פירוק בשמת ב

שליחה על ידי שי* » 24 פברואר 2009, 23:23

תודה על תשובתך.

הי בשמת. שאלתי משו בדף יתרונות ההנקה (אופס, ברח לי המשך שם הדף! אבל הוא בטח במה חדש עכשיו) ואשמח אם תוכלי לענות כי את ב-ט-ו-ח תדעי מה להגיד לי.

הי בשמת,

אנ ידי חדשה באתר הזה
ומאוד נהנית ממנו.

קראתי כמה תשובות שלך לכל מיני שאלות
ואני פונה אליך לראות את הערתי בדף תוספת ברזל לתינוק יונק
תודה

אויש אתן! אסור כבר להתענג אצלי בבית רק מפני שמישהי אחרת רצה להרגיש רגשי אשמה וקנאה על זה?
פעם ראשונה שזה קורה לך?

<השבוע הילדים ואני דיברנו הרבה על סרקזם. המרכזי שלי, בן חמש וחצי, מאד מוטרד מזה שלא תמיד אפשר לדעת מתי מישהו רציני ומתי הוא סרקסטי. אז ליתר בטחון: הייתי סרקסטית>
<מזל שבסוף נזכרת שאת אושיה. נכון טוב שהסברתי לך איך יודעים שאת אושיה?>
<סיפרתי לך שהבכור שלי מלמד אותי לשיר את "שירת העבדים העבריים" מ"נבוקו" באיטלקית?>

אז ליתר בטחון: הייתי סרקסטית
האמת, את הסרקזם הבנתי. אבל את ההסבר הזה לקח לי שלוש פעמים לקרוא עד שהבנתי את הפואנטה (-: (חשבתי ש"הייתי סרקסטית" מתייחס לסיפור עם הבן שלך)

נכון טוב שהסברתי לך איך יודעים שאת אושיה?>
מה טוב, מעולה! אחרת איך הייתי כבר יודעת לקפוץ להסביר לשיחות?

נכון אני לומדת טוב? (-:

שירת העבדים העבריים" מ"נבוקו" באיטלקית?>
וואללה. עכשיו אני אצטרך לקרוא על נבוקו בוויקיפדיה כי הרי אני בורה גמורה בכל מה שהבת שלי עדיין לא למדה (-: וגם לחפש ביוטיוב מה זה, ואז אני אגלה, שבטח, אני מזהה את זה, אבל לא ידעתי שזה מזה D-:

שליחה על ידי שיחות* » 01 מרץ 2009, 09:32

<סיפרתי לך שהבכור שלי מלמד אותי לשיר את "שירת העבדים העבריים" מ"נבוקו" באיטלקית?>
אה...אההההה...אהה ההההההה !!!!
מה נראה לך, אה? שלא נראה? שלא נתבאס? שלא נרוץ מיד להטביע יגוננו בשק כוסמין על ראשנו?
חבל על הזמן. הגם שאול באתונות, אני שואלת את עצמי.

שליחה על ידי שיחות* » 01 מרץ 2009, 09:40

ןאני בכלל, באתי בכוונות טובות באתי! נכנסתי במטרה ראויה נכנסתי!
טוב, <מנערת את גרגרי השיפון מכחכחת ומשנה פוזה:>

רציתי רק להגיד לך, בשמת, שגם, אין לי כוונה לוותר על שום רגש נחיתות או אשמה בעקבות סיפורייך (וסיפורי דומייך...בלעעעעע), וגם, מתכוונת להמשיך לעמוד על זכותי וזכות כל מי שקורא אותם, להמשיך ולהפיק מהם, לצד הדברים החשובים כמו אשמה ויסורי מצפון, את הדבר הבסיסי שלשמו לדעתי אנחנו חוזרות ומתכנסות שוב ושוב: השראה.
אין כמו השראה, לתחזוקת האהבה, הבית, השמחה, הבריאות והיצירתיות. יחי ההשראה והלוואי שאף אחד לא יפסיק לספר, בטח לא סיפורים מנקרי עיניים שכולם מתלוננים עליהם. אלה במיוחד, עוזרים לנו למצוא את המרכז האמיתי בנו, ולא את מרכז המדשאה הירוקה-זוועה של השכן.

גוליית הפלישתי מירושלים - בן דוד של סבא שלי ודמות מיתית במשפחתנו...

שליחה על ידי שיחות* » 01 מרץ 2009, 14:32

גוליית הפלישתי מירושלים - בן דוד של סבא שלי ודמות מיתית במשפחתנו...
וואו! אז את ממש יכולה לספר לנו עוד עליו? בבקשהבבקשהבבקשהפלייייייייז ?

אז ככה השם לו נקרא במלעיל נגיד גולית במשקל כובע ולא גוליית כמו נגיד בשמת (אני יודעת ש Basmat אני מדברת על המשקל...) ופלישתי כמו מיקי. עכשיו תגידי גוליית הפלשתי זה כבר נשמע מצחיק לא?
והוא שייך לחבורה של ספק קרובי משפחה ספק חברים מאוד טובים, של סבא וסבתא שלי והוריה של סבתא שלי, שהגיעו מרוסיה בעלייה השנייה.
יש שם כל מיני דמויות מאוד צבעוניות. למשל הסבא רבא שלי שהיה תלמיד ישיבה שהתפקר, הפך לצמחוני מאידיאולוגיה והיה מתרחץ כל יום בכל מזג אוויר בים של תל אביב, יחד עם חברו, שקראו לו כמובן "זאב הים" ועוד ועוד דמויות צבעוניות. אני אנסה לשאול את סבתא שלי (בת 94, ילידת הארץ) עוד פרטים ספציפית על גוליית דנן.

שליחה על ידי שיחות* » 01 מרץ 2009, 15:32

אוייש תודה. אני ממש מחכה (ובטוח לא לבד) לצלול לתוך הפרטים האלה, גם עליו וגם על העוד דמויות צבעוניות. מרגש ביותר. תודה רבה רבה לך

שליחה על ידי שיחות* » 01 מרץ 2009, 15:37

למשל שאלות שעולות לי: האם יש לו צאצאים, שקוראים להם כך וכך הפלישתי?
על איזה רקע שינה את שמו? (הוא שינה אותו, נכון? אולי יש סיפור מאחורי השינוי?)
מה היה משלח ידו? איך קראו לאשתו?
רגע, הוא עדיין איתנו?

תודה, שיחות, שאת שואלת בשבילי! אני כולי נפעמת מזה שכתבתי באתר הזה את הסיפור המיתולוגי והנה צצה לה מישהי שכותבת בפשטות כה תמימה: בטח, אני מכירה אותו!

עוברת אורח, האם מדובר ב-VA PENSIERO SULL´ALI DORATE?
יעני, הדבר היפה הזה נדמה לי שכן, לפי מה שהצלחתי להבין מהתוכן. כל חיי אני מכירה את הקטע ולא ידעתי מה זה. תודה, תודה!

על ההשראה (-:

קודם כל התשובה היא כן. סעמק, כמו שאומרת ההיא מאשדוד, כבר שבועיים אני שוברת שיניים על המילים ועל ניואנסים דקיקים במנגינה שהילד לא מוותר עליהם.

אבל לא רק אצלי נהיה בלגן, גם אצלך, ואצל גלית ואצל ניצן. רק שיחות הערמומית אינה אוחזת בדף בית שיאפשר לנו לבוא ולהתארח ולקבל קפה שחור עם חלב כמו שהיא אוהבת.

טוב אמא שלי מבררת, מסתבר שכולם במשפחה מכירים אותו בעיקר בגלל השם שלו אבל לא מצליחים להיזכר בסיפור שלו ובכלל אם הוא משפחה משפחה או חבר שנחשב למשפחה. מקווה לחזור מחר עם תשובות.

אבל לא רק אצלי נהיה בלגן, גם אצלך, ואצל גלית ואצל ניצן.
אני שוקלת לקחת מזכירה.

אשתו אמרה לי שהיא תוהה איך עוזרים לבעל למצוא עבודה בלי לדרוך לו על האגו. מיד חשבתי עלייך כמקור טוב לעצה
ביקשתי עצה לגבי זה (-: (התהיה של האשה.) - ולא לגבי מקום עבודה.
אם יש לך זמן מעניין אותי מה את חושבת.

עצה ממני איך לא לדרוך לבעל על האגו?!
מכל הדברים שאפשר לשאול אותי.... פחחחחחח. זה ידרוש ממני שבוע של מחשבה ולא בטוח שלא אחטיא.
יותר טוב, אשאל את בעלי LOL.

אוקיי, לא לקח לי שבוע, אבל זה כי במקום תשובה יש לי שאלה (שיטה בדוקה לגלות מיהו יהודי D-: ):

למה כל כך קל לדרוך לו על האגו?
למה "עזרה לבעל למצוא עבודה" בהכרח דורכת לו על האגו?
זה לא נורמלי בעיני.
כאילו, הוא מחפש? הוא רוצה למצוא?
אולי זה כמו ייעוץ הנקה, שקודם את צריכה לברר בזהירות עם האמא המיניקה, אם היא לא מחפשת בסך הכל תירוץ לעבור למטרנה, הבנתותי? רק אחרי שברור לך מעל לכל ספק, שבאמת היא רוצה להניק - אז תעזרי.
אבל אם הוא רוצה להניק - למה אי אפשר פשוט לעזור?
אם הוא מחפש באמת, ורוצה למצוא באמת, אז הנורמלי הוא שהוא ישמח לכל סוג של עזרה, עצה, תמיכה וכו'.
אם הוא מתנגד, כלומר את מזהה "דורכים על האגו", אני רואה (בראייתי המוגבלת, כן? מסייגת שאולי יש סיבה שלישית שטחו עיני מלראות):

לא באמת רוצה עזרה כי לא רוצה למצוא. כל העניין עושה לו רע, אל תדברו על זה, אל תזכירו את זה, לא לדבר על חבל בבית התלוי.
מרגיש כאילו כל עזרה אינה אלא ביקורת במסווה. זה בדרך כלל קורה אצל גברים שגדלו אצל אמא פולנייה, לא חשוב מאיזו עדה. כלומר, בבית שבו כל דבר הוא ביקורת במסווה. כאילו, "אתה רוצה קפה?" זו ביקורת שאתה לא רוצה חליטת צמחים מהגינה לפני שאפילו הציעו לך שיש.

הבעיה הראשונה היא בעיה נפשית רגשית עם נושא העבודה, ועם הסיבה לכך שאין עבודה כרגע. הפיתרון היחיד לבעיה הזאת הוא המון חום, אהבה, ושמחה על זה שהוא לא עובד כרגע. להפוך את הסלע שרובץ על הלב למשהו כיפי ומשמח, עד שהמשקעים קצת יירדו ממנו.
הבעיה השניה היא בעיה בזוגיות. כל מלה שלך דורכת לו על האגו. נגיד. מותר לדבר איתו רק על דברים נחמדים וחיוביים? אח, קשה, קשה (במבטא של לובה נוחה עדן).

שליחה על ידי שיחות* » 02 מרץ 2009, 20:01

וואי וואי. בחיי שאת צריכה לעבוד בזה!
לגמרי מורידה את הכובע, גם אם אלה לא התשובות למקרה הספציפי, סחתיין עלייך. ובכל כך פחות זמן משבוע!

גם אם אלה לא התשובות למקרה הספציפי
נו אז תעני לשאלות! את מחפשת תשובה במשביר לצרכן ואני אומרת לך את צריכה אוט קוטור.
אני לא נתתי תשובות.
נתתי קצי חוט לעורר מחשבה. האשה אמורה לקרוא ולחשוב: זה דומה? זה לא דומה? זה מזכיר לי ש? זה דומה אבל רק עד ההתפצלות ומשם אצלו זה הולך ימינה לאיפה שהאורנים, אז מה זה?
התשובות אצל האשה.
אני שואלת את השאלות.
קפיש?

שליחה על ידי יעל* » 02 מרץ 2009, 20:59

שירת העבדים העבריים" מ"נבוקו" באיטלקית?>
תודה עוברת אורח על הקישור . אני מה זה לא מבינה באופרות, אבל את הקטע המפורסם הזה אפילו אני מכירה.....(אמא שלי כנראה בכל זאת הצליחה להחדיר בי קצת תרבות...)
איזה יופי....

יעל צ

שליחה על ידי שיחות* » 02 מרץ 2009, 21:02

נתתי קצי חוט לעורר מחשבה. האשה אמורה לקרוא ולחשוב
וזה מה שאני מניחה שהיא תעשה. פרשת פה חומר מעולה למחשבה. תודה רבה.

שיחות, מחכה להמשך הסאגה.

יעל צ, את הקישור אני מצאתי, קצת כבוד!

D-:

שליחה על ידי יעל* » 02 מרץ 2009, 21:25

את הקישור אני מצאתי, קצת כבוד! ואללה! [אייקון נבוך] כבוד, כבוד .

<שלחתי את הקישור לאמא שלי.....>

מה זה הצחקתותי! (-:
ומצאתי את פאבארוטי שר את שירת העבדים העבריים.

ריש בשווא נח
אני לא בשווא נח. אני בבית על הכיסא (גלגלים). ואני לא נחה. אני אנוח רק בקבר.

חגית בצרעה
גם אני מזמינה ממנה עכשיו, לפעמים. יש לה פירות מסוימים במחירים "נוחים" (תפוחים מהונגריה בעשרה שקלים! אל תגלי לאף אחד) וירקות מעניינים (דלעת ערמונים. טעים כמו שזה נשמע) - לפעמים במחירים סבירים, לפעמים פחות. המשלוח יקר (25), אני משתדלת להזמין ממנה רק פעם בשבועיים. ואגב, אם כבר פתחו באזורך "טבע קסטל" - בימי רביעי יש להם מבחר ירקות ופירות בחמישה שקלים לקילו. @}

_ריש בשווא נח
אני לא בשווא נח. אני בבית על הכיסא (גלגלים). ואני לא נחה. אני אנוח רק בקבר._
בחושך? וזה מאוזוליאום או סתם בור פשוט באדמה? כי הניה, מסכנה, סתם זרקו אותה בבור. כמו כלף אני אומרת לך. אחורי כל מה שעשתה למען בנים שלה. בושה.

בימי רביעי יש להם מבחר ירקות ופירות בחמישה שקלים לקילו
כן, אני קונה שם מבצעים מצויינים.

יו, איזה כיף לשמוע! כפי שאמרתי לך בטלפון, פחדתי שהקסם יתפוגג ושבפעם הזאת ההתלהבות באוטו לא תהיה כל-כך גדולה. שמחה שלא סחבת את הסכו"ם לשווא

.

שליחה על ידי שיחות* » 03 מרץ 2009, 09:06

אוט קוטור.
מה זה?

<שיחות חזק במה זה הבוקר>
<

אחורי כל מה שעשתה למען בנים שלה. בושה.
רגע רגע! אין "אחורי" בפולניות
אנקדוטה - כ ל הפולניות שהכרתי - מהדור שקראו להן הניה לפחות 4 - שולטות בעברית בצורה נדירה: אחת היתה מורה לתנ"ך עם הגייה מושלמת, השניה גננת-מורה מהימים שהן ידעו עברית, השלישית מקפידה על תחביר כמו על התיסרוקת המנופחת והרביעית שקוראת 3-4 שפות על בוריין עבדה כמרכזנית ותיקנה את המתקשרים.
כתבה גלית "אני אנוח בקבר" ולא "אני ינוח בקבר" ...

יופי, יעלי לה.
שיחות, לפעמים כותבים הוט קוטור - תפירה עלית בצרפתית. כמובן בלי ה"א כי הצרפתים, כמו רוב הישראלים, לא מבטאים את הה"א (-: הו"ו הראשונה בחולם (אוט, גבוהה), הו"ו במלה קוטור שתיהן בשורוק.

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:39

את מחפשת תשובה במשביר לצרכן ואני אומרת לך את צריכה אוט קוטור.
אוקיי, עכשיו יותר ברור. (נדמה לי. פה זה המשביר והאוט קוטור זה עמוק בפנים, או מה? )

מחכה להמשך הסאגה._ ובכן, אשתו הביעה תודה כנה על המאמץ שהשקעת במחשבה על הבעיה, הזדהתה עם חלק מהדברים כמצויים בחייהם, אך פרצה בצחוק לשמע: _הפיתרון היחיד לבעיה הזאת הוא המון חום, אהבה, ושמחה על זה שהוא לא עובד כרגע. , כי גם היא לא עובדת, המינוס גדל, יש להם תינוק, חובות, ונראה לה הזוי וחסר אחריות לשמוח על כך שהוא אינו עובד...אבל אולי הרעיון יחלחל מעבר לתגובה הראשונית.

הערה נדחפת קלה- שירת העבדים העבריים היא למעשה אלגוריה למצבם של האיטלקים שהיו תחת שלטון זר באותה התקופה. ורדי היה איש מאד פוליטי .הוא לא יכול היה להביע עמדה מאד חריפה, כך שהסווה את רצונו שלו ושל אחיו בשיחרור מהשלטון הזר דרך הצגתם כעבדים עבריים.
מסתבר שגם כשכבר מדברים עלינו, קרי עם ישרואל, לא תמיד באמת מתכוונים אלינו. ופעם היינו סמל לשחרור משיעבוד, ולא לשיעבוד עצמו...

איפה גם את התחבאת עד עכשיו?
מאחורי השם הכחול אנדלוסיה הפזור פה כבר בלא מעט דפים. מוזמנת לבלוגי החדש (מארז וגו') שבו אני נחשפת...
(הייתי אצלך בסדנת בליחיתולים בחודש אוגוסט עם בטן עצומה. וטוב שבאתי, כי למחרת בלילה התחילו הצירים וככה הספקתי לקבל קצת מוטיבציה. אנחנו משתדלים לפשפש עם חיתולים ולאחרונה אף קוטפים פירות!)

אה! אנדלוסיה!!! אז אנחנו מכירות ממזמן! מזל טוב על הניק החדש! תתחדשי! איזה כיף לשמוע ממך בשורות טובות!

שלום בשמת

אולי זה כמו ייעוץ הנקה, שקודם את צריכה לברר בזהירות עם האמא המיניקה, אם היא לא מחפשת בסך הכל תירוץ לעבור למטרנה, הבנתותי?
תפס אותי המשפט הזה שכתבת. מה את עושה במצבים כאלה?
נדמה לי שאני נתקלת בזה לא מעט - אמא מקטרת על משהו שלא מסתדר בהנקה אבל בעצם התחושה שאני מקבלת היא שהיא לא באמת רוצה למצוא פתרון... ואז אני אף פעם לא יודעת אם לשתף מהידע שלי ולנסות לעזור, או לשתוק ולתמוך בשקט. אולי בעצם מי שבאמת רוצה עזרה שואלת, לא?

הי אמא ללי,
לדעתי, אם
התחושה שאני מקבלת היא שהיא לא באמת רוצה למצוא פתרון
אז אני מתמקדת ב
לשתוק ולתמוך
כלומר, כל אמא זקוקה יותר מכל לתמיכה. בוודאי אמא אחרי לידה. הנקה או לא הנקה, האמא עצמה זקוקה בוודאי לתמיכה בדרכה, במיוחד אם זו לא הדרך שלך והיא יודעת את זה P-:
אפשר גם לשאול ישירות. בעדינות, כמובן, אבל לשאול: "אני רוצה לשאול אותך שאלה מאוד רגישה, אני מקווה שתסכימי לענות. עד כמה ההנקה חשובה לך? כי אם תגידי לי שהיא מאוד חשובה, בשמחה אשתף אותך בידע שיש לי ואנסה לעזור לך. אבל אם ממש אין לך כוח עכשיו לשמוע עוד עצה אחת על הנקה כי את תיכף מתפוצצת מרוב עצות - אז אני לצידך בשמחה בלי שום עצות".
הניסוח שלי פה הוא סתם טיוטה. ברור שאין משפט אחד, צריך להתאים למי שאת מדברת איתה. אבל בגדול, שימי לב שהדרך שבה הצגתי "עצות על הנקה" היתה אמפתית דווקא למצב שבו נמאס לה והיא רק מחפשת תירוץ לצאת מזה.
מי שאין לה שום כוונה לוותר על ההנקה, תגיד לך בגלוי שהיא רק מתפוצצת מעצות מעצבנות, אבל ממך היא רוצה לשמוע.
ומי שצדקת לגביה, תסכים איתך בשמחה ובהקלה ותהיה ממש מאושרת שאת מבינה כמה היא מוצפת וכמה היא זקוקה פשוט לאהדה, לאוזן קשבת, ולקבלה לא שיפוטית של הבחירות שלה, יהיו אשר יהיו.

אין מה לעשות: אחרי הלידה, זה לא הזמן לבחירות מודעות.
עכשיו אי אפשר להשכיל אותה או לתת לה עובדות נכונות )-: מאוחר מדי. כי אחרי הלידה, כל דבר שאת אומרת שלא מתאים למה שהיא רוצה בפנים, יעשה לה רע ולא ייקלט.
לעומת זאת, אם תהיי אוהדת ולא שיפוטית ותקבלי את הבחירה שלה באמפתיה, אז מקסימום יש סיכוי שלפני הלידה הבאה היא תיזכר כמה את נחמדה וגם מבינה בהנקה, ותפנה אלייך מוקדם. ואת הילד הבא, היא כן תניק.

תודה רבה על התשובה שלך. נדמה לי שמשפט המפתח בשבילי הוא -
הנקה או לא הנקה, האמא עצמה זקוקה בוודאי לתמיכה בדרכה, במיוחד אם זו לא הדרך שלך והיא יודעת את זה
זה כנראה מאד נכון, וככה אני גם מתנהגת בדרך כלל, אבל ביני לבין עצמי לפעמים זה קשה לי.

בכל אופן המון תודה

בשמת,
אני עם תינוק חדש ובצעדים ראשונים של לפשפש עם חיתולים . אולי כשיתחמם קצת אעז לגבש לעצמי גם איזו שהיא גרסה של בלי חיתולים חלקי. בינתיים אני רוצה להודות לך מקרב לב על שבזכותך נפגשתי עם העולם המופלא הזה של היענות לצורכי התינוק. גם המעט הכל-כך ראשוני ומלא שאלות שיש לנו הוא כבר כל-כך נפלא וכל-כך נכון וכל-כך מעשיר את הקשר שלי עם העולל - תודה תודה ותודה.

הוספתי למעלה "ראו גם: תזונה ללידת תינוק בריא". זה בסדר, לא? אם לא אני אבטל, כמובן.

אם יש מישהי שאני מעבירה עליה ביקורת בשאלותיי זה על עצמי.
השאלות באות ממקום משתומם- איך עושים את זה?
ולגבי הפעלת סמכות=הפעלת כוח- זו באמת שאלה פילוסופית ולאו דווקא התפלפלות.
מה שאני טוענת זה שאנחנו בכל מקרה מטילים את מרותנו. נכון, עדיף לעשות זאת בצורה המעודנת ביותר, רק שלא נתבלבל ונקרא לזה בשמות אחרים. איך את רואה את זה?

כתבתי שם איך אני רואה את זה. אני שמה קו גבול במקום שמבדיל בין אלימות כלפי הילד לבין עדינות.
אבל קשה מאוד לשרטט אותו. יש איזה רצף וצריך להרגיש בסיטואציה.
אני באמת לא חושבת שאפשר לתת פה מתכון. זה עניין של גישה.
בבסיס, כשמדובר בקונפליקט שתואר באותו דף, הבסיס לגישה שלי היא חוסר כעס על הילדים. במקום זה, ההנחה שמדובר בילד שהוא א. במצוקה, וב. חסר כלים להתמודדות.
אני רואה את הסיטואציה כהזדמנות להדרכה, לא כמשהו מכעיס.
ברגע שאני מגיעה לשם "נקיה" ובלי כעס על אף ילד, גם זה משודר.
לכן, יש שיתוף פעולה של הילדים.
כשילד מתנגד, אז לדעתי זה תמיד כשאני לא "נקיה" וכן יש בי כעס או רגשות אחרים לא לעניין. והילד מרגיש את זה, ומתקומם.

לעצמי:
_סרפדים טריים מהשדה בתוספת כל צמח שנראה לי מתאים מהגינה (לוונדר, מרווה, רומרין וכיוצא באלו) שמים בסיר עם מים. מחממים עד רתיחה ומבשלים עוד זמן קצרצר על אש קטנה. מחכים שיתקרר, מסננים ושמים בבקבוק במקרר. (יצאה לי כמות גדולה והקפאתי חלק).לשימוש: כוס משיקוי הפלא עם כף חומץ תפוחים אורגני ועוד כוס מים חמים + כמה טיפות שמן אתרי מועדף עליכן/ם.
פעמיים-שלוש בשבוע אני מרטיבה את השיער ומסרקת היטב. בסוף המקלחת אני שופכת בהדרגה את שיקוי הפלא תוך עיסוי והחדרה לשיער ולא שוטפת. מספיגה קלות את השיער. התוצאה: תלתלים כמו בסרטים, ריח נעים ושיער רך ובריא. רוצו לשדה לפני שתגמר עונת הסירפדים!_

באתי להודות על דברייך היפים החכמים והמדוייקים מאדבעיני,
בדף על ההתבדלות החברתית (סו קולד... (-:)
@}

_פתרונות יצירתיים לבעיות בבית- תיקונצ'יק ליום
ולא רק בעיות, כל דבר ברמת התיקונים שנדחים ונדחים....
בנזוגי מביא שתי ידי זהב, יצירתיות, התבוננות ועבודה עם מה שיש
והתוצאות- שמחה טהורה, התחדשות ותחושת רווחה עמוקה
(אתם יודעים, ביום אחד מטפלים בהמון דברים קטנים שמחכים ומחכים לישועה.)
ובנוסף, הוא מקים גינות ירק אורגניות
וקומפוסט (רגע, יש פה בכלל מישהו שעדיין זורק לפח זבל אורגני?!?...לא.....)
ובכלל, הוא אוצר.
גיא: 054.8023654 או 09.8663343
בכל אזור המרכז ועד זכרון._

בשמת, על אף שביקשת לא לשאול שאלות בדף שלך אלא להפנותך לדף רלוונטי החלטתי בכל זאת לפנות אלייך ישירות, גם כי אני לא יודעת באיזה דף לכתוב, וגם כי בעצם אני זקוקה לזריקת מוטיבציה, משהו יותר אישי מפומבי (למרות שאשמח לעוד הארות מקוראים/ות אחרים/ות בדף זה). אפשר להעביר אח"כ לדף מתאים.
העניין הוא כזה
אני בבית עם ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים ועם תינוקת בת 4 חודשים. הגדולה רשומה לגן בספטמבר, בדיוק כשימלאו לה שלוש שנים. אני מרגישה שעם כל הרצון הטוב, המשימות סביב הקטנה והצרכים שלה כתינוקת פשוט לא מאפשרים לי להתפנות לגדולה בחלקים נרחבים של היום. למשל, הקטנה לא יכולה להיות בחוץ במשך היום כי האור מאוד מסנוור לה, אפילו בצל, כך שאנחנו יכולות לצאת החוצה לטייל רק כשהיא ישנה. הרבה פעמים אני צריכה להגיד לה שאני לא יכולה לעזור לה עכשו כי אני מרדימה, או מפשפשת, או מניקה (המון דברים אני יכולה לעשות תוך כדי הנקה אבל לא הכל). הקטנה סובלת בנסיעות אז אנחנו ממעטות ליסוע. בעצם מרגיש לי שהבת הגדולה כבר לא מרויחה כלום מהשהות בבית איתי. יש עוד המון מה לתת לה, רק שאין לי את היכולת לתת כרגע. היא כל הזמן שואלת מתי כבר תלך לגן. עצוב לי עליה. עד הולדת הקטנה הרגשתי שהיא מושקעת הרבה יותר מכל הילדים סביבינו כי היא בבית, עכשו היא מרגישה לי אבודה וזנוחה. אולי זאת רק הרגשה, לא יודעת. אבל אני שואלת את עצמי, מה הטעם בחינוך ביתי בתנאים האלה? ועכשו אני שואלת אותך, מה הטעם בחינוך ביתי בתנאים כאלה? האם יש טעם? האם בכל מחיר? מרגיש לי שבגן היא תרויח יותר ונאלצת כרגע לסבול בשקט בגלל פרנציפים של אמא שלה. היא משוועת לחברה. בעבר היתה לנו חבורה קטנה של אמהות עם ילדות באותו גיל בבית, אבל החבורה התפרקה. פה ושם היא פוגשת אחר הצהריים ילדים שחוזרים מהגו ומשחקת איתם, אבל האם זה מספיק לה? נראה לי שלא. אני עומלת בימים אלה על מציאת אלטרנטיבות חברתיות, אבל זה לא הדבר היחיד. כבר ימים רבים אני מפנטזת שאיזה בוקר נעשה מדורה קטנה ביחד, אבל זה לא מצליח לצאת לפועל. לפעמים מרגיש לי ששתינו מעבירות את הזמן עד ספטמבר. יענו, מחכות שיעבור כבר והגן יושיע אותנו. מה את אומרת? (כמובן שתשובה כמו "מה את מדברת. עדיין הבית עדיף אלפי מונים" תתקבל בברכה).

קפצתי למעוזך הפרטי להודות לך על דברייך החכמים והענייניים בדף המפגשים וגם בדף הסיורים. התרשמתי מאוד מן הכנות וניכר כי השקעת מחשבה רבה בניסוחם. זה מעורר הערכה, השראה ומשמש מודל טוב להתנהלות בדיונים גם בנושאים רגישים. הודות ליכולתך זו הפכת למעין "מותג" כל יכול וקל לשכוח שאת בראש ובראשונה אדם פרטי ככולנו...זה רק מכוונות טובות ומחשבות טובות, בכול אופן אצלי @}

אמא במשבר,
"מה את מדברת. עדיין הבית עדיף אלפי מונים"
(-:
ויותר מזה: עדיין אמא עדיפה אלפי מונים (-:

חלוקית נחל, תודה על מילותייך הטובות

שליחה על ידי שיחות* » 08 מאי 2009, 18:35

היי, פתחתי את מועדון חברים לעט

פחות מעניין אותי הדיון העקרוני אם כן או לא כתיבה. אני בעד כתיבה, אהבתי את זה פעם כל כך והייתי רוצה שהילדים שלי יכירו את זה גם וזה לא יימנע מהם בגלל דרך החיים שלנו. אני גם בעד לא מעט כפייה בכל מיני דברים, ובהחלט רשעה מספיק לכפות עליהם היכרות עם צורת התקשורת הזאת (-:
אז את מוזמנת לשם.

"מזל טוב ליומולדת וכל מה שאמר - נכון באמת התורה! "

הזכרת לי את הדודה העיראקית שלי עכשו וואלה.. באמת התורה!

שליחה על ידי ש_חף* » 17 מאי 2009, 22:01

היי, בדרך כלל אני לא מתפרצת ככה לדפבית של אנשים, אבל יש לי ספר שאני ממש רוצה לתת לך. הספר הוא "נכים פראיים ששבו הביתה מארצות החום", של הסופר טום רובינס. העלילה מוזרה ברמה מטורפת, ועוברת דרך ציור, פילוסופיה, סי.איי.אי, נכים, נזירות, דרום אמריקה, פירמידות ותוכי. אבל העיקר זה השפה המדהימה, והריקוד שהסופר עושה עם השפה. ואפילו התרגום לא מצליח להרוס.
בקיצור, אני רוצה להעביר את הספר הזה הלאה, ונראה לי שאת הכי תהני ממנו. אני בחיפה בדרך כלל, ובתל אביב בסופ"ש הזה. את מוזמנת לדפבית שלי, לכתוב מתי הכי נוח לך להיפגש.

יופי!

טלפונים מעודכנים 0547600985 046909989

הי, תודה!
מה חבל על ה-528 ההוא... קשה להיפרד ממספרים שזוכרים בעל פה...

ספרי לי על זה

הי,
אני ממשפחת שגב..
אנחנו קשורים לבן אברהם בקשרי נישואין - בן דוד שלי נשוי לבת של יפתח, ובועז היה נשוי לאחות של דודה שלי (אשתו של אח של אבא שלי).
חוץ מזה אני אוהבת אותם.

אה, שגב זה שמך המקורי... גם א זה שמי המקורי.
וואו, קשר כפול!
ובדיוק חשבתי אתמול, שאני לא מצליחה להיזכר בשמות של בני הדודים של אבא שלי, חוץ מאשר ביפתח, בועז ורותי. והיחידה שאני זוכרת, וגם פוגשת אחת לכמה שנים, היא רק רותי.
יודיתה היתה אחותה של סבתי המיתולוגית.

שמעתי שבהפקה של כרמן ויתרו אתמול בפרמיירה על מקהלת הילדים אחרי חצי שנה של חזרות.
הייתכן?

חתיכת התנגשות.

מה שנקרא tell me about it...
אני כל יום באופרה. כל יום. הילדה שלי הופיעה ראשון שני שלישי רביעי חמישי (היום), לפחות מחר חופש, במוצ"ש אנחנו שוב באופרה. כי היא בת 11 ומותר לה להופיע, אז עכשיו היא ומעט הילדים שעברו את גיל 10 מופיעים ערב ערב בשביל מקהלה שלמה, וגם זה רק במערכה הראשונה, בלי הרביעית.
הכל בגלל הכתבה הזאת: http://www.mouse.co.il/CM.[po]articles item[/po],658,209,36258,.aspx

והכתבה הזאת: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1087959.html

האופרה לא "ויתרו" וזה לא קרה בפרמיירה, זה התפוצץ ביום ראשון וביום שני כבר הופיעה קבוצה קטנה של ילדים ובמערכה הראשונה בלבד. לא היתה להם ברירה, הם נאלצו לעשות את זה.
וגם זה, מפני שמסתבר שבמקום לסדר שהתקנות ה"חדשות" משנת 1999 לגבי "חוק עבודת ילדים" יותאמו איכשהו לאופרה, הם פשוט מילאו את הטפסים כמו שהם ומשרד התמ"ת קיבל אותם כמו שהם, והיתה הסכמה שבשתיקה לקבל את הופעות הילדים באופרה בלי לדקדק בנושא השעות המדוייקות והגילאים המדוייקים.
במקום לסדר שהחוק יתאים למציאות, את החוק עשו חלקי ופרטצ'י, ופשוט מילאו את הטפסים לפי החוק הזה בלי לנהוג לפיו...
אבל עכשיו שמישהו עשה רעש, פתאום כולם חייבים להתיישר לפי החוק.

(אני אומרת: המקרה של הופעת ילדים באופרה לא צריך להיות תחת הרובריקה של "חוק עבודת ילדים". צריך היה להכפיף את זה משפטית לסעיף אחר לגמרי בחוק אחר לגמרי. אבל פשוט אף אחד לא חשב. אז יצטרכו לחשוב עכשיו. כרגיל בישראל, רק אחרי שהטימטום נחשף ומישהו כבר נפגע).

מישהו יצא בהכפשות והשמצות (אני עוד מנועה מלהגיד למה), ועכשיו עשרות ילדים וילדות בוכים מפני שאחרי כל העבודה והתקוות, הם לא יכולים להופיע (אלא בשלוש הופעות הצהריים בלבד, ואת המערכה הרביעית הורידו לכולם).
תרבות ה"מגיע לי" ו"אני לא פראייר" הגיעה עד להורים במקהלות. איכס.

בפועל, האופרה משלמת. בהחלט משלמת.
היא משלמת לקונסרבטוריון, כלומר, למקהלה.
הכסף הזה, שלא כמו שנכתב בכל מיני השמצות אנונימיות חסרות כל בסיס, לא הולך לכיס של אף אחד. הוא מסבסד את החזקת המקהלה.
הילדים הולכים לחוג שנקרא "מקהלה", והם משלמים כדי להשתתף בו. כאשר המקהלה זוכה להופיע במקומות שמשלמים לקונסרבטוריון, זה מסבסד את המקהלה וכך ההורים נדרשים לשלם יחסית פחות שכר לימוד. אבל בשום אופן לא ישלמו לילדים, לא על הופעה באופרה ולא על קונצרט סוף השנה! זה חלק מהלימודים, וזו זכות גדולה.
כל המקהלות בישראל מוכנות לריב על הזכות להשתתף באופרה.
זו חוויה לימודית שאין כמוה, מה שהילדים לומדים שם, וההתפתחות המוסיקלית שלהם בחזרות, לא ניתן להשוואה ולכימות בכלל. זה לא כמו לשבת בשיעור תיאוריה וללמוד על האופרה "כרמן". הילדים רואים איך עושים את זה בפועל. שלא לדבר על החוויה של התלבושות והתסרוקות והשירה על הבמה מול אולם מלא מפה לפה בקהל שמריע להם בתשואות!
בחזרה שלהם, ממש לידם, הבמאי והמנצח עובדים גם עם הזמרים הראשיים שבתפקיד כרמן, דון ז'וזה, מיכאלה ואסקמיו, הם מתמצאים באחורי הקלעים, הם כבר לומדים בעל פה תוך כדי החזרות גם את התפקידים של הזמרים האחרים והמקהלות האחרות... זו חוויה לכל החיים.
הרוב המכריע של ההורים לא רק שלא מתלוננים, אלא מוכנים לשלם כדי שהילד שלהם ישתתף בחוויה הזאת. ולא כניצול - מי שלא ראה את האושר של הילדים, לא מבין בכלל במה מדובר.
מי שיש לו בעיה באמת עם ההשקעה והשעות, יכול היה להוציא את הילד שלו. זו לא חובה. זו זכות.

התנאים היו ידועים לגמרי חודשים מראש, כולל השעות המדוייקות של החזרות באופרה וכל השעות של ההופעות.
התלונות הקטנוניות על הכרטיסים לגנרלית פשוט כל כך... ישראליות! כל המשתתפים מקבלים זוג כרטיסים לגנרלית. זהו. תמיד ביציע. זו לא תמורה, זה איזו מחווה של האופרה. ומשפחות המשתתפים יכולות לקנות כרטיסים בהנחה של 30%, אז שלא יבלבלו במוח שאין הנחה מיוחדת.
נורא בעיני להיות בתוך תרבות כזאת, שבה הכל נמדד רק בכסף או שווה כסף. "מה מגיע לי", "למה לא קיבלתי...".
התמורה של הילדים היא ההשתתפות עצמה.
הם לא עושים את זה למען שום מטרה אחרת.
בשביל זה הם במקהלה - כדי לשיר, והכי: כדי לשיר על במה. בקונצרטים קטנים וגדולים, בכנסי מקהלות, עם הפילהרמונית, ופסגת השאיפות של כל מקהלת ילדים: לשיר באופרה!
המטרה היא המוסיקה.

ועם כל הכבוד לטענות על זה שהאופרה היא "הפקה מסחרית" אז זה לא מדוייק. כל מה שקשור בתרבות הגבוהה לא מרוויח כסף לכיס של אף אחד. ההכנסות ממכירות הכרטיסים במזל יכסו את ההוצאות העצומות הכרוכות בהעלאת אופרה, ולא תמיד.
והאופרה לא "מנצלת את הילדים". זה מגוחך ממש. האופרה עושה מאמצים מיוחדים, ומשקיעה טיפול והכשרה ובימוי וכו' מיוחדים לילדים. למה לה כל כאב הראש הזה? זו המסורת של עולם המוסיקה, ויש גם באופרה נכונות לשתף את הילדים מתוך הסכמה בכל עולם המוסיקה שזה חשוב לא רק לאופרה (פשוט באופרות גדולות רבות יש תפקידי מקהלות ילדים, ואם מעלים אופרה כזאת, כמו כרמן או טורנדוט, אז זה חלק מהעניין) אלא גם לתהליך הלימודים של הילדים. כל הצדדים שותפים להסכמה, שזה חשוב לכולם: לאופרה, למקהלה, לילדים.

וכל המהומה בכלל נגרמה באופן זדוני ומכוון מצד מישהו, שרצה בכוונה להחריב ושהילד שלו לא הפסיד כלום מהורדת הילדים.

אוי, בשמת, כל כך נכון וכל כך מתסכל.

אוי, בשמת, כל כך נכון וכל כך מתסכל.

עצוב לשמוע על ההתגלגלות הזאת.

אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה ההשתתפות באופרה במקהלה היא משמעותית לילדים, ושמחה שנשאר לבתך לפחות חלק מהחוויה וההתנסות. אני מכירה את הנושא מעט דרך חברה שבתה השתתפה באחד ממופעי חנוכה לפני שנתיים, והיתה בחזרות תקופה ארוכה, ללא שכר - אבל בדיוק כמו שאמרת: התנאים היו ידועים, מדובר בחוויה לימודית ואין ספק שהילדים מרויחים מההשתתפות, גם אם התמורה אינה כספית.

חבל חבל וליבי יוצא לילדים שאחרי כל כך הרבה השקעה נוחלים כזו אכזבה.

עצוב לשמוע על ההתגלגלות הזאת.

אני יכולה לתאר לעצמי עד כמה ההשתתפות באופרה במקהלה היא משמעותית לילדים, ושמחה שנשאר לבתך לפחות חלק מהחוויה וההתנסות. אני מכירה את הנושא מעט דרך חברה שבתה השתתפה באחד ממופעי חנוכה לפני שנתיים, והיתה בחזרות תקופה ארוכה, ללא שכר - אבל בדיוק כמו שאמרת: התנאים היו ידועים, מדובר בחוויה לימודית ואין ספק שהילדים מרויחים מההשתתפות, גם אם התמורה אינה כספית.

חבל חבל וליבי יוצא לילדים שאחרי כל כך הרבה השקעה נוחלים כזו אכזבה.

איזה סיפור מחורבן. חבל כל כך. וכמה אופייני ל(חוסר) תרבות הישראלית.
חבל חבל וליבי יוצא לילדים שאחרי כל כך הרבה השקעה נוחלים כזו אכזבה

איזה סיפור מחורבן. חבל כל כך. וכמה אופייני ל(חוסר) תרבות הישראלית.
חבל חבל וליבי יוצא לילדים שאחרי כל כך הרבה השקעה נוחלים כזו אכזבה

יש לי שאלה לגבי בלי חיתולים. שמתי לב שהבן שלי בן שלושה וחצי חודשים מסמן לנו שהוא צריך פיפי בבכי. אחרי שאני מורידה לו את החיתוך ולוקחת אותו לפשפש באמבטיה הוא נרגע ובזמן שהוא עושה פיפי הוא לא בוכה.
בעצם את על עניין הזה של להוריד לו חיתול לפישפוש התחלנו כי הבנו שזה מה שהוא מסמן לנו אחרת לא הייתי מתחילה עם זה. יש לציין גם שרוב הזמן הוא עם חיתולי בד ומחוץ לבית עם חיתלים חד פעמיים אקולוגיים.
אני שואלת אם אולי יכול להיות שבעצם יש משהו פיסי שמפריע לו או כואב לו וזה בעצם דורש אבחון או טיפול?
או שזה בנורמה שתינוק בוכה בכל פעם לפני שהוא צריך פיפי.

תודה מיכלול ה.

יש לי שאלה לגבי בלי חיתולים. שמתי לב שהבן שלי בן שלושה וחצי חודשים מסמן לנו שהוא צריך פיפי בבכי. אחרי שאני מורידה לו את החיתוך ולוקחת אותו לפשפש באמבטיה הוא נרגע ובזמן שהוא עושה פיפי הוא לא בוכה.
בעצם את על עניין הזה של להוריד לו חיתול לפישפוש התחלנו כי הבנו שזה מה שהוא מסמן לנו אחרת לא הייתי מתחילה עם זה. יש לציין גם שרוב הזמן הוא עם חיתולי בד ומחוץ לבית עם חיתלים חד פעמיים אקולוגיים.
אני שואלת אם אולי יכול להיות שבעצם יש משהו פיסי שמפריע לו או כואב לו וזה בעצם דורש אבחון או טיפול?
או שזה בנורמה שתינוק בוכה בכל פעם לפני שהוא צריך פיפי.

תודה מיכלול ה.

מיכלול ה, אי אפשר לדעת.
הרבה תינוקות בגיל הזה מתקשרים בבכי.
למעשה, עד גיל ארבעה חודשים יש הרבה "בכי לא מוסבר" של תינוקות, כשבעצם הבכי פירושו "אני צריך פיפי/קקי, תעזרו לי, קחו אותי".
אבל אם הוא נרגע כשאת לוקחת אותו, זה לא מעיד על כאב.
זה מעיד על תקשורת מוצלחת: ברגע שהוא רואה שהבנת אותו, הוא כבר נרגע. ולא כואב לו לעשות פיפי.
נשמע יופי!

מיכלול ה, אי אפשר לדעת.
הרבה תינוקות בגיל הזה מתקשרים בבכי.
למעשה, עד גיל ארבעה חודשים יש הרבה "בכי לא מוסבר" של תינוקות, כשבעצם הבכי פירושו "אני צריך פיפי/קקי, תעזרו לי, קחו אותי".
אבל אם הוא נרגע כשאת לוקחת אותו, זה לא מעיד על כאב.
זה מעיד על תקשורת מוצלחת: ברגע שהוא רואה שהבנת אותו, הוא כבר נרגע. ולא כואב לו לעשות פיפי.
נשמע יופי!

בשמת הי, זה בסדר לשאול משהו בדף הזה לגבי הדבר האחרון שכתבת? זה נשמע מרתק!

בשמת הי, זה בסדר לשאול משהו בדף הזה לגבי הדבר האחרון שכתבת? זה נשמע מרתק!

תודה, זה מחזק את מה שחשתבי. הקושי העיקרי הוא בלילה, אם הוא בוכה ואני לוקחת אותו לפשפש אז הוא מתעורר וקשה להרדים, אותו אבל גם אם אני לא לוקחת אותו לפשפש והוא עושה פיפי בחיתול אז הוא מתעצבן וגם כך קשה להרדים אותו. יש לך עצות? בטח יש על זה כבר דף מתאים אז את יכולה להפנות אותי אליו.

תודה, זה מחזק את מה שחשתבי. הקושי העיקרי הוא בלילה, אם הוא בוכה ואני לוקחת אותו לפשפש אז הוא מתעורר וקשה להרדים, אותו אבל גם אם אני לא לוקחת אותו לפשפש והוא עושה פיפי בחיתול אז הוא מתעצבן וגם כך קשה להרדים אותו. יש לך עצות? בטח יש על זה כבר דף מתאים אז את יכולה להפנות אותי אליו.

אהלן בשמת
אולי תוכלי לעזור לי (ובכך לעזור להמון נשים אחרות)
אני משתתפת בפורום הורים לפגים כבר שש שנים. מידי פעם נכנסות אימהות של פגים חדשים ומנסות לקבל
"אישור" להפסיק לשאוב חלב (קשה, מעייף, כואב וכו')
אתמול נכנסה אמא של תאומים שלא רוצה לשאוב אפילו פעם אחת!!! לשמחתי היא מספרת שלא נעים לה מהרופאים
ומהאחיות ש"יושבים" עליה שחלב אם הוא קריטי לפגים. (יימות המשיח ממש).
בכל מקרה, ניסיתי לשכנע אותה ע"י הסברים שהנקה טובה לה ושומרת על בריאותה (אולי מהכוון הזה זה יצליח?)
הבטחתי לינק למאמר או מחקר שמסביר שאם אמא לא מניקה המוח מקבל שדר ש"אין תינוק" והיא עלולה
להיות בדיכאון.
יש לך מושג איפה נמצאים הלינקים האלו?
תודה בשם פגי ישראל (-: (הידעת בשמת שעשרה אחוז מהלידות בארץ הן לידות מוקדמות???)

אהלן בשמת
אולי תוכלי לעזור לי (ובכך לעזור להמון נשים אחרות)
אני משתתפת בפורום הורים לפגים כבר שש שנים. מידי פעם נכנסות אימהות של פגים חדשים ומנסות לקבל
"אישור" להפסיק לשאוב חלב (קשה, מעייף, כואב וכו')
אתמול נכנסה אמא של תאומים שלא רוצה לשאוב אפילו פעם אחת!!! לשמחתי היא מספרת שלא נעים לה מהרופאים
ומהאחיות ש"יושבים" עליה שחלב אם הוא קריטי לפגים. (יימות המשיח ממש).
בכל מקרה, ניסיתי לשכנע אותה ע"י הסברים שהנקה טובה לה ושומרת על בריאותה (אולי מהכוון הזה זה יצליח?)
הבטחתי לינק למאמר או מחקר שמסביר שאם אמא לא מניקה המוח מקבל שדר ש"אין תינוק" והיא עלולה
להיות בדיכאון.
יש לך מושג איפה נמצאים הלינקים האלו?
תודה בשם פגי ישראל (-: (הידעת בשמת שעשרה אחוז מהלידות בארץ הן לידות מוקדמות???)

הידעת בשמת שעשרה אחוז מהלידות בארץ הן לידות מוקדמות
כן, בדיוק ליגת לה לצ'ה הוציאה ספר חדש בעברית (מתורגם): "הנקת פגים". ואפשר לרכוש אותו דרך מדריכות לה לצ'ה ברחבי הארץ או ישירות מהמדריכה שממונה על "חנות הספרים" של לה לצ'ה, המחיר ממש נמוך.
שם אפשר למצוא הרבה מידע.
לשכנע - חס וחלילה. לא אנסה לשכנע אף אחת.
אולי גם לשכנע אותה שכדאי לה להיות אמא?
אולי גם לשכנע אותה שכדאי לה לעשות הכל כדי שהפג שלה יישאר בחיים?
חס וחלילה.
לא מדברת עם כאלה. בכלל.
קשה לה? רוצה אישור להפסיק? אני שותקת ומתעלמת.

למה הרופאים לוחצים? זה לא ימות המשיח. פשוט אחוזי התמותה מדברים בעד עצמם. תינוקות שלא מקבלים חלב אם מתים יותר. ולא פחות גרוע, יש אומרים יותר: יוצאים עם מומים קשים.

הידעת בשמת שעשרה אחוז מהלידות בארץ הן לידות מוקדמות
כן, בדיוק ליגת לה לצ'ה הוציאה ספר חדש בעברית (מתורגם): "הנקת פגים". ואפשר לרכוש אותו דרך מדריכות לה לצ'ה ברחבי הארץ או ישירות מהמדריכה שממונה על "חנות הספרים" של לה לצ'ה, המחיר ממש נמוך.
שם אפשר למצוא הרבה מידע.
לשכנע - חס וחלילה. לא אנסה לשכנע אף אחת.
אולי גם לשכנע אותה שכדאי לה להיות אמא?
אולי גם לשכנע אותה שכדאי לה לעשות הכל כדי שהפג שלה יישאר בחיים?
חס וחלילה.
לא מדברת עם כאלה. בכלל.
קשה לה? רוצה אישור להפסיק? אני שותקת ומתעלמת.

למה הרופאים לוחצים? זה לא ימות המשיח. פשוט אחוזי התמותה מדברים בעד עצמם. תינוקות שלא מקבלים חלב אם מתים יותר. ולא פחות גרוע, יש אומרים יותר: יוצאים עם מומים קשים.

ושם יש מידע ספציפי לגבי דיכאון אחרי לידה למי שלא מניקה?
משום מה את האימהות שם העובדה הזו מאוד מעניינת.

ושם יש מידע ספציפי לגבי דיכאון אחרי לידה למי שלא מניקה?
משום מה את האימהות שם העובדה הזו מאוד מעניינת.

על דיכאון אחרי לידה והקשר ההפוך להנקה (שמי שלא מניקה סובלת מזה יותר וכו') יש ב"מידע הנקה".
גם כן אפשר להשיג דרך לה לצ'ה.
}גילאים המדוייקים.
במקום לסדר שהחוק יתאים למציאות, את החוק עשו חלקי ופרטצ'י, ופשוט מילאו את הטפסים לפי החוק הזה בלי לנהוג לפיו...
אבל עכשיו שמישהו עשה רעש, פתאום כולם חייבים להתיישר לפי החוק.

(אני אומרת: המקרה של הופעת ילדים באופרה לא צריך להיות תחת הרובריקה של "חוק עבודת ילדים". צריך היה להכפיף את זה משפטית לסעיף אחר לגמרי בחוק אחר לגמרי. אבל פשוט אף אחד לא חשב. אז יצטרכו לחשוב עכשיו. כרגיל בישראל, רק אחרי שהטימטום נחשף ומישהו כבר נפגע).

מישהו יצא בהכפשות והשמצות (אני עוד מנועה מלהגיד למה), ועכשיו עשרות ילדים וילדות בוכים מפני שאחרי כל העבודה והתקוות, הם לא יכולים להופיע (אלא בשלוש הופעות הצהריים בלבד, ואת המערכה הרביעית הורידו לכולם).
תרבות ה"מגיע לי" ו"אני לא פראייר" הגיעה עד להורים במקהלות. איכס.

בפועל, האופרה משלמת. בהחלט משלמת.
היא משלמת לקונסרבטוריון, כלומר, למקהלה.
הכסף הזה, שלא כמו שנכתב בכל מיני השמצות אנונימיות חסרות כל בסיס, לא הולך לכיס של אף אחד. הוא מסבסד את החזקת המקהלה.
הילדים הולכים לחוג שנקרא "מקהלה", והם משלמים כדי להשתתף בו. כאשר המקהלה זוכה להופיע במקומות שמשלמים לקונסרבטוריון, זה מסבסד את המקהלה וכך ההורים נדרשים לשלם יחסית פחות שכר לימוד. אבל בשום אופן לא ישלמו לילדים, לא על הופעה באופרה ולא על קונצרט סוף השנה! זה חלק מהלימודים, וזו זכות גדולה.
כל המקהלות בישראל מוכנות לריב על הזכות להשתתף באופרה.
זו חוויה לימודית שאין כמוה, מה שהילדים לומדים שם, וההתפתחות המוסיקלית שלהם בחזרות, לא ניתן להשוואה ולכימות בכלל. זה לא כמו לשבת בשיעור תיאוריה וללמוד על האופרה "כרמן". הילדים רואים איך עושים את זה בפועל. שלא לדבר על החוויה של התלבושות והתסרוקות והשירה על הבמה מול אולם מלא מפה לפה בקהל שמריע להם בתשואות!
בחזרה שלהם, ממש לידם, הבמאי והמנצח עובדים גם עם הזמרים הראשיים שבתפקיד כרמן, דון ז'וזה, מיכאלה ואסקמיו, הם מתמצאים באחורי הקלעים, הם כבר לומדים בעל פה תוך כדי החזרות גם את התפקידים של הזמרים האחרים והמקהלות האחרות... זו חוויה לכל החיים.
הרוב המכריע של ההורים לא רק שלא מתלוננים, אלא מוכנים לשלם כדי שהילד שלהם ישתתף בחוויה הזאת. ולא כניצול - מי שלא ראה את האושר של הילדים, לא מבין בכלל במה מדובר.
מי שיש לו בעיה באמת עם ההשקעה והשעות, יכול היה להוציא את הילד שלו. זו לא חובה. זו זכות.

התנאים היו ידועים לגמרי חודשים מראש, כולל השעות המדוייקות של החזרות באופרה וכל השעות של ההופעות.
התלונות הקטנוניות על הכרטיסים לגנרלית פשוט כל כך... ישראליות! כל המשתתפים מקבלים זוג כרטיסים לגנרלית. זהו. תמיד ביציע. זו לא תמורה, זה איזו מחווה של האופרה. ומשפחות המשתתפים יכולות לקנות כרטיסים בהנחה של 30%, אז שלא יבלבלו במוח שאין הנחה מיוחדת.
נורא בעיני להיות בתוך תרבות כזאת, שבה הכל נמדד רק בכסף או שווה כסף. "מה מגיע לי", "למה לא קיבלתי...".
התמורה של הילדים היא ההשתתפות עצמה.
הם לא עושים את זה למען שום מטרה אחרת.
בשביל זה הם במקהלה - כדי לשיר, והכי: כדי לשיר על במה. בקונצרטים קטנים וגדולים, בכנסי מקהלות, עם הפילהרמונית, ופסגת השאיפות של כל מקהלת ילדים: לשיר באופרה!
המטרה היא המוסיקה.

ועם כל הכבוד לטענות על זה שהאופרה היא "הפקה מסחרית" אז זה לא מדוייק. כל מה שקשור בתרבות הגבוהה לא מרוויח כסף לכיס של אף אחד. ההכנסות ממכירות הכרטיסים במזל יכסו את ההוצאות העצומות הכרוכות בהעלאת אופרה, ולא תמיד.
והאופרה לא "מנצלת את הילדים". זה מגוחך ממש. האופרה עושה מאמצים מיוחדים, ומשקיעה טיפול והכשרה ובימוי וכו' מיוחדים לילדים. למה לה כל כאב הראש הזה? זו המסורת של עולם המוסיקה, ויש גם באופרה נכונות לשתף את הילדים מתוך הסכמה בכל עולם המוסיקה שזה חשוב לא רק לאופרה (פשוט באופרות גדולות רבות יש תפקידי מקהלות ילדים, ואם מעלים אופרה כזאת, כמו כרמן או טורנדוט, אז זה חלק מהעניין) אלא גם לתהליך הלימודים של הילדים. כל הצדדים שותפים להסכמה, שזה חשוב לכולם: לאופרה, למקהלה, לילדים.

וכל המהומה בכלל נגרמה באופן זדוני ומכוון מצד מישהו, שרצה בכוונה להחריב ושהילד שלו לא הפסיד כלום מהורדת הילדים.

על דיכאון אחרי לידה והקשר ההפוך להנקה (שמי שלא מניקה סובלת מזה יותר וכו') יש ב"מידע הנקה".
גם כן אפשר להשיג דרך לה לצ'ה.