מטפסת על הקירות עם הילד בבית

אנונימי

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי אנונימי »

מדור חינוך ביתי

מצב סיכום

מטפסת על הקירות עם הילד/ים בבית?

עייפות, תסכול, מותשת

• את חווה רגשי אשמה והרגשה שאת "אמא גרועה"....
• קשה לך לתפקד, את חסרת סבלנות, עצבנית.
מה אפשר לעשות?
  • לשכב לישון ביחד עם הילדים או לא יאוחר מ22:00. כך גם בלילה רווי התעוררויות של הילד, תקבלי מעט שינה שתתן לך כוח להתחיל מחר יום חדש.
  • לשכב לישון מוקדם ולישון צהריים אם את יכולה (גם חצי שעה יכולה לתרום המון כוחות!)
  • "אצלינו (בהריון השני) היה לי "עוצר" בשעה 10. אם לא נרדמתי - קראתי ספר (בד"כ כן נרדמתי). ככה לפחות התחלתי את היום לא-כ"כ-עייפה, ולכן עם קצת יותר סבלנות." (תרמה: תבשיל קדרה)
  • עם ילדים קטנים- לעשות משהו אחר (אינטרנט, עבודות בית, אומנות, לקרוא ספר וכו') כשהילד נרדם- " פתאום כשהזמן הוא שלי ואני לא צריכה להשגיח על אף אחד אחר אני קמה לתחייה" (תרמו: עדינה ניפו, ענת גביש)
  • טיפולים אלטרנטיבים (פרחי באך, הומיאופתי, וכו').
  • לשתף, כי נעים להרגיש שיש מי שמקשיב מבין וגם תומך.
(תרמו: עדינה ניפו, תבשיל קדרה, בשמת א, מרינה שלנועה, ענת גביש)

הילד צריך עניין ואתגר

  • הילד מחפש אתגרים חדשים - כאשר מזג האוויר מאפשר זאת - כדאי לצאת החוצה, למקום בו הילדים יכולים להוציא מרץ, ואת - לנוח (יחסית).(תרמה: תבשיל קדרה)
  • אפשר לעשות ביחד סידורים חיוניים לתפקוד הבית- קניות, שוק, דואר. כאן טמון העניין האמיתי- אלו החיים. (תרמה: לוטם מרווני)

מה עושים במשך היום בבית עם הילדים?

• אפשר להזמין עוד אמא אם ילד שיעסיקו אחד את השני. (תרמה: מרינה שלנועה)
• השתוללות מונחית ע"י ההורה-
" היה קיץ - כך שממש ממש לא התאים לי לזוז מהבית. התמקמתי בסלון, ואפשרתי לילדים להשתולל: הם עושים רכבות מקרשי חיתוך, וקפצו/רצו עליהן. ישבתי על הרצפה, והם רצו סביבי. יש לנו אריחי-רצפה מאוירים, הם קפצו מהם ואליהם בעידודי הרב. עוד - הם קפצו לי על הגב כשאני יושבת, ובהמשך - זה על הגב של זה (יתרון של שניים). והיו עוד המון. (חלק דרש שת"פ של בעלי - הבית חיכה לו הפוך כשהוא חזר מהעבודה)." (תרמה: תבשיל קדרה)


(תרמו: עדינה ניפו, תבשיל קדרה, בשמת א, מרינה שלנועה, ענת גביש)

תחושת בדידות חברתית

• בגן שעשועים הקרוב לבית יוכלו הילדים להתחבר עם ילדים נוספים. בתקופת הלימודים בשעות אחרי הצהריים ובתקופות החופש- בשעות הבוקר הנעימות. דרך הכרות של ילדים נוצרים לעתים קשרים בין ההורים.
• להזמין חברים הביתה.
• לבקר חברים בביתם.
• לבדוק ברשימה הצהובה או הלבנה על משפחות חינוך ביתי באזורך וליצור איתם קשר (תרמה: POOH והתוספות)

(תרמו: נאבקת בעצלנות, POOH והתוספות, דניתוש)

ראי גם: גלגלי הצלה לאימהות

נאבקת_בעצלנות*
הודעות: 1
הצטרפות: 08 אוגוסט 2006, 23:54

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי נאבקת_בעצלנות* »

איך מוצאים לילדים חברים?
איך מגיעים למצב שמשקעים בכך אנרגיות זה נראה כל-כך קל לזרוק אותם לגן שימצאו שם חברים
איך יוצאים בחום הזה מבית ולא נותנים להם להתייבש בבית לבד?

כל-כך מתיש לי ליהיות לבד בבית איתם (בן חודש ובת שנתיים) כל-כך בא לי לצאת והראות להם עולם שיהנו קצת . אבל כל הלוגיסטיקה של לצאת (בלי חיתולים+נגמלת), רק המחשבה מתישה ומבטלת את הרעיון.

אין לי הרבה חברים ובטח לא עם ילדים או שלא עובדים ואני מרגישה שהבדידות שגזרתי על עצמי תפגע בילדי.

כל-כך רוצה לשבור את המעגל, או בעצם להרחיבו אבל לא יודעת איך?
דניתוש*
הודעות: 1
הצטרפות: 09 אוגוסט 2006, 01:57

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי דניתוש* »

איך מגיעים למצב שמשקיעים בכך אנרגיות
ההשקעה הזו פחות אנרגטית ממה שאת כנראה חושבת.
עד השעה עשר בבוקר אפשר לצאת עם הילדים לטיול נחמד באזור שלכם. לקפוץ לגן שעשועים קרוב, ולתת להם להתחבר לבד לילדים אחרים, לעצמם ולסביבה.
אח"כ מזג האוויר מעיק ועומס החום הכבד מחייב פעילות במקום ממוזג. אפשר לקפוץ לחברים שנמצאים בבית בחופשת הקיץ, או לקפוץ לפעילות חינמית בקניון או לג'ימבורי.
אני ממליצה להעז ולא להתלבט יותר מדי אם להזמין חברים - קרובים יותר או פחות - או לחשוב על אי נעימות שאולי מתלווה להזמנה מצדך שלא נענית בחיוב.
את לא צריכה שיהיו לך הרבה חברים. את יכולה להכיר אמהות שיוצאות לפארק או למגרש משחקים אחר הצהריים וליצור קשר ידידותי, ואולי תגלי שגם הן במקרה מרגישות כמוך :-)
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

מסכימה עם דניתוש וגם את יכולה לבדוק באתר של חינוך ביתי על מפגשים ולהצטרף..
או לבדוק ברשימה הצהובה או הלבנה על משפחות חינוך ביתי באזורך וליצור איתם קשר..
לוטם_מרווני*
הודעות: 3987
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי לוטם_מרווני* »

הלוגיסטיקה תיהיה יותר פשוטה אם תצאו לגינה ציבורית מוקדם בבוקר או אחרי חמש. בלי חיתולים ובגמילה יכולים לפספס חופשי על האדמה:-]
הרחבת המעל הפשוטה ביותר- היא להתחיל בשיחה עם אימהות שאת פוגשת, מטפלות, מי שבנמצא. גם מפגשים עם סבתא וקרובי משפחה יוצרים הרחבה של המעגל, יש עוד דמויות בחיי היום יום של הילדים.
א_ל_א_ן*
הודעות: 896
הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי א_ל_א_ן* »

נאבקת,
למה לא לשלוח את בת שנתיים לפעוטון לחצי יום?
לוטם_מרווני*
הודעות: 3987
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי לוטם_מרווני* »

לא לשלוח את בת שנתיים לפעוטון לחצי יום
ברצוני להזכיר כי הדף עוסק בחינוך ביתי , הפיתרון הנ"ל הוא הפתרון הקונבנציונלי, שזה בסדר גמור בחברה הישראלית.
אבל- האם ישנם פתרונות אחרים שיכולים הן לשמר את החינוך הביתי של המשפחה והן לשפר את המצב?
לשם כך נוצר הדף הזה, בכדי לתת מענה יצירתי לאמהות/ אבות המחנכים מהבית (מתוך בחירה מלאה ושיקול דעת שטובת הילד והמשפחה בראשו) ולהעזר בנסיון של אחרים .
מיכל_מ*
הודעות: 580
הצטרפות: 06 דצמבר 2001, 17:44
דף אישי: הדף האישי של מיכל_מ*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי מיכל_מ* »

נאבקת בעצלנות??? יש לך תינוק בן חודש וחצי, זו לא עצלנות!
אורנה_שפרון*
הודעות: 702
הצטרפות: 11 אוגוסט 2001, 22:59
דף אישי: הדף האישי של אורנה_שפרון*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי אורנה_שפרון* »

נאבקת,

מהכתוב עולה כי את נמצאת שבועות ספורים אחרי הלידה.
יהיה זה עוול לכנות את עצמך בתואר עצלנית. השבועות הראשונים שאחרי לידה הם תקופה מיוחדת. לידה היא תהליך מורכב מכל הבחינות (גם אם הלידה עצמה היתה קלה ונעימה).
מהבחינה הגופנית - השינויים ההורמונליים, השינוי ביציבת הגוף, ההנקה שתובעת הרבה אנרגיה, העייפות, והחולשה.
מהבחינה הנפשית - לידה היא ארוע משפיע מאד מהבחינה הנפשית. יציאת הוולד מגופנו מלווה בפרידה הראשונה ממנו, התודעה שהשתנתה בזמן ההריון עדיין לא חוזרת לעצמה. יתכן שאת מרגישה עירפול מחשבתי, חוסר יכולת להתרכז או דברים מהסוג הזה. גם מצבי הרוח שמושפעים מהשינויים ההורמונליים, אבל לא רק, משתנים מרגע לרגע, ויש אולי תחושה שאין לך כל-כך שליטה עליהם.
מהבחינה המשפחתית - הולדתו של כל ילד משנה את המאזן המשפחתי, אבל לעיתים בילד השני השינויים מזעזעים במיוחד את כל המערך המשפחתי.

מכל אלה יוצא שאת נמצאת בתקופה רגישה בחייך. הקשבה לעצמך, לצרכים ולרצונות שלך הם בדרגת חשיבות עליונה. יותר מכל, ילדיך זקוקים לאמא שלאט לאט חוזרת לעצמה.

הדאגה לחיי החברה שלהם יכולה לחכות.

מה שיכול לעזור לך בזה הוא בחינה מחודשת של נקודות המוצא שלך.

את אומרת:
ולא נותנים להם להתייבש בבית לבד?
אולי הם לא מתייבשים? אולי זו אמונה מוטעת שמושרשת בך עמוק. נסי להתבונן בהם, אני יכולה להניח במידה גדולה של וודאות, שבנך בן החודש אינו "מתייבש" בבית. נסי לבדוק את מצבה של ביתך. אולי זו יותר אמונה שלך, מאשר תאור של מציאות?

כל-כך בא לי לצאת והראות להם עולם שיהנו קצת
בדקי האם יש רגעים בהם ילדיך נהנים בבית. אולי זה לא נכון שהם יכולים להנות רק בחוץ? אולי הם דווקא יכולים להנות כשאמא שלהם נמצאת בסביבה נוחה ומיטיבה בשבילה?

נסי להתמקד בצרכיך. אם את צריכה חברה, מצאי חברה שנעימה לך.
אולי בכלל את צריכה עזרה - מישהו שיהיה איתך ועם ילדיך בבית ויעזור לך בטיפול בהם ובעצמך וגם יארח לך חברה?

ובקיצור - צרכיהם החברתיים של ילדיך (אם אכן הם קיימים) יכולים לחכות עד שתתאוששי מהלידה. אז היציאה מהבית לא תהיה כל כך מסובכת מבחינתך.
דוקא היענות לצרכיך, תביא רגיעה לביתכם וגם לילדיך.
איימי*
הודעות: 8
הצטרפות: 12 יוני 2004, 06:19

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי איימי* »

יש לי דמעות בעיניים.אני בדיוק באותה הסיטואציה של הנאבקת. תינוקת בת חודש וחצי וילדה מקסימה בת שנתיים.הסביבה (סבתות חברות וכו')טוענים נחרצות שהגדולה שלי צריכה גן, בעוד שאני רואה כמה היא פורחת ומתעקשת שאף אחד לא יכול להעניק לילדי יותר ממני.אחרי הלידה וקצת לפני התחילו להתרוצץ בראשי מחשבות זרות שאולי אני טועה וגורמת לילדה סבל.שאולי אני אמא גרועה, שלילדה אין חברות,אפילו שאני יוצאת מגדרי לספק את הצורך הזה(ירידה של 4 קומות בלי מעלית וחזרה הביתה זו מסירות נפש מבחינתי).בקיצור שימחתן אותי נחמד לדעת שהכל בסדר
ההולכת_באתרים*
הודעות: 898
הצטרפות: 21 נובמבר 2005, 11:44
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_באתרים*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי ההולכת_באתרים* »

יש לי דמעות בעיניים.אני בדיוק באותה הסיטואציה של הנאבקת. תינוקת בת חודש וחצי וילדה מקסימה בת שנתיים.הסביבה (סבתות חברות וכו')טוענים נחרצות שהגדולה שלי צריכה גן, בעוד שאני רואה כמה היא פורחת ומתעקשת שאף אחד לא יכול להעניק לילדי יותר ממני.אחרי הלידה וקצת לפני התחילו להתרוצץ בראשי מחשבות זרות שאולי אני טועה וגורמת לילדה סבל.שאולי אני אמא גרועה, שלילדה אין חברות,אפילו שאני יוצאת מגדרי לספק את הצורך הזה(ירידה של 4 קומות בלי מעלית וחזרה הביתה זו מסירות נפש מבחינתי).בקיצור שימחתן אותי נחמד לדעת שהכל בסדר
אני מאוד מבינה אותך. אם יש אפשרות כדאי לצאת לעבוד אפילו משרה חלקית ולהכניס את הגדולה לגן. זה ישמור על השפיות שלך.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

חינוך ביתי לקראת הילד השני

אני מאוד מבינה אותך.
אני חושבת שהבנת הפוך ממה שהיא כתבה...
ההולכת_באתרים*
הודעות: 898
הצטרפות: 21 נובמבר 2005, 11:44
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_באתרים*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי ההולכת_באתרים* »

אני חושבת שהבנת הפוך ממה שהיא כתבה...
אני דווקא חושבת שהבנתי נכון. לדעתי, היא צריכה משהו משלה.
ההולכת_באתרים*
הודעות: 898
הצטרפות: 21 נובמבר 2005, 11:44
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_באתרים*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי ההולכת_באתרים* »

אני חושבת שהבנת הפוך ממה שהיא כתבה...
אפרופו, שימי לב לכותרת הדף. חינוך ביתי לא בכוח ולא במחיר שהאמא תאבד את שפיותה.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

לדעתי, היא צריכה משהו משלה.
זו אכן דעתך. היא כתבה דברים סותרים ולבסוף סיכמה בקיצור שימחתן אותי נחמד לדעת שהכל בסדר

ולא במחיר שהאמא תאבד את שפיותה
מבחינתי, לצאת לעבוד עם תינוקת בת חודש ולהכין כל בוקר ילדה לגן זה בדיוק מתכון בטוח לאיבוד השפיות...

זה נכון שבמצב של האמא הזו צריך המון עזרה ואם אין עזרה משפחתית, אז עזרה בתשלום, בלי חשבון. עד שתעבור התקופה הקשה הזו.
לצאת לעבודה ולשלוח לגן זה מבחינתי לא עזרה, זה יותר גורמי לחץ במערכת.
נקודות_ורודות_אגדיות*
הודעות: 3625
הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי נקודות_ורודות_אגדיות* »

איימי,
אני מביעה פה את דעתי האישית מאוד : ילדה בת שנתיים צריכה את אמא שלה נקודה. לא גן ובוודאי לא הרבה ילדים סביבה כל היום, לא להאבק על תשומת הלב ובוודאי שלא להיות רחוקה ממקור אהבה (אמא).
הגיל שאולי אפשר להתחיל לחשוב על זה (וממש לא הכרחי לדעתי) הוא: 6.
מאי_הקטנה*
הודעות: 60
הצטרפות: 24 אפריל 2010, 16:31

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי מאי_הקטנה* »

מבחינתי, לצאת לעבוד עם תינוקת בת חודש ולהכין כל בוקר ילדה לגן זה בדיוק מתכון בטוח לאיבוד השפיות...
אני ממש מסכימה. במיוחד אם:
(ירידה של 4 קומות בלי מעלית וחזרה הביתה זו מסירות נפש מבחינתי)._
ולדעתי אין דרך להגיע לגן מבלי לצאת מהבית.
ההולכת_באתרים*
הודעות: 898
הצטרפות: 21 נובמבר 2005, 11:44
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_באתרים*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי ההולכת_באתרים* »

נראה לי שהבנתם הפוך ממני. שימו לב לכותרת הדף.
מאי_הקטנה*
הודעות: 60
הצטרפות: 24 אפריל 2010, 16:31

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי מאי_הקטנה* »

לא הבנו הפוך. אבל, זה שמטפסים על הקירות לא אומר בהכרח שהפתרון הוא לשלוח את הילד למסגרת. במיוחד שכולנו הבנו שאיימי לא רוצה לשלוח את הילדה שלה למסגרת.
אם מחליטים שלהשאר בבית זה חשוב, ניתן למצוא פתרונות במסגרת הזו. כמו שאם מישהו חושב שגן זה חשוב ויש לו בעיות עם הילד (או לילד בעיות עצמאיות), הוא ימצא פתרונות לילד בצורה שלא מחייבת אותו להוציא מהגן.
יש דברים ששומרים על השפיות ולא כוללים ילד בגן ואמא בעבודה. הפתרון הזה גם קיים, אבל יש עוד דברים.
רוקדת_לאור_ירח*
הודעות: 2934
הצטרפות: 03 דצמבר 2004, 17:39
דף אישי: הדף האישי של רוקדת_לאור_ירח*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי רוקדת_לאור_ירח* »

נקודות יש עוד כמה מספרים בין 2 ל 6
בכל מקרה היא אחרי לידה, ברור שעדיף להיות בבית ולא להוסיף עוד גורמי לחץ למערכת. חודש אחר ילידה לא קל גם כשיש רק תינוק אחד בן חודש, על אחת כמה וכמה כשיש בבית עוד תינוק
נקודות_ורודות_אגדיות*
הודעות: 3625
הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי נקודות_ורודות_אגדיות* »

נקודות יש עוד כמה מספרים בין 2 ל 6
מבקשת הבהרה.

איימי,
לפי מה שאת מתארת, הילדה בת השנתיים מרוצה בבית, אז למה את משתגעת? ולפני שאת מפרטת, רוצה לאמר לך שההתארגנות בבית לוקחת זמן ולאט לאט כל אחד מבין את מקומו, את רצונותיו.
כמובן שיש גם גלים של תקופות קשות ותקופות קלות. תקופות זורמות ותקופות תקועות.
בכל מקרה אי אפשר להימנע מהקושי - הוא חלק מהחיים. צריך כל פעם להתמודד עם הקשיים שעולים. סך הכל חווית הגידול הביתי היא חוויה חד פעמית ומאוד מסעירה.
תחשבי שהיית הולכת כל יום לעבוד איפשהו - לא היו קשיים? לא היו תסכולים? לא היו פשרות? כמובן שהיו.
לי זו נראית הבחירה האידאלית במיוחד שהילדים עוד כל כך קטנים.
בשלבים גדולים יותר באמת השאלה עומדת כבר על הפרק באופן יותר נחרץ. (לפחות אצלי...)
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

נקודות יש עוד כמה מספרים בין 2 ל 6
אצלנו גיל 5 של הגדול היה ממש "בשל" לגן (אם יש דבר כזה :-P ). כלומר, בא, ראה, ושמח להישאר בלי קשיי פרידה ממני.
(שנה לפני כן, בגיל 4, הפרידה היתה קטסטרופה ומאוד קשה. למעשה אם הייתי יודעת שכך יהיה, וכמה קשיים זה יוסיף למצב העדין גם כך של לידת אח חדש, הייתי נותנת לו עוד חצי שנה בבית, או זמן נוסף ככל יכולתי).

או כמו שכתבה כאן אמא אחרת ששלחה לגן כבר מזמן (חגית ו ): כל שנה של הילד בבית זו מתנה.
נקודות_ורודות_אגדיות*
הודעות: 3625
הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי נקודות_ורודות_אגדיות* »

כל שנה של הילד בבית זו מתנה.
קרוטונית, ובכן את בוחרת לסיים את דברייך במשפט הזה
  • ז"א בנך בן ה-5 לו יכל להישאר בבית עוד שנה, היית משאירה?
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

התכוונתי שהייתי שולחת לגן בגיל רבע לחמש ולא רבע לארבע... אז כן, הייתי משאירה עוד שנה. בפירוש לא דיבר אליו כל הקטע של קבוצת ילדים וגננת, הוא היה לגמרי אפרוח של בית. היום זה כבר אחרת, לחברים יש משקל גדול הרבה יותר, העצמאות שלו אחרת וכולי.

לו היה באזורנו מעין "משפחתון" לגיל 4 (מבחינת מס' ילדים מצומצם מאוד), הייתי מנסה גם כן.
ר_ו_ת_ה*
הודעות: 512
הצטרפות: 18 יוני 2008, 00:35
דף אישי: הדף האישי של ר_ו_ת_ה*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי ר_ו_ת_ה* »

תגידי קרוטונית, ולא נראה לך שה"קפיצה" הזו בגיל 5 היתה קשורה לזה שכבר חווה שנה בגן והתרגל לקונספט?
כלומר, ייתכן שלו היה נשאר את העוד שנה בבית, והיה מגיע בגיל 5 לגן לראשונה, אולי גם אז הפרידה היתה קטסטרופה ומאוד קשה
<כמובן שזו שאלה היפותטית, אבל מסקרנת>
ר_ו_ת_ה*
הודעות: 512
הצטרפות: 18 יוני 2008, 00:35
דף אישי: הדף האישי של ר_ו_ת_ה*

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי ר_ו_ת_ה* »

כמובן שאני כותבת גם מתוך התהיות של עצמי... מקריאה של תיאורייך את בנך בדפים שונים, הוא הזכיר לי את בני, בעיקר בתיאורים שלו כשבלולון , אחד שנרתע מכל מה שנראה כמו ערימת ילדים ואוהב חברה, אך בקטן... אני תוהה אם מה שעוזר זה באמת זמן הבשלה בחממה הביתית, או שאולי דווקא חשיפה (לאו דווקא של גן, אבל הרבה הרבה חברת ילדים, ולא דווקא 1X1). נראה לך שאם הוא היה נשאר בבית עד גיל 5 , בלי הניסיון של השנה הקשה הראשונה בגן , עדיין היה לו כ"כ חלק הכניסה לגן עירוני?
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

רותה, אני לא חושבת, כי בשנה הזו הוא חווה קפיצה גדולה מבחינת היכולת החברתית, ואני לא זוקפת את זה לזכות השנה בגן (שבה הוא רוב הזמן ישב בצד כצופה, ורק לקראת סוף השנה התחיל להיפתח). לדעתי זה עניין אישי, שלב שקורה מתישהו.

או שאולי דווקא חשיפה (לאו דווקא של גן, אבל הרבה הרבה חברת ילדים, ולא דווקא 1X1)
בתקופה שהוא היה בבית הלכנו לא מעט למפגשים, כולל מפגש קבוע בבית הקהילה התל אביבי, ולא היתה לו שם שום אינטראקציה עם הקבוצה כקבוצה. בקושי אחד על אחד, וגם זה למשל כשכולם הלכו והיה שקט, וכולי. הוא היה פשוט נצמד אלי רוב המפגש, או משחק לבדו. (אבל המשכנו ללכת כי לי המפגשים היו חשובים..). כלומר, חשיפה פעמיים בשבוע לקבוצת ילדים, אפילו בצורה המגוננת של מפגש, עם כל האמהות מסביב, לא עשתה לו כלום מבחינה זו.

בהחלט הגיוני שאחרי שנה בגן הוא הפנים איך פועלים בתוך קבוצת ילדים וגננת, אבל היכולת ליהנות מזה הגיעה רק אחרי כן. כשהוא עצמו היה מוכן לזה אישית.
איימי*
הודעות: 8
הצטרפות: 12 יוני 2004, 06:19

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי איימי* »

וואו איזה מתוקות. מי משלא הבינה אני מאד בעד חינוך ביתי.פשוט לפעמים זה נורא קשה ומתיש ואין כל כך פנאי לעצמך ויש ימים קשים יותר ויש ימים שהכל מעולה.
באמת רב הבעיה נמצאת בחפירות של הסביבה ולפעמים זה מחלחל אולי באמת זה לא טוב לילדים? למרות שאני בטוחה שאין דבר טוב מזה. כתבה וצדקה קורטונית אני אכן מלאה סתירות.
אלמונה*
הודעות: 19
הצטרפות: 03 אפריל 2008, 01:43

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי אלמונה* »

אמאוהבת, את מתארת מצב מתסכל מאוד וליבי יוצא אליך. חשבת לבדוק ברזל שלך? עזרה מבחוץ לכמה שעות שיאפשרו שינה או איסוף כוחות בדרכים אחרות? האם המצב של חוסר אנרגיות מוכר לך מזמנים אחרים או שזה משהו חדש שקורה רק עכשיו אחרי הלידה?
שלי*
הודעות: 118
הצטרפות: 09 נובמבר 2001, 11:43

מטפסת על הקירות עם הילד בבית

שליחה על ידי שלי* »

יש
שליחת תגובה

חזור אל “אתגרים ומכשלות”