רווקים רווקות

[אנונימי]

מדור רווקות ורווקים
~ראו גם:
חברים והכרויות
פגישות עיוורות
אתרי היכרויות ברשת~


חומר רלוונטי מדף זה הועבר ל אתרי היכרויות ברשת.

[אדם_א*]

מי ייתן והנה כאן, אנו הרווקים והרווקות, שקולנו מוצנע ואינו נשמע בגאון, נמצא מקום לדברינו.
בואו נשמיע וניתן לשמוע. בואו נחלוק ונעזור, נתמוך ונזין, נהיה כאן בשביל שכמותינו.
{

[אלמונית*]

אם יש לי ערב בודד אני נכנסת לאחת מתוכנות הצ'טים הנלוזות ומשוחחת שיחות טפלות עם כל מני מזדמנים למינהם. לפעמים זה גורם לי להרגיש קצת רע אבל זה עדיף מתחושת הבדידת הגמורה.
ולתהייתך אדם , למה מדברים פה על הורות והנקה כל הזמן? נראה לי שכשיש ילדים, פתאום אדם נאלץ לשאול עצמו שאלות שהצליח לא להתמודד עימן עד כה. פניתי לתזונה טבעונית בעקבות בעיות עיכול. אחרת, מי יודע? מעולם לא הייתי מחפשת אלטרנטיבה. כשהגעתי לכאן גיליתי שלהרבה דברים שאני עושה יש שם ויש עוד אנשים שעושים כך. אחרת הייתי ממשיכה לחיות את חיי בביתי הקט .....

[אדם_א*]

אלמונית יקרה, אני שמח מאוד לקרוא את דברייך ועוד יותר מכך - לקרוא שבזכות המקום הזה התוודעת לאפשרויות נוספות בחיים, שקודם אולי לא היית מודעת אליהן.
אני גם חושב שבכל שלב בחיים, ולא רק בשלב ההורות, יש קשיים שאנו נאלצים להתמודד איתם ולא באמת יודעים איך...
זה רק נדמה לנו שאנחנו יודעים, כי מי יגיד לנו מה לעשות וכו'...
לכן, אשמח מאוד אם הדף הזה ישמש את אותם אלו שזקוקים לעיצה יום-יומית (או כזו שברומו של עולם), ושהיא בנושא מתוך חיינו כרווקים ורווקות.

[מיקרוני*]

כמה שהאתר הזה מדהים אותי כל פעם מחדש...הוא גם כל פעם לוחץ על נקודה רגישה - אני רווקה !
יש לי שתי ידיעות פנימיות שמתקיימות להן ביחד : האחת שהעולם מזמן את מה שצריך תמיד בזמן ואני סומכת עליו...
השניה היא שאני כבר כל-כך רוצה ומרגישה מוכנה לקשר, לבית.
ואז יש אי שקט בפנים, איזה חלק עכשיו שולט, הרגוע או הלחוץ ??? ואז בכל מקרה אני נזכרת....
אין איפה להכיר, בטח שלא גברים נורמליים(?) ורוב גברברי ת"א אכן דומים יותר לתיאור של הבחור שהתחיל עם טובי...
אז ברע לי אני חוזרת לאתר, לכל הדיבורים על ילדים וכו'....וזה עושה אותי יותר שמחה !

[עודד_לבנה*]

מיקרוני,

אין איפה להכיר, בטח שלא גברים נורמליים(?) ורוב גברברי ת"א אכן דומים יותר לתיאור של הבחור שהתחיל עם טובי...

1. בחיפה?
2. בירושלים?
3. בבאר שבע?
4. בכל מקום מחוץ לגוש דן?
5. בגוש דן במקומות שונים ממקומות הבילוי שעד היום ניסית?

[יערת_דבש*]

מיקרוני,
נראה לי שזה מה שאת בוחרת לראות. יש המוני גברים שמשוועים לאישה, והם לא מפלצות..
אולי בת"א, יש תחושה שמרוב שכולם מחפשים, לא מוצאים, ויש אוירת חיפוש מעצבנת, נכון?

[פלוניטה*]

גם אני חיה כרגע בת"א וגם לפי דעתי אין איפה להכיר.
בעבודה הגברים מבוגרים ממני וכולם נשואים או חיים במערכות יחסים זוגיות........

כמו שמיקרוני אמרה, אני מזכירה לעצמי שלכל דבר יש את הזמן שלו ושאין לי מה להתבאס עכשיו מהיותי לבד, כי זאת תקופה זמנית,
ובעתיד בעוד שנה או שנתיים, אני מתכננת להתחיל ללמוד ואז בטוח יהיו לי יותר הזדמנויות להכיר צעירים בני גילי....

אבל עדין מבאס שגם כשאני הולכת לאירועים חברתיים שמעניינים אותי קשה לי מאוד ליצור קשר אם מישהו שם,
במיוחד אם אני הולכת לבד.. אני לרוב מסתלקת בתום הסרט או ההרצאה כדי שלא יראו שבאתי לבד...

[עודד_לבנה*]

להתבייש בזה שאת מחפשת לא יעזור לך למצוא.
אם תמשיכי לפעול בדרך שפעלת עד היום - תמשיכי לקבל את אותן תוצאות שקיבלת עד היום.
הגיע הזמן לשנות משהו. למעשה - לשנות כמה דברים: את הבושה בכך שאת מחפשת, את הבריחה לפני הסוף - לפני השלב שבו מכירים, את המקומות שאת הולכת אליהם, ואולי גם את הגברים שאת פוסלת.

[סמדר_נ*]

את המקומות שאת הולכת אליהם,
נכון, עד גבול מסוים: את הגברים שנעים לך לשהות במחיצתם אין הרבה סיכוי למצוא במקומות בהם לא נעים לך לשהות.
>זה היה הטיעון הקבוע שלי כשאמא שלי היתה אומרת שכדאי לי לצאת למועדונים וכו'<
>העתיד הוכיח שצדקתי <

[יערת_דבש*]

עודד לבנה ,
יפה!!
אלו תובנות של רווק או של מי שאחרי?

[מיקרוני*]

עודד- כן רק ת"א...אני לא ניידת ומפאת חוסר זמן...
יערת דבש- כן מה שאמרתי ואיך שניסחת נכון לגבי ת"א ואני יודעת שזה סוג של שיקוף שעוד לא מצאתי...המציאות אומרת לי: יש לך עוד מסלול לעבור, יש עוד שיעורים ללמוד, את עוד לא ממש מוכנה, תמשיכי להתכונן את בכיוון וכו' אני שומעת את הדברים האלו מבפנים וגם מבחוץ ובכל זאת
ניסיתי- אתרי הכרויות, חוגים, קורסים ואפילו להתחיל עם מי שנראה לי בלי להתבייש (אח שלי אומר מי שמתבייש- מתייבש...)
אז אוליי הקצנתי שאמרתי שרוב גברברי העיר מחפשים מין (אם כי זה מרגיש ככה). אבל להכיר מישהו אמיתי, לדבר מהלב, מישהו שמחפש
קשר רציני ושיהיה גם "קליק". בשלב הבגרות שלי, את זה עוד לא מצאתי....

[יערת_דבש*]

אז אוליי הקצנתי שאמרתי שרוב גברברי העיר מחפשים מין
ואם תפני מבטך פנימה, תראי שגם את מחפשת מין...
אין פסול בביטוי של הגברים, של חיפושם אחרי מין. כולנו רוצים. לפעמים אנחנו שומעות את הצד הזה בלבד ונבהלות...

[טובי_י*]

לפלוני אלמוני
הבחור ההוא היה דביל.
לעניין בחורים אחרים,
באופן כללי, ברור שיש משפטים שגורמים לך להתעניין במי שמולך, ולרצות להכיר אותו.
אבל אני לא נשבית מקסמיו, כהגדרתך, של מישהו רק בגלל משפט או שאלה.
בשביל הקסם הזה, צריך קצת יותר זמן.

[מיקרוני*]

יערת דבש - כנראה לא הסברתי את עצמי נכון...
מיניות היא דבר טוב ובריא והיא חלק מהאנושיות שלנו כמו גם חלק מקשר זוגי, אבל מצאתי שממש רוב הגברים הפנויים בת"א
מחפשים רק מין !
אין פסול בביטוי של הגברים, של חיפושם אחרי מין. כולנו רוצים.
זו באמת הרגשה שזה הדבר היחיד שמחפשים, למה? למה זה הדבר המהותי שמחבר היום בין גבר ואישה רווקים? מה קרה לשיחה ?
ללהיתרגש מלהחזיק ידיים? ולא, לא כולנו רוצים רק מין, חלקנו רוצים שיהיה מין בתוך קשר, שאפשר יהיה בכלל להתחיל קשר ולא
כשאת אומרת למישהו שאת מחפשת קשר רציני ולא רק מין אז הוא נעלם תוך שנייה...
וזה מתסכל מצד אחד, מצד שני אני מבינה שכשהאחד שלי (שכמובן לא יחפש רק מין...) ואני נהיה מוכנים לפגוש אחד את השני
זה יקרה - זה פשוט יקרה !

[אלכימאי*]

נראה שכולם כאן משועממים מה דעתכם להגיע למפגש ביום שישי בשעה 19.00ה-30/7 וניפגש ולכו תדעו אולי יגיע הקץ לבדידות

[זהב_טהור*]

אולי תהיה יותר ספציפי בכוונתיך? איזה מן מפגש?

[רוני_מיקרוני*]

אני אשמח לפגוש ....אבל לא קצת פספסתי ?
>לפעמים מסתכלת בלוח שנה ומגלה שהזמן זז הרבה יותר מהר ממה שחשבתי<

[עודד_לבנה*]

_מצאתי שממש רוב הגברים הפנויים בת"א
מחפשים רק מין !_

יש אפשרות להסבר אחר:
הגברים הפנויים שמחפשים רק מין מנסים להתחיל עם כל מה שלא זז מספיק מהר.
נניח שכל אחד כזה מנסה להתחיל עם שלוש בחורות ביום, ואילו מי שמחפש משהו יותר רציני מנסה להתחיל רק עם שתים בחודש.
נניח שיש פי ארבעה בחורים שמחפשים יותר ממין מאשר בחורים שמחפשים רק מין.
כל בחור שמחפש רק מין יפנה לתשעים בחורות בחודש.
כל ארבעה בחורים שלא מחפשים רק מין יפנו לשמונה בחורות בחודש.
במקרה כזה יש לך סיכוי של פי 11 להיתקל בבחור שמחפש רק מין, למרות שהם רק רבע מהאוכלוסיה.

(המספרים אינם לפי איזה סקר, אלא רק כדי להמחיש את הנקודה).

[ליאת_טאוב*]

עודד, גם פה אתה מדבר במספרית???

[עודד_לבנה*]

הסכמנו כבר שהגברים חושבים רק על מספרים, לא?

[ליאת_טאוב*]

[חיפושית*]

במקום להילחם בגברים "שמחפשים רק מין", אולי כדאי לנסות לאמץ את השיטה שלהם....

אפשר למצוא "יזיז" לתקופה הזאת עד שמוצאים מישהו באמת נרצה לבנות איתו זוגיות אמיתית
ובינתיים במקום להרגיש לבד, ליצור אשליה של ביחד...
[-:

[ענבל*]

אני לא חיה בתל אביב אבל נראה לי שהכללה גורפת על כך שגברים מחפשים רק מין לא מתאימה. יש ויש כמו שאומרים. לגבי הפתרון שלך חיפושית לגבי יחסי יזיזות, מאמינה שזה אפשרי לתקופה מאוד מסוימת אבל תמיד מגיע שלב ששואלים: או קיי, מה עכשיו?
נכון שיש תקופות בחיים שאם אין ברירה ...אז אין ברירה, אבל בעיקרון זה לא פיתרון לא לגברים ולא לנשים. מי שמחפש קשר מוצא ואם כל מה שמגיע אליך אלו אנשים עקרים רגשית, זה הזמן לעבודה רוחנית שלך עם עצמך.
ILI

[טובי_י*]

יזיזות ממש לא מדברת אליי.
אבל שלא כבעבר אני מקנאה באלו שזה כן מדבר אליהם.
בסה"כ הם נהננים מחוויות שלא בהכרח יקרו או קרו עם השלושה ארבעה פרטנרים רומנטיים שישי לנו בחיים.

[חיפושית*]

יזיזות זה בהחלט לא פתרון לטווח רחוק
וזה גם לא אומר שאם יש יזיז אז לא ממשיכים לחפש את האחד
אבל בינתיים, בימים שמרגישים קצת לבד ושחיבוק יכול לעזור, זה בהחלט פתרון

[פלוני_אלמונית*]

אז מה ההצעות שלכם לפגוש את אותו אחד שאתן מייחלות לו....

[ענבל*]

הצעה חשובה ביותר

לבקש כל יום בקשה מיוחדת לבן זוג מיוחד. זה עוזר. אם במילים מנכיחים את בן הזוג העתידי בתוך החיים עכשיו זה מגיע הכי טוב.

לי למשל יש תפילה פרטית משלי. אני אומרת שיש לי בן זוג שאיתו טוב לי ואני חשה אהובה ורגועה.

אני יודעת שהוא אי שם בצנרת של החיים שלי ומתי שהוא בקרוב הוא יופיע.

ואפשר כמובן לשלב זאת עם דרכים קונוונציונליות של הכרות דרך חברים ודרך האינטרנט. הכרתי כמה אנשים נפלאים בדרך הזו.

[פלוני_אלמונית*]

שלום ענבל,
גם אני התרשמתי ממה שכתבת ואני בהחלט מתכוון לאמץ את הגישה.
תודה לך...
ובהצלחה

[ענבל*]

תודה על התגובות. אני עדיין חדשה באיזור (של באופן טיבעי) ולכן גם אין לי דף בית, אבל אני חושבת על זה. עברתי פשוט מהפכים כאלה משמעותיים מנישואין עם ילדים, לפרידה ממושכת וכרגע אוטוטו גירושים פורמליים. לא איבדתי לרגע את הצורך או הרצון בחבר/בן זוג בדרגה זו או אחרת. פשוט רוצה סוג מסויים של קרבה עם הרבה מרחב לעצמי. קשה לי לדמיין את עצמי נכנסת לזוגיות שכוללת מגורים משותפים..... אבל נראה איך החיים שלי יתפתחו. אני מוכנה לכל מה שמוכן להגיע.
לגבי התפילה,
קיבלתי את ההצעה מחברה לעבודה והייתי מופתעת לגמרי שזה הגיע דווקא ממנה כי היא נראתה לי ממש לא בכוון הרוחני, אבל, לשמחתי יש הפתעות טובות בחיים. כלכך אהבתי את מה שהיא אמרה לי שאימצתי את זה ישר.

ענבל, שלום- מי את?
אני חיה בדרום הארץ, עוסקת באמנות ושמחה בכל מה שקורה לי.
יש יותר פרטים ב ומצפה ומחכה למי למי


שנה טובה לכולם @}

[פלוני_אלמונית*]

ענבל אני יכול להגיד לך שאת ההצעה שלך אני מבצע כבר יותר מחצי שנה והאמת שבת הזוג שייחלתי לה כל כך הגיעה לחיי דיי מהר. עכשיו, אחרי חצי שנה של אושר מוחלט איתה היא החליטה שלא מתאים לה יותר להיות איתי, והאמת שאני עדיין לא מבין לגמרי למה (לדעתי גם היא לא מבינה)... אז אני שואל את עצמי אם זה שווה את המאמץ בכלל??

[יערת_דבש*]

פלוני וגם אלמוני, למה אתה כותב בעילום שם?
אפילו תבחר ניק ייחודיף שחא חושף אותך.
תנסה, תאמין לי שזה נעים.

[יערת_דבש*]

"ייחודי שלא חושף".
סליחה על התאויוט.

[ענ_בל*]

פלוני

והאמת שאני עדיין לא מבין לגמרי למה (לדעתי גם היא לא מבינה)... אז אני שואל את עצמי אם זה שווה את המאמץ בכלל??
קודם כל, כיף לך שכלכך מהר פגשת את זו שחשבת שהיא בת הזוג המתאימה לך. זה כבר מראה איך זה פועל. אולי אתה היית מוכן לזוגיות והיא עדיין לא. הזמן יעשה את שלו ואם הסבות בגללן היא עזבה לא קשורות אליך אז תשובו להיות יחד. אני בטוחה שבכל מקרה תהיה לך בת זוג מתאימה ואוהבת כי מי שמתפלל ורוצה באמת, איך שהוא זה מסתדר לו.
אצלי, בתהליך הפרדות מבן הזוג הקודם רוב הזמן לא רציתי בכלל בן זוג. אחרי העצה שקבלתי אמרתי לעצמי, טוב, ננסה.
זה היה ערב שבת, בקשתי יפה יפה. למחרת פגשתי גבר איתו היתה כימיה נהדרת ובבת אחת רציתי קשר אמיתי ועמוק.
אצלי זה כנראה לא הזמן המתאים כי עדיין לא התגרשתי פורמלית אז התנתקנו, אבל, מי יודע?

אני ממשיכה לבקש ובטוחה שכשיגיע הזמן המתאים זה פשוט יזרום.
יום טוב.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני "ביקשתי" פעם במשך כמה שבועות ואז פגשתי את מי שהיה חברי אחר כך. לעומת זאת, כמה שנים אחרי שנפרדנו, היו שתי תקופות שבהן ביקשתי באדיקות ולא קרה כלום. קשה לדעת למה לשייך את זה. תמיד אומרים שזו "שאלה של מוכנות". ובכן, אני חושבת שכבר עברתי בהצלחה גם את הפוסט דוקטורט במוכנות...

ועניין אחר - נשים הרות פנויות, מה הן אמורות לעשות עם הרווקות שלהן? לפאבים מעושנים אני לא אצא, ברחוב לא יתחילו איתי, להירשם לאתרי היכרויות נראה לי קצת מוזר במצבי זה. ומאגר הדייטים הפוטנציאליים דרך חברים כבר מוצה מזה זמן.

[ענ_בל*]

מגניב, את בהריון?
האמת היא שזה נשמע מסובך להכיר בהריון בגלל שבהריון יש המון אנרגיות שנכנסות לתוך העניין עצמו ואז קצת מסובך להתחיל קשר חדש.

בכל אופן בהצלחה רבה.
והעיקר לקום בבוקר עם שיר חדש בלב.

[מונו_נוקי*]

נראה לי שהרעיון של עודד לא רע.
איתי התחיל מישהו כשהייתי בהריון מתקדם. כך שנראה שיש גברים שמחבבים נשים במצב זה.......גם בספרה "אשת איש" מתארת שלי יחימוביץ איך התחילה רומן מחוץ לנישואין כשהיא בחודש החמישי. (הם הכירו בקונצרט- הוא ניגן והיא צפתה)
אם זה לא עובד בכל אופן הייתי מתנחמת בפרקים מ"סקס והעיר הגדולה" שבהם העו"ד הג'ינג'ית בהריון ללא בן זוג.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

למונונוקי - אולי ראית גם את הפרק שבו היא מרגישה חרמנית כל הזמן, ומתחננת לסקס עם האקס שלה

[טרה_רוסה*]

אני אם הייתי מחפשת בתל אביב בחור (אולי באופני) הייתי:

שוהה בספריה של האוניברסיטה,
הולכת ללמוד משהו במדיסין,
עושה מנוי לסינמטק והולכת כל שבוע לסרט,
מבלה בחנויות טבע,
הולכת להרצאות במרכז "חיים אחרים",
הולכת לשיעורי יוגה/ויפסנה/מפגשים של ריינבו/סלון מזל/הגדה השמאלית
נהיית פעילה בדברים שמעניינים אותי: עזרה לנוער במצוקה/התנגדות לכביש 6/הפגנות נגד הגדר

מספיק רעיונות?

[עודד_לבנה*]

לא ממש הייתי במקומות האלה, אבל נראה לי שברובם תמצאי בעיקר נשים.

[ענ_בל*]

יש משהו בדבריך מלבד העובדה שהספריה של האוניברסיטה מפוצצת בסטודנטים.


(קטנים עלי, חבל)

[טרה_רוסה*]

לא ממש הייתי במקומות האלה, אבל נראה לי שברובם תמצאי בעיקר נשים.

אבל מספיק שיש גבר אחד

וחוץ מזה, זה לא נכון. בחלק מהמקומות יש בעיקר גברים, ובחלק גם וגם.

[מונו_נוקי*]

הבנתי שבאוניברסיטה הכי קל להכיר בהרקדות ובבריכת שחייה.
הייתי משתתפת בפורומים של פנויים\פנוייות והכרויות (למשל בתפוז)
הייתי קונה את הספר של "איך לההשתמש במה שלמדת בבי"ס במנהל עסקים כדי להכיר בחור " או שם דומה, שמעתי שזה ספר מעולה שמלמד איך למכור את עצמך, אני שוקלת לקרוא אותו מסקרנות.
אולי להציץ בפורומים של חד הוריות וללמוד איך הן התמודדו עם הקשיים שאת מעלה פה.

[יערת_דבש*]

טרה, איזה חמודה, רעיונות נחמדים ומעודדים.
קומה ג,
במצבי זה עשוי להיראות נואש
אני לא אוהבת את המשפט הזה בהקשר של הכרויות. כולם רוצים להכיר, כולם מנסים להכיר, הפחד מנואשות רק חוסם.

[ענ_בל*]

יערה
מסכימה לגמרי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אולי להציץ בפורומים של חד הוריות וללמוד איך הן התמודדו עם הקשיים שאת מעלה פה

מחד-הוריות אני רק שומעת שלזו היה חבר בחודש שלישי, ולזו היה חבר בחודש שישי וכולי... (כלומר, מאלה שהיה להן חבר. נדמה לי שהרוב הצהירו שרומנטיקה או סקס לא עניינו אותן כלל במהלך ההריון). לא יודעת איך הן הכירו את כל הגברים האלה, כמה כאלה יש, ואולי זה בכלל אותו הגבר שהוא חבר של כל ההריוניות בתורנות?

לגבי מקומות ההיכרות - טרה, תודה על הרעיונות. גם אני מעט מבוגרת מדי בשביל האוניברסיטה, אפילו בשביל רוב תלמידי התואר השני. אני גם לא מחפשת בהכרח בחור "באופני" גיק נחמד יספיק. העניין הוא, שוב, שכשהסטאטוס שלי לא ברור, יהססו להתחיל איתי על סמך מפגשים חטופים. זה מותיר לי שוב את אופציית אתרי ההכרויות, שם לפחות אפשר להבהיר שאני פנויה.

[יערת_דבש*]

יהססו להתחיל איתי על סמך מפגשים חטופים
בגלל זה אני חושבת שאת צריכה להיות מאד ברורה ויוזמת.
הם באמת לא אמורים להבין שאת פנויה.

[ענ_בל*]

העניין הוא בתחושה הפנימית שלך. ממה שאת כותבת ומאיך שאת כותבת אני חשה את הרצון שלך לבן זוג אבל ביחד עם זה המון היסוס וחוסר ביטחון (שנובעים מהמצב האוביקטיבי בו את נמצאת, או שלא?)
כמה שתרצי בן זוג, אם את חשה בחוסר הביטחון הזה זה יוקרן החוצה וכמו שאת חושבת על עצמך כך יחשבו עליך.
לא יודעת איך הן הכירו את כל הגברים האלה, כמה כאלה יש, ואולי זה בכלל אותו הגבר שהוא חבר של כל ההריוניות בתורנות?
צחקתי , אהבתי

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הרצון שלך לבן זוג אבל ביחד עם זה המון היסוס וחוסר ביטחון

חוסר אמונה, אולי.

[טובי_י*]

אתמול גדלתי בשנה. (פתאום לפתע!)
ביום שישי הבא. ה - 1/10/04 אני עורכת מסיבת דיסקו ואלכוהול.
היא תהיה בסגנון הסבנטיז האהובים ותערך בדירתי התל אביבית.
רוב החברים/ות שהזמנתי הינם בסוף שנות העשרים ותחילת השלושים.

חשבתי לעצמי שבמסיבה הזו יהיו חברים ומכרים מכל גווני החיים שלי, חוץ מבאופן שבו אני חברה תשעה ירחים...
לכן, אתם הרווקים/ות הקבועים שכותבים כאן מוזמנים לחגוג איתי ואצלי.
כתשורה שלכם נשמח לקבל גם אלכוהול מכל סוג שהוא, (רק לא יין, נשאר המון ממסיבת ראש השנה ) .


מי שמתחשק לו לבוא, ורוצה עוד פרטים, או סתם לאחל לי דברים טובים, יכול למצוא אותי בדף הבית שלי טובי י .

[מונו_נוקי*]

אני מניחה שכל אחד מוצא את המסלול שלו. רק היום פנתה אלי חברה בשאלה אם אני מכירה מישהו להכיר לאחותה. את אחותה פגשתי פעם או פעמיים וממש לא מספיק כדי לדעת מה היא מחפשת וכן אני מכירה ממש מעט רווקים (שווים;-) )
נראה לי שבאתר הכרויות אתה יכול להציג את עצמך ולבקש מאפיינים ספציפים.
בכל אופן חברה טובה אחרת הכירה את בן זוגה דרך הכרות ממחושבת לאקדמאים(מכירים את זה? מפרסמים את זה תמיד באוניברסיטה). אחרי שהכירו הסתבר שהם עובדים בניין ליד בניין, גרים באותו רחוב, ההורים שלהם גרים ממש קרוב והם מעולם לא נפגשו!
גם בת דודה שלי הכירה את בעלה באתר הכרויות.
המציאות היום ממש מנוכרת, לכן קשה להכיר.

אבל דרך שטובה לאחד תהיה פחות טובה לאחר. יש לי חברה שאת כל בני הזוג שלה פגשה בהרקדות באוניברסיטה. גם היום שהיא כבר 10 שנים אחרי הלימודים.....

[יערת_דבש*]

יש לי הרגשה שזהו זמן טוב באתר לנושא ה רווקים רווקות, למשל גם בגלל מיקומו בדפים הנצפים ביותר. פתאום מתחיל שיח בנושא.
מזמנת לאתר ולעצמי טרנד הכרויות באתר.
ועוד משהו, אם אנחנו כבר פה.

זאת כלכך יכולה להיות קהילה הטרוגנית- רוקים/ות והורים/ות ותינוקים/ות וגם זקנים/ות.
בפארק הירדן הסתובבתי, על אף החששות, בסביבה מוכרת, שייכת, נוחה, כאילו זה המקום שלי.
הגורם המקשר בין אנשי הקהילה, או לפחות אותי לקהילה אך מקווה מאד שגם את כולם אליה-
הוא משהו מהבטן, מעין הסכמה והליכה בדרך משותפת/דומה.
יש איזה צליל ששומעים אם מקשיבים טוב, מעל הרחש, שאת דמותו רואים בעיניים אחד של השני.
חבל לי שאין שם עדיין הרבה רווקים, ואני רואה את מקומם שם.

[מישהו_אחר*]

הגעתי לאתר בטעות ואני לא שייך.
אבל כמו לבהות בשמש לא הצלחתי להפסיק לקרוא.
שמח ועצוב בו זמנית מזה שיש עוד אנשים שמחפשים, שרוצים קשר אבל לא יודעים איך וכמה.
הציני שבי צועק שזה אף פעם לא עובד, ובכול זאת אני כותב את ההודעה הזאת כשאין לי ממש מה להגיד

בהצלחה

[יערת_דבש*]

תאמר עוד.

[לוונדר_סגול*]

באמת גם לי היה חסר הקול של אלה בלי בני הזוג והילדים
וסבבה שמישהו פתח את זה.
אנחנו עדיין מיעוט, אבל אולי זו רק ההתחלה...

[מישהו_אחר*]

עוד...
במבט ראשון כעסתי, איך אתן יכולות לסכם את כל הגברים במשפט וחצי, אחרי שקראתי שוב וחשבתי קצת הבנתי שזה לא כל כך פשוט.
אני חושב שאמנם אותם גברים שאתן מחפשות נמצאים שם, אולי אפילו עובדים בבניין ליד וגרים במורד הרחוב, אבל בדרך כלל אלו לא האנשים שיפנו אליכן ככה סתם.
גם הם כמוכן נכוו מנסיונות העבר, והם יודעים כמוכן שכשרוצים משהו יותר מסתם זיון מעורבת השקעה נפשית הרבה יותר גדולה.
לפעמים נסיון מלמד שאנשים לא תמיד יאמרו מה שהם באמת רוצים ואולי הם אפילו לא יודעים מה הם רוצים.
אנשים מחפשים בני זוג בצורות מוזרות מאוד, משהי פעם אמרה לי שהיא מחפשת אקדמאי, לפחות עם תואר שני. בלי לשים לב היא פסלה, על פי הגדרה, את רוב אוכלוסית העולם, זה אפילו לא נעשה מסיבות נכונות כי אולי החיים הובילו את מי שיהיה לה טוב איתו בדרך אחרת.
אני לא אוהב שפוסלים אנשים בלי להכיר אותם, מצד שני מי אני שאבקר ואני לבד.
שיהיה לכולם צום קל וגמר חתימה טובה, איזה יופי הזדמנות לחתום על חוזה חדש עם עצמכם.

נ.ב.
דבר אחד (אולי רק אחד) מאוד חיובי באותו בחור שהציע זיון, הוא לא שיקר, לא בזבז לך את הזמן, ולא שיחק עם הרגשות שלך. זה כמובן לא סיבה לקפוץ למיטה איתו אבל צריך לפחות לכבד את הכנות שלו

[תזמורת_הים*]

הדף הזה בהחלט מתחיל להיות מענין
אני מסכימה עם יערת דבש. אני לא חושבת שנושאים שקשורים להורות וזוגיות בלבד ממצים את הקונספט של "לחיות באופן טבעי", ואין כל סיבה שרווקים ירגישו לא שייכים לכאן רק בגלל עצם העובדה שהם רווקים.
אני חושבת שלרווקים ְ(אני כותבת בזכר אבל מתכוונת לשני המינים) שחיים בסגנון "באופני" עוד יותר קשה למצוא בני זוג משום שבחברה שאנו חיים בה אנשים "באופניים" הם יוצאי הדופן. כמה פעמים נכנסו לכאן אמהות צעירות לתנות על בדידותן בחברה שמבקרת באכזריות בחירות כמו להשאר עם ילד בבית, להניק עד גיל מאוחר וכיו"ב? כמה פעמים מצאו אמהות כאלה את הגאולה כאן באתר, דרך יצירת קשרים עם אמהות אחרות שחושבות כמוהן? אני חושבת שזה יכול להיות נפלא אם ניתן היה להכיר פה באותה צורה בן או בת זוג שלא יזדעזע מרעיונות כמו לידה בבית, לגדל-אוכל ו פשטות מרצון. זה לא כל כך פשוט שם בחוץ...
מענין לאן הדף הזה יתפתח.

[לולו_הלוליינית*]

וידוי

האמת היא שאין לי מושג מה הולכת להיות המילה הבאה. אלא ששוב אני לא בתיאום עםעצמי. זזה,מדברת,חושבת,מתקשרת עם העולם- וכל הזמן משהו בתוכי לא יושב טוב. לא בסיכרוניזציה.
בפעם האלף וכמה אותה חוויה של "לא-בדיוק-אבל-בערך". נשמע מוכר?

וישנם הזמנים האחרים- בהם הרגע נובע מתוך עצמו כמו פרח בעל אלף עלי כותרת. ואז-דבר אינו חסר.
או הרגעים בהם מיצי החיים מתנקזים ונאספים מכל נימי הגוף- ופורצים ועולים בלא שליטה מהבטן. באימון יוגה, בהאזנה למוסיקה. בין אם עולים מיצים של כאב, קושי, שמחה,קלות- באותם רגעים כולי יודעת- כעת חיה.

ועכשיו? יום לכפר בו על העוונות. ואני- שבכל ימות השנה משתדלת- לא לשקר ולא לנצל ולא לפגוע ולא לרכל- יודעת שעוון כבד על כתפי. שבמשך כל השנה אני חוטאת. כמעט בכל יום . ומייד תבינו שאין כאן הגזמה.
בכל שעה בה אני בוחרת להעצים געגועים, ל"נפח" סיפורים (עבר) , לפנטז איך -היה-לי-טוב-אם-רק.....(עתיד)- בכל אותם רגעים אינני נמצאת בהווה. אני משליכה עצמי לעבר זמן בדוי . ובואו נחשוב רגע: האם ניתן לנו עוד משהו בעולם מלבד כאן ועכשיו? כך שכאשר איני נמצאת עם מה שלפני (מכירים את זה? עומד מולי אדם ומדבר ואני עסוקה כל העת בשיחה שהסתיימה לפני שעה ) -הרי שאינני נוכחת. אני נעדרת. או במילים אחרות: לא קיימת . מתה. נכון. קיים שם גוף. קיימות מחשבות, רגשות. אך האם קיימת נוכחות? האם קיים שם "אני" שבא במגע עם החיים?
לא אוכל לכחש: זהו מוות. ואני? לוקחת חיים (וכדאי לקרוא את הביטוי הזה כמה פעמים). איזה חטא גדול מזה?
( ומחשבה נוספת מתגנבת- בכל הרגעים בהם אני עוצרת את נשימתי- מפחד או כאב- הרי שגם שם נעדרים החיים)

השנה יום כיפור תופס אותי לא מוכנה. מרוחקת מעצמי, ממאנת לעצור. אך משהו בפנים- מסרב להכנע- גורם לי להיות חולה. עד כדי שמרוב צרידות אני לא יכולה לדבר. עד שמרוב אף סתום אני לא ישנה כראוי. וכך- סהרורית- אני מהרהרת בהתרגשות עד כמה מסתוריות דרכי העולם. איך החולי מזמין אותי בדלת האחורית ליום כיפור.כאילו איזה כוח בעולם לא מוותר לי. ועלי.מזכיר לי לעצור. להיווכח. להצטרף שוב לחוויית החיים.

ומילה אחרונה- האמת שלא היה לי מושג שזה מה שייכתב. חשבתי יותר לכיוון של רחמים עצמיים על כך שאני רווקה וחולה וקצת תקועה....אז אולי כתוב מתאים יותר למדור אחר....אבל איכשהו- פה אני מרגישה יותר נוח. משל זה החדר המועדף עלי כרגע בתוך הבית החמים של "באופן" .

מאחלת לכולם שתהיה לכם שנה של רגע ועוד רגע.

[אילה*]

סופסופ אני משתתפת גם
כי גם אני רווקה ומידי פעם אפילו רווקה מתוסכלת
ולפארק הירדן לא באתי כי חשבתי שכל הנשואים האלה ואני - לא מתאים.
ולא תיארתי לעצמי שיש כאן עוד רווקים ועוד מחפשים כמה טוב שבאתם:-]

[ליאת_טאוב*]

להיות רווקה שמחפשת בחור "באופני" זה דבר אחד.
להיות רווקה עם ילדה שמחפשת בחור "באופני" - mission impossible...

[טרה_רוסה*]

אול תעשו מעגל רווקים רווקות במפגש חורף ?

[בשמת_א*]

_זאת כלכך יכולה להיות קהילה הטרוגנית- רוקים/ות והורים/ות ותינוקים/ות וגם זקנים/ות.
בפארק הירדן הסתובבתי, על אף החששות, בסביבה מוכרת, שייכת, נוחה, כאילו זה המקום שלי._
אני מאוד שמחה לקרוא את זה.
אני חושבת שקהילת באופן היא קהילה מאוד מחבקת. במובן זה, שנוח פשוט "להיות" עם האנשים, כי באופן בסיסי מקבלים אותך פשוט איך שאתה. זה לא מפגש של "זוגות נשואים". הנשים, הגברים, הילדים, מסתובבים בכל מיני מעגלים, והצירופים לא מובנים מאליהם. זה לא ש"הרווק" או "הרווקה" נתקלים כל הזמן ב"זוג" הנמצא ביחד כמין יחידה אחת.
בפארק הירדן אני לא ראיתי רק "זוגות נשואים" או "משפחות עם ילדים".
אני בהחלט ראיתי נשים עם ילדים ללא בני זוג (באופן קבוע או זמני).
"זקנים" (טוב, הם לא נראו לי זקנים, אבל אני מדברת על הורים של אנשי "באופן", בני שישים ושבעים פלוס).
וגם רווקה אחת? (היו יותר?).
כולם השתלבו היטב, ואני הייתי שמחה ליותר. כיף שהקהילה מתגוונת. שזוגות בלי ילדים ירגישו בנוח. שאנשים מבוגרים שכבר אין להם ילדים קטנים אלא נכדים (או לא) יבוא גם. שרווקים ורווקות יגיעו. מה יש? שנהיה שבט אמיתי.

[יערת_דבש*]

בעזרת השם.

[פלוניה*]

כמה נחמד לשמוע שלא רק זוגות מגיעים למפגשים האלו!!! אני אני צעירה שחיה עם החבר שלי (הכרנו בג'יי-דייט, אגב, מומלץ בחום!!! יש לי ממש תיאוריה מובנית על איך שבימינו זו דרך נפלאה להשתדך) וחשבתי כמה נחמד היה אם יכולנו לבוא גם למפגשים האלה, ממש כיף להכיר חברים חדשים (בעיקר כשנמצאים בזוג!!). אז אולי באמת נבוא למפגש הבא...

[פלוניה*]

חוץ מזה שאני ממש בעד עניין ה"שבט" של בשמת א. הכי נחמד שכולם ביחד. חוץ מזה שאני מקווה שלא כולם יראו לי סנובים כאלו, נורא "מוצלחים" ומבתי "שמנת" ואנחנו נרגיש בצד...

[טובי_י*]

איך, איך איך אני כל הזמן נדלקת על הומוסקסואלים ?!
הממ
אם אני אגדל שערות ברגליים זה יעזור? לא, אה?

[ענ_בל*]

מה קרה?
שתפי.

[אילה*]

נדלקת על הומואים בואי נקים מועדון ונקרא לו הנדלקות על הבלתי אפשרי
שלוש ארבע ו...

[יערת_דבש*]

טובי-
איזה מהממים הם, אה?

[יערת_דבש*]

בשמת, תודה על הדברים שכתבת.

[יערת_דבש*]

אני לא זוכרת מי כתבה פה, על כך שגם ככה קשה למצוא, אז בדרך "באופנית" קשה עוד יותר-
איזו קליעה למטרה.
זה ממש בעיה, כבר יש לי את הדרך שלי, בנושא הזה בעיקר, וזה לא בהכרח האם לשלוח את הילד לביה"ס, כמו איזו רוח טבעית.
בנים, במיוחד, פחות מתעסקים בשאלות האלה, אני חושבת. אנחנו יותר חושבות "בית".
אז שוב, אני מגייסת את הקהילה, כי אתם בעצם אלה שמכירים את האנשים ה"אלה" למרות שאי אפשר בכלל להגדיר.
גם אני חושבת שבנזוגי יכול להיות מי שיקבל באהדה וביכולת ללמוד את הדברים האלה המוזרים, כבר למדתי מכם שבהרבה מקרים, הבעלים הלכו אחרי הנשים בנושאים המדוברים פה.
בפארק הירדן היו כמה נשמות טובות שממש שאלו אותי מה אני מחפשת והציעו להרתם מיזמתם למשימה, ותודה על כך.

[חגית_פ*]

ליאת, דברייך העלו חיוך על פני .
אמנם רווקה מאושרת ולא מחפשת , אבל גם אם וכאשר אחליט לחפש ברור לי שאני לא בפלח השוק הקל לשידוך...

[עודד_לבנה*]

ליאת,

_להיות רווקה שמחפשת בחור "באופני" זה דבר אחד.
להיות רווקה עם ילדה שמחפשת בחור "באופני" - mission impossible..._

נותר לך עדיין הכיוון השני: למצוא בחור לא באופני, ולהשתנות יחד איתו עד שתגיעו מספיק קרוב לעמק השווה.
אחרי הכל, זוגיות זה לא מצב שבו את מוצאת את השני מוכן לפי מפרט שלך, אלא מצב שבו את והוא מִשתנים יחד.

[ליאת_טאוב*]

ואני הכנתי מפרט מפורט מכף רגל ועד ראש.
שלחתי את ההזמנה בפקס ושום דבר לא הגיע בינתיים...

עודד, גם לפגוש מישהו עם פוטנציאל שינוי לכיוון הזה זה הרבה.

חגית, גם אני לא ממש מחפשת, אבל מגדירה סטנדרטים ליתר בטחון.

[עודד_לבנה*]

אני לא ממש מחפשת, אבל מגדירה סטנדרטים ליתר בטחון.

מספרים על יהודי אחד אשר התפלל, ובתפילתו בא בטענות אל הקדוש ברוך הוא:
"ריבונו של עולם, למה אתה לא נותן לי לזכות בטוטו? מה, לא תרמתי לבית הכנסת? תרמתי גם תרמתי! האם לא הנחתי תפילין? אפילו שני זוגות, של רשי ושל רבנו גרשום! האם לא הכנסתי אורחים בפסח? הכנסתי גם הכנסתי! האם אי פעם אכלתי טריפה? חס וחלילה! ואתה הרי יודע באיזה נסיונות טריפה נתנסיתי. האם לא שמרתי שבת? מי כמוך יודע ששמרתי את השבת מכל משמר. ואפילו הכנסתי פתק בכותל המערבי, וביקשתי שתתן לי לזכות בטוטו. אז למה אתה לא נותן לי לזכות בטוטו, תגיד?!"

מקצה השמיים התגלגלה בת קול רועמת, ואמרה:
אולי תמלא כבר טוטו פעם אחת?!

[תזמורת_הים*]

עודד,
אתה צודק ולא צודק.
נכון שצריך לעשות משהו אם רוצים להשיג משהו- אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו, וכן הלאה.
מצד שני, לחפש פירושו לעשות איזושהי סלקציה ראשונית (הרי אי אפשר לצאת לפגישה עם עשרות אלפי הגברים הפנויים בארץ, נכון? )- ולא משנה אם מגדירים את בן הזוג הרצוי לפי השכלתו האקדמית, מצבו הפיננסי או גישתו לגידול ילדים בלי חיתולים. ואז נופלים בפח של אחרי הכל, זוגיות זה לא מצב שבו את מוצאת את השני מוכן לפי מפרט שלך, אלא מצב שבו את והוא מִשתנים יחד.

<אורית לא מחפשת, אבל לא אכפת לה למצוא>

[גלי*]

אני דוקא מאמינה באקטיביזם, גם במישור הזה.
אני חושבת שזה ממש לא נורא להגדיר פרמטרים ראשוניים לחיפוש ואחר כך לקפוץ למים.
במשך הזמן לומדים לסנן עוד מהמילים הכתובות הראשונות ואז הכל נהיה קל יותר.
גם אני נרשמתי ל-JDATE אחרי שנים של התנגדות (מתנשאת אולי?), שבועיים אחר כך כבר פגשתי את האיש הכי מדהים בעולם....

[סמדר_נ*]

איך, איך איך אני כל הזמן נדלקת על הומוסקסואלים ?!
כי הם ממש אחלה. זה בסדר, טובי. זה מוכר, זה עובר. אף על פי שרובם חברים טובים שלי גם היום, ממרומי חיי הזוגיות שלי ושלהם גם יחד.
>לפני כמה שנים, כשכל בחור שהדליק את סמדר נתגלה כהומוסקסואל, חברהּ ההומו תהה איך היא מצליחה לדוג הומואים על ימין ועל שמאל, כשהוא פוגש אחד בקושי<

[עירית_לוי]

מותר ללא-רווקים להתפרץ לדיון שלכם ? (-;

את בנזוגי מצאתי לפני שמצאתי את הדרך ה"באופנית".
אבל אם אני הייתי מחפשת עכשיו בנזוג, הייתי מוותרת על ה"מפרט" ו סומכת על זה - שכאשר אפגוש את אהבת חיי, מעצם זה שיש לנו שפה משותפת והשקפת עולם דומה פחות או יותר, גם העניינים ה"באופנים" יסתדרו.

יחסים מבוססים על דיאלוג.
כך שאם מישהו מחוייב בכל לבו ובכל מאודו למשהו (למשל לחיות ולגדל ילדים באופן טבעי) - הוא יצליח להביא אותו לתוך היחסים. ככה זה היה אצלנו. אני הבאתי הביתה את רוב הרעיונות הללו, והם חלחלו להם לאט לאט. זה היה נכון לכל דבר שכל אחד מאיתנו רצה להביא לתוך חיינו.

אני גם מאמינה שמה שעובד זה לא לחפש את האיש (או האשה) הנכון , אלא לחפש את הנכונוּת.
כלומר, לשים את הפוקוס במקום אחר: במקום לחפש בחוץ (את הבנזוג שמתאים למפרט), לחפש בפנים (למשל, האם אני באמת באמת מוכן ונכון עכשיו לקשר).
יש מקום לחפש גם בפנים וגם בחוץ, השאלה היא על מה שמים את הפוקוס.
בעיני, התעסקות רבה במיהו האיש הנכון, תכונותיו, הרגליו, מראהו וכו' - מסיטה את תשומת הלב מהעיקר, וזה הנכונוּת להיות בקשר. זה לשים את האנרגיות במקום הלא נכון.
אם עוברים לחפש את הנכונוּת, האיש הנכון פשוט מגיע.

אני לא אומרת שלא צריכים להיות רצונות מסויימים לגבי בנזוג.
כן צריכים.
אבל אפשר שהם יהיו כלליים יותר, כמו למשל - שבנהזוג יעצים אותי, יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי, יאפשר לי במרחב שלו לצמוח ולבטא את עצמי. דברים כאלה.
אם זה קיים, שאר הדברים מתאימים בדרך כלל.

[בשמת_א*]

וואו, נורא מסכימה עם עירית לוי!
(יש לי ותק של המון שנות רווקות, ובעיקר המון שנים של פסילת בחורים "לא מתאימים").
יערת דבש, בחיר לבי עוד מחפש לך, אבל עדיין לא מצאנו.

[תזמורת_הים*]

וואו, נורא מסכימה עם עירית לוי!
כנ"ל.

[יעל_צ*]

עירית לוי,
אהבתי מאוד את מה שכתבת!

[סמדר_נ*]

_עירית לוי,
אהבתי מאוד את מה שכתבת!_
כנ"ל. אני מצטרפת להסכמה הגורפת. גם ניסיון חיי מוכיח שזה כך.
>לו רק הייתי נענית לאישי כשביקש, ולא שנתיים אחר כך, עכשיו היה לי כבר ילד, חושבת לעצמה סמדר מדי פעם<

[יעל_צ*]

נראה לי שהמציאות היא יותר מורכבת מנכונות ופחות קוסמית ממוכנות.
ליאת, את צודקת. אני לא חושבת שפרח בר התכוונה לזה שאם תהיה מוכנות הכל יסתדר כבמטה קסם והבחור יגיע.
אני יותר הזדהיתי מהנקודה שהיא העלתה בדבר הבעייתיות של 'רשימת דרישות' (אולי לא תמיד לגמרי מודעת) שמציבים כשמחפשים בן זוג. הרעיון של לא להינעל על משהו וזהו. גם אני חטאתי בזה לא מעט בעברי הרחוק.

אני מסכימה איתך במקרה הפרטי שלך שעניין ההורות מוסיף מימד שלא קיים ב"חיפוש" הרגיל אחר בן זוג.
חבל מאוד שההוא לא ניסה לפחות לראות איך הוא מתמודד עם העניין. אולי עוד יהיו הפתעות? יש סיכוי?

[ליאת_טאוב*]

לא נראה לי, אבל תודה על העידוד.
אני לא באמת מכינה מפרט מפורט. זו היתה בדיחה (חוש הומור של פולניות...)

אני חושבת שהרבה גברים נשארים די מבועתים מהמחשבה על אמא עם ילד/ה בקשר זוגי. לא כל שכן אמא עם ילדה צמודה לאמא.
איפה יהיה מקום לרומנטיקה?
איפה יהיה מקום לסקס?
איפה יהיה זמן לדבר?
מה זאת אומרת בלי בייביסיטר ובלי גן?

הרבה מההתלבטויות הללו עולות גם בין זוגות פה באתר, על אחת כמה וכמה עולות ממי שאין לו תחושת מחויבות כלפי הילד/ה וזה אינו נמצא בראש סדר העדיפיות שלו. התלבטויות עד התעלפויות...

עוד משהו,
גם פה באתר קראתי לא אחת אמהות כואבות את חוסר ההזדהות של בן זוגן לדרך ה"באופנית" שלהן. חוסר תמיכה בחינוך ביתי, הסתייגות מילדים מנופפים בסכינים חדות וכן הלאה.
לעבור תהליך של הבשלה עם בן זוג, כפי שהוצע כאן זה טוב ויפה לפני שיש ילדים. במקרה שלי ושל חד הוריות אחרות אין מקום להבשלה איטית משותפת. יש עובדות שנקבעו. הבת שלי לא אולי תלך לגן כי בן הזוג חושב שזה הדבר הנכון.
בעצם אני רוצה ליצור שותפות חלקית. שותפות רק בזוגיות, לא בילדה, לפחות לא בשלב ראשון.

יתר על כן,
לפני הילדים בן/ת הזוג הם האדם הנאהב והנחשק ביותר עבור הצד השני.
אצלי לעולם בתי תעמוד במקום הראשון. תמיד אוהב אותה יותר מכל בן זוג אפשרי, תמיד היא תהיה בראש סדר העדיפויות שלי. חסר השלב שלפני הילדים.
אולי להיות חד הורית זה לא מצב "טבעי" שמאפשר גדילה "טבעית" של קשר.

[תזמורת_הים*]

שנית, אני אמנם לא בסיטואציה שלך, אבל אם זה יעודד אותך, יש לי חברה שנפרדה מבן זוגה כשהיתה בהריון השלישי(!), ואחרי כמעט שלוש שנים לבד, עם שלוש בנות קטנות, הכירה בגיל 35 את אהבת חייה- גם הוא פרוד עם שתי בנות. כיום הם נשואים והם משפחה ענקית ומאושרת (והם לא הכירו דרך האינטרנט, אלא במסגרת הלימודים שלה).

לגבי מה שפרח בר כתבה: אני הזדהיתי עם הרעיון שמה שחשוב הוא לדעת מה אני רוצה, ועד כמה אני באמת מוכנה לזוגיות. לא בגלל שאני חושבת שהאדם הנכון פשוט מופיע כבמטה קסמים, אלא בגלל שכשיש נכונות אמיתית אני חושבת שקל יותר לזהות את האדם הזה אם הוא מגיע, גם אם הוא לא מתאים בדיוק למה שאני חושבת שאני מחפשת.

[עירית_לוי]

ליאת, אין לי ספק שלהיות אם חד הורית הופך את התמונה למורכבת יותר ממה שאני יכולה לתאר לעצמי.
מה שכתבתי נכון, בעיני, לרווקים באופן כללי.

נראה לי שהמציאות היא יותר מורכבת מנכונות ופחות קוסמית ממוכנות.
לא דיברתי על משהו קוסמי בכלל, אלא על משהו מאוד פרקטי, שראיתי אותו עומד במבחן המציאות שוב ושוב.
ההבחנה בין לחפש את הנכון או את הנכונות נותנת, בעיני, פתח מאוד מציאותי לצאת מ"תקיעות" רבת שנים.
היא מאפשרת לבחור היכן לשים את הפוקוס: על סינון ומיון או על עבודה עצמית על מוכנות לקשר (אגב – גמני השתמשתי במילה 'מפרט' בצחוק. היא מצאה חן בעיני והעבירה טוב את המסר).

כמו שכתבו יעל צ ו תזמורת הים, לא מדובר בהוקוס פוקוס.
כאשר כבר קיימת מוכנות, התהליך של הסינון והמיון הופך בדרך כלל לתהליך קצר יחסית, והוא גם כבר לא כזה אישו.
אבל מדובר בתוצאה שמגיעה אחרי עבודה עצמית או הבשלה שקורית באופן טבעי.
חשוב רק לא לטעות באשליה שרצון עז לקשר = מוכנות לקשר. לפעמים קיימת אשליה של מוכנות, כאשר בעצם מדובר ברצון שמחפה על חוסר מוכנות.

[ליאת_טאוב*]

תודה לכולן על התגובות.
פרח, איך היית מגדירה מוכנות? (רצון עז אני חושבת שאני יודעת להגדיר לבד )

[עירית_לוי]

איך היית מגדירה מוכנות?
מוכנות / נכונות זו בעיני היכולת לוותר על משהו שעומד ביני לבין הזוגיות (לוותר, לא במובן של להתפשר, אלא במובן של לשים בצד ולא לתת לו להפריע).

אצל כל אחד הנכונות באה לידי ביטוי באופן אחר.
תיכף אני אתן כמה דוגמאות.

אצלי למשל הנכונות היתה היכולת "לקחת סיכון", להיות מוכנה לאפשרות שאולי אפגע.
אחרי הפרידה מהחבר הראשון שלי לא הייתי מוכנה לאפשרות הזו יותר. לקחתי את זה כל כך קשה וחסמתי את עצמי. כן, אמרתי שאני רוצה חבר, עשיתי "קולות" של מחפשת, אבל לא הייתי באמת באמת מוכנה להיות שוב במצב כזה. כך שבין החבר הראשון לשני עברו כמה שנים טובות ויבשות של "שהיה במקלט"

אבל כל אחד ומה שהוא צריך לעבור.
הנה עוד דוגמאות:
היכולת לוותר על שליטה ולתת למישהו להיכנס למרחב שלי, לעשות דברים לא רק בדרך שלי,
היכולת להתמסר למישהו אחר,
היכולת להיות אינטימי, לתת למישהו להתקרב אלי,
היכולת לוותר על אינסוף שיפוטים על אחרים,
היכולת להביא לידי ביטוי את הנשיות / הגבריות שלי,
היכולת לעמוד על שלי ולא לתת שירמסו אותי,
ויש עוד המון אפשרויות. כל אחד ומה שיש לו להתמודד איתו.

חלק מהדברים הללו קשורים אחד לשני, לפעמים מדובר רק בדבר אחד ולפעמים בכמה דברים להתמודד איתם.

כדי לראות את זה צריך להסתכל בכנות פנימה.
ה"רצון העז" יכול להסתיר ולבלבל מלראות שחסרה הנכונות.
נוח להישאר במצב של "רוצה". אין זעזועים, אין סיכונים, הכל מוכר וידוע.

[תזמורת_הים*]

פרח, כל כך נכון מה שכתבת.