התפתחות מוטורית במנשא

אנונימי

ראו גם: התפתחות מוטורית של תינוקות, מדור מנשאים, מנשאים ואורתופדיה

יש לי תינוק בן חודשיים וחצי שחי בתוך המנשא (אני מתכוונת למנשא צד, כמו בתמונה שדוד רובנר מפנה אליה.) רציתי לשאול אימהות מנוסות: איך הוא ילמד להתהפך, אם הוא כל הזמן עלי במנשא (בלילה ישן איתנו במיטה)?
ועוד שאלה איך מתכופפים עם המנשא?
ותודה מראש עבור התשובות

אני הייתי מחזיקה ביד את המנשא בזמן שהיתי מתכופפת. בקשר ללהתהפך, לזחול וכו' הם לומדים בלי שום בעיות.
אני זוכרת שהילדה שלי התהפכה כשהשארתי אותה לישון בצהרים במיטה ופתאום שמעתי "בום" ובכי.
נורא נבהלתי. יותר מאוחר רופא הסביר לי שמגובה המיטה לא יכול לקרות כלום לתינוק

קודם כל, בטח קורה מדי פעם שאת מורידה אותו, אפילו רק בשביל לישון או להחליף חיתול. במשך הזמן יהיו מקרים שהוא יתעניין בכל מיני דברים כשהוא מתעורר משינה או אחרי החלפה, ואז בטח תתני לו להתעסק בהם עד שהוא יבקש לחזור למעלה. אחר כך אולי יקרה שהוא כבר יבקש מעצמו לרדת, בשביל להתקרב למשהו שמושך אותו. אולי גם את תזמי "פעילות רצפה" לפעמים, כשתחשבי שהוא יתעניין בזה. בהתחלה זה בטח יהיה לרגעים ספורים, ועם הגיל משך הזמן שהוא יהיה על הרצפה יגדל. בכל מקרה סביר שתראי בעצמך מתי הוא זקוק לזמן רצפה, ומתי טוב לו יותר עליך.

לגבי איך להתכופף - לפי ההוראות של הרופאים: לכופף את הרגליים ולהשאיר את הגב ישר.

פלונית יקרה.
את המנשא הראשון שלי, מהסוג שיש לך קניתי כשבתי השלישית נולדה. זה היה לפני כמעט שמונה שנים. את המנשא השני שלי, הוא מנשא גב רך (עשוי מבד ג'ינס והוא מסוג ה"קובבה" שפורסם ב"באופן טבעי".) הבן שלי, עוד מעט בן שש, פרח שם.
הבת שהיום בת שלוש הייתה בשתי המנשאים.
היום עם בתי בת שלושת החודשים גיליתי שהיא לא מוכנה להיות במנשא הגב. אבל היא יונקת, ישנה ופורחת במנשא הצד.
מה שרציתי לומר הוא שכולם (חוץ מהקטנה) התהפכו, זחלו, ישבו והלכו בלי שום בעיה ובלי שום פיגור חלילה.
יש לי גם שיר קטנטן שכתבתי כשבני היה חי על גבי. אני אחפש אותו ואכתוב אותו כאן.

ועכשיו לשיר. למרות שלצערי אף אחד כאן לא התחננן לפני שאכתוב אותו, למרות זאת חיפשתי אותו במחברות ישנות אבל לא מצאתי.
אבל, הבשורה הטובה היא שאני זוכרת בעל פה את ארבעת השורות הראשונות:
_יש לי אוצר
אותו אני נושאת על גבי
יש לי אוצר
יונק משדי._

עד איזה גיל או שלב מתקיים שלב הנשיאה על הידיים ואיך התינוק מאותת שהוא רוצה להתחיל לזחול אם הוא כל הזמן על הידיים?

כשילד רוצה לרדת הוא פשוט מתפתל בידיים שלך, מנענע ברגליים מסתכל לכיוון שהוא רוצה להגיע אליו וגם שולח ידיים לשם. מי שמחזיק אותו פשוט מרגיש ההתינוק רוצה לרדת. חוץ מזה שבאיזה שהוא שלב התינוק מבלה יותר על הרצפה ופחות על הידיים כי הוא מרוצה שם יותר מאשר קודם, ובאופן טבעי ההורה מניח לו להישאר במצב בו הוא נראה מרוצה.

אחותי העלתה טיעון מעניין: כשהתינוק כל הזמן במנשא, ואני מדברת על תינוק קטן, שעוד זקוק לתמיכה בראש - הוא לא "רואה עולם". כשהוא מחוץ למנשא, הוא בהחלט מסתכל ומתעניין - אבל כשאנחנו בחוץ, או סתם כשאני צריכה לעשות עוד משהו, הוא במנשא - ורואה רק את הבד של המנשא. אולי זאת אחת הסיבות שרוב הזמן כשהוא במנשא הוא ישן (משיעמום)? אולי הוא לא מקבל מספיק גירויים (ואני לא מתכוונת לגירויים מלאכותיים, כדי "לפתח" אותו, אלא לגירויים הסביבתיים הרגילים, שמאפשרים לו להתפתח לבד, לפי יכולתו)?

הוא מקבל גירויים דרך המגע, התנועה והשמיעה. זה לא מעט.
מעבר לזה, גם כשהוא זקוק עדיין לתמיכה בראש, אפשר לשחק עם התנוחה ככה שבהחלט הוא יראה מה קורה. מה שיש לך זה ממשפחת הסלינג? אם כן, האם הראש נמצא בצד הטבעות או בצד השני? בצד הטבעות אפשר להרים את הגוף כך שהראש כמעט נוגע בטבעות, הריפוד משני הצדדים תומך בראש, ושדה הראייה פנוי.

הוא מקבל גירויים דרך המגע, התנועה והשמיעה. זה לא מעט
זה לא מעט, זה המון. כל הגירויים שהתינוק מקבל הם חזקים מאוד. דיבור, מגע בכל מקום בגוף שלו, הרוח שעל הפנים, הבד של המנשא, תנועה כשאמא הולכת או זזה וכו', ושמיעת קולות, גם של אמא, גם של אחים גדולים, רעשי העולם המודרני. זה המון המון המון. עד שנולד, הכל היה עמום ומתווך על ידי המים.
לדעתי הם נרדמים מרוב התשה ולא משעמום. הגירויים חזקים כל כך שהם מתעייפים וחייבים את השינה כדי לעבד את הגירויים.

וגם נרדמים כי נעים להם להיות על אמא ובתנועה...
שלי עכשיו כמעט לא נרדם במנשא מחוץ לבית כי כל כך מעניין לו (שמונה חודשים).

התינוקות שלי לא הסכימו שיחסמו להם את שדה הראיה, אלא אם כן הם רצו לישון. כשהם היו קטנטנים נשאנו אותם עם הראש בצד של הטבעות או בשכיבה כשהראש בחוץ (נתמך ביד).

תודה.
גירוי שמיעה, מגע, תנועה - זה נהדר, אבל זה לא במקום גירויים חזותיים (שוב - טבעיים. לא חסר לי ספר שחור-לבן לעגלה...). מצד שני, הוא לא כל הזמן רק בתוך המנשא, כך שהוא מקבל גירויים גם ממקומות אחרים. עוד דבר שחשבתי עליו - הוא רואה מהמנשא (בחלק מהתנוחות) אותי, וזה הגירוי העיקרי שהוא זקוק לו בגיל הזה.
(אגב - מדובר על ה-MAYA WRAP (סלינג), בתנוחות משתנות - ובד"כ הוא נרדם שם כמעט מיד. אני קוראת לו מנשא הקסם)

טוב, בעקבות רכישת קצת נסיון ועוד קצת מחשבה על הנושא, אני עונה לעצמי:
קודם כל, יש תנוחות שבהן התינוק יכול כן להסתכל החוצה, גם כשראשו נתמך לחלוטין (ועם המאיה ווראפ הנהדר, אפילו לא צריך תמיכה ידנית. הוא כל כך גמיש בתנוחות, ואני כל כך מרוצה (בניגוד ל"חיבוקית", שדי מוגבל)).
חוץ מזה, בגיל הזה, ממילא מה שהתינוק רואה בחוץ זה בעיקר כתמים מטושטשים ומשחקי אורצל, כי הוא לא מסוגל למקד מבט למרחק (אין לי מושג עד איזה גיל), ואת זה הוא יכול במידה רבה לראות/לחוש בעיניים גם דרך הבד של המנשא.
כנראה שלא המנשא יגרום לו לפיגור התפתחותי (-;

שליחה על ידי עוגיה* » 29 מאי 2003, 01:07

עד שהתחיל להיות חם אור היתה בתינוכיס כל היום (זכורות לי 3 שעות קשות כשהוא היה בכביסה ובמיבש אבל תודה לאל זה כבר מאחורינו...)
בתנוחת ערסול. המנשא עבד עליה כמו קסם - היא היתה נרדמת מיד (או סתם נרגעת).
ואז היא התחילה לדרוש לראות מה קורה. היא פשוט לא הסכימה להיכנס למנשא כשהיא מאוזנת או אלכסונית אלא רק כמעט ניצבת - כשהראש שלה בחוץ. (אם הייתי מבינה איך - הייתי מצרפת תמונה)
זה התחיל בגיל 5 שבועות
מה שאני מנסה להגיד, לאור ההתנסות הזאת ולאור כלמיני התנסויות אחרות (הילדה הזאת היא ביצפר) - כנראה שהם יודעים מה טוב בשבילם.
(אני חושבת שאם אנסה לערסל אותה בתינוכיס היום אזכה לבעיטה בבטן מהרגלים השריריות שלה)

האם נשיאת תינוק במנשא לאורך זמן ממושך במהלך היממה עלולה לפגוע בהתפתחותו המוטורית? שכן הוא במנשא במקום להרים את ראשו או לנסות לתפוס משהו למשל.

שליחה על ידי מיה_ש* » 16 מרץ 2005, 13:56

אהובי הקטן בן שישה וחצי חודשים הוא נמצא רוב בזמן על הידיים או במינשא ואני חוששת שאני לא מאפשרת לו לזחול, הוא לא אוהב להיות על הבטן וכשאני מניחה אותו על הבטן הוא מיד מתהפך לגב, ממה שהבנתי מאוד חשוב להיות על הבטן ולפי דברי האחות בטיפת חלב אני עושה לו נזק בכך שהוא כל הזמן במנשא ושכדאי להסתובב איתו בעגלה כשהוא על הבטן וכך הוא יראה את העולם וירצה להשאר על הבטן, אני חוששת שבעתיד תהיה לו בעיה של מוטוריקה עדינה ובכלל שזה פוגע בהתפתחות הפיזית שלו, אשמח מאוד לשמוע מאמהות שהילדים שלהם גדלו במנשא מה הן התוצאות העתידיות

מיה ש,
יש דיון שלם בנושא התחלת זחילה בדף התפתחות מוטורית של תינוקות. בכלל מומלץ לקרוא את כל הדף יש שם התייחסות (גם שלי) לעניין ההתפתחות של תינוקות שגדלו במנשא/על הידיים. התפתחות מצוינת - אגב. בנושא עידוד השכיבה על הבטן, יש כמה דברים שאפשר לעשות והם נדונו שם בדף. כל הכבוד לך על: הוא נמצא רוב בזמן על הידיים או במינשא!
בכל מקרה אין שום צורך בעגלה לעניין הזה, בכלל אין שום קשר (הרי בעגלה אי אפשר לזחול!) והמשפט של אחות טיפת חלב שאת עושה לו נזק בכך שהוא כל הזמן במנשא הוא משפט טיפשי, אידיוטי ולא נכון! <וזה כל כך מעצבן אותי.>
אני קצרה בזמן אך את מוזמנת לשאול בדף שם, אם יש עוד שאלות.

שליחה על ידי מיה_ש* » 19 מרץ 2005, 21:04

אפרסקי-ם
תודה על ההפניה, קראתי את הדף ובדיוק עכשיו נפתח אצלנו בישוב קורס יוגה לתינוקות ונראה לי שזה יכול לעזור .

אם התינוק כל הזמן במינשא איך הוא ילמד לזחול?

ראי בתחילת הדף, למשל מה שכתבה ענת:
כשילד רוצה לרדת הוא פשוט מתפתל בידיים שלך, מנענע ברגליים מסתכל לכיוון שהוא רוצה להגיע אליו וגם שולח ידיים לשם. מי שמחזיק אותו פשוט מרגיש ההתינוק רוצה לרדת. חוץ מזה שבאיזה שהוא שלב התינוק מבלה יותר על הרצפה ופחות על הידיים כי הוא מרוצה שם יותר מאשר קודם, ובאופן טבעי ההורה מניח לו להישאר במצב בו הוא נראה מרוצה.

אנונימי

מיה ש,
הבכור שלי היום בן רבע לארבע בערך, וגדל במנשא.
הוא היה סרבן בטן עולמי, עם קרחת עגולה החלק האחורי של ראשו, מהשהיה על הגב.
בגיל 8 חודשים הוא בבת אחת התיישב והתחיל לזחול.
היום הוא שולט בכל מה שדורש מוטוריקה עדינה שהוא גם טכני, כמו לפתוח דלתות בעזרת מפתח, לחתוך סלט עם סכין חד וכיוב.
הוא לא מצטיין בציור, שגם מעיד על מוטוריקה עדינה.
לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל זה מה שיש לנו כרגע (ואני מאד מרוצה

)

שאלה -
יש לי דיון עם ידידה טובה לגבי נשיאת תינוקות, ובכלל על עקרון הרצף.
הנה טעון שהיא העלתה נגד נשיאה מרובה בסגנון "עקרון הרצף" -
"אני לא מנסה להתווכח עם התאוריה של ציפיות מולדות. יכול להיות שיש כאלה. במיוחד הצורך למגע. אבל קשה לי להבין כיצר היא יכולה לנתק את הציפיות האלה מהחברה לתוכה נולד התינוק. לדוגמא: בחברה המערבית ילד נזקק ליכולות מוטריות מסוימות כדי להיות מסוגל לכתוב - שרירי חגורת הכתפיים צריכים להתחזק. ללא שכיבה על הבטן בגיל צעיר תוך כדי הרמת ראש קשה לפתח יכולת זאת. אחת הסברות לריבוי קשיי הלמידה כיום היא שכיבת יתר על הגב אצל תינוקות. לפי גישתה של ג'ין התינוק בשנתו הראשונה צריך לבלות את מירב זמנו במנשא או על הידיים. קשה לפתח בצורה כזו את השרירים הנדרשים לכתיבה. ויחד עם זה קשה לי לראות ילד מאושר בחברה מערבית ללא יכולות כתיבה או קשיים מרובים בהקשר זה. מה שאני מנסה לומר שגם אם מליוני שנים האדם לא נדרש לכתיבה בגיל צעיר ולכן זה לא "הוטבע" בצפיות המולדות אי אפשר להתעלם מזה בחברה המערבית."

מה אתם אמרים ?
מישהוא שמע על הענין הזה של קשיי למידה בעקבות אי שכיבה מרובה ?
תודה, רון

חובות ומשימות בגיל שלושה חודשים

קרא מה ש אורנה שפרון כתבה בדף ההוא ב-10.6:
_כל העניין הזה של הרמת ראש התינוק, נולד כאשר ההנחיה היתה לא להחזיק תינוקות, לתת להם לשכב כל היום במיטה, כדי שלא יהיו מפונקים.
כל התפישה של התפתחות התינוק שנוסדה גם היא בתקופה הזאת, לקחה בחשבון שתינוק מתפתח כנגד אובייקט סטאטי ולא מגיב כמו רצפה או מזרון למשל. ואז באמת חשוב שהוא ירים את הראש בעצמו כי ברור שלא יהיה בסביבתו שום דבר אחדר שיעזור לו.
אבל -
באמת, תינוק לא אמור להתפתח כנגד "קיר". הוא אמור להתפתח כנגד משהו חי, כמו אמא שלו למשל. כאשר תינוק נמצא הרבה על גוף האם, הוא נסמך על התנועה שלה למשל - כי הרי אינו יכול לנוע בעצמו. עצם התנועה שלה מחייבת אותו לייצב את עצמו כל פעם כנגד תנוחות אחרות, זה מחייב אותו ל"החזיק" את הראש, ולהפעיל שרירים כאלה ואחרים כדי להסתגל לתנוחה ולתנועה. אין צורך ללמד אותו או להכריח אותו פשוט אפשר לשאת אותו במגוון תנוחות (ערסול, אנכי, צידי, עדיף גם לנוע איתו בזמן שהוא נמצא עליכם) ואז הכל קורה בעצמו.

שימו לב איך תינוק בן יומו מחזיק את ראשו כאשר הוא נמצא בתנוחה מאונכת על גוף האם כמובן, ואיך תינוק בן שלושה חודשים מחזיק את ראשו באותה תנוחה. אם הוא מחזיק כבר את הראש ואין צורך לתמוך בו סימן שהוא מחזיק את הראש, גם אם בתנוחת שכיבה על הבטן הוא מתקשה להרים את הראש._

בס"ד
"חסרה המודעות לחשיבות הרבה של הפעילות המוטורית בשנת החיים הראשונה כגירוי משמעותי לשרירים, למערכת העיצבית וגם לאיכות חיים, כי ככל שטווח התנועה רחב ומלא יותר כך יש לתינוק יותר אפשרויות לזוז ולנצל את הפוטנציאל שבגופו לתנועה" - (מיקי רוני מדף אחר) מה עם זה?

הי רציתי לשאול מה לגבי הגב של הקטנטנה היא כל היום כמאט במנשא או ידיים ,כל המיטות הם עם מיזרן קשה כדאי שהגב שלהם אהיה ישר (למרות שהיא ישנה רק במיטה הרכה שלנו...) הגב שלה לא ניזוק מזה..?
והאם ראיתן איזה שהוא עיקוב בגיל ההתהפחות התישבות וכ'ו אצל ילדיי המנשא\ידיים שלכם..?

הם מתפתחים ממש רגיל למרות או בזכות העובדה שהם במנשא: מתהפכים , זוחלים והכל בזמן .
לגבי המנשאים לא ממש הבנתי.

לא ראיתי עיכובים בהתפתחות אצל ילדות המנשאים שלי.
(ישיבה/זחילה/עמידה בגיל 6 ח' ודווקא זאת שבילתה במנשא הכי הרבה התחילה ללכת הכי מוקדם).

האם המזרן הקשה זה בשביל גב ישר או מטעמי בטיחות?
דווקא סביבות קעורות נשמעות לי יותר מתאימות לגוף האדם.

בלי קשר למנשא, חשוב בשעות הערות להשכיב על הבטן . אם מחכים עם זה לגיל מאוחר יכול להיווצר מצב ששרירי הצוואר וחגורת הכתפיים חלשים מדי בכדי להרים את הראש שכבר נהיה יותר כבד..
אז בין ידיים למנשא למצוא זמן רגוע שאפשר לבלות על הבטן...

הבן שלי חי במנשא ואני זוכרת שהשאלות שלך הטרידו אותי.
נרגעתי כשהתחלתי להשוות את ההתפתחות המוטורית שלו לזו של תינוקות אחרים בגילו. שרירי הידיים, החזה והכתפיים שלו היו מפותחים מאוד כבר בגיל צעיר, והוא היה מרים את הראש והחזה מוקדם מאוד לגילו. אני מייחסת את זה לפעולת הדחיפה מול גוף האם ותוך הישענות על המנשא. זה כמו להיות על הבטן כל הזמן, למעשה. הוא לא שוכב בחוסר אונים על הגב כל היום, אלא זז, נע איתך והשרירים שלו בפעולה מול גופך.

לא שמעתי שום סימוכין לטענה שמנשא מעכב התפתחות מוטורית, ויש אנשי מקצוע בתחום התפתחות תינוקות שטוענים שמנשא דווקא מקדם התפתחות מוטורית.
כל תינוקות המנשאים שאני מכירה כולל שלי (לא שזה מדגם מייצג...) התפתחו מהר מהממוצע.
לגבי המיטה, לא מומלץ להשכיב תינוק על מצע רך, בלי קשר לגב אלא בגלל סכנת חנק.

_"אני לא מנסה להתווכח עם התאוריה של ציפיות מולדות. אבל קשה לי להבין כיצר היא יכולה לנתק את הציפיות האלה מהחברה לתוכה נולד התינוק. לדוגמא: בחברה המערבית ילד נזקק ליכולות מוטריות מסוימות כדי להיות מסוגל לכתוב - שרירי חגורת הכתפיים צריכים להתחזק. ללא שכיבה על הבטן בגיל צעיר תוך כדי הרמת ראש קשה לפתח יכולת זאת. אחת הסברות לריבוי קשיי הלמידה כיום היא שכיבת יתר על הגב אצל תינוקות.
לפי גישתה של ג'ין התינוק בשנתו הראשונה צריך לבלות את מירב זמנו במנשא או על הידיים. קשה לפתח בצורה כזו את השרירים הנדרשים לכתיבה. ויחד עם זה קשה לי לראות ילד מאושר בחברה מערבית ללא יכולות כתיבה או קשיים מרובים בהקשר זה. מה שאני מנסה לומר שגם אם מליוני שנים האדם לא נדרש לכתיבה בגיל צעיר ולכן זה לא "הוטבע" בצפיות המולדות אי אפשר להתעלם מזה בחברה המערבית."_

אוי, הטיעון הזה כל כך לא מקצועי וכל כך לא מבוסס עובדות, שאני חייבת להגיב.
קודם כל, תודה רבה על כך שבחברה המערבית צריך חגורת כתפיים חזקה לצרכי כתיבה.
אתם באמת חושבים שבני היקוואנה לא צריכים חגורת כתפיים חזקה (פי כמה וכמה משלנו), כשאת רוב זמנם הם מבלים בחתירה בסירות? בחתירה על פני נהרות גועשים? בטוח? אני מתערבת אתכם שחגורת הכתפיים של כל ילד-נהרות בן עשר שמה בכיס הקטן את החגורות כתפיים של נערינו המשובחים והכותבניים-עד-למאוד אחרי 12 שנות לימוד וכתיבה נמרצת, כולל קורס הכנה לצה"ל.
זה דבר אחד.

ובאותו הקשר: תינוקות שנישאים על ידי הוריהם כן זוכים למגוון תנוחות, כולל שכיבה על הגב ושכיבה על הבטן. למשל: תינוק ייקואנה שוכב על בטנו על ירכיה של אמו כשהיא חותרת בסירה. או למשל: בשבועות הראשונים, התינוק שלי היה שרוע על בטנו על ירכי דרך קבע, כל פעם שאכלתי ליד שולחן או התקשקשתי על המחשב. זו היתה תנוחה מתבקשת.

דבר שני:
אכן ההשערה כיום היא שיש האטה בהתפתחות והיחלשות של חגורת הכתפיים כתוצאה משכיבת-יתר על הגב.
אין לזה שום קשר ושום דמיון לנשיאה במנשא.
עכשיו, כמובן שתלוי מאוד על איזה מנשא אנחנו מדברים. אין מנשא אחד כהרי משנהו.
אבל, מהתצפית שלי על התינוק שלי שגדל ארבעה חודשים רצופים במנשא בד ארוך, והיה סרבן בטן לא נורמלי בשעות הערות, אני יכולה להגיד כמה דברים:

א. נשיאה של התינוק מעניקה לו בעיקר תנועה פאסיבית, אבל גם מעודדת תנועות עדינות שלו. למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.

ב. כאן צריך לנתח קצת את הפעילות הזאת של שכיבה על הבטן.
בזמן שכיבה על הבטן, כשהתינוק מנסה להרים את הראש, שרירי העורף ושרירי הצוואר הצידיים עובדים מאוד קשה, להרים משקל כבד (ראש של יילוד זה משהו מפחיד, בהשוואה לשאר הגוף שלו) כנגד כוח הכובד. בתנוחה הזאת, האפקט של כוח הכובד הוא הכי משמעותי, יחסית לתנוחות אחרות, והוא מושך את ראש התינוק בחזרה לרצפה.
לעומת זאת, כשהתינוק מוחזק בתנוחה זקופה, הוא עדיין צריך לשמור את הראש יציב, שלא ייפול קדימה או אחורה. אז בהתחלה אנחנו תומכים לו את הראש, זה נכון, אבל התמיכה הזאת דינמית, העוצמה והיציבות משתנות כשאנחנו זזות, והיא נהיית יותר ויותר חלקית כאשר אנחנו חשות את התינוק מחזיק את ראשו יותר ויותר יציב.
מצד שני, התנוחה הזאת פחות מאמצת את שרירי הצוואר מאשר שכיבה על הבטן, כי בתנוחה זקופה הראש גם נתמך באופן פאסיבי על ידי הצוואר והגוף שנמצאים בדיוק מתחתיו, והוא לא צריך להיות תלוי באויר לצד הגוף, מוחזק על ידי פעולה אקטיבית של השרירים בלבד, כמו בשכיבה על הבטן. התזוזה של הראש לצדדים נעשית בנטרול כוח הכובד.
(לשם המחשה, נסו להרים קופסה כבדה כשאתם אוחזים אותה מהכתפיים בקו ישר כלפי מעלה – זו המקבילה של החזקת הראש בתנוחה זקופה – לעומת הרמה של אותו משקל כאשר היד האוחזת פשוטה ומתוחה קדימה, במרחק מהגוף. הרבה יותר קשה!)

בשכיבה על הגב, הזזת הראש לצדדים היא הכי קלה, כי השרירים נעים עם כוח הכובד. כל מה שהראש צריך זה ליפול הצידה בהדרגה.

כלומר, כשאנחנו נותנים לתינוק זמן-זקוף וגם זמן-בטן-על-גוף-האם, אנחנו נותנים לו למעשה אתגר הדרגתי שמאפשר התפתחות הדרגתית של השרירים.
(שזה בערך העיקרון הראשון שנלמד בכל תכנית לחינוך גופני ובכל מכון כושר)

לעומת זאת, כשאנחנו נותנים לו רק להיות או על הגב או על הבטן, אנחנו למעשה מעבירים אותו בין מצב ללא מאמץ כלל (שכיבה על הגב, תנועה עם כוח הכובד), לבין תנוחה בעומס גבוה (שכיבה על הבטן, תנועה נגד כוח הכובד, ללא תמיכה פאסיבית של הגוף). בהשאלה, אנחנו מאתגרים אותו עם תרגילי משקולות מתקדמים לפני שנתנו לו להתנסות עם המשקוליות של חמישה קילו. לא פלא שתינוקות לא אוהבים את זה!

עכשיו, לגבי מנשא: כל מנשא שהוא, אני חושבת, מאפשר התפתחות של שרירי הצוואר. אבל לדעתי, מנשא בד ארוך גמיש וסטרצ'י, וככל הנראה גם מנשא צד (אין לי ניסיון עם כאלה, אז אני לא בטוחה לגביהם), נותן גם הזדמנות לשאר הגוף להתפתח. התינוק לומד להחזיק ולהזיז את הגוף בתנוחות שונות, להטות אותו ימינה ושמאלה כשהוא מנסה לראות דברים מעבר לגוף האם. לדוגמה, יום אחד כשנשאתי את דניאל בטן-לבטן, כשהיה בערך בן ארבעה חודשים, הוא דחף את עצמו כנגד הגוף שלי בשתי הידיים, היטה את גופו כמה אחורה שרק יכול, והסתכל למעלה על השמיים, חבל שאני לא יכולה לצרף תמונה של זה – היתה בפעולה הזאת כל כך הרבה עבודה של חגורת הכתפיים, לא פחות מאשר התרוממות בשכיבה על הגב!
אמנם התנועה נעשתה לא כנגד כוח הכובד (כמו בשכיבה), אבל היא בהחלט נעשתה כנגד ההתנגדות של בד המנשא. לכן אני כל כך אוהבת לשלב ההתחלתי את המנשאים מבד סטרץ'– הם מאשפרים המון משחק. הם דינמיים. לדעתי, יש בהם יתרון ברור לתינוק.

לעומת זאת, מנשאים מערביים קשיחים דוגמת בייבי ביורן – יותר סטאטיים, מאפשרים פחות תנועה ופחות משחק

שורה תחתונה: פיזיותרפיסטים ומומחים להתפתחות הילד, בדרך כלל יוצאים מנקודת הנחה שהתינוק יכול להיות רק או על הגב על משטח קשיח, או על הבטן על משטח קשיח, והם מכוונים את המלצותיהם בהתאם. למיטב ידיעתי, רובם עדיין לא לוקחים בחשבון את האפשרות של נשיאה אינטנסיבית על ידי ההורים, ולא התעמקו בפוטנציאל ההתפתחותי של נשיאה כזאת, וודאי שלא ערכו השוואה בין סוגי מנשאים שונים. אז הם ממליצים להשכיב על הבטן, כי זה מה שיש ברפרטואר התרבותי.
אני מאוד מקווה שזה ישתנה בשנים הקרובות ושהנשיאה האינטנסיבית תזכה ליותר תשומת לב בתחום של התפתחות הילד, וההמלצות ישתנו בהתאם.

תודה על התשובה @}

אה, עוד משהו:
לפי גישתה של ג'ין התינוק בשנתו הראשונה צריך לבלות את מירב זמנו במנשא או על הידיים.
זה לא נכון.
בחודשים הראשונים, הפאסיביים, התינוק צריך לבלות את מירב זמנו על גוף ההורה.
(וכמובן גם במים, תגיד ניצן אמ

)
אחר כך - זה כבר תלוי בתינוק. הוא מתחיל לנוע, הוא מתחיל לזחול, ואנחנו ההורים צריכים לאפשר לו גם זמן נשיאה וגם זמן זחילה בהתאם לרצונותיו וצרכיו. אני במובן הזה סומכת ב- 100% על התינוק. מה שהוא רוצה, זה מה שהוא יקבל, במגבלות היכולת האמהית שלי.
(התינוק שלי כמעט והפסיק לבקש נשיאה על הגוף החל מגיל 8 חודשים בערך. הוא מעדיף זחילה ומשחק, או לחילופין כסא אוכל, עגלה או מנשא טיולים על מסגרת מתכת, שנותנים לו נקודת תצפית טובה על העולם. לעומת זה יש תינוקות שזקוקים לנשיאה מרובה עד גיל... שנה? שנתיים? יותר? יש הבדלים עצומים בין תינוקות, וזה נורמלי בתכלית)

אם נקודת תצפית טובה על העולם זה מה שחסר, אז אולי שווה לערוך הכרות עם מנשא צד.

אני פשוט בדיוק עכשיו במקום של תהייה, שאולי כדאי לדחות עגלה וכסאות לא רק בגלל קרבה לאמא אלא גם בגלל התפתחות היציבה.
איך מחזיקים תינוק.

תודה לכולן על התשובות ,אני יותר רגועה עכשיו..

}

למשל כשהאם מסתובבת או מתכופפת, יש ניסיון של התינוק לשמור את הראש שלו באותה תנוחה, או לפחות לבקר את התנועה שלא תהיה מהירה מדי לטעמו, אז הוא בהחלט מפעיל את שרירי הצוואר כדי לשלוט על הראש, כדי להרגיש בנוח. כנ"ל לגבי שאר הגוף.
נכון מאוד.

וגם: הבן שלי סרב לשכב על הבטן, פשוט שנא את זה ולא נלחמתי איתו. כמו שכבר כתבתי הוא הרים ראש וחזה הרבה יותר מהר מהמצופה לגילו. מייחסת את זה למנשא (מקדם, מקדימה ומאחורה)

(וכמובן גם במים, תגיד ניצן אמ blink)
כמובן.
ואין כל סתירה בין "במים" ובין "על גוף ההורה".

<בינתיים אני נהנית ממה שאת כותבת תמר, כל מילה!>
_{חוץ מבד סטרץ', אבל זה כל כך בקטנה... אני מעדיפה צד בצורה ברורה בשבועות הראשונים (לא באופן אישי, לא השתמשתי כל כך, כי אם באופן עקרוני במובנים שאת מעלה.)}

אני מעדיפה צד בצורה ברורה בשבועות הראשונים
למה? נמקי והסבירי, אני רוצה לשמוע

אני חושבת שסטרץ' הוא לא טבעי לנו סה"כ. שיש הרבה מרחב תנועה ותגובתיות גדולה במנשא צד (לא פעם הרבה יותר מאשר במנשא בד ארוך) שמשהו בתנוחה יותר נכון, הייתי מעזה לומר אפילו ברמה אבולוציונית (למשל, תינוקות בני יומם מחפשים שד הצידה לא למעלה, למטה... הצידה חזק. זה מאותת לי שהם מצפים להיות באוריינטציה מסויימת (צידית) לגוף האם ולעשות את זה בעצמם, ולא רק בהכוונה.)
כאשר הם מעט יותר גדלים ומתחזקים (מספר שבועות או חודשים בודדים) שוב יש להם יותר תנועתיות בתוך המנשא, פשוט כי הוא לא עוטף אותם כמו בוריטו, אלא יש להם יכולת לשבת בו בתמיכה, לסובב ראש מצד לצד ולא לראות רק "כתף ימין" ו"כתף שמאל" כמו בהרבה מערביים...
חוץ מזה, מנשא צד בסיסי (רצועה או פיסה ארוכה) זה פחות או יותר הדבר הכי פשוט לייצור ונראה לי שזה אחד הראשונים שהומצאו. כשלעצמו זה לא אומר כלום, אבל אם רוב האנושות נשאה כך לאורך זמן (אין לי כל מושג אם כך הוא) אז ככל הנראה חלק מההתפתחות הגיב לזה.

יש הרבה מרחב תנועה ותגובתיות גדולה במנשא צד (לא פעם הרבה יותר מאשר במנשא בד ארוך), משהו בתנוחה יותר נכון,
שוב יש להם יותר תנועתיות בתוך המנשא, פשוט כי הוא לא עוטף אותם כמו בוריטו
אני מקבלת את זה.
אני מעולם לא ניסיתי מנשא צד, אז לא יכולתי להשוות, והייתי מאוד מבסוטה מהבדרוך כשלעצמו.
(חוצמזה, מה בקשר לגב של האם? בנקודה הזאת אני נוטה להיות מ-א-ו-ד אגואיסטית. שיעטוף אותו כמו בוריטו, העיקר שאני לא אסבול מהכאבים של נשיאת משקל אי-סימטרית

)

בגלל זה אני אומרת בהתחלה. גם בגלל שהמשקל פחות משמעותי (אני נוטה להאמין שבשלב הזה הנשים הצעירות כבר נשאו משקלים הרבה יותר משמעותיים במים, עצים, ועוד על הראש ועל שאר איברים.) וגם בגלל שהנשיאה שלהן את עצמן משמעותית טובה יותר משלנו (לוזוכרת את שם הדף שפתחו פה על גוקהלה) וגם בגלל שבהתחלה התינוק נישא ממש במרכז גוף האם ולא בצד כמו בשלבים יותר מאוחרים (שאז בעיניי יותר טבעי ונכון לשאת על הגב)

חוץ מזה, מי אמר שנשיאה מאוזנת היא יותר מתאימה להתפתחות שלנו? <אני לא אומרת שהיא לא, אני רק מעלה סימן שאלה.>

בנקודה הזאת אני נוטה להיות מ-א-ו-ד אגואיסטית. שיעטוף אותו כמו בוריטו, העיקר שאני לא אסבול מהכאבים של נשיאת משקל אי-סימטרית

אני חושבת שיש איזו נטיה לאלרגיה מהרעיון של נשיאה על צד אחד, שהיא לא בהכרח מוצדקת.
אני יודעת שלי היתה כזו כשראיתי אחרות עושות את זה.

היום, אחרי 10 חודשים של שימוש אינטנסיבי במנשא צד, אני יודעת שזה מרגיש אחרת ממה שזה נראה.
המתח מתחלק לא רק על הכתף, אלא גם לאורך הגב.
כשהתינוק יושב על המותן, אז בעצם המשקל מתחלק על שני הצדדים.

ולגבי השימוש, אני חושבת שאין כמו מנשא צד להחליף ידיים.
מנשאים אחרים יותר מחליפים מצבים של עגלה או סלקל.

המתח מתחלק לא רק על הכתף, אלא גם לאורך הגב.
היתה לי תחושה כזאת במעט שהתנסיתי. אבל לא באמת יכולתי לכתוב כי אין לי מספיק נסיון. אחלה הארה.
<תני ת'שם של הדף שפתחת עם גוקהלה. מאד קשור, לא?>

אולי עוד יצא לך להתנסות

נתתי קישור, לפני כמה הודעות.

חוץ מזה, מי אמר שנשיאה מאוזנת היא יותר מתאימה להתפתחות שלנו? <אני לא אומרת שהיא לא, אני רק מעלה סימן שאלה.>

נשיאה לא מאוזנת עלולה לגרום לא-סימטריה בתנועה. למשל: רוטציות, העברת משקל, הטיית ראש - כל אלה משפיעים על המשך ההתפתחות.
אם לתינוק קושי להעביר משקל לצד אחד, יקשה עליו להתהפך דרך הצד הזה, או לזחול.

שניה שניה לא הבנתי משהו. נשיאת תינוקות בשבועותיהם הראשונים על הצד? איך? להושיב אותם על המותן? עד שהילדה שלי לא ישבה זה היה ממש בלתי אפשרי לעשות את זה. היא לא התלבשה לי על המותן. מה פיספסתי?

נשיאת צד - במנשא שנשען על כתף אחת. כמו פאוץ' או סלינג.
לעומת ערסול במנשא בד ארוך (על שתי הכתפיים) או בטן אל בטן.

_חוץ מזה, מי אמר שנשיאה מאוזנת היא יותר מתאימה להתפתחות שלנו? <אני לא אומרת שהיא לא, אני רק מעלה סימן שאלה.>

נשיאה לא מאוזנת עלולה לגרום לא-סימטריה בתנועה. למשל: רוטציות, העברת משקל, הטיית ראש - כל אלה משפיעים על המשך ההתפתחות.
אם לתינוק קושי להעביר משקל לצד אחד, יקשה עליו להתהפך דרך הצד הזה, או לזחול._
בכל זאת. מי אמר שזה בהכרח רע? אולי אם היינו תמיד סוחבות מצד שני כקונטרה משהו? ואולי רק אנחנו מתעקמות מזה הצדה?

חייבת לספר מנסיוני האישי:
ילדה I - לא היתה במנשא באופן אינטנסיבי. לא ינקה בשכיבה (אבל ינקה גם ינקה), ישנה על הגב במיטה שלה וישנה טוב. היתה סרבנית בטן.
התחילה לזחול בגיל 10.5 חודשים אחרי כמה תרגולים וגירויים של האלכסונים כדי לגרום לה לזוז. לפני כן היתה משחקת על הגב בכיף, כל הזמן. כשהייתי מניחה על הבטן, היתה מתהפכת לגב ולא הפוך. אז רק אחרי שעבדנו על זה, התחילה לזחול.
בסופו של דבר התחילה ללכת בשנה ו-3. הבנתי שזה הממוצע.
ילדה II - היתה במנשא המון (קוליק, צמידות לאמא. ממש לא כמו הבכורה). ינקה הרבה בשכיבה. הרימה את הראש יפה במנשא ועל אמא . מגיל 3 חודשים וקצת היתה לה העדפה ברורה למשחק על הבטן. אני מזכירה את ההנקה בשכיבה כי תמיד אני מניקה כשהתנוקת לשמאלי. וגם לה וגם לשלישית היתה העדפה של התהפכות ימינה. נדמה לי שזה קשור. וגם במנשא היתה מעורסלת עם הראש שמאלה. זחילה על הגחון בסביבות 9 חודשים, ואז בגיל 11 חודשים עברה לזחילה רגילה. ואז עברה לשלב ייחודי - זחילה על הברכיים בגב זקוף. הליכה בשנה ו-4.
ילדה III - היתה במנשא המון וגם על הידיים המונמון (מתוקף היותה שלישית, ומעצם סרובה למיטה...), יונקת הרבה בשכיבה. אותו הדבר כמו השניה (גם עם ההעדפה למשחק על הבטן), אבל מהירה יותר. עכשיו בגיל 9 חודשים עומדת וזוחלת (משום מה על ארבע).

המסקנות שלי, במקרה שלי ושלי הפרטי בלבד - הנשיאה על הידיים ובמנשא גרמו להתפתחות תקינה עד מואצת. כל אחת בויריאציה שלה.

אני מסכימה לגמרי עם הסיכום ש{{}}תמרוש רוש כתבה.זה מה שראיתי אצל הבנות שלי. וגם הקושי אצל הגדולה. לגבי קשיי למידה, אני עוד לא יודעת.

_אני חושבת שיש איזו נטיה לאלרגיה מהרעיון של נשיאה על צד אחד, שהיא לא בהכרח מוצדקת.
אני יודעת שלי היתה כזו כשראיתי אחרות עושות את זה.
היום, אחרי 10 חודשים של שימוש אינטנסיבי במנשא צד, אני יודעת שזה מרגיש אחרת ממה שזה נראה._

אני השתמשתי הרבה מאד (יותר משנתיים, מתוך זה כשנה ורבע אך ורק במנשא צד) במנשאי צד מכמה סוגים ויש לזה בהחלט חסרונות משמעותיים (עבור האמא, הכוונה) לעומת מנשא סימטרי, גם במשקלים קלים ועל אחת כמה וכמה במשקלים כבדים, אם נושאים את התינוק זמן ממושך ברצף. גם כשהמנשא פרוש היטב על הגב, עדיין יש חלוקת משקל לא סימטרית, וכתף אחת שעובדת הרבה יותר קשה מהשניה (שלא לדבר על הגבלת התנועה בזרוע אחת).
דווקא בחודשים הראשונים זה פחות מתאים כי התינוק אמנם קל, אבל נמצא המון שעות ביום על האמא (אני מניחה שאנחנו לא דנים פה במצב שבו משתמשים במנשא לחצי שעה מדי פעם). כשמדובר בפעוט שכבר זוחל והולך, אצלי לפחות זמן המנשא הצטמצם מאד, לא היה מצב שהילד יהיה במנשא יותר מחצי שעה ברצף, ולכן השימוש במנשא צד היה אפשרי ונוח.

התינוק אמנם קל
ובל נשכח שבשבועות הראשונים אחרי הלידה, גם תינוק זעיר הוא כבד. בעיקר כשהוא נמצא המון שעות ביום על האמא.
נדמה לי שהיה פה איזה דף על שרירי הבטן אחרי הלידה, ושיש סיבה שנשים אחרי לידה לא צריכות להרים משאות כבדים.
טוב שתינוקות נהיים כבדים בהדרגה.

ובל נשכח שבשבועות הראשונים אחרי הלידה, גם תינוק זעיר הוא כבד.
בהחלט. ותינוק לא כל כך זעיר הוא כבד מאאאאאאד
<מי אמר 5 קילו בגיל חודש ולא קיבל?>

חוץ מזה, מי אמר שנשיאה מאוזנת היא יותר מתאימה להתפתחות שלנו?
ניצן, כשאת אומרת "נשיאה מאוזנת" לא ברור מדברייך האם את מתכוונת לנשיאה שבה משקל התינוק מאוזן באופן סימטרי על גוף האם, או שהתנוחה שלו עצמו היא סימטרית ביחס לגוף האם (בטן לבטן, למשל, לעומת ערסול)

אם זה האפשרות הראשונה, אז, לדעתי, בגדול, אנחנו הרי סימטריים. שתי ידיים, שתי רגליים... יש הבדלים בין צד ימין ושמאל, זה נכון, אבל הם אמורים להיות עדינים, ורק עד גבול מסוים.

דווקא בחודשים הראשונים זה פחות מתאים כי התינוק אמנם קל, אבל נמצא המון שעות ביום על האמא

בתור פדלאה באופן כללי ואחרי לידה באופן ספציפי, שמבלה את רוב היום בישיבה או בעמידות והליכות קצרות.
הכי חשובות היו לי נוחות ההנקה במנשא ונוחות הכנסה והוצאה ממנו (במיוחד מאחר וגם פשפשתי).
מסכימה מאוד שלהליכה או לעמידה ממושכת עדיף מנשא גב טוב. (יש לי גם, אבל מי הולך?

).
בכלל נראה לי טוב שיהיה יותר מסוג מנשא אחד.

תמרוש, איך זה לפשפש עם מנשא בד ארוך?

נשיאה לא מאוזנת עלולה לגרום לא-סימטריה בתנועה

מחליפים צדדים. אי אפשר לשכוח- הציצי מזכיר.

<5.300 בגיל חודש, 8 בשלושה- חייבת גם להשוויץ>

בכלל נראה לי טוב שיהיה יותר מסוג מנשא אחד.
ברור!!!
מחליפים צדדים. אי אפשר לשכוח- הציצי מזכיר.
מי שלא מניקה במנשא, קל לה מאד לשכוח. להפך, לרוב האנשים מאד קשה לבחור בצד ה"לא נכון".

הכי חשובות היו לי נוחות ההנקה במנשא ונוחות הכנסה והוצאה ממנו (במיוחד מאחר וגם פשפשתי).
גם לי. ואני משערת שגם לאמהות שבטיות.

תמר, כמו שאמרתי, אני לא יודעת את זה, אני מעלה סימן שאלה, בואי לשחק איתי רגע. נניח לרגע שמכיוון שאנחנו סימטריים אנחנו זקוקים גם לסימטריה בנשיאה. <הגיוני מאד, אפילו שלא הכרחי> אולי אמהות שבטיות שלא יושבות על כסאות יכולות לאזן את עצמן גם כאשר משקל הילד נישא באלכסון? (כמו שאמרה שני למעלה, ואני מסכימה, זה לא אומר שזה רק על הכתף בכלל. ואני מרחיקה עוד צעד ואומרת שאם האמא יודעת לשאת את עצמה נכון (ע"ע גוקהלה) אז היא לא יוצאת מאיזון גם כאשר שמים עליה עוד ארבעה וחצי קילו מקדימה באמצע, ובפרט לא יותר מאוחר כשהמשקל עובר לצד (ואז "מתאזן" יותר על הגוף - צד אחד כתף, צד אחד מותן.) ברוב התמונות והסרטים שאני ראיתי, אמהות בשבטים שמות את התינוקות על הגב. אלא שהן עושות את זה במנשאים מבד. אם זה ארוג ביד, סבבה, אבל אם לא, אז ממילא כבר מעורבת פה טכנולוגיה, ואולי זה מעיד פחות על צרכי הגוף ההומו ספיאנסי.

אלה המחשבות שלי.
אני מתלבטת גם בקשר להחלפות צדדים מסודרות. שתקום האמא זכרה איזה צד זה ימין וכמה רגליים יש לה אחרי הלידה.
<נהר היתה 9 קילו לפני גיל 6 חודשים, והיא נולדה 3 בול. היה משבר לגוף, בהחלט. בהתחלה היא הרביצה קילו בשלושה שבועות והכפילה משקל אחרי חודשיים.>

מה הענין הזה עם הנקה במנשא?
כולכן צריכות להניק תוך כדי ריצה אחרי ממותה?
אני חושבת שיצא לי עד היום להניק (במצטבר, 3 ילדות) אולי 8 פעמים במנשא.
מה הבעיה הגדולה לשבת כמו בנאדם להניק? (אפילו אם זה על ארגז משלוחים הפוך לצד הקופאית בסופר...)

בלי להתנסות בזה בעצמי, נראה לי שכשיום אחד יגיע ילד שני, אני אעדיף לתפקד באופן כמה שיותר מלא (בלי להגזים, כן?) כאמא לילדה הראשונה שלי, מבלי לגרוע מצרכיו של גור קטן (גוף אל גוף, הנקה לפי דרישה, פשפושים, כל אלה, את יודעת...) לא קשור לממותות דווקא, יותר לריצה אחרי פעוטות...

כן, לפעמים, במקרים חריגים, אבל כשיטה?
תכל'ס, עם כל מנשא כמעט אפשר להניק (הצלחתי פעם עם קובבה... אל תשאלי) אבל מי ששמה את נוחות ההנקה במנשא באותה חשיבות עם נוחות ההכנסה וההוצאה לפשפושים אומרת בזה שהיא מתכוונת להניק בו בתדירות גבוהה.

מגיע לנו לשבת כשאנחנו מיניקות. באמת.

(הכרתי פעם מישהי עם תאומות בנות שלוש. היא סיפרה לי שהניקה אותן עד גיל שנתיים. אמרתי לה - וואו, מאמץ! אמרה לי - מה פתאום. הנקות היו זמן המנוחה שלי...)

סחה על כולכן שאחרי שלושה ילדים הציצי שלכן יושב ככה מתחת לסנטר בלי להתחשב בכוח המשיכה והתינוק איך שהוא מרים את הראש הוא ישר פוגש את הפטמה! באמת מרשים.
טוב עכשיו ברצינות, הנקתי כמה פעמים בתוך הלופי כשהתינוקת שלי בכתה באוטובוס והיה לי עוד ילד לידי וגם עגלה ריקה -- ממש תמונה שבטית לעילא ולעילא. אבל זה די לא נוח. בארגו אני ממש לא רואה אפשרות, במיוחד כשהוא על הגב D-:
חוץ מזה במנשא אין בעיה להחליף צדדים, אבל על הידיים למשל, שזה במצטבר יותר זמן -- אני אף פעם לא מרימה ביד ימין, וגם כשאני מנסה"כדי לאזן" זה כל כך לא נוח שאני מיד מחליפה. ככה שהמנשא לא אשם בעיוותים שיש לנו בגוף.

יש פה דיון שצריך לעבור לדף אחר...
אנדלוסיה, הנקתי ביאמו כשהקטנה היתה בת.. 4 ח'? חצי שנה? (למזלי לא היה צורך אחר כך).
השיטה היא, בעוד המנשא והילד עליך, לשחרר את כל הרצועות, לדחוף הכל (מנשא וילד) כלפי מטה עד שהראש יהיה מול השד. אם בשיגרה הפטמה מדגדגת את הפופיק נדרשת עזרת יד האם בהגשה לפה.
אחרי שממוקם - מהדקים רצועות כדי לקבע.
(בנשיאת גב אכן רב האמהות לא מצליחות להניק

)

בלי להתנסות בזה בעצמי, נראה לי שכשיום אחד יגיע ילד שני, אני אעדיף לתפקד באופן כמה שיותר מלא (בלי להגזים, כן?) כאמא לילדה הראשונה שלי, מבלי לגרוע מצרכיו של גור קטן
גם אני חשבתי ככה, עד שהגיע גור הקטן עם דפוסי ההנקה התמציתיים שלו, שהפכו את העניין לבדיחה (בגיל חודשיים כבר סיים צד אחד במהירות שלוקח לקשור חצי רצועת מנשא. לא שווה את המאמץ).

הדרך היחידה שאני הצלחתי להיניק במנשא (בלית ברירה) היתה בארגו, בנשיאה קדמית, תוך שאני מתהלכת בין המעברים בסופר.
זה היה בקיץ ולבשתי גופיה שהמחשוף שלה די פתוח וגמיש. הציצי יצא מלמעלה דווקא, היישר לפיו של בן הכמעט שנה וכיסיתי עם הברדס.
מאז עשיתי את זה עוד כמה פעמים.

השיטה היא, בעוד המנשא והילד עליך, לשחרר את כל הרצועות, לדחוף הכל (מנשא וילד) כלפי מטה עד שהראש יהיה מול השד.
או להרים את השד למעלה עד שהפטמה תהיה מול הילד

<מה שקובע זה המבנה של האמא, ולא סוג המנשא. מי שיש לה ציצים מספיק גמישים תצליח להניק בכל מנשא. רק אחרי שלמדתי להניק במנשא הבנתי את היתרונות של השדיים הנפולים והמוארכים של הנשים האפריקאיות>

בעיני כדי להיות במצב של
שכשיום אחד יגיע ילד שני, אני אעדיף לתפקד באופן כמה שיותר מלא (בלי להגזים, כן?) כאמא לילדה הראשונה שלי, מבלי לגרוע מצרכיו של גור קטן
הכי חשוב שהמנשא יהיה סימטרי ויאפשר לי לתפקד בידיים חופשיות לגמרי גם תוך כדי תנועה/התכופפות. לצורך הענין מנשאי הבד הארוכים (לא חייבים שהבד יהיה אלסטי, אגב) הכי מתאימים לדעתי.

הצלחתי פעם עם קובבה... אל תשאלי
דווקא שואלת.

מה רע בלהניק במנשא בתדירות גבוהה או כשיטה? את נושקי הנקתי המון ביאמו. נראה לי שעם קטנצ'יק ובמנשא צד זה אפילו יותר קל. אין סתירה עם לשבת בהכרח, אלא אם לא ממש מתכוונים לקום, לדעתי.
חוצמיזה I, כשנגיע לגשר נחצה אותו. אין טעם להקדים ת'מאוחר.
חוצמיזה II, אולי אנחנו לא מדמיינות בדיוק את אותו הדבר כשאנחנו מדברות על הנקה במנשא?
חוצמיזה III,

אחורי זה.

בארגו אני ממש לא רואה אפשרות, במיוחד כשהוא על הגב
אל תשאלי, בנות שבטים זורקות ת'ציצי אחורה, ושיסתדרו בעצמם.

ברצינות, אני עם עוגי. מורידה ת'יאמו נמוך ומניקה, מעבירה צדדים בקלות. הציצים שלי קטנים למדיי ולא נפולים, אבל אפשר להגיד שכן גמישים, כי עשיתי איתם אקרובטיקה מרשימה כדי להגיע לפה הקטן. היום כשהפה יותר גדול, הוא גם יודע להקשית את הגוף ולהתקפל הצידה ולהגיע לאן שהוא צריך. <בגילאים יותר מאוחרים נשאתי על הצד ביאמו כדי להניק. סובבתי אותה ואת המנשא בעודה עליי.>

אני דווקא מרגישה שהכי נוח להניק פצפוקים במנשא צד עם שפע בד וטבעות גדולות (מאיה?) כשנושקי היתה זערורית היה לי מנשא צד קטן וחמוד חסר כל יכולת התכווננות שעבד יופי כל עוד היא לא גדלה

בד ארוך מחרפן אותי בזה שכל פעם שזזים צריך להתארגן עליו מחדש. ניג'וס לא נורמלי.

הנקה במנשא-
אצלי- לא בבית, לרוב- גם כשהייתי צריכה להניק תוך כדי משהו אחר בגיל קטן הייתי פשוט מחזיקה ביד אחת ומשתמשת ביד השניה, הייתי מסתובבת איתו ככה בכל הבית.
הבעיה היא בחוץ- להסתיר, להתחבא... יש על זה הרבה דיונים כאן באתר, אני אישית מעדיפה להסתיר במידת האפשר (מתי אי אפשר- למשל ביום חם נוטף בחוץ לא הייתי מזיעה עם התינוק במנשא רק כדי להסתיר...)- אבל למשל באמצע קניון ממוזג הייתי מעדיפה להניק במנשא (בישיבה כמובן). עם הגדול גם לקחתי אותו איתי ללימודים ואני בטוחה שאם הייתי "שולפת" באמצע הכיתה אף אחד לא היה מסתכל על המרצה... ככה הוא ישן במנשא ואם רצה לינוק הייתי מחברת אותו בשניה בלי למשוך תשומת לב. בנוסף, עם הילד השני (שנה וחצי הפרש) קרה יותר שהייתי בחוץ בשעת ההנקה, ולא סתם בחוץ אלא בריצות אחרי הגדול או סתם מטיילת איתו בעגלה. אז באמת היה לי צורך להניק בעמידה- שוב, לא בתוך הבית, ולא תוך כדי ספונג'ה או משהו כזה

אבל בהחלט תוך טיול נינוח עם הגדול בעגלה, או במקומות הומי אדם.

כשלעצמו זה לא אומר כלום, אבל אם רוב האנושות נשאה כך לאורך זמן (אין לי כל מושג אם כך הוא) אז ככל הנראה חלק מההתפתחות הגיב לזה.
תגידי את זה לכתפיים שלי, ניצן (-: הדבר היחיד שהסתדרתי איתו לאורך זמן אלה המנשאים הקדמיים או האחוריים (מקדם, יאמו), בשום פנים לא מנשאי צד. למרות שיש בהם משהו נורא פרקטי, בשבילי הם העמיסו יותר מדי על צד אחד של הגוף.

_מה הענין הזה עם הנקה במנשא?
כולכן צריכות להניק תוך כדי ריצה אחרי ממותה?_
זה הדבר הכי נוח, בעיקר למי שנושאת כמעט כל היום (ככה זה היה אצלי). למה להוציא אותו מהמנשא אם הוא כבר שם בסבבה? וחוצמזה, כשהוא היה קטנטן הוא ינק ממש ממש מלא, כל איזה שעה וחצי. ויניקות ארוכות ארוכות. אם הייתי באמצע סידורים איפשהו והייתי עוצרת בשביל להניק זה היה לוקח שעות. הבעיה אצלי שהציצי שלי בכלל לא גמיש, אז זה דרש ממני להנמיך את המנשא ולשחרר את אחת הרצועות של הכתפיים (מקדם, יאמו. במנשאי צד לא היתה בעיה אבל הם היו לי פחות נוחים באופן כללי)

פלפלת, אני נכה מנותחת גב. אני מסוגלת להבין את זה מהזדהות. אבל מאידך, אין לי ספק שאנחנו עקומות וחלשלושיות לעומת אחיותינו בנות השבטים.

בקשר להנקה במנשא, זכור לי שעשיתי את זה בעיקר תוך כדי הליכה. פשוט הלכתי והיא פתאום ביקשה, אז חיברתי תוך כדי הליכה, והמשכנו הלאה.

או כמו השני שלי שתמיד ינק כשאני אכלתי. אז שמתי אותו במנשא צד ויכלתי להמשיך לאכול
( כשבעלי מעלה לי את הסלט על המזלג עם הסכין שלו).
ובסופר תמיד בסוף הילד רוצה לינוק. הכי נוח בעולם להניק תוך כדי..

_מה הענין הזה עם הנקה במנשא?
כולכן צריכות להניק תוך כדי ריצה אחרי ממותה?_
באמת, עוגיה. במנשא מניקים תוך כדי עשיית כלים, קילוף שורשים, תפירת סלים, קטיפת עלים ופירות...
ואני הנקתי תוך כדי הרבה מאוד פעולות, בבית ובחוץ. חבל"ז למנות את כולן.

אני עדין חושבת שזה שאפשר לא אומר שצריך (כל הזמן).
פעם ב, כשחייבים לטפל במשהו והצוציק רוצה לינוק, בסדר
אבל
נשים, העניקו לעצמכן את הזכות להניק בשלווה

מה הענין הזה עם הנקה במנשא?

וואו עוגיה אני בהלם

אני לא מבינה בכלל מה הקטע של מנשא לחודשים ראשונים אם לא מניקים בו.
בעיני זה מוריד 80% מיתרונות המנשא.

הרי מה שעושה את ההנקה לכל כך קלה, פשוטה, נגישה, אגבית, שלא מעניין אותך בכלל מתי התינוק ינק פעם אחרונה ולכמה זמן- זה הנקה במנשא.
מה שמאפשר להיות בלי מוצץ בלי להרגיש מוציצי זו הנקה במנשא.

נשים, העניקו לעצמכן את הזכות להניק בשלווה

מי בכלל אמר שהנקה זה דבר שעושים בישיבה בשקט? מה היתרונות של זה?
השלווה באה מחוסר המאמץ.
חוסר המאמץ בא מהתאמה של ההנקה לחיים במקום להתאים את החיים להנקה.

שלא לדבר על כך שהנקה במנשא, תוך כדי טיול זה שילוב שמנצח כמעט הכל.

זו הייתי אני

הנקה במנשא (כשהדיון מתמצה)

(הנקתי פעמיים במנשא, כשלא היתה ברירה, וזה היה הכי לא נח בעולם. אולי זה אישי)

בסדר. מרימה ידיים.
המשיכו לכן בתחביביכן המוזרים.
(הקצ'קר, למרות שכבר יודעת לקרוא לזה בשם, מעדיפה לקחת את ידי ולגרור אותי למחשב. זה מקום להניק!)

אני במשך 10 שנים נושאת ומיניקה במנשא צד, המון.
לא יכולה לדמיין את ההורות שלי לתנוקות ופעוטות אחרת.
להנקה במנשא אני קוראת שחרור האשה.
מחליפה צדדים מעט מאוד , אבל כשאני במצב ישיבה , אני מחליפה לתנוק תנוחות.

מה הבעיה הגדולה לשבת כמו בנאדם להניק?

רק עכשיו קלטתי, שאת מתארת הנקה במנשא כהנקה בתנועה.
ואולי בכלל עבור חלק מהנשים תינוק במנשא זה רק כשהן בתנועה?
מה הקשר? מניקים במנשא גם בישיבה

בסדר. מרימה ידיים

עוגיה, אני איתך.
אני חושבת שזה פשוט עניין אישי.
גם אני מניקה במנשא רק אם אין ברירה.
הכיף שלי בהנקה הוא לשבת לנוח מהמרתון הזה שהחיים שלי הפכו להיות, אם זה רק אפשרי.
אבל לכל אלה שאוהבות את זה - המשיכו לכן בתחביביכן המוזרים

מה הקשר? מניקים במנשא גם בישיבה
אצלי הוא לא היה מוכן להיות במנשא אם ישבתי.

טוב לשבת אפשר לדעתי בעיקר עם מנשא צד. בטח לא עם היאמו..

זה לא ענין של מנשא-מאפשר-או-לא.
זה המד גובה הזה שיש לתינוקות. הוא לא מאפשר לשבת...

זה המד גובה הזה שיש לתינוקות. הוא לא מאפשר לשבת...

אצלי הוא לא היה מוכן להיות במנשא אם ישבתי

זה כמובן תלוי בתינוק, אבל אני חושבת שגם תלוי במנשא (כמו שאמרה האינדיאנית)
וגם תלוי באם נותנים ציצי במנשא או לא..

והרי השלמנו מעגל

<שני עומדת על הנקודה שציצי במנשא משדרג את היום, כמו שהנקה בשכיבה משדרגת את הלילה>

<שני עומדת על הנקודה שציצי במנשא משדרג את היום, כמו שהנקה בשכיבה משדרגת את הלילה>
<אינדי אנית מסכימה במאה אחוז>

_זה כמובן תלוי בתינוק, אבל אני חושבת שגם תלוי במנשא (כמו שאמרה האינדיאנית)
וגם תלוי באם נותנים ציצי במנשא או לא.._
זה בעיקר תלוי בתינוק. נסי לדמיין תינוק שיונק רק כשהוא רעב, ויש לו מד גובה עם רגישות מוגברת...
ולא, זה לא קשור למנשא. בשום מנשא הוא לא הסכים שאשב. ואם כבר יושבים- הרבה יותר נוח לחבר את התינוק בלי המנשא שמפריע

אבל הנקה במנשא זה בהחלט פיצ'ר חביב, למרות שגם אני הנקתי במנשא רק כשהוא רצה לינוק בדיוק כשהלכנו ממקום למקום ולא התאים להוציא אותו, וזה לא קרה ממש על בסיס יומיומי.

אם אפשר להחזיר רגע את הדף לנושאו המקורי...

עד מתי נמשך העניין הזה של לגור במנשא? עד הזחילה? מפסיק מוקדם יותר?
אצלנו אני רואה שהילד פחות ופחות במנשא. אני לא יודעת אם זה בגלל הגיל (4 חודשים), בגלל המשקל שכבר מתחיל להיות כבר לי, בגלל שיולי וחם ופחות כיף לנו להיות דבוקים אחד לשני או בגלל שאני אמא מזניחה.
עד עכשיו הנושא המוטורי מתפתח אצלנו די בדיליי, כי הילד נולד קצת לפני הזמן. רק עכשיו הוא מושיט ידיים לחפצים והוא מחזיק את הראש פחות יפה משאר בני גילו. מה גם שיש לו טורטיקוליס (=צד אחד של שרירי הצוואר קצת יותר מהצד השני, והראש מוטה מעט הצידה). והוא שונא להיות על הבטן.
ואני תוהה האם המנשא הוא גורם או פתרון בסיטואציה הזו. האם זמן מנשא יכול להחליף את זמן הבטן שלו? האם לנסות לקחת אותו יותר?
אני שונאת להרגיש שאני נלחמת איתו בנושא השכיבה על הבטן. מבחינתי - אם הוא אל רוצה ולא נוח לו, לא צריך. אבל ברור לי שגם לבלות ימים על הגב זו לא אופציה.

בקיצור, אני קצת מבולבלת מכל ענייני ההתפתחות האלו ומחפשת את שביל הזהב שלי...

טיפ לעניין הבטן (למרות שנראה לי שכבר הציעו אותו לפניי בדף הזה) תניחי אותו על הבטן עליך : או בטן לבטן כשאת שוכבת על הגב, או כשאת יושבת ישיבה מזרחית על הרצפה, מתעסקת במשהו ואז הוא עם הרגליים בתוך הרגליים שלך והידיים והראש פונים החוצה ממך ומסתכלים על העולם ועל מה שאת עושה, או על ירכייך כשאת יושבת על כסא או ספה והראש והידיים שלו, שוב, ממך והלאה צופה אל העולם. הקיצר, שלא יראה רצפה ממרחק של סנטימטר כי זה באמת מבעס, אלא שיהיה על הבטן ועדין יהיה בקשר גופני איתך, ועדיין יוכל לראות דברים. יש עוד רעיונות לגיוון כמו: על כדור פיזיו כך שיש לו פנורמה גדולה, על מתקן בגן שעשועים שיש בו חורים וניתן לראות דרכו. בקיצור, יש המון הזדמנויות כיפיות ולא ספרטניות ל"השכבה על הבטן". אין אף תינוק בעולם שאוהב את זה, אבל כמו כל דבר אחר בגידול תינוקות, תמיד קיימת גם הדרך העדינה אל מול זו הטיפתחלבית. תנסי לעשות את זה כמה שיותר פעמים ביום, בצורה מגוונת, אפילו אם זה רק לכמה שניות. לאט לאט משתפרים בזה ויום אחד מגיעה הנקודה שממנה זה כבר נהיה קל ואז ההשתפרות מתחילה להיות מהירה. את כבר תראי.