חזרה לעבודה

אנונימי

ראו גם: נפרדות באופן טבעי, אמהות וקריירה, חזרה לעבודה אחרי לידה, ההנקה וחזרה לעבודה, חזרה לעבודה ושנת הלילה

נעלמתי קצת לאחרונה, נכון. אין לי זמן לנשום. אין לי רגע דל. ועוד כמה ימים המצב יחמיר.
מיד אספר למה. אך תחילה אני רוצה להגיד שאני צריכה תמיכה עכשיו. הרבה הרבה תמיכה.
לפני שתגיבו קחו בחשבון שאני מכירה היטב את הדפים על החינוך הבייתי ועל הדפים הנוגעים לקשיים עם הילדים.
אז ככה....

אני חוזרת לעבודה ביום ראשון.היום אוהד הולך לגן החדש( אנתרופוסופי), ונעמה עוברת לטיפולה המסור של המטפלת שלנו.
ודקל - למילואים לשבועיים.
למה כל זה?
זהו תהליך הדרגתי שקרה לו....ואני עדיין בעיצומו. :
מאז שאני בחופשת לידה ( 8 וחצי חודשים) אני מנסה יותר ויותר שאוהד יהיה איתי בבית .תחילה היה איתי רק יום אחד בשבוע.
אח"כ יומיים. בשאר הימים לקחתי אותו בצהריים. ואח"כ גם בימי שישי....
ותמיד מאוד פחדתי להיות עם שניהם יחד בבית. איך אסתדר? איך אצליח להיות שם בשביל שניהם יחד...
ככל שהזמן חלף ונעמה גדלה הדבר הלך ונעשה יותר קל. אבל עדיין היה לי קשה לקחת את מלוא האחריות על גידלו של בני.
ככל שנעשתי מודעת לחשיבות העניין (תוך קיראת הכתוב באתר ושיחה עם חברות בחינוך בייתי ) הצלחתי להתגבר על החשש הזה.ומסוף יולי הוא איתנו בבית.
והימים חלפו כל כך מהר ששכחתי איך היה קודם....
וכמו לכולם גם לי היו ימים קלים יותר וקשים יותר.
אבל נוחכתי לגלות שיש לי בעייה בלכוון את בני למיתון ההתנהגות שלו. אני חשה שאני לא מסוגלת להעמיד גבולות מספיק, שלבקשות שלי אין שום ערך בעיניו.
שלדרכים היפות שלמדתי פה אין שום השפעה עליו והוא חדש לבקרים מנסה אותי באין ספור דרכים. סדר היום שהיה אבד מאז המפגש בצפון, והתחלתי לחשוש שמא משהו לא בסדר עם הילד שלי.
מעבר לכך, אני מוצאת את עצמי צועקת עליו לאחרונה מתוך חוסר אונים שלי....ובשיחה משותפת עם בין זוגי חשתי כמה אני לא מוצלחת בנקודה הזו...
מה שאני מנסה להגיד הוא שאינני יודעת אם השהייה של אוהד איתי תורמת לו . אני חוששת שלא. אולי לא לכל ילד החינוך בבית מתאים.

אם אני מגיעה למסקנה שטוב לו יותר בגן , עלי לצאת לעבוד כדי לממן את זה.( מדובר במשרה חלקית) ואם אני יוצאת לעבוד, אז גם נעמה סובלת מכך והיא תאלץ להשאר עם המטפלת.

ואני מרגישה כל כך נאחס עם המצב.
כי מעבר לכך שאני נפרדת מהילדים שזה קורע לי את הנשמה , אני גם סוחבת איתי הרגשה של אמא לא מספיק טובה בעיני עצמי.שאני לא מסוגלת לחנך את הבן שלי ולטפל בו. כמו שהייתי רוצה.

בכל אופן כעת אני מתכוונת להמישיך עם התכנית הזו , לפחות עד שדקל יחזור מהצבא . יש חשיבות לבדוק איפה טובתו של אוהד.האם בבית או בגן?
אנא עזרתכם.
וגם אשמח אם תייעצו לי איך לעבור את השבועיים הללו הכי טוב שאוכל.

היום

מיץ, מקסימום תמיד תוכלי לחזור הביתה.
אני כותבת בקיצור, סליחה אם הניסוח לא עדין במיוחד.
אם הייתי צריכה להמר, מתוך ניסיוני עם ילדה שנולד לה אח, הייתי אומרת שזה שורש הבעיה, ולא העובדה שהוא בבית. מאחר שאין לך כוונה למסור את הקטנה לאימוץ (-; הייתי מהמרת על כך שהבעיה לא תיפתר בגן. מה שכן, רוב הזמן לא את תצטרכי להתמודד עם זה, ואולי זה כן יקל עלייך. אלא אם הוא ילך לגן חצי יום. ואז יהיה לך עוד יותר קשה, כי את תחזרי הביתה לשני ילדים עייפים שקשה להרדים אותם ביחד. או לחלופין, יהיה יותר קל כי כולכם תצליחו לישון יחד כמה שעות...

אולי יש איזה שיקוי, טיפול הומאופטי או פרחי בך שיכולים לעזור? לפחות בטווח הארוך. בטווח הקצר זה עלול להקצין את המצב.
אצלנו אמנם אין אח חדש, אבל היו התקפי זעם קשים שהתמתנו מאד בעזרת טיפול הומאופתי קלאסי, בתוספת התכוונות מחודשת שלי ושל בן זוגי, כלומר הבנו שגם אנחנו צד בענין ושינינו חלק מהגישות שלנו אליו ואל ה"בעיה".

אוי, מיץ, כמה שאני מבינה אותך (אני עכשיו אמא לשני ילדים

).
אין לי שום עצות, אבל קבלי

ענקי.

אני מלאת השתתפות בחששותיך, ומאחלת לך אומץ והצלחה!
אני מניחה שאין שום אפשרות שתדחי את התחלת העבודה עד אחרי המילואים

ועוד משהו -
מה שאני מנסה להגיד הוא שאינני יודעת אם השהייה של אוהד איתי תורמת לו . אני חוששת שלא. אולי לא לכל ילד החינוך בבית מתאים
נראה שכרגע לו ולך לא מתאים החינוך הביתי.
אני מבינה איך את מרגישה, אבל כולנו בני אדם, עם מגבלות וחוזקים, ואנחנו גם משתנים. מה שקשה לך עכשיו אולי תוכלי עוד חצי שנה, או שנה. את קיבלת החלטה, מלווה בפשרה כואבת - אבל זה מה שהכי נכון (או הכי פחות גרוע) עבורכם כמשפחה כעת.

קשה-קשה להשלים עם חוסר המושלמות שלנו ושל העולם (אני מומחית בחוסר השלמה...)
אני מאחלת לך שתשלימי, ושתשמרי את עיניך וליבך פתוחים למרות שהם רואים מציאות שאת לא אוהבת.

מיץ - לגבי המילואים - כמה שיותר עזרה!
אולי את יכולה לגיס את אמך למילואים?

לגבי השאר -

היי עם אצבע על הדופק, ובכל מקרה - דאגי לעצמך: נוחי, שתי, איכלי טוב - אצלי זה פותר את רוב הבעיות עם הילדים. (בעצם: עצה זו טובה גם לענין המילואים (-: )

משהו חשוב שלמדתי מנסיוננו, שאפשר לעשות משהו, להתחרט, לחזור בנו ושוב לשנות.. לבדוק באמת מה מתאים לנו ונכון. ולא תמיד מה שנכון עכשיו יהיה נכון בעוד חצי שנה.. שנה.. אין משהו שהוא אבסולוטית טוב או רע. חשוב יותר, לדעתי, לנסות לפגוש את הצרכים של כולכם כמו שהם עכשיו ולאפשר לעצמכם לגדול עם זה. ודרך אגב "טעויות" הן כנראה גם חלק מהדרך שאנחנו צריכים לעשות. אני יודעת שאני לפחות למדתי מהן המון. מעשית נראה לי ששינוי כפול כזה, של גן + אבא במילואים (+ אחות קטנה) יכול להיות הרבה יחד ואם העיתוי הזה הכרחי חשוב חשוב למצוא הרבה עזרה !!

וכמובן.. בהצלחה !

הוי מיץ, אני גם בקונפליקט דומה (ללא מילואים, וללא תינוקת נוספת), כי אני רוצה להתחיל לעבוד קצת יותר ממה שמתאפשר לי עכשו, ואני בעצם מחפשת גן לברי. נראה לי שזה יכול לקחת שמונה שנים למצוא את הגן הזה, אולי כי הוא עוד לא קיים. וכי אני לא אהיה בו.
ותודה ליפעת אוסשקין על דבריה החכמים. אני צריכה לתלות את מילותיה על לוח ליבי. כשאנחנו נכנסות ללחץ אנחנו מפסיקות לנשום, ונלכדות במערבולת פטליסטית שבה כל האפשרויות גרועות באותה מידה....
תשיגי עזרה על רמה. בהצלחה!

ממש ממש תודה על דבריכן והחיבוק החם הזה. דבריכן מעודדים ומחזקים.

לשמחתי הרבה דקל חזר באותו היום כי דחו לו את הצו לסוף השנה . אז אני יכולה קצת לנשום.
אני חושבת המון על מה שקורה עם בני ולא קל לי לקחת אותו לגן . לפחות אני מרגישה שהצוות בגן החדש באמת טובים. הם מקבלים אותו בהרבה חום ושמחה
יש שם מרחב גדול של דשא וחול וערסל להתנדנד. אוהד לא רצה לחזור הביתה היום .יש לו שם חברים שהוא מכיר ששמחו מאוד לפגוש אותו גם שם.
יש שם הרבה רוגע ורוך ואני רואה זאת באור חיובי לעומת כל הפעלתנות שלו.
מצד שני אני רואה את כל היתרונות בחינוך בבית והכי חשוב זה שיש לי את הכל כדי ליישם את זה:
בן זוג שתומך מאוד ברעיון. אמי מאוד מעודדת ומוכנה לעזור מעט כלכלית.
חמותי מפרגנת ומעודדת. הצלחנו להגיע לתכנית כלכלית שתסייע לנו במעט להגיע לאיזון.
אני מרגישה שאני יכולה להקפיא לכמה שנים את תוכניות הקריירה שלי למען מטרה חשובה זו..(ותאמינו לי שלא היה לי קל להגיע למוכנות פנימית שכזו)...
ובעזרתכן יש לי כבר את כל התשובות לכל מי שמתקיף/ מתנגד וכ'
אז מה לא מסתדר בכל זה???? הילד.
האם יכול להיות מצב כזה?
האם יכול להיות מצב שבו חינוך ביתי לא מתאים לילד?
אולי כן?
אולי השהייה איתי בבית עושה לו יותר נזק מתועלת.......

בכל אופן אני סבורה ששוה לי לבדוק את הדרך הזו....
אתן צודקות יפעת ורחלי, ותודה לכן.....תמיד אפשר להתחרט. אולי בעוד זמן מה הדברים יראו אחרת או יתבהרו.
אולי יצא מזה רק טוב .

ואם נדבר עלי... אז עכשיו ממש לא בא לי לעבוד. אני כל כך נהנת לקום בשעות אחרות ביום. להתכרבל עוד קצת במיטה. להתחבק איתם, להנחק ולספר סיפור עד שממש כבר נמאס במיטה ואז מתארגנים ליציאה מהבית או שסתם נמרחים על הרצפה. אני מאוד אוהבת להיות בבית ותמיד סקרנית לראות איך היום מתפתח. להיות ערה לדברים שקודם לכן לא היה לי זמן לראות אותם, כמו שינוי הזויות של שקיעת השמש במרפסת, העציצים שגדלו לשכנים, הימים שבהם גוזמים את שיחים והדשא בגינה, את בואן של ציפורים נודדות, את שיירות הגמלים ועדרי הכבשים שחוצים את הנחל ואני כבר מכירה את הרועים שלהם.
אחחח......לשוב אל הלחץ, אל הפניקה של הבוקראל העומס שיגדל במטלות הבית וסדר היום העמוס. לשוב אל הדירשות הבלתי פוסקות של העבודה, לשוב אל הפקקים בבוקר,לעמוד מול הראי בשיער פרוע ששוב צריך להרטיב ולסדר, להתאפר, להתאים בגדים......(ולקנות בגדים....אני ממש לא סובלת), למרוט שפם, לסדר גבות.
אני חוששת ליצר ההשגיות שוב יבער בי, שהלחץ שוב יהיה מנת חלקי, ששוב אכניס לגופי אוכל מוכן , שתחושת השליטה בחיי תגרע ממני....

ונעמה שלי.... שכל כך קטנה ואני נאלצת להוריד את כמות ההנקות, והיא בוכה בכל פעם שהיא רואה את המטפלת או כשאני הולכת מרצפת אחת בלעדיה.
והקקי שלה נעשה מסריח יותר בגלל המוצקים, והיא בטח שוב תתעורר המון פעמים בלילה כדי לינוק.
כמה אתגעגע אליך, נעמונת קטנטונת שלי.אני כבר....

לאיזה מסע יצאנו... אני מקוה שכל זה לא יהיה לחינם.

ווי, שיירות גמלים ועדרי כבשים, איזו אקזוטיקה. שכחתי לרגע שאתם במדבר.
אצלינו יש להקות תוכים עצומות, שנוסקים מעלינו בצרחות נוראיות, כאילו חייהם תלויים בזה.
דרך צליחה!(יד עם אגודל למעלה - אני כותבת את ההבעות כי אני מתעצלת ללמוד את הסימנים).

האם יכול להיות מצב שבו חינוך ביתי לא מתאים לילד?
לדעתי כן: זה תלוי בילד ובבית.

מיץ עכשיו ראיתי את הדף , מחבקת אותך בהבנה גדולה . את בעצם מספרת שאוהד נהנה בגן? כבר משהו טוב .
אהבתי מאד מה שענת שן לוי כתבה לך , על ההיפתחות לאפשרות שקיימות עוד ועוד אפשרויות , כמו מן נסים .
איך יגיבו בגן אם אוהד יבוא רק כשממש בא לו ? אני שואלת כי יש גם את האפשרות שתישארי עם נעמונת , והוא יהיה איתכן וגם בגן . (לא רוצה לשגע אותך . סתם חשבתי פתאם שזו גם אפשרות. והרי את מרגישה שהיא עכשיו צריכה אותך מאד , ובעצם מה שעולה טונה כסף זה המטפלת עבורה , והנשמה שלך נקרעת מפרידה ממנה ,ועם אוהד את בעצם מרגישה שבסדר לכם להתאוורר קצת אחד מהשני . כאמור , לא מנסה לשגע אותך . נכתב באהבה נטו . )

מיץ פטל
בהצלחה

.
משהו חכם פעם אמר לי שתמיד אפשר לשנות את הדברים אם לא מסתדרים במצב הקיים.
ואני משתדלת לעשות כך.
אז קבלי

.

תודה רבה על התמיכה.
ענתי, אני כבר חשבתי על האופציה הזו. אני חוששת שזה יבלבל אותו עוד יותר ומה שהוא זקוקו הכי הרבה זה סדר .שידע מתי היום מתחיל ומתי הוא נגמר.
מתי אוכלים ומתי משחקים. ובנתיים אני רואה שזה קצת עוזר.
כי היום ( שהיה היום הראשיון בעבודה) הוא היה קצת יותר רגוע .ולא רצה ללכת משם והוא רוצה להשאר לישון שם בצהריים עם החברים שלו.
נעמונת כבר מתחילה להתרגל למטפלת...והיום עבר יותר בקלות.
אני מקוה שהדברים יזרמו טוב גם הלאה.
אני מאוד שמחה על המילים החמות שכתבתם לי.מאוד מחמם את ליבי שאתם איתי גם בשלב הזה של חיי.

יונת, זו בדיוק השאלה. מתי ואיך אפשר לדעת אם זה מתאים או לו.?
ואיך אפשר לדעת מתי זה לא עובד טוב יחד? הכוונה לא במקרים הקשים של אלימות וכ' אלא במקרים יש הורים שמאוד שם בשביל הילדים ובכל זאת.

מיץ, אין כאן כללים: תצטרכי להסתכל על הילד בשביל לדעת. וגם אז לא בטוח שתדעי. את יכולה לנסות לעשות מה שנראה לך הכי טוב כרגע ולראות איך זה משפיע עליו ועל כולכם. אני מאמינה שאם זה יהיה לטובתו, תוכלי לראות את זה עליו. ואם לא, גם את זה תוכלי לראות כל עוד תמשיכי להיות קשובה.

תודה

אני מתלבטת ומתלבטת האם לכתוב, ומה לכתוב בכלל. אולי בכלל אני צריכה דף תמיכה, אבל לא! אני רוצה שתכתבו לי מה באמת אתם חושבים/ות.

בשנה הבאה אני חוזרת לעבוד בבי"ס הדמוקרטי בחדרה
3 ימים בשבוע, 5 שעות בכל פעם (אני רציתי יומיים אבל הם לוחצים על שלושה).+ נסיעות של חצי שעה לכל כיוון
תומר יהיה בן שנה בדיוק, והוא ישאר עם אבא שלו (אבא מדהים שגם היום מטפל בו המון!)
תומר יונק וכבר אוכל אוכל מוצק.
אתמול פגשתי אמא אחת מבי"ס שהצליחה להחדיר בי רגשות אשמה. היא טענה שאמא ותינוק זה עסקת חבילה (או משהו כזה) ולהשאיר תינוק בן שנה (אפילו עם אבא שלו) זה לא נכון. (איך יודעים מה נכון?)
עד כאן העובדות.

נראה לי שאני צריכה קצת לצאת ולפגוש אנשים מבוגרים, בלי תומר. אבל אולי אני סוציומטית?
אני מרגישה שאם אצא קצת מהבית אני אבוא אליו בכוחות מחודשים וגם אתגעגע אליו (עד היום לא עזבתי אותו בכלל)
מתי בכלל נכון להשאיר את הילד לבד? אף פעם? הרי תמיד אני ארגיש לא נכון לעזוב אותו...(ככה אני מרגישה)...
נכון, יש אמהות שעוזבות כבר בגיל 3 חודשים ומשאירות את הילד בפעוטון עם עוד תינוקות ומטפלת זרה, אבל אצלי זה אחרת קצת אני חושבת...

אוי רגשות האשמה....

טוב אני לוחצת "הוסף לדף"!!!

האם כבר השארת אותו בלעדיך לפרק זמן דומה? איך זה הלך?

אתמול פגשתי אמא אחת מבי"ס שהצליחה להחדיר בי רגשות אשמה. היא טענה שאמא ותינוק זה עסקת חבילה (או משהו כזה) ולהשאיר תינוק בן שנה (אפילו עם אבא שלו) זה לא נכון
להרגיע?
כאחת שחושבת שאמא-תינוק זו באמת ישות אחת, אני מרגישה לגבי בת השמונה חודשים שלי שאם יש מישהו בעולם להשאיר אותה אתו לחמש שעות, זה אבא, ונדמה לי שזה אפילו כמעט אפשרי עבורנו עכשיו.
זה כנראה תלוי באיזה מין אבא יש לכם (-:

את שואלת על "נכון" - אם את בכ"ז שוקלת לחכות עד שתרגישי יכולה לעזוב (אפילו עם מישהו "זר"), נראה לי (מנסיוני) שזה איפשהו סביב גיל שנתיים וחצי. פתאום קופצת עליהם בגרות שמאפשרת להפרד ולזכור ולסמוך ולהנות ולחכות.

האם כבר השארת אותו בלעדיך לפרק זמן דומה? איך זה הלך?
לא, לא השארתי אותו לפרק זמן דומה כי רק לא מזמן הוא התחיל לאכול מוצקים באופן יותר מסודר, וגם הוא "עדיין" בן 9 חודשים כרגע (ומדובר על עוד 3 חודשים כשהוא יהיה בן שנה והמוצקים יתבססו יותר). מה שכן, היום (ומאז ומתמיד) אבא שלו לוקח אותו כל בוקר למשך שעתיים או שלוש ואני ממשיכה לישון (אחרי שהנקתי אותו כל הלילה...), אחרי השעתיים שלוש הוא מביא לי אותו לשנת בוקר שלו (לציצי).
אני בעיקר חוששת מהעובדה שכיום הוא נרדם כמעט תמיד עם ציצי, לעיתים יותר רחוקות בעגלה (במנשא הוא כבר מזמן לא נרדם הוא גדול...), ולעיתים באוטו. איך הוא ירדם בלעדיי?

זה כנראה תלוי באיזה מין אבא יש לכם
לא יכולתי לבקש טוב יותר. באמת. אבא מדהים.

בכל אופן חשבנו שבהתחלה האבא יהיה בסביבה ואפילו יביא לי אותו להנקה בהפסקה הגדולה. ככה זה קצת מרגיע אותי כי אז הוא לא יראה אותי שעתיים ואח"כ עוד שלוש שעות. בבי"ס שלנו זה אפשרי.
אפשרי גם שהעניין לא יתאים לי ואני אגיד: פוס. מספיק. לא מתאים. אני חוזרת הביתה.

שליחה על ידי יפעת* » 28 מאי 2004, 10:27

כל העניין הזה שאמא ותינוק זו עסקת חבילה ממש לא נראה לי, הכל התחיל מלובי שאחרי מלחמת העולם, אז הגברים חזרו מהמלחמה וגילו שהמשרות שלהם מאויישות ע"י נשים, על כן יצאו בקמפיין מסיבי להחזיר את הנשים הביתה, לילדים אלק. שלא תבינו לא נכון אני בבית עם בני בן ה-17 ח', אבל באותה מידה הוא יכול להשאר גם עם בן זוגי!
ותחשבי שאת הולכת למשרה יחסית קטנה (וגם מספקת אם יורשה לי לומר, אני אישית הייתי שמחה לעבוד שם, מחפשים?), לכי לך, תפגשו בהפסקות ולאט לאט הפרידה תעשה קלה יותר ואת תהיה שלמה יותר, שיהיה בהצלחה!

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... mNo=544492

קישור לכתבה בעיתון הארץ עם נתונים לגבי עבודת אמהות לפעוטות מתחת לגיל שלוש וחצי. נתונים לקוחים מדו"ח של שנת 2003 של משרד התמ"ת. לא הצלחתי למצוא את הדו"ח המקורי באתר המשרד.
נתונים מעניינים:
36% מטפלות בילד בעצמן
10% נעזרות בבני משפחה
12% מעסיקות מטפלת
ו- 42% שולחות למשפחתונים גנים א מעונות.
מבין בעלות 16 שנות השכלה ומעלה 23% בלבד מטפלות בילד בעצמן.

שאלה בנוגע לנאמר בדף:
מצבנו הכלכלי מאוד מעורער... בעלי דוקטורנט שמקבל מהאוניברסיטה משכורת די נמוכה, ויש לו עוד 3 שנים לפחות לסיום התואר. אני מאוד רוצה להשאר בבית, וקשה לי לעזוב את הפיצפון אפילו לרגע אחד (הוא לא מוכן להשאר עם הסבתא שגרה קרוב אלינו, ואני לא רוצה מטפלת- שגם תעלה לי כסף).
אני נהנית להיות עם הפצפון, ומרגישה שהוא הדבר המדהים ביותר שקרה לי.
הבעיה שצריך כסף. אין לי מקצוע שאני יכולה לעבוד בו מהבית. חשבתי על לקחת עוד ילד הביתה, אבל זה קצת קשה והרבה הורים חוששים ממטפלת שיש לה ילד משלה. מה לעשות? אנחנו כבר מצומצמים למדיי בהוצאות (תמיד אפשר לותר על פלאפון וכבלים

)
הצילו.

אין לי מקצוע שאני יכולה לעבוד בו מהבית.
האם יש עבודה שמחכה לך, אם תחליטי היום לחזור?
אולי יעזור לך לקרוא בדפים:
עבודה מהבית
עבודה מהבית2005
רעיונות לעבודה מהבית
שינוי מקום עבודה

עירית_לוי

פלונית יקרה

אני מאוד מבינה את הצורך שלך להשאר עם בנך בבית. גם לי היה ויש צורך כזה.
מעבר לכך, זהו גם הצורך של בנך ואני חושבת שטוב שאת מקשיבה לו.

בנוסף לקישורים שנועה נתנה כאן, אני רוצה להפנות אותך גם לדף פתיחת עסק עצמאי, ובמיוחד לסעיף רעיונות לעבודות שאפשר לעשות מהבית.
ולדף חינוך ביתי ועבודה מהבית.

מצבנו הכלכלי מאוד מעורער...
_אנחנו כבר מצומצמים למדיי בהוצאות (תמיד אפשר לותר על פלאפון וכבלים )
הצילו_
בהקשר הזה כדאי לך לקרוא את רמת חיים ו פשטות מרצון

בהצלחה

שליחה על ידי ש''י* » 21 יוני 2007, 16:29

שלום, בני בן שנה ושלושה חודשים היה איתי בבית ועכשיו הגיע זמן פרדה. ןהפרדה קשה מנשוא. הוא עומד ליד דלת המשפחתון וצורח כשעה שעה וחצי עד שאני באה. בבית הוא רכש התנהגויות חדשות של עקשנות ותוקפנות כלפי. איך עושים את זה נכון? האם נכון לחזור שלו אחורה ולהיות איתו במשפחתון בלי לעזוב אותו? איך לעמוד בכעס שלו כאשר גם אני חשה קושי גדול להפרד...

ש"י, נשמע קשה, אולי למישהי כאן עם ניסיון יהיו תובנות לגבי העניין הזה מעבר להשתתפות בצער שאני יכולה להציע לך.

ילדים, אמא חוזרת לעבודה
והמשמעות היא שלא אהיה נוכחת-פיזית כמו שהייתי עד היום
מעכשיו אהיה נוכחת-רוחנית בחלק מהיום
אתם תישארו עם אבא
האם זה יתאפשר לתקופה ארוכה?
כנראה שאמא תשוב להיות בבית בעתיד
או שאני סתם אומרת את זה כדי לרכך עבורי את השינוי החד בחיים
איפה כל התיאוריות היפות שלי?
אני רוצה לחיות עם ילדיי, אני רוצה לגדול איתם, אני רוצה להיות שם בשבילם
זאת האמת וכל השאר הוא הבל הבלים

התלבשתי יפה בבוקר, התאפרתי, סידרתי את השיער
נסעתי לבד באוטו, דאגתי לסדר תיק רק לי לאוכל לארנק
בלי בגדים להחלפה
התאווררתי
השתחררתי
הפעלתי את המוח
אותגרתי אינטלקטואלית
התחברתתי
פגשתי אנשים
קראתי הרבה
שיפרתי את האנגלית

התגעגעתי אליהם
תחושה מיוחדת במינה
רציתי להרגיש אותם

כשחזרתי היום הבייתה נדהמתי לגלות שהילדים טעונים-אמא
כלומר לאחר שהתחבקנו והתנשקנו

הם המשיכו במשחקי הדימיון שלהם,מלאי אנרגיה

וזה נתן לי הרגשה טובה
מעניין עד מתי "תחזיק" הטעינה?
אולי לנצח?
או שמא היא תלך ותידעך?
ואני אהיה כבר עמוק בעבודה
והיא תמשוך אותי
ותשכיח ממני את זיק החיים שבבית
את השלווה את ההרמוניה את השלמות

זה כל-כך מוזר
אני מרגישה כאילו הגעתי לכוכב לכת אחר
...

והילדים
עדיין לא מרגישים
השנייה גילתה עצבנות ביומיים האחרונים
אולי זה קשור לחזרה לעבודה?

ומה יהיה עם התואם המושלם?

מעניין שהם לא הרגישו...

הילדים שלי הרגישו שהתחלתי לעבוד, אפילו שזה מהבית...
כבר מרגישים קצת נטושים.

פעם אמרתי להם שעכשיו אני לא יכולה לתת להם תשומת לב, כי עוד מעט מגיעה לקוחה, ואני צריכה לארגן את הבית.
אז בתי אומרת לי: ואז הלקוחה תקבל את כל תשומת הלב שלך.

בהצלחה

כשזה בא בזמן הנכון, זה יכול לעבוד לא רע

בהצלחה
תודה
כשזה בא בזמן הנכון, זה יכול לעבוד לא רע
תודה

אני חושבת שאם היציאה מהבית היא למעט זמן (לא ברור לי כמה זה מעט)
יכולה אף לתרום למערכת
למשל,
לראשונה אני חווה את תחושת הגעגוע, הפגישה-מחדש, המחשבה-מהצד
כל אלו עדיין במינון נמוך
אני מבררת את האיזון המתאים למשפחתנו....

זה ממש מוזר לחזור לעבודה אחרי כמה שנים של לחיות עם הילדים כל היום.
אני יוצאת מוקדם בבוקר לפני שהם מתעוררים
וחוזרת בצהריים
זה מוזר.
כשאני חוזרת הבייתה התחושה היא כפולה
מחד - אני מרגישה כאילו הם אומרים "מה אמא לא הייתי פה כל הזמן הזה?" וזו בשבילי הוכחה שהם עדיין טעוני אמא, ושהעדרותי לא עוצרת להם את הזמן מלכת.
מאידך - העיניים שלהם נפערות ודרך המבט שלהם אני רואה את החשיבות שלי כאמא שלהם בהוויתם.כאילו בבת אחת הת מתחברים לעצמם
ואני?
אני בסדר.
אני נחה קצת.
ואז כשאני רואה אותם. אני מרגישה צורך עז לבלוע אותם. אני צריכה חמש דקות של מישמושים ונישוקים ומבטים בעיניים עם על אחד מהם כדי להתחבר מחדש כדי להעביר אנרגיות.תחושה של געגעוע שלא חשתי קודם לכן.

לקראת חזרה למשרה מלאה אמלללללה שתי בנות קטנטנות שהיו רגילות לבית או למשפחתון קטון איך משחררים אותן לעולם????