אמא נמרה יקרה... אלו שיולדות בעצמן ללא תמיכה מאמינות שלידה צריכה להתנהל בזרימה. למשל אם את מתכננת לידת מים והכנת אמבטיה שלימה או בריכה מלאת מים חמימים אבל את פתאום מרגישה שדווקא להשאר מחוץ למים זה מה שמתאים לך, תזרמי עם זה. אי אפשר לדעת מה בדיוק יתאים ללידה שלך עד הלידה עצמה. אם מתכננים והולכים הכל לפי התוכנית בכוח זה עצמו יכול לגרום לבעיות בלידה. מאותה סיבה אני לא תומכת בפקיעת מים מלאכותית. אם האשה נמצאת לבד ללא התערבות חיצונית ואנשים אחרים שחושבים איך הלידה צריכה להתנהל לפעמים מה שכן היה טוב בשבילך זה ה'התקעות' בסיפור הלידה שלך שמתי לב שלפני פקיעת המים הצירים לא כל כך כאבו לך. אחרי פקיעת המים התחיל לכאוב לך. הכאב בא להגיד לנו משהו. וגם בסיפורך שמתי לב שהיית צריכה תפרים אחרי הלידה. אישה שנמצאת בעצמה ומרגישה שהלידה מתארכת והיא מרגישה שהתינוק חייב לצאת (האם את הרגשת שדחוף לתינוק לצאת?) היא באופן ספונטני עוברת לתנוחה שמעודדת את הפקיעת המים והמים פוקעים. אם היא לא מרגישה שום דחיפות זה סימן שזה מה שצריך להיות.. אולי התינוק לא בתנוחה אופטימאלית או שאת צריכה עוד זמן כדי להתמתח..
יש לי ידידה שהייתה צריכה להוציא את התינוק מ י י ד!!
הסיפור שלה מראה איך האינטואיציה מראה לנו מה שצריך להיות. אילו היא היתה בבית חולים, היתה עוברת קיסרי חירום וזה לא היה יכול להיות מספיק מהר כדי להציל את התינוקת שלה. כאשר היא דחפה את התינוקת בכל הכוח, היא מה זה נקרעה עד התחת אבל זה מה שהיה צריך לקרות כדי להציל את התינוקת שלה ממוות. לפעמים הגוף מאפשר לפתח להקרע כדי לתת לתינוק לצאת במהירות כשצריך.
היה מקרה של לידה של מישהי שפקעו לה את המים ברגע האחרון כשהיתה לה פתיחה של 8 ס"מ אחרי שהעסק התארך והתארך. ואז כאשר התינוק יצא קודם היד יצאה. הרופא דחף את היד פנימה כדי לאפשר לראש לצאת ואז מייד החבל הטבור צנח החוצה ואז ישר לקיסרי. מי יודע אולי המים לא פקעו כדי לאפשר לתינוק להגיע לתנוחה אופטימאלית שלא תאפשר לחבל הטבור לצנוח, ואז כאשר פקעו, התינוק ניסה להציל את המצב בהוצאת היד שלו שזה יחסום את הצניחה, אבל כאשר הרופא דחף את היד פנימה החבל צנח החוצה... בגלל זה ממש לא כדאי לשנות את מהלך העניינים בצורה מלאכותית אפילו אם באותו הרגע זה נראה מה ש'חייבים' לעשות לפי דעה של אנשים שנמצאים מסביבך וחושבים מצפייה בחוץ עליך, ולא חשים את מה שאת חשה מה שמתרחש בגופך. העוברים הם חכמים. יש להם יצר הישרדות בסיסי והם עושים הכל מה שהם יכולים כדי שיוכלו להוולד שלמים ועלינו רק לתת להם לעזור למצב!
לגבי ההחלטה שלי על לידה ללא תמיכה: המשפחה שלי לא השתכנעה ואף פעם הם לא ישתכנעו. ניסיתי לשכנע אותם אחרי שילדתי את שלום וממש לא אהבתי את הלידה שלי. הם חושבים שאני מטורפת ולא אחראית. אז עכשיו שאני בהיריון והם מדברים איתי על מיילדת (בתור פשרה במקום רופא) ועל לידת בית חולים (אפילו לידת בית עם מיילדת הם לא מוכנים לחשוב על זה) אני משתפת פעולה. נתתי להם תאריך לידה שזה שלוש שבועות יותר מאוחר מהתאריך המשוער. היה לי קל לשקר אותם מפני שבחודש הראשון של ההיריון עדיין היה לי מחזור (בעצם דימום קל מאד של התשרשות ההיריון ברחם) מה שאני מתכננת לעשות זה לקחת מיילדת שקרובה לבית שלי, אחרי שאסדר את הביטוח הרפואי (ביוקרטיה נסחב) אין לי כסף. אז ביטוח ממשלתי. ואז במילא אהיה רשומה בבית חולים כלשהו בתור גיבוי שאם ארגיש שמשהו לא בסדר אוכל לבוא לשם. וללידה עצמה ארצה להיות בבית עם עצמי. אשחק אותה את ה'נולד מדי מהר'. אני מקווה להצליח לצלם את הלידה הזאת בווידאו ביתי. בעצם בקבוצת תמיכה ללידה ללא תמיכה יש סרטי לידה שמצטברים על כל לידה נוספת הן מוסיפות את זה לאוסף. אני לא חושבת שארצה ללדת בעירום אם יהיה ווידאו. אשים בגד ים של היריון שיש לזה חצאית מיני. אם הווידאו יהיה צנוע לא יראה איך התינוק יוצא ככה גלוי, אוסיף את זה לאוסף
אני שמחה לתרום את זה. לצפות בזה ממש עוזר לך לראות איך הגוף שלנו יודע מה שהוא עושה ועלינו לסמוך על זה ועל אלוקים! וגם לזרוק את כל הפחדים הישנים שתעשיית הלידה שטפו אותנו בזה זה מאתיים שנה...
