מקקים טיפשים

אנונימי

_{ראו גם: הרחקת ג'וקים / הדברה ומיגור חרקים / טיפול בפחד מג'וקים}

טוב זה די ברור, לא? אי אפשר לחשוד שיצור עם משך חיים של פחות מדקה מחזיק יותר מדי אינטליגנציה. כן, כן, פחות מדקה -- הכרתם פעם מקק שחי יותר מדקה? אני לא. לדעתי הם נולדים גדולים ומכוערים, רצים במשך קצת פחות מדקה, ונהרגים מתחת לאיזה ספר או משהו כבד אחר. די עלוב בתור דרך לחיות.

עוד לא גיליתי איך הם מספיקים להתרבות תוך כדי ריצה. הדעת נותנת שלכל מקק יש אמא, וגם אותה לא ראיתי אף פעם -- הם בדרך כלל מגיעים בבודדת. לא רק חיים קצרים, אלא גם עריריים. ממש הובס.

למה טפשים? ראיתם איך הם רצים? הם כאילו מנסים להסתתר, אבל:

מגלים אותם בגלל הריצה.
הם רצים ממקום בטוח למקום פחות בטוח (מבחינתם).
בדרך הם עוברים גלויים לגמרי על איזו פיסת רצפה שלא צמודה לקיר. בדרך כלל בשלב הזה מגיע הספר.

אה, ויש גם את חידת הזן העתיקה: מה הצליל שמשמיע מקק בסוף חייו? זה מין תיק כזה -- אבל צריך נעל בשביל להשיג את האפקט הדרוש; ספר משמיע פשוט יותר מדי רעש. לדעתי מתאים להם יותר השם תיקן. זה בכלל שם אונומטופיאי.

>רועי ממש לא מבין למה בכל פעם שהוא ער בלילה הוא פוגש מקק<

חחחחחחחחח
תעשו ריסוס - גם (בעיקר) בבורות הביוב ובחצר

למה אתה מדליק מספיק אור כדי להכיר את האמת?

זה מזכיר לי איך ב איה הג'ינג'ית, אחרי שאיה התחננה בפניו, נלי הסכים להפטר מהג'וק וכהכרת טובה זכה להקרא רוצח.

ואולי הם נגלים לעיננו רק כשקצו בחייהם והם רוצים למות כבר?
עכשיו כשאתה מציין את זה אני שם לב שבאמת לא ראיתי אף פעם גורי-ג'וקים...
מצד שני - מעולם גם לא ראיתי שיחי חומוס, אני רק צריך להאמין שהחומוס שאני אוכל באמת מגיע משיח!

>איתי תוהה איך זה שמכל כביש אפשר לראות שדות תירס, כותנה, חיטה, חמניות ועוד, אבל לא חומוס<

אני דווקא פגשתי כמה מקקים גורים. לפי גודלם כשהם קטנים בכל זאת נראה שהם חיים איזו תקופת חיים.
אגב, אתמול התיידדתי עם מקק בוגר. התבוננתי היטב בפניו והוא נראה לי בכלל לא טיפש. הסכמתי להיות שליח למסר שלו: "לפי נסיוני בחיים מי שנראה די מגוחך זה רוב האנשים שפגשתי עד היום, כל מיני צרחות והיסטריות לא ברורות מאפיינות את המין האנושי, איך אתם סובלים את עצמכם?"

עד כאן הבלגתי.
מכאן המקק הוצא להורג באכזריות הראויה למקקים טפשים. בינינו, כמה זמן אפשר לשמוע את האמת בלי להגיב?

רבים מידידי הטובים הם תיקנים
איתי
אם לא ראית אף פעם שיח חומוס וגורי מקקים, אולי מה שאתה מכנה חומוס הוא למעשה מחית גורי מקקים ?
דרך אגב
אומרים שאחרי שואה גרעינית שתתרחש בעולם בעתיד, רק התיקנים ישרדו.
מוסר השכל: נעל בית מסוכנת יותר מפצצת אטום (אם אתה חסר חוליות)

איתי - ושדות שומשום ראית? יש דברים שמגיעים ארוזים בשקית וזהו. כמו ילדים שנולדים בכרוב.

במקרה יצא לי לראות שיחי חומוס, כי חברים שלי גידלו. הם פשוט זרקו חומוסים ויצאו מהם שיחי חומוס. זה נחמד.
לגבי הג'וקים- לפני שנתיים היינו ב- honeymoon בתאילנד והצטרפה אלינו משפחה של חברים שטיילו בהודו איזה שנה עם 2 ילדיהם. דודו בעלי התלהב מאד מנוכחותם וכתב במשך כמה ימים סיפור מרגש ביותר על ג'יקה הג'וק התאילנדי (טוב לא באופן רשמי, למרות שכל העלילה התרחשה בבנגקוק) ועל כל משפחתו.
מאז אנחנו רואים ג'וקים בעין קצת אחרת...אבל עדיין מנסים להניע אותם מביתנו וחיינו (אני עושה זאת בצורה עדינה יותר ע"י הוצאתם החוצה ודוד פשוט רוצח).

בכ"ז, החיה הכי איומה על כדוה"א היא בן-אדם. (הרעים שבינינו).

(הרעים שבינינו
לא רק הרעים.
החיים שלי, למרות כל מאמצי האקולוגיים, בהחלט תורמים תרומה מכוערת לנזק שנגרם לכדור הארץ.[
הגדלת חיריה
אריזות פלסטיק, ניילון ונייר
מכשירי חשמל מפיצי אלקטרומגנטיקה
צריכת מים
שימוש במערכת הביוב העירונית
מכונית
וכן הלאה.
אז מה זה שווה שאני אישית לא כורתת יערות גשם, מיניקה, הולכת ברגל, אוכלת אורגני ולא לוקחת שקיות?

שכחת את החמצן שאת לוקחת מהאויר ואת הפחמן הדו חמצני שאת פולטת החוצה - פוייה! למה שלא תנשמי קצת פחות?

למקקים יש זכות לחיות לא פחות מאיתנו. נכון שגם אני רוצח אותם כי הם ממש מגעילים אותי, והמחשבה על מפגש פתאומי עם תיקן ברגלים יחפות מצמצררת, אבל לא צריך להפוך את זה לאידיאולוגיה, סתם הרגל מכוער להרוג את מה שאתה לא אוהב.

החיים שלי, למרות כל מאמצי האקולוגיים, בהחלט תורמים תרומה מכוערת לנזק שנגרם לכדור הארץ

בשמת, הסירי דאגה מליבך. לכדור הארץ לא נגרם שום נזק. אפשר להמר בבטחון שהוא ישרוד אחרינו, אחרי המין האנושי, והג'וקים וכל צורות החיים שהתפתחו על פניו.

רוב ה"נזקים" שתיארת בסך הכל גורמים לכך שצאצאינו יצטרכו לשלם יותר מאיתנו על דברים מסויימים (למשל, מים ראויים לשתיה, מקום לפינו הזבל) שלמעשה, היה נכון שגם אנחנו נשלם עליהם.
לגבי צריכת מים, ביוב, ואלקטרומגנטיות, אני אפילו מתקשה לקשר ביניהם ובין נזק לצאצאינו...

אנחנו חיים להנאתנו כבר 250 מליון שנה, ואיזה מין של חיות מטורפות שרק נולד לפני כמה מיליונים והולך להשמיד את עצמו הרבה לפני שיגמר המיליון הקרוב חושב שאנחנו טיפשים.
חכו חכו, צוחק מי שצוחק אחרון...

אגב, לא מצאתי קישור אבל קראתי לא מזמן שמישהו אילף ג'וקים והם לא כל כך טיפשים.

שליחה על ידי מייק* » 08 יוני 2003, 17:10

בתור ביולוג ויקה אני מתייחס לדברים כמו בדף הזה בצורה יבשה ועניינית, מה שכמובן בכלל לא ענייני במקרה זה, ועל כך בהמשך.
ובכן, מבחינה עניינית:
ראיתי המון ג'וקים בכל מיני גילים וגלגולים (המעבר של חרק משלב אחד לשלב מבוגר יותר מכונה במונח "גלגול"). התיקנה הבוגרת אורזת את הביצים שלה בתוך תיק, לכן קראו לסוג בשם תיקן. גם את התיקים ראיתי (והשמדתי בחמת זעם!). וגם שדות חומוס (בעברית חִמְצָה) ראיתי, ואף הראיתי לאשתי, שטענה כמוכם שאין רואים חומוס גדֵל במציאוּת. בין שדות התירס לשדות התלתן מתחבאים להם גם שדות חומוס, והם לא-מעטים.
ועכשיו מבחינה מדעית:
מה יש בו בג'וק שמעורר באדם רגיל רגשות כל כך עזים? מילא, על הרגשות שמעורר בנו נחש קיבלנו הסבר מפורט ביותר ורב-השראה (אבל לא משכנע כלל...) מפי זיגמונד בכבודו ובעצמו. אבל מדוע התיקן החרוץ הזה שונה בהשפעתו עלינו מכל שפירית או מושית (פרת-משה-רבנו) או ציקדה? מדוע הוא מעורר בנו רגשות כה עמוקים, עד כדי חוסק הגיון וחוסר שליטה על תגובותינו?
אולי יש מישהו מהקוראים שיוכל לנתח את מקורות תגובותיו? האם זה בא לנו מבפנים, או שזו השראה חברתית העוברת מהזולת?

ואין כמו גרגרי חומוס הישר מן התרמיל...

<שגית גרה ליד שדות חומוס לנצח...>

מייק, אין לי תשובה.
אבל אני מפחדת אפילו מציור של ג'וק על ניירות פרסומת של מדבירים. אני מקמטת מהר את הדף שלא אראה את היצור המחליא.

הם פשוט מתפקעים בצורה הרבה יותר מגעילה כשדורכים עליהם (-:

מסתבר שאחת האלרגיות הנפוצות ביותר היא אלרגיה לג'וקים. אולי בגלל זה הם מגעילים אותנו?

לי יש הסבר שקשור בטראומת ג'וקים בילדותי הרחוקה, אבל אני בכלל לא בטוחה שבלי סיבה זו לא הייתי נחרדת מהם. ואני אלרגית אליהם, בטח! אלרגיה נפשית ורגשית.
ודווקא במשרד שלי מופיע כל יום (טוב, כמעט כל יום) ג'וק ענק או שניים, מצפצפים על הריסוסים... היום הודעתי שאינני חוזרת למשרד עד שלא יפתרו את הבעייה. אתם חושבים שזה יעזור?

יונת, לדעתי אנחנו אלרגיים אליהם בגלל שהם מגעילים אותנו ולא להיפך.

בדיוק בשבת נשך אותי ג'וק מת. בחיי! הייתם צריכים לשמוע את הצרחות שלי.

עירית???
נשך?
איך הגעתם לכזאת קרבה?

הוא היה כאמור מת ואני הייתי לבד עם יונתן בבית והג'וק היה בחדר שלו. החנקתי צרחה, לקחתי נייר עיתון וניסיתי להעלות את הגופה על הנייר.
ובאיזה שהוא שלב פשוט הרגשתי שהוא נושך אותי. פה כבר שום צרחה לא הוחנקה ורצתי בדילוגים היסטריים למקלחת. שטפתי את היד אולי שלושים פעם לפני שהלכתי לנסות שוב. יונתן דווקא היה משועשע...

נשך? אני עדיין בשוק. איך הפה שלו הגיע לאצבע שלך?

אני, במצב כזה, בד"כ קוראת לחתולים.
אבל לאחרונה, הדס (אני מזכירה לך עירית - אם הדס יכולה, בטח גם יונתן יכול) התחילה לעשות דברים כאלה לבד. אני רק צריכה לפתוח לה את החלון. היא תופסת את החיפושית/עכביש/פרפר ביד, ומוציאה אותם לגינה.

> מענין ממי היא למדה לעשות את זה <

ואני לא מחניקה את הצחוקים בכלל!

בייבי ג'וקים
קטנים בינוניים גדולים
במגוון דגמים וצבעים
בכל הגלגולים
פגשתי בהמוניהם במיטב מסעדות תל אביב
(מהצד של איפה שמכינים את האוכל, לא איפה שאוכלים)

(אבל כשאני פוגשת אותם בבית אני חוטפת חום. תודה לאלוהי החרקים שבירך אותנו השנה ביתושים!)

וחומוס ירוק
מי שלא גר ליד שדה כזה
או לא יודע לזהות אותו כשהם נפגשים במקרה
אפשר לקנות (נכון ללפני כמה שבועות אולי עדיין)
בשוק של יפו
צרור בכמה שקלים
שווה!

יש ספר מקסים שמציג נקודת מבט לגמרה שונה השם שלו " הבית שבו הגוקים מגיעים לשיבה טובה" מומלץ מאד ,ספר ילדים שמאד משעשע למבוגרים.

" הבית שבו הגוקים מגיעים לשיבה טובה"
של יורם קניוק.
גם לי יש אותו, ובביתנו הקט והבנוי עץ הוא מונח במקום שליף כדי שכל מי שמעיר משהו על הג'וקים שלנו ידע לאן הוא הגיע..
(אנחנו מרססים רק בחומרים ידידותיים לנו ולסביבה שבנתיים הוכיחו את עצמם גם כידידותיים לג'וקים. לפחות כאן הם כולם גמדיים - לא יותר משני ס"מ).
כשגרנו בארץ, אף פעם לא היו לנו ג'וקים כי תמיד היה בסביבה לפחות חתול אחד.

איך הפה שלו הגיע לאצבע שלך?
גילה, אין לי מושג איפה נמצא פה של ג'וק ואני לא מתכוונת לברר בגלגול הזה.

ואני מעבירה את ההמלצה על הספר גם ל-ספרי ילדים מומלצים.

ל עין לציון : האם חתולים שומרים שלא יהיו ג'וקים? חשבתי שהם מבריחים רק עכברים?

ותשמעו איזה סיפור עם ג'וק קרה לחבירה שלי: היא הלכה לישון אצל הסבתא שלה. באמצע הלילה, היא הרגישה שמדגדג לה בכף היד השמאלית שלה, אז ברפלקס היא סגרה את הכף היד, תוך כדי גירוד אצבעות על הכף. למחרת בבוקר היא הסתכלה על היד שלה, וראתה שהיא החזיקה אותה סגורה באגרוף כל הלילה. היא פתחה את כף היד

ו......

איך עושים סימן של הקאה??????
בררררר.....

אצלנו החתולים מעדיפים את העוף שהם מקבלים מאיתנו
<חבצלת סובלת קשות מהריסוס אבל לא מוכנה לראות ג'וק חי>

תגידו מה שתרצו אבל הג'וקים היו פה לפנינו אני מאמינה שישארו אחרנו (אחרי שנגמור פה להרוג אחד את השני).

עין לציון: אנחנו מרססים רק בחומרים ידידותיים
אנא פרטי והסבירי על החומרים הידידותיים. תודה.

אני מתעבת תיקנים.
כל התאוריות שלי לגבי סובלנות וצער בע"ח מתפוגגות כשנדמה לי שאני רואה זוג מחושים דוחה מאחורי המדף.
השבוע בו נאלצתי לעבוד עם תיקנים (להביאם לביקור בגני ילדים) היה השבוע הנורא בחיי. היו לי סיוטים בלילה שג'וקי ענק מרססים אותי כמחאה על מאות הפעמים שריססתי אותם... נשבעתי שאם עוד פעם זה יקרה אני אוציא למשך שבוע תעודת מחלה (זה לא רחוק מהאמת, הייתי ממש חולה כל השבוע ההוא).
שמעתי כבר על חוכמתם (למרות שאני לא מאמינה לתאוריה) ועל עמידותם (את זה אני יודעת. עשינו ריסוס מקצועי שלוש פעמים עד שהשפיע) אבל אני עדיין חושבת שזה היצור הכי דוחה ומבעית שקיים בעולם.
אין לי בעייה שיישארו אחרינו, אבל לא בבית שלי בבקשה (וגם לא בגינה).

שרה ק: אוי לג'וק שנכנס לטווח הראייה של אחד החתולים שלנו - הם פשוט היו נהנים לשחק בהם ולהקפיץ אותם בכפותיהם. השתדלנו להציל את המסכנים האלה כמה שיותר מהר.

מירב: חומרים ידידותיים

גם אני נהגתי לקרוא לחתולות לטפל בג'וקים
עד שהבנתי שהן לא מעלימות אותם
הן פשוט מפרקות אותם להמון חלקים קטנים
הנה כנף... הנה עוד כנף... הנה המחושים המגעילים שלהם... רגל....

אבל הם הופכים אותם מחי לדומם!
זה - אני לא מוכנה לעשות בעצמי.

אולי תמצאו משהו יותר יעיל לסילוק כל הג'וקים? משהו כזה שיגרום לג'וקים לא לבוא?

אצל אמא שלי שגרה בדירה ישנה יש מכת ג'וקים שלא תיאמן!
אני ניסיתי כזה מין מכשיר ששמים בשקע החשמלי וזה עושה ציפצופים שרק ג'וקים שומעים וזה אמור להפריע להם ולגרום להם לצעוק 'די שקט'! ולהסתלק אבל הג'וקים לא ידעו שזה מה שאמור להיות והם המשיכו לבוא בהמוניהם כך שהיה תור של ג'וקים לפני הדלת כדי שכולם יוכלו להכנס כל אחד בתור שלו

מה שאולי קצת עזר זה לסלק את כל הנירות מהמדפים של הארונות ולשים את כל הגרעינים והאיטריות והאגוזים בצנצנות זכוכית במקום בשקיות שסגורות בחוט ברזל... אבל אוף הג'וקים משגעים את השכל!!!!!

מה עם לרסס בביוב?

שליחה על ידי סמדר* » 29 יולי 2003, 17:32

הדרך הטובה ביותר שאני מצאתי לחיסול ג'וקים בכמות ביתית ממוצעת היא דרך החיסול הקונספטואלי.
הדרך הזו עובדת לפי ההיגיון הבא:
אני רואה ג'וק בחדר, ונרתעת קלות.
מה גרם לי להירתע קלות? האם העובדה שהג'וק היה שם? לא! נרתעתי רק מעצם זה שראיתי אותו.
ובכן, הבה נניח שלא ראיתי אותו (בכל מקרה הוא שם, אז מה זה משנה?).
אני הולכת לקרוא עיתון בחדר אחר. אחרי 10 דקות אפשר לחזור לחדר הקודם, וראו זה פלא - הג'וק נעלם. חוסר ההתייחסות מאד מעליב אותו.
למפקפקים ביעילות השיטה: מעבר מרצח שיטתי לחיסול קונספטואלי לא העלה ולא הוריד את צפיפות האוכלוסין של הג'וקים בביתנו. הוא בהחלט הוריד את מפלס ההיסטריה.

מזכיר לי את המפלצת ממדריך הטרמפיסט (בהסבר למה צריך מגבת): היא היתה יותר טיפשה מבת יענה -אם היית עובר עם המגבת על הראש היא האמינה שמכיוון שאתה לא רואה אותה היא גם בטח לא רואה אותך... (-:

זה מה שאני עושה עם בעלי. חוסר ההתייחסות מאד מעליב גם אותו.

טוב, גם ריסוס מאוד מעליב אותו (-:

שואב אבק!
מאז שעלינו על השיטה בעלי עושה סיבוב בבית כל לילה עם שואב ידני (שואב חזק, שמתחבר לחשמל, לא כזה עם הסוללה הנטענת) ושואב אותם. אחרי שבוע אני יכולה לאמר שכמעט ולא רואים ג'וקים.

ומי מרוקן את שואב האבק?

מה זאת אומרת? ברור שלא אני!

אפשר לפזר קלקרים מסביב לג'וקים לפני ששואבים, ואז לא רואים את המקקים בשקית.
אפשר להשתמש בשואב עם שקיות ח"פ.

מרוקן מי ששואב. בבוקר לפני שהוא הולך לעבודה הוא מרוקן אותם ומחזיר הכל למקום. זה שואב קטן בלי שקית, פותחים ומנערים לפח אשפה.

שמעתן על הרשלה? אז הוא פעם פתח חנות קטנה לדברי סידקית וכל מיני דברים ואלטע זעכן. אשה אחת באה אליו ושואלת אותו: האם יש לך משהו נגד ג'וקים? אז הוא נותן לה שקית קטנה עם אבקה לבנה. היא לוקחת את זה הביתה. למחרת היא חוזרת בטענות שזה לא עוזר. אז הרשלה שאל אותה איך השתמשת באבקה? היא אומרת מה פרוש איך השתמשתי באבקה? פיזרתי אותה איפה שבדרך כלל הג'וקים מסתובבים. אז הוא אומר לה: לא טוב לא טוב ככה לא משתמשים באבקה. אז היא שואלת: איך? הוא עונה: היית צריכה לתפוס ג'וק ואז לדגדג אותו וכשהוא פותח פה לצחוק, את זורקת את האבקה לפה שלו, ואז הוא בולע את זה ומת. אז היא עונה: אם כבר תפסתי את הג'וק הייתי יכולה להרוג אותו ככה אז בשביל מה צריך את האבקה? אז הוא אומר: גם זה רעיון

לגבי הפחד מג'וקים:
הבאתי לסטודנטיות שלי כל מיני צעצועים, כדי שנדבר על איך ילדים לומדים על העולם דרך צעצועים (לומדים הרבה דברים שהם לא בדיוק נכונים).
בין השאר הבאתי להן בובות ג'וקים, חיפושיות ועכבישים מפלסטיק. איזו אימה נפלה בשיעור "איכסה המורה", "מה הבאת לנו", "לא רוצה לשחק בזה". הבעות גועל ופחד. מהבובות של הדובי (חיה מסוכנת באמת), וכל החיילים האכזריים הן לא נבהלו. טוב הן כבר 'מקולקלות'.

לבן שלי, בן חצי שנה נתתי את אחת מבובות הג'וקים והוא מה זה נהנה ממנה. הכניס לפה...משך ברגליים...
מעניין מה יצא ממנו כשיהיה גדול.

מעניין מה יצא ממנו כשיהיה גדול.
אולי אדם יותר פתוח לעולם מהסטודנטיות שלך (וממני...)

וגם ממני...

הזדהיתי עם הסטודנטיות שלך. עכבישים, נמלים וחרגולים מוזמנים ללכת עלי בלי בעיה.
ג'וקים אני לא רוצה לראות, גם לא בציור (אני מפחדת מהפרסומות של המדבירים כי מצויר עליהן תיקן).

מהביוטופ שעשיתי בתיכון זכרתי שיש לזכרים בלוטות סירחון בקצה הגוף, והלכתי לוודא באנצ' העברית. בבקשה:

תת סידרה של חרקים ישרי כנף (ע"ע חגבניים). ניכרים בגופם המשוטח ובראשם המופנה באלכסון, כלפי מטה, אל החזה. [במין מחווה בישנית שכזו..] ... תנועתם – ריצה. הזכר נמשך אל הנקבה לפי סימוני ריח – פרומון מין, המופרש מבלוטות בטנה. [ועכשיו בשידור ישיר, פורנו רך בערוץ האנציקלופדיה העברית:] לזכר בלוטות-בטן גביות, המפרישות סם-תאווה (אפרודיזיאק), והנקבה טועמת ממנו לפני ההזדווגות. [תודו שריר עולה בפיכם... ואם כבר הזכרנו ריר:] הנקבה מטיליה את ביציה לתוך תיק רירי, הנקרש באוויר (מכאן שמם בעברית). היא נושאת אותו צמוד לקצה גופה, עד שהיא מטילה אותו במקום סתר. יש מינים שאינם מטילים תיקים, אלא משריצים זחלים חיים. צורת התיק וכמות הביצים בו שונות במינים שונים – 16 בתיקן המזרחי, 40 בגרמני. [אה, קופסית קטנה מתבקעת ו40 ג'וקיקים תינוקים וחסרי ישע רומשים ממנה החוצה... בלי אמא שתגן עליהם... טוב, לפחות הם בחינוך ביתי] הזחלים עוברים 6-7 התנשלויות, ומגיעים לבגרות כעבור שנה.
התיקנים הם אוכלי כל, ברעב יאכלו גם נייר, דבק ספרים, נעליים ועוד... [פעם קראתי סיפור בו נטען שהם מכרסמים להנאתם תינוקות בעריסות, אבל למה להעכיר את האווירה, הבה נחזור אל עולמו הקסום של קפקא:]
בעולם ידועים יותר מ1600 מינים, בארץ – קרוב ל20, 9 מהם נמנים עם משפחת תיקני הבית. נפוצים במקומות חמים, רובם באזורים טרופיים. ע"י הפצת תיקיהם בדרכי מסחר שונות הגיעו לכל מקום בעולם. ... מינים רבים מהתיקנים ידועים כמעבירי מחלות אפשריים, במגעם עם מזון האדם. במעיהם נתגלו [- נכון שנעים לחשוב שיש אנשים שבילו את זמנם בנתיחה מדוקדקת של ג'וקים? וע"ע רני כשר, אנטומולוג.- ] חיידקי בצילוס שונים (הגורמים למחלות מעיים), חיידקי חולירע, וכן ביצי תולעים טפילות של האדם.
[נגעלתם מתאור הארוטיקה של התיקנים? חכו חכו:] בחלקים שונים של רוסיה משמשת אבקת תיקן סם מרפא נגד מחלת הבצקת, ובתוספת סוכר – נגד כיבי מעיים וגידולי סרטן.
[והנה הגעלה אחרונה לקינוח:]... שתי משפחות הנפוצות בכל רחבי הארץ: תיקני הבית, תיקני השדה. תיקני השדה הם שעירים . צבע גופם השעיר – חום [!!! לא, אין תמונה] .

מוצא התיקן קדום – מתקופת הקרבון. בתקופת הפרם הם הסתגלו לשינויים אקלימיים קשים ע"י הטלת הביצים בתיקים, שאפשרו שמירה עליהן בתנאי-סביבה קשים.

ואכן, נחזור אל דבר דובר-התיקנים-מטעם-עצמו בועז חן : אנחנו חיים להנאתנו כבר 250 מליון שנה, ואיזה מין של חיות מטורפות שרק נולד לפני כמה מיליונים והולך להשמיד את עצמו הרבה לפני שיגמר המיליון הקרוב חושב שאנחנו טיפשים.
אז כן, מהבחינה שאין בלתה של שכפול הד.נ.א , אתם הצלחה כבירה, אבל אצלנו יש עוד כמה קריטריונים, וכמו שאמר אורסון ווילס ב"אדם השלישי":
"באיטליה, בשלושים שנות השלטון של משפחת בורג'יה, היו להם מלחמות, טרור, רצח ושפיכות דמים, אבל הן הביאו לעולם את מיכאל אנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ואת הרנסנס. בשוויץ היו תמיד אחווה ואהבה,500 שנות דמוקרטיה ושלום. ומה הם הביאו לעולם?
The cuckoo clock. "

אצלנו בבית החתולים ממונים לצוד את הג'וקים. כשאחד מהם תופס את הג'וק הוא בורח איתו כשהשלל בפה, כדי שהחתול השני לא יגזול ממנו חלילה את המציאה, (כמה מלבב לראות את חתולך החביב כששתי שפמות שחורות ארוכות מבצבצות ומפרפרות מפיו!), ואז פולט אותו בפינה רחוקה ומחכה להמשך המרדף. אם הג'וק מסרב לשתף פעולה ומעדיף לפוש על גבו, החתול מאבד ענין. בקיץ אני יודעת שכל בוקר יש לחפש את הגופה התורנית (לעתים היא בהמשכים).
הקיץ האחרון, בפעמים הראשונות שהקטן (שנה ו7 חודשים אז) גילה ג'וק מת, הוא היה קורא "אמא! אמא! פוּאית!" (חיפושית - השם הכולל לכל החרקים ופרוקי הרגליים למינהם, וגם לשקיות האצות המיובשות בחנות הטבע, שנראות לו כנראה כאוסף של רגלי ומחושי חרקים).
אחרי כמה מיפגשים למד מפי את השם המפורש: "אמא! אמא! איחְ! ז'וּק! " קרא כשמצא ג'וק נח על גבו באיזה בוקר. ממש כמו שלמד מאמו שלא הצליחה להתאפק מתגובות שיפוטיות.
שינעתי את הפגר עם מטאטא אל היעה ואז התברר שהמשיח כבר כאן, נס תחית המתים קרה לנו. לפיכך הושלך פרנקנשטיין אחר כבוד אל האסלה, כדי שיוכל להתאמן מעט בשחית חזה. או אז התברר שינוקא לא ממש הבין מה פרוש "איח", סתם הוא חשב שזה חלק מהשם, והוא חזר אל הבלטה בה התגלתה האטרקציה, הצביע עליה באצבעו הקטנה וזעק בדמעות שליש: "אמא! פה ז'וק! פה!" (יעני, "תחזירי אותו לכאן יא מאנייקית").

מצד שני, הנה סיפור של קרובת משפחה, ביולוגית שאינה סולדת מאף יצור חי; פעם הלכה לטייל עם בתה כשזו היתה בת שנתיים או שלוש, ונקרה בדרכן חרדון. הילדה זעקה באימה ואצה אל אמא. "פעם ראשונה שחשבתי לי שאולי יש משהו ברעיון הזיכרון הקולקטיבי של יונג", אומרת האם.
למה לסלוד מג'וקים? אולי: כי הם מקושרים עם דברים מזיקים. למה שריח של צואה יישפט אצלנו כמגעיל, בעצם? תשובה אפשרית: כי גורם לנו להתרחק ממקור חידקים מזיקים.
גם אם זה נכון, לא ייתכן שהסלידה הזו מעוגנת עמוק מאד בגֶנים - קרובינו היונקים מרחרחים זה בישבנו של זה ומנקים את הטוסיק בלשונם ללא מורא, ללא משוא פנים. (משהו שאני משתדלת להדחיק כשהם אח"כ באים ומלקקים אותי בחיבה), וגם אצלנו עד לא מזמן ממש (במונחים אבולוציוניים) נהגו אבותינו לחרבן בפינת החדר בו אכלו. כמו שפותח פטריק זיסקינד את ספרו מחמם הלב ומרומם הנפש "הבושם", שעלילתו מתרחשת במאה ה18 (תרגום ניצה בן-ארי):
" בימים שאנו מדברים בהם עמד בערים סירחון שאנו, גברים ונשים מודרניים, איננו יכולים לשער אותו בדמיוננו. ברחובות עמד סירחון הצואה, בחצרות עמד סירחון השתן, בחדרי המדרגות סירחון העץ המרקיב וחריוני העכברושים, במטבחים סרחון הכרוב המקולקל ושומן הכבש; בחדרים הלא מאווררים עמד סירחון האבק המעופש, בחדרי השינה סרחון הסדינים המשומנים, הנוצות הלחות וניחוחם החריף-מתקתק של סירי הלילה. [יפה שהוא מדלג בנימוס על ריחות השפיך ודם הווסת]. מן הארובות עלה סירחון הגופרית, מן הבורסקיות סירחון בורית הצריבה, מבתי המטבחיים סירחון הדם הקרוש. בני אדם הסריחו מזיעה ומבגדים לא רחוצים; מפיהם נדף סירחון של שיניים רקובות, מקיבתם סרחון הבצל, ומגופם, אם לא היו עולי ימים עוד, סירחון הגבינה העבשה והחלב החמוץ והגידולים הממאירים. הסריחו הנהרות, הסריחו הכיכרות, הסריחו הכנסיות, [אה, בגלל זה הכמרים מנפנפים קטורת!] סירחון עמד תחת הגשרים ובתוך הארמונות. האיכר הסריח כמו הכומר, השוליה כאשת בעל הבית, כל האצולה הסריחה, הסריח אפילו המלך עצמו, הסריח כמו חיית טרף, והמלכה כמו עז זקנה, הן בחורף והן בקיץ.
שכן פעילותם המשחיתה של החיידקים עדיין לא ידעה גבולות בימים ההם של המאה ה18, ולפיכך לא היה עיסוק אנושי, יצרני או הרסני, לא היה ביטוי של חיים בנביטתם או דעיכתם, שלא היה מלווה סירחון."

נו, נראה לכם שאבותינו היו עושים ענין מאיזה ג'וק שרץ להם בפריים?
אנחנו התרחקנו מהטבע, המצאנו את הדטרגנטים, מכונת הכביסה, המקרר והאנטיביוטיקה, ולא בא לנו להתפלש שוב במדמנה המצחינה של מוצאנו. אבל לדעתי זו סלידה שנלמדת מחדש אצל כל סולד:
הרי כולנו מכירים סיפור על איזה תינוק שגרם לאמו התקף לב קל כשבדק את המירקם (ולפעמים גם את הטעם) של הצואה של עצמו;
ומכירים איזה חבר/ה (אצלי מדובר בבחורה ענוגה) שתופס את הג'וקים חיים בכף ידו ומוציא אותם החוצה ברחמים רבים;
ויש את התרבויות בהן אוכלים לתאבון מיני חרקים.

למה דווקא ה מֶמ ( meme – על משקל גֶן - מושג של ריצ'רד דוקינס, מחבר "הגן האנוכי" ו"השען העוור" – תבניות מידע בעלות יכולת שכפול עצמי והפצה והשפעה משלהם על האבולוציה: האבולוציה התרבותית ) "איכס ג'וק" נתפס כל כך יפה? אולי תורמת פה יכולת שמן הסתם ייחודית לבני אדם, תוצר המוח האנושי המשוכלל ורב ההפתעות שלנו - חשיבה מאגית (ייחוס כוח לחפצים, מעשים, מחשבות – כוח שאין להם באמת – אני לא זוכרת את ההגדרה הרשמית, זה בערך). תחום חזק מאד אצל ילדים, אצל מבוגרים בד"כ מתמתן–עד-נעלם.
יש פסיכולוג אחד שעושה קריירה מחקירת גועל, בין היתר חשיבה מאגית שקשורה בתגובה הזו. חוקר את הבעות הפנים והתגובות הפיזיות, עורך ניסויים נפלאים כגון הגשת מזון בסיר לילה (נקי וחדש, כמובן – אבל זה לא עוזר: אנשים רבים לא מצליחים לאכול מזה), לגעת (או אפילו להסתכל) בציור של ג'וקים...

ולסיכום:
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמש, וזו שעתה היפה של העתונות היומית. חס וחלילה ספר כי לפעמים הג'וק מתנקם בהורגיו בזה האופן שהוא משאיר את גופו המרוצץ דבוק אל כלי ההריגה במרכז כתם מיץ ג'וקים דלוח. מסיבה זו גם לא יצלחו כל חלקי העתון - אני למשל מקפידה על שימוש במוסף הספורט.
לטעמי עתון גם מניב את האפקט הקולי המספק ביותר, יותר מספר או נעל, צליל עם נוכחות ועומק.
ו רועי - אולי האונומטופאה אמורה להיות דווקא ה"מקק" – רק שנשמטה שם ה"נ", - מָקְנָק מלשון קְנָק.

כמה ארוך ככה מעניין ומשעשע.
תודה!

גדול!

מה גדול, ענק!

קראנו וצחקנו. אני רוצה להוסיף לסיבות לסלידה דווקא מג'וקים (חוץ מקול הפצפוץ המזעזע שהם משמיעים כשהם נמעכים) את העובדה שהם זזים מהר גם על הקרקע וגם במעופה ולכן עלולים להגיע אל השיער, יד, רגל (או כל חלק גוף אחר שלי) לפני שאני אספיק לברוח. בניגוד לעכבישים למשל שזזים מאוד לאט בד"כ.
אמא מוסיפה שהיא לא מזדהה. היא לוקחת אותם ביד ומעבירה אותם אל הטריטוריה של השכנים. יש לציין שגם לה לקח זמן להתגבר על החינוך הקלוקל. כשאני (נעמה) גרתי בבניין דירות נהגתי לטאטא אותו לחדר המדרגות ואם אפשר גם במורדן.

והשנה הם גדולים במיוחד.
פשוט גודל ביזארי לחלוטין.
נראה לי שהם הפכו את החולדות השכונתיות האימתניות למודל חיקוי.

ידוע לכם/ן על חומר משמיד או מרחיק תיקנים טבעי . אני כבר לא נושמת מהסירחון של כל הקיי 400 וחבריו.

מקקים טיפשים, חתולים חכמים.

בזכות אותם מקקים איומים, אימצנו את מזל, גורת החתולים. הפטנט הוא לא סתם לאמץ חתול, אלא לאמץ את החתול הנכון. היא ממלאה את תפקידה בנאמנות וצדה (ואוכלת עד תום) כל ג'וק בסביבה. הקושי טמון דווקא בללמד אותה את ההבדל בין ג'וקים לבין בני אדם...

הרהורי כפירה לגבי החתול.

נכון שהחתול ממש נהנה מהמשחק. אבל אין להשוות את העצבות של החתול, כאשר הוא בטעות דוחף את הג'וק, המשחק אותה מת, מתחת למקרר, לצער שלי כאשר אישתי רואה שהג'ק בר המזל ניצל בנס...

מזל תמיד זוכרת איפה היא דוחפת כל דבר, במפתיע. גם אם לוקחים לה צעצוע, היא עדיין מחפשת אותו קודם במקום בו היה. עוד לא היה ג'וק שחמק ממנה.

ולי היה פעם את שונרא, שבניגוד לכלבה הדבילית שהיתה משחקת עם המקק עד שהיתה הופכת אותו, ואז כשהיה מעמיד פני מת היתה עוזבת אותו לאנחות, שונרא החתול היה נזעק לידי תמיד כשקראתי לו "שונרא- ג'וק!". באלגנטיות היה תופס את החרק הדוחה, והולך לאכול בפינה חבויה מן העין. אח"כ הייתי מוצאת שתי כנפיים מנותקות, כקרקפתו של אדם לבן שנותרה בידי הפרא לאחר שבשרו נאכל עד תום, כעדות להשמדתו.

נכון!
מזל בדיוק אותו הדבר... היא כבר מזהה את המילה "ג'וק" (גאונה קטנה של אימא) ואפילו יודעת להבדיל בין "מזל! ג'וק!" לבין סתם "ג'וק" - כפי הנראה גם האינטונציה חשובה. אין מה שישתווה ל"אימל'ה" שג'וק אמיתי גורם לו. ברחבי הבית נאספים שפע של מחושים, רגליים וכנפיים אקראיים - עדויות לעדרי הג'וקים המתרוצצים פה בלילות שטופלו ע"י בקרת החרקים הפרוותית והאקולוגית שלנו (כולל טיפול ב"חומייני" ודומיהם).

זה מזכיר לי איך ב איה הג'ינג'ית, אחרי שאיה התחננה בפניו, נלי הסכים להפטר מהג'וק וכהכרת טובה זכה להקרא רוצח.
אויש היכרתי את איה הג'ינג'ית שעליה מבוססת הדמות והיא, ואהיה עדין כדי לא להפריע לסביבה ולטבע, זבל אורגני.

_אומרים שאחרי שואה גרעינית שתתרחש בעולם בעתיד, רק התיקנים ישרדו.
מוסר השכל: נעל בית מסוכנת יותר מפצצת אטום (אם אתה חסר חוליות)_

הפתרון האישי שלי לבעיית המקקים: לחנך את הילדים לא לפחד מהם (וזה לא היה קל לא לשדר את הפחד שלי!). וכך הרווחתי מדבירים צמודים..

קראתי כמעט כל מה שכתוב-לקחתם לי 20 דקות של קריאה ועדיין לא הבנתי איך אפשר למגר את הפחד??? כי,בינינו, הג'וקים לא יגמרו לעולם..??!!!!!!!!!

לא צריך להפוך את זה לאידיאולוגיה, סתם הרגל מכוער להרוג את מה שאתה לא אוהב.
ותודה ל ניר סופר

לכל חובבי הג'וקים: נסו לאתגר את עצמכם עם אמורי אשיג אטוסה של נורית זרחי
קשה, אה?
(אבל סוף טוב)

אני לא מאמינה.
שבבאופן לא ישמעו על עלי דפנה??
אני התחלתי לפזר אותם במטבח, עלי דפנה טריים מהגינה בבניין של אמא שלי (יש אותם מלאן בגינות למיניהן), אחד לכל ארון ועוד שניים שלושה על השיש והרצפה, ומאז אין ג'וקים בבית.
ואת האחד שיש, פעם בשנה, כבר יותר קל להדביר קונספטואלית. (אהבתי!!)

עלי דפנה מחזיקים מעמד כמה חודשים, ואז צריך להביא חדשים.

אני לא הולכת להראות את הדף הזה לאישי, בשום פנים ואופן. מקקים קטנים עליו, אבל המשפט של בשמת
עכבישים מוזמנים ללכת עלי בלי בעיה.
עוד יגרום לו לסיוטים של חודש.
אל תשאלו איך הוא סבל בסרט הארי פוטר וחדר הסודות.

אף אני ג'וקופובית, ארכנופובית ואף דבורופובית וצרעופובית. את דעתי דווקא הניחה התיאוריה שחרדה מחרקים היא תכונה שורדת אבולוציונית. תיאוריה שנתמכת על ידי אבי שגם לו יש את הגן של "כל החרקים האלה הם גועל נפש וגם מפחידים נורא".
הזוג, לעומתי, הוא מחופני הג'וקים, ממנופפי השלום לגמלי השלמה וממפריחי הנשיקות לכל עש וסס, ג'וק ודבורה שהפריח מהחלון. אכן תמונות קשות.
הפתרון אצלנו בבית היה נקיון יסודי ביותר של כל הארונות מבפנים, ואטימה הרמטית של כל מוצרי המזון שבמזווה בקופסאות מקופסאות שונות (חוץ מזה, אני מיד רצה לקנות שק עלי דפנה!)
פעם בקיץ מתעופף פנימה ג'וק (טיפש) תועה, ואז אני צורחת "חיה!!! חיה!!!!!" בהיסטריה, רצה לחדר מוגן בעודי תולשת משערות ראשי.
אם הזוג בבית, הוא חופן אותו בעדינות ומשחרר אותו לחופשי, ואם איננו, אז אני מחכה כמה שעות בחדר, מתקשרת מדי עשר דקות לברר למה הזוגי לא מגיע לטפל במקרה החירום הקשה, ומנסה לאמץ בכל כוחי את שיטת ההדברה הקונספטואלית בשלט רחוק על פני הזמן.

ניצן

.
לא קראתי את כל הדף, אבל הפתרון שלנו: חתולה. אנחנו בד"כ מוצאים את הג'וקים מתים ואף מפורקים חלקית.
<הנה תמונה מהקיץ שעבר: ג'וק מת במטבח. בכור: אמא, תראי, ג'וק מת! נכון הוא חמוד?>

אנונימי

האם יכול להיות שפח קומפוסט המצוי במרחק של 20 מטר בערך מהבית, יהווה קן או מקור כלשהו אחר, לג'וקים שנכנסים הביתה?
או שהם גרים חיים ומתרבים רק בביוב?

שליחה על ידי דנה* » 09 דצמבר 2006, 23:35

ראיתי בתוכנית הטלויזיה מועדון לילה מכשיר כזה שתופס את המקקים בעדינות (מעין מוט ארוך עם שערות פלסטיק דקיקות בקצה) וכך ניתן לתפוס אותם מבלי לפגוע בהם ולשחרר אותם בחוץ... מאוד הייתי מעוניינת לקנות דבר כזה , מישהו יודע איפה אפשר להשיג ?

חומר לסילוק ג'וקים:
עוזר, יעיל מאין כמוהו, ובעיקר, מונע מג'וקים אחרים להגיע בטיסה.
נמצא בשימוש כבר כ-20 שנה. מאות לקוחות מרוצים. מאושר ע"י מכון התיקנים.

פרק א' - הנוסחה

אל תוך מיכל ספריי (אני קניתי מיכל כזה בחנויות עשה זאת בעצמך) שמכיל 750 מ"ל מוסיפים:

א. 200 סמ"ק מים שהמיסו משחת כלים, או 150 סמ"ק נוזל כלים.
ב. 2 - 4 כפות , לפי הטעם, נוזל להסרת שומנים קרה.
ג. עשירית כוס אקונומיקה מהסוג הרגיל, הישן.
ד. מים בכל השאר, רצוי מים מזוקקים או מי גשם, או com]מים רכים נטולי קשיות content[/po]&task=view&id=23&Itemid=1 (הקשיות מקלקלת את האפקט פעיל השטח שבתרסיס)

מנערים ומערבבים את מיכל הספריי. מכוונים אותו על ריסוס בשפריץ מרוכז (לא על מצב ריסוס מפוזר).

פרק ב' - כיצד משתמשים

כשרואים ג'וק או ג'וקון, מכוונים היטב ויורים ריסוס קצרצר על הג'וק, כך שירטיב אותו קמעא.

פרק ג' - תובנות, תוצאות והסבר טכני-הנדסי
א. ברגע שהג'וק נרטב, מומסת שכבת החומר דוחה המים שעליו והנוזל המרוסס גולש אל נקבי הנשימה שלו המרוכזים ברגליים ובאיזורי הגוף האחרים.
ב. הג'וק מתחיל לנשום סבון נוזלי וזה מצידו ממשיך בהמסת השומן דוחה המים שעליו.
ג. אם בטעות ריססתם את מחושי הג'וק, הוא אינו יכול להתקדם בהיגיון ומגשש את דרכו בעיוורון. הוא חייב לעצור כדי לנקות את מחושיו. זו הזדמנות לרסס עליו שוב ריסוס אחרון וקטלני.
ד. המקום בו עמד הג'וק בעת שריססתם אותו הוא חלק ממסלול דרכים מסומן בריח שהוכן ע"י אירגון הג'וקים המקומי. זה מסלול ריח שכל ג'וק בעולם יודע לזהות כמסלול שבסופו יושבת עיר המקלט מאחורי הארון שלכם...הריסוס שלכם השמיד את מסלול הריח וכך מונע משאר הג'וקים למצוא את דרכם.
ג'וק שמגיע בטיסה מבחוץ, הוא ממש בשוק מכך שאין לו מסלולי ריח בבית. אם אתם בדיוק הגעתם הביתה, הג'וק עדיין עומד לו שם במרכז המטבח, לא תופס מה הולך פה, ועדיין נמצא בשלב בו הוא שואל את עצמו למה אין במטבח שלכם את ריח ה K-400 האהוב עליו - אות, סימן ועדות להרבה מזון, אוכל והמון ג'וקיות ידידותיות שממתינות לו מאחורי הארון....

כשהוא עדיין בשוק - לא להסס!!! זו הזדמנות לרסס אותו (ראוי לשים את המרסס על וו תלייה כמו מטפי כיבוי, בכניסה למטבח). הנוזל שריססתם יטפטף מהג'וק המרוסס לאורך נתיב הבריחה ויעזור גם הוא למחוק את הריח במסלול הריח הג'וקי....
אם לא שמתם לב, ברגע זה השתמשתם בתרגיל השאוב מאומנות הלחימה של המזרח הרחוק והוא: שימוש בכוחו של היריב (הג'וק) להשמדת עצמו!
אההה! על זה לא חשבתם!!!

ה. בינתיים, מתפתחים אצל הג'וק קשיי נשימה. ככל שהוא נואש יותר בנשימתו כך הוא שואב ביתר עוצמה נוזל ל"ריאותיו". הוא מתחיל לעשות התעמלות מוזרה במה שנראה ככפיפות בטן בלתי רצוניות. כשזה קורה, אתם מסודרים. הוא כבר בדרך לגיהנום הג'וקים.
ו. עתה נותר לכם לרסס ריסוס קצר נוסף במסלול שבו נדמה לכם רץ הג'וק והמשימה כמעט הסתיימה.
ז. בזמנכם החופשי נא להביא סמרטוט רצפה שהורטב במים ולנגב (חומר הניקוי כבר על הרצפה, זוכרים?).
ח. עכשיו לקחת דף אחד של נייר טואלט, לעטוף את הג'וק (הוא נקי, רחוץ ושטוף, זוכרים?!) ולהשליך לערימת הקומפוסט הקרובה, עם הנייר.
ט. לסיכום: אין רעלים בבית, אין תרסיסים, חוסכים כסף, תרמתם לנקיון הבית ובעיקר - אין ג'וקים. הם פשוט נעלמים, החבר'ה.

הערה:
באחרונה התגלו במטבחים מוסדיים באיזור אשדוד-אשקלון מוטציות של ג'וקים בעלי מבנה אנטומי שונה במעט. הנוסחה שלעיל מצחיקה אותם. כדי לטפל במוטציה החדשה, יש להחליף בנוסחה את נוזל הכלים בנוזל להסרה קרה של שומנים ולהיפך, את נוזל הסרת השומנים בנוזל כלים. צוות מומחים שוקד כעת על מחקר הזן החדש. אלקטרודות חוברו לכמה מנציגיוו ונעשו עליו כבר כמה עבודות מחקר.

בהצלחה!}

איזה כיף לצחוק על חרדת הקיץ הזו!
איזו הקלה לגלות שגם לאושיות באופן יש עניינים איתם....
(תמיד חשבתי שזה כל כך לא בוגר ולא מחובר לטבע לרצות שהם יעלמו לי מהחיים)
וגם אני מפחדת אפילו מתמונה שלהם! כשאני רואה אותם אני מרגישה שהיקום מעניש אותי על משהו נורא שעשיתי.

כילדה באיזשו שלב הצלחתי להתמודד עם ההולכים, אבל אז הם התחילו לעוף! אימאלה!!!
מעניין האם עלי דפנה מונעים גם מהמעופפים להיכנס, כי הם תמיד נראים לי ממוקדי מטרה (אני המטרה) ובטוחים מידי בעצמם.

בשבוע שעבר זכו אחייני(הקטנטנים) לחזות בי בשעת פאניקה ובהו בי בחוסר הבנה מוחלט להיסטריה הגואה בתוכי.
נו טוב, לפחות פה אפשר להשיג קצת סימפטיה.
קיץ טוב לכולם

שליחה על ידי יול* » 19 מאי 2009, 11:28

עלי הדפנה (יבשים) שפיזרתי במגירה ספציפית ואהובה במיוחד על ג'וקים לא עזרו בכלל.
אלה צריכים להיות עלי דפנה טריים?

לא פוחדת מהם
אוספת אותם עם הניר טואלט , חיים
אבל הקוועץ' שעולה ממחיצה חסרת רחמים יכול לקבע את הפה שלי (שפתיים משוכות למטה בכח)
ולהרטיט את כל גופי למשך דקות ארוכות במן צמרמורות לא נשלטת
שגם אם אני רק כותבת עליהם עכשיו היא מופיעה וחוזרת
הצמרמורת מופיעה אחרי המחיצה, לעולם לא לפני,
נכון שאפשר להריח נוכחות של דג'וקים?
גם לילדים שלי היה הכבוד לקבל סיפור לילה משעשע על הג'וק חבקוק ומשפחתו
מאביהם שזה הסיפור היחיד שהצליח להמציא בחייו
מה שמצוקה עושה ליצירתיות.....
ובמרגיען כתוב שהפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
נו במת' ....בפרט כשמדובר בפרטים לא מעטים?...ביכחחחחכס.
צריך לעבוד לקראת פרס נובל על הנושא.....חקר המח הקדום או משהו כזה (-:

אני מקווה שעדין יראו את זה.
יש דרך להוציא ג'וקים מהבית בלי חומרים מסוכנים לסביבה (אקולוגי)
ושלא יהרוג אותם?

מעבר לכל פעם שאני רואה ג'וק,לרחת אותו החוצה.
יש אולי דרך להוציא אותם ע'יי שימוש בחומר כלשהו?

הי!
אני מציע גישה שנמנעת לחלוטין ממדבירים אורגניים/סינטטיים,
ומתבססת על שמירה של מספר חוקים פשוטים שמבוססים על נקיון ואוורור.
כתבתי על זה בבלוג שלי, אתם מוזמנים לקרוא...
חלק א'
חלק ב'

היום בבית היה לי ג'וק אבל שמעו אני ילד אני כולה בן 10 ראיתי את הגוק על הקיר תמים ורואה דרך המחושים רצתי לאמבטיה לקחתי מיכל ריסוס עם הקשית המכווננת יריתתי עליו והוא רץ קופץ פותח כנפיים ניראה כאילו הוא עף לי לפנים!!!! רץ לי בכל החדר ופחח מה קרה? מהתקרה הוא נפל על הגב לכיוון הריצפה ושמעתי כמו פק~~~~ כזה חלש וזה צימרר אותי בינתייים תירעדו שאתם קוראים אבל מה יותר מגעיל הוא רץ אחריי שוב ושוב והכלבה שלי תפסה את הג'וק והעיפה אותו למים רותחים של השטיפה שהיתה אתמול בשמש ואז שמעו תסססס ואז הג'וק הפך לאדום והתפרק נכון מגעיל ואז ראיתי כמו ג'לי במים טוב עבר יום אני קם בבוקר ללכת לכדוררגל ומה אני רואה 21 ג'וקים ניכנסים לדלי ומחפשים את הג'וק כמובן שגם הם מתו שיואו איזה פחד עכשיו עשרים לשלוש לפנות בוקר ואני מפחד לקום לקחת קולה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חחחחחח:)

??? :O

אני מצומררת.
מצד אחד הנושא דוחה אבל ישבתי אחוזת אמוק לקרוא כל מה שכתבו פה.
כאילו משהו קמאי מושך אותי ודוחה אותי כאחד .
אין ספק שהחולירות מפעילים אצלנו משהו עמוק מאוד בתת המודע הקולקטיבי שלנו.

ועכשיו אני חייבת הבהרה.
מה הקשר לחומוס????
אני חייבת לדעת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שונא אותם ונגעל להרוג אותם אפילו עם כפכף ואני בן 17

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קודם כל תודה רבה לאלו שהציעו פתרונות לצערי המאוד רב רק 3 מתוך כמה עשרות ההודעות האלה כללו גם פתרון
כולם פה ממש חפרו על דברים לא קשורים כמו חומוס, או סתם סיפרו סיפורים שלהם..
וזה ממש חבל כי אפשר לפתוח פוסט חדש עם סיפורי ג'וקים וכולם היו יכולים לומר מה שהם רוצים ולי ולשאר האנשים שבאמת צריכים פיתרון קונקרטי לא היה לוקח שעה במקום 5 דקות למצוא אותם

אז תודה רבה באמת, אולי תספרי אילו 3 הודעות כללו גם פתרון?
אם תכתבי אותן כאן, אוכל להעתיק אותן לראש הדף - כך שמי שייכנס לדף יוכל לראות אותן מיד בלי להצטרך לקרוא את כל הדף.

אשמח לעיצה יעילה איך למגר ג'וקים