מחוננים בחינוך ביתי

[אמא_למחוננת*]

לא מצאתי התיחסויות באתר לנושא אז אני פותחת דף חדש

הבת שלי מסיימת כתה ב' ואובחנה לאחרונה כמחוננת ברמה גבוהה מאוד, עם בעיות קשב (לא היפראקטיביות)
יש לה המון בעיות בביה"ס בעיקר חברתיות , אבל גם בעיה קשה של שיעמום ולימודים מתחת לרמה שלה
ויש אפס תמיכה מצד המערכת, ההצעה הקונקרטית היחידה שקיבלתי היתה לתת לה דפי עבודה מתקדמים יותר, שתעשה אחרי שתסיים את המטלות הרגילות.
וזה לא ממש עונה לצרכים זה יותר טיטוא מתחת לשטיח של הבעיות
חשבנו להעביר אותה לבי"ס למחוננים אבל שוב נתקלנו בקיר מצד משרד החינוך כי "זה לא תואם לנהלים"
ואז התחלתי לחשוב על חינוך ביתי, בעיקר כדי לשחרר אותה מהמועקה של שהות בכיתה צפופה עם 40 ילדים שעם רובם היא לא ממש מסתדרת, ויש גם כמה שממש מציקים לה.

רציתי לשמוע מהורים שמחנכים בבית ילדים מחוננים, בעיקר איך מוצאים לילד חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה
ואיך לא מפספסים את הפוטנציאל, כי החשש שלי שבבית היא תדבק לטלויזיה ולספרים שהיא מכירה ולא תפתח לנושאים חדשים. ושזה גם יגביר את ההסתגרות החברתית שלה, כיוון שהיא בהחלט מעדיפה חברת ספרים על חברת ילדים.

[ה_עוגיה*]

אין לי ילד מחונן בחינוך ביתי
אבל נראה שדווקא הבעיה של איך מוצאים לילד חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה היא בעית בית ספר ולא בעית חינוך ביתי.
כשהיא בבית ספר יש איזו ציפיה שהחברים שלה יהיו בני גילה
ואילו בחינוך הביתי יש לה מבחר הרבה יותר גדול ומגוון.

[עוברת_אורח*]

בעיקר איך מוצאים לילד חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה
למה זו בעיה של חינוך ביתי? בבית הספר יש לה חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה?

אני שואלת ברצינות, כי גם אני מאד מתלבטת בנושא, ואחת התהיות שלי היא אם חשוב לילדים להיות בחברת ילדים עם רמה אינטלקטואלית דומה, או שזה בדיוק כמו
תדבק לטלויזיה ולספרים שהיא מכירה ולא תפתח לנושאים חדשים.

מה שהכריע עד כה את הכף אצלי היה ושזה גם יגביר את ההסתגרות החברתית שלה, כיוון שהיא בהחלט מעדיפה חברת ספרים על חברת ילדים. ומסיבה זו אני ממשיכה לשלוח אותו לגן (בשנה הבאה בי"ס) רגיל.

אבל אשמח להתלבט בנושא הלאה.

[אחות_של_ילד_מחונן*]

אני מעדיפה לכתוב בעילום שם כדי לשמור על פרטיותו של אחי.

אחי אובחן כבר בגיל צעיר כילד מחונן. את כתה א' הוא קפץ (אז עוד היה נהוג להקפיץ כתה בקלות) והעביר את השנים בבית הספר בחברת ילדים מבוגרים ממנו בשנה, שראו בו עוף מוזר-גם צעיר, גם מסוגר, גם חכם (היה מתקן את המורה כשהיתה טועה) גם עוסק בעיסוקים מוזרים (מוסיקה, שחמט), והיו צוחקים עליו ומציקים לו.
כישורים חברתיים- הוא לא קבל מבית הספר. להפך. אין לי ספק שהחברה הלא מתאימה פגעה קשות בכישורים החברתיים שלו. רק כאדם מבוגר הוא מצא לאט לאט אנשים שהתאימו לו מבחינה חברתית והתחיל לצאת מהבועה שבה סגר את עצמו שנים רבות.

אם הילדה מעדיפה חברת ספרים על פני ילדים, הרי שהיא לא פגשה (עדיין) ילדים שחברתם מתאימה לה. לכפות עליה חברת ילדים שלא מתאימה יגרום לה, לדעתי ועל סמך ההיכרות עם אחי, רק להיסגר יותר.
אני לא הייתי מהססת- במסגרת המגבלות הטכניות- להוציא אותה מהמסגרת. את הילדים שיהיה לה טוב בחברתם היא תמצא עם הזמן- אולי בחוגים, אולי במפגשי חינוך ביתי, אולי סתם באקראי. בכל מקרה חשוב לתת לה לבחור האם לשהות בחברת ילדים או לא. אין כל רע בעיני בלתת לילד לבלות בחברת ספרים, אם זה מה שהוא רוצה.

[תבשיל_קדרה*]

בעיקר איך מוצאים לילד חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה
למשל - במפגש חינוך ביתי בו יש לבני השש הזדמנות לפגוש ילדים בני 8-9 (ולא רק לראות אותם מרחוק כ"הגדולים").

[אמא_אחת*]

בעיקר איך מוצאים לילד חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה הייתי עושה הפרדה בין הצורך האינטלקטואלי לצורך החברתי. את הצורך האינטלקטואלי אפשר לספק באמצעות חוגים מעניינים. לגבי הצורך החברתי -
אני מאמינה שאצל רוב הילדים זה נכון ש לא משנה עם החברים "מחוננים" או לא . זה לא ה"דבק" ההכרחי לחברות.

[מיכל_שץ*]

בתור מי שחיה עם איש שהיה ילד מחונן (הלך הפלא נשאר הילד ). ועם בת שדומה קצת יותר מדי לאבא שלה...
א. אין לי שום עניין באיבחון חיצוני - התווית "מחונן" דרושה למערכת החינוך, ע"מ לתת את הטיפול המתאים, ואת היחס הדרוש לילד עם צרכים מיוחדים (כן כן!).
אם היא לא מקבלת שום דבר מעבר למה שמציעים לילדים "הרגילים", אין לך מה לחפש איתה שם!
אם יש מקום שבו הפוטנציאל שלה יפוספס, וגם היא - זה בביה"ס! (מנסיון אישי כואב של האיש).
וגם לא הבנתי מזה "בניגוד לנהלים", ילד עם ליקוי למידה שמקבל סיוע זה גם בניגוד לנהלים???
ב. בבית, הילדה שלי, היא ילדה רגילה שנהנית מחברה של מבוגרים וילדים בגילאים שונים ואת הטעינה האינטלקטואלית היא מקבלת בעיקר מאבא שלה (כי אני כבר לא מסוגלת לענות על השאלות שלה ), והיא פורחת בבית!

יש נטיה לדחוף ילדים מחוננים להשגיות יתר בגיל צעיר, כי הם הרי כ"כ חכמים, ויש לא מעט מקרים של ילדים "שנשרפו" ואבדו עניין בספרים ולימודים להמשך החיים. אני באופן אישי מעדיפה ילדה בריאה ומאושרת, מילדה "גאונה". האינטלקט ה"עודף" לא הולך לאיבוד (בעיקר אם לא משתמשים בו יותר מדי), ואני מעדיפה שהיא תחכה ותשתמש בו אחרי שתתבגר קצת והבגרות הנפשית תסגור את הפער עם היכולות השכליות שלה.

באופן כללי הפער בין היכולות הקוגנטיביות של הילדים האלה, לבין היכולות הנפשיות/רגשיות שלהם, הוא האתגר הכי גדול שלהם, ואיתו צריך להתמודד.

[בר_עדש*]

גלית,

אני הייתי בתור ילד במצב דומה לזה של הבת שלך. הכפיה של חברה שמאד לא התאימה לי (כך אני מבין זאת היום, בדיעבד) הזיקה לכישורים החברתיים שלי. רק בכיתה ז', כאשר עברתי דירה ובית-ספר, הכרתי חברים שהיה נעים ומעניין לי להיות איתם, ורק אז למעשה התחלתי לפתח כישורים חברתיים תקינים.

אם הייתי יכול לשנות את העבר, הייתי מעדיף להשאר בבית לבד עם הספרים מאשר ללכת לבית-הספר היסודי. גם הייתי לומד הרבה יותר, וגם לא הייתי סובל מהחברה (בשיעורים השתעממתי, אך לא סבלתי).

[נורית_מילוא*]

האם יש דף לנושא חינוך ביתי לילדים עם צרכים מיוחדים?
לי יש ילדה עם צרכים מיוחדים בכל מיני תחומים גם של למידה וגם בתחום הרגשי, ובכלל מצבה מורכב ו"לא סטנדרטי" בכל קנה מידה.
כרגע היא בטיפול מחוץ לבית ואני מתלבטת לגבי המשך החינוך שלה: האם בבית, מחוץ לבית, בבי"ס או בפנימיה?
אשמח לשמוע על נסיון של חינוך ביתי לילדים מיוחדים.
אני מצטרפת לאמירה שילד מחונן הוא ילד עם צרכים מיוחדים ובמיוחד לקושי של הפער בין היכולות הקוגנטיביות ליכולות הנפשיות. יש לי אחד כזה בבית. למי שזה מעניין אותו יש ספר של אריקה לנדאו בנושא. הספר כתוב קצת כבד אבל מדבר על דברים מאוד רציניים ומהותיים של ילדים מחוננים.

[פלונית*]

ואני מתלבטת לגבי המשך החינוך שלה: האם בבית, מחוץ לבית, בבי"ס או בפנימיה?
סליחה על השאלה, אבל פנימיה???
למה?

[טרה_רוסה*]

יש דף אוטיסטים בחינוך הביתי, ואני חושבת שיש אולי בלוגים בנושא.

[אמא_לשלושה*]

בתי בת השש וחצי לא מחוננת {לא עברה את המבחנים} אבל חכמה מאוד מאוד
ויש לה קושי ליצור קשרים חברתיים עם בנות מהגן שלה.
היא לא יוזמת קשרים, אבל אם ניגשים אליה היא נענית, זה גורם לילדים להתרחק ממנה, קשה לה לשחק במשחקים הילדותיים שלהם, {לפי דברי הגננת אז "הבנות בגן שלה הן שטחיות ורדודות והיא לא מתחברת לזה".}






לפעמים היא מקטרת שאין לה חברות {אבל זה ברגעי חולשה} רוב הזמן זה מפריע
לי יותר מאשר לה.

[תמרוש_רוש]

באופן כללי הפער בין היכולות הקוגנטיביות של הילדים האלה, לבין היכולות הנפשיות/רגשיות שלהם, הוא האתגר הכי גדול שלהם, ואיתו צריך להתמודד.
אני מסכימה עם כל מה שנכתב כאן, בייחוד עם מה שציטטתי, כילדה לא "מחוננת" (על פי המבחנים) אבל כן הרבה מעל לרמה הקוגניטיבית של בני גילה, ועם בעיות חברתיות מסוימות, שנפתרו החל מגיל 18.

אני לא רואה חסרון בחינוך ביתי לילדה כזאת, אם זה מה שמתאים לכם.
אני הייתי הולכת על להיות קשובה לצרכים הרגשיים והחברתיים שלה, ולעשות את מה שאתם יכולים (מציאת חברה וכו') בעיקר בתחום הזה, כי שם היא כנראה צריכה את עזרתכם.

ובתחום השכלי - בעיקר לא להפריע. ללכת אתה, לעודד אותה להרחיב אופקים, לא לשעמם אותה עם תכניות לימוד לא מתאימות, אבל בלי לדרוש שהיא תישאר ברמת יכולות או הישגים גבוהה. כי ממילא, לפי השקפת עולמי, יכולת אינטלקטואלית טובה בנויה הרבה מאוד על מסד רגשי יציב.
לי היתה יכולת אנטלקטואלית טובה כל החיים, אבל במשך הרבה שנים היא נשארה יותר בגדר פוטנציאל, כי הבסיס הרגשי שלי לא היה מספיק יציב. ורק אחרי שהוא התייצב התחלתי לפרוח.

דרך אגב: האם בעיות הקשב קיימות גם כשהיא קוראת או עוסקת במשהו שמעניין אותה? או שהן "סלקטיביות" ומתבטאות רק במסגרת הכיתה? כי אם כך, אז יש אפשרות שהבעיה היא של סביבה לא מתאימה ולא של הפרעה פנימית.

[מיכל_שץ*]

יכולת אינטלקטואלית טובה בנויה הרבה מאוד על מסד רגשי יציב.
|y||y||y||y||y||y||y||y|

[תבשיל_קדרה*]

כי אם כך, אז יש אפשרות שהבעיה היא של סביבה לא מתאימה ולא של הפרעה פנימית.
זה נכון לכל הפרעת קשב, לא?

[פלוני_אלמונית*]

לא. יש הפרעות קשב מולדות, כמו שיש דיסלקציה מולדת. עם זאת, פעמים רבות הפרעות קשב (ו\או דיסלקציה) הם תוצאה של לחץ נפשי.

<גיא ממחשב שאול>

[תבשיל_קדרה*]

אני לא מתיחסת לסביבה שיוצרת את ההפרעה (לחץ נפשי שגורם משהו), אלא לסביבה בה ה"הפרעה" מפריעה, לעומת סביבה בה ההפרעה מאפשרת לתפקד היטב.

למשל - אילו הייתי חיה בסביבה בה הכל בנוי לאנשים גבוהים יותר (למשל - כך שאיני יכולה לעלות במדרגות בלי להעזר בידי), ניתן היה להתיחס לגובהי הצנוע כאל "מגבלה תפקודית".

[יונת_שרון*]

גלית,

ואובחנה לאחרונה כמחוננת ברמה גבוהה מאוד, עם בעיות קשב
או במלים אחרות: היא מבינה מהר ולכן רוב הזמן משעמם לה. את בטח יודעת שבעולם האמיתי (שמחוץ לבי"ס) זו לא בעיה אלא יתרון, נכון?

התחלתי לחשוב על חינוך ביתי, בעיקר כדי לשחרר אותה מהמועקה של שהות בכיתה צפופה עם 40 ילדים שעם רובם היא לא ממש מסתדרת, ויש גם כמה שממש מציקים לה.
כדאי לזכור את זה כל פעם שישאלו אותך "אבל מה עם חברה?"

איך מוצאים לילד חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה
כשלא מודדים את הילדים לפי היכולות המתמטיות והמילוליות שלהם, הדברים האלה נעשים פחות חשובים.
יחד עם זאת, סביר שלאנשים שאת אוהבת יהיו ילדים שהילדים שלך יאהבו.

ואיך לא מפספסים את הפוטנציאל
ממליצה לקרוא את להימנע משאיפות עבור ילדינו ואת שאיפות בגידול ילדים.

החשש שלי שבבית היא תדבק לטלויזיה ולספרים שהיא מכירה ולא תפתח לנושאים חדשים. ושזה גם יגביר את ההסתגרות החברתית שלה, כיוון שהיא בהחלט מעדיפה חברת ספרים על חברת ילדים.
אני אנסה לנסח את מה שאמרת בצורה שונה:
כיום היא נמצאת במסגרת בי"ס והיא נוטה להסתגר.
את חושבת לשחרר אותה מהמסגרת הזאת וחוששת שהיא תסתגר עוד יותר.
הבנתי נכון?
אם כך, מה את חושבת שיעודד אותה יותר להפתח -- בי"ס או חינוך ביתי?

[אחות_של_ילד_מחונן*]

באופן כללי הפער בין היכולות הקוגנטיביות של הילדים האלה, לבין היכולות הנפשיות/רגשיות שלהם, הוא האתגר הכי גדול שלהם, ואיתו צריך להתמודד.
בדיוק!

[במבי_ק*]

סתם להוסיף מניסיון. כשהייתי בכיתה אובחנתי כמחוננת או משהו כזה (אני כל כך לא מחוננת בהוויה, שנראה לי שבטוח שהמסגרת הזאת לא היתה של "מחוננים" אמיתיים . סתם היו לי כישורים מתמטיים באופן יחסי גבוהים ויכולת ללמוד טוב או להבריק בדברים מסויימים...) ונשלחתי לחוגים של אריקה לנדאו. היה לי שם מאוד משעמם, למרות שהייתי מוקפת בילדים "כמוני". היה לי משעמם כי לא נתנו לי ללמוד אסטרונומיה שרציתי (כי אני קטנה מדי) אלא כתיבה יוצרת. פרשתי אחרי חצי שנה. והחברה הכי טובה שלי, דיסלקטית ותלמידה איומה, נשארה האדם שהכי עניין אותי עוד הרבה שנים אחר כך.

לכן נראה לי שזאת לא הבעיה באילו ילדים היא תהיה מוקפת מבחינת "רמה אינטלקטואלית", אלא במה היא תלמד, מה מעניין אותה וגם - לא פחות חשוב ! - אילו ילדים יעניינו אותה. לא בהכרח ילדים "כמוה". זה קשור לכל כך הרבה דברים אחרים ונוספים...

[במבי_ק*]

בכיתה גימל (משלימה)

[אחות_של_ילד_מחונן*]

עוד הערה.
דובר פה על ילדים שיתאימו ל "רמה האינטלקטואלית" של הילדה.
אני לא חושבת שהרמה האינטלקטואלית של הילדים משנה, כמו היכולת שלהם לקבל אותה כמו שהיא, גם אם היא מדברת על דברים שהם לא מבינים או לא מתענינת בכל מה שמענין אותם. כל עוד היא תקבל את הגירויים האינטלקטואלים שהיא זקוקה להם ממקורות אחרים (ויש שפע של מקורות אחרים), כל ילד שיאהב אותה וירצה לשחק אתה בלי להציק ובלי ללעוג לה יהיה חברה מצוינת בשבילה, בלי קשר ליכולת הקוגנטיבית שלו.
לצערי אני לא מאמינה שאפשר למצוא חברת ילדים כזאת בבית ספר, בודאי לא של משרד החינוך.

[פלוני_אלמונית*]

מחוננים

[אמא_למחוננת*]

וואו, תודה, כמה תגובות
שיניתי בכוונה את השם כיוון שיש לי הרגשה שזה יותר מדי חשיפה לילדה

קודם כל כמה הבהרות
האבחון נעשה בגלל בעיות אחרות שמטופלות מזה זמן, המטרה לא היתה לאבחן אותה כמחוננת, אם כי לא ממש הופתענו מזה, אלא לברר כמה דברים בקשר לתהליך שאנחנו עוברים איתה, כך שתווית "המחוננת" התקבלה כשאיזשהו תוצר לוואי של האבחון, אבל לצערנו זו התווית שמענינת את מערכת החינוך, כך שניסינו דרך זה לפעול למען שיפור המצב שלה בכיתה.

"בעיית הקשב"
זו שוב תווית שהודבקה באבחון, זה מגדיר לדעתי את הבעיה של המערכת לעכל את היכולות שלה יותר מאשר בעיה אמיתית אצלה - בקיצור, הילדה לא בדיוק תואמת לתבנית הסטנדרטית וביה"ס לא מסוגל להתמודד עם זה.

איך מוצאים לילדה חברה של ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה
זו השאלה שהכי מטרידה אותנו, ברור שיש בעיה עם ילדי הכיתה, השאלה היא אם באמת זה בגלל הפער באינטיליגנציה או מצד שני אולי זה בגלל משהו בהתנהגות שלה שגורם לילדים לדחות את חברתה, ואולי זה איזה שילוב של שניהם
האם הבעיה היא בזה שהם "ילדי בית ספר"? האם באמת ילד חינוך ביתי פתוחים יותר לקבל ילדים שונים?

תכף המשך...

[אמא_למחוננת*]

מיכל שץ
"בניגוד לנהלים" פירושו שבאזור שלנו עושים אבחון רשמי למחוננים רק בכתה ג' ויש מסגרות מתאימות רק מכתה ד', כך שהמסר שקיבלתי אחרי אינספור שיחות טלפון עם אנשים שונים היה אחיד, תחכי עד לאבחון בשנה הבאה, ובכל מקרה פתרון של מסגרת מתאימה נוכל לספק לך רק בעוד שנתיים, אם בכלל.
כשהעלתי את נושא בעית הקשב אמרו לי שמכיוון שכבר סוף השנה אין טעם לטפל בזה עכשיו, יתחילו לדון בענין רק בתחילת שנה הבאה ואם זה יהיה אפשרי מבחינת ביהס" אז יחפשו לה איזשהו פתרון נקודתי לבעיה וגם זה רק עד לאבחון, כיוון שכל עוד שהיא לא עברה את השלבים הרגילים של משרד החינוך מבחינתם היא תלמידה רגילה

אחרי שלחצנו קצת אמרה לנו יועצת בי"ס די בברור שלמעשה אין לה מושג מה עושים במקרה כזה , פרט אולי לתוספת זמן במבחן האיתור וגם זה אחרי בירוקרטיה מסובכת

הפער בין היכולות הקוגנטיביות של הילדים האלה, לבין היכולות הנפשיות/רגשיות שלהם, הוא האתגר הכי גדול
זו בדיוק הבעיה המרכזית,
לפסיכולוגית שאבחנה אותה זה היה ברור ולכן המליצה על כיתת מחוננים כבר מעכשיו
כדי להכניס אותה למקום שמכיר ומסוגל להתמודד עם ילדים כאלה (הגדרה של הפסיכולוגית , לא שלי, אני לא ממש התלהבתי מהניסוח)
עדיין לא בררתי מה דעתה על חינוך ביתי, בעיקר מכיוון שזה עדיין רעיון טרי אצלי וצריך לעבור קודם את המסוכה המשפחתית, אבל לפי תגובתה לרעיון בי"ס דמוקרטי נראה לי שהיא קצת יותר מדי מערכתית בשביל להיות פתוחה לחינוך ביתי.

יונת שרון
היא בהחלט מעדיפה חברת ספרים על חברת ילדים
האם חינוך ביתי לא יהיה בשבילה מפלט טוב להמנע בכלל מילדים אחרים?
ביחוד שרוב הילדים האחרים בסביבתנו הם ילדי בי"ס עם כל החסרונות הנלווים לכך
אני חוששת לגדל ילדה מבודדת ובודדה
סביר שלאנשים שאת אוהבת יהיו ילדים שהילדים שלך יאהבו
לא מדויק, לצערנו גם עם ילדים שהם קרובי משפחה לא קל לה להסתדר

במבי ק
אריקה לנדאו בכל מקרה לא בא בחשבון בגלל העלות ובגלל המרחק
החוגים שיש כאן דווקא מוצלחים מאוד , אחותה הגדולה נמצאת בהם כבר כמה שנים ומאוד נהנית, אבל כאמור זה מוגבל מכתה ד' ומעלה

[פלוניה*]

עדיין לא בררתי מה דעתה על חינוך ביתי, בעיקר מכיוון שזה עדיין רעיון טרי אצלי וצריך לעבור קודם את המסוכה המשפחתית, אבל לפי תגובתה לרעיון בי"ס דמוקרטי נראה לי שהיא קצת יותר מדי מערכתית בשביל להיות פתוחה לחינוך ביתי.
למה זה חשוב מה חושבת הפסיכולוגית? <שואלת באמת>

[אדמה_טובה*]

היה לי משעמם כי לא נתנו לי ללמוד אסטרונומיה שרציתי (כי אני קטנה מדי) אלא כתיבה יוצרת.
באיזו שנה זה היה? יכולהיות שנפגשנו כבר אז?

[ענת_שן_לוי*]

אשמח לשמוע על נסיון של חינוך ביתי לילדים מיוחדים.

בחינוך ביתי כל הילדים מיוחדים.

[במבי_ק*]

אמא למחוננת - לא התכוונתי להציע את אריקה לנדאו, דווקא התכוונתי לומר שלדעתי מסגרות למחוננים זה לא פתרון. זה יכול להיות מתאים, אם במקרה הילדה תלמד מה שמעניין אותה עם מורה מעניין. אבל זה יכול להתקיים בכל מסגרת אחרת ולאו דווקא של מחוננים (אני מניחה שלא בבית ספר רגיל, כמו שזה היום. אנחנו בזמנו למדנו חשבון עם כיתה מעלינו והיינו בכיתות קטנות במושב). דווקא חינוך ביתי נשמע לי מתאים מאוד. אני חושבת שלי זה היה יכול למאוד להתאים בזמנו והיה חוסך לי המון שנים של סכסוך עם המערכת. אני, לצערי, פרשתי מהמערכת ללמוד בבית רק בסוף י"א. בקיצור, אחדד את הנקודה, באינטואיציה שלי דווקא מסגרת למחוננים זה לא הדבר שהייתי מחפשת. אני חושבת שיכולת אינטלקטואלית זה פן קטן אחד מאישיות מורכבת וגדולה, ויש נטייה של המערכת לשים על זה דגש חזק מדי (באופן יחסי למה שזה). הכי חשוב זה לתת לה סביבה שתעטוף אותה ותתן לה להתפתח בכל התחומים בדרך שלה ובקצב שלה. אל תחששי "לפספס". מי שמפספס זה המערכת, כי ככה היא רגילה להתייחס לדברים. מהצד השני גדל בנאדם, לא מחונן יותר או פחות, אלא בנאדם שלם יותר או פחות.

באיזו שנה זה היה? יכולהיות שנפגשנו כבר אז?

הייתי בכיתה ג', ככה שזה בטח משהו כמו 79. נפגשנו? איזה צחוקים... יש לנו היסטוריה...

[יונת_שרון*]

האם באמת ילד חינוך ביתי פתוחים יותר לקבל ילדים שונים?
העניין הוא לא זה, אלא העובדה שמסגרת בי"ס הופכת ילדים מסויימים לחריגים. כשלא עושים עניין גדול מהבדלים ביכולת המילולית והמתמטית, אז הם לא משפיעים יותר מהבדלים בצבע העיניים או בכשרון המוזיקלי.

האם חינוך ביתי לא יהיה בשבילה מפלט טוב להמנע בכלל מילדים אחרים?
אבל גם במצב הנוכחי היא נמנעת מילדים אחרים. (זה לא מפתיע אם הם מציקים לה...)
מה כבר יכול להיות גרוע יותר?
אולי כשהיא לא תאלץ להיות בחברת ילדים שמציקים לה אז היא לא תסתגר מפניהם כל כך?
את יודעת, הפסיכולוגים נוהגים לומר שהבסיס לסוציאליזציה הוא במערכת היחסים במשפחה. לכן נראה לי הגיוני שאם רוצים לחזק את התחום הזה אז כדאי לעשות את זה במסגרת המשפחה, ולא לצפות שזה יקרה דווקא מחוץ לבית. יש גבול למה שאפשר לעשות בבי"ס, אפילו אם זה בי"ס טוב (וראי למשל מונולוג מזעזע של מורה).

[טרה_רוסה*]

כל מי שכותב פה באתר (חוץ ממני S-: ) היה ילד מחונן? ממש מגיפה פה

[אמא_למחוננת*]

יש גבול למה שאפשר לעשות בבי"ס, אפילו אם זה בי"ס טוב
על אחת כמה וכמה אם זה בי"ס שבו יש 40 ילדים בכיתה אחת \-:
אני די השתכנעתי ללכת על חינוך ביתי, עכשיו מתחילה העבודה הקשה
לשכנע את בעלי...

[תמרוש_רוש]

כל מי שכותב פה באתר (חוץ ממני) היה ילד מחונן? ממש מגיפה פה.

מה פתאום? אני אף פעם לא הייתי ילדה מחוננת, אני רק מבוגרת מחוננת...
ואני מאוד אשמח להדביק אנשים אחרים.
איזה כיף זה לפרוח בגיל מאוחר, בקצב שלי, בלי שאף אחד ישב לי על הראש.

אמא למחוננת, בעניין השכנוע של בעלך, כתבתי משהו על איך לשכנע אנשים ב"טוב" ומתוך אמפתיה בדף לידת בית דעי את אשר תשיבי (די למטה). אולי זה ייתן לך מעט השראה.
בהצלחה!

[תום*]

אני חושבת, שאם מעבירים אותה לחינוך ביתי אולי כדאי לתת לה "תגבור" של מפגשים עם עוד מבוגרים מלבד ההורים. מבוגר שמעוניין בתחומים רבים יכול לפתוח לה עולם של חקירה משותפת. אני אמנם מאוד בעד ספרים, אבל חושבת שצריך עוד משהו. אם מארגנים מפגשים קבועים עם אותו מבוגר (ואולי עוד ילד, כדי לספק קצת אינטרקציה עם בני גילה על הדרך) היא תוכל למצוא בעצמה במה היא מתעניינת, מעבר לתחומי העניין ששני הורים יכולים להציע לה.

אני זוכרת, שכילדה עניינו אותי מפגשים כאלה הרבה יותר מאשר בית הספר. ואתגר אינטלקטואלי בכל-מקרה לא יהיה לה בבית-ספר רגיל, כך שאם גם החברה לא טובה לה, אני ממש לא מוצאת טיעון בעדו.
אולי כדאי לכם לבדוק מסגרת דמוקרטית שבה יש לכל ילד הזדמנות ללמוד בעצמו, בקצב שלו, ולהתחבר גם עם ילדים גדולים יותר?

[עוברת_אורח*]

הייתי בכיתה ג', ככה שזה בטח משהו כמו 79.
די!!!!!!!!!!!!
אבל אני הייתי בכתה ג' בשנת 79 ולי כן נתנו ללמוד אסטרונומיה
מתי משעמום, שנאתי כל שניה (הייתי היצור הכי קונפורמי בעולם, לקח לי חצי שנה להגיד להורים שלי שאני רוצה לעזוב)
הלואי הייתי לומדת כתיבה יוצרת

[ענת_שן_לוי*]

כל מי שכותב פה באתר (חוץ ממני) היה ילד מחונן? ממש מגיפה פה.
פשוט לא איבחנו אותך. ההורים שלך כנראה לא חשבו שאת משונה D-:

וגם אני כמובן - בוגרת סמסטר בארכיאולוגיה אצל אריקה לנדאו, שנת 71 !??? או משהו כזה....כבר אז היה די משעמם.

[אילה*]

אני לא מחוננת .

רציתי מאוד שמשהו יחשוב שאני מחוננת , או לפחות מחונחנת , או שהעינים שלי יפות מספיק כדי להיות בכיתת המחונחנים שהיתה בחטיבת הביניים אצלנו .
הם למדו שם כל יום שישי 2-3 שעות כל מני דברים , הביאו להם מרצים אורחים שבטח היו יותר רהוטים ומרתקים מאשר כל מורה ממוצע .
מאז אני בתגובה אלרגית לכל הקשור למחוננים , גאונים ושאר ירקות .

למה לא לתת לאנשים לבחור אם הם רוצים הרצאה מיוחדת ?
היו לי חברות שחזרו לפעמים מההרצאות האלה ודיווחו שהיתה הרצאה טובה , אבל זה לא משהו שעינין אותן . לו רק יכולנו להחליף , אני מבטיחה שהיתי מעתיקה מהן את ההכתבה שהיתה באותו זמן ,עבור פשוטי העם .

אין לי ספק לגבי זה שלכל ילד יש פוטנציאל - שההורים לפי דעתי ,ולא מבחנים , צריכים לגלות ולתת לו לפרוח .
ולכל אחד יש קשיים , אין מושלם - וגם כאן נראה לי שלהורים צריכה להיות הבנה טובה לגביהם , אני מתפללת כל יום שתהיה לי הסבלנות לילד עם הקשיים שלו , לתת לו זמן , לתת לו כלים כדי להתמודד , להיות שם בשבילו .
אני מתבוננת באינטרקציה בינינו ושואלת את עצמי - האם אני עושה את זה בשבילו ?
האם אני עושה בשביל הנורמות החברתיות ?, בשביל לא להרגיש חריגה , כי הילד לא עונה על כל השאלות , אני אולי מכופפת את היחודיות שלו בגלל משהו מגוחך כמו "מה יגידו" ?!

לא משנה לדעתי מדוע את מהרהרת לגבי חינוך ביתי . זה יכול להיות בגלל שיש לה נמשים , העיקר הוא שאת חושבת על זה , על לצאת מהמוסכמות ושאולי תרוויחו מזה משהו .
מענין מאוד מה שכתבו לך כאן על סוציאליזציה במשפחה ואיך שזה משפיע . לי נראה שכאן המפתח לתת חיזוקים , גם אם תשאר בב"יס .
ואולי הפיתרון הכי פשוט היא להעביר לכיתה אחרת .

[פלוני_אלמונית*]

בענין בעיות קשב יש דף על קשב וריכוז.

[עוברת_אורח*]

אני אולי מכופפת את היחודיות שלו בגלל משהו מגוחך כמו "מה יגידו" ?!
תתפלאי כמה הורים לילדים מחוננים עושים את זה.

[טרה_רוסה*]

אפשר להחליף את שם הדף ל-מחוננים בחינוך ביתי?

[אמא_למחוננת*]

רציתי מאוד שמשהו יחשוב שאני מחוננת , או לפחות מחונחנת , או שהעינים שלי יפות מספיק כדי להיות בכיתת המחונחנים
תגובת הבטן שלי היתה להתעצבן, באיזו זכות היא לועגת לילדה שלי וקוראת לה מחונחנת, בדיוק כמו הילדים המציקים מביה"ס.
אבל אז התחלתי לחשוב על זה לעומק
ותהיתי מה בדיוק הבעיה פה ולמה להיות מחונן נחשב אצל הרבה ילדים מילת גנאי
אני חושבת שבזה אשמה מערכת החינוך ששמה תוויות על ילדים ומשאירה אותם להתמודד לבד עם התוצאות
אבל זה עדיין לא ישנה את העובדה שעם או בלי תווית, יש חיה כזאת שנקראת ילד מחונן.
לא משנה לדעתי מדוע את מהרהרת לגבי חינוך ביתי . זה יכול להיות בגלל שיש לה נמשים
זהו בדיוק העניין, שמחוננות היא לא כמו נמשים, יש משהו שונה בהתנהגות עם ילד מחונן, אולי זה האינטלקט החריף שמאתגר אותך כהורה יום יום, שעה שעה
ובעיקר נראה לי שזה הקושי של הילד עצמו וגם שלנו כהורים לגשר על הפער העצום בין ההתנהגות הילדותית, התואמת לגיל , ובין רמת ההבנה של כל מיני נושאים ורמת ההתבטאות לגביהם שהיא בסקאלה אחרת לגמרי.
לי כאמא לא קל להתמודד עם ילדה שמצד אחד יש לה ידע עצום ואפשר לשוחח איתה על נושאים שברומו של עולם ומצד שני צריך להזכיר לה כל פעם לרחוץ פרצוף אחרי שאכלה ארטיק שוקולד.
ברמה הנקודתית זה נראה פשוט, אבל כשזה מתרחש כל הזמן, מצטבר איזשהו מתח שמשפיע על כל הבית.

ועוד לא אמרתי כלום על ההתמודדות עם כמה ילדים מחוננים באותו בית...

ואולי הפיתרון הכי פשוט היא להעביר לכיתה אחרת
גם על זה חשבנו, בעלי תומך ברעיון של לעבור בית ספר וממש לא מתלהב מרעיון החינוך הביתי
אז אנחנו פועלים במקביל בשני הכיוונים

[תבשיל_קדרה*]

בעיקר נראה לי שזה הקושי של הילד עצמו וגם שלנו כהורים לגשר על הפער העצום בין ההתנהגות הילדותית, התואמת לגיל , ובין רמת ההבנה של כל מיני נושאים ורמת ההתבטאות לגביהם שהיא בסקאלה אחרת לגמרי.
אלב זה בדיוק הקונץ הנפלא של חינוך ביתי!
אני לא משווה את ידיעותיהם של הילדים לילדים אחרים. אני לא משווה את רמת הילדותיות/בגרות לילדים אחרים.
לכן (בחינוך ביתי) לא קיים (כלומר - באופן כל כך בוטה ומובהק) הפער העצום הזה!

[אמא_למחוננת*]

בקשר לפער, זה לא כל כך בקטע של השוואה לילדים אחרים זה יותר תחושה פנימית שמצד אחד אפשר לפתח איתה שיחה מדהימה על דמוקרטיה וזכויות אדם , שאני ממש מרגישה שאני מדברת עם אדם מבוגר ומצד שני דקה אחרי אני מעירה לה שתלך לנקות את האף ובדרך היא מצליחה להתקוטט עם אחותה ופתאום היא בוכה
אני חושבת שאם הייתי מדברת איתה על ברביות ואז היא היתה מתנהגת ככה היה לי יותר קל לעכל את זה
ואולי זו הבעיה שלי, שאני עושה הפרדה בין הדברים
אבל אני רואה שזה קורה לא רק לי, הרבה אנשים עושים את ההפרדה הזאת וכאילו מצפים ממנה להתנהג באופן בוגר יותר בגלל שהיא מדברת ככה.
וזה מקשה עליה, גם היא לא מסתדרת בעצמה עם הציפיות המנוגדות האלה, הכי היא רוצה כל הזמן להיות גדולה יותר, להיות כמו אחותה, לא נוח לה להיות היא עצמה, היא כבר אמרה כמה פעמים שהלוואי שהיתה נולדת הבכורה.

[טרה_רוסה*]

היא כבר אמרה כמה פעמים שהלוואי שהיתה נולדת הבכורה.
יכול להיות שאם הייתה הבכורה היית מתייחסת אליה אחרת?
לבת בכורה בת 6 מתנהגים אחרת מאשר לבת זקונים בת 6, לא?

[רותם*]

באופן כללי הפער בין היכולות הקוגנטיביות של הילדים האלה, לבין היכולות הנפשיות/רגשיות שלהם, הוא האתגר הכי גדול שלהם, ואיתו צריך להתמודד.
אהבתי, מסכימה, ומתמודדת כל יום... (כאמא ל 2 מחוננים)
וחוצמזה: "מחונן" זו הגדרה נוקשה יחסית וממש לא מקיפה. יש ילדים שמחוננים בתחומים שהתרבות שלנו לא מודדת, ואף אחד לא מסמן אותם ככאלה ולא מתייחס לצרכים המיוחדים שלהם.
לדוגמה, בגן עם הבן שלי יש ילד שהוא ממש גאון במציאת דברים - יודע תמיד איפה אנשים איבדו דברים, מכיר כל עץ בישוב ויודע מתי הפירות שלו מבשילים...כל אחד שמאבד משהו יודע שכדאי לבקש ממנו לעזור בחיפושים, והוא תמיד מוצא.
אף אחד לא מחשיב את הערנות וההתמצאות הזו כמחוננוּת. למרות שהתרומה שלה לחיי הילד וכל מי שסביבו - לא פחותה ואולי עולה בהרבה על התרומה של גאונות מתמטית למי שנושא אותה

[אמא_למחוננת*]

יכול להיות שאם הייתה הבכורה היית מתייחסת אליה אחרת?
בטוח שהייתי מתייחסת אחרת
אבל זה נכון לגבי כל ילד.

[נאוה_פרנס*]

לא קראתי הכל אז סליחה אם אני חוזרת על משהו שנאמר כאן.

הילדה יכולה להיות בחינוך ביתי, ועם זאת, להשתתף בתכנית המחוננים המתקיימת בעירך (פעם בשבוע).

כמובן שזה מחייב שתעבור את מבדקי ההתאמה (משהו כמו 3 מבחנים של 1/4 שעה כ"א).

התכנית עולה כסף (קרוב ל- 2000 ש"ח בשנה)
כדי לשלב אותה דרוש שיהיה לה אישור לחינוך ביתי.
זו מסגרת בית ספרית חלקית מאוד,
יש לך את היתרונות של החינוך הביתי וגם יהיה לה מפגש עם ילדים בני גילה ואינטיליגנטים לא פחות ממנה.

בתכנית עוסקים בעיקר במדעים ומשתמשים באומנות כאמצעי יצירה (פחות השקעה בטכניקות עבודה)

מקווה שזה תורם משהו....

[אמא_למחוננת*]

נאוה , תודה
אני מכירה את תוכנית המחוננים, הבת הגדולה משתתפת בה
לא ידעתי שגם ילדי חינוך ביתי יכולים להשתתף
בכל מקרה אצלנו זה מכתה ד' והיא עולה לג', כך שלשנה הקרובה זה לא יעזור

[רוזמרין*]

כאמא ודודה לילדים מחוננים רציתי להוסיף שהעניין בביה"ס עם שאר הילדים ועם
החומר הנלמד זה מאד תלוי אישיות ולא אינטלגנציה.
אחייני ממש לא הסתדר בבי"ס, נדד בין הרבה (חלקם מצויינים) ופשוט שנא כל רגע.
בגיל 16 הוא למד לבגרויות באקסטרני, סיים בגיל 17 והמשיך בדרכו. היום כבוגר הוא
עדיין בבעיית השתלבות בחברה. (איתו הייתי יכולה לשוחח על פילוסופיה בערך מגיל 3
ואני לא צוחקת...לעומת זאת,היו לו התנהגויות אינפנטיליות עד גיל מאוחר).
בני, לעומתו, יצור חברותי ומוקף תמיד וגם ספורטאי מצויין, מתנהג לגילו ולא מתעניין
בשום דבר באופן רציני. המחוננות מתבטאת בתפיסה מהירה והבנה עמוקה ולמעט
התווית שקיבל במבחנים- לא רואים שום דבר יוצא דופן.
הוא למד פעם בשבוע במחוננים בתל-חי (ד'-ו') ונהנה בגלל שהמורים היו סוג אחר ממה
שרגיל בביה"ס. זה לא קידם אותו, וגם לא ההפך.

[סוף_מעגל*]

כל מי שכותב פה באתר היה ילד מחונן?
זה לא רק באתר, זה בעולם בכלל, וזה לא רק לגבי אינטליגנציה, זה לגבי הרבה דברים. למשל, קראתי פעם שאמריקאים מדווחים (בסקרים, לא בטפסי דיווח מס הכנסה ) על הכנסה גבוהה ב- 1000$ מהכנסתם בפועל. אז סיבה אחת היא מגבלת הדיווח העצמי.

וקצת יותר ברצינות, כי זו באמת נראית לי תופעה פסיכולוגית מעניינת, אני יכולה לחשוב על עוד כמה הסברים לאינפלצית המחוננים בבאופן -

• אנשים עם מודעות עצמית גבוהה ומכך יכולת אבחון, שאינה נחלתם של הפחות מודעים.
• עניין ב"לא שגרתי" ופתיחות לרעיונות חדשים, שסביר שאינם מאפיינים רק התייחסות לחינוך ולהורות אלא לתחומים נוספים.
• אנשים שהוגדרו כמחוננים (סוג של "חריגים") בילדותם וכך הגיעו לבאופן, כדי לחסוך זאת מילדיהם.

[יונת_שרון*]

סביר שדף עם המלה "מחוננים" בכותרת ימשוך אנשים שהנושא הזה קרוב ללבם...

[אביטל_1*]

הסברים לאינפלצית המחוננים
דפנה, התופעה לדעתי נפוצה יותר בימינו מכמה סיבות: 1- נולד דור של ילדים באמת חכמים מאד. 2- פעם רק מי שהבריק בביה"ס נחשד במחוננות, בימינו כל ילד לקוי למידה ,שלא מתאים לביה"ס (ויש יותר מידי כאלה) עובר אבחונים ובמקרים רבים דוקא הילדים האלה נמצאים מחוננים.

[מא_צ'י*]

אני חושבת שבזה אשמה מערכת החינוך ששמה תוויות על ילדים ומשאירה אותם להתמודד לבד עם התוצאות
כן, גם ציון גבוה הוא ציון.

והבעיה עם ציונים היא שזאת התוצאה שלהם: לא נוח לה להיות היא עצמה

"מחוננת" זאת סתם מילה שמתייגת אותה. ציון.
ומי היא עצמה?
אולי ילדה שרוצה לדעת ולהבין יותר, ילדה שלא נעים לה בבית-ספר.

אני לא סווגתי כמחוננת, אבל אני מכירה את האופן בו ציונים טובים משפיעים גם הם לרעה עליך, ואני מכירה מאוד את התחושות הקשות מול בני-אותו-גיל (peers).
בסדר, היא למדה מה שהיא יכלה ללמוד מהמסגרות האלה - לא נוח לה להיות היא עצמה, זה מה שהן מלמדות.
את הדברים האחרים, שמעניינים אותה, היא לא תלמד שם.
אני אדגיש את זה - לא רק שהיא לא תלמד מה שמענין אותה, אלא שהיא תשכח מה מענין אותה. היא תשכח, כי על מה שמענין אותה היא לא תקבל שום ציון, זה לא נכנס בחורים שבברגים על הכיסאות. אז זה בורח.

אחרי 17 שנים של ציונים גבוהים (ו-12 מהן של לעג), אני רוצה להגיד לך - עוד בית ספר ועוד ציונים, אני לא חושבת שזאת התשובה.

<מא, שתמיד לומדת את השיעורים החשובים האלה מאוחר, אבל לעולם לא מאוחר מידי>

[אנונימי]

לי כאמא לא קל להתמודד עם ילדה שמצד אחד יש לה ידע עצום ואפשר לשוחח איתה על נושאים שברומו של עולם ומצד שני צריך להזכיר לה כל פעם לרחוץ פרצוף אחרי שאכלה ארטיק שוקולד
זו נשמעת לי התמודדות לא קלה בכלל.
הבכור שלי רק בן ארבע, אבל כבר כשהיה בן שנה אמרתי משפטים דומים לגביו.
הוא מאד נבון ומאד ילדותי. ממש כמו ילד בן ארבע. לפעמים זה פשוט לא מסתדר ביחד. אז צריכה להזכיר לעצמי שהוא רק בן ארבע.
ואת יכולה להזכיר לעצמך שהיא רק בכיתה ג'.
הילדה המחוננת שהוקפצה כיתה לכיתה שלנו, היתה מאד ביישנית ומסוגרת. לא זכור לי שהציקו לה יותר משלאחרים, אבל לא חושבת שהיו לה איזשהם חברים בבית הספר.
חברה אחרת שהיתה איתי עוד בגן, היתה עם תווית המחוננות, ולמיטב ידיעתי, אף אחד לא לעג לה, והיא היתה מקובלת בדיוק כמו ילדים אחרים.
בני, משחק בכיף ולאורך זמן (יחסית) עם ילדים מסויימים. לאו דוקא בני אותו גיל. אחד, מבוגר ממנו בכשנה. האחיין שלי בן 11, והם מסתדרים נפלא ביחד.
עם בנות הוא ממש נהדר בדרך כלל, החל מבנות שלוש - יש לו שלוש חברות כאלה, שהוא (ואני גם) מאד אוהב - ועד בכלל, ז"א גם אמהות בקבוצה שלנו וגם חברות אחרות שלי, נתפסות בעיניו (ובעיני. לא תמיד בעיניהן ) כחברות שלו.
שאלת הגיל או הרמה האינטלקטואלית או הורבלית או מה שלא יהיה, לא נשאלת ולא מהווה בעיה. החברויות נוצרות על פי קריטריונים שלהם, שלי אין מושג מה הם. - גם לא יודעת להגדיר את הקריטריונים שלי למי יהיה אדם שיענין לילהיות חברה שלו. אבל בטוחה שלא גיל או רמה אינטלקטואלית יהוו את המדד העיקרי...
אני חושבת שאם תעברו למסגרת של חינוך ביתי, הילדה והמשפחה יצאו נשכרים מזה, ולו בגלל שתחסכו לה ולכם את התסכולים של ביה"ס. תלמדו להתאים את הציפיות שלכם למה שיש. גם היא וגם אתם. אלא אם תמצאו בי"ס בו היא לא תסבול מבי"הס עצמו.
התפיסה הרווחת (?) שמרבה ילדים בכיתה - מרבה חברים בחיים, ושזה מה שחשוב, נראית לי שגויה מהיסוד. יש אנשים (בכל הגדלים והמינים, ז"א ילדים הם סוג של אנשים) שחבר אחד טוב וזמין ממלא את עולמם ומזמן להם ענין והנאה כל צרכם, ויש כאלה שצריכים מגוון יותר גדול. לא בטוח שאפשר לקבל את זה בכיתה.
לדעתי עדיף שהילדה תסתגר לה עם ספרים מחשב וטלוויזיה בשעות הבוקר, ותמצא חברים בחוגים אחה"צ, חוגים שמעניינים אותה, וכך תוכל להכיר חברים עם בסיס ענין משותף למשל, מאשר שתסבול בכיתה ובהפסקה במשך היום.
ואם תצטרפו למפגשי חינוך ביתי במשך היום, אז אולי שם היא תכיר חברים שכן יעניינו אותה.

'צטערת על האורך. כנראה שעניתי בעיקר לעצמי ותפסתי טרמפ על הדף שלך
הצלחה בהמשך

[אילה*]

סליחה , חשוב לי לכתוב לכתוב לך לאמא של מחוננת , שממש לא התכוונתי ללעוג לילדה או לך .

הסיבה שכתבתי על הזיכרון שלי מחטיבת הביניים, הוא קודם כל כי רציתי לכתוב בדיון על זה שלא כולנו מחוננים .
אז אני חשבתי בזמנו שאני לא שווה , כל העינין שזה פגם בביטחון העצמי שלי . מסתבר שזה פשוט לפגוע בביטחון העצמי .

אני נהנית שעוד אנשים כתבו וגם מרגישה את זה עמוק בלבי : כל ילד הוא מיוחד . לא משנה איך קוראים לזה . כל ילד מביא לאמא שיעור חשוב להתמודד איתו .
חיזקי ואימצי .

[במבי_ק*]

_אבל אני הייתי בכתה ג' בשנת 79 ולי כן נתנו ללמוד אסטרונומיה
מתי משעמום, שנאתי כל שניה (הייתי היצור הכי קונפורמי בעולם, לקח לי חצי שנה להגיד להורים שלי שאני רוצה לעזוב)
הלואי הייתי לומדת כתיבה יוצרת_

חחח... אז כנראה שאו שלא נשאר מקום או שבכלל הייתי מחוננת סוג ב' . טוב לדעת שלא הפסדתי כלום. מצד שני, אני יכולה לומר שגם את לא הפסדת כלום .

ממה שאנשים כותבים פה עולה תמונה של מסגרת די משעממת. תמיד עניין אותי אילו מין אנשים שהיו שם. אז או שהחריגים ממילא היו חריגים גם שם (לא אהבו להצטיין וללכת לפי המוסכמות) או שבאמת היה משעמם שם לכולם... בכל מקרה, נראה לי שאני הייתי בעצם ב '78 בכיתה גימל. וגם - אף פעם לא היו לי בעיות חברתיות בכל בתי הספר ותמיד היו לי חברים מכל הסוגים (עד היום). הבעיות שלי תמיד היו מול המסגרת (מורים, מנהלים, ממסד). בגלל זה אני חושבת שיש נטייה לשים דגש על זה (ההגדרה, האחבנה, הטיפוח, הפוטנציאל ש-ימומש) יותר מדי, בעוד שמה שמשנה באמת זה האישיות והאינדבידואל של הילד/ה.

[תבשיל_קדרה*]

היתה מאד ביישנית ומסוגרת. לא זכור לי שהציקו לה יותר משלאחרים, אבל לא חושבת שהיו לה איזשהם חברים בבית הספר.
את מדברת עלי?

[אנונימי]

אולי. אני אפילו לא בטוחה שאני זוכרת את שמה. בכיתה א היית ברמת גן?
_{נדמה לי שקראו לה רחל. כמעט בטוח שלא גילה. אבל זה קצת ניחוש}

[תבשיל_קדרה*]

לא לא. לא הייתי בר"ג.

[אביטל_1*]

לכל האמהות הגאות שלום! אחת מהנחות היסוד של החינוך החופשי, בבי"ס דמוקרטי למשל, היא שכל אחד הוא מחונן בתחום מסויים. כשנותנים לילדים את החופש ללמוד לפי נטיות ליבם, אפשר לגלות מהו התחום.
גם אני אמא גאה (-;

[אמא_של_יונת*]

ממה שאנשים כותבים פה עולה תמונה של מסגרת די משעממת.
אם את מתכוונת למסגרות המיוחדות למחוננים שלומדים בכתה רגילה ומגיעים למסגרת המיוחדת לצורך העשרה (לא לאלה שלומדים את כל הלימודים בכיתות מיוחדות למחוננים) -- המידע שבידי שונה, והוא מתייחס לכמה ילדים.
חלק מילדים אלה אכן היו מבודדים חברתית בכתתם, וחלקם היו מעורבים בחברה הרגילה, אבל כולם סבלו משעמום ובזבוז זמן בכיתה הרגילה.
המסגרת המיוחדת למחוננים העניקה להם אפשרות ללמוד ברמה שהתאימה להם יותר, עם תלמידים אחרים שרמתם דומה, במקום שבו לא לעגו להם על היותם מחוננים (מכירה את כינוי הגנאי "פרופסור"?), ועם מורים שאהבו ללמד אותם והתייחסו אליהם כאל אנשים חושבים.
אני בטוחה שלא כולם התעניינו בכל המקצועות שלמדו שם, אבל בשורה התחתונה -- לגבי רובם אותו יום בשבוע היה מה שנתן להם דלק לשאר הימים, בהם למדו בכתה רגילה.
אני מכירה גם מחוננים שלא הגיעו למסגרות אלו (שעדיין לא הוקמו), ולהם לא היה שום פתרון למצוקתם.

עד כאן על היתרונות.
והחסרונות?
הצורך לתייג ילדים כדי שיזכו ללימודים מהסוג שכל ילד זכאי לו.
הפרדה טכנית בין מי ש"אובחן והוגדר" כמחונן לבין מי שלא הוגדר ככזה, הפרדה היוצרת מצד אחד קנאה ודחייה, ומהצד השני אולי התנשאות.

[סמדר_נ*]

אני תוהה אם כדאי להזמין הנה כמה מחברי בוגרי המסגרות הנ"ל. אמא נמרה, אולי לאיש שלך יש מה לומר פה?

[תבשיל_קדרה*]

אני הייתי בכזה ש-אמא של יונת מתארת, ואני חותמת על התיאור שלה.
היה מעולה. נהנתי מאוד. ככה מצאתי חברים, שם הייתי "בחבורה".
חלקנו המשכנו בכתה ט/י לכתה בתוך בית הספר ("מגמה מדעית", כדי לא לומר "כתת מחוננים" ).

[במבי_ק*]

ממה שאנשים כותבים פה עולה תמונה של מסגרת די משעממת

כמובן שזה לא סטטיסטי, סתם התקבצות של כמה אנשים שלמדו במסגרת כזו, כמו שאת מתארת (אמא של יונת). לא יודעת, לי שעמם אותו הדבר בכיתה רגילה ובחוג של המחוננים. דווקא כשלמדנו עם כיתה מעלינו (חשבון ועוד משהו, לא זוכרת) היתה לזה ארומה מאתגרת יותר ואני זוכרת את זה בתור חוויה מיוחדת. אני אף פעם לא הרגשתי שהילדים בכיתה משעממים אותי, חלק כן וחלק לא. כמו בכל מקום. וכבר כתבתי קודם שהחברה הכי טובה היתה גם התלמידה הכי גרועה. מהחוגים למחוננים אני לא זוכרת שום אינטראקציה עם ילדים "כמוני". מה אכפת לי כמה IQ יש להם? אכפת לי איזה ילדים/ בני אדם הם. וזה תמיד מה שעניין אותי בחברים. יכול להיות המסגרת הספיציפית הזאת, אולי בשנים האלה, היתה לא ממש מוצלחת. או שזו חוויה אישית של כמה מאיתנו. אותי תמיד עניין באמת מי האנשים שהיו שם. תמיד תהיתי אם אני יוצאת דופן בזה שלא עניין אותי "לממש את הפוטנציאל" ואם נאי "בסדר" שאני מרוצה מעצמי למרות זאת ... אני מאוד אשמח לשמוע חוויות של מחוננים אחרים (חייבת לציין שאני לא מתה על ההגדרה הזאת, אבל שיהיה...).

[במבי_ק*]

ויש לי עוד כמה מחשבות להוסיף: אני חושבת שבאיזשהו מקום האבחון הזה קצת הזיק לי. כי מצד אחד היה לי אישור (מול עצמי ומול כולם) שאני חכמה. ובאמת לא הייתי צריכה להתאמץ כדי להיות תלמידה טובה. ומצד שני, אף פעם לא היה לי צורך להצטיין, ככה שהתרגלתי נורא שהכל בא לי בקלות. אני לא לומדת, אני מקבלת ציונים טובים (לא מעולים, אבל לא עניין אותי להיות מעולה), יש לי חברים והכל סבבה. אז מה רע? כשסוף סוף עזבתי את מערכת החינוך ורציתי לעשות בגרות בעצמי (כי רציתי ללמוד באוניברסיטה) פתאום דברים לא באו לי בקלות. וזה ממש מוטט את עולמי - העובדה שלא הכל בא לי בקלות בחיים. ולקח לי כמה שנים להתאפס ולחזור לפרודוקטיביות (לא רק בנושא הלימודים, אלא בכלל). ואיכשהו נראה לי שפשוט הייתי מאוד מרוצה מהתיוג הזה, וזה חזר בעוד כלמיני מבחנים כאלה לאורך השנים, אבל זה בעצם לא התאים לי לאישיות.

[תבשיל_קדרה*]

מה אכפת לי כמה IQ יש להם? אכפת לי איזה ילדים/ בני אדם הם. וזה תמיד מה שעניין אותי בחברים.
לא היה אכפת לי איזה IQ יש לילדים אחרים. אבל במבחן התוצאה, אף פעם לא הצלחתי להשתלב במקומות "נורמליים" (גם אם היו לי חברה-שתיים ממוצעות-IQ).

[שוקו*]

_מתי משעמום, שנאתי כל שניה (הייתי היצור הכי קונפורמי בעולם, לקח לי חצי שנה להגיד להורים שלי שאני רוצה לעזוב)
הלואי הייתי לומדת כתיבה יוצרת_

לעולם לא מאוחר.
אני מציעה לך להצטרף לסדנה לכתיבה יוצרת שבאחת כמוהה השתתפתי בעבר. ממליצה בחום גדול.
מוזמנת לכתוב ל [email protected]

[אמא_למחוננת*]

חוויות של מחוננים אחרים
אני תויגתי כמחוננת בגיל הגן
באמצע כתה א' הוקפצתי כיתה ל-ב'
סבלתי בכל 12 שנותי בביה"ס, בעיקר בשנים הראשונות אבל גם אח"כ הסטיגמה נשארה והדימוי העצמי הנמוך נשאר.
למרות הציונים הגבוהים מאוד, רק כשהגעתי לאוניברסיטה כעתודאית הבנתי שאני לא יודעת איך לומדים והציונים התדרדרו פלאים, לקח לי שנתיים ללמוד איך ללמוד
את הדימוי העצמי הנמוך סחבתי איתי עוד שנים אח"כ עד שנולדו הילדים וגיליתי שיש משהו אחר, שלא קשור ללימודים, שאני טובה בו מאוד.
כשהציעו לי להקפיץ את הבת הבכורה כיתה הודעתי "על גופתי"
עם הבת ששאלתי לגביה כבר לא הציעו, עמדותי ידועות והוצהרו בגלוי.
כשהבכורה אובחנה כמחוננת החזקתי לה אצבעות, ושמחתי לגלות שטוב לה עם המחוננות וכל הדברים הנלווים לכך ושהיא מצליחה מבחינה חברתית.
עם הבת הזאת זה היה לקבל את העבר בחזרה בפרצוף, כמו סטירה אחת גדולה, ואז התחילו המחשבות איך למנוע ממנה את שנות הסבל.
בינתיים יש דיונים לא קלים בבית לגבי נושא החינוך הביתי, ואני שואבת הרבה כוח מהאתר.

[עוברת_אורח*]

אין לי בעצם מה לומר.
רק שאני מאד מזדהה עם חוויות הילדות שתוארו כאן.
ושהדף הזה מדיר שינה מעיני.
בבקשה תמשיכו!

[יונת_שרון*]

מה תמשיכו? לכי לישון!

[עין_הסערה*]

_היתה מאד ביישנית ומסוגרת. לא זכור לי שהציקו לה יותר משלאחרים, אבל לא חושבת שהיו לה איזשהם חברים בבית הספר.
את מדברת עלי?_
היא מדברת עלי...

[נוסעת_סמויה*]

גם אני מאד מזדהה עם חוויות הילדות שתוארו כאן.

כבר כמה פעמים נכנסתי לדף הזה וניסיתי לנסח תגובה, אבל מה שיש לי להגיד בנושא מצריך הרבה מדי שעות רשת.
למדתי 9 שנים בכיתה כזו, שכונתה, בלי שום עידון, "כיתת מחוננים".
מבחינה לימודית - ביסודי, כשלמדנו "לרוחב", פרחתי. באתי לבית הספר עם המון שמחה והתלהבות. היו לנו מורות מופלאות ותוכנית לימודים מקסימה, יצירתית, מלאת שמחת חיים. הזכרונות הכי טובים שלי מהשנים האלה קשורים ללימודים.
בתיכון הכל השתנה. למדנו כמו כולם, אבל עם לחץ לעשות כמה שיותר יחידות בבגרות, וכמה שיותר מוקדם. זה היה מיותר, משעמם ומייבש.

מבחינה חברתית החוויה שלי הייתה של שיממון, לאורך כל התקופה הזו. היינו 5 בנות ו-18 בנים בכיתה, ולא הייתה לי כימיה מיוחדת עם אף אחד מהם. נשארתי שם גם בתיכון בגלל תפיסות השבי שלי, שאמרו שאסור "לסגור אופציות", ושבטח לא אמצא את עצמי בכיתה רגילה (מה שהיה שטות גמורה, כי רוב החברים שלי למדו בכיתות רגילות).
מדהים מה שעשה לנו התיוג הזה "מחוננים". הילדים (ולדעתי גם הוריהם, ואולי גם חלק מהמורים), הבינו בצורה מעוותת לגמרי את המושג "אינטליגנציה". אינטליגנציה נתפסה בטעות כתכונה חד-ממדית (כמו הציונים במבחני ה-IQ), כהישג בפני עצמו ולא כפוטנציאל שצריך להשקיע הרבה עבודה כדי לממש אותו. כמו כן, רק כשהתבגרתי הבנתי עד כמה החשיבות שיוחסה אצלנו לסוג האינטליגנציה שנמדדת במבחני ה-IQ הייתה מופרזת. (וגם אני, כמו במבי, עברתי משבר רציני בפעם הראשונה שבה הלימודים לא באו לי בקלות).

בכיתה הספציפית שלי, הבנים הרגישו פטורים מפיתוח מיומנויות חברתיות, ושילמו על זה מחירים כבדים
(אני זוכרת את המורה היעני-מגניב לשל"ח, מספר בדיחה על הכיתה שלי במסיבת פורים של שכבת י"ב:
שני חבר'ה מי"ב 4 מדברים. אחד אומר: "עקב לחץ המבחנים, אני נאלץ לוותר על חצי מחיי המין שלי".
השני שואל: "איזה חצי? האוננות או הפנטזיות?"). האירוניה היא, שלמרות כל המניירות של פרופסורים קטנים, למיטב ידיעתי אף אחד מבני כיתתי לא הגיע להישגים לימודיים / מקצועיים יוצאי דופן (אם כי אני לא מעודכנת - אף פעם לא הגעתי לפגישות מחזור).

טוב, אולי אמשיך בהזדמנות אחרת.

[תבשיל_קדרה*]

מה, גם אתם הייתם #4?
> בוררת את הטפל מהעיקר <

[נוסעת_סמויה*]

חזרתי לדף, ואני רוצה לנסות לתרגם את הזכרונות שהעליתי כאן לתובנות שאולי יוכלו להיות שימושיות למישהו.

כפי שכבר נכתב כאן בצורות שונות, התווית "ילד מחונן" היא בעייתית, בכמה מובנים:
א. היא נוטה לצבוע את כל התמונה שיש לנו על הילד. היכולת והצרכים האינטלקטואלים מקבלים בולטוּת (תשומת לב, חשיבות) מאוד גדולה, על חשבון תכונות וצרכים אחרים. גם הילדים עצמם מושפעים מכך, והמחוננות הופכת לציר מרכזי (מדי) בדימוי העצמי שלהם.
ב. היא נוטה לרדד את מה שאנחנו יודעים על היכולות של אותו ילד. (כמו שהשימוש במילה "עלֶה" גורם לנו לאבד בהדרגה את היכולת לראות כל עלה על מלוא ייחודיותו ולהבחין בין סוגים שונים של עלים).
ג. כתוצאה מא' וב', התווית "מחונן" מטשטשת את ההבדלים בין ילדים מחוננים, בשעה שבפועל, הדמיון ביניהם לא עולה בהכרח על הדמיון בין כל שני ילדים אחרים.

מהחוויות שהועלו כאן בדף, יש אנשים שמאוד נהנו ממסגרות שונות למחוננים, ויש אנשים שלא נהנו מהן. יש כאלה שפרחו שם מבחינה חברתית (גילה למשל), ויש כאלה שסבלו (אני למשל). לכן נראה שמועיל לחשוב על ההתאמה בין ילד ספציפי למסגרת ספציפית. (היום יש לי אלרגיה למוסד שנקרא "כיתת מחוננים", אבל האמת היא שכיתת המחוננים בשכבה שמתחתיי הייתה מאוד מוצלחת מבחינה חברתית, ואם הייתי לומדת בה אולי כל האלרגיה הזו לא הייתה מתפתחת).

גלית, אני מסכימה שהשהות של בתך בכיתה אחת עם ארבעים ילדים שהיא לא מסתדרת אתם וחלקם מציקים לה, לא טובה לה. כדאי לחפש עבורה מסגרת מתאימה יותר (במילה 'מסגרת' אני מתייחסת גם לחינוך ביתי), וייתכן (הלוואי) שבכך יפתרו הקשיים שלה. אבל הדברים שכתבת רומזים שאולי יש כאן בעיה עמוקה יותר, שלא בהכרח תיפתר על ידי הפגשה עם ילדים ברמה אינטלקטואלית דומה.
לא כל הילדים צריכים להיות חיות חברתיות, וכל ילד זקוק למינון שונה של שהות בחברת ילדים אחרים. עם זאת, אם אין לבתך אפילו חברה אחת שהיא אוהבת ופוגשת לעתים תכופות, אם לא הייתה לה אף פעם חברה כזו, ואם את מתרשמת שהעדפת הספרים על פני הילדים באה ממקום של קושי וחוויות לא נעימות בָּקשרים עם הילדים, הייתי מנסה לחשוב לעומק איך לעזור לה בתחום הזה, בנוסף על השאלה איזו מסגרת מתאימה לה ואיך לתת מענה לכישורים האינטלקטואלים שלה.

ומילה אחרונה - כדאי לך לבדוק עם עצמך האם והיכן ההסתכלות שלך על בתך צבועה בחוויות שלך כילדה. חשוב לראות מה כאן שלה ומה כאן בעצם שלך.

אשמח להמשיך בדיאלוג @}.

[נוסעת_סמויה*]

עם הבת הזאת זה היה לקבל את העבר בחזרה בפרצוף, כמו סטירה אחת גדולה, ואז התחילו המחשבות איך למנוע ממנה את שנות הסבל.

המשפט הזה עורר אצלי הזדהות גדולה. אני מכירה היטב תחושות כאלה וכתבתי על כך בדף להימנע משאיפות עבור ילדינו.

רונית סלע כתבה על זה פעם משפט שגוריין: מורה חכמה אמרה לי פעם שהילד הראשון משקף לנו את עצמנו, ולכן כל כך קשה וכואב לפעמים להיות אתו- כי אנחנו מזדהים אתו, כי הוא מעלה בנו בעוצמה את הילד/ה שהיינו, והזכרון המוחשי הזה מכאיב מאוד לפעמים, כי בילדות שלנו היה הרבה כאב- העדר חום, אכזבות, נטישות קטנות וגדולות.

(מזמינה אותך לקרוא גם את הדף חברים בחינוך ביתי).

[אמא_למחוננת*]

מעדכנת
החלטנו בינתיים לא להתחיל חינוך ביתי
מצד שני העברנו אותה לבי"ס אחר, היום קיבלנו את האישור ומקווים שבכיתה קטנה יותר יהיה יותר טוב.
לגבי הדברים של נוסעת סמויה
קראתי, אבל זה גדול עלי כרגע להתעמק בנושא

[עוד_אמא_מהורהרת*]

אוף, לפחות מהם ציפיתי ליותר פרגון והבנה - המשתתפים (בעיקר משתתפות) בפורום הורים למחוננים . באמת חשבתי שמי שיש לו ילד מחונן, ומכאן באופן טבעי חריג, יוכל להבין שאין בעולם שני ילדים זהים, ושלא מה שנכון לילד אחד יהיה בהכרח נכון גם לאחר.

אז יש לנו קשיים והתלבטויות שנובעות ממצב קשה (דברתי והתיעצתי בענין גם כאן בדפים אחרים), ואולי גם השקפת העולם שלי שונה במידה זו או אחרת משל הרוב שם. אבל ככה לתקוף רק בגלל שאני לא רוצה שבתי תמצא במקום שלי, האמא שלה, נראה שאיננו נכון עבורה? בעבר לא קבלו את קצב הלמידה שלה. האם יש קצב שמהיר ממנו בלתי אפשרי, ואם יש ילד שלומד מהר יותר בטוח הדבר שהוריו מפלצות? אח"כ לא קבלו שאני לא מאושרת לשלוח אותה לגן, כי מה לעשות הילדה בוגרת לגילה ונוח לה יותר בחברת ילדים מעט בוגרים יותר. אז בגלל זה הופכים אותה לכזאת שלא יודעת להסתדר עם בני גילה וצעירים ממנה, ואותנו הופכים לאשמים בכך שבגן היא סבלה מאלימות קשה ומהתעללות מינית מצד כמה ילדים בריונים. אה ... ואם היא סבלה ככה (יחד עם עוד 20 ילדים!!!!!) אז לא יתכן שהיא הייתה ילדה פופולרית. אח"כ יש שאומרים שאנחנו הורים איומים שאחרי שנודע לנו מה שקרה בגן הוצאנו את הילדה מהגן, ועכשיו אני לא בסדר שאני שוקלת כיצד לנהוג עם בתי לקראת שנה הבאה כשהיא תהייה בת 5, היות שבעלי מתנגד לחינוך ביתי, ולא אוטומטית רוצה להשיבה למערכת. וכשאני מספרת שחשבתי שמקום מסוים הוא חטיבה צעירה ועכשיו נודע לי שלא (הרבה לפני מועד ההרשמה) אז שוב אני לא בסדר, וזה שאני חושבת בכלל על חינוך ביתי - אני האם הכי רעה בעולם.
מילא לקבל תגובות כאלו במשפחה, ממכרים, בפורומים אחרים ועוד - אבל בפורום של הורים לילדים חריגים (מחוננים) ... ואני ציפיתי שם לפחות לקבלה אם לא לתמיכה

אוף ...

[עוד_אמא_מהורהרת*]

התכנית עולה כסף (קרוב ל- 2000 ש"ח בשנה)

בתקווה שלא נזדקק, כי עד אז נצא מהמצב של חוסר פרנסה. אבל יש פתרון למחוננים שנמצאים בחינוך ביתי, אותרו, ורוצים להשתתף בתוכנית אבל אין למשפחתם יכולת כלכלית?

ידוע לי שלילדי בית ספר האבחון הוא בכתות ב או ג (בהתאם למקום המגורים). אפשר עבור ילדי חינוך ביתי לבקש להקדים את האבחון נאמר לשנה בה הם אמורים להיות ב-א, אם זה מה שנראה להורים נכון?

כמובן ... עוד דיה לצרה בשעתה, בכל מקרה עוד יש לנו זמן, אבל לדעת לא מזיק

[עוד_אמא_מהורהרת*]

עברתי על הדף הזה עכשיו, ומשהו מתחיל להתחוור לי. אלוהים, זה קצת מפחיד אותי. כנראה שבאמת מרבית הילדים המחוננים, מבחינה רגשית חברתית תואמים את גילם הכרונולוגי או פחות מזה, ומצב של ילד מחונן שגם בתחום המנטלי הוא בוגר לגילו הוא נדיר - לכן אנשים חושבים שאין להתחשב ברמתו האינטלקטואלית של הילד אלא רק בגילו. אבל מה לעשות שגם כאן יש חריגים? איך מתמודדים עם מצב שבו (וכך הייתי מגדירה את בתי):

• כרונולוגית - 4 ורבע. בתחום זה כמובן היא תמשיך להתפתח ככולם
• שכלית - לפחות 10 או 12, כאן קצב ההתקדמות הוא כזה שיש סיכוי שכבר בגיל 6 או 7 תגיע לרמה של אדם בוגר
• מנטלית - בערך 6 או 7, ממשיכה להתפתח מהר אבל יותר לאט מאשר בתחום השכלי

כפי שאתם רואים, פערים עצומים. אז מחד אני צריכה להתמודד עם הסביבה שלא מקבלת שיתכן שהיא תהייה בוגרת לגילה מבחינה מנטלית, מצד שני אני צריכה להתמודד עם זה שזו אכן המציאות, אבל עדיין ביחס לרמתה השכלית המאוד גבוהה גם היא מאוד ילדותית. .

[במבי_ק*]

חשבתי על הדף הזה פתאום והסתקרנתי מה קורה (ולקח לי מלא זמן למצוא אותו, אחרי ההתפצלות של מדור חינוך ביתי)

[לבטים*]

בתי למדה בבית את כל שנות הגן. היא חכמה ומבריקה אבל לא "נלקחה" למבחנים כלשהם. כיתה א' החלטתי שננסה בבי"ס חרדי. היא עברה אותה בהצלחה מרובה.
גם אני חששתי מהסגירות החברתית שלה מאחר שחווינו בדידות מזהירה מתוך המציאות של חינוך ביתי. היא פרחה ויצרה חברויות ומהר מאד התבגרה מבחינה חברתית ורגשית והדביקה פערים. מיותר לציין שלכיתה א' היא הגיעה יותר מוכנה מבנות גילה והשתעממה למדי. אבל, לנו היה חשוב הפן החברתי, והדאגה לכך נמחתה מקופסת הדאגות שלי כאם. היום אני מאוד שוקלת להחזירה הביתה, מה גם שכיתה א' היתה בהתנית ניסיון והנה עברה חלפה לה השנה. עדיין אני מתלבטת.

[נילה*]

סתם מהנסיון שלי:

עד כיתה ה' למדתי בבית ספר רגיל ומכיתה ו' עד י"ב בכיתת מחוננים.

אני זוכרת עד היום את תחושת הפלא של לעבור ממקום שבו אני צריכה להסתיר את כישורי (למשל את העובדה שכבר פתרתי לבד את כל ספר החשבון) למקום שבו ידע וכישורים אינטלקטואלים אינם בושה.

בנוסף נוצרה בכיתת המחוננים אווירה חברתית מופלאה והמקום היה טוב עבורי. אני ממש לא מקבלת את האמירה הגורפת שלמחוננים יש קשיים רגשיים- מבחינה רגשית היו בכיתה ילדים שונים: אהודים יותר, אהודים פחות וכן הלאה. אבל כולם היו חכמים ומבריקים וזה מאוד תרם לאווירה.

עבור ילד חכם להיות עם ילדים חכמים אחרים זה מקור לתמיכה, לא רק ללימוד משותף. זה כמו למצוא מישהו שמדבר בשפה שלך כשאתה בארץ זרה.

[אמא_בגובה_דשא*]

אני מכירה גננת בגן שמשלב ילדים "רגילים" עם ילדי "חינוך מיוחד".
מדובר בגן רב-גילאי-מגיל שלוש ועד לגן חובה.

הגננת בגן הזה סיפרה לי פעם שבביקור של מפקחים ממשרד החינוך שאלו אותה מה היא עושה כדי לקדם את הילדים ה"מחוננים" בגן.
אז היא ענתה שהיא עושה איתם בדיוק מה שהיא עושה עם הילדים של החינוך-המיוחד, כלומר, מתייחסת אליהם לפי הרמה שלהם ולא לפי הגיל שלהם.

התשובה הזאת נהדרת בעיני, אבל לצערי מעטים הילדים שנתקלים במערכת החינוך במורה או בגננת חכמות כאלה.
רובם עוברים אצל מורים שמתייחסים, במקרה הטוב, לרמה הממוצעת של הכיתה.

מהבחינה הזאת חינוך ביתי מתאים ממש לכל ילד, כלומר, ההורים תמיד יכולים להתייחס לילד כמו שהוא ולא כמו שבני גילו אמורים להיות

מקווה שיצא ברור, כי לי מה שכתבתי מרגיש די מבולבל.

[אמא_למחוננת*]

איזה יופי שהדף עלה מחדש, הזדמנות לעדכן
אצלנו בינתיים הדברים הולכים טוב, המעבר לכיתה קטנה היה מעולה
מצאנו גם מורה כלבבנו ויחד איתה בנינו תוכנית לימודים שתעזור לה להתגבר על הקשיים ולהצליח
גם מבחינה חברתית יש שיפור עצום
השילוב בתוכנית למחוננים לא הצליח, אנחנו במגעים מול משרד החינוך לראות איך אפשר להתקדם.

[אורנה_שפרון*]

מחונן -

1. מוכשר מאד
2. מרוחם, שנעשה לו חסד, שניתנה לו חנינה
3. בעל מנת-משכל גבוהה בהרבה מן הממוצע

אלה ההגדרות שניתנו למילה במילון אבן-שושן.
ואפשר לראות כיצד ההגדרות המקובלות היום למילה הזאת - (הגדרות 1 ו-3) התרחקו מההגדרה "העתיקה" למילה (הגדרה מס'2)

שהרי בעבר הרחוק מחונן היה מי שנעשה לו חסד, מי שניתנה לו חנינה. ולחסד פנים רבות! הוא לא מתבטא רק במנת משכל גבוהה.
אם נתבונן בילדינו בעינים של חסד, נראה כי כל אחד ואחד מהם חונן במתת אל שמאפיינת אותו: מי במנת משכל גבוהה, מי ביכולת גופנית מופלאה, מי ברגישות לאנשים הקרובים אליו, מי באהבה לכל הברואים, מי בשמחה פורצת שמשפיעה על כל סביבתו.... ועוד רבים רבים הפנים של הכשרונות המגוונים של ילדינו.

החינוך הביתי הוא בדיוק הסביבה המתאימה לראות בכל ילד את היחודי לו, ולא לבחון אותו באופן קבוע דרך פן אחד מסויים של הכשרונות האנושיים.

אני מאמינה כי האדרת היכולות האינטלקטואליות של הילדים עושה עוול לא רק לילדים שכשרונם אינו מתבטא בפן הזה, אלא גם לאותם ילדים מוכשרים עצמם, שחלק אחד באישיותם זוכה להדגשה יתרה, ובכך נזנחים חלקים אחרים חשובים לא פחות לאושרם ורווחת חייהם, בהווה ובעתיד.

[נועה_בר*]

אורנה, דברייך כה יפים @}
< ונכונים לדעתי >

אם נתבונן בילדינו בעינים של חסד, נראה כי כל אחד ואחד מהם חונן במתת אל שמאפיינת אותו
ראוי לגריין !
מדהים איך אנו ממהרים לשפוט, לקטלג, להלביש תבניות... וכמובן ציפיות.
כמה עמוק זה טבוע בנו.
תודה על התזכורת.

[קלא_אילן*]

לפני מספר שנים ניגנתי ויולה ברביעיית מיתרים בקורס למוזיקה קאמרית.
ניגנו את רביעיית "הצייד" של מוצרט, וקטע אחד בה, לויולה ולכינור השני, הזכיר לי נחל מפכה.
תוך כדי עבודה, בדברנו על האופי המתאים של הקטע, אמרתי שזה כמו נחל מפכה.
הצ'לן צחק ושאל אותי מאין אני מכיר את המילה הזאת, מפכה, והאם אני מחונן. איש מחברי הרביעייה לא ידע שאינני הולך לבית הספר, מפני שלא התחשק לי לשוחח על הנושא, ואני נבוכתי והנדתי בראשי לשלילה, עם הויולה מתחת לסנטר.
בהמשך סיפרה הכנרת הראשונה שהצ'לן מחונן הוא, אבל עם בעיות קשב וריכוז. או משהו כזה.
וגם היא עצמה מחוננת. וגם הכנרת השניה.
ואני... איני יודע!

*

אתמול שמעתי את רני כשר ו-רז כשר מדברים ברדיו עם גבי גזית.
נדמה שבכול ראיון בנושא חינוך ביתי, ויהא זה ראיון תקשורתי או פרטי, ישנן שאלות חובה שהמראיין חייב לשאול את המרואיין.
גבי לא פסח עליהן, והביע הסתייגות באמרו לרז משהו בסגנון הזה: הכל טוב ויפה, כי את ילדה סקרנית ונבונה, אבל מה יהיה אם הילד שהוריו החליטו לחנכו בבית עצלן ובור הוא?
משום מה כל הילדים המתחנכים בבית נחשבים נבונים בצורה יוצאת דופן כשהם מתראיינים.
אולי צריך לקרוא לזה חינון ביתי חופשי.

ובתשובה לשאלתו של גבי:
אותו ילד עצלן ובור, אם ילך לבית הספר, יהפוך לעצלן ובור - עם תעודות.

<מתחנן בבית>

[קלא_אילן*]

ובנימה קצת אחרת, ואוף-טופיק, רק כדי להבהיר משהו:
איני חושב שחינוך בבית מפיק ילדים נבונים במיוחד. יש אנשים נבונים, יש אנשים נבונים פחות, וחשוב מכול -אין מידה אחת לתבונה או להצלחה.
העניין הוא שבשעת ראיון, הנטיה היא להשתדל להופיע באור ורדרד ומחמיא.
איני יודע אם אפשר להימנע מכך, מכול מקום כדאי לזכור את זה.

[בשמת_א*]

ישנן שאלות חובה שהמראיין חייב לשאול את המרואיין.
פרוט?
אפשר לשמוע את הראיון הזה איפה שהוא?

איני חושב שחינוך בבית מפיק ילדים נבונים במיוחד
למה לא?
או, בניסוח אחר:
לדעתי, בעיקרון כל הילדים נבונים.
חינוך בבית פשוט לא הורס את זה.

ודבר נוסף: ילדים המתחנכים בבית, לפחות בחינוך ביתי חופשי, רגילים לדבר עם מבוגרים, בצורה מכובדת. צריך לזכור, שהם גדלים בחוג המשפחה, ונפגשים עם ילדים בחינוך ביתי שגם הם בחוג המשפחה, כך שכמות הדיבור המכבד שלהם עם מבוגרים שמתייחסים אליהם כאל בני-אדם שווי ערך - גדולה במיוחד.

נראה לי לגמרי טבעי שזה יתבטא בשיחה גם עם מבוגר זר, כגון עיתונאי ברדיו.

כך שאני לוקחת את מה שכתבת,
אותו ילד עצלן ובור, אם ילך לבית הספר, יהפוך לעצלן ובור - עם תעודות.
ומותחת אותו כך:
ילד נבון במיוחד, אם ילך לבית הספר, עלול להפוך לעצלן ובור.
בית הספר מתמחה בהפיכת ילדים שהיו במקור נבונים, לעצלנים ובורים. או סתם לכאלה שהתבונה שלהם נרתמת לשירות "איך להוציא ציונים טובים במבחן" או "איך לרצות מקסימום מורים במינימום מאמץ" או "איך להסתיר את העובדה שלא למדתי מספיק למבחן" או "איך מורחים שיעורים שלא בא לי להכין".

[סלעית*]

בקשר לחינוך מיוחד: ילדים מחוננים נכללים בהגדרת חינוך מיוחד. רק מקבלים הרבה פחות תקציבים מילדי החינוך המיוחד ה"רגילים", כי הרי הם יסתדרו איך שלא יהיה. עצוב.