למה הפיל תקף את נכדת השר

למה הפיל תקף את נכדת השר?
למה הפיל רצה להרוג את נכדת השר?
הרי פילים אינם אוכלי בשר, ואם לא נשקפת סכנה לחיי גוריהם, אין להם כל סיבה לתקוף.

ובכל זאת, מפעם לפעם, נכנס אדם לכלוב פילים בגני חיות, ומוצא שם את מותו.

מה פשר התנהגות זו?
הרי אם הולך אדם בערבות אפריקה, הוא לא נרדף על ידי הפילים, בוודאי אם לא יתקרב יתר על המידה.
האם קופים מותקפים על ידי פילים? האם הפיל אויב הוא לאדם?

ויש הרי פילים מבוייתים, כאלה הסרים למרות האדם, אם ככלי תחבורה ומשא, ואם לצורכי קרקסנות.

אז מה הפשר לעניין זה של פיל התוקף את האדם שקרב אליו.

נמצאים אז כל הפילים כולם, מוחים ומשיבים מלחמה, אל היצור הזה, אשר בעורמתו, ומתוך כוונת זדון, כולאים אותם, הורגים בהם לשם שנהביהם, מאלפים אותם ומכחידים יותר ויותר מהם.

לכן, אל נא נאמר שהפיל תקף את נכדת השר, אלא, שפיל תקף אדם, וכך ימשיך, בכל פעם שהאדם, זה הכולל את כולנו, יתקרב יתר אל המידה אל גבולות השבי, הציניות, והאכזריות שבלקיחת חיים, אל סביבה אחרת, אל תנאים אחרים, מתוך כוונת זדון, שנמצאת משעשעת את האדם, עד שנפגש במושא שעשועו – פנים אל פנים.

הפסיקו לבקר בגני חיות.
חסלו את גני החיות.

אלה לא לשימושינו האישיים, מותרות יהירותינו –
יודעי הכל שלא מבינים שום דבר.

<>צפריר רוגז<>

מסכימה עם צפריר, וכל הכבוד לפיל!

כל מילה.

לא אוהב גני חיות

זה מזכיר לי את המקרה שקרה לא מזמן באירופה, בו דובת קוטב הרגה את הגור שלה, ומיד הפרידו גור אחר מאמו,
כדי שלא תהרוג אותו גם היא. ולמה עשו זאת? כדי "להציל" אותו.
כלומר לכלוא אותו במקום קטן הלא מתאים למחייתו, לבודד אותו מכל הטבע שלו, מכל ההקשר שלו, לרוקן את חייו,
לשים אותו ללעג לחיה אחרת (אדם) ולהביאו לכדי מצב שישנא את החיים כל כך, שיעדיף להרוג את צאצאיו (!!).
מי ששונא את חיי צאצאיו, שונא את חייו שלו עצמו.

_הפסיקו לבקר בגני חיות.
חסלו את גני החיות._
חייבת לציין, שיש לפחות שלושה גני חיות בגוש דן שאנחנו ביקרנו בהם, שהחיות נמצאות בהן כי הצילו אותן מסחר בבעלי חיים או מבעלים מתעללים, או חיות שנאספו פצועות וטופלו וניצלו אבל לא יוכלו לחזור לטבע כי נשארו נכות. אותם גנים נותנים טיפול לבעלי חיים שאי אפשר להחזירם לטבע, כי לא יוכלו לשרוד שם לרגע.
הם מקבלים מבקרים משתי סיבות: א. כי זו הזדמנות לחנך ילדים לערכי הטבע והשמירה על בעלי החיים. ב. כדי לעזור במימון ההחזקה של בעלי החיים.

ממליצה על הספר "שירת הגורילות" שכתבה דון פרנסיס-יוז
קצת קשור לנושא וקצת לא.
אשה אוטיסטית, מדהימה, שיצרה קשר עם גורילות, בגן חיות, ודרך הקשר הזה למדה להבין את חייה, את חיי האנשים ואת הגורילות.
ההתלהבות שלי, היא לא מגן החיות שבהן היו כלואות הגורילות, אלא ממה שכותבת עליהן הסופרת.
ספר מרגש ביותר.

_חייבת לציין, שיש לפחות שלושה גני חיות בגוש דן שאנחנו ביקרנו בהם, שהחיות נמצאות בהן כי הצילו אותן מסחר בבעלי חיים או מבעלים מתעללים, או חיות שנאספו פצועות וטופלו וניצלו אבל לא יוכלו לחזור לטבע כי נשארו נכות. אותם גנים נותנים טיפול לבעלי חיים שאי אפשר להחזירם לטבע, כי לא יוכלו לשרוד שם לרגע.
הם מקבלים מבקרים משתי סיבות: א. כי זו הזדמנות לחנך ילדים לערכי הטבע והשמירה על בעלי החיים. ב. כדי לעזור במימון ההחזקה של בעלי החיים._
אלה לא גני חיות, אלא בתים סעודיים לחיות חסרות ישע (בנדיבות האדם), מה שנראה כמפעל מבורך בהחלט, וטוב לבקר שם, או לפחות להעלות תרומה.
אלא שכל אלה - מס שפתיים, גם אותם ארגונים שמצילים ומטפלים בחיות באפריקה או בכל מקום בעולם.

מה זה לעומת גידול בע"ח לטובת רצח, מה זה לעומת ניסויים בבעלי חיים.

כל אלה הם ביטוי של כוונת הזדון, אשר איננה זקוקה לאיזו עורמה או חוכמה על מנת לפגוע בתמימים.

וכוונת הזדון - מן הסתם, גם היא המותר, המותר המיותר, שמותר האדם מהבהמה, מהחי, ומהצומח - אַיִן.

בהתבוננות עלינו, על האדם, הרינו שודדים את הסביבה, מאלפים את החיים, וכל זה בשביל מה?
תחושה רגעית שאנחנו שווים יותר ממשהו, ממישהו.

כך טפשותו של הזדון, להאמין שיוכל להמשיך להתעמר בתמים, גם אם זה התמים משתף פעולה שכן אינו מעלה על דעתו כוונת זדון, ומסעו של הזדון, באווילות קיומו'
לא מסתיים עד שמכחיד את עצמו.

מי צריך איידס או רעידת אדמה?

מה קרה?

צפריר, בלי להכיר את פרטי הסיפור, כל מילה, וגם

צנוע, להציע מעט נחמה.

בשמת, אני מסכימה איתך.
גם פה יש אקווריום ובו צבות ענקיות, אחת כמעט עיוורת, אחת לא יכולה לשחות אלא למעלה כי שתי הרגליים הקדמיות פגועות. כרישים שלא ישרדו דקה באוקיינוס.
אבל (יש שניים)

אם לא יודעים את זה, זה נראה כמו גן חיות מעוצב ואכזרי לכל דבר. ולפעמים מראית העין הציבורית מאד משנה, אז חשוב לעסוק בהסברה בלתי פוסקת.
מי גרם להם לזה אם לא אנחנו? זה חוכמה קטנה ללטף ביד אחת וביד השניה לרצוח, להרעיל, לתלוש אמהות מצאצאיהן, לכלוא בצינוק ולגזול את כל המשאבים שמאפשרים חיים להם ולנו..

_הפסיקו לבקר בגני חיות.
חסלו את גני החיות._

חייבת לציין, שיש לפחות שלושה גני חיות בגוש דן שאנחנו ביקרנו בהם, שהחיות נמצאות בהן כי הצילו אותן מסחר בבעלי חיים או מבעלים מתעללים, או חיות שנאספו פצועות וטופלו וניצלו אבל לא יוכלו לחזור לטבע כי נשארו נכות. בשמת, אילו גנים?

סוף סוף אמרו בקול רם את מה שאני חושבת כל כך הרבה זמן. גני חיות, ספארי, קרקסים, כושי בדרך לאילת, ואפילו החזקה של חיות בבית בכלובים היא נוראית בעיניי. גם אקוריום. מי שמנו? מאיפה התעוזה לקחת את החופש של יצורים אחרים?

ואפילו החזקה של חיות בבית בכלובים

אני למשל מצטמררת כל פעם מחדש כשאני רואה חתולים במאסר עולם , פשוט ככה, סגורים בדירות לכל החיים כי הבעלים שלהם נורא "אוהבים" חתולים ורוצים חתול בבית. אם החיה לא מתאימה לתנאי החיים אצלכם, אל תקחו אותה אליכם הבייתה! ואל תגידו ש"זה מה שהוא מכיר כי הוא כאן מאז שהוא גור"! כואב לי כל כך לחשוב על זה.

מאיפה התעוזה לקחת את החופש של יצורים אחרים?
בדיוק מאותו מקום בו עולה הזדון לקחת את החופש של אנשים אחרים.
זה, הזדון, הוא אם כל חטאת, ברמה הזו של יחסי אנוש.
זוהי היהירות של הצדקנות, ההתחסדות ושאר מיני ירקות שמאפשרים לזדון, להתרחש אל מול התמים, הסקרן.
כך היא כל מלכודת.

ובמובן הזה, מדובר בכוונת הזדון, בתמציתה, זו העולה בין האדם לבין עצמו.

שזה עיקר העיקרים ביחסים של האדם אצל עצמו, יהירותו מעל עצמו, שכחת עצם היותו יצור חי, ברוא האל הטוב, גם אם האל הטוב הוא הוריו לצורך העניין, אל מול חשיבותו העצמית, הצורך הזה להוכיח את היותו מעל, טוב יותר, חשוב יותר, ובעיקר חשוב יותר מעצמו כשהוא יודע את עצמו. האדרה עצמית.

מה ערך יכול להינתן בבוא האדם להניח משמעות לקיומו?
מהו קנה המידה שיכול למדוד נפש? למדוד אדם?

ומתוך כך שאין כל ערך לנפש, או לאדם, בד בבד שערכו לא ניתן למדידה, ומכאן, מידות הזדון מאפשרות את האשלייה הזו של יותר מ.. האשלייה שהאדם נפרד מסביבתו, מעליה או מתבדל ממנה, בעודו מוקף בסביבה תדיר, וזו - חלק בלתי נפרד ממנו.

ומכך, שנמצא האדם עבד לחשיבותו העצמית, שזו מאפשרת את וודאות קיומו, נמצא אם כך פונה אל סבל בכל הרמות.

ומתוך כך שסובל, מוצא נחמה בהתבוננות בברואים, בריות חיות שזיק חיותם כבה, וחירותם כמו בויתה - לצרכי האדם.

אם בונה אדם את ביתו, במחיר סלוק חיים אחרים, באופן הזה המינימלי, על מנת שיוכל להתקיים, נמצאת האדמה סובלנית שם.
אם צד אדם את מזונו, אם מגדל על האדמה את מזונו, ונמצא מתחשב בקיים, במובן הזה של הסכמה עם הסביבה וצרכיה, באופן ההדדי הזה, לא נגרם כל נזק, בתמימותו שייך אל סביבתו.

כאשר בהתרבותו המוגזמת, נמצא מחסל צורות חיים, מקטין ומשנה צורות חיים, מזהם את האדמה, את המים, את האוויר ואף את תפישתו, אל "כל העולם לשירותיו נועד", נמצא אז, כמו מחבר את נבדלותו, ייחודו, אל כוונת הזדון, ומכאן, גם אם לא מודע לכך, משתף פעולה עם הזדון, עד כדי כך, שבא להתנחם אצל סבלם של חסרי הישע, שטרח לכלוא בכלוביו.

אז, כשמסכים אל כך שהאדם מעל סביבתו, ויכול אף להיות מעל אדם אחר, נמצא גם מסכים להיותו נחות מאדם אחר, או מסביבתו.

ומכך, מסכימים רבים לשעבד את תפישתם, את חייהם, את ילדיהם ואת סביבתם, מתוך היותם משתפים פעולה עם כוונות הזדון, תוך התעלמות ממנה, בד בבד עם הערצתם, והשאיפה להגיע שמה.

עם זאת, כל אלה מתרחשים כגלי אירועים החוזרים על עצמם, ללמידת המידה הראויה, והכל גם אם בסבל, בחסד שלם.

ומכאן, שיכול כל אחד ויכולה כל אחת, להתבונן פנימה, ולזהות את כוונות הזדון המפעפעת שם, כלפי העצמי.
כלפי כל אחד ואחת, כתהליך פנימי של גריעה, הקטנה וגינוי עצמי.

ומכאן, אל נא לנו לכלוא את דמויותינו בגן החיות הפנימי.

אלא, להניח את החָיוּת, להיות חופשיה לגמרי, בתוך גן העדן הזה, שמתקיים חרף היותנו בו.

תודה רבה.

<שלם>

רוצה להוסיף איחולי החלמה מלאה לנערה

באמת עצוב ואומלל מצבם של בעלי חיים בעולמנו, וגם אני לא יכולה להביא את עצמי לביקור בספארי (למרות שפעם-ב קצת מתחשק לי....בתור מקום של זיכרון ילדות..)

עשתה מעשה מאוד טיפשי כמו הרבה בני נוער,ונפגעה בצורה חמורה למדי ממה שהבנתי .לא ברור לי מדוע לכתוב "כל הכבוד לפיל"......

צפריר, כל מילה. פשוט כל מילה.

_ומכאן, אל נא לנו לכלוא את דמויותינו בגן החיות הפנימי.
אלא, להניח את החָיוּת, להיות חופשיה לגמרי, בתוך גן העדן הזה, שמתקיים חרף היותנו בו._
אמן.

לא ברור לי מדוע לכתוב "כל הכבוד לפיל"......

אני בהחלט עומדת מאחורי דבריי. אין לפיל מה לעשות כאן בשבי, בדיוק כמו שאין לאותה נערה מה לעשות בתוך הטריטוריה של הפיל. אני מניחה שהפיל כעס, ובצדק, שגם את המעט שיש לו גוזלים ממנו... וכדרכם של בני נוער, הם בטח היו רעשניים וצרחניים, וחסרי כבוד לחיות שמסביבם.

סדרת ישמעאל

סיפרו לי שיש מישהו שעושה קבוע "סיורים" בלילה עם טריפים בספארי.

מי גרם להם לזה אם לא אנחנו? זה חוכמה קטנה ללטף ביד אחת וביד השניה לרצוח, להרעיל, לתלוש אמהות מצאצאיהן, לכלוא בצינוק ולגזול את כל המשאבים שמאפשרים חיים להם ולנו..
כן, אבל זה "אנחנו" אחר )-:
אלה שצדים קופים או תוכים כדי למכור אותם, למשל. אחרי שאותם גורים הוסעו על פני חצי העולם, ובינתיים גדלו בשבי (אלה ששרדו), ונמכרו למישהו שקנה קופיף וכשהקופיף גדל או הילד גדל זרק אותו - איך תחזיר אותו? לאן? ומה עם הטבח בחיות באפריקה בשביל לאכול אותן או מפני שבתימן כל גבר חייב שתהיה לו שברייה עם ניצב של שנהב אז חייבים להרוג הרבה פילים בשביל החטים שלהם )-:

בשמת, אילו גנים?
גן החיות הזואולוגי ביפו, גן חיות קטן נוסף ליד קיבוץ שפיים, ואני לא זוכרת איפה השלישי (היינו בו מזמן ואני זוכרת את המדריך אבל לא איפה הגן...).

אם החיה לא מתאימה לתנאי החיים אצלכם, אל תקחו אותה אליכם הבייתה!
יש לזה צד שני, לא פחות עצוב:
רבים מהם נלקחו מצער בעלי חיים או מקום דומה, ואם לא היו לוקחים אותם, הם היו מומתים )-:

גן החיות הזואולוגי ביפו,
באבו כביר.

כן, אבו כביר, אבל זה יפו, לפי מיטב הבנתי. בכל אופן, בחלק הראשון של רחוב הרצל.

אני מאז ומעולם לא סבלתי גני חיות (ולצורך העניין גם קרקסים).
אבל מה עושים היום באמת, כאשר החיות בסכנת הכחדה, ולעתים זו הדרך היחידה לשמר זן מסוים?
זה לא מספיק לא לבקר בגני חיות. אם לא עוזרים להציל את בעלי החיים, לדעתי לא עשינו בכך הרבה (ולצערי אני לא פעילה בעניין זה).

לגבי גן החיות הזואולוגי באבו כביר - הוא במצב מזעזע. אני לא יודעת אם זה מחסור בתקציבים או משהו אחר, אבל הוא כבר לא מושך מבקרים, פינת הליטוף סגורה והמקום באמת לא במצב טוב. הגענו לשם כדי לתרום בביקור שלנו לפעילות שלהם, ויצאנו עצובים מאד...

אם החיה לא מתאימה לתנאי החיים אצלכם, אל תקחו אותה אליכם הבייתה!
ילדה צועניה יקרה,
אני חיה בדירה, ויש לי שני חתולים, שאם לא הייתי מאמצת היום לא היו בין החיים. בוודאות. כואב לי שהם כלואים בדירה, ואת יודעת מה, כואב לי שאני כלואה בדירה, אבל זה מה יש כרגע. הדברים הם לא שחור ולבן...

ולגבי "כל הכבוד לפיל" - אז אני לא חושבת שצריך לשפוט את הפיל על מעשיו, ואולי עבורו זו אכן סוג של מחאה, וללא ספק הנערה הזאת בוודאי התנהגה, במקרה הטוב, בטפשות גדולה, אבל לעודד אלימות, לא משנה מאיזה צד, בעיניי לא מביא אף אחד למקום טוב.

בין צומת כנות למסמיה

למה הפיל תקף את נכדת השר
כך זה פורסם בחדשות
כי נכדת השר מושך קהל מאזינים
אפילו אם אין קשר והיא לא היתה מעורבת בלקיחת שוחד מהפיל
ולא העבירה אותו לשר שנמנע מלהגיע אל אולם המליאה
בהצבעה
או אל ועדת החוכה והאיטלולא
לדיון
כניראה שסתם רצו הרפתקה קטנה בלילה
מנועי טבע
סובלים מחסכים
כמו הפיל
יודעים שדבר מה חסר ולא יודעים מה
מתרגשים
צעירים מהשתת כשלי החברה על כתפיהם
זה אנחנו שמאפשרים
שאיפשרנו
שנאפשר
והפיל עומד לנו בסלון
לא מציעים לו כוס קפה
למי יש בכלל כוס גדולה כל כך
וכל כך הרבה קפה
לפיל קוראים אנואר והוא בן 4 והוא
שיכור מוודקה והוא מחכה למותו במחסה לבעלי חיים נטושים
במקלט לפליטים מדרפור
משותק מעלבון ויש לו פצעי לחץ וסיוטים
אנו רגועים יותר היום
אין צורך לתדלק לפני שעת הלחץ
מחירי הדלק ירדו
וזה בסדר
אנו לא
אני מדגיש
לא
אחראים
כאן לא מודיעין ו
ברורים זה בין צומת כנות
למסמיה

טוב שאין פינת ליטוף, או כפי שהמבינים מכנים זאת, פינת קרקוף.

טוב שאין פינת ליטוף, או כפי שהמבינים מכנים זאת, פינת קרקוף.
נכון מאוד.

לעודד אלימות, לא משנה מאיזה צד.
אמממ... מה?!: ) זה פיל...

ולגבי החתולים, אני לא בטוחה שחיים בכלוב מזהב טובים ממוות... אני יודעת שאני נתפשת כקיצונית בעניין הזה אבל אני באמת לא בטוחה שזה עדיף. החתולים האלו חיים כל כך רחוק מהטבע שזה ממש מעוות בעיני.

כואב לי שאני כלואה בדירה
את לא במאסר עולם בדירה שלך, נכון? החתולים שלך כן. כלב עוד אפשר לגדל בדירה (גם לא אידיאלי, כמובן) כי אפשר להוציא אותו פעמיים ביום או יותר, ואפילו לקחת אותו לטיולים בחיק הטבע. לעומת זאת חתול, כל חטאו הוא שהוא עצמאי ולא מחשיב את האדם כמנהיג, ולכן ברגע שתצאי אתו לאנשהו הוא יברח וייעלם. ולכן נידון למאסר עולם בדירות עירוניות, כלוא בין ארבעה קירות עד סוף ימיו.

סיפרו לי שיש מישהו שעושה קבוע "סיורים" בלילה עם טריפים בספארי
אפשר הסבר מה זה אומר?

מה שעורר בי את הצורך להגיב היה עניין החתולים
אבל בסדר כרונולוגי של הדף..

הספארי בר"ג מזויע , החיות מסכנות, ובגן החיות שבפנים יש צחנה נוראית של חיות בתוך צואתם. ניכר עליהם שהם סובלות. וחולות .

לעומת זאת .

גן החיות התנכי הוא מקום נפלא שבו אכן מתקיימות פעולות ההצלה שימור, החזרה לטבע וחינוך. יותר מכל, החיות שם בריאות מטופלות באופן אישי על ידי צוות אוהב.

עכשיו לגבי החתולים
אין כזה דבר חתולים בטבע. (אלא אם כן מחשיבים פחי אשפה)
ז"א יש אבל אלו חתולי ביצות קראקלים וכו' ולא מיצי.
להבדיל מהכלב שבוית במקומות רבים בעולם (וגם הוא לא קיים בטבע)
החתול בוית פעם אחת בלבד, ככה"נ במסופוטמיה עם לידת החקלאות וריבוי העכברים במחסני התבואה.
יחד עם הידע של החקלאות שהתפשט בעולם, הגיע גם החתול.
אין חתולים בשדות וביערות. חתולים יש רק בסביבת האדם, ובסביבת הנברנים שעוקבים אחרי האדם בשביל התבואה והזבל.

צוויליך

יפה כתבת! אהבתי את רוח התגובות כאן ואת/ה הצלחת לחבר בכמה מילים את תמצית החדלון שלנו.

כואב לי שאני כלואה בדירה
יש במוסף הארץ כתבה על כלבים שסובלים מחרדות ודיכאון בגלל שהם כלואים כל היום בדירה.
הפתרון ה"נפלא" של הכתבה הזאת - לתת להם כדורים נוגדי דיכאון.
כשקראתי חשבתי על זה - קודם הכנסנו את עצמנו לדירות ואז במקום לצאת מהן התחלנו לקחת כדורים נגד דיכאון, ועכשיו אנחנו עושים אותו דבר לכלבים.
אגב, בכל מקום שהביאו כלב נוסף, הכלב מיד השתחרר מהדיכאון שלו. עובד יותר טוב מכדורים,
חברים. נסו ותיהנו.

_סיפרו לי שיש מישהו שעושה קבוע "סיורים" בלילה עם טריפים בספארי
אפשר הסבר מה זה אומר?_
חבר'ה עם "מדריך" (מישהו שעשה את זה באופן קבוע, לפרנסתו) מתגנבים לתוך הספארי, לוקחים סמים, ומסתובבים שם.

צוויליך, מדהים!

וגם עצוב

לפיל ולילדה

המפגש של הנוער המדוכא עם הטבע המדוכא

לעומת זאת חתול, כל חטאו הוא שהוא עצמאי ולא מחשיב את האדם כמנהיג, ולכן ברגע שתצאי אתו לאנשהו הוא יברח וייעלם. ולכן נידון למאסר עולם בדירות עירוניות, כלוא בין ארבעה קירות עד סוף ימיו.
מה זה השטויות האלה? היתה לי חתולה שעברה איתי לדירה בתל אביב. ברור שנתתי לה לצאת. קרה אפילו פעם שהיא נעלמה לי לכמה שבועות והייתי בטוחה שזהו, אני לא אראה אותה יותר (אם כי איזה שכן דיווח לי שראה אותה במקום מסויים שהאכילו חתולים אז קיויתי) ואחרי פרק זמן כזה היא חזרה , רזה מורעבת אבל חזרה. כשעבר לגור איתי החבר שלי דאז היא היתה בבוקר יוצאת אחריו ללוות אותו 3 קומות עד לדלת הכניסה למטה ועולה בחזרה. זו היתה הדירה הכי מזעזעת שהייתי בה עם החתולה הזו, שעברה איתי כמה דירות רק שבאחרות היתה חצר נגישה ובזו לא.
בכל מקרה מעולם לא ראיתי למה לכלוא אותם בין 4 קירות והם תמיד חזרו. מה שאני כן זוכרת זה שבניו יורק כל החתולים שהכרתי היו באמת פסיכים לגמרי (של השותפים שהיו לי בשתי דירות שונות וגם של חברים ללימודים) ובאמת לא נתנו להם לצאת. לדעתי אם הניו יורקים היו נותנים קצת לחתולים שלהם לצאת החוצה (סך הכל גרתי חלק מהזמן 2 מטר מסנטרל פארק) אז אולי לא היו כל כך הרבה חולדות ברכבת התחתית. מה שכן, בדירה היחידה בניו יורק שגרתי ולא היו חתולים, היו עכברים. מאז אני בעדם באופן עוד יותר גורף. אולי אגואיסטי אבל העובדה שהם חוזרים אומרת בעייני הרבה.

רוקדת לאור ירח, אז אצלך זה ככה וטוב מאוד שזה ככה, ואני לא מדברת עלייך. אבל יש המון אנשים שמחזיקים חתול בתוך דירה והפעמים היחידות שהוא "יוצא" זה כדי ללכת לווטרינר, לעבור לדירה אחרת או לשהות בדירה אחרת בזמן שהבעלים שלו בנסיעה. שום פארק ושום כלום... וזה כואב לי מאוד. אני מכירה הרבה אנשים כאלה. ביניהם משפחה שגרה בבניין בקומה שנייה, ושיש להם מרפסת שצופה לגינה של הבניין. החתולה שלהם יושבת שעות במרפסת ומסתכלת החוצה, ואפילו פעם אחת לא דרכה על אדמת הגינה הזאת.

אבישלום, מה שאמרת כמובן נכון, אבל זה לא משנה את העובדה שחתול זקוק למרחב בדיוק כמו כלב, וכשדיברתי על טבע לא התכוונתי לסוואנה או משהו כזה, התכוונתי לאיזשוהי פיסת ירוק שתהיה לו נגישה, ולחופש תנועה שהוא מעבר לארבעת הקירות של הדירה. ההורים שלי למשל גרים בעיר (לא גדולה וסואנת) אבל יש להם גינה והחתול יכול לצאת לגינה וגם להסתובב ברחוב ליד מבלי להידרס תוך שניה. אלו בעיניי תנאים טובים לחתול. האם בעיניך התווית הזו שיש לחתול כחיה מבויתת מצדיקה את החזקתו בתוך דירה לכל החיים? זה אומר שזה בסדר וטבעי? חתולים שבויתו היו פשוט מסתובבים במקומות מיושבים ומנהלים דו-קיום עם האדם, היה להם חופש תנועה מלא והעסקה מבחינתם לא כללה מאסר עולם בדירה ועקירת ציפורניים.

כלבים שסובלים מחרדות ודיכאון בגלל שהם כלואים כל היום בדירה
גם חתולים מפתחים התנהגויות מוזרות כתוצאה מכליאה ממושכת, אני רואה שגם רוקדת דיברה על זה וגם אני שמעתי על הרבה חתולים כאלה. וזה שחתול פחות מתקשר את המצוקה שלו מכלב לא אומר שהוא פחות סובל.

בטוקיו יש חנויות שלמות עם בגדים, נעלים, כובעים, משקפי שמש, מנשאים, עגלות וכו לכלבים....יש כלבים שלא הולכים. כל הזמן נושאים אותם על הידיים ומנגבים להם בנייר טואלט והם חיים בבתים וישנים במיטות...אה, וגם מספרות . תעשיה שלמה.

אבל יש המון אנשים שמחזיקים חתול בתוך דירה והפעמים היחידות שהוא "יוצא" זה כדי ללכת לווטרינר, לעבור לדירה אחרת או לשהות בדירה אחרת בזמן שהבעלים שלו בנסיעה. שום פארק ושום כלום... וזה כואב לי מאוד. אני מכירה הרבה אנשים כאלה. ביניהם משפחה שגרה בבניין בקומה שנייה, ושיש להם מרפסת שצופה לגינה של הבניין. החתולה שלהם יושבת שעות במרפסת ומסתכלת החוצה, ואפילו פעם אחת לא דרכה על אדמת הגינה הזאת
אוי, עצוב. אנחנו גידלנו חתולים במשך שנים, והם תמיד יוצאים. למעשה, אני לא מגדלת חתול בדירתנו הנוכחית, כי אנחנו בקומה שלישית ולמטה יש דלת סגורה, כך שהחתול תלוי במישהו כדי לצאת ולהיכנס, וזה לא מקובל עלי. לכן אנחנו מחכים שנעבור דירה כדי לגדל חתולים.
אמא שלי מטפלת בחתולים - למטה.
כלומר, כל יום היא מאכילה אותם לפחות פעמיים ביום, מלטפת אותם, לוקחת אותם לוטרינר אם צריך, או מתייעצת בלי לקחת (לחתול זה לא נעים, ויש הרבה דברים שהוטרינר יכול לאבחן גם בלי לראות את החתול, כשיש אדם שיודע מה הוא רואה). והחתולים חופשיים, שבעים ומטופחים. בעצם גם אבא שלי עושה את זה, וגם סבתא שלי היתה עושה את זה, ואם אני חושבת על זה, אז גם דודתי עושה את זה. לא מוכרחים לסגור אותם בדירה בשביל לאהוב אותם ולטפל בהם. גם אם הם לא כלואים בדירה, מה הם צריכים את ההגבלות שלנו "לא לעלות עם ציפורניים על הספה" ו"לא לקפוץ על השיש כשאני בדיוק מכינה מרק עוף"? ולמה הם צריכים להיות תלויים בי שאפתח להם את הדלת כל פעם שהם צריכים פיפי?
אה, נו, בעוד אני כותבת תפסתי פתאום שגם אנחנו מטפלים בחתולים ככה... (יופי שרק עכשיו נזכרתי (-: ). אנחנו מורידים כמעט כל יום אוכל לחתולים (הנה, היום נשברה ביצה בתוך הקרטון אז היא תרד לחתולים). והילדים יורדים במיוחד ללטף ולהאכיל את החתול האהוב עליהם, "חמודונת", שקיבל את שמו כשעוד חשבו שהוא חתולה, ולא ידעו שהוא חתול מסורס P-:

למעשה, אני לא מגדלת חתול בדירתנו הנוכחית, כי אנחנו בקומה שלישית ולמטה יש דלת סגורה, כך שהחתול תלוי במישהו כדי לצאת ולהיכנס, וזה לא מקובל עלי.

בדיוק. גם אני לא, בגלל זה. אפילו (ובגלל!) שאני מתה על חתולים.

ואני רוצה לסייג ולומר שאני עוד פחות או יותר סלחנית לגבי התופעה הזו בארץ, כי יש כל כך הרבה חתולי רחוב מסכנים שאני מבינה שלפעמים לוקחים אותם הבייתה כדי להציל אותם מגורל אכזר (אם כי כפי שכבר אמרתי אני לא בטוחה שזה עדיף... בערך כמו השאלה מה עדיף, מאסר עולם או עונש מוות...). אבל באירופה למשל אין חתולי רחוב בחוץ בכלל, ועדיין אנשים מחזיקים חתולים בדירות, פשוט כי בא להם וזה נראה להם נורמלי.

שאלתי את הפיל על עניין החתולים.
הוא לא הבין על מה אני מדבר.
מה זה חתול? הוא שאל..
כמו נמר קטן, עניתי לו...
מה זה נמר? הקשה שוב,
סוג של טורף התעקשתי...
מה זה טורף? כמו היתמם הפיל ואוזניו כרויות וראשו מוטה ככה הצידה, משתומם, ועיניו מתבוננות בי, כשכף רגלו מוחת על חזי, והוא כאילו התחיל להשתעשע בי, לפני שיתן לי חדק.
אז אמרתי לו, זה מה שאתה הולך לעשות לי, חיה שהורגת חיות אחרות, אבל טורף צריך את הבשר למזונו ואתה, מה תעשה איתי, חוץ מלהפוך את עצמך לנבזה כמוני.

אז הוא הוריד את הרגל מהחזה שלי, לחץ לי חדק לשלום, והלך אצל הכותל הקרוב, למרר על על איך שחי את חייו.

ואני, מה אני? מי אני? אולי היה עדיף שיתן לי בחדק, ונגמור עם זה...

_לעודד אלימות, לא משנה מאיזה צד
אמממ... מה?!: ) זה פיל...

ולגבי החתולים, אני לא בטוחה שחיים בכלוב מזהב טובים ממוות... אני יודעת שאני נתפשת כקיצונית בעניין הזה אבל אני באמת לא בטוחה שזה עדיף. החתולים האלו חיים כל כך רחוק מהטבע שזה ממש מעוות בעיני._

א. צר לי, אבל כשאני רואה חתול גוסס אני לא באה ומסבירה לו "אני מצטערת, חמוד, אבל אתה תמות כי אני גרה בקומה שניה". אני לוקחת אותו ומצילה את חייו. זכותך לחשוב אחרת.
בנוסף, יש לי חתולה בת 11, שעברה איתי כמה דירות. תמיד הקפדתי לבחור דירות עם חצר, שהיא תוכל לצאת, והדירה האחרונה לא הייתה הבחירה שלי, מכל מני סיבות. מרגיז אותי שאני בכלל מנסה להסביר את עצמי, אבל נו, מסתבר שאני עושה את זה, אז ניסינו להעביר אותה למישהו, וזה לא הצליח. מה לעשות, לזרוק אותה לרחוב?! נו, באמת...

ב. ולעניין האלימות - היא מתייחסת לתגובה שלך ולא לפיל. גם אם את לוחמת צדק אמיצה, התגובה שלך עדיין אלימה.

אני לוקחת אותו ומצילה את חייו

ואני באמת (באמת) שמחה שאת עושה את זה וכל הכבוד לך. אז קודם כל עצוב מאוד שיש כל כך הרבה בעלי חיים במצב כזה ברחובות ושגורלם תלוי באנשים טובי לב כמוך. לכן אני חושבת שצריך למצוא פתרונות לטווח הארוך לחיות האלה (ולפי מה שהבנתי כבר יש איזו התקדמות, נדמה לי שדובר על עיקור וסירוס של בעלי החיים האלה. שגם זה עצוב לי אבל זה הרע במיעוטו). כמו כן, מי שמציל חתול יכול גם לנסות לחפש לו בית בקיבוץ, או מושב, או אצל אנשים שיש להם גינה. נורא בעיניי שסגירת חתול בדירה הפכה להיות אופציה כמו כל אופציה אחרת! נורא בעיני שסיפוק חופש תנועה לא נחשב לתנאי בסיסי לגידול חיה אצל אנשים רבים, רבים מדי.
לגבי החתולה שלך, אני ממש לא מאשימה אותך כי ברור מדברייך שלך זה חשוב שהיא תוכל לצאת ושזה שיקול בשבילך, ושלא רצית להגיע למצב שבו היא לא תוכל לצאת. אבל יש הרבה אנשים שבעיניהם זה נורמלי ובסדר שחתול יחיה כל הזמן בדירה ושלא מוטרדים מזה כהוא זה, כי בשבילם חתול זה משהו חמוד ויפה כזה והם רוצים חיית מחמד. עליהם אני מדברת.

גם אם את לוחמת צדק אמיצה
אני ממש לא, לצערי.

התגובה שלך עדיין אלימה.
עניין של דעה אישית. בעיני אנחנו הצד האלים פה והלוואי שהחיות היו יודעות להתגונן מפנינו טוב יותר.

אין לי מושג למה תקף הפיל את.......
אבל ממש מתבקש להפנות פה לספר הנפלא "הקפות ביער".
קצת על הקשר בין פילים לבני אדם - שווה ביותר!!

<את העותק שהיה לי שלחתי פעם לאורית כשהיתה באפריקה. מאז לא השגתי את הספר>

"הקפות ביער".
בדיוק אני קוראת אותו. אבל אין לי מה להוסיף לצפריר - הם תוקפים אותנו כי אנחנו תוקפים אותם.

אני קוראת עכשיו את הספר של עזריאל קרליבך "הודו, יומן מסע". יש בו כמה תובנות מאד מעניינות על היחס של האדם המערבי לבעלי חיים לעומת האדם ההודי. למשל משפט שאמר לו ידיד הודי "מקום שאין דרך-ארץ בפני החי, משום שאין לו, כביכול, זכות קיום משל עצמו, ולא נוצר אלא לשימוש בלבד-אין בטחון לכל חי, לרבות האדם...ומיד לאחר ש(התנ"ך) הכריז כי האדם הוא תכלית הבריאה...אח קם על אחיו לרוצחו נפש. לא תתכן תוצאה אחרת."

וכל הכבוד לפיל!
קיזי אם היה מדובר בקרובה שלך?

החלמה מהירה לנערה.

אפשר אולי קודם את העובדות לפני הדיון ?
איפה תקף? איזה שר? מה קרה לנכדה?
מה קרה?

זה נשאל כבר בראש הדף ולא זכה לתגובה. אם הדף מבוסס על סיפור אמיתי יהיה נחמד להביא איזה קישור.

לגבי גן החיות הזואולוגי באבו כביר - הוא במצב מזעזע. אני לא יודעת אם זה מחסור בתקציבים או משהו אחר,
משהו אחר.
רוצים לבנות שם (מפתיע, לא?), ולשם כך יש אינטרס שהמקום יהיה סגור, מוזנח, ומלוכלך.
כך יוכלו לטעון ש
"ממילא אין מבקרים, אז אפשר לשפוך על זה בטון".

כמו שבונים מרינה.

תוקפנות היא תוקפנות היא תוקפנות.
גם כשהיא מופנית כלפי תוקפן.
אולי דוקא ובמיוחד כשהיא מופנית כלפי תוקפן, משום שאז נוכחים לדעת שיש תוקפנות מוצדקת.
ונשאלת השאלה היחידה, שאין ולא יכולה להיות עליה תשובה מוסכמת - מתי התוקפנות מוצדקת.

_הפסיקו לבקר בגני חיות.
חסלו את גני החיות._

גם אם יחוסלו, לא תצמח מכך כל תועלת. לא כאן ועכשיו, כלומר, במקום הזה, בו שאיפותיו (היהירות, אכן) של האדם כוללות, בין השאר, לראות חיות. שכן, לו יחוסלו, ירחיק האדם למחוזות גידולם הטבעיים של החיות על מנת לספק את צרכו ולראות אותם, ואז יחוסלו גם אלו.

_אפשר אולי קודם את העובדות לפני הדיון ?
איפה תקף? איזה שר? מה קרה לנכדה?
מה קרה?
זה נשאל כבר בראש הדף ולא זכה לתגובה. אם הדף מבוסס על סיפור אמיתי יהיה נחמד להביא איזה קישור._

ביום חמישי בלילה פרצו שני בני שבע עשרה, בן ובת, לספארי בלילה והגיעו לאזור הפילים. הם נכנסו למקום אליו אסור להכנס גם בשעות היום בהן הספארי פתוח והתקרבו מאוד לכלוב הלילה של הפילים. הפיל תפש את הצעירה בעזרת החדק וגרר אותה לכיוונו. היא הצליחה להשתחרר ומאושפזת במצב בינוני.
מתברר שהיא הנכדה של פואד בן אליעזר.

תוקפנות היא תוקפנות היא תוקפנות
כן, כשמדובר בצדדים שווים (כלומר, בין בני אדם). כאן זה לא המקרה, יש כאן אדם מול בעל חיים. אולי תגידי גם שחיה שתוקפת את מי שמנסה לצוד אותה היא תוקפנית? בעיני הפיל זו הייתה התגוננות, ואני בהחלט מבינה אותו. ממש ממש לא מבינה את הדיבור הזה כאילו יש כאן צדדים שווים ו"לא לעודד תוקפנות" וכו'. הרצחת וגם ירשת? גם שללנו מהחיות את כל הזכויות שלהן וגם מצפים מהן להתנהגות מתחשבת?

וגם בלי קשר למה שעשינו או לא עשינו, חיה זו חיה. חיות לפעמים תוקפניות או מתנהגות בצורה לא צפויה. אז כדאי לקחת את זה בחשבון כשבאים איתן במגע (במיוחד בלילה בטריטוריה שלהן וכשלא אמורים להיות שם בכלל!). וצריך להבין שהספארי, שבשבילנו (טוב, לא בשביל כולנו) הוא מקום שעשועים, הוא הבית של החיות האלה. בשבילן זה כמו שפורץ נכנס הבייתה בלילה! והן לא חייבות להסכים שיצפו בהן ויציקו להן וירעישו בשעות שלא מיועדות לכך, אחרי שסבלו את זה כל היום.

ולפיכך, למי ששאל מה הייתי אומרת אם זו הייתה קרובה שלי - בדיוק בדיוק את אותו הדבר. בעיניי זה מעשה טיפשי ויהיר שמעיד על חוסר כבוד לחיות, והתוצאות בהתאם. אני שופטת את המעשה, ולא משנה לי אם זו נכדה של שר, או סתם מישהי אנונימית, או בת דודה שלי.

אני שופטת את המעשה, ולא משנה לי אם זו נכדה של שר, או סתם מישהי אנונימית, או בת דודה שלי.
אני מעיזה לומר שהיתה בך מעט יותר אמפתיה, כמו גם מעט פחות שמחה לאיד. זה ממש נקרא כך, שמחה לאיד.

גם לך לא מגיע להיות מותקפת ע"י פיל, ומעט מאוד אנשים יגיבו ב"כל הכבוד". מסכן הפיל ומסכנה גם היא,
יש מקום לזה במציאות שלך? לפעמים אנשים פשוט עושים דברים בלי כוונה מודעת לאלימות ולניצול.
היא לא כלאה את הפיל שם. היא החליטה החלטה מאוד מטופשת, ועדיין - גם עליה אפשר לרחם. גם על אדם שרצח אדם אחר אפשר לרחם (לשניה).
לפעמים העונש על מעשה רע, הוא עצם המעשה הרע.

עד היום נהניתי מביקורי בגני החיות, הדף הזה גורם לי לחשוב. שמחה לאיד גורמת לי לפקפק.

שכן, לו יחוסלו, ירחיק האדם למחוזות גידולם הטבעיים של החיות על מנת לספק את צרכו ולראות אותם, ואז יחוסלו גם אלו.

במובן הזה, אלה מבני האדם שמעוניינים לראות באמת את החי והצומח, באים אל הסביבה הטבעית, וכבר היום עניין זה מתרחש.
נכון, גם כאן יש מה לעשות, אבל, המצב בו כולאים חיות על מנת שגם מי שידו אינה משגת נסיעה לאפריקה, יוכל לראות פיל או נמר, לא מתקבל על הדעת.

עד היום נהניתי מביקורי בגני החיות, הדף הזה גורם לי לחשוב. שמחה לאיד גורמת לי לפקפק.
התבונני ממה נהנית עד היום, ושמחה לאיד - היא היא מהותו של גן החיות, אנחנו שמחים לראות את עליונותינו עליהם, הרי הם סגורים בכלובים, ואנחנו חופשיים.

מי מבני האדם היה מסכים להיות בכלוב כשכל מיני בעלי חיים באים להתבונן ביצור המעניין הזה, כשהוא בשביו?

אני מעיזה לומר שהיתה בך מעט יותר אמפתיה, כמו גם מעט פחות שמחה לאיד. זה ממש נקרא כך, שמחה לאיד.
נכון, ולא אכפת לי להודות בזה. אי אפשר להיות רחומים וחנונים כל הזמן וכלפי כולם. אז מה שאני אומרת הוא לא פוליטיקלי קורקט, אז מה? תראי, אחרי היסטוריה ארוכה כל כך של ניצול והשפלה של חיות (ארוכה כמשך קיומנו כמין "עליון"), ממש לא בא לי לרחם על ה"מסכנה" הזאת שהתגרתה בפיל, אלא דווקא על הפיל.

גם לך לא מגיע להיות מותקפת ע"י פיל.
קודם כל, מעצם השתייכותי למין האנושי אולי אפשר להגיד שכן מגיע לי. בכל מקרה, לעולם לא אכעס על חיה שתתקיף אותי, כי בעיניי זה כמו לכעוס על ילד. ובאופן ממוקד יותר: זה לא שהסתובב כאן פיל ברחובות ותקף באקראי איזה קורבן תמים ולכן גם לי זה היה יכול לקרות. לי "לא מגיע" להיות מותקפת על ידי פיל כי אני לא נכנסת לספארי בלילה (וגם לא בכלל, מתוך עיקרון) ומתגרה בפילים. אז לא, לא מגיע לי כפי שהגיע לה.

לפעמים אנשים פשוט עושים דברים בלי כוונה מודעת לאלימות ולניצול.
כן, רוב האנשים אינם חושבים ולכן לרוב האנשים לא אכפת מהחיות. הם אפילו לא סופרים אותן. הם לא מתכוונים לנצל או לפגוע כי הם בכלל לא רואים מולם יצור שנפגע ממעשיהם, אלא רק מקור לשעשוע, לבשר, לפרווה וכו'. אז סליחה שקשה לי לפטור את זה ב"בלי כוונה".

גם על אדם שרצח אדם אחר אפשר לרחם (לשניה).
אפשר הרבה דברים. לי יותר חשוב להשמיע ולשמוע את קולם של הקורבנות מאשר את זה של התוקפים. ואין לי הרבה סימפטיה לתוקפים, מצטערת. במיוחד לא כשמדובר ברצח. אני יודעת, זה לא מאוד מודרני ורוחני מצדי. בעסה.

עד היום נהניתי מביקורי בגני החיות, הדף הזה גורם לי לחשוב. שמחה לאיד גורמת לי לפקפק.
שמחה שהדף גורם לך לחשוב, אבל לא מבינה למה התגובה שלי צריכה לגרום לך לפקפק ובמה? מה, את אומרת לעצמך "אולי טעיתי וגני חיות זה באמת לא בסדר" ואז את קוראת את קיזי ששמחה לאידה של נכדת השר וחוזרת לדעתך הקודמת? אני לא יכולה לקחת אחריות על זה.

התבונני ממה נהנית עד היום, ושמחה לאיד - היא היא מהותו של גן החיות, אנחנו שמחים לראות את עליונותינו עליהם, הרי הם סגורים בכלובים, ואנחנו חופשיים.

בדיוק כך.

באירופה למשל אין חתולי רחוב בחוץ
גם בניו יורק לא
הם ימותו מהקור בחורף

במובן הזה, אלה מבני האדם שמעוניינים לראות באמת את החי והצומח, באים אל הסביבה הטבעית, וכבר היום עניין זה מתרחש.

ודאי שמתרחש. אנשים באים אל הסביבה הטבעית, אבל לא הטבעית להם אלא הטבעית לחיות שהם רוצים לראות. והם הורסים אותה (האם לפרט?).

המצב בו כולאים חיות על מנת שגם מי שידו אינה משגת נסיעה לאפריקה, יוכל לראות פיל או נמר, לא מתקבל על הדעת.

לצערי הוא כן. כי הוא מצמצם מאד את מספרם של אלו שידם כן משגת, ושעדין נוסעים.

רוצה להגיד - ברור שעדיף שלא היו גני חיות (ועוד מיליארד דברים אחרים הקשורים ליהירות וחוסר כבוד לטבע), אבל בהינתן טבע האדם ונגישותם הבלתי נסבלת של כל המקומות כולם, יכול להיות שכרגע - מוטב שכן יהיו.

_מה פשר התנהגות זו?
הרי אם הולך אדם בערבות אפריקה, הוא לא נרדף על ידי הפילים, בוודאי אם לא יתקרב יתר על המידה.
האם קופים מותקפים על ידי פילים? האם הפיל אויב הוא לאדם?_
לא שהפיל הוא אויב האדם אבל, זה לא מדויק!
באפריקה יש כינוי THE BIG 5 לחיות שאיתן יש הכי הרבה תאונות ונהרגים אנשים ובראש הגדוד צועד: פיל, היפופוטם, קרנף ואת השניים הבאים אני לא זוכרת.
זה לא שהם עושים את זה בכוונה תחילה אבל אם אתה ישן על שפת אגם שיש בו היפופטמים יש סיכוי שתהפוך לקווץ.
לפני 12 שנה בערך היה זוג ישראלים שנפגע באורח זה בעת טיול.

מחשבות,
בהחלט צודקת, שכן הכל בתואם מושלם, והזדון באשר הוא צפוי לגלות שבפגיעה באחר - הוא פוגע בעצמו, ובכך מכחיד את עצמו.

עדיין, רוגז זה שעולה נוכח הנסיבות, טוב שיאמר, ולו על מנת שהכותב למשל, ידיר את רגליו מגני חיות, ומאפריקה.
ולמרות שאין זה אותו דבר, מסתפק בסרטים ומתפעם שם.

וטוב להדיר רגלינו מכאן ומכאן.

פלונית,
_באפריקה יש כינוי THE BIG 5 לחיות שאיתן יש הכי הרבה תאונות ונהרגים אנשים ובראש הגדוד צועד: פיל, היפופוטם, קרנף ואת השניים הבאים אני לא זוכרת.
זה לא שהם עושים את זה בכוונה תחילה אבל אם אתה ישן על שפת אגם שיש בו היפופטמים יש סיכוי שתהפוך לקווץ._

בהחלט כך, אלא שאם הנך זהירה מספיק, ולא מאיימת על היפופוטם, פיל, קרנף ושאר יצורים זעירים, במובן הזה של כניסה לטריטוריה שלהם, ובמיוחד כאשר יש שם גורים, אינך מאויימת.

מטבעו, לא תוקף הפיל שכן אינו טורף, כך גם הקרנף.

יש לזכור שכל החיות האלה, לא שבעו נחת מידי האדם, וכמו קוד פנימי, המובנה בהן, הן מגיבות בהתגוננות אל מול הבריה הזו, שהולכת על שניים, ומוות בא בעקבותיה - ברגיל.
התגוננות של בעלי חיים, אף פעם לא נעימה, ולעולם משמעותה - התקפה.

תודות.

_באירופה למשל אין חתולי רחוב בחוץ
גם בניו יורק לא

הם ימותו מהקור בחורף_

ברוסיה יש חתולי רחוב, והממזרים לא מתים בחורף.
הם נכנסים לבניינים, קרוב להסקה רצוי,
ולכל מיני מוקדי חימום אחרים.
טוב לא כולם שורדים... אבל ככה זה בג'ונגל

יפה נוף*

באפריקה יש כינוי THE BIG 5 לחיות שאיתן יש הכי הרבה תאונות ונהרגים אנשים ובראש הגדוד צועד: פיל, היפופוטם, קרנף ואת השניים הבאים אני לא זוכרת.
Originally used only by hunters, the term 'Big Five' refers to five of Africa's greatest wild animals - lion, leopard, elephant, buffalo and rhino. As during the bygone hunting era the term "Big Five" still conjure up the romance and excitement of Africa's exotic destinations and experiences

המונח מתייחס דוקא לניזוקים ולא למזיקים.

בס"ד
_באירופה למשל אין חתולי רחוב בחוץ
גם בניו יורק לא
הם ימותו מהקור בחורף_
אבל עכברים יש בשפע, והם מסתדרים הייטב עים הקור..
אנחנו שמחים לראות את עליונותינו עליהם, הרי הם סגורים בכלובים, ואנחנו חופשיים.
או ש אנחנו חופשיים, או שאנחנו רק סגורים בכלוב גדול יותר, כל אחד והכלוב שלו...
(לראיה דף הדיונים על עימנואל- כל אחד שם חופשי , זה רק הצד השני ש"שבוי" בדעות שגויות ש"האכילו" אותו..)

קיזי,
מה שצפריר בעצם אומר שלך ולמקימי גני החיות יש מכנה משותף: שמחה לאיד.

צפריר,
התבונני ממה נהנית עד היום, ושמחה לאיד - היא היא מהותו של גן החיות, אנחנו שמחים לראות את עליונותינו עליהם, הרי הם סגורים בכלובים, ואנחנו חופשיים.

לא מקבלת את זה. שמחה לאיד איננה מהותו של גן החיים. לא כמו כוח, בעלות והרגשת עליונות. שגם אלה לא הרגשות שמציפים אותי כשאני רוצה ללכת לשם.
שמחה לאיד, הגדרה קצרה:
"שמחה לאיד היא רגש שבו חשים שמחה נוכח אסונו של האחר. היא עשויה לנבוע מקנאה, תחרותיות, שנאה. הביטוי "אין שמחה כמו שמחה לאיד" מעיד על עוצמת רגש זה."
אז שמחה לאיד נוכח התקפת הפיל, שמחה לאיד נוכח הפיל הכלוא - מה ההבדל, באמת?
ולאן זה בדיוק מקדם את האינטרסים של הפיל.

נדמה לי שמרוב דאגה לפיל ולבעלי החיים המסכנים שכלואים בגני החיות, שכחנו משהו. יש כאן ילדה פצועה. נכון, היא עשתה מעשה מטופש. אבל היי, היא בת 17. ומי מאיתנו לא עשה מעשים מטופשים בגיל הזה? והיא גם לא בדיוק אשמה בהקמת גני החיות ברחבי העולם. ודרך אגב, היא גם לא אשמה שהיא הנכדה של פואד. אז קצת חסד... וקצת פחות שמחה לאיד. זוכרים? ילדה. בת 17. והיא פצועה.

היא עשתה מעשה מטופש. אבל היי, היא בת 17. ומי מאיתנו לא עשה מעשים מטופשים בגיל הזה?
היא וחבריה עשו הרבה יותר מאשר מעשה מטופש. עוד לפני שדנים ברווחת הפיל -- הם עשו מעשה עברייני. הם הסיגו גבול. הם נכנסו ללא רשות. וגם מידה של זהירות ורגישות למצבו של הפיל היא בהחלט בתחום שאפשר לצפות מבני אדם בגילה. ולא, אין לי ברקורד מעשים כאלה בגיל 17 או בכל גיל אחר. גם לא למרבית חברי ומכרי.
אני לא שמחה שקרה לה מה שקרה לה, אבל קשה לי לגייס "חסד", כמו שקשה לי לגייס אותו למי שנפגע בתאונה לאחר שנהג בשכרות. מעצבן אותי כל מצב שדורש מאתנו כחברה לשאת בתוצאותיה של רשלנות פושעת מובהקת של יחידים (לא, אני לא חושבת שראוי לשנות את החוק כך שמי שעבר עבירה ביודעין ונפגע מכך יטפל בעצמו על חשבונו הפרטי, כי זה מדרון חלקלק, אבל העקרון עדיין מעצבן). כששמעתי על המקרה היה בי בעיקר כעס, מה הם בדיוק חשבו לעצמם, ולמה השופט הרחמן לא נתן להם לראות קצת תא מעצר מבפנים. טוב שלא עלה בדעתה להיכנס לכלוב של האריות א-לה דון קיחוטה.

_לא מוכרחים לסגור אותם בדירה בשביל לאהוב אותם ולטפל בהם.
גם אם הם לא כלואים בדירה, מה הם צריכים את ההגבלות שלנו "לא לעלות עם ציפורניים על הספה" ו"לא לקפוץ על השיש כשאני בדיוק מכינה מרק עוף"?
ולמה הם צריכים להיות תלויים בי שאפתח להם את הדלת כל פעם שהם צריכים פיפי?_ (בשמת א)
ומה עם העוף?
זה בסדר שהוא כלוא בצפיפות בכלוב?
ושלא פותחים לא אפפעם את הדלת, רק כשרוצים לקחת אותו, הפוך עם הראש למטה, מהרגלים שאולי גם נשברות בדרך, לשחיטה?.

כששמעתי על המקרה היה בי בעיקר כעס
לכן נפתח הדף. רוגז קראתי לזה שם.

כאן, הילדה איננה יכולה לייצג בעבור הפיל, גורת אדם משתובבת, אשר במסגרת חוקי האדם, מותר לה לעבור על החוקים, אלא נמצאת כאדם, אל מול פיל באשר הוא.
הרי אפשר גם להעלות הערכה רבה לתבונתו ולבגרותו של הפיל, 48, אשר למזלה של האומללה, אשר יש להניח שיכולה לטעון לאי שפיות זמנית, הפיל הרחמן, לא הרג אותה בחמלתו והניח לה להשתחרר. ועדיין, איננו מתייחסים לפיל המסוים הזה, אלא נמצא מייצג - פיל.

והיות והיא נכדת השר, למרות שאיננה אשמה או זכאית להיות נכדת השר, ועצם היותה נכדה של שר העלה עוד כותרת לאירוע הזה, נמצאת הכותרת הזו רלוונטית, במיוחד בהקשר שהזה שכשנכדת השר משתובבת אנו סולחים בקלות רבה מאשר כשנכדו של הרש - משתובב.

ולגבי חמלה והבנה למצבה, אלה ניתנים בהחלט, אלא שבחירוק שיניים, שכן אילולא הפיל לימד אותה מידת הכנסת אורחים אל שביו, טוב היה שמישהו יעשה את זה, כך שהסביבה בה היא חיה, תקבל איזשהו משקל בחייה, גם אם פחות מחמשת הטונות שהתריזה כלפיהם.
וטוב לנו לראות כיצד אנו עצמינו משתפים פעולה עם הזוועות האלה, עם הזדון הגלוי במעשינו אנו, לא מחמת הקרנף או הפיל הצפויים לנו, אלא מהסיבה הפשוטה, שפגיעה באחר, היא פגיעה בעצמינו.

תודות.

כמה כעס ורוגז יש פה כלפי הנערה הזו, כאילו היא מייצגת את האנושות המרושעת שכולאת חיות. מה קרה לכם? היא ילדה בת 17 שעשתה שטות, טעות, ונפצעה קשה. כל הכבוד, פלוני אלמונית, שאת וחברייך לא עשיתם שטויות כאלה. אבל עדיין, היא לא פגעה באף אחד במזיד, גם לא בפיל. אין נקום להשוואה למי שנפצע כשנהג בשכרות.

פלמונית,
הכעס הוא לא על הילדה דווקא, וגם לא על הפיל, אלא על המקום בו אנו עצמינו מייצגים את האדם.
והנערה הזו היא חלק מאיתנו. והחברים שלה הם חלק מאיתנו. והחוצפה שלה ושל חבריה היא חלק מאיתנו. חלק מכל אחד ואחד מאיתנו, לדעת הכותב כאן, שמעיד שכל אלה - בהחלט חלק ממנו.
פה ההסתכלות מכלילה רבתי - כולנו אדם אחד.
והאדם הזה, הוא ממציאו של הזדון, כפי שהוא ממציאו של השטן, רק שאת הזדון פיתח לרמות של הצדקה והתחסדות שכולן - הקטנה עצמית, גריעה עצמית, הרס עצמי, ותו לא.

מעבר לחוסר היעילות של התייחסות כזו לעולם, אם כך, מעידה המולקולה הזו - הכותב הזה, את עניות דעתה, שנמצא האדם הזה, הכללי, הגוזל חומס ועושק, בעיקר טיפש ואוויל.

מטרת הדף הזה מבחינתי, היא הכוונה להתבוננות פנימה, של כל אחד ואחת מאיתנו, ויצירת קנה מידה חדשים, או מידות חדשות, המדברות על שיתוף פעולה עם הסביבה, כך שיחסי גומלין מאפשרים לאדמה לתת לאדם מפריה, והאדם, טוב אם יזכור גם לשָמְרָה, ולא רק לעבדה.

דוגמאות לאווילותינו לא חסרות, פרישתן רק מחזקת את ההתבוננות החוצה.
מה טעם בכך?
האם 'אני' ללא רבב?
לצערי, לא, בי עדיין רב הרבב.

זה לא פשוט המפנה הזה, על פיו, על פני האדם הכובש את השממה, נמצא האדם עובד את אדמת הארץ, ולא שוכח -
לשָמְרָה.

תודות.

שונות, אתה הורג אותי
ברכות
של פיל.

כתבת יפה-יפה...

תיקונים קטנים לידיעה:
בחורה אחת ושני בחורים.
הבחורה נכנסה ישירות למקום של הפיל, הוא לא "חטף אותה". הם ניסו לטעון כך בהתחלה כדי שהמעשה שלהם ייראה פחות חמור, אבל כיוון שהעדויות בשטח סתרו את זה, הם הודו לבסוף באמת.
אישית, מול מעשי טימטום וחוסר אחריות קיצוניים כאלה של צעירים, אני באמת מקווה שיותר מהם ישלמו את המחיר על מעשיהם, כי ככל שהם מצליחים להתחמק כך הם מגבירים את המעשים. החברה כולה מגינה עליהם מפני ה"natural consequences" והתוצאות נראות בשטח.

היא ילדה בת 17 שעשתה שטות, טעות, ונפצעה קשה.
היא לא פגעה באף אחד במזיד
להגיד שוב שה"שטות" וה"טעות" הזו היא עבירה פלילית (שוב, אני לא מאד מבינה ביחס לחיות בגני חיות, ובכל מקרה יש לי רושם שהנושא הזה מוצה בדף)? איך בדיוק כניסה בגניבה לרשות שאינה רשותך אינה "פגיעה במזיד"? ואם היא היתה נפצעת במהלך סחיבה מחנות, גם אז לשיטתך היא עשתה "שטות", "טעות" ו"לא פגעה באף אחד במזיד"? ההבדל מנהיגה בשכרות הוא רק בחומרת הפגיעה, לא בעקרון.
כל הכבוד, פלוני אלמונית, שאת וחברייך לא עשיתם שטויות כאלה.
הנקודה שלי היא שהשטויות שרוב האנשים עושים לא נלכדות באיסורים פליליים דווקא. וכשמישהו כן עושה מעשה פלילי, אני מתקשה מאד לא לייחס לו זדון. נכון, לאו דווקא כלפי הפיל. שם אני בהחלט מוכנה להסתפק באטימות וטמטום.
אני יודעת שהעמדה שלי פה היא בגדר טרחנות ושמרנות, אבל לא אכפת לי. הדיון שהתפתח לגבי יחסינו עם הסביבה ועם בעלי החיים יש לו מקום, אבל אני לא בטוחה שהוא נוגע ישירות למקרה הזה -- פשוט משום שלדיון הזה יש מקום גם לגבי ביקור תמים לאור היום בגן חיות כלשהו שאינו מערב התגרות בוטה בחיות.
מעבר לזה שאותה נערה עשתה "שטות" -- היא עשתה משהו אסור. לא סתם היה צורך לערב משטרה ובית משפט. וכן, אני כועסת. כשמישהו עושה משהו שהוא גם מטופש, גם מסוכן, גם חצוף וגם עובר על החוק, זה מרגיז אותי, בין אם אותו אדם נפגע מכך או לא. וזה שהוא כן נפגע לא גורם לי להתרגז פחות.

הדיון שהתפתח לגבי יחסינו עם הסביבה ועם בעלי החיים יש לו מקום, אבל אני לא בטוחה שהוא נוגע ישירות למקרה הזה – פשוט משום שלדיון הזה יש מקום גם לגבי ביקור תמים לאור היום בגן חיות כלשהו שאינו מערב התגרות בוטה בחיות.

הדיון שהתפתח הוא מנקודת ראות אחרת, שאיננה מפרידה בין נקודות הראות הצדקניות או המתחסדות שעשויות לעלות מצידו של הפיל, מצידה של הנערה, חבריה, השומרים או כל אחד אחר.
גם אם אינך מודעת לכך ששמחתך היא על חשבון האחר, גם אם אינך מודעת לכך שלרווחתך, או במובן הזה לרווחת האדם, אשר כן מבדל עצמו, וסוגר את הטבע בכלובי בטון ואספלט, אנחנו חומסים ועושקים את האדמה, את האוויר ואת המים, תוך ניצול חסר אחריות של יסוד האש, ווכאמור, גם אם איננו מודעים לכך, הרי שכל ביקור בגן חיות שהוא סוג של קרקס נייח, נמצא משרת את תעמולת הזדון.
תעמולת הזדון איננה אלא מציאת הצדקה לכל מעשה.
הכל ניתן להצדיק, הכל בר הצדקה.

מכאן, שהזדון, על כל צורותיו איננו אלא הצדקה לכך שהמזיד - קיים. קורא המזיד - הנה 'אני' - ו'אני' זה הוא כל יכול.
והחסד אף לא שמע את קריאתו.
אין לו צורך לחסד לטפל במזיד, שכן המזיד, מזיד עד כדי כך, שפועלו מסתיים - בהשמדת עצמו.

התעוררות זו של האנושות אל הסביבה בה חיה, שאולה על "זמן פציעות", אנחנו אחרי הדקה ה- 90, ועוד אפשר להציל את התנאים למחייתנו כאן, על הכדור הזה, תוך התבוננות הכוללת את טובת הכל. כל היש.

טכנולוגיות מדהימות יורדות אל העולם, חלקן דרך הממסד המדעי ועוד רבות - פרטיות.
בכל התחומים, ניתן לחסוך באנרגיה, ולנצל אנרגיה מתחדשת, להבריא את האדמה, לטהר את המים, ולהשתמש באופן מושכל באש.

וזה מתקשר בהחלט למושא הדף, הפיל והנערה, במובן הזה, שהרוגז, משמש כזרז.

תודות.

באותו עניין
רק בהיבט מורחב משהו...

רוצה להגיד - ברור שעדיף שלא היו גני חיות (ועוד מיליארד דברים אחרים הקשורים ליהירות וחוסר כבוד לטבע), אבל בהינתן טבע האדם ונגישותם הבלתי נסבלת של כל המקומות כולם, יכול להיות שכרגע - מוטב שכן יהיו.
למה?
מה יש בבעלי חיים כלואים שמפתח, מקדם או מרומם את האדם?
אז מה אם הטבע לא נגיש?
אז מתאמצים ומשקיעים ואז הוא כן נהיה נגיש. ואולי לא. אז לא.
למה בעלי חיים תמימים וחפי פשע צריכים לשלם מחיר כבד כל כך?

והכי גרוע בעיני זה אנשים שמחזיקים ציפורים בכלובים.
הכי הכי נורא.

כל הדיון בדף (גם של צפריר) יוצא מנקודת ההנחה שמעשי האדם "אינם טבעיים". בעוד שהחיות "טבעיות".
וזו למה?
וכי האדם מעל לטבע?
ולכן גם "גן חיות" הוא טבעי.
וגם הצורך של בני האדם "לראות חיות" הוא טבעי.
וגם תגובת הפיל היא "טבעית".

כל הדיון בדף (גם של צפריר) יוצא מנקודת ההנחה שמעשי האדם "אינם טבעיים". בעוד שהחיות "טבעיות".
כל הדיון יוצא מנקודת הנחה שהמעשים של האדם אינם מאוזנים,
בעוד הטבע לעולם מאוזן, ומאזן את עצמו.
ואם מעשי האדם "טבעיים" הרי שאנו דוהרים אל הסוף הטבעי שלנו, השמדה עצמית והשמדת הדומים לנו, דהינו יונקים.
הג'וקים יחיו גם אחרינו, זה בטוח.

הרעיון של "לראות את הטבע בגן החיות" לדעתי מאוד מעוות.
הטבע זה החולדות שחיות במסעדות והחתולים שחיים בפחים,
הרבה לפני הפיל שחי בארץ רחוקה, בסביבתו הטבעית.

המצב האבסורדי הוא שרבים ראו פילים לפני שראו פרות,
וראו תנינים לפני שפגשו בקיפוד.

הבעיה מתחילה כבר בספרות לילדים, בה מציגים דמויות הזויות של חיות הסובלות קשות מהאנשה.

כל הדיון בדף (גם של צפריר) יוצא מנקודת ההנחה שמעשי האדם "אינם טבעיים". בעוד שהחיות "טבעיות".
במובן הזה, כל הדיון בדף הזה, מדבר על הזדון שטבע האדם, שאיננו בטבע.
האם יש נמלה זדונית, נמר הפועל בזדון, או פיל, או ציפור?
הפרדת האדם את עצמו מסביבתו, ממשיכה אל הפרדתו מאחיו.
אז, יכולה הגישה של הכל טבעי, להצדיק אונס של נערה תמימה, או לחילופין, אונס לאומי, או בינלאומי, של ילדים, לשבת בכלוביהם, להיות נתונים לעין פוקחת ומפקחת, ולקרוא לזה "חינוך".
כאמור, הכל ניתן להצדקה.

ובמובן הזה, צודקת הנערה, צודק השר הסב, צודק הפיל, וגם את טיפה, טיפה צודקת.

תודות.

_אמא שלי מטפלת בחתולים - למטה.
כלומר, כל יום היא מאכילה אותם לפחות פעמיים ביום, מלטפת אותם, לוקחת אותם לוטרינר אם צריך, או מתייעצת בלי לקחת (לחתול זה לא נעים, ויש הרבה דברים שהוטרינר יכול לאבחן גם בלי לראות את החתול, כשיש אדם שיודע מה הוא רואה). והחתולים חופשיים, שבעים ומטופחים. בעצם גם אבא שלי עושה את זה, וגם סבתא שלי היתה עושה את זה,_
תאומות

תאומות

_אבל ממש מתבקש להפנות פה לספר הנפלא "הקפות ביער".
קצת על הקשר בין פילים לבני אדם - שווה ביותר!!_
של מי הספר? שנדע לחפש.
צפריר- כל מילה בסלע והלוואי שהיה אפשר לכתוב כמה ציטוטים ממך בענק על בניין העירייה בת"א ועל בניין הכנסת בירושליים.
ולכן אני חושבת שהמאמץ להיטיב עם הסביבה, להיות אקולוגים, לחשוב על אמא אדמה - זה חלק ממכלול שיקדם את כולנו, להיות מודעים יותר למעשנו בכלל . להיות אנשים צנועים יותר.
איפה הצניעות???
להיות אנשים מכבדים יותר אדם לאדם ואדם למקום. ----כמה יפה שביהדות מקום זה האלוהים....תחשבו על זה----.

ועוד שאלה לצפרירלמה התכוונת שאנחנו מתרבים יתר על המידה? האם יש דרך לשלוט בזה לדעתך?

נקודות,
אילו הייתי מודע למה שאני מודע היום, יש להניח שהייתי מתרבה פחות.
אבל בנושא זה, כאב לשבעה ילדים, איני יכול לומר דבר, ואפילו יש לי קושי מסוים להכות על חטא, גם מתוך שאיני מעוניין להצדיק את שיש.
תקוותי היא שילדי יסתפקו בפחות, ולו מתוך ההמולה בה גדלו (איך עושים חיוך?).

כאן, בהחלט כן. בהחלט יש מה לעשות.
אבל, עשייה זו חייבת להיות מתוך בחירה והסכמה, העולות ממודעות.
כל דרך להקטנת הילודה, באופן הזה, של בחירה אישית, מבורכת.

מעבר לכך, ואני יודע שאני פותח פה איזו תיבונת פנדורית, על פני לנצח את חוסר הפוריות הקיים אצל חלקינו, טוב אם כל מי שמעוניין להיות הורה, ואינו יכול להוליד, או אינה יכולה ללדת, ת/יאמץ ילד. אלה לא חסרים.

אם לא נדע להקטין את התרבותינו, תרבותינו תיכחד בדרכים אחרות.

שכן, הבה ונאמר שאסון טבע רב ניקף יקטין את אוכלוסיית בני האדם לשליש מהקיים היום. האם הבעיה נפתרה? לאו דווקא, ללא שינוי רדיקלי - היא רק נדחית.

תודות.

צפריר

נכון נכון.
אתה זוכר את סוף הסרט של פינק פלויד "החומה" ?(שזה סרט נעורים מאוד ישן- ואני נזכרת שפעם סיפור הפרברים נראה ישן....(-:), אם לא ראית אז תיקח את זה בווידאו או בדומה.)
הסרט מסתיים בכך שילדים לא מסורקים, בבגדים מלוכלכים (מאוד יפים בעיניי...) עומדים בטבע ומפרקים בקבוקי מולוטוב (הם פשוט שופכים את התכולה שלהם).
נדמה לי שאם הכדור הזה יזכה לשינוי לפני שניכחד זה יהיה בצורה הזו.
אנשים מועטים ומודעים לפשעים שביצענו לעצמנו ולכדור...
אני מאמינה שהמדע יכול גם להציל אותנו אם היינו מוסריים מספיק.
ניתן להשתמש בידע בזהירות, בחוכמה אחרי בחינות אינסוף, אם זה מועיל או לא.
אבל כמובן שזה מאוד מאוד קשה ונתון לוויכוחים כל הזמן וכניראה שבאמת אנחנו רבים מכדי להיות תמימים בדעתנו ונשלטים במעשינו ו...אולי כל מה שקורה הוא שצריך לקרות.
יגיע רגע השיא, ניכחד ברובנו בתקווה שיישאר משהו להציל לקבוצה הקטנה שתישאר.
ואם לא- אז לא.
ודרך אגב לגבי סימני פרצופים. גם לי הייתה בעיה כל הזמן ובסוף (לקח זמן...) עליתי על ההגיון.- בטח יש הרבה שצוחקים, שרק עכשיו הבנתי:
למשל: פרצוף צוחק הוא גם בסימנים פרצוף צוחק. שים לב:
( - : (הוא פשוט שוכב על הצד) וככה עוד רבים וטובים. (כל הכבוד לבעל ההגיון הבריא והדמיון המפותח- יונת??)

כמו כן, מי שמציל חתול יכול גם לנסות לחפש לו בית בקיבוץ, או מושב, או אצל אנשים שיש להם גינה
תסלחי לי קיזי, אבל על מה את מדברת? איפה את חיה? מתי לאחרונה ניסית למצוא בית לחתול ועוד משוקם? (וזה עוד לפני שאני בכלל נכנסת לאופי של קיבוצים ומושבים והפתיחות שלהם בקבלת בעלי חיים משוטטים-תרדמון, תרדמון, תרדמון).
אני בתור חתולאית מקצוענית בדימוס (ניהלתי בית מחסה לחתולים) חתולי נמצאים בשטח הפתוח עם אופצית כניסה לתוך הבית בשעות היום (לא כולם, אגב, בכלל רוצים לצאת ואם היית שואלת אותם הם היו אפילו מעדיפים דירת שני חדרים עם מזגן ואוכל רטוב על פני "גן העדן" שיש להם פה) ולא, אני לא פותחת שערי לאימוץ חתולים שאחרים מצילים. די לי באלו שלי שאין סיכוי למצוא להם בתים.
מקווה שאת הולכת לבתי מחסה לחתולי בית אומללים ונותנת יד בליטופם כי הם היו מתים למצוא בתים, אפילו בקומה שמינית בלי מעלית, ולו בלבד שמישהו יחבק אותם ליותר מחמש דקות בשבוע. (אוף עכשיו יש לי דמעות ענקיות בעיניים זיכרון מהאומללים בבית המחסה... כמה הם השתוקקו לכך וכמה מהם מתו ולא זכו לזה...).
נכון, היינו צריכים לחשוב על זה לפני שבייתנו אותם וצריכים לחשוב על כך עם כל בעל חיים שמקומות בטבע ואנחנו מתלהבים ממנו וחושבים כמה נחמד היה אילו היה לנו אחד כזה בבית (אנחנו קולקטיבי). אבל לגבי החתולים כל זה מאוחר מידי וגם אם נחזיר את כולם לרחוב ועקר ונסרס אותם זה עדיין לא יהפוך אותם למאושרים. לא מעטים מהם כאמור זקוקים לנו עוד יותר מאשר אנחנו זקוקים להם. (וגם זה עוד לפני שאני בכלל מדברת על טהורי גזע שאפילו לטפס על עץ לא יכולים...).

_המצב האבסורדי הוא שרבים ראו פילים לפני שראו פרות,
וראו תנינים לפני שפגשו בקיפוד._
אני מוכרחה להגיד שהקיפודים חזרו לשכונתנו (-: אחרי היעדרות ארוכה. אנחנו מאוד שמחים, ושמנו להם כלי למים ממי המזגן שאנחנו אוספים (וגם לוכד טל).

לעניין גני החיות:
האם שמתם לב שגני החיות התחילו להיות אופנתיים במאה ה-19 בערים, עבור המעמד הבינוני העירוני החדש שעד אז חי בכפר עם חיות המשק שלו - ופתאום בעיר, מבודד, חסרות לו אטרקציות לפנאי (גם הוא מוצר חדש) וחיות גדולות להיות איתן בקשר כלשהו? אז במקום קשר סימביוטי כמו שהיה בכפר (חיית עם הפרה/הכבשה/העז/האווזים/התרנגולות/הכלב/החתול/הסוס שלך לפעמים גם באותו חדר) יש קשר מלאכותי, שבו שני הצדדים חיים בכלובים צפופים ונפגשים משני צידי הסורגים.

הילד שלי רוצה עכבר. קטנטן. בכלוב. כמו שראה אצל אחרים.
מצד אחד, אני לא רוצה להחזיק בבית חיה קטנה בכלוב.
(בכל מקרה מדובר כשנעבור דירה, בעוד שנתיים בערך...)
מצד אחר, אני בוודאי לא אשחרר את העכבר בבית! במיוחד שאמורים להיות לנו גם חתולים (וללא ספק יהיו).
מצד שלישי: העכבר בחנות. אז לפחות בבית אולי יהיה לו יותר נעים?
מצד רביעי: אבל כל אדם שקונה עכבר בחנות, מקדם את העכבר הבא שיימכר בחנות. או, אם אציג את זה אחרת - אם אף אחד לא יקנה אף חיית מחמד בחנויות האלה יותר, מרגע זה והלאה, פשוט לא יקנה, אז החנויות ייסגרו ובכל מדינת ישראל אי אפשר יהיה להשיג יותר חיות קטנות חמודים בכלובים. האם זה יכול להוות מכה קשה לתעשיית החיות הקטנות בכלובים? או לא?
איך זה משתבץ בסדר העולמי של התעשייה הזאת של חיות המחמד?
האם אפשר לצאת בקריאה, אם אתם אוהבי חיות - אל תתנו יד לתעשיית חיות המחמד בכלובים? בכלל? אל תקנו אוגר, שרקן, צ'ינצ'ילה, עכבר, תוכי, כנרית, דגים, ארנבים, ארנבות, וכו' וכו' וכו'?

וגם זה עוד לפני שאני בכלל מדברת על טהורי גזע שאפילו לטפס על עץ לא יכולים
את אלה אני אגב מתעבת (לא את החיות המסכנות עצמן, אלא את המושג והתעשייה), לא מבינה מי מטורף לשלם הון עתק על פוזה (כי הם משלמים על התעודה, על הידיעה שיש להם "טהור גזע") ולמה קוראים להם "טהורי גזע" במקום האמת: מנוונים מרוב הכלאה גנטית פנימית )-: המצאות מזוויעות של המין האנושי.

האם אפשר לצאת בקריאה, אם אתם אוהבי חיות - אל תתנו יד לתעשיית חיות המחמד בכלובים? בכלל? אל תקנו אוגר, שרקן, צ'ינצ'ילה, עכבר, תוכי, כנרית, דגים, ארנבים, ארנבות, וכו' וכו' וכו'?
בדיוק!!!
בדיוק כמו שדייג שונא דגים.
אני גם נגנבת מאנשים שטוענים שהם אוהבים סוסים ואז הם רוכבים על הגב שלהם.
בכפר שלנו יש הרבה סוסים. לפעמים אני רואה אנשים עבי בשר רוכבים עליהם.
למה???
למה לקחת חיה שהיא החופש בהתגלמותו ולעלות עליה רק בגלל שהיא לא מסוגלת להתנגד.
לאלף אותה עם שוט בשביל שהיא לא תרים את ראשה ו (כמו ששמעתי את המאלף מול הבית שלי)
"תראה מי הבוס כאן."
נכון עצוב שאין היום סוסים חופשיים???

נכון עצוב שאין היום סוסים חופשיים???
מאוד!!
אגב, רוצה לספר (לא בשביל לקבל טפיחה,אלא בשביל לתת רעיונות), אנחנו זורקים שאריות אוכל במרחק מהבית (כדי שלא יתחילו לסמן את הבית שלנו בכל מיני הפרשות). באים בעיקר עורבים ואח"כ ציפורים שונות.
אני הייתי שמחה אם היו באים תנים. לפני כן גרתי בגליל העליון - בקיבוץ ושם, היו מסתובבים ממש ליד הבתים בלילה תנים,שבאים לחפש אוכל (מסכנים השטח שלהם הולך ומצטמצם) ושם הייתי זורקת את האוכל ליד הפחי זבל בלילות תוך תקווה שזה יגיע אליהם.
חבל לזרוק לפח אוכל ואפילו לקמפסט אותו אם לא צריכים אם אפשר להאכיל חיות. ואני מודעת לזה שהאוכל שלנו לא ממש בריא להם, אבל עדיף מרעב, לא?

אני הייתי שמחה אם היו באים תנים. לפני כן גרתי בגליל העליון - בקיבוץ ושם, היו מסתובבים ממש ליד הבתים בלילה תנים,שבאים לחפש אוכל (מסכנים השטח שלהם הולך ומצטמצם) ושם הייתי זורקת את האוכל ליד הפחי זבל בלילות תוך תקווה שזה יגיע אליהם.
מצטערת להרוס את השמחה אבל זה לא רעיון כל כך מעולה, חיות הבר עדיף להן להשאר בבר (בקצת בר שעוד נשאר להם) ןלא לבוא לחפש בפחים שלנו. בתנים זה גם סכנה להתערבבות עם כלבי בית, יצירת אוכלוסיה מעורבת וסכנה להפצת כלבת בקרבת כלבי בית.
בנושא דומה - בצעירותי גרתי כמה שנים במצפה רמון, לפני כ5 שנים ביקרתי שם שוב ונדהמתי לראות אנישים מאכילים את היעלים על שפת המצוק בלחםויעלים מתקרבים לגינות הבתים. דבר כזה לא היה כשגרתי שם. בניגוד לטבעי הרגיל תפסתי יוזמה והתקשרתי אח"כ למרכז המבקרים ושאלתי אם הם יודעים על זה. האמת, אני לא זוכרת מה בדיוק ענו לי אבל לא משהו ממש מניח את הדעת, זוכרת שנשארתי מוטרדת .
והנה לפני כמה ימים במקרה נפלתי ברדיו על ראיון עם איש מבי"ס שדה שם על כך שהיעלים במצפה רמון נכנסים לגינות, אוכלים את הפרחים והופכים פחי אשפה ועכשיו התושבים מתלוננים. ומה הלאה? אם היעלים יוכרזו כמטרד אני מפחדת לחשוב הלאה.
והיה אפשר לעצור את זה אם מישהו היה דואג לחינוך ואכיפה לפני כמה שנים שאסור להאכיל את חיות הבר!