לאכול ממתקים

אנונימי

~ראו גם: ילדים וממתקים: תשוקה למתוק אצל ילדים / האם להגביל אכילת ממתקים / שוקולד כן או לא / חינוך לאכילת ממתקים / לשכנע בנזקי תרבות הממתקים / סבים סבתות וממתקים / ילדים סוכר והיפראקטיביות
וגם: החלטתי להיגמל מסוכר / גמילה ביתית ממתוקים / להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה
אפשרויות אחרות לסוכר: סוגי סוכר / תחליפי סוכר / נפלאות הסטיוויה
אפשרויות אחרות למאכלים טעימים: מתכונים מתוקים בלי סוכר / שוקולד חי / קינוחים חיים / גרסאות ביתיות לאוכל מוכן שילדים אוהבים / חטיף בריא / חטיף לא מועיל ולא מזיק / חטיפים בריאים לגן שעשועים~

אולי לתת לה לאכול ממתקים בלי הגבלה שלך? לתת לה למצוא את הגבול? אולי פחות בריא לשיניים אבל יותר למערכת היחסים ביניכם. אולי תתפלאי כשתגלי שהגבול שלה (בלי הקווים שלך) לא כ"כ רחוקים זה מזה? אולי זה צורך בשליטה שלך? בסופו של דבר הרי יפורסם מאמר מדעי שידבר בשבחי הממתקים. בעלי אומר שעד גיל שמונה הוא ניזון אם לא רק מלחם ושוקולד כי אז בעיקר....

גם אצלנו אין מגבלות בעניין הזה. הילדים אוכלים כמה ממתקים שהם רוצים (בעיקר שוקולד, וגם גלידה בקיץ), ולפחות לפי מה שאני רואה הם לא מגזימים עם זה. אנחנו כן מנסים לנווט אותם מממתקים מגעילים ממש כמו טופי (יותר בעייתי לשיניים משוקולד) לממתקים פחות מזיקים. אבל בזה בערך מסתיימת המעורבות שלנו.

לגבי ההוצאה - אנחנו משתדלים להקפיד על לא יותר מ"תקני לי את זה" אחד לכל ביקור בסופר.

יעל
למה את כועסת?
ואיך הגעת לעיניין השליטה?
הרי כתבתי במפורש שאני מבינה לליבה ולא רוצה לחסוך ממנה את התענוג, אבל עדיין לא רוצה לפגוע לה בבריאות.

רועי
תודה על השיתוף, אני בהחלט חשבתי על הרעיון שלא להגביל אבל כבר יש למעיין, ביתי, חור בשן ומשם נובע כל היסוס לגבי כמה ומה... אבל אני בכל זאת אנסה לא להגביל אותה ונראה לאן זה יוביל.

אתי. אני אעז לענות במקומה של יעל. ואם יעל אינך מסכימה עם מה שכתבתי, תקני אותי.
יעל לא כועסת כלל. איך הגעת לזה?
היא רק מנסה להאיר עינייך לכיוון שונה ממה שחשבת.
אני חושבת שזה מאוד הגיוני.
ושימי לב לתשובתך לרועי:
אני בהחלט חשבתי על הרעיון שלא להגביל אבל כבר יש למעיין, ביתי, חור בשן
יש לי אחות שהחליטה שהיא לילדיה לא תיתן ממתקים רק דברים טבעיים. ומה רבה הייתה אכזבתה כששיניו הקידמיות של הילד בן השלוש נרקבו ורופא השיניים אמר לה שזה בגלל מיץ תפוחים שהיא נהגה לתת לו ( טבעי, לא?)
אז הרגעי! רופאת השיניים של ימי ילדותי נהגה לומר

לגבי אי הגבלה - הרי לפחות בגילאים הצעירים יותר, גם ממתקים ללא הגבלה זה בעצם מוגבל - מוגבל למה שיש בבית. אני יודעת, שאם אני קונה חבילת שוקולד - תוך יום היא תעלם. אז אני משתדלת לקנות דברים שנראים לי פחות מזיקים (בייגלה, במבה, ביסקוויטים, עוגיות, מסטיקים ללא סוכר), ולא לקנות דברים שנראים לי גרועים (טופי, סוכריות על מקל), ושוקולד ודברים מסוג זה אני קונה פחות (או סומכת על סבתא שתביא להם), וכשהם גומרים את זה אז אין עד הפעם הבאה. במגבלות האלה, הם יכולים לאכול איזו כמות ממתקים שהם רוצים (מתוך מה שיש בבית).
ולגבי ה"תקני לי" בסופר - אנחנו מסכמים מראש שכל אחד יכול לקבל ממתק אחד, ובזה נגמרת הבעיה.

מה לגבי מתן הסבר הגיוני לגבי הנזקים שהממתקים עושים? כך האיסור לא יראה שרירותי כל כך. אצלנו זה עובד - אולי בגלל שביתי רק בת 3 וחצי. אבל היא יודעת מהם הנזקים, מהם חיידקים, מה הם עושים לשיניים. לכן היא מסכימה (בינתיים) לאכול רק ממתק אחד ביום ומקפידה לצחצח שיניים.

דרך אגב, בואו לא נשכח ששיני הילדים הן שיני חלב, שממילא יתחלפו תוך כמה שנים. כמובן שחשוב לפתח הרגלי נקיון שיניים טובים, אבל גם אם יהיו כמה חורים - זה לא נורא. למעשה זה בדיוק סוג הניסיון שיש לו סיכוי לעשות את מירב ההשפעה על הילד: תאכל ממתקים ו/או לא תנקה טוב שיניים = יהיו לך חורים בשיניים. גם אם נסביר את זה לילד אלף פעמים זה לא יהיה משכנע כמו כשזה באמת קורה. ועדיף לרכוש את הניסיון הזה על שיני חלב.

בלי קשר לדיון מה לעשות לגבי הממתקים, עד כמה שאני יודעת, חשוב לשמור על שיני החלב לא רק כהקניית הרגלים, אלא גם כיוון שהן הבסיס לשיני הקבע, שכבר מתפתחות להן בתוך החניכיים - כלומר, מי ששיני החלב שלו הרוסות (לא מדובר על חור או שניים), מגדיל את הסיכון לשיני קבע פגועות. אם יש פה מישהו שיודע אחרת - נא לתקן אותי.

בסדר, אני לא מדבר על עששת נוראית והכל. ברור שכדאי לשמור על השיניים שיהיו בסדר, אבל זה גם לא נורא כל כך אם יש כמה חורים.

רועי יש ילדים שמאד אוהבים ממתקים.
ותמיד מעדיפים אותם על ארוחה מזינה.
אצלי למשל נדב ונעה כשהם רעבים הם מעדיפים אוכל אבל לעומתם נעמה יכולה לחיות בלי סוף ממתקים.
אני לא מגבילה אותם לממתקים (חוץ מסוכריות למיניהם שלא נכנסות הביתה) אבל אני חושבת שיש צורך בלהגביל בזמנים.
כמו אם הילד לוקח ממתק לפני הארוחה להגיד לו שאפשר לאכול, אבל כדאי אחרי הארוחה משום שאם יאכל לא יהיה רעב.
אני משתדלת להסביר את המניעים שלי, כך שיאכלו אוכל מזין ובנוסף את הממתקים אחרי (שהם מצטמצמים לחטיפים).

מסכימה לגמרי עם כרמית. גם רופאי השיניים מסכימים עם כרמית ומקדישים הרבה הסברה לעניין.

ואגב, השיטה שלי היתה בכלל לא להכניס "ממתקים" הביתה כשהיתה קטנה, ואח"כ המשפט הקבוע שלי לגבי שורה של דברים שבשום אופן לא הייתי מוכנה לקבל היה "אנחנו לא קונים/לא אוכלים את זה". זה גם נאמר על עוד דברים שמצאו חן בעיניה בסופרמרקט ולא היו ברפרטואר שלנו.

אצלנו גם כן אין ממתקים, אבל חורים בשיניים יש ויש, והיא לא מסכימה לטפל בהם בינתיים (כתבתי על זה בדפים אחרים). עכשיו, אגב, אני מחפשת רופא/ת שיניים לילדים שמטפלים בהיפנוזה, באזור המרכז, מתוך ניסיון להימנע משימוש בתרופת הרגעה.
אבל: להיזהר מכל מה שנדבק לשיניים, וזה כולל במבה וקורנפלקס (עפ"י הביקור האחרון אצל הרופאה, ומתוך מבט פשוט עמוק בפה לעבר הטוחנות המסכנות). מסיבות אלה, אפילו סוכריות על מקל וגלידה עדיפים נניח על פופקורן.
רועי, הילדה שלי לא מספיק בשלה רגשית להבין שחשוב לטפל גם בשיני החלב, ואני די חוששת מהשפעת החוויות הנוכחיות על העתיד.
ומתוך ספר נפלא, Raising Your Spirited Child: אפשר להסביר לילד שמותרת לו מנת סוכר אחת ביום, ושהוא יבחר מתי. מניסיוני, אכילת ממתק לפני הארוחה לא ממש פוגעת בתיאבון אחר כך.
קערת פירות יפה על השולחן יכולה לעזור ביצירת הרגלים טובים, שעונים על הצורך במתוק בלי לפגוע יותר מדי בשיניים.

עדי יותם - תלוי אצל מי. אם הילדים שלי, ובעיקר בני, אוכלים ממתקים, זה בדרך כלל במקום אוכל מזין. זה קורה בעיקר במסיבות וכדומה. הפוך זה כמובן לא פועל (גם אם אכלו לפני המסיבה, הם ימשיכו לאכול המון ממתקים) ואני לא בטוחה מה יותר גרוע (תזונה נטולת ערך או עודף קלוריות ענק, באותו יום) - אבל זה באירועים ודי חריג. בבית אנחנו משתדלים לא להחזיק ממתקים - גם בגללנו (אם יש, גם לנו קשה לעמוד בפיתוי). בארוחות (אנחנו אוכלים בעיקר בחדר אוכל) כמעט תמיד יש קינוח כלשהו. השיטה שלנו היא לקחת אותו רק לאחר סיום האוכל, כי אחרת האוכל יסתיים מוקדם מאד (כשהקינוח נמצא על השולחן). לפעמים הם יכולים לאכול טונה (למשל) גם אחרי (או יחד P-: ) עם הקינוח, אבל הרבה פעמים הם אחר כך מאבדים עניין.

מסעדה, הזכרת לי שני דברים חשובים:
אחד, שאחרי שקראתי מרופאי שיניים שממתק לפני האוכל עדיף מאשר אחרי, אני בהחלט מרוצה מהסדר הזה, ומסבירה גם לסבתות מודאגות את ההגיון הדנטלי.
שתיים, שאנחנו בהחלט כן מסבירים לבתנו על החורים בשיניים, ומגיל מאוד צעיר. הראינו לה את הסתימות שלנו, הסברנו מה זה, למה זה קרה, איך מרגישים, מה הרופא עושה. הסברנו לה, שמאוד חשוב לנו שהיא לא תצטרך לעבור את זה, ושהשיניים שלה יישארו שלמות. סיפרנו לה על החיידקים, וכל יום כשהתרחצנו הייתי מצחצחת לה שיניים תוך המצאת שירים על החיידקים לפי מנגינות מוכרות - תיארתי אותם כיצורים קטנים קטנים, שמאוד אוהבים לאכול שיניים, יחד עם השאריות של האוכל שיש עליהן, במיוחד אוכל מתוק... כל הדברים האלה מאוד המחישו לה את החשיבות של צחצוח השיניים והיחס לממתקים, והיא משתפת פעולה מגיל צעיר (אף שהיא די סובלת מצחצוח השיניים, כי הרי זה נורא לא נעים כשמישהו אחר מצחצח לך. תנסו. אני נתתי לה לצחצח לי, שתהיה הדדיות).

עדי, בפורום של "עקרון הרצף" היו המון דיונים על חורים בשיניים פעם, ואנשים כתבו שבשיני חלב לא חייבים לעשות סתימה, אלא אפשר גם להשתמש ב"איטום חריצים" בתור סתימה זמנית עד שייפלו השיניים - זה עוצר את התרחבות החור, לא דורש הרדמה, לא כואב לילד, וכדומה. זה מה שאני זוכרת. כדאי להתייעץ עם כמה רופאי שיניים בעניין! אולי היא תסכים לפתרון כזה. אנחנו עשינו לשלנו איטום חריצים לשתי שיניים מאוד "מחורצות", כדי להגן עליהן (אצלנו כל השיניים האלה הרוסות... ).

בשמת, עד כמה שאני יודעת, איטום חריצים עושים לפני שמופיעים החורים. וזה במטרה למנוע הופעת חורים.

אילנה, בשמת התכוונה שבנוסף לשימוש המוכר באיטום חריצים למניעה, אפשר להשתמש בהם גם אחרי שיש חור, בתור מעין סתימה זמנית. אני אתייעץ באמת לגבי הפתרון היצירתי הזה. קצת היססתי בכלל לגבי נושא איטום החריצים - אני לא יודעת בדיוק מה זה החומר הזה, מה הוא מכיל, האם יש תופעות לוואי וכו'.

אני חייבת לשתף אתכם.
ביום שני, הוא יום האזכרה בקיבוץ של שביט, ומכיוון שהם משפחה שכולה, יש מפגש משפחתי של כל האחים. כשהגענו, סבתא של הילדים שלי האביסה אותם בחטיף קינדר אחד (שוקולד למי שלא יודע). מיד התרעתי שיהיה מותר להם עוד אחד יותר מאוחר וזהו. (בדרך כלל אנחנו מסכמים מראש כמה, אבל היא הפתיעה אפילו אותי ולא הספקתי לסכם איתם, לכן הסכמתי עוד אחד יותר מאוחר)
כשחזרנו מהאזכרה, החבאתי את כל כמויות השוקולד שהיו במקרר (בערך 2 ק"ג של שוקולד, ללא הגזמה). ו"יותר מאוחר" הם קיבלו את מה שביקשו.
כולם הפכו אותי שם למפלצת, שמתקמצנת על השיניים והבריאות של הילדים שלי, מגזימנית, היסטרית ומה לא.
רק אחרי שהודעתי להם שאף אחד מהם לא יקום בלילה כשלילדים יכאבו השיניים, ייסע לרופא השיניים, ישלם את הסכום הנכבד שחברה שלי אמורה לשלם עבור 4 סתימות ואיטום חריצים (2500ש"ח !!!) וישקיע בדיאטה שלהם (יש להם בטוח נטיה להשמנה מהצד של האמא שלהם) קצת ירדו ממני, אבל הרגשתי שהם עדיין מרחמים על הילדים האומללים שלא מכירים את טעמו של השוקולד.

הבעיה הרצינית שלי היא שאמא של שביט לא מבינה על מה אנחנו מדברים, למרות ששביט מדי פעם מנער אותה ואפילו מאיים שלא נבוא אם היא לא תסתיר את כל הכמויות. אנחנו מגיעים די הרבה אליה, פעם בשבוע. מנה כזו של שוקולדים פעם בשבוע, בעיניי זה נורא. מילא אם היינו באים פעם בחודש, אבל כל שבוע את כל הכמות שהם היו רוצים? no way

אוווווווווווף.

שגית , אני מכירה את זה.
אנחנו גרים אצל ההורים שלי , ואנחנו אוכלים אוכל "בריא" ומסודר כמה שניתן אבל ברגע שהבת שלי עולה לקומה שלהם ורואה את האחים שלי עם איזה ממתק היא גם רוצה , וככה יוצא שהיא מכירה ממתקים בגללם.
כשהיא איתי לבד היא בכלל לא מבקשת , מקסימום במבה ואחר כך צחצוח שיניים. בדרך כלל הממתקים שלה אצלנו זה פירות , ירקות ופירות יבשים , שיש להם ערך תזונתי וגם מאוד טעימים. (דרך אגב , היא מצחצחת בעצמה די טוב לגיל שנתיים אבל לפעמים אני מציעה לה לצחצח לי ואני לה , ואז זה צחצוח יסודי והיא נהנית מהמשחק)
בעניין ההורים , כל פעם כשאני "כועסת" שמביאים לה , הם יותר ויותר מבינים והמצב משתפר גם אצלם. אם יש ממתק לא בריא הם משתדלים שלא יהיה בתחום ראיה שלה.
כבר התפשרתי ואני פחות קשוחה לגביהם , אבל הם כבר קלטו שזה לא טוב (גם להם יש מלא טיפולי שיניים - הם צריכים להבין למה ממתקים לא בריאים..)
וכל מי שיגיד לך אחרת - כמו שאמרת : לא יקום בלילה לכאבי שיניים של הילדים שלך.
חוץ מזה , מה רע בלאכול בריא ?? - אני בתור ילדה קטנה , כשלא היה פופולרי בכלל נושא התזונה הנכונה בארץ , אהבתי יותר מכל ירקות ופירות.
בגלל אורח חיים בריא אין לי בעיות השמנה וכו'... וגם לילדים שלי לא יהיה אם יאכלו בריא ויעשו פעילות גופנית כלשהי.
דרך אגב , גלידות פה ושם זה לא הכי גרוע כי יש בזה הרבה סידן , אבל לא משהו שאכולים כל יום כל יום - כי זה משמין.
בהצלחה לכולם ויום נפלא ורגוע!!

אנחנו, כל האמהות שאני מכירה ואני, מתעסקות בלי סוף בנושא הזה, ועוד לא לגמרי מצאנו את שביל הזהב.
נעמי, היועצת, אמרה לי משהו שמאוד דיבר אלי אבל אני מתקשה מאוד ליישם: לא רק לא להגביל, אלא לתת בשפע, כדי שזה לא יהפוך למשהו חסר ולכן נחשק תמיד, כלומר, לקנות עוד אם נגמר ושאף פעם לא יהיה חסר. וכן - להחזיק בבית, כדי שהמתוק והטעים ונחשק והמענג - הטוב - יבוא דווקא מהבית ולא מבחוץ.
אצלנו עד היום לא היו ממתקים בבית, אבל לא הגבלנו בנסיבות חברתיות ובחוץ, וזה עבד לא רע. כשהכנסנו הביתה, בהתאם לעצה לעיל, נהיה ממש אטרף ואיבוד שליטה. אני ממש הרגשתי שהילדה קוראת לי לשים לזה סוף. גם היה לי מאוד קשה לראות את זה ודי חירבתי לה את ההנאה בנאומים ארוכים על כמה זה גרוע ומזיק. אז עכשיו יש בבית קצת, וזה ניתן ברשות שלנו, כלומר לא בלתי מוגבל, ואנחנו מקווים למצוא את שביל הזהב בקרוב.
אנא, דעותיכם, עצותיכם, ניסיונכם - תודה!

לילה - אני מרגישה שלא הייתי מסוגלת לשחרר כמו שאת עשית. אני מעריצה אותך שאת מסוגלת לעשות את זה וגם להקשיב לבקשות המפורשות של בתך לשים לזה סוף גם לא במילים.
אני לא מסוגלת בשביל עצמי לשים לזה סוף. אני מתה על ממתקים, ואם יש בבית אני לא נחה עד שהיא לא מתחסלת.
מה עושים אז? גם משחררים?

שגית, בדיוק, גם אני מרגישה כך, לי קשה להגביל את עצמי, אני מרגישה קצת, כאילו אני עדיין מפצה את עצמי על האיסורים וההגבלות של ילדותי, לא הייתי רוצה שלבת שלי יהיו יחסים כאלו עם הממתקים (היא בת 4), איך אני יכולה להגביל אותה או להרצות לה על נזקי המתוק הזה, הממכר הזה, שאני עצמי עוד מכורה?, נראה לי נכון לילד העצה של נעמי ללילה, אך מזיק להורה כמוני. אז אני מצטרפת לסימני השאלה.

זה מין גלגל כזה. כמו שיוצרים דורות על גבי דורות של ילדים-הורים מוכים-מכים, להבדיל אלפי הבדלות, יוצרים ילדים-אנשים מכורים למתוק-מתוק הזה.

אצלנו הכמיהה של הבכורה לממתקים התחילה רק בשנה האחרונה, נדמה לי.
אנחנו מגבילים כמעט מאז ומתמיד. יש ביסקוויטים ודומיהם, כמעט תמיד - לא תמיד סוגים שהיא אוהבת. אבל אין שוקולד, במבה וכו' - אלא אם כן קניתי בשבילי והחבאתי. בשנה האחרונה היא גילתה את המחבוא ומצליחה להגיע לכל מקום כמעט, אני צריכה להיות יצירתית יותר...
בכל מקרה, הצלחנו בזה ששני הילדים שלנו אוהבים מאוד פירות וירקות חיים. בשבילם גם מלפפון (ירוק או חמוץ) יכול להיות קינוח. אנחנו מציעים פרי לקינוח בסוף כל ארוחה, וגם בתשובה לטענות של "אני רעבה" "אוצה משו אכול" (רוצה משהו לאכול).
בשנה האחרונה טיפה התרככתי. היא גם מקבלת דמי כיס ויכולה לקנות לעצמה אם היא רוצה. בנוסף, יש כל ימי ההולדת, הביקורים אצל חברים אחרים, סבא וסבתא וכו', שהורסים את החינוך (-:
אבל נראה לי, אחרי מחשבה קצרה, שעדיף שנחזור למה שהיה קודם, כולל הגבלה על מה שהיא יכולה לקנות בעצמה (ז.א. שתקנה מה שהיא רוצה, אבל לא ממתקים). היא גם די מבינה את הרציונל מאחורי זה, ובמקרה שלנו, קל לה הרבה יותר להסתדר עם כללים ברורים, אפילו אם הם מגבילים אותה, מאשר עם תחומים אפורים.

עוד חברה שאני מכירה, שחררה. האחריות עברה לילדים. ההורים קונים הביתה אוכל בריא, הרבה אורגני, אבל הילד הבכור, בדמי הכיס השבועיים (7 ש"ח) קונה קופסת שוקולד למריחה. ברגע שהיא שחררה, היא אומרת שהיא לא יכולה להגיד מה לקנות.
מצד אחד, היא שחררה, מצד שני, אני מרגישה שקשה לה עדיין לראות שהוא קונה שוקולד למריחה (מבחינתה בגלל השיניים, זה רֶמֶז), והיא גם מעידה על עצמה שקשה לה, גם בענייני אוכל אחרים.
היום בים, הילדים לא הפסיקו לטחון וופלים מהשכנים. אני מרגישה שאני עושה נזק כשאני מגבילה, כי אז הם מתפרעים בחוץ, אבל בבית אני לא מסוגלת שתהיה חבילת וופלים...

אני מוכנה שתהיה חבילת וופלים חרובים של אדמה, אבל יש לי ויכוח מתמשך עם אישי, שקונה המון "לא אוכל", וכיוון שזה זמין בבית אז היא אוכלת רק את זה. כשהבית ריק מזבל היא אוכלת בתיאבון רק אוכל אמיתי.

אני מרגישה שאני עושה נזק כשאני מגבילה, כי אז הם מתפרעים בחוץ
אני נרגעתי מקו המחשבה הזה כשראיתי ילד שאין לו הגבלה בבית, להפך, משתלט על צלחת המרשמלו הגדולה באחד מימי ההולדת של הבכורה. זה לא קשור, לדעתי - יש פשוט אנשים שיותר אוהבים מתוק. גם אני מרגישה לפעמים לא נוח כשהילדים משנוררים מאחרים, אבל משתדלת שלפחות גם לנו יהיו דברים שאפשר להציע לאחרים. הקטנצ'יק בפלמחים קלט פעוט שהסתובב עם שקית בייגלה וחזר ושאל אותי, "קצת לקטנצ'יק? קצת לקטנצ'יק?" התעלמתי, ובסוף הוא עבר לבקש מאחרים תירס ומלפפונים. (-:
חבילת ופלים חרובים ליציאות כאלה נראית לי, בתנאי שהאריזה מטאלית ונוצצת כמו של החטיפים "הנורמליים" (-:

האריזות של ממתקי החרובים מזמינות ומפתות כמו הרגילות. זה אולי יותר בריא באופן כללי אבל לא לשיניים.
אנחנו מחזיקים דברים מתוקים בכמות לא גדולה. הנגישות חופשית- כמו לכל דבר בבית (שהם יודעים עליו....)
כיוון שאין שוקולד אמיתי - כל העניין של החום הזה עם הריח וכו'- איננו.
(למוצרי חרובים אין ריח מפתה כל כך- הם לא מכירים ריח של זרע)
<טוב זה היה מגעיל...>
אנחנו תמיד מסבירים לגבי כל דבר הקשור בתזונה למה ומדוע- לא כופים הר כגיגית. אומרים: "אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה, אבל זכור כי פחמימות וסוכרים מזינים פחות ומשמינים יותר"- דיברנו גם על סוגי פחמימות (להבדיל בין לחם , אורז, וביגלה)
התחלנו עם זה מגיל מאוד צעיר ואני מרגישה שאנחנו עומדים בכבוד בתחלואי הגן- המלא ממתקים.
הם לא נוגעים בשוקולד לסוגיו (עוגה, שוקו, למריחה וכו' ), גם מחוץ לבית (יש לנו "ספריה"- אנחנו מחליפים לחרובים, אבל לא תמיד אחד על אחד)
הבעיה הקשה נשארה בשבת בבית הכנסת - שם יש מאגר בלתי נדלה של מבוגרים המחלקים סוכריות, אז הם שואלים: זה עם קפה?(הסוכריה) אבל אם לא- הם זוללים כמויות שהשיניים זועקות...
והקטן- בכלל אוכל הרבה פחמימות ומעט מידי חלבונים (לטעמי לפחות) וזה מטריד אותי שזה יהפוך להרגל ולאופי התזונה שלו.
<עדינה מאוד מאוד מוטרדת מהשמנה>

מסעדה, את החזרת אותי ישר לבית ילדותי שם היה המחבוא, במטבח שאמא שלי נסתה להסתיר את המתוקים, אחיותיי ואני היינו מאוד עסוקות בלמצא את "האוצר הגנוז" וכמובן שחיסלנו אותו עד כלות, ואימי היתה כועסת. בילדותי לא היה ממרח השחר בלחם אלא ממרח תמרים, גבינה וכו', וכשרציתי משהו מתוק אבי היה אומר לי "קחי תמר". אין תחליפים לדבר האמיתי, בתי לא נוגעת בשוקולד חרובים ובצדק, הוא לא מזכיר שוקולד אמיתי בכלל. מה שאני רוצה לאמר הוא שיש קשר בין הגבלה ומניעת "הדבר האמיתי", לאובססיה לממתקים . מצד שני כשאני רואה אותה "יושבת" על שקית יום הולדת שקיבלה או משלוח מנות, קשה לי שלא להגביל אותה, ולנאום לה נאומים על נזקי הסוכר, אבל זה בה מהפחדים שלי (אני חושבת), בקיצור אני ממשיכה לחפש את שביל הזהב.

דוקא יום הולדת או יום חג אחר נראה לי קלאסי לאפשר קצת חריגה מהגבולות.
בפורים עצמו יובל אכל ר-ק ממתקים. הכנתי את עצמי מראש לזה. (וגם את אמא שלי....)
ולמחרת איזן את עצמו באכילה טובה. (ואני השתדלתי להציע אוכל בריא ושלא יחשף לממתקים).
וגם, השקיות האלה כל כך מפתות. לפעמים יובל רק פותח את הכל בשביל לטעום ולא גומר...
אז למדתי לא לעצור אותו כי הוא ממילא יאכל את אותה הכמות.
אני לא חושבת שיש כאן נכון ולא נכון. גם אנחנו במתלבטים.
כשיובל היה קטן הוא לא אכל בכלל ממתקים והחשיפה היתה מאד איטית.
וכמו כולם, בשנה האחרונה נפרץ הסכר.
הוא מזהה את הממתקים מרחוק בסופר, במכולת ומחכה לעוגה ביומולדת...
אני משתדלת לא להגביל, ושבבית לא יהיו יותר מדי פיתויים, אם בכלל. (כי אני גומרת לפני שהוא יודע שיש...)
כרגע הם במקום גבוה אבל נגיש. אני שוקלת להוריד אותם ודי. אבל מצד שני שלא יהיו מול העיניים כל הזמן...

כשאני יוצאת אני לוקחת איתי דברים בריאים ולא חטיפים.
אני לא מציעה ממתק כפרס או כפרס על אכילת ארוחה בריאה!!!
למדתי מה הוא אוהב בממתקים: בעיקר את השוקולד עצמו. הוא אוכל את הוופל בשביל השוקולד
אז אני פשוט מגישה לו שוקולד ודי.
אני מעדיפה שוקולד על פני חטיפים מלוחים כי הוא נתקע פחות בשיניים.
אני אלרגית לסוכריות וטופי אבל הוא מקבל בבית כנסת. את הנותר - אני זורקת כשהוא לא רואה!
אנחנו משתדלים לצחצח שיניים היטב פעמיים ביום.
אני מסבירה לו שממתקים זה לא מזין. אני לא הסברתי על השמנה - נראה לי מיותר בגיל הזה.
ונעזרת ברצון שלו להיות חזק וגיבור. אבל כשהוא כבר אוכל - אני אומרת לו לבריאות ודי.
אני לא סובלת שאמא שלי ממשיכה לקטר תוך כדי שהוא אורכל את הממתק. איזה באסה זה לאכול משהו טעים עם כאלה קולות רקע...

זוהי ( כרגע!) משנתי הלא כל כך סדורה...

אני מקווה (וממש לא בטוחה) שהוא יגדל ויהיה מאוזן מבחינה תזונתית ונפשית (הלוואי!)

חגית, את ממש צודקת לגבי השקיות יום הולדת וגם
כבר אוכל - אני אומרת לו לבריאות ודי. אני יאמץ את זה.

תודה לכולם על התגובות והדיון המעניין. אני באמת לא כל כך היסטרית על ממתקים (יש לי שריטות אחרות בענייני אוכל). אני אוכלת במידה ובכיף כשמתחשק לי, ונורא חשוב לי להעביר את זה לאדוה - להנות מזה ולא לעשות את זה בצורה אובססיבית. כשהיא רק חלתה בסכרת אמרו לנו לא לתת ממתקים בכלל. אז נאלצתי להסתתר. זה נראה לי נורא ואיום והפסקתי עם זה מהר מאוד. זה נראה לי פשוט לא נכון. נכון שכשאני אוכלת אז היא רוצה גם, אבל זה נראה לי עדיף. אז אוכלים שתיים שלוש עוגיות עם התה ונגמר הסיפור. ואני מסכימה עם חגית שלא כדאי לבאס את האכילה עם הטפות על כמה זה נורא.
ניסיונות ההסתתרות שלה הם דווקא מאוד משעשעים: אז אל תסתכלי, היא אומרת לי, או, אז אני אלך לחדר השני.
מצד שני, גם אצלנו אם יש כאלה (בעיקר חטיפים מלוחים, שגם להם היא קוראת מתוקים) בבית, היא מעדיפה אותם, ואם אין היא אוכלת מצוין אוכל אמיתי. אז אני מחזיקה במידה מוגבלת, ומעדיפה בייגלים וקרקרים למיניהם (מה הבעיה עם בייגלה, אגב? או עם פחמימות בכלל? זה חלק מאוד חשוב בתזונה, פחמימות. למעשה אי אפשר ממש לשרוד בלעדיו, בטח לא ילדים, וגם לא בריא). אבל עדיין, היא משנוררת הרבה מאחרים.

גם אני מסכימה איתך בקו הכללי, חגית (שוקולד פחות מזיק לשיניים מחטיפים מלוחים?!? יופי, אני יכולה לאכול שוקולד בשקט...).

לגבי פחמימות, עדיף מלאות. במיוחד אם זה חלק גדול מהתזונה.
יש בייגעלעך מקמח מלא של B&B נדמה לי וגם קרקרים כנ"ל.

שוקולד "נשטף" טוב יותר מהשיניים בעוד ביסלי למשל, תקוע שם היטב.
זה גם נאכל מהר יותר....

אה, חשבתי שיירדו עלי בעניין הפחמימות. ברור שאפשר לשרוד בלעדיהן, אם כי כל מאכל כמעט מכיל גם פחמימות, אבל, הן חלק חשוב בתזונה של אדם נורמלי, ולא נראה לי הגיוני לוותר עליהן. אני באופן איש לא שבעה, מרוצה ומאושרת אם אני לא אוכלת פחמימות..
אגב, עד כמה שידוע לי, פחמימות מלאות הן קשות יותר לעיכול, במיוחד לקיבה צעירה של תינוקות וילדים.

גם אנחנו בחיפושים אחר שביל הזהב. בינתיים כלל האצבע אומר שאצל אחרים אוכלים מה שרוצים (סבים, חברים, מסיבות) ובבית ממתק אחד ביום (ממתק = 'אצבע' או ביצת שוקולד. בייגלה מחיטה מלאה, צימוקים או פטי-בר לא נחשבים ממתק, וגם לא כל כך מושכים עבורה). ואיכשהו בחוץ היא לא כזאת להוטת-ממתקים, ודווקא בבית הממתק הוא מאד עקרוני לה ובוחרת לפתוח איתו את היום. חשבתי שאפשר להסיק מכאן שאם לא תהיה גם בבית הגבלה, אז גם בבית הממתקים לא יהיו אישיו. אבל לא. הו, כמה לא. כמו שלילה טוב הגדירה, זה נהיה ממש אטרף. חשבו על בת כמעט-שלוש עם פרצוף וידיים משוקלדים, סוכריה על מקל בין השיניים וזעקות שבר: איפה סוף הבמבה שלי?!?!

בעניין ההסברים: אני כן מזכירה שיש מאכלים שבריאים יותר לגוף וכאלו שפחות, מזכירה שיניים, מזכירה כאבי בטן (לבת של חברה שלי באמת כאבה הבטן פעם אחת מרב ממתקים..), לא מזכירה שזה משמין. למה? כי לא רוצה שלהיות שמן ייתפס כמשהו שלילי. גם כי אני שמנה, אבל לא רק. לא רוצה לעשות רע סביב איך שאנשים נראים. אז נכון שיש לזה היבט בריאותי, אבל אם השמנה זה משהו שצריך להיזהר ממנו כל כך (עד כדי ויתור על ממתקים אהובים), זה נתפס כמשהו רע אבסולוטית, לא דווקא מקושר לבריאות.
לפי הגנטיקה יש לבת שלי סיכויים לא רעים להיות שמנמנה בעתידה, ואני רוצה לעשות כל מה שאפשר כדי לא לצבוע את זה בצבעים רעים כבר מעכשיו. דווקא לאחרונה שמעתי אותה אומרת שכשתגדל היא תהיה גדולה ושמנה וחזקה. מצא חן בעיני.

אצלנו, הלהיט של הילדים זה צ'יפסים משקית, בעיקר בגלל ה"ספינרס". לא יותר מפעם בשבוע. כמה פעמים שמור אכל את הצ'יפס הזה וקיבל כאב ראש. אני מזכירה לו שזה עושה לו כאב ראש, אבל הוא בוחר לאכול בכל זאת. הוא אמר לי שהוא אוכל כי הוא חייב "ספינרס", אבל השבוע הוא אמר שהוא מוותר.

גם אצלינו צ'יפס זה ה-דבר, לצערי. בייחוד לאור הידיעות שזה מסרטן (ידענו עוד קודם בגלל הטיגונים שאין אצלינו בבית). עד גיל 3.5 הילדה אכלה בריא, שוקולד חרובים וזהו. ברגע שהגיעה לגיל שמבינים מה שרואים אצל השכנים - גמרנו. מאז יש אצלינו עליות וירידות בתחום. לפעמים אני משחררת ולפעמים אני מהדקת - ותמיד עם הרצאות. לצערי זה חוזר כמו בומרנג, הילדה מראה לי בעקשנות שהגוף שלה זה השליטה שלה ומתחיל עניין עצירות, ושורף ומגרד. החלטתי שוב לא לעשות עניין - גם עם יעוץ פסיכולוגי - וזה כולל ויתור על הרצאות!!!. מה שכן, בחודשיים האחרונים עברנו לשוקולד חלב (עדיף על קינדר לדעתי), ואפילו לגן (הדמוקרטי כמובן) שלה היא מקבלת 4 קוביות שוקולד לבן - שהיא לא תמיד זוכרת אפילו לאכול!.
כדי להיות הוגנת - מאז שאני בהיריון אני גם זוללת שוקולדים שכבר שנים - שנים - לא נגעתי בהם. אז אין לי זכות להגיד כלום.

הבעיה עם פחמימות שזה משמין, לכן אלי כדאי לאכול פחמימות שמתפרקות לאט -כמו אורז.
באמת, ורד, למה אני כל כך הסטרית מכמות הפחמימות שאנחנו אוכלים?
לגבי הצ'יפס וכאלה- יש בהם לעיתים מונוסודיום גלוטומט- אולי זה קשור לכאב בראש, אני מכירה אנשים שמגיבים לזה חזק מאוד.
ולנושא ההשמנה- השמנה זו כן בעיה, אפליו בעיה רפואית, וזה לא רק עניין אסטטי, אלי יש משהו שיכול להוסיף לינק לכתבה שהיתה במוסף "הארץ" לפני כשבוע וחצי על הנושא של ילדים שמנים.
סכרת מתפתחת יותר אצל שמנים, וגם בעיות כולסטרול ולחץ דם גבוה, אז למה להייחס לזה כברור מאליו שילדה תהיה שמנה בעתיד ולא לעזור לה לרכוש הרגלי אכילה יותר בריאים? דווקא מי שיש לו נטיות גנטיות לפתח השמנה , צריך אולי מגיל יותר צעיר ללמוד טכניקות לשמור על עצמו מפניה.
אני מרגישה שהשמנה זה מסוכן ולבכורי יש נטיה לכך, אז עבורו כל המשפחה בעניין . אנחנו לא סופרים נקודות כמו בשומרי משקל, אבל בהחלט משתדלים לא להכניס הביתה מה שלא היינו רוצים לפגוש בפי הילדים , כמו גם בפינו.

קראתי במאמר על כך שיש בשוקולד חומר המשפיע על תפקודי הקרישה. כלומר מסייע.
לבעלי יש נטיה לתפקודי קרישה נמוכים וגם לשתי הבנות הצעירות, ולשלושתם יש התקפי אכילת שוקולד מדי פעם,ותקופות של התעלמות.
נראה לי שאם מצמצמים התערבות אפשר להיות יותר קשובים למה שהגוף זקוק. כמובן שאצלי היוצא מן הכלל הוא כל הממתקים המבוססים על חומרי טעם וריח,צבעי מאכל וחומרים משמרים- אבל גם כאן אין אצלנו איסור גורף,אלא הסברה אוביקטיבית המקשרת מחלות לאכילה של דברים מזיקים ומלאכותיים.
השוקולד(פרה) תמיד זמין אצלנו ויש ימים שאף אחד לא נוגע.
גם בת ה-3.5 מווסתת את צריכת השוקולד שלה בעצמה,והכי מעניין שלה אף פעם לא הסברתי ובסופר כשהיא רשאית לבחור משהוא אחד הבחירה שלה היא או ציפס(דובונים) או חטיף קליק...
בבית הורי השוקולד היה ועודנו תמיד זמין, ואני הייתי רזה מאד-עד לאחרונה...

עדינה, לא הרגלי האכילה הם העניין עליו דיברתי, אלא היחס להשמנה ולשמנים.
לבת שלי הרגלי אכילה משובחים. לשמחתי הצלחנו לגדל ילדה שחושבת שירקות ופירות הם באמת להיט ומוכנה לטעום כל דבר שיש, בשונה (מאד) ממני. למרות זאת, סיכויים רבים שבבגרותה לא תלבש מכנסיים מידה 38, כי בכל זאת - למרות הרגלי האכילה - הגנטיקה מנצחת. ונכון שהשמנה היא בעיה רפואית, אבל להוסיף עליה עוד יחס שלילי מהחברה ומבִּפְנים זה בטח לא מקל או עוזר להתמודד. אני מצליחה להסביר את עצמי?

שמעתי אותה אומרת שכשתגדל היא תהיה גדולה ושמנה וחזקה. מצא חן בעיני.

גם שלי אומרת את זה, ומלטפת את הבטן באותה הזדמנות.
ועכשיו כשאני חושבת על זה, אני מכה על חטא, כי נראה לי שהתגובות שלי קצת ציננו את התלהבותה. אני הדגשתי את עניין הבריא והחזק.

אני מבינה את מה שאת חושבת (אני מקווה...) שאסור לה לתת שיעליבו אותה על החזות שלה. זה עדיין לא מצדיק את ההשמנה. אני לא יודעת מה מקור היחס השלילי של החברה (כיום) לשמנים, אולי מייחסים שומן לחוסר אסטטיקה -לי זה לא נראה קשור בהכרח. בעבר היו מאות בהן שמן נחשב יפה.
נראה לי שאם מפתחים רגשות שליליים כלפי השמנה, זה לא צריך להיות בקטע של עלבון, או ויזואליה, אלא ממש בקטע של בריאות .
ואת יודעת רינת, אף אחת גם לא חושבת שטוויגי זה איזה אידיאל, אבל בכל זאת...

לא הבנתי , מה הקשר בין צ'יפס וכאבי ראש?

לא אמרתי שיש קשר בין צ'יפס לכאבי ראש. זה הקשר שהבן שלי עשה (כאב לו המצח אחרי שאכל צ'יפס, אבל לפי דעתי זה יותר מההתנגשות עם אח שלו שעה לפני כן) ואני פשוט תפסתי על זה טרמפ. האמת, אולי זה כן קשור, וזה לא עושה לו טוב.

המונוסודיום הוא יכול להיוצ הקשר

לפני שהחלו להפריד ולנפות פחמימות, מה שהיה בנמצא הם רק הפחמימות ה"טבעיות" ז"א המלאות (זה בשבילך לילה טוב ). אין פה עניין של קושי בעיכול, למי שהעיכול שלו תקין !
עדינה מאד למה את עושה עניין מפחמימות? פחמימות כשלעצמן אינן משמינות, אלא אם כן אוכלים יותר ממה שהגוף צריך (לצרכים אנרגטיים) ואז זה יהפוך בגוף לשומנים וייכנס למאגרים ולא יחזור להיות פחמימה again. הדרך היחידה "להיפטר" מהם תהיה ע"י שריפת שומנים בדיאטה מבוקרת, פעילות גופנית מתאימה וכו'.
אז אולי בגלל זה את קצת לחוצה מזה.

וואלה - עדינה, תודה על הקשר!

מזון אשר גורם למספר הקטן ביותר של היווצרות חורים בשיניים הינו שוקולד היות והוא מכיל חומר אנטי בקטריאלי
התפוציפס הינו המזון אשר גורם למספר הגדול ביותר של חורים בשיניים
בהקשר של שיניים ואוכל יש להקפיד על שעתיים ללא אכילה על מנת לאפשר לרוק "לתקן" את הנזק אשר נוצר כתוצאה מהחומצה אשר הופרשה בעת האכילה.
ובקשר להשמנה - אין קשר בין אכילת שוקולד לבין השמנה
השמנה נגרמת כתוצאה מאכילה מוגזמת
כמו כן המושג השמנה הינו מושג יחסי - אין קשר בין המודלים בעיתונים ובטלוויזיה ובגרפים של רפואה לבין בריאות.
מחקרים חדשים מראים על יחס ישיר בין מה שנקרא בעגה רפואית "עודף משקל" לבין יכולת הישרדות במצבים קיצוניים ובמחלות, כמה מפתיע שזה ישמע אחוז הנפטרים הגבוה ביותר כתוצאה מהתקפי לב הינם אנשים המוגדרים ברפואה הקונבנציונאלית "רזים".
הבעיה היא כאשר ישנו אדם/ילד שאיננו פעיל פיזית ובעל תזונה לקויה, בבריטניה לדוגמא מחקרים מראים על "מגפה" של תת תזונה כתוצאה מאי אכילת מוצרים מזינים.
נ.ב חוסר איזון מלחים ו/או סוכרים (עודף/חוסר) גורם לכאבי ראש.

אין לי לצערי מניות בעלית

לא מאמינה ביתרונות השוקולד (אגב, גם תפוצ'יפס זה של עלית) זה נראה לי ממש לא בריא כל הגאנק הזה.
במפגש האביבי היה כל כך כיף לראות שנוכחות ממתקים וממלחים למיניהן היתה דלה (אם בכלל) פשוט הילדים אכלו פירות וירקות , סנדויצ'ים ואוכל מבושל- ולא היו ממתקים! חוויה מרנינה וממלאת כוח!!!
כמות של ילדים בלי ממתקים זה היה נפלא!
כמובן שאין להתעלם מכך שכשהגיע אפשרות לארטיק- הכל התמלא בצבעי מאכל, שוקולד וכו' - אצל כולם...!!
<מתברר שגם לעקרונות חם במזג אויר שרבי במכתש רמון>

במשך זמן רב לא הכנסתי ממתקים הבייתה, עד שראיתי שכשאנחנו בחוץ, ללי (בת 4 ) מתנפלת שחבל על הזמן. אז יום אחד לקחתי אותה לחנות של עלית (אנחנו גרים ברמת גן כך שזה גם פרקטי), לקחנו עגלה, וביקשתי ממנה שתעמיס כל מה שמתחשק לה. היה לה קשה להאמין, היא הייתה נרעשת בטירוף, ואז הפצרתי בה עוד ועוד, רוצה גם מזה, ומזה, וכן הלאה. שילמנו 157 שקל על ממתקים באותו יום. הגענו הבייתה, וללי התיישבה לאכול. לא סתם, אלא על גבי צלחת, בישיבה. העמסנו עוד ועוד, והיא אכלה עוד ועוד. עשינו הפקה ושוב עוד ועוד וחוזר חלילה. זה מב שהיא אכלה כל היום. וזהו. יותר אין ממתקים. פשוט היה לה כזה כאב בטן, ומאז היא מזהה ממתקים עם כאב בטן. פה ושם ביומולדת היא שואלת אותי אם כדאי ואז היא לוקחת משהו קטן לפה ומסתפקת בזה. את שארית הממתקים מאותו יום היא חילקה לחברתה שקד, על פני מספר ביקורים, וכך גם "רכשה פופולריות" אצלה. היא עדין אוהבת מתוק, אבל דלוקה על תמרים, שקדים, דבלים (הכל אורגני), ולפעמים גם חלבה. תם ונשלם. הייתי צריכה עצבים של ברזל, ותחושה ואמונה בכך שזה יעבוד, שמעתי על כך ממישהו פעם, וזה הצליח.

את יכולה לתת לה מרציפן

רעיון מדליק!!! אבל אני לא יודעת 2 דברים- 1. מכיון שאצלי הם לא מנפלים כל כך על ממתקים באופן כללי- אז האם זה באמת יעצור אצלם באיזשהו שלב...2. אם ליבי החזק יעמוד בקניה עצומה כל כך של ממתקים...

שירי - בפסיכולוגיה קוראים לזה הצפה. חברים שלי עשו את זה עם הילד שלהם שאהב שוקו לשתיה.

ממלחים - מילה נהדרת! אימצתי.

האם משהו יודע על קשר ישיר בין אכילת ממתקים לסכרת אצל ילדים? לילה טוב???

אין קשר בין אכילת ממתקים לסכרת נעורים. יש קשר לסכרת מסוג 2, שהרקע שלה בדרך כלל תזונתי. באופן כללי - התזונה המערבית כולה לא ממש בריאה, ולכן שיעורי הסכרת הולכים ועולים.
אדוה קיבלה את הסכרת קצת לפני גיל שנתיים, ולא אכלה עד אז ממתקים (אולי לעיתים נדירות).

אנונימי

רק עכשיו הגעתי לדיון הזה, אז אוסיף בכל מיני הקשרים:

לילך וכולן (שמתם לב שאין פה אף כותב ממין זכר (בינתיים?) ),
אין לי ניסיון עם ילדים גדולים, אבל אינטואיטיבית, הגישה של נעמי נראית לי מאד נכונה - לא להגביל בכמויות. כמו כן, הייתי אפילו מרחיבה ואומרת שאולי אפילו עדיף לשים על שולחן האוכל את כל האוכל בו זמנית, לא להפריד בין מנה ראשונה, עיקרית וקינוח, ולתת לילד לבחור לאכול מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה.
אפילו ראיתי את זה עובד, אצל מישהי בבית (לא יודעת אם מותר לי להלשין...). הילדות שלה אכלו מכל מיני דברים, לא היתה שום התנפלות על המתוקים, אכלו במידה. היה מרשים ומעורר השראה.
מאידך, לא נראה לי שזה רלוונטי למבוגרים מקולקלים/ שרוטים כמוני.
תשימו לי על השולחן גם אוכל וגן ממתקים, עוגות, עוגיות ושוקולד, ולא יהיה אף אחד בסביבה שיראה וידע מה באמת אני מעדיפה, ותבטיחו לי שזה לא ישפיע על משקלי - ברור לכם במה אבחר, ואני אפילו לא מצליחה לדמין את הסוף של זה!
ובאופן כללי, אני דוקא מאד אוהבת אוכל-אוכל, קרי ירקות, פירות, מבושלים וכו'. אבל מתוקים הם כמעט תמיד ההעדפה הראשונה והמיידית שלי, ואליהם גם אפנה בשעות מצוקה.

שירי וכולן,
לגבי שיטת ההצפה: זה עובד גם אצל מבוגרים? - כי אולי ככה אצליח להיגמל!

ליאת, נסי את הפתרון הבא:
תינוק יונק עם אלרגיות

D-:
מהממתקים לא תוכלי כבר לאכול כלום...

ליאת, לשאלתך- כן, זה אמור לעבוד גםאצל מבוגרים. נסי ותהני, וספרי לנו אח"כ!

אצל בני יש תשוקה בלתי נלאת למעדן "דני" שוקולד. אפילו הצפה לא עזרה קנינו 15 גבעי דני והוא מאוד נהנה מהם . אכל אותם במשך היום ורק אותם ולמחרת ביקש עוד!!
אנו קונים לו שני גביעים בלבלד ורק לשבת אבל הכי פדיחות זה שהוא הולך לחברים שלו פותח את המקרר או פשוט מבקש.."דני"....ו.."לנו אין עכשיו בבית"ו...גם "אני מאוד רוצה...ואין לי דני בבית" ואימהות הנחמדות נותנות לו ונורא מרחמות על הבן המסכן שלי........
אני מכינה לו יופי של מעדן מקורנפלאור ואבקת חרובים אבל הוא לא מתלהב מזה במיוחד.....
מה עושים?????

ללי אוכלת מילקי אצל הסבתא שלה, והיא מתה על זה. לי אין כוח להכנס עם אמא שלי לויכוחים, אז אני לא אומרת כלום.
ללי יודעת שמילקי זה משהו שאוכלים רק אצל סבתא, והיא בחיים לא תבקש כי היא יודעת שאני לא אקנה, מצד שני יש דברים שאני כן קונה לה כי היא נורא אוהבת, למרות שאני חושבת שהם ג'אנק, כדוגמת פסטרמה. היא פשוט מתה על זה, ואז...גם אני אוכלת.

אני בעד שיטת ההצפה. אח"כ הבית מלא מילקים וקרלו והיא לא רוצה לאכול אותם וזה נזרק ורק כשאין בבית היא פתאום שוב רוצה.

אנונימי

עוד לא ניסיתי על עצמי את שיטת ההצפה,
ולא בטוח שיהיה לי האומץ לנסות...
מה שכן, כשראתי את מה שחגית ל כתבה, זה הזכיר לי שבעצם, הרבה פעמים כשיש לי בבית כל מיני ממתקים, אני לא בהכרח אוכל אותם. לפעמים, הם יכולים גם לחכות שבועות. הידיעה שהם שם, זמינים לי מתי שארצה, מספקת אותי.
מאידך, לפעמים הידיעה שהם שם, גורמת לי להזדרז ולחסל אותם.
מאידך מאידך, זה קורה בעיקר כשקיים סיכוי סביר שמישהו אחר יאכל אותם, ולא ישאר לי...
וואללה, שווה לבדוק את זה יותר טוב!

שליחה על ידי יעל* » 28 אפריל 2003, 22:41

חבל לי שלא הייתי בדיון הזה מהתחלה...
למסעדה - רופא שיניים מעולה באיזור המרכז - פרופ' בני פרץ. הוא מטפל בהיפנוזה, אבל יכול להיות שהוא יסתדר עם הבת שלך גם בלי (יש לו יכולות מופלאות עם ילדים). את צודקת גם לגבי מנת סוכר מרוכזת ביום, זה מאד פופולרי היום להמליץ על זה.
היום בכלל ממליצים ללכת לרופא שיניים עם בקיעת השן הראשונה (לירושלימים ולשוחרי הנסיעות הארוכות יש בהדסה עין כרם Baby Clinic עם הדרכה).

תודה יעל. בסופו של דבר מצאנו את ד"ר אוולין ושלר בכפר סבא, והיא טיפלה בבכורה בהיפנוזה והיה נפלא (חוץ מהקטע של החשבון, אבל היא לא יקרה יותר מרופאים אחרים). באמת צריך לקבוע כבר תור לביקורת...

שליחה על ידי יעל_כ* » 01 מאי 2003, 10:18

היא טיפלה בילד/ה בהיפנוזה?

כן. ילדה.

grocery]פרסומת ממש מרושעת store kid no candy[/po].avi... אבל שיהיה. להפעיל את הרמקולים, אבל בווליום נמוך.

אני כבר סבתא ועדין אוהבת מתוקים,
חבילת חלבה, יכולה להגמר בשעה
חפיסת שוקולד ב-10 דקות
אז מה?

10 דק'? למה כל כך הרבה? את שותה אותו עם קש?

חבילת חלבה בשעה?!!!!
אמא שלי, שתחיה, יכולה לחסל חבילת חלבה ב- 10 דקות.
אולי בעצם, זה עניין של גודל החבילה - אם זו חבילה משפחתית של קילו, אז אולי יותר
או לחסל חצי עוגה בלי התרגשות מיוחדת...

שליחה על ידי יעל* » 12 יוני 2004, 22:27

ביתי בת ה 6 וחצי פשט מכורה חזק לממתקים כתוצאה מכך הנזקים הם 14 חורים בשיניים.
ביקרנו איתה אצל מירפאת השיניים אך הניסיון היה כושל ביותר.
הרופא התחיל בזה שהסביר לה קצת על ציחצוח שינים, על הנזקים שהממתקים גורמים וכו....
הוא התחיל בבדיקת שיניים, הילדה ישבה יפה פתחה את הפה והקשיבה לרופא , אך כאשר הרופא התחיל בטיפול היא ישבה 10 דקות יפה ולאחר מיכן התחילה לחוש בכאבים(הטיפול נעשה בגז צחוק)היא איבדה את סבלנוטה ופשוט החלה ליצרוח להישתולל ובכתה בכי מר.אך למרבה הצער היו חייבים לסיים בטיפול והילדה הוחזקה במשך שעה בכוח ועברה יסורים .
מאז (עברו כהר 5 חודשים)עברנו אצל מומחים לרפואת שיניים לילדים ואצל מי עוד לא ביקרנו..פשוט עברנו אחד אחד, אך הילדה בשלה ולא מוכנה אפילו לישמוע על רופא שיניים.הבעיה היא שהחורים בשיניה הולכים ומיתפשטים לאט לאט ושיניה מתחילות להירקב.
שאלתי היא האם יש עוד מישהי שעברה מיקרה דומה עם בנה\ביתה?
אשמח אם תשתפו אותי במיקרה.
בתודה יעל.

יעל - אולי הייתם צריכים קצת זמן בין הבדיקה לטיפול? לא יודעת

גם אצלנו יש אכילת ממתקים חופשית. עד גיל שנתיים בקושי הגדולה ידעה על ממתקים אבל כמובן ברגע שנכסה למשפחתון ואח"כ לגן (ששם התוודעה לטופי) אני מאפשרת לה לאכול ממתקים (מבחינתי שוקולד וגלידה זה הכי טעים ומספיק אבל כאמור היא גילתה את הסוכריות הצבעוניות וכו'). הקטנה כבר נולדה למציאות של שקיות ממתקים. זה מרגיז אותי אבל אני לא עושה מזה עניין לידן. חבל לי שהקטנה כבר עכשיו אוכלת את כל צבעי המאכל למיניהם אבל אנחנו לא בבועה אין מה לעשות. אני כן אומרת מה זה אוכל בריא ושצבע מאכל זה לא בריא וכו' אבל כמובן שכרגע זה לא ממש מדבר אליהן אלא מראה עיניהן... מה שכן אפשר לעשות, ולא ראיתי כאן שום התייחסות לכך היא צ ח צ ו ח פעמיים ביום, לצחצח להם טוב טוב את השיניים.

ידיעה חשובה שקראתי לאחרונה בעניין אכילת ציפסים למניהם
העמילן שבציפס נידבק לשיניים וזה לא פחות גרוע מממתקים אחרים
עמילן זה גורם לחומציות שעוזרת לפורר את האמייל שמגן על השן וכך מתחיל תהליך של חיידקים וכו
בקיצור יש להיזהר גם מחטיפים

בקשר עם שיטת ההצפה - כשבעלי היה ילד חמותי ניסתה לגמול אותו כך משוקולד. אחרי 37 חפיסות שוקולד רצופות (כן, כן, כמעט 4 ק"ג שוקולד) היא נשברה.
עד היום הוא מכור כבד וכשיש כמויות גדולות של שוקולד בבית אני לפעמים נאלצת להחביא אותן........ לתשומת לב כל מי שחושב לנסות את השיטה הזו, לא על כל אחד זה עובד.

קשה, קשה, כל העניין הזה של הממתקים.
בסביבה שלנו (משפחה וחברים) אני מסומנת כ"מפלצת" על כך שאני לא מאביסה את הנסיך בטופי, שוקולד, חטיפים, "מעדנים" ושאר הזיבולים.
בכל פעם שאנחנו מבקרים אצל סבא וסבתא, חוץ מכל מה שדוחפים לו שם, מארגנים לו שקית ממתקים שמנה לקחת הביתה.
ובאופן יומיומי הוא מואבס בזבל, אצל חברים, בימי הולדת, בביקורים משפחתיים כמובן. בגן (צהרון, ליתר דיוק) דוחפים לילדים ביסקוויטים בדרך הביתה. לפעמים אני מביאה לו במקום זה, ביסקוויט מחיטה מלאה (- רק קצת פחות זבלי) או - הלהיט האחרון - נשיקות, כלומר מרנג שאנחנו מכינים ביחד.
אין לאן לברוח.
ובעלי גם הוא מרחם עליו ו"מפצה" אותו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

אף אחת לא כתבה (אולי בדף אחר?) על הנזקים של הסוכר ברמה ההתנהגותית...ברמה הבריאותית, שיניים זה ברור. אבל יש גם קשר מאד בולט עם ההתנהגות אצל ילדים..
אצלנו לא אוכלים ממתקים בבית אבל בחוץ אני מאפשרת לילד (בן 3.5) לאכול מה שרוצה..הוא לא מבקש בדרך כלל בסופר אז אם כן מבקש אני קונה לו מה שרוצה ואין בעיה. הבעיה היא שבזמן האחרון כמעט כל יום אנשים טובים שפוגשים בדרך נותנים לו ישירות ממתקים. כאן (ביפן) זה יותר סוכריות מאשר שוקולד...סתם כך נותנים לו סוכריות...והילד שקודם בכלל לא ידע מה זה מתחיל להתלהב..ובנוסף איך שנכנסים לבית של סבתא היא נותנת לו עוגה (קנויה) ועוגיות..
בקיצור אני ממש רואה שהילד נעשה מכור למתוק..אני רואה את ה high שאחרי ואחר כך כמובן ירידה. והתנהגות שאף פעם לא ראיתי אצלו..
ברור שזה גם קשור לזה שנולדה לו אחות לפני שלושה חודשים (ההתנהגות) אבל אני מרגישה שיש קשר גם לסוכר..דיברתי איתו על זה והוא הסכים שהסוכר לא טוב לו אבל אחר כך כשסבתא רצתה לתת לו עוגה הזכרתי לו והוא בכה..ואז היא הציעה לו לחם וגם בזה היה סוכר..כמעט בכל דבר יש כאן סוכר..גם האוכל שהסבתא מכינה מכיל סוכר!!! ככה מבשלים אוכל יפני היום...בקיצור אני מאמינה בלסמוך על הילד שיודע מה טוב לו..אבל מצד שני קשה לראות כמה סוכר הוא אוכל וגם ההתנהגות אחר כך קשה לי...מאד מאד אשמח לרעיונות עצות והאם בכלל מישהי נתקלה בתופעה?
תודה

שליחה על ידי צל_עץ* » 06 מרץ 2007, 14:08

טליה, גם אצלנו אחרי החשיפה לסוכר יש עליה בסף הרגישות והילדה יכולה בקלות לבכות, להכות ולחטוף קריזה. עכשיו סוף פורים וקיבלנו המון ממתקים במשלוחי מנות, והיה קשה יותר לווסת. באופן כללי אני משתדלת לא להחזיק בבית ממתקים ובסופר כשהיא מבקשת- אז אחד ודי ואוכלים לא מיד. אני חושבת שזה משהו בסיסי מאוד עם סוכר- אחרי כל מנת סוכר מופרש אינסולין שצורח למוח- עוד! עוד! וזה אכן יכול להטריף...

כמעט בכל דבר יש כאן סוכר
כן, אבל לא בכל דבר יש את אותה הכמות, לא? אז ברור שעדיף לחם או תבשיל (שמכילים מעט) מול עוגה או שוקולד (שמכילים הרבה מאד). אני אישית לא מאמינה בלמנוע כי אז המתוק הופך למושא תשוקה וזה לא טוב לשום דבר - נפשית או גופנית.

אני נותנת להם עוגיות ביתיות, אני מכינה אותן משיבולת שועל שלמה (בריא בריא בריא!! הרבה יותר מקוואקר), שמן קנולה בכבישה קרה, סוכר אני שמה במידה, קצת שוקולד שאני קוצצת, קמח כוסמין מלא ורק 2 ביצים (בניגוד לכל המתכונים של קרין גורן ועוד, המכילים לפעמים 8 ביצים!! הרעלה!!! ) קצת אבקת אפייה קינמון ומלח. יוצא מעדן, הילדים מתים על זה, והמצפון שלי שקט.

איך שהזמן חולף