קשה לי הטיפול בתינוק

[אנונימי]

דף תמיכה

דף זה כולל גם את התכתובת העיקרית מהדף מה עושים איתו.

[מתביישת_להזדהות*]

אני לא יודעת מה לעשות, אי זקוקה לעידוד ולעצה מאנשים מנוסים ממני, ולא עצות של תני לו מוצץ , בקבוק , תרגילי אותו למיטה משלו ,למה כל הזמן הוא על הידיים ועוד..
זה תינוק ראשון שלי ואולי אני מגזימה. אני אוהבת אותו מאוד ומודה כל יום שיש לי אותו ,בן 4 חודשים העולל.
הבעיה היא שהוא נפלא שכמותו ואני מתקשה.
הוא כל הזמן רוצה שאני אתייחס אליו ואדבר איתו אני לא יכולה לעשות כלום ,לא לבשל לא לאכול לא לדבר שלא נדבר על לקרא, הכל אני עושה בהפוגות כשהוא ישן.גם שהוא על המינשא הוא בועט וכועס אם אני לא זזה הרבה או צוחקת ומדברת איתו. שלא נדבר על לשון הוא כל הזמן בוכה יותר נכון צורח כשהוא רוצה לשון אני מבינה שהוא רוצה לשון לפני הצרחות אבל כשאני מנסה להרדים אותו הוא בוכה ובסוף נרדם לפעמים תוך שניות לפעמים תוך דקות ארוכות כשהיה קטן יותר זה היה לוקח לנו גם שעה.ולהרדם גם המון תנועה לקפוץ ללכת להתנדנד כל הזמן תנועה..
אני עושה לו מסז' כל יום זה לא שאני משכיבה אותו בלי לזוז כל היום, הוא על המנשא רוב היום.אני כבר חושבת שזה טעות שלנו ש"הרגלנו"אותו להרדם כך.קשה לי קשה לי ובנוסף אני רואה את התינוק של חברה שלי עוצם עניים ונרדם מתי שבא לו והוא בן גילו של בני ואני הולכת הלוך ושוב עם תינוק בוכה עד שהוא מצליח להרדם. אני כותבת שורות אלו ובוכה אני לא יודעת איפה אני טועה כאן.אני יודעת שהרבה תינוקות לא נרדמים בעצמם אבל למה לבכות ולמה כ'כ הרבה תנועה. כבר נשברתי שבוע שעבר וקניתי לו מוצץ "לדחוף לו שיפסיק לבכות,שיוכל להרגיע את עצמו" אבל הוא לא רצה.
מצד שני התמונה היא לא כזו שחורה ,הוא תינוק מאוד חייכן,פעלתן,יש כאלה שרואים אותו ואומרים שהוא שקט,הוא מתפתח יפה, יודע להסביר בדיוק מה שהוא רוצה.אוהב ואהוב.
אני יודעת שזה קושי שלי בלבד, אני מרגישה שאין לי מספיק כלים להתמודד עם הדרך שבחרתי לגדל אותו. אנחנו לא שבט יותר ואין לי הדרכה. אומנם יש לי הדרכה נרחבת לשיטה הקונבציונאלית לגידול ילדים שממש לא מדברת אלי.
תשובות יתקבלו בברכה

[מיכל_מ*]

קודם כל - חיבוק. האם הוא לא נרדם ביניקה? האם את מניקה בשכיבה? בעניין הרצון להרדם בתנועה, גם הבת שלי אהבה את זה ותמיד אמרתי שבזכות זה אני מסדרת משהו בבית... כשהיא רצתה לישון התחלתי לאסוף דברים, ולפעמים היא נרדמה תוך כדי שטיפת כלים. רק התנועות האלו, של "עבודה" הרגיעו אותה במהירות. בטח תקבלי פה עוד רעיונות, מקווה שחלק מהם יעבדו בשבילכם.

[אביב_חדש*]

מתביישת -
החזרת אותי לימי התינוקות של מור. כל פיהוק שלו היה נגמר בבכי. רק שלא ייפהק, רק שלא יחייך, כדי שגם זה לא ייגמר בבכי. בעצם גיליתי את זה כאשר קראתי את הספר של ד"ר סירס הורים גם בלילה , הרבה אחרי שכבר נרגע... בערך 3 שנים אחרי שנולד. גיליתי שהוא היה מה שנקרא: High need baby. תינוק שזקוק להרבה. הרבה מכל דבר. הרבה על הידיים, הרבה ציצי, הרבה דיבורים, תנועה. הרבה מהכל. כל כך קשה לטפל בתינוקות כאלו, זה כל כך כואב כשהם בוכים.
אני יודעת שכל תחילת חייו: הלידה שהתחילה בסוף בזירוז עקב מצוקה, הצהבת וכל הדקירות שליוו אותה ואיזה בדיקה חשובה שהתשובה לא היתה טובה והיה צריך לחזור עליה 3 פעמים, וגם הברית השפיעו עליו לרעה. היה לו קשה.
כשהוא נולד ובכה כל הזמן חשבנו שהוא יהיה ילד מסכן שכל דבר יהיה לו קשה. ממש מתוך רחמים. היום הוא ילד חייכן, שמח, טוב לב, בעל אנרגיות בלתי נדלות, מתיקות שבא לאכול אותו. מי זוכר שהוא היה כזה תינוק...
אני חושבת של-פרחי באך יש פתרון לכך.
בהצלחה

[ענת*]

אני לא יודעת אם זה מנחם, אבל אצלנו זה מאוד דומה. גם שלנו עוד מעט בן 4 חודשים וגם אצלנו יש פערים בין הציפיות שלנו לבין המציאות. למשל, הוא לא נרגע במנשא, אלא אם כן זזים זזים זזים. אז אני שמה אותו ומתחילה להעביר דברים מפה לשם בבית, אבל באיזה שהוא שלב אני כבר לא יודעת מה לעשות כי אין לי מה להעביר אז אני הולכת הלוך ושוב בבית ומ ש ת ג ע ת. בימים יפים אנחנו יוצאים החוצה כמובן, ואז הוא נרדם. כשחוזרים הביתה הוא מתעורר. אם אני מנסה לבשל או לקרוא או לעבוד על המחשב כשהוא במנשא: אין סיכוי. רק לזוז. בד"כ הוא גם מתעצבן אחרי רבע שעה במנשא ורוצה על הידיים. וגם הוא בוכה את עצמו לישון, לא תמיד, אבל הרבה פעמים. גם אנחנו ישנים יחד, בלי מוצץ כו'.

אז מה אנחנו עושים? מתחלפים הרבה. בעלי הרבה בבית אז זה עוזר. מנצלים את הרגעים שהוא במצב רוח טוב כדי להוריד אותו מהידיים, שמים על שמיכה או על הספה וגילינו שאפשר גם ככה קצת. לא המון זמן, אבל גם דקה מנוחה זה מנוחה. פה ושם אנחנו משתמשים בעגלה, זאת שעומדת בפינה ומשמשת בעיקר את החתולים. לפעמים הוא מוכן לשכב שם על הגב, להסתכל עלינו, ומסיעים אותו ברחבי הדירה. גילינו שהוא אוהב שאנחנו מנגנים לו בגיטרה. הוא נרגע ומקשיב. בבוקר אני משתדלת תמיד לצאת להסתובב, זה מאפס אותי ואותו. ובערב יש לנו את טקסי האמבטיה, שממנה הוא מאוד נהנה, אז אנחנו עושים את זה ארוך ואיטי. הוא אוהב למצוץ אצבע שלנו, זה מרגיע אותו. ככה בעלי מרדים אותו. לפעמים הוא מעדיף את זה על הציצי.

חוץ מזה, היו לו גזים קשים, צרחות איומות כל ערב, והם עברו הודות לטיפול הומיאופטי. אולי יש משהו ששווה טיפול.
זה במשך היום. בלילה כבר אין הסתובבויות. אני מניקה אותו בשכיבה במיטה ובקושי מתעוררת בעצמי.

עכשיו כשרשמתי את כל הדברים שאנחנו עושים, זה פתאום נראה כאילו אנחנו יודעים מה אנחנו עושים...
אולי תנסי לכתוב כל מה שאתם עושים...

[ענת_שן_לוי*]

אצלינו בגיל הזה התינוק היה נרדם הכי טוב עם מוסיקת ג'ונגלים (- מין טראנס אקוסטי כזה) ועם ניענועים קצביים מאד.
גם כל השאר היה דומה אצלינו, רק שאין לי עוד עצות מועילות. כדאי פשוט להבין ולקבל שיש תינוקות כאלו, ושזה לא בגלל שאתם הורים גרועים, ואולי גם להמשיך לנסות לברר מה מציק לו, אולי הוא אלרגי למשהו שאת אוכלת, אולי גאזים.
ראי גם תינוקות רגישים במיוחד

[פלוני_אלמונית*]

מנסיוני - זאת תקופה כזאת (אצלי היא תמיד מתקשרת לחורף משום מה) וזה יעבור.
קחי בקלות.

[יפעת_אוסישקין*]

כל הכבוד שאת אומרת את זה - קודם כל לעצמך.. ואח"כ גם פונה לעזרה. תנשמי עמוק!! סתם ככה ובעיקר בזמנים שקשה. כל העצות שנאמרו יכולות להתאים, או לא, נסי. תאמרי לעצמך מדי פעם איזו עבודה טובה את עושה. כמה את איתו, קשובה, זמינה, נענית.. זה המון. כמו עם אנשים אחרים שאנחנו אוהבים גם עם ילדינו אנחנו לא תמיד יכולים לפתור את ה"בעיה" אבל היכולת שלנו להיות איתם שם גם כשקשה היא הדבר הגדול ביותר. אם יש לך דרכים להרגיע את עצמך דווקא בזמנים הקשים, זה חשוב. מתח זה דבר מעגלי כזה - הוא במתח - את במתח - וחוזר חלילה. לנשום עמוק עמוק, להרפות, אולי להשמיע מוסיקה שנעימה לך ושאת יכולה לנוע איתה. לדעת שזה עובר ! וגם לומר לו את זה. זה נשמע מצחיק אבל זה עוזר אם אנחנו מדברים לילד (לפעמים זה עוזר) ואומרים - קשה עכשיו, אבל בקרוב זה יעבור.. יהיה טוב יותר, קל יותר.. כשחוזרים על זה שוב ושוב יש גם הזדמנות לשמוע את זה, מעין מנטרה כזו.ולהעזר במידת האפשר. אם יש אפשרות שמישהוא יהיה איתו (סבתא, סבא, אבא, ..) ושתקחי לך הפוגה קצרה. מקלחת ארוכה ולא בכוננות, טיול קצר ברגל..וכן.. זה קשה אבל זה עובר!! איזה מזל נפל בחלקכם שיש לך אותו לו אותך..

[שולמית_ש*]

שולחת לך חיבוק וירטואלי.
נדמה לי שאני יכולה לדבר ברבים, ולומר שלכולנו היו רגעים קשים כאלו, או יותר נכון, תקופות קשות כאלו.
הרבה מהעצות שנכתבו למעלה עזרו גם לי.
חוץ מזה הפורום הוא מקור נחמה, עידוד ורעיונות טובים. אני גם מוצאת המון עזרה בקבוצת תמיכה של אמהות שנפגשית אחת לשבוע.

[צפריר_שפרון*]

ממליץ לך להכנס ל הגדרות פרחי באך להתבונן בעיקר על תמציות 35, 04, 24, 10, ו-8 בעבורך,
ו-26, ו-32 בעבור בנך.
נראה לי שהתעמקות בהגדרות של תמציות אלה עשויה להבהיר לך כמה נקודות חשובות. השימוש בתמציות עשוי לפתוח פתח שיניח לך רגיעה.
אין בדברים אלה לקבוע הבחנה, אלא הם עולים מתוך תחושותי למקרא דברייך.
כמובן שאני ממליץ לך לקרוא את כל ההגדרות ולא להתפס להמלצותי.

[יונת_שרון*]

מתביישת, כמה תוספות על כל הדברים הטובים שכתבו לך פה:

• איך הוא כשיש עוד אנשים מסביב? כשיש ילדים בסביבה? יש תינוקות שהם מאוד סקרנים וחברותיים, והבדידות מעצבנת אותם. אם זה ככה אצלכם, אולי כדאי לנסות להפגש יותר עם אנשים, בעיקר אם יש לכם חברים עם ילדים.
• בדקת רגישויות למזונות שאת אוכלת? יש הרבה מזונות חשודים: מאכלי חלב, קמח, סויה, תפו"א, פירות הדר, ועוד. לפעמים מרגישים שינוי תוך כמה ימים, לפעמים זה לוקח יותר -- לנסות לפחות שבועיים. השינויים יכולים להיות מדהימים.
• איך הוא מגיב למים? יש תינוקות שנרגעים באמבטיה. שלי אוהב להתקלח יחד איתי. פעם כשכלום לא עזר, הוא היה נרגע במקלחת כשהמים טופפים על גבו.

[איתי_שרון*]

מתביישת - זה נשמע די דומה לתינוק שלנו!
אם זה יעודד אותך - אור בן 6 חודשים עכשיו והוא כבר הרבה יותר סבלני לסביבה. יש לו יותר סבלנות להיות על הרצפה (אם כי עדיין לא המון), הוא מוכן להיות במנשא די הרבה זמן ולראות איך אנחנו רוחצים כלים, תולים כביסה ועושים דברים אחרים, ועדיין בשביל לבשל או לעשות דברים מסובכים יותר צריך שניים. וכל זה למרות שאור ישן איתנו במיטה, נמצא המון על הידיים וכולי (הוא מעיר אותנו המון בלילה גם). בגיל 4 חודשים הוא היה בד"כ נרגע כשהיינו יוצאים אתו לטייל בחוץ, אם בעגלה ואם עלינו. למסג' לפעמים היתה לו סבלנות ולפעמים לא. אמבטיה הוא די אהב (ועדיין אוהב). באמת לא כדאי להשוות - תינוקות כ"כ שונים זה מזה, וכל אחד מהם הוא מה שהוא! קטע שמאוד מקל מנטלית, לדעתי, הוא להבין שאת לא בהכרח טועה. זה הילד שלך, זה האופי שלו, וזה לא "טוב" או "רע". אני לא הייתי מוכן להחליף את אור בשום תינוק שקט שמעסיק את עצמו, נרדם לבד וישן לילה שלם. הרבה פעמים זה קשה, אבל בפעמים אחרות, כשהוא מחייך, שמח ומתקשר איתנו (נדמה לי שהוא די שמח בסך הכל) זה פשוט נפלא! כמו שהוא מתעצבן מכל הלב, ככה הוא גם מתקשר איתנו מכל הלב.
אגב - גם אור לא הסתדר עם מוצץ. בזמן האחרון הוא מוכן לנסות את זה יותר ונראה שזה אפילו מרגיע אותו. אישית אני לא חושב שלתת מוצץ זה בהכרח "לסתום לו את הפה". לפעמים זה פשוט מתאים, ממש כמו עגלה.
בכל מקרה - מה שאת מספרת לא מרשים אותי . העיקר שהוא אהוב ושאתם שמחים אתו. ברגעי משבר אני מנחם את עצמי בכך שעד גיל 14 הוא כבר יישן לילה שלם, ירדם בעצמו וידע גם להעסיק את עצמו . לפי הסיפורים בגיל הזה יש סיכוי שאנחנו נהיה אלה שיצטרכו לבקש תשומת לב ממנו ולא להיפך...

[איתי_שרון*]

עוד דבר - בגיל הזה מעיין היתה מסתובבת עם אור המון בחוץ; בגלל העונה זה אומר בעיקר בקניונים. אור היה מרותק לנעשה סביבו. היום הוא כבר לא ממש צריך את זה.

[ורד_לב*]

אצלנו גם היה חוסר שקט בהתחלה.
מה שעזר זה:

• הרבה מוזיקה, במיוחד ביטלס ובוב מארלי. לשיר ולרקוד!
• כדור פיזיוטרפיה שאפשר לקפוץ עליו. זה כייף!
• הספר של הלוחשת לתינוקות
• הנקות במרווחים קטנים יותר
• ללכת לישון איתה. גיליתי שהיא ישנה יותר כך. יותר בזמן ובאיכות השינה וכך גם אני ישנה יותר!
• אנשים, אנשים, אנשים...
• תמיכה, תמיכה, תמיכה אולי להיפגש עם עוד אמהות, ילדים וכו'.
• אה, מוביילים! זה היה מדהים! מכל מיני סוגים עם או בלי מוזיקה, פעמוני רוח, כאלה שנעשו לבד. היא הייתה שוכבת על הגב מרותקת אליהם, מדברת אליהם וכו'. עשינו לה מעין פינה שלה מעל האזור שלה במזרן. כייף לא נורמלי. קראנו לזה "הבייביסיטר!"
• יש לנו גם עגלה בבית שמאפשרת לי לעשות הרבה דברים כשאומני איתי ומשחקת במשחקיה.

[בשמת*]

מתביישת, אני כל כך מבינה אותך.
כתבתי המון ומחקתי. בקיצור: אין לי עצות, רק הזדהות.
ובנוסף אני רואה את התינוק של חברה שלי עוצם עניים ונרדם מתי שבא לו והוא בן גילו של בני ואני הולכת הלוך ושוב עם תינוק בוכה עד שהוא מצליח להרדם. אני כותבת שורות אלו ובוכה אני לא יודעת איפה אני טועה כאן.אני יודעת שהרבה תינוקות לא נרדמים בעצמם אבל למה לבכות ולמה כ'כ הרבה תנועה.
אז ככה:
הלוואי עלי התינוק של החברה. הבכורה שלי כבר בת חמש וחצי ועדיין אין אצלה דבר כזה.
התינוק שלי בן חצי שנה ועדיין לא הצלחתי להרגיל אותו להרדם בהנקה, למרות מאמצי הכנים. צריך ללכת איתו הלוך ושוב, כל הזמן תנועה, גם בלילה, גם במשך היום במנשא. כל הזמן תנועה. גם כשהוא ישן במנשא צריך לזוז או שהוא מתעורר די מהר. ובחודש הראשון אחרי הלידה בקושי יכולתי עוד לעמוד, אחרי תשעה חודשי שכיבה. ככה הוא.
בוכה לפני הרדמות, כי קשה לו. בוכה כשמתעורר במנשא - נכון, רק קצת, אבל שובר לי את הלב. למה, למה אתה בוכה, תינוק קטן, הרי כל היום וכל הלילה אתה מחובק? אתה עלי, למה אתה בוכה? אחותו אף פעם לא עשתה את זה (את רואה, השוואות, השוואות).
מה עוזר ברגעים קשים?
הולכים יחד לראי ומחייכים אליו בראי ושואלים "מי זה?" והוא צוחק שמח, רואה אותי בראי.
מניפים אותו באוויר, אוכלים את הבטן, מפעילים לו את הידיים - הוא שמח וצוחק כשמעמלים אותו. כל תנועה משמחת אותו.
וכן, קשה.
כבר שלושה ימים אני צריכה לסדר משהו בביטוח ולא הצלחתי להגיע לזה.
אבל כן הצלחתי לכתוב כאן

[מתביישת_להזדהות*]

תודה תודה תודה ממש מחמם לי את הלב כל התשובות שלכם.
כנראה זה באמת מנחם לדעת שאני לא לבד. צרת רבים נחמת טיפשים כנראה שזה עובד. טוב הלואי שכל הצרות שלי היו נראות כך עם פני מלאך כאלה.
תודה שהכנסתם אותי לפרופורציה עם כל הסיפורים ותודה על העצות השימושיות.

[בשמת*]

בוקר טוב,
אני שמחה שעזרנו לך.
אבל יותר מ"צרת רבים נחמת טפשים" אולי זה עוזר לדעת שזה לא שאת עושה משהו לא נכון (כמו שביטאת בפתיחה שלך) אלא שבאמת - מה לעשות, קשה הטיפול בתינוק... אושר, שמחה וכל זה - אבל קשה...
עוזר לדעת שזה נורמלי, ושזה בכלל לא "בגללך".

[אמא_מעשנת_מידי_פעם*]

היי!
גם התינוק שלי היה צורח כול היום,ניסיניו להרגיל אותו לשבת בסל קל כשהיינו עושים את עבודות הבית,אבל הוא היה בוכה ניסינו עגלה
(יש לנו עגלה קטנה),הוא היה לידינו כשהיינו עושים כלים או מקפלים כביסה,וזה לא היה עוזר, 5 דקות והוא היה בוכה,
הייתי מיואשת!!!
נהפכתי לסמרטוט,לא היה לי כוח לצאת מהבית,היינו הרבה בבית,עד שעברנו דירה כשהוא היה בן חצי שנה.
מה אגיד לך,סיוט פשוט סיוט.למזלי הייתה לנו הרבה סבלנות והבנתי שאסור לשדר לו שהוא לא בסדר,גם כשהוא לא היה יושן כול הלילה,
לא התרגזנו.בסוף נפל לידיי הספר :"הלוחשת לתינוקות".זהו ספר של מטפלת קונבנציונלית שלא מאמינה בעקרון הרצף והיא צודקת.
על רגל אחת התיאוריה הטיפולית שלה:
תינוק בן יומו יכול להירדם לבד ,זה חשוב ברגע שתינוק נרדם לבד הוא גם נרגע לבד.
אמהות רבות עושות טעות פטאלית בכך שהן מרדימות את ילדן על הידיים או ע"י יניקה ואוכל,כך הוא מתרגל להירדם ע"י עזרים.(קביים).
לכן אחרי האוכל היא ממליצה להשאיר את התינוק ער ולשים אותו במיטתו,שם הוא יירדם לבד.
כול זה טוב ויפה אך מה עושים עים תינוק "מקולקל"?,בספר יש תוכנית של שלבים שם היא מסבירה כיצד להחזיר אותו לרוטינה.
להרדים אותו במיטתו.אני יכולה להגיד שזה מאוד קשה,הבן שלי נכנס לשגרה רק כשהוא הלך למעון .
ומאז הוא הולך לישון ב-20:00-21:00.טפו,טפו,טפו.
מאחר שהתינוק שלך קטן עדיין אני חושבת שזה יהיה קשה קצת אבל יש לי מה להציע לך:
7:00-8:00 בבוקר,להעיר אותו גם אם הוא יושן,ולהתחיל את היום.
בדרך כלל יש שתי תנומות במשך היום,תעמעמי אורות ותדברי בטון רגוע,ותאותתי לו שהוא צריך ללכת לישון.
תשתדלי לתת לו את הארוחות בזמנים קבועים.
לקראת הערב 19:00,תעשי לו אמבטיה חמה ומרגיעה,ואז אחרי האמבטיה תעשי לו מסאג'.
ואז תאכילי אותו ותשכיבי אותו לישון.,שוב הוא הרי קטן,אבל אני מבטיחה לך,שאים תעשי כול יום אותו דבר ושתשמרי על שגרה,
התינוק יתרגל אליה עד כדי כך שהוא יזדקק לה,אחרי שבוע תשימי לב שהוא בוכה בשעות קבועות,לאוכל ולשינה.
ואל תישברי ,ברגע שהוא יתחיל לזחול כמות הבכי תפחת ב-80%,כי הוא יהיה עסוק,ויותר עצמאי.
בהצלחה.

[רועי_שרון*]

עוד משהו קטן: קחי בחשבון שזה מצב זמני. הרי בגיל 18 הוא כבר לא יבכה ויצטרך אותך בכל דקה. וכן גם בגיל 12 ובגיל 8 ובגיל 4. למעשה, זה די עובר אחרי גיל שנה. אז הם כבר זוחלים בנמרצות או הולכים לאט, והכל מעניין אותם. הם עדיין צריכים או ההורים מדי פעם, אבל זה יורד דרסטית לעומת השנה הראשונה. ואח"כ זה יורד באופן הדרגתי עד גיל 4, שבו אם נותנים להם לעשות מה שהם רוצים מתי שהם רוצים כמעט לא צריך להתערב (אלא בשביל להפריד ניצים מדי פעם, או לנחם בעקבות נפילה או משהו דומה). לוח הזמנים שונה כמובן אצל כל ילד, אבל העקרון דומה. בקיצור, קחי את זה בקלות. את עוד תתגעגעי לזה.

[רועי_שרון*]

עוד משהו קטן: קחי בחשבון שזה מצב זמני. הרי בגיל 18 הוא כבר לא יבכה ויצטרך אותך בכל דקה. וכן גם בגיל 12 ובגיל 8 ובגיל 4. למעשה, זה די עובר אחרי גיל שנה. אז הם כבר זוחלים בנמרצות או הולכים לאט, והכל מעניין אותם. הם עדיין צריכים או ההורים מדי פעם, אבל זה יורד דרסטית לעומת השנה הראשונה. ואח"כ זה יורד באופן הדרגתי עד גיל 4, שבו אם נותנים להם לעשות מה שהם רוצים מתי שהם רוצים כמעט לא צריך להתערב (אלא בשביל להפריד ניצים מדי פעם, או לנחם בעקבות נפילה או משהו דומה). לוח הזמנים שונה כמובן אצל כל ילד, אבל העקרון דומה. בקיצור, קחי את זה בקלות. את עוד תתגעגעי לזה.

[נאוה*]

חשוב לי לומר לך שכדאי שלא תקחי את עניין עקרון הרצף כתורה מסיני.
הנימוקים:

1. זה עושה המון רגשות אשמה
2. אנחנו באמת לא חיים בשבט
3. את אשה מסויימת וגם אמא נסויימת לילד מסויים, לא ילד סטטיסטי כלשהו באיזה מחקר
4. לג'יין לידלוף, האישה שכתבה את הספר הזה, אין ילדים.

אז תזכרי שאפשר להחזיק אותו במינשא, לישון איתו וכל מה שמומלץ בספר, אבל מותר
גם להשתמש בדברים נוספים, כמו עצות של אנשים "קונוונציונלים" (כמו ההורים שלך או סבתא או דודה,) ואנשים אחרים (כמו הכותבים האחרים באתר הזה) ולמצוא מה מרגיע את הילד שלך, ולא מה מתאים לשיטת הרצף.
אני ממליצה לך גם לקרוא את הספר התינוק יודע. באופן כללי, מדובר שם על כך שהבכי הוא כלי ביטוי ושיחרור של כולנו, כולל תינוקות, ושלא מומלץ לעצור אותו, כי הוא מהווה פורקן. לכן אם הילד שלך בוכה הרבה, בדקי לפי ההנחיות האם הוא זקוק למשהו פיזי - החלפה, הנקה, שינה - ואם לא, אולי תניחי לו לבכות, אבל בלי התנהגות לחוצה מצידך. אם תשדרי לו שזה בסדר, אולי הוא יגיע לפורקן בסוף, ויפסיק, כי הספיק לו.

[נאוה*]

חשוב לי לומר לך שכדאי שלא תקחי את עניין עקרון הרצף כתורה מסיני.
הנימוקים:

1. זה עושה המון רגשות אשמה
2. אנחנו באמת לא חיים בשבט
3. את אשה מסויימת וגם אמא נסויימת לילד מסויים, לא ילד סטטיסטי כלשהו באיזה מחקר
4. לג'יין לידלוף, האישה שכתבה את הספר הזה, אין ילדים.

אז תזכרי שאפשר להחזיק אותו במינשא, לישון איתו וכל מה שמומלץ בספר, אבל מותר
גם להשתמש בדברים נוספים, כמו עצות של אנשים "קונוונציונלים" (כמו ההורים שלך או סבתא או דודה,) ואנשים אחרים (כמו הכותבים האחרים באתר הזה) ולמצוא מה מרגיע את הילד שלך, ולא מה מתאים לשיטת הרצף.
אני ממליצה לך גם לקרוא את הספר התינוק יודע. באופן כללי, מדובר שם על כך שהבכי הוא כלי ביטוי ושיחרור של כולנו, כולל תינוקות, ושלא מומלץ לעצור אותו, כי הוא מהווה פורקן. לכן אם הילד שלך בוכה הרבה, בדקי לפי ההנחיות האם הוא זקוק למשהו פיזי - החלפה, הנקה, שינה - ואם לא, אולי תניחי לו לבכות, אבל בלי התנהגות לחוצה מצידך. אם תשדרי לו שזה בסדר, אולי הוא יגיע לפורקן בסוף, ויפסיק, כי הספיק לו.

[אמא_טרייה*]

אז לפי השם בטח כבר הבנתם שאניאמא חדשה חדשה לתינוק מדהים בן 3 חודשים. אם אני אגיד שהכל נפלא ומדהים כמו בסרט הוליוודי מתקתק, אני אשקר, ואם אני אגיד שלא, אני בטח אשמע מה זה אמא גרועה.
אבל, מה לעשות יש דברים שלא כ"כ בסדר, והנה אני מוצאת את עצמי כותבת על דפי הרשת באופן הכי טבעי שאפשר, כי המקום הזה הוא די המפלט שלי, ואליו אני בורחת במקום ללכת לישון כשהקטנצ'יק נרדם.
אז מה בעצם לא בסדר? בעיקר תחושה של לבד, של חוסר זהות עצמית, בא לי לקחת את הרכב ולנסוע.... אופס אי אפשר... בא לי לעשן סיגריה עם הקפה, אופס... אי אפשר אני מניקה, וגם הקפה לא ממש אמיתי- נטול...... והכי מטריד- מה עושים איתו??? כל כך הרבה שעות שנמרחות בין האוניברסיטה לטיול היומי בעגלה, שירים צעצועים, והכל חוזר על עצמו במחזוריות שיכולה לשגע, לא?
מרגישה דיי בודדה, אני גם גרה במקום שבו אין כ"כ חוגים לתינוקות (וביררתי המון) וגם אימהות לשתף אותם בצרותיי אין, אז מה עושים?

[אמא_טרייה*]

אז לפי השם בטח כבר הבנתם שאניאמא חדשה חדשה לתינוק מדהים בן 3 חודשים. אם אני אגיד שהכל נפלא ומדהים כמו בסרט הוליוודי מתקתק, אני אשקר, ואם אני אגיד שלא, אני בטח אשמע מה זה אמא גרועה.
אבל, מה לעשות יש דברים שלא כ"כ בסדר, והנה אני מוצאת את עצמי כותבת על דפי הרשת באופן הכי טבעי שאפשר, כי המקום הזה הוא די המפלט שלי, ואליו אני בורחת במקום ללכת לישון כשהקטנצ'יק נרדם.
אז מה בעצם לא בסדר? בעיקר תחושה של לבד, של חוסר זהות עצמית, בא לי לקחת את הרכב ולנסוע.... אופס אי אפשר... בא לי לעשן סיגריה עם הקפה, אופס... אי אפשר אני מניקה, וגם הקפה לא ממש אמיתי- נטול...... והכי מטריד- מה עושים איתו??? כל כך הרבה שעות שנמרחות בין האוניברסיטה לטיול היומי בעגלה, שירים צעצועים, והכל חוזר על עצמו במחזוריות שיכולה לשגע, לא?
מרגישה דיי בודדה, אני גם גרה במקום שבו אין כ"כ חוגים לתינוקות (וביררתי המון) וגם אימהות לשתף אותם בצרותיי אין, אז מה עושים?

[נועה*]

קורס עיסוי תינוקות ובייבי יוגה פתר לי חלק מהזמן. פתאום היה לי משהו משמעותי לעשות איתו.
מה שעוד עשיתי זה פשוט שמתי אותו במנשא ויצאתי לטייל בחוץ, הוא לרוב נרדם במנשא ואני נהנתי ממזג האוויר.
אם אין שום סדנא באזור את יכולה לקנות ספרי הדרכה לעיסוי תינוקות, הם פתרון לא רע.

[נועה*]

קורס עיסוי תינוקות ובייבי יוגה פתר לי חלק מהזמן. פתאום היה לי משהו משמעותי לעשות איתו.
מה שעוד עשיתי זה פשוט שמתי אותו במנשא ויצאתי לטייל בחוץ, הוא לרוב נרדם במנשא ואני נהנתי ממזג האוויר.
אם אין שום סדנא באזור את יכולה לקנות ספרי הדרכה לעיסוי תינוקות, הם פתרון לא רע.

[יעל_צ*]

אני חושבת שאם תגידי פחות או יותר איפה את גרה יוכלו לעזור לך קצת יותר כאן.
משיטוט באתר תוכלי לראות שיש התארגנויות עצמאיות של אימהות שנפגשות, לפעמים בבית של מישהי,
לפעמים באיזה פארק וכדו'. תנסי.

[יעל_צ*]

אני חושבת שאם תגידי פחות או יותר איפה את גרה יוכלו לעזור לך קצת יותר כאן.
משיטוט באתר תוכלי לראות שיש התארגנויות עצמאיות של אימהות שנפגשות, לפעמים בבית של מישהי,
לפעמים באיזה פארק וכדו'. תנסי.

[טרה_רוסה*]

אני ממש מבינה אותך. אני במצב די דומה, רק שהתינוקת שלי טיפה יותר גדולה.
זה קצת משתפר עם הזמן, כי ככל שהם גדלים, יותר קל לתקשר אתם, אפשר יותר לשחק וכדומה. לפעמים הם אפילו מוכנים לשחק לבד 10 דקות ואז את יכולה לשתות כוס קפה בשקט (קפה אחד ביום, זה נראה לי בסדר. במיוחד אם זה יגרום לך להרגיש קצת פינוק).

עכשיו כשחם, אפשר לעשות אמבטיה למשחק באמצע היום, עם מים רדודים ולשחק ביחד עם צעצועים במים.

ללכת לטייל בשעות אחה"צ כשכל האמהות מטיילות עם הילדים, לשבת בגן ולהכיר שכנות.

אפשר לעשות עיסוי גם לפני הקורס, יש ספרים. פשוט תמשחי אותו בשמן זית ותגעי בו בנעימות.

אני הייתי עושה טיולים ומצלמת, סתם כל מני דברים. באמת קשה להסתובב "בלי סיבה". הייתי עושה טיולי סידורים" - כל יום הולכת לסידור אחר. עכשיו היא כבר כבדה מדי, חם מדי וכ"ו, ואני כמעט לא יוצאת איתה.

אם יש לך חברות עם תינוקות, אפילו כאלה שגרות רחוק, להתארגן ולנסוע ליום שלם לבלות יחד פעם בשבוע.

גם אני מאוד בודדה וקשה לי. אנחנו החלטנו לעבור לגור ליד ההורים והאחים. מהפך, אבל מה לעשות, החיים משתנים כשמגיע תינוק

[טרה_רוסה*]

אני ממש מבינה אותך. אני במצב די דומה, רק שהתינוקת שלי טיפה יותר גדולה.
זה קצת משתפר עם הזמן, כי ככל שהם גדלים, יותר קל לתקשר אתם, אפשר יותר לשחק וכדומה. לפעמים הם אפילו מוכנים לשחק לבד 10 דקות ואז את יכולה לשתות כוס קפה בשקט (קפה אחד ביום, זה נראה לי בסדר. במיוחד אם זה יגרום לך להרגיש קצת פינוק).

עכשיו כשחם, אפשר לעשות אמבטיה למשחק באמצע היום, עם מים רדודים ולשחק ביחד עם צעצועים במים.

ללכת לטייל בשעות אחה"צ כשכל האמהות מטיילות עם הילדים, לשבת בגן ולהכיר שכנות.

אפשר לעשות עיסוי גם לפני הקורס, יש ספרים. פשוט תמשחי אותו בשמן זית ותגעי בו בנעימות.

אני הייתי עושה טיולים ומצלמת, סתם כל מני דברים. באמת קשה להסתובב "בלי סיבה". הייתי עושה טיולי סידורים" - כל יום הולכת לסידור אחר. עכשיו היא כבר כבדה מדי, חם מדי וכ"ו, ואני כמעט לא יוצאת איתה.

אם יש לך חברות עם תינוקות, אפילו כאלה שגרות רחוק, להתארגן ולנסוע ליום שלם לבלות יחד פעם בשבוע.

גם אני מאוד בודדה וקשה לי. אנחנו החלטנו לעבור לגור ליד ההורים והאחים. מהפך, אבל מה לעשות, החיים משתנים כשמגיע תינוק

[נהר_שליט*]

אולי תצליחי לשלב אותו בדברים שאהבת לעשות לפני הלידה?
אולי תמצאי דברים חדשים לעשות עם תינוק על הגב ( מנשא קובבה ), או שוכב לידך?
אולי תמצאי נשים נוספות באזורך ותוכלו לחשוב ביחד?

[נהר_שליט*]

אולי תצליחי לשלב אותו בדברים שאהבת לעשות לפני הלידה?
אולי תמצאי דברים חדשים לעשות עם תינוק על הגב ( מנשא קובבה ), או שוכב לידך?
אולי תמצאי נשים נוספות באזורך ותוכלו לחשוב ביחד?

[טרה_רוסה*]

דרך אגב, כשמנסים לעשות דברים אחרים, אז הזמן עובר מאוד מהר, כי לא מספיקים כלום

[טרה_רוסה*]

דרך אגב, כשמנסים לעשות דברים אחרים, אז הזמן עובר מאוד מהר, כי לא מספיקים כלום

[אמא_של_גור*]

לדעתי אין מספיק הכנה לתקופה שלאחר הלידה . בתקופת ההריון אני הייתי כל כך עסוקה בהריון ובהכנה ללידה ובעצם שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה שחוזרים הביתה עם היצור המתוק ,אך תובעני עד אין קץ , ופתאום את מבינה שזהו, מעכשיו אתם ביחד ואין שיחרורים! בן הזוג מעורב ככל שיהיה לא נמצא במקום הזה שלך בנסיון חסר הגבולות להענות לכל הצרכים כל הזמן. כל פעם שאני פוגשת מישהי בשלהי ההריון הראשון אני מנסה (בלי להפחיד!) לספר לה קצת על היום שאחרי והלוואי ועזרתי קצת למישהי.

[אמא_של_גור*]

לדעתי אין מספיק הכנה לתקופה שלאחר הלידה . בתקופת ההריון אני הייתי כל כך עסוקה בהריון ובהכנה ללידה ובעצם שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה שחוזרים הביתה עם היצור המתוק ,אך תובעני עד אין קץ , ופתאום את מבינה שזהו, מעכשיו אתם ביחד ואין שיחרורים! בן הזוג מעורב ככל שיהיה לא נמצא במקום הזה שלך בנסיון חסר הגבולות להענות לכל הצרכים כל הזמן. כל פעם שאני פוגשת מישהי בשלהי ההריון הראשון אני מנסה (בלי להפחיד!) לספר לה קצת על היום שאחרי והלוואי ועזרתי קצת למישהי.

[יעל_צ*]

מבחינת התארגנות עם עזרה ממשפחה/חברות/שכנות וכדו' שנמצאות במצב דומה או יש להן זמן לעזור, על זה כדאי ואפשר אולי לחשוב לפני הלידה.

[יעל_צ*]

מבחינת התארגנות עם עזרה ממשפחה/חברות/שכנות וכדו' שנמצאות במצב דומה או יש להן זמן לעזור, על זה כדאי ואפשר אולי לחשוב לפני הלידה.

[סוף_מעגל*]

הסטרט אפ קיים. אמנם לא השתתפתי בקורס לאחר לידה אבל קיימים כאלה וזה נשמע לי כיף לא נורמלי, במיוחד לאמהות חדשות.

[סוף_מעגל*]

הסטרט אפ קיים. אמנם לא השתתפתי בקורס לאחר לידה אבל קיימים כאלה וזה נשמע לי כיף לא נורמלי, במיוחד לאמהות חדשות.

[אמא_של_לביא*]

יש שיעורי שחיה במושב אורות שם המדריכה היא איריס מס' הטלפון שלה הוא 0505949968 זו בריכה קטנה, מחוממת מאוד,אני(אילה) ולביא מאוד נהנים והבונוס הוא שאחרי השיעור הוא ישן לפחות שלוש שעות מה שמשאיר לי קצת זמן.

[אמא_של_לביא*]

יש שיעורי שחיה במושב אורות שם המדריכה היא איריס מס' הטלפון שלה הוא 0505949968 זו בריכה קטנה, מחוממת מאוד,אני(אילה) ולביא מאוד נהנים והבונוס הוא שאחרי השיעור הוא ישן לפחות שלוש שעות מה שמשאיר לי קצת זמן.

[בדרך....*]

מרגישה כאילו אני כתבתי את הפתיחה לדף הזה, רק ששלנו כבר בן 9 חודשים- והמצב די על הפנים.....

הוא חי בעוצמות שאין לי כוחות להכיל- כשהוא שמח הוא נקרע מצחוק וצורח בשמחה בקולי קולות- אבל כלא טוב לו- וזה בדרך כלל- הוא פשוט ננעל על צרחות והתפתלויות מטורפות- אנחנו שנינו מנסים להרגיע- וזה פשוט לא עובד,

אני דווקא כן מלאה ברגשי אשמה- הוא נולד בבית, על המנשא מלא, יונק עדין,ישן איתנו- ופתאום זה נראה לי כמו סוג של נכות- אני לא שבט, את אמא שלי אני בקושי רואה- אני איתו כבר 9 חודשים- ק ש ה לי.....

נגמר לי,

לפעמים בא לי לשים אותו עם איזה מטפלת- לחיות קצת ולחזור לקחת אותו, ופתאום אני מצטערת על כל ההשקעה הזו- אולי הוצאתי כוחות שאין לנו בדור הזה???

אולי הגידול הטבעי הוא ממש לא טבעי בתקופתנו המבודדת????????????????????????????

מרגישה בעיקר אכזבה עמוקה. מעצמי. ממנו. מהעולם המנוכר....

(וזה שונה עד מאד מהאופי הבסיסי שלי...)

אשמח לכל תגובה...
רק אוסיף שעדין יש לו מלא גזים-ניסינו את כל \מה שתציעו...

[בדרך....*]

מרגישה כאילו אני כתבתי את הפתיחה לדף הזה, רק ששלנו כבר בן 9 חודשים- והמצב די על הפנים.....

הוא חי בעוצמות שאין לי כוחות להכיל- כשהוא שמח הוא נקרע מצחוק וצורח בשמחה בקולי קולות- אבל כלא טוב לו- וזה בדרך כלל- הוא פשוט ננעל על צרחות והתפתלויות מטורפות- אנחנו שנינו מנסים להרגיע- וזה פשוט לא עובד,

אני דווקא כן מלאה ברגשי אשמה- הוא נולד בבית, על המנשא מלא, יונק עדין,ישן איתנו- ופתאום זה נראה לי כמו סוג של נכות- אני לא שבט, את אמא שלי אני בקושי רואה- אני איתו כבר 9 חודשים- ק ש ה לי.....

נגמר לי,

לפעמים בא לי לשים אותו עם איזה מטפלת- לחיות קצת ולחזור לקחת אותו, ופתאום אני מצטערת על כל ההשקעה הזו- אולי הוצאתי כוחות שאין לנו בדור הזה???

אולי הגידול הטבעי הוא ממש לא טבעי בתקופתנו המבודדת????????????????????????????

מרגישה בעיקר אכזבה עמוקה. מעצמי. ממנו. מהעולם המנוכר....

(וזה שונה עד מאד מהאופי הבסיסי שלי...)

אשמח לכל תגובה...
רק אוסיף שעדין יש לו מלא גזים-ניסינו את כל \מה שתציעו...

[צפריר_שפרון*]

בדרך,
על פני גזים, מצוקתו אחרת לחלוטין.
שימי לב, שעיקר מצוקתו היא בעיקר בשעות בין הערביים.
כלומר, כשהחשכה יורדת.
כאן, ברגיל בגיל הזה, כבר מתארגן הילד על שינויי האור והחושך, כמו נמצא כבר סמוך ובטוח שמחר תזרח השמש.
בנך, במובן הזה, נמצא מושך את היראה הזו עדיין.

לכן, טוב לחזור לשם, למקום הזה, בו עדיין עלה האיום הזה, מידי ערב בערבו, שכן לפחות בששת החודשים הראשונים לחייו, עדיין לא מפנים את הופעת האור, במחזוריות הזו, היומית.

לכן, טוב אחר הצהריים, לעטוף את בטנו, אזור מפתח הלב, ששם עולה הריקנות הזו, להדק את הבד, ולהחזיקו על ידייך, כשליבו מול ליבך.
אט אט, ברוך.
עם זאת, בתוקף.

בעבורך - רסקיו רמדי - יועיל.

מנסה את אלו.

תודה רבה.

<שלם>

[צפריר_שפרון*]

בדרך,
על פני גזים, מצוקתו אחרת לחלוטין.
שימי לב, שעיקר מצוקתו היא בעיקר בשעות בין הערביים.
כלומר, כשהחשכה יורדת.
כאן, ברגיל בגיל הזה, כבר מתארגן הילד על שינויי האור והחושך, כמו נמצא כבר סמוך ובטוח שמחר תזרח השמש.
בנך, במובן הזה, נמצא מושך את היראה הזו עדיין.

לכן, טוב לחזור לשם, למקום הזה, בו עדיין עלה האיום הזה, מידי ערב בערבו, שכן לפחות בששת החודשים הראשונים לחייו, עדיין לא מפנים את הופעת האור, במחזוריות הזו, היומית.

לכן, טוב אחר הצהריים, לעטוף את בטנו, אזור מפתח הלב, ששם עולה הריקנות הזו, להדק את הבד, ולהחזיקו על ידייך, כשליבו מול ליבך.
אט אט, ברוך.
עם זאת, בתוקף.

בעבורך - רסקיו רמדי - יועיל.

מנסה את אלו.

תודה רבה.

<שלם>

[יסכו_נט*]

מתוקה... הרבה הזדהות.. מרגישה על עצמי שפעמים מתערבלת עם הקושי, ולא מאפשרת מילוט. תנסי לאהוב ולהעריץ את עצמך קצת.
ועוד.. שמצאתי את עצמי עם בני הגדול, בבית המון זמן, וסובלת וכועסת עליו, ועלי. ולא מצליחה לוותר על התדמית הטיבעית, שחשבתי שמתאימה לי ככ.. ועם ביתי השניה הכל ככ זורם ומלאה סבלנות ובית...
אולי תנסי לצאת קצת לחוג, להתאוורר, להתחדש. ולחזור אליו שמחה. תפנקי את עצמך בשטויות.. ותזכרי שהקיץ יותר קל והוא אוטוטו מגיע.

[יסכו_נט*]

מתוקה... הרבה הזדהות.. מרגישה על עצמי שפעמים מתערבלת עם הקושי, ולא מאפשרת מילוט. תנסי לאהוב ולהעריץ את עצמך קצת.
ועוד.. שמצאתי את עצמי עם בני הגדול, בבית המון זמן, וסובלת וכועסת עליו, ועלי. ולא מצליחה לוותר על התדמית הטיבעית, שחשבתי שמתאימה לי ככ.. ועם ביתי השניה הכל ככ זורם ומלאה סבלנות ובית...
אולי תנסי לצאת קצת לחוג, להתאוורר, להתחדש. ולחזור אליו שמחה. תפנקי את עצמך בשטויות.. ותזכרי שהקיץ יותר קל והוא אוטוטו מגיע.

[מבינה*]

בדרך יקרה,
את זקוקה לחברה, חברה, ועוד פעם חברה!
להיות עם עוד אמהות לקטנטנים. שם תמצאי תמיכה, הבנה, הקשבה, וגם טיפים טובים ליישם. בקיצור - כל מה שאת צריכה.
דרך טובה להתחיל למצוא משהו כזה זו סדנת אמהות ותינוקות בדיאדה או משהו בסגנון... אני לא יודעת איפה את גרה, אבל יש היום הרבה אופציות ברחבי הארץ.

חזקי ואמצי. תזכרי שאת בסדר. הכל בסדר.
באהבה.

[מבינה*]

בדרך יקרה,
את זקוקה לחברה, חברה, ועוד פעם חברה!
להיות עם עוד אמהות לקטנטנים. שם תמצאי תמיכה, הבנה, הקשבה, וגם טיפים טובים ליישם. בקיצור - כל מה שאת צריכה.
דרך טובה להתחיל למצוא משהו כזה זו סדנת אמהות ותינוקות בדיאדה או משהו בסגנון... אני לא יודעת איפה את גרה, אבל יש היום הרבה אופציות ברחבי הארץ.

חזקי ואמצי. תזכרי שאת בסדר. הכל בסדר.
באהבה.

[בדרך....*]

תודה על הקשב-
לא ידעתי שחשפתי כלכך הרבה..
צפריר- נשמע לי מאד מדוייק אך לא הבנתי את העניין עם החושך- אבל באמת לעת חשכה מתחילים הדינים......

חברה- יש לנו הרבה, אולי יותר מידי, רוב היום אנחנו עם אמהות אחרות, זה מקל ומקשה- לראות הורים בהרמוניה.....

יסכו- אני ממש בונה על זה שזה אופי שלו, אבל הוא סובל, קשה לי החוסר אונים הזה.

חשבתי לתקן עולם בגידול ילדים, היום אני ממש פוחדת להרות..

[בדרך....*]

תודה על הקשב-
לא ידעתי שחשפתי כלכך הרבה..
צפריר- נשמע לי מאד מדוייק אך לא הבנתי את העניין עם החושך- אבל באמת לעת חשכה מתחילים הדינים......

חברה- יש לנו הרבה, אולי יותר מידי, רוב היום אנחנו עם אמהות אחרות, זה מקל ומקשה- לראות הורים בהרמוניה.....

יסכו- אני ממש בונה על זה שזה אופי שלו, אבל הוא סובל, קשה לי החוסר אונים הזה.

חשבתי לתקן עולם בגידול ילדים, היום אני ממש פוחדת להרות..

[עלמו_נית*]

בדרך - מחשבות שלו לי מקריאת דבריך
לגבי העוצמות של הילד מתקשר לי לנושא של רגישות יתר או אלרגיה
טיפול אפשרי: שיאצו, רלקסולוגיה, איי פק - לך או לו

רגשי אשמה, נכות, שבט - מניחה שלא תגיי לקרוא את כל מה שרלוונטי בעניינים אלו
(כלמיני דפים ארוכים כאן באתר כמו עקרון הרצף בחברה המודרנית)
מציעה לשחרר את עצמך, לזכור שהרגשתך חשובה לא פחות מתפקודך
הילד מרגיש הכל כמה שזה מאיים לדעתי זה גם מקסים
אני אישית מעדיפה כמה דקות של בכי בהן אני אתארגן שיהיה לי נוח
על פני נשיאה במחיר אמא מרוטה
תטפלי בעצמך הכי טוב שאת יכולה: שינה, תזונה וכו
כולל כמה שאפשר לקבל עזרה אם בלהוריד מעצמך מטלות
ואם להיות איתך ואיתו שתוכלי להתקלח, לישון וכו

ומציעה גם להשתדל מאוד לצאת כל יום מהבית
אפילו למרפסת אפילו לכמה דקות

וגם רעיונות מפליי ליידי עזרו לי בעקיפין בבעיות כאלו

[עלמו_נית*]

בדרך - מחשבות שלו לי מקריאת דבריך
לגבי העוצמות של הילד מתקשר לי לנושא של רגישות יתר או אלרגיה
טיפול אפשרי: שיאצו, רלקסולוגיה, איי פק - לך או לו

רגשי אשמה, נכות, שבט - מניחה שלא תגיי לקרוא את כל מה שרלוונטי בעניינים אלו
(כלמיני דפים ארוכים כאן באתר כמו עקרון הרצף בחברה המודרנית)
מציעה לשחרר את עצמך, לזכור שהרגשתך חשובה לא פחות מתפקודך
הילד מרגיש הכל כמה שזה מאיים לדעתי זה גם מקסים
אני אישית מעדיפה כמה דקות של בכי בהן אני אתארגן שיהיה לי נוח
על פני נשיאה במחיר אמא מרוטה
תטפלי בעצמך הכי טוב שאת יכולה: שינה, תזונה וכו
כולל כמה שאפשר לקבל עזרה אם בלהוריד מעצמך מטלות
ואם להיות איתך ואיתו שתוכלי להתקלח, לישון וכו

ומציעה גם להשתדל מאוד לצאת כל יום מהבית
אפילו למרפסת אפילו לכמה דקות

וגם רעיונות מפליי ליידי עזרו לי בעקיפין בבעיות כאלו

[יסכו_נט*]

נזכרתי במשהו ש טלי ופיצקה אמרה לי פעם, שאולי ישמש אותך. לשכב לידו על המיטה, ולתת לו קצת לבכות. ולהסביר לו שזה בסדר שהוא בוכה, ושהוא מתוק וקשה לו. ולהקשיב לו בוכה. וללטף אותו.
כי אנחנו מסתובבים עם אחריות ענקית, ולא מפסיקים לנסות להרגיע, והאחריות קשה לנו ככ.. וממילא אנחנו לא מצליחים,, ההרפיה הזאת מהאחריות לסבל שלו, מידי פעם.. יכולה לתת לנו טיפה מנוח..

[יסכו_נט*]

נזכרתי במשהו ש טלי ופיצקה אמרה לי פעם, שאולי ישמש אותך. לשכב לידו על המיטה, ולתת לו קצת לבכות. ולהסביר לו שזה בסדר שהוא בוכה, ושהוא מתוק וקשה לו. ולהקשיב לו בוכה. וללטף אותו.
כי אנחנו מסתובבים עם אחריות ענקית, ולא מפסיקים לנסות להרגיע, והאחריות קשה לנו ככ.. וממילא אנחנו לא מצליחים,, ההרפיה הזאת מהאחריות לסבל שלו, מידי פעם.. יכולה לתת לנו טיפה מנוח..

[צפריר_שפרון*]

בדרך,
צפריר- נשמע לי מאד מדוייק אך לא הבנתי את העניין עם החושך- אבל באמת לעת חשכה מתחילים הדינים......
במובן הזה, נמצא העובר, ניתן לומר, מוגן מחילופי אור וחושך בעודו מוקף בהילת ההגנה הזו, האטמוספירה הפרטית שלו - הרחם.
נמצא בוקע אל עולם, בו נמצא יותר מכל, מושפע מאור, במובן של מואר, מקבל את אורו מהאור, מקרני החמה.
אז, נחרד כאשר האור הזה מתמעט, כמו מרגיש את מקלעת השמש מתמלאת בריקנות.
תחושה זו, הפיזית, איננה ניתנת לתיאור בעבורנו באמת, שכן כבר בגרנו, וגופנו הפיזי איננו כאז, אבל, שערי בנפשך שנפער בין מפתח הלב, לבין הטבור, בור, המתפרש אל המותניים.

כאן, הבשלתו של התינוק, אל ההפנמה הזו, שמחר, יהיה יום חדש, והאור חוזר מידי יום ביומו, כרוכה גם בגילויו המרעיש, במובן הזה שהוא נפרד, ניתן לומר מגלה את ה'אני' שבו, וגם בהפנמת הרצף, זה החיוני כל כך בעבור ה'אני' הנפרד.

כאן, הטיפול באלה אם כך, יהיה הידוק בד על האזור הזה, מה שמקטין את תחושת הריקנות, והחזקתו קרוב אל לב אימו, במובן הזה שזה - לעולם מרגיע.
בכך, מניחה לו את למידת המעבר מאור לחושך בשעות האלה של בין הערביים.

כאן, ברגיל הבשלה זו נעה בין ששה לתשעה חודשים.

ומכאן, שאין מדובר רק בזה, אלא, נכנסה המשפחה כולה אל הדפוס הזה, ונמצא ממשיך את הדפוס, ניתן לומר מכוח האנרציה.
לא שלא חש ריקנות, אלא דוחה את ההסתגלות הזו, במובן הפיזי, ניתן לומר - במצוות המשפחה.

כאן, לא משתמשת בשום פנים ואופן לא בקריסטלים, לא בשמנים ארומטיים, ואם מבקשת הרגעה בעבורו ובעבורך - רק אמצעים טהורים ועדינים כגון פרחי באך.

לא מדובר בגזים, אין כל קשר לגזים - נהפוך הוא, על פני לחץ מבפנים החוצה, נוצר לחץ מבפנים - פנימה.

נמצאת נרגעת - מבחירתך, ואז על פני לדאוג לו בפן הפסיכולוגי או המנטאלי, ניגשת שם, וביד אוהבת, מניחה לו את הבטחון, שהרי אימו, מערסלת אותו בחיקה, ומנחמת אותו, על קשייו.

אז, מגלה את החסד דווקא מתוך הדינים.

תודה רבה.

<שלם>

[צפריר_שפרון*]

בדרך,
צפריר- נשמע לי מאד מדוייק אך לא הבנתי את העניין עם החושך- אבל באמת לעת חשכה מתחילים הדינים......
במובן הזה, נמצא העובר, ניתן לומר, מוגן מחילופי אור וחושך בעודו מוקף בהילת ההגנה הזו, האטמוספירה הפרטית שלו - הרחם.
נמצא בוקע אל עולם, בו נמצא יותר מכל, מושפע מאור, במובן של מואר, מקבל את אורו מהאור, מקרני החמה.
אז, נחרד כאשר האור הזה מתמעט, כמו מרגיש את מקלעת השמש מתמלאת בריקנות.
תחושה זו, הפיזית, איננה ניתנת לתיאור בעבורנו באמת, שכן כבר בגרנו, וגופנו הפיזי איננו כאז, אבל, שערי בנפשך שנפער בין מפתח הלב, לבין הטבור, בור, המתפרש אל המותניים.

כאן, הבשלתו של התינוק, אל ההפנמה הזו, שמחר, יהיה יום חדש, והאור חוזר מידי יום ביומו, כרוכה גם בגילויו המרעיש, במובן הזה שהוא נפרד, ניתן לומר מגלה את ה'אני' שבו, וגם בהפנמת הרצף, זה החיוני כל כך בעבור ה'אני' הנפרד.

כאן, הטיפול באלה אם כך, יהיה הידוק בד על האזור הזה, מה שמקטין את תחושת הריקנות, והחזקתו קרוב אל לב אימו, במובן הזה שזה - לעולם מרגיע.
בכך, מניחה לו את למידת המעבר מאור לחושך בשעות האלה של בין הערביים.

כאן, ברגיל הבשלה זו נעה בין ששה לתשעה חודשים.

ומכאן, שאין מדובר רק בזה, אלא, נכנסה המשפחה כולה אל הדפוס הזה, ונמצא ממשיך את הדפוס, ניתן לומר מכוח האנרציה.
לא שלא חש ריקנות, אלא דוחה את ההסתגלות הזו, במובן הפיזי, ניתן לומר - במצוות המשפחה.

כאן, לא משתמשת בשום פנים ואופן לא בקריסטלים, לא בשמנים ארומטיים, ואם מבקשת הרגעה בעבורו ובעבורך - רק אמצעים טהורים ועדינים כגון פרחי באך.

לא מדובר בגזים, אין כל קשר לגזים - נהפוך הוא, על פני לחץ מבפנים החוצה, נוצר לחץ מבפנים - פנימה.

נמצאת נרגעת - מבחירתך, ואז על פני לדאוג לו בפן הפסיכולוגי או המנטאלי, ניגשת שם, וביד אוהבת, מניחה לו את הבטחון, שהרי אימו, מערסלת אותו בחיקה, ומנחמת אותו, על קשייו.

אז, מגלה את החסד דווקא מתוך הדינים.

תודה רבה.

<שלם>

[POOH_והתוספות*]

בדרך...

הקטן שלי היה בדיוק כמו שאת מתארת...
ובגיל שנה בערך פתאום נרגע [עד אז היו 3 מצבים - אוכל, ישן, צורח]

ניסינו מגוון שיטות טיפול - הוא עבר גם בדיקות קונוונציונאליות שונות וגם כל מיני מהרפואה המשלימה.
חלק עזרו קצת חלק לא שינו כלום.

בגיל שנה בערך הוא פתאום נרגע.
בגיל שנה וקצת עשינו לו גמילת לילה יזומה [עד אז הוא היה ישן גם בלילה וגם ביום לא יותר מ- 20 דקות רצוף] -
הוא עבר לחדר שלו ולמיטה שלו והתחיל לישון טוב יותר.
לא יודעת מה הבעיה הייתה קודם - יודעת שיום אחד הבנתי שעברנו כבר יומיים שלמים בלי צרחות...
האי שקט נמשך עוד כמה זמן אבל לאט לאט הוא נרגע.
היום הוא בן שנתיים וחצי בערך ילד - חייכן, ידידותי ונפלא. מי שפוגש אותו רק עכשיו לא מאמין בד"כ שההתחלה הייתה כל כך קשה.

מאחלת שגם אצלכם יעבור מהר..
ופתאום תגלי שהימים עוברים יותר בקלות והוא הרבה יותר נהנה מהחיים.

[POOH_והתוספות*]

בדרך...

הקטן שלי היה בדיוק כמו שאת מתארת...
ובגיל שנה בערך פתאום נרגע [עד אז היו 3 מצבים - אוכל, ישן, צורח]

ניסינו מגוון שיטות טיפול - הוא עבר גם בדיקות קונוונציונאליות שונות וגם כל מיני מהרפואה המשלימה.
חלק עזרו קצת חלק לא שינו כלום.

בגיל שנה בערך הוא פתאום נרגע.
בגיל שנה וקצת עשינו לו גמילת לילה יזומה [עד אז הוא היה ישן גם בלילה וגם ביום לא יותר מ- 20 דקות רצוף] -
הוא עבר לחדר שלו ולמיטה שלו והתחיל לישון טוב יותר.
לא יודעת מה הבעיה הייתה קודם - יודעת שיום אחד הבנתי שעברנו כבר יומיים שלמים בלי צרחות...
האי שקט נמשך עוד כמה זמן אבל לאט לאט הוא נרגע.
היום הוא בן שנתיים וחצי בערך ילד - חייכן, ידידותי ונפלא. מי שפוגש אותו רק עכשיו לא מאמין בד"כ שההתחלה הייתה כל כך קשה.

מאחלת שגם אצלכם יעבור מהר..
ופתאום תגלי שהימים עוברים יותר בקלות והוא הרבה יותר נהנה מהחיים.

[בדרך*]

צפריר- תודה עמוקה.... המילים נכנסו התיישבו במקום מוכן וטוב. הכתיבה נשמעת כמו תקשור- האם תקשרת על העניין הזה?

אלו פרחי באך היית ממליץ? אני לא מכירה והדף לא עזר.

תודה.

עלמונית- תודה.התהייה שלי הייתה האם הגידול הטבעי נכון לתקופתנו- לזה קראתי "נכות".

יסכו- אני אנסה אבל זה לא בכי יבבה זה בכי קורע לב צרחות מחרישות כאילו כואב לו.
פןן- הלוואי גם עלינו במהרה בימינו..

שוב מודה לכולכם

[בדרך*]

צפריר- תודה עמוקה.... המילים נכנסו התיישבו במקום מוכן וטוב. הכתיבה נשמעת כמו תקשור- האם תקשרת על העניין הזה?

אלו פרחי באך היית ממליץ? אני לא מכירה והדף לא עזר.

תודה.

עלמונית- תודה.התהייה שלי הייתה האם הגידול הטבעי נכון לתקופתנו- לזה קראתי "נכות".

יסכו- אני אנסה אבל זה לא בכי יבבה זה בכי קורע לב צרחות מחרישות כאילו כואב לו.
פןן- הלוואי גם עלינו במהרה בימינו..

שוב מודה לכולכם

[אלמונית*]

כל הזמן מעירים לי בלי סוף כולל הבנזוג, ושאני מרגילה אותה לזה ולזה, ושאני מזיקה לה, כי אני מרימה אותה בכל פעם שהיא בוכה, והיא רוצה רק אותי והרבה על הידיים, ואני מקנה לה הרגלים רעים כגון להרדם רק עם ציצי, ועל כל ציוץ אני מגיבה (מרימה אותה) והיא כבר בת חצי שנה אבל מהתחלה העירו לי על כך, ואכן לישון זה רק עם ציצי ולא עוזבת לי את הציצי כל הלילה כמעט, ואני לא יכולה לעשות כמעט כלום בבית ואין לי זמן לעצמי בכלל!! כי גם לאבא שלה היא כמעט ולא מוכנה ללכת, ואין לי כוחות לשנות. אני רוצה שלפחות השינה תשתנה ושלא תהיה תלויה בציצי בצורה אבסולוטית, אבל היא רק מתחילה לבכות אם היא לא מקבלת ציצי וישר אני נשברת. איך עומדים בבכי הזה? אז אני דוחה את שינוי ההרגלים לזמן יותר מאוחר. האם זה כל כך נורא? האם אני גורמת לה כזה נזק בזה שהיא לא יכולה להרדם בצורה שונה ובזה שעל כל ציוץ אני מרימה אותה? בזה שאני לא שמה לה גבולות בגיל חצי שנה?

[אלמונית*]

כל הזמן מעירים לי בלי סוף כולל הבנזוג, ושאני מרגילה אותה לזה ולזה, ושאני מזיקה לה, כי אני מרימה אותה בכל פעם שהיא בוכה, והיא רוצה רק אותי והרבה על הידיים, ואני מקנה לה הרגלים רעים כגון להרדם רק עם ציצי, ועל כל ציוץ אני מגיבה (מרימה אותה) והיא כבר בת חצי שנה אבל מהתחלה העירו לי על כך, ואכן לישון זה רק עם ציצי ולא עוזבת לי את הציצי כל הלילה כמעט, ואני לא יכולה לעשות כמעט כלום בבית ואין לי זמן לעצמי בכלל!! כי גם לאבא שלה היא כמעט ולא מוכנה ללכת, ואין לי כוחות לשנות. אני רוצה שלפחות השינה תשתנה ושלא תהיה תלויה בציצי בצורה אבסולוטית, אבל היא רק מתחילה לבכות אם היא לא מקבלת ציצי וישר אני נשברת. איך עומדים בבכי הזה? אז אני דוחה את שינוי ההרגלים לזמן יותר מאוחר. האם זה כל כך נורא? האם אני גורמת לה כזה נזק בזה שהיא לא יכולה להרדם בצורה שונה ובזה שעל כל ציוץ אני מרימה אותה? בזה שאני לא שמה לה גבולות בגיל חצי שנה?

[אוד_ליה*]

הגעת למקום הנכון
אצלי, הילדים התחילו לרדת מהידיים בגילאי שנה- שנה וחצי (כשהתחילו ללכת), ולקראת שנתיים הקטני שלי כבר משחק לבד ונותן לי לעשות דברים בכיף. וגם אצלי כולם היו אומרים לי שאני "מקלקלת" אותם, והם יצאו מפונקים (עם הראשו בעיקר- עכשיו כבר בקושי)- לא הקשבתי לאף אחד חוץ מאשר לאינטואיציה שלי, שאמרה שתינוק צריך מגע של אמא וזהו. גיל חצי שנה זה עוד ממש פיצי. אני גם ישנה איתם בלילה וצמודה אליהם רוב היום. וכשהם מתחילים ללכת אני צריכה לתפוס אותם בכוח כדי לקבל נשיקה...
ההיפרדות היא גם צורך של התינוק, וכשהיא באה מהתינוק, בזמן שמתאים לו, זה הרבה יותר טוב בשבילו, והעצמאות (היחסית) היא אמיתית.

אני אומרת- הילדה שלך זקוקה לך- סנני את כל הקולות מסביבך, ותעשי מה שמרגיש לך טוב.
האנשים מסביב בד"כ יושבים לאמא טריה על המקומות של חוסר בטחון שיש בה (אני רואה אצלי, עכשיו בילדה השלישית, שאף אחד כבר לא מעיר...)- תקראי קצת כאן באתר, בספרים שקרובים לגישה שלך, תחפשי אמהות בסביבה שלך שמגדלות כמוך, וכך יהיה לך יותר בטחון בדרך שלך.
כל זה נכון בתנאי- שהצמידות מתאימה גם לך. אם את מרגישה קורבן, ולא טוב לך- המצב הוא אחר. אבל אם מה שמפריע לך הוא החשש שאת מזיקה לה כי את מגדלת אחרת, וכולם אומרים ככה וככה- אז פשוט שימי "חומה" ושידברו לקיר...

בקשר לגבולות- גיל חצי שנה זה ממש פיצי בשביל להתחיל "לחנך".
חוץ מזה, יש גם גישות שלא דוגלות בהצבת גבולות "פר-סה", למשל חינוך ללא כפייה, חינוך ללא גבולות, חינוך ללא חינוך ועוד.
יש כאו הרבה דפים באתר שמדברים על נושאים קרובים, כנסי ותהני WELCOME

[אוד_ליה*]

הגעת למקום הנכון
אצלי, הילדים התחילו לרדת מהידיים בגילאי שנה- שנה וחצי (כשהתחילו ללכת), ולקראת שנתיים הקטני שלי כבר משחק לבד ונותן לי לעשות דברים בכיף. וגם אצלי כולם היו אומרים לי שאני "מקלקלת" אותם, והם יצאו מפונקים (עם הראשו בעיקר- עכשיו כבר בקושי)- לא הקשבתי לאף אחד חוץ מאשר לאינטואיציה שלי, שאמרה שתינוק צריך מגע של אמא וזהו. גיל חצי שנה זה עוד ממש פיצי. אני גם ישנה איתם בלילה וצמודה אליהם רוב היום. וכשהם מתחילים ללכת אני צריכה לתפוס אותם בכוח כדי לקבל נשיקה...
ההיפרדות היא גם צורך של התינוק, וכשהיא באה מהתינוק, בזמן שמתאים לו, זה הרבה יותר טוב בשבילו, והעצמאות (היחסית) היא אמיתית.

אני אומרת- הילדה שלך זקוקה לך- סנני את כל הקולות מסביבך, ותעשי מה שמרגיש לך טוב.
האנשים מסביב בד"כ יושבים לאמא טריה על המקומות של חוסר בטחון שיש בה (אני רואה אצלי, עכשיו בילדה השלישית, שאף אחד כבר לא מעיר...)- תקראי קצת כאן באתר, בספרים שקרובים לגישה שלך, תחפשי אמהות בסביבה שלך שמגדלות כמוך, וכך יהיה לך יותר בטחון בדרך שלך.
כל זה נכון בתנאי- שהצמידות מתאימה גם לך. אם את מרגישה קורבן, ולא טוב לך- המצב הוא אחר. אבל אם מה שמפריע לך הוא החשש שאת מזיקה לה כי את מגדלת אחרת, וכולם אומרים ככה וככה- אז פשוט שימי "חומה" ושידברו לקיר...

בקשר לגבולות- גיל חצי שנה זה ממש פיצי בשביל להתחיל "לחנך".
חוץ מזה, יש גם גישות שלא דוגלות בהצבת גבולות "פר-סה", למשל חינוך ללא כפייה, חינוך ללא גבולות, חינוך ללא חינוך ועוד.
יש כאו הרבה דפים באתר שמדברים על נושאים קרובים, כנסי ותהני WELCOME

[אלמונית*]

תודה אוד-ליה, אני כל כך צריכה את החיזוקים האלו. כל מה שאני שומעת זה כמה אני לא בסדר, כמה אני מקלקלת והורסת ומזיקה לילדה, לבנזוג ולי. אפילו מישהי טרחה להגיד לי שאני גורמת לה לפיגור סביבתי.. אבל הקולות מסביב זה עוד פחות צרה. ה"בעיה" האמיתית שיש בנזוג שלו צריך להתיחס, בכל זאת יש לו זכות מלאה להביע את דעתו וגם שנעשה מה שהוא אומר, למרות שמי שמטפל בה בפועל זו רק אני. וממנו אין לי כמעט תמיכה, רק הערות, האשמות, וכל דבר מצריך שינוי מצידו, אם כי בסופו של דבר זה ייפול עלי - עשיית השינוי.. אין לי כוחות. אני לא מרגישה שאני עושה נזק, צריכה ללכת..

[אלמונית*]

תודה אוד-ליה, אני כל כך צריכה את החיזוקים האלו. כל מה שאני שומעת זה כמה אני לא בסדר, כמה אני מקלקלת והורסת ומזיקה לילדה, לבנזוג ולי. אפילו מישהי טרחה להגיד לי שאני גורמת לה לפיגור סביבתי.. אבל הקולות מסביב זה עוד פחות צרה. ה"בעיה" האמיתית שיש בנזוג שלו צריך להתיחס, בכל זאת יש לו זכות מלאה להביע את דעתו וגם שנעשה מה שהוא אומר, למרות שמי שמטפל בה בפועל זו רק אני. וממנו אין לי כמעט תמיכה, רק הערות, האשמות, וכל דבר מצריך שינוי מצידו, אם כי בסופו של דבר זה ייפול עלי - עשיית השינוי.. אין לי כוחות. אני לא מרגישה שאני עושה נזק, צריכה ללכת..

[אילה_בשדה_הדגן*]

מצטרפת למה שאודליה כתבה לך.

עם הבן זוג אפשר לשבת שיחה רצינית,עדיף למצוא זמן שהתינוקת ישנה ,או שרגועה(טיול והיא במנשא והאויר הנעים של הערב על הפנים ).
תעלי את ההרגשות שלך.את הדברים שמשמחים אותך.את מה שקשה לך.

חשוב מאוד לא לעשות זאת בדרך של האשמה.את כבר מכירה את המעגל הנצחי של אתה אשם,את אשמה וכאסח.
לפעמים גם צריך לשאול בצורה ישירה את הבן זוג :מה אתה רוצה שיהיה?

לי זה נראה סביר שאבא ירצה להיות עם התינוקת שלו.זה חשוב לדבק של המשפחה שצומחת, להרגשה שלו שהוא עושה משהו.וכמובן שזה חשוב לתינוקת , רק שהיא לא יודעת את זה כל כך,היא רק חושבת על ציצי.

את יכולה לדבר עם אהובך על כך שעוד מעט קט התינוקת שלכם תתחיל לרצות לאכול מני מזונות ובטח שהוא יוכל להגיש לה.
שבילוי בים /בריכה ,נדנדות ,ביבי יוגה ,'צעד ראשון' וכ' זה משהו שממש יכול לשמח את כל הצדדים.

מאוד מאוד חשוב להעשיר את חייכם במפגשים עם משפחות ש'עושות ככה',להפסיק להיות המוזרה היחידה.(מדור מפגשים),מפגשי לה לצה,למה שרק אפשר.
וגם לקרוא,אם את צריכה המלצות על חומר קריאה,כיתבי.

[אילה_בשדה_הדגן*]

מצטרפת למה שאודליה כתבה לך.

עם הבן זוג אפשר לשבת שיחה רצינית,עדיף למצוא זמן שהתינוקת ישנה ,או שרגועה(טיול והיא במנשא והאויר הנעים של הערב על הפנים ).
תעלי את ההרגשות שלך.את הדברים שמשמחים אותך.את מה שקשה לך.

חשוב מאוד לא לעשות זאת בדרך של האשמה.את כבר מכירה את המעגל הנצחי של אתה אשם,את אשמה וכאסח.
לפעמים גם צריך לשאול בצורה ישירה את הבן זוג :מה אתה רוצה שיהיה?

לי זה נראה סביר שאבא ירצה להיות עם התינוקת שלו.זה חשוב לדבק של המשפחה שצומחת, להרגשה שלו שהוא עושה משהו.וכמובן שזה חשוב לתינוקת , רק שהיא לא יודעת את זה כל כך,היא רק חושבת על ציצי.

את יכולה לדבר עם אהובך על כך שעוד מעט קט התינוקת שלכם תתחיל לרצות לאכול מני מזונות ובטח שהוא יוכל להגיש לה.
שבילוי בים /בריכה ,נדנדות ,ביבי יוגה ,'צעד ראשון' וכ' זה משהו שממש יכול לשמח את כל הצדדים.

מאוד מאוד חשוב להעשיר את חייכם במפגשים עם משפחות ש'עושות ככה',להפסיק להיות המוזרה היחידה.(מדור מפגשים),מפגשי לה לצה,למה שרק אפשר.
וגם לקרוא,אם את צריכה המלצות על חומר קריאה,כיתבי.

[אוד_ליה*]

אם תרצי, תכתבי מאיזה אזור את בארץ, ותוכלי להיפגש עם אמהות שיעזרו לך ויתמכו בך.

[אוד_ליה*]

אם תרצי, תכתבי מאיזה אזור את בארץ, ותוכלי להיפגש עם אמהות שיעזרו לך ויתמכו בך.

[אלמונית*]

אני גרה באזור נהריה
בעניין האשמות, כן, אני מכירה את המעגל ולא מצליחה לצאת ממנו.
אני מסכימה שצריך לשאול אותו מה הוא רוצה, העניין שהוא רוצה דברים אחרים ממני, הוא רואה את הדברים אחרת, והגישה שלנו די שונה, אם כי לא לגמרי. אם היא צורחת כי היא רוצה רק אותי, אני לא חושבת שצריך לעשות משהו בעניין, זה יעבור. הוא חושב שצריך לעשות משהו, לשנות. מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו) ומצריך שינוי וטיפול. אני לא מסתכלת כך על הדברים. זו תקופה וזה יעבור. בעניין השינה אני דוקא כן חושבת שצריך לעשות משהו לשנות אבל אין לי כוחות לזה כרגע.

[אלמונית*]

אני גרה באזור נהריה
בעניין האשמות, כן, אני מכירה את המעגל ולא מצליחה לצאת ממנו.
אני מסכימה שצריך לשאול אותו מה הוא רוצה, העניין שהוא רוצה דברים אחרים ממני, הוא רואה את הדברים אחרת, והגישה שלנו די שונה, אם כי לא לגמרי. אם היא צורחת כי היא רוצה רק אותי, אני לא חושבת שצריך לעשות משהו בעניין, זה יעבור. הוא חושב שצריך לעשות משהו, לשנות. מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו) ומצריך שינוי וטיפול. אני לא מסתכלת כך על הדברים. זו תקופה וזה יעבור. בעניין השינה אני דוקא כן חושבת שצריך לעשות משהו לשנות אבל אין לי כוחות לזה כרגע.

[אוד_ליה*]

מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו)

אני הייתי אומרת לאיש "מי שלא מנקה לא שובר"...
אם אתה לא עושה אל תתלונן על התוצאה. לא טוב לך- תשנה.
למשל בהתחלה הוא היה מתלונן על השינה המשותפת. התגובה שלי הייתה- אפשר להוציא אותם מהמיטה שלנו, אבל לי קשה לקום בלילה. אתה רוצה אותם בחדר אחר- אתה תרדים אותם, ותקום אתה בלילה ותביא לי אותם... זה החזיק מעמד שניה וחצי עד שהוא הודה שקשה לו. ואם זה קשה לו הוא לא יכול לבקש ממני. אז הוא הבין שעדיף לו לישון איתם בלילה, אבל לישון...

חוץ מזה- יש הרבה דברים שהוא יכול לעשות כך שהיא תרצה אותו. לקלח, לטייל בחוץ, לשחק איתה ולהשתולל... לא דווקא ברגע שהיא צורחת ורוצה אותך, אלא כשהיא רגועה.

בעניין השינה- זה מאוד משתנה מתקופה לתקופה, תהיה תקופה של יותר ושל פחות... אני אישית חושבת שזה מאוד מוקדם לחנך תינוקת בת חצי שנה להירדם לבד... אבל מה שאת לא עושה- אם יש עצה אחת שאני יעכולה לתת לך זה שלא תתחילי משהו שאת לא יכולה לסיים... כי אם תתחילי ואז תישברי ושוב תתחילי ושוב תישברי... את סתם תבלבלי אותה ובכל פעם יהיה לך יותר קשה להרגיל אותה. אז לפני שאת עושה צעד תהיי בטוחה שזה מה שאת רוצה.

[אוד_ליה*]

מה שיש זה כל הזמן לא טוב (וזה תמיד באשמתי בעיניו)

אני הייתי אומרת לאיש "מי שלא מנקה לא שובר"...
אם אתה לא עושה אל תתלונן על התוצאה. לא טוב לך- תשנה.
למשל בהתחלה הוא היה מתלונן על השינה המשותפת. התגובה שלי הייתה- אפשר להוציא אותם מהמיטה שלנו, אבל לי קשה לקום בלילה. אתה רוצה אותם בחדר אחר- אתה תרדים אותם, ותקום אתה בלילה ותביא לי אותם... זה החזיק מעמד שניה וחצי עד שהוא הודה שקשה לו. ואם זה קשה לו הוא לא יכול לבקש ממני. אז הוא הבין שעדיף לו לישון איתם בלילה, אבל לישון...

חוץ מזה- יש הרבה דברים שהוא יכול לעשות כך שהיא תרצה אותו. לקלח, לטייל בחוץ, לשחק איתה ולהשתולל... לא דווקא ברגע שהיא צורחת ורוצה אותך, אלא כשהיא רגועה.

בעניין השינה- זה מאוד משתנה מתקופה לתקופה, תהיה תקופה של יותר ושל פחות... אני אישית חושבת שזה מאוד מוקדם לחנך תינוקת בת חצי שנה להירדם לבד... אבל מה שאת לא עושה- אם יש עצה אחת שאני יעכולה לתת לך זה שלא תתחילי משהו שאת לא יכולה לסיים... כי אם תתחילי ואז תישברי ושוב תתחילי ושוב תישברי... את סתם תבלבלי אותה ובכל פעם יהיה לך יותר קשה להרגיל אותה. אז לפני שאת עושה צעד תהיי בטוחה שזה מה שאת רוצה.

[או_רורה*]

אודליה, המון מזל טוב על הלידה!!!!!!!!!!!!!!!!

ובאשר לכותבת הדף: תראי, בנוגע לבעל אני מסכימה עם אודליה.
אצלנו בעלי מסרב לישון איתם, אוקיי, הוא ברוב המקרים קם בלילה, מחתל ומביא לי להנקה.........


מה שכן, נראה לי לא נכון שרק את מחזיקה, נמצאת, נותנת מענה... אני גם מהאנשים שבכלל לא ממהרים עם זה, אבל בעלי הוא אני מבחינתי לכל דבר.

אז התינוק יודע שאצל אבא אין ציצי .
אבל יש את כל השאר.

[או_רורה*]

אודליה, המון מזל טוב על הלידה!!!!!!!!!!!!!!!!

ובאשר לכותבת הדף: תראי, בנוגע לבעל אני מסכימה עם אודליה.
אצלנו בעלי מסרב לישון איתם, אוקיי, הוא ברוב המקרים קם בלילה, מחתל ומביא לי להנקה.........


מה שכן, נראה לי לא נכון שרק את מחזיקה, נמצאת, נותנת מענה... אני גם מהאנשים שבכלל לא ממהרים עם זה, אבל בעלי הוא אני מבחינתי לכל דבר.

אז התינוק יודע שאצל אבא אין ציצי .
אבל יש את כל השאר.

[אמא_טריה*]

הילדה שלי בת 10 חודשים ואני מניקה אותה כדי להרדים אותה ושלמה עם זה אבל נראה לי לפעמים שאני מניקה אותה יותר מדי גם
אם קורה לה משהו והיא בוכה מסיבה אחרת, הבכי שלה מלחיץ אותי נורא, אני משתפרת אבל יש עוד הרבה להשתפר. נראה לי
שמתי שאני הייתי תינוקת ההורים שלי פשוט לא היו מחוברים לרגש בכלל ולחלוטין לא ידעו לזהות למה אני בוכה, אז גם לי לא קל לזהות למה היא
בוכה, ויש לי המון סערות רגשיות בפנים. הסדר יום שלה מבולגן כזה וזה מפריע לי,היא אוכלת כבר קצת אבל לא הרבה כל כך, אני רוצה לסדר לה את היום,
ואת האוכל, אבל קשה לי אני ממש גרועה בסדר, יש עצות? גם כדי שיהיו זמנים להנקה וכדי שעם הזמן יהיו זמנים ארוכים בין ההנקות? מה עוד חשוב בסדר יום?
כי להקשיב לשחר הקטנה ולהכיל אותה זה כל כך קשה לפעמים, ולהכיל את עצמי לא פחות שקשה לי לעשות שתי דברים בו זמנית, אני מבשלת רק שהיא ישנה, וכבר רזיתי מרוב שאני לא אוכלת כלום... תודה רבה מאוד אמא טריה

[אמא_טריה*]

הילדה שלי בת 10 חודשים ואני מניקה אותה כדי להרדים אותה ושלמה עם זה אבל נראה לי לפעמים שאני מניקה אותה יותר מדי גם
אם קורה לה משהו והיא בוכה מסיבה אחרת, הבכי שלה מלחיץ אותי נורא, אני משתפרת אבל יש עוד הרבה להשתפר. נראה לי
שמתי שאני הייתי תינוקת ההורים שלי פשוט לא היו מחוברים לרגש בכלל ולחלוטין לא ידעו לזהות למה אני בוכה, אז גם לי לא קל לזהות למה היא
בוכה, ויש לי המון סערות רגשיות בפנים. הסדר יום שלה מבולגן כזה וזה מפריע לי,היא אוכלת כבר קצת אבל לא הרבה כל כך, אני רוצה לסדר לה את היום,
ואת האוכל, אבל קשה לי אני ממש גרועה בסדר, יש עצות? גם כדי שיהיו זמנים להנקה וכדי שעם הזמן יהיו זמנים ארוכים בין ההנקות? מה עוד חשוב בסדר יום?
כי להקשיב לשחר הקטנה ולהכיל אותה זה כל כך קשה לפעמים, ולהכיל את עצמי לא פחות שקשה לי לעשות שתי דברים בו זמנית, אני מבשלת רק שהיא ישנה, וכבר רזיתי מרוב שאני לא אוכלת כלום... תודה רבה מאוד אמא טריה

[נוגה*]

אנחנו התחלנו מללכת לישון באותה שעה כל ערב. גם אם לא נרדמנו פשוט שכבנו בחושך עד שנרדמנו. אצלנו השעה היתה שבע - אחרי כמה ימים או שבועות, לא זוכרת כמה זמן, הכל התאפס לפי הזמן הזה כי לפני כן יש ארוחת ערב ואז מקלחת ואז סיפור ואז שוכבים לישון, מהון להון הוא גם קם באותה שעה וישן צהריים באותה שעה... בקיצור העצה שלי היא להקפיד על פריט אחד של שיגרה ואז שיגרה נבנית מעצמה.
ואם את מניקה אותה כדי שתירדם ומרגישה שיש משהו בזה שלא מתאים לך תנסי אחרת. גם אני עשיתי את זה עד ששמתי לב שלא אני ולא בעלי הולכים לישון עם סנדויץ' בפה, אז למה שהילד ילך לישון עם ציצי בפה

[נוגה*]

אנחנו התחלנו מללכת לישון באותה שעה כל ערב. גם אם לא נרדמנו פשוט שכבנו בחושך עד שנרדמנו. אצלנו השעה היתה שבע - אחרי כמה ימים או שבועות, לא זוכרת כמה זמן, הכל התאפס לפי הזמן הזה כי לפני כן יש ארוחת ערב ואז מקלחת ואז סיפור ואז שוכבים לישון, מהון להון הוא גם קם באותה שעה וישן צהריים באותה שעה... בקיצור העצה שלי היא להקפיד על פריט אחד של שיגרה ואז שיגרה נבנית מעצמה.
ואם את מניקה אותה כדי שתירדם ומרגישה שיש משהו בזה שלא מתאים לך תנסי אחרת. גם אני עשיתי את זה עד ששמתי לב שלא אני ולא בעלי הולכים לישון עם סנדויץ' בפה, אז למה שהילד ילך לישון עם ציצי בפה

[אינדי_אנית*]

אולי תנסי לבנות לעצמך סדר יום?
נורא קשה להיות כל היום בבית בלי מטרה.
בגיל הזה לדעתי התינוק רק צריך להתלוות לאמא בעיסוקיה.
כמובן שעיסוקיה יכול בהחלט להיות מפגש של אמהות עם תינוקות. ככה גם תראי אמהות אחרות ומה הן עושות ותוכלי ללמוד לשתף ובטח גם תראי שאת לא כל כך גרועה בזה כמו שאת חושבת..

[אינדי_אנית*]

אולי תנסי לבנות לעצמך סדר יום?
נורא קשה להיות כל היום בבית בלי מטרה.
בגיל הזה לדעתי התינוק רק צריך להתלוות לאמא בעיסוקיה.
כמובן שעיסוקיה יכול בהחלט להיות מפגש של אמהות עם תינוקות. ככה גם תראי אמהות אחרות ומה הן עושות ותוכלי ללמוד לשתף ובטח גם תראי שאת לא כל כך גרועה בזה כמו שאת חושבת..

[אמא_טריה*]

אין הרבה מפגשי אמהות וכרגע אני אצל ההורים שלי, אבל אני מנסה לפגוש עוד אמהות שיוצא לי, אני מחפשת לעבור למושב קרוב לירושלים.
חשבתי אולי להעיר אותה בבוקר בשעה קבועה, היא מתעוררת בדרך כלל בשמונה אולי להקדים לשבע? אבל גם ככה היא מתעוררת עייפה אז זה כנראה רעיון לא טוב... אני פשוט עייפה מדי בשביל לעשות כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות ... אפשר כל ערב לחזור בשעה קבועה מהפארק, לאכול , להתרחץ ואז להיות בחדר שינה... אני אנסה את זה

[אמא_טריה*]

אין הרבה מפגשי אמהות וכרגע אני אצל ההורים שלי, אבל אני מנסה לפגוש עוד אמהות שיוצא לי, אני מחפשת לעבור למושב קרוב לירושלים.
חשבתי אולי להעיר אותה בבוקר בשעה קבועה, היא מתעוררת בדרך כלל בשמונה אולי להקדים לשבע? אבל גם ככה היא מתעוררת עייפה אז זה כנראה רעיון לא טוב... אני פשוט עייפה מדי בשביל לעשות כל מיני דברים קטנים שצריך לעשות ... אפשר כל ערב לחזור בשעה קבועה מהפארק, לאכול , להתרחץ ואז להיות בחדר שינה... אני אנסה את זה

[אמא_טריה*]

יש המלצות על חומר קריאה? מזה לה לצה?

[אמא_טריה*]

יש המלצות על חומר קריאה? מזה לה לצה?

[אינדי_אנית*]

לה לה צ'ה זאת ליגה לעידוד הנקה. יש מפגשים את יכולה להסתכל כאן ליגת לה לצ'ה.
חומר קריאה לאיזה עניין? הרדמה?
יש את לישון בלי לבכות שיכול אולי לעזור.

[אינדי_אנית*]

לה לה צ'ה זאת ליגה לעידוד הנקה. יש מפגשים את יכולה להסתכל כאן ליגת לה לצ'ה.
חומר קריאה לאיזה עניין? הרדמה?
יש את לישון בלי לבכות שיכול אולי לעזור.