ילדים מלמדים ילדים

[אנונימי]

שיחות, כהקדמה להברקה אחרת בכלל ב-גשמי ברכה, כתבה:

[שיחות*]

הילדה הקטנה שלי שנכנסת בצעדים מתוקים אל עולם הקריאה (איך זה קרה? היא פשוט פתאם התחילה לקרוא. טראח, פתאם. אני רוצה להבהיר שלא לימדנו אותה. למה להבהיר? כי כל החיים מנג'סים לי על שאיך הם ידעו ואיך הם ילמדו. ואני רוצה להנציח בכתיבה את העובדה הזאת: לא לימדנו אותה. זה סוג של נס שהודעתי - בפחד קל אך בתוקף - לכל מי שטרח להלחיץ, שהוא יתרחש, והוא אכן התרחש. (בחופש סוכות הן שיחקו כאן שלושה ימים בבית ספר, וכשהקטנה שומעת אותי מספרת "היא התחילה לקרוא לבד, פתאם, זה מדהים" היא ישר קוראת "לא נכון, אחותי לימדה אותי." כנראה שזה באמת מה שקרה.)

[תבשיל_קדרה*]

"לא נכון, אחותי לימדה אותי."
אבוי. הגדולים שלי מלמדים את השלישית חשבון.
עם לוח וטוש מחיק.
זה אחרי שאני מתאמצת כל כך שהם ילמדו לבד, יגלו לבד, יחשבו בעצמם :S

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אבל "אחים גדולים שמלמדים" זה בעצם גם "לבד", לא? הם בטח לא מכריחים אותה לשבת עד הצלצול?

גם אני "למדתי לקרוא מאחי". אבל אולי בעצם זה סתם היה טריגר, שהוא בא הביתה מכיתה א' או ב' עם המחברות והספרים.

[עולם*]

מה קרה לך. קריאה זה תהליך. את יכולה להיות רגועה, היא למדה לבד. אחותה רק עזרה לה בסוף.

[בשמת_א*]

אבוי. הגדולים שלי מלמדים את השלישית חשבון.
כן, גם אני כל הזמן צריכה לקפד את "שיעורי" החשבון עם מחברת ועיפרון. (אין לנו לוח (-: )
אבל אגב "הגדולה מלמדת":
אתמול חוזרים הביתה מהקונסרבטוריון. הקטן (6.5) מתחיל לשיר את הקטע הראשון של הילדים מ"כרמן". אני מתפעלת מאוד (שר בצרפתית, מדוייק מאוד! בלי אקצנטים ומזיכרון: avec la garde montante, nous arrivaux nous voila): "וואו, איך למדת!" כי אני חושבת ששוב הוא לומד את האופרה מהקשבה לאחותו, כמו שהיה שר לנו לפני שנתיים את "מבול נח" של בנג'מין בריטן, כשאחותו השתתפה באופרה הזאת. הגדולה (11.5) נעלבת מאוד: "זאת אני שלימדתי אותו! למה אף פעם לא מתפעלים ממני?!"
אז היא מלמדת אותו כרמן. ואנגלית. ועוזרת לו לכתוב. ולא התחלתי אפילו.

[תבשיל_קדרה*]

נזכרתי שבעצם כל האנסקולינג שלי התחיל מזה שעוד כשהייתי ילדה חשבתי שילדים אמורים ללמד ילדים, ולכן טוב שהם יהיו בסביבה מעורבת-גילאית.
אחר כך פגשתי את התיאור של ילדים מלמדים ילדים אצל ג'ין לידולף, ומשם הכל היסטוריה.

אני חוזרת בי מזעקות השבר על כך שהגדולים (שלי) מלמדים את השלישית (שלי).

[אהבת_עולם*]

מעניין לשמוע עוד בנושא....

[טליה_אלמתן*]

כשראיתי את הדף במה חדש הייתי בטוחה שהוא עתיק! לא יכול להיות שהוא חדש! D:

זה אחרי שאני מתאמצת כל כך שהם ילמדו לבד, יגלו לבד, יחשבו בעצמם
ווי גם אני. איזה כיף לקבל הכנה לשיעור הבא שלי בגבולות השליטה שלי כבר עכשיו! תודה!

[אהבת_עולם*]

אחר כך פגשתי את התיאור של ילדים מלמדים ילדים אצל ג'ין לידולף,

אני לא זוכרת. איפה זה הופיע? את יכולה להזכיר?

[תבשיל_קדרה*]

לא זוכרת בדיוק.
זה בחצי הראשון של הספר (הקרון הרצף), בצד ימין. [ואני יכולה לטעות]

[אסנת_ש*]

זה אחרי שאני מתאמצת כל כך שהם ילמדו לבד, יגלו לבד, יחשבו בעצמם גם אצלנו. והבכור הרבה פעמים מראה לקטנים ממנו איך "צריך" לעשות דברים, איך מפעילים דברים. ואני מוצאת את עצמי מתוכחת איתו שיתן להם לנסות וללמוד לבד. והוא בשלו " אבל הוא לא יודע, אני עוזר לו" S-:

והנה אנקדוטה נחמדה, ששמעתי את ילדיי שנהגתי באוטו:


המרכזי (שואל את הבכור)(4.5) : כמה זה 3+3?
הבכור(6) : זה שש
המרכזי: מה זה ארוך?
הבכור: ארוך זה א - ר - ו - ך
המרכזי: אההה זה ארוך.

[אדמה_טובה*]

הבכור בן העוד-רגע-שמונה הציע ללמד אותי איך מציירים קריקטורה.
התיישבתי מולו והוא הדריך אותי משלב ה"קחי ניר ועפרון" והתגלה כמדריך טבעי מעולה. הוא ידע איך להסביר כך שאבין, הדגים, בדק שהבנתי ואז המשיך הלאה. אחיו הצעיר, בן החמש וחצי, שנמנע מנייר ועפרון כאילו מדובר ברעל קטלני - הסתקרן, התקרב, נטל דף והתיישב. הגדול הסביר לו מהתחלה. בסבלנות. ברגישות.
הצעיר צייר כך את הציור הראשון שלו בחיים, שהיה יותר משרבוט של עיגולים ושבלולים.
קריקטורה של פרצוף חורץ לשון.

[תבשיל_קדרה*]

איזה יופי!

[בשמת_א*]

עוד אספקט של החינוך הביתי הוא לדעתי הקלות והטבעיות שבה הילדים באים ללמד אותנו דברים.
הקטן שלי החליט ללמד אותי איזה שיר. הוא הודיע שייתן לי שיעורים, ושאני אשלם לו 10 אגורות לכל שיעור. וגם עשה חשבון כמה הוא ירוויח מזה (-: זה היה כשהוא היה בן חמש.
אין אצלם התפיסה הזאת, שהלימוד הוא חד כיווני, ממבוגרים לילדים.
כולם לומדים, וכולם מלמדים.
הילדה שלי תיחקרה רבות את חברה הטוב שאוהב כימיה וקורא ספרי כימיה. הוא יודע כימיה ואוהב כימיה, ולכן הוא נהנה מאוד להסביר לה "כימיה" והיא נהנתה מאוד ללמוד ממנו. מחבר אחר, חובב טבע, היא לומדת על התחומים שמעניינים אותו. מאוד טבעי לה שאפשר ללמוד ממישהו שיש לו ידע בתחום שאהוב עליו.
כשאני חושבת על זה, אני מבינה שזה לא מובן מאליו.

[שיחות*]

באמת קטע (-: גם אני,
כשראיתי את הדף במה חדש הייתי בטוחה שהוא עתיק!
אז אני רוצה להרחיב רק בטיפונת תובנה שעלתה לי בעקבות הסיפור הזה:
הטקסט הראשון שממש שמענו אותה קוראת, היה הטקסט הבא:

• עננה באה! עננה שטה!

מה בעננה? בעננה (ציור של גשם)
שטה, שטה העננה,
באה ל (ציור של שדה)
רחצה העננה ה(ציור של פרח)
יצא גד ל(שדה)
האדמה רכה!
זרע חסה, נטע (ציור של עץ)
שרה, שרה האדמה,
שרה, שרה העננה:
ל, ל, ל, ל, ל, ל !*

זה היה דף שקיבלה בביקור הראשון בכתה, כמה שבועות אחרי תחילת שנת הלימודים, במסגר ביקורי "העשרה" שהיא החליטה לקחת, לשמחתנו בהסכמה ובשיתוף פעולה נדיר של הנהלת בית הספר ופתיחות מרעננת כלפי תופעת החינוך הביתי.
משם, היא עברה לספרים. אז התבדחתי כמה פעמים "היא הלכה יום אחד לבית ספר והתחילה לקרוא" אבל למען האמת, מזדמן לכולנו כאן חלון יפהפה שממחיש את מה שאנחנו טוענים כל הזמן:
ילדים בחינוך ביתי רוכשים כלים כל העת. בכל תחום. אבל, לרוב, הם מביאים את הכלים האלה לביטוי חיצוני רק כאשר עולה הצורך .
בתי לא רמזה לנו אפילו ברמז קל שבקלים שהיא יודעת לקרוא או רוצה בזה. השהייה בכתה, בקבוצה שכבר יודעת לקרוא קצת, העלתה את הצורך להחצין את הכושר הזה ולהפוך אותו לפעיל.
אני יודעת שמחנכים מהבית (כמעט אף פעם) לא זקוקים ל"הוכחות" (טוב נו, חוץ מכשאנחנו כן...), אבל אני בהחלט רואה בזה סוג של הוכחה, או מרגיעון. אין מה להשתמש בזה על סבתות דואגות כי מיד מקבלים לפרצוף "נו אז לא חבל שהיא לא הולכת רגיל?! "
אבל מסתתרת כאן דקות שרק יודעי דבר יכולים לחוש בה וליהנות ממנה. זר לא יבין זאת. אז תיהנו (-:

[שיחות*]

עכשיו שמתי לב שזה לא קשור לנושא הדף אז אעביר תכף חזרה לדף שלי את התגובה האחרונה.

[בשמת_א*]

שזה לא קשור לנושא הדף
קשור, ועוד איך קשור! אל תזדרזי להעביר.

[פלוני_אלמונית*]

איזה דף משובח !

[שיחות*]

שנמנע מנייר ועפרון כאילו מדובר ברעל קטלני
עוד אוף טופיק קטן: מישהו מכיר רגישות לעופרת ?

[תבשיל_קדרה*]

אבל, לרוב, הם מביאים את הכלים האלה לביטוי חיצוני רק כאשר עולה הצורך .
אני חושבת שזה לא חד משמעי.
יש ילדים שמשתפים כל הזמן, ויש סוליסטים שושואיסטים.

[שיחות*]

יש ילדים שמשתפים כל הזמן, ויש סוליסטים שושואיסטים.
אין סתירה. גם אז זה כשעולה הצורך.
בניגוד לחליבה ולאילוץ שחווים הילדים כאשר מנסים לאמוד את הישגהם, או כאשר מאלצים אותם להפגין את המיומנויות שפיתחו. (כמעט כתבתי "המיומנויות שרכשו", ולפתע הבנתי איך בין שתי מילים נכנסת התהום הפעורה בין חינוך ממוסד לחינוך שאינו כזה.)

[אהבת_עולם*]

זה בחצי הראשון של הספר (הקרון הרצף), בצד ימין
תבשיל, לא התכוונתי באיזה עמוד, אלא על איזו סיטואציה בספר את מדברת.
(אם תזכירי לי, אפשר שאמצא בעצמי)

[עוברת_אורח*]

כולם לומדים, וכולם מלמדים.
המרכזי שלי מאד התרעם עלי כשטענתי שאני לא יודעת לבנות בלגו בלי הוראות כי אין לי דמיון. מיד הוא אמר: "זה מאד קל, אני אלמד אותך. מעכשיו בכל יום בשלוש אני עושה לך שיעור לגו!"
<וזהו, שכח. כך נותרתי נטולת דמיון ויכולות בתחום הלגו>
<בטח אם הייתי משלמת לו כמו בשמת הוא היה זוכר>

[בשמת_א*]

D-:

[שביל_בצד*]

בתי לא רמזה לנו אפילו ברמז קל שבקלים שהיא יודעת לקרוא או רוצה בזה
מה באמת? היא לא כתבה את השם שלה? לא שאלה איזה אות זו? וזו? ובאנגלית?
ושואלת באמת: למה ההבחנה בין לימוד קריאה שבא לבד בלי שהילד צריך גורם חיצוני לבין לימוד פיזיקה או נגינה שאם הילד הוא לא גאוס או מוצארט, הוא כנראה יצטרך גורם חיצוני. (איכשהו ברור לי שילד יזחל, ילך, ידבר אבל לא ברור לי שכל אחד יקרא ויכתוב בלי הדרכה או דרבון של מבוגר <אומרת מי שבן השנה וחצי שלה לא הולך על אף הדירבון מצידה...>)

[תבשיל_קדרה*]

לא ברור לי שכל אחד יקרא ויכתוב בלי הדרכה או דרבון של מבוגר
לי ברור שאף אחד, אלא אם יש לו קושי מיוחד, לא זקוק לדירבון של מבוגר כדי לקרוא.
וגם אז, האו זקוק לעזרה ולא לדירבון, ואם הוא יסבול מדירבון יתר, הוא לא יבקש עזרה.
זה כל כך נוח לקרוא בעולם שלנו! מי שלא קורא מרגיש את זה כמו מין נכות - אחרים קוראים בשבילו, הוא לא מבין דברים שאחרים מבינים בקלות וכו'

[עוברת_אורח*]

הדרכה צריך, דרבון ממש לא.
כנ"ל נגינה, למי שזה זורם בעורקיו (מעידה זו שזה בכלל לא זורם בעורקיה, אבל הבן שלה ניגן משמיעה מנגינות על הקסילופון שלו בגיל שלוש)
על פיזיקה יותר קשה לי להתחייב - נראה לי שזה תלוי איך את מגדירה פיזיקה (חייבת בהזדמנות זו להמליץ על משחק המחשב המדהים crayon physics)

[תבשיל_קדרה*]

אהבתולם,
אני לא יודעת איך לתאר את הסיטואציה, כי רוב מה שאני זוכרת מהפסקה הוא זה שילדים לומדים מהגדולים מהם (במעט יחסית).
סביר שזה היה בתיאור של השגרה - הילדים סביב הנשים, הקטנים יותר קרובים יותר, פעוטות משתתפים עם מסננת קטנה, הגדולים יותר מתרחקים יותר.
אבל אני לא בטוחה אפילו בזה.

[כובע_קסמים*]

הקטנה בת ה - 4 מדברת ע סבתא
ש' : "את יודעת כמה זה 10+10?
סבתא : כמה?
ש' : 20
סבתא : "איך את יודעת?"
ש' : "אני לומדת מיונתן" (האח בן ה -6)
סבתא : ומאיפה הוא יודע?
ש' : הוא לומד לבד

[רותם*]

באתיופיה הילדים כל הזמן לומדים מהילדים הגדולים מהם. הם כל היום בחבורות, עם הורים ברקע (אם בכלל).
אחשלי סיפר לי איך ראה בן שלוש בערך, מלמד את אחותו הקטנה שעוד בקושי הולכת - לזרוק אבנים על מכוניות. הוא אמר שהוא צלף מעולה P-:

[אוד_ליה*]

באתיופיה הילדים כל הזמן לומדים מהילדים הגדולים מהם.

לא מדוייק, תלוי איפה...
משיחה עם תלמיד שלי שעלה בגיל 10 +-, יש בית ספר, אין חוק חינוך חובה.
עדיין מדהים לשמוע סיפורים משם... למשל על איך שהם חיים עם החיות, וכו' (לבחור ההוא היו גורי אריות (!) בחצר בתור חיית מחמד...)

[רותם*]

_באתיופיה הילדים כל הזמן לומדים מהילדים הגדולים מהם.
לא מדוייק, תלוי איפה...
משיחה עם תלמיד שלי שעלה בגיל 10 +-, יש בית ספר, אין חוק חינוך חובה._
כן, ממש לא התכוונתי שהם מלמדים את הקטנים איך לקרוא ולכתוב (לגבי זה, אין לי מושג).
הם מלמדים אותם איך לזרוק אבנים, איך לשחק קלאס, איך לבקש כסף מתיירים, ואולי גם כל מיני מלאכות כמו לרעות עזים, לקושש עצים וככה.

[אלטר_אגו*]

הם מלמדים אותם איך לזרוק אבנים, איך לשחק קלאס
גם אצלנו! רק שאצלנו הם לא מרבים לרעות צאן או לבקש כסף מתיירים.

[אוד_ליה*]

D-:

[ג'וניפר_והמשפחה*]

זה דף מעניין מדי מכדי לא להיות במה חדש.

[פומיקי*]

בהחלט דף מעניין מאוד.
גם אצלנו הלמידה היא אחד מהשני. קצפת לומד מצוין ממרמלדה איך לנתב את הצעקות לכיוונים נכונים ומרמלדה לומדת משוקו איך כותבים וקוראים.
שוקו לומדת מהסביבה כל מה שהיא יכולה בזכות יכולות אישיות של ניתוח והבנה.

[דורון*]

זה דף מעניין מדי מכדי לא להיות במה חדש.