למרבה האירוניה כן בא לי ללמוד. אולי אם שנת הלימודים לא תיפתח זה ישנה את הכל) וגם כסף לדירה.
אני מרוויחה קצת, אבל ממש לא מספיק...

סימה, אני שמחה שהתקשורת שלך עם ההורים השתפרה..
זה נשמע כמו דרך ממש ארוכה והמון עזרה חיצונית גם.
האמת שאני לא ממש רוצה להיות איתם בטיפול משפחתי... אני מוכנה לעשות שינוי אבל אני לא יכולה יותר לסבול שיחות נפש על היחסים בינינו.
זה עושה לי ממש רע.
הייתי עושה כל דבר כדי לפתור את זה מהכיוון שלי.

בינתיים אני בבית שלי עם האיש וטוב לי. אבל הכאב הזה כל הזמן מציק לי, אני לא מצליחה להירגע.

תודה על ההתייחסות!!
אתי*
הודעות: 293
הצטרפות: 15 פברואר 2004, 01:37

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי אתי* »

מבחינת ההורים שלי זה הפוך - אני מסתגרת ולא מדברת איתם כמעט, וכשאני כן אז אני מתעצבנת מכל עצה וביקורת (לדבריהם) ככה שהם נאלצים לצנזר את עצמם וכבר "מפחדים" לדבר איתי על כל נושא.

להיות בביתם אבל לא איתם זה משהו אחד,
להיות בבית אחר (מקום אחר שיהיה לך בית) זה משהו אחר. זה לגמרי עושה הבדל. גם אמא שלי אוהבת להעיר לי - על גודלם של אברים מסויימים, על הבגדים שאני בוחרת, מה לא. ברגע שעברתי דירה - פשוט לא היה זמן לבזבז על שיחות כאלה. הם התגעגעו אלי, ואני - אליהם. שומעת את ההערות, לעתים רחוקות, אבל זה לגמרי אחרת. אני לא יכולה להדגיש כמה זה חשוב ומרפא, המרחק הזה. מנקה לך את הראש, וגם להם. הוא יתן לך זמן להתגבש בלי קריאות ביניים מהקהל.

לדעתי,
זה הרבה יותר חשוב מהתואר. אולי ניתן לפרוס אותו לעוד שנה ולמצוא עבודה מספקת, לעבור לגור עם שותפים או מה שניתן. המרחק יאפשר לך עבודה עצמית. להלחם כל יום - זה מתיש, זה מדכא, את עוד תתחילי להאמין להם חלילה....
מהמרחק תהני כאשר תתחילי לעשות עבודה. המרחק הוא צעד ראשון בלבד.
@}
סימה*
הודעות: 21
הצטרפות: 07 יוני 2005, 04:24

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי סימה* »

אולי לא הבהרתי את עצמי כהלכה....
השינוי המשמעותי היה לא דרך שיחות נפש איתם טיפולים ועוד....
אלא דווקא שעזבתי את החוץ ונכנסתי פנימה (דרך ימימה) מצאתי נקודות התיחסות שונות אחרי שנים שנים של כאב
אני לא מסיונרית ולא מקבלת אחוזים רק ממליצה על כלי אמיתי לתהליך הכרה פנימי שעזר לי לראות בעניים מציאות ולהצליח גם לקבל אותה בשמחה
שיהיה לך בהצלחה בדרכך.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 839
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אתי, אני כבר מתחילה קצת להאמין להם. הם נורא משכנעים...

אני מרוחקת מהם כרגע, לא דיברתי איתם... אני לא מתכוונת להגיע לשם בתקופה הקרובה...
אני מחפשת עבודה ומנסה להסתדר עם הכסף, ככה שגם אם ההורים יתנו לי כסף הוא יהיה אקסטרא, ולא הכסף שאני ממש מסתמכת עליו.

הלוואי שאני אוכל להגיע הבייתה ויהיה פשוט כיף ואני ארצה לשתף בלי חשש מביקורת או דאגה מוגזמת שלהם.

סימה, תודה רבה! שמעתי על ימימה דברים טובים, לא בטוחה שזה מתאים לי כרגע.

תודה על התמיכה! אני מרגישה יותר טוב אבל יודעת שמתישהו אני צריכה לחזור לדבר איתם ולא יודעת איך לעשות את זה (והאם אני רוצה...כרגע)
המצב הזה מאוד לא נעים.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אבא שלי כל הזמן שאני עצבנית מעיף אותי מהבית ולא נותן לי להכנס
מה לעשות?
מישהו123*
הודעות: 1
הצטרפות: 28 מאי 2015, 23:06

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי מישהו123* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני מתענין לדעת מה קורה עם זה עכשיו?
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

thank you!!!
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

thank you!!!
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

שנים של בעיות עם ההורים

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

רק רציתי להגיד שמותר לא לאהוב את ההורים שלנו. ועל אותו משקל - לא את הילדים שלנו. אי אפשר להכריח את עצמנו לאהוב. פשוט לקבל את זה זה הכל.

חזור אל “תחזוקת בית”