כח לנקות ולסדר את הבית

[אנונימי]

_{שם הדף שוּנה מ: אין לי כוח לנקות ולסדר את הבית אין לי כוח לזה}

[בובי*]

הבית מבולגן. אני יושבת ליד המחשב וליידי 10 כוסות ריקות.
בסלון יש לכלוך מצטבר על הרצפה ומליון דברים לא קשורים זה לזה
במטבח ערימת כלים עד שאין כלים במגירה
כל זה אחרי שביום רביעי היתה עוזרת
ואני גולשת באינטרנט, לא מוצאת בי את הכוחות לאסוף את עצמי ולהתחיל לסדר את כל מה שהולך כאן
והולך כאן
איך מוצאים את הכוחות לזה?

[חגית_ל*]

תעשי משהו קודם כל בשביל הנשמה שלך, אח"כ כשתהיי שמחה הכל יסתדר

[טליה_אלמתן*]

אני פשוט לא עושה.
לבעלי נמאס לפעמים (גג שלוש פעמים בשנה, ואני לא מגזימה) והוא שוטף.
מה שכן, בבית עם 4 ילדים פשוט חייבים לעשות חלק מהדברים (כלים, כביסה, ובעלי מטאטא רק בסלון בערב), ואת זה אני עושה יחסית בקלות.
בדיוק סיפרתי במקום אחר שלילדים של השכנים היותר סטרילים שלי היו טפילי מעיים ועור מוזרים, ואצלנו אין דברים משונים כאלה, למרות (ואני אוהבת לחשוב שאולי דווקא בגלל) הסטנדרטים הנמוכים שלי.

[ניק_לס*]

פליי ליידי מאד מאד עזרה לי בעניין הזה.

[אורי_יורמן*]

אני פשוט לא עושה
אבל כן משתדל לא ללכלך, כך תהיה לי פחות עבודה.

טליה,

ואני אוהבת לחשוב שאולי דווקא בגלל
לא בגלל - בזכות!
המצב שאת מתארת (גג שלוש פעמים בשנה) לא שונה בהרבה מהמצב פה.

[אלה_לי_לה*]

גם אצלי
רק שאצלי יש תוספת חיות מלכלכות
פעם ב פורצים במבצע סדר ונקיון
לרוב בסיוע מוסיקה וחברים

זה מספיק

[תמי_גלילי*]

גם אצלי ככה, בעיקר בחודש האחרון עם השפעות וחוסר השינה, חוץ מהעוזרת. אבל לא היה עוזר הרבה אם היא הייתה באה פעם בשבוע, את הקצב שבו דברים מתלכלכים כאן צריך למדוד בדקות ולא בימים P-: .

פעם אהבתי להגיד על זה: אם הייתי רוצה בית נקי, לא הייתי יולדת ילדים P-: .

(אתמול היה יומולדת של יותם, אז קנינו בלונים, שהוא כמובן מילא במים וזרק על כל הריצפה.... ועשינו עוגה עם הרבה קרם... והוא בנה כאן בסלון עוד כמה פסלים סביבתיים מלבני עץ..... וכיוון שהלכנו לישון בבוקר שלפני בחמש, לא ניקיתי ולא סידרתי).

[ילדת_טבע*]

שלום אני ילדת טבע וגם אני ג'יפוהוליקית...

[טליה_אלמתן*]

המצב שאת מתארת (גג שלוש פעמים בשנה) לא שונה בהרבה מהמצב פה.

אתה גבר, ולא רק זה, אלא גם רווק! אם זה היה נסיון לנחם אותי, אז אתה לא בדרך הנכונה

[טליה_אלמתן*]

(ובבקשה שאף אחד לא יגריין את הרגלי הנקיון שלי...)

[או_רורה*]

וגם אני תמיד אומרת, אם הייתי רוצה בית נקי, לא היו לי 2 חתולים!
בכלל, בית זה מקום שחיים בו, וחיים מלכלכים מה לעשות? לשמור על הבית נקי כמו מוזיאון? ולבזבז אנרגיות יקרות וזמן יקר? לא.

אבל, אני כן מסדרת את הבלגן בסוף היום, ומחליפה מצעים פעם בשבוע, ופעם בשבועיים מגיעה עוזרת לנקות...

אה, ואין שטיחים, זה מאוד עוזר, כי לא צריך לשאוב שערות..

[או_רורה*]

ויש לי תינוק, אבל הוא עוד לא מלכלך.

[עורבני_מצוי*]

אני ה'בעל של' שמטאטא את הבית פעם ב.....
ושוטף פעם ב.....
אני ג'יפוהוליק....אמא שלי לא ניכנסת אלינו בגלל כמות הג'יפה בבית שלנו, יתרון

[אילה_א*]

יופי כולכם ג'יפה מעולה
השאלה היא אם טוב לכם כך
אני הייתי ג'יפה גם אבל התגברתי איך בעזרת פליי ליידי כמובן
ועכשיו כבר יש לי שיטות משלי הדבר היחיד המבאס הוא שלא משנה כמה אני עייפה מחוסלת עצבנית אני לא הולכת לישון אם הבית לא מבריק כי אחרת צריך לקום אליו ככה
אם את לא מוצאת את הכוחות זה בגלל שבלאגן וליכלוך מחלישים
אני מקוה שתצליחי לעזור כוח ולעשות רק דבר אחד שיגרום לך להרגיש פחות איכס

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

פחות עבודות בית

[נועה*]

_יופי כולכם ג'יפה מעולה
השאלה היא אם טוב לכם כך_
בדיוק כך. לא נראה שטוב לכם (פותחת הדף, כתבה מפורשות שהיא מחפשת שינוי). מהמילים שלכם נראה שהתייאשתם, אבל בהחלט הייתם שמחים שיהיה נקי ומסודר יותר. לדעתי (האישית כמובן), סדר ונקיון יוצרים אנרגיה טובה יותר ונעימה יותר. והבית לא צריך להיות מוזיאון!

אני משתדלת לא לצבור. לא להגיע למצב של 10 כוסות וכיור מלא עד שאין כלים נקיים. לשטוף בקטן. זה לוקח הרבה פחות זמן והרבה פחות מייאש. גם בדברים האחרים בבית. קשה יותר לנקות אחרי הזנחה ארוכת טווח. כן משתדל לא ללכלך, כך תהיה לי פחות עבודה.

בדיוק סיפרתי במקום אחר שלילדים של השכנים היותר סטרילים שלי היו טפילי מעיים ועור מוזרים, ואצלנו אין דברים משונים כאלה, למרות (ואני אוהבת לחשוב שאולי דווקא בגלל) הסטנדרטים הנמוכים שלי.
מכירה אנשים עם בתים מג'ויפים שהיו להם טפילים וכאלה בבתים נקיים שגם להם היו.
לכלוך מחסן עד גבול מסוים.

[לואיזה*]

אם אין כוח אני ממליצה על הפטנט הנפלא של FLYLADY: לכוון טיימר ל-15 דקות ולעבוד. תתפלאו כמה אפשר להספיק ב-15 דקות וכמה כוח זה נותן להמשיך.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מה שלי עוזר מאוד זה לזכור שהבית הוא שיקוף שלי וככה כשאני מנקה ומסדרת אני בעצם מנקה את נפשי...
חוצמזה - מדיח כמובן!!!
זו הקניה הכי טובה שעשיתי בחיי. הכיור שלי ב99 אחוז מהזמן נקי!
וגם - להשכיב את הילדים מוקדם ולארגן את הבית יחסית בשעה מוקדמת.

[עורבני_מצוי*]

אנסה להסביר.
הכל עיניין של סדר עדיפויות.
אני מעדיף לשבת עם בת זוגתי ולפטפט מאשר לסדר את הסלון (שבין כה וכה יהיה שוב בבלאגן אטומי ברגע שהפצלוחה בת ה 2.7 תחליט ששוב משחקים ב...).
אני מעדיף לצאת לטיול בשבת מאשר להרים את כל הבית ולשטוף...מה גם שכמובן הבית יחזור להיות מג'וייף די מהר.
כל מי שגר בבית פרטי, פתוח לגינה, בשכונה שנימצאת קרוב לשדות, עם חתולים שנכנסים ויוצאים, ידע שגם אם אטאטא 3 פעמים ביום, כמות החול שתאסף תיהיה תמיד זהה.
אין לנו כסף לעוזרת ולכן מה שאחנו לא עושים, אף אחד לא עושה בשבילנו. אנחנו פשוט משתדלים לרכז את הברדאק בחדרים שלא ניכנסים אליהם (יש לנו חדר אחד כזה + מרתף + מרחב איחסון ענק...)
אז מה אני מעדיף, לתזז על הבית ולנקות אותו אחרי שהקטנים נירדמים? או להנות מכמה דקות של אינטימיות לפני שאני מתמוטט ונירדם??

[נועה*]

אז מה אני מעדיף, לתזז על הבית ולנקות אותו אחרי שהקטנים נירדמים? או להנות מכמה דקות של אינטימיות לפני שאני מתמוטט ונירדם??
אפשר לנקות כשהקטנים ערים, ולהינות מאינטימיות בבית נקי כשהם ישנים.
אני גרה היום בבית קרקע, ואכן כמות החול זהה בכל פעם שאני מטאטא. בכל זאת אני מטאטא מדי פעם (פעם פעמיים בשבוע). מה שכן אני מקפידה יותר על סדר, מאשר על ניקיון. כלומר, אני מטאטא מדי פעם, שומרת על כיור נקי ומטבח מסודר, ושוטפת את הבית לעתים רחוקות (אחת לחודשיים - שלושה).
דרך נוספת לשמור על ניקיון (לפחות למראית עין) זה לנקות נקודתית. בעיקר במטבח, אני מנקה עם נייר סופג מעט רטוב או עם סמרטוט קטן איפה שיש כתמים.

[חגית_ל*]

מטאטאה או מטאטאת

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אצלנו לא נכנסים עםנעליים הביתה.
יש לנו ארון נעליים בכניסה וגם האורחים מורידים נעליים.
התוצאה - כמעט ואין חול בבית, בכלל!

[גברת_פלפלת*]

אני יושבת ליד המחשב וליידי 10 כוסות ריקות.
מעבר לתמיכה, אני יכולה להציע לך רעיון שהחלטתי עליו והוא עוזר לי מאוד לאחרונה- אני משתדלת להחזיר דברים למקומם באותו רגע, ולא 'אחר כך'. למשל, כשקמה מהמחשב לוקחת את הכוסות לכיור. מסיימת לבשל- מדיחה כלים. מסיימת להתנגב- מגבת למקלחת... וכו'.
אני מתכננת לחנך כך את הילדים שלי (יש לי תינוק, אני יודעת שזה קל לדבר עכשיו, אבל אני מכירה בתים שמתנהלים כך) כי מבאס אותי לראות בתים בהם אחד הילדים יכול לקום מהשולחן ולהשאיר את הצלחת עד שתבוא 'המשרתת' (-; ותרים.
בקיצר, אני לא סובלת לנקות ושמתי לב שההתנהלות הזו מורידה ממני הרבה בקטע הזה.

אצלנו לא נכנסים עםנעליים הביתה.
אני לא מאמינה!! איך הצלחת לעשות את זה? אנשים כל כך נעלבו כשהעזתי לבקש כזה דבר, כמעט החרימו אותי! ואני מדברת איתך על חברים קרובים ובני משפחה, לאורחים סתם לא העזתי... אפשר לשמוע איך עשית כזה קסם? (אני חייבת לקראת הקיץ, אני תמיד יחפה ולא סובלת שיש חול על הרצפה)

[גברת_פלפלת*]

חגית ל

מטאטאה

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אני משתדלת להחזיר דברים למקומם באותו רגע, ולא 'אחר כך'. למשל, כשקמה מהמחשב לוקחת את הכוסות לכיור. מסיימת לבשל- מדיחה כלים. מסיימת להתנגב- מגבת למקלחת... וכו'
גם אני, אבל משתדלת שזה יקרה גם ובעיקר תוך כדי פעילות אחרת. אם הילד מבקש משהו מהחדר השני, אני קמה לשם ובידי כוס מלפני שעה, לשים בכיור בדרך.
גם אם אין לי כוח לשטוף את כל הכלים בערב, לפחות "מנקה את השיש" - שמה הכל בכיור, שוטפת רק את קרש החיתוך שתופס המון מקום, מכניסה כל מה שצריך למקרר וכולי. זה לא פותר את הבעיה אבל גורם להרבה פחות יאוש למחרת בבוקר.
אמבטיה ושירותים - אף פעם אף פעם אין לי כוח לנקות בזמן קבוע. תמיד זה "על הדרך", לדקה בלבד, רק הווישט הזה שנחוץ. אם נשאר לי כוח (וברוב הפעמים נשאר כי זה עושה הרגשה טובה), באותו סמרטוט מצחצחת גם את הברזים, את הקיר מסביב לברז וכולי.
מאז שהעוזרת הלכה לבלי שוב, אין סיכוי שאצליח לשטוף את כל הבית בנגלה אחת (או בכלל... ששששש). אני מסתפקת בטאטוא, זה מביא לשינוי דרסטי בד"כ, ובשטיפת המטבח כשכלו כל הקצין.

[אורי_יורמן*]

_הדבר היחיד המבאס הוא שלא משנה כמה אני עייפה מחוסלת עצבנית אני לא הולכת לישון אם הבית לא מבריק כי אחרת צריך לקום אליו ככה
אם את לא מוצאת את הכוחות זה בגלל שבלאגן וליכלוך מחלישים_
מקריאת התיאור שלך, אני מרגיש שלפחות אצלי, דוקא לנקות ולסדר זה מחליש...
(אין לי בעיה לנסוע 50 ק"מ באופניים, אבל לסדר את המטבח מחליש אותי)

מה שכן אני מקפידה יותר על סדר, מאשר על ניקיון
כנ"ל.
אני מסדר מדי פעם, אבל כמעט לעולם לא מנקה מעבר לטיטוא.
ומשתדל לשמור על סדר, כטיפול מונע. אבל בד"כ, לצערי, מחפף גם בזה, ואז צריך לסדר מדי פעם.

אני משתדלת להחזיר דברים למקומם באותו רגע, ולא 'אחר כך'
זאת הנקודה החלשה שלי. אולי כדאי שאציב לעצמי מטרה לעבוד על זה


בובי,
אם אני יכול להציע לך דבר אחד, זה להנמיך סטנדארטים בנושא סדר וניקיון.
הריצפה לא צריכה להבריק - היא צריכה להיות נקיה בגדר הסביר. (אגב, חומרי ההברקה האלה רעילים לגוף ולאדמה)
הבית לא צריך להיות מוזיאון, רק צריך ריצפה "נקיה", שיהיה אפשר למצוא דברים, ושיהיה מקום על השולחן.
אין בעיה אם יש שתי כוסות וצלחת בכיור (כל עוד זה לא נראה כמו קרנבל)

ועוד משהו
לפעמים, במקום לסדר או לנקות, אפשר פעם בכמה זמן לעבוד 2 דקות.
ב2 דקות האלה אפשר להספיק הרבה דברים. למשל לנקות חצי מהכלים בכיור, או להחזיר למקום 10 דברים שונים שהיו לך על השולחן...

[נעמה*]

אפשר לזרוק או לתת חפצים מיותרים. פחות חפצים יותר כוחות לדברים שחשובים באמת. עוזר גם להתכוונן אליהם.

[למה_נקיון*]

הקושי לנקות הוא רק עוד ביטוי חיצוני. ביטוי לקושי שיש לנו עם... הרבה. כל מני. אצל אחת זה לפנות את 10 הכוסות שליד המחשב, ואצל אחר להדליק את אותו מחשב ולהתיישב על העבודה שלו. הכל זה אותו קושי. ואולי הרגעים הללו הם פתח לשאול פנימה למה באמת הקושי הזה? התשובה לא עולה מיד, זה תהליך, אך ניתן לפחות להתחיל אותו. זו הזדמנות להתחיל לבחון אמה שאנחנו מרגישים ולנסות לפענח, לזהות סיבות וקשרים. גם לי עכשיו יש כיור עם כלים מארוחת הערב, ומלא דברים במחשב לקרוא, לסדר, לנקות, למחוק... שזה הכי קשה. ובמקום זה אני מרענן את מה חדש ...

[טליה_טקאוקה*]

אצלנו לא נכנסים עםנעליים הביתה.

כבר שכחתי שיש אנשים שנכנסים הביתה עם נעליים...
ביפן זה פשוט לא מקובל. אי אפשר לשטוף את הרצפה כי היא לא מאבן. אפילו אנשי מקצוע שבאים לתקן משהו ונכנסים ויוצאים מורידים נעלים. זה הרגל.
לחשוב שכל היום בחוץ עם נעלים ואז נכנסים עם הנעלים הביתה...-לי זה ממש לא מסתדר!
בארץ זה יותר קשה כי לא רגילים לזה אז כשגרנו בארץ היו פעמים שויתרתי (למשל לאנשי מקצוע) אבל בדרך כלל אנשים ידעו שככה זה אצלנו ואם רוצים לבוא לבקר צריך לכבד את זה. זה כמו שלא בכל בית רוצים שיעשנו.

איך הצלחת לעשות את זה?

אז כשגרנו בארץ פשוט לא התייאשתי והמשכתי להזכיר לאנשים. קודם כל חשוב שלאנשים שגרים בבית זה יהיה ברור! כמו כל דבר-אם לי זה ברור אז הסביבה כבר משתפת פעולה.
אולי אפשר לתלות שלט בכניסה?@}
ביפן יש מדרגה בכניסה ששם מורידים נעלים ורוב הנעלים אכן בארון אבל את אלא שכל הזמן נועלים משאירים בכניסה-אולי אם אנשים יראו ערימת נעלים הם יבינו שצריך להוריד.
בארץ גם שמתי בכניסה כסא כדי שאנשים שקשה להם להוריד את הנעלים יוכלו להוריד או לנעול בישיבה. וגם כמובן נעלי בית לאורחים.

[פלוני_אלמונית*]

וגם כמובן נעלי בית לאורחים.
ואם יש להם פטריות? צריך לפחות שיהיו כביסות

[אם_פי_3*]

אצלנו לא נכנסים עם נעליים הביתה.
נראה לי די מעיק לחלוץ ולנעול נעליים כל פעם שיוצאים, אפילו רק לרגע.
בקיץ, זה גם לא פותר את הבעיה, כי מסתובבים הרבה יחפים.
רק אם הנעליים מבוצבצות במיוחד - חולצים בכניסה (או בחוץ).

אנחנו חיים בבית ממש לא סטרילי. משתדלים לעשות את ההכרחי (למשל - שטיפת כלים) מיד אחרי השימוש. ככה יותר קל להתחיל את המשימה (להכין אוכל בדוגמה זו) בפעם הבאה, כשלפחות (רוב) הכלים נקיים. את הכלים שמצטברים בין הארוחות (לרוב לא יותר משתי כוסות, כמה כפיות וכד') אני שוטפת יחד עם הירקות, או משאירה לשטיפה של אחרי האוכל.
נקיון מעבר לזה - משתדלים לשמור על נקי, או לנקות נקודתית מה שמתלכלך, ורק פעם ב...(כשמגיע רפש עד נפש) נקיון כולל (בבית החדש זה יותר קשה, כי הוא נורא מראה לכלוך. קשה לי עם זה, כי אני לא יכולה לשמור על אותם סטנדרטים (נמוכים מאד) שהיו קודם, בלי להרגיש שאני חיה בג'יפה).

[בובי*]

איך מגלים ממה נובע הקושי?אני אשמח להבין איך עולים על זה
ועכשיו אני הולכת עם הכוסות לכיור.. ביי!

[סוף_מעגל*]

אבל רגע -
אם הנעליים מלאות חול מארגז החול, כאשר חולצים נעליים בכניסה, ונשארים עם גרביים או יחפים, עדיין מכניסים המון חול הבייתה !!!
בימים שאני בבית, אני חולצת לו נעליים מחוץ לבניין ואז עד הדלת הרגליים מתנקות לפחות מהחול.
בימים שאני לא בבית (ויש פה סבתות או מטפלת) אני חוזרת לבית מלא חול.

< שנים חיה בתחושה שחייב להיות פתרון לסיפור הזה, לא יתכן שכולם חיים כך >

[אילה_א*]

אפשר לבקש מהמטפלת להוריד לו את הנעליים בדיוק איך שאת עושה אתזה
>יש לי בית כזה אני חושבת שהם מוזרים אבל עושה<

[ניק_לס*]

איך מגלים ממה נובע הקושי

לדעתי ולטעמי זה לא קשור לבלגן. כלומר אני מסכימה שיש קושי שגורם לזה שקשה לך (לי...) לקום ולסדר וכו'.
אבל! אם תנסי לפתור את הבלגן על ידי טיפול (פסיכולוגי/אנרגטי/רוחני/מודעות) זה לא ממש יסדר לך את הבית, בטח לא בטווח זמן סביר (עד שהילדים יגדלו (-; )

מה שיפה אצל פליי ליידי זה שהיא לא קושרת את הסדר בכלום. אסור אצלה 'להתבכיין'. צריך פשוט לעשות. אבל עושים את זה בשלבים. לאט לאט. צעדי תינוק. ולא מצפים שהבית יהיה מתוקתק תוך יומיים ממתי שהתחלת. זה תהליך ארוך אבל ההתקדמות בו מאד מורגשת וברורה. וההתקדמות בסדר ובנקיון בבית - הם בעצמם גורמים לך להרגיש אחרת לגבי עצמך. (אני אומרת מנסיון).

השלב הראשון הוא להבריק את הכיור כל ערב לפני השינה. רק זה. זה נותן תחושת הישג מדהימה.

ואם את לא רוצה להתחיל לפי השלבים שלה, את יכולה להתחיל מכוון אחר:
לכוון טיימר ל- 15 דקות ולסדר את הסלון. בזמן הזה את לא יוצאת מהסלון. דברים שצריכים ללכת לחדר אחר שמה במרוכז, ואחרי שהטיימר מצפצף - אז עושה את הפיזור. הרעיון הוא להתמקד במשימה אחת.
יותר קל להזיז את הישבן מהמחשב 'רק לרבע שעה'. ומדהים השינוי שזה עושה.
אחר כך אם יהיה לך חשק אפשר לחזור על זה גם במטבח.

ודבר נוסף שלי עשה שינוי ענקי - 'נקודות חמות'. המקומות האלה שמצטברים בהם תמיד ערימות של כל מיני דברים שלא שייכים. שיוצרים הרגשת בלגן עמוקה.
2 דקות ביום. (בערב לפני השינה).
בעזרת שתי דקות ביום ארגנתי תוך כמה ימים מקומות בבית שחודשים פחדתי להסתכל עליהם (בחיי שהיו כאלה). בהתחלה חלק מהזמן הוקדש לבהיה בערימה ומחשבה מה לעזאזל... אחר כך נכנסים לקצב - פשוט לוקחים דבר אחד ומוצאים לו מקום. ועוד אחד. ועוד אחד.
ומאז אני מודעת למקומות הבעייתיים האלה ודואגת לשמור עליהם נקיים בשוטף. (גם כששאר הבית קצת פחות...).

[ניק_לס*]

יש לה עוד המון עצות שעובדות. רק תגידי.

אה - ואגב הסרת האשמה. לפי פליי ליידי, יש כאלה שנולדו מאורגנות (BO), ויש את כל השאר )SHE) שפשוט לא יודעות את הכללים הלא כתובים. איך עושים את זה. אז היא מסבירה אותם.

[ילדת_טבע*]

כמו שכבר כתבו פה, אם זה לא מפריע לך אז מה בעצם? ואם זה מפריע לך אז קומי ותעשי. באמת שלא חייבים לעשות הכל במכה ואפשר לעשות כל פעם קצת ואפשר להנהיג מנהגים שונים ומשונים ולתלות את תיקוותיך בפליי לידי (לא אוהבת אותה, לא יודעת למה אפילו, אולי בגלל עניין הנעליים בבוקר, אני אוהבת ללכת יחפה כל חיי ונועלת נעליים רק כשחייבים ולא שניה לפני). כמו שכתבתי שם למעלה גם אני נחשבת לחובבת ג'יפה, ז"א אני לא מהמטונפים אבל בלגאניסטית איומה. נוח לי בבלגאן שלי רוב הזמן כי ככה אני מוצאת הכי טוב איפה כל דבר ויש הרבה מה למצוא. הבעיה בכל העניין היא שאני חיה עם עוד שלושה אנשים בבית. טוב, אחד מהם לא ממש במבלגן עדיין (אני עושה את זה גם בשבילו) ויש לא מעט חתולים (כמו שהאיש היקר כתב למעלה). כל אחד יש לו תחום בילגון פרטי שבו הוא מתמקצע והתחושה היא לפעמים שאני מלכת ממלכת הבלגאן המשתלט וכשאני מרגישה שזה עולה עלי אני פשוט מתנפלת ומתחילה לסדר באטרף, משביעה את האיש שישמור על הסדר ועושה טרור איסוף צעצועים על הבת (שאגב, הכי מסודרת מכולנו) ומתנהגת כמו חולת נקיות היסטרית, אחרי יומיים זה עובר לי ואז אפשר לנשום לידי ביתר נוחיות, זה קורה אחת לחודש בערך בעונות החמות (בחורף כנראה אני פחות פעילה, כמו דוב ממוצע). בדרך כלל זה לא ממש מפריע לי וגם האיש נראה שזה לא ממש מזיז לו עד שזה מזיז לו, הוא יכול נגיד לעשות איסוף בלגאן מהסלון ולהסתובב שעות סביב עצם כלשהו שבכלל לא אמור להיות על הרצפה ולא להרים אותו אבל להתחרפן מכל השאר... כל אחד והשריטה שלו בתחום. מאז שהכיור במטבח הפך לאמבטית הילדים שלנו אנחנו משתדלים מאוד לשמור אותו נקי, לפני כן היה די מגעיל שם. אני בעד טיפול נקודתי, איפה שמפריע שם מטפלים אם כי יהיו בטח כאלה שיגידו שזה טיפול סימפטומלי בלבד ולא מטפל בבעיה האמיתית כלל. נו, שויין, אני בלגאניסטית גאה. (ובאופן די דבילי מאוד שמחה לגלות שאני בחברה טובה פה באתר...).

[למה_נקיון*]

הקושי שאני מדבר עליו הוא המחסום שמונע מאיתנו לעשות את מה שצריך, את מה שנכון. אנחנו יודעים אבל לא מצליחים לזוז.
מי שמצליח לפתור את הבעייה עם כל מני שיטות, בעצם התגבר על המחסום.
אך יש את מי שלא מצליח. ולזה אני מתייחס כסימטום לקושי עמוק יותר, שאני מתפתל נואשות כדי לא לכנות "דכאון", כי המילה הזאת בעצם לא אומרת הרבה.
אבל כן יש צורך להבין "שאנחנו בבעייה" שהיא יותר גדולה מכיור מלא או רצפה שלא ראתה ספונג'ה כבר חודש.
אני לא נותן עצות כי אני יודע שהן לא עובדות.
אבל אני כן מאמין בתהליך בדיקה פנימי. ובעיקר להרחיב את ההקשר. לזהות מה עוד קשה לנו, מה מרגיז אותנו, מה מעייף אותנו רק מלחשוב עליו. ואז אולי נזהה קשר בין הדברים...

[ניק_לס*]

פליי לידי (לא אוהבת אותה, לא יודעת למה אפילו, אולי בגלל עניין הנעליים בבוקר

מה שאני אוהבת אצלה, שזה לא הכל או כלום. זה לא take it or leave it.
גם כשעבדתי לפי השלבים שלה, לא נעלתי נעליים בבוקר...
ועכשיו אין לי שגרות בוקר וערב וכו'.
אבל למדתי המון דברים והבית שלי הרבה יותר מאורגן מאז שגיליתי אותה.
(להוציא תקופות דיכאוניות-משהו שבהן הכל נערם, אבל גם משם יותר קל לחזור כשיש איזה הגיון בכאוס).

(ילדת טבע, לא מתווכחת איתך כמובן, כל אחת מה שנכון לה. רק רציתי להציע את ה'נכון' שלי)
@}

[טרה_רוסה*]

_אצלנו לא נכנסים עםנעליים הביתה.
אני לא מאמינה!! איך הצלחת לעשות את זה? אנשים כל כך נעלבו כשהעזתי לבקש כזה דבר, כמעט החרימו אותי!_
מוזר. אני מכירה לא מעט משפחות שנהוג להוריד נעליים, וכל מי שבא עושה זאת. דווקא אצלי לא נהוג להוריד, אבל יש אנשים רבים שמיוזמתם מתחילים להוריד נעליים בכניסה לבית שלי, ואני אומרת להם שלא צריך. בעצם, כשאני חושבת על זה, כל החברות של בתי מורידות נעליים בכניסה, אז אני מסיקה שכך זה אצלם בבית, אז זה כנראה נוהג נפוץ למדי.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

מוסיפה עוד כמה טיפים ממישהי שהיתה שם ועדיין נאבקת בזה (מנפנפת בכנפיים...):
להתמקד כל פעם באזור אחד. לעבוד בלי הפסקה. לא לעצור ולתכנן, העצירה והתכנון מייאשים (כמה בלגן! מאיפה בכלל להתחיל?), אפשר להספיק הרבה בזמן שמתכננים (אני מסוגלת לעמוד עשר דקות ולחשוב: ממה להתחיל? בעשר דקות האלה הייתי יכולה לגמור את המטבח וחצי סלון). לפעמים, כשהמצב גרוע, אני עובדת מרצפת-מרצפת.
טיימר - כשהבית מבולגן נורא, נדמה שיקח שעות רבות לנקות אותו. עובדים חמש עשרה דקות בנחת אבל בריכוז, ונדהמים מהתוצאה.
לא לחשוב "עכשיו אני צריכה לנקות את הבית הזה". לחשוב: "עכשיו אני אסדר את המטבח הזה / הסלון / שולחן העבודה". כל פעם משהו אחד בגודל נגיסה. כשהבית מאד מבולגן, לסדר את כולו זה משימה מייאשת.
כשאת מסדרת, דמייני שאת עושה הפתעה נעימה ומפנקת למישהי שאת אוהבת: את! כשתגמרי לעבוד, תסתכלי מסביבך ואל תגידי לעצמך: כמה עבודה עוד נשארה לי, אלא: כמה עבודה כבר עשיתי! איזה כיף לי! כל השטח הזה מפה וע----ד כאן, מסודר ויפה, כשקודם היה בלגן! עכשיו אני אשב לי בנחת ואהנה מהמראה הנעים של רצפה חשופה".
עדיף לעשות קצת מאשר לא לעשות כלום.
לדעת שאת ממש לא לבד. יש הרבה שמתמודדים עם אותה בעיה.
לגבי הבעיה העמוקה: נו, כן, יכול להיות, תטפלי בזה בהזדמנות הראשונה. כרגע יש לך כוסות לקחת לכיור.
שולחת הזדהות עמוקה ואיחולים לשיפור המצב!

[במבי_ק*]

אני מנקה / מסדרת רק עם הילדים. כלומר, לא בהכרח הם שותפים לזה, אבל זה תמיד בזמן שהם ערים ונמצאים בבית. מדי פעם הם מצטרפים בעיקר בשלב שמוציאים את המים החוצה. בסידור אנחנו מגייסים אותם להחזיר דברים למקום, ובדרך כלל הם משתפים פעולה.

דבר שני שעוזר לי זה זמן קבוע לשטיפת הבית. זאת שעה שהגדולה בחוג, וזה אורז לי את כל העסק הזה בשעה שבה אני מספיקה לנקות שירותים+מקלחת, ולשטוף את הבית ובדרך כלל גם לארגן ולנקות את המטבח. המשימה שלי היא בשעה הזאת היא רק שירותיםמקלחת+ שטיפת הבית. כדי לשטוף צריך לסדר ולפנות - כך שמתקבל שהחלל המרכזי של הבית נקי ומסודר, וכל זה תוך שעה ואפילו פחות. כבר כתבתי את זה איפשהו - אני מאוד אוהבת לשים פרחים חדשים אחרי שאני שוטפת את הבית, אז כל העסק הזה התחיל כשבדרך חזרה מלהביא את הגדולה לחוג עברתי בחנות פרחים שנמצאת על הדרך ואני מאוד אוהבת. ברגע שקניתי פרחים, לא הייתי מסוגלת לשים אותם לפני שהבית נקי, וככה הרווחתי הרגל. עכשיו, יש פרחי בר בגינה ואני כבר לא קונה פרחים, אבל עדיין מנסה לשמור את ההרגל. הקטן עוזר לי לשטוף וזה משהו שאנחנו עושים ביחד. בינתיים זה מחזיק, וזה כיף נורא שפעם בשבוע הבית שטוף ונקי, ואפשר ללכת יחפים על הרצפה שבדרך כלל מלאה בגרגרי חול (גם אצלנו כמו אצל העורבני בית בגובה האדמה שמתלכלך הרבה מהחול והאבק בחוץ). זאת הפעם הראשונה בחיים (כולל לפני הילדים) שהבית שטוף פעם בשבוע. לפני זה - זה נע בין פעם בחודש לפעם בחודשיים אני חושבת. עם תקופות של פעם בשבועיים.

וגם, כמו קרוטונית, אני מנסה לעשות דברים "על הדרך". בכל פעם שאני הולכת לאיזה מקום בבית, אני מנסה לקחת איתי משהו ולהחזיר למקום.

ועדיין, לפעמים ממש ממש מבולגן כאן. אנחנו אנשים מבולגנים יחסית, וזה לא קל לנו לסגל הרגלים כאלה. אבל יש אופטימיות.

[אהבה_טהורה*]

אם את לא מוצאת את הכוחות זה בגלל שבלאגן וליכלוך מחלישים

סדר ונקיון יוצרים אנרגיה טובה יותר ונעימה יותר

חוצמזה - מדיח כמובן!!! ומכונת כביסה

הילדים מחזירים את המשחק הקודם לפני שהם מוציאים משהו חדש לסלון, לפעמים הם בונים קונסטרוקציות מכל הבית אבל מחזירים אחר כך כל דבר למקומו, בכלל הם יוצרים 80% מהבלאגן אז אם מחנכים אותם לסדר אחריהם, כל סוף יום הבית יכול לחזור לנקודת ההתחלה, אצלנו כל יום כולם מסדרים, לפני ארוחת הערב, כשכולם מסדרים יחד, כל אחד את הבלאגן שלו, הבית מסודר לגמרי תוך רבע שעה, עבודה שהיה לוקח לבן אדם אחד שעה, שעתיים להשתלט על זה לבד, בית מבולגן יוצר לי בלאגן בראש, וחוץ מידי כשהבית מסודר לנקות זה פשוט.
בכלל סדר לא אמור להיות תפקיד של אחד מבני המשפחה כי אז השאר מבלגנים חופשי, כשהאחריות לסדר את הבית היא אחריות משפחתית ההערכה לסדר חלה על כולם.
לפני כמה ימים האיש שמר על הילדים אצל סבתא, כל הבית היה מפוזר ומבולגן, הוא קפץ עם התינוקת להביא משהו מהבית וכשהוא חזר הבית של סבא וסבתא היה מסודר לגמרי [בת כמעט שש ובן שלוש סידרו את כל הבית בלי שביקשו מהם]

[במבי_ק*]

חוצמזה - מדיח כמובן!!!

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

_אצלנו לא נכנסים עםנעליים הביתה.
אני לא מאמינה!! איך הצלחת לעשות את זה? אנשים כל כך נעלבו כשהעזתי לבקש כזה דבר, כמעט החרימו אותי! ואני מדברת איתך על חברים קרובים ובני משפחה, לאורחים סתם לא העזתי... אפשר לשמוע איך עשית כזה קסם? (אני חייבת לקראת הקיץ, אני תמיד יחפה ולא סובלת שיש חול על הרצפה)_

מה זאת אומרת נעלבו? לא מובן לי בכלל.
מאז שהייתי בהודו פעם ראשונה לפני עשר שנים נדלקתי על הרעיון הזה של ההפרדה בין פנים וחוץ.
בחוץ עם נעליים - בפנים בלי!
היום עם שני ילדים בבית אני גם מבינה איזה מדהים זה וכמה אנרגיה זה חוסך.
יש אנשים שלא נוח להם להוריד נעליים, מביך אותם...בד"כ אלו לא יהיו חברים קרובים שלי, מה לעשות
זה אומר משהו על הבן אדם. חברים טובים שלי מורידים בשמחה רבה.
אם למישהו קר, אני תמיד מציעה גרביים עבות מגניבות שלי או אפילו נעלי בית.
לאמא שלי ולאמא של זוגי יש כאן נעלי בית מחכות להן קבוע.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

עוד משהו..
כבר כתבתי את זה איפהשהו...
אני אף פעם לא עושה הכל בבת אחת.
נניח שניקיתי את המטבח, אז כל היום אני אסתכל על המטבח ואתלהב מעצמי.
או נניח שהדלי של הכביסה ריק, אז כל פעם שאני עוברת בחסר כביסה
אני מציצה ומאוד מבסוטית שאין כביסה!
ככה אני מתמלאת אנרגיה ממה שיש ולא ממה שאין.

[ג'ינ_ג'ית*]

לא יודעת...
מצד אחד זה נכון:
סדר ונקיון יוצרים אנרגיה טובה יותר ונעימה יותר

מצד שני גם זה נכון:
אני מעדיף לצאת לטיול בשבת מאשר להרים את כל הבית ולשטוף...מה גם שכמובן הבית יחזור להיות מג'וייף די מהר.

ומהצד הלא נראה: כשאת דחיינית כרונית זה ממש סיפור להתחיל לעבוד על כל ה משתדל לא ללכלך הרבה מראש_ או כאלה מין. ובטח שבטח לא להתמיד ב _לא לאגור, לנקות כל פעם קצת כי אז זה נראה הר גדול מדי .

נדמה לי שלהישאר ג'יפה זה עדיף מכל כך הרבה סיבות כך שמעבר לדחיינות הכרונית -שהיא אם כל הצרות בעולם (לדעתי) - באמת שיש סיבות מאוד טובות להישאר ג'יפה בכבוד:

למשל, לי יש תחושה שברגע שמתחילים גם להתלהב מניקיון ולהתרגל אליו - אז הסטנדרט המשודרג גם מחייב אותך לעמוד בו ולהקדיש לו יותר. בעוד שקודם לכן- חיית בשלווה יחסית עם הג'יפה ש'ך. קצת כמו עם שוקולד (אצלי) ועם כסף (בכללי- חוץ מכמה יפיופי נפש) ועם עוד כמהאלמנטים בחיים - ברגע שאתה מתרגל או מוצא את הדרך למשהו טוב שכזה אתה רוצה עוד ומחוייב לעוד.

זה קורה לי כשאני חוטפת את הקריזה על הבית ומנקה אותו באיזה חשק מוזר שהתפלק לי - פתאום, ביום שאחרי הנקיון המסיבי, חשוב לי להיכנס עם נעליים נקיות ולהשתהות עוד רגע על השטיח, ופתאום מטריד אותי האבק על החלונות... . כאילו שהמחויבות לסיפור הזה רק גדלה - כי וואלה ניקיתי והשקעתי, אז עכשיו נשמור, פחות מזה לא נעים לי פ- תאום. אז אם רק לפני יום כשעוד היה בלגן והחיים היו שלווים - פשוט בישלתי והגשתי, ביום שאחרי הנקיון הקריזיונרי - נהיה סיפור, להעביר סמרטוט קודם, ולהניח איזו מפה, כי אם כבר אז כבר, ואחורי האוכל, גם להעיף את המפה לכביסה ולכבס, וכל זה רק כי נזכרתי לנקות ולהעלות את הסטנדרטים יום קודם.
אבל, לשמחתי, זה עובר אחורי ימים, לפעמים שעות.. עד לקריזה הבאה.

לעומת זאת כשאתה בג'יפה, הכל אותו הדבר. אתה שליו, הלכלוך שליו - אתה לא מציק לחפצים, הם מצידם נשארים איפה שזרקת אותם קודם בצורה לוגית בכניסה לבית, בכניסה לחדר שינה - כל חפץ והמקום בו הוא ננזח כשלא נמצא בו צורך - בצורה מאוד אינטואטיבית. ככה שהחפצים לא משחקים מחבואים בתוך הארונות. כולם בסוטול הדדי ובדו קיום לא רע. הכל בסדר.

אני גם חושבת שיש משהו מאוד מסודר בבלגן. רוב הפעמים שבהם אני נאלצת לחפש משהו - לרוב מסתבר שהוא נמצא היכנשהו בתוך ארון מסודר, מגירה עלומה, או שקית סופר שעטפה טוב טוב את התכולה. עצבים להתחיל לחפש באיזה ארון שרירותי וכאלה. לעומת זאת המרחב הפתוח בסלון, בחדרים, השולחנות העמוסים, הריצפה שמלאה בנעליים - ולפעמים כביסה- שם הכל גלוי. את ידועת בדיוק מה מו ומי נגד מי. רק לשלוף.

גם מבחינה עיצובית ואסתטית. בתים נקיים ומסודרים להפליא לרוב נראים אותו הדבר, שולחן יציב וגלוי, כיסויים מתוחים, פינות מאורגנות לכל חפץ, יד המקרה לא ממש נוגעת בהם. בתים מבולגנים, אלה, יש להם אופי. אצל האחד הכביסה מאוד דומיננטית, אצל האחר חול וחול, אצל השלישי הריצפה לא פנויה כשהמטבח מפתיע במצב תברואתי סביר, אצל הרביעי הכל מכל וכל. שלא לדבר על הריח. ריחות שונים ומשונים שלא כמו האג'קס, פנטסטיק והאוקונומיקה שהם כולם אותו דבר כמעט.
בכלל, מבחינה דקורטיבית, היצירתיות בהחלט נוטה לאפיין בתים מבולגנים. קרטון ריק של פיצה למשל בהחלט יכול להתיישב יופי על הריצפה בדרך למקלחת, ערמות של כוסות יוצרות פסל סביבתי חי לנוכח כמות הנמלים סביבן ועוד... (שלא לדבר על מקוריות הקללות שאתה מייצר כשאתה נתקל במשהו בדרך לשירותים/ מקלחת/ דלת היציאה. מילון ג'ינג'ית לקללות אינסטנט מבית הייצור של הזרת הקבועה ברגל שתמיד משלמת את המחיר על כל הבלגן ששאר האיברים מייצרים).

והחסכון במים... רק היום קראתי על כך שהוכרזה שנת בצורת ושהארץ תשנה את צבעה בשנים הבאות (פחות ירוק, מחירים יקרים לתבואה, הפסדים למשק, מה לא). ועל מה חשבתי? כמה יופי שאני לא שוטפת את הבית כמעט... כל הדליים האלו שחסכתי למשק. וכמה יופי שאני לא מעבירה הרבה סמרטוטים לנקות אבק, ולא שוטפת כל הזמן כיורים וכאלה.. (כשאת אוגרת כיור ושוטפת פעם בכמה ימים את חוסכת את כל הנקיונות מסביב לפעם אחת). ככה שקעתי בשביעות רצון ענקית עד שנהיו לי בעיניים כל כך הרבה כוכבים ורודים וזהובים, שלא ראיתי איך המשאית עם המדליות המשיכה בלעדיי...

ואם במעשים טובים עסקינן - מה הייתי עושה בלי מלאנתלפים בקבוקים למחזור שמזכירים לי בכל פינה בבית כמה אני אדם טוב לאנושות ולסביבה כשאני לא מטריחה את עצמי לזרוק אותם לפח ומצד שני גם לא ממחזרת במכולת - שהרי המשאיות שיובילו אותם יזהמו את האוויר, ואילו כאן במטבח, במרפסת, בחדר שינה.. הן לא מפריעות ולא מזיקות לאף אחד.. אתה לא מציק להם, הם מצידם נמצאים גלויים יופי.
בקיצור, נשמה טובה ומלוכלכה שכמותי שלא יסורי מצפון פולניים ולאפדיחות מאורחיםמצליחים לפגום לה במרחב הססגוני הזה.

כיפאק לג'יפאק!

<ואני בכלל מתה אבל מתה על בתים בעיצוב יפני. מינימלי, צבעים בסיסיים, בלי תמונות, בלי חפצים וקישקושים, מראה שמטבעו נקי בעיניים. מה שאני קוראת לו עיצוב קורקטי. אבל הבית שלי על כל הבלגן והצבעים שבו - אופו זה ואופו זה, באשר אבדנו אבדנו.>

[אורי_יורמן*]

כל אחד יש לו תחום בילגון פרטי שבו הוא מתמקצע
גדול!

לעומת זאת כשאתה בג'יפה, הכל אותו הדבר. אתה שליו, הלכלוך שליו - אתה לא מציק לחפצים, הם מצידם נשארים איפה שזרקת אותם קודם בצורה לוגית בכניסה לבית, בכניסה לחדר שינה - כל חפץ והמקום בו הוא ננזח כשלא נמצא בו צורך - בצורה מאוד אינטואטיבית. ככה שהחפצים לא משחקים מחבואים בתוך הארונות. כולם בסוטול הדדי ובדו קיום לא רע. הכל בסדר.


כל הדליים האלו שחסכתי למשק. וכמה יופי שאני לא מעבירה הרבה סמרטוטים לנקות אבק, ולא שוטפת כל הזמן כיורים וכאלה.. (כשאת אוגרת כיור ושוטפת פעם בכמה ימים את חוסכת את כל הנקיונות מסביב לפעם אחת). ככה שקעתי בשביעות רצון ענקית עד שנהיו לי בעיניים כל כך הרבה כוכבים ורודים וזהובים, שלא ראיתי איך המשאית עם המדליות המשיכה בלעדיי...
המשאית עם המדליות המשיכה הלאה, כי הם ראו את:
שקית סופר שעטפה טוב טוב את התכולה



זה רק אני חושב ש- האג'קס, פנטסטיק והאוקונומיקה_ הם ליכלוך, ולעומת זאת _הנמלים הן דבר נקי למדי, שגם מנקה את הבית?

[ממ*]

אבל בדרך כלל אנשים ידעו שככה זה אצלנו ואם רוצים לבוא לבקר צריך לכבד את זה. זה כמו שלא בכל בית רוצים שיעשנו.
אני ממש לא מסכימה.
לדעתי זה פולשני ואפילו דכאני וקצת אגרסיבי להתערב לאנשים במה שהם לובשים, אפילו בבית שלך. גם בבית שלך האורח הוא אוטונומי ואי אפשר לומר לו לחלוץ את נעליו. זאת התערבות שלא במקומה וחוסר כבוד לאורח.
אין כל הקבלה בין עישון לנעילת נעליים.
עישון מסכן את הבריאות, ונעליים הן חלק מהלבוש. זה לא מזיק לאף אחד ולא צריך בכלל להתייחס לאורחים כבעלי פונציאל לכלוך לא רצוי. כולה קצת לכלוך.

[ממ*]

_יש אנשים שלא נוח להם להוריד נעליים, מביך אותם...בד"כ אלו לא יהיו חברים קרובים שלי, מה לעשות
זה אומר משהו על הבן אדם._
זה בעיקר אומר עליו שלא נוח לו להוריד את הנעליים.

[ג'ינ_ג'ית*]

_המשאית עם המדליות המשיכה הלאה, כי הם ראו את:
שקית סופר שעטפה טוב טוב את התכולה_
ואני חושבת שהיא הגיעה אליך, פרס הפולני המצטיין

[אורי_יורמן*]

פולנים לא אוהבים נמלים

[תמרול_ה*]

ואם יש לאורח חורים בגרביים ולא נעים לו?
<מודאגת מדברים מהחיים...>

[פלוני_אלמונית*]

_אם יש לאורח חורים בגרביים ולא נעים לו?
<מודאגת מדברים מהחיים...>_

ואם יש לו פטריות מדבקות וידרוך על הרצפה ואח"כ התינוק יזחל שם וייגע במקום של הפטרייה ויהיו לו פטריות?
אנחנו חיה חולה ומטונפת, ואולי עדיף סוליות עם בוץ (ואפילו קצת אבק של קקי של כלבים) מאשר בשר אנושי חשוף.

[אורי_יורמן*]

ואם יש לו פטריות מדבקות וידרוך על הרצפה ואח"כ התינוק יזחל שם וייגע במקום של הפטרייה ויהיו לו פטריות?
(דאגנות יתר, סטריליות מזיקה. רק דעתי)

[ילדת_טבע*]

יש אנשים שלא נוח להם להוריד נעליים, מביך אותם
אני נמנת מאלו שמורידים נעליים בכל הזדמנות וממש לא אוהבת שנכנסים לי הביתה עם נעליים לא עניין של אבק ובוץ, כדברי העורבני, אלו מוצאים את דרכם לתוך הבית בלי עזרה (בדיוק בשבת ניקינו את חדר השינה כי לגדולה ברח פיפי במיטה המשפחתית והחלטנו להוציא מזרנים לשמש, כמה חול היה בחדר השינה! אפשר לחשוב מה אנחנו כבר עושים שם! נכנסים לשם פעם/פעמיים ביום, בלי נעליים ולרוב כמעט בלי בגדים שלא נדבר על אחרי מקלחת...), עניין של אנרגיות ובכל זאת קשה לנו לבקש מאנשים שכבר מגיעים הנה להוריד נעליים בכניסה. חשבנו לשים נעלי בית או גרבי צמר כאלו ליד הדלת לשמוש אלו שלא נעים להם בלי אבל אותי אישית מגעיל להשתמש בנעלים מזדמנות...
כשהמילדת שלי נכנסה אלינו הביתה באחד המפגשים איתה לפני הלידה וחלצה נעליים היה לנו ברור שבחרנו נכון (נחשו מי זו...)
זה רק אני חושב ש- האג'קס, פנטסטיק והאוקונומיקה הם ליכלוך, ולעומת זאת הנמלים הן דבר נקי למדי, שגם מנקה את הבית
אורי, אני איתך לחלוטין. לפני שבועיים אמא שלי היתה פה ומצאה נמלים בשרותים (לך תבין נמלים, מה יש שם כבר... הן מתות על החדר ההוא) מיד הזדעקה "יש לך נמלים בשרותים!" וקצת התאכזבה מהתגובה שלי "כן משום מה הן אוהבות להיות שם..."
נגד "מזיקים" אני אוהבת לשים בדלי הספונג'ה שמן עץ התה ושמן רוזמרין יחד עם החומץ, זה עושה עבודה מצויינת עם גירוש פרעושים, את הג'וקים החתולים מגרשים והנמלים? שיאכלו וילכו הביתה לי הן לא מפריעות.

[אורי_יורמן*]

(דאגנות יתר, סטריליות מזיקה. רק דעתי)
אסביר...

נניח שיכנסו עם נעליים, אז מה, אין קקי של כלבים, שאריות זפת מהכביש וכו'?
וכשיצאו החוצה לשחק? אין שם בגינה אי אילו טפילים ותולעים וקקי של חרקים? ודבורה שחס וחלילה תעקוץ?

אז המסקנה המתבקשת היא שלא יצאו לעולם מהחדר, ואותו צריך לקרצף עם אקונומיקה בוקר וערב, כמו שמצחצחים שיניים... לא?

לדעתי עדיף פשוט להירגע, לתת ללכלוך לנצח, ואולי אפילו הילדים יגדלו להיות פחות רגישים ללכלוך.

[פלוני_אלמונית*]

כלבים (והקקי שלהם) יותר נקיים מאנשים. מה שחי באדמה יותר נקי. חול הוא נקי. אבק לא מעביר מחלות. להפך - המחלות של בני אדם הכי מחליאות ומגעילות.. (-: ובעיקר יותר מדביקות אותנו. לכן כבר עדיף עם נעליים מאשר בלי.
(סליחה על הנימה הסטרילית - ראיתי איש עם פטריות באצבעות של הידיים משלם במכולת וחשבתי איך הוא קודם נגע בלחמים... P-:

[בשמת_א*]

האג'קס, פנטסטיק והאוקונומיקה
ומי אמר שזה מה שמנקה את הבית?
למה ישר להשוות לקיצוניות של כאלה עם חומרי ניקוי כימיים קשים? למה לא להשוות לאנשים ששוטפים את הבית במים בלבד? או במים עם קצת חומץ?

[אורי_יורמן*]

בשמת, זה אמנם לא מדבר אליך, אבל יש אנשים (כן, גם בין גולשי האתר) שהם משוחרי האקונומיקה והאג'קס

[ג'ינ_ג'ית*]

לא מכירה כמעט אנשים ששוטפים רק עם מים. להעביר מדי פעם כן, אבל 99.9% מהאנשים שוטפים בנ"ל.
אגב חומץ, תפוחים או רגיל?

[אילה_א*]

אפילו אמא שלי כבר שוטפת רק עם מים
לא נראה לי שעוד הרבה אנשים משתמשים בחומרי ניקוי
אבל אולי אני חיה בסרט

[אורי_יורמן*]

אילה, ההרגשה שלי היא שהרוב המוחץ משתמש בחומרי ניקוי בשטיפת כלים. (אם כי לא עשיתי סקר, ואולי שווה לעשות (יותר מעניין מהסקר על המעשנים))

[נועה_בר*]

מנסה להחזיר את הדף למקורות
איך מוצאים את הכוחות לזה?
זו השאלה העיקרית של פותחת הדף, אולי למישהו יש רעיון שיכול לעזור לה ?
<דיון בחומרי ניקוי וודאי קיים בדפים אחרים>

[ניצן_אמ*]

גברת פלפלת, לדעתי חגית דייקה. מטאטאה או מטאטאת. שתי הצורות תקינות.

[פלוני_אלמונית*]

חגית התכוונה לתקן את מי שכתבה מטאטא בבינוני נקבה

[אמא_אינקובטור*]

אנחנו חיה חולה ומטונפת, ואולי עדיף סוליות עם בוץ (ואפילו קצת אבק של קקי של כלבים) מאשר בשר אנושי חשוף. אנחנו חיה שבמצב רגיל יש לה מערכת חיסונית מצוינת שמבחינתה אין הבדל בין חיידקים אנושיים לכלביים לחתוליים, אם כבר היתה חשיפה אליהם.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אנחנו חיה חולה ומטונפת
היי, לא להכליל בבקשה.
חיידקים הם לא טינופת!

<הצביעו לרשימת ח-דק למועצת העיר>

[תמי_גלילי*]

לכן כבר עדיף עם נעליים מאשר בלי.
זה דיון שהיה כבר במקומות אחרים, אבל בקצרה - בחוץ אין רק דברים טבעיים אלא גם חומרי הדברה וחומרים כימיים קשים ורעילים, שמצטברים על האדמה אחרי שנפלטו לאוויר. ממש עדיף להשאיר נעליים בחוץ, בעיקר בבתים שיש בהם זוחלים או ילדים שאוכלים מהרצפה.

ביפן זה פשוט לא מקובל.
גם בארה"ב מקובל להסיר נעליים בכניסה לבית, או לפחות לשאול את בעלי הבית אם זה מה שהם רוצים. לעתים קרובות מייחדים מקום לנעליים ליד הדלת. ואי אפשר להגיד על האמריקנים (או היפנים) שהם לא מנומסים. אני מניחה שההרגשה של אי נוחות כשמבקשים מאורחים להסיר את נעליהם קשורה גם בקוד הנימוס המקומי.

לכלוך מחסן עד גבול מסוים.
ובספק אם בכלל. בתאוריית ההיגיינה (שלפיה ליכלוך מחסן) יש כמה נקודות חלשות. (מי שמעוניין בפירוט, יש בספר THE AUTOIMMUNE EPIDEMIC).

[יוטי_לונדון*]

אני מניחה שההרגשה של אי נוחות כשמבקשים מאורחים להסיר את נעליהם קשורה גם בקוד הנימוס המקומי.
אני מניחה שגם בטמפ' המקומית.
גם באנגליה (בבתים עם שטיחים מקיר לקיר) מקובל להוריד נעלים אבל לא מזיעים כאן כמו בישראל.

אבל לא על זה רציתי לדבר, רציתי לחזור לנושא העיקרי ולעודד את פותחת הדף שגם לי היה מאד מאד קשה לסדר ולנקות ובכלל לשים לב לבאלגן ולכלוך קימים.
כשכבר ראיתי תמיד חשכו עיני ולא ידעתי איך בכלל להתחיל.
פליי ליידי באמת מאד עזר לי אבל זה תהליך (אני מדברת על שנים עם עליות וירידות עם מגמה של שיפור כל הזמן) ובסוף את מלמדת את עצמך איך לשים לב ואיך לשמור על בית סביר.
בשבילי המשפט "לשים ישר במקום" היה מדע בדיוני עד לא מזמן ועדין, עם כל השיפור בחיי זה לא משהו שאני עושה אוטומטית אבל באמת באמת, אם אני מסתכלת 3 ומשהו שנים אחורה כשהתחלתי עם הפליי ליידי, חל אצלי שינוי אדיר.
בובי, יש תקוה! אם בן אדם מג'ויף כמוני שומר היום על בית יחסית מסודר ונקי, כל אחד יכול. הסוד הוא להתחיל בקטן ולא "לשרוף" את עצמך.
לעבוד עם סטופר למשל מכוון ל-15 אן 10 דקות זה פיתרון נהדר גם לתחושה הזאת שאין כח להתחיל בכלל וגם לא לעיף אותך על ההתחלה שלא תרצי לנקות עוד בחיים.

את מוזמנת להתיעץ איתי על זה מתי שתרצי.

בהצלחה

[סלט_פירות*]

מטאטאה או מטאטאת. שתי הצורות תקינות.
לא חושבת. מטאטאת היא התקינה. (כי השורש נגמר בא'. כמו קוראת ומקנאת).

ולענייננו. גמני במבולגנות, ובעלי (שיודע לדבר הרבה על כמה שהבית מבולגן, אבל מצטרף למבלגנות שסביבו בכיף) מדי פעם נכנס לאטרף של סידורים.
מה שעוזר לנו זה לעשות כאילו מישהו אמור להגיע. (מה שקורה לפעמים, כשמבטלים או משהו). תוך 20 דק' הקומה התחתונה נראית נפלא.
כל השאר - מחסן אבל גם זה בתהליכים, שלוקחים כבר יותר מדי זמן.

בכל מקרה, באופן הדרגתי חל אצלינו שיפור עם הזמן. אנחנו לומדים להיות יותר יעילים עם הזמן. זה מאוד הדרגתי, אבל מוסיף הרבה להרגשה הטובה ביומיום.
תמיד יש רגרסיות, ושוב דברים נערמים, ושוב לומדים שלא היה כדאי לתת להם להערם, ושוב נכנסים לסידורים שלא נגמרים... אבל לאחרונה זה קורה במנות יותר קטנות. בתקווה שבסוף נלמד.

גם בארה"ב מקובל להסיר נעליים בכניסה לבית גם בקנדה. לא רק בחורף.
אצלינו בכניסה יש ארון מעילים ונעליים, וגם סטנד לנעליים מחוץ לארון + שטיחון לנעליים של הילדות. וגם ספסל, שיהיה נוח לשבת ולחלוץ או לנעול.
<והנה עוד מקום מועד לבלגן. מה שנכון>.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אגב חומץ, תפוחים או רגיל? אני מעדיפה תפוחים, הריח נעים יותר.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

כי השורש נגמר בא'. כמו קוראת ומקנאת גם קוראה ומקנאה תיקני.
נזכרתי בעוד טיפ ששכחתי: אלטרנטיבה ללסדר "מרצפת-מרצפת" היא לסדר "מהגדול לקטן": להתחיל מהדברים הכי גדולים והכי מציקים בעין, ככה מקבלים אפקט גדול מהר יותר וזה נותן כוחות להמשיך.

[בשמת_א*]

מטאטאה ומטאטאת - שניהם תקינים. הבדל בין לשון המקרא ללשון המשנה (תקופות שונות בלשון העברית).

"אין כח לסדר ולנקות" בא מזה שאנחנו רואים את כל הבלגן והפרפקציוניזם אומר לנו "הכל - עכשיו - ומייד - ואת - לא - בסדר".
אז כדאי להגיד לו לשתוק, וללכת לסדר רק משהו אחד.
כל יום רק משהו אחד.
לא צריך הכל. לא בבת אחת. קצת, לאט.

[אמא_של_פיצי*]

סתם, נזכרתי במשהו שסיפרה לי מישהי שנולד לה בן, ובדיוק שנה אחריו תאומים. כדי להשתלט על הבית, הילדים הכירו מגיל צעיר את "סיסמת הבית": "או למקום, או לכביסה, או לפח" - כך ייעשה לכל חפץ שמסתובב בבית או זרוק באיזו פינה: או להחזיר למקום, או לזרוק לכביסה, או לזרוק לפח. אני מנסה ליישם את זה לפעמים - זה עוזר קצת כי זה מצמצם את האפשרויות ואת התהייה שעולה בי כשאני מתבוננת באיזה שמאטע ואין לי מושג מה לעשות איתו.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אצלנו התוצאה תהיה שהכל יהיה בכביסה.

[עזה_פזיזה*]

_חוצמזה - מדיח כמובן!!!
זו הקניה הכי טובה שעשיתי בחיי. הכיור שלי ב99 אחוז מהזמן נקי!_
גם אני! קיבלנו יד שניה ישן-ישן מחברים וכשהוא נפח את נשמתו, קנינו יד שניה חדש (-:
גם אני מאד מאמינה שהבית הוא שיקוף של הנשמה ושל מצב הרוח ולכן מאד מקפידה שיהיה מסודר. העוזרת שלי (פינוק לכבוד הלידה...) מקפידה שיהיה נקי..

[הילה_ב*]

אצלנו זה הולך בסדר הזה: הבית הוא שיקוף של האיש ואני זה שיקוף של הבית...

[סלט_פירות*]

הבדל בין לשון המקרא ללשון המשנה
לא יודעת. ככה למדנו לבגרות בלשון. א' בסוף כמו כל אות אחרת. היוצאת (יוצאה?) מן הכלל היא הא בסוף השורש.

אצלנו התוצאה תהיה שהכל יהיה בכביסה. גמצלינו
לפעמים אני אומרת לקטנה לשים משהו בכניסה, והיא זורקת למרתף - לכביסה. ככה אנחנו מוצאים כל מיני דברים במדרגות ולידן, בעיקר נעליים.
וכשאני מבקשת ממנה לזרוק משהו לכביסה ואנחנו בקומה העליונה, היא גם זורקת למדרגות. יופי של שיטה

[אורי_יורמן*]

גמצלינו
ומאיזה שורש זה?

[סלט_פירות*]

ומאיזה שורש זה?
גמצל מקוצר

[באופן_לייט*]

_גמצלינו
ומאיזה שורש זה?_

[ג'ינ_ג'ית*]

פולנים לא אוהבים נמלים

נראה לי שהרסק הירוק משדרג הומור, אפילו של פולנים >

[במבי_ק*]

פולנים לא אוהבים נמלים

נמלים לא אוהבות קינמון. נסו ותיהנו.

ולהרגיע את ג'ינג'ית - הלוואי שככל שהייתי מנקה היה בא לי יותר לנקות והסטנדרטים שלי היו עולים. עשרות קיני בלגן, וקורי עכבישים על התקרה (שזה דבר יפהפה מבחינה ארכיטקטונית בשלב מסויים, אבל אז זה נהיה איכסה) יעידו על כך....

[דו*]

תגידו מה שתגידו, בעד הניקיון או נגד בזבוז הזמן, עובדה שהנושא מסעיר רבים וטובים. ראו כמה מהר הדף הזה התמלא בתגובות, דעות, טרוניות, דאגות. הנושא מעסיק אותנו. מאד. ואני אומרת, אם במילא זה מעסיק אותנו, למה לא לנקות ולגמור עם זה? להוריד את זה מסדר היום? אם לא דוחים ולא מחכים יותר מדי, זה ממש לא עבודה לשמור על בית במצב סביר ולהניח את דעתנו (ואת דעתה של הסבתא שמבקרת או של השכנה הביקורתית...).
ובעניין הנעליים, אצלנו בכניסה יש המון נעליים, מי שנרמז וחולץ - יופי, ומי שלא, גם בסדר. אנחנו לא ביפן, גם לא באמריקה (כשגרתי שם עמדתי על כך שכ-ו-ל-ם יחלצו, בגלל השילוב של שטיח מקיר לקיר ובצבוצי שלג וגשם). כל-כך קל להעביר אח"כ מטאטא, שואב או אפילו סמרטוט לח, ולמנוע אי-נוחות ממי שזה לא נוח לו. למה להקשות על האורחים?

[לי*]

בעיניין כיוון סטופר- אני מצאתי פתרון יותר נעים.
אני מגדירה זמני נקיון לפי מספר שירים. בוחרת שלושה ארבעה שירים שאני אוהבת (במחשב זה קל לביצוע), ומסדרת עד שהם נגמרים.
הזמן עובר הרבה יותר מהר!

[אילה_א*]

גדול
אני מנקה עד שהדיסק נגמר
לפעמים שמה עוד אחד בדרך כלל מתעייפת

[שמש_בחורף*]

_גמצלינו
ומאיזה שורש זה?_
גמצוץ.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

שורש מרובע ג.מ.צ.ל, גזרת... אה... נכי... אה... צ' הפועל... בסמיכות, גמצל -, גמצלי -, ובהטייה: גמצלי, גמצלך, גמצלנו, גמצליי, גמצליך, גמצלינו.
(אני מתאפקת מהבוקר. לא עוד!)