יש לי שני בנים, י' בן שנתיים ושמונה חודשים, א' בן 11 חודשים. שניהם בבית.
הבכור היה בגן בשנה שעברה, והוא בבית החל מאוגוסט.
הקטן ישן בבוקר ובצהריים. הגדול ישן רק בצהריים, והוא כבר תקופה בתהליך של פרידה מהשינה הזו. לעתים ישן ולעתים לא.
הבית שלנו בנוי בצורה כזו, שכאשר א' ישן, כל התרוצצות של י' מעירה אותו. כל קריאת התלהבות (מעבר למבנה הבית, נראה לי שא' מתוכנת להתעורר מהקול של י', כי הוא כל-כך אוהב אותו ורוצה בחברתו כל הזמן

את שנת הבוקר פתרנו, בכך שאנחנו נותנים לי' לראות דיוידי בבוקר. אני שונאת את הפתרון הזה. הוא לא ראה לפני כן טלוויזיה בבית.
בצהריים, אם י' לא ישן או מתעורר מוקדם, בדרך כלל א' מתעורר תוך זמן מסוים, ואי אפשר להרדים אותו יותר. כי אחיו ער ויש אקשן בבית. אבל לאחרונה אני מרגישה שאני ממש כופה את השינה על י'. הוא לא רוצה אותה יותר. הוא מסתדר בלעדיה.
אנחנו מחפשים עכשיו בית, ואני כל הזמן אומרת לעצמי שבבית החדש תהיה חצר ואני אשחרר את י' מהשינה הכפויה, אבל אנחנו מחפשים כבר 3 חודשים, ומה אם ייקח לנו עוד 3 חודשים עד שנמצא?
מה שיכול להעלות את הסיכויים שי' יצלח את שנת הצהריים של א' בשקט, היא תשומת לב מתמדת ממני - סיפורים, משחק שקט וכו' (הוא יכול להעסיק את עצמו בקלות יחסית ולשחרר אותי כשאני אומרת לו שאני רוצה לנוח, אבל הוא מיד מתחיל לשיר, לרקוד, לקפוץ ועוד דברים נפלאים שבני גילו עושים - שמעירים את א')- אבל אז זה אומר שאין לי שום זמן לעצמי (ברור שאני מוותרת גם על שנת הצהריים שלי, וא' לא בדיוק מספק לי לילות שקטים ורוויי שינה

עכשיו י' יושב מול הדיוידי השני שלו להיום, ואני קצת שונאת את עצמי על זה. החלטתי שממחר אני אתחיל לנסות לתת לו להישאר ער, ולראות איך זה יעבוד, ולנסות ללמוד ביחד איתו איך לגרום לו להישאר בשקט - כי חייבת להיות דרך, לא? תינוקות לאחים גדולים ישנו צהריים בדירות עירוניות גם לפני המצאת הטלוויזיה, נכון?
אבל מי שיש לו רעיונות ופתרונות לאיך עושים את זה - אשמח אם יעלה אותם פה.