סיפורים טובים על לידת בית חולים

טוב, סליחה על הניג'וס,
אבל גם כאן, אני מעוניינת לשמוע סיפורים טובים, יפים, מכבדים שבהם לא קורים כל הדברים המפחידים האלה שאנחנו מתווכחות בעזרתם בשיחות על לידות בית מול בית חולים.
למקרה שאלד בבית חולים.
למישהי יש?

לי

וגם לעוד יולדות שאני מכירה. לא חושבת שמישהי כאן טוענת שבכל לידת בי"ח קורים דברים מזעזעים.
בכולופן, בקצרה (כי כבר נדנדתי עם זה ב נחמד לראות מסביב), ילדתי בבי"ח רוטשילד בחיפה. המיילדת הראשית ושתי מיילדות משתלמות שהיו איתה היו מקסימות ותומכות.
הן ביררו קצרות את העדפותי בתחילת הלידה ודבקו בהן לאורך כל הלידה. לא נדנדו ולא ניסו לשכנע אותי לעשות שום דבר שלא רציתי.
הגעתי עם ירידת מים, והן עזרו לי להתחיל ולזרז את הצירים באופן טבעי (עיסוי פטמות וכדומה). כשהצירים גברו, הן ישבו ועיסו אותי עם שמנים מכל הכיוונים, בעודי מקפצצת על כדור פיזיו. כשהן ראו שהלידה מתקדמת, הן נענו לבקשתי ללדת על 6, בעודי שעונה על הכדור (ואפילו עודדו אותי לעשות זאת).
לאחר הלידה הן מיהרו להניח עלי את התינוקת, וחיכו לאישורי (כמעט שעה) לחתוך את חבל הטבור. לאחר מכן השאירו אותי לבדי איתה להרגע ולהיניק.
אחת המשתלמות הגיעה למחרת לומר לי שהלידה היתה מאוד מרגשת ושהיא מאוד נהנתה לראות שיש עוד משוגעות שרוצות ללדת בצורה טבעית

כן, בהחלט!
סיפור הלידה של גרה רחוק.
אחלה לידה.
אחלה ילד.
בהצלחה!

גם לי היו לידות מעולות בבית חולים כרמל.
הרגשתי ביטחון, שלידי צוות מיומן
כבר כתבתי כאן, ואפילו גריינו את זה- הלידה מתרחשת בגוף שלך, לא בבית, ולא בבית החולים.
אפילו מהחופש שנוצר עקב האישפוז, נהינתי. הזדמנות להיות עם עצמי, ועם הרך הנולד נטו.
צריך להגיע לעניין (לכל עניין) עם אנרגיות חיוביות, ואז זה הולך נפלא.
ב ה צ ל ח ה

אתמול הייתה לי לידה נפלאה בבית חולים... אחת הנפלאות שהיו לי (לא ילדתי כי אם יילדתי). זאת הייתה אשה מקסימה, ג'ינגית יפיפיה, שבילתה שעה או יותר במקלחת ואח"כ ישבה על כורסה ונשענה קדימה בזמן הצירים ואז בעלה ואני עזרנו לה עם עיסויים בגב התחתון. היא לא רצתה להיות לבושה, והיה נראה שהיא מרגישה טבעית עם עצמה בעירום, וככה היא נשארה. מדי פעם שמענו כמה דקות דופק בעזרת המוניטור, והכל היה תקין.

מתי שהוא היא התחילה להרגיש לחץ. היא ביקשה שאבדוק אותה ואכן היתה פתיחה מלאה. שאלתי אותה איפה היא רוצה ללדת והיא רצתה להישאר על הכורסה, אז הורדתי חלק מן המיטה (מזרון שמתפרק) ושמתי מתחת לכורסה. היא הרגישה פתאום שהלחץ פחת וקצת דאגה בקשר לזה אבל עודדתי אותה שהרחם שלה פשוט מתכונן לציר הבא שיהיה חזק. ואכן, בציר הבא המים פקעו באופן מרשים (שהרטיב גם קצת אותי, לפחות לא היו מיקוניאליים) ומיד אחריו הופיע הראש. היא לחצה בקצב שלה ובציר הבא התינוק כולו נולד. אני רק תפסתי אותו שלא ייפול אל המזרון ומיד הוא מצא את מקומו בין זרועותיה.

זה היה פשוט קסום. אחרי כמה זמן הדופק בטבור פסק והאבא ניתק את החבל. ואז חיכינו לשלייה. היתה לה היטוריית שליות קצת עגומה - נאלצה לעבור ביקורת של חלל הרחם בשתי הלידות הקודמות שלה משום שהשלייה לא נפרדה כראוי. הפעם השליה נפרדה מהר ובקלות, אבל בבדיקה ראינו שחסרה חתיכה... וזה אומר שצריך לעשות שוב ביקורת של חלל הרחם.

זה לא היה דחוף כי היא לא דיממה, וגם נראה לי שהקסם ששרה בחדר האט קצת את הרופאים. הם עשו הכל בלי לחץ, באורות נמוכים וברוגע, ואחרי כשעה מן הלידה, שבמהלכה היא היניקה, התאוששה קצת ונחה, עברנו לחדר ניתוח (התינוקי נשאר עם אבא שלו) ושם הוצאנו את החלק החסר של השלייה. זה נעשה בהרדמה ספינלית כדי שאחרי כן היא תוכל לחזור ולהיניק. וזה בדיוק מה שהיא עשתה.

כך שהלידה היתה קסומה ולמרות שהיה צורך בהתערבות כירורגית בחדר ניתוח, היתה הרגשה שזה לא באמת פוגע ברצף. לאחר שיצאה מחדר ניתוח והמשיכה להיניק, היתה כזאת נינוחות בחדר וכזאת שלווה.

ילדתי לפני חודש וחצי בפוריה. לידה שניה שהיתה חוויה מתקנת. הלידה הראשונה היתה סיוט מבחינת היחס של הצוות והשאירה אותי חבולה נפשית, כך שהיגעתי מוכנה לגרועה ביותר. להפתעתי הכל היה שונה לגמרי. הקשיבו לי, כיבדו בקשות שלי, הסבירו לי כל דבר בפרטים ובשום שלב לא לחצו לשום הליך רפואי שלא היתי מעונינת בו.
שתי הלידות הסתיימו בקיסרי. ההבדל בדרך אליו היה בין שמים וארץ.
האמת שהופתעתי
ציפיתי לגרועה ביותר כוון שכבר חויתי אותו בבית חולים אחד
מסתבר שאפשר אחרת

גם אני ילדתי בהדסה עין-כרם לידה ראשונה עם תחושה מאד טובה של צוות קשוב ומכבד,
לידה לא ארוכה מדי, ומעצימה ולא מחלישה

תודה, זה עוזר.

גם לי היו שתי חוויות טובות מאד של לידה בבית חולים, אחת ברוטשילד בחיפה ואחת בארה"ב.

עוד לא כתבתי את סיפור הלידה שלי בבית חולים (הראשונה...)
הייתה לידה ארוכה אמנם, וההתחלה שלה קצת עצובה (מאבקים עם אנשי צוות)- אבל הלידה עצמה הייתה מדהימה- האפידורל התפוגג כבר, היינו רק אני, בעלי, והמיילדת, בחדר מוחשך. היא הייתה מקסימה ולא לחצה עלי ללחוץ, אלא נתנה לי לפי הצירים. ביקשתי שלא תחתוך אותי ובאמת אפילו שלקח לי שעה של לחיצות היא לא חתכה אלא כיבדה את בקשתי, למרות שהילד יצא גדול (4 קילו וקצת)- היא שימנה ועיסתה אותי מספיק כך שאפילו לא נקרעתי... הביאה לי מראה לבקשתי, זה מאוד עודד אותי לקראת הסוף שממש ראיתי את הראש מבצבץ.
אחרי הלידה נשראתי איתו והנקתי בערך שעה וחצי- בניגוד לנהלי בי"ח, אבל פשוט כל פעם שבאו לקחת אותו אמרתי שהוא רק התחיל לינוק וביקשתי שיחכו עוד קצת

בסה"כ הלידה עצמה הייתה מדהימה, החלק של הצירים בהתחלה לא כל כך אבל זה היה רק רופא אחד מגעיל שבסוף צעקתי עליו והוא החליט שהוא לא מטפל בי (לשמחתי)

צריך לזכור שאם אין חיבור עם איש צוות פשוט לבקש להחליף וזהו. אחרי שהוא הלך היה לי נהדר...

היססתי כמה ימים אם לכתוב, את מוזמנת למחוק אם לא מתאים לך- אבל נראה לי שכדאי לקרוא גם סיפורים אחרים אם את הולכת לבית חולים, חשוב מאוד לבוא מוכנה- אני יודעת שאצלי זה עשה המון הבדל- באתי יותר אסרטיבית וידעתי מה אני רוצה (בניגוד ללידת בית, שם המיילדת עובדת "איתך", בבי"ח לפעמים זה לא ככה...)
פחות על "מה יכול להשתבש" מבחינה רפואית אלא על אילו מכשולים עלולים להציב בפנייך אנשי צוות ולחשוב מראש איך תגיבו, שלא יתפסו אתכם "עם המכנסיים למטה"... חשוב במיוחד להכין את האיש, לא לשכוח שזו הפעם הראשונה גם בשבילו, והוא זה שישמש לך פה כי את תהיי בעולם אחר...

מוסיפה את השני גרוש שלי,
סיפור הלידה של גרה רחוק.
אחלה לידה בבית חולים, עם פיטוצין וכל העסק,
אחלה ילד.
בהצלחה!

שתי הלידות הראשונות בלניאדו נהדרות!!!. לידה שנייה טבעית לחלוטין - המיילדת אומרת תלדי איך שאת רוצה, בלי מוניטור, מיד אחרי הלידה התינוקת מונחת עליי עד שאני מסכימה לחיתוך חבל הטבור מחכים עד שאני אסכים לתת אותה לטיפול. אבל מצטרפת למה שנכתב מעליי הכל תלוי מיילדת.