אני לא מומחה בכלכלה, אבל לא יכול לעמוד בדרכו של הסבר
. כרגיל בהסברים מהסגנון הזה, אני מפשט מאד את הדברים על מנת להציג את
הכוחות המרכזיים שמשפיעים על מצב הכלכלה (כפי שאני מבין אותה). אז תסלחי לי מראש על ההתעלמויות הבוטות מדברים מסויימים, והדגשת-יתר של השאר. כמו כן, זה קצת ארוך, אז מי שלא מעוניין מוזמן לדלג.
קודם כל בואי נבין מה זה "הכלכלה על הפנים". כשהמצב הכלכלי האישי שלך לא טוב מה זה אומר? שיש לך פחות כסף פנוי להוצאות.
כסף פנוי זה לא כל הכסף שלך, אלא רק אותו חלק שאת יכולה ומרשה לעצמך להוציא באופן שוטף. חסכונות שיש לך או דירה אינם נכללים בכסף הפנוי כי בדרך כלל את לא מרשה לעצמך להוציאם (אפילו שזה חלק מהעושר האישי שלך). כשיש לך פחות כסף פנוי אז את עושה פחות הוצאות וקונה פחות דברים. לכן לשאר האנשים יש פחות עבודה. עכשיו, אם זה קורה רק אצלך אז זה לא משפיע כמעט על הכלכלה, אבל אם זה קורה להרבה אנשים אז ההשפעה מורגשת מאד. לעסקים שקודם היו עמוסי עבודה יש עכשיו פחות עומס, ולעסקים קטנים שגם קודם לא היו מרובי עבודה יכול להיות שאין עכשיו עבודה בכלל.
אבל למה זה קורה מראש? נניח שיש נפילה בבורסת NASDAQ (בארה"ב). מה זאת אומרת? שהרבה ניירות ערך שנסחרים בבורסה שווים עכשיו פחות ממה שהיו שווים אתמול. כל מיני אנשים שהחזיקו ניירות ערך (חלק גדול מהאוכלוסיה בארה"ב מחזיק ניירות ערך; זה חלק מהטירוף שהיה שם בשנים האחרונות בעקבות האינטרנט) רואים בערב בטלוויזיה שהבורסה נפלה, ואומרים לעצמם "שוב הפסדתי כמה אלפי דולרים". למחרת בבוקר, כשהם הולכים לסופר, הם מתלבטים מול בקבוק יין טוב ששלשום לא היססו לקנות, ואומרים לעצמם "אה, עכשיו זה לא הזמן לשתות יין". הם גם מדלגים על עוד כמה מוצרים יקרים יחסית, ויוצאים מהסופר עם קנייה שזולה ב-30%~20% ממה שהם קונים בדרך כלל.
לסופר זו כמובן מכה קשה מאד, ועוד יותר קשה המכה שמקבלת רשת הסופרים. מנכ"ל הרשת מחכה איזה חודש, ואומר לעצמו "אולי זה משהו זמני; זה בטח יעבור עוד מעט". אבל אז הוא חושב "מה יקרה אם זה לא יעבור? אז לא נרוויח כמה שחשבנו שנרוויח ברבעון הזה. אולי כדאי להודיע למשקיעים שלנו?". והוא מפרסם
אזהרת רווח שאומרת שרשת הסופרמרקטים כנראה לא תעמוד בציפיות ברבעון הנוכחי. הציבור שומע את זה בלילה בטלוויזיה, ולמחרת בבוקר קונה עוד פחות.
בינתיים יושב לו איזה איש עשיר. ממש עשיר. כזה שיכול לקנות שלושה ארבעה בניינים באמצע ניו-יורק. והאיש הזה גם שומע טלוויזיה. והוא אומר לעצמו "שיט, השקעתי ברשת סופרמרקטים הזו. רציתי להפוך אותה למובילה בארץ, אבל עכשיו הקונים יבהלו ויקנו פחות. נצטרך להשקיע הרבה יותר כסף בפרסומות. איזו באסה. בדיוק רציתי להשתמש בכסף הזה בשביל לקנות לעצמי הליקופטר". (מנהל מפעל ההליקופטרים עוד לא יודע את זה, אבל הוא הולך להפסיד עוד שלוש עסקאות בגלל המצב, ומהר מאד הוא יצטרך להתחיל לפטר כמה עובדים.)
מהדורת החדשות כבר נגמרה, אבל האיש העשיר עוד לא גמר לחשוב. הוא יושב מול הטלוויזיה הכבויה ואומר לעצמו "בעצם, אני בטוח שכמוני יושבים עוד איזה מאה מליון אמריקאים (קצת פחות עשירים, כמובן), ורואים איך הכסף שהם שמו בצד בשביל הקולג' של הילד שלהם הולך ונעלם בבורסה. הם בטח ירימו מחר על הבוקר טלפון לברוקר שלהם שימכור את המניות שלהם וייצא החוצה מהבורסה לפני שכל הכסף שלהם נעלם. וואו, הבורסה הולכת לחטוף מכה חזקה מאד".
למחרת, הבורסה חוטפת מכה חזקה מאד בדיוק כפי שצפה האיש העשיר (לא סתם הוא עשיר). כמה מיזמים שעמדו בדיוק להנפיק את מניותיהם בבורסה ולגייס כסף לפעילותם, החליטו לדחות בינתיים את ההנפקה, כי האוירה לא ממש מתאימה. עיתונאי מפרסם את זה בעיתון, והאיש העשיר קורא, ומבין לחרדתו ששאר המיזמים בהם הוא השקיע יאלצו לחכות עם ההנפקה גם הם. "מי יודע כמה זמן תיקח המפולת הזו. זה יכול להמשך אפילו שנים." חושב האיש העשיר, "אולי כדאי שאני אצמצם את ההשקעות שלי במיזמים בתקופה הקרובה עד שהמצב יתבהר מחדש."
אז הוא מרים טלפון למנהל הבנק שלו, ואומר לו "תשמע, החלטתי להקפיא השקעות נוספות במיזמים כרגע". מנהל הבנק חושב לרגע ואומר "טוב, בדיוק תכננתי לטוס לישראל כי שמעתי שיש שם טכנולוגיות מדהימות של חברה שיצאו מהצבא. אני אדחה את זה בינתיים." הוא מתקשר לחבר שלו שהוא המנהל של קרן הון סיכון ישראלית ואומר לו "תשמע, אנחנו מקפיאים בינתיים השקעות נוספות בטכנולוגיה. אז אני חושש שלא אוכל לבוא." מנהל הקרן מתבאס, כי הוא קיוה שהחבר שלו והוא יעשו כמה עסקאות ממש טובות כאן, ועכשיו הוא יצטרך לצמצם את פעילותו גם כן. אבל הוא מגיב בספורטיביות ואומר "אין בעיה. זה רעיון חכם מאד לחכות בתקופה הזו. גם אני חשבתי לעשות את זה."
מהון להון, ירדה כמות הכסף הזמין בישראל להשקעות במיזמים לרבע מהכמות שהיתה לפני שנה. אז 75% מהמיזמים שהיו מצליחים לגייס כסף לפני שנה לא מצליחים לעשות כן עכשיו, ולכן לא שוכרים עובדים, לא קונים ציוד, לא מייצרים מוצרים, ולא מוכרים אותם. גם החברות היותר וותיקות והמיזמים שכבר הצליחו לגייס כסף לפני המפולת אומרים לעצמם "כדאי שנצמצם קצת הוצאות, כי אין לדעת מתי נוכל לגייס כסף בפעם הבאה; ופרט לזה גם המכירות שלנו לא משהו משהו, כי הרבה קונים נזהרים עכשיו ולא מבזבזים כסף כמו בעבר". אז גם החברות האלו מוציאות פחות כסף, ושוכרות פחות אנשים.
ועכשיו כולם בעמדת המתנה. כל אחד מלקק את הפצעים של עצמו, מלקק וממתין, ממתין ומלקק. למה כולם ממתינים? שהמצב ישתפר. ואיך הוא ישתפר פתאום? הוא לא ישתפר פתאום. הוא ישתפר לאט לאט. כי בינתיים כל החברות צמצמו הוצאות, התייעלו, ונעשו יותר תחרותיות. הרבה חברות קטנות וגם כמה גדולות נעלמו מהשטח בגלל הקשיים הכספיים, וכמה חברות שהשכילו לשמור כסף מתקופות טובות יותר מנצלות עכשיו את המצב וקונות את החברות המתחרות שנמצאות בקשיים או חברות שמשלימות את קו המוצרים שלהן. החברות העשירות יכולות עכשיו לקנות בזול כי מי שמוכר נמצא בקשיים. וזה מוצא חן בעיני המשקיעים שלהן, שאומרים לעצמם "וואו, איזו הנהלה מדהימה יש לחברה הזו. כל השוק בזבל, והם רוכשים עכשיו תחומי פעילות שיובילו אותם לדרך אחרת לגמרי כשהשוק יתעורר מחדש. אולי כדאי שאני ארכוש מניות שלהם? הם עכשיו ממש בזיל הזול בגלל הנפילות שהיו. כן! זה רעיון מבריק".
אז כמה משקיעים מתקשרים לברוקרים שלהם ואומרים להם "קנו לי מניות של החברה הזו". הברוקרים קונים להם את המניות, ובגלל שמתחיל להיות ביקוש למניות הללו, המחיר שלהן מתחיל לעלות. אמנם רק בקצת, אבל מספיק בשביל למשוך תשומת לב של כתב מהטלוויזיה, שאומר לעצמו "אני מוכרח להביא איזה סיפור חיובי היום. כולם בכזה דכאון." אנשים רואים את הכתבה בטלוויזיה ואומרים לעצמם "תמיד אני מפסיד בבורסה. הנה ההזדמנות שלי להרוויח. ממילא זה לא יכול עוד לרדת מכאן". ואז הם גם קונים קצת מניות, וגורמים למחיר המניה לעלות עוד יותר.
כמה משקיעים שהתעוררו מאוחר אומרים לעצמם "טוב, אין לי מה לקנות עכשיו את המניות האלה -- הן במילא עלו יותר מכל שאר החברות. אבל רגע, בשוק של החברה הזו פעילות עוד כמה חברות. אם החברה הזו עולה, אז כנראה שכל המגזר הזה הולך לעלות. אז אולי כדאי שאני ארכוש מניות של החברות הללו!"
מנהל חברה כזו רואה שהשוק מתחיל להתעורר מחדש, ואומר לעצמו "אולי כדאי שנעשה עכשיו את ההנפקה שרצינו לעשות ממש לפני המפולת? נראה לי שהשוק בשל להנפקה הרצינית הראשונה של לאחר המפולת, ואנחנו הרי במילא מוכנים כבר חודשים". ההנפקה מצליחה מעל למשוער, כי הצפיות היו נמוכות מלכתחילה.
עוד כמה חברות מגיעות למסקנה שזה הזמן המתאים, ושוק ההנפקות מתעורר מחדש. האיש העשיר מרים טלפון למנהל הבנק שלו ואומר לו "שמע, ראית את החברה הזו שהנפיקה עכשיו? יש לי רעיון: בוא ננסה להנפיק את החברה הזו שלנו שמתעסקת בתלת מימד, ואם זה ילך אז אני מציע שנחדש מהר את ההשקעות במיזמים. אתה יודע מה? יש לך עוד את החבר הזה בישראל? כדאי שתסע לשם מיד, כי שם בטח הכלכלה על הפנים ויש הרבה הזדמנויות בגלל הצבא הזה שלהם."
מנהל קרן ההון סיכון בארץ שמח לקבל את ההודעה על הביקור הצפוי של חברו, ומבטיח "את הטרמינטור 2 ראית? זה שטויות לעומת המיזמים שאני אפגיש אותך עימם". המיזמים מתחילים לקבל השקעות מחדש, ושוכרים אנשים. פתאום מתחיל להיות חוסר במתכנתים. אז המשכורות שלהם עולות. יש להם יותר כסף פנוי, אז הם שותים יותר קפה בארקפה, קונים מערכות הום סינמה, אוכלים במסעדה החדשה של אהרוני, עולים בלילה לראות את תל אביב מהמסעדה בראש עזריאלי. בקיצור, מייצרים הרבה עבודה להרבה אנשים אחרים בארץ.
שוק ההשקעות כבר כל כך חם עכשיו, שממש אין מספיק מיזמים בשביל לקלוט את כל הכסף שמגיע. משה ומושית שגמרו זה עתה קורס בהקמת אתרי אינטרנט במכללת פוּק, אומרים לעצמם "למה שלא נקים גם אנחנו מיזם? יש לנו רעיון מדהים להקמת פורטל לכלבים". אז הם פותחים חברה "דוגינט", ושוכרים משרד באזור התעשייה שאול הדמדומים. משה, שתמיד היה מנצח את כולם במשפחה בשש-בש, הולך להפגש עם דוד שלו היהלומן, ואומר לו "למה לא תשקיע אצלי קצת כסף? תראה איך כולם עושים פה בוחטות מטכנולוגיה ורק אתה רק במלטשה כל היום. בוא, תבקר במשרד שלנו בשאול דמדומים ותראה איזה מחשבים יש לנו. לא תהיה לך בעיה למצוא את המקום, תלינו שם שלט גדול 'דוגינט' בעברית ובאנגלית."
הדוד בא, ומתרשם מאד מכל הכבלים והמנורות, אבל בעיקר הוא מתרשם מההתלהבות של משה. מושית בכלל שובה אותו, כי ברור לו שזו אחת שמבינה על מה שהיא מדברת, ושתוכל למכור כל דבר לכל אחד. הוא אומר לעצמו "למה באמת שאני לא אשקיע בשני הצעירים האלה. האנרגיות שרצות פה הן בדיוק כמו בקבוצה הזו שיוסי הביא לי שבסוף לא השקעתי בהם ויצאו כולם מליונרים." אז הוא משקיע אצלם חמישים אלף דולר.
שנה עוברת, והדוד הספיק בינתיים לשים בדוגינט עוד 35 אלף דולר כבר פעמיים. לפני חצי שנה הם היו צריכים לפתוח משרד בניו-יורק, ולפני חודשיים הם רצו לשים כמה מודעות גדולות בעיתונים שם. עכשיו משה בא בדחילו ורחימו לדוד, ואומר לו "לא הצליח. אף אחד לא בא לפורטל שלנו. יכול להיות שטעינו שהלכנו קודם כל לאוכלוסיה של הכלבים, היינו כנראה צריכים להתחיל מהבעלים שלהם". הדוד שואל "וכל הכסף? הלך?". משה מהנהן. הדוד חושב לרגע ואומר "תמיד אהבתי אותך, וגם עכשיו אני אוהב אותך. ידעתי מראש שיש סיכון כששמתי את הכסף, ואני לא כועס שהוא הלך. תלמד מזה -- לא מתקדמים בלי לקחת סיכונים, ומי שמשחק באש לפעמים מקבל כוויות. אבל אתה בדיוק כמוני -- לא מפחד מסיכונים. בפעם הבאה שתרצה להקים עסק, תבוא אלי שוב. בסדר?"
כשמשה הלך, הוא היה ממש נרגש. הדוד ראה שמשה למד מזה שיעור חשוב, והיה מרוצה מעצמו. "אבל," הוא אמר לעצמו, "כדאי שאני קצת ארגע עם כל ההשקעות הללו. בסך הכל 120 אלף דולר זה לא הולך ברגל גם בשבילי. מחר אני אתקשר לברוקר שלי ואגיד לו להקפיא קצת את ההשקעות במניות."
הברוקר לא כל כך שמח לקבל את הטלפון. בחודשיים האחרונים הוא קיבל כמה וכמה טלפונים כאלה, ועכשיו זה הפך ממש למגפה. בגלל שכולם זוכרים את המפולת מלפני שנתיים הם עכשיו יותר זהירים, וכל ירידה מקפיצה אותם.
כתוצאה מהירידה בכמות הכסף המושקע במניות השוק מתחיל לרדת.
-- וחוזר חלילה --
אני מקווה שלא שעממתי אתכם. זה כמובן פישוט היסטרי של התהליכים שקורים במציאות, אבל אולי זה עוזר להבין קצת איך ולמה הם מתרחשים. ופרט לזה בהחלט סביר שהחמצתי דברים ושטעיתי בדברים אחרים, אז הרגישו חופשיים לתקן.}
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
