סמדר נ, הוצאת לי את התחושות מהלב (על משקל המילים מהפה).
פגשתי את בנ זוגי אחרי שהייתי בת 33 בטוחה שאשאר רווקה לנצח (טוב, האמת שאת זה חשבתי כבר בגיל 18). ועדיין אני כל כך מתחברת לדיונים פה, כל כך רוצה להציע את התובנות שהיו לי שאיפשרו בכלל את היקשרות הקשר ולא מצליחה למצוא את המילים.
הלכתי לסדנה שפורסמה באחד האתרים - מיומנות זוגית או משהו כזה (לא זוכרת את השם) שם הצלחתי לראות מה זה החסם שלי (
עירית לוי דיברה על זה). המון דברים בסדנא נשמעו לי קישקוש בלבוש - אבל באתי בלב פתוח והיא תרמה לי המון. איפשרה לי להבין שלגיטימי לבקש דברים כבר בשלב מוקדם של היכרות (בלעדיות למשל (-:)
די מהר הפסקתי להיות באתרים הללו - היה לי קשה מידי.
א ב ל - גיליתי את הפורומים השונים, את בנזוגי פגשתי בפורום חברתי של רווקים - רווקות, יתרונו בזה שאפשר "לדבר" עם מישהו , לראות מה הוא אומר, איך הוא מדבר וכו' - להכיר.
בהתחלה לא הצלחנו לתקשר, ובכ"ז המשכנו כמובן שנינו לכתוב שם (בלי קשר אחד לשני) עבר חודש או יותר והתחלנו להגיב אחד לשני, לפלרטט, ואפילו אחרי 3 חודשי "הכרות וירטואלית" נפגשנו לבליינד דייט.
אחרי חצי שנה עברנו לגור יחד, אחרי שלושה חודשים נוספים הוא הציע שנתחתן (הסכמתי) אחרי שנה וחצי יחד עשינו את זה ועכשיו אנחנו בהריון (טוב, כבר בחתונה הייתי...).
מה עוד חשוב? הוא ההופכי של "המפרט הטכני" שלי.
אני שמחה שיש לא נשואים ב"באופן" אמנם עוד לא הייתי באף מפגש אמיתי, אבל זה משמח.
באופן הוא גם בעיני הרבה יותר מהורות מודעת.
מאחלת לכולם שיהיה טוב ברווקות, ושזוגיות טובה תחליפה, אם וכאשר תרצו.
<מסתבר שמצאתי את המילים בסוף...>