אהבת עולם אהבתיך בלוג

[אמא_ללי*]

איי, אתם עוד תאמינו שבאמת כל היומן שלי משעמם.
לא מאמינה. גם כשאת כותבת בפרטים, אלה תמיד פרטים ש עבורך יש להם משמעות ולכן הם לא נקראים סתמיים או טרחניים אלא חלק מהמארג.

וגם אני אתפלל בשבילך

[אהבת_עולם*]

אמא ללי, תודה. את עושה לי טוב בלב.

וגם אני אתפלל בשבילך


בדיוק חשבתי שאולי הגיע הזמן שאבקש מאנשים באופן גורף להתפלל בשבילי.
אז כן, אני כבר מוכנה -

בבקשה כל מי שקורא כאן - אנא תתפללו בשבילי על זוגיות טובה - וילדים משותפים מתוקים ובריאים.
מי שיכול אפילו להתפלל על זה יותר מפעם אחת, או באופן קבוע - זה יהיה נהדר.

אני חושבת שבאיחוד כוחות אנרגטיים - זה יכול לפעול חזק.
הגיע הזמן, נכון?

[אהבת_עולם*]

לאחרונה דיברתי עם אבא שלי.
במקום לומר לו 'זה לא נעים לי שאתה מעביר עליי ביקורת' - כפי שהייתי נוהגת לומר פעמים רבות,
אמרתי לו: 'אתה אבא שלי, אני זקוקה לתמיכה שלך'.

נדמה לי שזה הזיז מיתר בלבו.

[חדשה_ישנה*]

_במקום לומר לו 'זה לא נעים לי שאתה מעביר עליי ביקורת' - כפי שהייתי נוהגת לומר פעמים רבות,
אמרתי לו: 'אתה אבא שלי, אני זקוקה לתמיכה שלך'._
וואוו, איזה שינוי, אהה?
מתעדכנת @}

[יערת_דבש*]

הי אהבת היקרה.
כבר כמה ימים אני רוצה להגיד לך משהו-
_ובכל מקרה - אני מאמינה שאביא ילדים רק אם אדע שיש לי האפשרות לגדל אותם איתי. בחינוך ביתי.
וכמובן - שאדע שאני יכולה לספק להם את צרכיהם הרגשיים._

חשבתי על זה, שלפעמים מה שמעכב אותנו מהמטרה, הוא מטרה מדויקת מדי, נקיה מדי, מושלמת.
חינוך ביתי הוא לא דבר שמתאים לכל אחד, בכלל, חינוך זה דבר שמתגלה עם הילד.
יכול להיות שפתאום תגלי שאת לא רוצה/יכולה לעשות את זה.
יש דרכי חינוך נפלאות אחרות, שהילדים שלך לא בהכרח יצאו מוזנחים מהם.

מעבר לזה, די קשה להשיג מישהו שיודע מה זה חינוך ביתי, ומסוגל/רוצה בכך.
זה יכול להיות משהו ביזרי שמישהו בבליינדייט שומע עליו ובורח..

ובעיקר עבור עצמך- אל תציבי מטרות מושלמות מדי. בכל מקרה זה לא יקרה כמו בדמיון.
יש עניין של "לשדר" לה' שאנחנו מקבלים את מה שהוא שולח באהבה, כי אנחנו רוצים את זה מאד, ואולי מוכנים לקבל את מה שיבוא עם זה, גם אם לא בדיוק כממו שאנחנו חולמים.

וגם בעניין הצרכים הרגשיים- את תתני להם מה שאת יכולה, במסגרת מי שאת. מתוך רצון כן לתת את מה שאת מאמינה, אבל יכול להיות שזה יהיה גם קצת פחות. נו שוין. העיקר שיהיה, לא?

מוסיפה אותך לרשימת המפוללות שלי לזווג. מה שם אמך?

חג של אור ואהבה,
יערת.

[אהבת_עולם*]

תודה יערה על ההתייחסות המושקעת .

יכול להיות שהילדים שלי עצמם באופיים, לא יתאים להם חינוך ביתי. ואם כן - ודאי שזה משהו אחר.
אך אני רוצה שמלכתחילה יהיו לי האפשרויות, ולא לפעול מתוך חוסר ברירה.
כרגע בעיני רוחי אני רואה את הילדים שלי אתי בבית.

מוסיפה אותך לרשימת המפוללות שלי לזווג. מה שם אמך?
את צודקת, שכחתי לכתוב את השם המלא.

אז למי שרוצה להתפלל עליי: מירב בת שולמית.

תודה לך מראש על התפילות, ולכל אחד אחר שיתפלל.

[אהבת_עולם*]

חדשה ישנה,
וואוו, איזה שינוי, אהה?

כן, קורים הרבה דברים טובים...

[אהבת_עולם*]

כשאני מתפללת לזוגיות - אני דואגת להדגיש שאני מבקשת 'זוגיות טובה'. (וזה גם מה שהייתי רוצה שיתפללו עליי)
כי זוגיויות יש הרבה. אך זוגיות טובה - זה הדבר שבו אני חפצה.

זוגיות טובה, משפחתיות טובה, ילדים בריאים, חינוך ביתי, והגשמת כל חלומותיי ויותר.... !!!

[יערת_דבש*]

זוגיות טובה- יופי של ניסוח.
ביהדות, נוהגים לומר "זווג הגון". אני מרגישה שזה מקפל בתוכו הכל.

[עשב_השדה*]

אתפלל בשבילך כבקשתך
אהבת יקרה
מילים שאת כותבת כל כך נעימות לי לקרא
אהובת עולם
אוהבת עולם

[א_לכסנדרה*]

איזה כיף שמצאתי אותך!
קראתי אותך בבלוג הקודם, ואז לא הייתי בבאופן תקופה מסוימת, ועכשיו מצאתי אותך תחת שם אחר

מתפללת בשבילך, את מוזמנת להתפלל גם בשבילי (לזיווג הגון+ ) : אלכסנדרה בת אנה

[פלוני_אלמונית*]

אני מתפללת עליכן (בנוסח חילוני) בלב שלם.
שאנא יתאפשר למירב בת שולמית למצוא זוגיות טובה, הגונה, מצמיחה ומחזקת ושמתוכה יצמחו ילדים משותפים אהובים בתואם מושלם.
שאנא יתאפשר לאלכסנדרה בת אנה למצוא זוגיות טובה, הגונה, מצמיחה ומחזקת ושמתוכה יצמחו ילדים משותפים אהובים בתואם מושלם.
ושהכל יהיה לטובה, לכולנו.
ולתקופה קשה זו, גם שהשסעים והקרעים בחברה שלנו יתאחו, יגלידו, יעלו ארוכה. אמן. ),

[אהבת_עולם*]

תודה רבה על התגובות הכל-כך נעימות.
תודה על התפילות שאתן מתפללות עבורי.


פלוני אלמונית, תודה לך על הניסוח היפהפה לתפילה.
(מסֵבּה את תשומת הלב ששם אמי 'שולמית', כמו 'שובי שובי השולמית' (בלי כוונה כתבת את ה-ו' אחרי ה-ל', אז תיקנתי)).

אלכסנדרה, גם אני מברכת אותך ב-
למצוא זוגיות טובה, הגונה, מצמיחה ומחזקת ושמתוכה יצמחו ילדים משותפים אהובים בתואם מושלם

[אהבת_עולם*]

ראיתי עכשיו שמישהו החיה פתאום את הדף סקר לנשים על תדירות היחסים.

מצאתי שם משפט שנכתב אליי (ע"י 'סתםמישהו'), ואני רואה לנכון לצטט אותו כאן:
סוסת פרא, אל תתפשרי לעולם!! אני מאוד מקווה שתמצאי את האחד התאום שלך ושתמשיכי לאהוב ולעשות סקס תמיד.

תודה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[אהבת_עולם*]

---

ריגש אותי שהתחילה פתאום שנה חדשה.
כמו נהייתי יותר מודעת פתאום למעברי הזמן.

היום הלכתי ברחוב, חשבתי על המלחמה, חשבתי על הטוּב ואיך מיישמים אותו בעולם הזה, ושאלתי את עצמי מה נכון.
ואז עלתה לי מין תפילה כזאת:

"אמא,

• אם באמת יש בעולם הזה אנשים שהם רשעים גמורים - ואין בהם שום טיפת טוב ושום ניצוץ אפילו, ואין להם סיכוי 'לחזור בתשובה' (אני לא יודעת אם יש כאלו, אבל לו נניח שיש) - בבקשה תשמידי אותם. אבל בקלות ובלי כאבים.
• ואת האנשים שיש בהם רוע, אבל יש להם ניצוץ טוב וסיכוי 'לחזור בתשובה' - בבקשה פשוט תחזירי אותם בתשובה. בקלות ובלי כאבים.
• ואת האנשים החפים מפשע - תצילי, ותעשי להם טוב.
• ובבקשה שיהיה טוב לכולנו בעולם הזה."

(כמובן ש'לחזור בתשובה' - אין הכוונה במובן הדתי).

זו התשובה שלי למה שקורה בעולם. בִּמקום מלחמה.
זו התפילה שלי.
תפילה לשנה החדשה.

אמן.

[אהבת_עולם*]

אני מטפלת עכשיו בשתי תאומות מקסימות.
להיות איתן עושה לי טוב בלב.

יש לנו זמן מאוד יפה ביחד. שמח. מדיטטיבי.

אני פוקחת עיניים בשמחה בבוקר.
הדרך לשם יפה ומוארת.
אני נהנית ללכת לשם.

[מתחדשת*]

אם באמת יש בעולם הזה אנשים שהם רשעים גמורים - ואין בהם שום טיפת טוב ושום ניצוץ אפילו, ואין להם סיכוי 'לחזור בתשובה' (אני לא יודעת אם יש כאלו, אבל לו נניח שיש)

אני בטוחה במיליון אחוז שאין.

אני פוקחת עיניים בשמחה בבוקר.
איזה כיף

[אהבת_עולם*]

אני בטוחה במיליון אחוז שאין.
הלוואי.
אני לא יודעת.

תודה לך !

[אהבת_עולם*]

---

אני חולה כבר שבוע.
כל פעם שהיה נדמה לי שהנה הנה זה משתפר - גיליתי שבעצם אני מרגישה יותר גרוע.
כבר לא זכרתי כמה הצטננות יכולה להיות רעה.
זו נחשבת מחלה קלה. חלק מהחיים. לא צריך לעשות עניין.
אבל היא לא קלה בכלל. וזה ממש איכסה !

***********

חוצמזה, במהלך ה'מסע' שלי - אני חושבת שמשהו בתוכי נשמר מלחלות בצורה רצינית.
אמנם הייתי חולה כמה פעמים, אך לא עד כדי כך.
ידעתי שלחלות בצורה רצינית זה יהיה עסק ביש כשאני מתארחת אצל אנשים, אז כנראה שמשהו בתוכי, בגוף, בנפש - הגיב לזה.

אבל עכשיו נדמה שהגוף מפצה ובגדול.

***********

אז אתמול בערב, כל ההרגשה הרעה הצטברה כל-כך - שהרגשתי כל-כך מסכנונת, ופתאום התחלתי לבכות.
מין בכי מסכנצ'יק כזה, כמו של ילדים חולים.
הרגשתי שהייתי צריכה את זה.
זה חיכה בתוכי כבר שבוע.

[אהבת_עולם*]

מה שמעניין, שעם כל ההרגשה הרעה - מצב רוחי פשוט מעולה.
אני מרגישה מין אושר פנימי כזה.
אושר אושר ואושר.

רגע אחד אני משתעלת ומתעטשת ונאנחת 'אוי' מסכן וקורע לב,
וברגע הבא פתאום יוצא לי מין צחוק כזה של שמחה על משהו, אין לי אפילו מושג על מה.

(זה עדיין לא אומר שאני לא אוהבת שאומרים לי באמפתיה 'איזו מסכנונת' או מביעים איזה 'אוי' משתתף, כשאני מרגישה כזה איכסה....)

[אהבת_עולם*]

מחשבה שהייתה לי, בנושא של 'גידול ילדים':

בדרך כלל אני לא מחבבת את הביטוי 'אני מגדל ילדים'.
בגלל שלא מגדלים אותם, הם גדלים לבד. ההורה רק מאפשר.
'לחיות עם ילדים' או להוות עם ילדים' - נשמע לי יותר מתאים, למרות שזה ביטויים שלא כל אחד יבין.

(גם בתור מטפלת אני לא אוהבת לומר שאני 'מטפלת בילדים'. כי הטיפול הוא לא העיקר. ההוויה היא העיקר).

בכל אופן, חשבתי על דרך אחרת להסתכל על הביטוי 'לגדל ילדים':

המילה 'לגדל' יש לה כמה משמעויות. גם המשמעות המוכרת, וגם - 'לנשא, לרומם'.
כמו בפסוק: 'גידַל המלך אחשוורוש את המן' (להבדיל, כן... ).

אז אני חושבת שאפשר להשתמש בביטוי 'לגדל ילדים' במשמעות של 'לעזור להם לגלות את הגדוּלה שבהם'.
(ובמובן הזה, אני 'מגדלת' גם את עצמי )

[אהבת_עולם*]

(בדרך כלל, אם אני מוצאת לַמילים הרגילות משמעות שאני יותר מתחברת אליה - אז כבר לא אכפת לי להשתמש בהן, ולהגיד לאנשים את המילים שהם רוצים לשמוע.
העיקר, שאני יודעת למה אני מתכוונת....)

[אהבת_עולם*]

משום מה נראה בזמן האחרון שאין כל-כך מה להגיב על מה שאני כותבת.
קצת חבל לי.
אני מאוד מחפשת את התגובות המחבקות, ואת ההתייחסות לדברים ולרעיונות שאני כותבת.

[יעלי_לה]

מסכנונת

[אשה_שמחה*]

_אני פוקחת עיניים בשמחה בבוקר.
הדרך לשם יפה ומוארת.
אני נהנית ללכת לשם._
כל כך משמח. ויפה, כשקוראים את זה במשמעות עמוקה (זה די נקרא כך מעצמו).

_בדרך כלל, אם אני מוצאת לַמילים הרגילות משמעות שאני יותר מתחברת אליה - אז כבר לא אכפת לי להשתמש בהן, ולהגיד לאנשים את המילים שהם רוצים לשמוע.
העיקר, שאני יודעת למה אני מתכוונת_
גם אני. תמיד היה לי את זה עם המילה "בעלי".
רפואה שלמה בשעה טובה @}

[אפקט_הפרפר*]

אני מאוד מחפשת את התגובות המחבקות, ואת ההתייחסות לדברים ולרעיונות שאני כותבת.
ביקשת, קיבלת....

את כותבת פשוט מקסים.
יש לך לב כלכך עדין ונשמה רגישה לַעולם, נשמה שרואה הכול פנימה.
ניחנת באומץ להיכנס פנימה אל תוכך, וכנראה משום כך - יכולת לראות פנימה של הדברים סביבך.
ואת כלכך מלאה אהבה !
זה מדהים כמה אהבה זורמת ממך.....
אני אוהבת את זה שאת יודעת בו זמנית גם להתבטא בשיא האכפתיות והרגישות - וגם לשמור על ישירות ואמיתיות.
אני אוהבת לקרוא את המחשבות והרעיונות שלך. זה פשוט ממלא השראה.
ואיזו דרך מדהימה את עושה.... דרך בלתי פוסקת. ובאומץ כה רב !

'לגדל ילדים' במשמעות של 'לעזור להם לגלות את הגדוּלה שבהם'.
מקסים !

את פשוט מדהימה !
אוהבת אותך
ומברכת אותך בבריאות שלמה.
וכמובן, כפי שביקשת, ב- זוגיות טובה, משפחתיות טובה, ילדים בריאים, חינוך ביתי, והגשמת כל חלומותייך ויותר.... !!!

אין סוף אהבה !


אני

[אמא_ללי*]

מלקרוא אותך יש הרגשה שאת נמצאת במקום פנימי מאד בריא וטוב....

רציתי לספר לך שאני מבקשת עבורך זוגיות בכל יום (או כמעט בכל יום. בכל פעם שאני זוכרת ).

אני דווקא אוהבת להגיד בגאווה שאני מגדלת את בנותיי, וזה מתחבר לי להשקעה הגדולה - כל מה שצריך לתת לילד כדי לאפשר לו לגדול ולגלות את הגדולה שבו. מאד מוצאת חן בעיני ההרחבה שעשית למושג, ואולי באמת "לגדל" במובן הרגיל זה לא כל כך מדויק.....

בכל מקרה, אני קוראת אותך ואוהבת אותך, תמיד.
תרגישי טוב נשמה

[מונו_לוגית*]

_אז אני חושבת שאפשר להשתמש בביטוי 'לגדל ילדים' במשמעות של 'לעזור להם לגלות את הגדוּלה שבהם'.
(ובמובן הזה, אני 'מגדלת' גם את עצמי )_
איזה דבר מקסים לקרוא על הבוקר.
תודה.

[מלכה_החדשה*]

היי אהבת עולם.מודה שמזמן לא ביקרתי בבלוג שלך.אהבתי את השינויים שחלו אצלך לטובה.שמחה בשבילך על כול האנשים שמלווים אותך בהתמדה ותומכים ומחבקים אותך באהבה רבה.
מסכימה איתך שאינך צריכה להתפשר בבחירת בן הזוג אבל אני חושבת שאינך צריכה להתפשר ברצון שלך לילד ומשפחה משלך.אני בטוחה שהוריך ומשפחתך יתמכו בך אם תחליטי לממש את החלום שלך לילד.בכל מצב מאחלת לך בהצלחה במה שתבחרי.@}

[בן_עמי*]

בס"ד
_משום מה נראה בזמן האחרון שאין כל-כך מה להגיב על מה שאני כותבת.קצת חבל לי.
אני מאוד מחפשת את התגובות המחבקות, ואת ההתייחסות לדברים ולרעיונות שאני כותבת_
אין לי כל כך מה להגיב, אבל מאוד אוהבת לקרא.
גם את הרעיונות, וגם את הציטוטים.
בהצלחה במסע ובהמשך הדרך.

[אהבת_עולם*]

תודה על כל התגובות החמות.
תודה גם לך אמא ללי שמתפללת עליי לזוגיות. ולכל מי עוד שמתפלל עליי לעניין זה. (אני ממש צריכה את זה !)

[אהבת_עולם*]

---

היופי הזה
הוא מוחשי לי כלכך
זה חי ונושם בי
ומפיח חיים בקרבי |

תודה אלוהיי שנתת לי
לחוש את חסדך
על פניי
שהעולם הזה וכל מה שבו
עוטף אותי
יופי חי
וגם המוות
אוסף אותי אל תוכו
באהבה גדולה |
אני שייכת לכל הגדוּלה הזאת
אני שייכת לְכל
החמלה

[טליה_אלמתן*]

יופי סוף סוף הצלחתי להשתלט על כל מה שפספסתי מאז שהחלפת את הכינוי @} מצטרפת לתפילות!
(שמעת את הנימה הפולנית ברקע? זו שאומרת "לא זה בסדר ששבועות לא הבנתי מה קורה ושאחר כך הייתי צריכה להשלים את השבועות האלה. אני אנוח כבר בקבר!")

[יערת_דבש*]

ולכל מי עוד שמתפלל עליי לעניין זה
גם אני!

[סיילנט_ליון*]

ולכל מי עוד שמתפלל עליי לעניין זה
גם אני. שולחת לך המון אהבה, מהקצה השני של האוקינוס.
אני לא כותבת הרבה, וממעיטה לקרוא, אבל את במחשבותי...

[אהבת_עולם*]

---

---

---

כבר המון המון זמן לא כתבתי.
מישהו פה נתן לי השראה פתאום לכתוב.
אבל זה הולך להיות רע, אז לא בטוח שאתם רוצים לקרוא....

אני כבר הרבה זמן בדיכאון.
אולי חודשיים. אולי יותר.

גם לפני זה היה בי הרבה בכי, דברים לא היו קלים, אבל הרגשתי כוחות פנימיים, שמחה פנימית - מתחת לכל הבכי.
עכשיו יש בי הרבה בכי, ואיני מרגישה בי את הכוח.
אימה משתלטת עליי...

הכול מתפוגג לי. הכול נשבר לי.
אלוהים הולך לי לאיבוד....
כל מה שהאמנתי בו, הולך ונשבר, הולך ונשבר לנגד עיניי...
ואין בידי להושיע.

אני יודעת שלפעמים דברים נשברים כדי לצמוח חדשים.
אני לא רואה את החדש עכשיו. רק את השבר.

*********

אני מרגישה מרוקנת מאנרגיות.
כלכך זקוקה לאהבה, שכבר לא נשאר לי על מה להתניע....
די. אין מִמה !!!

לא מוצאת עניין בשום דבר.
אין לי כוח לכלום.
מכריחה את עצמי לתפקד על המינימום.
לו רק יכולתי הייתי נכנסת אל בין השמיכות ולא יוצאת משם עד... עד...

רוצה למות.
אבל לא רוצה להיוולד שוב.
אז מה הטעם בלמות?
אין מפלט מהמעגל הזה.....

אין לי כוח לכלום. הכול מפחיד אותי פתאום.
אני לא רוצה את אלוהים. אני כבר לא בטוחה שהוא טוב.

אני לא רוצה להיוולד שוב ושוב ושוב ושוב לתוך החיים הבלתי נגמרים האלה.
נמאס לי לסבול.
כואב לי הגוף.
כואבת לי הנשמה.
שום דבר לא הולך כמו שאני רוצה.
אני רבה עם אלוהים.

אני מפחדת מאלוהים. יש לי שריטות עמוקות מהדת.
אני כל הזמן פוחדת שאני לא בסדר. אני הולכת לחטוף מכות...

משהו פה לא הולך בסדר.
אני שרוטה לגמרי.
אני כבר לא בטוחה אם מגיע לשרוטה כמוני למצוא אהבת אמת. אם זה אפשרי בכלל.

רע לי ואין לי כוח לחשוב על אנשים. תמיד כלכך רציתי לעזור לאנשים, ועכשיו אין לי כוח לחשוב על הסבל שלהם.
יש לי מספיק סבל משלי. לא נשאר בי מקום לשום דבר אחר.
קודם כל אני ושיילכו כולם להזדיין.
לא רוצה. לא מעניין אותי אנשים. די כבר ! אני רוצה שיהיה לי טוב !
עד שלא יהיה לי טוב אני לא רוצה לחשוב על אף אחד !
אין לי כוח לחשוב על כלום.

נמאס לי מכל האידאולוגיות שלי.
אין לי כוח למשל לדאוג לאקולוגיה. זה לא הולך לשום מקום.
המאמץ הקטן שלי לא עושה כלום. זה רק לוקח ממני הרבה אנרגיות.
אין לי אנרגיות לזה.
ומי צריך את זה בכלל?
שיתפוצץ הכדור !

תמיד הייתי בטוחה שהדברים הולכים למקום טוב, גם אם זה נראה רע.
שבטוח יהיה פה טוב בסוף. שזה לא סתם. שלאלוהים יש תכלית בשבילנו.
פתאום אני לא בטוחה.
אני בכלל לא בטוחה שלא נגווע בתוך ההרס שלנו. שהכדור הזה לא יתפוצץ.
אני כבר לא יודעת כלום.

אני רוצה לזרוק את הכול, כי כבר אין לי כוח לזה.
זה כלכך תובעני. הכול כלכך תובעני. אין לי מה לעשות עם זה.

כל הרעיונות של 'העידן החדש' כבר היו לי לזרא.
אני לא מאמינה בכל הקלישאות האלו. די כבר ! לא רוצה לשמוע !

לו רק יכולתי לחיות חיים פשוטים וחסרי מודעות.
אללי לי, אכלתי מפרי עץ הדעת !
לעולם לא אוכל לחזור לאחור.

מקוללים הם המודעים לעצמם.
אין להם מנוחה בעולם הזה. האם תהיה להם אי פעם?

[אהבת_עולם*]

• שלא תעיזו לתת לי עצות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

או לכתוב מתוך רחמים דביקים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!*

[אהבת_עולם*]

איך זה לא דומה לכל מה שכתבתי במעלה הבלוג הזה.
ובגלל זה התביישתי לשלוח את זה.
ודווקא בגלל זה החלטתי לשלוח את זה.

מפגרת שכמוני....

******** |
שכחתי להגיד שאני עדיין מתה על עצמי.
זה הדבר היחיד שעדיין יש לו ממשות. זה העוגן היחיד שלי כרגע.
ויש בזה המון חסד.
אהבת עולם אהבתיך בלוג...

|אייקון צוחק|
|אייקון בוכה|

[אמא_ללי*]

_מקוללים הם המודעים לעצמם.
אין להם מנוחה בעולם הזה. האם תהיה להם אי פעם?_
כל כך מזדהה עם המשפט הזה.

אוהבת אותך וכואבת איתך.

[אושו*]

לא נראה לי כלל שאת מודעת לעצמך כלל נראה לי שאת בלבלנית מוח ולא יותר
לכי לעבוד קצת וכנראה שעד שלא תהיה רעבה ללחם לא תפסיקי לדבר שטויות במיץ רקוב

[קוראת*]

את סופר חכמה וסופר אינטיליגנטית
ובעיני, משתמשת בתכונות הללו כדי לטוות לעצמך מסך עשן.
בכל תקופה לכתוב תסריט חדש.
אבל כל תסריט מגיע ונתקע באותו מקום, הצורך שלך, העמוק והבלתי מתמלא באהבה.

מאחלת לך כח לקבל את עברך, להשלים עימו ולשחרר אותו.
מאחלת לך ראיה ברורה ומפוכחת של עכשיו והנאה גדולה ממנו.
מאחלת לך עשייה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...

[חני_בונה*]

[טנא_מלא_כוכבים*]

חיבוק וחיזוק.

[אושו*]

אהבה ושלום וחיבוקון קטנטן וחומודון

[חמור_אביר*]

הכל טוב..לא לדאוג...

[אושו*]

את יפה ונבונה וחמודה ומתוקה ומאוד מוכשרת במה שאת עושה
את גם מאות חברותית ועוזרת ותמיד שם שצריך אותך
את מלאה באהבה וידעת לתת לאחרים גם שלך אין
את רגישה ומיוחדת אחת במינה
את תמיד שם לעזרה במיוחד במפגשים שלנו
ששם אפילו בלשטוף כלים יד את נותנת את אחת ויחידה
את גם מסכנה ועזרה את צריכה

[חמור_אביר*]

אני לעולם לא הייתי כותב לך "מסכנה"...
מסכנה זה משו שנאמר מלמעלה למטה...משו שבמקרה הטוב נובע מרחמים ובמקרה הפחות טוב מבוז...

אני הייתי אומר לך דווקא שבת-מזל את...
אולי את זקוקה לעזרה...[ומי לא?] ובודאי שאינך מושלמת
אך בת-מזל את על:
האוטנטיות המדהימה שקשה למצוא כמותה
על יכולת ההתבוננות העמוקה והכנה
על התודעה העצמית החדה והבלתי מתפשרת
על יכולת הביטוי היוצאת-דופן
על הצמא האדיר לאלוהות
על התום והיופי
ועוד כהנה וכהנה....

[בן_עמי*]

בס"ד
רע לי ואין לי כוח לחשוב על אנשים... קודם כל אני ושיילכו כולם להזדיין.
התחלה טובה באמת. קודם תשלחי את כולם לכל הרוחות.
אי אפשר לחשוב על אנשים אחרים לפני שמשליכים את כולם לכל הרוחות.
אפשר להבין ולחשוב על אחרים רק אחרי שזרקת את כולם לכל הרוחות.
רק שאחר כך מוטב לזרוק לכל הרוחות גם את עצמך.
ואז לראות את הדברים מחדש.
אני מפחדת מאלוהים. אני כל הזמן פוחדת שאני לא בסדר. אני הולכת לחטוף מכות...
טוב, אז הגיע הזמן להשליך לכל הרוחות גם אותו.
ורק אז לחשוב מחדש, לא מפחד, בלי שריטות..
יש לי שריטות עמוקות מהדת..
נו, שויין, שריטות מהדת הפכו כבר מזמן למגיפה מקומית באיזורינו, רק שעוד לא המציאו חיסון..
_נמאס לי מכל האידאולוגיות שלי. אין לי כוח למשל לדאוג לאקולוגיה. זה לא הולך לשום מקום..ומי צריך את זה בכלל?
שיתפוצץ הכדור !_
למה לחקות עד שיתפוצץ?
תשלחי לכל הרוחות גם אותו..
_לו רק יכולתי לחיות חיים פשוטים וחסרי מודעות.
אללי לי, אכלתי מפרי עץ הדעת !
לעולם לא אוכל לחזור לאחור._
יאללה, הגיע הזמן להשליך גם אותה.
אין כל צורך לחזור לאחור, אבל אפשר להמשיך קדימה, ולהשאיר כמה דברים מאחור.
נו, תמיד חשבתי שבריא יותר לאכול כיף כייף מאשר להכנס לפרד"סים לא מוכרים ולהתחיל לזלול..
אפשר ללכת לשובר גלים, לעשות תשליך לכל מה שנמצא בצד הלא נכון של החוף (הצד הנכון הוא הים)
ולהתחיל להסתכל על הכל מחדש, על האנשים שאת פוגשת במשך היום, על הכלבים, על החנויות, על החוף..
_מכריחה את עצמי לתפקד על המינימום.
לו רק יכולתי הייתי נכנסת אל בין השמיכות ולא יוצאת משם עד... עד..._
את יכולה. את לא מחזיקה משפחה.
וזה יכול להיות מסע די נחמד.
פשוט תיכנסי אל בין השמיכות, ותכריחי את עצמך להשאר שם. עד שממש ממש ממש ממש ממש ממש ימאס לך.
אחר כך תישארי בהם עוד שבוע נוסף , ליתר ביטחון. ואל תצאי מהם עד שתרגישי בשביל מה שווה לך לצאת ..
.. רק תסבירי למשפחה שזה זמני, שלא יחטפו חום..
(כרגיל, אים זה לא הכוון אפשר למחוק..)

[אושו*]

חס וחלילה אני לא מסתכלת על אהבת עולם אהבתיך מלמעלה למטה
אני מסתכלת הצידה כמו על חברה ואומרת לה תסתכלי על עצמך תחשבי קצת
כמה רעש את עושה אהבת עולמים תננה

[בערך_מוחלט*]

אושו, אינני מבין כיצד את חושבת שמילותיך מועילות? מה התהליך שאת חושבת שאת מתחילה? "הכינוי אושו אמר לי שאני צריכה עזרה אז אלך לפסיכולוג" ?? האם היא ביקשה את עזרתך או שמא ביקשה בפירוש להמנע מתגובות מאין אלו? מה שאת עושה זה בגדר הטרדה. אשיב לך באותה מטבע ולמרות שלא ביקשת את עזרתי אפריח את הסיסמה הריקה מתוכן - מצאי לך חיים והניחי לה.

[בערך_מוחלט*]

אגב על חברה לא מסתכלים הצידה אלא פנים מול פנים. זה קצת קשה כאשר את מסתירה את פניך.

[פלוני_אלמונית*]

אתמול עמדתי לענות על התגובה של "אושו" . באמת הזמן למגר את התופעה הזאת שנקראת "אושו*"... נכנס/ת למקומות בו היא מוצא/ת אנשים שנמצאים באיזה קושי ויורד/ת ללא רחם עליהם. מלא/ה בשנאה ובוז בכל מקום שנותנת את אותותיה.
קריאה לי אליך אנא מינעי עצמך מאיתנו תודה.. ..

[אושו*]

זה ממש לא נכון אתם מבינות אותי לא נכון אני רוצה לעזור
זהוי דרכי שלי אתם מלטפות ומחבקות וכותבות מילים יפות
אבל אהבת עולמים לא צריכה את זה אני כבר עוקבת אחריה מעל שנה
ואני חושבת שהיא צריכה להתמודד אם האמת פנים מול פנים וכל
העזרה שאת חושבות שאתם עוזרות לה עושות נזקים אדירים
שהיה קשה מאוד לתקן אם בכלל
היא במצב כל כך רגיש היא מכורה לתשומת לב
ואתם עזרתם לה בגדול בזה שספקתם לה את הסם הזה
אני מבקשת ממכם לחשוב טוב טוב לפני שאתם מגיבות בפוצי מוצי מיהו מיהו
אני לא מסתירה את פני כלל אושו זה שמי אני חזרתי לפני שנה וחצי מהודו
אחרי שהות של 10 שנים אני למדתי ברוב האשרמים החשובים וכיבלתי תואר של דוקטור גורו
כרגע אני גרה בכפר הערבי טיבה (מאוד יפה שם וזול)
ואני כן מחפשת עבודה בהדרכת כתות
לפולנית אלמונית אני חושבת שמה שכתבת לא יפה
ואני ממש מבקשת שתתנצלי פה
אני חושבת שהתגובה שלך לא רצינית והיא יכולה לפגוע בי ובמה שאחרים יחשבו עלי

[יעלי_לה]

עד שלא תהיה רעבה ללחם לא תפסיקי לדבר שטויות במיץ רקוב
אושו, את באמת מאמינה שמשפט כזה יכול לעזור למישהו (גם אם נניח שהוא מכור לתשומת לב)?
אם את רוצה לגמול אותה מתשומת לב, למה את נותנת לה תשומת לב (מגיבה בבלוג שלה)?

אני כבר עוקבת אחריה מעל שנה
אז זה נותן לך סמכות לומר לאחרים אילו תגובות היא צריכה? (אגב, שנה זה לא כ"כ הרבה זמן, ו"עוקבת אחריה" זה לא קשר עמוק במיוחד)

---

יקירתי,

_אני עדיין מתה על עצמי.
זה הדבר היחיד שעדיין יש לו ממשות. זה העוגן היחיד שלי כרגע.
ויש בזה המון חסד.
אהבת עולם אהבתיך בלוג..._

גם אני עדיין מתה עלייך.
זו ירידה לצורך עלייה. עוד קצת סבלנות.

[בן_עמי*]

בס"ד

יש את
אושו, אינני מבין כיצד את חושבת שמילותיך מועילות?
ויש את
העזרה שאת חושבות שאתם עוזרות לה עושות נזקים אדירים

כל אחד מתקשר ומשתתף בדרכו שלו, אז לא כל אחד מבין איך השני עוזר פה, סוסת כבר תיקח את מה שמתאים מהכתוב.
סוסת ביקשה תגובות שונות, חבל "לחסום" אחד את השני, לכל דבר שנכתב בכוונה טובה יש מקום.
מה שיועיל לאחד יכול להזיק לאחר. מה שמועיל בשלב אחד בו נמצא האדם יכול להזיק לאותו אדם בשלב אחר.
כל דרך יכולה לקדם, כמו להזיק. אים זה המצאות, אינטרניט, גנטיקה, טיפולים כאילה ואחרים שעולים פה.

_עד שלא תהיה רעבה ללחם לא תפסיקי לדבר שטויות במיץ רקוב
אושו, את באמת מאמינה שמשפט כזה יכול לעזור למישהו (גם אם נניח שהוא מכור לתשומת לב)?_
אולי. בעיקר אים הוא נכתב מאהבה, וזה ברור מהפיסקה שבאה בהמשך.

היא מכורה לתשומת לב ואתם עזרתם לה בגדול בזה שספקתם לה את הסם הזה
לכל אחד יש צורך במשהו שהוא מכור אליו.
מתמכרים להרגלים, ל"חדשות" לשוקולד, פוליטיקה, או לגלישה בבאופן..
סוסת ביקשה חברים למסע, לא תוכנית גמילה באינטרניט..
אנשים כותבים - בגלל צורך לתשומת לב, לתמיכה, לשליטה, לאישור לצידקת דרך זו או אחרת, כדי ליצור דיאלוג, כדי לסגור חשבונות, כדי לקדם רעיונות, כדי לקבל רעיונות. וכו.
כל אחד מסיג מהכתיבה בסופו של דבר את מה שהוא מבקש.

[זאתי*]

אהבת עולם החמודה והמקסימה
אני זאתי שיעצת לי לפני מספר חודשים ויצא לי להגיב בסוף הדף שלך סוסת פרא
מאז לא היה לי רגע לקרוא את הדף והבלוג החדשים שלך, למרות שמאוד רציתי
והנה, היום עשיתי זאת
כל כך שמחתי לקרוא על התמורות שהתחוללו אצלך, על פרץ החיות והתפילה לזוגיות טובה ולילדים
בו ברגע התחלתי להתפלל עבורך כשאני מתקשה להתאפק וכבר רוצה להגיב...
אך לבסוף התאפקתי וקראתי הכל, כולל הפוסט האחרון שנותן זווית נוספת לתמונה
באיזשהו מקום אני לא מתעצבת על שהגעתי אליו ועל כך שכתבת אותו, כי הוא מזכיר שאנחנו ישויות מורכבות
ושהחיים אינם ליניאריים
תמיד ישנן עוד מהמורות, ודאי לאדם פתוח יפה ומגוון שכמוך. ולכולנו.
שולחת לך חיבוק ענק שיעטוף אותך

[אוד_ליה*]

עוקבת

[אושו*]

אוהבת

[חמור_אביר*]

http://www.youtube.com/watch?v=pFvYLvRZr9M

מדאם פטרה מגוני
להקשיב גם למילים בבבקשה

[בן_עמי*]

בס"ד
עזבי. זה הכל עובר אחרי פסח. ויחסית לפסח שעבר..
אז אני שולחת לך תשיר מתנה לפסח, אפילו שאני בקושי מבינה את המילים חוץ מהפיזמון.
טוב, אחרי כל כך הרבה אקונומיקה יוצא לי לכתוב אפילו נוח בעשר שגיעות, ועוד ימבה זמן לתקן אותם,
וצריך לגמור עים הניקיון .
אז פסח כשר ושמממממממממממממממממממממממממממממממממח.
http://www.youtube.com/watch?v=4iJ0oizCIVQ

[בן_עמי*]

בס"ד
חייבת לצתת מבלוג שיתוף.. קטע יפה על מסעות..
_כתוב ש"הלוך ונסוע" של אברהם אבינו – זה יותר מ"הרצוא ושוב" של המלאכים.
על חיות הקודש שראה יחזקאל הנביא במעשה מרכבה, כתוב "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק".
אברהם הוא נשמה – שיותר פנימית ועצמית מאשר מלאך – ולכן תנועתו אינה רק באופן של רצוא ושוב.

רצוא ושוב ע"פ פשט היא תנועה, בה המלאכים יוצאים מעצמם וחוזרים לעצמם –
ובלשון רש"י – "נרתעות מפני השכינה שלמעלה מן הרקיע, וממהרות להשיב את ראשן".
המלאך עולה ומציץ הצצה כלשהיא בזיו השכינה – ומרוב פחד מיד נרתע לאחור ושב למקומו.
ואם כן, אם כי כשהמלאך נמצא כל הזמן בתנועה – בעצם אינו מתקדם לקראת האין סוף
– אלא כאמור יוצא לרגע קט ממעמדו ומצבו העכשוי – ומיד נרתע לאחור, - זאת היא תנועת הרצוא ושוב של המלאכים.

ואם כן לעומת הרצוא ושוב של המלאכים שחוזרים לעצמן –
"ההלוך ונסוע הנגבה" של אברהם אבינו היא התקדמות תמידית לקראת ה"אין סוף".
כתוב שיחסית ל"הלוך", "נסוע" - זאת חניה שנכללת בנסיעה – ובעצם הכל נסיעה –
"ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" – כל הזמן נוסע הנגבה._
נו, אז בכל מסע יש גם חניות, ואנחנו רק צריכים להחליט איך אנחנו ממשיכים לנסוע.

_רוצה למות.
אבל לא רוצה להיוולד שוב.
אז מה הטעם בלמות?
אין מפלט מהמעגל הזה....._
טוב, ע"פ היהדות לא נהפוך למלאכים גם אים נמות..
אולי מה שאפשר ללמוד מהמלאכים שלפעמים צריך לדעת מתי לקחת צעד לאחור..

[אהבת_עולם*]

---

---

---

תודה לכל מי שכתב לי כאן מילים טובות.
שוב חלף זמן רב מאוד מאז כתבתי.

עוברים עליי דברים מאוד קשים.
בריאותית אני על הפנים. כבר כמה חודשים. מכיוונים שונים ומשונים.
בשבועות האחרונים בקושי מחזיקה את עצמי. בקושי מתפקדת.

בנוסף למצב הבריאותי, היה את הדיכאון שתיארתי אז.
מאז שכתבתי על הדיכאון, באו ימים שהצלחתי לעלות שוב למעלה מבחינה רגשית.
אמנם, לא לגמרי כמו קודם.
כאילו שמשהו נשבר וקשה לאחות אותו מחדש.
אבל בכל אופן הרגשתי שהתחלתי לעלות קצת חזרה.

אפילו הצלחתי לקדם דברים. להתחיל פתאום להשלים משימות עתיקות.
להזיז כמה עניינים קטנים בחיים שלי. ליהנות מזה.
לראות תקווה לשינוי.

אבל העניינים הבריאותיים הידרדרו לאחרונה.
בשבוע האחרון המצב הבריאותי כבר ממש דיכא אותי לעפר.
הרגשתי ששוב הדיכאון מתחיל לחלחל.
כי כמה אפשר?!

כשכבר אני קצת עולה למעלה רגשית ויש לי יותר כוחות לעשות משהו עם החיים שלי -
הגוף מושך אותי אחורה ואחורה.
אני בקושי חיה.
כן, אני קיימת. אבל לא באמת חיה.
לא מסוגלת כרגע לעשות הרבה מעבר ללכת לעבודה - לחזור. בקושי לתפקד בעבודה. ממש בקושי.
שאר הזמן לשכב. לתפקד על מינימום מאמץ.
כבר כמה חודשים לא היה כמעט יום אחד שבו הצלחתי לנשום לרווחה.

רוב הזמן בכאב פיזי או בידיעת הכאב העומד לבוא - רואה את העולם כמו מתוך מסך ערפל.
אין לי כוח להגיב למה שקורה סביבי.
המחיר לכך עשוי להיות כבד מדי !
מחזיקה את עצמי מהסחת דעת להסחת דעת - במחשב, בטלוויזיה.
מחכה ללילה שיבוא. לישון ולשכוח.
בתקווה שאצליח לישון....

***********

אני עושה טיפולים. הרבה. מסוגים שונים. כבר תקופה ארוכה.
גם פיזיים וגם רגשיים-נפשיים-אנרגטיים וכו'.
בינתיים לא יכולה להגיד שאני רואה שיפור. במיוחד לא מבחינה פיזית.
נראה שאפילו ההפך.

אני לא מבינה מה העניין.
ואם זה כך - מאיפה לשאוב תקווה.

***********

יש תקווה. אבל מאוד קשה לאחוז בה במצב הנוכחי.
אני נאחזת בה בציפורניים.
לפעמים נדמה שהיא נשמטת ממני.
ואז אני חוזרת ואוחזת בה.
אין לי מושג איך

[אהבת_עולם*]

אחד הדברים הקשים להתמודדות שהתחילו בדיכאון האחרון:
המשבר בקשר שלי עם אלוהים !

אני מתקשה כרגע לראות שהוא מיטיב איתי. אני כועסת עליו.
אני חושבת שגם לי יש מילה בקשר לחיים שלי.
ואני מסרבת להסתפק בטיעון של 'טובתי העליונה' בזמן שלא טוב לי כאן על פני האדמה.

מה שגורם לכך שאני כבר לא מרגישה שאני יכולה להישען עליו כמקודם.
אני לא מרגישה בו מקום מקלט.
אני מתקשה להרגיש את נוכחותו האוהבת.
וכשקורים לי דברים קשים - קשה לי להרגיש איך בהם עצמם נמצאת האהבה שלו, כפי שהייתי מרגישה.

זה אומר - שאם קודם במצבי חיים קשים הייתי נשענת עליו, מאמינה שהכול הוא עושה לטובתי, מרגישה את העומק שבזה, ואפילו מגיעה להתעלות הנפש ולקרבה יותר גדולה לאלוהים דווקא מן המצב הקשה -

עכשיו אני פשוט לבד עם הדבר הזה.
אני לא מצליחה לראות בזה את הטוב ולא את התכלית.
אני מסרבת לקבל שזה חלק חיוני בחיים שלי, ושלשם כך באתי לעולם.

הווי אומר - אני כרגע סובלת סבל נטו.
סבל טהור ומזוקק - שלא מובטחת ממנו שום ישועה.

הלכך ייחלתי?!

אבל לא אשקר לעצמי.
גם אם האמונה הקֵלה עליי קודם - אני לא יכולה להאמין רק כדי לקבל הקלה.

***********

לא הוצאתי את אלוהים לגמרי מהחיים שלי. לא.
אני עדיין מנהלת איתו שיחות נוקבות ומרות.
כשיש לי כוח אני מחפשת את העקבות של האהבה.

אז כן. הוא עדיין איכשהו בחיים שלי.
אבל אנחנו במשבר גדול.
ענק !

[אהבת_עולם*]

מתישהו במשבר עם אלוהים שהתחיל לפני כמה חודשים, הרגשתי פתאום קושי לבקש ממנו דברים.
פתאום מחשבה שאין שום הוכחה לכך שהוא באמת נענֶה. שהבקשה באמת מקדמת משהו.
מחשבה שזה פתטי.
(הרי לפעמים זה קורה כפי שביקשתי ולפעמים לא. אפשר לומר 50-50 בדברים היומיומיים. (בדברים הגדולים זה יותר מסובך ))

אז לבקש היה לי קשה פתאום.
אבל להודות - זה, לא יכולתי להפסיק.
הרגשתי שגם אם אין ממי לבקש - אני חייבת מישהו להודות לו.

אז התחלתי לקרטע בבקשות, אבל להודות המשכתי.

בזכות אשה שמחה כבר תקופה עוד קודם, וגם אחר כך - שהייתי אומרת תודות לאלוהים בזמן שטיפת הכלים.
זה הרגיש מאוד נכון. מאוד נעים.

פתאום לפני כמה ימים הרגשתי פתאום שאני לא מסוגלת להודות לו.
הכעס גדול מדי.
התחושה שאני 'לא סומכת על שיקול דעתו'.
שהוא עושה בחיים שלי שַמות - ואני לא מוכנה בשום פנים ואופן לקבל את זה.
לא. לא מסוגלת להודות לו.

אבל, מה לעשות? כבר התרגלתי להודות בזמן שטיפת כלים...
הרגשתי צורך לנצל את הזמן הזה להודיה.

טוב, אולי אודה למישהו או למשהו אחר....
למי?
אה, אולי אגיד תודות לעצמי?

התחלתי לומר תודות לעצמי.
ופתאום הבנתי שזה משהו שמאוד חסר בחיים שלי.
זה הרגיש לי מאוד מחזק ומנחם לומר תודות לעצמי.
חיוני ממש.

אפילו הרבה יותר מ'סתם' מחשבות טובות על עצמי, הערכה לעצמי וכו'.
ממש לפנות לעצמי ולומר 'תודה לך על זה וזה, ותודה שאת כזו וכזו, ותודה שעשית כך וכך' וכו' וכו'.

הבנתי, שבין שמודים לאלוהים ובין שלא - כדאי מאוד להגיד תודות לעצמנו.

*********

והיום חזרתי מהעבודה, מרגישה רע מאוד פיזית.

בדרך הביתה, ברחוב מכוער למדי, עומד עץ שרוב השנה גם הוא לא מרשים בכלל -
ופתאום ניצב בפריחה אדומה, מרהיבה ביופיה.

מתוך כל ההרגשה הרעה, עמדתי לרגע להתפעם מיופיו.
זה היה כלכך ממלא את הלב.

ואז עלתה מתוכי התודה. אל עצמי:

"תודה שאת עוד מסוגלת בכלל במצב הקשה שאת נמצאת בו, לעצור ולהתפעל מיפי העץ.
זה לא מובן מאליו בכלל.
תודה שעוד יש לך את הכוח להסתכל.
תודה שעוד יש לך את הלב לראות.

תודה שאת מתמודדת כלכך באומץ עם הדברים הקשים שאת עוברת.
תודה שעוד יש לך את הכוח לחיות, גם כשאת חושבת שלא.
תודה שעוד יש לך את הרצון, והאמונה - אפילו הקלושים ביותר - שתוכלי לחיות אחרת. טוב יותר.
תודה שאת לא מפסיקה לנסות. גם כשנדמה לך שהתייאשת לגמרי.
תודה שאת אמיצה כלכך !
שתדעי לך, שזה ממש, אבל ממש, לא מובן מאליו."

[מתחדשת*]

[שוות_נפש*]

אוי אהבת עולם, אני קוראת ולא קולטת שאת זאת שכותבת.. עולה למעלה עם הסמן לראות שאני בדף הנכון.. ואני אומרת לעצמי.. לא יכול להיות , זאת לא
אהבת עולם..
איך לא מורגש היה בכלל שאת סובלת. תמיד נמצאת שם עם מילה טובה ,לכולם.
תמיד עם סקרנות והרבה איכפתיות..
וכל ההכלה הזאת, איך? ומאיפה?
תודה לך שאת אמיצה כל כך
תודה לך שיש לך את הכוח להמשיך לחיות
לא יודעת מהי מחלתך, מקווה שהיא זמנית מאד ותעבור מהר.
שולחת לך חיבוק גדול מאד. את אישה יקרה ואמיצה. את תהיי בסדר !

[בן_השמשות*]

גם אני שולח חיבוק גדול, ומקווה שאת גם מקבלת חיבוקים לא וירטואליים...
אני בטוח שגם הוירטואלים ישמחו להגיח מהוירטואלי לריאלי ולחבק. גם אני!

[קוראת*]

רפואה שלמה

[אשה_שמחה*]

רפואה שלמה גם ממני.

[תמרי*]

אוי יקירתי!
מחבקת אותך חזק. שתרגישי טוב בגוף ובנפש. ואם את צריכה חיבוק לא-וירטואלי אשמח לתת!

[שחר_חדש*]

_תודה שעוד יש לך את הרצון, והאמונה - אפילו הקלושים ביותר - שתוכלי לחיות אחרת. טוב יותר.
תודה שאת לא מפסיקה לנסות. גם כשנדמה לך שהתייאשת לגמרי.
תודה שאת אמיצה כלכך !
שתדעי לך, שזה ממש, אבל ממש, לא מובן מאליו_

כל מה שאת כותבת מרגיש לי גדול מידי בשביל להתייחס אליו ככה בקטנה, אבל בכל מקרה זה מה שיש..

• את כל כך צודקת! זה לא מובן מאליו- רצון, אמונה, אומץ...

והתודות לעצמך- זה כ"כ נכון לדעתי, לכוון את האנרגיות החיוביות האלה פנימה.. מתוך אמונה שכשהטוב שלך גדל אז הוא מושך אליו את השפע מלמעלה.. הלוואי, מי יתן..
שתראי שפע גדול של בריאות זורמת דרכך ומרימה אותך..
מאוד מזדהה איתך ושולחת לך כח..

[עשב_השדה*]

היי חמודה
גם לי התוכן של הבלוג הזה חדש, אך הוא משוממה לא מפתיע אותי
הוא יותר מאשר לי איזו תחושה אינטואיטיבית שהיתה לי
אם תמצאי לנכון לפתוח את עניין הבריאות הפיזית והנפשית והרוחנית
אשמח לשוחח איתך בטלפון ,
אך אם את בוחרת לא להחשף גם את זה אני מכבדת
רק רוצה להזכיר לך שאם משהו בך כועס עד כדי כך,
זה סימן שיש בפנים חלק שעומד על כך שתראי אותו,ולא תשכחי ממנו
שתכירי בו,ודווקא זה החי ובועט

[עשב_השדה*]

ובמחכימון, הכאב אינו בשינוי עצמו אלא בהתנגדות לשינוי
מקווה שציטטתי נכון

[אהבת_עולם*]

תודה לכולכם. התרגשתי מכל האכפתיות.

*********

אתמול זה היה פעם ראשונה מזה זמן רב שהרגשתי טוב (פיזית).
זה בהחלט שיפר לי גם את מצב הרוח.

היה מדהים לראות את ההבדל בתפקוד.
אם רק חשדתי לפני כן שאני לא מתפקדת מי יודע מה - אתמול זה התבהר לי עד כמה.

היום עדיין מרגישה טוב יחסית, אך... פחות מאתמול. לא בטוחה שיצאתי מזה.

אני מאוד מקווה לראות שינוי משמעותי לטובה.
יש לי הרבה מה לעשות בחיים האלה, והרבה מה ליהנות מהחיים האלה, ואני לא יכולה לבזבז את הזמן על כאבים וסבל.
(עם כל הכבוד למשמעויות הרוחניות שיש בכאב, וכל מה שיש ללמוד ממנו, וכו' וכו', בלה בלה בלה)

[אוד_ליה*]

[אמא_ללי*]

אהובה,

_יש לי הרבה מה לעשות בחיים האלה, והרבה מה ליהנות מהחיים האלה, ואני לא יכולה לבזבז את הזמן על כאבים וסבל.
(עם כל הכבוד למשמעויות הרוחניות שיש בכאב, וכל מה שיש ללמוד ממנו, וכו' וכו', בלה בלה בלה)_
כמה אני מזדהה עם זה. אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות זה לקבל את הרגע הנוכחי ואת כל מה שקורה בו גם כשהוא ממש נוראי וכואב. וגם כשאני לא מצליחה לראות שום תכלית לסבל הזה, או להבין למה זה טוב בכלל.

זה נפלא שאת מפנה את התודות פנימה, אל האלוהים ששוכן בתוכך. הוא לא נפרד ממך.

חיבוק גדול גדול, אם בא לך לכתוב לי למייל את תמיד מוזמנת.

[שוות_נפש*]

אהבתי , אני שמחה לשמוע. מאחלת שהספירלה תהיה ותישאר עם הזרימה כלפי מעלה..

[אהבת_עולם*]

תודה . איזה תגובות מהירות !
אני בכלל התכוונתי לכתוב כמה הודעות ברצף, אבל האינטרנט נתקע לי קודם.

אני חושבת, הסיבה שמִדברים שכתבתי באתר לא היה אפשר לדעת מה עובר עליי -
כי כשלא הייתי מדוכאת מהמצב לא הרגשתי צורך לכתוב שאני לא מרגישה טוב פיזית.
רק כשהרגשתי מדוכאת מאוד לפני כמה ימים - אז ביטאתי גם את הדיכאון וגם את הכאב הפיזי, כאן בדף.

אם אני לא מדוכאת, אז קשה לדעת שאני בכאב פיזי. אין לזה כלכך ביטוי.
לפעמים גם אם אני מדוכאת - אני מתבטאת רגיל.

חוצמזה, שנראה לי שמצפים שלבן אדם יהיה איזשהו קו רציף וברור של התנהגות.
אבל זה לא בהכרח ככה.
לרוב, גם בזמן שאני מרגישה ממש ממש נורא רגשית - אני יכולה למצוא בעצמי חלק שעדיין רוצה לחיות, לתקשר, לצחוק.
אם אפילו הניצוץ הזה לא היה - אז אולי באמת לא הייתה תקווה.

************

הבחנתי בהבדל כלשהו בין הפעם הזאת שכתבתי דברים כאובים לבין הפעם הקודמת (לפני כחודשיים וחצי).
אז, בין התגובות האוהדות קיבלתי גם תגובות שיפוטיות.
הפעם לא.

נדמה לי שלאנשים קל יותר לתת לגיטימציה לכאב פיזי מאשר לכאב נפשי.
אם אני אומרת שיש לי בעיות בריאותיות - פחות ירגישו נוח 'להיכנס' בי מאשר על קשיים רגשיים.

ברור שלא כל אחד כך.
לא מִבֵּין אלה שכתבו לי הפעם ואז את הדברים התומכים. אני מדברת על תגובות 'אקסטרה'.
נדמה לי שהפעם נחסכו ממני כל מיני הטפות -
רק בזכות זה שהפעם הגוף שלי הוא 'זה שסובל'.

(זה בטח יעורר דיון, למרות שאני ממש לא בקטע. עדיף שלא)

[אהבת_עולם*]

לפני כמה ימים, כשהמצב הפיזי חָבַר לייאוש והרגשתי ממש ממש רע -
מין הרגשה רגשית נוראית כזאת שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי,

אז שכבתי במיטה לפני השינה.
הסתכלתי על הציפורניים שלי, וחשבתי שכבר מזמן אני לא זוכרת שהן היו במצב כלכך טוב.
תמיד היו נשברות לי כל הזמן, ועכשיו הן צומחות לפלא. ולכן מאוד נעים לי לחוש אותן שוב ושוב.
הסתכלתי, ואמרתי לעצמי: 'או, לפחות דבר אחד בריא אצלי. יש דבר אחד להתנחם בו'.

הסתכלתי עליהן עוד ושאלתי את עצמי אם באמת אפשר להתנחם בזה.
הרי גם זה יכול להיות זמני.
ואם לא זמני כרגע - זה בכל מקרה חולף.
אז להתנחם על ציפורניים?

כשחשבתי על זה שגם הציפורניים הנחמדות האלה בסוף יחלפו -
עברה בי לרגע תחושת נצח כזאת, של המשהו הפנימי הזה בי שלא משתנה לעולם.

עם כל כמה שהיה לי רע - לרגע הצלחתי להתחבר לדבר הזה שוב.
שכבתי והרגשתי את זה.

[אהבת_עולם*]

אלוהים זה מַשהו אחר ממה שאני חושבת.

נראה לי שזו המסקנה המתבקשת מהדברים שאני עוברת לאחרונה.
ואולי לא סתם אני מרגישה צורך 'להיכנס' בו.

אני מרגישה צורך להיכנס באלוהים הלא אמיתי הזה.
זה שחשבתי שהוא אלוהים.

*************

אולי אמירת תודות רק לעצמי זה הדבר הנכון.
בסוף אני אגלה סוף סוף באמ-ת שאין שום דבר מחוץ לי.

אם אין לי אנשים ואין לי אלוהים, מה יש לי? אותי.
החיבור האמיץ לעצמי - אולי זה הדבר !
ובמפתיע - גם יהיה בסופו של דבר החיבור לאלוהים. כי זה שם. ולא במקומות שחיפשתי.
זה בעצמו האלוהים.

[אהבת_עולם*]

נראה לי שאני לא ברורה.
וקשה לי להבהיר את הניסוחים שלי, או לערוך את מה שכתבתי.

אני מרגישה שיש משהו בתוכי שזה המשהו החזק הזה, הבלתי כלה הזה.
וזה הדבר שאני מחפשת.
שאין אלוהים מחוץ לְזה.

אני כועסת כאילו על איזה אלוהים חיצוני. כזה שלא עושה את מה שאני מבקשת.
האם אלוהים זה מישהו לבקש ממנו בקשות?
אולי בכלל אלוהים זה מישהו לתת לו פקודות? (כמו משל השד של אלאדין בסרט הסוד)
או משהו אחר בכלל...

אולי אלוהים זה רק משהו להרגיש אותו בתוכי? רק להרגיש...?

**********

בכל מקרה, אחרי שהציפורניים הזכירו לי איזה משהו פנימי -
כן הצלחתי בימים האחרונים למצוא רגעים של שקט בלב, גם בתוך הקושי הגדול.

זה משהו שהיה לי פעם ובחודשים האחרונים אבד לי.
עכשיו, הרגשתי שהצלחתי פתאום לאחוז שוב בזנב של זה.

[אהבת_עולם*]

שוב ושוב אני חוזרת להבנה שהדבר היחיד שנשאר לי אחרי הכול - זה אותי.
שום דבר אחר.
שום דבר אחר לא יציב מספיק.

להוותי, גיליתי לאחרונה שאפילו אלוהים לא.
רק אני.

וזה היה משבר גדול.

אבל זה, כפי שכבר כתבתי - כאשר נדמה לי שאלוהים הוא חיצוני לי.
אז ברור שלא יכולים להיות שניים - אלוהים ואני.

זה מה שאומר שאלוהים ואני - זה חייב להיות אותו הדבר.
בסוף הכול מסתכם באחד.

[אמא_ללי*]

_זה מה שאומר שאלוהים ואני - זה חייב להיות אותו הדבר.
בסוף הכול מסתכם באחד._
בדיוק.
הלוואי שהייתי מצליחה לזכור את זה יותר. ולהרגיש את זה יותר.

[אהבת_עולם*]

באתי לספר שהיום הבנתי באופן סופי ומוחלט - שאני רוצה ילדים !!!

הופתעתי לא מזמן לקרוא את זה.
מה, זה מה שכתבתי רק לפני כמה חודשים?!
בחודשים האחרונים אני כל-כך ! לא ! רוצה ! ילדים !

כבר שנים אני בבאופן, קוראת כאן בשקיקה, מתוך מחשבה - שאני צוברת ידע לקראת הפיכתי לאמא.
הרי זה מה שהכנתי את עצמי רוב חיי להיות.... כבר משנות העשרה שלי התחלתי בהתעניינות אינטנסיבית בנושא...
ואילו לאחרונה, ככל שאני יותר קוראת כאן בדפים, כן מתחזקת אצלי ההרגשה שאני לא רוצה להיות אמא בשום פנים ואופן !
האימהוּת, למרות רגעי ההתעלות שבה, נשמעת לי בגדול כסיוט מתמשך, רווי קונפליקטים בלתי נגמרים, לילות בלתי נגמרים, ורגשי אשמה עוד יותר בלתי נגמרים.
ובשביל מה? בשביל להיות משועבדים ליצורים צווחניים, אגואיסטיים וגחמניים?
לא תודה !

***********

מאוד יכול להיות שהרגשות האלה מונעים ממצבי הרגשי. ועל כן הינם דבר שדורש תיקון.
מצד שני - יכול להיות שזה לא קשור למצב רגשי זמני, אלא זה הרצון שלי באמת. ולכן אינו דורש תיקון.

באמת שאני לא יודעת.

***********

לפעמים נדמה לי שרק כשאהיה בתוך קשר של אהבה אמיתית - אז אדע.
אם יעלה בי הרצון הזה אז, לברוא חיים חדשים מתוך האהבה הזאת - אז כנראה שכן. ואם גם אז לא יעלה - זה אומר שלא.

כרגע אני מרגישה שלא.
ממש לא.

[אהבת_עולם*]

הלוואי שהייתי מצליחה לזכור את זה יותר. ולהרגיש את זה יותר.
אמא ללי,
זאת הרי הבעיה. שגם אני לא מצליחה לזכור שאלוהים ואני זה אחד.

זה מה שהביא אותי למסקנה שמה שאני צריכה זה 'רק' לדבּוק בי.
לא באלוהים. בי !

וזה כבר באופן טבעי יְדַבֵּק אותי גם באלוהים - מכיוון שזה אותו הדבר - גם (!) אם אני לא זוכרת את זה.

**********

ואת חושבת שלדבוק בעצמנו זה מובן מאליו?

[חמור_אביר*]

איחולי על התובנה בעניין ילדים...

[שוות_נפש*]

את יודעת מה אני בקריאה של הדברים שללך? את שואלת ושואלת ותוהה על הכל. שום דבר הוא לא מובן מאליו
_לפעמים נדמה לי שרק כשאהיה בתוך קשר של אהבה אמיתית - אז אדע.
אם יעלה בי הרצון הזה אז, לברוא חיים חדשים מתוך האהבה הזאת - אז כנראה שכן. ואם גם אז לא יעלה - זה אומר שלא.
כר_
יכול להיות

[מתחדשת*]

הבוקר שמעתי את השיר הזה וחשבתי עלייך.
שבת שלום @}

[אהבת_עולם*]

מתחדשת, הבנתי על מה השיר רק כשחיפשתי את המילים בגוגל. (קשה לי להבין את השירה באנגלית)
אכן צודקת, זה קשור לדברים שאני עוברת עכשיו.

אני חושבת שמה שאני עוברת זה קצת שונה מלהגיד 'כוחי ועוצם ידי'.
יש אנשים שלא מאמינים שיש אלוהים, והם אומרים שהם סומכים רק על עצמם.
הגישה הזו תמיד הרתיעה אותי, וגם עכשיו לא נראה לי שזאת הגישה שלי.
אני כן מאמינה באלוהים - רק שנראה לי שאלוהים זה משהו אחר ממה שחשבתי.
ונדמה לי שהדרך אליו זה אולי אפילו קצת לעזוב 'אותו' בינתיים (או את מי שדמיינתי שזה הוא) ולמצוא את החיבור לעצמי.

נראה לי, שאותם אנשים שנוקטים בגישה הראשונה סומכים על הכוח האנושי שלהם - (שזה באמת כנראה נועד לכישלון), בעוד אני מדברת על משהו אחר.
מקווה שהצלחתי להסביר את ההבדל.

אני לא יודעת לאיזה משני הדברים ג'ון לנון התכוון.
ועדיין - אני די מזדהה עם התחושה שהוא מעביר.

גם, יכול להיות שאפילו מי שנוקט בגישה הראשונה - יגיע בסופו של דבר לאותו הדבר, ואולי אני סתם לא מספיק מעריכה את זה.

נ.ב.
תודה על השיר