חינוך ביתי ובית ספר בקנדה

לפני כמעט חודשיים ארזנו כעשרים מזוודות ,נפרדנו בדמעות מקרובים וחברים ועלינו, אור ואני וחמשת ילדינו על מטוס לקנדה לתקופה של שנתיים לצורך לימודים .
רציתי לכתוב פה מעט על המצב החוקי של החינוך הביתי ועל הנסיון שלנו פה,
בינתיים נראה כי המצב החוקי והמצב בשטח תואם השאיפות האוטופיות שלנו בתור מחנכים מן הבית בישראל בעבר ובעתיד, לכן רציתי לשתף את חברי לרעיון
באפשרות כי יש מקומות המתנהלים כך , במיוחד בזמנים שיש התנגדויות קשות מבית ומחוץ לנסיונות להסדיר את הנושא.

אני אתאר את השתלשלות הענינים אצלינו:
כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים החלטנו לבדוק את אפשרות הביקור החלקי בבית הספר, ראינו שחוגים הם די מחוץ לתקציב שלנו ורצינו לתת לילדים אפשרות כלשהי ליציאה חלקית מהבית והחשפות לשפה ולתרבות המקומית, הרגיש לי שאני מקצצת את כנפיהם כשאני לא מספקת כלים להתמודדות עם הסביבה דוברת האנגלית, הרגשתי גם שבגלל תקופת השהייה המוגבלת שלנו , הילדים לא יספיקו להנות מהחוויה.
בקיצור מלאת חששות ולחוצה כמו שאני , רציתי לבדוק את האפשרויות הפתוחות בפנינו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הזו.

אור התקשר לבית הספר הציבורי המקומי ושאל, בעילום שם כאמצעי זהירות, לגבי האפשרות של השתלבות חלקית בבית הספר , המנהלת מיד אמרה שאין כזה דבר ושמי שנמצא באיזור הרישום פשוט צריך להרשם ולבוא לבית הספר. די נבהלנו ונסוגנו.
אחת השכנות המקסימות ששוחחתי איתה על הנושא התנדבה לגשת לבית הספר ולדבר עם המנהלת על הנושא בלי להזכיר את שמנו, הסכמתי בתודה .
מסתבר שבינתיים המנהלת התעשתה ובדקה והדפיסה את הנהלים והטפסים במחשב , מסתבר שלא היה לה נסיון קודם עם חינוך ביתי או ביתי חלקי. שכנתי קתי הביאה לנו את הניירת וכך נוכחנו לדעת כי יש נוהל מסודר לרישום לחינוך ביתי, פשוט טופס שצריך לרשום את שמות הילדים לסמן את אחת האפשרויות : חינוך ביתי מלא , או חינוך ביתי חלקי לחתום כי זו כוונתינו.
במידה ובחרנו בחינוך ביתי חלקי, יש אפשרות לבחור שיעורים ממערכת השעות ולהצטרף לאותם שיעורים במידה ומתחייבים להגיע אליהם בקביעות כמו יתר התלמידים.
אמשיך מחר

נהר, תודה על השיתוף.
קוראת בעניין. נשמע מצויין...

שלחתי את איחוליי עם אחותך ועם גיסתך, אבל מוטב ישירות - המון הצלחה ושגשוג!

אם את צריכה טיפים להתנהלות בחורף קפוא, אשמח לפטפט. אבל הטיפ מספר אחת הוא - מצאי לך קהילה. רצוי קהילת חנ"ב. מדהימה שם העזקה ההדדית והחברות והשירותים שקבוצות כאלה יכולות לספק...
שוב, שיהיה בהצלחה לכולכם בהתערות מהירה ושהייה נעימה.

איזה כיף לשמוע ממך!
תודה על שאת מתאמצת לכתוב.

_איזה כיף לשמוע ממך!
תודה על שאת מתאמצת לכתוב._
ושיהיה המון המון בהצלחה.

מעניין... מחכה להמשך

מרתק! מחכה להמשכים!

הי נהר,

אנחנו התחלנו בקנדה - בטורונטו. לא יודעת איפה אתם נמצאים...

חוקית לא יידענו אף אחד - הוצאנו את הילדים מבית הספר (בהתחלה כן שלחנו) ואף אחד לא התעניין מה קורה
חברתית היינו קשורים בעיקר לשליחים מהארץ

היתה תקופה שהתחברנו לקבוצה של חינוך ביתי, שעשו קבוצות לימוד לילדים בימי שישי - היה כייף, אבל אני לא זוכרת עכשיו איך הגעתי אליהם - דרך האינטרנט איכשהו.

בטח הגעת כבר לקבוצה של יאהו
[email protected]

בזמנו נהנתי מן הפעילויות בספריה הצבורית, שעת סיפור וכו', הכרנו שם קצת אנשים וילדים. גם אהבנו ללכת לבריכה ולקולנוע (שניהם יותר זולים מפה - קולנוע בצהריים אצלנו עלה שני דולר). חוץ מזה נורא אהבתי את valu village, הרשת של היד השניה. שהינו לצורך פוסט ומצבנו הכלכלי היה ממש על הפנים, כך שלא יכולתי לקנות משחקים וצעצועים וספרים וחומרי יצירה כמו שהייתי רוצה, אבל שם תמיד מצאנו כל מיני דברים משונים שאפשר היה לעשות מהם דברים, וצעצעוים וספרים ובגדים כמובן. לשם הייתי לוקחת את הילדים על סעיף בידור והתצטיידות, במקום ללכת לקניון ולהתעצבן כל הזמן שאני לא יכולה לקנות להם מה שהם רוצים. האמת, אחד המקומות שאני מתגעגעת אליהם.... (אני נורא אוהבת יד שניה).

מאחלת שנת מייפל טובה ומתוקה!

וואי נהר,זאת הזדמנות לשלוח לך חיבוק, שנה טובה והמון בהצלחה.
מירב

שלום, שנה נהדרת לכולן ותודה על האיחולים, אנחנו בעיר קטנה בשם ווטרלו, חיים כאן בקהילה קטנה של חמישים בתי אב שגרים בקו אופ דיור, גם על זה אני רוצה לספר בהמשך. בינתיים לא התחברנו לקהילת החינוך הביתי כיוון שכרגע יש לנו יותר מדי מעגלים חברתיים להכיל (הקו אופ, הקהילה היהודית, והמשפחה של אור בטורונטו, ושלא לדבר על הקשר עם יקירינו מישראל שחשוב לנו לשמור) נראה בהמשך... שמעתי שבחורף הכל מרגיש קצת אחרת....

בהחלטנו לנסות ולקחת כמה שיעורים בבית הספר לצורך לימוד השפה, התערות ופשוט יציאה מן הבית, בינתיים עברנו שבועיים מתוך חודש הנסיון שהקצבנו עד לבחינת הנושא מחדש, ואני מרגישה שעולות כל מני תובנות.
שלושה מילדינו משתתפים ב"ניסוי" , הבכורה, בת כמעט 11 בחרה ללכת לכמה שעורים בכיתה ו', בתחילה כל שיעור במערכת נשמע לה מפתה ומעניין, ולבסוף היא ההסתפקה בכמהואף אחד מהם לא מעניין אותה, בינתיים היא נהנתה רק מהסיפורים שהמורה קוראת להם בקול, היא מבינה את רוב מה שאומרים אך מדברת רק מלים ספורות, תמיד השפה היתה אחד הכלים החשובים בשבילה והיא מרגישה תסכול מזה ששפתה העשירה לא משמשת אותה פה, אבל אני חושבת שזה לא בדיוק נכון, כיוון שאמנם אין לה עדיין אפשרות לענות כפי שהיתה רגילה אבל היא יכולה לתרגם לעצמה את ההתרחשויות והשיחות בצורה מקסימה.
היא שמחה והופתעה לגלות שמבחינת חומר לימודי אין לה בעיה להשתלב והיא בעצם לא "הפסידה" דבר, אני חושבת שזה תורם לה להערכה העצמית וגם להערכת החינוך הביתי.
אשוב אח"כ

נהר - נסי את קהילת החנ"ב בקיצ'נר. זה לא רחוק, והבנתי שיש שם די הרבה משפחות, אולי אפילו כמה קהילות.

את הפורום של mothering ניסית?

(גם אני בקנדה, בטורונטו. לא בחנוך ביתי. ובכל זאת אם תצטרכי טיפים, צרי קשר).

את מכירה את קבוצת יאהו של אנסקולינג קנדה?

אנחנו בדרך לקנדה. עוד חצי שנה ככה.

תודה על הקישורים, כאמור, כרגע אני לא מחפשת עוד קשרים, אבל אולי בעתיד.
כל מי שבסביבה מאוד מוזמן לבקר .
אתמול היינו ביום הורים בבית הספר,כל אחד מוזמן להביא כיבוד ולהתכבד, לסייר בכיתות ולפגוש את המורה. היה נחמד ונעים, בכלל האווירה פה מאוד שונה מבתי ספר שאני מכירה בארץ, המורות נעימות ושקטות וכך גם התלמידים, אין צעקות. יש סדר מופתי , בבוקר ואחרי הפסקה הילדים נכנסים בטורים לפי כיתות דרך כניסות שונות, כך כנראה הם גם יוצאים, זה נעשה ללא מתח כי כך הם מורגלים, המורה עומדת בדלת ומברכת אותם ומתענינת בשלומם , משתתפת בצערם אם הם עצובים.הכיתות יפות, ויש פחות מעשרים ילדים בכיתות הנמוכות, חומרי לימוד ומכשירי כתיבה מסופקים בבית הספר, בהפסקות המורות והמנהלת מסתובבות בחצר ומשוחחות עם התלמידים בחיבה ועדיין בית ספר הוא בית ספר, לומדים חומר מוכתב, בזמן מוכתב ובדרכים מוכתבות גם אם לעיתים גמישות זה לא בית ולא משפחה. לבלות שם חמישה ימים בשבוע למשך שעתיים כל פעם זה ממש הרבה , נראה לי שפעמיים בשבוע היה מינון מתאים יותר ואולי בהמשך זה יתאפשר.

ביום הראשון ללימודים שני הצעירים יותר בגילאי שמונה וחצי ושש ביקשו להשאר עד סוף היום ואני אמרתי שנדבר על זה בתום החודש הראשון, בינתיים לא חזרה הבקשה, היו ימים שממש לא התחשק להם ללכת אבל ככל שהם מבינים יותר את ההתרחשויות ומרגישים יותר בנוח הם הולכים יותר בשמחה.

אתמול היינו ביום הורים בבית הספר

מי היה מאמין

היינו בקנדה שנה.
יש שם את מערכת החינוך הטובה ביותר שהייתי יכולה להעניק לילדיי. בא לי לבכות שאני נזכרת בזה. מורות מדהימות, מתוקות, רגועות, חכמות ובעיקר חמות ומחבקות ואוהבות ומכילות.
ילדים מדהימים שכולם היו חברים טובים של ילדיי.
עבורי הגנים שהילדים שלי היו בהם- שווי ערך לחינוך ביתי. הגיעו שני זאטוטים בלי שפה וחזרו לארץ עם שפה ומלאים באושר וחוויות. לפני כמה ימים הגדול שלי שהוא בן 4 וחצי ביקש לחזור לקנדה )-: מתעניין אם עכשיו בוקר או לילה בקנדה.
מדהים לגמרי! לא יודעת ולא ברור למה בעצם החינוך בארץ אינו כזה. הגן מחולק לכיתות. בכיתה המורה שהיא גננת נקראת "טיצ'ר"- ויש גם סייעת (בחורה בת 24 עם תואר ראשון בפסיכולוגיה) כל כך שקט ונעים שם. הילדים עסוקים בפעילויות של יצירה, משחקי דמיון ועוד.
לא צועקים, לא עסוקים באלימות מילולית ופיזית.
כיתות קטנות. מקסים!
ההורים מאוד מעורבים. יש דגש על אוכל בריא ומזין. יש דגש על אלרגיות וחל איסור מוחלט להכניס מוצרים שמכילים בוטנים ואגוזים לגן.

נבט, איפה בקנדה?

ואוו. נהר באמת מי היה מאמין. (-:

גדול גדול

נבט - לא ידעתי שחזרתם.

אנחנו אמנם לא בחינוך ביתי, ובאיזור אחר, אבל בינתיים החויה שלי מבית הספר הציבורי היא טובה. הכתות קטנות, היחס אישי, כל ילד מתקדם בקצב שלו וגם מקבל זמן אחד על אחד. יש כבוד בין הילדים ולמורים. והילדה מאוד מאוד נהנית שם ומחכה כל יום ללכת לביה"ס.
ולמרות מחשבותי על חינוך ביתי, לא בטוח שזה מתאים לה, ואני סקרנית לגבי האמצעית, שתתחיל שם טרום חובה בשנה הבאה.

נהר - מחכה לשמוע עוד חויות, ובעיקר לדעת איך אתם מתאקלמים באופן כללי ואם את צריכה משהו...

גם בעיני מאוד מוצאת חן השלווה והנעימות בה מתנהלים כאן, ובזכות זה אני אכן רוצה לנצל את האפשרות הזו בתור חוג ובכל זאת התחושה שלי היא שאחרי שילמדו אנגלית אין להם ממש מה לחפש בבית הספר, וודאי לא חמישה ימים בשבוע, זו מחוייבות ומגבלה גדולה בשבילנו, בינתיים אני מרגישה שרבה התועלת מן הנזק אבל בעיקר בתור חוויה זמנית, לבלות ימים ארוכים ושנים ארוכות במוסד מרגיש לי פשוט יותר מדי.

היום הם היו במעין צעדה קצרה ע"ש טרי פוקס שהוא גיבור לאומי פה, הוא חצה כרות רגל את קנדה והגיע כנראה למחצית הדרך עד שמחלת הסרטן הכריעה אותו, מטרתו היתה גיוס כספים למחקר הסרטן, ומאז מותו מתקיימים אירועים כאלה בכל רחבי קנדה ומגייסים כספים לאותה מטרה. זה מה שהסבירו לי בכל אופן.
כך שהיום את השעתיים שלהם הם בילו מחוץ לבית הספר.
כשבאתי בהפסקה לאסוף אותם , בתי בת השמונה הסתובבה יד ביד עם ילדה אחרת והייתה ממש מאושרת. זו עוד דוגמא לגישה המקבלת פה: המורה לאנגלית כשפה שנייה מוציאה כל אחד מהם מן הכיתה לשיעור פרטי, הגדולה והקטן שמחים על השיעורים האלו אבל לאמצעית היה המעבר בין הכיתה לשיעור פרטי קשה, והיא בקשה שלא להשתתף בשיערורים הפרטיים , דברתי עם המורה והסברתי את המצב ובפעם הבאה היא הזמינה את תמה עם ילדה נוספת מהכיתה, ועשתה להן מן שיעור חשבון ואנגלית עם עדשי שוקולד (סליחה על הכפירה ) והן קבעו כי כל פעם הילדה הזו תצטרף . זו דוגמא לגמישות של ההתנהלות האנושית במערכת .

תודה על הצעות העזרה, כרגע אנחנו מסתדרים יופי, אבל תמיד נשמח לפגוש חברים, אם אתם בדרך לניאגרה פולס, אנחנו במחצית הדרך. ומס' הטלפון שלנו הוא 5198847837

נבט, איפה בקנדה?
מונטריאול.

נבט - לא ידעתי שחזרתם.
נאלצנו לשוב. אבי האהוב היה על ערש דווי ובאתי להיפרד ממנו ולתמוך באמי. אני שרויה באבל כעת. קשה לי בכלל לתפוס את כל העניין ולהתמודד עם האין המוחלט ועם היתמות...
החלטנו להישאר בארץ לעת עתה. מקווה שעוד תהיה לנו הזדמנות לחיות מעבר לים.
לילדים זה היה שינוי אדיר וטוב, ראיתי את התמורה. הקטן עוד היה איתי, הגדול שהיה איתי עד גיל שנתיים ותשעה חודשים, רק פרח מכל העניין, ראיתי את האושר וכמה הוא חיכה כבר ללכת לגן לאחר סופי השבוע הארוכים.
אני מתגעגעת מאוד לקנדה. תקופה לא קלה...

נבט, משתתפת בצערך.

אנחנו כבר קיבלנו בדואר מכתב פטור מבית ספר "כיוון שילדינו מקבלים חינוך מספק בבית"
בהחלט מעורר השראה כמה ההליך פשוט ומכבד.

נהר,
הילדים שלנו הולכים לצופים הקנדיים. גם מאוד שונה מאשר בארץ. המדריכים הם הורים והכל מאוד מסודר. למשל, מותר להשאיר את הילדים רק אם נוכחים שני מדריכים, כלומר מראש מנטרלים אופציה של ניצול מיני.
הפעולות קצת מרובעות והמדים עושים לי רע אבל יש מחנות מדהימים. דגשים קנדיים - אקולוגיה, סובלנות תרבותית, עזרה לקהילה. מאוד-מאוד מעביר את החוויה הקנדית. לא חינם אבל בתשלום סימלי.
אתמול בדיוק אספנו את הבן מסופשבוע בהרים. ככה נראה המחנה:
SsqnEfhl]+מחנה צופים 3I[/po]/AAAAAAAAACE/VIoSfTFJZS4/s640/056.JPG

בקיצור, נראה לי משלים מצויין לחינוך ביתי.

המקום שאנחנו גרים בו נקרא קו-אופ דיור, בקו-אופ הזה יש חמישים יחידות דיור בגדלים שונים, על הקרקע, וביניהם שטחים ציבוריים וגם מבנה ציבורי. הרעיון הוא שהמבנים והקרקע נקנו ונבנו ע"י לקיחת משכנתא אשר משולמת ע"י החברים בקו-אופ, והם גם הבעלים, כל עוד הם חברים, כלומר מתגוררים ומשלמים את שכר הדירה.
הקו -אופ הספציפי הזה הוא "אקולוגי", כלומר הבתים תוכננו בצורה חסכנית באנרגיה , וגם כל התכנון האזורי הוא ברוח ידידותית לאדם ולסביבה.
אני אפרט יותר בהמשך

נשמע מדהים. מה גם שאתמול ראיתי את התמונות שלכם. (עשו לנו מצגת P-: )
המקום שאתם גרים נראה מקסים, הבית והאזור. וגם הילדים נראים מאושרים.
שימשיך לכם בכיף ובשימחה @}

ואוו, איזה כיף. נשמע שאתם חווים המון התנסויות חדשות ומרגשות.
תמשיכי לכתוב. הכי כיף זה לקרוא סיפורים מחו"ל....

תודה.
בדירות יש חלונות גדולים על הקיר הדרומי שמכניסים בקיץ כל קרן שמש, כך שהבית נעים ומואר יותר מרוב הבתים שהכרתי, הקירות מנוצלים לאחסון בנישות שונות ויש בהם גם מעין חלונות, לכל דירה יש גם יציאה לחצר אחורית.
את מבנה השכונה קשה לי לתאר אז אני אוסיף קישור http://beavercreek.coop/map
בעצם באתר הזה בכלל אפשר לקבל תמונה כללית על המקום והחזון שעומד מאחוריו,שמדבר על דיור במחירים סבירים לקהילה מגוונת, שמאזנת בין צורכי הפרט והכלל, ומשתדלת לצמצם פגיעה בסביבה (האנשים פה גם מעורבים בשיקום וייעור מחדש של אזורים מופרים) ומנסיון קצר מועד בינתיים אני יכולה לומר שבעיני זה ממש נהדר שיש מקומות כאלה, המקום עצמו והאנשים שבחרו לגור בו יוצרים קהילה נעימה, שמהווה אלטרנטיבה לחיי ניכור בעיר. הבתים צנועים והשכנים מאוד טובים בעיניי.

כמה נעים לישמוע ממך.
אוהבת מאוד, מאוד

החוויה שלכם נשמעת מדהימה ומרתקת.
אצלנו כל הזמן סופרים את החודשים לחזרתכם בהרבה געגועים ואהבה.
כיף, כיף של דף. תודה.
נרקיס.

תענוג של דף.

חיבוק גדול גם ממני!

חמים ונעים פה אתכן, תודה.
כרגע אנחנו נהנים מהשילוב של בית הספר והחינוך הביתי, או אולי הייתי פשוט קוראת לזה בית ספר במינון נמוך, בתור שוחרת פרמאקלצ'ר קשה לי שלה להשתמש במשאב הזמין שאני מחשיבה כ"קורס באנגלית ובתרבות מקומית", מצד שני אני רואה כמה החינוך הביתי אפשר לילדים שלי להיות גמישים ברוחם וסקרנים ואני רוצה שזה ימשיך להתאפשר להם. אני לא יודעת כמה השהייה במסגרת גוזלת מהם את חירותם. כרגע המצב הוא שהם נמצאים במשך 10 שעות שבועיות ואני הייתי מעדיפה שש. צרות של עשירים...
נחמד לראות את הילדים לומדים שפה חדשה, כל אחד בסגנון שלו. מבין שלושת הבוגרים אחד משתמש בכל מילה שקלט בעל פה לחבר שיר קטן ומחבר אותה למילים אחרות ומשחק איתה כל מני משחקים, אחת אוצרת בתוכה ובינתיים עוסקת בקריאה וכתיבה, ואחת רק מתבוננת מן הצד עד שאין לה ברירה אלא להשתמש בשפה.
מבחינה חברתית הצעירים מסתדרים עם מחוות ומגע ליצור תקשורת, וגם מאוד נהנים רוב היום פשוט לבלות ביחד בבית אך הבכורה בשלב שהיא לא ממש מתענינת באחיה ולא יוצרת קשר עם אחרים כיוון שהיא זקוקה לשיחה, ליכולת להביע את דעתה ואת אישיותה באמצעות שיחה,האנגלית המגומגמת לא מחפה על החוסר בשפה העשירה והקולחת שלה, לכן היא מאוד שמחהלפגוש ילדה ממש בת גילה ממשפחה ישראלית בעיר הסמוכה, הם הגיעו ממש לפני שנה לתקופה של שלוש שנים, מה שמדהים הוא שהבנות חולקות עניין משותף והן התחברו כמעט מיד ונהנות מאוד יחד כאשר מתאפשר להפגש.

הילדים שלנו הולכים לצופים הקנדיים. גם מאוד שונה מאשר בארץ. המדריכים הם הורים והכל מאוד מסודר.
גם שלי בצופות, ובסוף השבוע הזה מכרנו עוגיות

המדים הם לא הברקה אופנתית, אין מה לדבר. אבל אני מאוד אוהבת את המדריכות, אוהבת שהן אמהות מתנדבות ועוד סטודנטית מקסימה מהקולג' המקומי. יש לנו קו-אופים באזור אבל קשה עד בלתי אפשרי להשיג מקום אפילו ברשימת ההמתנה, כי בניגוד לקומפלקסים להשכרה, דיירים שכבר מוצאים שם בית לא עוזבים כל כך מהר.

לנו היה מזל גדול , גם בנוגע לקבלה לקו אופ, הסתבר, שאנשים מחכים שנים ברשימת ההמתנה עד שמתפנה משהו, ואנחנו נחתנו כמעט ישר לכאן.
האווירה פה היא של חופש ומקום בטוח וחופשי ,ממש כמו בקיבוצים קטנים בארץ, מה שלא מאפיין שכונה טיפוסית פה בעיר או באיזור.
אחד העקרונות הוא של גיוון אנושי וזה ממש מוכיח את עצמו , יש אנשים מכל גיל וממצבים משפחתיים שונים, כיוון שכך אנשים יכולים יותר לתמוך אחד בשני והקהילה יותר יציבה.

יש אנשים מכל גיל וממצבים משפחתיים שונים, כיוון שכך אנשים יכולים יותר לתמוך אחד בשני והקהילה יותר יציבה.
אנחנו בשכונה ותיקה, לא בקו-אופ אלא בבית. כשהשכונה היתה חדשה היא נראתה בדיוק כמו השכונה מ"המספרים של אדוארד", היום כבר לכל בית יש אופי משלו. במקרה הפרטי שלנו הקהילה התגבשה דוקא סביב בית הספר השכונתי, שבו אני שורצת שעות רבות כמתנדבת. אבל יש הרגשה של קהילה גם בשכונה עצמה. השכונה מאוווד מעורבת, מהגרים וותיקים, אנשים מכל הצבעים וכל הקשת הסוציו אקונומית, אבל איכשהו התמהיל יצא מוצלח מאוד.

את מבנה השכונה קשה לי לתאר אז אני אוסיף קישור
נשמע ונראה מקסים. יהיה לכם קשה לעזוב (-;
רק בשביל השם - Beaver Creek היה שווה להיכנס, וגם החזון פשוט ויפה.

האווירה פה היא של חופש ומקום בטוח וחופשי
כשאני קוראת את זה אני מיד חושבת על מתחם סגור, עם שער או שומר. אבל אז אני נזכרת שזה לא בארץ, אז אני כבר לא בטוחה...
(-:

שליחה על ידי נהר* » 27 דצמבר 2009, 15:53

הביטחון מגיע מזה שלכולם איכפת וכך טם מישהו זר מסתובב מישהו יברר מה הוא רוצה ומה כוונותיו ואם לילד או מבוגר יש בעיה מיד יציעו לו עזרה.

אנחנו כאן כבר חמישה חודשים, איך שהזמן רץ, משתדלים להיות פעילים בקהילה, אור השתתף בבנית מתחם ההחלקה, ארגנו הדלקת נרות, ואני שותפה בארגון מועדון לילדים בו נפגשים שעה בשבוע ועושים יצירות , שומעים סיפור , זו הזדמנות לילדים שלי להתרועע עם האחרים ואח"כ הם קובעים לפעמים עם חברים. כך שאנחנו משתלבים ומרגישים יותר ויותר בנוח, אכן כבר מרגישים שיהיה קשה לעזוב.

הילדים עדיין הולכים לביה"ס באותה מתכונת,הם עושים את זה ברצון ונהנים ממה שיש למסגרת להציע, הם תפשו בטחון ומתבטאים יותר, אמנם באנגלית רצוצה אבל ברגע שזה התחיל אני מאמינה שזה כבר יזרום, אני חושבת שהתהליך היה הרבה יותר איטי באופן טבעי ובגלל שבאנו לשנתיים לא היתה לי סבלנות. ובכל זאת ,קצת קשה לי עם היציאה התכופה שלהם לביה"ס, אני כל כך נהנית מהרוח החופשית שלהם ובתור פולניה טובה גם חרדה לה...חוששת שיהפכו למסגרתיים מדי, שיקשרו לימוד עם דברים חיצוניים, שיקראו בשביל לקבל פרס-סרט כחול ויקוו למילה טובה מהמורה. מצד שני אני לא אוהבת לפעול מתוך חששות, אני שמחה שיש להם הזדמנות לחוות משהו שונה וחיובי מבחינתם ובעיקר שמחה שזה לזמן קצוב.
בקיצור ברגשות מעורבים, כשאני חושבת על זה ,תמיד היו לי רגשות מעורבים לגבי כל יציאה שלהם מהבית, גוזלים שלי.

מפרסמת גם כאן את מה שכתבתי על החוויה שלנו בבריטיש קולומביה:

כדי לחנך בבית בצורה חוקית צריך (למיטב הבנתי) להיות קשורים למוסד כלשהו שמסדיר את זה. יתכן שזה אפשרי ישירות מול משרד החינוך אבל אני לא מכירה אף אחד שעושה את זה.

המוסד בו בחרנו השנה הוא Self Design.
בSD יש אתר דרכו ההורים אמורים לבצע את כל התקשורת עם המנחה שלהם והמוסד עצמו. משהו מקושט כזה שמזכיר לי את Club Penguin בעיצוב אבל ממש לא דומה מבחינת הכיף. להיפך. הממשק שם מביא לי חלסטרה. לא משנה. מי אמר שלהיות אמא זה רק כיף.

הדרישה מאיתנו כהורים היא:

לתכנו תכנית לימודים שנתית
לדווח דיווח שבועי על הלמידה.

אבל זה לא אומר שSD מתאים רק למי שעושה בית ספר בבית. אני מתרשמת שהם יצרו תנאים מתאימים לכל הגישות שאפשר למצוא אצל לומדי הבית, כולל אנסקולרים רדיקלים.
בשביל תכנית הלימודים יש תבנית מחולקת לנושאים (כישורי חיים, wellness, תקשורת בינאישית, מתמטיקה, שפה וכו') בכל אחת צריך לכתוב יעדים ואמצעים להשגתם. התבנית כוללת פירוט תת נושאים ואפשר להיעזר גם בתכניות לדוגמא. לא צריך להמציא את הגלגל רק לחשוב על הילדה שלך ולראות מה את רוצה בשבילה השנה.
וזאת לא צריכה להיות כתיבה אקדמית קשיחה. אפשר לכתוב מה ואיך שרוצים, בסגנון חופשי בלי לשמור על אחידות. הרעיון הוא (לתפיסתי) לזכור שיש תחומים שעלולים לחמוק מהעין או הלב כשמתרכזים בנקודות החוזק של הילד. צריך לזכור לכסות, או לפחות לתת את הדעת, על כל תחומי החיים.
אחר כך בא היועץ ומעבד את התכנית לכדי משהו שמשרד החינוך יודע ללעוס. בגלל זה לפעמים מה שאמא כתבה ומה שמופיע אחר כך באתר לא נראה בדיוק אותו הדבר.

אני חושבת שזה מייצג יפה את התפקיד שלהם בסיפור. הם עוזרים לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ועדיין לקבל חותמת של משרד החינוך על זה.
ולמה טובה החותמת?
בשביל החוקיות ובשביל הכסף.

מה שההורים מקבלים זה:

יועץ שעוזר להם בביצוע המטלות (או מזכיר להם בעדינות שהם לא ביצעו אותן) ונותן עזרה ורעיונות אם יש צורך.
כסף. סביב 1200$ לילד לשנה.

בשנה יש 39 שבועות לימוד, בסוף כל שבוע (או קצת אחר כך) יש להגיש דו"ח המפרט באיזשהו אופן 2-3 חוויות שאפשר לקרוא להן חוויות למידה. אפשר יבש וקצר, אפשר ארוך ומשתפך, אפשר בתמונות ובוידאו. הכל הולך.

אבל זה לא בדיוק 39 דוחות כי יש 5 שבועות חופש שאפשר לקחת, והתכנון השנתי בא במקום דיווח שבועי וביקור של היועצת בא במקום דיווח שבועי (והיא כותבת את הדיווח) ויש שבוע בו עושים בחינה של התוכנית מול מה שקורה בשטח. קיצור, יותר לכיוון השלושים.

את הכסף מקבלים לצרכי רכישת חומרים או ציוד או תשלום למורים. צריך לנמק את הרכישות (השתמשנו בחלק מהתקציב שלהן כדי לממן חלק מהפסנתר).

בינתיים יוצאים לי דוחות מושקעים יותר או פחות – תלוי כמה זמן יש לי להתעסק עם זה. אבל זה נחמד. אם עושים את זה קריא זה תיעוד נחמד. בגלל זה התחלתי להעתיק לבלוג, שישאר גם לי עותק.
הבעיה היא שהיועצת המשקיענית שלי (וביררתי. לא כולם כאלה) מגיבה על כל פוסט שלי בתגובה ארוכה פי שלושה עם רעיונות והצעות וכאלה. ואני מוצאת את עצמי עונה לה ב6 מילים (בעיקר "תודה") ומוסיפה – סליחה שאני קצרה אבל יש לי דוחות לכתוב…
לא יפה מצדי.
מקווה להשתפר.

חוץ מכל מה שתיארתי – הציעו לנו לקבל שיעורי אנגלית. זה תקציב נפרד (כמדינה של מהגרים אני מניחה שזה עניין שגרתי ונפוץ בכל מוסד חינוכי – אנגלית כשפה שניה).
אחרי שמצאתי מורה מקומית והעברתי את פרטיה לקח פחות משבוע עד שקיבלתי טלפון מהפונקציה המתאימה בSD שהודיעה לי שכל אחת מהבנות מקבלת שעתיים בשבוע ל3 החודשים הקרובים ואחר כך נראה.

התחלנו אתמול.

חזרתי לדף עם תינוק אחד נוסף

אחרי שנת לימודים אחת, בה הלכו לבית הספר באופן חלקי, החליטו ילדי ללכת השנה ליום לימודים ארוך. אני החלטתי לאפשר להם , בהנחה שמדובר בשנתנו האחרונה בקנדה.
הילדים השתלבו היטב ובקלות בכל מקצועות הלימוד (לפני כן היינו בחינוך בתי חופשי), הם נהנים ואני מודה על ההזדמנות שניתנה להם לחוות ולטעום ממנעמי המסגרת .
אני מאוד מתגעגעת לשפע פנאי שהיה לנו לפני כן, לאחריות המשפחתית על החינוך, ליחד. ירווח לי מאוד כאשר נשוב לחינוך הביתי.
מנסיוני הצנוע הסקתי שממש לא קל להשתמש במערכת החינוך מבלי להשאב אליה , ואני מניחה שהיציאה ממערכת החינוך תצריך השקעת אנרגיות.

מה את סחה... המממ...
כי חשבתי לאפשר לילדות להשתלב בחלקיות בבית הספר היסודי המקומי.
טוב. נחשוב שוב.

חזרתי לדף עם תינוק אחד נוסף
מזל טוב

מזל טוב

איזה יופי שבאת לבקר!
מזל טוב!

_איזה יופי שבאת לבקר!
מזל טוב!_

(אנחנו קצת מכירות)

איזה יופי שבאת לבקר!
מזל טוב!

נשמע מקסים איך שאתם חיים....איך אתם והילדים מקבלים/מתמודדים מצד אחד עם הזמניות ומצד שני עם החיבור הרגשי שנוצר....וואו, לעזוב את כל זה...

תמשיכו להנות.

מזל טוב נהר|תינוק|!

מזל טוב! @}

מזל טוב
איך קוראים?
ספרי קצת
לילך

מזל-טוב!

תודה על הברכות, שם הרך הוא אשר נתן ברכה, על שם אמי היקרה.

וחזרה לעניין התרשמותי מן המסגרת, בהשוואה לחינוך אותו אני מעונינת להעניק לילדי:
כיוון שמדובר בשעות רבות , חורה לי חד הגילאיות בבית הספר.
אחד הדברים שנגרמים משהייה בקרב קבוצת הגיל הוא השוואה מתמדת בין הילדים, אם מישהו מצליח יותר ממני והוא בן גילי, מה זה אומר עלי? ואם אני מצליח יותר מה זה אומר עלי? (על זה כתב אור ב למה אהבתי את בית הספר ולמה זה עבר לי ואני רואה כעת איך בנו עובר את אותו תהליך, מקווה שזה בר תיקון )
בחברה רב גילאית, קל יותר לילד להשתלב בתפקידים שונים, לא רק מלכת הכיתה,מקובלים או לא מקובלים וכאלה.
למשל, אחת הבנות שלי אוהבת להתלוות לגדולים יותר בתור מתבוננת , ולהיות מעין מנהיגה חיובית לצעירים , בחברה בלעדית של בני גילה היא מוצאת את עצמה מבולבלת בסבך האינטריגות.

מזל טוב! אנחנו נוסעים בעוד 6-8 שבועות. אם יהיה צורך, נחלוק גם מנסיוננו.

לגבי -
מנסיוני הצנוע הסקתי שממש לא קל להשתמש במערכת החינוך מבלי להשאב אליה , ואני מניחה שהיציאה ממערכת החינוך תצריך השקעת אנרגיות.
תודה שאת חולקת @}

גרמת לי לחשוב על זה לעומק. על זה שכשיש קבוצה, אפילו אם היא דפוקה וגרועה, יש בה משהו "ממכר" כמו סוכר וטלויזיה. סוכר בהקשרו הטבעי ובמידה הוא טוב. טלויזיה היא מדיום שיכול להעביר דרכו תוכן נשגב ממש, אבל הקלות שבה המדיום והקליפה ממכרים יכולים הוביל לעליבות גדולה ולצריכת תכנים ירודים.
אני בטוחה שהחינוך המוסדי שם מצויין ושהקבוצה איכותית, ועם זאת, אני תוהה אם ילד יכול באמת "לאפשר" לקבוצה שלו להמשיך חצי מהזמן בלעדיו מבלי להרגיש לא שייך, וזה כאשר תחושת הצורך בשייכות חזקה במיוחד. קבוצת חנ"ב לעומת זאת, כאשר רוצים בחנ"ב, מאפשרת שייכות קבוצתית חזקה, בלי להרגיש "לא שייך" או "מפסיד" כי כולם בענייניהם כשאין מפגש ואתה לא מודר.

באותה מידה אני גם לא חושבת שאפשר שרק ילד אחד מבני הבית ילך למסגרת.
גם כי באיזשהו מובן הוא נהיה שגריר של צורת חיים אחרת שאני לא בטוחה שאני רוצה אצלי בבית

לתוך היום יום נכנס עולם מושגים שונה ומעניין שיכול, בטעות אופטית, להראות כמו משהו שמקובל עליי - כי אני יכולה לדבר עד מחר על האמונה שלי, אם אני מאשרת את ההיפך יומיומית בהתנהגות שלי, הילדים יראו אמת מסויימת אפילו אם ישמעו אחת אחרת. אם אני מתעוררת לשגרת יום בית ספרית, מכינה אוכל, מסיעה וכו' הרי שאני מאשרת גם לבני המשפחה הצעירים שזה מה שאני חושבת שצריך להיות. וגם כי נהיית לו משפחה אחרת שהמשפחה שלי לא חלק ממנה (בניגוד לקהילה או לקבוצת חנ"ב שבה בד"כ יש קשר רב גילאי ומעורבות חברתית גם של ההורים)

זה ככה, על רגל אחת, המחשבות שעלו לי בימים האחרונים בעקבות הדף הזה.

הי נהר, מזל טוב!

מנסיוני הצנוע הסקתי שממש לא קל להשתמש במערכת החינוך מבלי להשאב אליה , ואני מניחה שהיציאה ממערכת החינוך תצריך השקעת אנרגיות
המשפט הזה צד גם את עיני ובכלל הדף הזה בא לי בדיוק בזמן.
הגענו לארה"ב לפני 3 חודשים לתקופה מוגבלת של כ-3 שנים. אני בבית עם שתי בנות, 4.5 ושנתיים. להפתעתנו יש לנו חיי חברה עשירים, במיוחד עם ישראלים אבל לא רק, מצאנו גם חברות מקומיות. מאוד רוצים שהילדות ידעו אנגלית. המפגשים החברתיים של הגדולה אם דוברי אנגלית מאוד מתסכלים עבורה ומאוד מעייפים עבורי, שסופגת את הקשיים שלה וצריכה לתווך אינסוף במפגשים האלה. יש אפשרות לשלוח ל-preschool שזה גן לשלוש שעות ביום כדי ללמוד את השפה. אבל אני מפחדת שזה צעד חד כיווני. שבסוף השנה היא תרצה להמשיך לגן חובה ולביה"ס והנה יתפספס לנו החינוך הביתי. גם אני הייתי שמחה להתייחס אל המסגרת כאל "חוג מורחב" אבל למעשה, ואת זה אני מבינה גם ממך, זה לא ממש ככה.
מה את אומרת? אולי אנחנו סתם לחוצים והזמן יעשה את שלו והיא תשתלב באנגלית בכל מקרה?

ועכשו קראתי גם את מה שניצן כתבה וזה נתן לי עוד חומר למחשבה.

רמת לי לחשוב על זה לעומק. על זה שכשיש קבוצה, אפילו אם היא דפוקה וגרועה, יש בה משהו "ממכר" כמו סוכר וטלויזיה. סוכר בהקשרו הטבעי ובמידה הוא טוב. טלויזיה היא מדיום שיכול להעביר דרכו תוכן נשגב ממש, אבל הקלות שבה המדיום והקליפה ממכרים יכולים הוביל לעליבות גדולה ולצריכת תכנים ירודים.
על זה נאמר "המדיום הוא המסר"

המפגשים החברתיים של הגדולה אם דוברי אנגלית מאוד מתסכלים עבורה ומאוד מעייפים עבורי, שסופגת את הקשיים שלה וצריכה לתווך אינסוף במפגשים האלה.
נשמע קשה.
אני מאמינה שזה יקרה מעצמו בסופו של דבר, עם או בלי מסגרת, ולא רואה טעם מיוחד לזרז את זה דווקא באמצעות גן, בטח לא עם זה השיקול היחיד לשלוח.
נמשע שקושי חברתי דווקא אין (איזה כיף! קהילת חינוך ביתי כמו שצריך!)
מה עם איזה שיעור אנגלית לילדים, משהו בסגנון של חוג, מותאם לגיל? יש כזה דבר?

אכן כאשר הכנסנו את המסגרת לחיינו היא הפכה מאוד נוכחת בכל התחומים, בתחילה רצינו שהילדים יחוו קצת וילמדו את השפה, אני הרגשתי שהזרות מגינה עליהם והם יכולים לבחור פשוט בעמדת התבוננות, אבל לאחר זמן מה התפוגגה הזרות והם הפכו לחלק ואז מצאנו את עצמינו עובדים כדי "לעשות את זה כמו שצריך" ו"אם כבר , אז כבר" .

אצלינו "נהנים" מהניסוי הזה, הילדים בגילאי שבע עד שתים עשרה, אני מאמינה שהם יציבים ועצמאים מספיק להפיק משהו מבלי שיגרם נזק גדול מדי. את בני החמש ומטה אנחנו משאירים בבית, לתחושתי אין מקום להתערבות של טיפול, חינוך או לימוד חיצוני בינקות.

שליחה על ידי נהר* » 05 אפריל 2011, 02:21

בספטמבר אנחנו חוזרים לארץ בשמחה, אור יעבוד בבאר שבע ואנחנו צריכים לחשוב על התמקמות מחדש. שני הילדים בגילאי היסודי יחזרו הביתה בשמחה, אך בת העשרה מתנגדת... נחייה ונראה!

בהצלחה במעבר.

איזה יופי!

אחי וגיסתי בבאר שבע אם אתם מעוניינים.

<באוניברסיטה>

תואר שני, לא סגל. יש לנו גם חבר בסגל.

איזה יופי!

שליחה על ידי מ_י* » 06 אפריל 2011, 18:33

ברוכים השבים.
אנחנו עשינו את הכיוון ההפוך - מבאר שבע לקנדה
הרגשנו בבית ולא-בבית בשני המקומות....

שליחה על ידי נהר* » 06 אפריל 2011, 19:37

תודה!

בהצלחה במעבר. איזה יופי!
חבל שהתפספסנו )-:

שליחה על ידי נהר* » 13 יולי 2011, 16:57

איה יופי שסיימנו את שנת הלימודים, הילדים בבית ואנחנו נהנים מהקיץ הקנדי לקראת חזרה לישראל בסוף אוגוסט.
ילד מס' 3 ארגן אתמול בית ספר למס' 4,5 ו6, והראה שהוא למד את הדבר החשוב ביותר בבי"ס כשאמר "היום יהיה לכם free time

תודה לאל שקיבלתי את הילדים שלי בחזרה!

נהר יקרה

כמה משונים החיים האלה, בחיי. מי היהמאמין שאת היא הכותבת כאן בדף הזה.
אכן אושר גדול כשהבית מתמלא חזרה בילדים בקיץ. מצפה בהתרגשות לפגישה איתכם באוגוסט.

נהר- נשיקות, מה שלום?
אנחנו בוונקובר,
בנתיים רק אני והילדים, גלעד מצטרף באוגוסט
אני ב6045635488
כמה את רחוקה?

שליחה על ידי נהר* » 14 יולי 2011, 03:40

ענת גם אני לא מאמינה שזו אני , אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים ופה ושם גם לתהומות עמוקים, את יודעת. גם פה ההתרגשות בעיצומה.
לילך, אני מניחה שזו את, ד"ש חם לכל המשפחה, גם מאור שאומר שוונקובר זה כארבע שעות טיסה מפה. וואו , מה את עושה שם בלעדיו? אני ב nohar.shalit בג'ימייל. או בorr.shalit בסקייפ

אופ...רחוק פה
לא תגיעו לוונקובר מתי שהוא לטיול?
אני אכתוב לך

לילך

שליחה על ידי שירה* » 29 יולי 2012, 23:35

נראה שעבר המון זמן מאז שהדף היה פעיל, אבל אולי בכל זאת נשארו פה כמה קנדים ביתיים?!

אני שירה, בוגרת חינוך ביתי בישראל הקטנה שמנסה לפלס את דרכה לקנדה..
לצערי נתקלתי בחומת ה12 שנות לימוד, או ליתר דיוק, חינוך שווה ערך ל12 שנות לימוד קנדיות.
מעבר לפתרון הבגרויות-בקשות-ממשרד-החינוך-תעודה של 12 שנות לימוד, אני מנסה למצוא פתרון של הוכחת החינוך שלי כחינוך שווה ערך.

אשמח לדעת (אם מישהו יודע) מה הפתרון הקנדי לקנדים בוגרי חינוך ביתי?
האם הם נחשבים בעלי 12 שנות לימוד? האם יש איזשהם טפסים,מבחנים או וואטאבר שמעניקים להם את התואר שווי-ערך-לבוגרי-12-שנות-לימוד?

תודה ושיהיה ערב נעים

שירה, ממליצה לך לשאול בקבוצת האנסקולינג הקנדית.
http://groups.yahoo.com/group/[po]Unschooling Canada[/po]/join

הי שירה, אם לא אכפת לך לספר במה את מתכוונת לעסוק בקנדה ולאן חשבת לעבור?
אנחנו בקלגרי אבל לא יודעים יותר מדי על הגירה וחינוך בייתי...

למה את צריכה?
לגבי קבלה לאוניברסיטה, הרבה אונבירסיטאות מקבלות בוגרי חינוך ביתי על בסיס אישי.
למשל: http://www.concordia.ca/admissions/unde ... uirements/
(יש פירוט מדויק של הדרישות: מכתב שמפרט את החומר שלמדת, מכתב מההורה המלמד, המלצה מגורם אוביקטיבי)

חוץ מזה, יש תוכניות לסטונדטים בוגרים (nature students ), שבה אפשר להתחיל לללמוד אפילו אם את לא עומדת בתנאי הקבלה, ולהמשיך על פי הציונים של השנה הראשונה. כמו בארץ, אבל בארץ זה מגיל 30, ובקנדה זה יכול להיות מגיל 21-25 (תלוי באונברסיטה)

אם הבעיה היא הגירה, את צריכה להתיעץ עם משרד שמתעסק בענין.

שליחה על ידי שירה* » 31 יולי 2012, 02:55

הי כולם, תודה על התשובות המהירות!
אני מתכוונת לעבור לאיזור מונטריאול ולטפל בילדים (Live-in caregiver) ומסתבר שללא 12 שנות לימוד הדלתות סגורות בפניי.
עד עכשיו תמיד "נחלצתי" מהמצבים האלו בזכות ראיון אישי או הזדמנויות להוכיח את עצמי, אבל במקרה הזה אין כל כך עם מי לדבר.

אסתכל בקישורים ואמשיך לחפש... תודה!

(כל מידע יעיל או מעניין אחר גם יתקבל בשמחה

)

הי שוב,
אנחנו אמנם בקלגרי אבל מחפשים אומנת לילדים. זה יכול לעניין אותך?

שליחה על ידי שירה* » 31 יולי 2012, 11:04

נכון לעכשיו יש משפחה שמחכה לי בקוצר רוח..
אבל כלום לא סופי עד שאקבל את הויזה.
אפשר לשמור על קשר למקרה ש...

אני גם במייל - [email protected]

כן - ויזות הן בעייתיות, כי הרי לפקיד ההגירה לגמרי לא אכפת מה ההשכלה שלך, אכפת לו רק שיש לך את התעודות שהוא צריך.
החינוך הביתי שלך היה עם אישור? ניסית להגיש את המסמך המאשר,אם יש דבר כזה? תעודה שההורים חתומים עליה ( בתור ה -"home educator") עם פירוט בסגנון "מתמטיקה ברמה של 3 יחידות לימוד, אנגלית ברמה של 5 יחידות, ... " ?
אפשר לחפש באינטרנט או לשאול בפורומים על פורמט מתאים, בסגנון של המסמכים שמגישים כדי להתקבל לקולג'.
באגב, בקוויבק (המחוז של מונטיאול) בכלל לומדים רק 11 שנים, אז עם 12 שנים את אפילו overqulified .

חלק מהשנים היו עם אישור.
מבירורים עם איזשהו יועץ הגירה הבנתי שהאישורים האלו לא יעניינו את הקנדים..
הבעיה היא שאני לא מוצאת את מי לשאול מה אני באמת צריכה. מהשגרירות שלחו אותי לאינטרנט ויועצי הגירה לא נותנים תשובות מספקות כל כך..
ככה שאני מוצאת את עצמי במקום מוזר כזה בו אני צריכה לנסות לחשוב מה יתקבל על הדעת ולקוות שהצליח לי.

אני יודעת שבקוויבק זה רק 11 שנים, אבל ממה שהצלחתי להבין זה לא באמת מקל לי על התהליך :\

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נהר שלום
אנחנו משפחה שרק הגיע לאיזור שלכם כלומר מישראל לווטרלו והייתי רוצה לישמוע קצת על הניסיון שלכם למצוא עבודה ומציאת שכירות אים אתם מכירים דרך לעשות זאת מבלי להישתגע
אני מירי אמא לארבעה בחינוך ביתי וכל הערה או הארה מאוד תעזור לי בן זוגי עבד בישראל בהייטק ואנחנו עוברים לאיזור שלכם מכוון שהוא נחשב איזור טוב למציאת עבודה בתחום הזה
הדוא"ל שלי הוא [email protected]
תודה מראש מירי