מעבר מבלי חיתולים לגמילה

תזמורת הים, לכן מאוד חשוב ללמד את הילד שלך, שיש לו גישה ל"חוץ", שיעשה בחוץ.
את יכולה ללמד אותו כבר עכשיו את ההבדל האמיתי בין "רצפה", שעליה לא עושים פיפי, לבין "אדמה", שעליה כן עושים פיפי. אתה רוצה לבד? אין בעיה, תצא.
זה אפשרי? זה יפתור לך גם את בעיית הרצון בעצמאות, וגם את בעיית הניקוי.

אה, אני מעודדת אותו לעשות בחוץ, אין ספק. אנחנו גרים בבית צמוד קרקע והוא משקה את הגינה לעתים קרובות. גם שם יש לי עדיין בעיה- הוא עושה גם על השביל ולא רק על האדמה, אבל אני מתארת לעצמי שההבחנה בין הדקויות האלה תגיע עם הזמן.
מה שהיה מקל עלי היה לתת לו לצאת החוצה לבד גם כשאני עסוקה במשהו בתוך הבית, אבל זה בלתי אפשרי כי יש לו גישה לכביש והוא לא מפחד להתרחק מהבית. אז אי אפשר להגיד לו "תצא", אני צריכה לשים לב שהוא צריך, ולהוציא אותו. לפעמים זה מה שאני עושה- כשאני בטוחה שהוא צריך, והוא לא רוצה לשבת על האסלה, יוצאים לגינה ומורידים מכנסיים, ואני נותנת לו לשוטט עד שהוא עושה פיפי, ואז אני יודעת שאפשר להכנס שוב הביתה. כמעט כל הפספוסים מתרחשים כשאנחנו בתוך הבית, אני עסוקה ולא שמה לב שהוא הודיע

.
חוץ מזה, חשוב לי שיפנים גם את נושא השימוש בשירותים, למצבים שבהם אין גישה לחוץ, למשל אצל ההורים שלי.

היום המאזן נטה לראשונה לכיוון הפשפושים ולא לכיוון הפספוסים. 2 פשפושים יזומים מוצלחים, 3 פשפושים שהתחילו כפספוס ותפסתי באמצע (לקחתי למקום מתאים וכו'), פיפי אחד עצמאי בגינה ורק 2 פספוסים מפוספסים לגמרי. הוא גם קם יבש משנ"צ.

התחלתי גם לבדוק מה קורה בלילה (ישן עם חיתול מאז ומתמיד- נסיון לא מוצלח של בלי חיתולים גם בלילה מתועד ב בלוג ברווזון בלי חיתולים). לאחרונה שמתי לב שהחיתול בבוקר פחות ספוג. הלילה בדקתי את החיתול כשהוא התעורר בפעם הראשונה- היה רטוב והחלפתי. אחר כך הוא ישן רצוף (מ 1130 בערב עד 7 בבוקר בערך, אלא אם כן היתה התעוררות לילית שאני לא זוכרת- מה שבהחלט אפשרי) והתעורר עם חיתול יבש. נסיתי לקחת אותו להתפשפש כשהתחיל לקטר מתוך חצי שינה, עדיין לא ער לגמרי, אבל לא הסכים- רצה לחזור למיטה, לינוק ולהתעורר לאט לאט כדרכו (והשתין בחיתול תוך כדי). נראה אם תהיה התקדמות גם בזה עכשיו.

מה קורה כאן?

הבוקר- פיפי ראשון בשירותים. אחר כך היה אצל אמא שלי, עם חיתול, עד הצהריים.
אחה"צ, בבית, פעמיים הודיע ופושפש, פעם שלישית הושבתי על האסלה בלי הודעה מיוחדת מצדו ומיד עשה פיפי. לא היה שום פספוס כל אחה"צ והערב.

אתמול פתאום תפסתי. בשעה רבע לשמונה בערב היינו בדרך לוטרינר עם החתול התורן. החיפושית נעה בחוסר שקט בכסא שלה. פתאום שאלתי אותה "אולי את צריכה פיפי?" והתשובה היתה נידנוד ראש חיובי. האמת המדהימה-עברו מעל 3 שעות מאז שעשתה בפעם האחרונה... אין לי מושג כמה בדיוק, זה היה מתישהו אחרי שקמה משנת הצהריים שלה והיא הספיקה מאז לשחק בגינה, לעשות טיול עם אבא ובובה בעגלה לגן השעשועים, לגלוש במגלשות, לשחק בחול... אני לא זכרתי להזכיר לה או להושיב אותה והיא מצידה לא פספסה בכלל. זהו, נראה לי שה"אחריות" עברה אליה סופית. הילדה שלי,בגיל שנה ושמונה חודשים, היא מה שנקרא במיינסטרימית "גמולה". הללויה! בנוסף לשמחה הזו היא גם סוף סוף הסכימה לעשות פיפי בשיחים בגינה ככה שאין יותר סיר ענק במאחורה של האופניים שלי, עכשיו כבר יש מקום לכדור כמו שהיא תמיד רוצה.
מדהים! ברור לי שבילד הבא אני לא אחכה להתחלה מאוחרת. חבל על כל דקה!

הילדה שלי,בגיל שנה ושמונה חודשים, היא מה שנקרא במיינסטרימית "גמולה". הללויה!

אורית, כל הכבוד.
עקבתי בדממה אחרי כל התהליך שלכם וחשבתי לעצמי שאת צריכה להיות מאוד אופטימית כדי לראות שזה הולך לאיזשהו כיוון. אשרי המאמין.

אופטימיות זה השם האמצעי שלי

מדהים מה שקורה בימים האחרונים. הקשב שלי התחדד פלאים, והתקשורת השתפרה בהתאם. הוא מודיע, אני מבינה, הוא מחכה שאקח אותו, משתין כשאני מציעה לו, איפה שאני מציעה... היום היה כבר רק פספוס אחד.

מזמן לא כתבתי. נהיה ממש משעמם אצלנו...

הילד יבש.
פספוסי פיפי- ענין נדיר. אני מסתובבת אתו בלי חיתול בכל מקום, כל היום. זורקת מכנסיים רטובים לכביסה פעם בכמה ימים, בקושי. כשכבר יש פספוס זה קורה לרוב באוטו (כשהוא מתעורר משינה לפני שהנסיעה נגמרה), או כשאני לא בסביבה, או כשהוא עייף/חולה.
בשעה טובה הגענו לשלב שבו החיתולים לא רלבנטיים גם כשהילד לא אתי. כשאמא שלי שמרה עליו לפני כמה ימים השארתי בלי חיתול והסברתי לה איך לפשפש אותו (הוא בכלל לא עשה פיפי כל הזמן שלא הייתי. היא דווקא הציעה לו).
קקי עדיין מתפספס לעתים קרובות. אני כבר לא מודאגת מזה- אחד הדברים שהפנמתי בתהליך הזה הוא שכל רגרסיה היא זמנית. הזמן עושה את שלו והמגמה היא מגמה חיובית. אז ייקח עוד כמה שבועות עד שאתחיל לתפוס את כל הקקי בזמן. לא נורא.
אבא שלו, שלא הבין בשום אופן לפני חודש ומשהו למה אני מתעקשת להוריד חיתול ולנגב שלוליות כל היום, פשפש היום את הילד בעצמו ומיוזמתו

השבוע צלחנו גם בקיעת שן, על כל התסמינים המוכרים- חום, נזלת, שלשול- בלי חיתולים, ועם רק מעט יותר פספוסים מהרגיל. פעם אחת בלבד הלבשתי חיתול, בערב יום העצמאות, אחרי שהיה לו שלשול, והלכנו לאירוע במקום ציבורי וסגור.
לאחרונה הוא מעדיף להתפשפש גם בבית בעמידה, במקלחון או באמבט. אני מאפשרת- כל עוד יש שם חור שמוביל לביוב, סבבה. בהמשך אלמד אותו להשתין בעמידה לאסלה. בינתיים נוח לי ככה. מאז שגילה את אופצית המקלחון הוא מתפשפש בשמחה וברצון גם אצל הורי, מה שהיה תמיד נושא בעייתי (את הכיור שלהם הוא אף פעם לא אהב, ואין גינה).
בצהריים משתדלת להשכיב בלי חיתול. לפעמים קם יבש, לפעמים לא. נדמה לי שכשאני מזכירה לו לפני השינה שאקח אותו לפיפי כשיקום, זה עוזר. בכל אופן קם יבש לעתים קרובות בהרבה יחסית לתקופת השינה בחיתול.
בלילה עדיין מחותל ועושה לפחות 2 פיפי- פה עדיין אין שינוי. אבל עכשיו הוא מתחיל להתנגד ללבישת החיתול. מאד משמח אותי- אני זכרת כמה ביאס אותי כשהוא היה לובש חיתול ללא התנגדות מיוחדת

. מהרהרת בשינה ללא חיתול, אבל עדיין לא מצאתי פתרון לוגיסטי שימנע ממני לישון בתוך שלולית.

גם הפתרון הלוגיסטי - עניין של זמן.

איזה כיף תזמורת.
אנחנו גם בדרך. כל כמה ימים רגרסיה ואז התקדמות. לא משעמם...
לפחות שנ"צ תמיד בלי חיתול. לילה עם. בין לבין כל מיני, אבל בחוץ עם חיתול (אלא אם מטיילים עם הכלבה כשהיא בקואלה על הגב, מיד אחרי פיפי כמובן), ועם אבא לפעמים ככה ולפעמים ככה.
לרוב כשאנחנו לא אחת על אחת, היא לא ממש מודיעה. וגם לא כשהיא איתו לבד. אבל הבוקר היא הודיעה לו, וגם הוסיפה "רגע" (הפנימה

), והפיפי יצא בסיר. שמחתי עד מאוד.

|כן|
לגבי הלילה - מגבת גדולה הפרושה מתחת לסדין בצד שלו, היא קריטית לצמצום הקף השלולית

קרוטונית, את מסתובבת יותר מדי בתפוז

צרה חדשה:
הקטנה מסרבת בתוקף לשירותים או לסיר, מוכנה לעשות בכל מקום אחר. זה לא שביתה כי היא כן מודיעה אבל ממש נרתעת מהמקומות המקובלים.
הפשרה שמצאנו בינתיים: מסתובבת עם מגבת וכשצריכה פורשת את המגבת ועושה עליה פיפי, בדכ מסכימה שאוריד לה תחתונים וגרביים לפני. יודעת פחות או יותר שעל הרצפה כן ועל הספה והמיטה לא. ובכז העניין די מתיש. אני יוצאת מנק הנחה שזו תקופה ושזה יעבור לה

מיני רגרסיה.
פתאום, לפני כמה ימים. פיפי במכנסיים פה, פיפי במכנסיים שם. בהתחלה אחד ביום, אחר כך שניים ושלושה. ופתאום- גם סימנים של שביתת פשפושים- מסרב להתפשפש, ואחרי דקה עושה במכנסיים. כאן כבר התחלתי לתלוש שערות מתסכול. שוב פעם? חוזרים אחורה?
אחרי שגמרתי לתלוש, ולרקוע ברגליים ולהתעצבן, חשבתי לי איך זה שבאותו יום שאצלי הוא פספס פעם אחר פעם, לאמא שלי הוא הודיע שהוא צריך ועשה במקום המתאים (הוא לא מודיע במלים, כן? זה שהוא מודיע לאמא שלי באופן שהיא מבינה, זה בכלל לא מובן מאליו). שמתי לב שאמא שלי הפשיטה אותו לגמרי בחלק התחתון ונתנה לו לעמוד לבד ולהשתין, בלי להחזיק אותו ובלי לכוון לו.

הילד פשוט לא רוצה שאעזור לו.
שיניתי מדיניות- מתפשפשים לגמרי בלי מכנסיים, הילד עומד לבדו, אני לא מחזיקה ולא משעינה קדימה ולא מכוונת ולא כלום. רק מפשיטה, מביאה למקום מתאים, ואומרת לו שהוא יכול לעשות.
השביתה נגמרה.
מדי פעם, מחוץ לבית, אני לא מפשיטה לגמרי. הוא מסכים. נראה שיש מינון מסוים של התערבות שלי שהוא מוכן לקבל. אני עוברת את הגבול- הוא מגיב בהתנגדות.

וואו. אני מתפעמת.
קודם כל אני מתפעמת מהמהירות של החשיבה והתובנה שלך! התבוננת, יצאת מנקודת הנחה שיש פה משהו שבא מצורך, ועלית עליו!

טוב, ברור לך מי ההשראה שלי (כלומר בזכות מי לא נשארתי בשלב מריטת השערות, אלא המשכתי הלאה

).

מדהים

שליחה על ידי חוזרת* » 06 מאי 2007, 03:33

סוף סוף התחלנו לעשות פיפ בסיר ולא ברצפה
אבל מה בהצעד הבא? זה נראה שהילדונת ( בת שנתיים) לא רוצה חיתול לפעמים,
איך יוצאים החוצה עם עגלה? איך יודעים אם היא מוכנה לישון בלי חיתול
היא עדיין מבקשת חיתול כמה פעמים ביום
תודה!

שבוע שלם עבר מאז ינוקא ביקש במפורש "תונים" (תחתונים) ולא חיתול. אתה רוצה חיתול, שאלתי- תנועת ראש מצד לצד, לא. כבר הרבה זמן שהוא מסרב, התחלתי לקרוא לחיתולים (מאדר איז) "תחתוני גמילה" וזה עזר קצת, עד שהבנתי שכבר חם ושהוא בעם לא היה מכור לחיתולים אף פעם, והודיע מגיל שבועיים...אז שיחררתי.
אז הוא כבר שבוע בתחתונים. כשאני נלחצת הוא מפשפש לא בסיר. כשאני משחררת על אמת- הוא מודיע ומבקש שאקח אותו ואושיב אותו. בן שנה ושבע, מסרב לעשות בעמידה, יושב כמו אמא ואחותו. האמת זה, נוח...

חוזרת ,
יוצאים החוצה עם סיר, בעגלה, באוטו. הוא לא עושה כשהוא ישן, הוא חייב להתעורר ולפתקוח עיניים ולקום פיזית בכדי להשתין.
אם היא לא רוצה חיתול, זו הזדמנות לעבור לתחתונים.

חוזרת, האם זו ילדה שגדלה בלי חיתולים?
אם לא, את מוזמנת לדפי גמילה מחיתולים.
לשאלותייך, פשוט מורידים חיתול בחוץ ורואים מה קורה. סיר אפשר לקחת גם מחוץ לבית (הבנתי שיש סירים מתקפלים- לא מכירה אישית).
שינה- מנסים ורואים אם היא קמה יבשה.

טוב
היא עדיין מפשפשת בעיקר על הרצפה ולפעמים בסיר (למדה להתיישב עליו לבד אז היא מוכנה) ועל השירותים היא ממש עושה חרם
ועכשו, בשבועות האחרונים נדמה לי שהיא פוחדת מהקקי. היא מבקשת ידיים כל פעם שצריכה קקי, לא מוכנה לשבת בסיר או בשירותים, כך שאני עומדת ומחבקת אותה ואז הקקי יוצא (אני מקווה שהיא לא עוצרת אותו, אבל זה גם אפשרי), על הרצפה, וזה קצת מלחיץ אותה, במיוחד אם הרגל קצת התלכלכה - מבקשת שאנקה לה ושאקח את הקקי.
זו תופעה מוכרת או בעיה? ומה עושים? זה עובר לבד?
למרות שאנחנו היינו הרבה זמן עם חיתולים (רב החורף) קקי כמעט תמיד היה בשירותים או בסיר מגיל מאד צעיר, כך שזה לא חדש לה.
אמנם אני לא לוקחת אותה על הידיים כשהיא צריכה קקי (מסיבות מובנות P-:), אבל אין לחץ בכלל סביב הנושא מצדי.

תזמורת, בן כמה הוא? || || || || !!!
כי פשושי עומד לבד, הוא עדיין לא שובת, אבל אולי כדאי לעשות איזה שרפרף מול האסלה, שיפתח עצמאות מול השירותים, ולא בכל מקום P-: ?

שנה ושלוש.
תנסי.
אצלנו שרפרף עוד לא הולך. הוא מעדיף לעמוד בלי עזרה ממני במקלחון או בתוך האמבט (או בחוץ, כמובן) ומבחינתי זה מספיק טוב. אבל שווה לנסות.
המסר של מהו המקום המתאים יכול (לדעתי) לחלחל בהדרגה- עכשיו הוא יודע שזה בחדר השירותים (אם כי גם שם לאחרונה מעדיף לעשות ממש ליד האסלה ולא במקלחון

), ובהמשך ידע שזה רק בתוך האסלה.

הלילה היה לילה הסטורי.
הילד קם יבש.

סתם ככה, בלי שום אזהרה מוקדמת, אחרי שנה ורבע של לפחות פיפי אחד או יותר מדי לילה (שלא לדבר 3 חודשי קקי בלילה

).
אירוע חד פעמי, או שיהיה שידור חוזר?

אירוע חד פעמי, או שיהיה שידור חוזר?
תלוי במרפי, לא?
<אח, פתחת את הפה...>

אחרי שנה ורבע של לילות רטובים נראה לך שאני יכולה לשתוק???

מתחשק לי לפרסם את זה בעיתון

<הלילה השכבתי בלי חיתול. שיהיה. אם כבר להתגרות במרפי אז עד הסוף>

מתחשק לי לפרסם את זה בעיתון
ישר לאימייל האדום בויי-נט!

הידד!

היה שידור חוזר

ייישששש!!!

אבל מרפי לא פרייר, אז היו שני פספוסי פיפי הבוקר. בסדר, בסדר, אני אפסיק להשוויץ. הבנתי את הרמז

(הוא לא מודיע במלים, כן? זה שהוא מודיע לאמא שלי באופן שהיא מבינה, זה בכלל לא מובן מאליו).
בטח תצחקו על השאלה...אז איך הוא מודיע?
וחוץ מזה עלתה לי מחשבה: יכול להיות שדור הסבתות, ש גמילה מחיתולים בגיל צעיר היה עיניין שבשגרה אצלו פשוט מתורגל יותר להקשיב?
(אנחנו בכלל שייכים לדף ההוא)

אצל אמא שלי הוא הלך למקלחון (שם הוא עושה) וקרא לה שתפתח לו את הדלת.
אצלי או שהוא מבקש ללכת למקום המתאים, או שהוא מושך אותי ביד לשם, או שסתם נהיה פתאום חסר שקט.

תזמורת

!
גם אנחנו כנראה בתחילתה של "גמילת לילה". עד עכשיו היתה תמיד עם חיתול בלילה (שנתיים וחודש), אתמול לראשונה סרבה לחיתול וביקשה תחתונים. בערך בשלוש ברח לה קצת פיפי, את השאר עשתה בסיר, אבל נכנסה להיסטריית בכי שהיה ממש קשה להרגיע. לא ברור לי למה, עוד קורה מדי פעם שהיא מפספסת בשנ"צ, ולרוב אין לה שום תגובה בעייתית לזה.
קשה לי לראות איך אנחנו מגיעים ללילה יבש לחלוטין, כי בדרך כלל היא קמה עם חיתול כבד מאד. מצד שני , אני חושדת כבר מזמן מזמן שהשינה הקטועה והגרועה שלה נובעת, בחלקה לפחות, מהתעוררות לפיפי. אז שווה לנסות.

אנחנו נכנסנו למבוי סתום משהו.
הוא מודיע על פיפי ולא מוכן (שביתת פשפושים) לשבת על הסיר, לעמוד במקלחת, אסלה, כלום. צריך צריך ומתאפק עד ש...פשוט משתין איפושהו, עם העדפה ל"על ארון האמבטיה" כשהוא משחק בכיור...
מצד אחד- יבש, לילה, נסיעות, טיול. מצד שני- מחזיק, לא מוכן כמעט בכלל שאעזור לו ולבד גם לא רוצה. שנה ושמונה.
לא אכפת לי שתשתין איפה שהוא, העיקר תשתין. מצד שני, בעסה לשטוף כל הזמן. מצד שלישי, עניין שלך. מצד רביעי- ומה יגידו? זה גמול בכלל?
בקיצור, אנחנו באותו מקום שהיינו לפני שנתיים, כשהגדולה נגמלה. התאפקות סדרתית שמסתיימת בפיפי אקראי בלתי נשלט, תוך סירוב מוחלט לכל דרך שהיא לפשפש. עם קקי, טפו-טפו אין בעיה.
בשמת?

קשה לי לראות איך אנחנו מגיעים ללילה יבש לחלוטין, כי בדרך כלל היא קמה עם חיתול כבד מאד
יקירתי, זה הדרגתי. אנחנו עברנו מחיתול מלא בבוקר להורדת חיתול ופספוס-שניים בלילה, אח"כ להתעוררות פעם אחת לפשפוש, והיום ברוב הלילות הוא כבר לא צריך אפילו להתעורר אלא מחכה לבוקר (הלילה למשל פשפשתי אותו בתקווה שיישן עוד קצת, אבל ראיתי שהוא לא חייב את זה. ובאמת החזיק מעמד עד שש, וגם אז עשה רק רבע שעה אחרי ההתעוררות).

שם הדף נראה לי לא רלוונטי לילדים שגדלו בלי חיתול, הרי אין ממה לגמול כאן אם הילד לא "מכור לחיתולים",
אולי מתאים יותר שיקרא מעבר מבלי חיתולים לבלי להרטיב במכנסיים או משהו כזה... (-:
בימים האחרונים שמתי לב שבחודש וחצי האחרון הגור הרטיב רק פעמים בלילה, ז"א קם עם חיתול יבש,
הפעמיים היחידות שכן ברח לו בלילה היו כשישן ערום... /-: האיש העלה רעיון שאולי הוא צריך תחושה של משהו עוטף ע"מ שלא יברח לו ומאז ישן כבר שבוע עם תחתונים ורק הלילה ברח לו... יותר נכון אני התעצלתי לקום כי הוא דווקא כן הודיע (התפתל בטירוף). ואחרי שנה ועשרה חודשים של פשפושים, כבר 3 חודשים בערך שאין כמעט בכלל פספוסים ביום (אולי פעם בשבוע, וגם זה רק טיפה של שתן שמשחרר ולא ממש פספוס).
כשאני מסתכלת אחורה, או מטפלת בילדים אחרים עם חיתול בכלל לא מובן לי איך אפשר עם חיתול?!
ברור לי שבילד הבא זה יהיה בלי חיתולים!

דרך אגב את החיתול בלילה (תחתון גמילה) התחלנו לשים לפני חצי שנה, כשהתחלתי ללמוד, בהתחלה רק בלילה שלפני הלימודים ובהמשך בכל לילה (בדר"כ קמתי כל לילה כ-3 פעמים לפשפוש מעל הכיור - עקב סרבנות לסיר בלילה), תדירות פשפושי הלילה ירדה לאט לאט עד שהגענו למנוחה ולנחלה של כמעט ובלי פיפי בלילה (אבל השקמה מוקדמת יותר בבוקר לפיפי עירני בסיר...) אולי הלילות החמים של הקיץ עוזרים (גם לא קר וגם יש לי פחות חלב אם אני לא שותה בלילה מה שמוביל לפחות פיפי?)

מישהי יכולה לנסות לענות לי? שביתת פיפי מוחלטת?

לוטם,
מציעה לך להוריד לחץ לגמרי.
לדעתי, תני לו להסתובב בלי מכנסיים ואל תתיחסי בכלל לנושא הפיפי. שיעשה מתי שהוא רוצה.
אם הוא משתין איפה שממש לא מתאים (על המיטה/שטיח וכאלה) תגידי לו את זה. אבל תני לו חופש לבחור איפה כן להשתין.
ברגע שיהיה יותר שיתוף פעולה מצידו תוכלי לכוון אותו לאיפה שבאמת מתאים, בלי לעורר התנגדות.
וממליצה בחום להפטר מהמחשבות על "מה יגידו". רוב הילדים בגילו ממילא מחותלים 24/24

תודה תזמורת...

מה שתזמורת אמרה

בהסתייגות קלה: אני כן הייתי מאפשרת להשתין "בכל מקום", כלומר על הרצפה, אבל לא ממש על הארון וכדומה. יש גבול דק בין הקטע של "לעשות בכל מקום כי הם חושבים שהם על הקרקע בשטח של השבט ליד האוהל"

לבין "לעמוד ליד הארון ולכוון". הגבול הוא לא כ"כ גבול פדגוגי, כמו שהוא גבול פרקטי, של הצורך לשמור על הבית ורהיטיו כדי לחיות כהלכה (וארון אי אפשר למגן, להבדיל מספה).
לכן, במקרה של הארון, הייתי מייד לוקחת אותו (על פי עצה ישנה שנתנה מישהי בדף על גמילה מוקדמת), מעבירה למקום שבו כן מקובל לעשות, ושימשיך שם.

מישהי יכולה לנסות לענות לי? שביתת פיפי מוחלטת?
הי תזמורת,
אם תקראי אותי קצת יותר למעלה תמצאי תאור דומה, וגם הגיל דומה. היא סירבה (בלשון חצי עבר) באופן מוחלט ופתאומי לסיר ולאסלה, ופשוט החלטתי שתעשה איפה שבא לה, אם כי הסברתי לה שעל המיטה/ספה זה לא ככ מתאים לי ועדיף על הרצפה, ומאז התחילה גם להגיד (בעיקר כשהצעתי לה סיר): רצפה. זה די מעייף אבל לא נורא ככ. חשוב לה נורא לעשות לבד, ואחד הדברים ש'החזירו' אותה לסיר בשבוע האחרון זה שהיא למדה להתיישב עליו לבד.
מה שיותר קשה אצלנו זה תיאור דומה לשלך רק לגבי הקקי, כפי שתיארתי למעלה. זה עדיין לא פתור ולא ככ יודעת מה אם בכלל לעשות בעניין. מחכה שזה יעבור.

בהסתייגות קלה
למה הסתייגות? זה בדיוק מה שאני כתבתי, בניסוח אחר (מודה ששלך יותר מוצלח

).
במקרה של הארון, הייתי מייד לוקחת אותו (על פי עצה ישנה שנתנה מישהי בדף על גמילה מוקדמת), מעבירה למקום שבו כן מקובל לעשות, ושימשיך שם.

אם כי הייתי מחכה עם זה קצת עד שהוא יתחיל להראות סימני שיתוף פעולה.

רק עכשיו הגעתי למחשב, אז מסכימה עם מה שנאמר מעלי.
אגב, הוא עושה על ארון הכיור מפני שהוא משחק במים והמים משחררים את הפיפי (-:
אז תחשבי אם אפשר לעזור לו על ידי פתיחת ברז כשהוא על הסיר או מול האסלה.

למה הסתייגות? זה בדיוק מה שאני כתבתי, בניסוח אחר
בקריאה שנייה במצב ערני יותר - נכון

אגב, הוא עושה על ארון הכיור מפני שהוא משחק במים והמים משחררים את הפיפי נכון.
הרמתי את השטיח הגדול בסלון. הוא הכי מעדיף לעשות על הרצפה ומדי פעם הוא מבקש לאסלה. היום, לראשונה (בשנה האחרונה לפחות(בלי חיתולים מגיל שבועיים?)) הוא עשה קקי בתחתונים. אני חושבת שאפילו עם רב פעמי הוא תמיד מודיע ומוכן להתפנות בסיר או אסלה. זה ממש מוזר לי. כאילו שהוא בודק את היכולות הגופניות שלו, מושך את עצמו, מתבונן בתחושות ובחוויה. עברנו לאסלה והוא ישב שם בנחת קצת וירד אחרי ניגוב. אולי גם עם הפיפי- חשוב לו לפשפש שלולית, להרגיש?

לוטם, זה כל כך מזכיר את מה שקורה אצלינו עכשיו.
היא לא מודיעה. פתאום הפסיקה כמעט לגמרי.
מתי כן? או בשניה שהיא עושה (לוחשת "קקי" כשהפיפי יוצא), או כשהיא עלי. או לקקי.
לפעמים היא מודיעה, יושבים יושבים יושבים על הסיר. שרים שירים, קמים יושבים, וכלום. מוותרים, לובשים מכנסיים.
אחרי כמה דקות פספוס. כמובן.
או שנדמה לי שהיא צריכה ואני שואלת אותה. בדר"כ כשהתשובה היא כן, היא עונה לי קקי. אבל לא, הפסיקה לענות.
אחרי דקה פיפי. בלי שלקחתי.
אז זה לא ששומדבר לא הולך, אבל פתאום הרוב לא בסיר. וזה ממש לא מפריע לה.

ומחרתיים נוסעים לטיול ארוך. נעבור לח"פ. לא נהיה כמעט שבוע.
ניקח איתנו סיר תכלת אהוב. וכשנהיה בסביבה ביתית נציע. מקווה שישאר משהו מהתהליך אחרי שנחזור...

נדמה לי שזו בעצם קריאה לעצמאות. ברגע שאני משחררת, על אמת, איכשהו נגמרים הפספוסים.
סלט פירות, שום דבר לא נעלם, ח"פ יקלו על כולכם בטיול ואז בחזרה לשגרה. למרות שר"פ יותר טובים לסביבה...

שום דבר לא נעלם
בתזמון מושלם קיבלתי את ה POTETTE יום לפני הנסיעה. זה סיר מתקפל עם ליינרים שיש בהם מן תחבושת ספיגה. כשיגמרו פשוט אשתמש בניילונים רגילים עם תחבושת הגיינית. נראה לי שיעשה את העבודה.
בדרך לשם עשתה פיפי בדבר הזה באחת העצירות.
לילה אצל חברים, סיר תכלת לפני השינה, אחרי השינה.
עד הנסיעה חזרה רק בסיר תכלת, בעיקר בבוקר. לפעמים במקטין של חברים.

ובנסיעה חזרה (נהגתי את הדרך לבד עם שתי המקסימות שלי. עצרנו לישון במלון בחצי הדרך), עשתה בפוטט כל פעם שעצרנו לפיפי.
כשחזרנו, החיתול ירד.
כמובן שהיו פספוסים (כרגיל), אבל נראה שחזרנו למה שהיה כמעט.
יכוליות שהיא קצת התרגלה לח"פ ופחות מודיעה, אבל המודעות עדיין שם.

חוזרת לעדכן עם בשורה באמת מרעישה- הילד, סוף סוף, בשעה טובה, אמר "פיפי". ליתר דיוק, "פפה" בסגול (עדיין לא מבטא חיריק

).
היום בבוקר אמר לראשונה פפה כשהלך לעשות פיפי בשירותים, ובערב כשהיה עם בן זוגי הוא אמר לו פפה פפה, והאיש לא הבין מה זה, עד שראה את השלולית.. כלומר, הילד אשכרה הודיע לו שהוא צריך פיפי, במלים!!! מי גאון של אמא?

אני מאד מקווה שיאמץ את התקשורת המילולית גם אתי, כתחליף לטלפתיה הרעועה שלנו...

ועדכון כללי- אנחנו בלי חיתול בכלל ביום- לגמרי, בכל מקום, בכל מצב, אתי ובלעדי. יש קצת פספוסים, לפעמים אין ימים שלמים, לפעמים 2 ביום. אתי בדרך כלל הוא לא מודיע- מחכה שאקח אותו ביוזמתי. לאמא שלי מודיע, נראה שגם לחמי, וכאמור לעיל, גם לבן זוגי. בהחלט נראה שממני הוא מצפה לטלפתיה בעוד שאיתם ברור לו שצריך להגיד להם בפירוש- האם זו מחמאה סמויה ליכולת שלי לנחש בעצמי מתי הוא צריך?

הייתי מעדיפה שיחזיק ממני פחות, ולא ישתין במכנסיים כשאני שוכחת להציע לו

קקי- לרוב אין פספוסים, קולטת אותו עושה את הפרצוף או סתם נעמד, שניה לפני שהקקי יוצא, ומחזיקה אותו בתנוחת פשפוש (לא מתלהב מלשבת על האסלה לקקי). כשיש פספוס הוא מודיע (בדיעבד). אתמול בדיוק היה פספוס- הלכתי איתו לטיול- מרפי דאג שיהיה לו קקי דווקא כשאני יוצאת בלי עגלה ובלי בגדים להחלפה או נייר טואלט או מים- ופתאום הוא מצביע על משהו על השביל ואומר לי "זה, זה!" בהתלהבות ולא הפסיק עד שהתכופפתי וגליתי שמדובר בגלל טרי מתוצרתו, שנפל דרך המכנסיים... (קברתי את מה שהיה צריך לקבור ולקחתי אותו ישר הביתה להתנקות ולהחליף בגדים).

לילה- אחרי כמה לילות יבשים, שעדכנתי עליהם לפני כחודש, חזרו כמה לילות רטובים, ושוב יבשים, וכרגע המאזן עומד בערך על 50:50. החזרתי את החיתול בלילה- אם הוא קם יבש זה ממילא לא משנה מה לבש בלילה ואם קם רטוב, זה חוסך כביסות. כמו שזה נראה הוא בדרך להיות לגמרי יבש בלילה בלי שום מאמץ מצדי, וכמו תמיד אצלו, אני מניחה שזה יקרה לפני שאצפה לזה. אני רק משתדלת להקפיד לפשפש אותו לפני השינה. בכל מקרה, גם כשיש פיפי בחיתול, מדובר בכמות קטנה, בהחלט לא בפיפי רציני כמו שהיה עד לא מזמן (דליפות מהחיתול, סדין ובגדים לחים בבוקר וכדומה).

יש אייקון למחיאות כפיים? (-:

ארר, (לוטם, סלט) בדקתן שהם לא נהיים חולים או משו? יש הרבה חייעס שמסתובבים עכשיו, והילדים חולים, ועוד לפני שנהיים חולים ממש, כל הגזרה הדרומית מתחפרת בביצורים...
עוד הייתי בודקת אם אדום בטוסיק. אלה הדברים שאצלנו תמיד עושים שביתה.

תזמורת, איזה כיף לקרוא

אצלינו העניינים בהולד.
התחלתי לעבוד, הקטנטונת במשפחתון. היא עוד לא מבקשת לעשות בסיר/מקטין שם, אבל גם זה יבוא.
אני משתדלת להוריד חיתול כשהיא מגיעה הביתה.
אבל נראה לי שמרוב ח"פ, היא באמת התנתקה קצת מהתהליך.
בקושי מודיעה. ועושה שלוליות בכל פינה בבית.
אפילו קקי מתפספס לנו פתאום (לא תמיד).
הכי בטוח זה הפיפי של הבוקר. בלילה עם חיתול, למרות שקמה יבשה לסרוגין.
בינתיים אני ממשיכה לקחת לסיר ולמקטין, ומחכה שהתהליך ימשיך במשפחתון, וכמובן שומרת על אופטימיות.

|y| איזה יופי!!
בן כמה הוא?( בטח זה כתוב איפשהו ולא שמתי לב...)

שנה וארבע.

אצלנו שרפרף עוד לא הולך. הוא מעדיף לעמוד בלי עזרה ממני במקלחון או בתוך האמבט (או בחוץ, כמובן) ומבחינתי זה מספיק טוב.
זוכרת, תזמורת, שדיברנו על שרפרף מול האסלה? אז מצאתי פתרון אחר, שהוא מאוד אוהב! כסא של הגינה (פלסטיק, של כתר, עם משענת מעוגלת ו3 "עמודים" בקשת), והוא עומד עם הפנים למשענת, ומחזיק, ואני פותחת את המים בברז של הדוש, ותוך כדי שהוא מתלהב, ומחפש את המים שזורמים על הרצפה הוא עושה........
לגבי היציאות- הוא עושה מין פרצוף מתאמץ עם כאלה אנחות , שלדעתי בא מהמיזוג בין ללחוץ החוצה ושליטה שלא יברח, ומסתכל עליי, וכשאני שואלת אם לקחת אותו, הוא ממש מסתכל במבט של "כן, כן! איך את יודעת...?" . ואגב, שמתי לב שזה בד"כ קורה קצת אחרי שהתחלנו לאכול, אז אני ממש מנסה לתפוס את זה לפני שזה ממש מתחיל לצאת.
פשפושים- לא תמיד אני תופסת, לפעמים הוא עושה די בכוונה על הרצפה פחות מדקה אחרי שלקחתי לכסא האהוב שלנו........., והאמת ששמתי לב שכשאני מסתכלת על השעון ו20 דקות אחרי שהוא מפשפש על הרצפה- מציעה שוב, אני תופסת. ובעקרון, שמתי לב שאני תופסת ממש את רוב הפעמים. אבל לא צריך לספר לכן, שמרפי אורח קבוע שלנו. למרות הג'ינקס שעשיתי על הבלוג.... (אולי זה לא מחזיק בדפים אחרים, אני צריכה לבדוק בהוראות ההפעלה....

)
לגבי הלילה, הדפוס השתנה פתאום- לילה אחד הוא התעורר בסביבות 3 או 4 (לי העיניים עוד במצב OFF בשעות כאלה!) וינק והתפתל, ולא הצליח לישון. אבל אני התעלמתי, ונרדמתי, וכשהתעוררתי..... הבנתי מה קרה שם בדיוק.... ומאז, כשאני רואה שהוא מתפתל תוך כדי הנקה (באמצע הלילה) , אני לוקחת אותו (מנסה לפני ההנקה, ואחרי'ה) והוא עושה.
בבוקר, אנחנו מתפנקים במיטה, אני לוקחת אותו והוא עושה, ואז עוד פעם הוא יונק, ואחרי שאני מתלבשת (בהשראת פלייליידי P-: ) אני לוקחת אותו שוב והוא מפשפש וגם יש לו יציאה. וככה היציאה של הבוקר גם לא מתפספסת......
בן עשרה חודשים.... האם יש מקום לתקווה שבערך בגיל שנה וחצי הוא יהי'ה "גמול"? ז"א ללא פספוסים כל-כך, ועם תקשורת יחסית בהירה?

מי כתבה שהוא לא מוכן לשבת על האסלה? אפשר ללמד אותו לשבת בכריעה (ישיבת כובסת) מה שדומה מאוד לתנוחת פשפוש (אצלי בכולופן). אני מחזיקה אותו ככה, מניחה אותו כשהוא מחזיק את המכסה של האסלה המורם, ותומכת בו מהגב ומהברכים, והוא נהנה דווקא, והבנתי שזה גם טוב למערכת העיכול, ומביא להתרוקנות מלאה.

כלומר, הילד אשכרה הודיע לו שהוא צריך פיפי, במלים!!! מי גאון של אמא?
איזה יופי!!!!!!

(סלט פירות- מה זה מקטין?)

בן עשרה חודשים.... האם יש מקום לתקווה שבערך בגיל שנה וחצי הוא יהי'ה "גמול"? ז"א ללא פספוסים כל-כך, ועם תקשורת יחסית בהירה?
פפריקה,
תקוות כאלה זה הדבר הכי גרוע, כי הן מכניסות מימד של לחץ.
ובכל זאת- שמעי- אנחנו בגיל 10 חודשים היינו מחותלים 24/24, והיום הוא בן 1.4 ובהחלט עונה על ההגדרה שלך ל"גמול", אז התקווה שלך ממש לא בשמים.

הפטנט עם הכסא ענק! את מתכוונת שהוא משתין דרך החריצים בגב של הכסא?

פפריקה, אי אפשר לחזות.
אצלנו, בגיל שנה הוא כבר אמר כל הזמן. היו פה ושם פיספוסים, אבל לדעתי אצלו זה קרה בגלל האלרגיות.

מה זה מקטין?
מקטין אסלה - שמניחים על מושב האסלה וילד עם טוסיקטן יכול לשבת עליה בלי ליפול פנימה.
יש לנו אחד מרופד (שקיבלנו מאחותי), אחד עם מדרגות (ישבנון), אחד פשוט מפלסטיק (כרגע לא בשימוש, רזרבי), ואחד מתקפל לתיק.
אבל גם בו עוד לא משתמשים, כי יש לי את ה Potette (סיר מתקפל) והיא מעדיפה לעשות בו בתנאי שדה. להשקות עץ היא עוד לא מוכנה.

ואצלינו, יוצאות שיניים. מה שאומר המון קקים. ופיפי יותר תכוף (נראה לי שהתגלה לח"פ במשפחתון), והיא כמעט הפסיקה להודיע... אבל זה זמני, אני בטוחה.

הפטנט עם הכסא ענק! את מתכוונת שהוא משתין דרך החריצים בגב של הכסא?
[-:
וכן, והוא כ"כ נהנה, שהוא קצת רוטן שאני לוקחת אותו משם.
חוצמזה- בכסאות כאלה יש גם חורים במושב עצמו (שכששוטפים המים זולגים לשם) אז אם הוא קולע בדיוק בין החריצים , תמיד יש מוצא

מה שכן, כשהוא לא צריך (או לפעמים כשהוא לא מוכן) הוא רוטן לפני הכניסה לשירותים , שזה גם סוג של תקשורת, נכון?

והיא כמעט הפסיקה להודיע... אבל זה זמני, אני בטוחה.

בהצלחה!

רציתי לשאול.
הקטן אצלי בלי חיתולים לסירוגין מגיל חצי שנה.
עכשיו הוא בן שנה ועשרה חודשים.
רוב הזמן מבקש פיפי (חוץ מתקופות נסיגה) או עושה בחוץ.
היתה תקופה שגם היה מודיע על קקי.
אבל הפסיק להודיע ושמתי לב שהוא פשוט אוהב לעשות בעמידה. כמו שהיה עם הגדולה שלי.
הוא יודע שהוא עושה. נראה לי שהוא לא מודיע יותר כי זה הפריע לו ששמתי אותו על הסיר.

לתת לו להמשיך לעשות בעמידה (כי אז הוא עושה בכל מקום)?
ואיך אני לא יוצרת מצב שאחר כך אני צריכה לגמול אותו מלעשות בחוץ? (גם קרה לי עם הגדולה).
הוא יודע שיש סיר, ויש שירותים, הוא יודע שהוא עושה - ומראה לי בגאווה כל פעם שהוא עושה בחוץ.
אשמח לתובנות.

מה זה "בחוץ"? יש לכם חצר? זה דווקא הגיוני מצדו. אולי תסמני לו מקום מיוחד בחצר שיעשה רק שם?

כן, שיעשה בחוץ.
אני למדתי אותו לעשות במקום מסוים בחוץ. לא תמיד הוא עושה שם, אבל הוא יודע שיש מקומות שמתאימים לעשות פיפי ויש מקומות שלא. אני בטוחה שהנכונות להשתמש רק בשירותים תגיע עם הזמן, ובינתיים למה שלא שיעשה בחוץ? זה אפילו יותר אקולוגי מאשר בשירותים.
כל נסיון לגרום לו לעשות פיפי איפה שלא מתאים לו כרגע רק יגרור מאבקים מצידו. לא כדאי להגיע לזה. חשוב לזרום איתו כדי שתהיה לו מוטיבציה לשתף פעולה.

מים שקטים, מה שאת מתארת מראה שהילד בעיקר מתנהג כמו ילד שגדל בתוך חיתולים. למשל, ההרגל לעשות בעמידה הוא הרגל מובהק של ילדים מחותלים.
מכאן יוצא, שכמה שתאפשרי יותר בלי חיתולים, יותר תקשורת מכוונת, ככה הוא ילמד יותר.
ולעומת זאת, כמה שתמשיכי לחתל או להתנגד - יתחזקו ההתנהגויות של "ילד בחיתול".
זה תהליך. אני בעד להתחיל אותו כמה שיותר מוקדם, לחזק את מה שמתאים, ולהדריך בעדינות כאשר לא מתאים.

ההרגל לעשות בעמידה הוא הרגל מובהק של ילדים מחותלים.
למה?
שלי כבר מזמן בלי חיתולים, ועדיין הדיפולט שלו זה בעמידה. הוא בן, זה הכי טבעי בשבילו, לא?
מה שמבחין (לדעתי) בין ילד שגדל בחיתולים וילד שלא זה היכולת לעמוד במקום המתאים ולא ככה סתם איפה שיוצא

זה גם (-:

שלי כבר מזמן בלי חיתולים, ועדיין הדיפולט שלו זה בעמידה. הוא בן, זה הכי טבעי בשבילו, לא?
כן, לגבי פיפי. הבנתי שהיא דיברה על קקי, ולגבי קקי נדמה לי שהדיפולט גם של בנים הוא בכריעה.

אני התכוונתי לפיפי כמובן. זה מה שאני הבנתי ממים שקטים.

אצלנו הבן שלי אוהב לעשות קקי בעיקר כשאני מחזיקה אותו בתנוחת פשפוש. כשאני לא קולטת אותו בזמן (כבר כמעט לא קורה, אגב) הוא עושה לפעמים בעמידה ולפעמים בכריעה- מיקס בלתי אפשרי של ילד שגדל בבלי חיתולים חלקי

תקופה ארוכה הוא עשה בכריעה. ועכשיו הוא עבר לעמידה. כך גם היה עם הגדולה שלי.
דווקא רוב הזמן הוא היה בלי חיתולים - רק בחורף חזרנו והורדנו במאי שוב - למעט ביקורים או נסיעות.
מאז גיל חצי שנה הוא רגיל לקום בבוקר לעשות פיפי וככי - בהתחלה בתנוחת פשפוש ואח"כ בסיר, הוא אפילו מתעקש לקחת את הסיר לשירותים לרוקן ולהוריד מים. חוץ מתקופות שהוא חולה שהוא לא עושה בבוקר ככי.
נראה לי שמאז שהורדנו לו לגמרי את החיתולים הוא לא מוכן לעשות קקי בסיר - אלא רק בעמידה. והוא גם כבר לא עושה בבוקר. לא בטוח שזה קשור לזה שהורדנו לו לגמרי חיתולים.

דרך אגב זה הכל בא ממנו - מאז שהוא נולד אמרתי שהוא ילד אידאלי לגדל בלי חיתולים, אבל מודה שלא הייתי פנויה כל הזמן לפשפושים, לכן התחלנו רשמית בגיל חצי שנה, שאז כבר אי אפשר היה להתעלם מהקריאות הברורות שלו לקקי ופיפי (והיתה לו קריאה נפרדת לכל דבר).
מכיוון שהוא מאוד מאוד רגיש - יכול להיות שיש משהו בתהליך הרשמי הזה - שהורדתי לו חיתולים לגמרי - שמפריע לו ולכן הוא שינה הרגלים. אבל יכול להיות שהוא פשוט גדל ומשנה הרגלים.
לא יודעת.

_שלי כבר מזמן בלי חיתולים, ועדיין הדיפולט שלו זה בעמידה. הוא בן, זה הכי טבעי בשבילו, לא?
כן, לגבי פיפי. הבנתי שהיא דיברה על קקי, ולגבי קקי נדמה לי שהדיפולט גם של בנים הוא בכריעה._
לא בטוחה מה הדיפולט של קקי...
הילדה שלי, שכבר בקושי מפספסת - טפו טפו - אם לא לוקחים אותה לקקי בזמן,
דווקא עושה בעמידה! זה די הפתיע אותי וכאמור די נדיר - כי די קל לתפוס אותה לקקי בזמן,
אבל בהחלט מעדיפה בעמידה, אפילו שקקי בחיתול הוא זכרון ישן נושן מגיל חודשיים בערך. אבל אולי זאת רק היא...

הוא עושה לפעמים בעמידה ולפעמים בכריעה- מיקס בלתי אפשרי של ילד שגדל בבלי חיתולים חלקי LOL ...

הפשוש עושה לפעמים בעמידה (הוא מגיל זחילה בלי חיתולים) ולפעמים בישיבה S-: את יודעת... כי אח"כ אפשר לשחק יותר בקלות \-: ......
אבל בד"כ- הוא מתאפק וזה באמצע האוכל, ואז אני תופסת.....
היה לנו משבר די גדול בבית לפני כמה ימים, אז לא התעקשתי איתו (ועם עצמי) כי ראיתי שהושפע מזה מאוד, ומאז הוא עושה בישיבה (קטנים) ואני לא תמיד מצליחה לתפוס בזמן.... הוא מסתכל למטה ועושה- ואין בין אלה מרווח פעולה, אז אני מפספסת.
אבל נראה לי שהפסקה של איזה שבוע מה"רדיפה" אחרי העניין לא ממש מזיקה, נכון? או שאני טועה?

אבל נראה לי שהפסקה של איזה שבוע מה"רדיפה" אחרי העניין לא ממש מזיקה, נכון?
להיפך. מועילה מאד...

חוזרת לעדכן.
אני חושבת שאפילו במונחי המיינסטרים אפשר לומר שהילד גמול.
החיתולים יצאו לגמרי משימוש לפני שבועות ספורים. בקרוב אסלק אותם מהשידה ואעביר אותם לאפסון לילד הבא.
במשך היום הילד מודיע במלים על פיפי וקקי (או פיפי וטאטא, בשפה שלו

).
בדרך כלל אני מחכה שהוא יודיע, ולא יוזמת פשפושים בעצמי, מקסימום מציעה לו אם נראה לי שהוא כבר צריך (כשיש משהו שמעסיק אותו הוא עדיין עלול להחזיק שלפוחית מפוצצת ולשכוח לבקש לעשות).
עושה כמעט תמיד באסלה, או בדשא בגינה. מסכים לעשות גם באסלות זרות מחוץ לבית (כשאין לי מקטין אסלה אני מחזיקה אותו בתנוחת פשפוש מעל האסלה- זה משהו שהוא אף פעם לא הסכים אליו כשהיה קטן יותר). כבר לא צריך אלתורים, מקלחון, אמבטיה וכדומה.
פספוסים- נדירים. קורה, אבל נדיר. המכנסיים הנקיים להחלפה כמעט ולא יוצאים מהתיק.

בלילה, אחרי כמה חודשים של לילות רטובים ויבשים לסירוגין, וגישה אמביוולנטית לגבי החיתול, גם מצידו (לפעמים אדיש ולפעמים מסרב בכל תוקף) וגם מצידי (לפעמים לא מחתלת, לפעמים מחתלת לפני השינה ומורידה אחרי הפיפי הראשון ואז ישן בלי עד הבוקר ולפעמים מחליפה באמצע הלילה) הפסקתי לחתל לגמרי לפני כחודש, כשראיתי שיש יותר ויותר לילות יבשים, והוא מסרב לחיתול לעתים יותר ויותר קרובות. מאז רוב הלילות הוא קם יבש, לפעמים מתעורר כשהוא צריך ואומר לי "פיפי" (לרוב אחרי שכבר ברח לו קצת) ואז הולכים לעשות בכיור בתנוחת פשפוש, ולפעמים עושה במיטה מתוך חצי שינה וממשיך לישון על הרטוב עד שאני שמה לב. בסך הכל נראה לי שזה רק ענין של זמן עד שיפסיק לגמרי לעשות בלילה, ואנחנו כבר לא רחוקים.

נשמע מעולה

איזו הרגשה נהדרת זו, לגמור מוקדם עם כל זוועת החיתולים.

תזמורת, זה בהחלט נראה שמרגיש נפלא. עשיתם קברת (כברת?) דרך ארוכה ועכשו מי זוכר את הקשיים בכלל כשקוטפים פירות מתוקים כ"כ.

אכן, מרגיש נפלא. הקלה גדולה מאד. מי היה מאמין לפני חצי שנה שנגיע כל כך מהר לנקודה הזאת

|מחיאות כפיים רועשות| D-:

|מחיאות כפיים רועשות|

אצלנו כבר כמה זמן (טפו טפו טפו) שהרצפה יבשה.....
הוא ממש מבקש כשהוא יושב בכיסא האוכל (למה לא מבקש כשהוא על הרצפה....? אולי כי הוא סומך עליי שאני אציע כשהוא צריך...?), כשאני מציעה לו, והוא צריך, הוא לא מראה התנגדות להכנס למקלחת- והוא באמת עושה, ובימים האחרונים אני מחליפה לו מכנס/תחתון רק בגלל שהוא התלכלך מהאבטיח/קוסקוס/אפרסק וכאלה.....
בקיצור, הכל טוב.
<פפרי מקווה שמפאת השעה והחום הכבד מרפי ישן, ולא קורא כאן.>

בקיצור, הכל טוב

תתיעצי עם בשמת א , אולי יש לה איזה רעיון?

בהחלט לדבר איתה.
להגיד לה בצורה ברורה ופשוטה, כמו שמדברים לבן אדם (הרי היא מבינה הכל, את יודעת (-: ): פיפי לא עושים במכנסיים. אפשר פה, פה ופה. נגיד בחוץ, בגן המשחקים: את אומרת לה, נגיד, משהו כמו - "כשתצטרכי פיפי תבואי ותמשכי לי בחולצה (תדגימי איך) ואז אני אוריד לך את המכנסיים ותוכלי ללכת לעשות ליד העץ". ואם היא עשתה - אז להגיד, "אופס, אנחנו לא עושים פיפי במכנסיים. בפעם הבאה תמשכי לי בחולצה, שאני אוריד לך את המכנסיים". או "אופס, אנחנו לא עושים איפה שהילדים משחקים. פיפי עושים בצד, ליד העץ".
וכך גם בבית: את מעבירה לה הדרכה, תפקידך להנחות, להדריך, לכוון.
במה להדריך? בשני הדברים החשובים: א. לא עושים צרכים בתוך הבגדים. ב. צרכים עושים במקום מתאים, לא במקום שלא נעים לאחרים. לא עושים על המיטה, המיטה היא לא בית שימוש.
וכשאת מורידה מכנסיים וחושבת בלב שעכשיו יש לה הזדמנות לעשות כי היא גם בלי בגד וגם המקום מתאים - אז אל תשמרי את זה בלב. פשוט תגידי לה, בדרך הכי פשוטה ועניינית שיש: "עכשיו את בלי מכנסיים, את יכולה לעשות פיפי אם את צריכה".
אפשר כמובן להציע עזרה במקום שנראה לך מתאים: את יכולה להציע להחזיק אותה כדי שלא תירטב מהפיפי ולא יהיה צורך לנקות אותה, אם זה בבית את יכולה להציע להחזיק אותה על האסלה. וכמובן ההצעות המצויינות לבחור ביחד איתה סיר שהיא תאהב, בשביל לעשות בו את הפיפי והקקי שלה (להגיד לה את זה).
עוד המלצה שלי היא לדבר לא על "סיר" אלא על "בית שימוש גדול" שלכם ועל "בית שימוש קטן" שלה. זה הופך את הקשר בין מה שהיא עושה לבין מה שאתם עושים ליותר ברור.
בהצלחה!

בהתאם להצעתה של בשמת, אחרי שהיא עושה במכנסיים אני אומרת לה "בפעם באה תגידי 'פיפי' לפני שאת עושה כדי שנוכל להוריד מכנסיים". היו גם כמה פעמים שחשבתי שהיא צריכה, הורדתי לה מכנסיים, אבל היא לא עשתה. הרגשתי שמשהו קשה לי בלהגיד לה. עד שהבנתי מה קשה. בעצם אני מכוונת אותה למשהו שיהיה נוח לי ולמעשה מנוגד לרצון שלה. ואני חשבתי שאם נתרגל elimination comunication אז הרצון שלי והרצון שלה יהיו זהים, אבל זה לא כך. בספר שקראתי מפורטים הבדלים בין elimination comunication לבין tiolet training. בראשון זה בא מהתינוק בכוונה לעזור לו ובשני מנסים להרגיל אותו למשהו חיצוני לרצון שלו. אני מסתכלת עלינו ורואה toilet training. למעשה באופן טבעי היא יודעת כבר איפה לעשות, אבל הטבע שלה לא הכין אותה לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'. מעבר לכך, היה כתוב שתינוקות שגדלים עם תיקשורת לא יזדקקו ל-toilet training. ובכן, אצלנו זה לא מה שקורה. מבחינתי אחד היתרונות הגדולים של לגדל בלי חיתולים הוא שלא מגיעים ליום של ניגוד אינטרסים, כמו שקורה בגמילה. אבל הנה, מסתבר שלא הצלחנו לדלג על זה. קצת עצוב לי. אני מרגישה שאני טועה איפשהו. שאני עושה משהו ממש לא נכון. אני רואה מסביב אמהות ותינוקות שזה כל כך זורם להם, ולנו לא...

עד שהבנתי מה קשה. בעצם אני מכוונת אותה למשהו שיהיה נוח לי ולמעשה מנוגד לרצון שלה. ואני חשבתי שאם נתרגל elimination comunication אז הרצון שלי והרצון שלה יהיו זהים, אבל זה לא כך. בספר שקראתי מפורטים הבדלים בין elimination comunication לבין tiolet training. בראשון זה בא מהתינוק בכוונה לעזור לו ובשני מנסים להרגיל אותו למשהו חיצוני לרצון שלו. אני מסתכלת עלינו ורואה toilet training. למעשה באופן טבעי היא יודעת כבר איפה לעשות, אבל הטבע שלה לא הכין אותה לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'. מעבר לכך, היה כתוב שתינוקות שגדלים עם תיקשורת לא יזדקקו ל-toilet training.

תוכלי להסביר יותר לעומק שתי נקודות? (בבקשה, אם אפשר, כי אני מסוקרנת כאן...)
א.- ההבדל בין טוילט טריינינג, לאלימיניישן קומיוניקיישן? מה בדיוק מוסבר בספר, איך להתחיל את האלימ' קומ', ועוד כלמני הסברים מלומדים, רק בשפת העם, למה אנחנו מאתמול לא ישנו....

ב.- אני לא כ"כ מצליחה לקבל את הקטע של -"אבל הטבע שלה לא הכין אותה לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'."
אני מניחה שבגלל שתי סיבות-
הראשונה היא כי אני לא מאמינה באבולוציה, והשניה היא שאני חושבת שכשתינוק גדל בסביבה מסויימת, אז הוא כן בסביבה שמכינה אותו "לטקסטיל, לבתים עם רהיטים וכו'." מה גם, שהחינוך שלך כאמא המגדלת ב"ח היא לאורך כל הדרך-
"לא במנשא" (לעומת הסינים שיש להם חור בשביל זה... \-:)
"לא על המיטה" (לעומת הגרוזינים שיש להם חור במיטה בשביל זה, בחיי-תשאלי את בשמת א...)
"לא על הרצפה" (לעומת השבטים שיש להם אדמה סופגת-אינסטנט-נקיה-אנטי-שלוליות-חסכונית)
"לא עליי" (שוב לעומת הסינים, שיש להם חור במנשא..)
וזה קצת סותר את מה שכתבת, אז אם תוכלי להרחיב גם בזה...?
>פפרי תוהה במבט נבוך ומתבייש אם אפשר להזמין את בשמת א לשאלה השניה לבלוגך, כי מסתקרנת גם לדעתה...?<

בקשר ל-toilet training, הספר הוא של פידג'ט אז אולי היא תוכל להרחיב יותר, אבל בגדול, כשמגדלים בלי חיתולים אין בעצם צורך ללמד שום דבר כי התינוק נמצא בקשב עם הצרכים שלו, מעוניין לתקשר סביב נושא היציאות ובהדרגה עובר מיזמתו לסיר או לשירותים וכך אין צורך להסביר לו איפה ראוי ואיפה לא ראוי לעשות את צרכיו כי פשוט מדלגים על הקטע הזה. כשמגדלים עם חיתולים יש צורך ב-toilet training יעני אימוני שרותים. להסביר איפה כן ואיפה לא כי עד עכשו הילד עשה בכל מקום כי איבד את הקשר עם צרכיו (אגב, אני לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה ילד שגדל עם חיתולים ועדיין יוצא מבריכה כדי לעשות פיפי בחיתול, אבל מחוץ למים... יש לי הרגשה שגם עם חיתול החוש החברתי אומר להם איפה כן ואיפה לא). אבל מה, הילדה שלי לא מעוניינת להתפשפש באמצע יום הפעילות שלה. היא מעדיפה ללכת לפינה ולעשות...במכנסיים. ואז צריך ללמד איפה כן ואיפה לא ולהציע סיר (מסרבת בעיקשות. אני מנסה בערך פעם בשבועיים לבדוק אם יש עדיין סירוב, ויש) אז בעצם יש כאן סוג של אימון שירותים. באמת התכוונתי שתפני אותי לדף בו בשמת המליצה לך להסביר "לא עושים בעגלה" וגו' כי מעניין אותי לקרוא את הדיון ההוא שוב ולא הצלחתי למצוא אותו. בשבוע שעבר קראתי את הראיון עם ג'ין לידלוף לבאופן והיא אומר שם שבעצם אין צורך בהוראה כי ילדים לומדים בלי צורך בכך (בלי קשר לסוגיית הב"ח) ומהסתכלות על ביתי זה נראה לי מאוד נכון. עד היום לא הייתה זקוקה לשום הנחייה או לימוד. היא קולטת הרבה יותר טוב מהתבוננות. אז מרגיש לי לא נכון "ללמד" ש"אנחנו לא עושים ככה" או "אנחנו כן עושים ככה" כי ההנחה הבסיסית שלי היא שהיא יודעת. וזה מתחבר לי למה שאמרת:
_"לא במנשא" (לעומת הסינים שיש להם חור בשביל זה... )
"לא על המיטה" (לעומת הגרוזינים שיש להם חור במיטה בשביל זה, בחיי-תשאלי את בשמת א...)
"לא על הרצפה" (לעומת השבטים שיש להם אדמה סופגת-אינסטנט-נקיה-אנטי-שלוליות-חסכונית)
"לא עליי" (שוב לעומת הסינים, שיש להם חור במנשא..)_
ואת כל זה היא הפנימה בלי שלימדתי אותה (טוב בעצם בקשר למיטה אמרתי איזה פעם פעמיים) חוץ מעל הרצפה כי היות ולא מצאנו אלטרנטיבה לסירוב הפישפושים איפשהו היא צריכה לעשות אז עדיף הרצפה. אבל מה עם ההרטבה במכנסיים? עוד מעט חורף...
באמת מעניין אותי לשמוע מה בשמת חושבת בנושא הלמידה העצמית לעומת ההוראה, אבל אולי אפשר להעביר את הדיון הזה לדף יותר פומבי.

מסקרן אותי הדיון בין "הטבע לעשות על האדמה" לבין ה"לומדים בלי שנלמד אותם" ......
כי זה הבדל מהותי, שאולי אפילו דורש דף חדש, עם הפניות של מלומדים כמו בשמת א לספרים, מאמרים, וכאלה, כי זה נשמע לי חשוב בשביל כאלה (כמונו) שלא גדלו בחברה ב"ח, ואנחנו צריכים הכוונה בנושא... נכון?

מעתיקה בקצרה כמה משפטים מהספר של אינגריד באואר - The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene :
הפרק נקרא beyond diaper free והיא מתארת שם מעבר מבלי חיתולים לעצמאות בשירותים (toilet independence) :

Unlike conventional toilet-training, communication with an infant about elimination is not a linear process focused on teaching a baby toilet independence.
...
this independence may begin as soon as a baby's walking. For many diaper-free babies it begins even earlier, and they will ask to be put down, move towards the toilet place, or crawl off the bed or couch, when they need to go. For others, it begins later.
...
Infants from non-western cultures reportedly do so even ealier. Babies may be reliably continent long before that, but still require assistance with clothing and positioning.

כמו כן היא אומרת שאפשר לצפות לעצמאות בשירותים בין גיל שנה לשנתיים, שזה לא ממש מחדש לנו משהו, אבל היא באמת כותבת שהתינוק עושה זאת בקצב שלו ולפי הבחירה שלו.
מה שעוד תפס לי את העין זה שהיא כתבה שהבן הקטן שלה התחיל להשתמש בהצלחה בסיר יום אחרי שראה את אחיו הגדול עושה זאת. ככה שאני חושבת שבהחלט התינוק צריך לראות וכך להבין שזה השלב הבא, בניגוד ללצפות ממנו להבין לבד בלי שום המחשה חזותית או רק מתיאור "אתה צריך לעשות שם".